גליוני הש"ס/קידושין/עח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף ע"ח ע"ב'''}} | |||
'''{{עוגן1|האומר}} בני זה ממזר כו'.''' נ"ב ע' אריכות בכולה סוגיין בשו"ת חות יאיר סי' צ"ג וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ז: | |||
'''{{עוגן1|ר'}} יהודה אומר נאמנים.''' נ"ב וכיון דנאמן לומר שהוא ממזר היינו שאינו בנו רק מאיש אחר לכן אם אין שם אלא אותו הבן אשתו זקוקה לייבום אחרי מיתתו דאף דלעניין ייבום לא האמינתו תורה מ"מ כיון דמהימן לאוסרו בקהל לא פלגי' דיבורא בחד גופא ועוד דגם לעניין ייבום יש לו להיות נאמן בזה כמו שנאמן לאוסרו בקהל ולהתירו בממזרת דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ב ע"ש וע"ע שם סי' רי"ז עש"ה וע"ע שם סי' רע"ב וז"ל נאמן אדם לומר זה בני ממזר וה"ה בתי דחד טעמא הוא והמחלק בזה הוא בור גולם עכ"ל ולא ידעתי מ"ש דחד טעמא הוא דהלימוד מקרא דיכיר הרי הוא רק בבן דאית בי' ירושת בכורה ואם דנ' דאע"ג דהקרא איירי בבן מ"מ יש ללמוד מסברא בת מבן במה מצינו דכי היכי דהאמינתו תורה אבן ה"ה אבת או אולי הוא ק"ו ג"כ דמה בנו שאינו קנוי לו נאמן עליו כ"ש בתו שקנוי' לו בקטנותה ובנערותה מ"מ מיהת לאו חד טעמא הוא ואולם לפי הפי' דהלימוד מדנאמן על הקטן לומר שהוא בכור ממילא דהגדול ממנו ממזר א"כ לימוד זה ישנו אבת גופה דאם אומר על הקטן שהוא בכור ממילא ג"כ דבת הגדולה ממנו ממזרת וז"פ: | |||
שם תוד"ה לא צריכא כ' ומ"מ קשה דאמרי' בפ' מי שאחזו שחט בו כו' | '''{{עוגן1|פשיטא}} ל"ל קרא מגו דאי בעי מיתבא לי' מתנה כו'.''' נ"ב ק"ק למאי דאמרי' בנזיר ל' ב' ופסקו הרמב"ם ה' נזירות פ"ח הט"ו דלעניין בן מגלח על נזירות אביו בכור נוטל פי שנים א"כ נ"מ לכה"ג דשם א"א לו לתת במתנה שהרי הם מעות הקדש והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום וי"ל דכיון דהא דבן מגלח כו' הלמ"מ היא אין סברא דליתי קרא לעניין זה כיון דהלמ"מ אין לו רמז במקרא וע' נזיר ס"א ב' ובתוס' שם ד"ה ואימא ובחידושי הארכתי וע' ס' אהבת חסד נדפס מחדש להרה"ק מטשעחאנאווי ז"ל עמש"ש בנדרים מ"ב א' ד"ה האומר לבנו: | ||
'''תוד"ה {{עוגן1|לא}} צריכא''' כ' '''ומ"מ קשה דאמרי' בפ' מי שאחזו שחט בו כו'.''' נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ל"ד כ' ראי' זו סברא דנפשי' וחידוש שהרי הוא בתוס' כאן וע"ש עוד סברא מחודשת דאפי' נימא דגוסס חשוב כמת היינו רק לעניין מתנה דבעי' מקנה וקונה ולפיכך צריך לזה כח גדול להוציא הדבר מרשות הנותן ולהכניסו לרשות המקבל אבל גבי גט אשה שאין גופה קנוי לבעל וה"ל הבעל רק כמסלק רשותו מעלי' והיא זוכה בעצמה לכן סגי בכח כל דהו ואפי' גוסס יכול לגרש עש"ה וזו סברא מחודשת דגירושין חשובים רק סילוק לא הקנאה וגם צ"ע דנהי דלגבי גוף האשה חשיב רק סילוק לפי שאין גופה קנוי לו מ"מ לגבי הגט שצריך שיצא מרשותו ויבא לרשותה א"כ הא ה"ל כמתנה וא"א לגוסס שיקנה לה הגט ובזכרוני מפנ"י ריש הזורק דכ' דא"צ הקנאה וזכי' בגט רק נתינה וע"ש בשאר אחרונים וע"ע רשב"א גיטין ע"ד ב' ד"ה מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לאו שמה נתינה עש"ה ועוד יומצא חידוש לרדב"ז הנ"ל דאע"ג דאיתקש גט שיחרור לגט אשה מ"מ לעניין גוסס יהי' חילוק דכיון דעבד גופו קנוי לאדון לא יועיל השיחרור בגוסס: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־14:08, 28 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס 
קידושין עח ב
האומר בני זה ממזר כו'. נ"ב ע' אריכות בכולה סוגיין בשו"ת חות יאיר סי' צ"ג וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ז:
ר' יהודה אומר נאמנים. נ"ב וכיון דנאמן לומר שהוא ממזר היינו שאינו בנו רק מאיש אחר לכן אם אין שם אלא אותו הבן אשתו זקוקה לייבום אחרי מיתתו דאף דלעניין ייבום לא האמינתו תורה מ"מ כיון דמהימן לאוסרו בקהל לא פלגי' דיבורא בחד גופא ועוד דגם לעניין ייבום יש לו להיות נאמן בזה כמו שנאמן לאוסרו בקהל ולהתירו בממזרת דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ב ע"ש וע"ע שם סי' רי"ז עש"ה וע"ע שם סי' רע"ב וז"ל נאמן אדם לומר זה בני ממזר וה"ה בתי דחד טעמא הוא והמחלק בזה הוא בור גולם עכ"ל ולא ידעתי מ"ש דחד טעמא הוא דהלימוד מקרא דיכיר הרי הוא רק בבן דאית בי' ירושת בכורה ואם דנ' דאע"ג דהקרא איירי בבן מ"מ יש ללמוד מסברא בת מבן במה מצינו דכי היכי דהאמינתו תורה אבן ה"ה אבת או אולי הוא ק"ו ג"כ דמה בנו שאינו קנוי לו נאמן עליו כ"ש בתו שקנוי' לו בקטנותה ובנערותה מ"מ מיהת לאו חד טעמא הוא ואולם לפי הפי' דהלימוד מדנאמן על הקטן לומר שהוא בכור ממילא דהגדול ממנו ממזר א"כ לימוד זה ישנו אבת גופה דאם אומר על הקטן שהוא בכור ממילא ג"כ דבת הגדולה ממנו ממזרת וז"פ:
פשיטא ל"ל קרא מגו דאי בעי מיתבא לי' מתנה כו'. נ"ב ק"ק למאי דאמרי' בנזיר ל' ב' ופסקו הרמב"ם ה' נזירות פ"ח הט"ו דלעניין בן מגלח על נזירות אביו בכור נוטל פי שנים א"כ נ"מ לכה"ג דשם א"א לו לתת במתנה שהרי הם מעות הקדש והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום וי"ל דכיון דהא דבן מגלח כו' הלמ"מ היא אין סברא דליתי קרא לעניין זה כיון דהלמ"מ אין לו רמז במקרא וע' נזיר ס"א ב' ובתוס' שם ד"ה ואימא ובחידושי הארכתי וע' ס' אהבת חסד נדפס מחדש להרה"ק מטשעחאנאווי ז"ל עמש"ש בנדרים מ"ב א' ד"ה האומר לבנו:
תוד"ה לא צריכא כ' ומ"מ קשה דאמרי' בפ' מי שאחזו שחט בו כו'. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ל"ד כ' ראי' זו סברא דנפשי' וחידוש שהרי הוא בתוס' כאן וע"ש עוד סברא מחודשת דאפי' נימא דגוסס חשוב כמת היינו רק לעניין מתנה דבעי' מקנה וקונה ולפיכך צריך לזה כח גדול להוציא הדבר מרשות הנותן ולהכניסו לרשות המקבל אבל גבי גט אשה שאין גופה קנוי לבעל וה"ל הבעל רק כמסלק רשותו מעלי' והיא זוכה בעצמה לכן סגי בכח כל דהו ואפי' גוסס יכול לגרש עש"ה וזו סברא מחודשת דגירושין חשובים רק סילוק לא הקנאה וגם צ"ע דנהי דלגבי גוף האשה חשיב רק סילוק לפי שאין גופה קנוי לו מ"מ לגבי הגט שצריך שיצא מרשותו ויבא לרשותה א"כ הא ה"ל כמתנה וא"א לגוסס שיקנה לה הגט ובזכרוני מפנ"י ריש הזורק דכ' דא"צ הקנאה וזכי' בגט רק נתינה וע"ש בשאר אחרונים וע"ע רשב"א גיטין ע"ד ב' ד"ה מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לאו שמה נתינה עש"ה ועוד יומצא חידוש לרדב"ז הנ"ל דאע"ג דאיתקש גט שיחרור לגט אשה מ"מ לעניין גוסס יהי' חילוק דכיון דעבד גופו קנוי לאדון לא יועיל השיחרור בגוסס:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |