לבושי שרד/אורח חיים/תקמה: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+קישורים פנימיים) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
<small>ט"ז סק"ב</small> לכתוב בח"ה דאסור. אסור משום דאינו צורך מועד וכה"ג לא שרי אלא מעשה הדיוט וכמבואר בסי' הקודם וכתיבה הוא מעשה אומן וע"ז מביא כל הנך ראיות: | <small>[[ט"ז/{{כאן}}#ב|ט"ז סק"ב]]</small> לכתוב בח"ה דאסור. אסור משום דאינו צורך מועד וכה"ג לא שרי אלא מעשה הדיוט וכמבואר בסי' הקודם וכתיבה הוא מעשה אומן וע"ז מביא כל הנך ראיות: | ||
<small>שם</small> אינו מובן לי. ס"ד דהט"ז דמ"ש רמ"א נהגו להקל כו' לא קאי אצורכי רבים דוקא אלא גם אדברי המחבר ומשמע לי' להט"ז הכי כיון דכתב רמב"ם טעמא להתיר שאלת שלום מפני שהיא מעשה הדיוט וכתיבה דס"ת שאסרו יהיב טעמא משום שהיא מעשה אומן א"כ כיון דכ' רמ"א שאינו מעשה אומן שרי גם ליחיד אלא דקשה דאף בהדיוט לא הותר ליחיד אלא לצורך המועד כמבוא' בסי' הקודם וא"כ לדברי הרמב"ם בשאלת שלום דיהב טעם ההיתר משום שהוא מעשה הדיוט צ"ל דמיירי לצורך המועד וכ"כ הב"י ובסעי' זה הא מיירי שאינו צורך המועד ולא כ' דין צורך המועד אלא בס"ב לכן העיקר כמסקנת הט"ז וק"ל. ולכן הקשה אהי' קאי רמ"א ז"ל ומסיק דלא קאי רמ"א אדברי המחב' אלא אדין צורכי רבים דאיירי ביה רמ"א: | <small>שם</small> אינו מובן לי. ס"ד דהט"ז דמ"ש רמ"א נהגו להקל כו' לא קאי אצורכי רבים דוקא אלא גם אדברי המחבר ומשמע לי' להט"ז הכי כיון דכתב רמב"ם טעמא להתיר שאלת שלום מפני שהיא מעשה הדיוט וכתיבה דס"ת שאסרו יהיב טעמא משום שהיא מעשה אומן א"כ כיון דכ' רמ"א שאינו מעשה אומן שרי גם ליחיד אלא דקשה דאף בהדיוט לא הותר ליחיד אלא לצורך המועד כמבוא' בסי' הקודם וא"כ לדברי הרמב"ם בשאלת שלום דיהב טעם ההיתר משום שהוא מעשה הדיוט צ"ל דמיירי לצורך המועד וכ"כ הב"י ובסעי' זה הא מיירי שאינו צורך המועד ולא כ' דין צורך המועד אלא בס"ב לכן העיקר כמסקנת הט"ז וק"ל. ולכן הקשה אהי' קאי רמ"א ז"ל ומסיק דלא קאי רמ"א אדברי המחב' אלא אדין צורכי רבים דאיירי ביה רמ"א: | ||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
<small>שם</small> משיט"א שהרי לא נתנה בסיני. חסר לשון וכצ"ל דהרי הב"י הביא בשם הרי"ו להתיר משיט"א משום שלא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה וכתב ב"י ע"ז כו' כצ"ל: | <small>שם</small> משיט"א שהרי לא נתנה בסיני. חסר לשון וכצ"ל דהרי הב"י הביא בשם הרי"ו להתיר משיט"א משום שלא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה וכתב ב"י ע"ז כו' כצ"ל: | ||
<small> | <small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#א|מג"א סק"א]]</small> הוי צורכי רבים. אע"ג שהוא ליחיד מ"מ קרי צורכי רבים עיין מ"א סקי"ז: | ||
<small>סק"ב</small> דהוי מעשה אומן. ומעשה אומן לא הותר אפי' ברבים רק לצורך המועד כמבוא' בסי' הקודם: | <small>סק"ב</small> דהוי מעשה אומן. ומעשה אומן לא הותר אפי' ברבים רק לצורך המועד כמבוא' בסי' הקודם: | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
<small>סק"י</small> שימצא פרנסתו. אבל לכתוב לעצמו מודה המ"א להב"י: | <small>סק"י</small> שימצא פרנסתו. אבל לכתוב לעצמו מודה המ"א להב"י: | ||
<small>ט"ז סק"ז</small> נזהרין מאוד בתיקונן והוי מעשה הדיוט ומיקרי ג"כ צורך המועד הואיל שדבר ההיא נעשה במועד דאי אין בו צורך המועד הא אסור ליחיד אף במעשה הדיוט: | <small>[[ט"ז/{{כאן}}#ז|ט"ז סק"ז]]</small> נזהרין מאוד בתיקונן והוי מעשה הדיוט ומיקרי ג"כ צורך המועד הואיל שדבר ההיא נעשה במועד דאי אין בו צורך המועד הא אסור ליחיד אף במעשה הדיוט: | ||
<small> | <small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#יא|מג"א סקי"א]]</small> עסי' תקמ"ד. דנתבאר שם דליחיד אין מותר אלא צורך המועד ומעשה הדיוט: | ||
<small>סקי"ח</small> ומיירי שנשא וכו'. דמש"ה יש אוסרין כיון שכבר נשא אין בזה צורך המועד אבל אם היה צורך המועד היה מותר דהוי מעשה הדיוט כמ"ש הט"ז סק"ז אלא דאין מצוין ד"ז דהא אין נושאין במועד אם לא במחזיר גרושתו: | <small>סקי"ח</small> ומיירי שנשא וכו'. דמש"ה יש אוסרין כיון שכבר נשא אין בזה צורך המועד אבל אם היה צורך המועד היה מותר דהוי מעשה הדיוט כמ"ש הט"ז סק"ז אלא דאין מצוין ד"ז דהא אין נושאין במועד אם לא במחזיר גרושתו: | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
<small>שם</small> וא"כ במדינתינו. לא קאי אדסמיך לה אדלעיל דכיון דטעם ההיתר משום שמא יבוא ערעור לכן במדינתינו אסור רק התוספת כתובה שרי: | <small>שם</small> וא"כ במדינתינו. לא קאי אדסמיך לה אדלעיל דכיון דטעם ההיתר משום שמא יבוא ערעור לכן במדינתינו אסור רק התוספת כתובה שרי: | ||
<small>סקכ"ה</small> בלוחות שלנו הנקרא שרייב טאוויל שהוא ג"כ אינו מתקיים כ"כ: | <small>סקכ"ה]]</small> בלוחות שלנו הנקרא שרייב טאוויל שהוא ג"כ אינו מתקיים כ"כ: | ||
<small>ש"ע ס"י</small> דנין וכו'. הטעם דהוי צורכי רבים עיין במ"א סקי"ז דאע"פ שהיא לאיש מיוחד כו' ע"ש: | <small>ש"ע ס"י]]</small> דנין וכו'. הטעם דהוי צורכי רבים עיין במ"א סקי"ז דאע"פ שהיא לאיש מיוחד כו' ע"ש: | ||
<small>סי"א</small> לקבול בשביל חובותיו וכו'. עיין סי' תקל"ט ס"ג בהגה: | <small>סי"א]]</small> לקבול בשביל חובותיו וכו'. עיין סי' תקל"ט ס"ג בהגה: | ||
<small>ט"ז סקי"ב</small> וכמו שכת' בסמוך. היינו מה שכת' בסק"י להתיר במשיט"א בלי שום שינוי: | <small>[[ט"ז/{{כאן}}#יב|ט"ז סקי"ב]]</small> וכמו שכת' בסמוך. היינו מה שכת' בסק"י להתיר במשיט"א בלי שום שינוי: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה מ־17:29, 6 בינואר 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
ט"ז סק"ב לכתוב בח"ה דאסור. אסור משום דאינו צורך מועד וכה"ג לא שרי אלא מעשה הדיוט וכמבואר בסי' הקודם וכתיבה הוא מעשה אומן וע"ז מביא כל הנך ראיות:
שם אינו מובן לי. ס"ד דהט"ז דמ"ש רמ"א נהגו להקל כו' לא קאי אצורכי רבים דוקא אלא גם אדברי המחבר ומשמע לי' להט"ז הכי כיון דכתב רמב"ם טעמא להתיר שאלת שלום מפני שהיא מעשה הדיוט וכתיבה דס"ת שאסרו יהיב טעמא משום שהיא מעשה אומן א"כ כיון דכ' רמ"א שאינו מעשה אומן שרי גם ליחיד אלא דקשה דאף בהדיוט לא הותר ליחיד אלא לצורך המועד כמבוא' בסי' הקודם וא"כ לדברי הרמב"ם בשאלת שלום דיהב טעם ההיתר משום שהוא מעשה הדיוט צ"ל דמיירי לצורך המועד וכ"כ הב"י ובסעי' זה הא מיירי שאינו צורך המועד ולא כ' דין צורך המועד אלא בס"ב לכן העיקר כמסקנת הט"ז וק"ל. ולכן הקשה אהי' קאי רמ"א ז"ל ומסיק דלא קאי רמ"א אדברי המחב' אלא אדין צורכי רבים דאיירי ביה רמ"א:
שם משיט"א שהרי לא נתנה בסיני. חסר לשון וכצ"ל דהרי הב"י הביא בשם הרי"ו להתיר משיט"א משום שלא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה וכתב ב"י ע"ז כו' כצ"ל:
מג"א סק"א הוי צורכי רבים. אע"ג שהוא ליחיד מ"מ קרי צורכי רבים עיין מ"א סקי"ז:
סק"ב דהוי מעשה אומן. ומעשה אומן לא הותר אפי' ברבים רק לצורך המועד כמבוא' בסי' הקודם:
שם כתיבת סת"ם ר"ת ס"ת תפילין מזוזות:
סק"ה מותר לכתוב. היינו דברי הרמ"א כאן:
סק"ו אפי' להניחן אחר המועד. דהרי המחבר פ"ל דאסור להניח תפילין בח"ה לעיל סי' ל"א ואפ"ה מותר לכתוב לעצמו משום דלעצמו לא אסרו חז"ל דבר זה:
סק"ח דבגלגל אסור כת' כך לתרץ קושית הט"ז סק"ד:
סק"י שימצא פרנסתו. אבל לכתוב לעצמו מודה המ"א להב"י:
ט"ז סק"ז נזהרין מאוד בתיקונן והוי מעשה הדיוט ומיקרי ג"כ צורך המועד הואיל שדבר ההיא נעשה במועד דאי אין בו צורך המועד הא אסור ליחיד אף במעשה הדיוט:
מג"א סקי"א עסי' תקמ"ד. דנתבאר שם דליחיד אין מותר אלא צורך המועד ומעשה הדיוט:
סקי"ח ומיירי שנשא וכו'. דמש"ה יש אוסרין כיון שכבר נשא אין בזה צורך המועד אבל אם היה צורך המועד היה מותר דהוי מעשה הדיוט כמ"ש הט"ז סק"ז אלא דאין מצוין ד"ז דהא אין נושאין במועד אם לא במחזיר גרושתו:
שם וא"כ במדינתינו. לא קאי אדסמיך לה אדלעיל דכיון דטעם ההיתר משום שמא יבוא ערעור לכן במדינתינו אסור רק התוספת כתובה שרי:
סקכ"ה]] בלוחות שלנו הנקרא שרייב טאוויל שהוא ג"כ אינו מתקיים כ"כ:
ש"ע ס"י]] דנין וכו'. הטעם דהוי צורכי רבים עיין במ"א סקי"ז דאע"פ שהיא לאיש מיוחד כו' ע"ש:
סי"א]] לקבול בשביל חובותיו וכו'. עיין סי' תקל"ט ס"ג בהגה:
ט"ז סקי"ב וכמו שכת' בסמוך. היינו מה שכת' בסק"י להתיר במשיט"א בלי שום שינוי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |