גליוני הש"ס/נדרים/נט/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף נ"ט ע"א'''}} | |||
שם מצוה לאיתשולי עליהן | '''{{עוגן1|דלא}} מצי מיתשל עלה.''' נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קמ"ד דכ' דרק בלי הסכמת הכהן לא מצי מיתשל עלה כיון דכבר ממונו של כהן הוא אבל אם ירצה כהן בעלים נשאלין עליו ע"ש ופ' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ט וסי' ק"ל וע"ש בסופו שכ' ועוד צל"ע אם יועיל התרה גבי קרבן באומר הרי זו דתיכף הוי בבי גזא דרחמנא וכתרומה המסורה לכהן עכ"ל וחידוש שנעלמו ממנו דברי הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה והם נודעים וגוף הקושי' קדומה בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' צ"ב וסי' קכ"ד עש"ה ברשב"א מש"ש בזה וע"ע בשו"ת חות יאיר שם סי' קל"א מ"ש בסוגי' דכאן וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' פ"ו וע"ע שו"ת הרא"ש כלל י"ב אות ב' דיש שם משמעות דהנודר לצדקה מהני שאלת הבעלים אף לאחר שבא המעות ליד עני ע"ש והוא כסברת הר"א ממיץ המובא בפי' הרא"ש כאן ודע דסברת הנוב"י בהא דלא מהני שאלה בתרומה הבאה ליד כהן משום דלא מהימנינן לי' שמתחרט להוציא ממון מכהן יש לו סעד משו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ה דכ' ולעניין האונס שאמרת כו' עש"ה כל הדיבור ומה שהביא משם הרשב"א בתשובה ותורף דבריו דנאמן הנודר לומר שהי' אנוס בנדרו דלעניין איסורין אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים דאל"כ איך נדר ניתר בשאלה שמא משקר הוא בחרטה ואין מתחרט וע"כ משום דאדם נאמן על עצמו באיסורין וכנ"ל עכת"ד ולפי"ז לעניין להוציא ממון מכהן דלא שייך הך דאדם נאמן על עצמו שפיר לא מהימנינן לי' לומר שמתחרט וז"פ: | ||
'''{{עוגן1|מצוה}} לאיתשולי עליהן.''' נ"ב יל"ע דכיון דמצוה לאיתשולי אם מברכין עלי' כעל כל המצוות דאפי' אמצוה דרבנן מברכין ואי מברכי' יל"ע ג"כ מי מברך אם הנשאל או החכם המתיר ולפמ"ש בגליון ברכות מ"ב א' בטעם מ"ש הראבי' דאין מברכין על מצות שריפת נותר דהואיל ובא ע"י עביר' דהותרה לא מברכינן עלי' ע"ש א"כ ה"נ הרי בא ע"י עבירת הנדר דכאילו בנה במה ואפי' אחר השאלה נשאר הנדר חטא כמבואר לקמן ע"ז ב' ועדיף מנותר דניתק לעשה ונתקנת העביר' ע"י השריפה ומצאתי בס' תניא רבתי סי' פ' וז"ל בעיוה"כ כו' באין יחפין לביהכ"נ ועומד החזן כו' ומתחיל כל נדרי כו' ויש נוהגין לברך קודם על מצות היתיר נדר ושבועה ויש אומרים שהיא ברכה לבטלה עכ"ל ובוודאי דמ"ש ויש נוהגין לברך כו' הוא לפי הדיעה דאמירת כל נדרי הוא היתיר נדרים שעברו דלדיעה דהוא תנאי על נדרים דלעתיד שיהיו בטילין לא שייך ברכה ע"ז דהוא תנאי בעלמא ואין בו עניין מצוה וגם לא שייך ל' הברכה היתיר נדר כו' וע"כ דהוא לפי הדיעה דהוא היתיר נדרים שעבר דהוא מצוה וכדאמרי' כאן דקונמות מצוה לאיתשולי עלייהו וא"כ ספק זה הוא מחלוקת הראשונים וע' מהרי"ק שורש נ"ב שכ' דהא דמצוה לאיתשולי כיון דהוא רק מחשש שמא יכשל בנדרו ע"כ הוא רק ספק מצוה כיון דאם יבא אליהו ויאמר שלא יכשל זה בנדרו לא הי' מצוה בשאלה עכ"ל עש"ה ולפ"ז ממילא אין מקום לברכה דלא מברכי' אספק מצוה ויש עוד לדון בזה טובא ואכ"מ להאריך: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה מ־19:05, 26 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס 
נדרים נט א
דלא מצי מיתשל עלה. נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קמ"ד דכ' דרק בלי הסכמת הכהן לא מצי מיתשל עלה כיון דכבר ממונו של כהן הוא אבל אם ירצה כהן בעלים נשאלין עליו ע"ש ופ' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ט וסי' ק"ל וע"ש בסופו שכ' ועוד צל"ע אם יועיל התרה גבי קרבן באומר הרי זו דתיכף הוי בבי גזא דרחמנא וכתרומה המסורה לכהן עכ"ל וחידוש שנעלמו ממנו דברי הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה והם נודעים וגוף הקושי' קדומה בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' צ"ב וסי' קכ"ד עש"ה ברשב"א מש"ש בזה וע"ע בשו"ת חות יאיר שם סי' קל"א מ"ש בסוגי' דכאן וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' פ"ו וע"ע שו"ת הרא"ש כלל י"ב אות ב' דיש שם משמעות דהנודר לצדקה מהני שאלת הבעלים אף לאחר שבא המעות ליד עני ע"ש והוא כסברת הר"א ממיץ המובא בפי' הרא"ש כאן ודע דסברת הנוב"י בהא דלא מהני שאלה בתרומה הבאה ליד כהן משום דלא מהימנינן לי' שמתחרט להוציא ממון מכהן יש לו סעד משו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ה דכ' ולעניין האונס שאמרת כו' עש"ה כל הדיבור ומה שהביא משם הרשב"א בתשובה ותורף דבריו דנאמן הנודר לומר שהי' אנוס בנדרו דלעניין איסורין אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים דאל"כ איך נדר ניתר בשאלה שמא משקר הוא בחרטה ואין מתחרט וע"כ משום דאדם נאמן על עצמו באיסורין וכנ"ל עכת"ד ולפי"ז לעניין להוציא ממון מכהן דלא שייך הך דאדם נאמן על עצמו שפיר לא מהימנינן לי' לומר שמתחרט וז"פ:
מצוה לאיתשולי עליהן. נ"ב יל"ע דכיון דמצוה לאיתשולי אם מברכין עלי' כעל כל המצוות דאפי' אמצוה דרבנן מברכין ואי מברכי' יל"ע ג"כ מי מברך אם הנשאל או החכם המתיר ולפמ"ש בגליון ברכות מ"ב א' בטעם מ"ש הראבי' דאין מברכין על מצות שריפת נותר דהואיל ובא ע"י עביר' דהותרה לא מברכינן עלי' ע"ש א"כ ה"נ הרי בא ע"י עבירת הנדר דכאילו בנה במה ואפי' אחר השאלה נשאר הנדר חטא כמבואר לקמן ע"ז ב' ועדיף מנותר דניתק לעשה ונתקנת העביר' ע"י השריפה ומצאתי בס' תניא רבתי סי' פ' וז"ל בעיוה"כ כו' באין יחפין לביהכ"נ ועומד החזן כו' ומתחיל כל נדרי כו' ויש נוהגין לברך קודם על מצות היתיר נדר ושבועה ויש אומרים שהיא ברכה לבטלה עכ"ל ובוודאי דמ"ש ויש נוהגין לברך כו' הוא לפי הדיעה דאמירת כל נדרי הוא היתיר נדרים שעברו דלדיעה דהוא תנאי על נדרים דלעתיד שיהיו בטילין לא שייך ברכה ע"ז דהוא תנאי בעלמא ואין בו עניין מצוה וגם לא שייך ל' הברכה היתיר נדר כו' וע"כ דהוא לפי הדיעה דהוא היתיר נדרים שעבר דהוא מצוה וכדאמרי' כאן דקונמות מצוה לאיתשולי עלייהו וא"כ ספק זה הוא מחלוקת הראשונים וע' מהרי"ק שורש נ"ב שכ' דהא דמצוה לאיתשולי כיון דהוא רק מחשש שמא יכשל בנדרו ע"כ הוא רק ספק מצוה כיון דאם יבא אליהו ויאמר שלא יכשל זה בנדרו לא הי' מצוה בשאלה עכ"ל עש"ה ולפ"ז ממילא אין מקום לברכה דלא מברכי' אספק מצוה ויש עוד לדון בזה טובא ואכ"מ להאריך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |