כף החיים/אורח חיים/סא

כף החיים ‏ אורח חיים סא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יקרא ק"ש בכונה באימה וכו'. בזוהר חדש במדרש רות דק"ט ע"ב תפליג מאד בענין אמירת קריאת שמע בכוונה ועל כן רציתי להעתיקו להראות כמה גדולה מעלת קריאת שמע וז"ל שם:

א) חלון אחרא דבסטר דרום ביה קיימין שית משקופין לאעלאה לאינון דלעאן קריאת שמע ברעותא ובכונה כל יומא, א"ר פרחיא האלהים כד אסתכלנא בההוא חלונא דפלגא קריב ההוא ממנא נענאל שמיה די ממנא על תרעא דסטר דרום. אמר לי קים בקיומך וחמי האי חלון דלית רשו לאעלא תמן ולא למחמי ביה בר אינון דלעאן קריאת שמע כדקא יאות, וכל אינין דלעאן ק"ש כדקא יאות שתין ממנן עאלין קמיה דמשיח ומכתירין ליה בכתרין קדישין ואמרין ליה דא הוא כתרא דפלוני דלעא בק"ש כדקא יאות, שאילנא ליה ואמרית ליה מארי ק"ש כדקא יאות מאי היא, אמר לי אי חסיד רזא עילאה איהו הכא בק"ש ואית בה ד' פרשיין, פרשה קדמאה דייחודא דאיהו יחודין בתריסר תיבין, שית תיבין ביחודא עילאה ושית תיבין ביחודא אחרא, פרשה תניינא והיו הדברים האלה במ"ב תיבין ברזא דשם דמ"ב אתוון (והוא של אנא בכח וכו' כמ"ש בפע"ח שער ק"ש פ' כ"ד בשם הזוהר יעו"ש ושער הכוו' בדרושי הלילה דרוש ה' ודרוש ט'.) פרשה תליתאה והיה אם שמע דאתכליל לימינה בשמאלא, ושמאלא בימינא, ואיהו ברזא וסתרא דרתיכא קדישא עד ושמתם, דאיהי פרשתא דשלטא על כולא איהי ברזא דע"ב תיבין גו רזא דע"ב שמהן דרתיכא קדישא (והוא שם ע"ב של ויסע ויבא ויט כמ"ש בפע"ח שם פ' כ"ג ושער הכוו' שם) פ' רביעאה ושמתם דאיהי חמשין תיבין דאיהי לקבל חמשין תרעין דבינה. פ' דציצית כלילא מכולהו וסלקין פרשיין למניינא [אברוי] דאדם וכו' ותא חזי כל מאן דאשלים ייחודא כדקא יאות ומכוין בפרשיות אלין בכל יומא זכי לאלין משקופין וחלונין למראה, שליט הכא ולית מאן דיעכב על ידוי ובלבד דיקרי כדקא יאות ויכוין בהני רזין עילאין ואחוד בימינא דילי. ואמר לי אי חסידא תא חמי יקר דאינון דמיחדי שמא קדישא כדקא יאות ולעאן ק"ש כגיונא דא. אעילנא בחד היכלא ובההוא היכלא הוו שס"ה היכלין בחושבן יומי שתא. אברהם יצחק ויעקב שליטין בההוא היכלא ואדם הראשון בגיוייהו. וחמינא כמה חבילי נשמתין מתלבשאן בחידו ברקימו דאילנא דחיי וכמה גוונין דיקרא עילאה ועיילין גו היכלא, ויופיאל רב ממנא על כולא רב ממנא דאורייתא בהדייהו, פתחו ואמרו התעטרו קדישי עלמא הא בניהון דקא מייחדי שמא קדישא ומכווני ברעותה דפרשייין דק"ש, ואדם הראשון קא חמינא דמשתדל בהו' ובשעתא דעאלת ק"ש דקרי בר נש סליקת בקדמיתא להאי היכלא וארח בה אדם הראשון. אי חסיר אות אחת מק"ש לא מקבל לה דהא חסר בנינא דאדם דאיהו רמ"ח באינון תיבין דחוזר הש"ץ. ואי אשכח יתה כדקא יאות מקבל לה ונטלין לה אברהם יצחק ויעקב מניה ונשקין לה. מאן חמי חדוה מאן חמי ערבוביא בכל אינון צדיקייא דבגינתא דעדן דקא אתיין בההוא חדוה. ובשעתא דייתי להאי עלמא מאן יחמי חדוה דיליה דאותבין ליה אבהן לגבייהו תרי זמני ביומא. ובכל יומא נחית עליה טלא מרישא דמלכא ובההוא טלא ידעי ואכלי מיכלא די מלאכי עילאין אכלין וידעין מה דהוה ומה דיהוי ומה דזמין למיהוי עד זמנא דקב"ה יוקים לגופי דסרחן בהאי עלמא ויוקים לון קב"ה בבניינא מתתקנא כדקא יאות עכ"ל, הרי ידעת כמה גדולה מעלת האומר ק"ש בכוונה וא"כ צריך האדם ליזהר תמיד לזכור דברים אלו בכל זמן שיקרא ק"ש ערב ובקר חק נתן ולא יעבור, ולפחות יתן לבו להבין פי' המילות ולא יחסר תיבה או אות ובפרט כוונת השמות:

ב

ב) ויכוין שבפרשה א' מן ואהבת עד סופה חוץ מן פסוק שמע ישראל וכו' וברוך שם וכו' יש בה מ"ב תיבות כנגד שם בן מ"ב אנא בכח וכו' ובפרשה ב' מן והיה אם וכו' עד ושמתם ג"כ בכלל יש ע"ב תיבות כנגד שם ע"ב של ויסע ויבא ויט, ומן את דברי אלה וכו' עד סוף הפ' יש חמשים תיבות כנגד חמשים שערי בינה, ובפ' ציצית יש ג"כ ע"ב תיבות עם ג' תיבות שחוזר הש"ץ והם ג"כ כנגד ע"ב תיבות שיש בפסוקי ויסע ויבא ויט כמ"ש בפע"ח שם ושער הכוונות שם. אלא שפ' והיה הוא בישר והפוך וישר ופ' ציצית כולם בישר כמ"ש בסידור הרש"ש ז"ל ועיין זוהר פ' בשלח דף נ"ב ע"א ושער מאמרי רז"ל דף י"ד ע"א בסופו ובחדש דף יו"ד ריש ע"ג יעו"ש. ובסידור הרש"ש ז"ל הם מסודרים דהיינו בפ' א' שיש בה מ"ב תיבות כל תיבה יש למעלה הימנה אות א' של ר"ת אב"ג וכו' ופ' ב' יש למעלה מן כל תיבה שם א' מן ע"ב שמות של ויסע ויבא ויט עד ושמתם ומשם ואילך יש על כל תיבה אות א' משם אהי"ה פשוט עד תשלום מ' אותיות שיש בהם יו"ד אהי"ה וביו"ד תיבות האחרונים יש על כל תיבה שם אהי"ה פשוט ואח"כ בפ' ציצית על כל תיבה שם א' מן ע"ב שמות של ויסע וכו' ועיין לקמן אות ט"ז. ועם פסוק שמע ישראל וברוך שם וכו' הם רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איבריו של אדם כמ"ש בזוהר חדש פ' אחרי מות דף נ"ט ע"א, וכתב עוד שם בזו"ח וז"ל וכל איניש דיקרא ק"ש כדקא יאות כל תיבה ותיבה משפיע בכל אבר ואבר דיליה. ואי איניש לא יקרא ק"ש ביממא ובליליא כל אבר ואבר דיליה יתמלי מן רוח רעה ומכל מילין ומרעין בישין דעלמא עכ"ל. וא"כ יש ליזהר בק"ש שעל המטה לאומרה קודם שתבא לו שינה כדי שיוכל לאומרה כהוגן. ויתבאר במקומו בס"ד:

ג

ג) שם יקרא ק"ש בכונה וכו'. איתא בירושלמי דאותן ג' פרשיות שתקנו בק"ש לפי שבהן עשרת הדברות ועיין בו ותמצא הכל. תוספות ספ"ק דברכות דף י"ב ע"ב. וכ"כ בזוהר חדש במדרש רות דף צ"ה ע"א חסידים הראשונים תקנו ק"ש כנגד עשרת הדברות וכנגד מנין איבריו של אדם יעו"ש. וכתב י"א בהגה"ט וז"ל ולפי שכתבו בספרים שצריך לכוין בהם באמירת ק"ש ראיתי להעתיקו כאן בפ' ה' אלהינו יקבל דיבור אנכי ה' אלהיך ובה' אחד דיבור לא יהיה לך ובפסוק ואהבת יקבל דיבור לא תשא ובפסוק וכתבתם דיבור לא תחמוד ובפסוק ואספת דיבור לא תגנוב ובפסוק ואבדתם מהרה דיבור לא תרצח ובפסוק למען ירבו ימיכם דיבור כבד את אביך. ובפ' ולא תתורו דיבור לא תנאף. ובפ' למען תזכרו דיבור זכור את יום השבת ששקול ככל התורה. ובפ' אני ה' אלהיכם דיבור לא תענה ברעך עד שקר עכ"ל. וכ"כ א"ר אות א' בשם הכלבו. מו"ב סי' ב' או' כ"ג. חס"ל אות ד':

ד

ד) כתב הרד"א עיין של שמע ודלת של אחד הוא סי' עד רמז לעדות, ד"א שמע נוטריקון ש"או מ"רום ע"יניכם למי, ש"די מ"לך ע"ולם. אימתי, ש"חרית מ"נחה ע"רבית. ואם תעשה כן, תקבל ע"ליך עול מ"לכות ש"מים שהוא שמע למפרע עכ"ד. והביאו א"ר אות א', ש"ץ דצ"ה ע"ב:

ה

ה) שם יקרא ק"ש בכוונה וכו' אמרו במסכת ברכות כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו דהא כתיב בה טוטפות מכאן אני למדין כיוצא בזה כל הקורא ק"ש בלי כוונה מעיד שקר דהא כתיב בה בכל לבבך, יוסף לחק יום א' מסדר מקץ מס' החרדים דס"ח ע"א. יפה ללב אות א':

ו

ו) שם באימה ביראה וכו' נראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא שמע לקבל עליו עול מלכות שמים להיות נהרג על קדוש ה' המיוחד דזהו ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך וע"ז אמר הכתוב כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכוונה זו יקראנה באימה וביראה ברתת ובזיע. ב"ח, א"ר אות ג'. ועיין לקמן אות כ"ח:

ז

ז) שם ברתת ובזיע. זיע סגיא ראוי שיחול על האדם בחשבו מה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד על דרכיו אשר כמה פעמים עברו עליו שלא קיים דין הנזכר בש"ע לקרא ק"ש באימה ביראה ברתת ובזיע והחי יתן אל לבו לזכור דברים אלו שיצאו מפי מרן הקדוש ז"ל תמיד בכל זמן שיקרא ק"ש ולא יעבור כי הרגל נעשה טבע ודברים שהורגל האדם בהם צריך זהירות הרבה כדי לקיימם כתקנם. וה' יזכני תמיד לעשות רצונו ולעיבדו בלבב שלם אנחני וזרעינו וזר"ז עד עולם:

ח

ח) [סעיף ב'] אשר אנכי מצוך היום, היינו לומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו' וז"ל מהרח"ו ז"ל בשער מאמרי רז"ל בפירושו לפרקי אבות. הנה ג' זמנים קבעו רז"ל לתפלה שחרית מנחה ערבית, ואעפ"י שסדרו סדר התפלה וק"ש יש חילוק ביניהם כפי הזמנים כי כל אחד יש לה חידוש ואינה דומה לחברתה ולכן אין דרך להתפלל דרך קביעות בעלמא ה"א להתפלל בכל כוונתו כמו שמתפלל תפלה וק"ש חדשה כי בכל תפלה ותפלה מתחדשים מוחין חדשים לגמרי כי אין לך שום תפלה שלא יתחדש אור שפע בה אבל לא ראי זה כראי זה וכו' ויש הפרש גדול בין תפלה דחול לתפלה דשבת ובין תפלה דר"ח ובין תפלה דיו"ט ודחה"מ ולא די זה אלא תפילות של יו"ט עצמם כמו תפלה דסוכות לפסח וכיוצא בזה, גם בכל יום ויום עצמם אינו דומה תפלת שחרית לתפלת מנחה וערבית וכיוצא בזה. גם אפילו בימי החול עצמה אינו דומה תפלה של יום זה לתפלה שלאחריו ולא ראי זה כראי זה ואין לך כל תפלה ותפלה מיום שנברא העולם עד לעתיד שתדמה לחברתה כלל ועיקר. וסוד הענין בקיצור כי הלא התפילות בחינתם לברור בירורי ז' מלכים ובכל יום ויום ובכל תפלה ותפלה הם מחודשים ומשונים ואינם הברורים עצמם כי בכל תפלה ותפלה עולים ניצוצים וברורים שעדין לא עלו בשים זמן וגם כפי סדר ערך אלו הניציצות העולות כן כנגדם הוא סדר הזווג העליון ויניקה ומוחין והמשכתם כפי סדר ערך הבירורין ואין להאריך יותר בזה, וז"ס שאנו אומרים בכל יום ובכל שעה התפלה ואינו מספיק בתפלה אחת ביום, והטעם הוא כי בכל תפלה ותפלה נעשה בחי' מחודשת מה שלא נעשה בתפלה זולתה ודי בזה, וכן הענין בכל ק"ש כי כל ק"ש משונה מחברתה. אך כל זה בסוד הפרטים אמנם בסוד הכללים שק"ש שחרית דחול כולם כונה אחת להם וכל ק"ש דערבית דחול כולם כונה אחת להם וכן כיוצא בזה עכ"ל. וכ"כ בשער הכוונות בדרוש שינוי התפילות דף נ"ט יעו"ש, ועיין בתיקונים תיקון ששה וחמשים ושער הכוונות בדרוש שינוי שבין שבת ליו"ט דף ע"ז ע"א ומ"ש הרש"ש ז"ל בנה"ש דף י"ט ע"ג הנד"מ ודו"ק:

ט

ט) שם בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו'. והכיאמרינן בפ' הרואה (ברכות דף ס"ג ע"ב) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו היום נתנה התורה לישראל והלא אותו היום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם ע"כ. והביאו הפר"ח או' ב'. יפה ללב או' ב' גם זה היום הנה יום בא לומר כי בעבודת ה' לא ישים לנגד עיניו כי אם אורו היום שעומד בו לבד כי כשרוצים לכנוס בעבודת ה' נדמה להאדם כאלו הוא משאוי כבד ואי אפשר לו לישא משאוי כבד כזאת אבל כיחשוב שאין לו רק אותו היום לא יהיה לו משאוי כלל גם שלא ידחה עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל מחר אתפלל בכונה ובכח וכראוי וכיוצא בזה כי אין לו לאדם בעולמו כ"א אותו היום ואותה השעה שעומד בו כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי וכאשר גמר חסיד הרב ליקוטי מצות בערך יראה ועבודה או' ט"ז מדכתיב היום אם בקולו תשמעו היום דייקא יעו"ש, יפה ללב שם:

י

י) [סעיף ג'] בק"ש יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים ש"ץ ה' אלהיכם אמת וחוזר ואומר וכו'. ומי שאינו נוהג כן אין ראוי להכריחו שיחזור רא"ם ח"א סי' א' כנה"ג בהגב"י, מ"א סק"א. אמנם בזוהר חדש במדרש רות דצ"ה ע"א החמיר מאד בזה שכתב וז"ל וכל האומר ק"ש שלא עם הצבור אינו משלים איבריו מפני שחסר השלשה תיבות שש"ץ חוזר מאי תקנתיה יכוין בט"ו ווי"ן לאמת ויציב. ועם כל דא היה קורא עליו אבא מעוות לא יוכל לתקן וכו' עכ"ל, וכ"כ ב"י בשם מדרש הנעלם יעו"ש. וכ"כ בשער הכוונות דרוש ח' דק"ש שצריך לכפול ג' תיבות אלו ה' אלהיכם אמת ונתן טעם בסוד יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער הק"ש פ' כ"ה:

יא

יא) שם מסיים הש"ץ ה' אלהיכם אמת וכו' וכתב הפר"ח אות ג' ראוי ללמד לכל החזנים שכשיגיעו לסוף ק"ש שיאמרו בלחש הני ג' תיבות ובכן יש ללמוד זכות על המנהג וכל מי שאינו עושה כן מזלזל בדברי חז"ל בעלי התלמוד ראוי לנזיפה והשומע לי ישכון בטח עכ"ד, אבל הרב יד אהרן בהגב"י כתב וז"ל ואין לנו אלא דברי מרן הקדוש שכתב שחוזר ה' אלהיכם אמת וכמ"ש הגאון הרא"ם ומהר"ם אלשקר ומהרש"ך ואין זה נגד התלמוד שכבר ישב רבנו המחבר ז"ל דברי התלמוד שלא יהא מנגד למ"ש בזוהר ובתיקונים עכ"ל. וכ"כ ש"ץ דף צ"ט ע"א. ועיין מש"ל סי' כ"ה או' ע"ה דכל דבר שלא נזכר בהדיא בדברי התלמוד דברי קבלה יכריע יעו"ש. וא"כ הכא נמי כיון שלא נזכר בהדיא בתלמוד לאסור לחזור ג' תיבות אלו ה' אלהיכם אמת וכמ"ש ב"י דברי הזוהר והקבלה יוכיח שאמרו שצריך לחזור ג' תיבות הללו, וא"כ לא איכפת אפי' אם מסיים הש"ץ ה' אלהיכם אמת בקול רם וחוזר לאומרה בקול רם. ועיין באו' שאח"ז:

יב

יב) שם מסיים ש"ץ ה' אלהיכם אמת וחוזר ואומר בקו"ר ה' אלהיכם אמת. משמע שצ"ל הש"ץ ב"פ אמת אחד בסיום ואחד בחזרה. אבל בס' עשרה מאמרות מאמר אם כ"ח ח"א סי' י"ז כתב דש"ץ אינו אומר בלחש אמת ויחיד אומר בלחש אמת ואינו חוזר ואומר אמת ונמצא דהוי רמ"ח תיבות מכוון אבל אם אומר בלחש אמת ואומר אמת הוי רמ"ט תיבות עכ"ל. והביאו מ"א סק"א, ש"ץ דף צ"ט ע"ב. וכ"כ הרמ"ע באלפסי זוטא פרק היה קורא וז"ל והלכתא אינו חוזר ואומר אמת פי' יחיד אומרו בסוף הפרשה בלבד וש"ץ אינו אומרו אלא בחזרת ה' אלהיכם נמצא אמת אצל כל אדם ואינו בחזרה כלל עכ"ל. והביאו מחב"ר אות ג' ומנהג העולם שהש"ץ מסיים ה' אלהיכם בקול רם והצבור עונים אחריו אמת והוא אינו אומר אמת ואח"כ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת בקול רם והציבור אינם חוזרים לומר אמת אלא אומרים ויציב וכו' ונמצא אמת ביד כל אחד בלבד ומ"ש החס"ל או' ג' דאם גמר קודם החזן יסמוך ה' אלהיכם לאמת שהרי אמרו בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ושם ימתין את החזן ואח"כ יתחיל ויציב ולא כמנהג העולם שממתינין אל החזן לומר אמת כולם כאחד ומפסיקין בין אלהיכם לאמת והם טועים שהרי לא התירו להפסיק שם אפי' מפני היראה וכו' עכ"ל, אינו נראה דלא אמרו שלא להפסיק אלא בהפסקה של דיבור אבל הפסקה בלא דיבור אלא בשהייה לבד לא מקרי הפסקה כמ"ש המט"י סי' ס"ו אות ב' וזכ"ל ח"ג מע' ק' או' קל"ג יעו"ש, ועוד דשומע כעונה וכוין שאומרה אחר קריאת החזן כאלו אומרה אחר קריאת עצמו ולית בזה שום חששא:

יג

יג) שם הגהה. ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעים מפיו של ש"ץ וכו' וגם בזה בעינן כוונת שומע ומשמיע. ומאחר דכתבו משם האר"י ז"ל שהיה נוהג כשהיה קורא ביחוד לחזור אלו הג' תיבות ש"מ שגם ליחיד נתקנו ולכן ראוי כשמסתפק על החזן אם יודע ומתכוין להוציא או לא שיחזור בעצמו אלו הג' תיבות ולא יסמוך על החזן. חס"ל אות ג' ועיין לקמן אות ט"ו ובאו' שאח"ז:

יד

יד) שם הגהה. ואם היחיד רוצה ג"כ לאומרה עם הש"ץ אין איסור בדבר, וכן מנהג בית אל יכב"ץ שכל אחד ואחד חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת לעצמו עם הש"ץ ואין סומכים על אמירת הש"ץ מפני שכל אחד ואחד רוצה לכוין לעצמו הכוונה השייכה לג' תיבות הללו הכתובה בסידור הרש"ש ז"ל. ועיין באו' שאח"ז:

טו

טו) שם ואם הוא קורא ביחיד יכוין וכו' ולפום מאי דאתמר בירושלמי אם קירא ביחיד שרי ליה לכפול ה' אלהיכם וכן הסכימו הרב ב"ח והרב פר"ח כדברי הירושלמי. ושמעתי שכ"כ מהרח"ו זצ"ל שנהג כן רבינו האר"י זצ"ל, וכן חלק הראב"ד בענין הבקשות והזכרת שבחיו ית' הביאו הרב שבלי הלקט סי' ח' ברכ"י אות א' ובקש"ג סי' י"א אות י"ט. ש"ץ דף צ"ע ע"ד, סידור בי"ע אות ג'. זכ"ל ח"ג מ"ע ק' אות קל"ו. שע"ת אות ב', כף החיים סי' י"ד אות מ"ט, ועיין שער הכוונות בדרושי הלילה דרוש ט' שכתב וז"ל אחר שתשלים הק"ש תחזור לומר פ"א ה' אלהיכם אמת כמו שעושה הש"ץ ועי"כ יושלמו כל הרמ"ח תיבות עכ"ל וכתב אמל"י בקו' שפת אמת שאלה ב"ן דק"ט ע"ב דה"ה בק"ש של שחרית כשנאמרת ביחיד הו"ל כק"ש שעל המטה ונעשה התיקון על ידינו הגם דעיקר התיקון תלוי ביד הש"ץ יעו"ש, ועיין מ"ש באות שקודם לזה:

טז

טז) שם ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן וכו'. אם היחיד עדיין קורא ק"ש וכבר גמר הש"ץ יכול היחיד לשתוק ולכוין לשמוע ה' אלהיכם מפי ש"ץ ומועיל לו אף שאח"כ יגמור הק"ש. הרב מהר"י עייאש בס' מט"י ח"ב בליקוטי א"ח דף ס' ע"ג, והביאו מחב"ר בקו"א ע"ז הסי' אות ב'. וכ"כ המאמ"ר אות ב' בשם סדה"י. ש"ץ דף צ"ט ע"ב. זכ"ל ח"ג מע' ק' אות קל"ה, שע"ת אות ב'. כף החיים שם אות ן' אמנם לפי מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות סוף דרוש ה' ודרוש ח' דק"ש ודרוש ט' מדרושי הלילה ובסידור הרש"ש ז"ל דפרשה ראשונה של ק"ש מן ואהבת יש בה מ"ב תיבות כנגד שם מ"ב של אב"ג וכו' וכנגד חב"ד. ופרשה שנייה עד ושמתם יש ע"ב תיבות כנגד שם ע"ב היוצא מג' פסוקים של ויסע ויבא ויט מר"ת יושר של ויסע והפוך של ויבא ויושר של ויט גם היא כנגד חג"ת, ומן ושמתם עד סוף הפרשה יש חמשים תיבות כנגד חמשים שערי בינה והם מ' כנגד י' אהי"ה שיש בהם מ' אותיות ויוד כנגד כללות י' אהי"ה והם כנגד שני שלישי ת"ת התחתונים ופ' ציצית יש בה ע"ב תיבות כנגד שם ע"ב היוצא מר"ת של ג' פסוקים של ויסע ויבא ויט כולם ביושר והם כנגד הנה"י ובחזרת ג' תיבות ה' אלהיכם אמת להמשיך מפרקין עילאין דנה"י דז"א וממוח שבם לתוך הנה"י דז"א לעשות חב"ד דמלכות כיעו"ש וידוע ליח"ן א"כ לא תבא כוונה זו כ"א עד אשר יאמר כסדר ר"ל עד שישלים כל הג' פרשיות עד ה' אלהיכם ואח"כ יחזור לומר ה' אלהיכם אמת ואם לאו הוא מהפך ומערבב הסדר הנעשה למעלה ח"ו וא"כ אין תקנה אלא או ישמע מפי הש"ץ ויתכוין לצאת אם הוא בשוה עמו או שיחזור הוא בעצמו לאומרם אבל לשומעם שלא במקומם ויתכוין לצאת לא יבא לפי דברי המקובלים וגם לכוין בט"ו ווי"ן ולצאת י"ח כפילת ג' תיבות ה' אלהיכם אמת לא יבא לפי דברי המקובלים כי הוא מערבב הסדר אלא או ישמע מפי הש"ץ או יאמר הוא בעצמו ה' אלהיכם אמת כנז' וכ"ש אם אומר תמורתם אל מלך נאמן שהוא מערבב שאין להם מקום בכאן כמו שמוכח לפי דברי הרב ז"ל וכמ"ש לקמן אות י"ט, ואעפ"י שאין מכוונים כבר כתבנו בכ"מ שצריך לעשות הסדר ע"פ הסדר השייך לכוונה, ובלאו הכי כבר כתבנו לעיל דיכול היחיד לכפול ה' אלהיכם ותול"מ, וגם מ"ש המאמ"ר שם דמי שלא סיים ק"ש עם הש"ץ ממש אלא כשהש"ץ מחזיר ג' תיבות אלו הוא הגיע לשם יש לו לשתוק ולשמוט מהש"ץ ואח"כ יסיים הוא קריאתו ויעלו לו להשלמת רמ"ח דמה לי שיאמר הש"ץ תחלה או הוא יאמרם תחלה עכ"ל אינו נראה דהחזרה היא כוונה אחרת כמש"ל ואיך תהיה קודם שיסיים והרי הוא מהפך אלא אם אירע כזה לא יכוין על הש"ץ אלא יחזור לומר הוא בעצמו כמ"ש, ועיין עוד מש"ל אות א' ואות ב':

יז

טוב) שם יכוין בט"ו ווי"ן וכו'. עיין מ"א סק"ג. ומ"ש המאמ"ר אות ג' דבערבית אין קפידא כ"כ לפי דברי רבינו האר"י ז"ל לא יש חילוק בין שחרית לערבית ואפי' בק"ש שעל המטה צריך להשלים רמ"ח תיבות כמש"ל אות ט"ו.

יח

חי) שם והם כנגד ג' שמות הוי"ה וכו'. וז"ל שער הכוונות בדרוש ח' דק"ש דכ"ז ע"ד ענין ט"ו ווי"ן שיש באמת ויציב וכו' תכוין בהם אל שם הוי"ה היוצא מהם באופן זה כי הנה הם ט"ו ווין כמנין יה. אם תכה י"ה פעמים ו' הם כמנין ט"ו ווי"ן הנז' ועם ה' שבר"ת הדבר הזה הרי נשלמה הוי"ה אחד. גם קבלתי כוונה זו הנז' באופן אחר והוא כי הנה ט"ו ווי"ן הנז' הם ו' פעמים י"ה שהם תשעים והרי לך שתי אותיות י"ה בכל הו"ק כמנין ו' וה"ס שם יה"ו ועם ה' שבר"ת הדבר הזה וכו' הרי יהוה ולכן צריך לקשר מלת הדבר עם ט"ו ווין הנז' ולא להפסיק ביניהם כלל עכ"ל. ועי"ש שהביא עוד כוונה אחרת. והנ"מ שצריך האדם ליזהר מאד וליתן דעתו שלא יאבד אחד מהווין הנז' ותלך לה הכוונה. וראיתי חסידים ואנשי מעשה שמונים אותם באצבע כדי שלא יתחסרו. ועוד עיין בדברינו לקמן על סי' ס"ו סעי' א' דיני אמת ויציב מ"ש בזה בס"ד:

יט

יט) שם בהגהה. ויש שכתבו דכל הקורא ק"ש ביחיד יאמר אל מלך נאמן וכו' כתב הטור בשם הרמ"ה דהמפסיק באל מלך נאמן איכא תלת דמפסיק בין ברכה לקריאה, ועוד דמפיק שם שמים לבטלה ועובר בלא תשא, דהזכרת השם הכא לית לה ענינא דמדכר לה לא להבוחר בעמו ישראל ולא לשמע ישראל והויא לבטלה, ועוד כיון דלאו לצורך ברכה היא אלא לאשלומי רמ"ח תיבות הוי ליה תוספת בק"ש והאי תוספת לא יעקב אמרו ולא משה אמרו יעו"ש. וכ"כ רש"ל בתשו' סי' ס"ד וז"ל בק"ש קבלתי לאמר אמן שמע ישראל בצבור ולא אל מלך נאמן בין ביחיד בין בצבור ואל תשגיח במהרי"ק שכתב שיש לאומרו אל מלך נאמן עכ"ל, והביאו מטה משה דיני ק"ש סי' צ' וכתב והכי נכון באם הקפידו משום הפסק מה לי יחיד מה לי צביר עכ"ד, והב"ד כנה"ג בהגב"י, ובשכנה"ג בהגב"י אות א', מ"א סק"ד. א"ר אות ו'. וגם ב"י וב"ח שכתבו מנהג קדמון הוא זה מ"מ כתבו דאח"כ בטלוהו כדי שלא יפסיק בין הבוחר בעמו ישראל לשמע ונהגו ע"פ דברי הזוהר ותיקונים לחזור הש"ץ ה' אלהיכם אמת יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל אות ט"ז שמוכח מדברי רבינו האר"י ז"ל שאין להם מקום בכאן ואם אימרה בכאן הרי הוא מערבב הסדר אלא אף אם קורא ביחיד שרי ליה לחזור ה' אלהיכם ואח"כ אומר אמת:

כ

ך) שם בהגהה. רק יאמר אמן אחר הש"ץ וכו' עיין מש"ל סי' נ"ט אות כ"ו:

כא

כא) [סעיף ה'] נוהגים ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון וכו'. וז"ל שער הכוו' בדרוש ה' דק"ש דף כ"א ע"ג קודם שתאמר שמע ישראל תסגור שני עיניך ביד ימינך וכו' ובידך השמאלית תאחוז ד' ציציות ויהיו מונחים על לבך כמבואר לעיל. גם קודם שתאמר ק"ש צריך שתכוין אל מצות עשה שנצטוינו לקרות ק"ש שני פעמים בכל יום עכ"ל פע"ח שער הק"ש פ"ו א"ר אות ז':

כב

כב) שם נוהגים ליתן ידיהם על פניהם וכו'. הדבר פשוט דהגם שסותם עיניו וקורא ע"פ ליכא איסור משום דברים שבכתב וכו' כמ"ש מרן ז"ל גופיה לעיל סי' מ"ט דכל דבר הרגיל ושגור בפי הכל כגון ק"ש מותר, פתה"ד אות ג' יעו"ש:

כג

כג) שם כדי שלא יסתכל בדבר אחר המונעו מלכוין, וכל מה שיעשה אדם לעורר הכוונה טוב הוא' טור, ובס' זרע קודש והב"ד בדרך ישרה ד"ך ע"א כתב דביחוד הק"ש מתקן הפגם של עון הז"ל שהפריד בין הדבקים יעו"ש, והביאו כף החיים סי' י"ד אות מ"ב, וא"כ כמה צריך האדם להשתדל בכל כוחו לכוין ביחוד הק"ש ולפנות לבו מכל מין מחשבה כדי שיהיה עזר לו לתקן הפגם:

כד

כד) [סעיף ו'] צריך להאריך בחי"ת של אחד כדי שימליך הקב"ה וכו'. וכ"ה בזוה"ק פ' ויצא דקנ"ח ע"א, וצריך לכוין באלף שהוא אחד ובחי"ת שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ הרי ח' והדל"ת רמז לד' רוחות ולעתיד יאמרו כל העולם שהוא אחד, ב"י בשם הסמ"ק, עט"ז אות ז', ואע"ג דז' ארצות הם מ"מ סדנא דארעא חד הוא, יפה ללב אות ו' בשם המפ':

כה

כה) שם שלזה רומז חטוטרת שבאמצע גג החי"ת, כלומר חי שהוא ברומו של עולם. ב"י, א"ר אות יו"ד, ולא יאריך בחי"ת יותר מדאי, א"ר שם, ועיין מ"א סק"ה:

כו

כו) שם ויאריך בדלת של אחד וכו'. פי' כשידגיש בדל"ת יאריך בנשימת הרוח שמוציא מפיו שיעור שיחשוב בלבו וכו' ולא כאותן המאריכין בד' כנקודת הציר"י תחת הדל"ת ומפסידין הכוונה וכך קבלתי ממורי החסיד הרב הגדול מהר"ש ז"ל מלובלין, ב"ח, וכ"כ ל"ח פרק היה קורא אות ח', שכנה"ג בהגה"ט אות ג'. עו"ת אות ג', א"ר אות י"א, פר"ח אות ו', ועוד עיין לקמן אות ל"א:

כז

כז) שם ויאריך בדל"ת של אחד וכו' והכי איתא פ' ' רוחות תו לא צריכת. ופי' רש"י ז"ל שם ובדל"ת ולא בחי"ת דכל כמה דאמר אח בלא דלי"ת לא משתמע מדי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולד' רוחתיה, ובלבד שלא יחטוף בחי"ת בשביל ארוכת הדל"ת ולא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף (ר"ל בשו"א) בלא פתח (ר"ל קמ"ץ שנקרא פתח עיין דרישה אות ז') ואין זה כלום. דאמליכתיה למעלה וכו' שהארכת שיעור שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וד' רוחותיה עכ"ל, והב"ד ב"י יעו"ש, וכ"כ הפר"ח אות ו' דמ"ש המחבר ולא יאריך יותר מכשיעור זה לשון הגמרא הוא כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות השמים תו לא צריכת משמע דאי בעי להאריך יותר ליכא איסורא עכ"ל יעו"ש. וכ"כ בזוה"ק פ' עקב דף רע"ג ע"ב וז"ל ואות ד' דאחד צריך לארכאה בה הה"ד למען יאריך ימים על ממלכתו עכ"ל. ובילקוט הראובני ס' ואתחנן כתב מי שמאריך בדל"ת של אחד הבל פיו היוצא ממנו עושה תל תלולה מהארץ עד לרקיע העובר דרך ז' רקיעים. והביאו הרח"פ בכף החיום סי" י"ד אות מ"ב. ומזה סעד למכוונים שמאריכין הרבה בדל"ת דאחד כדי לכוין כוונות הצריכות לתיבת אחד כידוע ליח"ן, ולא יוכל האדם להאריך בדל"ת אם לא תהיה רפוי"ה דאל"ה תהיה כמו אחדי כשוה תחת הדלת והוא לשון אשמח ותלך משמעות של אחד כמש"ל אות כ"ו ולקמן אות ל"א:

כח

כח) שם ויאריך בדלית של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו וכו' וקודם שיאמר פסוק שמע ישראל וכו' יכוין לברר מבחי' הרפ"ח ניצוצין השייכים לאותה הק"ש ותפלה ולהעלותם אל המלכות ואח"כ באחד יכוין שאח הוא רמז לת"ת ושם הוי"ה וד' רמז למלכות ושם אדני ואח"כ ישלב אותם ביחד יאהדונה"י, ואח"כ יקבל עליו בכוונה גדולה בכל לב ובכל נפש למסור נפשו על קידוש ה' בד' מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק [כי עי"ז אם יכוין בלב שלם למסור נפשו על ק"ה מתכפרים לו עוונותיו ויוכל להעלות בחי' שורשי הנרנח"י שלו בסוד מ"ן לעולמות העליונים ולהמשיך שפע אל העולמות כמ"ש בשער הכונוות דרוש ו' דק"ש דכ"ד ע"ב, ויש לכוין זה למסור עצמו על ק"ה בד' מיתות ב"ד בכל זמן קודם התפלה או קודם לימוד תורה כדי שיתכפרו לו עונותיו ותוכל לעלות תפלתו או לימודו למקום עליון] ויעלה בחי' שורשי הנרנח"י שלו בסוד מ"ן למלכות ואח"כ יעלם עם הרפ"ח ניצוצין אל הת"ת ואח"כ ממדרגה למדרגה עד רום המעלות ויכוין לשלב שם הוי"ה עם שם אהי"ה כזה איההיוהה ולהמשיך מוחין ממדרגה למדרגה אל בחי' השייכים לאותה ק"ש ותפלה ועיין בשער הכוונות דרוש ו' דק"ש הכוונות השייכים לק"ש אלא שאין כל אדם יכול לכוין כ"א החסידים אשר בבית אל יכב"ץ שבעיר קדשנו ירושת"ו הלומדים סדר הכוונות בט"ב מפי סופרים ומפי ספרים ומתפללים בסידור הרש"ש ז"ל ולא זולתם כי אפשר יבא לקלקל ח"ו אלא יכוין בכללות כמ"ש ועיין לעיל אות ח' אמנם בימי העומר ובימים שבין ר"ה ליוה"כ ובימים של אחר יוה"כ עד אחר אסרו חג של סוכות שאין המנהג לכוין בכונות התפלה כמ"ש הרש"ש ז"ל בנה"ש לא יכוין להעלות שרשי הנרנח"י שלו בבחי' מ"ן וכו' אלא רק יקבל עליו למסור נפשי על ק"ה בד' מיתות ב"ד בלבד כדי שיתכפרו לו עוונותיו כמ"ש וגם כדי לקיים מ"ע ונקדשתי בתוך בני ישראו ומצות ל"ת ולא תחללו וכו' שיש במצוה זו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה פ"ה דין א' ודין ג' יעו"ש. ואע"ג דאינו עושה בפועל רק במחשבה לבד מ"מ יש לו שכר כעושה כמ"ש בס"ח סי' רכ"ב יעו"ש, וכ"כ קשל"ה בדיני ק"ש דף ד"ן ע"ב וז"ל ויאריך באחד וכו' ויכוין שהוא מוסר נפשו ורוחו ונשמתו על קדושת שמו הגדול, ומי שמכוין כן בשעת ק"ש נחשב לו כאלו נהרג על קידוש השי"ת וזהו כי עליך הורגנו כל היום עכ"ל וכ"כ הרח"פ בכף החיים סי' י"ד אות ל"ח יעו"ש, וכ"כ בזוה"ק פ' חיי שרה במדרש הנעלם דף קכ"ד ע"ד וז"ל א"ר שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות דכסופים בשביל התורה הה"ד ומאתים לנוטרים את פריו ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאלו נהרגו על קדושת שמו וכו' ותאנא כל המכוון לבו בהאי פסוקא כדי למסור נפשו על קדושת שמו מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו הה"ד כי עליך הורגנו כל היום א"ר נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ד' מאות עולמות לעוה"ב. א"ר יוסף והא תנן מאתים א"ר נחמן מאתים על התורה ומאתים על שמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו עכ"ל ועיין מש"ל אות ו' ועוד עיין מ"ש בתשו' בסה"ק באר מ"ח בענין מה שצריך לימי העומר יעו"ש:

כט

כט) שם ויאריך בדל"ת של אחד וכו'. אות דל"ת דאחד ואות עיין דשמע הם מאותיות גדולות כידוע וכתב בספר כתר מלכות כ"י שגם הקורא צריך לכוין אותם במחשבתו באותיות גדולות כי הקורא צריך לצייר כל אותיות הפסוק נגד עיניו במחשבתו ושני אותיות אלו יציירם באותיות גדולות והביאו בן א"ח ז"ל פ' וארא או' ח' וכתב והוא נכון:

ל

ל) שם ויש נוהגים להטות הראש וכו' ואע"ג דאמרינן הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו וכו' התם הקריצה והרמיזה לצורך דבר אחר ומבטלין הכונה אבל הכא הרמיזה היא צורך הכונה. טור בשם הרא"ש לבוש, עו"ת אות ב' והטייה צ"ל כדרך ד' מתנות מזבח דהיינו מזרח צפון מערב דרום. ועכ"פ לא יעה הראש מזרח מערב צפון דרום כדי שלא יהא נראה ח"ו כמרמז שתי וערב. עט"ז אות ח' א"ר אות י"ב. ש"ץ דף צ"ה ע"ג, סידור בי"ע בדיני ק"ש אות ט"ו. כף החיים סי' י"ד אות ל"ז. יפה ללב אות ח' ובספר האשכול איתא דראוי להמליך הקב"ה כדרך שברא עולמו להחזיר פניו למטלה למטה למזרח למערב לצפון ולדרום יעו"ש וכן הוא בש"ג שסביב המרדכי ושם איתא לצפון ולדרום. פת"ע אות י"ד. ול"נ דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב כדרך ניענוע הלולב שכתכ האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דסוכות דק"ה ע"ד סדר חג"ת נה"י יעו"ש וזה הסדר לא יש בו כמרמז לשתי וערב ח"ו כיון שעושה ההטייה שלמעלה ומטה קודם מערב ודו"ק והבוחר יבחר:

לא

לא) [סעיף ז'] ידגיש בדל"ת וכו'. וכל שמדגיש בה קצת סגי דתו לא דמיא לרי"ש, ב"י. וכ"כ הלבוש דידגיש בה מעט שלא תהא נשמע כרי"ש ולא ידגיש אותה יותר מדאי שלא תהא נשמע כטי"ת והוי אחט כמו אחטא והביאו א"ר אות י"ג. והשל"ה קרא תגר על המדגישים יותר מדאי ונראת כאילו הד' נקודא בשוא. והביאו מ"א סק"ו. ומהר"ר יוסף קלמנקש כתב שאין הכוונה לקרותה בדגש שהרי אין בה דגש אלא הכוונה שיטעימנה בפה יפה. והביאו מ"א שם. ה"ב אות ג' ר"ז אות ז' וכ"כ ש"ץ דצ"ו ע"א בשם שתי ידות שאין לקרותה בדגש דמשמע די כמו די מחסרו אלא רפויה כי כן נתנה לנו אלהינו ואין לנו להפוך דברי אלהים חיים להדגיש מה שרפה ובדגש נשמע אז אשמח כמו ויחד יתרו ונמצא שאמר אז אשמח ולא קיים מצות יחוד ה' ח"ו יעו"ש והביאו שע"ת אות ח' חס"ל אות ז' ועיין עוד מש"ל אות כ"ו:

לב

לב) [סעיף ח'] לא יחטוף בחי"ת. ר"ל שלא יקרא אותה בחטף בלא קמ"ץ (ר"ל בשב"א בלא קמ"ץ. א"ר אות י"ד) שאין פי' משמעות בחטף שום דבר. לבוש. ועיין מש"ל אות כ"ז:

לג

לג) שם ולא יאריך באלף. שלא יהא נראה כאי חד. טור. שפי' איה אחד ח"ו. לבוש אות ז'. קש"ג סי' י"א אות י"ד. חס"ל שם, ועיין מ"ש הש"ץ דצ"ו ע"א בשם בעל שתי ידות והביאו שע"ת או' ח':

לד

לד) [סעיף ט'] אסור לומר שמע ב' פעמים וכו'. בירושלמי כתב דוקא בציבור אבל ביחיד שרי אבל הטור כתב שאין לחלק משום דגמרא דידן אינו מחלק וכ"מ מדברי מרן ז"ל דלא כתב חילוק זה דס"ל כדעת הטור דאין לחלק, וכ"כ הב"ח דהש"ע נמשך אחר דברי הטור מדלא כתב החילוק בין יחיד לצבור, וגם משמע מסתמיות דברי מרן ז"ל דאין חילוק בין אומרו בלחש או בקול רם. וכ"כ הב"ח לדעת הש"ע אבל הוא ז"ל פליג ופסק כדברי הירושלמי לחלק בן יחיד לצבור וגם לחלק יצא בין אומרו בלחש לאומרו בקול רם רק כתב דביחיד נמי לא שרי אלא כשמתפלל ביחיד וליכא שומעין אותו אומר שמע שמע ב' פעמים בקול רם אבל בדאיכא שומעין אסור אפי' המתפלל ביחיד יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד' וכ"כ הפר"ח דביחיד שרי יעו"ש א"ר אות ט"ו. חיי עולם על דברי הש"ע סעי' יו"ד. אמנם הפרמ"ג במש"ז אות ג' הביא דברי הב"ח והפר"ח וסיים וז"ל ומ"מ אנחנו אין לנו אלא דברי הש"ע אם לא כיון חוזר ואומר בלחש וביחיד בקול כלחש דמי אבל אם כיון מעיקרא אפי' יחיד אסור לומר שמע ב' פעמים כדאמרן עכ"ל. ועיין עוד לקמן סי' ס"ג סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

לה

לה) שם אסור לומר ב' פעמים וכו' ומי שקורא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ונוהג לקרות כל פסוק ופסוק שני פעמים ואח"כ התרגום וכדעת האר"י ז"ל (בשער המצות פ' ואתחנן) וכמה אחרונים ז"ל אין לו לחוש בפסוק שמע ישראל שלא לקרותו ב' פעמים רצופים דלא שייך בזה לומר דמחזי כמקבל ב' רשיות ח"ו דשאני הכא שהרי קריאתו מוכחת עליו שהוא כופל כל הפסוקים וסירכיה נקיט ואזיל גם לטעמא דמתלוצץ ושוהיה מגונה מיהא ליכא הכא, ועוד שכבר נסתפקו התו' ז"ל אי לא קפדינן אלא בקורא קריאת שמע בעונתה או דילמא לא שנא ונהי דנקטינן לחומרא כמבואר בסעי' י"א מ"מ בכה"ג ליכא למיחש כלל, מאמ"ר אות ה', דברי מנחם בהגב"י אות ב' ולי נראה דיש לאמרו בפעם השניה בלחש, כדי לצרף לזה ג"כ סברת האומרים דאם אומרו בלחש לית ביה מידי כנז' באות הקודם, ועוד עיין לקמן אות מ':

לו

לו) שם בין שכופל הפסוק הראשון, מכאן ומסעיף שאחריו משמע דאין הקפידה אלא דוקא בפסוק הראשון אבל מכאן ואילך אין לחוש כמ"ש הב"י בשם הכלבו וסמ"ק יעו"ש, וכ"כ הלבוש. אמנם מדברי המאירי במגילה כ"ה משמט דאף מכאן ואילך אם כופל פסוק פסוק אפי' ביחיד יש בו חשד יעו"ש, והביאו הער"ה אות ג', פתה"ד אות י"ג. ד"מ בהגב"י אות ג', ח"ע על סעי' יו"ד של הש"ע יעו"ש וע"כ יש ליזהר שלא לכפול הפסוקים אפי' של אחר פסוק הראשון, ועיין עוד באות שאח"ז;

לז

לז) [סעיף יוד'] כשקורא ק"ש על מטתו וכו'. משמע דוקא על מטתו כדי להשתקע בשינה מתוך ק"ש אבל במקום אחר אסור לקראות הפרשה ב' פעמים. מ"א סק"ח. וכ"כ א"ר אות ט"ז דדוקא על מטתו מותר כדכתב הלבוש טעמא שאינו אלא משום שמירה אבל בק"ש שחרית וערבית אין לכפול כל הפרשה עם פסוק ראשון יעו"ש. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות א'. וכתב עו"ש הברכ"י וכפ"ז מה שסיים בדין הקודם בין שכופל הפסוק ראשון לאו דוקא אלא ה"ה הפרשה כולה אין לכופלה בק"ש שחרית וערבית יעו"ש, וזהו לפי סתם מרן ז"ל אבל לפי יש מי שאומר שכתב מרן ז"ל אף על מטתו כשחוזר לקרות הפרשה לא יחזור לקרות פסוק ראשון אלא מן ואהבת ואילך. ומ"ש הפר"ח אות יו"ד כבר כתבנו לעיל אות ל"ד דלא קי"ל הכי אלא כסברת מרן ז"ל יעו"ש גם מה שהביא ראיה מירושלמי שרבי יודן קרא ושנה י"ל ששנה בלא פסוק ראשון וכמ"ש בב"י כה"ג יעו"ש ודו"ק ואי"ה בסי' רל"ט נכתוב כל סדר ק"ש שעל המטה ע"פ דברי האר"י ז"ל:

לח

לח) [סעיף יא'] האומרים באשמורת בסליחות וביו"כ בתפלת נעילה ב' פעמים וכו'. כתב ל"ח פ' אין עומדין אות מ"ח וז"ל והא דביה"כ כבר נתבטל אבל באשמורת יש עדיין בני אדם שבכל פעם שאומר החזן ויעבור הם אומרים שמע ישראל וגו' ונמצא שמכפלים הפסוק פעמים רבות ואעפ"י שאין כופלים אותו במיד זה אחר זה מ"מ נ"ל דהוי בכלל דמשתקין אותו ולפחות מגונה הוא וראוי לבטלו עכ"ל והביאו מ"א סק"ז. ובשל"ה כתב דנכון לאומרו כי אחד בגי' י"ג וראוי להזכירו בי"ג מידות יעו"ש והביאו מ"א שם וכתב וכן נ"ל מאחר שמפסיק הרבה בנתיים לא מחזי כשתי רשיות, וכן ס"ל להט"ז בסי' ס"ג סק"ג והביאו פרמ"ג בא"א בזה הסי' אות ז' יעו"ש וכ"כ א"ר אות י"ז בשם נ"ץ וסיים דעכ"פ אין למחות בעושין כן יעו"ש, ומיהו אצלינו לא יש מנהג זה וגם האר"י ז"ל לא זכר זה בשער הכוו' וכנראה שאין לו מקום לפי דברי האר"י ז"ל לומר פסוק שמע ישראל וגו' בעת שאומרים ויעבור כידוע ליח"ן:

לט

טל) שם יש ללמדם שלא יאמרו. וב"ח כתב כיון שכל הקהל אומרים אותו ליכא קפידא יעו"ש. והביאו מ"א סק"ט ועי"ש במ"א מה שהקשה על הב"ח ומה שתירץ א"ר אות י"ז יעו"ש ואנן מנהגינו כדברי מרן ז"ל שאין אומרים שמע ישראל ב' פעמים לא בסליחות ולא בתפילת הנעילה וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות ה':

מ

מ) שם יש ללמדם שלא יאמרו, בעת הרעש נוהגים לומר פסוק שמע ישראל וטעמא נראה שאם ח"ו נגזר על שונאיהם ש"י שימותו במפלת הרעש ח"ו שתצא נשמתם באחד ואם לפעמים נמשך הרעש כופלין ומשלשין אותו ושמעתי מפקפקין בזה משום האומר שמע שמע וחזינא דעל כיוצא בזה כתב הרב ח"א ז"ל כלל כ"א אות י"ט וז"ל והעומדים בשעת יציאת נשמה ואומרים וכופלין פ' שמע ישראל אפשר שיש למחות בידם ואפשר כיון שידוע שכוונתם כדי שיצא הנשמה באחד הכל יודעין שאין כוונתם לב' רשויות וכעין זה כתב הרב"י ז"ל עכ"ל דכוותה נמי הכא דשרי, פתה"ד אות ה' ול"נ דיש לומר בין אחד לאחד פסוק ה' הוא האלהים דגם זה הוא יחוד השם או לומר בפעם שניה בלחש כמש"ל אות ל"ה או בלשון תרגום כמ"ש באות שאח"ז:

מא

מא) כל הני דאתסרו לומר ב"פ משום דמיחזי כב' רשיות אי אמר חד מנייהו בל' תרגום נראה דשרי כן משמע להדיא מדברי רשב"י ז"ל בז"ח ריש ס' תרומה וכ"נ מל' מרן ב"י ז"ל לעיל סי' נ"א שכתב בשם א"ח דאין כופלין ה' ימלוך דהוי כאומר שמע שמע. וסיים ע"ז מרן ז"ל ויש נוהגים לאומרו פ"א בלה"ק ופ"א בלשון תרגום וזה נכון יותר עכ"ל. משמע דבזה פקע אסוריה דאומר שמע שמע והיינו כדברי הז"ח הנז'. פתה"ד אות ח':

מב

מב) [סעיף יב'] ה' הוא האלהים שאומרים אותו בי"כ וכו'. מנהג כשר הוא לפי שמשבחין אותו שהוא דר למעלה מז' רקיעים גם מצינו בקרא ב"פ ה' הוא האלהים גבי אליהו. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ד, עו"ת אות ז' וכ"כ בשער הכוו' דרוש ד' דיוה"כ דף ק"ב ע"ג וז"ל מה שנהגו לומר אחר תפלת נעילה ז"פ ה' הוא האלהים והש"ץ אומר פ"א והקהל עונים אחריו וכן עד ז"פ ואעפ"י שאנו כופלין בכל פעם ה' הוא האלהים לפעם אחת תחשב ויש בו סוד יעו"ש:

מג

מג) שם הגהה. י"א שיש ליזהר שלא לענות על שום ברכה ב"פ אמן. הכי איתא בספר אהל מועד האומר אמן אמן כאומר שמע שמע. והביאו ב"י ז"ל וכתב עליו וז"ל ואיני יודע מניין לו ועוד דהא קרא כתיב אמן ואמן ואע"ג דהתם כתיב באמן חניינא וי"ו נראה דאפילו בלא וי"ו נמי אין קפידא אי אמר אמן אמן תרי זימני עכ"ל. והביאו מ"א סק"י וכתב וכ"כ הבחיי פ' בשלח והמכוון וכופל אמן אמן זוכה לשני עולמות וכן אמר דוד סוף מזמור מ"א עכ"ל מיהו הא"ר אות י"ח כתב וז"ל ועיינתי בבחיי וכתב וכל המכוין והכופל וכו' משמע דדוקא מכוין בעינן וא"כ מי שאינו מובטח שמכוין כראוי לא יעשה כן דומיא קצת דשני תפלות דסי' ק"ז עכ"ל והי"א בהגב"י הקשה על מרן ז"ל שכתב וז"ל ותימא דמ"ש האוהל מועד הוא מהירושלמי בפ' הקורא את המגילה דאמרינן התם דלאו דוקא מודים מודים אלא ה"ה שמע שמע אמן אמן ומוכרחים אנו לומר דקרא דאומר אמן ואמן וא"ו מפסיק הענין ותימא על מרן ז"ל דאשתמיט מיניה הירושלמי וצ"ע עכ"ל, וכן הפר"ח ז"ל אות י"ב כתב לסייע דברי מור"ם ז"ל מהירושלמי הנז' וכתב דאם אומר השני עם וי"ו ליכא קפידא וכדכתיב בקרא אלא שחזר והקשה שמצינו כתוב ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן וסיים שאם מפסיק פורתא בנתיים שרי יעו"ש, וכ"כ הלבוש דאם אומר השני עם וי"ו ליכא קפידא והביאו א"ר שם. ועיין פרמ"ג א"א אות יו"ד מ"ש לחלק יעו"ש ועוד עיין דברי מנחם בהגב"י אות ד' שהאריך בזה יעו"ש פתה"ד אות י"א, ונראה כיון דהירושלמי אוסר בהדיא שלא לענות ב"פ אמן וכ"כ בס' אהל מועד וכן פסק מור"ם ז"ל והאחרונים כל אחד לדרכו פנה לחלק שוא"ת עדיף ואין לענות על שום ברכה כ"א פ"א אמן כיון שאינו חובה מן הדין לענות ב"פ אמן. ובברכת הלבנה שנוהגים לומר אחר דוד מלך ישראל חי וקיים אמן ג"פ סלה ועד כמ"ש במו"ב סי' ו' אות קפ"ט יש להפסיק מעט בין אחד לאחד כמ"ש הפר"ח ז"ל ועיין פתה"ד אות י"ב:

מד

מד) שם בהגהה. שלא לענות על שום ברכה ב"פ אמן, מי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים יאמר אמן ואמן. הלק"ט ח"א סי' פ"ה. קש"ג סי' ט' אות י"א. וכ"כ בברכ"י סי' קכ"ד אות ח' בשם מהר"י מולכו יעו"ש. ש"ץ דפ"ח ע"ג. סידור בי"ע בדיני עניית הקדיש אות ט"ז. דברי מנחם שם:

מה

מה) [סעיף יג'] אחר פסוק ראשון צ"ל ברוך שם וכו'. כתב הב"ח בשם ש"ג פרק היה קורא שאמר בשם ר' ישעיה אחרון שאם לא אמרו אין מחזירין אותו יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ט'. אבל הלבוש בסי' ס"ג סעי' ה' כתב דברוך שם יש לו כל דין פסוק ראשון ואפילו לא כיון בו צריך לחזור יעו"ש. וכן נראה דעת מרן ז"ל בריש סי' ס"ו יעו"ש. וכ"כ מ"א בזה הסי' ס"ק י"ג. א"ר או' י"ט. א"א או' י"א. ר"ז בזה הסי' או' י"ג ובסי' ס"ג אות ה'. קש"ג סי' י"א אות ט"ו ש"ץ דצ"ה ע"ד. סידור בי"ע בדיני ק"ש אות ז'. כף החיים סי' י"ד אות ל' וכן עיקר:

מו

מו) שם צ"ל ברוך שם וכו' בחשאי. אבל לא בקול רם דהא לא אמריה משה ואם לא נימריה כלל הא אמריה יעקב ע"כ אומרים אותו בחשאי. גמרא פסחים דף נ"ו ע"א. ט"ז סק"ה. עו"ת שם. וז"ל זו"ח במדרש רות דצ"ג ע"ב האי קרא תינח בשעתא דאמרו בנין יעקב לאבוהון או משה לישראל אבל השתא כולי עלמא אמרי שמע ישראל נמאן ישראל אמרין אלא הא תנינא יעקב אבינו לא מת והקב"ה חתים ליה גו כורסיה יקריה למהוי תדיר סהדא על בנוי דקא מיחדי שמיה דקב"ה כדחזי בכל יומא תרין זמני, וכד אינון מיחדין שמיה דקב"ה ואמרי שמע ישראל הוא סהיד עלן דאנן מיחדי שמיה דקב"ה כדקא חזי בההיא שעתא נטלי ליה ליעקב בארבע גדפין פריש לארבע סטרי עלמא וסלקי ליה לקמי קדישא עילאה ומברך ליה בז' ברכאן. פתח ואמר זכאה איהו אבא דזרע דא אוליד בארעא וזכאין אינון בנין דקא מעטרין לאבוהון הכי. בההיא שעתא כל אינין חילי דשמיא פתחי ואמרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ויעקב מתעטר בתליסר נהרי אפרסמונא דכיא וקאים תדיר כקרתא מקפא שור על בנוי קמי דלא שביק דינא תקיפא לשלטאה עלייהו וכל בני עלמא לא יכלין לשצאה לון הה"ד אל תירא עבדי יעקב עכ"ל. והביאו סו"ב אות נ'. ועוד עיין יפה ללב אות יו"ד מ"ש בזה:

מז

מז) שם צריך לומר ברוך שש כבוד מלכותו וכו'. וכשאומר תיבת מלכותו צריך שישפיל ראשו מלמעלה למטה ויש סוד בדבר כמ"ש בשער הכוו' דרוש ה' דק"ש דכ"ב ע"ג. וכ"כ בן א"ח ז"ל פ' וארא אות י"א, ואע"ג דאומרים ברוך שם וכו' בלחש מ"מ ישמיע לאזניו קצת. בן א"ח שם:

מח

מח) [סעיף יד'] צריך להפסיק מעט וכו'. לואהבת וכו' בפסוק ואהבת יכוין לקיים מ"ע שנצטוינו לאהוב את השי"ת והיא מכלל הרמ"ח מ"ע כמ"ש בשער הכונות דרוש ח' דק"ש דף כ"ו ע"ד.

מח) שם הגהה, ויש להפסיק בפסוק הראשון בין ישראל לה' וכו'. כתב בעל באר מים חיים הבא לקבל עליו עול מלכות שמים בשלימות יפסוק הפסוק שמע ישראל ג' הפסקות שמע ישראל פיסקא אחד. ה' אלהינו פיסקה שנית ה' אחד פיסקא שלישית. כדי שיהא פירושו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ושמע הוא לשון האזין ישראל שה' אלהינו הוא אחד. קשל"ה ריש דיני ק"ש. וכ"כ ש"ץ דף צ"ו ע"ד. ועיין זכ"ל ח"א מע' הק' שכתב בשם הרב עין יעקב שצריך להפסיק ג"כ בין ה' לאחד יעו"ש ובשל"ה כתב דיש להפסיק בין שמע לישראל וכן בין ה' לאחד והביאו א"ר אות ך':

מט

מט) [סעיף טו'] צריך להפסיק בין היום על לבבך וכו'. פי' כדי שלא יהא נראה כאומר היום על לבבך ולא למחר על לבבך. וכן בין היום לאהבה כדי דלא לישתמע היום לאהבה ולא למחר לאהבה. ב"י. לבוש:

נ

נ) [סעיף טז'] צריך להפסיק בין נשבע לה' וכו'. כדי שלא תהא נראית כה"א, והוי פירושו לשון שביה כאלו אמר נשבה ה' ח"ו, לבוש:

נא

אנ) [סעיף יז'] צריך להתיז זי"ן של תזכרו דלא לישתמע תשקרו וכו'. לשון שקר או תשכרו לשון שכירות. וכן זיי"ן של וזכרתם דלא לישתמע כשי"ן לשון שכירות' לבוש, ובטור ואבודרהם כתבו הטעם דלא לישתמע בסמך ופירושו שהוא מלשון ויסכרו מעיינות תהום יסכר פי דוברי שקר, א"ר אות כ"ב, ועיין פתה"ד סוף אות י"ד:

נב

בנ) [סעיף יח'] ידגיש יוד של שמע ישראל שלא תבלע וכו'. ולישתמע ישראל או אשראל ואין משמעותו מידי וכן ידגיש יוד דוהיו דלא לישתמע והאו ואין פירושם כלום. לבוש:

נג

גנ) [סעיף יט'] צריך ליתן ריוח בין וחרה לאף וכו'. ויזהר לחתוך מלת אף היטב שלא יהא כקורא אף דני. ש"ץ דל"ו ע"ג. שע"ת אות י"ב:

נד

דנ) [סעיף ך'] צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחלתה וכו'. דכשהתיבה השניה מתחלת באות שתיבה שמלפניה נגמרת הוא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהם, ב"י בשם רש"י, ואין משמעותם כלום. לבוש:

נה

הנ) שם כגון בכל לבבך וכו'. מ"ש רבותינו שצריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון בכל לבבך בכל לבבכם לא אמרו להפסיק שלא לתת מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא אלא אעפ"י שיקראה במקף יתן ריוח והבדלה בלשון שידמה כי שני למדי"ן קרא, כי הנה בכל הוא נקוד בקמץ מפני המקף ואם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רבותינו ז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה מסיני, ב"י בשם הרד"ק והרד"א, עו"ת אות יו"ד, מ"א ס"ק י"ב, ר"ז אות י"ט:

נו

ונ) שם כגון בכל לבבך וכו' ואמרו שם בגמרא ברכות דף ט"ו סוף ע"ב כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננים לו גהינם. והטעם מפני שטבע האדם הוא חם ורוצה לקרות במהרה והוא מהפך טבעו ומקררו שקורא במיתון ובנחת ומדקדק באותיותיה שלא יחסר שום אות ממנה ע"כ מודדין לו מדה כנגד מדה ומצננין לו גיהנם. ועיין מ"ש ב"י סי' ס"ב בשם מהרי"א. וע"כ צריך האדם לית דעתו תמיד כי ע"י שמדקדק באותיות ק"ש מצננין לו גיהנם כדי שלא יתגבר עליו החום הטבעי לקרא מהרה. וגם בזמירות ובתפלה ובכל עת שלומד יתן בדעתו שהאותיות היוצאות מפיו היא בוקעת האויר ועולה למעלה ואם אינו מדקדק בהם להוציאה כתקנם הרי אלו ייצאו חסרים ופגומים ח"ו והחי יתן אל לבו תמיד וה' יזכנו, ועיין עוד לקמן סי' ס"ב אות א':

נז

זנ) שם כגון בכל לבבך וכו'. וכן צריך להדגיש כל שני האותיות הסמוכים זל"ז כגון לבבך לבבכם ושננתם שלא יהא כקורא לבך לבכם ושננתם כי המהירות מחוסרת אותיות הדומות כידוע. וכ"ה בסי' הרש"ש ז"ל דחשיב זה להפריד בין הדבקים:

נח

חנ) [סעיף כא'] צריך בכל אלף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם וכו'. כאבל בשל"ה בשם באר מים חיים כתב דכל אלף שאחר מ"ם צריך להפסיק אפילו כשאין שייך טעם דמותם כגון ועבדתם אלהים אחרים. עיניכם אשר זונים אחריהם. לאלהיכם אני. אלהיכם אשר. לאלהים אני. אלהיכם אמת. ועוד השיב כל תיבה שתחלתה אלף אפשר שלא ירגישנה במבטא וצריך הפסק כגון אשר. אנכי. מצותי. אשר, את ה'. אלהיכם. מטר. ארציכם. ועצר את. אשר ה' דברי אלה. ויאמר ה' אל. דבר אל. מצות ה'. אשר אתם. ה' אלהיכם. וכן בדרך ובשכבך, צריך להפסיק בין נפשיכם וקשרתם בין הדברים האלה שלא יראה כאומר הדברים מאלה וכן וכתבתם על, וכן ראוי לדקדק ביו"ד של יהיה יפתח ירבו ודומיהן שלא יראה כאלו מתחלת התיבה באלף אהיה איפתה אירבו, א"ר אות כ"ה, א"א אות א':

נט

טנ) [סעיף כב'] אף בפסד"ז ובתפילה צריך לדקדק בכך כמו ספרו בגוים את כבודו, שבחי ירושלים את ה', ותקם את, ויראו העם את ה' וממליכים את, טור. לבוש, וזהו שסדרו מזמור לתודה בריש הזמירות שהוא שיר הנאמר על התודה וגם כתוב בו עבדו את ה' בשמחה וכו' לרמוז כי צריך לומר הזמירות והתפילה מילה במילה ובשמחה רבה כי על ידי השמחה יהיה לו לב טוב ולא יגמגם בדבריו:

ס

ס) שם הגהה, וה"ה הקורא בתורה וכו' ומה שהזכירו בק"ש הוא לשתי עילות האחת מפני שיש באותה הפרשיות יחוד השם וקבלת עול מלכות שמים והאחרת שכל ישראל קוראיס אותם פעמים ביום חכמים ועמי בארץ לפיכך היו צריכין להזהיר עליהם מפני עמי הארץ שאינם בקיאים בקריאה. ב"י בשם הרד"ק. לבוש:

סא

סא) [סעיף כג'] צריך לדקדק שלא ירפה החזק וכו'. פי' שבא הנחטפת נקראת נח כגון בסוף תיבה או באמצע תיבה הבאה אחר תנועה קטנה. ונד נקרא שבא המתנועעת כגון בראש תיבה או באמצע תיבה אחר תנועה גדולה וסימן תנועה גדולה פתוחי חותם (ר"ל החמש נקודות שהם באותיות פתוחי חותם הם ה' תנועות גדולות מחה"ש) רק החיריק כשיש יו"ד אצלה נקראת תנועה גדולה וכשאין יוד אצלה נקראת תנועה קטנה. מ"א ס"ק י"ג. ועוד עיין קשל"ה בדיני ק"ש בהגהה מ"ש בזה וסיים דיש להזהיר המון העם על זה וללמדם ובפרט על המלמדי תנוקות שלא ישבשו התנוקות בקריאתם וכן צריך זה להודיע לחזנים שיהיו יודעים לקרות בס"ת בתנועה הישרה יעו"ש. והביאו הרח"פ בס' כף החיים סי' י"ד או' מ"ד:

סב

סב) [סעיף כד'] צריך לקרות ק"ש פעמים וכו'. וכ"כ הפר"ח או' כ"ד, וכ"כ בתפארת שמואל על הרא"ש והביאו פ"ע או' ל"ו. וכ"כ האחרונים:

סג

סג) שם הגה. אבל לא נהגו וכו' ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך ובלבד שיכוין. כי הנגינה למי שלא הורגל בה מפסיד הכוונה. ד"מ או' ח'. מ"א ס"ק י"ד. ועכשיו נדפס בסידורים הנגינה. פרמ"ג א"א או' י"ד וכל זה למנהג האשכנזים כמ"ש מור"ם ז"ל:

סד

סד) שם בהגהה. והמדקדקים מחמירים בכך. המנהג ברוב הקהלות לקרות ק"ש בטעמים הכתובים בתורה אלא שאינן מפסיקין בסוף פסוק כמו שעושה מי שקורא בתורה ואין להם בזה על מה שיסמוכו אדרבא יותר צריך להזהר להפסיק בסוף פ' מבשום טעם אחר וכן ראוי להזהר בטרחא והבלתי זהיר בה כשיגיע אל כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות ומחרף ובסוף פרשת ציצית אני ה' אלהיכם יש במלת אני טרחא והנני מבאר למה אמר דהע"ה אנא ה' כי אני עבדך והנה באומרו אני עבדך אינו שולל שלא יהיה גם איש אחר עבדו רק אני עבדך וכבר ימצאו אחרים ג"כ עבדיו וכן ולי אני עבדך וכו' ולשלמה עבדך לא קרא ולכן אם אתה אומר אני ה' אלהיכם בלא טרחא משמע אני ה' אלהיכם ואפשר שגם אחר יהיה אלהיכם אבל כשאתה קורא אני בטעם טרחא אז מ"ש אני ולא אחר וכו' ואינו רחוק בעיני שלכתחלה סיים השי"ת פ' זו כך כדי לרמוז היחוד בסוף ק"ש ונמצא המסיים מסיים במה שהתחיל. ש"ץ דצ"ו ע"ג בשם בעל שתי ידות. שע"ת אות י"ד. ועיין עו"ש בש"ץ דק"א ע"ב שכתב בשם בעל שתי ידות שכתב בשם הר"ם דאיתא בזוהר פלוני מצא מת ובדק בפיו ובחוטמו ועיניו ולא מצאם בו ואמר בודאי לא נזהר בדבקים שבאמת ויציב עכ"ל. והביאו שע"ת שם:

סה

סה) [סעיף כה'] כשיאמר וקשרתם וכו'. וכשיאמר על לבבך יכוין בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. ובכל מאדך אפילו נוטל את ממונך. ובכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. קשל"ה בדיני ק"ש. ועיין משנה ברכות דד"ן ע"א:

סו

סו) שם כשיאמר וקשרתם לאות וכו' וכן כשיאמר וקשרתם אותם לאות על ידכם וכו' כמש"ל סי' מ"ח או' א' ד"ה שמע בשם שער הכוונות יעו"ש. אך לא ימשמש כאשר ימשש העור בלי שום לב מצות אנשים מלומדה אלא אחר כונת הלב הן הדברים שיזכור התפילין ומ"ש בהם וישעבד מוחו ולבו להקב"ה וישמח ישראל בעושיו אשר קדשנו במצותיו ועיטרנו בהם, חס"ל אות יו"ד:

סז

סז) שם וכשיאמר וראיתם אותו וכו' עיין מש"ל בסי' כ"ד בס"ד על סעי' ד' וסעי' ה' יעו"ש:

סח

סח) שם וכשיאמר וראיתם אותו וכו'. וכשיאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים יזכור יציאת מצרים כמש"ל סי' ס' אות ד' בשם שער הכוונות והאחרונים. ויכוין לקיים מצוה זו של זכירת יציאת מצרים בק"ש דשחרית ובק"ש דערבית כמ"ש בשער הכוו' דרוש ח' דק"ש דכ"ז ע"ב:

סט

סט) [סעיף כו'] ויש נוהגים לקרותה בלחש. זהו דעת רבינו האיי והרשב"א בתשובה הביאה מרן. והרדב"ז בתשו' כ"י כתב שלא כתבו כן רב האי גאון והרשב"א אלא לישב מנהגם אבל לפי הדין צריך לקרות כולם בקול רם ביחד שלא אמרו אלא בשכמל"ו בלחש והאריך לתת כמה וכמה טעמים לדבר נכוחים למבין ובכלל דבריו הביא מאמר רז"ל בשעה שהשכינה באה לביהכ"נ ומוצא שאומרים הזמירות מקצתם מאחרים ומקצתם מקדימים מסתלקת. וכתב שאם הש"ץ קורא בקול רם ויש קורים בלחש ויש קורין בקול רם זה המנהג בלבול גדול. והאריך הרב בתשו' זו הרבה. ברכ"י בשיו"ב אות ב'. ש"ץ דצ"ה ע"ד. ועיין לקמן סי' ס"ב סעי' ג':

ע

ע) שם הגהה. ומ"מ יאמרו פסוק ראשון בקול רם וכו'. וכן כתב מרן ז"ל לעיל סעיף ד' כדי לעורר הכוונה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---