כף החיים/אורח חיים/תקמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקמה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] אסור לכתוב בחו"ה וכו'. והטעם מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. הרמב"ם פ"ז מה' יו"ט דין י"ג. וכ"כ הסמ"ג. והב"ד ב"י. ועיין לקמן או' ג':

ב[עריכה]

ב) שם. אסור לכתוב בחו"ה וכו' ור"ת התיר לכתוב כתב מש"ק כמ"ש בשמו באו"ח וברי"ו ופירשו מור"ם ודעמיה שהוא כתב משיט"א וכ"ה האמת ודלא כהא"ר או' א' שכתב לכתוב במשקין. וכן מוכח מדיהיב טעמא שאינה כתיבה תמה ולא ניתנו בסיני וכו' וזה ברור. ברכ"י או' א' וכ"כ עוד בשי"וב או' א' להוכיח דכתב מש"ק הוא משיט"א ודלא כהא"ר. וכתב עו"ש בשם הגמ"י סוף פ"ז דס"ת דכתיבה דקה שלנו דהיינו משיט"א אין חוששין בו כיון שאינו כתיבה גמורה יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קי"א או' א' דהא דאסור לכתוב בחו"ה דוקא בכתב שכותבין בו סת"מ דהוי מעשה אומן. וכ"כ מק"ק סי' נ"ג או' א' ועיין לקמן או' י"א ואו' נ"ט:

ג[עריכה]

ג) שם. ואפי' להגיה או' אחת וכו' לפי שאין זה צורך המועד ולא מיקרי צרכי רבים כיון שיש להם ספר אחר לקרות בו. ט"ז סק"א. מ"ב או' א' אבל אם אין להם ס"ת אחר שרי כמ"ש לקמן סעי' ב':

ד[עריכה]

ד) שם. ואפי' להגיה או' אחת וכו והגם שמקור דין זה הוא ממשנה (מו"ק י"ח ע"ב) ושם מיירי לענין ס"ת משמע מדברי הש"ע דה"ה ספר אחר כגון ספרי מקרא וגמ' וכיוצא אם לא שהוא ספר שצריך לו עתה בחו"ה ללמוד בו וכמ"ש לקמן סעי' ב' יעו"ש:

ה[עריכה]

ה) שם. ואפי' להגיה או' אחת וכו' ואעפ"י שאסור להשהות ספר שאינו מוגה בתוך ביתו מ"מ כיון דהיה לו להגיהו קודם מועד הו"ל מכוין מלאכתו במועד. ואפי' אם לא נמצא הטעות אלא עכשיו במועד ולא ידעו מקודם אפ"ה אסור מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' א' א"ר או' ב' בגדי ישע. ומשמע אף שנמצא בתוך קריאת התורה בבהכ"נ אין להגיה דכיון שיש ס"ת אחר לאפוקי לאו צורך מועד הוא אלא יוציא אחרת. א"ר שם. בגדי ישע:

ו[עריכה]

ו) שם. ואפי' להגיה או' אחת וכו' היינו אם חסר אות אחת אבל להפריד הדיבוקים אעפ"י שיש להם ס"ת אחר שרי ואפי' אם חסר אות אחת אם רשומו ניכר מותר להעביר קולמוס עליו דאין זה מעשה אומן. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' א"ר שם. בגדי ישע. מש"ז או' א' מ"ב או' ב' וכן כ"פ כפופה שנחלקה לשנים מותר לתקנה ע"י מעט דיו דאין זה מעשה אומן. גבעת שאול סי' נ"ז והב"ד השע"ת יעו"ש וכן ס"ת שגמרה הסופר קודם יו"ט ותיבות לעיני כל ישראל רשם סביבות האותיות ולא גמרם ורוצים לגמור הספר וליתנו בהושענא רבא מותר להשלימם בחו"ה. שד"ח מ"ע חו"ה או' י"ב:

ז[עריכה]

ז) וס"ת שהיה חסר תפירה בעמודים יבקשו מי שאין לו מה יאכל ויתפרהו. שכנה"ג שם או' ה' עו"ש שם. א"ר שם. בגדי ישע. מש"ז שם. מ"ב שם. והיינו ג"כ ביש להם ס"ת אחר אבל אם אין להם מותר אפי' ע"י פועל שיש לו מה יאכל כמ"ש לקמן סעי' ב' וכ"כ המש"ז שם:

ח[עריכה]

ח) שם. ואפי' להגיה או' אחת וכו' ואם נמצא יתיר בס"ת בחו"ה ויש להם ס"ת אחרת עיין בתשו' פמ"א ח"א סי' ס"ו שכתב להתיר משום דמחיקת האות אעפ"י שהיא מלאכה גמורה מ"מ כיון שאינו עושה מעשה אומן מותר לתקן לצרכי רבים אעפ"י שאין הרבים צריכין לו עתה וראיה מסי' תקמ"ד בתיקון בורות ומעינות של רבים יעו"ש. והב"ד השע"ת. וכ"כ בתשו' זרע אברהם סי' ס"ו. והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ה או' א' יעו"ש. ועי"ש בשע"ת על סעי' ח' שכתב דאפשר שאם היתה האות יתירה באמצע התיבה וצריך גרירה וכתיבה לקרב אותיות המרוחקים שנתרחקו ע"י גרירת היתר משם וצריך למשוך או לעבות האותיות בכדי שיתקרבו נראה שגם זה צריך אימון ואסור בחו"ה אלא שכתב דהכל לפי הענין אם צריך אימון למעשה זו אם לא ואם צריך אימון אף שעתה ההדיוט רוצה לעשות אסור כיון שגוף המעשה צריך אימון ידים ואם יתקן אותה כהדיוט אסור משום שאין זה כבוד התורה יעו"ש:

ט[עריכה]

ט) ואם נמצאת בחו"ה של חג אות אחת קרועה בס"ת של החתן וצריך לשום טלאי מבחוץ ולתקן האות אח"כ נראה דאסור דאינו צריך רבים כי יש ס"ת אחרים והרי גזרו אפי' להגיה או' אחת ומה גם שצריך טלאי והוא מעשה אומן בקי אלא יקראו בס"ת אחר. חיים שאל ח"ב סי' מ"ג או' א' יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט שם. וכ"כ בספרו יוסף אומץ סי' פ"א ועי"ש מ"ש כי אין להקשות על שום רב כ"א מספר שנדפס בזמנו והיתה עמו וקרא בו יעו"ש. וכ"ש דאין להקשות על שום רב עד שיראה הדברים בשורשם וציונם וצביונם:

י[עריכה]

י) שם הגה. ולצורך רבים וכו' גזירת הדיינים והרשאות הוי צורך רבים כמ"ש לעיל סי' תקמ"ד או' ט"ז יעו"ש:

יא[עריכה]

יא) שם הגה. ולצורך רבים יש אוסרים וכו' כ"כ בתה"ד סי' פ"ה וכתב שם דסתם כתיבה שאסרו חכמים חשיבה מלאכת אומן וכו' ומשמע מדבריו דאפי' כתיבה משיט"א שלנו ולצורך רבים אסור אם אינו לצורך המועד יעו"ש אמנם הב"ח חלק עליו וכתב דהדבר פשוט דלא אסרו כתיבה במועד אלא בכתב אשורית שכותבים בהם סת"ם דמעשה אומן הוא אבל כל כתיבה מאשי"ט שלנו אינו מעשה אומן ומשו"ה התירו לכתוב אפי' שאילת שלום וחשבונותיו ומכ"ש דשרי לכתוב לצורך רבים אפי' אינו לצורך המועד ובלא שינוי אלא שכתב דנוהגים לדקדק לכתוב בשינוי והשינוי יהא שהכתב בעצמו לא יהא יפה באותיותיו כמו שהוא נוהג לכתוב יפה בחול אבל אם הכתב יפה כמנהגו בחול אלא שמשנה להתחיל לכתוב בקרן זוית של הנייר אין זה שינוי יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ג' עו"ש או' א' א"ר או' ה' והמיקל לכתוב בלא שינוי במקום שאין מנהג לא הפסיד. ד"מ או' ד' א"ר שם. ועיין לקמן סעי' ז':

יב[עריכה]

יב) שם. הגה. ולצורך רבים יש אוסרים וכו' ויש מתירין וכו' ויש אוסרים ס"ל דסתם כתיבה מעשה אומן הוא והיש מתירין ס"ל דכל כתיבה זולת ספרים תו"מ הוי כמעשה הדיוט שאין אדם מקפיד לכתוב אותם כתיקונן כ"כ כנז"ל. וכ"כ מ"ב או' ד':

יג[עריכה]

יג) שם בהגה. ונהגו להקל בכתב שלנו וכו' היינו משיט"א שלכ"ע אינו מעשה אומן. מ"א סק"ג. ומה שהקשה הט"ז סק"ב על דברי מור"ם הנז' דהכא כתב ונהגו להקל בכתב שלנו ובסעי' ה' כתב שנהגו להחמיר בו עיין מ"א ס"ק כ"א שכתב דבסעי' ה' הוא ט"ס וצ"ל ונהגו להחמיר לשנות וכו' ושכ"ה בד"מ יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' א':

יד[עריכה]

יד) [סעיף ב'] נראה לי שאם אין להם ס"ת כשר וכו'. והיה אם יש בבה"מ ספר כשר אך שדרכם להתפלל תמיד בעזרה של בה"מ במנין בפ"ע ונפסל הס"ת שלהם ע"י איזה קלקול ובבה"מ יש רק ספר אחד שנצרך לעצמם מותרים לתקנו בחו"ה. מ"ב בב"ה. ונראה דה"ה דאם יש בבהכ"נ אחת ב' ג' ספרים כשרים ובבהכ"נ אחרת נפסל ס"ת שלהם דמותר לתקנו לצורך מועד כיון דע"פ הזוה"ק אסור להוליך ס"ת מבהכ"נ זה לבהכ"נ אחר כמ"ש לעיל סי' קל"ה או' ע"ד והגם דיש מתירין אם הולכין עמו עשרה כמ"ש באו' הלז' מ"מ הוי טורח צבור. וכן אם הוא חו"ה של סוכות שצריך ג' ספרים ליום שמחת תורה ואחד מהם פסול דמותר לתקנו דהוי צורך מועד ואין לומר שיקראו בס"ת הכשר ויחזרו ויגללו למקום אחר שצריך לקרות משום דהוי טורח צבור וגם משום שמחת חתנים שכל אחד חפץ לקרות בספר מיוחד וגם יש בזה כבוד תורה:

טו[עריכה]

טו) שם. לקרות בו בצבור מותר להגיהו וכו' דצורך המועד הוא ואפי' מעשה אומן שרי כמ"ש סי' תקמ"ד סעי' ב' מ"א סק"ד. מק"ק סי' נ"ג או' א' מ"ב או' ו':

טז[עריכה]

טז) שם. מותר להגיהו וכו' וה"ה אם חסר אות או תיבה מותר לכתוב או לתקן הטעות דהא אפי' ס"ת שלם מותר לכתוב אם אפשר ע"י סופרים הרבה כמ"ש אח"כ:

יז[עריכה]

טוב) שם. וכן בספרי מקרא וגמ' וכו' תמוה הא יכול ללמוד בהם אפי' אינם מוגהים רק יעשה רושם במקום הטעות ואחר המועד יתקנם וצ"ל דמיירי שמגיה מתוך השכל ולא מתוך ספר אחר ואפשר שאחר יו"ט ישכח עיון הזה והוי דבר האבד. ט"ז סק"ג. והמ"א סק"ה כתב דמיירי שאינו יכול ללמוד מתוכו ע"י הרבה טעיותיו אם אינו מגיה מתחלה וזה נחשב דבר האבד מה שאינו לומד יעו"ש ועוד י"ל דאם אין מתירין להגיה בשעת לימוד חיישינן שמא יתעצל אח"כ מלהגיה ונשאר הטעות והוי דבר האבד:

יח[עריכה]

חי) שם. ואם אין להם ע"ת וכו' וכל היכא דשריא כתיבה דס"ת וחו"מ ודאי שרי נמי כל מעשה תיקונם. מו"ק. והב"ד השע"ת. וכ"כ מ"א סוף הסי' דכל מה שמותר לכתוב מותר לעשות קולמוס ודיו לכך. א"ר או' י"ט ח"א כלל קי"א או' ז' מק"ק סי' נ"ג או' י"ז. מ"ב או' מ"ח:

יט[עריכה]

יט) ואם מותר לשרטט בחו"ה בדבר שהותר לכתוב בחו"ה עיין שכנה"ג בהגב"י או' ט"ז שנסתפק בזה ואין ולאו ורפיא בידיה יעו"ש. אמנם בלקט הקמח כתב לאסור השרטוט שנעשה ליפוי הכתיבה שתהא ישרה ומיושבת באותן הדברים שהותר לכתוב בחו"ה מכתיבה שלנו ורק בתפילין ומזוזות שהותר לו לכתוב מותר גם השרטוט כיון דלא אפשר בלא זה יעו"ש. והב"ד מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ל"ג. תו' חיים על ח"א שם או' ח' מ"ב שם:

כ[עריכה]

ך) שם הגה. וה"ה שאר ספרים ללמוד בהם. ר"ל שצריך ללמוד בהם במועד מותר להעתיקם כדי ללמוד בהם. ועיין בב"י דמשמע שם דוקא אם הוא צורך רבים אבל מדברי מ"א סק"ה והגר"א משמע דאפי' לצורך עצמו מותר, מ"ב או' ט':

כא[עריכה]

כא) [סעיף ג'] כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו. אפי' להניחם אחר המועד. מ"א סק"ו. ח"א שם או' ב' מק"ק שם או' ד' וטעמא שהרי המחבר ס"ל דאסור להניח תפילין בחו"ה כמ"ש לעיל סי' ל"א ואפ"ה כתב מותר לכתוב לעצמו משום דלעצמו לא אסרו חז"ל דבר זה. לב"ש, וכ"כ א"א או' ו' בגדי ישע סק"ו. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

כב[עריכה]

כב) שם. וטווה על ירכו תכלת וכו' וה"ה ביד או בפלך שרי כמ"ש הטור, וכ"כ ב"י דאסיקנא הלכה בין באבן (ור"ל שתולה בחוט כדי שיוכל לשזרו יפה. רש"י) בין בפלך ומשמע דה"ה דלא בעי שינוי דעל ירכו אלא טווה כדרכו יעו"ש. ומ"ש כאן בש"ע וטווה על ירכו וכו' כתב המ"א סק"ח דבא לאשמעינן דבגלגל אסור לטוות דאוושא מילתא טובא אבל באבן או בפלך מותר וכמ"ש המחה"ש יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק"י או' ו' מק"ק שם. מ"ב או' י"א:

כג[עריכה]

כג) שם. וטווה על ירכו תכלת וכו' והא דנקט תנא תכלת עיקר המצוה שהוא פתיל תכלת נקט וה"ה כשאין תכלת מותר ג"כ לטוות הלבן ופשוט הוא והכי נקטינן, ב"ח. וכ"כ ב"י בשם רי"ו דבכל חוטין של ציצית מותר. וזהו שכתב כאן בהגה וציצית ר"ל דבכל חוטין של ציצית מותר. וכ"כ הלבוש. ח"א שם. מק"ק שם:

כד[עריכה]

כד) שם. וטווה על ירכו תכלת וכו' וי"ל זהו דוקא כשצריך במועד ולא דמי לתפילין או תפילין ג"כ שיניחם מיד אחר המועד משא"כ בציצית אין כ"כ חובת גברא, א"א או' ז' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח' מיהו בירושלמי פ"ג דמו"ק איתא בהדיא דגם לטוות כדי להניח לאחר המועד שרי אבל לצורך המועד אפי' לאחרים שרי יעו"ש. וכ"פ מ"ב או' י"ב. ומ"ש הב"ח דוקא לעצמו מותר אבל לאחרים אפי' בחנם אסור כבר חלק עליו הא"ר או' ז' ומה דאיתא בטור אבל לאחרים אסור כתב שם הא"ר אפשר דמיירי דוקא בשכר אסור יעו"ש:

כה[עריכה]

כה) שם. וטווה על ירכו תכלת וכו' וה"ה לתקן מקום תליית החוטין בסוף כדי להניחן במועד שרי. מהריק"ש ז"ל, י"א בהגה"ט:

כו[עריכה]

כו) שם. וטווה על ירכו תכלת וכו' וכל הני דשרי לכתוב ולטוות דוקא בשלא כיון מלאכתו במועד. ב"י בשם הג"א. מיהו בשם רי"ו כתב דאפי' כיון מלאכתו נמי שרי דכיון דדבר מצוה הוא ליכא למקנסיה יעו"ש. ואם א"צ להניחם במועד אסור לו לכתוב (היינו לאחרים) דהואיל וכיון מלאכתו במועד לא שרינן ליה משום שימצא פרנסתו בריוח ועוד דהא בלא"ה י"א דדוקא כשאין לו מה יאכל שרי. מ"א סק"י. א"ר או' ו' מק"ק סי' נ"ג או' ו' ועיין באו' שאח"ז ואו' כ"ט:

כז[עריכה]

כז) שם. ואם אין לו מה יאכל כותב וכו' זהו דעת הרמב"ם פ"ז והגאונים דלא הותר במלאכה זו יותר ממה שהותר בשאר מלאכות שלא הותר בהם אלא אם אין לו מה יאכל דוקא כמ"ש ב"י בשם המ"מ יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ד' ועיין לעיל סי' תקמ"ב או' ט':

כח[עריכה]

כח) שם. כותב ומוכר וכו' היינו אפי' האחרים אינם לוקחים אלא להניחם אחר המועד שרי דלא גרע משאר מלאכות דשרי לבעה"ב לשכור לזה פועל שאין לו מה לאכול וכדלעיל בסי' תקמ"ב סעי' ב' מ"ב או' י"ג:

כט[עריכה]

כט) שם הגה. אם שיהיה לו הוצאותיו יותר וכו' הרב"י ס"ל כמ"ש המ"מ דוקא כשאין לו כלל מה יאכל שרי ורמ"א פסק כרש"י והו"ל למימר וי"א וכו' אלא שדרכו בכך כמ"ש הסמ"ע בח"מ מ"א סק"ט. והא"ר או' ח' כתב דבמקום שאין מניחין אין היתר אלא כשאין לו לאכול כלל אבל במקום שמניחין מותר אף שיש לו לאכול רק שרוצה שיהא לו בריוח ולזה מיושבין דברי רמ"א דלא פליג אש"ע עכ"ל. וכ"כ לחלק המאמ"ר או' ה' והמחה"ש אלא מ"ש שם המחה"ש דאע"ג דא"צ להניחם במועד התירו אפי' להרוחה במקום שמניחים ית' באו' שאח"ז:

ל[עריכה]

ל) שם בהגה. יותר בריוח לשמחת יו"ט. אבל כשאין צריך גם לזה שהוא עשיר אסור לכתוב וליקח שכר אבל לכתוב בחנם בשביל חבירו כדי שיהיה יוכל לקיים בחו"ה מצית תפילין דעת הטור דשרי ואל אחר המועד לכ"ע אסור מ"ב או' ט"ו:

לא[עריכה]

לא) שם הגה. ואם כתבו כדי להניחן במועד בכל ענין שרי. משמע אף ליטול שכר אבל מלבוש משמע דאין היתר אלא כדי שיהא הוצאותיו יותר אבל אם היה עשיר אסור כדלעיל סי' תקל"ט סעי' ד' א"ר או' ח' ועו"ש שכתב להוכיח כן מש"ס וכמה ראשונים דאף כדי להניחן במועד לא התירו אלא דוקא בכדי שיהא הוצאותיו יותר יעו"ש. וכ"כ להוכיח מ"ב בב"ה שאין להתיר לכתוב לאחר בשביל הרוחה במועד כ"א בשביל קיום מצות תפילין בחו"ה אבל לא כשלוקחו בשביל אחר המועד יעו"ש. וכ"פ במ"ב או' י"ד:

לב[עריכה]

לב) שם בהגה. ואינו אוסר רק כתיבה אבל עשייתן שרי. קאי לכותב כדי להניחם אחר המועד דאסור בשכר אלא א"כ אין לו מה יאכל ואהא קאמר דאינו אסור רק הכתיבה אבל עשייתן שרי דכיון דצורך מצוה הוא לא גזרו. נה"ש או' ד' מ"ב או' י"ז. וכ"כ א"ר או' ט' ומאמ"ר או' ו' דקאי אכותב לאחרים להניחם לאחר המועד דאסור ותמהו על דברי הט"ז סק"ה שכתב דקאי על מ"ש כדי להניחם במועד וכו' יעו"ש. ועיין לעיל או' ל':

לג[עריכה]

לג) שם בהגה. אבל עשייתן שרי. דכיון דלצורך מצוה הוא לא גזרו כל כך. מ"א סק"י. וגם אינו מעשה אומן לא גזרו כ"כ ושרי אפי' א"צ להניחן במועד. מחה"ש:

לד[עריכה]

לד) שם בהגה. אבל עשייתן שרי. היינו להכניסן בבתים ולתפור דכיון דאין בזה טירחא מרובה ולצורך מצוה שיהיו מזומנין ללובשן אחר המועד התירו:

לה[עריכה]

לה) [סעיף ד'] מותר לכתוב חשבונותיו וכו'. והטעם כתב הרמב"ם בפ"ז מפני שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתיקונם מאד ונמצאו כמעשה הדיוט. והרשב"א בתשו' כתב הטעם משום שמא לא יזכור ויאבד ממנו. והמ"מ כתב הטעם בשם הרמב"ן מפני מלאכת הדיוט וצורך המועד הותרו יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב שלדעת הרמב"ם צ"ל שאם אינם לצורך המועד אע"פ שמעשה הדיוט הוא לא היו מתירים חכמים וכמ"ש בסי' תקמ"א גבי ההדיוט תופר כדרכו ומיהו לדברי הרשב"א דמפרש טעמא משום דבר האבד אפי' אינם לצורך המועד שרי עכ"ל. וכתב הט"ז סק"ו דבכתיבה דידן שהוא משיט"א יש לסמוך להקל כטעם הרשב"א, וכ"כ א"ר או' יו"ד. אבל אם אינו דבר האבד אסור אלא א"כ הוא לצורך המועד שצריך לחשוב מה שמוציא על המועד דאז שרי לכתוב בכתב שלנו דהוי מעשה הדיוט. מ"א ס"ק י"א. ח"א כלל קי"א או' ג' מק"ק סי' נ"ג או' ז' מ"ב או' ח"י:

לו[עריכה]

לו) וכתב בשלחן עצי שטים דכל הדינים המבוארים בש"ע דמותר לכתוב בחו"ה חוץ מסת"ם כיון דליכא הפסד אם יכתוב בשינוי צריך לכתוב ע"י שינוי דהיינו בכתב משיט"א ולא בכתב אשורית כמ"ש הט"ז סק"ו דאפי' דבר האבד אי ליכא פסידא בשינוי יעשה בשינוי וגם כאן לא ישכח אף אם יכתוב בכתב משיט"א עכ"ל. והב"ד מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"א. תו' חיים על ח"א שם או' ג' ועיין לעיל או' י"א שכתבנו דגם בכתב משיט"א צריך שינוי במקום שנהגו לשנות אבל במקום שלא נהגו אין לחוש יעו"ש:

לז[עריכה]

לז) שם. מותר לכתוב חשבונותיו וכו' כסוחרים שחשבונותיהם כתובים בספרי החשבונות שלהם ורוצים לתקנם ולסדרם בחו"ה לכ"ע אסור. מהריב"ל סי' ס"א. כנה"ג בהגה"ט עו"ש או' ב' מ"א ס"ק י"א. א"ר או' יו"ד. מק"ק שם. מ"ב שם. ונראה אפי' חשבונותיו שאין כתובים אסור לכוין במועד ואף שכותבן בכתב משיט"א. א"ר שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ג. מ"ב שם:

לח[עריכה]

לח) שם. מותר לכתוב חשבונותיו וכו' אבל לכתוב חשבון תקופות בחו"ה אסור. הרשב"א בתשו' ח"ג הנד"מ סי' רמ"ג. והב"ד ב"י, לבוש סעי' ט' עי"ש או' ב' מ"א ס"ק כ"ו. ומה שהקשה ע"ז המו"ק כבר יישב המחב"ר או' א' שהרשב"א מיירי במי שהוא בקי וידוע אצלו חשבון התקופות ואין זה דבר מחודש ויכול לעשותו אחר המועד יעו"ש:

לט[עריכה]

טל) ולהדפיס ספרים במועד אף ע"י גוי אסור. מו"ק. מחב"ר או' ב' אבל לסדר האותיות מותר אפי' ע"י ישראל ולקשור האותיות המסודרות שלא יתפרדו אסור וכן אסור להפריד האותיות מחבור סדורים אחר ההדפסה להחזירם אל מקומם בתיבה המסודרים. מו"ק שם. והב"ד השע"ת, ועיין לעיל סי' תקל"ז או' ז':

מ[עריכה]

מ) שם הגה. וה"ה הכתבים שכותבים וכו' דהוי דבר האבד שמא ישכח. ב"י. לבוש. ח"א כלל קי"ג או' ג' מק"ק סי' נ"ג או' ח' מ"ב או' י"ט. לפיכך אפי' שלא לצורך המועד מותרים. לבוש. מק"ק שם. ודוקא בכתב משיט"א. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ד. ופשוט דה"ה הסחורות שמותר למוכרן בחו"ה כגון שהם לצורך המועד וכנ"ל בסי' תקל"ט, סעי' יו"ד וי"א מותר החנוני לכתוב ההקפות שמקיף כדי שלא ישכח, מ"ב שם:

מא[עריכה]

מא) [סעיף ה'] מותר לכתוב שטר קדושין וכו'. וטעמא דשרי למיכתב כל הני כתב הרמב"ם בפ"ז דאגרות של רשות מפני שאין אדם נזהר בתיקונם מאד והו"ל כמעשה הדיוט. והראב"ד כתב הטעם משום דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבד. והמ"מ בשם הרמב"ן כתב הטעם משום דמעשה הדיוט הן דכל הדיוט כותב מה שיזדמן לו ולפיכך א"צ שינוי. וגיטין ושוברות ומתנות כתב הרמב"ם שם הטעם דשרו משום דכצרכי רבים הם. ושאר מפרשים פירשו שהוא משום דבר האבד. ובאינך כתב הרמב"ם הטעם דשרו מפני שהם דברים דשייכי לב"ד וכשם שמותר לדון כך מותר לכתוב כל הדברים דשייכי לב"ד. והתו' כתבו דכל הני הוי דבר האבד פן ימות הנותן או העדים או ב"ד או תלך למדינת הים. וכ"כ נ"י על הרי"ף ורי"ו. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ז. וכתב המ"א ס"ק י"ז דלטעם דבר האבד אפי' מעשה אומן שרי. וכ"כ א"א או' י"ז. ומ"מ נכון לכתוב משיט"א חוץ מגיטין כמ"ש לעיל או' ל"ו:

מב[עריכה]

מב) שם. שטר קדושין. שכותב בשטר הרי את מקודשת לי דאשה נקנית בשטר. רש"י מו"ק י"ח ע"ב. ועיין ריש מס' קדושין:

מג[עריכה]

מג) שם. ושטר פסיקתא. כמה זה נותן לבנו וזה לבתו. מ"א ס"ק י"ב. והוא כמו תנאים שכותבין בזה"ז. א"א או' י"ב. ועיין בהגה שמפרש כל אלו הדברים ואפשר שלפני מ"א לא היה כתוב זה בהגה בש"ע:

מד[עריכה]

מד) שם. דייתקי. מתנת שכיב מרע. מ"א ס"ק י"ג. ופי' דייתיקי שטר דא תהא למיקם ולהיות כמ"ש בהגה. ומתנות ר"ל שטר מתנת ברי:

מה[עריכה]

מה) שם. פרוזבלין. ר"ל שטר פרוזבול שלא ישמט החוב בשביעית ופי' כמ"ש בהגה:

מו[עריכה]

מו) שם. ומיאונין. היינו שטרי מיאונין והיא ליתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה ויוצאת ממנו במיאון בעלמא שתאמר אי אפשי בו וכותבין ע"ז שטר מיאון כמ"ש בא"ה סי' קנ"ה סעי' ג' וסעי' ז' יעו"ש:

מז[עריכה]

מז) שם. ושטרי בירורין. שכותבין זה בורר לו א' וזה בורר לו א' או שטרי טענתם. מ"א ס"ק י"ז:

מח[עריכה]

מח) שם. ושטרי בירורין. ולכתוב גזירת הדיינין ושטר הרשאה לאיש שברח בממון חבירו מותר וטוב לעשות היותר צנעה שאפשר. רשד"ם חא"ח סי' כ"ז והרש"ך ח"א סי' קי"ג אלא שכתב שם שאם היה הדבר בטוח שיחזור לעירו שיצא משם לא היה רוצה להתיר. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' ג' מ"א שם. מק"ק סי' נ"ג בליקוטי רימ"א או' ך' מ"ב או' כ"ה. ובשלחן עצי שטים כתב דבאלו ג"כ אינו מותר לכתוב רק בכתב משיט"א כיון דליכא פסידא בזה. ליקוטי רימ"א שם. ועיין לעיל או' ל"ו. ועוד עיין לעיל סי' תקמ"ד או' ט"ז:

מט[עריכה]

מט) שם. ופסקי דינין. היינו גזירות ב"ד כמ"ש בגמ' מו"ק י"ח ע"ב ופירש"י שם. ור"ל מה שפוסקים הדיינין:

נ[עריכה]

נ) שם הגה. ומותר לכתוב כתובה וכו' מטעם דבר האבד שמא יצא ערעור בהסכמת תנאיהם. ב"י בשם הכלבו. מ"א ס"ק י"ח. ומיירי שנשא ערב הרגל כמ"ש ב"י בשם הכלבו ומ"א שם דהא אסור לישא בחו"ה כמ"ש לקמן רסי' תקמ"ו יעי"ש. והגם דאסור להתייחד עם אשתו בלא כתובה כמ"ש בא"ה סי' ס"ו סעי' א' כתב המחה"ש דצ"ל שהיה שעת הדחק שאז רשאי לסמוך להתייחד על עידי קנין או על התפסת מטלטלין לכתובה בשעת הדחק וכמ"ש שם בא"ה סעי' א' בהגה וסעי' ב' יעו"ש:

נא[עריכה]

נא) וכתב שם המ"א דבמדתינו שכותבין כל הכתובות בשוה אסור לכתוב אבל תוספות כתובה שרי עכ"ל, ור"ל מה שמוסיף הבעל מרצונו דגם בזה יש לחוש לערעור או לחזרה אבל תו' שליש על הנדן בזה אין לחוש לחזרה או לערעור דהא ודאי יש בידם כתבי התנאים שמבואר בהסכמה כמה נתן אבי האשה לנדן וממילא צריך להוסיף שליש כמבואר באה"ע וליכא למיחש מידי ואסור. מחה"ש. ועיין באה"ע סי' ס"ו סעי' י"א ובית שמואל שם או' כ"ג וחלקת מחוקק או' מ"ג יעו"ש:

נב[עריכה]

בנ) שם בהגה. ויש אוסרים. דהוי כמו שטר חוב. ט"ז סק"ט. מ"א ס"ק י"ט. והלכה כדיעה ראשונה. א"א או' י"ט. מ"ב או' כ"ט. ואין להקל כ"א בכתב משיט"א, מ"ב שם, ועיין לעיל או' ל"ו:

נג[עריכה]

גנ) ואם יש נשואין אחר יו"ט ואפשר שלא יהיה אז סופר בעיר דמותר להכין הכתובה בחו"ה דהוי דבר אבוד ועכ"פ לא יכתוב הזמן ביום הכתיבה דהו"ל מוקדם. ט"ז שם. מש"ז או' ט' מק"ק סי' נ"ג בליקוטי רימ"א או' כ"א. ומחזיר גרושתו דמותר בחו"ה כמ"ש לקמן סי' תקמ"ו סעי' ב' לכ"ע מותר לכתוב כתובה דזמניה הוא:

נד[עריכה]

דנ) שם. ואגרות שאלות שלום וכו' הטעם מפני שאין אדם נזהר מאד בכתיבתו בתיקונן וכמעשה הדיוט הוא ומקרי צורך המועד קצת מה ששואל בשלום חבירו. דאל"כ אסור אף מעשה הדיוט כדלעיל בסי' תקמ"א. מש"ז או' יו"ד, מ"ב או' ל':

נה[עריכה]

הנ) שם. אפי' על פרקמטיא וכו' ואפשר הטעם דהתירו בפרקמטיא משום דאם אינו כותב עתה שישלחו לו יתייקרו אח"כ ולא ימצא כדי פרנסתו וכמ"ש לעיל סי' תקל"ט סעי' ט' גבי מי שצריך לקנות יין וכו' יעו"ש, או ששולח לשאול על ערך הפרקמטיא שמא יוזלו אח"כ או יוקירו וכדי לדעת היאך יכין פרנסתו:

נו[עריכה]

ונ) שם. שאינה אבודה, אבל על דבר האבד מותר בלא שינוי כמ"ש רסי' תקל"ז, מ"א סק"ך, והגם דלדעת הש"ע כל סעי' זה מותר לכתוב בלא שינוי ואפי' בסחורה שאינה אבודה כתב זה לומר דבדבר האבד מותר לכתוב בלא שינוי אפי' לפי מ"ש בהגה ונהגו להחמיר וכו' וכמ"ש המחה"ש יעו"ש, ומיהו נכון לכתוב בכתב משיט"א וכמ"ש לעיל או' ל"ו יעו"ש, ומ"מ בכל גוונא אין להקל כ"א כשלא כיון מלאכתו במועד. מ"ב או' ל"א:

נז[עריכה]

זנ) ואם שלח שלוחו ליריד מותר למשלח לכתוב לו אגרת בענין סחורתו לכ"ע דהוי דבר האבד. ח"א כלל קי"א או' ח' והיינו כשלא כיון מלאכתו במועד. מ"ב או' מ"א:

נח[עריכה]

חנ) שם הגה. ויש אוסרים בשאילת שלום. וכ"ש בפרקמטיא ודלא כהט"ז. א"ר או' י"ג מאמר או' ח' נה"ש או' ו' מ"ב או' ל"ג:

נט[עריכה]

טנ) שם הגה. ונהגו להחמיר לשנות אפי' וכו' כצ"ל וכ"ה בד"מ. והשינוי הוא שכותבין באלכסון ואע"ג דלא דלא מקרי שינוי אלא כשגוף האותיות שבורין מ"מ כיון דמדינא מותר לכתוב אגרות שלום בלא שינוי כמ"ש הרב"י אלא שנהגו לשנות די בשינוי זה אבל כתבים האסורים לכתוב אסורים אפי' באלכסון עכ"ל ד"מ. והב"ח כתב דמשיט"א לא מקרי כתב כלל. וכ"כ האגודה וכ"כ ב"י בשם רי"ו ואו"ח ור"ת ואפשר דמטעם זם נהגו להקל בכל הכתבים ויש להם על מה שיסמוכו וקצת נוהגין לעשות שורה העליונה עקומה. מ"א ס"ק כ"א. א"ר או' י"ד. ח"א כלל קי"א או' ד' מ"ב או' ל"ד ואו' ל"ה. ועיין לעיל או' י"א ואו' ב':

ס[עריכה]

ס) ולענין כתב עכו"ם עיין לעיל סי' ש"ו או' פ"ה שכתבנו דלהרבה פו' הוי דאורייתא וכ"כ מחה"ש בסי' זה ס"ק כ"א וע"כ כתב דיש להחמיר בו יותר מכתב משיט"א בחו"ה יעו"ש. ומיהו אפשר דאין זה תלוי בחיוב דאו' אלא במעשה אומן ולא הוי מעשה אומן אלא דוקא כתב אשורית וכן מוכח ממ"ש לעיל או' י"א ואו' י"ב יעו"ש. ועיין שד"ח מע' חו"ה או' י"א:

סא[עריכה]

סא) כותבי הזמנות ונועלין שכר נראה שצריך להוציא אותו לצורך יו"ט. ט"ז סוף סק"י בשם רש"ל:

סב[עריכה]

סב) [סעיף ו'] אין כותבין שטר חוב וכו'. מפני שיכול להמתין מלכותבן עד אחר המועד. טור לבוש:

סג[עריכה]

סג) שם. אין כותבין שטר חוב וכו' ואם כבר נתן לו המעות אפי' בפני עדים וקנין מותר לכתוב דיש לחוש שמא ימותו העדים ויכפור אח"כ ולא גרע משטר מתנה כמ"ש סעי' ה' מ"א וא"א ס"ק כ"ב. ח"א כלל קי"א או' ה' מק"ק סי' כ"ב או' י"א. מ"ב או' ל"ו:

סד[עריכה]

סד) שם הגה. והלוה צריך למעות. למועד. טור. לבוש. ומיהו המ"א ס"ק כ"ג כתב לדקדק מדברי רמ"א שדילג תיבת למועד דאפי' צריך עתה המעות לדברים אחרים שרי דהו"ל לדידיה דבר האבד אבל אם א"צ עתה אלא לאחר המועד לכ"ע אסור יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ז. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב או' ל"ז. ואם לא ימצא אחר המועד מעות ללוות מותר לכתוב דהו"ל דבר האבד. מ"א שם א"ר שם ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

סה[עריכה]

סה) שם. או שאין לו לסופר מה יאכל וכו' עיין לעיל סי' תקמ"ב סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

סו[עריכה]

סו) שם הגה. ומותר לכתוב שטר מכירה וכו' והיינו כשמכר לצורך המועד כמ"ש לעיל סי' תקל"ט סעי' י"ב אבל כשמכר קודם למועד אסור לכתוב במועד אעפ"י שיש לחוש שיחזרו בהם כמו שטרי אריסות דאסור. מ"א ס"ק כ"ד א"ר או' י"ז ח"א שם. מק"ק שם או' י"ב. מ"ב או' ט"ל. מיהו אם היה לו אונס ולא היה יכול לכתוב קודם מועד שרי. ב"י בשם התו' וה"ה באריסות וקבלנות שזכר רמ"א כאן לאיסור בנעשה קודם מועד אם היה אנוס ולא יכול לכתוב קודם מועד שרי. ט"ז ס"ק י"א. א"ר שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

סז[עריכה]

סז) ואם המוכר צריך למעות ואין הלוקח רוצה ליתן לו כל זמן שאין כותב לו שטר מכירה נראה דמותר וכנז"ל לענין הלואה. מ"ב שם:

סח[עריכה]

סח) שם הגה. ומותר לכתוב שטר מכירה וכו' וה"ה שטר שותפות שאפשר לחזור בהם. מהריק"ש. י"א בהגב"י זכ"ל או' ח':

סט[עריכה]

סט) [סעיף ז'] כל הדברים שמותר לכתב וכו'. היינו המבוארים לעיל סעי' ה' או שהוא דבר האבד:

ע[עריכה]

ע) שם. אפי' בלא שינוי מותר. עיין לעיל או' ל"ו:

עא[עריכה]

עא) שם. אפי' ע"י שינוי אסור. היינו שעושה שינוי בידו בשעת הכתיבה או שעושה שורות עקומות והכתב עצמו אין בו שינוי זהו שאסור אבל אם יש שינוי בכתב עצמו דהייני חתיכות ושבורות באמצעיתן והיו"ד יעשה אותה כעין עיגול קטן מותר. וה"ד בכתב גס אבל לא בכתב משיט"א וכמ"ש בסמוך. ט"ז ס"ק י"ב. ומ"ש אבל לא בכתב משיט"א וכו' ר"ל לפי מ"ש בסק"י דבכתב משיט"א יש להקל אפי' בלא שינוי יעו"ש וכ"כ הלב"ש. א"ר או' ח"י. מ"ב או' מ"ג. ועיין לעיל או נ"ט:

עב[עריכה]

עב) שם הגה. ובלוחות של שעוה מותר וכו' ואפשר דה"ה בלוחות שלנו. מ"א ס"ק כ"ה. מק"ק סי' נ"ג או' י"ד. מ"ב או' מ"ד. ומה שכותבין בקנה עופרת על הלוחות מעופצים בסיד וכדומה אפשר דשרי. א"א או' כ"ה. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ט. מ"ב שם:

עג[עריכה]

עג) [סעיף ח'] מי ששלחו לשאול ממנו וכו'. כ"כ ב"י בשם הרא"ש. ונראה שהרא"ש ז"ל היה כותב כתב אשורית ולכך הוצרך לבקש היתר לכותבה ולהעתיקה ושאילו היה כותב ככתיבה דילן לא היה צריך לכל זה שהרי הוא ז"ל התיר לכתוב אגרת שלום לחבירו ובלא שינוי כדמפרש הרב"י א"כ לא גרע תשו' שאלה מאגרת שאלת שלום דלית בה לא צד מצוה ולא צורך מועד. שו"ג או' י"ט:

עד[עריכה]

עד) שם. ואין השליח רוצה להתעכב עד אחר המועד וכו' משמע אפי' אם היא שלא לצורך המועד והוי דבר האבד דשמא אח"כ לא ימצא ביד מי ישלחנה וכאוקימתא ראשונה שכתב ב"י. וכ"כ מ"ב או' מ"ה. וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' שנ"ז שלהשיב תשו' הוא צורך רבים ואפי' אינה לצורך המועד מותר לכתוב דכתיבה א"צ אומנות כ"כ והגהת ס"ת שאני שצריך אימון גדול לכתוב כתב אשורית דומה לכתב הספר ושלא תדבק אות באות יעו"ש. והביאו השע"ת:

עה[עריכה]

עה) שם. וכן מותר להעתיקה וכו' ר"ל להעתיקה שתשאר אצלו שלא ישכחנה:

עו[עריכה]

עו) ולתקן קונטרסין לכתוב אחר המועד אסור. רוקח סי' ד"ש. ב"י. מ"א ס"ק כ"ו. אבל לתקן הכתובות שהן בלתי מסודרות שלא היו הסימנים מסודרים זה אחר זה ולא חיברם לא בתפירה ולא בדבר אחר מותר דאין זו מלאכה מיוחדת לאחר המועד דוקא דאפי' במועד זקוק לה אם ירצה לראות איזה דין או דבר בכתביו ואם לא יהיה מסודר לא ימצאהו על נקלה וכשהקוטריסים מתוקנים והם מסודרים והיה כל מבקש ימצאנו בנקל בלי טורח. שכנה"ג בהגב"י או' ט"ו. א"ר או' י"ט:

עז[עריכה]

עז) וספר הצריך במועד מותר לתקן ולכרוך בעצמו וכ"ש ע"י עכו"ם דהוי דבר האבד. א"א או' כ"ו מ"ב או' מ"ח. ואם מותר לעשות קולמוס ודיו ולשרטט עיין לעיל או' ח"י ואו' י"ט:

עח[עריכה]

עח) שם. ואם שמע דבר חדוש מותר לכתבו וכו' וה"ה דמותר לשמוע לכתחלה כדי לכתבו. גם אין חילוק בין אם שמע החידוש מאחר או חידשו הוא עצמו דהרבה זימנין מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר ואינו יכול לחדשו אח"כ. ואפי' בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכלתו אין שייך לומר בזה ימתין עד אחר יו"ט ואז יכתוב החידוש דאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים ואם יתעכב בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד גדול מזה שמאבד הזמן. ט"ז ס"ק י"ג. מאמ"ר או' יו"ד מ"ב או' מ"ז. ועיין עוד באו' שאח"ז:

עט[עריכה]

עט) [סעיף ט'] ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו וכו'. כ"כ ב"י בשם כמה פו' זולת הרשב"א שמחמיר בזה כמבואר בב"י ופסק בש"ע כרוב פו' וכ"ה דעת האחרונים וכתב בשכנה"ג סוף או' י"ג דעל סמך הוראה זו כתב בחו"ה כמה פסקים מחודשים. והב"ד השו"ג או' ג' וכתב דכן נהג הוא אחריו. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ג שראה למו"ח הב"ח שכתב חיבוריו גם בחו"ה אלא שכתב שהכותב חידושים בחו"ה יזהר שלא לכתוב אותיות של כתיבה גסה (ר"ל אשורית) רק משיט"א ואם יצטרך לאות גס יכתבנו בדרך חיתוך ושבירה יעו"ש. והב"ד א"ר שם. וכן אמר לו המגיד למרן ז"ל דמותר לכתוב ד"ת בחו"ה דדבר האבד הוא ולאפוקי מאן דאסר כמ"ש במגיד משרים פ' צ"ו דף ל' ע"ד יעו"ש. וכ"כ בשו"ת רבינו יעקב הלוי ממרויש ז"ל סי' ל"ב והיא בסוף הרדב"ז ח"ה שהיה שואל ומשיבין לו מן השמים ששאל על החכמים שכותבים בלא שינוי אם יפרשו פסוק או הלכה ומחדשין בה חידוש וכדי שלא ישכחו כותבין אותו חידוש בחו"ה ואו' שאין לך דבר האבד גדול מזה. והשיבו אוהב ה' שערי ציון שערים המציינים בהלכה שמחדשים חידוש בהלכה ומעמודים אותה על בירור אותן שערים נאהבין לפני המלך הגדול יותר מכל משכנות יעקב המקיימים בהם שאר מצות וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ובפסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך העליון וז"ש אגרא דשמעתתא סברא. והדברים והמחשבות ההם הם כמרגליות היקרות בעיניו ואם על אבידת כסף א' או שוה כסף התירה התורה לעשות מלאכה בחו"ה כ"ש שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות ההם לכתבם ולחתמם למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל שכר עליהם יעו"ש. והב"ד הברכ"י או ב' ושע"ת. ואגב באתי להעיר כי צריך האדם להזהר ברוחו בכל מה דאפשר שלא לעשות השגות על אחרים ובפרט אם לא הגיע למדרגה זו וכבר ידעת משז"ל במס' סנהדרין (דף צט) על המלבין פני חבירו ברבים והמבזה חבירו לפני ת"ח והמתכבד בקלון חבירו אלא יש לעשות בחכמה בכל מה שאפשר שהדבר יובן מאליו ובפרע אם מכוין לקנטר או להתכבד ח"ו ראו שאני חכם ונכתב בספר כי בכ"ז שיזכירו הדבר ההוא ענוש יענש עד עולם כ"ז שהספר קיים וכבר כתבנו תוכחה ע"ז במקום אחר והזהר ברוחך אם בעל נפש אתה. ואף אם ישיגו עליך אחרים בדבר שאינו כן תשתוק ולא תבייש אחרים כי אח"כ הדבר יובן מאליו וה' ישלם לך:

פ[עריכה]

פ) [סעיף י'] דנין בין דיני ממונות וכו'. ומבואר בירושלמי דהוא משום צרכי רבים. ב"י. לבוש. ואעפ"י שבכל פעם הוא איש מיוחד מ"מ כיון שמזדמן תדיר מקרי צרכי רבים. מיא ס"ק י"ז:

פא[עריכה]

פא) שם. דנין בין דיני ממונות וכו' י"ל דמיירי ברצון שני בע"ד וברצון ב"ד וקמ"ל אף דבשבת ויו"ט אין דנים משום גזירה שמא יכתוב בחו"ה שרי. מחה"ש סי' תקל"ט סק"ה. דאלו לכפות לפעמים אין יכול לכפות לבע"ד בניסן ותשרי כמ"ש בחו"מ סי' ה' יעו"ש:

פב[עריכה]

פב) שם. בין דיני נפשות וכו' הש"ע העתיק לשון הברייתא ומיירי בזמן הבית שהיתה סנהדרין נוהגת וכמבואר שם בגמ' מו"ק י"ד ע"ב:

פג[עריכה]

פג) [סעיף יא'] מותר לקבול וכו'. עיין לעיל סי' תקל"ט סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון