אילת השחר/קידושין/פ/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי) |
אין תקציר עריכה תגית: שוחזרה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון הבא|פא/א}} | ||
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף פ' ע"א'''}}}} | {{מרכז|{{גופן|4||'''דף פ' ע"א'''}}}} | ||
גרסה מ־22:21, 31 במאי 2020
אבל ביוחסין לא ור' יוחנן אמר אפי' ביוחסין. בתוס' ביארו דליוחסין היינו לסקול, אבל לרש"י ליוחסין היינו להשיאו אשה, אלא דכיון דנאמן לר' יוחנן לסקול כ"ש לאשה, נמצא לרש"י דסברת ר' יוחנן ור"ל הם הפוכין לגמרי, דלר' יוחנן שהוחזקו אם ובנה סוקלין וה"נ ליוחסין, א"כ לר"ל דאינו נאמן ליוחסין היינו דלא ס"ל דסוקלין על חזקה כזאת, ואילו לענין תרומה לר' יוחנן לא שורפין על רובא דליתא קמן לומר שהתרומה ודאי טמאה ולר"ל שורפין על חזקה כזאת.
סוקלין ושורפין על החזקות וכו'. הנה בסוגיין קורין חזקה על מה שהוחזקו בעיני האנשים, ומה שאין שורפין על החזקה היינו על רוב דליתי' קמן, דגם לזה קורין חזקה אע"ג שזה רוב, וכן קאמר אלא חזקה דשורפין עליה את התרומה כדתנן עיסה בתוך הבית אם רוב שרצים טמאה, גם לזה קורין חזקה אע"ג שזה רוב ממש דאיתא קמן.
רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין. לפי התוס' אין מטפחין בעיסה, ולכאורה שייך לומר דלפעמים הוא לא טופח בעיסה אבל לא שיש רוב ומיעוט דודאי כל תינוק מטפח, אלא השאלה אם לתלות שאדם אחר נטל ונתן לו מהעיסה אע"ג שלא ידוע לנו כלל מזה, או לתלות שהתינוק עצמו נגע ולקח מהעיסה. ולפי"ז אין הטעם משום מיעוט שלא נוגעים, אלא דאפשר דבמקרה לא נגע, עוד צ"ע דלפי הטעם דרוב מטפחים בעיסה הי' צריך להיות דאפי' לא נמצא בצק בידו ג"כ נטמא העיסה כיון דרוב מטפחין ונוגעין בעיסה, וע"כ דאין רוב כזה, אלא דהשאלה אם מה שיש בידו עיסה הוא משום דלקח מעצמו או שנתנו לו, אבל אין שייך כאן רוב תינוקות ומיעוט תינוקות, אלא דרוב המקרים בכה"ג הוא שנוגע ובמיעוט מקרים אינו נוגע, וזה לכאורה לא מקרי רוב ומיעוט.
דהנה בכולי דוכתי דמהני חזקות כגון אין אדם פורע תוך זמנו ומוציאין ממון מכח חזקה, אע"ג דמי לא יתכן בשום פעם שאדם פורע תוך זמנו, אלא דעפ"י רוב אין פורע תוך זמנו, ולמה זה יועיל להוציא ממון הא אין הולכין בממון אחר הרוב, וע"כ צ"ל דזה לא מקרי רוב ומיעוט, כיון דאין מיעוט שמשלמין תוך זמנו, אלא דלפעמים משלמין, וזה לא מקרי מיעוט שיוכל לטעון אני מאלו האנשים שמשלמין תוך הזמן, וכן בהרבה מקומות, וא"כ גם כאן למה זה מקרי שיש מיעוט כיון שכל תינוק מטפח אלא דלפעמים לא מטפח, ומיעוט כזה לכאורה אינו בגדר מיעוט.
ועיסה בחזקת טהרה. עי' בתשו' רעק"א (סי' קצ"ח) דהקשה למה לא ניזל בתר חזקת טהרה דתינוק. ונראה דהנה הא הנידון על כל תינוק, ואם נפסוק מחמת רובא וחזקה, דטהור, נמצא דכאילו אנו מסתפקין על כל התינוקות ופוסקין עליהם טהרה, וזה א"א כיון דרוב הם טמאין, אבל אם השאלה על העיסה מטהרין אותה שפיר, וכן בתינוק שנמצא בצד הקבר שהביאו התוס' דהתם ספק על המעשה הזה אם התינוק נטמא, אבל אם נלך להסתפק סתם על תינוק א"א להסתפק רק על התינוק הזה אלא על כל התינוקות, וזה בודאי א"א לטהר, וע"כ מתחילים להסתפק רק על העיסה וא"א לצרף חזקת טהרה דתינוק, דאז אתה צריך לחשוב על התינוק בלי השייכות לזה העיסה, וא"כ תצטרך להסתפק לכל התינוקות.
עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלים שם ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה אם רוב צפרדעים טהורה. הנה כאן דאזלינן בתר רובא דהוי רוב גמור דלכן שורפין התרומה, אין נפק"מ בין רה"י לרה"ר כמבואר בכתובות דף ט"ו דרוב כשאינו קבוע אזלינן בתריה לגמרי, ומה דנקט בתוך הבית צ"ל משום דיותר מצוי שנוכל להבחין אם רוב שרצים או צפרדעים בבית. אבל ברמב"ם (פט"ז מהל' אבות הטומאות הל' ה') הדגיש דשורפין על חזקה ברה"י אם רוב המטפלים הם שרצים. מבואר דזה דוקא ברה"י, וצריך טעם דלכאורה כאן ברוב שרצים דהוי רוב גמור גם ברה"ר טמא ודאי ושורפין התרומה, וגם הא אם זה מחמת רה"י הא אין בו דעת לישאל, ובתינוק אמרינן דעשאוהו כיש בו דעת לישאל, אבל כאן הא לא הוי כיש בו דעת לישאל ואיך יהי' טמא ברה"י, וע"כ משום דהוי רוב ממש, וצ"ע למה פסק הרמב"ם דדוקא ברה"י טמא.
רש"י ד"ה סמוך מיעוטא. דלר' מאיר לא בטיל מיעוטא לגמרי דשמעינן לי' דחייש למיעוטא. והנה לולא דבריו הי' אפשר דאינו תלוי בזה אם חייש למיעוטא, דאפילו לא מחמרינן בזה מ"מ ס"ל דהמיעוט מצטרף לחזקה ורבנן פליגי, אבל לרש"י דזה רק מחמת דחייש למיעוטא, צ"ל דס"ל לרש"י דלר"מ מה דחייש למיעוטא הוא מה"ת, כיון דס"ל דהא דמצטרף נגד הרוב הוא רק מחמת דחייש למיעוטא הרי דזה מהני מה"ת, ועי' תוס' בבכורות (דף כ' ע"א בד"ה ואיבעית אימא) דלדבריהם אינו תלוי הא דסמוך מיעוטא לחזקה להא דחייש למיעוטא, ולכן אפילו אי הא דחייש למיעוטא הוא רק מדרבנן מ"מ מצטרף לחזקה מדאורייתא.