חתם סופר/מגילה/ו/ב

חתם סופר מגילה ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה. משמע ודאי דאפי' ראבר"י מודה שאסור בשני אע"ג שכבר נתעברה השנה ומכאן צ"ע על הרא"ש ז"ל דפסק דלא אסרו בהספד ותענית בראשון אלא בעשו פורים בראשון ובאותו היום עברו השנה אפ"ה לא יספידו בשארית היום אבל אם נודע מקדם לא והשתא מוכח דליתא דכך לי' אדר השני לראבר"י כראשון לדידן ומיני' נשמע לדידן ודוק:

וראב"י סבר אפי' מ"מ לכתחלה בראשון. הק' הרשב"א מאי צורך להביא דראב"י הכא לפע"ד משום דבעי לפרש פלגותתם בשוה בסדר פרשיות ות"ק ס"ל בדיעבד מהני בראשון ולרשב"ג אפי' בדיעבד לא ולראב"י גם סדר הפרשיות לכתחלה נמי דוקא בראשון והיינו טעמא משום דמ"מ לכתחלה בראשון א"כ ממילא להקדי' פ' זכור לפורים כי היכי דתקדי' זכירה לעשי' כדלקמן בשלהי מסכתא ופ' שקלים נמי כי היכי דתקדים שקלינו לשקלי המן כדבפרק' לקמן ועי' ט"א וא"כ אתי' ג' הפלוג' בסדר הפרשיות ולכן הביא דס"ל מגילה לכתחלה בראשון דמני' ידעי' דסדר פרשי' נמי לכתחלה בראשון ומיושב נמי ק' המרש"א דלימא מתנות א"ב והא"ש דבמתנות אינו מוכרח דלראב"י לכתחלה בראשון לפי הה"א דלא תלי' זב"ז ולא הוה ג' הפלוגת' בשוה וק"ל:

בשלמא ראב"י מסתבר טעמא. הנה לכאורה לפי הנראה דאדר ראשון שבט ממש הוא א"כ טפי מסתבר טעמ' דרשב"ג דה"ל אד"ש סמוך לשבט (שהוא אדר א') מלפניו ולניסן מלאחריו ואי הוה ראבר"י מודה בזה דלכתחלה מצוה בשני אלא דאי עבד בראשון עבד בודאי הי' אראב"י מ"ט לקרות מגלה בשבט ולא הוה שייך אין מעבירין בכה"ג כלל דהרי דלכתחלה מצוה בשני ולכן מקדים הש"ס בשלמא ראבר"י מסתבר דטעמי' משום אין מעביר' וס"ל אפי' לכתחלה בראשון דראשון נמי אדר מיקרי וה"ל הנהי ב' אדרי' כמי שיש לפניו ב' מצות שמצוה בראשון א"ב מ"ט דרשב"ג דלא מסתברא דפליגי אי מיקרי שבט או אדר וק"ל:

מה שחנני הי"ת פה מאטרשדארף י"א א"ר תקנט"ל במס' נדרים ס"ג א' פלוגתת ר"מ ור"י באד"ר ואד"ש ע"ש, והואל ושייך למס' מגילה לסוגי' אין בין א"ר כו' כתבתי פה על סדר סוגי' מגילה הנ"ל:

ונתעברה השנה. כ' תוס' שבתחלה לא הוה יודעים שצריכה להתעבר וכן פי' הרא"ש והטור שקראו המגילה ואח"כ ביומי נמלך ב"ד ועברו השנה ועב"י סס"י תרפ"ח שהק' כיון דלפ"ז אין נפקותא בזה"ז שהרי אין מעברין עפ"י הראי' א"כ לאיזה צורך כ' הטור דין זה כלל ותי' דמ"מ נ"מ לציבור שלא ידעו החשבון וסברו שהשנה פשוטה ואח"כ נתברר להם טעותם ע"ש משמע דפשיטא לי' דציבור שטעו דומה לב"ד שנמלכה לעבר אחר קריאת המגילה ולכאורה לא דמי אהדדי דהתם בשעה שקראו המגילה היה מיהת בחזקת אדר משא"כ בזה"ז הרי כבר נתעבר השנה מימות עולם ואדר הראשון שבט הוא בלי ספק דע"כ לא פליגי אלא בנדרים ושטרות דהולכין אחר לשון בני אדם אבל לדינא בודאי הראשון הוא שבט והב' אדר וכן משמע בסנהדרין ח"י ב' לית דין אדר ע"ש וכן כ' תו' נדרים שם ועמ"ש תו' ר"ה י"ט ב' וא"כ מנ"ל להרב"י זה ואולי יש להביא ראי' לסברת הטור והרב"י הנ"ל מדאמרינן בנדרים ס"ג ב' מכלל דרישא לאו במעוברת עסקי' ש"מ הא דפשיטא לי' דמעברא שתא וק' מנ"ל דלמא ה"ק עד ר"ח אדר עד ר"ח אדר הראשון ומיירי שנדר בשעה שעדיין לא עברו ב"ד נמצא בשעת נדרו הי' זה אדר אבל אם נתעברה השנה פי' בשעה שנדר כבר נתעברה השנה אעפ"י שהוא לא ידע מ"מ כבר עשאוהו לאדר הראשון שבט א"כ אעפ"י דאיהו לא ידע מ"מ עד ר"ח אדר השנה קאמר ומנ"ל להש"ס לחלק בין ידע בעיבורו ללא ידע אע"כ אין לחלק בכך דכיון דאיהו לא ידע ה"ל כמי שלא עברו ב"ד ויש לדחות, ואולי י"ל עוד סברא להטור דמשמע מתו' ר"ה כ"א תו' ד"ה לוי איקלע דאעפ"י שהב"ד קבעו חדש ושנה בזמנו וקהל א' טעו בו ה"ל אתם אפי' מוטעים ע"ש וה"נ דכוותי' וצ"ע:

בשלמא ראבר"י מסתבר טעמי' דאין מעבירין ע"ה. עי' לעיל ה' א' דבמידי דפרענות מצוה טפי לאחר דאקדומי פרענות לא מקדמי' לכן נ"ל דיא"צ מתענים באד"ש כדעת הרב המחבר בא"ח סי' תקס"ח ס"ז. והנה הרב"י כ' דה"ל כמי שנדר עד אדר דאם ידע שנתעברה השנה מתענה באד"ש והמג"א הק' דזהו דעת הרמב"ם דפסק כר"מ אבל בש"ע י"ד סי' ר"כ מייתי דעת הפוסקים כר' יהודה דלענין נדר סתם אדר הוא הראשון ולע"ד ליישב בתחלה נשים לב דהרא"ש והרמב"ם גרסי התם במתני' עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר השני והק' מה בין ראש לסוף ומ"ש הר"ן והרא"ש דר"י ס"ל שני אדרים לחדש א' יחשבו ע"ש תינח לר"י אך הרמב"ם פסק כר"מ דסתם אדר הוא הב' ומתני' בלא ידע שנתעברה השנה ומש"ה כוונתו על סתם אדר הסמוך לשבט א"כ מה בין ראש לסוף וכמו כן קשה גם להרא"ש דנהי דלפסק הלכה ס"ל כר"י ואיכא למימר דב' אדרים כחדא חשיבי מ"מ האיך בעי הש"ס לאוקמי מתני' כר"מ ובלא ידע דנתעברה דא"כ מה בין ראש לסוף. והנה ראיתי במגדול עוז על הרמב"ם שתי' דהרי קי"ל במתני' ריש פרקין עד הפסח עד שיגיע עד שיהא פסח עד שיצא וא"כ ה"נ לאיזה צורך האריך ואמר עד ראש ועד סוף ולא אמר עד אדר ונימא עד שיגיע או עד שיהא ונימא עד שיצא אע"כ כוונתו עד ראש לכל האדרים ועד סוף לכל האדרים, וצ"ל לפי דבריו דבידע דנתעברה השנה דאמרי' לר"מ דלעולם אד"ש קאמר כיון דליכא למדרש בי' לא דרשי' ואמרי' ראש וסוף לישנא בעלמא קאמר וכצ"ל ג"כ בלא ידע שנתעברה תינח האי דקאמר סוף אבל ראש למ"ל דכיון דלא ידע דנתעברה פשיטא דהראשון קאמר ובעד אדר סגי אלא ע"כ כיון דליכא למדרש בי' אמרי' מלתא בעלמא קאמר ומתני' דנקט עד ראש ה"ה נמי אי אמר עד אדר דינא הכי אלא איידי דנקט בסיפא עד סוף אדר והתם דוקא נקט נמי ברישא עד ראש ואשכחן כה"ג דתני רישא איידי סיפא עי' זבחים צ"א ב' כ"ז צריכים אנו לדחוק לדברי מגדול עוז הנ"ל אבל קשי' לי בגוי' א"כ מאי פריך מתני' דלא כר"מ מנ"ל להקשות דלמא אפי' בידע דנתעברה נמי אי אמר לישנא יתירתא עד ראש אמרי' עד ראש לב' אדרים קאמר והיינו הראשון ולא מיבעי דק' כן להמקשן מנ"ל להק' אלא אפי' להתרצן נמי ק' אמאי לא משני באמת הכי ואין לומר אה"נ דהומ"ל הכי אלא משום דאשכח כן בריתא מפורשת דבידע דנתעברה אפי' אמר עד ראש מ"מ עד השני קאמר וע"כ משום דא"א לפרושי כלל עד ראש הראשון דכיון דידע דנתעברה א"א לפרשו בלשון אדר סתם א"נ נדחוק ונימא הכי הגם שהוא דוחק לדינא עוד קשה מאי ראי' מבריתא דהרי לשון הבריתא עד ר"ח אדר וא"כ י"ל דלכן דקדק לומר עד ר"ח ולא סתם עד אדר משום שרצה לפרש שיהי' רק עד ר"ח שהוא יום ל' לשבט אע"ג דבלאה"נ קי"ל דר"ח להבא כדלעיל במתני' בפרקין דבלשון ב"א קורי' לר"ח ע"ש החדש הבא מ"מ טוב לנו לומר שרצה לברר דבריו בפי' ממה שנאמר שנתכוון על ר"ח אדר הראשון נגד הדין כיון שידע שנתעבר ולכן הוי אדר שני משא"כ במתני' דלא גרסי' עד ר"ח אלא עד ראש אדר א"כ שפיר י"ל אפי' ידע שנתעבר מ"מ מייתור לשונו דייקינן דהראשון קאמר וכנ"ל ומדוע לא משני הכי עכנלע"ד דפשיטא להש"ס דאי אמר עד אדר לר"מ ולא ידע דנתעבר ע"כ עד אד"ש קאמר דהרי כ' הר"ן לעיל ס"ב ב' ד"ה ומקשו הכא כו' דכל שאין זמנו קבוע בין בהתחלה בין במשך זמן ה"ל ספיקא ולא נחית אינש לכך (וזהו לכ"ע ולא תליא בפלוגתא דלעיל ס"א ב') ומייתי ירושלמי דמספ"ל בקבע זמן למשתה בנו אי מקרי ספיקא הואיל ובידו לדחותו ע"ש וא"כ ה"נ הא ידוע שביד ב"ד לדחות ולעבר ולעשות מאדר סתם שבט וא"כ האי גברא דנדר נהי דלא ידע שנתעבר מ"מ הי' לו לברר לשונו ולומר עד שיהא שבט ונימא כוונתו עד שיעבור שבט ומ"ט נחית לספיקא ואמר עד אדר אע"כ אה"נ נתכוון לאד"ש אם יתעבר וכן בהיפך אם אמר עד שיהא אדר נאמר כוונתו עד שיעבר אדר הראשון דאי לא"ה הי' לו לפרש ולומר עד שיגיע ניסן אע"כ אה"נ כונתו עד שיעבור אדר הראשון לכשיתעבר וכיון שכלל מונח באומרו עד אדר הכוונה על השני ועד שיהא הכוונה עד שיעבור הראשון א"כ ממילא באומרו ראש וסוף נהפוך הדבר באומרו ראש נתכוון להראשון היפך מאומרו עד אדר ובאמרו סוף כוונתו סוף השני. היות כן א"ש דלא קאמר הש"ס דמיירי בידע דנתעברה דהתם אכתי קשה למ"ל דנקט ראש אדר ודחק לומר משום סיפא נקטי' אבל בלא ידע דנתעבר בעי' ראש דוקא וסוף דוקא וא"ש. מעתה לא נפלאת היא ליישב דברי הרב המחבר בש"ע הנ"ל דאיהו מיירי מעד אדר ולא עד ראש אלא עד אדר וא"כ אע"ג דפסק כר' יהודה ולא כר"מ מ"מ נ"ל דלר"י אפי' בידע דנתעבר הוה הדין כמו לר"מ בלא ידע דכיון דלר"י אזלי' בתר בני אדם שקורין לאדר ראשון סתם ומ"מ לא יחלוק ר"י דבלשון תורה סתם אדר שני קאמר כמו במגלה ופורים וכמ"ש תו' בנדרים רק משום לשון ב"א א"כ מ"מ הנודר לא ה"ל למיחת נפשי' בספיקא והי' לו לפרש ולמימר סוף שבט או תחלת ניסן אע"כ כנ"ל וא"כ מודה ר"י דעד אדר עד השני קאמר והשתא דמודה ר"י בהא דעד השני קאמר א"כ ממילא הכא ביא"צ אמדי' דעת המנהג דאקדומי פורענו' לא מקדמי' והשני קאמרי ועמ"ש בסמוך אי"ה בזה כי הקצרתי פה הדבר ולהמעי' ינעם:

אלא רשב"ג מ"ט. יש לעי' מאי קושי' מ"ט דלמא ס"ל כר"מ דסתם אדר הוא הב' ולא שייך אין מעבי' עה"מ כיון דהראשון הוא שבט וראבר"י ס"ל כר"י ב' חדשי' לאחד יחשבו ושייך אין מעה"מ ורשב"ג לא ס"ל הכי וי"ל דהנה בס' התרומה שער נ"ה סס"י א' כ' טעמו של ר"י דסתם א"ר היא משום שא"א לשנה בלא אדר ומסתמא אדר א' אי"צ להזכיר בו ראשון כי התוספת שאינו רגיל אדם מזכיר כדי לברר והאחר הרגיל אדם מניחו בסתם הלכך הכתוב בסתם הוא המוקדם עכ"ל. אמנם טעמו של ר"מ מבואר בתוס' נדרים שם דהשני הוא העיקר כי בו עושי' פורים וגם הוא מכ"ט יום משא"כ הראשון הוא מל' יום וניכר שהוא שבט והא"ש כיון דסברת ר"י סברא מעלי' הוא כמ"ש בעל התרומה הנ"ל ור"מ נמי לא פליג אלא משום דקורין המגלה בב' והשתא ע"ז אנו דנין אי לקרות בראשון או בשני מה תאמר אכתי דלמא ס"ל לרשב"ג דסתם אדר הוא שני משום שהראשון הוא מל' יום ז"א דהא בהא פליגי רשב"ג ורבנן בסנהדרין י"א א' ובר"ה י"ט ב' ורשב"ג ס"ל אין מוסיפין אלא חדש כ"ט י"ב תשצ"ג ע"ש הגם כי נראה שאינו אותו רשב"ג דשמעתין אלא הך דשמעתין הוא בן בנו של אותו דהתם מ"מ מסתמא לא יחלוק עליו ובשגם ר"פ פסק התם כוותי' וא"כ שפיר הכא בשמעתין כיון דאפסיק הלכתא כרשב"ג דשמעתין וכרשב"ג דהתם. ובזה י"ל מה דאמר רשב"י בשמעתין בתחלה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו וקשה וכי יסבור כראבר"י דלא כרשב"ג ותנא דמתני' ולדדהו הא אצטריך השנית לדרשא דדהו ומנ"ל דבתחלה קבעוה בשושן ויש לדחוק דס"ל כלשנא קמא מסמך גאולה לגאולה עדיף ולא אצטריך השנית אך לפי הנ"ל י"ל דס"ל כרבנן דסנהדרין התם דחדש העיבור הוא ל' יום וא"כ בלא קריאת המגילה נמי סתם אדר הוא השני ולא אצטריך לר"ג השנית משום קושיין דמעיקרא לק"מ כנ"ל מזה ראי' לפסק הרמב"ם כר"מ דלא כר"י כנ"ל וק"ל. והנה הרב בכ"מ כ' דהרמב"ם פסק כר"מ לגבי ר"י משום דמוקי סתם מתני' כוותי' וזה נ"ל דוחק דאטו מי מוקמי' דוקא כר"מ אלא מתני' בלא ידע דנתעברה וככ"ע עכנ"ל ליישב דבאמת הרמב"ם לטעמי' דס"ל ריש הלכ' גירושין דגט מאוחר פסול וא"כ צ"ע לכאורה על ר"מ מ"ט תקנו לכתחלה לכתוב אדר סתם על אדר שני א"כ מה יעשו כותבי גטין באדר ועדיין לא עברו ב"ד השנה וכתבו בו סתם ואח"כ נמלכו ב"ד ועברו השנה יהי' פירש הגט ההוא כאלו נכתב באד"ש וה"ל מאוחר ולהרמב"ם פסול הוא הלא טפי עדיף הי' שיתקנו לכתוב באדר הראשון סתם ובשני נפרש ובזה נצלנו מכל מכשול וי"ל דה"ה כ' שם פ"א הכ"ד הטעם משום גזרת מוקדם ע"ש והכ"מ הקשה מר"פ גט פשוט משמע גט מאוחר כשר ולע"ד ס"ל להרמב"ם לא חלקו בין גטין לשטרות בתקנתיהם כמבואר להדיא ב"ב ק"ס ב' ע"ש לכן בודאי למ"ד דס"ל שט"ח מאוחרים כשרים גם בגטין כשרים דטעמא דגזירה אטו מוקדמים לא אלים כולי האי. אך כ"ז אי כל שטרי מאוחרי' כשרים אך למאי דקי"ל בב"ב קע"א ב' דשטרי מו"מ המאוחרים פסולים משום דכותבים שובר נהי דמסיק התם השתא עבדי' תקנתא שיהי' שטרי מו"מ מאוחרים כשרים אפי' כתבו שובר מ"מ מוכח דבתחלת התקנה לא הי' כל השטרות שוים א"כ שפיר פסק הרמב"ם דגט מאוחר פסול ומעתה מתורצת ק' על ר"מ דר"מ מצי סבר כמ"ד אין כותבי' שובר ושט"ח ושטרי מו"מ שניהם כשרי' וה"ה לגט כנ"ל ולא נפיק חורבא לכן הניח הדבר על לשון ב"א לכתוב השני סתם דמה שיארע איחור בשטרי ממון לא אכפת לן דאתייהב למחילה. אלא דלכאורה אכתי צ"ע גם לר"מ משכח"ל מאוחר דפסול בדלא כ' לו דאקני' כמבואר ב"ב קנ"ז ב' וא"כ ה"ה שיהא גט פסול כנ"ל והדק"ל וי"ל דלר"מ דס"ל אחריות לאו ט"ס א"כ ממ"נ אי לא כ' לו אחריות כלל הא לא משתעבד כלל וכשר ואי פי' לו אחריות גם דאקני בכלל אעפ"י שלא כ' הרמ"א כן בסי' קי"ב נ"ל היינו למאי דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ודאקני קנין מחודש הוא ואנינו בכלל סתם אחריות משא"כ לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל א"כ בכלל סתם אחריות ולא משכח"ל אלא בפירוש בהדיא שאינו מקבל אחריות דאקנה וזהו לא שכיחא ושפיר ס"ל גט מאוחר כשר והא"ש פסק הרמב"ם דס"ל דר' יהודה מודה לר"מ גבי נדרים ולא פליג עליו אלא בשטרות משום מכשול דגטין דס"ל לר"י גט מאוחר פסול כנ"ל ולק"מ ומיושב נמי ק' הש"ך סי' ר"כ על המחבר דבהל' נדרים מייתי נמי פסק הרמב"ם ואלו בגטין ושטרות פסק כהרא"ש והא"ש דס"ל דלא פליגי אלא בשטרות אבל בנדרים כ"ע לא פליגי וק"ל:

ראיתי לכתוב עוד הפעם הסברא הנ"ל מסודר יותר כאשר כתוב פה לפניך והוא. הש"ך בי"ד סי' ר"כ הק' דברי המחבר אהדדי דלענין נדרים מייתי גם שיטת הרמב"ם כר"מ ולענין שטרות וגטין לא מייתי אלא דעת הרא"ש ע"ש ולע"ד בשים לב מ"ט פסק הרמב"ם כר"מ ודברי הכ"מ דחוקים בזה וי"ל דהנה הוא פסק פ"א מגירושין הכ"ד דגט מאוחר פסול ועי' הטעם בה"ה וכל הפוסקים פליגי עליו והכ"מ שם הקשה דבר"פ גט פשוט משמע דגט מאוחר כשר ונדחק ע"ש וי"ל דבש"ע ח"מ סי' קי"ב פסק רמ"א אפי' אי אמרי' אחריות דאקני נמי ט"ס מ"מ הני מילי בלא כ' לו אחריות כלל אך אי כ' לו אחריות ולא פרט דאקני אמרי' דלא קבלו עלייהו ע"ש ונ"ל דזהו דוקא למאי דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל וקנין דאקני דבר מחודש הוא לכן אי לא פירש לא קנה משא"כ למ"ד אדם מקנה מהני גם זה והנה י"ל לפי מה דאיתא ב"ב ק"ס ב' דלא חלקו בין שטרות לגטין א"כ גם הרמב"ם מודה דגט מאוחר כשר כיון דשטרות מאוחרי' כשרים ולא חלקו בין גטין לשטרות א"כ אין לנו להמציא חדושים מלבנו לפסול גט מאוחר ולחלק בינו לשטרות וכההיא אתי' ההיא דגט פשוט שהקשה ממנו הכ"מ הנ"ל אך אנן הא קי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל וממילא איתא לדברי רמ"א הנ"ל כשכתב לו אחרי' סתם אין דאיקני בכלל ומבואר בב"ב קנ"ז ב' דשטר בלא דאקני פסול כשהוא מאוחר וכיון שלא כללא כייל שטר מאוחר כשר ממילא הדרינן לכללין דגט מאוחר נמי פסול מטעמי' המפורשי' שם בה"ה וכ"מ וא"ש. וכה"ג ממש איכא נמי למימר לענין שטרי מו"מ דפסולים מאוחרים למ"ד כותבין שובר וכשרים למ"ד אין כותבין שובר כמבואר בב"ב קע"א ב' ואנן קי"ל כותבי' שובר ע"ש וא"ש ג"כ. הנה כי כן מיושב פסק הרמב"ם דפסק כר"מ דנדרי' לגבי ר"י דס"ל ר"י נמי לא פליג לענין לשון ב"א ונדרי' וכר"מ ס"ל ומ"מ לענין שטרות פליג דיש לעשות תקנה בהיפוך מלשון ב"א שלא יארע מכשול בגט שיכתבו באדר קודם שעברו ב"ד ויכתבו בו סתם ואח"כ ימלכו ב"ד להתעבר ויהי' מאוחר למפרע כיון שכתב בו אדר סתם לכן עדיף לתקן בהיפוך שיכתבו הראשון סתם אמנם ר"מ ס"ל אין כותבין שובר ואזל נמי לטעמי' דאקני משתעבד אפי' בלא פי' רק אחריות סתם כנ"ל (אע"ג דס"ל אחריות לאו ט"ס מ"מ בפירוש לו אחריות גם דאקני בכלל) וא"כ כל המאוחרי' כשרים וה"ה לגט ואין כאן מכשול באיסורא רק ממון דאתיהב למחילה אך ר' יהודה נהי דס"ל להדי' בב"ב ק"ע ב' אין כותבין שובר מ"מ ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ומשכחת מאוחר פסול כנ"ל וה"ה לגט מאוחר וממילא יתוקן כתיבת שטרות כנ"ל ולעולם בנדרים מודה לר"מ וא"ש פסק הרמב"ם כר"י ומיושבים נמי דברי המחבר כנ"ל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף