|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> |
| '''ד' צ' בר"ן ד"ה לא יחל דברו לא יעקר חלות דברו.''' ודייקינן הא אחרים עוקרין. אלמא אין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר עכ"ל ובריטב"א ביאר יותר דלהכי נקט קרא האי לשנא ולא לשנא אחרינא דשייך בהתרה למישמע מינה נמי דבעינן חלות הנדר עיי"ש הט"ז בסי' רכ"ז ס"ק כ"ג כתב פירש המפרש דכתיב לא יחל דברו כל זמן שהוא דבור בעלמא ולא חל עדיין לא יחל אותו להתירו וא"י למה בחר לעצמו פי' הזה שאינו מדויק דלפירושו קשה דיהי' הדיוק אבל אחרים מוחלין לו מורה ההיפוך. דהוא לא יחל כ"ז שהוא דבור בעלמא אבל אחרים מוחלין לו אפי' שהוא רק דבור בעלמא וע' בפי' הרא"ש שמפרש באר היטב שנאמר לא יחל דברו וסמיך לי' ככל היוצא מפיו יעשה אחר שחל הנדר ובא לידי עשיי'. ואז אמרינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו: | | '''בר"ן ד"ה לא יחל דברו לא יעקר חלות דברו. ודייקינן הא אחרים עוקרין. אלמא אין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר עכ"ל''' ובריטב"א ביאר יותר דלהכי נקט קרא האי לשנא ולא לשנא אחרינא דשייך בהתרה למישמע מינה נמי דבעינן חלות הנדר עיי"ש הט"ז בסי' רכ"ז ס"ק כ"ג כתב פירש המפרש דכתיב לא יחל דברו כל זמן שהוא דבור בעלמא ולא חל עדיין לא יחל אותו להתירו וא"י למה בחר לעצמו פי' הזה שאינו מדויק דלפירושו קשה דיהי' הדיוק אבל אחרים מוחלין לו מורה ההיפוך. דהוא לא יחל כ"ז שהוא דבור בעלמא אבל אחרים מוחלין לו אפי' שהוא רק דבור בעלמא וע' בפי' הרא"ש שמפרש באר היטב שנאמר לא יחל דברו וסמיך לי' ככל היוצא מפיו יעשה אחר שחל הנדר ובא לידי עשיי'. ואז אמרינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו: |
|
| |
|
| שם ד"ה הא ר' נתן דאית לי' כו' ולענין הלכה קיי"ל כרבנן כו' חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דר"ע כו' ועוד דסוגיין דריש פרקין כו' כרבנן שייכא כו' ודבריו לקוחים מהל' הרמב"ן ושם כתב עוד טעם דסתם במתניתין כרבנן ומחלוקת בברייתא היא והלכה כסתם עיי"ש והר"ן השמיט טעם זה משום דיש גורסין במשנתינו לא יפר ויהי' הסתם כרבי נתן ע' בפי' הרא"ש במשנה דזו היא גי' הרב ר' אליעזר אבל הרא"ש הסכים לגירסתינו דה"ז יפר כרבנן ומשום דתלוי / בחילופי הגירסאות לכן בכונה השמיט הר"ן ראי' זו: | | '''שם ד"ה הא ר' נתן דאית לי' כו' ולענין הלכה קיי"ל כרבנן כו' חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דר"ע כו' ועוד דסוגיין דריש פרקין כו' כרבנן שייכא כו'''' ודבריו לקוחים מהל' הרמב"ן ושם כתב עוד טעם דסתם במתניתין כרבנן ומחלוקת בברייתא היא והלכה כסתם עיי"ש והר"ן השמיט טעם זה משום דיש גורסין במשנתינו לא יפר ויהי' הסתם כרבי נתן ע' בפי' הרא"ש במשנה דזו היא גי' הרב ר' אליעזר אבל הרא"ש הסכים לגירסתינו דה"ז יפר כרבנן ומשום דתלוי' בחילופי הגירסאות לכן בכונה השמיט הר"ן ראי' זו: |
| | |
| '''תו' ד"ה ונטולה אני מן היהודים שאסרה הנאת תשמיש כל היהודים עלי' וס"ל למשנה ראשונה דבעל אינו יכול להפר ולכך יוצאה ולא ביארו הטעם דאמאי ס"ל למשנה ראשונה דא"י להפר ובפי' הרא"ש בד"ה נטולה אני מן היהודים כו' בסוף הדבור מבאר הטעם וז"ל וסברה משנה ראשונה דאפי' דברים שבינו לבינה לא הוי "דאפשר שיגרשנה" עכ"ל.''' ודבריו כפשוטן א"א להלום. וכבר עמדו ע"ז המפרשים האחרונים. כי ז"ל בעל קרן אורה לא הבנתי דבריו דאטו משנה ראשונה ס"ל דאין יכול להפר דברים שבינו לבינה מטעם דאפשר שיגרשנה דא"כ] בכל דברים שבל"ב מצינן למימר הכי ועוד דא"כ משנה אחרונה דס"ל דהוי דברים שבל"ב ל"ל למימר טעמא דלא תהא נותנת עיני' באחר הא בלא"ה א"צ להוציא כיון דיכול להפר וכתב עוד דמה שהכריחו להרא"ש ז"ל לזה הוא דאם הי' יכול להפר אמאי יוציא דמשמע דכופין אותו להוציא כיון דמיפר חלקו וכי משום דאנוסה היא ותשמיש קשה לה יכפנו להוציא עכ"ל וגם בס' שם ארי' שחיבר גאון דורינו בתחלת ספרו בהשמטות עמד ג"כ על דברי הרא"ש שנשאל מחכם א' וכתב שמצוה ליישב דברי הרא"ש הנ"ל שהם תמוהין מאוד והמחבר הנ"ל יישב ע"ד החדוד ולא נתחוורו לי גלל כן לא העתקתים ולפענ"ד נראה ליישב ע"ד הפשוט בכדי דלא נשווי' לדברי הרא"ש ז"ל תמוהים בשנקדים מ"ש הטור בסי' רל"ד בשם אביו הרא"ש והובא בש"ע ג"כ סי' הנ"ל סעיף ס"ד. נדרה שלא ליהנות לבריות אינו עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה ואינו מיפר לה "אלא בעודה תחתיו" ופי' שם הט"ז ס"ק נ"ה. דההפרה אינו מועיל אלא בעודה תחתיו אבל לאחר שתתגרש אפי' לא ניסת עדיין לאחר אסורה ליהנות ממנו ג"כ ואע"ג דבשאר דברים שבל"ב מועיל ההפרה אפי' לאחר הגירושין כל שלא ניסת לאחר והיא ראוי' לחזור לו כדאיתא בריש פרקין הכא שאני וחולק שם על הדרישה שמפרש שכוונת הטור מ"ש בעודה תחתיו אפי' אחר הגט כ"ז שהיא ראוי' להיות תחתיו דאין הלשון משמע כן אלא דוקא בעודה תחתיו אבל לאחר הגט לא וצריך להבין הטעם. ויש לומר דהנה לעיל {{ממ|דף פ"ב:}} גבי נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה סובר שמואל מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה ופי' שם הר"ן הטעם משום דקרא כתיב ואישה יפירנו ויפירנו כולה משמע וצריך שיפר כל הנדר ואי הפר מקצתו אפי' מה שהפר אינו מופר וכיון דרחמנא יהיב לי' רשות להפר נדרים שיש בהן ע"נ ע"כ מיפר אף לשאינו מתענה דמתענה בשאינו מתענה תלי'. והקשה שם הר"ן וכן הרא"ש מהא דמתניתין נטולה אני מן היהודים דמיפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים ואמאי נימא ג"כ מתוך שמיפר חלקו מיפר גם לאחרים וע"ש בר"ן והרא"ש תירץ דוקא בין איש לאשתו בינו לבינה הוא דמיפר ולא בינה לבין אחרים והר"ן שם אסברה לה בטעמא יעויי"ש ולפ"ז נוכל לומר דהא דדינא הוא דבדברים שבינו לבינה ההפרה מועיל אף לאחר שתתגרש כ"ז שהיא ראוי' לחזור אליו הוא דוקא אם הנדר אינו אלא בינו לבינה אבל אם הנדר הוא בשניהם רצוני בינו לבינה ובינה לבין אחרים כההיא דנטולה אני מן היהודים שאסרה תשמיש בעלה ותשמיש כל היהודים עלי' היינו לאחר שתתגרש דבעודה תחת בעלה בלא"ה אסורה על כל היהודים מצד שהיא א"א ואסורה וקיימא: ולאחר שתתגרש נכנס גם הבעל בלשון כל היהודים וההפרה שלו אינו מועיל לשאר יהודים גם אליו לאחר שתתגרש והוא נכלל בתוכם אינו מועיל ההפרה גם לו אמנם כ"ז שהיא תחתיו ולא גירשה מועיל ההפרה לעצמו שיפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים כן הוא סברת משנה אחרונה אבל משנה ראשונה סברה שגם בעודה תחתיו אינו יכול להפר דהתורה לא זכתה להבעל להפר אלא מטעם דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וכיון שהדבר נוגע בינו לבינה אם הוא מיפר מופר וסברה משנה ראשונה דזהו דוקא אם הנדר הוא בינו לבינה בלבד אבל אם הוא בינו לבינה ובינה לבין אחרים כמו שאינו יכול להפר מה שבינה לבין אחרים כן אינו יכול להפר גם חלקו דיפרנו כולו משמע ואמרינן להיפך כשם שאינו מיפר חלק אחרים כן אינו יכול להפר חלקו וכן משמע לשון הברייתא לעיל {{ממ|דף פ"א:}} דברים שיש בהן עינוי נפש מיפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים ושאין בהן ע"נ בינו לבינה מיפר בינה לבין אחרים אינו מיפר וע"ש בר"ן ד"ה תניא כו' ובהמפרש שם ובמ"ש שם אבל משנה אחרונה סברה דאע"ג דלאחר שתתגרש יהי' הנדר חל גם על אחרים ויהי' הנדר בין שניהם היינו בינו לבינה ובינה לבין אחרים מ"מ השתא מיהת דהיא א"א ואין הנדר חל על האחרים כ"א על בעלה. מיקרי הנדר בדברים שבינו לבינה לבד. וכוונת הרא"ש במ"ש דאפשר שיגרשנה אין הפירוש כיון שבידו לגרשה ואפשר לו באופן זה למה יפר דזה בודאי אינו דלמה לנו לכפותו שיגרשנה והלא אמרינן בעלמא בא וראה כמה קשים גירושין כו' אלא שהרא"ש כוונה אחרת בו דטעם משנה ראשונה דסברה דאינו יכול להפר הוא מטעם כיון דיכול להיות דאפשר שיגרשנה פי' שירצה לגרשה ואז יהי' הנדר בינה לבין אחרים ג"כ בשיתוף דברים שבל"ב שגם הוא יהי' בכלל כל היהודים סברה משנה ראשונה דהתורה לא נתנה רשות לבעל להפר דברים שבינו לבינה אלא באופן שהנדר הוא רק בינו לבינה ולא בינה לבינו ובינה לבין אחרים וכפשטא דלשנא דברייתא דלעיל שהבאתי אבל משנה אחרונה לא ס"ל הכי אלא בתר השתא אזלינן ולע"ע הנדר אינו רק בל"ב לבד והארכתי בכ"ז כ"כ בכדי שלא יהיו דברי הרא"ש תמוהין כ"כ כמו שחשבו האחרונים ז"ל:
| |
| | |
| '''שם ד"ה יפר חלקו כו' ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים "בעודה" א"א והא אין איסור חל על איסור כו' עכ"ל בס' אבני מלואים בתשובות שאחר חלק א' סי' י"ב כתב דלכאורה אין מקום לקושיית התוס' דהא נדרים חלין על איסורין.''' א"כ חל נדרה על יהודים אחרים אמנם באמת ניחא דהתוס' לשיטתייהו אזלי שכתבו בפ"ג דשבועות {{ממ|דף כ':}} ד"ה דכי לא נדר כו' דנדרים חלים לבטל מצוה כגון קונם סוכה שאני עושה כו' ולא לקיים דאין איסור חל על איסור ע"ש ולהכי שפיר הקשו אבל לשיטת הר"ן דסובר דנדר חל אף לבטל את המצוה וכן דעת רש"י והרא"ש לעיל {{ממ|דף י"ח.}} לק"מ קושית התוס' דחייל נדרה על יהודים אחרים אפי' בלא כולל דבעל אמנם הרב בעל אבני מלואים לא זכר שר את דברי השעה"מ הל' איסורי ביאה פי"ז שכתב שם דאחרי העיון נראה דרש"י ז"ל ג"כ מודה בהא דנטולה אני מן היהודים דאין הנדר חל על איסור א"א שהרי טעמא דמילתא דנדרים חלים ע"ד מצוה משום דנדרים מיתסר חפצא אנפשי' והחפץ אינו מוזהר על קיום המצוה וכן נמי מה"ט ס"ל לרש"י ודעימי' דנדרים חלו לקיים את המצות כגון אכילת נבלות עלי קונם משום דאין החפץ מוזהר שלא יאכלה. מה שאין כן הכא בנטולה אני מן היהודים דכי נדרה ואסרה בהנאת תשמיש כל היהודים עלי' ודאי דלא חייל עלי' שהרי כל העולם מוזהרים עלי' באיסור א"א ולפ"ז קושית התוס' חזקה גם לשיטת רש"י והר"ן והרא"ש:
| |
| | |
| '''וראיתי לגדול א' בחבורו ספר בכת"י שכתב דברים טובים בדברי התוס' הנ"ל וראיתי להעתיקם ככתוב שם וז"ל לכאורה דבריהם תמוהים מנא להו להקשות ולפרש דחל נדרה על יהודים אחרים בעודה א"א.''' דלמא מה דאמרו במשנה ותהא נטולה מן היהודים היינו לכשתתגרש ונראה ע"פ מ"ש הר"ן בדף ע' ד"ה יש נדר בתוך נדר כו' דאם לא חל השתא איך יחול לאחר זמן הא באותו זמן לא נדר ולהכי קרי ליה נדר בתוך נדר וא"כ ה"נ ע"כ חל אף קודם שתתגרש דאל"כ איך חל אף לאחר שתתגרש הא באותו זמן לא נדרה ושפיר הקשו התוס' כיון דצ"ל דחל אף קודם שתתגרש הא אין איסור חל על איסור ולכאורה הי' אפשר לומר דחל ע"י כולל כיון שאחר שתתגרש אין כאן איסור א"א וחלה. ע"כ חל נמי כעת. אמנם יש לדחות דדוקא בכולל כגון שנשבע שלא לאכול נבלות ושחוטות שפיר הוי כולל כיון דעל שחוטות חל בכל גווני אבל הכא אם אינו חל קודם שגרשה לא חל נמי אח"כ דבאותו זמן לא נדר. אמנם נראה דאף זה הוי כולל {{ממ|דבדף י"ז:}} אמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחל שבועה על ענבים חל נמי על תאנים. ופי' הר"ן שם דכי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים כאחת קאמר ואפ"ה חיילא הרי אף אם אמרינן דלא חל על תאנים אין כולל לענבים דהא דוקא כאחת נדר אפ"ה הוי כולל כיון דאם חל יש כאן דבר שאינו מושבע ה"ה הכא נמי נהי דאם אינו חל קודם שגרשה לא חל נמי אח"כ ואין כאן כולל אפ"ה כיון דאם חל יש דבר שאינו מושבע הוי כולל עד כאן לשון של בעל הס' כת"י. וע' בחדושי הגרע"א על המשניות שהקשה ג"כ על דברי התוס' במ"ש דאין איסור חל על איסור אמאי לא נימא דמיתלי תלי וקאי וכשתתגרש ותפקע איסור א"א אז יחול הנדר והביא ג"כ מ"ש בשעה"מ דבנדרים ושבועות כיון דאין יכולים לחול בשעת הנדר אף אם פקע איסור הראשון לא חיילי עיי"ש באריכות:
| |
| | |
| שם בתוס' בא"ד ויש לומר דהוי איסור כולל מיגו דאיתחל בתשמיש בעל שהוא היתר חל נמי על האחרים וצ"ע דלמ"ד לעיל כולה פרקין ר' יוסי דהא ר' יוסי לית לי' איסור כולל בא"א ונעשית חמותו נידון בזיקה ראשונה ובתשובת הגאון רבינו עקיבא איגר זלה"ה הביא שהקשה לו חכם אחד מדוע לא הקשו התוס' אליבא דר"ל בפ"ג דשבועות דלית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו איך יפרש המשנה דנטולה אני מן היהודים איך חל האיסור על היהודים וקושיא זו כבר מבואר בשעה"מ שם ובס' בנ"י הקשה כן מדעתי' ולא הזכיר מי שקדמוהו בזה וע' בס' אבני מלואים בתשו' סי' י"ב דברים נעימים טובים ומתוקים מ"ש בזה:
| |
| | |
| '''בר"נ ד"ה ואיכא למידק אמתניתין.''' כיון דמדינא דאמרה טמאה אני לך מיתסרא אבעלה כו' היאך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך כו' ולדידי ל"ק כו' ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני לך אפקעינהו רבנן לקידושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי' היתה כו' עכ"ל מקשים העולם א"כ מה תקנה איכא באם תאמר שניהם טמאה אני לך ונטולה אני מן היהודים דאז אם נאמר דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי' היתה ואזיל לה החשש דטומאה וזנות ליכא תקנה להבעל להפר חלקו דהא אין הבעל מיפר בקודמין. ובעת נדרה לא היתה נחשבת כנשואה לו ובהגהות רש"ש תירץ דמ"מ יכול להפר נדרה מטעם דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ואינו מספיק עדיין סברא זו באיתתא דא שרוצה להפקיע עצמה מבעלה ובס' ידות נדרים להגאון מלבוב חתר ג"כ ליישב קושית העולם הנ"ל ולמצוא דרך סלולה וכתב דלכאורה דברי הר"ן תמוהים כיון דחז"ל הפקיעו הקדושין א"כ תצטרך לקדושין אחרים מהבעל דהרי נעשית פנוי' אלא מאי אית לך למימר דבאמת היא אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה ואף שאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה ע"ז חידש הר"ן דלגבי דידה אמרינן אף לפי דבריך פנוי' את ואין את נאסרת על בעליך ולפ"ז אין מקום לקושייתם דהא שוב גם כשתאמר נטולה אני מן היהודים יכול לה הבעל להפר ע"ש באריכות: שם בא"ד אלא שלפ"ז נצטרך לומר דכי אמרינן הכי דוקא באומרת טמאה אני לך שנאנסתי ולכשר נבעלתי אבל באומרת טמאה אני לך שנאנסתי מנתין או ממזר אינה מותרת לבעלה "ואינו במשמע" עכ"ל ביד שאול שם הקשה כיון שבאמת אינה נאמנת. רק אף לפי דברי' אמרינן שאפקעינהו רבנן לקדושין מינה נימא דפלגינן דבורה. ולא נאנסה מנתין או ממזר רק מכשר עיי"ש ובס' שער הזקנים להגאון מוהרב"ו מהאמבורג חלק א' תשובה מ"ב עמד ג"כ על דברי הר"ן במה שדחה תירוץ זה רק בלשון ואינו במשמע דיותר הי' להר"ן להוכיח בבירור דהדין הוא גם אם אמרה שנאנסה מפסול לה דאינה נאמנת מהנהו עובדי דאייתי בגמ' לקמן בשילהי מכילתין דההיא אתתא דהוית מקדמת ומשא ידי' לגברא כו' דאמר ר"נ עיני' נתנה באחר ומההיא איתתא דלא הוית בדיחא דעתה בגברא דאמרינן עיני' נתנה באחר דהנך נשים אמרו אי אנת לא דלמא חד מהנך נכרים כו' ונכרים הם פסולין אצלה ושם לא מהני הך סברא דהר"ן דאפקעינהו רבנן לקדושין מעיקרא ומשם יש להביא ראי' מוכחת דגם באומרת לפסול נבעלתי דאין מאמינין לה ואמרינן עיני' נתנה באחר ואמאי הוצרך הר"ן לדחות רק בלשון "ואינו במשמע" וכתב הוא ז"ל משום דאפשר לומר דר"נ סבר דפלגינן דבורא בחד גופא כדאמרינן בב"ב {{ממ|דף קל"ד.}} ומוקמינן לה בחזקת היתר לבעלה ואמרינן דאחר כשר הי' ולא נכרי ומותרת לבעלה אבל אנן קיי"ל כמ"ד לא פלגינן דבורא בחד גופא וכרבא שם וא"כ באמת אסורה להכי כתב הר"ן ואינו במשמע. היינו כפי פשט המשמעות שם משמע דלא היו שם אחרים כשרים כ"א הנך נכרים אהלויי נפטויי וע"ש בס' הנ"ל מה שהאריך עוד שם בזה וע' בתשו' ח"ס חלק אה"ע סי' צ"ז רר בביאור דברי הר"ן:
| |
| | |
| '''בא"ד ואחרים תירצו דמשנה ראשונה לא דינא קתני דמדינא אין אשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אלא משום כו' ומכי חזו רבנן בתראי דאיכא למיחש שמא עיני' נתנה באחר אוקמוה אדינא עכ"ל עי' במהרי"ט ח"א סי' צ"ב כתב שכל אלו התירוצים דחוקים הם עד מאוד והוא ז"ל תירץ דכל שאין איסורה אלא מחמת הודאתה בלבד.''' במילתא כל דהוא שרינן לה כי היכי דאם נתנה אמתלא לדברי' דנאמנת {{ממ|ע' כתובות כ"ד.}} וזו הואיל וראו חכמים ודנו דעתן של נשים שאומרות כן כדי לקלקל עצמן על בעליהן היינו אמתלאה דאנן סהדי שלא אמרה כן אלא כדי לאסור עצמה על בעלה ואין הוכחה מדבריה וכמאן דליתנייהו דמי עיי"ש. וע' בס' ישועת יעקב באה"ע סי' קט"ו כתב שדברי הר"ן אין בהם כדי שביעה כיון דאוסרת על עצמה הרי היא כאומרת קונם הנאת תשמישך עלי דהנדר חל לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכ"ש בזה עיי"ש. ובס' בית מאיר שם כתב דעדיין צריכין אנו לדברי הרא"ש שכתב בפ"ב דיבמות ובתשובות. ואל תתמה איך אנו מתירין אותה לבעלה והא שויא אנפשה חד"א וכי מאכילין לאדם דבר האסור לו וי"ל לפי שראו חכמים קלקול הדורות שנתנו הנשים עיניהם באחר ורוב האומרות כך משקרות לכן נראה להם להתירן {{ממ|וכן הוא בתוס' יבמות דף כ"ה}} עיי"ש וע' בקדושין {{ממ|דף י"ב}} ביהודית דביתהו דר"ח כו' דהוית לה צער לידה דאמרה אמרה לי אם קיבל ביך אביך קדושין כי זוטרית ואמר לה לאו כל כמינה דאמך דאסרת ליך עלי וגירסת הרי"ף והר"ן שם לאו כל כמינך דאסרת ליך עלי וע"ש בתוס' רי"ד שכתב דלא אמרינן שויא אנפשה חד"א אלא היכי דלא מפסדא בזה לאחריני אבל היכי דאגידא בי' ומשעבדא לי' ומטי איסורא לגבי' לא מהימנא והא דיהודית דמיא להנך עובדי דשלהי נדרים דאמר ר"נ עיני' נתנה באחר. אבל עדיין צריכין אנו ליישב אמאי אמרינן גבי הנאת תשמישך עלי דחל הנדר משום שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ולא אמרינן כיון דאגידה גבי' ומשועבדת לו לא מצי שויא נפשה חד"א ואפשר לומר דשאני התם כיון דאפשר בהפרה להכי חל נדרה. משא"כ באומרת טמאה אני לך דא"א בתקנה ואסורה לו לא מצית להפקיע א"ע ממנו וע' במהרי"ט ח"א סי' צ"ב מ"ש בזה:
| |
|
| |
|
| <noinclude>{{שולי הגליון}} | | <noinclude>{{שולי הגליון}} |
נדרים 
