אליה רבה/אורח חיים/סב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png סב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[edit]

[א] ולא דקדק בהן וכו'. כתב בספר החינוך פרשת ואתחנן אין הענין שלא להזכיר התיבות והאותיות שכל שלא קרא קריאת שמע כולו לא יצא, אבל ענין לא דקדק יצא הוא שלא נתן ריוח בין הדבקים, וכן שלא התיז הז' דתזכרו או שלא האריך בד' דאחד כפי הראוי לכתחילה לעשות הכל, עד כאן, ולתשובת בית יעקב סימן ע"ו אשתמיט זה. איתא בש"ס כל המדקדק בהן שכרו שמצננין לו גיהנום וכו' שמעתי סימן לדבר ש' משמע וא' מאחד הוא א"ש נשאר מ"ע משמ"ע ח"ד מאח"ד ראשי תיבות 'חנניה 'מישאל 'עזריה 'דניאל, לרמז מי שקורא קריאת שמע בכוונה ניצול מאש כחנניה מישאל ועזריה ודניאל, כן כתב מגן אברהם:

ב[edit]

[ב] בכל לשון דשמע וכו'. בפרק היה קורא, תנו רבנן קריאת שמע ככתבה דכתיב והיו בהוייתן דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון דכתיב שמע בכל לשון שאתה שומע וידוע דהלכה כחכמים. אך תמיהני איך אמר רבינא בפרק מי שמתו על מתניתין דבעל קרי מהרהר בלבו קריאת שמע, זאת אומרת הרהור כדיבור דמי, הא הוא דלא כמאן דאם יוצא בהרהור פשיטא ודאי דקריאת שמע בכל לשון דבהרהור לא שייך לשון כמו שכתב בחידושי רשב"א ברכות דף י"ד. והנראה לעניות דעתי דרבינא נמי לא קאמר אלא בבעל קרי דחשוב אונס, אבל שלא באונס לכולי עלמא לא יצא, ולפי זה לדידן דקיימא לן כרב חסדא דפליג ארבינא כמו שכתב בית יוסף אף באונס לא יצא, וכן מצאתי שפסק בהדיא בספר תמים דעים סימן ר"מ, ואם כן תימא על השולחן ערוך ולבוש סעיף ד' וה' שפסקו דיוצא באונס. ולדינא נראה לי דאם אי אפשר להוציא בשפתיו יהרהר, אבל עבר האונס ועדיין זמן קריאת שמע צריך לחזור ולקרותה, ועיין לקמן סימן ק"א, ועיין מה שכתבתי סוף סימן זה. כתב כנסת הגדולה השומע קריאת שמע ולא קרא יצא ידי חובתו, הרא"ם חלק א' סימן מ"א ובסימן מ"ב, כתב בשם הר"מ אלשקר שלא יצא, עד כאן. ועיינתי בתשובה גופיה וראיתי שהשיג הר"ם אלשקר על הרא"ם, ומטעם דמצות קריאת שמע היא הקריאה ולא השמיעה דכתיב ודברתם בם והביא הרבה פוסקים שפסקו הכי ודבריו נכונים, וכן נראה מספר תמים דעים שם. מיהו דוקא אם הוא בקי אינו יוצא או אפילו כשאינו בקיאים הוא ביחיד, אבל בעשרה כתב הר"ם אלשקר שם גופיה בשם אבודרהם דשליח ציבור מוציא את מי שאינו בקי, וכן כתב מגן אברהם סימן נ"ט. וגם בזה תמיהני הא כתב אבודרהם דף ל"א זה לשונו יש לשאול למה אומר השליח ציבור ברכות קריאת שמע בקול רם כדי להוציא את מי שאינו יודע וקריאת שמע אומר בלחש. ויש לומר כי מברכות קריאת שמע יכול השליח ציבור ליפטור את מי שאינו יודע מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה, אבל מקריאת שמע אינו יכול לפוטרו משום שנאמר ודברת בם, עד כאן. הרי דאפילו שאינו בקי אינו מוציא השליח ציבור, ואם כן לדברי הר"ם יהיו דברי אבודרהם סותרים, וצריך עיון. ומכל מקום לדינא נראה דברי הר"מ דשליח ציבור מוציא את מי שאינו בקי דנראה דכיון שהוא בעשרה ועונה אמן הוי כמו שמדבר עצמו כיון שאינו בקי וקרינן ביה ודברת בם. וראיה לזה מדברי רבינו יונה שהביא בית יוסף בסימן ס"ט עיין שם. וצריך עיון עוד הא דכתב אבודרהם שם שאין לך בור בעולם שאינו יודע לומר פסוק שמע ישראל, ובכך יצא ידי חובתו:

ג[edit]

[ג] ובלבד שיוציא וכו'. פירוש אבל בהרהור לא יצא. וכתב עולת תמיד אבל בעל המאור פרק היה קורא וריא"ז כתבו דאפילו בהרהור יצא, עד כאן. ולא ראה בספר תמים דעים שם שהשיג הראב"ד על בעל המאור ופסקו דאינו יוצא, וכן פסקו כל הפוסקים שראיתי, ולעיל הבאתי ראיה דכולי עלמא סבירא ליה הכי:

ד[edit]

[ד] שאינו נקי וכו'. כך פירש הבית יוסף דברי רבינו יונה המתיר להרהר, אבל מצאתי בפרישה סימן פ"ה שחלק על הבית יוסף דכל שאינו נקי היינו מקום מטונף ואסור להרהר, ומה שכתב רבינו יונה דמותר להרהר אין כוונתו על נוסח קריאת שמע וברכות אלא שיהרהר שמחויב לקרות קריאת שמע וברכותיה, ויצטער על שאינו יכול לעשותו, אז הקב"ה מקבל ההרהור כאילו היה מתפלל במקום נקי, וזה מותר אפילו במקום מטונף לגמרי, וכן ראיתי בשל"ה דף ס"ו שפירש כן דברי רבינו יונה. ומגן אברהם כתב עליו דאין לשון רבינו יונה משמע כן, עד כאן, ואולי אילו ראה שגם הפרישה פירש כן היה מודה. וכן חולה או אונס אחר, משמע בפרישה שם שיהרהר בדרך זה ולא שיהרהר נוסח הברכה, ובזה יש לפקפק כיון שאינו במקום מטונף למה לא יהרהר נוסח הברכה, וזה סייעתא למה שכתבתי לעיל דהרהור לאו כדיבור דמי אפילו באונס. והנה מדברי רמ"א למד הט"ז מי שצמא לשתות בלילה במטתו שאי אפשר לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה, עד כאן. ויש לחלק בין קריאת שמע דחיובא ובין ברכת הנהנין, גם נראה לי דבזה די במשפשף בכותל או בצרור בכל מידי דמנקי ויכול לברך כדלעיל סימן ד' וסימן צ"ב סעיף ו'. כתב בית יוסף וזה לשונו כתב הכלבו דהא דקורא בכל לשון הני מילי בציבור אבל ביחיד לא כדאמר ר"י אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, עד כאן. ואיני יודע מה שאלת צרכים יש בקריאת שמע, הלכך אין נראה לחלק, וכן דעת כל הפוסקים שלא חילק בין יחיד לציבור, עד כאן לשון בית יוסף. וכדי שלא נחשב לכלבו כטועה עיינתי ומצאתי מילתא חדתא שכתב הכלבו על דברי ר"י וצריך כל בעל שכל להתבונן ולא יטעה לומר שדעת ר"י שיכוין השואל לשאול צרכיו למלאך שיצטרף תפילתו ולא להקריבה ולהשמיעה לפני השם יתברך כמו שאמרו לא תצווח למיכאל וגבריאל אלא לי צווח ועני ליך. אלא ביאור המאמר שבא להעיר האדם לכוין בתפילתו, ולפי שלשון ארמי הוא זר ואינו שגור בפי האדם וטבע הנפש להתערבב בו ואין הכוונה מצויה להתפלל בלשון ההוא, ואמרו שאין מלאכי השרת מכירין בו, רצה לומר הכוחות הטובות אשר מהם נמשכו המעלות הטובות הם נקראים מלאכי השרת, וזה פירוש אם יש עליו מלאך מליץ, והכוחות הרעות נקראים מלאכי חבלות והזהיר בזה לפי שאין כוחות הנפש מורגלין באותו הלשון ואין לכוין בתפילתו מפני זירות הלשון, עד כאן. ואם כן מיושב דכיון דטעמא משום כוונה הוא סבירא ליה דכל שכן וקל וחומר קבלת עול מלכות שמים דבעי כוונה טפי דאין לקרות בלשון ארמי. אבל כל שאר פוסקים הבינו המאמר כפשוטו דמלאכי השרת ממש אינן מכירין כדלקמן סימן ק"א, לכן לא חילקו בקריאת שמע, והא דמתיר הכלבו בציבור צריך לומר טעמו דאז מרגלי זה לזה ומכווני טפי, גם נפישי זכויותיהן נראה לי:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.