קרית ספר/טומאת אוכלין/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''אוכל ''' | '''אוכל ''' שהוא מיוחד לאדם במקום אחד אין צריך שם מחשבה כדמשמע פרק בתרא דעוקצין וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר ויש שצריך הכשר ומחשבה מחשבה ולא הכשר או איפכא ויש שאין צריך לא זה ולא זה כדתנן התם ריש פרק בתרא דכל האוכלין המיוחדין לאדם אין צריכין מחשבה שהרי הן אוכלין וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' ומה שאינו מיוחד אלא על ידי מחשבה צריך מחשבה ואחר כך הכשר ומחשבה למחובר לא הויא מחשבה כעולשין שזרען לבהמה ואחר כך נמלך עליהן לאדם צריכין מחשבה אחר תלישה ויש שאין צריכין מחשבה דהוו אוכל מיוחד לאדם כחלב בהמה טהורה בכרכים ונבלת בהמה טהורה בכל מקום ואין צריכין ג"כ הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב דף קכ"א ופ' בא סימן דף נ"א וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה לטמא אדם וכלים דכתיב והנפש הנוגעת יצאו אוכלין ומשקים וכלי חרש הואיל ואין להן טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים וגו' אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך היתר יצתה נבילת עוף טהור וכו' וחלב דאין בו טומאה אפילו הוא חלב נבלה היכא דניטמא בשרץ לא בעי הכשר מים כגון בחלב שחוטה דהוכשר בשחיטתה ויש צריכין מחשבה ולא הכשר נבלת עוף טהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכין מחשבה דסתמיהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר כדתנן התם שסופן לטמא טומאה חמורה ומוקי לה פרק דם שחיטה כגון דהיא פחות מכזית וצרפה לפחות מכביצה אוכלין והוי כביצה דאי הוי כזית היא גופא טמאה היא וכו'. | ||
== ד == | == ד == | ||
'''ישראל ''' | '''ישראל ''' ששחט בהמה טמאה לנכרי אינה צריכה מחשבה כיון ששחטה לנכרי ולא הכשר שסופה לטמא טומאה חמורה וכדתנן ריש פרק העור והרוטב שחט בה אחד או רוב אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין דלא אשכחן היתר אכילה כדכותה לא לישראל ולא לגוי וכן בנחרה וכן גוי ששחט לישראל כדתניא נמי התם דף קכ"א וכו'. | ||
== ה == | == ה == | ||
'''החותך ''' | '''החותך ''' בשר מאבר מן החי ואחר כך חישב עליו צריך הכשר ואיפכא לא משום דמטמא טומאה חמורה כשהיה מחובר לאבר וכשחתכו הלכה לה טומאה חמורה ונשארה עליו הקלה כדתניא נמי התם וכדפי' רש"י ז"ל וכו'. | ||
== ו == | == ו == | ||
'''פחות ''' | '''פחות ''' מכזית שחישב עליו והשלים לכביצה ממאכלים אחרים אין צריך הכשר כיון דאם ישלימו לכזית יטמא טומאה חמורה וכדאמרינן ריש פרק דם שחיטה דף כ"ה וכן כזית נבלה שחפהו בבצק אין צריכה הכשר כיון שסופו לטמא טומאת משא אף ע"ג דאינו מטמא במגע מפני הבצק. ופחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה מאוכלין צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם כך נראה שגורס הרב ז"ל שם בכריתות פרק דם שחיטה ולא בטלה דעתו דמשמע אפילו במחשבה ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שהוא מטמא טומאה חמורה. וכזית מן המת שחפהו הכל מטמא טומאה חמורה דבוקעת ועולה כיון שאין עליה אהל טפח. | ||
== ט == | == ט == | ||
'''החותך ''' | '''החותך ''' בשר מאדם חי להאכילו לכלב צריך מחשבה לאדם לאחותי ליה טומאה כדאמרינן התם ריש פרק דם שחיטה וכו'. | ||
== י == | == י == | ||
'''גוזל ''' | '''גוזל ''' שנפל לגת ומת צריך מחשבה לנכרי כדתניא פ"ח דטהרות וכדאמרינן פ' בא סימן דגת מאסתו ואם חשב לכלב טהור כדתנן נמי התם לת"ק דר' יוחנן בן נורי ומחשבת חש"ו טהור כדתנן נמי התם ואם העלוהו לאדם שעשו מעשה לאדם טהור כדתנן התם שיש להם מעשה ולא מחשבה: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־14:49, 22 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אוכל שהוא מיוחד לאדם במקום אחד אין צריך שם מחשבה כדמשמע פרק בתרא דעוקצין וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר ויש שצריך הכשר ומחשבה מחשבה ולא הכשר או איפכא ויש שאין צריך לא זה ולא זה כדתנן התם ריש פרק בתרא דכל האוכלין המיוחדין לאדם אין צריכין מחשבה שהרי הן אוכלין וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' ומה שאינו מיוחד אלא על ידי מחשבה צריך מחשבה ואחר כך הכשר ומחשבה למחובר לא הויא מחשבה כעולשין שזרען לבהמה ואחר כך נמלך עליהן לאדם צריכין מחשבה אחר תלישה ויש שאין צריכין מחשבה דהוו אוכל מיוחד לאדם כחלב בהמה טהורה בכרכים ונבלת בהמה טהורה בכל מקום ואין צריכין ג"כ הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב דף קכ"א ופ' בא סימן דף נ"א וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה לטמא אדם וכלים דכתיב והנפש הנוגעת יצאו אוכלין ומשקים וכלי חרש הואיל ואין להן טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים וגו' אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך היתר יצתה נבילת עוף טהור וכו' וחלב דאין בו טומאה אפילו הוא חלב נבלה היכא דניטמא בשרץ לא בעי הכשר מים כגון בחלב שחוטה דהוכשר בשחיטתה ויש צריכין מחשבה ולא הכשר נבלת עוף טהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכין מחשבה דסתמיהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר כדתנן התם שסופן לטמא טומאה חמורה ומוקי לה פרק דם שחיטה כגון דהיא פחות מכזית וצרפה לפחות מכביצה אוכלין והוי כביצה דאי הוי כזית היא גופא טמאה היא וכו'.
ד[עריכה]
ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי אינה צריכה מחשבה כיון ששחטה לנכרי ולא הכשר שסופה לטמא טומאה חמורה וכדתנן ריש פרק העור והרוטב שחט בה אחד או רוב אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין דלא אשכחן היתר אכילה כדכותה לא לישראל ולא לגוי וכן בנחרה וכן גוי ששחט לישראל כדתניא נמי התם דף קכ"א וכו'.
ה[עריכה]
החותך בשר מאבר מן החי ואחר כך חישב עליו צריך הכשר ואיפכא לא משום דמטמא טומאה חמורה כשהיה מחובר לאבר וכשחתכו הלכה לה טומאה חמורה ונשארה עליו הקלה כדתניא נמי התם וכדפי' רש"י ז"ל וכו'.
ו[עריכה]
פחות מכזית שחישב עליו והשלים לכביצה ממאכלים אחרים אין צריך הכשר כיון דאם ישלימו לכזית יטמא טומאה חמורה וכדאמרינן ריש פרק דם שחיטה דף כ"ה וכן כזית נבלה שחפהו בבצק אין צריכה הכשר כיון שסופו לטמא טומאת משא אף ע"ג דאינו מטמא במגע מפני הבצק. ופחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה מאוכלין צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם כך נראה שגורס הרב ז"ל שם בכריתות פרק דם שחיטה ולא בטלה דעתו דמשמע אפילו במחשבה ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שהוא מטמא טומאה חמורה. וכזית מן המת שחפהו הכל מטמא טומאה חמורה דבוקעת ועולה כיון שאין עליה אהל טפח.
ט[עריכה]
החותך בשר מאדם חי להאכילו לכלב צריך מחשבה לאדם לאחותי ליה טומאה כדאמרינן התם ריש פרק דם שחיטה וכו'.
י[עריכה]
גוזל שנפל לגת ומת צריך מחשבה לנכרי כדתניא פ"ח דטהרות וכדאמרינן פ' בא סימן דגת מאסתו ואם חשב לכלב טהור כדתנן נמי התם לת"ק דר' יוחנן בן נורי ומחשבת חש"ו טהור כדתנן נמי התם ואם העלוהו לאדם שעשו מעשה לאדם טהור כדתנן התם שיש להם מעשה ולא מחשבה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |