גליוני הש"ס/גיטין/מב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף מ"ב ע"c'''}} | {{מרכז|'''דף מ"ב ע"c'''}} | ||
'''{{עוגן1|מעוכב}} גט שיחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל.''' נ"ב | '''{{עוגן1|מעוכב}} גט שיחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל.''' נ"ב עיין תוס' ועיין תוספתא יבמות פ"י מי שח"ע וחב"ח אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים והנה מה שמקשים על התוס' דמה האיבעי' כאן שיאכל הא עכ"פ הצד חירות אסור בתרומה שמעתי לתרץ בהצעה דגדלות של עבד הוא בי"ב שנים ויום אחד כמו באשה כיון דעבד איתקש לאשה וא"כ משכחת בעבד בן י"ב שנים ויום אחד ועדיין לא הגיעה לי"ג ושיחרר חציו דמעתה חצי החירות הוא קטן וחצי העבדות דהוא גדול הוא הרי מותר בתרומה ע"כ שמעתי ואינו נח לי כלל דוודאי גדלות של עבד הוא כשאר איש ואין עניין לכאן מה שהוקש עבד לאשה לעניין מצוות ועוד איזה פרטי דינים דמ"מ בטבעו הוא איש ומה שגדלות אשה קודם לאיש הוא עניין טבעיי באשה ע' נדה מ"ה ב' ויבן ד' אלקים את הצלע מלמד שנתן הקב"ה בינה יתיר' באשה יותר מבאיש ע"ש וא"כ זה לא שייך בעבד ועיין תוס' ערכין ב' א' ד"ה נשים דאע"ג דגבי מצוות יש לעבד דין אשה מ"מ לעניין ערכין בערך זכר הוא נערך ולא בערך אשה ע"ש והוא דומה ממש לנידון דידן והוא פשוט דגדלות של עבד הוא כשאר איש ולעניין הך דכאן נלענ"ד עפ"י גמ' יבמות ס"ו א' דעבדים שקנו עבדים אוכלים בתרומה ומבואר שם דקנייין אוכל מאכיל קניין שאין אוכל אין מאכיל עש"ה ומבואר שם ג"כ דערל וטמא חשיבי אוכל דפומיהו הוא דכאיב להו ע"ש וא"כ יש נפקותא לח"ע וחב"ח שהקנו עבד לצד עבדות שבו דאי נימא דמעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה א"כ הצד עבדות שלו הרי אוכל בתרומה ואי דא"א לו לאכול בפועל כיון שבהכרח יאכל הצד חירות עמו והצד חירות הוא אסור בתרומה מ"מ זה הרי הוא רק מניעה מבחוץ בצד העבדות ופומא הוא דכאיב ליה ועדיף עוד מערל וטמא וכמובן כיון דהצד עבדות לגמרי ראוי לאכול בתרומה אלא דא"א לו לעשות כן בפועל כיון שיאכל גם הצד חירות עמו וה"ל כאיסור שנתערב בהיתיר לח בלח דההיתיר עדיין בהיתירו עומד וא"א לאוכלו מפני שיאכל האיסור עמו וא"כ עכ"פ העבד של צד עבדות שפיר אוכל ומשא"כ אם מעוכב ג"ש אין אוכל א"כ הצד עבדות גופי' לאו בר אכילה בתרומה הוא וה"ל קניין שאינו אוכל ואינו מאכיל גם לעבדו וא"כ שפיר איכא נפקותא לכה"ג וזה נכון מאוד בס"ד והנה מה שכתבתי שהקנו עבד לצד העבדות לבד נ' פשוט דצד החירות אין קונה בו כלל ואין סתיר' ע"ז מריטב"א קידושין כ"ג ב' דכ' דנותן מתנה לחצי עבדו פשטה מתנה בכולו ולא סגי שלא יזכה כולו ולכן ג"כ נותן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו קני רבו ממילא דהאדון ועבדו כגוף אחד חשיבי כיון דיד עבד כיד רבו עש"ה והאדון ועבדו דהם גוף אחד הרי הם ג"כ כגוף דהוא חצי עבד וחצי ב"ח וא"כ מדאמרי' דבהקנאה לעבד זוכה האדון ממילא א"כ ה"נ הי' לצד החירות לקנות ממילא דאין זה קושי' דשם רוצה האדון לזכות אבל כאן הרי אין צד החירות רוצה לזכות כדי שיוכל העבד לאכול בתרומה וע"כ וודאי דלא אמרי' פשטה כו' שיקנה על כרחו ועיין [[בבלי/קידושין/ז/א|קידושין ז' א']]: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה מ־19:26, 29 בספטמבר 2024
גליוני הש"ס 
גיטין מב ב
מעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל. נ"ב עיין תוס' ועיין תוספתא יבמות פ"י מי שח"ע וחב"ח אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים והנה מה שמקשים על התוס' דמה האיבעי' כאן שיאכל הא עכ"פ הצד חירות אסור בתרומה שמעתי לתרץ בהצעה דגדלות של עבד הוא בי"ב שנים ויום אחד כמו באשה כיון דעבד איתקש לאשה וא"כ משכחת בעבד בן י"ב שנים ויום אחד ועדיין לא הגיעה לי"ג ושיחרר חציו דמעתה חצי החירות הוא קטן וחצי העבדות דהוא גדול הוא הרי מותר בתרומה ע"כ שמעתי ואינו נח לי כלל דוודאי גדלות של עבד הוא כשאר איש ואין עניין לכאן מה שהוקש עבד לאשה לעניין מצוות ועוד איזה פרטי דינים דמ"מ בטבעו הוא איש ומה שגדלות אשה קודם לאיש הוא עניין טבעיי באשה ע' נדה מ"ה ב' ויבן ד' אלקים את הצלע מלמד שנתן הקב"ה בינה יתיר' באשה יותר מבאיש ע"ש וא"כ זה לא שייך בעבד ועיין תוס' ערכין ב' א' ד"ה נשים דאע"ג דגבי מצוות יש לעבד דין אשה מ"מ לעניין ערכין בערך זכר הוא נערך ולא בערך אשה ע"ש והוא דומה ממש לנידון דידן והוא פשוט דגדלות של עבד הוא כשאר איש ולעניין הך דכאן נלענ"ד עפ"י גמ' יבמות ס"ו א' דעבדים שקנו עבדים אוכלים בתרומה ומבואר שם דקנייין אוכל מאכיל קניין שאין אוכל אין מאכיל עש"ה ומבואר שם ג"כ דערל וטמא חשיבי אוכל דפומיהו הוא דכאיב להו ע"ש וא"כ יש נפקותא לח"ע וחב"ח שהקנו עבד לצד עבדות שבו דאי נימא דמעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה א"כ הצד עבדות שלו הרי אוכל בתרומה ואי דא"א לו לאכול בפועל כיון שבהכרח יאכל הצד חירות עמו והצד חירות הוא אסור בתרומה מ"מ זה הרי הוא רק מניעה מבחוץ בצד העבדות ופומא הוא דכאיב ליה ועדיף עוד מערל וטמא וכמובן כיון דהצד עבדות לגמרי ראוי לאכול בתרומה אלא דא"א לו לעשות כן בפועל כיון שיאכל גם הצד חירות עמו וה"ל כאיסור שנתערב בהיתיר לח בלח דההיתיר עדיין בהיתירו עומד וא"א לאוכלו מפני שיאכל האיסור עמו וא"כ עכ"פ העבד של צד עבדות שפיר אוכל ומשא"כ אם מעוכב ג"ש אין אוכל א"כ הצד עבדות גופי' לאו בר אכילה בתרומה הוא וה"ל קניין שאינו אוכל ואינו מאכיל גם לעבדו וא"כ שפיר איכא נפקותא לכה"ג וזה נכון מאוד בס"ד והנה מה שכתבתי שהקנו עבד לצד העבדות לבד נ' פשוט דצד החירות אין קונה בו כלל ואין סתיר' ע"ז מריטב"א קידושין כ"ג ב' דכ' דנותן מתנה לחצי עבדו פשטה מתנה בכולו ולא סגי שלא יזכה כולו ולכן ג"כ נותן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו קני רבו ממילא דהאדון ועבדו כגוף אחד חשיבי כיון דיד עבד כיד רבו עש"ה והאדון ועבדו דהם גוף אחד הרי הם ג"כ כגוף דהוא חצי עבד וחצי ב"ח וא"כ מדאמרי' דבהקנאה לעבד זוכה האדון ממילא א"כ ה"נ הי' לצד החירות לקנות ממילא דאין זה קושי' דשם רוצה האדון לזכות אבל כאן הרי אין צד החירות רוצה לזכות כדי שיוכל העבד לאכול בתרומה וע"כ וודאי דלא אמרי' פשטה כו' שיקנה על כרחו ועיין קידושין ז' א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |