אליה רבה/אורח חיים/תקמה

אליה רבה ‏ אורח חיים תקמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] של שעוה וכו'. אפשר דהוא הדין בלוחות שלנו (מגן אברהם). אבל כתב וכו'. רבינו תם התיר לכתוב בכתיבת משקין שהוא כתיבה דקה (בית יוסף), וראיתי בדרכי משה ופרישה שהבינו פירושו כתב משיט"א, ולי נראה דאפשר דמיירי במשקין ממש כמו שכתב סימן ש"מ סעיף ד'. כתב בשיירי כנסת הגדולה שירטוט אין ולאו ורפיא בידו:

ב

[ב] ואפילו להגיה וכו'. אבל מותר להפריד התיבות הדבוקים וכן אפילו חסר אות אחת שלימה ורישומה ניכר מותר להעביר הקולמוס עליה וספר תורה שהיה חסר תפירה בעמודים יבקשו ממי שאין לו מה יאכל ויתפרנו (שיירי כנסת הגדולה), והיכא דאסור אפילו נמצא טעות במועד אסור (ב"ח) ומשמע אף שנמצא בתוך קריאת התורה בבית הכנסת אין להגיה כיון שיש ספר תורה אחרת לאפוקי לאו צורך מועד אלא יוציא אחרת:

ג

[ג] [לבוש] שאר כתבי וכו'. תמוה הא יכול ללמוד בהם אפילו אינם מוגהים רק יעשה רושם במקום הטעות וצריך לומר דמיירי שמגיה מתוך השכל ולא מתוך ספר אחר ואפשר שאחר יום טוב ישכח עיון הזה והוי דבר האבד (ט"ז), ומגן אברהם תירץ דמיירי שלא יוכל ללמוד מתוכו אם אינו מוגה:

ד

[ד] לכתבה וכו'. והוא הדין שאר ספרים ללמוד בהם (רמ"א):

ה

[ה] [לבוש] ונוהגין להקל וכו'. והב"ח מנהגנו במדינות אלו שלא לכתוב כלל בלא שינוי והשינוי יהא שהכתב עצמו לא יהא יפה באותיות כמו שהיה נוהג בחול אבל במה שהתחיל בקרן זויות אינו שינוי, עד כאן, ובמקום שאין מנהג אין להחמיר (דרכי משה), ועיין ס"ק י"ד. גזירת הדיינים והרשאה הוי צרכי רבים אפילו שלא לצורך מועד, כנסת הגדולה בשם הש"ך, וצריך עיון במקור, ובמה שכתב עוד בשמו אם בטוח שיחזור לעירו אין להתיר עיין מגן אברהם ס"ק י"ז:

ו

[ו] טווה וכו'. ואפילו כיון מלאכתו שרי כיון דדבר מצוה ליכא למיקנסיה (בית יוסף ודרכי משה), ומגן אברהם החמיר כשאינו לצורך המועד וכן בתפילין:

ז

[ז] [לבוש] בהן בפלך וכו'. אבל השולחן ערוך כתב על יריכו משמע דבעי שינוי ובאמת תמה הט"ז הא הטור והרמב"ם ובית יוסף פסקו דלא בעי שינוי ומגן אברהם נראה שמתרץ דבא לאשמעינן דבגלגל אסור לטוות דאוושא מילתא טובא אבל לעולם לא בעי שינוי ודחוק גם הוא נגד סוגיות הש"ס מועד קטן דף ט', ולעניות דעתי דעת השולחן ערוך בהג"ה דדוקא תכלת שהוא דבר מועט אבל כל החוטין של ציצית צריך שינוי ואף שכתב תכלת בשולחן ערוך סמך על המבין דמיירי בכל חוטי ציצית דאין תכלת בזמן הזה, ואפשר שזה כוונת רמ"א שהוסיף ציצית, ומכל מקום לדינא נראה לי עיקר כלבוש דאף בכל חוטי ציצית אין צריך שינוי וכן כתב רבינו ירוחם. כתב הב"ח מדנקט במשנה תכלת לציציותיו למד הטור דאסור לאחרים אף בחינם דלא דמי לתפילין דהוי חובת הגוף, עד כאן, אבל מסידור דברי הלבוש מבואר דמותר לאחרים כמו בתפילין, ונראה לי דסבירא ליה דר' יהודה הוא דאמר לציציותיו וטוה לציציותיו ולאחרים בטובה משמע דאף בציצית שרי בחינם, ואפשר דר' יהודה ור' יוסי מודים לזה גם הטור אפשר דמיירי דוקא בשכר אסור וכן מצאתי מבואר בירושלמי שם:

ח

[ח] [לבוש] או במקום שמניחין וכו'. פירוש דבמקום שאין מניחין אין היתר אלא כשאין לו לאכול כלל אבל במקום שמניחין מותר אף שיש לו לאכול רק שרוצה שיהא לו בריוח ולזה מיושבין דברי רמ"א דלא פליג אשולחן ערוך, ומגן אברהם תמה ונדחק לחינם. כתב רמ"א אם כתבם כדי להניחן במועד בכל ענין שרי, עד כאן, משמע אף ליטול שכר אבל מלבוש משמע דאין היתר אלא כדי שיהא הוצאותיו יותר אם היה עשיר אסור כדלעיל סימן תקל"ט סעיף ד' וכן נראה לי עיקר דסמ"ג שהביא בית יוסף מירושלמי שממנו הוציא רמ"א דינא דמיירי דוקא בהכי וכן משמע בטור וכן משמע בבית יוסף סימן תקמ"ב וכן ראיתי בשלטי גיבורים מריא"ז דף שצ"א, גם נראה לי ראיה מש"ס [מועד קטן] דף י"ט דקאמר אורי רב לרב חננאל וכו' הלכה כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו והך עובדא מיירי להניחן במועד כמבואר בירושלמי שם בסמ"ג אפילו הכי אין היתר אלא כדי פרנסתו, ועוד דלרבה בר בר חנה שהביא בתשובת הרא"ש כלל כ"ג אסור להדיא לאחרים אף להניחן במועד, ועיין בתשובת מנחם עזריה סימן ק"ח:

ט

[ט] [לבוש] וגם במקום שאמרו וכו' אבל העשייה וכו'. משמע אף לעשות, נראה לי אחר מועד מותר ולא דמי למה שכתב רוקח דאסור לתקן קונטרסים לכתוב אחר מועד דהכא מצוה גמורה היא לא גזרו כל כך, ועוד נראה לי ראיה ברורה דהא תוס' דף י"ט דייקא הכא מדלא הזכיר במשנה עשייה רק כתיבה ומתניתין איירי על כרחך לירושלמי הנזכר לעיל על אחר מועד ודו"ק וכן מוכח מרמ"א ולאפוקי ממה שכתב הט"ז דדוקא לצורך מועד מותר, לא דק גם מה שהבין ברמ"א דכתיבה לצורך מועד כשיש לו מה יאכל לא דק שהרי כתב בכל ענין שרי כמו שכתבתי לעיל ועוד מוכח ברמ"א שם למעיין ואם כן דכתיבה מותר בכל ענין לצורך מועד אם כן הא דאוסר בכתיבה ומתיר בעשייה מיירי על כרחך אף לאחר מועד:

י

[י] [לבוש] מעשה הדיוט וכו'. לפי זה אם דוקא לצורך מועד כמו שכתב סימן תקמ"ד סעיף י"ב וליש אומרים מותר שלא לצורך מועד והכי קיימא לן, ואם חשבנותיו כתובים כבר רק שרוצה לסדרן אסור (ריב"ל) וכן כתב כנסת הגדולה שדרש לעם שאסור, ונראה אפילו חשבנותיו שאין כתובים אסור לכוין במועד אף שכותבן בכתב משיט"א הא נוהגין להחמיר בסעיף ה' ועיין ס"ק ה' י"ד:

יא

[יא] פסיקתא. כמה זה נותן לבנו וזה לבתו דהיינו תנאים ועיין סימן תקמ"ו ואגרת מזון שקיבל עליו לזון בת אשתו:

יב

[יב] [לבוש] ועוד וכו'. ואחרונים הסכימו לטעם דתוס' ונימוקי יוסף דדבר האבידה לא פן ימותו העדים או בית דין או הנותן ולכן אפילו מעשה אומן שרי:

יג

[יג] ויש אוסרין בשאילת וכו'. משמע דמודה בפרקמטיא ותימא דמאן דמחמיר בשל שלום אוסר גם בזה (ט"ז), ולעניות דעתי לא קשה מידי דהא בסברא ראשונה כתב ואפילו על פרקמטיא וכו' הרי דיותר סברא להתיר בשאילת שלום מפרקמטיא ואם כן כיון שכתב ויש אוסרים בשאילת שלום כל שכן דאוסרין בפרקמטיא:

יד

[יד] [לבוש] ונוהגין להחמיר וכו'. ואחרונים העידו על המנהג להקל בכתב משיט"א והמחמיר יחמיר לעצמו:

טו

[טו] [לבוש] ויש מתירין וכו'. וכן הסכמת הט"ז:

טז

[טז] צריך מעות וכו'. ומגן אברהם פירש אפילו צריך עתה המעות שלא לצורך המועד לדברים אחרים שרי דהוה ליה דבר אבד ומיהו אם אין צריך עתה אלא לאחר המועד לכולי עלמא אסור ואם לא ימצא אחר המועד מעות ללות מותר לכתוב:

יז

[יז] שטר מכירה וכו'. דוקא במועד אבל כשמכרה קודם מועד אסור לכתוב במועד ומה שכתב אבל שטרי אריסות וכו' לאו דוקא אלא הוא הדין מכירה מיהו אם היה אונס ולא היה יכול לכתוב קודם מועד מותר בכולם וכן משמע בבית יוסף ואחרונים:

יח

[יח] ועל ידי שינוי וכו'. פירוש שעושה שורות עקומות והכתב עצמו אין בהם שינוי אבל אם יש שינוי בכתב עצמו היינו אותיות חתוכות ושבורות באמצעית מותר והיו"ד יעשה כמין עגול קטן וזה דוקא בכתב גסה אבל לא משיט"ה עיין ס"ק ה':

יט

[יט] אם שמע וכו'. הוא הדין כל מה שמחדש מלבו וכן העידו על הב"ח שכתב חיבורו גם בחול המועד ומכל מקום יזהר שלא יכתוב אותיות של כתיבה גסה רק משי"ט ואם יצטרך לאות גסה יכתבו בדרך חיתוך ושבירה (ט"ז), נראה לי דבכל מה שמותר לכתוב מותר לעשות קולמוס ודיו לכך כמו שכתב ריש סימן תקל"ו (מגן אברהם). לתקן הכתיבות שהן בלתי מסודרים ולא חברום לא בתפירה ולא בדבר אחר מותר דאפילו צריך לה אם ירצה לראות איזה דבר שימצא בנקלה בלי טורחו (שיירי כנסת הגדולה):

כ

[כ] דנין וכו'. כפול לעיל סוף סימן תקמ"ד מותר לקבול וכו', עיין סימן תקל"ט ס"ק ח':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.