כף החיים/אורח חיים/סב: הבדלים בין גרסאות בדף
אוצר האוצר (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
אוצר האוצר (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
== ה == | == ה == | ||
ה) '''[סעיף ג'] צריך להשמיע וכו'''' ובלבד שיוציא בשפתיו. אבל בהרהור שמהרהר בלבו אינו יוצא. טור וב"י. ב"ח. י"א בהגה"ט. א"ר אות ג'. וכתב ודלא כעו"ת שכתב בהם בעל המאור פ' היה קורא וריא"ז דיוצא בהרהור ויעו"ש שסיים דכ"ע ס"ל דאינו יוצא. וכ"כ פרמ"ג במש"ז אות א' דדעת המחבר בלא אונס אפי' דיעבד לא יצא בהרהור יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ג': | ה) '''[סעיף ג'] צריך להשמיע וכו'.''' ובלבד שיוציא בשפתיו. אבל בהרהור שמהרהר בלבו אינו יוצא. טור וב"י. ב"ח. י"א בהגה"ט. א"ר אות ג'. וכתב ודלא כעו"ת שכתב בהם בעל המאור פ' היה קורא וריא"ז דיוצא בהרהור ויעו"ש שסיים דכ"ע ס"ל דאינו יוצא. וכ"כ פרמ"ג במש"ז אות א' דדעת המחבר בלא אונס אפי' דיעבד לא יצא בהרהור יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ג': | ||
== ו == | == ו == | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
== יא == | == יא == | ||
יא) שם''' בהגהה. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי וכו'. כגון בבית אמצעי של מרחץ שמותר להרהר ואסור לדבר כמ"ש סי' פ"ד. מ"א סק"ב. ה"ב אות ב' סו"ב אות ג'. ואם הוא בבית האסורים במקום מטונף באופן שאסור אפי' להרהר יהרהר בחיוב המצוה ויצטער על שאינו יכול לקיימה ועל כגון זה אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. חס"ל אות ב'. ועיין מ"א שם מה שכתב בשם השל"ה: | יא) '''שם''' בהגהה. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי וכו'. כגון בבית אמצעי של מרחץ שמותר להרהר ואסור לדבר כמ"ש סי' פ"ד. מ"א סק"ב. ה"ב אות ב' סו"ב אות ג'. ואם הוא בבית האסורים במקום מטונף באופן שאסור אפי' להרהר יהרהר בחיוב המצוה ויצטער על שאינו יכול לקיימה ועל כגון זה אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. חס"ל אות ב'. ועיין מ"א שם מה שכתב בשם השל"ה: | ||
== יב == | == יב == | ||
יב) [סעיף ה'] צריך ש"ץ להשמיע קולו וכו'.''' וימליכו ש"ש ביחד. כן הוא בב"י שכתב הכלבו בשם מדרש יעו"ש והיינו מאי דחזיתיה במדרש חזית בפסוק היושבת בגנים חברים מושיבים לקולך השמעיני וז"ל כשישראל נכנסין לב"כ וקורין ק"ש בכיוון הדעת בקול א' וטעם אחד הקב"ה אומר להם היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני אבל כשישראל קורין שמע בטירוף הדעת זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם בק"ש רוה"ק צווחת ואומרת ברח דודי וכו'. וכ"א עוד שם אר"ז בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת השמעיני ואם לאו ברח דודי ע"כ. יפ"ל אות ג': | יב) '''[סעיף ה'] צריך ש"ץ להשמיע קולו וכו'.''' וימליכו ש"ש ביחד. כן הוא בב"י שכתב הכלבו בשם מדרש יעו"ש והיינו מאי דחזיתיה במדרש חזית בפסוק היושבת בגנים חברים מושיבים לקולך השמעיני וז"ל כשישראל נכנסין לב"כ וקורין ק"ש בכיוון הדעת בקול א' וטעם אחד הקב"ה אומר להם היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני אבל כשישראל קורין שמע בטירוף הדעת זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם בק"ש רוה"ק צווחת ואומרת ברח דודי וכו'. וכ"א עוד שם אר"ז בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת השמעיני ואם לאו ברח דודי ע"כ. יפ"ל אות ג': | ||
== יג == | == יג == | ||
יג) שם''' וימליכו שם שמים ביחד. וה"ה פד"ז יאמרו כל הקהל ביחד. טמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' י"ז אות ה' בשם מגן גבורים: | יג) '''שם''' וימליכו שם שמים ביחד. וה"ה פד"ז יאמרו כל הקהל ביחד. טמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' י"ז אות ה' בשם מגן גבורים: | ||
גרסה מ־19:29, 25 בפברואר 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
א
א) [סעיף א'] אעפ"י שמצוה לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק באותיותיה יצא. ומ"מ צריך ליזהר לדקדק בהם דאמר רב חמא בר חנינא כל הקורא ק"ש באותיותיה מצננין לו גיהנם. טור. ופי' הב"ח דחייב מן הדין ליזהר לדקדק בהם שאם לא נזהר נענש בחום הגיהנם אבל אם נזהר לדקדק בהם מצננים לו גיהנם אם כן דבר גדול תלוי במה שמדקדק באותיותיה לפיכך צריך ליזהר בהם עכ"ל. ושמעתי סי' לדבר ש' משמע וא' מאחד הוא א"ש נשאר מ"ע משמע ח"ד מאחד ר"ת ח'נניה מ'ישאל ע'זריה ד'ניאל לרמוז מי שקורא ק"ש בכוונה ניצול מאש כחנניה מישאל ועזריה ודניאל. א"ר אות א' ועיין מש"ל בסי' ס"א אות א' ואות נ"ו:
ב
ב) שם קראה ולא דקדק באותיותיה יצא. כתב בס' החינוך פ' ואתחנן אין הענין שלא להזכיר התיבות והאותיות שכל שלא קרא ק"ש כולו לא יצא. אבל ענין לא דקדק יצא הוא שלא נתן ריוח בין הדבקים וכן שלא התיז הז' דתזכרו. או שלא האריך בד' דאחד. כפי הראוי לכתחלה לעשות כן עכ"ד. א"ר שם. א"א אות א':
ג
ג) [סעיף ב'] יכול לקרותה בכל לשון וכו' ואין חילוק בין יחיד לציבור. ב"י. ב"ח. פרישה. שכנה"ג בהגב"י אות א'. עו"ת אות ב'. מאמ"ר אות א'. ודוקא כשמבין הלשון. מ"א סק"א. פר"ח אות א'. ה"ב אות א' סו"ב אות א', ר"ז אות ב'. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות ק"ש דין יו"ד. וכ"מ מדברי הלבוש. וה"ה בתפלה וברה"מ. אבל קידוש וברכת הפירות וברכת המצות והלל יוצא אפי' אינו מבין הלשון. מ"א שם. ה"ב שם. סו"ב שם. ר"ז שם. ועיין לקמן סי' ק"א סעי ד' אם הוא דוקא בצבור יכול להתפלל בכל לשון או אפי' ביחיד יעו"ש. ועיין פרמ"ג א"א אות א' שכתב דיש להסתפק בלה"ק אם אין מבין אפשר דיוצא כמו מגילה הלועז אשורית יצא ושאר לשונות דוקא שמע הבנה או שמע לומר לכתחלה צריך להשמיע לאוזניו מן התורה לא מדרבנן יעו"ש, ועיין שכנה"ג בהגה"ט אות א' מ"ש בזה יעו"ש:
ד
ד) שם יכול לקרותה בכל לשון וכו'. וזהו מצד הדין אבל לפי מש"ל סי' ס"א אות א' ואות ב' בשם הזוהר והאר"י ז"ל דיש כוונות כנגד הפרשיות ומספר התיבות וגם עוד כוונות השייכים בר"ת וס"ת כמ"ש בשער הכוו' בדרוש ח' דק"ש זה לא יהיה אם לא יקרא אותה בלה"ק יעו"ש ודו"ק:
ה
ה) [סעיף ג'] צריך להשמיע וכו'. ובלבד שיוציא בשפתיו. אבל בהרהור שמהרהר בלבו אינו יוצא. טור וב"י. ב"ח. י"א בהגה"ט. א"ר אות ג'. וכתב ודלא כעו"ת שכתב בהם בעל המאור פ' היה קורא וריא"ז דיוצא בהרהור ויעו"ש שסיים דכ"ע ס"ל דאינו יוצא. וכ"כ פרמ"ג במש"ז אות א' דדעת המחבר בלא אונס אפי' דיעבד לא יצא בהרהור יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ג':
ו
ו) השומע ק"ש ולא קרא יצא י"ח. הרא"ם ח"א סי' מ"א. ובסי' מ"ב כתב בשם הר"ם אלשקר ז"ל שלא יצא. כנה"ג בהגה"ט. והביאו מ"א לעיל סי' ס"א ס"ק ט'. א"ר בזה הסי' אות ב' וכתב הא"ר שם דדברי הר"ם אלשקר נכונים וכן נראה מס' תמים דעים, מיהו דוקא אם הוא בקי אינו יוצא או אפי' אינו בקי אם הוא ביחיד אבל בעשרה כתב הר"ם אלשקר שם גופיה בשם אבודרה"ם דש"ץ מוציא את שאינו בקי וכו' יעו"ש שכתב דלדינא נראה דברי הר"ם דש"ץ מוציא את שאינו בקי וכו' וסיים ועוד הא דכתב אבודרה"ם שם שאין לך בור בעולם שאינו יודע לומר פסוק שמע ישראל ובכך יוצא י"ח עכ"ל. ועיין פר"ח אות א'. וא"כ כיון דיש פלוגתא ג"כ בק"ש אם פסוק א' דוקא דאורייתא או כולה כמ"ש בס' מ"כ ובפר"ח סי' ס"ז ור"ז סי' מ"ו אות ט' נראה לדינא במי שאינו בקי אם הוא עם הציבור יאמר פסוק א' עם הצבור כיון דליכא בזה"ז מי שאינו יודע פסוק א' והשאר ישמע מהש"ץ ואה הוא ביחיד יאמרו לו כל הק"ש מילה במילה ויחזור לאומרה. אבל מי שהוא בקי אינו יוצא כ"א בקריאת עצמו כדי להנצל מפלוגתא חוץ מאנוס:
ז
ז) שם ובלבד שיוציא בשפתיו. ועיין בשאגת אריה סי' ז' שהאריך במדבר ואינו שומע דחייב בק"ש ובכל המצות התלויין בדיבור פה ואע"פ שאינו יכול להשמיע לאזנו לית לן בה. ואם שומע ואינו מדבר ג"כ יצא ע"י הרהור הלב ואין זה דומה לדבר הראוי לבילה יעו"ש. והביאו שע"ת אות ב'. ועיין בחס"ל אות א' שנסתפק במי שעומד במקום בלבול וקול רבים אם צריך להרים קולו עד שישמיע לאוזניו או סגי בקול דהוה מצי למשמע אי הוה קאי במקום אחר יחידי עכ"ל. ור"ל כדי לצאת י"ח ק"ש לכתחלה שצריך להשמיע לאזניו ובחנם השיג עליו היפ"ל ז"ל אות א' והוא פשוט:
ח
ח) [סעיף ד'] אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא. כתב הפר"ח אות ד' דמסתברא כשיסתלק האונס אם עדיין לא עבר זמן ק"ש שחייב לחזור לקרותה דהא ק"ל הרהור לאו כדיבור דמי עכ"ד. וכן דעת א"ר אות ב'. אבל הי"א בהגב"י חולק וס"ל דאפי' אם עבר האונס ועדיין לא עבר הזמן אינו חייב לחזור ולקרות ק"ש כיון שכבר יצא י"ח כשהגיע זמן ק"ש בהרהור דבאותה כשעה שהיה אנוס הרהור כדיבור דמי יעו"ש. וכ"כ פרמ"ג במש"ז אות א' וכתב שכן משמע לשון הש"ע יעו"ש. וכ"כ הברכ"י בסי' פ' אות ב' ובספרו קש"ג סי' י"א אות י"ג. ש"ץ דף צ"ד ע"ג. ער"ה אות ב'. פתה"ד אות א'. ועיין עוד לקמן סי' צ"ד אות כ"ח:
ט
ט) שם או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא. וכ"ש אם שמע מאחר. קש"ג שם ואות י"ב. ש"ץ שם:
י
י) שם ההגה. ואף לכתחלה יעשה כן וכו' כתב הט"ז סק"א מזה יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה. וכן יש ללמוד ממ"ש ב"י בסי' פ"ה בשם ר"י עכ"ל. וכ כ סו"ב אות ד'. וכן הסכים הברכ"י אות א'. וכתב ודלא כמאן דאסר גם בזה והגם דאיכא מאן דסבר דהרהור לאו כדיבור דמי אפי' באונס אנן בתר מרן וסיעתו גרירנא דשרו באונס. ועוד דהרמב"ם והסמ"ג ס"ל דאם בירך כל הברכות בלבו יצא כמ"ש מרן בב"י לקמן סי קפ"ה וכדאי הם הרמב"ם והסמ"ג לסמוך עליהם בשעת הדחק דהוי כדיעבד יעו"ש. וסיים וירא שמים יאנוס וידחוק עצמו לעמוד על עומדו וירחץ ידיו ג"פ ויברך ברכה שלימה כתקנה עכ"ד. וכ"כ החס"ל אות ב'. ועיין א"ר אות ד' ומ"ש אנן בעניותן לעיל סי' ד' אות ק"ח בשם כמה פוסקים יעו"ש. ומ"ש בשער המצות פ' עקב בהגהה הנד"מ משם מהרש"ו ז"ל וז"ל נלע"ד לעשות בזמן שהאדם שותה בלילה על מטתו וידיו מסואבות שישתה קודם שישן פחות מרביעית וכו' יעו"ש. כבר תמה עליו הזכ"ל בזה והב"ד לעיל באות הנז' יעו"ש:
יא
יא) שם בהגהה. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי וכו'. כגון בבית אמצעי של מרחץ שמותר להרהר ואסור לדבר כמ"ש סי' פ"ד. מ"א סק"ב. ה"ב אות ב' סו"ב אות ג'. ואם הוא בבית האסורים במקום מטונף באופן שאסור אפי' להרהר יהרהר בחיוב המצוה ויצטער על שאינו יכול לקיימה ועל כגון זה אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. חס"ל אות ב'. ועיין מ"א שם מה שכתב בשם השל"ה:
יב
יב) [סעיף ה'] צריך ש"ץ להשמיע קולו וכו'. וימליכו ש"ש ביחד. כן הוא בב"י שכתב הכלבו בשם מדרש יעו"ש והיינו מאי דחזיתיה במדרש חזית בפסוק היושבת בגנים חברים מושיבים לקולך השמעיני וז"ל כשישראל נכנסין לב"כ וקורין ק"ש בכיוון הדעת בקול א' וטעם אחד הקב"ה אומר להם היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני אבל כשישראל קורין שמע בטירוף הדעת זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם בק"ש רוה"ק צווחת ואומרת ברח דודי וכו'. וכ"א עוד שם אר"ז בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת השמעיני ואם לאו ברח דודי ע"כ. יפ"ל אות ג':
יג
יג) שם וימליכו שם שמים ביחד. וה"ה פד"ז יאמרו כל הקהל ביחד. טמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' י"ז אות ה' בשם מגן גבורים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |