שו"ת הב"ח (הישנות)/עט

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ עט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במותב תלתא העידה מרת חנה אשת ר' איסרל ביום ג' בין איך אויף דען מרק גישטאנדן דא איז איין גויה קומן אונ האט גזאגט איך בין מיט דעם יהודי גנגן צו דיא ווייסל ער האט גיהאט ב' ברויט דא האט ער דיא ברויט דיא גוים געבן אונ' האט זיך אויף גיזעצט אויף דען שליטן אונ' האט דאש פערד גיטריבין אונ' דער גוי איז נאך גגאנגן אונ האט פון דען ברויט גיפרעסין אין דען האט דאש פערד גיזהען דיא וואון האט זיך דאש פערד גריסן דער צו אונ' ער האט גוואלט דאש פערד איין וועק קריגן האט ניט קענט דא איז ער אריין גיפאלין איז ג' פעמים קען פאר קומן אונ' האט גשריהן פעם אחת רטווין אונ האט זיך דער צינדן אז איין צונטר האט מן מיט נישט גיהאט צו רטווין דא איז ער איין רונטר גפאלן אונ' וואל איין שעה האט זיך דאש וואשיר גימכט איבר אים אז איין ראד אונ גיבלעזלט עכ"ל וכו':

וכיוצא בזה העידו שתי נשים שכל אחת שמע' כך מפי גויה אחת אלא שמרת חנה זו הוסיפ' מה ששמעה מפי הגוי' אונ וואל איין שעה וכו' דנרא' מתוכו שעמד' לשם הגויה שעה אחת מכ"ד שעות שביום דבלשוניהם אין לשון שעה אלא שעה אחת מכ"ד שעות שביום והיינו כשאומרים גאדשינא:

שוב העידו שני עדים כשרים ששמע כל אחד כיוצא בזה מפי הגויה אחת במסיח לפי תומו כנ"ל שוב העיד עוד עד כשר שכיוצא בזה שמע בזה ששמע מפי גוי אחד בכפר:

שוב העידה מר' שרה אשת כמר יצחק וז"ל איין גויה איז גיקומן צו מיר אונ הויז אונ האט גירעט עש טוט מיר זייער באנג אונ האט זיך זייער מצער גיוועזן אונ האט גרעט דז דער שלמה ר' זונסמנש ברודר איז נעכטן דער טרונקין גיווארין איך העט גערין נעביך גירטוונט נאר האב מיר נישט גיהאט דיא הנט האב איך ניט וועלין געבן דען איך האב מיך גיפארכטין ער ווערט מיך אויך אריין שלעפין דיא גוים האבין אים ניט גיהאלפן דא איז איין גלח אוך דער צו גיקומין האט דיא פויארן גישלאגין ווארום העלפט עטש ניט דען יהודי נעביך בתוך כך איז ער דער טרונקין גווארן אונ דיא גויה קענט גוויש דז דאש איז גוועזן אחיו של ר' זוסמן דען זיא איז בקאנט אונטר יהודים עד כאן לשונו:

שוב העיד ר' שמואל בן ר' דוד שבא גוי אצלו ואצל ר' לוי וסיפר לפ"ת שיהודי אחד מעיר זאחוב נטבע בעיר צויזמר ביום שני וכשבאנו אצל הנהר וואייסל הגידו גוים ג"כ במל"ת איך מעיר זאחוב נטבע יהודי ושאלתי אותם אם אותו היהודי נטבע שיש לו זקן גדול והשיבו לו אלא היהודי שקורין אותו בלינדר ואח"כ באו כמה גוים והסיחו שהיהודי ששמו בער נטבע לשם:

וגם הגיד הר"ר שמואל שהנקב ההוא שנטבע בתוכו האדם שעמד אצל הנקב היה יכול לראותו מד' רוחותיו. וגם היה בנהר ווייסל ג"כ עוד נקבים מלבד אותו נקב שנטבע בו עכ"ל. וכיוצא בזה העיד אפרים בר יהודא שהנקב שנטבע בו היו יכולין לראותו מכל סביביו ואח"כ היה הקרח שעל המים שלם בלי נקב כלל על כל פני רוחב הנהר ואורכו שעור גדול ואח"כ היו עוד נקבים. ומשה בר יהושיע ג"כ העיד שהיו רואין כל סביבות הנקב אבל אמר שהוא ור' ליב בן דוד היו נוסעים על הקרח מאותו הנקב שנטבע בו קרוב לפרסה ולא ראו שום נקב אלא כל הקרח היה שלם עכ"ל. כמר מאנוש העיד שבאותו יום ב' כשבאה השמועה שנטבע היהודי בער היה על הנהר כמו ב' שעות והיה חוקר ודורש אם היה אפשר שיהא נמצא וגם ביום ג' היה על הנהר לערך חצי היום והיה מסייע לחפש במים עם שאר היהודים וגוים. וגם העיד שהיה אדם יכול לראות הנקב כל סביביו עד כאן לשונו:

תשובה מאחר שמרת חנה העיד' ששמע מפי גוים מסיח לפי תומם שעמדה אצל הנקב שנפל בו כמר בער מזאחוב לערך שעה וראתה שבמקום שנטבע לשם הי' המים סובבים עליו כמו גלגל וגם היו המים מבצבצים באותו מקום א"כ עמד' לשם ושהתה יותר מכדי שתצא נשמתו ושרינן לאשתו להנשא דלמאי ניחוש לה דאין לחוש שיצא מאותו נקב על הקרח בשפת הנקב דהא אם נפק חזו לי' שעלה דהלא העידו שהיה האדם עומד ורואה מד' רוחותיו. וגם אין לחוש שמא הי' שט מתחת הקרח לתוך הנקב אחר שהי' בנהר ברחוק מאותו נקב שנטבע בו ויצא משם ליבשה במקום דאם נפק לא חזו לי' וכמו שהעידו ב' עדים שהיו עוד נקבים בנהר ואף על פי שכמר משה העיד שלא ראה שום נקב עד פרסה אין דבריו של אחד במקום שנים כלום ועוד הלא בשעת נסיעתו כשהי' יושב על העגלה הי' רוא' וא"כ וודאי איכא למימר שלא היה רואה אלא לאותו צד שלא הי' שם הנקב וכיון שאי אפשר לראות בכל המקומות שבכל הצדדים בראייה אחת בשעה שיושב על העגלה והסוס רץ עם העגלה אם כן כבר אפשר וקרוב לוודאי שהיו שם עוד נקבים אלא שלא היה רואה אותם ובכי הא וודאי לא ראיתי אינו ראייה ובוודאי יש שם עוד נקבים כאשר העידו שני עדים:

ואפילו הכי נראה לפע"ד דאין לנו לחוש לזה שמא שט מתחת הקרח לתוך נקב אחר ויצא משם ליבשה ברחוק מקום דאי נפק לא חזו ליה דהסוגיא בפ' בתרא דיבמות מוכחא להדי' דמים שאין להם סוף דאשתו אסורה אינו אלא מטעמא דאיכא למימר דהגלים מטרידים אותו מעל המים באויר העולם מאחד לחבירו וחבירו לחבירו עד שיקיאנו ליבשה אבל מתחת הקרח דראשו בתוך המים אין ספק דנפשו יצאה מאחר שראשו הוא בתוך המים אי אפשר לו להינצל מן המיתה דה"א התם ההוא גברא דטבע באגמי דסמקי (פי' רש"י אגם של אותו מקום מרשק בלעז עומד במקומו ואינו מים חיים) אנסיב רב שילא לדביתהו א"ל רב שמואל תא נשמתיה א"ל נשלח ליה ברישא שלחו ליה מים שאין להם סוף אשתו אסורה או מותרת שלח להו אשתו אסור' ואגמא דסמקא מים שיש להם סוף או מים שאן להם סוף הוא כו' מ"ט עבדית הכי מטעא טעינא אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמיא ולא היא כיון דאיכא גלי אימיר גלי אשפלו ופירש"י כמים שיש להם סוף דמיא שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק הלכך אם איתא דסליק הוו חזו ליה גלי אשפלו למקום רחוק ומלשם יצא אלמא אי לאו מטעמי דאיכא גלי דאשפלוהו לא היתה אשתו אסורה אלא אמרינן בוודאי מת מדלא חזו ליה דנפק אם כן כל שכן תחת הקרח דליכא גלי ואינו יכול לשוט תחת הקרח על המים למרחוק אם איתא דסליק מנקב אחר שאיננו רחוק הוו חזו ליה ומדלא חזו ליה וודאי מת בטביעה זו ותדע שהרי רב ושמואל לא חלקו על רב שילא במאי דהוה קס"ד מעיקרא דכיון דאינו יכול לשוט על פני המים איתתא שריא אלא דהוה ס"ל דכיון דאיכא גלי גלי אשפלו דאם לא כן הוה לי' לתלמודא לפרש ולומר ולא היא אלא אפילו ליכא גלי נמי אשתו אסורה אימר שט למרחוק אלא וודאי כדאמרן דרב שילא קושטא קאמר דלא אסורה אלא משום דאיכא גלי ואם כן בנדון דידן דליכא גלי וכל שכן דהנטבע הוא תוך המים תחת הקרח דפשיטא דלא חיישינן דילמא יצא למרחוק מתוך נקב אחר בדוכתא דלא חזו ליה דכבר יצאת נפשו מקמי שהגיע לשם:

והכי מוכחא בברייתא דתניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"ע וכשהעליתי ליבשה בא וישב ודן לפני בהלכה א"ל בני מי העלוך א"ל דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על האדם ינענע לו ראשו אמרתי באותו שעה כמה גדולים ד"ח שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה תניא אמר ר"ע פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה א' שמטרפת ביום והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"מ וכשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה. א"ל בני מי העלוך א"ל גל טרדוני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקאני ליבשה אמרתי באותה שעה כמה גדולים ד"ח שאמרו מים שיש להם אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה אלמא דטעמא דאמרו חכמים מים שאין להם סוף אשתו אסורה לא הוה אלא מחדא מהני תרי טעמא או משום דחיישינן דהגל טורדו מאחד לחבירו וחבירו לחבירו עד שיקאנו ליבשה ואע"ג דליכא למיחש לדף כגון דלא נשברה הספינה אלא טבעה כשהיה שלמה א"ה חיישינן לגלים או אפילו ליכא למיחוש לגלי כגון אגמא דלית בי' גלים א"ה אם נשברה הספינה חיישינן לדף שנזדמנה לו אבל כל היכא דליכא לא גלי ולא דף כנ"ד שנטבע ובא לו תחת הקרח ואפי' הי' לו דף תחת המים פשיטא דלא יועיל לו לשם שום דף אשתו שרי' ושוב ראיתי בתו' להדיא כדפרי' דה"א סוף יבמות נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה דברי ר"מ וחכמים אומרים מים שיש להם סוף אשתו מותרת ומים שאין להם סוף אשתו אסורה שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה אר"ע כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים והייתי מצטער על ת"ח שבתוכו וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו יושב ושואל לפני בהלכה אמרתי לו בני היאך עלית מן הים נם לי טרדני גל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגעתי ליבשה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרי' מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה ע"כ הרי מפורש שלא אסרו בספינה שטבעה דליכא למיחש שנזדמנה לו דף כיון שלא נשברה אלא מטעם שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה וע"ז מביא ראיי' ממעשה דר"ע וא"כ בנ"ד דליכא למיחש לא לגלים ולא לדף כיון שנטבע ובא לו תוך המים שתחת הקרח הדבר פשוט דאשתו שריא והרב הגדול מוהר"ר ר' יהושיע שי' הקשה ע"ז מעובדא דר' חנינא בן דוסא בס"פ הפרה באחד שנפל לבור גדול דמבואר לשם דיכול לחיות תחת המים ב' שעות א"כ ה"נ יש לחוש שהי' שט תחת המים ב' שעות ואח"כ יצא דרך אחד מן הנקבים שהיה בנהר ונראה לי דהתם מיירי בבור שיש לו ד' מחיצות כסתם בור שיח ומערה דבתלמודא דמיירי שיש בו מחיצות וכיון שלא הי' שם קרח וגליד עליה שפיר אפשר לומר דחי ב' שעות ע"י שמטפיס ועולה וידו אוחזת במחיצה דבור ואעפ"י שחוזר ונופל לבור כי אינו יכול להתחזק ולאחוז היטב במחיצה דבור שלא יהא חוזר ונופל מ"מ שיעור ר"ח ב"ד דבשתי שעות יכול לטפס ולעלות כמה פעמים ולהוציא ראשו חוץ למים ולחיות ולא יותר מב' שעות אבל בנפל תחת הקרח אינו יכול לעלות כלל ומת מיד:

ועוד נראה מדפי' רש"י במתני' הא דמים שאין להם סוף אשתו אסורה משום דחיישי' שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו עכ"ל דלא היה צריך לפרש שמא יצא לאלתר וכו' אלא משום דקשה במים שאין להם סוף נמי אם שהה תחת המים בכדי שתצא נפשו ולא ראוהו אמאי אשתו אסורה ולכן פי' רש"י דה"ט דיש לחוש שמא יצא לאלתר למרחוק פי' לפירושו שמא יצא לאלתר קודם שתצא נפשו מתוך המים יצא ע"פ המים למרחוק בשיעור שלא ראוהו אז כשיצא ע"פ המים ומשם ואילך היה שט ע"פ המים עד חוף המים ויצא ליבשה והכי משמע בגמ' דבעוד שהוא תוך המים א"א שיגיע ליבשה קודם שתצא נפשו אלא א"כ שיצא מתוך המים ושט אח"כ ע"פ המים עד היבשה ויצא וחיישינן שמא בשעה שיצא מתוך המים ע"פ המים היה רחוק בשיעור שלא ראוהו אז יוצא מתוך המים ע"פ המים שהרי בהך עובדא דרב שילא פירש"י דהוה מדמה להו למים שיש להם סוף שאינו יכול לשוט על פניה' למרחוק וכו' עכ"ל אלמא דמשמע דבמים שאין להם סוף דאשתו אסורה טטמו משום דיש לחוש דשמא יכול לשוט ע"פ המים למרחוק וכו' ולכן פי' הרמב"ם בתשובה דבזו כיון דרחוק הוא לומר שיצא מתוך המים ע"פ המים למרחוק ויהא שט מאליו בלא שום דף עד חוף המים אם נשאת לא תצא כדאסקינן בעובדא דחסא אבל בספינה שנשברה שקרוב לומר דניצול ע"י הדף אפי' אם נשאת תצא מיהו מפשטא דעובדא דרב שילא דקאמר כיון דאיכא גלי אימר גלי אשפלו משמע דאין טעמו של איסור שמא היה שט מאליו לאחר שיצא מתוך המים ע"פ המים אלא דחיישינן דע"י שהולכים המים מלמעלה למטה א"נ ע"י הגלים יצא למרחוק ומשם יצא לסוף המים ואין חילוק בין ספינה נשברה או שטבעה בכל ענין אם נשאת לא תצא:

והשתא בנידון דידן שנפל לנקב שבקרח ולא ראוהו יוצא מן הנקב א"כ נכנס תחת הקרח ושיהה לשם עד שיצא נפשו וכדפרי' ועוד דאין לחוש שמא המים הליכוהו קודם שיצא נפשו עד חוף המים ויצא משם ליבשה דכיון דבחוף המים נמי נגלדו ונקרשו המים וחששא רחוקה היא לומר שהמים הוליכוהו לנקב אחר ויצא משם וניצול ותו דהלא לא ראוהו שום נקב ובוודאי כבר שהה תחת המים בכדי שתצא נפשו מקמי שהוליכוהו המים למרחוק לנקב אחר גם רחוק הוא מן הדעת שבנקב זה שנפל שעלה ג' פעמים מן המים להציל עצמו ולא ניצל שיעלה מן הנקב על הקרח ולאחר שהמים טלטלוהו וטרדוהו בקור גדול יהא עולה מן הנקב אחר למרחוק ויהא ניצול כל זה חששא רחוקה שאין בו ממש:

ועוד כל איסור מים שאין להם סוף אינו אלא חומרא בעלמא לכתחילה שהרי אם נשאת לא תצא וז"ל ההגהות המרדכי בסוף יבמות מעובדא דחסא דא"ר נחמן האלקים אכלא כוורא לחסא ואין להקשות דהיכא אשתבע ר"נ שמת והרי אשתו אסורה דרובם מתים ואפי' בדיני נפשות אזלינן בתר רובא אלא שבכאן החמירו חכמים ואמרו שלכתחילה לא תנשא ורב נחמן לא כיון להתיר אשתו אלא היה מתאונן על מיתת חסא עכ"ל מהר"מ הרי שחומרא הוא שהחמירו ואין לנו להוסיף עוד חומרא בנפל תחת הקרח לחוש שמא המים הוליכוהו למרחוק לנקב אחר ועלה משם דא"כ היה זה מעשה ניסי' וארז"ל אין מזכירין מעשה ניסים וכתבו התוספות לשם ובמים שאין להם סוף אינם מעשה ניסים ממש דיש לתלות בדף של ספינה וגל טורדתו וכו' ע"ש ובנ"ד ליכא ספינה שנשברה וליכא גל טורדו כדפרי' וז"ל מהר"מ פדאווה בסי' ל"ז חזינא קמאי דקמאי שבקשו עלילות להקל במים שאין להם סוף רק שימצאו קצת ראיות לעלילותם עכ"ל ואני רואה לפע"ד שהראיות שהבאתי להקל בנ"ד אינם קצת ראיות אלא ראיות ברורות חדא מעובדא דר' שילא ואידך מהתוספתא דמוכח להדיא מינייהו דלא אסרינן אלא היכא דאיכא למיחש ע"י דף מעל המים באויר העולם א"נ ע"י גלים מעל המים שטורדו מחבירו וחבירו לחבירו עד שיקיאנו ליבשה אבל בתוך המים מחמת הקרח דליכא גלים ולא שום הצלה ע"י דף המחמיר בזו אינו אלא מן המתמיהין וכדומה שאין לו מוח בקדקדו ומאחר שאין תקנה לעגונה זו אלא על ידי עדות אלו אם באת להחמיר שאין מן הדין תשב עגונה כל ימיה בכי הא ודאי הבא להחמיר עתיד ליתן עליו את הדין ולפי שהדבר זה חידוש הוא ולא נמצא בשום ספר ושום תשובה שדיבר מזה ואנחנו מגזע חסידי אשכנז דרכנו שלא להקל מדעת עצמינו ע"כ באתי למדה זו לבאר ולפרש דבנ"ד הדבר פשוט דאיתתא זו שריא ושהמחמיר עתיד ליתן עליו את הדין ומ"מ אינני סומך על דעתי אם לא יסכימו עמי לפחות שנים מגדולי הדור הנראה לפע"ד כתבתי אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א במוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה בח"מ של סוכות ש"ץ לפ"ק פה קק"ק:

והרב הגדול מהר"ר שמואל בן מהר"ר יודא סג"ל הסכים להיתר זה וכתוב בפסקו כל מה שכתוב בסוף תשובה זו גם רוב הגדולים בארצנו הסכימו עמנו ונשאת לאיש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף