שער המלך/מילה/א

שער המלך ‏ מילה א

הלכות מילה

פרק א הלכה א מצוה על האב למול את בנו כו'. זה מבואר פרק קמא דקידושין (דף כ"ט) האב חייב למול את בנו כו' אמרינן התם דהיא לא מחייבה למול את בנה דכתיב כאשר צוה אותו ולא אותה יע"ש. ולענין העבד אי מחייב למול את בנו נראה ודאי דפטור דגמרינן לה לה מאשה, ואף שהתוס' פרק החובל דף פ"ח [ע"א] ד"ה יהא עבד כשר לעדות כתבו וז"ל תימא הא ילפינן כו' וי"ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל כו' אבל לגורעו מאיש לא כו', יע"ש ודבריהם תמוהים, וכבר מוהר"ש אלגאזי בספר זהב שיבה במסכת חגיגה דף ט"ו הקשה לדברי התוס' הללו מההיא דאמרין בפ"ק דחגיגה טעמא דכתב רחמנא את פני האדון הא לאו הכי הוה אמינא דעבד חייב בראיה והאמר מר כל מצוה שהאשה חייבת כו' גמר לה לה מאשה ואם איתא לתי' התוס' מאי קושיא הא הג"ש הוי דוקא להחמיר ולא להקל.

וראיתי למורינו הרב בספר בתי כהונה ח"ב ד"ל ע"ב שכתב לתרץ לזה וז"ל ולי לא קשיא והתירוץ ברור דע"כ המצות דוקא לישראל נאמרו והנה גמרינן ג"ש לעבד לחדש עליו חיוב למרבה כנשים שהסברא הייתה שלא יהיה חייב אבל גבי עדות דאיש כתיב ואחיו קרינן ליה מהי תיתי לאפוקי מכלל איש והעדות אינה מצוה מן התורה לידע העדות אלא שאם ידע ונשאל קאי באם לא יגיד והרי התורה אמרה איש והוא איש אבל התם בראיה שהיא מכלל מצות קבועות והנשים פטורות אפילו שהן י"ט מהי תיתי לחדש עליו חיוב שאינו בנשים את"ד יע"ש.

ועיין בזבחים (דק"ן ע"א בתוס' ד"ה עולת נשים) [דק"ג ע"א בתוס' ד"ה אין לי] שהקשו כקו' דהכא ותי' וז"ל דגבי מצוות הוא דילפינן מהדדי בג"ש דלה לה אבל גבי עדות לא שייך למילף דאין תלוי בנאמנות דהא משה ואהרן לא מעידין הילכך היכא דגלי גלי יע"ש ודבריהם נוטין למ"ש הרב ז"ל, האמנם הא ק"ל ממ"ש התוס' בפרק החובל בדבור שאחר זה וז"ל שכן אין במילה, אף על גב דלא שייכי במילה פירכא היא, ויש מפרשים דאינה מצוה למול את בנה וליתא דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח עכ"ל. אשר מבואר מדבריהם דס"ל להי"מ דעבד מצוה למול את בנו דאל"כ מאי קאמר מה לאשה שכן אינה מצוה למול את בנה הא עבד נמי דכוותה אינו מצוה למול את בנו ואפילו למול את עצמו אינו מצווה אלא שהתורה ציוה לרבו למולו וכמו שמבואר מדברי הרמב"ם והטור ז"ל בהלכות מילה אלא ודאי מבואר הוא דס"ל דעבד חייב במילה והדבר תמוה דהא ילפינן לה לה מאשה ועל כרחינו לומר דס"ל לי"מ דג"ש דלה לה לא נאמרה אלא להחמיר עליהם ולא להקל ואפילו במידי דמצוה וכיון שכן הדק"ל מההיא דחגיגה וליכא למימר דודאי ס"ל להי"מ דעבד נמי אינו מצוה למול את עצמו ולא למול את בנו ותלמודא ה"ק מה לאשה שכן בגופה אין בה חיוב מצוה כלל לא לגבי עצמה ולא למול את בנה משא"כ בעבד דבגופיה מיהא אית ביה חיוב מילה דאע"ג דהוא אינו מצוה למול את עצמו ואת בנו רבו מיהא מחייב עליה למול את בנו דהא ודאי ליתא דאם כן אכתי פירכא דלא שייכא היא דאשה אין בגופה חיוב מילה משום דלא שייכא במילה משא"כ בעבד דשייך במילה ותו דא"כ מאי ק"ל ז"ל לתי' הי"מ וכתבו וליתא דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח הא שפיר קאמר קטן יוכיח דאע"ג דקטן אינו מצוה למול הא מיהא בגופיה אית ביה חיוב מצות מילה שהאב חייב למולו דומיא דעבד ממש אלא ודאי דליתא:

ואולם אחר העיון אשכחנא לה פתרי על פי מה שכתב הרב מש"ל בהל' מלכים דפ"ח ע"ג שהק' למש"כ התוס' דעבדים חייבים בפ"ו דהא קי"ל דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה ותי' דלא נאמר כלל זה אלא במ"ע שהזמן גרמא שהנשים פטורות להך מילא איתקוש עבד לאשה אבל במצות עשה שלא הזמן גרמא כגון פ"ו דמדינא היו הנשים חייבות אלא שגזרת הכתוב הוא שמעטן לא ילפינן מנשים משום ג"ש דלה לה, ועוד הוקשה לו מהא דתנן בפרק שתי מידות (מנחות צג.) הכל סומכים חוץ מעבד ואשה הרי דאע"ג דפטור הנשים מסמיכה הוא מגזירת הכתוב דכתיב בני ישראל ממעטינן נמי עבדים מהיקשה, ותי' ע"פ מה שכתבו התוס' בקדושין דף ל"ו [א'] ד"ה הקבלות שהקשו דל"ל קרא למעוטי נשים מסמיכה תפוק ליה דמ"ע שהז"ג הוא ותירצו דסד"א נילף מסמיכה כו' יע"ש וא"כ לעולם דעיקר הטעם דנשים אינם סומכות הוא משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא אלא דאיצטריך קרא דלא נטעה דנילף משחיטה וכיון שכן נתמעטו עבדים מהיקשא את"ד יע"ש באורך וא"כ אף אנו נאמר כן לעניין מילה כלפי מה שהק' התוס' קדושין דף כ"ט [א'] ד"ה אותו ולא אותה וז"ל ואם תאמר ל"ל קרא ת"ל דמ"ע שהז"ג היא וי"ל כיון דמיום הח' והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא וא"ת אכתי מ"ע שהז"ג הוא שאין מלין אלא ביום כו' וי"ל דאתיי' כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה א"ד וא"כ איכא למימר דסוגייא דפרק החובל נמי דפריך מה לאשה שכן אינה במילה אתיא כמ"ד דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה וכיון שכן הוה ליה מצות עשה שלא הז"ג ולא אתמעטו אלא מגזרת הכתוב והילכך לא ילפינן מהקישא דומיא דפ"ו ועיין בגופי הלכות דף כ"ב ע"ב שכתב משם תוספי הרא"ש ז"ל וז"ל וליתא דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח והק' ר"מ ז"ל דאכתי ליפרוך הכי מה לאשה שכן אינה מצוה למול את בנה וליכא למימר קטן יוכיח וי"ל דהא לאו פירכא היא דעבד נמי אינו מצוה למול את בנו דמהי תיתי כיון דאשה פטורה, עכ"ל. ונראה דזה סותר לדברי הרב משנה למלך דאע"ג דנשים לא אמעיטו אלא מגזרת הכתוב אפי"ה עבדים פטורין מהיקשא דלה לה ושמא נאמר שדברי תוספי הרא"ש הם למאי דקי"ל דהלכתא כמ"ד דמילה שלא בזמנה אינה נוהגת אלא ביום כמו שפסקו הרמב"ם והטור דמהשתא הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ולא צריך קרא למעוטינהו וכונתו לומר דמשום הכי לא פריך תלמודא הכי משום דאתיא הך סוגיא אליבא דהלכתא דמילה שלא בזמנה אינה נוהגת אלא ביום. ועוד אפשר לומר דס"ל להרא"ש ז"ל דאפילו למאן דאמר מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה אפי' הכי כיון דבתוך ח' ימים אינו יכול למולו חשיב מ"ע שהזמן גרמא אלא דקרא איצטריך דלא נטעי לומר כיון דמיום הח' ואילך אין לה הפסק לא חשיב מ"ע שהז"ג קמ"ל. ולעולם דעיקר טעמא משום מ"ע שהז"ג דומה לההיא דסמיכה שכתב הרב ז"ל ועיין בפ"א דשקלים מ' ג' דתנן התם אבל לא נשים ועבדים ופי' הרע"ב ונתנו איש כופר נפשו ולא אשה ולא עבדים דאין עבדים חייבים אלא במצות שנשים חייבות יע"ש וזה מבואר שלא כדברי הרב משנה למלך אלא דהתם מגזרת הכתוב ממעטינן להו ולא הוי מצות עשה שהזמן גרמא דאפילו אם לא שקלא בשנה זו שוקלי' לשנה אחרת ודוק:

· מעבר לתחילת הדף