שו"ת חתם סופר/א/לח

שו"ת חתם סופר ‏ א לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

העתק השאלה מכבוד מו"ח הגנ"י.

נשאלתי מגבאי דצדקה דפה שיש להם כלי קדש ישן ונשבר ורוצים להחליפם עם חברה אחרת שיש להם כלי קדש טוב ויפה ובענין שהח"ק שיקבלו מהם כלי קדש שלהם נשבר יורשו למכרם ולהוציא לחולין. כפשוטו מלישנא דהרמב"ם והש"ע יו"ד סי' רפ"ב סט"ז תפוחי כסף וזהב אסור להוציאן לחולין אם לא לקנות בהם ס"ת או חומש משמע דהם יוצאים לחולין ע"י שמעלים הדמים לקדושה חמורה ובמעמד אנשי העיר גם הדמים מותר למשתי בי' שכרא ונפלאתי הא בר"ן ר"פ בני העיר מבואר דהא דבהכ"נ יוצא לחולין והא בדבר שקדושת הגוף אינו יוצא לחולין בפדיון הרמב"ן כ' דבהכ"נ אין לו קדושה רק תשמישי מצוה כסוכה ולולב והר"ן כ' כיון דאומרים בו קדושה עשו חז"ל כמו תשמישי קדושה עיי"ש עכ"פ משמע להדיא דתשמיש קדושה לא פקע הקדושה מהם בשום מקום וביותר תמוה לי על הטור שכ' וא"א הרא"ש ז"ל כ' הלכך יחיד שמכר ס"ת וכו' ולפ"ז התפוחי' וכו' והלוקח יכול לעשות בהם מה שירצה מהיכן למד כן הלא הם רק כמו ס"ת לענין דמיו אבל לא שהלוקח יכול לעשות בהם כחפצו והכי מדויק לישנא דהרא"ש ואכל הני דמתני' קאי וכו' ומיהו ה"ה בבהכ"נ וכו' משמע דבתחלה דמיירי לענין דמי משרה קאי אכל הני דמתני' וסיים ומיהו ה"ה בבה"כ וכו' היינו דבהכ"נ עדיף יותר דאפי' הבהכ"נ יוצא לחולין אבל באינך לא ולדון בי' לב ב"ד מחנה עליהן אנו אין לנו כיון שאין מנהג ידוע בזה שמוציאין לחולין שברי כלי קדש' ימחול נא כבוד חתני הגנ"י לחוות דעתו בזה:

תשובה

שלום וכ"ט למו"ח גאון עוזינו נזר תפארת כל קהל הגולה נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה עקיבא איגר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פוזנא יע"א:

אני איני כדאי ששלח מו"ח הג' נ"י אלי לשמוע דעת פעוט כמוני אך אשר הרשני לומר דבר אענה חלקי:

והנה מלבד אשר התפלא מו"ח הג' נ"י על שיטת הרמב"ם דתפוחי' יוצאי' לחולין דהא ק' קו' רמב"ן שבר"ן ר"פ בני העיר הא הוה קדושת הגוף ואינו יוצא לחולין ע"י פדיון עוד אני מתפלא על הרמב"ם מיני' ובי' שכ' בפ' יו"ד מס"ת הל' ד' תיק שהוכן לס"ת והונח בו וכו' הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזורקן אלא כשיכלו או כשישברו נגנזין ולא כ' שום תקנה להוציאם לחולין ע"י מכירה ולהעלות הדמים בקדושה אלא החליט שנגנזין ומיד בסוף אותה הלכה כ' וכן רמוכי כסף וזהב וכיוצא בהן שעושי' לס"ת לנוי תשמישי קדושה הן ואין יוצאים לחול אא"כ מכר אותם לקנות בדמיהן ס"ת או חומש עכ"ל ומ"ש רישא שאינן יוצאים לחול ומ"ש סיפא שיוצאים לחול:

הנה הרמב"ן דמייתי ר"ן פרק בני העיר הנ"ל ומובא בב"י א"ח סי' קנ"ג ד"ה ומשמע מדברי רבינו וכו' דמייתי רמב"ן ראי' מתוספתא דאבני היכל ועזרה שנגממו אין להם פדיון הוצרך לאתוי' הך תוספתא משום דקיי"ל אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד אבל אינך אין בהם מועל אחר מועל ויצא לחולין ע"י מעילה וכל שיוצא לחולין ע"י מעילה יש לו פדיון ע"כ הוצרך להביא ראיה מתוספתא דאבני בנין בכלל כלי שרת הם וה"ה אבני בה"כ ואינו יוצא לחולין ע"י פדיון ולפ"ז לטעמי' אזיל דס"ל הכי במלחמו' ה' במס' ע"ז פ' ר' ישמעאל אהא דאבני מזבח ששקצו אנשי יון ס"ל דכלי שרת הם ומייתי ראי' מהך תוספת' עצמה אבל הרז"ה פליג שם וס"ל אפילו אבני מזבח יוצאי' לחולין ע"י מעילה ופדיון ומכ"ש אבני חומת היכל ועזרה ובאמת דברי הרמב"ן תמוהים בעיני איך אפשר דאבני בנין קדושת כלי שרת יש להם ולא קדושת בדק הבית והוא ש"ס ערוך כתובות ק"ו ע"א דפרכות מבד"ה הוא הואיל ותחת בנין עשויי' א"כ מכ"ש בנין גופי' דהוה בד"ה ויש לו פדיון וצריך לדחוק לרמב"ן אע"ג דאתי מדמי בד"ה מ"מ כיון שנשתקע בבנין הוקדש קדושת הגוף ונעשה ככלי שרת ודוחק ומ"מ להרז"ה וסייעתו לק"מ קו' רמב"ן אב"הכ דשפיר יוצא לחולין ע"י פדיון:

אמנם כ"ז בבנין אבל בכלים אתאי' לפלוגת' רמב"ם וראב"ד פ"ו ממעיל' הל' ד' דלרמב"ם כלי תשמיש דמקדש אפילו אינם כלי שרת יש בהם מועל אחר מועל ולראב"ד דוקא כלי שרת אשר ישרתו בם בקדש ודברי רמב"ם צ"ע שהרי אפי' במכתשת של מרע"ה פליגי אי היה כלי שרת ולמ"ד דאינה כלי שרת אינה מקדשת הקטרת קדושת הגוף ונפדה כמבואר בש"ס שבועו' י"א ע"א ובלשון רש"י שם ותוס' ד"ה ממונם ואיך נאמר דקרדם מקודשת קדושת הגוף ועכ"פ לראב"ד אין לכלי בה"כנ דין כלי שרת ויש להם פדיון ולרמב"ם נראה היינו כלי תשמיש כגון תיק וכסא וכדומה ע"כ כ' בהם שנגנזים אבל הני רמוני' שאינם אלא לנוי ס"ת לא יעלה על הדעת שיהיה כיוצא בהם במקדש מועל אחר מועל וממילא יוצאים לחולין ע"י פדיון ודברי רמב"ם מדוקדקי' ומבוארים בעז"ה לפע"ד:

ובלא"ה יש לי מקום עיון בהבנת דבריהן דהנה קו' רמב"ן היה לכאורה ע"ד ממנ"פ אי איכא ב"הכנ קדושת הגוף אין לו פדיון ובב"הכנ אין להוציאו לחולין ולעומת זה אין הדמים נתפסים ומותר למשתי בהו שכרא ואי אינו קדושת הגוף ויוצא לחולין ע"י פדיון ומותר למישתא שכרא בב"הכ עצמו לעומת זה הדמים נתפסים וא"כ איך אפשר שיהיה שניהם מותרים זהו בכח קו' רמב"ן וכשתירץ דב"הכנ איננו תשמיש קדושה רק תשמיש מצוה עדיין לא הועיל כלום בס"ת ותשמישתי' שבודאי תשמיש קדושה הם ונשארי' הם בקדושתן בכל מקום שהם ומ"ט לאסור הדמים ע"כ להזהר מזה כ' דספרים וכל תשמישיהם יש בהם משום אכחושי מצוה יע"ש והשתא לפ"ז למאי דפליג הר"ן ולית לי' טעמא דאכחושי מצוה אלא דכל קדושת ב"הכנ מדרבנן והם אמרו שיחול הקדושה על המעות ומדאיקלש שוב יכולים הצבור לאפקועי בכדי זהו כוונת הר"ן וק' מה יענה על קושי' מתשמישי קדושה דבודאי קדושה הן מעיקר הדין וסברת אכחושי מצוה לית לי' אם כן מ"ט לאסור הדמים וצע"ג לכאורה:

ע"כ לענ"ד נהי ס"ת ותשמישי' קדושים אבל אינו כענין קדושת מקדש ונדרי גבוה שמועלי' בהם ונפדין וחל קדושתן על המעות אלא הכל דרבנן שעשו ס"ת ותשמישיו כעין קדושת מקדש ושוב נאמר בהם כמו שנאמר בקדושת ב"הכנ ותשמישי קדושה יוצאי' לחולין ע"י פדיון וחל על המעות מדרבנן ושוב מדאיקלש מתחלל ע"י זע"ה במעמד אנשי העיר כמו ב"הכנ:

מיהו בנידון שלפנינו שרוצים להחליף תפוחים אתפוחים ק' וכי הקדש מתחלל על הקדש אלא יחללו תחלה במעות והמעו' לבתר דאיקליש יצא לחולין ע"י זט"ה במא"ה ואח"כ יקחו ממנו החדשים דאי לא יצאו לחולין תחלה הי' צריכי' להעלות בקדש אבל בשוה בשוה אבעי' ולא איפשטא פ' בני העיר ע"כ צריך לומר כנ"ל:

ובאמת מעשים בכל יום שנותנים לצורף לעשות ממנו עשת ומשנים אותם וזה בודאי צ"ע אי לא נמכרו תחילה ופקעי קדושתן איך ינתנו לצורף הא כתי' לא תעשון כן לה' אלקיכם והאמת במג"א ססי' קנ"ב כ' בשם מהרמ"פ דבדבר תלוש לא שייך לאו זה והדבר תמוה דבמכות מבואר דבעצי הקדש עובר משום לא תעשון כן אפי' בתלושים (ועיין לעיל סי' ל"ב בד"ה ועל השני') ויעיי' תשו' מהר"מ בר ברוך סי' קמ"ה ע"כ למוסרם לצורף בלי חילול אסור בודאי אבל ע"י חילול כנ"ל נ"ל דיש ליישב פסק הרמב"ם וש"ע ויצאו לחולין:

ומ"ש מור"ח הג' נ"י אהטור דמהרא"ש משמע בהיפוך לא ידעתי שום משמעות דהרא"ש כ' בתחלה דהך דינא דמשתא בי' שכרא קאי אכולי מתני' ותל"מ ושוב ציין אהש"ס למשתא בי' שכרא פירש"י בדמי' וכ' הרא"ש שרש"י לא כ"כ לאפוקי ב"הכ עצמו דודאי נמי שרי אלא כ"כ ארבא דקאי אדמים ע"כ פירש"י אדמים אבל ה"ה בב"הכ גופי' נמי שרי אפי' לד' דברים ורא"ש כ' ב"הכנ ה"ה לכל השנוים במשנתינו ולא קאי אלעיל דנדייק מיני' דוקא בה"כ דהא מלתא אחריתי היא וזה פשוט למעיין: פ"ב יום ה' י"ד תמוז תקצ"ב משה"ק סופר מפפד"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >