בנין ציון/א/לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א לד

ב"ה אלטאנא, תשרי תרט"ז לפ"ק.

שאלה – חולה שיש בו סכנה שע"פ הרופאים צריך לאכול ולשתות ביוה"כ יותר מכשיעור אם צריך לשער בכל אכילה ושתיי' אם יש סכנה כשלא יאכל וישתה או אם נאמר דמצות תענו את נפשותיכם היא למערב עד ערב וכיון דלא יכול לקיים מצו' זו מפני הסכנה שוב אין קפידא אם יאכל וישתה באותו יום גם בלא סכנה.

תשובה – גרסינן בירושלמי (פרק א' דתענית) הובא ברי"ף וברא"ש שם נדר להתענות ושכח ואכל כזית אבד תעניתו רב אמר בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם אבל יום זה מתענה ומשלים וכתב הרא"ש משמע ביום סתם הוא דאיבד תעניתו ולפי שיכול להתענות יום אחר תחתיו דלוה ופורע אבל יום זה אינו לוה ופורע לפיכך משלים אעפ"י שאכל כזית וכן פסק בטוש"ע א"ח (סי' תקס"ח) ומשמע מזה דנחשב תענית אפילו אכל דדוקא בנדר סתם כיון דיכול ללוות ופורע צריך להתענות יום אחר אבל ביום זה וכן בתענית צבור צריך להשלים תעניתו והתרומת הדשן (סי' קנ"ו) כתב אמנם בתענית צבור קבוע מגזירת חכמים וחובה להתענות אם שכח ואכל צריך להשלים ע"כ דמי שאכל שום וריחו נודף אינו אוכל עוד שום ויהא ריחו נודף יותר שהרי יום זה אסור באכילה מדרבנן ואין צריך לפרוע אחר תחתיו דדוקא יום זה חובה ולא אחר ואי אפשר לתקן את אשר עוות אם לא שכוונתו להתענות לכפרה על עונתו ושגגתו עכ"ל והנה כל זה שייך במי ששגג ואכל באיסור דזה ודאי מצוה שלא יאכל יותר כמו שכתב הת"ה שלא יאכל שוב שום וריחו נודף אבל במי שהוצרך לאכול מטעם סכנה אם גם הוא מצווה שלא לאכול יותר מהסכנה עדיין צ"ע ולכאורה יש להביא ראי' מדברי רש"י יומא (דף פ' ע"ב) דעל מה דאמרינן שם האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור פירש רש"י כגון שאכל לילי יום הכיפורים על השובע דאל"כ חייב על האכילה שקודם אכילה גסה ע"ש ולמה הוצרך לכך הרי יש נפקותא בהודע לו בנתיים כגון שאכל בשוגג והודע לו ושוב אכל שנית אכילה גסה שפטור על אכילה שניי' אלא ע"כ משמע דס"ל דבכה"ג אפילו לא היתה אכילה שניי' אכילה גסה מ"מ לא חייב עלי' עוד כיון דמשום יוה"כ אינו מעונה אכן יש לדחות זה ויש לומר דפשוט יותר לומר בכה"ג כפירוש רש"י שמיד אכילה הראשונה היתה אכילה גסה. וגם אין להביא ראי' ממה דתנן ביומא (שם) אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת משמע הא בשתי העלמות חייב שתים ואמאי הרי אינו מעונה בשתיי' אחר שכבר השיב דעתו בשכבר אבל די"ל דאכילה ושתיי' שאני דאף דשתיי' בכלל אכילה וגם בחמשה ענויים לא נחשב אכילה ושתיי' רק לחד עינוי מ"מ כל אחד הוי עינוי לחוד שהרי אכילה ושתיי' אינן מצטרפין ולכן אף שאכל י"ל דהוא מעונה עדיין לענין שתיי' אבל מי שאכל והשיב דעתו באכילה פעם אחת י"ל דלא שייך אצלו עוד תענו את נפשותיכם באכילה באותו היום. אכן יש להביא ראי' לכאורה דשייך איסור כרת גם כשאכל כבר ממה דאמרינן בר"ה (דף כ"א ע"א) לוי איקלע לבבל בחדסר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא אמרי לי' אסהיד אמר להו לא שמעתי מפי ב"ד מקודש וכתבו התוספ' וא"ת והאיך יניחם לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת דאורייתא וי"ל התנן לקמן בפרק שני אשר תקראו אותם מקראי קודש בין בזמנן בין שלא בזמנן ואמרינן בגמרא אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים ואפילו מוטעים עכ"ל ומדכתבו התוספ' ויש כאן ודאי איסור כרת אף שכבר אכלו משמע שבכל אכילה ואכילה יש איסור כרת אכן יש לדחות זה דהתוספ' שם הביאו שני פירושים לפירוש הראשון בא לוי לבבל באחד עשר לבני בבל ועשירי לבני א"י ולפירוש השני בא לבבל ביוה"כ של בני בבל סמוך לחשיכה והוא הי' ערב יוה"כ לבני א"י ואמרו לו אסהיד לן ונאסור לאכול גם עתה דיוה"כ הוא ועל זה אמר להם לא שמעתי מפי ב"ד מקודש וא"כ י"ל דלפירוש הראשון שכבר אכלו באחד עשר שלהם באמת לא קשה איך יניחם לאכול באיסור כרת אבל קושיתם היא לפירושם השני שבא ביוה"כ סמוך לחשיכה ורצו להתענות עוד יותר מעתה עד למחר בערב ובזה הקשו התוספ' האיך יניחם לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת שהרי אז לא אכלו עדיין וכן משמע קצת מהמשך דברי התוספ' שם.

אמנם לכאורה יש להביא ראי' שמי שאכל ביוה"כ שוב ליכא באכילה שניי' איסור כרת ממה דאמרינן כריתות (דף י"ח) דעל מה דסבירא לי' רבי זירא שם ידיעות ספק מחלקות לחטאת אמר לי' רבא בר חנא לאביי מה אילו אכל חלב כזית שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביוה"כ ה"נ דמחייב שתי חטאות (פירוש דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי) אמר לי' אביי ומאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דילמא כולה יומא מאורתא ע"ש והלא יפלא וכי למשכח חיוב שתי חטאות באכילת יוה"כ צריך למינקט חלב הלא גם באכילת היתר יש חיוב ביוה"כ אלא ע"כ מוכח דכיון שכבר אכל שחרית ביוה"כ ליכא עוד חטאת באכילה במנחה, אבל מה אעשה שהתוספ' לא סבירא להו כן שדחקו לתרץ דלכך נקט חלב ולא היתר דא"כ הוי צריך למינקט ככותבת שהוא שיעור אכילת יוה"כ לכך נקט כזית חלב שהוא פחות הרי שפשיטא להו להתוספ' דאע"פ שאכל שחרית מ"מ יש חיוב כרת וחטאת למי שאכל שנית ביוה"כ ובאשר לא מצאתי חולק על זה צריך לחוש לדבריהם ולכן צריך לשער באכילת חולה ביוה"כ שלא להאכילו בין כשיעור שיש בו איסור כרת ובין פחות מכשיעור שעכ"פ אסור מן התורה רק מה שמספיק להוציאו מספק סכנת נפשות וקשה מאד לשער כן בכל אכילה ושתיי' שיותן לחולה ותמהתי שלא ראיתי לאחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהעיר על זה במה שנוגע לאיסור חמור דכרת וצריך זהירות ובקיאות יותר מעיקר היתר אכילה שלזה יספיקו דברי הרופא שצריך להאכילו דרך כלל אבל בענין זה צריך לשער דרך פרט בכל אכילה ואכילה. כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף