בנין ציון/א/קסט
|
< הקודם · הבא > |
- להרה"ג וכו' מ"ה מתתי' מונק הכהן נ"י אב"ד דק"ק קריאנקע יע"א.
העיר מעכ"ת נ"י על חקירתי אם מותר להציל עצמו בממון חבירו, שממעשה דר' יהודה ור' יוסי דהובא ביומא (פג:) מוכח שיכול להציל עצמו בממון חבירו, דקפחיה ר' יהודה שאחזו בולמוס לרועה ואכליה לריפתא, ולא נזכר שם שהחזיר רב יהודה דמי ריפתא לרועה כלל.
לא ידעתי אם פשיטא למעכ"ת נ"י שלא שילם ר' יהודה איך הקשה עלי כן, הרי יקשה לפסק הלכה שנפסק בחו"מ (סי' שנט ס"ד) שאסור להציל עצמו בממון חבירו אם לא על מנת לשלם, ולכן ודאי צריך לומר שר' יהודה לא קפחו רק על מנת לשלם ושילם לו, וא"כ לשיטת התוספות והרא"ש ודאי אין קושיא, אבל יצדק הוכחת מר נ"י לכאורה נגד שיטת רש"י שהוכחתי דסבירא ליה דאסור להציל עצמו בממון חבירו אפילו ישלם לבסוף.
אכן אחרי עיון לענ"ד אדרבא יש ראיה מזה לשיטה זו, וכפי אשר ביארתיה דז"ל הגמרא (שם) ר' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא, אחזיה בולמוס לר' יהודה, קפחי' לרועה אכליה לריפתא, א"ל ר' יוסי קפחת את הרועה, כי מטו למתא אחזיה בולמוס לר' יוסי אהדרוה בלגי וצעי, א"ל ר' יהודה אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה עכ"ל.
וקשה מה תרעומת היה לר' יוסי על ר' יהודה שאמר לו קפחת את הרועה, הרי במה שאחזו בולמוס אונס היה ובמה שקפח לרועה מצוה קעביד להציל את נפשו, וכן קשה מה השיב לו ר' יהודה ואתה קפחת את העיר כולה, היאך יקרא זה קפוח הרי ברצון טוב הביאו ונתנו לו.
אבל יובן זה ע"פ מה שהבאתי במקום אחר (סימן הקדום) בשם הרמב"ן ברייתא שיש פלוגתא בזה, דלת"ק רק ג' דברים עומדין בפני פקוח נפש ור"מ אומר אף הגזל, ולפ"ז יש לומר דגם רבי יהודה ור' יוסי פליגי בזה, דר' יהודה סבירא ליה כתנא קמא דר"מ, ובפרט שכפי הנראה מסוגיא דפסחים (יא.)[1] ומסוגיא דסנהדרין (מה.)[2] פשיטא להגמרא דסתם בר פלוגתא דר"מ הוא ר' יהודה וכן אפכא ע"ש, וא"כ ר' יהודה לשיטתו אזיל דסבירא ליה דגזל אינו עומד בפני פיקוח נפש רק הג' דברים עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולכן היה סבירא ליה דמותר לקפח את הרועה, אבל רבי יוסי סבירא ליה כר"מ דאף הגזל עומד בפני פיקוח נפש, דאסור להציל עצמו בממון חבירו ולכן אמר לו קפחת את הרועה, ונקרא זה קפוח וגזילה דאסור היה לך לעשות כן, ולכן כשאחזו גם לר' יוסי בולמוס והביאו לו בני העיר מעצמם אמר ר' יהודה אם אני קפחתי את הרועה גם אתה קפחת את בני העיר, כלומר כמו שאצלך לא היה קפוח שמרצונם נתנו כן גם אצלי לא יקרא קפוח אף שכפיתי אותו, שמן הדין היה מותר לי לעשות כן.
ולפי זה אתי שפיר דפסק רש"י דאסור להציל עצמו בממון חבירו, שהרי בעירובין (מו:)[3] אמרינן דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי[4], וכל שכן כשגם ר"מ מסייע לו, ולכן מוקי גם סתם גמרא בב"ק (ע') [ס:] כן, כנלענ"ד
- ↑ המשנה (דף י:) ר' יהודה אומר בודקין אור י"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור וחכ"א לא בדק אור י"ד יבדוק בי"ד לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו.
ומקשינן, ומי גזר ר' יהודה דילמא אתי למיכל מיניה והא תנן משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהם מלאים קמח וקלי שלא ברצון חכמים דברי ר"מ רבי יהודה אומר ברצון חכמים היו עושין ולא קא גזר ר' יהודה דילמא אתי למיכל וכו', אמר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיניה. וברש"י, דרבנן אדרבנן לא קשיא, בתמיה דלא משנית אלא לר' יהודה והא דרבנן נמי קשיא דבמתני' לא גזרינן והתם קתני שלא ברצון חכמים דמשמע דגזר ר' מאיר דהוא מבני פלוגתיה דילמא אתי למיכל. - ↑ וכן בסנהדרין הקשו דרבנן דר"י אדרבנן דר"י, ואי לא היו תמיד ר"מ לכאו' א"א להקשות סתירה בין ב' פעמים שכתוב במשנה וחכ"א.
- ↑ א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואצ"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כרבי יוסי השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום רבי יוסי מיבעיא אמר רב אסי אף אני לומד רבי יוסי ור' שמעון הלכה כרבי יוסי דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כר' יהודה השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום רבי יוסי מיבעיא.
- ↑ והשדי חמד (ח"ז מערכת א' כללים עמ' א'תס"ה) מביא דברי רבינו, ומביא מהר"ם שיק (יו"ד סי' שמח) שמקשה על דברי רבינו (להלן סי' קע) שדעת התוס' והרא"ש אסור להציל כשא"א לשלם, דהרי לשון הרא"ש אין לך דבר שמועד בפני פיקו"נ, וגם אם רש"י חולק יש לפסוק לאסור כרוב הפוסקים.
וביותר מקשה שגם רש"י שפירש שאין פיקו"נ דוחה ממון חברו, זה רק לשיטות בגמ' שלא דוחה, אבל זה מחלוקת בגמ' והלכתא כרבא דהוא בתרא, וגם רש"י מפרש דברי רבא שלא דוחה, וא"כ לכו"ע ההלכה שפיקו"נ דוחה ממון חברו.