שפת אמת/זבחים/כב/א

שפת אמת זבחים כב א

דף כב ע"א

בגמ' והא ממנו כו' ירחצו לרבות כלי שרת. וקשה לי א"כ מנ"ל דבשאר כלי שרת בעינן ג"כ שיעור ד' כהנים הא י"ל דמצות כיור הוא שיחזיק כדי רחיצת ד' כהנים אבל קידוש דשאר כלי שרת אפי' כל דהו. ובאמת הרמב"ם הביא רק דרוחצין מכלי שרת אפי' אין בו רביעית ואח"כ כתב דכיור צריך להחזיק כו'. אך סוגית הגמ' אינו כן רק בקודח דוקא. ובאמת לשון ר"י ב"ח שאמר כיור שאינו מחזיק כדי ד' כהנים אין מקדשין בו. מוכרח כן דהקידוש צריך להיות משיעור זה דאל"ה מה גרע כיור משאר כלי שרת. שוב נתישבתי דיש ליישב שיטת הרמב"ם דתו כ' הרמב"ם שם מצוה לקדש מן הכיור ואם קידש מכלי שרת כשר ויש לתמוה דמנ"ל דלמצוה צריך דוקא מן הכיור ע"כ י"ל דס"ל להרמב"ם דלמסקנת הגמ' דירחצו מרבי שאר כלי שרת ממילא אין צריך לפרש בקודח דהא מרבינן כל הכלים ושיעור דאהרן ובניו הוא רק על הכיור. רק בס"ד דגמ' לא ידעו מהאי ריבויא דירחצו וא"כ למסקנא הא דאמר ר"י ב"ח אין מקדשין ממנו הכוונה דמצוה לקדש דוקא מן הכיור וכיור שאין בו זה השיעור אין מקדשין ממנו לכתחילה והוא ככל כלי שרת דעלמא. מיהו קצת קשה על הרמב"ם דהא כ"ג ביו"כ מקדש מקיתון של זהב ואי מצוה מן הכיור איך מבטל הכ"ג מצוה זו:

שם בגמ' לנחשת הקשתיו. נראה לפרש משום דהול"ל ועשית כיור וכנו נחשת ומדכ' כיור נחשת וכנו נחשת משמע דאין דינם שוה ופירש"י צ"ע קצת:

שם בגמ' לרביעית אינו משלים. פירש"י לנטילה. ומסיק הגמ' דקאי לענין נטל סאה כו' ופירש"י משום דרביעית לא חשיב לבטל. וקצת תימא דבכל ביטול ברוב אין נ"מ בין רב למעט דמה לי רביעית או מ' סאה כיון דהמיעוט בטל ברוב וגם מה שיעור לזה החשיבות דהא בכיור שיש בו כדי לקדש ד' כהנים מבטל שפיר. וגם צ"ע לפירש"י אם נתערב לוג מי פירות בב' לוגין מים ויקח אח"כ מזה רביעית יתכשר לנטילה. ובגמ' משמע דוקא קודח במקוה רביעית וצ"ע:

שם בגמ' למעוטי מאי כו'. עי' בטוש"ע או"ח סי' ק"ס דאיתא התם דמים מלוחים שאין בהמה שותה מהם אע"ג דכשר למקוה מ"מ פסול לנט"י והא דלא מוקי הגמ' בהכי משום דא"ה אפי' בעינייהו נמי כדמקשי איבחושין אדומים ואיהו קאמר רק דמשלים למקוה. וביבחושין אדומים כתב שם בב"י דכשר לנט"י ול"ק מסוגיא דהכא דקאמר אי יבחושין אדומים דמשמע דלנט"י פסול דודאי במסקנא דאפי' בעינייהו נמי מטעם דגדל מן המים שפיר כ' הב"י שם דכשרין גם לנט"י. אבל בס"ד דבעינייהו אסור רק להשלמה הי' אפשר דלנט"י פסול:

שם בגמ' וקדישי מעליותא היא והא תנא דב"ש במים ולא מי כיור שיש להם שם לוי. משמע דמי כיור פסול להדיח בהם הקרבים והרמב"ם לא הביא זה גם במל"מ (פ"ו מה' מעה"ק) הניח בצ"ע. ואפשר ליישב דבאמת לשון הגמ' משמע דעיקר הקושיא דהק"ו אין יכול להיות מטעם הקדושה דלאו מעליותא הוא עכ"פ כיון דמצינו דשם לוי מגרע גרע. אבל באמת י"ל דשם לוי כזה לא מיפסל. ותנא דבי שמואל כ' רש"י לא ידענא אהיכן קאי. וי"ל דלא דרשו על האי מילתא כלל. ויותר הי' נלע"ד דהרמב"ם לא גריס בתנא דב"ש יצאו מי כיור רק סתם יצאו מים שיש להם שם לוי ועיקר כוונתו משום דאי באמת מי כיור פסול לא הו"ל לגמ' לומר כי האי לישנא רק בקיצור אי מי כיור ממש הא תנא דב"ש כו' אלא הראוין. ע"כ נראה דבאמת ק"ו למי כיור כפשטא רק המעליותא הוא מה דהם מים חיים. ועי' בס' קרבן אהרן שכתב ג"כ דמי כיור כשר אבל דבריו סתומים שהוא נגד הגמ' ואפשר שכוון למ"ש:

בתוס' ד"ה בין כו' למאי דקס"ד בלא קודח כו'. צ"ע לשיטת התוס' לקמן דקודח פי' ששופך לכלי אחר קטן א"כ למסקנא נמי תיקשי הכי מי גרע מנט"י וצריך לומר דכוונתם לפירש"י בקודח ודוחק:

בא"ד. דהוי בי' רביעית מעיקרא. משמע מדבריהם דכיור צריך להיות בו כדי ד' כהנים בשעת רחיצה ובכל עת צריכין להוסיף בו מים. וכן משמע לשון הרמב"ם (בה' ביה"מ) אבל מפירש"י לעיל משמע דרק צריך להחזיק שיעור זה אפי' נחסר בו אח"כ ואין להקשות לפירש"י מאי מקשה הגמ' הכא דלמא מיירי בהי' בו מעיקרא שיעור דלשון הברייתא כל הכלים מקדשין כו' משמע אפי' אין הכלי מחזקת רביעית. ומ"ש התוס' דמיירי שבא משירי טהרה דלא גרע מנט"י סתימת לשון הברייתא משמע בכל גווני וכן הרמב"ם הביא הלשון סתם וראיות התוס' מנט"י אינה מוכרחת דקידוש ידים ורגלים לאו מטעם טומאת ידים הוא ומה ענין זה לזה:

בתוס' ד"ה והא ממנו. פי' בקונטרס כו'. וקשה תקשה לי' מתני' דיומא דכ"ג מקדש מקיתון של זהב. ואפשר לומר דמהתם לא תקשי די"ל דקאי רק אעשר קידושין דמקדש בו ביום דקילי משאר קידוש ידים דאי עביד בלא הני קידושין כשר כדלעיל (י"ט ע"ב) דדבר השוה באהרן ובניו בעינן. א"כ י"ל ה"ה לענין השיעור דילפינן מדכתיב ורחצו ממנו אהרן ובניו הוא ג"כ בדבר השוה באהרן ובניו. וקידוש הראשון אפשר הי' הכה"ג מקדש מן הכיור [וכן פירש"י ביומא ל"א:] מיהו למסקנא דגמ' י"ל דגם קידוש הראשון הי' מהקיתון של זהב. [ואפשר קו' התוס' מדר"י במתני' דהתם ביומא דלעולם כ"ג מקדש מקיתון של זהב] ועל מ"ש התוס' ונראה כו' קשה לדבריהם מה מתרץ הגמ' ירחצו לרבות כלי שרת מ"מ דלמא היינו שיש בכלי שרת שיעור הראוי דהא באינו קודח לתוכו צריך באמת שיעור א"כ האיך מוכח מהאי קרא דמהני קודח בפחות מכשיעור:

בד"ה למעוטי טיט הנדוק כו'. לכאורה קשה לשיטת התוס' דבטיט עצמו אין מטבילין א"כ האיך נאמר כאן דמצטרף למי כיור הא שיעור דמי כיור שירחצו ממנו אהרן ובניו ד' כהנים וכיון דמהטיט עצמו א"י לרחוץ לא יוכלו ד' כהנים לרחוץ מזה ולמה מצטרף. אך נראה דודאי מודים התוס' דכשמעורב ממש עם הטיט רוחצין בכולו ושפיר יכולין ד' כהנים לרחוץ רק כשהטיט בפ"ע אין מטבילין בטיט ולפרש הסוגיא דסוכה אתו דמיירי שם דהטיט בפ"ע ודומה שפיר לסכך פסול. אבל במעורב ודאי הכל כשר. ובהכי מיירי סוגיא דהכא כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף