תשובה מאהבה/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובה מאהבה ‏ ד

ד
חקירה אחת

מצינו ארבעה פעמים בעניני כלי מקדש התורה חסה על ממונן של ישראל ולית מאן דפליג בזה ולעומתם מצינו ארבעה פעמים בהם אין עניות במקום עשירות והמה ממש שני ההפכים בנושא אחד ושני פעמים מצינו פלוגתא בזה.

א' ז"ל הרמב"ם פ"א מהל' כלי מקדש הל' י"ד כלי מקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים (ובגמרא במס' זבחים דף פ"ח ע"א נאמר נפגמו אין מתקנין אותן עיין שם ברש"י ורבינו ז"ל השמיט נפגמו וזהו קצת הוכחה למשנה למלך ועיין אות ב') ובהלכה ט"ו כ' סכין שנשמט מן הניצב או שנפגם אין מחזירין אותו ואין משחיזין אותו כו' ועושין אחרים שאין עניות במקום עשירות עכ"ד ונראה לענ"ד דעת רבינו מדלא כללם יחד בחד בבא כלי מקדש וסכין שנשמט כו' ש"מ דחלוקי' הם בטעמים ולכך חולקי' לשתי בבות והוא כדעת תוספות בהסוגיא שם בד"ה נשמטה דאין עניות במק"ע עכ"ל וילד"ק אטו כלי מקדש שנקבו כו' לאו משום דמחזי כעניות הוא דשתקו תוספות ולא ציינו דבריהם עד סכין שנשמטה ועיין ברש"י בסוגיא שם לכן נלע"ד לשטת תוספות כלי קודש שנקבו לאו פסול דידהו משום דאין עניות כו' אלא משום דאין זה לכבוד ולתפארת דומי' דבגדי קדש (שכתב הרבינו לקמן פ"ח הל' ד') משא"כ נשמט הסכין מן הניצב אם מחזירין אותו הרי הוא כבתחלה ואין בו פסול אלא משום דאין עניות כו' וכך נוטי' דברי רבינו ז"ל ולכך בכלי שרת שנקבו לא קא יהיב טעמה משום דאין עניות כו' ובסכין יהיב טעם זה ולכך לא כללם יחד בחד בבא כי טעמיהם חלוקי' ומה דלא יהיב טעמא אצל כלי קדש שנקבו כו' דלית בהו לכבוד ולתפארת דטעם זה לא נזכר בגמ' אצל כלי קדש ואין דרכו של רבינו להביא משא"כ גבי סכין אע"ג דגם שם לא נאמר טעם זה בגמרא אין עניות במק"ע (ועיין מ"ש לקמן אי"ה אות ב') אך קשה אי הוי הטעם בכלי קדש שנקבו משום דאין זה לכבוד ולתפארת ה"ל לרבינו לומר פסולי' (כמ"ש לקמן פ"ת הל' ד') ואפשר כיון דלא נאמר בהדי' לכבוד ולתפארת אצל כלי הקדש אלא בבגדי קדש ולכך בדעבד עבודה כשרה יען מתוך דברי מרן בכסף משנה נראה דטעם משום דאין עניות כו' סובב הולך גם על כלי הקדש שנקבו כו' עיין עליו בהלכה י"ב וי"ד והוא כדעת רש"י בסוגיא עכ"פ חזינן דקפדי על מחזי כעניות ולא חששו שהתורה חסה על ממונן של ישראל (ועיין אות הסמוך).

ב' ז"ל הרמב"ם שם פ"ק הל' ד' כל בגד מבגדי כהונה שנעשו צואין אין מלבנין אותן ואין מכבסין אותן אלא מניחן לפתילות כו' עכ"ד ופשט דבריו אין מלבנין במים ואין מכבסין בנתר ואוהל והוא כי"א במס' זבחים דף פ"ח ע"ב משום דאין עניות במק"ע וכ"כ מרן בכסף משנה עיין עליו וילד"ק בדין זה הטעם מפורש בגמר' משום דאין עניות כו' ושתק רבינו ולא יהיב טעמי' ובסכין שנשמט בפ"א הל' ט"ו ולא נאמר טעם בגמ' בפירוש וקא יהיב טעמא ואין זה דרכו של רבינו כנודע לכל מי שהלך בדרכיו לפמ"ש בסי' הקדום א"ש דהוצרך שם לתת טעם בסכין שנשמטה לידע ולהודיע שאין טעמי כלי המקדש וסכין שנשמטו שוין אבל עכ"פ ק' למה שביק רבינו כאן אצל בגדי כהונה הטעם מפורש בגמ' ונר' כי הנה שטת אביי שם הוגעו במים מכבסין אותו בנתר ואוהל כו' צריך באר מה שהי' בהם גיעול מועט ויוצא ע"י מים עכ"ז מחזי כעניות הוא ונר' עפ"י מ"ש המשנה למלך פ"א הל' י"ד כלי הקדש שנקבו אין סותמין אלא מתיכין ועושין חדשי' משום דמחזי כעניות ואין עניות במק"ע ואמרינן במס' ערכין דף יו"ד ע"ב נתפגמה מכתשת של מקדש והביאו אומני' מאלכסנדריא ותקנוה הרי שכלי שרת יש להם תקון ותירץ כלים שאין עושין מעין מלאכתן בחסרונן שוב אין מתקנין משום דמחזי כעניות אבל כלים שנקבו ועושין מעין מלאכתן ורוצים לסתום הנקב או הסדק משום כבוד בעלמא שפיר דמי זה היא מכתשת אף שנפגמה היתה עושה מעין מלאכת' והא ראי' שהי' נוטלין את תקונה והיתה מפטמת כבראשונה כדאיתא שם עכ"ד וזה י"ל שטת אביי אם נתגעלו גיעול רב שהגיען ליזקק לכיבוס נתר ואוהל אז פסולי מדאורייתא מדכתי' אצל כלי שרת לכבוד ולתפארת ואין עושין מעין מלאכתן ולכך לא מהני בהו שום כיבוס משום דמחזי כעניות משא"כ הוגעו במים דאינן בכלל מטושטשי שכתב רבינו בהלכה הקדומה (ויש לקיים גירסת הגמ' הוגעו במים כו' לאפוקי הוגעו בטיט דפסולין מן התורה משום מטושטין דלכבוד ולתפארת בעינן ועיין במס' זבחים דף י"ח ע"ב ורש"י ז"ל גורס הוגעו למים דומי' דהוגעו לנתר ואוהל ואינם פסולין מדאוריית' ועושין מעין מלאכתן מן התורה ולכך מהני בהו כיבוס ולא אמרינן בהו אין עניות כו' וי"א אין מכבסין אותן כל עיקר דאין עניות במק"ע ס"ל אין חילוק בין עושין מעין מלאכתן ובין אין עושין ומכתשת שנפגמה שאני כמ"ש תוספות במס' שבועות דף י"א ע"א בד"ה מכל ועיין בהגהו' משנה למלך שם) ובגוף קושית תוספות ומשנה למלך תירץ רש"י ז"ל במתק לשונו במס' זבחים דף פ"ח ע"א בד"ה נפגמו פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר עכ"ל משמע במקום שתקן ניכר הוא דמחזי כעניות ומכתשת שהביא האומני' מאלכסנדריא ותקנוה שלא הי' נראה התיקון גם בזה י"ל דפליגי אביי וי"א לשטת אביי הוגעו במים שהי' גיעול מועט ומהני התיקון כי לא נראה כלל שתיקנו אבל הוגעו לנתר ואוהל אין מכבסין כי נרא' וניכר התיקון וי"א ס"ל אפי' לא נר' התיקון אין מתקני' ונפגמו דאתמר בברייתא דלעיל אפי' בפגימה כ"ש כי אין עניות במק"ע ורבינו ס"ל בגעולין רב שתיקון הכיבוס נראה וניכר פסולין מן התורה משום דבעינן לכבוד ולתפארת ואינן נראין חדשים שכת' בהלכה הקדומה ואחרי שסתם וכ' בגדי כהונה שנעשו צואין כו' בין רב ובין מעט אין מלבנין ואין מכבסין כו' לא יכול למיהב טעמא משום דאין עניות כו' כי בגעול רב שהתיקון נראה לא שייך טעם זה ופסולי' מטעם אחר ודברי רבינו בהלכה זו סובבי' למעלה על הלכה הקודמת ודבריו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר ודוק עכ"פ נראה בשני אופנים הללו לדעת י"א אפי' בגיעול מועט ואפי' לא נראה התיקון אין מכבסין משום דאין עניות כו' וה"ה אפי' עושין מעין מלאכתן שייך בהו מחזי כעניות ולא אמרינן התורה חסה על ממונן כו'.

ג' אמרו במס' ששקלי' פרק ד' משנה ג' אליבא דר"ע אין משתכרין בשל הקדש ואמרו רבנן בטעמא במס' כתובות דף ק"ו ע"ב שאין עניות במקום עשירות וקיימ"ל כר"ע ויש לדחות ויעוין בתוספות י"ט סוף פ"ו דערכין.

ד' אמרינן במס' מנחות דף פ"ח ע"ב אליבא דריב"ק סד"א הואיל פי נרות אשחורי משחר התורה חסה על ממונן של ישראל וליעבד זהב כל דהו קמ"ל דצריך זהב טהור וע"כ מטעם דאין עניות במקום עשירות.

ה' ומצינו להיפוך במס' יומא דף ל"ט ע"א דאמר רבא קלפי של עץ היתה ושל חול היתה כו' ופריך רבינא של חול ונקדשי' ומשני א"כ ה"ל כלי שרת של עץ וכלי שרת של עץ לא עבדינן ופריך ונעבדי' של כסף ונעבדי' זהב ומשני התורה חסה על ממונן של ישראל והדבר פשוט מה דפריך וליקדשי' לפי שכבוד המצוה בשל קדש ועיין בתוספות ישנים שם ואפ"ה סברת התורה חסה כו' עדיפא ולא אמרינן לעשותה כסף או זהב וליקדשי' ככבוד המצוה ואין עניות כו' הרי לא אמרינן מחזי כעניות וסברת התורה חסה כו' אלימה וכן רבינו פ"ו מהל' עבודת י"כ סוף הל' א' העתיק וכלי זה הוא חול ושל עץ הי' וקלפי שמו.

ו' אמרו שם דף מ"ד ע"ב בכל יום מלבד י"כ היתה חתיית גחלים בשל כסף ממערכה שני' של קטורת למזבח הזהב ומערה בשל זהב אבל לא הי' חותה בשל זהב דחתיית גחלים שוחקת את הכלי ומחסרתה והתורה חסה על ממונן ש"י ולא אמרינן אין עניות כו' וכן העתיק רבינו שם פ"ב הל' ה'.

ז' איתה במס' מנחות דף ע"ו ע"ב דלחם הפנים נקחת מן החטים אבל שאר מנחות רק סולת ואמרו להדי' הטעם דהתורה חסה על ממונן של ישראל דכתיב והשקית את העדה וגו'.

ח' ואמרו עוד שם דף פ"ו ע"ב למנחות לא בענין זך וכתית כמו למנורה וקא מפרש ר"א שם משום דהתורה חסה על ממונן ש"י לפי שהמנחות מרובות והיו צריכין שמן הרבה ואלו הי בענן זך וכתית היו מפסידין הרבה וכן העתיק רבינו פרק שביעי הל' יו"ד מהל' אסורי מזבח וז"ל אין כשר למנורה אלא ראשון כו' אבל למנחות כלן כשרן עכ"ד ולא אמרינן אין עניות במק"ע.

ט' מצינו נמי פלוגתא בזה שם דף פ"ט ע"א ושיערו חכמים חצי הלוג מאורחא ועד צפרא איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו ואיכא דאמרי מלמטה למעלה שיערו מ"ד ממטה למעלה שיערו דהתורה חסה על ממונן ש"י ומ"ד ממעלה למטה שיערו אין עניות במק"ע ובזה י"ל פליגי אביי וי"א שהביאותי לעיל חד ס"ל התורה חסה וחד ס"ל אין עניות (ובדרושי' לשבת חנוכה הארכתי בס"ד).

יוד ובזה י"ל דפליגי במס' ר"ה דף כ"ז ע"א דמסיק התלמודא אב"א כל כנושיא דכסף הוא דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף ואב"א התורה חסה על ממונן ש"י כלומר לכל מר כדאית לי' למ"ד אין עניות כו' כל כנופי' דכסף הוא (ועתה בסדרי לדפוס כיון יגעתי ומצאתי לי חבר והוא בעל שמות בארץ שם שכתב וז"ל גמרא מ"ש התם דזהב כו' קשה מהו דעת המקשה אם ס"ל דהכל ראוי לעשות מזהב א"כ לא יקשה אלא מסיפא אמאי עבוד דכסף ואם להיפוך יקשה מרישא י"ל דהמקשה הי' מסופק דאיכא למימר הכל כסף דהתורה חסה על ממון ישראל א"ד הכל זהב ואין עניות במק"ע ולכך פריך אתרווייהו ומשני אב"א כל כנופי' דכסף ר"ל האמת אין עניות במק"ע כו' עכ"ד פי חכם חן) יען לולא דמסתפינא הוינא אומר מ"ש התם דזהב ומ"ש הכא דכסף הכי פרושי מ"ש שופר של ר"ה דפיו מצופה בזהב משום דמצות היום בשופר ומ"ש התם דתענית דמצות היום בחצוצרות והמה בכסף וראוי למיעבדם בשל זהב (כי החצוצרות היו של כסף כמ"ש רבינו פ"ג מהל' כלי מקדש הלכה ה' ועיין שם במשנה למלך שר"ל בדעת רבינו לחלק בין חצוצרות של כהנים דהיו של כסף ובין חצוצרות שהיו של כל דבר ודבריו נפלאים קפת דהא בהלכה זו וגם בהלכה שלפניה מזכיר בפי' החצוצרות מכהנים ומלוים ועלה סובב הולך החצוצרו' היתה נעשית של כסף ויש ליישב בדוחק מדנק' רבינו החצוצרות היתה נעשות מן עשת של כסף עשה אותה מן גרוטאות של כסף כשרה משמע מחציצרה יחידה משתעי מחצוצרות של כהנים היא היתה של כסף ולא של הלוים ויש לדחות ואין כאן מקומו כי אין נ"מ בזה הכא כי בשל תעניות היו ודאי התקיעות בכהנים כמ"ש רבינו פ"ד מהל' תענית) ובזה הרוחנו קושיא רבתי מאי פריך הש"ס הלא שאני התם דגוף המצוה של יום בשופר ולכך הי' מצפין בזהב משא"כ גבי תענית דאין מצות היום בשופר ולכך סגי בצפוי כסף (וחדי נפשי מאד מלתא דמיסתפינא כי הוינא טלייא אשתכח כעת לסבא כוותי שכוונתי קצת להגאון בעל טורי אבן שנדפס אח"כ שנים רבות) והנה רבינו לא הזכיר בפ"א הל' ב' שיהיה פיו מצופה בזהב (ומצאתי כעת שהרגיש בזה בעל שמות בארץ במס' ר"ה דף כ"ו ע"ב במתני' ופיו מצופה בזהב וכ' דהנך רבנן דס"ל פיו מצופה בזהב וכ' דהנך רבנן דס"ל פיו מצופה בזהב אמרי כר"י דמכשיר קרן פרה ולית בי' בשופר אין קנ"ס ורבינו ס"ל כרבנן דר"י דמידי דשופר שייך אין קנ"ס כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי ולכך השמיט הך דצופה זהב עיין עליו) יען גם הרבינו השמיט בהל' תענית פ"א הל' ד' שיהי' מצופה בכסף ועיין בלח"מ שם ולענ"ד נראה דרבינו ס"צ דכל הציפה לא הי' אלא לנוי בעלמא משום חבוב מצוה ומעצמן הנהיגו כן ולא מצד הדין ומה שאינו מצד הדין רק מצד הנהגם אין דרכו להביא כמ"ש במק"א ואין להאריך בענינים אחרים זולת הדברים הנוגעים אל החקיר' עכ"פ דברי התלמודא צריכים אצלי תלמוד גדול פעמים מנוי' גמורה מפי חכמי התורה אין עניות במק"ע ופעמים הסכימו בשפה אחת התורה חסה כו' ופעמי' העמידו פלוגתא בזה ורבינו הגדול סתם וכתב פעם בכה ופעם בכה והמה כדברי' הסותרי' זא"ז והדבר קשה לחלק בין הפרקים בין פרק קומץ רבה לפרק קומץ זוטא כלומ' בין הפסד להפסד בהפסד קטן אמרינן אין עניות במקום עשירות ובהפסד גדול אמרינן התורה חסה כו' וכן הציץ רש"י בין החרכים במסי מנחות דף ע"ו ע"ב בד"ה לפי שחסה כו' לפי שלחם הפנים הם כ"ד עשרונים ולפי שהם בכל שבת ושבת ועולים לדבר גדול כו' אבל שאר מנחות שהם דבר מועט ואינן באות תדיר כו' עכ"ל משמע דוקא בפסידא רבה אמרינן חסו ולא בפסידא זוטא וכן נראה מרש"י שם דף פ"ו ע"ב בד"ה מפני החסרון והוא דבר רחוק ודחוק בעיני דאם כן צ"ל מה דפליגי במחצית הלוג למאן דאמרה תורה חסה כו' ס"ל מה שהיו צריכין לשפוך היה הפסד מרובה ומאן דאמר אין עניות במקום עשירות ס"ל דזהו הפסד מועט והוא רחוק מחושי הערכי פלוגתא בזה וכן נמי במסכת ר"ה דחוק לומר כן אלא נראה עיקר דפליגי חד אמר לא אמרינן התורה חסה כו' וחד אמר לא אמרינן אין עניות ועוד דהחוש מעיד דאיכא יותר ויותר פסידא אם נאמר דאין מכבסין בגדי כהונה כלל אלא יניחו לפתילות משנעשה קלפי של כסף ואפילו הכי אצל בגדי כהונה אמרינן אין עניות כו' ואצל קלפי אמרינן התוריה חסה כו' ואף על גב שבשביל ההפסד זה היתה צריך להיות של לוח כי כל שרת של עץ לא עבדינן ולא אמרינן ונעבדיה דכסף ולקדשיה ואו עניות במקום עשירות.

ועוד אני תמה הלא מאן דס"ל התורה חסה על ממון של ישראל קרא קא דריש וצוה הכהן ופנו את הבית כמו שפירש רש"י בכמה מקומות מתורת כהנים ויעוין במסכת נגעים פי' ב' משנה ה' ואומר והשקית את העדה ואת בעירם והוא ממסכת מנחות דף ע"ו ע"ב (וזה שנתים ימים עביד לי רבינו נר"ו צריכ' בשני מקראות הללו חד בשל יחיד וחד בשל צבור וצריכי) אם כן מאן דס"ל אין עניות כו' בהני קראי מאי קא דריש הן אמת הך ראי' מוצוה הכהן יש לדחות יעו"ש במסכת נגעים פלוגתא בזה ואין כאן מקומו כו' הכ"ד תלמידו המפלל בעדו יהי כזית הודו כזית הנטופה בשעתו' ותרוממנה שעתו כדקא סלקא אדעתיה.

אלעזר פלעקלס החובק"ק ג"ט ודאביטשויא ואגפיה יע"א.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >