שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קצח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קצח

סימן קצח

לבן בתי היניק וחכים כמר א' שמואל בנימין נ"י בן חתני הגאון דק"ק פרעשבורג

על קושייתך בני במ"ש הריב"ש (בסי' שע"ט) דרוב לא עדיף מב' חזקות, דזהו נסתר מדברי רש"י קדושין (דף פ' ע"א) ד"ה בההיא דרוב תינוקות מטפחים הוי נגד ב' חזקות, חזקת טהרה דתינוק וחזקת טהרה דהעיסה:

מלבד די"ל דנהי דרוב לא מהני נגד ב' חזקות היינו דנשאר בגדר ספק. וממילא טמא כדאמרינן שם. ועשו תינוק כמו שיש בו דעת לשאול. גם אדרבא משם סייעתא להריב"ש ומרווח הסוגיא יותר. דהרי בפשוטו קשה לרש"י אמאי נקט הש"ס דעיסה בחזקת טהרה. ושבק לחזקת טהרה דתינוק. ואמאי לא הקשו תוס' גם זה לפירוש רש"י. ולזה היה נראה במה דהקשו תוס' איך אמרינן לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא הא מ"מ הוי פלגא ופלגא. וכן למאי דאמרינן לרבנן דעשו אותו כמו יש בו דעת לשאול, הא בפשוטו טמא מכח הרוב. ואולם ע"י יסוד הריב"ש הנ"ל מיושב הכל והכי אמרינן לר"מ כיון דע"י סמוך מיעוט לחד חזקה נעשה פלגא ופלגא, לזה ע"י חזקה שניה נעשה רוב להתיר, אבל חכמים ס"ל דרוב לגבי חזקה הוי ודאי, לזה ע"י חזקה שניה נעשה פלגא ופלגא. ועשו אותו כמו יש בו דעת לשאול:

אולם לכאורה דברי הריב"ש נסתרים מההיא דילפינן בחולין (דף י"א) דאזלינן בתר רוב מפרה אדומה. ועי' תוס' שם דבפרה הוי חזקת טומאה דגברא א"כ יקשה לכאורה לפי האמת ניחוש בפרה דלמא במקום נקב קשחיט דהוי תרי חזקות, אינו זבוח, וטומאה דגברא, ובלאו דברי תוס' הי' נראה דלא מקרי חזקת טומאה דאנו דנין תחילה על הפרה אם היא כשירה וממילא ראויה לטהר בה הטמא, ושאני בההיא דהריב"ש דהרוב שמת בזה הרגע דמיית מוציא מב' חזקות, חי וא"א והרי במקוה שבחזקת שלימה דוקא נמצא חסר טמא דהוי ב' לריעותא ולר"ש הוי רק ספק משמע דבלא נמצא חסר ל"ח דחסרה, ואמאי הא נגד חזקת שלימות דהמקוה הוי חזקת טומאה, אע"כ דאנו דנין תחילה על המקוה שהיא שלימה. וממילא ראויה לטהר הטמא וחזקת הגוף עדיף. אבל לתוס' הנ"ל קשה:

ובמהרש"א בכורות (דף כ' ע"ב תוס' ד"ה חלב פוטר) כתב דהך במקום נקב קשחיט לאו בחזקת שלא נשחט' עומדת. דלא הוי אלא טריפה ושחיטתה מטהרתה מידי נבילה עיי"ש. אבל באמת להדיא פסקינן בש"ע (סי' ל"ג) דנקובת הושט היא נבילה [ובגליון הש"ע הנ"ל כתבתי וקשה לי מתוספתא פ"ק דחולין שחט מיעוטו של ושט ושהה וגמר להשחיטה או שניקב הושט ואח"כ שחט שניהם טריפה ושחיטתה מטהרתה. הרי להדיא דנקובת הושט לא הוי נבילה, ובסוגיין לא מצינו בהיפוך רק דפסוקת הגרגרת הוי נבלה דפסקא חיותא מהך סימן והכי משמע ג"כ מדברי הרא"ש פ"ב דחולין (סי' ו') וכן שהה במיעוט סימנים. מפרש ר"ת במעוט קמא דושט ומבעי לן אע"ג דמטרפה נקובת הושט. דלמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמנבלה בי' כגון אחר רוב הסי' עיי"ש. והיינו דדלמא שהייה גמרינן רק היכא דאם תצרפם להדדי יהיה נבילה כגון בין סי' לסי', אבל במיעוט קמא דושט אף אם תצרפם. מ"מ יהיה רק טריפה דבגמרו הוי שחיטה דהוי כחצי ושט פגום וגמרו, דמהני לטהר מידי נבילה. וכיון דעכ"פ מקרי שחיטה לענין דלא מנבלה, בזה אפשר שלא גמיר שהייה ומצרפים יחד ולא הוי אפילו טריפה, הרי משמע להדיא דנקובת הוושט הוי רק טריפה וצ"ע]:

ובעיקר קושיית המהרש"א בבכורות נ"ל כיון דסמוך מיעוט לחזקה הוי רק דרבנן. מש"ה במקום דלא אפשר שאני, דלא החמירו במקום דאי אפשר ולא הוי מצי למיפרך ממה דאנן אכלינן בשרא, דדלמא בדרבנן שייך לחלק בין אפשר ללא אפשר, אבל בדאורייתא לא שייך לחלק, לזה פרכינן מן ר"מ, והיינו אף לפי הצד דר"מ ס"ל דחיישינן למיעוטא הוא רק דרבנן, מ"מ סמוך מיעוטא לחזקה דהוי דאורייתא. דהא מזה גבי תינוק בצד עיסה וכמ"ש תוס' חולין (דף פ"ו ע"ב) [וביבמות (דף קי"ט ד"ה מחוורתא) ומיהו אי ר"מ לא חייש למיעוטא מה"ת אפילו היכא דאיכא חזקה בהדי', וקשה לי היאך אפשר לומר כן הא זה נסתר מההיא דתינוק בצד עיסה], וא"כ היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב קשחיט וסמוך מיעוטא לחזקה, מזה מוכח שפיר דגם בדאורייתא יש לחלק דבמקום דלא אפשר שאני, אכן מדברי תוס' שם בבכורות (ד"ה אב"א) דכתבו דמבשר תאוה לא פריך דר"מ חייש למיעוטא רק מדרבנן, וכ"כ תוס' בחולין ובזה יקשה הא מ"מ אמאי לא מטע' דסמוך מיעוטא לחזקת אינו זבוח, ויהיה הכרח דתוס' ס"ל דנקובת הוושט הוי רק טריפה כמ"ש המהרש"א:

אולם נ"ל די"ל דנקובת הוושט הוי רק מיעוטא דמיעוטא [ובמהרש"א חולין (דף י"א בד"ה מנא הא מלתא) כתב, ועוד י"ל דלמיעוטא דל"ש לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה, וזהו תמוה דאם מיעוט טריפות הוי מיעוטא דמיעוטא היכי ילפינן דאזלינן בתר רוב מדאורייתא במיעוטא דשכיח, גם מה פרכינן לר"מ היכי אכל בשרא, הא רבי מאיר מודה במיעוטא דמיעוטא כדאמרינן בע"ז ודוחק לומר דלר"מ היכא דיש חזקה דמסייע למיעוט דמיעוט הוי כמו מיעוט דשכיח וחיישינן, ופרכת הש"ס דבמקום נקב הוי חזקת איסור, בפרט דהמהרש"א בעצמו סבירא ליה בבכורות דנקובת הושט הוי רק טריפה, אבל לענין דברינו שפיר יש לומר דנקובת הוושט הוי מיעוטא דמיעוטא] אלא דכללות טריפה הוי מיעוט דשכיח פעם באבר זה ופעם באבר זה, וכיון דכללות הטריפות הוי מיעוטא דשכיח מש"ה אמרינן יליף משחיטה עצמה דדלמא במקום נקב שחיט, היינו אף דבדקנו בכל אברים, מ"מ ניחוש דבהמה זו טריפה מה לי באבר זה או באבר אחר, מ"מ ניחוש דבהמה זו ממיעוט בהמות טריפות, אבל לענין דנידון דסמוך מיעוט לחזקה דזהו רק מכח אינו זבוח, וזהו רק מכח נקובת הוושט בזה אמרינן דנבילה הוי מיעוט דלא שכיחא, כן נראה לעניית דעתי, זקנך אוהבך שמח ומתענג בדבריך:

עקיבא

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף