ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/נא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חדר המשכן וכו'. היא פרשת ועשו לי מקדש וגו' (פ' תרומה). ומנאה רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור אנכי) עיי"ש. וגם הבה"ג ז"ל וכל סייעתו מנאוה במנין הפרשיות שלהם. אלא שהבה"ג הכניס בכלל פרשה זו גם כל כלי המשכן. ובנוסחת הבה"ג שלפנינו נכללו בה גם שמן המאור וגם בגדי הקודש וקידוש כהנים וחינוך מזבח עיי"ש. אבל בנוסחת בה"ג כת"י רומי נמנה שמן המאור בפרשה בפ"ע. ובגדי הקודש פרשה בפ"ע. וקידוש כהנים עם חינוך מזבח פרשה בפ"ע. ורק המשכן וכל כליו כללן בפרשה אחת עיי"ש. וזה כדעת הרמב"ם ז"ל בסה"מ (עשין כ') ובחבורו הגדול (פ"א מהלכות בית הבחירה) עיי"ש. אבל הרמב"ן ז"ל בסה"מ (עשין ל"ג) חלק עליו בזה. וכתב דלא יתכן לומר שהכלים הם חלק מן הבית. דבודאי אין כלי המקדש מחלקי המקדש. אלא שתי מצות חלוקות הן ואין מעכבין זה את זה. ומקריבין בבית אף ע"פ שאין בו כלים אלו. ומ"מ הסכים שלא למנות עשיית השולחן ולא המזבח ולא המנורה מצות בפ"ע. משום שאינם אלא תשמישי קדושה. דהשולחן אינו אלא הכשר מצות לחם הפנים והמזבח הכשר העבודה. והמנורה הכשר ההדלקה. ואינם אלא חלקי מצות אלו. ואין למנותן מצות בפ"ע. אבל עשיית הארון והכפורת הו"ל מצוה מצד עצמן. ובודאי יש למנותן מצוה בפ"ע. ולענין בגדי כהונה כתב שם שלא ראה להבה"ג שימנה מצוה זו. אלא מנה במנין העונשין שבמיתה בידי שמים המחוסר בגדים. וכתב בטעמו משום דכיון שאין בלבישת בגדים שלא בשעת עבודה שום מצוה. ואינם אלא הכשר העבודה. שאם עבד עבודה בפחות או ביותר תפסל עבודתו. אינם אלא חלק ממצות עבודה. ואינם נמנין מצוה בפ"ע. וגם אם איתא דנמנין מצוה בפ"ע ראוי למנותן בשלש מצות חלוקות בפ"ע. בגדי כהן הדיוט בפ"ע ובגדי כהן גדול בפ"ע ובגדי לבן בפ"ע. אלא ודאי כולן אינם אלא חלקי מצות העבודה. ומ"מ במסקנתו מסיק שם דהעיקר כדעת הרמב"ם ז"ל שיש למנות בגדי כהונה מצוה בפ"ע עיי"ש בדבריו. ומש"כ שלא ראה להבה"ג שימנה מצות בגדי כהונה. צ"ע לכאורה שהרי במנין המצות של הבה"ג ז"ל נמנו בגדי שרד עיי"ש. ואף ע"ג דרש"י והראב"ע ז"ל פירשו (פ' תשא) דבגדי השרד אינם בגדי כהונה. אלא נעשו לכסות בשעת המסעות את הארון והשולחן והמנורה והמזבחות עיי"ש. מ"מ הרי הרמב"ן ז"ל מסיק שם דבגדי שרד הם בגדי כהונה עצמן. והביא ראי' מדברי רבותינו ביומא עיי"ש. וכונתו למה שאמרו בפ"ז דיומא (ע"ב ע"א) אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקודש אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. רשב"נ אמר דבי ר"ש תנא בגדים שגורדין אותן וכו' ומשרדין מהן כלום. מאי היא. ריש לקיש אמר אלו מעשה מחט. מיתיבי בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג וכו'. אמר אביי לא נצרכה אלא לבית יד שלהם. כדתניא בית יד של בגדי כהונה נארגת בפ"ע וכו' עיי"ש. הרי דלכ"ע אין בגדי שרד אלא בגדי כהונה עצמן. והיא ראי' מבוארת. וא"כ הרי לדברי הרמב"ן ז"ל גופי' כבר מנה הבה"ג בגדי כהונה. וכ"ש לפי מש"כ בנוסחת הבה"ג כת"י רומי בגדי קודש עיי"ש. דלשון זה ודאי משמע בגדי כהונה שנאמר בהם לשון זה בקרא. וזו תמיהא לכאורה על הרמב"ן ז"ל. והיה נראה קצת לומר בזה דכיון שהבה"ג ז"ל בנוסחא שלפנינו כולל בגדי השרד בכלל פרשת המשכן וכל כליו. ואפשר שנוסחא זו היתה גם לפני הרמב"ן ז"ל. ומשמע דס"ל להבה"ג כדעת רש"י והראב"ע ז"ל דבגדי שרד אינם בגדי כהונה אלא נעשו לתשמישי כלי המשכן בשעת המסעות. וזו היא ג"כ דעת הר"ש פרחון ז"ל במחברת הערוך (ערך שרד) עיי"ש. וגם בפסיקתא זוטרתא (פ' תשא) אע"פ שהביא אח"כ גם ההיא דיומא שם. מ"מ בתחילה פירש ג"כ כפירש"י וסייעתו ז"ל. אלא שאח"כ כתב דבר אחר השרד שבזכותם היתה פליטה ושריד לישראל וכו' עיי"ש. והיינו ההיא דיומא שם. ומשמע מדבריו דס"ל דהעיקר כפירוש הראשון. וזו היא ג"כ דעת הרשב"ם ז"ל שם עיי"ש. ובאמת הדבר תמוה ביותר על הפסיקתא זוטרתא שאע"פ שהביא ההיא דיומא שם. מ"מ כתב מה שכתב בפירושו הראשון. דמשמע דס"ל שכן עיקר. ואין לומר דס"ל דההיא דהתם לא נאמרה אלא דרך דרשא בעלמא ואין למדין מן האגדה. דזה ליתא. דאע"ג דודאי בההיא דרשא דר"ח ב"ח היה אפשר לומר כן. מ"מ הרי ההיא דרשב"נ ותנא דבי ר"ש ואביי קאמרי הכי לענין דינא. ובודאי משמע דלקושטא דמילתא הכי ס"ל. וכבר ראיתי לרבותינו בעלי התוס' עה"ת (דעת זקנים פ' תשא) שהביאו פירש"י וכתבו על זה וז"ל ואין נראה דבכל התלמוד קרי להו בגדי כהונה עכ"ל עיי"ש. ואף דדבריהם תמוהים במש"כ דבכל התלמוד קרי להו בגדי כהונה. דמלבד דלשונם אינו מדוקדק. ולפי הנראה כוונתם לומר דבכל התלמוד קרי לבגדי כהונה בגדי שרד. ואפשר דט"ס הוא. וצ"ל דבכל התלמוד קרי הכי לבגדי כהונה. בלא"ה תמוה דמאי בכל התלמוד שכתבו. שהרי לא אשכחן הכי. אלא בההיא סוגיא דיומא שם בלבד. ואולי אפשר לומר בכוונתם ע"פ מה שתרגם אונקלוס על בגדי השרד לבושי שמושא. וכן תרגם יונתן. והנה אשכחן בכמה דוכתי דקרי לבגדי כהונה כלי שרת כמו בההיא דתנן (רפי"ב דמנחות ק' ע"ב) כלי שרת משנטמאו אין להן פדיון וכו'. ובודאי בגדי כהונה נמי בכלל זה עיי"ש היטב. וכן ההיא דתנן (פ"ה דמעילה י"ט ע"ב) אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד. דודאי בגדי כהונה נמי בכלל. דהו"ל נמי קדושת הגוף עיי"ש. ואף ע"ג דכלי קתני. בגדים נמי מיקרי כלים בכמה דוכתי. כמו בשבת (פ"א מ"ג). ובבגדי כהונה בחגיגה (י"ז ע"א) עיי"ש ובמש"כ בתוס' שם (ד"ה אין כהן). ובתמיד (פ"ה מ"ג) וביומא (פ"ז מ"ה). ולעיל שם (כ"ג ע"ב) עיי"ש. וכן מה שאמרו בתוספתא (סופ"ט דמנחות) כלי שרת עד שלא נשתמש בהם רשאי הדיוט להשתמש וכו'. ודאי בגדי כהונה נמי בכלל זה. וכן מבואר בהדיא בירושלמי (פ"ג דיומא ה"ו) עיי"ש. וכן מאי דקתני בתוספתא שם בסיפא כלים שנעשו מתחילה להדיוט אין עושין אותן כלי שרת עיי"ש. בגדי כהונה נמי בכלל זה. כמבואר בירושלמי שם ובשאר דוכתי וכן מתבאר ג"כ להדיא בירושלמי (פ"ד דשקלים סוף ה"ב) דבגדי כהונה נמי בכלל כלי שרת הן עיי"ש. וכן מוכח מכמה דוכתי ואין להאריך בזה יותר. וידוע דלשרת מתרגמינן לשמשא. וא"כ כלי שרת היינו מני שמושא. וכן הוא בהדיא על קרא דולקחו את כל כלי השרת (במדבר ד' י"ב). תרגם אונקלוס ויסבון ית כל מני שמושא. וא"כ כיון דבגדי השרד תרגמו המתרגמים לבושי שמושא וגם בקרא (בפרשת ויקהל ובפרשת פקודי) כתיב בהו לשרת בקודש. נמצא דמה שנקראו בכל דוכתי בגדי כהונה כלי שרת. הוא כמו בגדי שרד ממש. וזהו שכתבו התוס' דבכל התלמוד קרי להו לבגדי כהונה בגדי שרד. כן נראה לומר בכוונת דבריהם התמוהים הרבה לפום ריהטא:

ועכ"פ מההיא סוגיא דיומא שם ודאי דברי רש"י ז"ל וסייעתו תמוהים טובא לכאורה. וביותר דברי הפסיקתא זוטרתא שם כמשכ"ל. וכן תמוהים בזה דברי רבינו בחיי ז"ל שפירש ג"כ כפירש"י ז"ל. ותירץ שם תמיהת הרמב"ן ז"ל שם שתמה למה לא צוה תחילה לעשות בגדי השרד כאשר צוה במלאכת המשכן ובבגדי אהרן ובניו. אם איתא דפי' בגדי השרד הוא כפירש"י עיי"ש מה שתירץ רבינו בחיי שם. ומסיק לעיקר כדפי' רש"י ז"ל. והוא תמוה מאוד לכאורה. דמאחר שראה דברי הרמב"ן ז"ל שהביא סוגיא דיומא שם דמבואר שם בהדיא שלא כפירש"י. היכי שבק סוגיא דתלמודא ונקט כפירש"י. וביותר נפלא מה שכתב שם עוד וז"ל. וכתבו רז"ל בגדי השרד היו עשוים כמין קלעים דמתרגמינן שרדין וע"כ נקראו בגדי שרד עכ"ל עיי"ש. וא"כ לפי דבריו ז"ל מבואר בהדיא כן בדברי רז"ל כפירש"י. והוא מתמיה ומפליא מאוד. דמלבד דדברי רז"ל אלו לא נמצאו בשום דוכתא. ורש"י ז"ל הוא שכתב כן לפי שיטתו. וכבר דחה הרמב"ן ז"ל שם דבריו אלו. וכתב שאיננו הגון שיהיה הבגד המכסה עשוי נקבים נקבים עיי"ש. בלא"ה הרי אדרבה מדברי רז"ל בסוגיא דיומא שם מתבאר בהדיא איפכא מפירש"י. וגם דברי הרמב"ן ז"ל גופי' תמוהים טובא לכאורה שכתב שם לפי שיטתו לפרש בגדי השרד בגדי היחוד. כלומר בגדים שנתיחד בלבישתם אחד העם הגדול מאחיו. כמו ובשרידים אשר ה' קורא וכו'. וירמוז לבגדי אהרן. ויקראם כן שלא ילבשם רק יחיד בדורו וכו' עכ"ל עיי"ש. וא"כ לפי דעתו ז"ל אין בכלל בגדי השרד אלא בגדי כהן גדול בלבד. וזה נגד סוגיא דיומא שהביא הוא ז"ל גופי' שם. דמשם מתבאר דגם כל בגדי כהונה בכלל בגדי השרד עיי"ש. ושוב מצאתי שכבר העיר בזה הר"ב מל"מ (פ"י מהלכות כלי מקדש) עיי"ש. מיהו לזה אפשר לומר שאין כוונת הרמב"ן ז"ל אלא לומר דנקראו בגדי השרד על שם בגדי כהן גדול שבהם. שבבגדים אלו נכללו בגדי יחוד שנתייחד בהם המיוחד שבעם. אבל ודאי כל בגדי כהונה נקראו בשם זה. אפילו בגדי כהן הדיוט. ובפרט למ"ד (פ"ק דיומא י"ב ע"ב) דבגדי כהן גדול ביוה"כ כשרים לכהן הדיוט עיי"ש. דלפ"ז ודאי שייך לקרותם על שם כך בגדי השרד. שהרי הבגדים אלו עצמן ראוים לכהן גדול מצד מלאכתן. והכי משמע ודאי מדקדוק לשון הרמב"ן ז"ל שם בריש דבריו עיי"ש היטב. ומ"מ דברי שאר ראשונים ז"ל צ"ע טובא. ומיהו לדברי רש"י ז"ל כבר כתב הר"ב תוס' יו"ט בחולין (פרק ראשית הגז מ"א) דדבריו סותרין זא"ז. דבחולין (קל"ז ע"א) מבואר דס"ל כפי' הרמב"ן ז"ל ע"פ סוגיא דיומא שם דבגדי שרד היינו בגדי כהונה עיי"ש. ובתוס' יו"ט שם כתב על זה דרש"י שם לא דק אגב ריהטא לפרש כראוי כדפירש בפרשת תשא ופקודי עיי"ש בדבריו. אבל יותר נכון כמש"כ הר"ב מל"מ שם דרש"י בפי' התורה מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכמו שהשריש הרא"ם ז"ל בכמה מקומות. אבל בפי' התלמוד נטה אחר דברי רז"ל ביומא שם דבגדי שרד הם בגדי כהונה עיי"ש שכתב כן בשם התוס' יו"ט. (ובלתי ספק ט"ס הוא. ויש שם השמטת איזה תיבות בדבריו בדפוס. כי בתוס' יו"ט כתב כמו שהבאתי. ודברים הללו הם מהר"ב משל"מ גופי' לתרץ קושית התוס' יו"ט שם). ועכ"פ לפ"ז נמצא דלקושטא דמילתא לדינא ס"ל לרש"י ז"ל ג"כ כדעת הרמב"ן ז"ל דבגדי שרד הן בגדי כהונה. וזו היא ג"כ דעת רבינו חננאל ז"ל בפי' ליומא שם והערוך ערך שרד עיי"ש. וא"כ לרש"י ז"ל ליכא קושיא מסוגיא דיומא שם. אבל לשאר ראשונים ז"ל. דמשמע ודאי מדבריהם דס"ל הכי לעיקר. קשה טובא מסוגיא דיומא שם. וגם מדברי רש"י ז"ל (בפרשת תשא ופרשת פקודי) משמע ודאי דהכי ס"ל לקושטא דמילתא לדינא כמבואר להמעיין בדבריו. ומדברי רש"י בחולין שם לפמש"כ בת"ח על דברי התוס' יו"ט שם להגיה בדברי רש"י במקום בגדי שרד בגדי שרת עיי"ש. א"כ אין שום ראיה משם. ואף שאין הגהתו מתקבלת. דלא אשכחן בפירש"י שיכתוב לשון בגדי שרת על בגדי כהונה. אע"פ שמצינו לשון זה במתניתין סוף זבחים עיי"ש. וא"כ אין לשון זה אלא כהעתקת לשון התרגום שתרגם על בגדי השרד לבושי שמושא. שהוא בלשון עברי בגדי שרת. וא"כ גם לפ"ז אין כוונת רש"י שם אלא על בגדי השרד. וקושית התוס' יו"ט במקומה עומדת. אלא דודאי גם דברי התוס' יו"ט אינם מתקבלים כלל לומר דרש"י ז"ל לא דק אגב ריהטא. ויותר ראוי לומר דבאמת דברי רש"י אלו סותרים זה את זה. וההיא דחולין שם הוא קבלה מרבותיו. ובפירושו לתורה הוא מדעת עצמו כדמשמע מלשונו שם. וכיו"ב אשכחן בכמה דוכתי בפירש"י כידוע. או שחזר בו וחד מינייהו דאחרנייתא:

ועכ"פ דברי הסוברים כפירש"י ז"ל תמוהים מסוגיא דיומא שם. וראיתי להגר"א ז"ל (בא"א פ' תשא) שכתב וז"ל ואת בגדי השרד. ודאי הוא כפירש"י ז"ל והמפרשים. ומה שדרשו רז"ל בגמרא על בגדי כהונה. לשון בגדי דרשו. דלא שייך בגדי כ"א בלבושי אדם. וזהו שאמרו מאי בגדי כו'. לרמז על בגדי כהונה כדרך מדרשם וכו' עכ"ל עיי"ש. והנראה מדבריו ז"ל דס"ל דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ולפום פשטי' דקרא ודאי בגדי שרד אינם בגדי כהונה. אלא דבדרך רמז בעלמא מדכתיב לשון בגדי דרשוהו על בגדי כהונה. ואין זו אלא אסמכתא בעלמא. אלא שדבריו ז"ל מתמיהים בעיני מה שהביא ראיה לזה ממה שאמרו מאי בגדי וכו'. דבאמת לא אשכחן שם לשון זה כלל. אלא הכי אמרינן התם אמר רמי ב"ח מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקדש אלמלא בגדי כהונה וכו' עיי"ש. ומהך לישנא ליכא למשמע מידי דמלשון בגדי דריש לה. אדרבה מלישנא דרב"ח משמע דפסיקא ליה דאין בגדי שרד אלא בגדי כהונה. ולא אתי אלא למידרש אמאי קרי להו קרא שרד. ודריש ליה מלשון שריד ופליט. דאם לא כן הו"ל להקדים תחילה ולומר ואין בגדי אלא בגדי כהונה. וכדרכם ז"ל בכל כיו"ב. כיון דלקושטא דמילתא קים לן דבגדי שרד אינם בגדי כהונה. אלא רמז בעלמא הוא מלשון בגדי. והיכי קאמר בפשיטות אלמלא בגדי כהונה. כיון דלא מיירי הך קרא בבגדי כהונה. גם יש לתמוה לפ"ז מדאמרי' התם לקמן רשב"נ אמר דבי ר"ש תנא בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן ומשרדין מהן כלום. מאי היא. ר"ל אמר אלו מעשה מחט. מיתיבי בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג שנאמר מעשה אורג. אמר אביי לא נצרכה אלא לבית יד שלהם. כדתניא בית יד של בגדי כהונה נארגת בפ"ע ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד עיי"ש. ואם איתא דודאי עיקר קרא לא מיירי אלא בכיסויי כלי שרת והשולחן והארון וכיו"ב. אלא מדשני קרא וכתב לשון בגדי דרשו מזה רמז גם לבגדי כהונה. ואין זה אלא רמז בעלמא. א"כ דילמא ההיא ברייתא דבי ר"ש. וגם ריש לקיש דאמר מעשה מחט על עיקר קרא הוא דקיימי. על לבושי שרד. דהיינו על כיסויי הארון והשולחן וכיו"ב. ולא מיירו מבגדי כהונה כלל. שהרי לא הזכירו בדבריהם בגדי כהונה כלל. וא"כ אין מקום כלל להך תיובתא דקא מותיב עלי' מברייתא דבגדי כהונה. דאיכא למימר דודאי בגדי כהונה דכתיב בהו מעשה אורג אין עושין בהן שום מעשה מחט כלל. משא"כ בגדי שרד דלא כתיב בהו מעשה אורג ודאי אין מעשה מחט פוסלת בהן. ועוד דעכצ"ל דאפילו את"ל דלפום פשטי' דקרא היה ראוי לומר דאין בגדי שרד אלא כיסויי כלי המשכן. אלא משום דכתיב לשון בגדי דרשו מזה רמז לבגדי כהונה. מ"מ ע"כ לאו אסמכתא בעלמא אלא דרשא גמורה מדאורייתא היא. דאל"כ היכי יליף מזה מדכתיב ביה לשון שרד לומר דבית יד של בגדי כהונה נארגת בפ"ע ונדבקת אח"כ להבגד במעשה מחט. ולהקל בשל תורה דכתיב בהו בהדיא מעשה אורג למעוטי מעשה מחט. ושנה בהן הכתוב לעכב. והשתא א"כ עכ"פ משום הך דרשא הו"ל למימר דאין בגדי שרד אלא בגדי כהונה" כיון דגלי בהו קרא מדכתיב בגדי. וגם בעיקר דבריו ז"ל תמיהני מאוד דהיכי יתכן לומר דרק מדכתיב בהו לשון בגדי דרשו בגדי כהונה ומשום דלא שייך לשון בגדי כי אם בלבושי אדם. והרי בכסויי כלי המשכן (פרשת במדבר) נמי כתיב בהו לשון בגד בכולן. כדכתיב שם ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה וגו'. יפרשו בגד תכלת וגו'. ופרשו עליהם בגד תולעת שני וגו'. ולקחו בגד תכלת וגו'. וכן בכולן. והרי שם בהדיא מפורש בקרא דלא בבגדי כהונה אלא בכיסויי הכלים בלבד מיירי. ואעפ"כ כתיב בהו לשון בגד. וע"כ מוכרח לומר לפי דבריו דאין זה אלא אסמכתא בעלמא וכדמשמע מדבריו. וזה ודאי תמוה טובא כמו שנתבאר. ולכן דברי הגר"א ז"ל צ"ע אצלי. ועכ"פ לא מיתרצי בהכי דברי רוב הראשונים ז"ל שהולכים בשיטה זו כמשכ"ל. וזו היא ג"כ דעת הר"י אבן גאנח והרד"ק ז"ל בשרשיהם והרלב"ג והר"י אברבנאל ז"ל בפי' עה"ת שם עיי"ש. וכולם פנו עורף לתלמוד ערוך בסוגיא דיומא שם. וביררו דרך אחרת לעצמן. וגם בפסיקתא זוטרתא אע"ג דשם (בפרשת תשא) הביא גם פי' רז"ל שבסוגיא דיומא שם כמשכ"ל. מ"מ בפרשת במדבר כתב בפשיטות וז"ל כל אלו הבגדים שהיו מכסין בהן כלי הקדש נקראים בגדי שרד עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל שכן עיקר. וגם דברי התוס' עה"ת שהבאתי לעיל אע"פ שהם דחו פירש"י ז"ל משום שהוא נגד דברי רז"ל בתלמוד. מ"מ לפי מה שביארתי לעיל דבריהם. גם הם ז"ל הניחו תלמוד ערוך שבסוגיא דיומא שם שמבואר שם להדיא שלא כפירש"י ז"ל. ולא הוכיחו שלא כפירש"י אלא מצד אחר שאינו מוכרח כ"כ כמבואר. וזה תמוה. וגם מדברי רבינו הגאון ז"ל שהביא בשרשי הר"י אבן גאנח (שורש שרד) נראה דס"ל דבגדי שרד אינם בגדי כהונה עיי"ש. וא"כ גם הוא ז"ל דחה סוגיא דיומא שם. ולא ידענא למה. וצ"ע כעת בזה:

ועכ"פ כיון דהבה"ג לפי הנוסחא שלפנינו הכניס מצות בגדי שרד בכלל פרשת המשכן וכליו. אפשר לומר דהוה משמע ליה להרמב"ן ז"ל דהבה"ג ז"ל הוא ג"כ מהסוברים דבגדי שרד אינם בגדי כהונה. אלא כיסויי כלי המשכן בשעת המסעות. ואלו אינם נמנין מצוה בפ"ע. שאינם אלא חלק ממצות כלי המשכן. ולכן שפיר כתב שלא ראה להבה"ג ז"ל שימנה מצות בגדי כהונה. ואין להאריך בזה יותר. והנה מדברי רבינו הגאון ז"ל כאן מבואר שאינו מונה בזה אלא בנין המשכן או המקדש בלבד מדכתיב ועשו לי מקדש וגו'. אבל כלי המקדש מנאן לקמן מצות בפ"ע. וזו היא דרכו ז"ל גם באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור אנכי) עיי"ש. אלא דשם האריך יותר. ובאו שם גם דברים דלא שייכי למנין המצות. וכדרכו שם. וא"כ דעת רבינו הגאון ז"ל בזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל. אלא קרובה לשיטת הרמב"ן ז"ל. וכמו שיתבאר לפנינו בס"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.