שו"ת רדב"ז/א'תרפז: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''{{ממ|תפח}} שאלת ''' ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ' י"א מה' שכירות וז"ל אפילו היה שכרו פרוטה אחת ובעל הבית אומר נתתיה לא יטול אלא בשבועה וכן כל הנשבע ונוטל אפילו לא יטעון אלא פרוטה אחת לא יטול אותה אלא בשבועה כעין של תורה ע"כ. משמע שאם יש בטענתו שוה פרוטה משביעין אותו. ובפרק ג' מהלכות טוען ונטען כתב שזו היא סברת רבותיו אבל סברתו הוא שצריך שיכפור הנתבע בשתי מעין ואח"כ ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול ולא נתיישב לך מה שכתב בעל מגיד משנה שמ"ש בהלכות שכירות הוא דעת רבותיו שא"כ היה לו לרב ז"ל לפרש. גם מה שחלק בין שכיר לשאר הנשבעין ונוטלין אי אפשר לפי הלשון הכתוב בספרים שלנו וגם הוא ז"ל העלה הדבר בצ"ע. ועם כל זה רצית לדעת מה עמדי בזה: | '''{{ממ|תפח}} שאלת ''' ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ' י"א מה' שכירות וז"ל אפילו היה שכרו פרוטה אחת ובעל הבית אומר נתתיה לא יטול אלא בשבועה וכן כל הנשבע ונוטל אפילו לא יטעון אלא פרוטה אחת לא יטול אותה אלא בשבועה כעין של תורה ע"כ. משמע שאם יש בטענתו שוה פרוטה משביעין אותו. ובפרק ג' מהלכות טוען ונטען כתב שזו היא סברת רבותיו אבל סברתו הוא שצריך שיכפור הנתבע בשתי מעין ואח"כ ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול ולא נתיישב לך מה שכתב בעל מגיד משנה שמ"ש בהלכות שכירות הוא דעת רבותיו שא"כ היה לו לרב ז"ל לפרש. גם מה שחלק בין שכיר לשאר הנשבעין ונוטלין אי אפשר לפי הלשון הכתוב בספרים שלנו וגם הוא ז"ל העלה הדבר בצ"ע. ועם כל זה רצית לדעת מה עמדי בזה: | ||
גרסה אחרונה מ־09:16, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(תפח) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ' י"א מה' שכירות וז"ל אפילו היה שכרו פרוטה אחת ובעל הבית אומר נתתיה לא יטול אלא בשבועה וכן כל הנשבע ונוטל אפילו לא יטעון אלא פרוטה אחת לא יטול אותה אלא בשבועה כעין של תורה ע"כ. משמע שאם יש בטענתו שוה פרוטה משביעין אותו. ובפרק ג' מהלכות טוען ונטען כתב שזו היא סברת רבותיו אבל סברתו הוא שצריך שיכפור הנתבע בשתי מעין ואח"כ ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול ולא נתיישב לך מה שכתב בעל מגיד משנה שמ"ש בהלכות שכירות הוא דעת רבותיו שא"כ היה לו לרב ז"ל לפרש. גם מה שחלק בין שכיר לשאר הנשבעין ונוטלין אי אפשר לפי הלשון הכתוב בספרים שלנו וגם הוא ז"ל העלה הדבר בצ"ע. ועם כל זה רצית לדעת מה עמדי בזה:
תשובה אם בארזים נפלה שלהבת הספק מה יעשו אזובי קיר. אבל מ"מ מקום הניחו לי רבותי ואומר כי דברי הרב ז"ל אין בהם נפתל ועקש כי בהלכות שכירות לא נחית הרב ז"ל לענין שיעור הטענה והכפירה כלל אלא לאשמועינן אע"פ שטענתו הוא דבר מועט דהיינו פרוטה לא יטול אותה אלא בשבועה ונפקא מינה להיכא שהנתבע אומר כלום עשו תקנה זו שתהיה הכפירה שתי כסף אלא לטובתי שאם תהיה הכפירה פחות מזה לא יהיה נשבע ונוטל טובה זו איני רוצה בה אלא אפילו תהיה כפירתו פחות משתי כסף אני רוצה שישבע ויטול סד"א מצי אמר ליה תובע לא תקנו רבנן שבועה אלא היכא דהוה כפירה שתי כסף אבל בפחות מזה לא תקנו לי ואטול בלא שבועה שהרי עקרו רבנן שבועה מבעל הבית וחביריו ושדיוה אשכיר וחביריו ולא תקינו אלא היכא דאיכא כפירה שתי כסף קמ"ל דאפילו פרוטה לא יטול שכיר וחביריו אלא בשבועה ומצי נתבע לומר אם תרצה לישבע טול ואם לאו תלך בפחי נפש. אבל אם הנתבע תקע עצמו לדין ואמר איני רוצה אלא כמה שבקנו לי חכמים ויקוב הדין את ההר אם יש שם כפירת שתי כסף נשבע ונוטל ואם לאו נשבע בעל הבית וחביריו ונפטר לפי סברת הרב ז"ל:
כללא סד"א מצי תובע למימר או תן לי פרוטה זו בלא שבועה או תשבע אתה כדינך ותפטר קמ"ל דמצי נתבע לומר שבועה עלך דידך רמיא או תשבע או אין לך כלום וזהו שכתב הרב ז"ל אפילו פרוטה לא יטול אותה אלא בשבועה שהרי השבועה להפיס דעתו של בעל הבית תקנוה דפרכינן בגמרא וליתב ליה בלא שבועה ומפרקינן כדי להפיס דעתו של בעל הבית. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |