טורי אבן/מגילה/ו/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית (+הכללת אבני מילואים ואבני שהם)) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערות מקונטרס אחרון ועוגנים) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף ו' ע"ב'''}} | {{מרכז|'''דף ו' ע"ב'''}} | ||
'''ואבעית אימא הא והא במילי דידי' ולא קשיא הא בצדיק גמור.''' לפי סוגי' דשמעתין משמע דהא דמחלק בהאי שנויי בין צדיק גמור לאינו גמור הוא דוק' במילי דידי אבל במילי דשמי' אין חילוק ביניה' ושנוי' בתרא דמשני שעה משחקת לו שאני נמי דוקא במילי' דידי' ולא במילי' דשמיא דהא שנוי' זה אשנוי' דקמאי קאי דמוקי לתרווייהו במילי דידי' ואי שנוי' בתרא אמילי דשמיא קאי שעה משחקת לו שאני הוי מפ' כן בהדי' הוא והא במילי דשמיא וש"מ לו שאני וק"ל דבפ"ק דברכות סוגי' זו לגמרי להיפך דגרסינן התם (דף ד') איבעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשי' הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואי' בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ול"ק הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור אלמא אפי' במילי דשמיא רשע שהשעה מש"ל לא לשנוי' מצעיתא ואפי' לשנויי בתרא רשע שהשעה משחק' לו ובצדיק גמור אפ"ה דוקא במילי דשמי' אבל לא במילי דידי' ומ"מ אפי' במילי דשמי' אפ"ה ברשע שהשעה משחקת לו בצדיק שאינו גמור לא. ושמא י"ל לכל סוגי' מגלות על של חברתה ולא פליגי ולהני תרתי שנוי' דמחלקין בין צדיק גמור לשאינו גמור ודשעה משחקת לו שאני אין חילק בין במילי דידי' למילי דשמיא אלא בין דשמיא ובין דידי' בצדיק גמור א"נ באין גמור ברשע שאין השעה משחקת לו ש"ד ובצדיק שאינו גמור ובשעה משחקת לו בין דשמי' בין דידי' תרווייהו לא והכא נקט בשנוי' מצעי ובתרא לחלק במילי דידי' והתם מחלק במילי דשמיא למימרא דתרווייהו איתנו והכא נקט לחלק במילי דידי' לרבותא דאפ"ה בצדיק גמור א"נ ברשע (שהשעה) [צ"ל שאין השעה] משחקת לו ש"ד והתם נקיט לחלק במילי דשמיא נמי לרבותא דאידך צד דאפ"ה בצדיק שא"ג א"נ ברשע שהשעה משחקת לו לא יתגרה: | '''{{עוגן1|ואבעית}} אימא הא והא במילי דידי' ולא קשיא הא בצדיק גמור.''' לפי סוגי' דשמעתין משמע דהא דמחלק בהאי שנויי בין צדיק גמור לאינו גמור הוא דוק' במילי דידי אבל במילי דשמי' אין חילוק ביניה' ושנוי' בתרא דמשני שעה משחקת לו שאני נמי דוקא במילי' דידי' ולא במילי' דשמיא דהא שנוי' זה אשנוי' דקמאי קאי דמוקי לתרווייהו במילי דידי' ואי שנוי' בתרא אמילי דשמיא קאי שעה משחקת לו שאני הוי מפ' כן בהדי' הוא והא במילי דשמיא וש"מ לו שאני וק"ל דבפ"ק דברכות סוגי' זו לגמרי להיפך דגרסינן התם (דף ד') איבעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשי' הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואי' בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ול"ק הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור אלמא אפי' במילי דשמיא רשע שהשעה מש"ל לא לשנוי' מצעיתא ואפי' לשנויי בתרא רשע שהשעה משחק' לו ובצדיק גמור אפ"ה דוקא במילי דשמי' אבל לא במילי דידי' ומ"מ אפי' במילי דשמי' אפ"ה ברשע שהשעה משחקת לו בצדיק שאינו גמור לא. ושמא י"ל לכל סוגי' מגלות על של חברתה ולא פליגי ולהני תרתי שנוי' דמחלקין בין צדיק גמור לשאינו גמור ודשעה משחקת לו שאני אין חילק בין במילי דידי' למילי דשמיא אלא בין דשמיא ובין דידי' בצדיק גמור א"נ באין גמור ברשע שאין השעה משחקת לו ש"ד ובצדיק שאינו גמור ובשעה משחקת לו בין דשמי' בין דידי' תרווייהו לא והכא נקט בשנוי' מצעי ובתרא לחלק במילי דידי' והתם מחלק במילי דשמיא למימרא דתרווייהו איתנו והכא נקט לחלק במילי דידי' לרבותא דאפ"ה בצדיק גמור א"נ ברשע (שהשעה) [צ"ל שאין השעה] משחקת לו ש"ד והתם נקיט לחלק במילי דשמיא נמי לרבותא דאידך צד דאפ"ה בצדיק שא"ג א"נ ברשע שהשעה משחקת לו לא יתגרה: | ||
'''ושניהם מקרא א' דרשו.''' ק"ל מכדי קרא לא כמר דייקא ולא כמר דהא איכא למידרשי' להכי ולהכי מ"ט דראב"י וכה"ג דייק לה הגמ' בפ"ק דב"ק (דף ג) גבי מבעה בשלמא רשב"ג דייק לה מהשנית וצריכא תרווייהו כדמסיק אבל ראב"י מ"ט ל"א ככל שנה ושנה לאדר הסמוך לניסן: | '''{{עוגן1|סדר}} פרשיות א"ב.''' ק"ל מ"ט דת"ק ורשב"ג דס"ל סדר פרשיות בשני בסמוך לענין מגילה אמ' בשלמא ראב"י אין מעבירין על המצות אלא רשב"ג מ"ט ומפ' אי משום מסמוך גאולה לגאולה עדיף. אי משום דכתיב השנית והא ה"ט ל"ש גבי סדר פרשיות וה"ל למעבד בראשון מה"ט דא"מ על המצות וי"ל דסדר פרשיות ודאי שייכי בשני דהוי סמוך לניסן דטעמא דקורין בפ' שקלים בר"ח אדר שחל בשבת משום דבניסן בעי לאקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן בא' באדר ל' יום קודם. כי היכי דליתי שקלים למקדש למ"ד שואלין בהל' פסח ל' יום קודם ולמ"ד ב' שבתות קורין בר"ח אדר משום שולחנות היושבים במדינה בט"ו כדאמ' בפ"ד (דף כט) הילכך א"א לאקדומי מר"ח ניסן יותר ולקרות באדר א' וכן בשני זכור ה"ט למסמוך מחיית עמלק לשל המן וכיון דשל קריאת מגילה בשנית קרינן נמי לפרשה זכור סמוך לה בשני וכן פרשה פרה קרינן סמוך לפסח להזהיר את הטמאי' לטהר לעשות הפסח מש"ה קרינן לה בשני סמוך לפסח וכן פרשה חדש קרינן סמוך לר"ח ניסן שנא' בפ' זו החדש הזה ר"ח שקאי אניסן וגם כל דיני חה"מ וקרבן פסח נא' בה מש"ה צריך למסמוך קריאתו סמוך לר"ח ניסן דהא ה"ט דקריאות פ' הללו בזמנים אלו ואדרבה אדראב"י קק"ל אמאי מקדים סדר פ' באדר א' ושמא י"ל הואיל וס"ל דקריאת מגינה באדר א' בע"כ צריך לסמוך לה פ' זכור מחיית עמלק לשל המן כי היכא דלא תקדום את עשיי' לזכירה כדאמ' התם גבי פורים שחל בע"ש ואגב פ' זכור שצריך לאקדומי באדר א' סמוך לקריאת מגילה אליב' דראב"י מה"ט קרינן כל ד' פ' כסדרן סמוך לה לפניה ולאחריה שלא לשנותן מסדר כל השנים: | ||
'''{{עוגן1|ושניהם}} מקרא א' דרשו.''' ק"ל מכדי קרא לא כמר דייקא ולא כמר דהא איכא למידרשי' להכי ולהכי מ"ט דראב"י וכה"ג דייק לה הגמ' בפ"ק דב"ק (דף ג) גבי מבעה בשלמא רשב"ג דייק לה מהשנית וצריכא תרווייהו כדמסיק אבל ראב"י מ"ט ל"א ככל שנה ושנה לאדר הסמוך לניסן: | |||
ועק"ל כיון דמסיק טעמא משום אין מעבירין ל"ל לר"י למימר דדרש לה מבכל קנה כיון דסברא היא וי"ל דודאי מקרא דכל שנה לחוד לא ב"ל לראב"י הא דהא איכא למידרשי' איפכא כרשב"ג אלא משום דאיכא נמי סברא דא"מ דמגלי אקרא דכל שנה דאדר א' הוא מיהו אי מסברא לחוד ה"א אי לא קרא באדר איחייב לקרותה באדר ב' דהא ה"ט דא"מ דעבד אינו מעכב קמ"ל קרא דבכל שנה דאפי' דיעבד מעכב דומיא דכל שנה: | ועק"ל כיון דמסיק טעמא משום אין מעבירין ל"ל לר"י למימר דדרש לה מבכל קנה כיון דסברא היא וי"ל דודאי מקרא דכל שנה לחוד לא ב"ל לראב"י הא דהא איכא למידרשי' איפכא כרשב"ג אלא משום דאיכא נמי סברא דא"מ דמגלי אקרא דכל שנה דאדר א' הוא מיהו אי מסברא לחוד ה"א אי לא קרא באדר איחייב לקרותה באדר ב' דהא ה"ט דא"מ דעבד אינו מעכב קמ"ל קרא דבכל שנה דאפי' דיעבד מעכב דומיא דכל שנה: | ||
'''טעמא דאין מעבירין על המצות.''' כתבו התוס' מהא קשה אהא דאמר בפ"ה דזבחים (דף צב) דתנן שירי דמים פנימי' הי' שופך על יסוד מערבי של מזבח ואמ' בגמ' מ"ט א"ק אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוה"מ השתא ל"ל קרא ת"ל דא"מ על המצות וכשהוא יוצא מפתח ההיכל שהוא במערב ביסוד מערבי הוא דפגע ברישא מיהו י"מ דל"ש לומר א"מ על המצות אלא היכא שיש לפניו ב' מצות שיש לו לעשות קוד' הא דפגע ברישא וז"א דהא הכא ליכא אלא מצוה א' ואפ"ה מפרש הטעם משום א"מ ונ"ל לה"ר עוד מהא דתנן בפ"ה דפסחי' (דף סד) שחט ישראל וקבלו הכהן נותן לחבירו וחבירו לחבירו ומקב' את המל' ומחזיר את הריקן ודייק בגמ' אבל איפכ' לא (ושאלו) [צ"ל מסייע לי' לר' לוי] דאמר א"מ עה"מ והא ההם ליכא אלא מצוה א' בהא דמקבלין את המלא כדי לזרוק אבל במאי דמחזיר את הריקן אין בו משו' מצוה ואפ"ה איכא משום דא"מ ותרצו התוס' דמטעם דא"מ לא חזינן אלא דכל מערבי של מזבח כשר אבל יסוד לא חזינן דצריך מש"ה איצטרך קרא לאשמעינן יסוד ואני תמה על תירוץ זה דהא יסוד נ"ל מעל יסוד המזבח לחוד ומאשר פתח אה"מ יתירא נ"ל יסוד שכנגד פתח אוה מ והוא יסוד מערבי שהפתח במערב הי' וא"כ אשר פתח אוה"מ ל"ל עוד תי' התוס' בשם ר' יהודא דאי לאו קרא ה"א דא"מ לכתחילה הא דיעבד ש"ד מש"ה איצטריך דאסוד בדיעבד וא"י מה ענין לכתחילה ודיעבד לגבי שפיכות שיריים הא שיריים לא מעכבי כדתנן התם בכל השיריים אם לא נתן לא עיכב והניחא למ"ד התם דשיריים פנימים מעכבין א"ל (דה"א) צ"ל דהא] כמו דאם לא נתן כלל עיכב בדיעבד ה"נ אה נתן ולא כנגד הפתח עיכב אלא למ"ד שיריים ל"מ השתא לא נתן כלל אינו מעכב כ"ש בנתן אלא שלא נתן כנגד הפתח דאינו מעכב והשתא קרא דפתח לדידי' ל"ל והא נמי ל"ל דקמ"ל קרא דהיכא דעבר עם השיריים מרוח מערבי שהוא יסוד שכנגד הפתח ובא לו לאחת מן הרוחות האחרות דאי משו' א"מ ה"א דיתן ליסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו דאי אמרינן שיחזור ויבא לו לרוח מערבי ה"ל מעביר מיסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו ואין מעבירין על המצות אבל אי יתן ליסוד זה שעומד אצלה השתא ש"ד ואין נתינה זו משום א"מ כיון דכבר עבר מרוח שכנגד הפתח ובאותו שעה עבר כבר על א"מ וה"ל מעוות שא"י ליתקן ואם יעבור מרוח זה למערב עובר משו' א"מ פעם שנית וסד"א שיתן דווקא לרוח זה מה"ט דא"מ גופא מש"ה כ"ר אל פתח לומר מצותו אל פתח דווקא אפילו עבר ממנה ובא לו לרוח אחר מעביר ממנו וחוזר לו לרוח מערב ואפש' דהיינו לכתחילה ודיעבד דפי' ר"י וכיון להא דפי' דהא ליתא דאפי' אי לא קרא דאל פתח נמי אמרי אפי' היכא דעבר מרוח מערבי ובאה לו לאחד משאר רוחות חוזר לרוח מערבי שנתחייב ליתן שם תחילה משום א"מ ואין חוששין למעבירין דהשתא שחל בתר הכי ע"י מעשיו מחמת שעבר בתחילה על א מ דרוח מערבי אלא בתר חלות דא"מ קמא אזלינן ועדיין הוא כדקאי קאי וראי' לדבר מהא דאמר בפ"ה דיומא (דף נח) גבי הזאת קרנות מזבח הפנימי לאחר שהזה על הפרוכת א' למעלה וז' למטה התחיל מחטא ויורד מהיכן מתחיל מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית ומקיף דרך שמאל לר"ע ומפ' בגמ' טעמא דר"ע מדינא בהא קרן דפגע ברישא בהאי עבד ברישא דאמ' ר"ל א"מ עה"מ ואמאי לא עביד משום דכתיב ויצא אל המזבח אדנפק מכולה מזבח וכיון דיהב בההוא קרן הדר אתי לההוא קרן דחייב למיהב ברישא והשתא מה התם דהא דלא יהב בקרן דרומית מערבית דפגע ברישא ואית בי' משום דא"מ הוא מגז"הכ ויצא אל המזבח עד דנפוק מכולה מזבח ובע"כ צריך לעבור דרך עליו לילך וליתן באחת מן הרוחת' אחרת ואפ"ה אמרינן דהדר אתי לקרן הא' דאיחייב למיהב ברישא ולא פקע הא מעלה דא"מ מקרן א' דפגע ברישא אע"פ שהוכרח לעבור מעליו מגז"הכ וברשות עביד אפ"ה חוזר עליו אחר מתן ראשון דכבר נפיק מכולה מזבח משום א"מ שחל עליו תחילה כשפגע בו אע"ג דהשתא אין עו מד אלל אותו קרן וכבר עבר מעליו מראשית וגם ע"י חזרתו שחוזר לה הוא קרו שפגע ברישא עובר משום כל פינות שאתה פונה לא יהי אלא לימין כ"ש הכא גבי שפיכת שיריים ליסוד דמדינא איתחייב למיהב במערב הסמוך לפתח וכשעבר מעליו לאו ברשות עבר אלא שלא כדין דאכתי לא פקע הא מעלה דא"מ מרוח מערבי דאיחייב למיהב ברישא וקרא דאל פתח אה"מ ל"ל ולא מסתבר לי לחלק דש"ה גבי מתנות מזבח הפנימי דאפי' אם יתן תחיל' מההוא קרן שעומד השת' מ"מ צריך לחזור וליתן נמי בההוא קרן דאיתחייב למיהב ברישא דהא בע"כ צריך ליתן בכל הארבע קרנו' של המזבח וכיון דאכתי לא פקע לגמרי מצו' נתינות מתנו' מאותו קרן דאיתחייב למיהב ברישא ובע"כ צריך ליתן עליו נמי לא פקע נמי מצות א"מ שחל עליו בתחילה אבל שפיכת שיריים שא"צ לשפכם אלא ביסוד של א' מן הקרנות וסגי בהכי אלא מטעמא דא"מ איחייב לקיים מנות שפיכה בההוא קרן דפגע בריש היכא דעבר דרך עליו ובאה לו לקרן אתר יתן באותו קרן דכבר פקע לגמרי מנות שפ כת שיריים הללו מקרן קמא וחל מצותן ליתן על קרן זה משום א"מ דאין טעם לחלק בה דנהי דבנתינ' קרן זה לחוד סגי וא"ל ליתן גבי קרן קמא שפגע ברישא אפ"ה כ"ז שלא נתן עדיין אמאי פקע לכתחילה מצות נתינה מקרן קמא דפגע ברישא משום טעמא דא"מ כדא' גבי קרנות מזבח הפנימי ונ"ל דמש"ה אל פתח אה"מ נלמד על שפיכת שיריי' פנימים ששיפך על יסוד מערבי אע"ג דבלא"ה ל"ל להיות כן משו' א"מ דנ"מ אם נתערבו שירי פנימים עם שירי חיצונים כוס בכוסות למ"ד אין בילה בין בבלול לתוך כוס א' למ"ד יש בילה בפ"ח דזבחי' (דף פ) ושירי דמים חיצונים ניתנין ביסוד דרומית משום שהוא סמוך לירידתו מן הכבש שהוא בדרום כדאמ' בפ"ה דזבחי' שם דהשתא יש בתערובת הזהב מיני שיריים פנימים הנשפכין ביסוד מערבי וחיצונים הנשפכי' ביסוד דרומי ואי לאו קרא דאל פתח דגז"הכ הוא בשירי פנימים לשפוך ליסוד מערבי אע"ג דמסברא ה"א הכי מטעמא דא"מ מ"מ בתערובות הזה דא"א בא' משיריים הללו אא"כ עובר על א"מ דאם יתנם ליסוד דרומי הכל איכא בפנימים משום א"מ דהא בהן פגע ביסוד מערבי תחילה ואם יתן הכל ליסוד מערבי איכא בשפיכת חיצונים משום א"מ דהא בירידתן מן הכבש ושירי חיצונים בידו פגע ביסוד דרומי תחילה והרי אפי' בבלול א"א שישפוך מקצת שיריים ליסוד מערבי ומקצת ליסוד דרומי דהא צריך לשפוך כל השיריים כדכתיב את כל הדם ישפוך וכיון דיש בילה איכא בכל שפיכה ושפיכה משירי ב' הדמים וכיון דבשפיכת שיריים הללו לא סגי אא"כ עובר על א"מ ה"א דהרשות בידו אי בעי נותנם ליסוד מערבי ואי בעי נותן ליסוד דרומי דהא מ"מ לאיזה יסוד שיתנם אין עובר עליו יותר מאם נותן ליסוד דאידך השתא קמ"ל קרא דאל פתח דבלא טעמ' דא"מ גז"הכ לשירי פנימים להישפך ליסוד מערבי דיקא והשתא בתערובות הללו בע"כ מחוייב לשפוך הפנימים ליסוד מערבי דהשתא אין עובר על חיצונים אלא משום דא"מ לחוד אבל אם ישפכם על יסוד דרומי עובר על הפנימים משום א"מ ומשום גז"הכ דאל פתח ומוטב לקיים ב' דברי' ולדחות א' מפני ב' מלידחות ב' מלפני א' וכ"ת לרשב"י דא' התם זה וזה אל יסוד דרומי א"כ אם נתערבו פנימים בחיצונים נשפכי' אל יסוד א' דיסוד דרומי נמי בכלל אל פתח אה"מ הוה כדמפ' ר"א התם קסבר פתחי בדרום קאי א"כ אפי' נתערבו השיריים זה עם זה ליכא נ"מ מידי כיון דשניהם אל יסוד א' נשפכים ואכתי תקשה אשר פתח אה"מ לדידי' ת"ל משום א"מ בשלמא לתנא דבי ר"י דא' התם זה וזה אל יסוד מערבי לק"מ דהא מפ' התם טעמא דר"י משום דקסבר ילמוד סתום דהיינו שירי חיצונים ממפורש מפנימים דגלי בהו קרא אשר פתח אה"מ והא בחיצונים כששפכם אל יסוד מערבי איכא משו' דא"מ דהא בירידתם מן הכבש ביסוד דרומי פגע ברישא אפ"ה מטעמא דילמוד סתום מן המפורש לא חיישינן להא דא"מ והשתא א"ל דהאי קרא אשר פתח אה"מ אע"ג דלגופי' לשיריים פנימים ל"ל ת"ל בלא"ה משום א"מ אפ"ה איצטריך לגלות על שירי החיצונים דל"ח בהא לא"מ לשפכם על יסוד דרומי על יסוד מערבי מטעמא דילמוד סתום מן המפורש אבל אדרשב"י קשיא וי"ל דלרשב"י נמי ניחא דהא טעמא דידי' משום דסבר פתח בדרום קאי וה"ט אינו אלא בבית עולמים אבל במשכן דלא הי' פתח הכי א"נ בבית עולמים נמי אם רצה לשנות פתח מלמיקם בדרום ונעשה בע"א דביציאתו מן ההיכל פגע בקרן מערבי ולא של דרומי ל"ל בה והרשות בידו והשתא אכתי צריך קרא אשר פתח אה"מ ולא נ"ל מטעמ' דא"מ דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' עם החיצונים זה עם זה וכדפי' וא"ת הא אמרינן ההם יסוד המזבח זה יסוד דרומית או אינו אל יסוד מערבית אמרת ילמוד ירידתן מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו ואיזה זה יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו ואיזה זה יסוד דרומי והשתא ל"ל לילף ירידתן מן הכבש ליציאתן מן ההיכל דיסוד דרומית מסמוך לו ת"ל בלא"ה בע"כ ירידתן מן הכבש יסוד דרומי הסמוך לו מטעמא דא"מ י"ל דצ"ל ה"ט לאפוקי מדר"י דא' זה וזה יסוד מערבי מטעמא שילמוד סתום מן המפורש ואע"ג דאיכא בחיצונים משו' א"מ ל"ל בה וקאמ' האי תנא דאדרבה ולמוד סתום מן המפורש לאידך גיסא ומה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו והיינו יסוד דרומי דוקא ומ"מ אע"ג דהא תנא נ"ל לחיצונ' שהוא יסוד דרומי מפנימי משום נלמו' סתו' מן המפורש להאי גיסא אפ"ה א"ש הא דפי' דקרא דאל פתח אוהל מועד איצטרי' דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' וחיצונים זה עם זה דינתן ליסוד מערבי ולא ליסוד דרומי דאיכא משום תרתי משום א"מ ומשום גזרת הכתוב דאשר פתח אוהל מועד ואע"ג דהשתא נמי כשנותן ליסוד מערבי איכא נמי משום תרתי א' משום א"מ ומשום טעמא דילמוד סתום מן המפורש מ"מ כיון דקרא גלי בהדיא לפנימי' אשר פתח אוהל מועד וחיצונים נלמוד מהם בטעמא שילמוד סתום מן המפורש אין הלומד חמור מן המלמד דלא יהא טפל חמור מן העיקר וכה"ג אמרי' בפ"ה דזבחי' (דף מ"ח) גבי שחיטה וקבלה בצפון דמעכב בחטאת ק"ו מעולה דכלום מצינו טפל חמור מעיקר דהיינו עולה הלמד מחטאת חמור מחטאת המלמד ומסברא י"ל נמי דהמלמד ראוי להיות חמור מן הלמד ונ"מ אם אתה מוכרח לדחות את א' מהם כגון בתערובות שיריים הללו נדחה הלמד מפני המלמד דאם אתה דוחה את המלמד מפני הלמד נמצא טפל חמיר מן העיקר: | '''{{עוגן1|מסתבר}} טעמא דא"מ.''' נ"ל הא דנקט א"מ ל"ד דבכל מקום דאמ' א"מ. פי' דכל היכא שיש לפניו ב' מלות שיש לו לעשות תחילה להאי דפגע ברישא מה"ט דא"מ וכי הא דפ"ג דיומא (דף ל"ג) דדישון מזבח הפנימי קודם למנורה דכי עייל בהיכל במזבח פגע ברישא ומש"ה אמ' התם דעבורי דרועא אטוטפתא אסור ובפ"ה דיומ' (דף נח) גבי מתנת קרנות המזבח הפנימי קאמ' דמדינא בקרן מערבית דרומית דפגע ברישא בהאי עביד ברישא משו' ח"מ דהני כיון דפגע במזבח הפנימי א"נ בקרן מערבית דרומית ברישא אין לעבור מעליהן למקו' ומצוה אחרו' להקדים להם משום א"מ וכ"ש אם התחיל כבר באיזו מצוה שאין להפסיק באמצע לדבר הרשות כהא דתנן בפ"ה דפסק ים שחט ישראל וקיבל הכהן נותן לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן ודייק לה בגמ' אבל איפכא לא מסייע לי' לר"ל דא' א"מ על המצות דהתם כיון דכבר הושיטו לו את המלא ה"ל כאלו התחיל בהולכות הדם ואין לו לעבור עה"מ ולהתעסק קודם בחזרת הריקן שהוא של רשות ולא עוד אפי' לדבר מנוה אחרת אינו רשאי להפסיק מן המצוה שהתחיל בה כבר משום א"מ כהא דפ"ז דיומא (דף סח) הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפין א"ר כה"ג כשהוא קורא לא מפני שאין רשאי וכו'. ובגמ' (דף ע) ולא מפני שאין קשאי פשיטא מ"ד כדר"ל דא"מ ומאי מצוה ברוב עם הדרת מלך קמ"ל פירש"י קמ"ל דלאו מעבור הוא כיון שאינו עסוק בה הא לא"ה בכל כה"ג איכא משום א"מ וכ"ש הוא מהני דפ"ג ופ"ה דיומא דאפי' בלא התחיל א"מ הואיל ופגע בה ברישא כ"ש בהתחיל בה כבר דאי מפסיק ממנה לעסוק במצוה אחר' כ"ש לדבר רשות דאיכא משו' דא"מ דכל הני ניחא דשייך בהא אי משום דעובר ממקו' הקרוב לו שהוא מקומו של מצוה זו ועובר דרך עלי' ומניחו והילך למקום אחר רחוק שהוא מקום של מצוה אחרת ואי משים שהתחיל כבר במצוה א' אי מניחו לעסוק באחרת כ"ש לדבר רשות דאיכא משום א"מ שעובר ממצוה שהתחיל בה כבר ומניחה אבל הכי בהאי דמגילה אין בה משום א"מ דאין בזה לא העברת מקומו וגם לא התחיל בה עדיין אלא העברת זמן בלבד ודמי לכל הני דתנן בספ"ב (דף כ) שמצוותן כל היום כמגילה והלל ומוספין ושארי דקחשיב התם דאם לא עשאן שחרית עושה כל היום כולו ואין בהן משום א"מ אלא דזריזין מקדימין למצות והיינו דא"מ רפ"ג דיומא (דף כח) ורפ"ק דפסחים (דף ז) וביום הח' ימול מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנא' וישכם אברהם בבקר ובפ"ק דחגיגה (דף ה) אמ' וא"נ לחצאין סבר ר"י למימר מאן דא"ל י' בנים לא ליסקו האידנא ה' ולמחר ה' א"ל אביי פשיטא הי מנייהו משוית להו פושעים וה"מ מ"ל זריזין ש"מ דבמאחר אין בו משום א"מ אלא משום זריזות בלבד ובע"כ א"מ דא' הכי ל"ד אלא לשון הרגיל ושגור בכל הני דוכתי נקט ול"ד תדע דבכל הני דוכתי מייתי לה להא דר"ל דא' א"מ על המצות והכא לא מ"ל להא דר"ל א"ו אין ענין דר"ל להכא אלא דענין אחר הוא וכדפי' ואל תתמה דנקט הכא האי לישנא דא"מ כי התם ואין פי' שוין דמצינו כה"ג בכ"מ בגמרא דהלשונות שוין והפי' מתחלפין כמש"כ בתשו' סי' (א') [צ"ל ע"ז]: | ||
'''{{עוגן1|טעמא}} דאין מעבירין על המצות.''' כתבו התוס' מהא קשה אהא דאמר בפ"ה דזבחים (דף צב) דתנן שירי דמים פנימי' הי' שופך על יסוד מערבי של מזבח ואמ' בגמ' מ"ט א"ק אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוה"מ השתא ל"ל קרא ת"ל דא"מ על המצות וכשהוא יוצא מפתח ההיכל שהוא במערב ביסוד מערבי הוא דפגע ברישא מיהו י"מ דל"ש לומר א"מ על המצות אלא היכא שיש לפניו ב' מצות שיש לו לעשות קוד' הא דפגע ברישא וז"א דהא הכא ליכא אלא מצוה א' ואפ"ה מפרש הטעם משום א"מ ונ"ל לה"ר עוד מהא דתנן בפ"ה דפסחי' (דף סד) שחט ישראל וקבלו הכהן נותן לחבירו וחבירו לחבירו ומקב' את המל' ומחזיר את הריקן ודייק בגמ' אבל איפכ' לא (ושאלו) [צ"ל מסייע לי' לר' לוי] דאמר א"מ עה"מ והא ההם ליכא אלא מצוה א' בהא דמקבלין את המלא כדי לזרוק אבל במאי דמחזיר את הריקן אין בו משו' מצוה ואפ"ה איכא משום דא"מ{{הערה|'''ונ"ל להביא ראיה כו' והא התם אין כאן מצוה אחת בהא דמקבל את המלא כו'.''' אין לדחות שאני הכא שיקבל את הריקן שהוא דבר הרשות ויניח את המלא שהוא מצוה א"כ טפי שמקדים רשות למצוה. ז"א שהרי רבינו בתשובה [[שאגת אריה/כב|סי' כ"ב]] הוכיח שאין קפידא להקדים רשות למצוה יעו"ש. אך לפמ"ש בדבור הקודם דבה' את המלא הוי כאלו התחיל כבר במצוה א"כ אין ראיה מכאן לד' התוספות די"ל דהי"מ מודים בזה.{{ש}} | |||
ומ"ש עוד שם והשתא ומה התם כו' עביד אפ"ה חוזר עליו כו' וגם ע"י חזרתו כו' עובר נמי משום כל כו' הקשה הרב מוהרש"ש[[קטגוריה:רבי שמואל שטראשון: הערות על טורי אבן: מגילה]] דהתם השתא לא יעבור על אין מעבירין הא כבר נתן על קרן מז"ד שהוא עומד אצלו אף שיעבור על כל פינות דתיקון אין מעבירין אף שכבר עבר עדיף טפי. אבל הכא אם יתקן שעבר כבר יעבור עתה מחדש על איסור אין מעבירין עצמו והיותר דשם בסוגיא מבואר דלר"ע אין בזה משים כל פינות אי משום דלא יליף פנים מחוץ אי משי' דסבר הקפה ביד עכ"ד: | |||
ונ"ל ליישב כוונת התוס' די"ל דאה"נ דהא דלר"ע חוזר לקרן מערבי דפגע ברישא היינו אחר דגלי קרא דאל פתח אוהל מועד דיסוד מערבי דפגע ברישא דווקא והיינו ע"כ דלא איצטריך אלא להיכי שכבר לרוח אחרת כמ"ש התוס' א"כ מה"ט נמי אמרינן גבי הזאת מזבח א אע"ג דכתב רחמנא ויצא אל מזבח אשר לפני ה' עד דנפיק מכולה ע מ"מ חוזר על קרן מערבי אע"פ שעבר עליו ואי לאו דגלי רחמנא א דאל פתח אוהל מועד אה"נ דה"א דאי עבר מקרן מערבי דפגע ברישא שוב א"צ לחזיר לראש אלא אדרבא חייב ליתן בהקרן שהוא עומד עכשיו מחמת אין מעבירין דהשתא: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}. ותרצו התוס' דמטעם דא"מ לא חזינן אלא דכל מערבי של מזבח כשר אבל יסוד לא חזינן דצריך מש"ה איצטרך קרא לאשמעינן יסוד. ואני תמה על תירוץ זה דהא יסוד נ"ל מעל יסוד המזבח לחוד ומאשר פתח אה"מ יתירא נ"ל יסוד שכנגד פתח אוה מ והוא יסוד מערבי שהפתח במערב הי' וא"כ אשר פתח אוה"מ ל"ל עוד תי' התוס' בשם ר' יהודא דאי לאו קרא ה"א דא"מ לכתחילה הא דיעבד ש"ד מש"ה איצטריך דאסוד בדיעבד וא"י מה ענין לכתחילה ודיעבד לגבי שפיכות שיריים הא שיריים לא מעכבי כדתנן התם בכל השיריים אם לא נתן לא עיכב והניחא למ"ד התם דשיריים פנימים מעכבין א"ל (דה"א) צ"ל דהא] כמו דאם לא נתן כלל עיכב בדיעבד ה"נ אה נתן ולא כנגד הפתח עיכב אלא למ"ד שיריים ל"מ השתא לא נתן כלל אינו מעכב כ"ש בנתן אלא שלא נתן כנגד הפתח דאינו מעכב והשתא קרא דפתח לדידי' ל"ל והא נמי ל"ל דקמ"ל קרא דהיכא דעבר עם השיריים מרוח מערבי שהוא יסוד שכנגד הפתח ובא לו לאחת מן הרוחות האחרות דאי משו' א"מ ה"א דיתן ליסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו דאי אמרינן שיחזור ויבא לו לרוח מערבי ה"ל מעביר מיסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו ואין מעבירין על המצות אבל אי יתן ליסוד זה שעומד אצלה השתא ש"ד ואין נתינה זו משום א"מ כיון דכבר עבר מרוח שכנגד הפתח ובאותו שעה עבר כבר על א"מ וה"ל מעוות שא"י ליתקן ואם יעבור מרוח זה למערב עובר משו' א"מ פעם שנית וסד"א שיתן דווקא לרוח זה מה"ט דא"מ גופא מש"ה כ"ר אל פתח לומר מצותו אל פתח דווקא אפילו עבר ממנה ובא לו לרוח אחר מעביר ממנו וחוזר לו לרוח מערב ואפש' דהיינו לכתחילה ודיעבד דפי' ר"י וכיון להא דפי' דהא ליתא דאפי' אי לא קרא דאל פתח נמי אמרי אפי' היכא דעבר מרוח מערבי ובאה לו לאחד משאר רוחות חוזר לרוח מערבי שנתחייב ליתן שם תחילה משום א"מ ואין חוששין למעבירין דהשתא שחל בתר הכי ע"י מעשיו מחמת שעבר בתחילה על א מ דרוח מערבי אלא בתר חלות דא"מ קמא אזלינן ועדיין הוא כדקאי קאי וראי' לדבר מהא דאמר בפ"ה דיומא (דף נח) גבי הזאת קרנות מזבח הפנימי לאחר שהזה על הפרוכת א' למעלה וז' למטה התחיל מחטא ויורד מהיכן מתחיל מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית ומקיף דרך שמאל לר"ע ומפ' בגמ' טעמא דר"ע מדינא בהא קרן דפגע ברישא בהאי עבד ברישא דאמ' ר"ל א"מ עה"מ ואמאי לא עביד משום דכתיב ויצא אל המזבח אדנפק מכולה מזבח וכיון דיהב בההוא קרן הדר אתי לההוא קרן דחייב למיהב ברישא והשתא מה התם דהא דלא יהב בקרן דרומית מערבית דפגע ברישא ואית בי' משום דא"מ הוא מגז"הכ ויצא אל המזבח עד דנפוק מכולה מזבח ובע"כ צריך לעבור דרך עליו לילך וליתן באחת מן הרוחת' אחרת ואפ"ה אמרינן דהדר אתי לקרן הא' דאיחייב למיהב ברישא ולא פקע הא מעלה דא"מ מקרן א' דפגע ברישא אע"פ שהוכרח לעבור מעליו מגז"הכ וברשות עביד אפ"ה חוזר עליו אחר מתן ראשון דכבר נפיק מכולה מזבח משום א"מ שחל עליו תחילה כשפגע בו אע"ג דהשתא אין עו מד אלל אותו קרן וכבר עבר מעליו מראשית וגם ע"י חזרתו שחוזר לה הוא קרו שפגע ברישא עובר משום כל פינות שאתה פונה לא יהי אלא לימין כ"ש הכא גבי שפיכת שיריים ליסוד דמדינא איתחייב למיהב במערב הסמוך לפתח וכשעבר מעליו לאו ברשות עבר אלא שלא כדין דאכתי לא פקע הא מעלה דא"מ מרוח מערבי דאיחייב למיהב ברישא וקרא דאל פתח אה"מ ל"ל ולא מסתבר לי לחלק דש"ה גבי מתנות מזבח הפנימי דאפי' אם יתן תחיל' מההוא קרן שעומד השת' מ"מ צריך לחזור וליתן נמי בההוא קרן דאיתחייב למיהב ברישא דהא בע"כ צריך ליתן בכל הארבע קרנו' של המזבח וכיון דאכתי לא פקע לגמרי מצו' נתינות מתנו' מאותו קרן דאיתחייב למיהב ברישא ובע"כ צריך ליתן עליו נמי לא פקע נמי מצות א"מ שחל עליו בתחילה אבל שפיכת שיריים שא"צ לשפכם אלא ביסוד של א' מן הקרנות וסגי בהכי אלא מטעמא דא"מ איחייב לקיים מנות שפיכה בההוא קרן דפגע בריש היכא דעבר דרך עליו ובאה לו לקרן אתר יתן באותו קרן דכבר פקע לגמרי מנות שפ כת שיריים הללו מקרן קמא וחל מצותן ליתן על קרן זה משום א"מ דאין טעם לחלק בה דנהי דבנתינ' קרן זה לחוד סגי וא"ל ליתן גבי קרן קמא שפגע ברישא אפ"ה כ"ז שלא נתן עדיין אמאי פקע לכתחילה מצות נתינה מקרן קמא דפגע ברישא משום טעמא דא"מ כדא' גבי קרנות מזבח הפנימי ונ"ל דמש"ה אל פתח אה"מ נלמד על שפיכת שיריי' פנימים ששיפך על יסוד מערבי אע"ג דבלא"ה ל"ל להיות כן משו' א"מ דנ"מ אם נתערבו שירי פנימים עם שירי חיצונים כוס בכוסות למ"ד אין בילה בין בבלול לתוך כוס א' למ"ד יש בילה בפ"ח דזבחי' (דף פ) ושירי דמים חיצונים ניתנין ביסוד דרומית משום שהוא סמוך לירידתו מן הכבש שהוא בדרום כדאמ' בפ"ה דזבחי' שם דהשתא יש בתערובת הזהב מיני שיריים פנימים הנשפכין ביסוד מערבי וחיצונים הנשפכי' ביסוד דרומי ואי לאו קרא דאל פתח דגז"הכ הוא בשירי פנימים לשפוך ליסוד מערבי אע"ג דמסברא ה"א הכי מטעמא דא"מ מ"מ בתערובות הזה דא"א בא' משיריים הללו אא"כ עובר על א"מ דאם יתנם ליסוד דרומי הכל איכא בפנימים משום א"מ דהא בהן פגע ביסוד מערבי תחילה ואם יתן הכל ליסוד מערבי איכא בשפיכת חיצונים משום א"מ דהא בירידתן מן הכבש ושירי חיצונים בידו פגע ביסוד דרומי תחילה והרי אפי' בבלול א"א שישפוך מקצת שיריים ליסוד מערבי ומקצת ליסוד דרומי דהא צריך לשפוך כל השיריים כדכתיב את כל הדם ישפוך וכיון דיש בילה איכא בכל שפיכה ושפיכה משירי ב' הדמים וכיון דבשפיכת שיריים הללו לא סגי אא"כ עובר על א"מ ה"א דהרשות בידו אי בעי נותנם ליסוד מערבי ואי בעי נותן ליסוד דרומי דהא מ"מ לאיזה יסוד שיתנם אין עובר עליו יותר מאם נותן ליסוד דאידך השתא קמ"ל קרא דאל פתח דבלא טעמ' דא"מ גז"הכ לשירי פנימים להישפך ליסוד מערבי דיקא והשתא בתערובות הללו בע"כ מחוייב לשפוך הפנימים ליסוד מערבי דהשתא אין עובר על חיצונים אלא משום דא"מ לחוד אבל אם ישפכם על יסוד דרומי עובר על הפנימים משום א"מ ומשום גז"הכ דאל פתח ומוטב לקיים ב' דברי' ולדחות א' מפני ב' מלידחות ב' מלפני א' וכ"ת לרשב"י דא' התם זה וזה אל יסוד דרומי א"כ אם נתערבו פנימים בחיצונים נשפכי' אל יסוד א' דיסוד דרומי נמי בכלל אל פתח אה"מ הוה כדמפ' ר"א התם קסבר פתחי בדרום קאי א"כ אפי' נתערבו השיריים זה עם זה ליכא נ"מ מידי כיון דשניהם אל יסוד א' נשפכים ואכתי תקשה אשר פתח אה"מ לדידי' ת"ל משום א"מ בשלמא לתנא דבי ר"י דא' התם זה וזה אל יסוד מערבי לק"מ דהא מפ' התם טעמא דר"י משום דקסבר ילמוד סתום דהיינו שירי חיצונים ממפורש מפנימים דגלי בהו קרא אשר פתח אה"מ והא בחיצונים כששפכם אל יסוד מערבי איכא משו' דא"מ דהא בירידתם מן הכבש ביסוד דרומי פגע ברישא אפ"ה מטעמא דילמוד סתום מן המפורש לא חיישינן להא דא"מ והשתא א"ל דהאי קרא אשר פתח אה"מ אע"ג דלגופי' לשיריים פנימים ל"ל ת"ל בלא"ה משום א"מ אפ"ה איצטריך לגלות על שירי החיצונים דל"ח בהא לא"מ לשפכם על יסוד דרומי על יסוד מערבי מטעמא דילמוד סתום מן המפורש אבל אדרשב"י קשיא וי"ל דלרשב"י נמי ניחא דהא טעמא דידי' משום דסבר פתח בדרום קאי וה"ט אינו אלא בבית עולמים אבל במשכן דלא הי' פתח הכי א"נ בבית עולמים נמי אם רצה לשנות פתח מלמיקם בדרום ונעשה בע"א דביציאתו מן ההיכל פגע בקרן מערבי ולא של דרומי ל"ל בה והרשות בידו והשתא אכתי צריך קרא אשר פתח אה"מ ולא נ"ל מטעמ' דא"מ דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' עם החיצונים זה עם זה וכדפי' וא"ת הא אמרינן ההם יסוד המזבח זה יסוד דרומית או אינו אל יסוד מערבית אמרת ילמוד ירידתן מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו ואיזה זה יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו ואיזה זה יסוד דרומי והשתא ל"ל לילף ירידתן מן הכבש ליציאתן מן ההיכל דיסוד דרומית מסמוך לו ת"ל בלא"ה בע"כ ירידתן מן הכבש יסוד דרומי הסמוך לו מטעמא דא"מ י"ל דצ"ל ה"ט לאפוקי מדר"י דא' זה וזה יסוד מערבי מטעמא שילמוד סתום מן המפורש ואע"ג דאיכא בחיצונים משו' א"מ ל"ל בה וקאמ' האי תנא דאדרבה ולמוד סתום מן המפורש לאידך גיסא ומה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו והיינו יסוד דרומי דוקא ומ"מ אע"ג דהא תנא נ"ל לחיצונ' שהוא יסוד דרומי מפנימי משום נלמו' סתו' מן המפורש להאי גיסא אפ"ה א"ש הא דפי' דקרא דאל פתח אוהל מועד איצטרי' דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' וחיצונים זה עם זה דינתן ליסוד מערבי ולא ליסוד דרומי דאיכא משום תרתי משום א"מ ומשום גזרת הכתוב דאשר פתח אוהל מועד ואע"ג דהשתא נמי כשנותן ליסוד מערבי איכא נמי משום תרתי א' משום א"מ ומשום טעמא דילמוד סתום מן המפורש מ"מ כיון דקרא גלי בהדיא לפנימי' אשר פתח אוהל מועד וחיצונים נלמוד מהם בטעמא שילמוד סתום מן המפורש אין הלומד חמור מן המלמד דלא יהא טפל חמור מן העיקר וכה"ג אמרי' בפ"ה דזבחי' (דף מ"ח) גבי שחיטה וקבלה בצפון דמעכב בחטאת ק"ו מעולה דכלום מצינו טפל חמור מעיקר דהיינו עולה הלמד מחטאת חמור מחטאת המלמד ומסברא י"ל נמי דהמלמד ראוי להיות חמור מן הלמד ונ"מ אם אתה מוכרח לדחות את א' מהם כגון בתערובות שיריים הללו נדחה הלמד מפני המלמד דאם אתה דוחה את המלמד מפני הלמד נמצא טפל חמיר מן העיקר: | |||
וא"ת למאי דפי' דאפי' בעובר דרך על המצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת אפ"ה לא פקע מעלות א"מ מהראשונה שפגע בה בתחילה וחוזר לראשונה משום טעמא דא"מ תקשה לך הא דאמרינן בפ"ג דמנחות (דף לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש ומפ' בגמ' טעמא דכתי' וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך והשתא ה"ט ל"ל ת"ל משים א"מ דהא בזרוע פוגע תחילה וכדאמ' רבא בפ"ג דיומא (ד' לג) ש"מ מדר"ל דא' א"מ על המצו' עבורי דרועא אטוטפתא אסור היכא עביר מדרועא לטוטפתא וכבר פי' רש"י התם עבורי דרועא לאחר תפילין שבזרועו בשביל תפילין של ראש אסו' דהא בזרועו פגע תחילה והקשו התוס' על פר"י ת"ל מההיא דפ"ב דמנחות דשל יד כתוב ברישא ופיר"ח בשם רב האי גאון דמיירי בשעה שחולץ תפילן ומניחן בתיק שלא יעבור אותם של יד ויניח בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דש"י יש להניח תחילה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ ש"י למעלה ובשם ר' אלי' פי' דלענין משמוש בתפילין משום היסח הדעת מיירי וקאמר דבש"י ימשמש תחילה משום דפגע בה ברישא ואח"כ ימשמש בשל ראש והשתא ל"ל טעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמ' קרא קרא ת"ל משום דא"מ דהא בזרוע פגע תחילה וכדא' לה"ט גבי עבורי דרועא אטוטפתא לכל הפירושי' דאא"ב דאי עבר דרך עלי' על מצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת שהוא ליכא משו' א"מ בראשונה א"ל דמש"ה מ"ל מקרא להקדים ש"י לש"ר דנ"מ אם פגע בתפילין של ראש קודם לש"י דה"א דיקדים להניח לש"ר קודם כיון דכבר פגע בו שהגיעו לידו אם הניחו מידו להניח ש"י תחילה איכא השתא משום א"מ לפיכך יהב טעמא משו' דאקדומי קרא דמש"ה אפי' פגע בש"ר תחילה לא חיישינן עלה משום א"מ אלא ש"י קודם לה מגזה"כ וע"ד שפי' רב האי גאון דאפי' עבר דרך עליו על ההיא שיש לה מצד עצמו מענות א"מ משום דפגע בה בכדרכה ברישא וע"י מעשיו גרם לפגוע בשני' תחילה אפ"ה לא פקע מראשונה מעלת דא"מ שזכתה בה כבר מעצמה א"כ אפי' פגע והגיע לידו ש"ר תחילה מעלת א"מ לא פקע עי"ז מש"י השתא ל"צ טעמא דמניח ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ת"ל דלעולם איתא למעלות שא"מ על ש"י וי"ל דמש"ה צריך לטעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמי' קרא דאי משו' דאין מעבירין הוה אמינא דאפילו הכא של ראש קודם משום דקדיש טפי משל יד וכדאמר ההם בפ"ג דמנחות (דף לד) תפילי של יד עושין אותה ש"ר וש"ר א"ע אותה ש"י משום שאין מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה אלמא תפילין ש"ר מקודשת יותר מש"י והרי תנן ברפ"י דזבחים (דף פט) כל המקודש מחבירו קודם את חבירו דם חטאת קודם לדם עול' מפני שהוא מרצה אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים חטאת קודם לאשם מפני שדמה ניתן לד' קרנות על היסוד וכן הרבה דחשיב התם ולא תימא דל"ש מקודש מחבירו להקדי' אלא בקדשי' ולא בשאר דברי' דליתא דהא בההוא פירקא (דף צא) קאמר הגמ' ת"ש ד"א ברכת היין תדירא וברכת היו' אינה תדירא ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אע"ג דברכת היום קדיש עוד אמרינן התם ת"ש דאר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין אלמא דלגבי תפילות וברכות נמי אמרי' כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וה"נ גבי תפילין ש"י וש"ר כיון דש"ר קדשי טפי ה"א דתיקדום לש"י אע"ג דבשל יד איתא לטעמא דא"מ אפ"ה מעלות מקודש מחבירו עדיף ודוחה למעלת דא"מ מקדושה קלה דפגע ברישא קמ"ל מגז"הכ דאפ"ה ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ומאי דפי' יש לגמגם על פי' ר"א דפי' עבורא דרועא אטוטפתא אסור דלענין משמוש איירי דצריך למשמש בש"י תחילה משו' א"מ דהא א"ל דלענין משמוש ש"ר דמקודש מש"י קדים ולפי דרכינו למדנו ב' דברים בהא דא"מ עה"מ א' היכא דעבר עה"מ ובאה לו לשניי' עובר מעליה ובא לו לראשונה שנתחייב בה תחילה ומהא דמחטא בה ויורד דפרק ה' דיומא נלמוד זה ועוד למדנו מהא דתפילין דאיצטריך קרא להקדים ש"י לש"ר דהא דא"מ בשתיהן שוין בקדושתן אבל בקדושה טפי ממנה ל"ל בה ומ"מ א"ר מהא דההיא שקדושתה חמורה תקדו' דהא אפ"ת דשקולין הן קמ"ל קרא לתפילין ש"י תקדום דווקא ולא ש"ר: | וא"ת למאי דפי' דאפי' בעובר דרך על המצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת אפ"ה לא פקע מעלות א"מ מהראשונה שפגע בה בתחילה וחוזר לראשונה משום טעמא דא"מ תקשה לך הא דאמרינן בפ"ג דמנחות (דף לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש ומפ' בגמ' טעמא דכתי' וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך והשתא ה"ט ל"ל ת"ל משים א"מ דהא בזרוע פוגע תחילה וכדאמ' רבא בפ"ג דיומא (ד' לג) ש"מ מדר"ל דא' א"מ על המצו' עבורי דרועא אטוטפתא אסור היכא עביר מדרועא לטוטפתא וכבר פי' רש"י התם עבורי דרועא לאחר תפילין שבזרועו בשביל תפילין של ראש אסו' דהא בזרועו פגע תחילה והקשו התוס' על פר"י ת"ל מההיא דפ"ב דמנחות דשל יד כתוב ברישא ופיר"ח בשם רב האי גאון דמיירי בשעה שחולץ תפילן ומניחן בתיק שלא יעבור אותם של יד ויניח בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דש"י יש להניח תחילה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ ש"י למעלה ובשם ר' אלי' פי' דלענין משמוש בתפילין משום היסח הדעת מיירי וקאמר דבש"י ימשמש תחילה משום דפגע בה ברישא ואח"כ ימשמש בשל ראש והשתא ל"ל טעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמ' קרא קרא ת"ל משום דא"מ דהא בזרוע פגע תחילה וכדא' לה"ט גבי עבורי דרועא אטוטפתא לכל הפירושי'{{הערה|'''והשתא ל"ל טעמא דמניח תפילין ש"י קודם משום דאקדמי' קרא כו'.''' י"ל דכל עיקר הלימוד דאין מעבירין על המצות לאו מסברא בעלמא אמרינן לה אלא מדאקדמיה רחמנא תפילין ש"י לשל ראש ש"מ דה"ט דפגע בזרוע תחילה: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן|קונטרס אחרון2|קונטרס אחרון}}'''}}}} דאא"ב דאי עבר דרך עלי' על מצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת שהוא ליכא משו' א"מ בראשונה א"ל דמש"ה מ"ל מקרא להקדים ש"י לש"ר דנ"מ אם פגע בתפילין של ראש קודם לש"י דה"א דיקדים להניח לש"ר קודם כיון דכבר פגע בו שהגיעו לידו אם הניחו מידו להניח ש"י תחילה איכא השתא משום א"מ לפיכך יהב טעמא משו' דאקדומי קרא דמש"ה אפי' פגע בש"ר תחילה לא חיישינן עלה משום א"מ אלא ש"י קודם לה מגזה"כ וע"ד שפי' רב האי גאון דאפי' עבר דרך עליו על ההיא שיש לה מצד עצמו מענות א"מ משום דפגע בה בכדרכה ברישא וע"י מעשיו גרם לפגוע בשני' תחילה אפ"ה לא פקע מראשונה מעלת דא"מ שזכתה בה כבר מעצמה א"כ אפי' פגע והגיע לידו ש"ר תחילה מעלת א"מ לא פקע עי"ז מש"י השתא ל"צ טעמא דמניח ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ת"ל דלעולם איתא למעלות שא"מ על ש"י וי"ל דמש"ה צריך לטעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמי' קרא דאי משו' דאין מעבירין הוה אמינא דאפילו הכא של ראש קודם משום דקדיש טפי משל יד וכדאמר ההם בפ"ג דמנחות (דף לד) תפילי של יד עושין אותה ש"ר וש"ר א"ע אותה ש"י משום שאין מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה אלמא תפילין ש"ר מקודשת יותר מש"י והרי תנן ברפ"י דזבחים (דף פט) כל המקודש מחבירו קודם את חבירו דם חטאת קודם לדם עול' מפני שהוא מרצה אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים חטאת קודם לאשם מפני שדמה ניתן לד' קרנות על היסוד וכן הרבה דחשיב התם ולא תימא דל"ש מקודש מחבירו להקדי' אלא בקדשי' ולא בשאר דברי' דליתא דהא בההוא פירקא (דף צא) קאמר הגמ' ת"ש ד"א ברכת היין תדירא וברכת היו' אינה תדירא ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אע"ג דברכת היום קדיש עוד אמרינן התם ת"ש דאר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין אלמא דלגבי תפילות וברכות נמי אמרי' כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וה"נ גבי תפילין ש"י וש"ר כיון דש"ר קדשי טפי ה"א דתיקדום לש"י אע"ג דבשל יד איתא לטעמא דא"מ אפ"ה מעלות מקודש מחבירו עדיף ודוחה למעלת דא"מ מקדושה קלה דפגע ברישא קמ"ל מגז"הכ דאפ"ה ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ומאי דפי' יש לגמגם על פי' ר"א דפי' עבורא דרועא אטוטפתא אסור דלענין משמוש איירי דצריך למשמש בש"י תחילה משו' א"מ דהא א"ל דלענין משמוש ש"ר דמקודש מש"י קדים ולפי דרכינו למדנו ב' דברים בהא דא"מ עה"מ א' היכא דעבר עה"מ ובאה לו לשניי' עובר מעליה ובא לו לראשונה שנתחייב בה תחילה ומהא דמחטא בה ויורד דפרק ה' דיומא נלמוד זה ועוד למדנו מהא דתפילין דאיצטריך קרא להקדים ש"י לש"ר דהא דא"מ בשתיהן שוין בקדושתן אבל בקדושה טפי ממנה ל"ל בה ומ"מ א"ר מהא דההיא שקדושתה חמורה תקדו' דהא אפ"ת דשקולין הן קמ"ל קרא לתפילין ש"י תקדום דווקא ולא ש"ר: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־11:15, 24 במאי 2024
ואבעית אימא הא והא במילי דידי' ולא קשיא הא בצדיק גמור. לפי סוגי' דשמעתין משמע דהא דמחלק בהאי שנויי בין צדיק גמור לאינו גמור הוא דוק' במילי דידי אבל במילי דשמי' אין חילוק ביניה' ושנוי' בתרא דמשני שעה משחקת לו שאני נמי דוקא במילי' דידי' ולא במילי' דשמיא דהא שנוי' זה אשנוי' דקמאי קאי דמוקי לתרווייהו במילי דידי' ואי שנוי' בתרא אמילי דשמיא קאי שעה משחקת לו שאני הוי מפ' כן בהדי' הוא והא במילי דשמיא וש"מ לו שאני וק"ל דבפ"ק דברכות סוגי' זו לגמרי להיפך דגרסינן התם (דף ד') איבעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשי' הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואי' בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ול"ק הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור אלמא אפי' במילי דשמיא רשע שהשעה מש"ל לא לשנוי' מצעיתא ואפי' לשנויי בתרא רשע שהשעה משחק' לו ובצדיק גמור אפ"ה דוקא במילי דשמי' אבל לא במילי דידי' ומ"מ אפי' במילי דשמי' אפ"ה ברשע שהשעה משחקת לו בצדיק שאינו גמור לא. ושמא י"ל לכל סוגי' מגלות על של חברתה ולא פליגי ולהני תרתי שנוי' דמחלקין בין צדיק גמור לשאינו גמור ודשעה משחקת לו שאני אין חילק בין במילי דידי' למילי דשמיא אלא בין דשמיא ובין דידי' בצדיק גמור א"נ באין גמור ברשע שאין השעה משחקת לו ש"ד ובצדיק שאינו גמור ובשעה משחקת לו בין דשמי' בין דידי' תרווייהו לא והכא נקט בשנוי' מצעי ובתרא לחלק במילי דידי' והתם מחלק במילי דשמיא למימרא דתרווייהו איתנו והכא נקט לחלק במילי דידי' לרבותא דאפ"ה בצדיק גמור א"נ ברשע (שהשעה) [צ"ל שאין השעה] משחקת לו ש"ד והתם נקיט לחלק במילי דשמיא נמי לרבותא דאידך צד דאפ"ה בצדיק שא"ג א"נ ברשע שהשעה משחקת לו לא יתגרה:
סדר פרשיות א"ב. ק"ל מ"ט דת"ק ורשב"ג דס"ל סדר פרשיות בשני בסמוך לענין מגילה אמ' בשלמא ראב"י אין מעבירין על המצות אלא רשב"ג מ"ט ומפ' אי משום מסמוך גאולה לגאולה עדיף. אי משום דכתיב השנית והא ה"ט ל"ש גבי סדר פרשיות וה"ל למעבד בראשון מה"ט דא"מ על המצות וי"ל דסדר פרשיות ודאי שייכי בשני דהוי סמוך לניסן דטעמא דקורין בפ' שקלים בר"ח אדר שחל בשבת משום דבניסן בעי לאקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן בא' באדר ל' יום קודם. כי היכי דליתי שקלים למקדש למ"ד שואלין בהל' פסח ל' יום קודם ולמ"ד ב' שבתות קורין בר"ח אדר משום שולחנות היושבים במדינה בט"ו כדאמ' בפ"ד (דף כט) הילכך א"א לאקדומי מר"ח ניסן יותר ולקרות באדר א' וכן בשני זכור ה"ט למסמוך מחיית עמלק לשל המן וכיון דשל קריאת מגילה בשנית קרינן נמי לפרשה זכור סמוך לה בשני וכן פרשה פרה קרינן סמוך לפסח להזהיר את הטמאי' לטהר לעשות הפסח מש"ה קרינן לה בשני סמוך לפסח וכן פרשה חדש קרינן סמוך לר"ח ניסן שנא' בפ' זו החדש הזה ר"ח שקאי אניסן וגם כל דיני חה"מ וקרבן פסח נא' בה מש"ה צריך למסמוך קריאתו סמוך לר"ח ניסן דהא ה"ט דקריאות פ' הללו בזמנים אלו ואדרבה אדראב"י קק"ל אמאי מקדים סדר פ' באדר א' ושמא י"ל הואיל וס"ל דקריאת מגינה באדר א' בע"כ צריך לסמוך לה פ' זכור מחיית עמלק לשל המן כי היכא דלא תקדום את עשיי' לזכירה כדאמ' התם גבי פורים שחל בע"ש ואגב פ' זכור שצריך לאקדומי באדר א' סמוך לקריאת מגילה אליב' דראב"י מה"ט קרינן כל ד' פ' כסדרן סמוך לה לפניה ולאחריה שלא לשנותן מסדר כל השנים:
ושניהם מקרא א' דרשו. ק"ל מכדי קרא לא כמר דייקא ולא כמר דהא איכא למידרשי' להכי ולהכי מ"ט דראב"י וכה"ג דייק לה הגמ' בפ"ק דב"ק (דף ג) גבי מבעה בשלמא רשב"ג דייק לה מהשנית וצריכא תרווייהו כדמסיק אבל ראב"י מ"ט ל"א ככל שנה ושנה לאדר הסמוך לניסן:
ועק"ל כיון דמסיק טעמא משום אין מעבירין ל"ל לר"י למימר דדרש לה מבכל קנה כיון דסברא היא וי"ל דודאי מקרא דכל שנה לחוד לא ב"ל לראב"י הא דהא איכא למידרשי' איפכא כרשב"ג אלא משום דאיכא נמי סברא דא"מ דמגלי אקרא דכל שנה דאדר א' הוא מיהו אי מסברא לחוד ה"א אי לא קרא באדר איחייב לקרותה באדר ב' דהא ה"ט דא"מ דעבד אינו מעכב קמ"ל קרא דבכל שנה דאפי' דיעבד מעכב דומיא דכל שנה:
מסתבר טעמא דא"מ. נ"ל הא דנקט א"מ ל"ד דבכל מקום דאמ' א"מ. פי' דכל היכא שיש לפניו ב' מלות שיש לו לעשות תחילה להאי דפגע ברישא מה"ט דא"מ וכי הא דפ"ג דיומא (דף ל"ג) דדישון מזבח הפנימי קודם למנורה דכי עייל בהיכל במזבח פגע ברישא ומש"ה אמ' התם דעבורי דרועא אטוטפתא אסור ובפ"ה דיומ' (דף נח) גבי מתנת קרנות המזבח הפנימי קאמ' דמדינא בקרן מערבית דרומית דפגע ברישא בהאי עביד ברישא משו' ח"מ דהני כיון דפגע במזבח הפנימי א"נ בקרן מערבית דרומית ברישא אין לעבור מעליהן למקו' ומצוה אחרו' להקדים להם משום א"מ וכ"ש אם התחיל כבר באיזו מצוה שאין להפסיק באמצע לדבר הרשות כהא דתנן בפ"ה דפסק ים שחט ישראל וקיבל הכהן נותן לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן ודייק לה בגמ' אבל איפכא לא מסייע לי' לר"ל דא' א"מ על המצות דהתם כיון דכבר הושיטו לו את המלא ה"ל כאלו התחיל בהולכות הדם ואין לו לעבור עה"מ ולהתעסק קודם בחזרת הריקן שהוא של רשות ולא עוד אפי' לדבר מנוה אחרת אינו רשאי להפסיק מן המצוה שהתחיל בה כבר משום א"מ כהא דפ"ז דיומא (דף סח) הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפין א"ר כה"ג כשהוא קורא לא מפני שאין רשאי וכו'. ובגמ' (דף ע) ולא מפני שאין קשאי פשיטא מ"ד כדר"ל דא"מ ומאי מצוה ברוב עם הדרת מלך קמ"ל פירש"י קמ"ל דלאו מעבור הוא כיון שאינו עסוק בה הא לא"ה בכל כה"ג איכא משום א"מ וכ"ש הוא מהני דפ"ג ופ"ה דיומא דאפי' בלא התחיל א"מ הואיל ופגע בה ברישא כ"ש בהתחיל בה כבר דאי מפסיק ממנה לעסוק במצוה אחר' כ"ש לדבר רשות דאיכא משו' דא"מ דכל הני ניחא דשייך בהא אי משום דעובר ממקו' הקרוב לו שהוא מקומו של מצוה זו ועובר דרך עלי' ומניחו והילך למקום אחר רחוק שהוא מקום של מצוה אחרת ואי משים שהתחיל כבר במצוה א' אי מניחו לעסוק באחרת כ"ש לדבר רשות דאיכא משום א"מ שעובר ממצוה שהתחיל בה כבר ומניחה אבל הכי בהאי דמגילה אין בה משום א"מ דאין בזה לא העברת מקומו וגם לא התחיל בה עדיין אלא העברת זמן בלבד ודמי לכל הני דתנן בספ"ב (דף כ) שמצוותן כל היום כמגילה והלל ומוספין ושארי דקחשיב התם דאם לא עשאן שחרית עושה כל היום כולו ואין בהן משום א"מ אלא דזריזין מקדימין למצות והיינו דא"מ רפ"ג דיומא (דף כח) ורפ"ק דפסחים (דף ז) וביום הח' ימול מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנא' וישכם אברהם בבקר ובפ"ק דחגיגה (דף ה) אמ' וא"נ לחצאין סבר ר"י למימר מאן דא"ל י' בנים לא ליסקו האידנא ה' ולמחר ה' א"ל אביי פשיטא הי מנייהו משוית להו פושעים וה"מ מ"ל זריזין ש"מ דבמאחר אין בו משום א"מ אלא משום זריזות בלבד ובע"כ א"מ דא' הכי ל"ד אלא לשון הרגיל ושגור בכל הני דוכתי נקט ול"ד תדע דבכל הני דוכתי מייתי לה להא דר"ל דא' א"מ על המצות והכא לא מ"ל להא דר"ל א"ו אין ענין דר"ל להכא אלא דענין אחר הוא וכדפי' ואל תתמה דנקט הכא האי לישנא דא"מ כי התם ואין פי' שוין דמצינו כה"ג בכ"מ בגמרא דהלשונות שוין והפי' מתחלפין כמש"כ בתשו' סי' (א') [צ"ל ע"ז]:
טעמא דאין מעבירין על המצות. כתבו התוס' מהא קשה אהא דאמר בפ"ה דזבחים (דף צב) דתנן שירי דמים פנימי' הי' שופך על יסוד מערבי של מזבח ואמ' בגמ' מ"ט א"ק אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוה"מ השתא ל"ל קרא ת"ל דא"מ על המצות וכשהוא יוצא מפתח ההיכל שהוא במערב ביסוד מערבי הוא דפגע ברישא מיהו י"מ דל"ש לומר א"מ על המצות אלא היכא שיש לפניו ב' מצות שיש לו לעשות קוד' הא דפגע ברישא וז"א דהא הכא ליכא אלא מצוה א' ואפ"ה מפרש הטעם משום א"מ ונ"ל לה"ר עוד מהא דתנן בפ"ה דפסחי' (דף סד) שחט ישראל וקבלו הכהן נותן לחבירו וחבירו לחבירו ומקב' את המל' ומחזיר את הריקן ודייק בגמ' אבל איפכ' לא (ושאלו) [צ"ל מסייע לי' לר' לוי] דאמר א"מ עה"מ והא ההם ליכא אלא מצוה א' בהא דמקבלין את המלא כדי לזרוק אבל במאי דמחזיר את הריקן אין בו משו' מצוה ואפ"ה איכא משום דא"מ[1]. ותרצו התוס' דמטעם דא"מ לא חזינן אלא דכל מערבי של מזבח כשר אבל יסוד לא חזינן דצריך מש"ה איצטרך קרא לאשמעינן יסוד. ואני תמה על תירוץ זה דהא יסוד נ"ל מעל יסוד המזבח לחוד ומאשר פתח אה"מ יתירא נ"ל יסוד שכנגד פתח אוה מ והוא יסוד מערבי שהפתח במערב הי' וא"כ אשר פתח אוה"מ ל"ל עוד תי' התוס' בשם ר' יהודא דאי לאו קרא ה"א דא"מ לכתחילה הא דיעבד ש"ד מש"ה איצטריך דאסוד בדיעבד וא"י מה ענין לכתחילה ודיעבד לגבי שפיכות שיריים הא שיריים לא מעכבי כדתנן התם בכל השיריים אם לא נתן לא עיכב והניחא למ"ד התם דשיריים פנימים מעכבין א"ל (דה"א) צ"ל דהא] כמו דאם לא נתן כלל עיכב בדיעבד ה"נ אה נתן ולא כנגד הפתח עיכב אלא למ"ד שיריים ל"מ השתא לא נתן כלל אינו מעכב כ"ש בנתן אלא שלא נתן כנגד הפתח דאינו מעכב והשתא קרא דפתח לדידי' ל"ל והא נמי ל"ל דקמ"ל קרא דהיכא דעבר עם השיריים מרוח מערבי שהוא יסוד שכנגד הפתח ובא לו לאחת מן הרוחות האחרות דאי משו' א"מ ה"א דיתן ליסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו דאי אמרינן שיחזור ויבא לו לרוח מערבי ה"ל מעביר מיסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו ואין מעבירין על המצות אבל אי יתן ליסוד זה שעומד אצלה השתא ש"ד ואין נתינה זו משום א"מ כיון דכבר עבר מרוח שכנגד הפתח ובאותו שעה עבר כבר על א"מ וה"ל מעוות שא"י ליתקן ואם יעבור מרוח זה למערב עובר משו' א"מ פעם שנית וסד"א שיתן דווקא לרוח זה מה"ט דא"מ גופא מש"ה כ"ר אל פתח לומר מצותו אל פתח דווקא אפילו עבר ממנה ובא לו לרוח אחר מעביר ממנו וחוזר לו לרוח מערב ואפש' דהיינו לכתחילה ודיעבד דפי' ר"י וכיון להא דפי' דהא ליתא דאפי' אי לא קרא דאל פתח נמי אמרי אפי' היכא דעבר מרוח מערבי ובאה לו לאחד משאר רוחות חוזר לרוח מערבי שנתחייב ליתן שם תחילה משום א"מ ואין חוששין למעבירין דהשתא שחל בתר הכי ע"י מעשיו מחמת שעבר בתחילה על א מ דרוח מערבי אלא בתר חלות דא"מ קמא אזלינן ועדיין הוא כדקאי קאי וראי' לדבר מהא דאמר בפ"ה דיומא (דף נח) גבי הזאת קרנות מזבח הפנימי לאחר שהזה על הפרוכת א' למעלה וז' למטה התחיל מחטא ויורד מהיכן מתחיל מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית ומקיף דרך שמאל לר"ע ומפ' בגמ' טעמא דר"ע מדינא בהא קרן דפגע ברישא בהאי עבד ברישא דאמ' ר"ל א"מ עה"מ ואמאי לא עביד משום דכתיב ויצא אל המזבח אדנפק מכולה מזבח וכיון דיהב בההוא קרן הדר אתי לההוא קרן דחייב למיהב ברישא והשתא מה התם דהא דלא יהב בקרן דרומית מערבית דפגע ברישא ואית בי' משום דא"מ הוא מגז"הכ ויצא אל המזבח עד דנפוק מכולה מזבח ובע"כ צריך לעבור דרך עליו לילך וליתן באחת מן הרוחת' אחרת ואפ"ה אמרינן דהדר אתי לקרן הא' דאיחייב למיהב ברישא ולא פקע הא מעלה דא"מ מקרן א' דפגע ברישא אע"פ שהוכרח לעבור מעליו מגז"הכ וברשות עביד אפ"ה חוזר עליו אחר מתן ראשון דכבר נפיק מכולה מזבח משום א"מ שחל עליו תחילה כשפגע בו אע"ג דהשתא אין עו מד אלל אותו קרן וכבר עבר מעליו מראשית וגם ע"י חזרתו שחוזר לה הוא קרו שפגע ברישא עובר משום כל פינות שאתה פונה לא יהי אלא לימין כ"ש הכא גבי שפיכת שיריים ליסוד דמדינא איתחייב למיהב במערב הסמוך לפתח וכשעבר מעליו לאו ברשות עבר אלא שלא כדין דאכתי לא פקע הא מעלה דא"מ מרוח מערבי דאיחייב למיהב ברישא וקרא דאל פתח אה"מ ל"ל ולא מסתבר לי לחלק דש"ה גבי מתנות מזבח הפנימי דאפי' אם יתן תחיל' מההוא קרן שעומד השת' מ"מ צריך לחזור וליתן נמי בההוא קרן דאיתחייב למיהב ברישא דהא בע"כ צריך ליתן בכל הארבע קרנו' של המזבח וכיון דאכתי לא פקע לגמרי מצו' נתינות מתנו' מאותו קרן דאיתחייב למיהב ברישא ובע"כ צריך ליתן עליו נמי לא פקע נמי מצות א"מ שחל עליו בתחילה אבל שפיכת שיריים שא"צ לשפכם אלא ביסוד של א' מן הקרנות וסגי בהכי אלא מטעמא דא"מ איחייב לקיים מנות שפיכה בההוא קרן דפגע בריש היכא דעבר דרך עליו ובאה לו לקרן אתר יתן באותו קרן דכבר פקע לגמרי מנות שפ כת שיריים הללו מקרן קמא וחל מצותן ליתן על קרן זה משום א"מ דאין טעם לחלק בה דנהי דבנתינ' קרן זה לחוד סגי וא"ל ליתן גבי קרן קמא שפגע ברישא אפ"ה כ"ז שלא נתן עדיין אמאי פקע לכתחילה מצות נתינה מקרן קמא דפגע ברישא משום טעמא דא"מ כדא' גבי קרנות מזבח הפנימי ונ"ל דמש"ה אל פתח אה"מ נלמד על שפיכת שיריי' פנימים ששיפך על יסוד מערבי אע"ג דבלא"ה ל"ל להיות כן משו' א"מ דנ"מ אם נתערבו שירי פנימים עם שירי חיצונים כוס בכוסות למ"ד אין בילה בין בבלול לתוך כוס א' למ"ד יש בילה בפ"ח דזבחי' (דף פ) ושירי דמים חיצונים ניתנין ביסוד דרומית משום שהוא סמוך לירידתו מן הכבש שהוא בדרום כדאמ' בפ"ה דזבחי' שם דהשתא יש בתערובת הזהב מיני שיריים פנימים הנשפכין ביסוד מערבי וחיצונים הנשפכי' ביסוד דרומי ואי לאו קרא דאל פתח דגז"הכ הוא בשירי פנימים לשפוך ליסוד מערבי אע"ג דמסברא ה"א הכי מטעמא דא"מ מ"מ בתערובות הזה דא"א בא' משיריים הללו אא"כ עובר על א"מ דאם יתנם ליסוד דרומי הכל איכא בפנימים משום א"מ דהא בהן פגע ביסוד מערבי תחילה ואם יתן הכל ליסוד מערבי איכא בשפיכת חיצונים משום א"מ דהא בירידתן מן הכבש ושירי חיצונים בידו פגע ביסוד דרומי תחילה והרי אפי' בבלול א"א שישפוך מקצת שיריים ליסוד מערבי ומקצת ליסוד דרומי דהא צריך לשפוך כל השיריים כדכתיב את כל הדם ישפוך וכיון דיש בילה איכא בכל שפיכה ושפיכה משירי ב' הדמים וכיון דבשפיכת שיריים הללו לא סגי אא"כ עובר על א"מ ה"א דהרשות בידו אי בעי נותנם ליסוד מערבי ואי בעי נותן ליסוד דרומי דהא מ"מ לאיזה יסוד שיתנם אין עובר עליו יותר מאם נותן ליסוד דאידך השתא קמ"ל קרא דאל פתח דבלא טעמ' דא"מ גז"הכ לשירי פנימים להישפך ליסוד מערבי דיקא והשתא בתערובות הללו בע"כ מחוייב לשפוך הפנימים ליסוד מערבי דהשתא אין עובר על חיצונים אלא משום דא"מ לחוד אבל אם ישפכם על יסוד דרומי עובר על הפנימים משום א"מ ומשום גז"הכ דאל פתח ומוטב לקיים ב' דברי' ולדחות א' מפני ב' מלידחות ב' מלפני א' וכ"ת לרשב"י דא' התם זה וזה אל יסוד דרומי א"כ אם נתערבו פנימים בחיצונים נשפכי' אל יסוד א' דיסוד דרומי נמי בכלל אל פתח אה"מ הוה כדמפ' ר"א התם קסבר פתחי בדרום קאי א"כ אפי' נתערבו השיריים זה עם זה ליכא נ"מ מידי כיון דשניהם אל יסוד א' נשפכים ואכתי תקשה אשר פתח אה"מ לדידי' ת"ל משום א"מ בשלמא לתנא דבי ר"י דא' התם זה וזה אל יסוד מערבי לק"מ דהא מפ' התם טעמא דר"י משום דקסבר ילמוד סתום דהיינו שירי חיצונים ממפורש מפנימים דגלי בהו קרא אשר פתח אה"מ והא בחיצונים כששפכם אל יסוד מערבי איכא משו' דא"מ דהא בירידתם מן הכבש ביסוד דרומי פגע ברישא אפ"ה מטעמא דילמוד סתום מן המפורש לא חיישינן להא דא"מ והשתא א"ל דהאי קרא אשר פתח אה"מ אע"ג דלגופי' לשיריים פנימים ל"ל ת"ל בלא"ה משום א"מ אפ"ה איצטריך לגלות על שירי החיצונים דל"ח בהא לא"מ לשפכם על יסוד דרומי על יסוד מערבי מטעמא דילמוד סתום מן המפורש אבל אדרשב"י קשיא וי"ל דלרשב"י נמי ניחא דהא טעמא דידי' משום דסבר פתח בדרום קאי וה"ט אינו אלא בבית עולמים אבל במשכן דלא הי' פתח הכי א"נ בבית עולמים נמי אם רצה לשנות פתח מלמיקם בדרום ונעשה בע"א דביציאתו מן ההיכל פגע בקרן מערבי ולא של דרומי ל"ל בה והרשות בידו והשתא אכתי צריך קרא אשר פתח אה"מ ולא נ"ל מטעמ' דא"מ דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' עם החיצונים זה עם זה וכדפי' וא"ת הא אמרינן ההם יסוד המזבח זה יסוד דרומית או אינו אל יסוד מערבית אמרת ילמוד ירידתן מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו ואיזה זה יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו ואיזה זה יסוד דרומי והשתא ל"ל לילף ירידתן מן הכבש ליציאתן מן ההיכל דיסוד דרומית מסמוך לו ת"ל בלא"ה בע"כ ירידתן מן הכבש יסוד דרומי הסמוך לו מטעמא דא"מ י"ל דצ"ל ה"ט לאפוקי מדר"י דא' זה וזה יסוד מערבי מטעמא שילמוד סתום מן המפורש ואע"ג דאיכא בחיצונים משו' א"מ ל"ל בה וקאמ' האי תנא דאדרבה ולמוד סתום מן המפורש לאידך גיסא ומה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו והיינו יסוד דרומי דוקא ומ"מ אע"ג דהא תנא נ"ל לחיצונ' שהוא יסוד דרומי מפנימי משום נלמו' סתו' מן המפורש להאי גיסא אפ"ה א"ש הא דפי' דקרא דאל פתח אוהל מועד איצטרי' דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' וחיצונים זה עם זה דינתן ליסוד מערבי ולא ליסוד דרומי דאיכא משום תרתי משום א"מ ומשום גזרת הכתוב דאשר פתח אוהל מועד ואע"ג דהשתא נמי כשנותן ליסוד מערבי איכא נמי משום תרתי א' משום א"מ ומשום טעמא דילמוד סתום מן המפורש מ"מ כיון דקרא גלי בהדיא לפנימי' אשר פתח אוהל מועד וחיצונים נלמוד מהם בטעמא שילמוד סתום מן המפורש אין הלומד חמור מן המלמד דלא יהא טפל חמור מן העיקר וכה"ג אמרי' בפ"ה דזבחי' (דף מ"ח) גבי שחיטה וקבלה בצפון דמעכב בחטאת ק"ו מעולה דכלום מצינו טפל חמור מעיקר דהיינו עולה הלמד מחטאת חמור מחטאת המלמד ומסברא י"ל נמי דהמלמד ראוי להיות חמור מן הלמד ונ"מ אם אתה מוכרח לדחות את א' מהם כגון בתערובות שיריים הללו נדחה הלמד מפני המלמד דאם אתה דוחה את המלמד מפני הלמד נמצא טפל חמיר מן העיקר:
וא"ת למאי דפי' דאפי' בעובר דרך על המצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת אפ"ה לא פקע מעלות א"מ מהראשונה שפגע בה בתחילה וחוזר לראשונה משום טעמא דא"מ תקשה לך הא דאמרינן בפ"ג דמנחות (דף לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש ומפ' בגמ' טעמא דכתי' וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך והשתא ה"ט ל"ל ת"ל משים א"מ דהא בזרוע פוגע תחילה וכדאמ' רבא בפ"ג דיומא (ד' לג) ש"מ מדר"ל דא' א"מ על המצו' עבורי דרועא אטוטפתא אסור היכא עביר מדרועא לטוטפתא וכבר פי' רש"י התם עבורי דרועא לאחר תפילין שבזרועו בשביל תפילין של ראש אסו' דהא בזרועו פגע תחילה והקשו התוס' על פר"י ת"ל מההיא דפ"ב דמנחות דשל יד כתוב ברישא ופיר"ח בשם רב האי גאון דמיירי בשעה שחולץ תפילן ומניחן בתיק שלא יעבור אותם של יד ויניח בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דש"י יש להניח תחילה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ ש"י למעלה ובשם ר' אלי' פי' דלענין משמוש בתפילין משום היסח הדעת מיירי וקאמר דבש"י ימשמש תחילה משום דפגע בה ברישא ואח"כ ימשמש בשל ראש והשתא ל"ל טעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמ' קרא קרא ת"ל משום דא"מ דהא בזרוע פגע תחילה וכדא' לה"ט גבי עבורי דרועא אטוטפתא לכל הפירושי'[2] דאא"ב דאי עבר דרך עלי' על מצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת שהוא ליכא משו' א"מ בראשונה א"ל דמש"ה מ"ל מקרא להקדים ש"י לש"ר דנ"מ אם פגע בתפילין של ראש קודם לש"י דה"א דיקדים להניח לש"ר קודם כיון דכבר פגע בו שהגיעו לידו אם הניחו מידו להניח ש"י תחילה איכא השתא משום א"מ לפיכך יהב טעמא משו' דאקדומי קרא דמש"ה אפי' פגע בש"ר תחילה לא חיישינן עלה משום א"מ אלא ש"י קודם לה מגזה"כ וע"ד שפי' רב האי גאון דאפי' עבר דרך עליו על ההיא שיש לה מצד עצמו מענות א"מ משום דפגע בה בכדרכה ברישא וע"י מעשיו גרם לפגוע בשני' תחילה אפ"ה לא פקע מראשונה מעלת דא"מ שזכתה בה כבר מעצמה א"כ אפי' פגע והגיע לידו ש"ר תחילה מעלת א"מ לא פקע עי"ז מש"י השתא ל"צ טעמא דמניח ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ת"ל דלעולם איתא למעלות שא"מ על ש"י וי"ל דמש"ה צריך לטעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמי' קרא דאי משו' דאין מעבירין הוה אמינא דאפילו הכא של ראש קודם משום דקדיש טפי משל יד וכדאמר ההם בפ"ג דמנחות (דף לד) תפילי של יד עושין אותה ש"ר וש"ר א"ע אותה ש"י משום שאין מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה אלמא תפילין ש"ר מקודשת יותר מש"י והרי תנן ברפ"י דזבחים (דף פט) כל המקודש מחבירו קודם את חבירו דם חטאת קודם לדם עול' מפני שהוא מרצה אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים חטאת קודם לאשם מפני שדמה ניתן לד' קרנות על היסוד וכן הרבה דחשיב התם ולא תימא דל"ש מקודש מחבירו להקדי' אלא בקדשי' ולא בשאר דברי' דליתא דהא בההוא פירקא (דף צא) קאמר הגמ' ת"ש ד"א ברכת היין תדירא וברכת היו' אינה תדירא ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אע"ג דברכת היום קדיש עוד אמרינן התם ת"ש דאר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין אלמא דלגבי תפילות וברכות נמי אמרי' כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וה"נ גבי תפילין ש"י וש"ר כיון דש"ר קדשי טפי ה"א דתיקדום לש"י אע"ג דבשל יד איתא לטעמא דא"מ אפ"ה מעלות מקודש מחבירו עדיף ודוחה למעלת דא"מ מקדושה קלה דפגע ברישא קמ"ל מגז"הכ דאפ"ה ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ומאי דפי' יש לגמגם על פי' ר"א דפי' עבורא דרועא אטוטפתא אסור דלענין משמוש איירי דצריך למשמש בש"י תחילה משו' א"מ דהא א"ל דלענין משמוש ש"ר דמקודש מש"י קדים ולפי דרכינו למדנו ב' דברים בהא דא"מ עה"מ א' היכא דעבר עה"מ ובאה לו לשניי' עובר מעליה ובא לו לראשונה שנתחייב בה תחילה ומהא דמחטא בה ויורד דפרק ה' דיומא נלמוד זה ועוד למדנו מהא דתפילין דאיצטריך קרא להקדים ש"י לש"ר דהא דא"מ בשתיהן שוין בקדושתן אבל בקדושה טפי ממנה ל"ל בה ומ"מ א"ר מהא דההיא שקדושתה חמורה תקדו' דהא אפ"ת דשקולין הן קמ"ל קרא לתפילין ש"י תקדום דווקא ולא ש"ר:
- ↑ ונ"ל להביא ראיה כו' והא התם אין כאן מצוה אחת בהא דמקבל את המלא כו'. אין לדחות שאני הכא שיקבל את הריקן שהוא דבר הרשות ויניח את המלא שהוא מצוה א"כ טפי שמקדים רשות למצוה. ז"א שהרי רבינו בתשובה סי' כ"ב הוכיח שאין קפידא להקדים רשות למצוה יעו"ש. אך לפמ"ש בדבור הקודם דבה' את המלא הוי כאלו התחיל כבר במצוה א"כ אין ראיה מכאן לד' התוספות די"ל דהי"מ מודים בזה.
ומ"ש עוד שם והשתא ומה התם כו' עביד אפ"ה חוזר עליו כו' וגם ע"י חזרתו כו' עובר נמי משום כל כו' הקשה הרב מוהרש"ש דהתם השתא לא יעבור על אין מעבירין הא כבר נתן על קרן מז"ד שהוא עומד אצלו אף שיעבור על כל פינות דתיקון אין מעבירין אף שכבר עבר עדיף טפי. אבל הכא אם יתקן שעבר כבר יעבור עתה מחדש על איסור אין מעבירין עצמו והיותר דשם בסוגיא מבואר דלר"ע אין בזה משים כל פינות אי משום דלא יליף פנים מחוץ אי משי' דסבר הקפה ביד עכ"ד: ונ"ל ליישב כוונת התוס' די"ל דאה"נ דהא דלר"ע חוזר לקרן מערבי דפגע ברישא היינו אחר דגלי קרא דאל פתח אוהל מועד דיסוד מערבי דפגע ברישא דווקא והיינו ע"כ דלא איצטריך אלא להיכי שכבר לרוח אחרת כמ"ש התוס' א"כ מה"ט נמי אמרינן גבי הזאת מזבח א אע"ג דכתב רחמנא ויצא אל מזבח אשר לפני ה' עד דנפיק מכולה ע מ"מ חוזר על קרן מערבי אע"פ שעבר עליו ואי לאו דגלי רחמנא א דאל פתח אוהל מועד אה"נ דה"א דאי עבר מקרן מערבי דפגע ברישא שוב א"צ לחזיר לראש אלא אדרבא חייב ליתן בהקרן שהוא עומד עכשיו מחמת אין מעבירין דהשתא: קונטרס אחרון - ↑ והשתא ל"ל טעמא דמניח תפילין ש"י קודם משום דאקדמי' קרא כו'. י"ל דכל עיקר הלימוד דאין מעבירין על המצות לאו מסברא בעלמא אמרינן לה אלא מדאקדמיה רחמנא תפילין ש"י לשל ראש ש"מ דה"ט דפגע בזרוע תחילה: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |