לבושי שרד/אורח חיים/תרפז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תרפז

מ"א סק"ב בצבור וכו'. פי' תימא דהש"ע מיירי שכשלא יפסיק למידו יתבטל ממגילה לגמרי אלא אפילו יקרא אח"כ רק שלא בצבור נמי מיירי:

ט"ז סק"ב ודאי דבר בטל לומר כן וכו'. קשה דמה שהוא דבר בטל היינו ודאי בשביל כבוד הבריות וא"כ הוי מערכה על הדרוש דהא גוף הפלפול הוא אם כבוד הבריות דוח' מגילה אכן פשוט דמתחלה מיירי הט"ז באפשר לקוברו אח"כ וקסבר כהמ"א סק"ו דאיחור הקבורה יותר מדין המדינה הוי ביטול כבוד הבריות וכיון דהש"ס אמר טעמא משום גדול כבוד הבריות ש"מ שנדחה לגמרי(ומה שיש להקשות על הוכחה זו דשם גבי והתעלמת דמי לאין שהות ע' מה שכתבתי בדיבור כקדום לפרש הוכחת המ"א הראשונה בזה מובן גם ראיה דהט"ז ודו"ק) ואח"כ הוסיף להביא ראיה מאין שהות דהיינו שהכלבים יאכלהו דזה ודאי דבר בטל א"כ משמע נמי דגם ביש שהות דינא הכי כיון דבקדימת הקבורה מדין המדינה מיקרי כבוד הבריות וק"ל:

שם שדבריו סותרים זא"ז וכו'. זה ביארתי אות א' ע"ש:

סק"ג ובגמ'. דהא יליף דמבטלין ת"ת בק"ו מהא דמבטלין עבודה ופריך למימרא דעבודה עדיף מת"ת והאמר כו' דגדול ת"ת מעבודה ומשני הא בת"ת דיחיד והא דרבים ע"ש וא"כ בת"ת דרבים ליכא ק"ו:

שם דאפילו כל יחיד. תימא מה הוצרך הא אפי' אי כה"ג מקרי ת"ת דיחיד אפ"ה א"צ להפסיק כיון שכולם לומדים ואינם קוראים עדיין ואח"כ יקראו כולם ברבים ועוד יש קושיות בהמשך דברי המ"א למעיין ונ"ל המשך דבריו שכ' משמע כו' וקשיא אש"ע דה"ל לאשמועינן דת"ת דרבים אין מבטלין וע"ז באמת יש לתמוה דהא הש"ע לא מיירי אלא ביש שהות ומבטלין לקרות בציבור כמו שבארתי באות א' א"כ שפיר קאמר הש"ע שאין לך דבר כו' וא"צ כלל להשמיענו מת"ת דרבים דשם ליכא ביטול כלל כיון דיקראו בצבור לכן כ' המ"א עססי' תר"צ שם כת' המ"א בסקכ"ג אע"ג שיש לו ק' אנשים מצו' לקרות' בצבור משום ברוב עם. וא"כ גם בת"ת דרבים משכחת דה"א שיבטלו כולם כדי לקרות ברוב עם וה"ל להמחבר לאשמועינן דא"צ לבטל וע"ז הביא דהב"ח תירץ דרבים היינו כל ישראל וזה לא יצוייר עתה לכן לא ביארו הש"ע וס"ל להב"ח דרבים הלומדים גם כן צריכין לבטל משום ברוב עם וחולק עליו המ"א דרבים א"צ לבטל דדוקא ביחיד כדי שיקראו בצבור צריך לבטל ת"ת אבל רבים הלומדים א"צ לבטל כיון דיקראו בצבור והך דרוב עם אינו אלא למצוה מהמובחר וא"צ לבטל בשבילו ת"ת ודלא כהב"ח ואע"ג דמסתברא דת"ת דיחיד מבטל משום ברוב עם כמו בעבוד' דמשפחות כהנים ולוים מבטלין אע"פ שיש להם יותר ממנין דהא התמיד י"ג כהנים זוכים בו מ"מ ת"ת דרבים אע"פ דלאו כל ישראל מסתברא דא"צ לבטל משום ברוב עם וליתא לדהב"ח והוסיף דאפי' כל אחד לומר בפ"ע דאז י"ל כהב"ח דאע"ג שיקראו אח"כ ברבים מ"מ כיון דדינם כת"ת דיחיד צריכין כולם לבטל משום ברוב עם ז"א דדינם כת"ת דרבים הואיל ומבטל כל אחד ולכן א"צ לבטל משום ברוב עם ודו"ק:

מ"א סק"ד כיון שאינם כדי צרכו וכו'. ואין בזה בזיון למת אלא תוס' כבוד וכן בתרצ"ו דקבורת קרובים קודם למגילה ויקרא אח"כ ביחיד ושם נמי ליכא בזיון רק תוספות כבוד שיתעסקו בו קרוביו מיד ולא יאחרו קבורתו ומשמע ליה לרמ"א כך מדכתבו התוס' והפוסקים בהא דאמר רבא ת"ת ומת מצוה מ"מ קודם דלאו דוקא מ"מ אלא ה"ה לכל מתים שבעולם מש"ה ס"ל לרמ"א דגם מה דאמר רבא מגילה ומ"מ מ"מ קודם נמי לאו דוקא:

שם מ"מ ועבודה מ"מ עדיף וכו'. מולאחותו דילפינן מיניה בהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וראה מ"מ יתעסק בו ויתבטל מפסחו:

שם וכ"כ התוס' בשבועות וכו'. אהך דפסחו ולמול את בנו כתבו דדוקא מ"מ שהוא בזיון גדול למת שאין לו קוברין אבל קבורת קרובים שהוא תוספות כבוד לא דחי כבוד דידהו פסח ומילה:

שם ומיהו זה יש לדחות וכו'. פי' דהתוספות בשבועות לא כתבו רק דקבורת קרובים לא דחי הפסח לגמרי שיתבטלו פסחו אבל להקדים קבורת קרובים לעבודה אפשר מודים וא"כ נדחה הק"ו דיליף המ"א דשפי' י"ל דקבורת קרובים קדים למגילה ויקראנה ביחיד:

שם וא"כ לא דחי מגילה וכו'. דהא בעיא דרבא מגילה ומ"מ היינו לענין שיקראנה ביחיד ופשטה מהא דקיי"ל גדול כבוד הבריות כו' וביש קוברין לא מיקרי כבוד הבריות:

שם בסופו. וכ"מ מהרא"מ סס"ב וכו'. היינו לפי מה שהוצרך המ"א בססק"י לפרש דברי הרא"מ דלא כהב"י אלא דבאין שהות מ"מ קודם ונדחה מגילה וכמו שביארתי בריש הסי' הכרחו של הרמ"א א"כ מוכח דמיירי במת מצוה ממש מהוכחח המ"א הראשונה דהא קבורה קרובים לא דחי עבודה לגמרי מכ"ש דלא דחי מגילה לגמרי ולא כ' המ"א דיש לדחות הוכחה זו אלא מטעם שכתבתי באות יו"ד וא"כ מהרא"מ מוכח שפיר וק"ל והפמ"ג נתקשה בזה בחנם:

סק"ה וה"ה מילה ומגילה וכו'. דרמ"א הכא מיירי מכל מצות חוץ ממת מצוה ממילא מילה נמי בכלל דביש שהות מגילה קודם משום לקרות בצבור ובאין שהות מילה קודם:

הגה ס"ב אין שום מצוה דאורייתא וכו'. קאי על שאר מצות כגון עבודה ודומיהן והיא מדברי הר"ן וכ' מהר"א מזרחי על דברי הר"ן אלו וז"ל וכן משמע גם מדברי הרמב"ם שכ' גבי מ"מ שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא כו' הובא בט"ז ריש סק"ב ע"ש ופי' הב"י דראיית הרא"מ כך היא כיון דרמב"ם ס"ל דמה שאמרו מ"מ קודם למגילה הוא לענין קדימ' אבל לא שתתבטל מגיל' מפני מ"מ אם כן הוא הדין דכשאמרו מבטלין עבוד' בשביל מגילה לא ביטול ממש קאמר אלא קדימ' עכ"ל וזה מ"ש רמ"א והא דמ"מ קודם וזה תימא דאיך אפשר שיתקיימו יחד דברי הר"ן ודברי הרא"מ דכיון דבאין שהות עבוד' דוחה מגילה לגמרי ומ"מ הא עדיף מעבוד' ושאר מצית שדוח' אותם לגמרי כ"ש שידחו מגיל' לגמרי וכן הקשה ט"ז סק"ב כמ"ש ומלבד זה אין קיום כו' ע"ש. וכן הקשה המ"א סק"ו. ורוצ' המ"א לררץ דברי רמ"א שמיירי שיוכל לקבור המת בלילה אחר קריאת מגילה מש"ה קירא תחילה משום דקבורה יש לה שהות ומגילה אין לה שהות אבל באמת אם שניהם אין להם שהות מגילה נדחית אבל על הב"י נשאר הקושיא דאיהו מפרש בהרא"מ דבאין שהות לשניהם מגילה דוחה (מיהו ארמ"א נמי קשיא דהא ודאי אין כוונת הרא"מ כפירושו דא"כ מה מייתי הרא"מ ראי' מהרמב"ם להר"ן הא הר"ן מיירי שאין שהות לשניהם והרמב"ם מיירי שאחד יש לו שהות וק"ל) והוסיף המ"א להקשות דמוכח דאפי' ביש שהות לקבור מ"מ נדחה מגילה לגמרי ודלא כהרמ"א והביא ע"ז ב' הוכחות הוכחה שניה מהא דאמרינן שם בגמרא הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וראה מת מצוה יניח הפסח והמילה ועוסק במת ומשמע אפי' אם יש שהות לקוברו והפסח זמנו עוברת (ומ"ש המ"א הראיה גם ממילה ק"ק דלמא הטעם משום דיכול למול בתשיעי כמ"ש המ"א בסק"ה וי"ל דמ"מ נדחה המילה לגמרי דהא זמנה בשמיני ואף דיכול למול בתשיעי מ"מ הא יכול לקבור בלילה ולקבורה אין זמן קבוע ומילה זמנה קבוע א"כ נדחה המילה לגמרי בשביל שלא יהי' מוטל בבזיון ובסק"ה שאני שהמגילה אין לה שהות ודו"ק) מיהו הוכחה ראשונה שהביא המ"א צ"ע דבסי' י"ג שאני דהוי כאין שהות שצריך לדחות לגמרי משא"כ הכא שיש שהות לקבור בלילה. ונראה כוונתו כיון דהש"ס מיירי שיש שהות לשניהם כדמפרש הרא"מ א"כ מאי מייתי ראיה מגדול כבוד הבריות דהא התם אין שהות וכדאמרן וכ"ת דה"ק דכי היכא דבאין שהות דוחה כ"ה לגמרי ה"נ ביש שהות קודם כבד הבריות ז"א דבשלמא באין שהות דוחה כ"ה משא"כ כאן דיש שהות שמא י"ל להקדים מגילה בשביל לקרות בצבור דהא כבוד במקומו עומד שיקברהו אח"כ אלא ע"כ דמה שמוטל אותה שעה בבזיון הוא בכלל גדול כבוד הבריות שדוחה א"כ מוכח דדחי לגמרי כיון שבאיסור הקבורה נתבטל כבוד הבריות ודו"ק. ממילא דחה מ"א דינו דרמ"א ומכ"ש דינו של הב"י וע"ז הביא שגם הכה"ג שפי' הב"י תמוה ומפרש המ"א דהרא"מ לא על הדין של הר"ן הביא ראיה אלא הביא סמך לדברי הר"ן דהש"ס מיירי בדאיכא שהות ולא מיירי בדליכא שהות והוי דינו דמגילה נדחה מפני כולם וכן פי' הט"ז סק"ב לדברי הרא"ם ע"ש במ"א אבל אם אין שהות אח"כ מזה לא מיירי הרמב"ם כו'. ונתבאר המשך דברי המ"א ומיהו בעבודה ושאר מצות פליגי ט"ז ומ"א דלט"ז בסק"ב נדחים לגמרי מפני מגילה באין שהות ופליג אהר"ן והמ"א פסק כהר"ן ולא פליג אלא על מה שהביא ב"י ורמ"א בשם הר"ן במת מצוה וק"ל:

שם דיכול למול בתשיעי וכו'. ומיקרי יש שהות אלא עדיין על דין ראשון שצידד ביש שהות יקדים המילה וזה סותר לדברי הר"ן שברמ"א כאן ט"ז כ' עססי' תרצ"ג דכה"ג מיירי הת"ה שם שהצבור מלין ולכן מילה קודם ויקראו אח"כ בצבור:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.