תועפות ראם/שצג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ומה נדר כו' זה אינו בגמרא אלא בספרי דברים פ' רס"ד ועיי"ש שאמרו נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור להלן כו' וכן בחי' הריטב"א לר"ה כתוב בד"ה נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה להלן נדבה עמו כו', וז"ש רש"י בר"ה ה' ב' נאמר להלן נדר ואם נדר או נדבה וגו' עכ"ל נראה מפי' דבפנים הגמרא לא היה כתוב ונאמר להלן נדר ואם נדר או נדבה אלא ונאמר להלן נדר ותו לא וע"ז פרש"י להלן נדר ואם נדר או נדבה ובאמת בהגהות ובאורים שבסוף הספרי פי' ונאמר להלן נדר. לפלא נדר או בנדבה [במדבר ט"ו ג'] ורבינו כתב כפרש"י ונאמר להלן נדר ואם נדר או נדבה וכ"כ הסמ"ג לאוין של"א ובטו"א לר"ה שם כתב ואם נדר או נדבה דויקרא ז' ט"ז מופנה הוא דהו"מ למיכתב ואם לא על תודה יביאנו דהוי דבר וחילופו מרישא דקרא שם פסוק י"ב אם על תודה יקריבנו כו' א"ו מש"ה שינה קרא בסיפא למיכתב ואם נדר או נדבה לאגמורי גז"ש להאי קרא דכי תדור נדר דמה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו ואילולי דבריהם הייתי מפרש מ"ש בספרי ונאמר להלן נדר פי' במקרא הסמוך כאשר נדרת לה"א נדבה.
(ב) ל"י אמאי שייר והחרמים שבספרי וגמרא ובסמ"ג איתא ואולי רבינו מפרש והחרמים דהיינו חרמי בד"ה והוי בכלל ההקדשות ולכן לא דקדק להביאו.
(ג) לשון הסמ"ג בכור ומעשר ופסח וכ"ה בנדפס אלא שחסר בנדפס צדקות ועיין ר"ה ה' ב' תוד"ה ומעשרות בסופו ובנדפס חסר תיבת מעמך בשבוש וכצ"ל שם מעמך זה לקט כו'.
(ד) ופאה וכמה כו' בנדפס דלגו מן ופאה זה לופאה שבסמוך וחסרו מה שבנתיים והמוסגר שבכאן הוספתי מהנדפס וגם שם חסר דברי ראב"י ור"א בר"ש.
(ה) הרמב"ם בפי"ד ממעשה הקרבנות הי"ג פסק כת"ק דברייתא דבג' רגלים עובר בבל תאחר וז"ל הסמ"ג שם ולכאורה משנת ראב"י עיקר שהוא קב ונקי ואפי' בברייתא כדמוכח בפ' החולץ אמנם אומר רבא כיון שעברו עליו שלש רגלים עובר בבל תאחר בכל יום עכ"ל וא"כ גם דעת הסמ"ג כהרמב"ם ולפלא על הגאון הרר"א לנדא בהגהות למס' ר"ה ד"ו ב' שכ' שם בזה"ל גם הסמ"ג לאוין של"א אף דפסק כראב"י דבב' רגלים עובר בבל תאחר ומשום דמשנתו קב ונקי מ"מ לענין דבכל יום ויום פוסק כרבא דהוא בתרא וכגי' דהכא עכ"ל ואולי ט"ס נזדקר בדבריו מיהו הרא"ם כאן פוסק כראב"י ומה שהביא הסמ"ג ראיה מלשון רבא שאמר שלש רגלים הנה רבינו בסמוך כתב בלשון רבא זמני רגלים וא"כ אין ראיה מרבא דלא כראב"י ומ"ש בגמ' ו' א' עד דעברי עלי' ג' רגלים כקרבנות י"ל דלאו בדיוק נקטו הכי.
(ו) מיני' רגלים. בנדפס הגי' דמפקינן מצוה והוא שבוש וצ"ל דמפקינן מיני' רגלים, ודברי רבינו הוא דברי הגמ' שאמרה קמ"ל התם הוא דתלנהו רחמנא ברגלים אבל הכא לא וזש"ר וטעמא דרבא כו' ומה שאמרו בגמרא דהא שכיחי עניים לפי הנראה מהאו"ז הל' צדקה סי' ה' י"ס דל"ג לי' ומש"ה לא נזכר בדברי רבינו ולענין מה ששנינו בברייתא דזמני רגלים צדקות עיין בר"ה ד' א' תוד"ה צדקות וחי' הרשב"א והר"ן ומדברי רבינו נראה כהר"ן שכ' וכן לצדקה למאחרה בצרות העין ולא כתב בגווני דלא קיימי עניים כברייתא ש"מ דליכא שום אופן בצדקה לעבור בג' רגלים והק"נ להרא"ש בריש ר"ה הגיה ע"ד אבל בדליכא עניים אז לא מחייב לאהדורי אבתרייהו אלא עד ג' רגלים ע"כ והוא שיטת התוס' ונראה דס"ל כמש"כ הפנ"י בר"ה שם דשיטת הרי"ף כהתוס' מדהביא ההיא דלרגלים נ"מ לנודר ומייתי נמי פלוגתא דר"ש ורבנן אע"פ שאין דרכו להביא דברים הבלתי נוהגים בזמנינו אע"כ דנ"מ לענין צדקה דניסן ר"ה לרגלים לענין בל תאחר דצדקה וכמש"כ התוס' ולכן גם הק"נ כ' ע"ד הרא"ש שהוא כלשון הרי"ף שיטת התוס' ובהגהות חשק שלמה לר"ה שם כ"כ מדנפשי' בשיטת הרי"ף ולא זכר דברי הפנ"י. והנה הפנ"י שם האריך לתמוה על הרשב"א שהביא הר"ן גם הטו"א כ' לדחות ד' הרשב"א ולענ"ד בחנם תפסו עליו וז"ל הטו"א והר"ן בשם הרשב"א פי' דהא דצדקות עובר לאלתר היינו בעשה ויפה דחו התוס' לסברא זו עכ"ל ואני אומר דיפה כ' הרשב"א בחי' לתרץ דחוי התוס' כיון דהתם לאו דוכתא הוא למידק בקרבנות אי בג' רגלים בבל תאחר או ברגל אחד לא דק למימר ברגל אחד כו' עיי"ש באורך. עוד כ' הטו"א ועוד אני אומר מדמסדר תלמודא לקמן ד"ו א' בתחלה הא מימרא דרבא דצדקות מחוייב עליהם לאלתר ובתר הכי לאידך מימרא דרבא כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה לא משמע הכי עכ"ל ולק"מ דז"ל הרשב"א אלא מסתברא לי דלעולם ג' רגלים דבל תאחר גזה"כ הוא ועד שעברו עליו אינו עובר ואפי' קיימי עניים וקאי מקדש וקיימי כהנים והיינו ברייתא. ודרבא לחייבו בעשה דמוצא שפתיך וכדדרשינן מוצא שפתיך זו מ"ע והיינו נמי דרבא לא אמרה אהאי פלוגתא דהני תנאי ולא אברייתא דכי תדור נדר אלא אאידך ברייתא דמוצא שפתיך כו' עכ"ל ופשוט דמ"ש רבא אח"כ כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה היינו ובאת שמה והבאתם כפרש"י וא"כ אין ענין זה לזה בדין קדימה ואיחור סידור מימרא דרבא ואדרבה סמוך להברייתא דמוצא שפתיך זו מ"ע סדרו דברי רבא דבצדקה מיחייב עלה דהך עשה לאלתר. ומש"כ הפנ"י להקשות על שיטת הרשב"א דמאי מקשה איהו על שיטת התוס' ליפלוג נמי בקרבנות ונימא דהיכי דקיימי בבהמ"ק כהנים שיעבור לאלתר בבל תאחר ליקשי איהו לנפשי' לחיוב עשה לאלתר בקרבנות היכי דקיימי כהנים בבהמ"ק כו' עיי"ש איני מבין קושיא זו דבשלמא לענין לאלתר ניחא ליה להרשב"א חילוק הגמרא דצדקה שאני מקרבנות מטעם דהא קיימי עניים יותר מכהנים בבהמ"ק ואפשר שעז"א בסוף דהא שכיחי עניים ליש ספרים דגרסי משא"כ לענין ג' רגלים דבל תאחר האריך הרשב"א להוכית שאין סברא כלל בזה כ"א גזה"כ וא"כ ל"ש צדקה ל"ש קרבנות, והנראה בעיני שהפנ"י והטו"א לא ראו ד' הרשב"א בפנים כ"א בדברי הר"ן שהביאו.
(ז) זמני רגלים. לפנינו ג' רגלים וכ"ה בנדפס ועיין לעיל אות ה'.
(ח) טוב אשר לא תדור וגו' כ"ה בנדפס וכאן ליתא תיבת וגו' והנראה לי דנ"מ לב' הפירושין שכ' התוס' חולין ב' א' ד"ה טוב. דלפי' רש"י דלעיל מיני' כתיב את אשר תדור שלם ואפ"ה טוב אשר לא תדור א"צ לתיבת וגומר משא"כ לפיר"ת דכולה מילתא דריש מהאי קרא דהו"ל למיכתב טוב אשר לא תדור משתדור ואנא ידענא דמשתדור ולא תשלם קאמר אלא לה"ק ולא תשלם כו' א"כ צ"ל וגומר.
(ט) ובשעת צרה מותר לידור. כ"כ התוס' בחולין ב' ב' סד"ה אבל והובא דברי רבינו בריקאנטי סי' תקע"א ודלא כמש"כ האגודה פ' ד' נדרים עמש"ש הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע וז"ל יש מפרשים אפי' בנודר בעת צרה דהא על כל נדרים מייתי לה עכ"ל וכבר תמהו עליו דהא אמרינן מצוה לידור בעת צרה דכתיב וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות ועיין בברכ"י ליו"ד סי' ר"ג שכ' ובאמת שלא נחה דעתי כו'. בתירוצי האחרונים כו' ונראה דדעת היש מפרשים כמש"כ הרשב"א בחי' לנדרים ד' ט' עמש"ש כנדרי כשרים לא אמר כלום כלומר ואפי' בנזיר לא נדר כו' ובהכי מיתרצא לן הא דאמרינן שנודרים על הצרה כדרך שעשה יעקב שנאמר וידר יעקב נדר לפי שאותו נדר אינו נדר גמור אלא נדבה והודאה למקום עכ"ל הרשב"א וחידוש על הברכ"י שלא הביאו ומש"ש הברכ"י על המדרש דנענש יעקב אבינו ע"ה על הנדר כדכתיב מתה עלי רחל וז"ל דההיא על שאיחר נדרו עכ"ל עיין בס' קה"י בר"ה ד"ו שהניח בצ"ע דברי המדרש שנענש יעקב במיתת רחל משום עון בל תאחר שאיחר נדרו ממש"ש בר"ה בך חטא ולא באשתך חטא אולם הפר"ד דרוש ג' כתב ישוב לזה דרבנן דאמרי במדרש פ' בחקותי ריש פ' ל"ז דמה שהגיע ליעקב מהעונש שאיחר את נדרו היינו מיתת רחל ס"ל כר"א דזבחים כ"ט א' דלית לי' מיעוטא דאותו לומר דאין מאחר נדרו בלא ירצה ולדידי' אצטריך מיעוטא דבך חטא לומר ולא בקרבנך חטא שאם עבר זמנו לא נפסל הקרבן ולית לי' מיעוטא למעט מיתת אשתו משום עון דבל תאחר עיי"ש ואזדא לה תמיהת המנחת חינוך בקומץ מנחה מ' תקע"ה על הס' חרידים עיי"ש ומדברי רבינו היראים שהביא כאן בלא תאחר לשלמו דברי הגמרא דשבת בעון נדרים אשתו של אדם מתה כו' נראה ג"כ כהס' חרידים.
(י) דתניא. כ"ה במדרש ב"ר פ' ע' סי' א':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |