בנין ציון/א/קסח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א קסח

ב"ה אלטאנא, יום ה' כ"ג מנחם תרי"א לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה יוסף חיים קרא נ"י אב"ד דק"ק פיננע יע"א.

כתב אלי מר נ"י – תמה אני על מה שכתב מעכ"ת נ"י דלדעת רש"י יהא אסור הגזל אפילו משום פיקוח נפש, והלא ש"ס ערוך הוא בכתובות דף י"ט ע"א: א"ל רבא השתא אילו אתי קמן לאמלוכי אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון, דאמר מר אין לך דבר יע"ש. הרי דאי אפשר לומר כן בדעת רש"י, ומ"ש מעכ"ת נ"י דגם מסברא יש לומר כן כיון דפיקוח נפש ילפינן מעבודה, כמו שעבודה אינו דוחה את הגזל כך פיקוח נפש אינו דוחה אותה, אינו נראה לפענ"ד חדא דהא דעבודה אינו דוחה את הגזל היינו טעמא משום דאין מצותה בכך, דקב"ה אמר אני ד' שונא גזל בעולה. וכאלו לא הביא כלל דמי, וכמו שלא נאמר דאם אין כאן זכר לעולת הבקר יביא נקבה לתמיד וידחה מצוה דזכר תמים יקריבנו כיון דאין מצותה בכך, ועוד דאף אם נאמר דעבודה אינו דוחה גזל מאין הרגלים לומר דפיקוח נפש דחמיר מיני' דדוחה עבודה שאינו דוחה גזל ג"כ, וא"ל מדשאלו התנאים אלו מניין לפיקוח נפש שדוחה שבת מכלל דצריך לימוד דוקא, א"כ לגבי גזל דליכא ק"ו עכ"פ אין ראי' דידחה ז"א, דעד כאן לא שאלו אלו התנאים רק מנ"ל דידחה שבת דכיון דאיסור שבת במיתה א"כ חזינן דקטלין גברא מפני מצוה דשבת א"כ מהיכא תיתי נאמר דמחללין שבת להצלה דגברא (ובאמת שאלתי כן בילדותי לאאמ"ו ז"ל). ע"ז הוכיח הש"ס אף דחילול שבת במיתה אעפ"כ לתקוני עבודה לא מיקרי חילול כלל, מכ"ש לפיקוח נפש דחמיר דלא מקרי חילול וברשות קא עביד, ואי בעית אימא כיון דאמר מר דשקולה שבת כע"ז הוה אמינא דאינו דוחה אותו כע"ז לכך בעי ק"ו, אבל גזל אע"ג דעבודה לא דחי לי' מ"מ הדרינן לכללא דאין לך כו'. ואם שדברי כבוד מעכ"ת נ"י שם מלאים חן ושכל טוב ליישב בסברתו קושיות הפרשת דרכים, אין המונח אמת כדמוכח מש"ס דכתובות הנ"ל עכ"ד.

תשובה – הנה מלבד מה שכתב מעכ"ת נ"י על חקירתי הנ"ל, כתב לי ג"כ הרה"ג וכו' מ"ה גבריאל אדלער הכהן נ"י הגאב"ד דק"ק אבערדארף וז"ל: אתמה במה שמסתפק אם מותר להציל עצמו מפני פיקח נפש בממון חבירו, דהיינו אם מותר לגזול מ"ח כדי להציל עצמו מסכנת נפש, כתב לא ראיתי מבואר בפוסקים וכו'. הלא מפורש דין זה בטוש"ע ח"מ (סי' שנ"ט סעיף ד') אפילו הוא בסכנת נפש וצריך לגזול את חבירו כדי להציל נפשו צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם, אלמא דמותר וצריך לגזול. וכמש"כ הרא"ש דאין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש, ובודאי גם רש"י מודה להך דינא, אך איננו פטור מתשלומין כשאפשר לו לשלם אח"כ, אבל ספיקא דדינא אין בזה עכ"ל. ועל זה השבתי מה שתימה מר נ"י שכתבתי שהדין לא מבואר בפוסקים, והרי מפורש בש"ע לא כתבתי שהדין לא הוזכר בפוסקים אלא שלא מבואר בפוסקים שיש פלוגתא בו בין גדולי הראשונים, והרי הטור לא כתב רק דעת אביו הרא"ש שהזכרתי, ואחריו כתב הש"ע כן אבל לא הזכירו שדעת רש"י אינה כן, ומה שכתב מעכ"ת נ"י שגם דעת רש"י כהרא"ש שמותר, לא ידעתי היאך אפשר לומר כן, שהרי רש"י כתב בפי' ויצילה. שלא ישרפוה, שאסור להציל עצמו בממון חבירו, וכמו שדייק ג"כ הפרשת דרכים.

ועתה אשיב על דברי מר נ"י שהשו' דעתו עם הרב הנ"ל נ"י להחליט מכח סברא שלא יעלה על הדעת לומר שפקוח נפש לא ידחה את הגזל, ואחרי העמקתי בעיון הדבר נלענ"ד שלא בלבד שדעת רש"י כן שפליג על הרא"ש אלא שגם כבר פלוגתא דאמוראים ואפילו פלוגתא דתנאים מצאנו בזה. מר נ"י הביא ראי' דמותר להציל עצמו בממון חבירו לכתחלה ממה דאמרינן בכתובות (דף י"ט) אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון, ומתוך כך רצה לדחוק בגמרא דב"ק במעשה דפלשתים שלא הי' פקוח נפש להם אלא ספק שמא באחר יבא לידי פיקוח נפש, מה שודאי לשון הגמרא מהו להציל עצמו בממון חבירו. מתנגד לפי' כזה, ולא ידעתי לו יהי כדברי מר נ"י שיהי' משם ראי', הרי רק רבא הוא דאמר כך לרב חסדא, אבל רב חסדא הרי קאמר בפי' עדים שאמר להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר, א"כ לרב חסדא אסור להציל עצמו בממון חבירו, וכן כתב בספר הכתובה דס"ל לרב חסדא בהא אם ירצה הגזלן להרוג אותו והוא בא לפטור עצמו בחתימת שקר על חבירו, דאין יכול להציל עצמו בממון חבירו. וס"ל דאסור לגזול או להפסיד ממון חבירו לרפאות את עצמו עכ"ל. ולפ"ז יש פלוגתא דאמוראי בדין זה בין רב חסדא לרבא, הן אמת דהרמב"ן והרשב"א פרשו דרב חסדא רק מדרך חסידות קאמר דיהרגו ולא מן הדין, ולכן תימה הריטב"א על רש"י שכתב דאם לא יהרגו משוו נפשייהו רשעים, דנראה דדעתו דלר"מ דינא הוא שיהרגו והרי אין דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' דברים ע"ש. אכן ברור שגם בזה רש"י לשיטתו קאי דס"ל דלרב חסדא הדין כן, וכיון דגם בב"ק בהך מעשה דפלשתים יש פלוגתא דאמוראי מה הי' השאלה, ורק רב הונא הוא דמפרש ששאלו מהו להציל עצמו בממון חבירו, והשיבו לו שאסור. יש לומר דרש"י ס"ל דרב הונא ס"ל כרב חסדא דמן הדין אסור להציל עצמו בממון חבירו, ורבא דפליג על זה באמת מוקי הך דפלשתים בענין אחר, כדאמרינן שם אמר רבא אר"נ טמון באש קמבעי' לי' וכו' ע"ש. ולכן שפיר כתב רש"י ויצילה שלא ישרפוה. שוב ראיתי שפלוגתא דתנאי יש בדין זה, דז"ל הרמב"ן הובא בש"מ בכתובות שם ואיכא דאמרי רב חסדא אמר קסבר ר"מ מדינא נמי יהרגו ואל יחתמו שקר. לפי שנמצא בברייתא חיצונית שלשה דברים אין עומדים בפני פיקוח נפש ואילו הן ע"ז וג"ע וש"ד. ר"מ אומר אף הגזל. ורבא אמר אנן ודאי קיי"ל שאין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא שלשה אילו בלבד, ודילמא אתא קמי' בי דינא דס"ל כרבנן ואורו לי' הכי ולאו מלתא היא עכ"ל. הרי דפליגי בזה ר"מ ורבנן, ולר"מ גזל עומד בפני פיקוח נפש, ומה שדחה הרמב"ן פי' זה נראה דס"ל דאף דר"מ ס"ל גזל דוחה פ"נ, מכל מקום בהך דעדים לאו גזל הוא, שהם אינם גוזלים בעדותן רק עדות שקר הוא וזה אינו עומד בפני פ"נ, והאיכא דאמרי ס"ל כיון דלר"מ דנין דינא דגרמי, ובזה פסקינן כוותי' כדאמרינן בב"ק (דף ק') ועדות שקר דמי לגרמא דדן את הדין, וא"כ יש בזה הפסד ממון ודומה לגזל. אבל רבא סובר דאין זה דומה לגזל דגזל דאורייתא הוא דוקא כשלוקח מידו ובזה בלבד ס"ל לר"מ דעומד בפני פ"נ, עכ"פ הנך רואה דר"מ ס"ל דאסור להציל עצמו בממון חבירו אפילו משלם אח"כ, ולכן שיטת רש"י אתי שפיר דמפרש דלאוקימתא דרב הונא הסנהדרין הורו לדוד כר"מ שלא ישרפוה, ולא צריך לדחוק כמו שפי' התוס' והראש דהשאלה הי' אם חייב לשלם בלבד, ובזה אתי שפיר ג"כ מה שפירשתי דברי רש"י באבות שאסור להציל עצמו בהקדש דאברי המערכה, דבזה ג"כ פי' רש"י בחד פירוש אליבי' דהך שיטה שהורו סנהדרין לדוד, ואף דלדינא ודאי פסקינן כפסק הטור וש"ע דמותר להציל עצמו בממון חבירו, מכ"מ הרוחנו במה שחקרנו לידע שלאו כולי עלמא ס"ל כן, ועוד אכתוב אי"ה במה שיש נפקותא לדינא בזה. כנלענ"ד, הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף