כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

כלי חמדה (לניאדו) ויקרא ס

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סדר אחרי מות שני

יבאר שהשורש הטהור לא יכזב דזריק חוטרא אאוירא והיא אעיקריא קאי עכ"ז אם האיש הלזה המיוחס יתחבר לרשע פרץ ה' מעשהו ורועה כסילים ירוע, ולכן ראוי ומחוייב לקנות החבר טוב במקנת כסף.

(ספרא פ' אחרי מות פרשתא ח'): וידבר ה' אל משה לאמר (ויקרא יח, א). דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם (שם ב). אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני דיין מלא רחמים, אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר, אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ומהמצריים ועתיד ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם. מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהמצרים, ת"ל כמעשה ארץ מצרים וכו' לא תעשו (שם ג). ומנין למקום שישבו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, ת"ל אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, ת"ל אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהכנענים, ת"ל וכמעשה ארץ כנען לא תעשו. ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, ת"ל אשר אני מביא אתכם שמה. ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, ת"ל אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. ר' שמעון אומר הרי הוא אומר מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא, ד). זמן נתן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם עכל״ה.

אם השורש הטהור לא יכזב ולא ימוש מעשות פרי צדיק, דזריק חוטרא אאוירא אעיקרה קאי, עכ"ז ההתחברות אל הרשע יפרוץ מעשהו ע"ד ורוע כסילים ירוע (משלי יג כ). ורבים כאלה, כי החברא הנאותה מסייעת שיש בה ממש להדריך האדם על הדרך הישרה. ולכן אמר התנא וקנה לך חבר (אבות א, ו). שהוא מחוייב לקנותו בקנין במעותיו לחשיבותו ולהיות גדול ממנו בחכמה ומנין, כי אם התמא מדבר בחבר קטן הערך ממנו לא היה צורך לקנותו, אמנם לרמוז שיתחבר האדם בחשוב וגדול ממנו אמר קנה לך חבר, שמאחר שהוצרכת לקנותו ידוע הוא שהוא גדול ממך בכל מאחר שאני מצריכך לקנותו, גם בכלל זה רמז אל ההתמדה בחברה הנאותה הראויה, שלזה אמר וקנה לך חבר, שמאחר שהוא מקנת כסף שלך לא ילך אנה ואבה, באופן שתצליח בכל אשר תפנה. ועל זה נ"ל שאמר דוד המלך ע"ה חצות לילה אקום להודות לך וכו' (תהלים קיט סב) חבר אני לכל אשר יראוך כו' (שם סג). דפשטיה דקרא משתבח דהע"ה בהיותו חבר ליראי השם וחושבי שמו, וע"ז יקום חצות לילה להודות לה' על שסייעו להיות חבר לכל אשר יראוך. ועוד אפשר לפרש דקרא דחצות לילה אקום כולו הוא תולדה מהיותו חבר לכל אשר יראוך, שהם יעצוני עצה טובה להיותי קם בחצות לילה, לא כן אם ח"ו הייתי חבר לרשעים שהיו אומרים לו אתה מלך ודרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, ואמר כי החברה שהיתה לי עם יראי ה' איננה על אכילה ושתיי' וכיוצא אלא חברותי עמהם היתה פרטית בענין היראה, ז"ש חבר אני לכל אשר יראוך, שבכל פרט ופרט אשר יראוך נטפלתי עמהם ונתחברתי בחברתם, שאם יראוך בתלמוד תורה בו הייתי חבר, ואם בגמילות חסדים ג"כ הייתי חבר, הכלל הוא שבכל אשר יראוך הייתי חבר ומתחבר אליהם. או יאמר חצות לילה אקום להודות לך, עם היותי נגוע ומוכה אלהים ומעונה ביום כמשפטיך ויסוריך הצדיקים, שהיה ראוי שאומר תנחמני ערשי עכ"ז חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, ר"ל נוסף על טורח משפטי צדקך על היסורין שבאו אלי הייתי מצטער וקם בחצות. או יאמר על משפטי על טורח הדין, שהיה עושה דין אמת ומשפטים צדיקים, זהו שאמר על משפטי צדקך, שהוא טורח גדול, והעד יתרו שאמר נבול תבול וכו' (שמות יח יח). למשה נאמר, והנה ימשך מקומי חצות לילה, שהעם ישמעוני קם ויבאו ויקומו גם הם ויראוך ויהיה זכות הרבים תלוי בי, באופן שחבר אני לכל אשר יראוך, ר"ל בכל אשר יראוך בסבתי חבר אני בו, שיש לי חלק בזכות וחברה, והיינו דלא כתיב חבר אני ליראיך אלא חבר אני לכל אשר יראוך. להורות שבכל חלק אשר יראוך יש לי חברה וחלק. הנה עלה בידינו היות החברה הנאותה של השלמים משלמת האדם להיות כמוהם, דבתקרב לאידהנא אידהן. ולכן שלמה המלך ע"ה בתחלת דבריו הזהיר על זה מאד באומרו אם יפתוך וכו' (משלי א י). ככתוב אצלי בביאור הכתובים האלה בארוכה וצריך לכתבם בקיצור. הנה אשר יש לדקדק בהם ראשונה שדרך המפתה להסתיר הגנאי אשר באותו הענין, אמנם אלה המפתים אומרי' בפירוש נארבה לדם וכו' (שם יא), נבלעם וכו' (שם יב). ואין זה דרך המפתים. ועוד קשה מה זרז שע"ה יותר מהמפתים עצמם באומרו אל תלך וכו' (שם טו). כי רגליהם וכו' (שם טז). כאלו מגלה אוזן ומחדש דבר זולתי מה שאמרו המפתים בהודאת פיהם. והרב בעל עקדה ז"ל כתב פירוש הלציי הלא הוא שנפרש נארבה לדם לאנשי דמים ומרמה, ונצפנה לנקי וצדיק חנם נצפנהו בלא מחיר, ונבלעם לאלו התמימים כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור הלא הן אחימעץ ויהונתן מפני עבדי אבשלום שהורידום בבור, וכתיב ותשטח עליו הריפות ולא נודע דבר (ש"ב יז, יט). והנה במעשה הזה כל הון יקר נמצא באחת הבורות ההמה מאשר גזלו הרשעים, ונמלא בתינו שלל ר"ל ממה ששללו הגזלנים זולתינו, היה מן הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו גורלך תפיל בתוכנו, ואחר שיפה כל מאמריהם גלה זיופם ואמר אל תלך וכו'. כי אחר שידעת שהם חטאים אל תאמן לדבריהם ולא לפיתויים, לפי שהכל הפך כוונתם, ואמר כ חנם מזורה וכו'. כלומר כאשר כמה פעמים הציידים זורים הרשת חנם כי העופות פורחים, כן תהי נא נפשך בורחת מאלו הציידים ומפתים אותך, כי הנה דברי פיתויים מבוארת שהוא שוא ודבר כזב, שהם לדמם של אותם נקיים יארובו וכו'. כן אורחות כל בוצע בצע הרוצה לפתות, כן למשכו ברשתו את נפש בעליו, הוא הניסת המקבל פתוי יקח, לכן אל תשמע אליהם פן תנקש. ודוחק זה הפירוש להיותו יוצא מסוג הפשט אל ההלצה. ועוד אני מוסיף בה דוחק, כי המפותה היה צריך להיות נבון וחכם כשלמה בשעתו כיון שהמפתים אומרים לו הפיתוי בלשון נארבה לדם וכו', וסומכים על רוב חכמתו שיבין כוונת דבריהם הפך מהמפורסם בהם. והרב הנזכר פירש שכוונת שלמה ע"ה להזהיר ולומר שאם יפתוך חטאים בענין שיראו פני ההראות שהיא מצוה, ככה עכ"ז אל תאבה כיון שהם מוחזקים אצלך לחטאים, וילמד סתום מן המפורש שאם יאמרו לכה אתנו וכו' ידוע ידעתי שבני אתה ולא תלך בדרך אתם ותמנע רגלך מנתיבתם, כי רגליהם לרע וגו'. והראוי שתלמוד מהבעלי חיים שכשרואים הרשת בורחים ממנו כי חנם מזורה הרשת כשהיא מגולה בעיני כל בעל כנף עד שלזה נוהגים הציידים לטמון הרשת בעשבים וכיוצא, ע"ד ורשתו אשר טמן תלכדו (תהלים לה ח). ואם העוף בורח מהרשת כ"ש הבן אדם שראוי לברוח מהדברים המפורסמים ברע, ומה שאני צריך לזרזך הוא על הנסתרות לא על הנגלות, שכן ארחות ה' שכן וכשיעור הזה שראוי לברוח מהמפורסמות ככה ראוי ללמוד ולהקיש על מעשי ה' הנסתרי', ואפילו יפתוך אל תאבה כי כל אורחות בוצע בצע מקולקלים, ולע"ד נראה לפרש באופן אחר ונדקדק אומרו כי רגליהם וכו' וימהרו לשפוך דם, כי מה לנו שישפכו דם במתון או במהירות. והכוונה כי אפשר כי החוטאים יפתו האדם שילך עמהם, ובחברתם גם כי יודו שהם הורגי נפשות, יאמרו לו שהיא הנותנת כי כשיעמוד בחברתם ויראה אותם אורבים דם ורוצים להרוג יעכב על ידם ויתן להם עצה טובה להרחיקם משפיכות דמים, ויקחו ממונם תמורת המיתה, כמו שנתפשר אליפז בן עשו עם רבו יעקב אבינו ולקח כל אשר לו ולא הרגו, זהו שאמר אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם כו'. ר"ל מרוע בחירתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם, לא כן בלכתך עמנו שנעשה פשרה ונבלעם, דהיינו בליעת ממונם, וזה יהיה כשאול חיים חייתם, כי העניות מכפר כמיתה, ותמימים בגופן בלי נזק, ויהיו כיורדי בור באמצעות בליעת ממונם, וגורלך תפיל בתוכנו מאחר שנתת לנו עצה נכונה וכיס אחד יהיה, הנה שהראו פני הראות היות הולך בדרך מצוה ומונע רבים משפוך דם, לעומת זה בא שע"ה בחכמתו ואמר בני הזהר מפתיים הנזכרים, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו, כי אם היו עושים במיתון ההריגה ניחא שהיית מונע אותם, אכן רגליהם לרע ירוצו מאצלך ולא תוכל לעכב עליהם כי אינם קרובים אליך, שכבר רצו רגליהם לרע, שמא תאמר אתחזק וארוץ ואשיגם ואמנעם, לז"א וימהרו לשפך דם, באופן שלא תועיל הליכתך עמהם. ואפשר שאמר בני אל תלך, ר"ל שהוא לשון הודעה, ידעתי שאל תלך בדרך עמם, אבל מה שאני מזרזך הוא מנע רגלך אפילו הרגל האחד, ואפילו מהנתיב ומכ"ש שאסור ללכת בדרכם בהליכה בשתי רגלים, וראוי לך למנוע אפילו רגלך היחידי, ולזה כתב מנע לשון צווי כי רגליהם וכו'. והביא משל נאות ומתייחס לפתוי הרשעים האלה, והוא אומרו כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, שחושב העוף ההוא לאכל מאותו המאכל, ויברח תכף באופן שעל חנם הושם שם, ר"ל חנם מצד שלא יעלה ביד הצייד מאומה, שהוא מעופף לברוח מיד, לא שנעלם ממני שהרשת עומדת לצוד, ולז"א כן ארחות כל בוצע בצע שחושב לקחת הבצע ולברוח, ולכן אני מייעצך שלא תשמע לקולם כאשר יפתוך, כי יסיתוך שתעשה מצוה ולא כן הוא אלא ברח לך מכל חברתם. או יאמר בדרך צוואה שמזרז שלא ילך בדרך אתם וכו', בטענה טבעית והוא כי החוטאים האלה פיתוהו שילך עמהם וגורלו יפיל בתוכם, עם היותם מכירים ורגליהם בעבודת הגזלנות, והיה ראוי שיקחו הם מנה אפים עליו, עכ"ז יוותרו עמו לומר לו גורלך תפיל בתוכנו כאחד ממנו, עם היותו מתחיל באומנות הגזלנות, ושע"ה לימד סתירת דבריהם מתוך דבריהם, הוא מ"ש כי רגליהם לרע וכו'. הכוונה הם ההולכים בגזלנות שסומכין שיברחו בבוא עליהם חיל לתופשם, ז"ש כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם במהירות וזריזות וינצלו, לא כן אתה שאינך קל ברגליך לרוץ ולהנצל ותפול ביד מבקשי נפשך, וזהו כי חנם וכו'. והם לדמם יארובו, כן ממש כל אורחות וכו' את נפש בעליו יקח, והוא הגזלן כי סופו ליפול ברשת המלכות והחוקרים אחרי הגזלנים, כי הגזלנות את נפש בעליו העושה גזלנות יקח, ובפרט למי שאינו רגיל, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם וינצלו ואתה תלכד ברשת. ומסכים הוא לזה המאמר שהצענו ראשונה. וראוי לדקדק בו ראשונה מה לו להזכיר אני הוא שאמרתי והיה העולם כאן בענין הזה, ואם המאמר הוכרח מצד הפסוק שאומר אני ה', ופירוש תיבת ה' על ההויה שאמר והיה העולם, הנה מ"מ נקשה קושיא זו על הפסוק, שמה שייכות יש לבריאת עולם אצל ענין זה של כמעשה וכו'. ועוד אני דיין כפול, שבתחלה אומר אני דיין ואחר כך אני דיין להפרע כי הדברים כפולים. ועוד מה צורך באומרו אני הוא שפרעתי וכו' ועתיד ליפרע וכו'. מספיק שיאמר העתיד כי העבר שנפרע ממצרים וסדום מאי דהוה הוה. ועוד קשה אומר מנין שלא היתה אומה באומות וכו' מהיכא יליף, דבקרא ליכא אלא שהם והכנענים יחד רשעים, אבל מכל האומות מהיכא יליף. ועוד מהיכא יליף החלוקה השנית שדיבור האחרון של מצריום התעיבו יותר מכל הדורות הקודמים, דאי מדקאמר קרא אשר ישבתם בה, דהיינו על הדור האחרון, והלא ישבתם בה אצטריך לדרשה שלישית שהמקום שיש בו ישראל הוא מקום הרשע בהחלט, ואם ככה נדרש לדור האחרון, הדרשה השלישית מנא ליה, מצורף לזה קשה שבעל המאמר לא הזכיר בחלוקה זו השנית אשר ישבתם בה עד בסמוך, ואם כל ראייתו היתה מישבתם בה לא היה לו לדלג ולחסר העיקר מהספר. ועוד קשה היכי יליף שישיבתם של ישראל גרמה להם וכולי, דאי מישבתם בה הלא כבר נדרש לדרשה הקודמת דהיינו שהמקום שישבו בו ישראל התעיבו בו יותר מכולם וכולי, והאי דרשה מנא ליה, והיינו יכולים לומר דמתיבת בה קא דריש שהיא מיותרת, אלא ודאו לומר שישיבתם גרמה בה כל המעשים ההם, אלא לשון המאמר לא משמע הכי אלא דמלשון ישבתם בה קא דריש שהישיבה גרמה, וא"כ כיצד יליף מתיבה אחת שתי דרשות, ואפילו נמצא הכרח ללמוד השתי דרשות, אכתי נקשה דילמא קרא כוליה להכי הוא דאתא, דהיינו הדרשה האחרונה ללמד שישיבתם של ישראל גרמה להם וכו', ומנין לך הדרשות הקודמות, כי נאמר הפסוק לא בא ללמד בישבתם בה כי אם שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, הן אמת שיש לדחות שכיון שישיבתם של ישראל היא הגורמת כל המעשים, ממילא משתמע שהמקום שישבו ישראל הוא היותר רעים וחטאים לה' מאד, מכיון שהם הם הגורמים, אבל מ"מ קשה דלעולם אימא לך שהמקום שישבו בו ישראל היו כשרים ביותר משאר המקומות של מצרים, ואותו הרשעות שנמצא בהם אחר כך ישיבתן של ישראל היא גרמה להם, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמנא לן הדרשות הקודמות, דילמא קרא כוליה לדרשא זו בלחוד הוא דאתא. ועוד קשה איך יתכן שישיבתן של ישראל הגורם כל המעשים הללו חלילה להם מרשע, ולא יאונה לצדיקים כל און. כן בסמוך גבי ביאתן של ישראל גרמה להם, כן דגבי ישיבתן של ישראל גרמה להם, היינו יכולים לפרש דכיון שראו המצריים את ישראל הכשרים מטים עקלקלותם וטועים מדרך השכל, נשאו ק"ו בעצמם והוסיפו רשע על רשעותם, והיינו דקאמר ישיבתן של ישראל גרמה להם, דייקא דגרמה בעלמא בנזיקים היו ישראל, אלא שתירוץ זה בלתי צודק בחלוקת שביאתן של ישראל גרמה להן. ועוד קשה שהמאמר קשיא מדידיה אדידיה, כי בתחלתו מוכיח מהפסוק שהמצריים אין כרשעותם בכל האומות, שכן הוא אומר מנין שלא היתה אומה באומות וכו', ואחר כך אומר ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהכנעניים כו'. הרי הוא אומר שהכנעניים התעיבו יותר מכל האומות והמצרים בכללם, ובתחלה אמר שהמצריים התעיבו מכל האומות והכנעניים בכלל, ודוחק לומר שאף על פי שאמר לשון כולל כל האומות שאין הכנעניים בכלל הכלל הראשון ולא המצריים בכלל הכלל השני, ובזה לא יקשה ויהיה ע"ד מה שנאמר בכמה מקומות אין למדין מן הכללות. אפילו במקום שנאמר בהם חוץ וכל שכן, כיון שלא נאמר חוץ שנוכל לדחוק שאין בכלל הראשון כנעניים, ולא בכלל שני מצריים, אבל הוא תירוץ כללי ובדוחק. ועוד רבי שמעון אומר מי פעל וכו'. מאי דעתיה האם פליג אסתמא ת"ק (של) או מסייע, ומצורף לזה ידוקדק אומרו זימן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם. כנראה שאינו מדבר כי אם בכנעניים לבד, שזימן הוא ית' הקורא הדורות מראש, הדור ההוא של כנעניים הרשעים מכל האומות בדור ההוא כדי שיבואו ישראל ויפרעו מהם, דמדלא קאמר זימן לדורות החייבים שהיא כוללת על מצריים וכנעניים, וקאמר זימן לדור החייב וכו' בלשון יחיד על דור כנעניים קאמר, גם אומרו שיבואו ישראל וכו', לשון ביאה מורה על הכנעניים שנאמר בהם כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא כו', הן אמת שאפשר לדחוק ולדחות הראיות הללו שאומרו הדור חייב בלשון יחיד יהיה על מצרים בזמנם ועל דור כנען בזמנם, ולהיות שלא נפרעו ישראל משניהם יחד לזה לא אמר בלשון רבים כי אם בלשון יחיד, הדור החייב וכו'. ואומרו שיבואו ישראל ויפרעו מהם אינו מוכרח שיהיה על כנען ועל שם ביאתם לארץ כי גם על המצריים יתכן לישבו כי אפילו בשנים העומדים במדינה אחת דרך הלשון לומר בהם בא פלוני והרע לפלוני, ואחר כך בא פלוני והרע לו, אף על פי שלא בא ממקום אחר נופל בו לשון ביאה כאמור.

הביאור כי התוספתא הזו קשיא לה דפסוק אני ה' אלהיכם. מיותר לגמרי, ולא זו בלבד אלא ששנה השנית בסמוך ואמר את משפטי וכו' אני ה' אלהיכם. לעומת זה דרש אני ה' שאמרתי והיה העולם, ואלהיכם דרש לאני דיין, כי אין שם ההו"יה אלא על הויית העולם, ואין אלהיכם ואלהים אלא דיין, ולכן דרש אני ה' שאמרתי והיה העולם, ואלהיכם לאני דיין, אף על פי שלא כתב בפי' אלהיכם לאני דיין כך ראוי להבין, וכוונת הפסוקים בזה יהיה להסיר מלבן של ישראל שלא יאמרו שהב"ה יהיה וותרן עמהם לאהבת הקדמונים אברהם יצחק וישראל עבדיו. ואף שיעשו כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען יוותר להם, לז"א אני ה' שאמרתי והיה העולם, ומאחר שלי כל הארץ וכל העולם למה אשחית אומה ואחניף לכם, ואם מצד אבותיכם אדרבה היא הנותנת לחייב אתכם ביותר, מאחר שאתם בני איתנים מוסדי עולם גדול עונכם מנשוא, כיוצא במה שאחז"ל גבי פסוק זרע מרעים, שעל האבות נאמר מרעים על שם שעושים רעה לבניהם מצד כושר ואושר מעשיהם, ובניהם לא למדו מהם ולא הביטו אל צור חוצבו ואל מקבת בור נוקרו, זהו שאמר המאמר אני השם שאמרתי והיה העולם, ומזה נמשך שאני דיין ואדון אתכם, ומהשנות שנית אני ה' אלהיכם דרשו אני מלא רחמים, כי כן מורה אני ה' על הרחמים, וענין זה של רחמים ביארו בעל המאמר היותו כולל שני ענינים, האחד אני דיין להפרע כי הוא רחמים להפרע בעולם הזה ממנו כדי שלא ישיגהו עונש הנפש, ונאמן לשלם שכר על הגמול הטוב, שעל שני הענינים האלו באו אני ה' אלהיכם כו', על הרחמים פשוטים לשלם שכר טוב ואלהיכם על נאמן להפרע. או אפשר שאמר אני ה' שאמרתי והיה העולם, לרמוז מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות, שאין שום דבר בעולם שיכריעהו לחטוא ולא מטבעו ולא מזל ולא סיבות וסיבוב כוכבי' ומזלות, שאם ח"ו היה עולה בדעת שימצא דבר מכריע לאדם על כך, הנה בטלת שכרו בעשותו טוב וענשו כשיחטא, כי המוכרח לא ישובח ולא יגונה. זהו שאמר אני הטא שאמרתי והיה העולם. ובראתיו על נכון ועל היושר, וידעתי שרשעות המצרים לא נמשך מהוראת מערכות הארץ ולא מטבע הארץ, וכיוצא הזה בארץ כנען, ובהיות כך אמת הוא שאני דיין, שבזולת זה לא הייתי יכול לדין כי ההכרח לא יגונה, ולא היה ראוי שאהיה דיין על האדם אם היה מוכרח, זהו שאמר אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני דיין. כי אני דיין תולדה ממש שאמרתי והיה העולם נברא על היושר ואמת ובלתי מכריח האדם לכף החובה. ומה שאמר אני הוא שפרעתי מדור המבול וכו' ועתיד ליפרע מכם וכו'. פירושו שכיון שנפרעתי מדור המבול וכו'. מעתה נתחייב שמהעת ההיא מעותד, ועתיד אני ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם, כי לא אוכל און ועצרה שיתחלל כבודי באמור שנפרעתי מדור המבול ואנשי סדום וממרים ולכם אעביר על מדותי, אטו משוא פנים יש בדבר, ובזה מדוקדק לשון ועתיד אני שרוצה לומר ועתיד ומעותד אני מהעת ההיא שנפרעתי מדור המבול וכו' ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם. כי תורה אחת ומשפט אחד לכם ולהם. והדרשה הראשונה שהמצרים הם הרשעים יותר מכל האומות מוכרחת מצד הענין בעצמו, שאלולי כך היה מוליך הב"ה לישראל לאומה היותר רשעה, אבל הוא ית' בלי ספק הוליכם למצרים שהתעיבו מעשיהם יותר מכל האומות בגילוי עריות וע"ז לשתי סבות, האחת כדי לזכות ישראל שיכופו יצרם ויקבלו שכר, וכן היה שישראל במצרים כולם יפים ומום אין בם, גן נעול גל נעול מעין חתום, וכמו שפי' ז"ל גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו הזכרים בכל חלקיהם שלמים, והמעין שלהם חתום באות ברית קודש קדוש לה' שלא טמאוהו בנשג"ז. והשנית להודיעם שאף על פי שהמצרים התעיבו עלילות ברשת בנכליהם אשר נכלו בכשוף לבלתי צאת מתוכם עבד הנכנס שם, והוא ית' עצתו תקום וכל חפצו עשה והצליח ובכל אלהיהם עשה שפטים ובטל כל כחם וכשופם, אשר בזה יתאמת להם לישראל כחו הגדול וזרועו הנטויה, וזהו שאמר הפסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אשר ידם תקיפה בעלילות רשע, ומבית עבדים רוצה לומר בית המוכן לפורענות ולעבדים שלא ישובר עול סובלם לעולמי עד, ואני הוצאתיך מבית עבדים, אשר מעתה יתאמת לך מציאות ולא היה לך אלהים אחרים על פני, כי לא ידעו וגם הטיב אין אתם, כי מי בכל מלכי הגוים אלוה מבלעדי אלוהי המצרים, ויקומו נא ויעזרוכם ההציל הצילום מיד ה' אלהי ישראל, זה מורה שהם אלהי האלהים ואדוני האדונים ולו לבדו יאתה האלהות. באופן שמצד הענין מוכרח היות המצרים היותר מתועבים מכל שאר האומות כאמור, ופשטיה דקרא הכי מוכרח, והיינו דקאמר מנין שלא היתה אומה וכו', תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה. דמצד הענין שהושיבם ה' במחוז ההוא ולא בזולתו, מובן היות הארץ ההיא היותר מתועבת שבאומות מטעם שפירשנו. ודכוותה נמי נפרש בסמוך גבי ומנין שלא היתה אומה וכו'. יותר מהכנעניים וכו'. כי להודיע שאין ממש בכשופי הגוים כלל הביאם ה' ית' לארץ כנען, להודיע לכל באי עולם שאין עוד מלבדו, והענין הוא שהמצרים התעיבו מעשיהם בענין העריות יותר מכל האומות, והכנעניים בכלל כי בעריות גברה יד המצרים ברשעות על כל האומות והכנעניים בכלל, ושמה יוכיח עליהם שנקרא ערות הארץ באתם לראות (בראשית מב יב). כי היא ערות כל העולם בכללו, אמנם הכנעניים השחיתו והתעיבו בענין הע"ז וחוקותיה ומכשפים ומעוננים יותר מכל העולם, וגם מצרים בכלל, וכן מוכיח ברבה פ' כ"ג עלה קכ"ב (ויקרא רבה כג, ז), ועם היות שהיה אפשר לפרש בהפך, שבמצרים גברו בע"ז וכשופים, וכנען בטומאת זמה, וכן מורה הפרשה וכמעשה ארץ כנען וכו'. וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו וכו'. ומסיק אל תטמאו בכל אלה וכו' כי בכל אלה נטמאו הגוים וכו'. וכן פירש הר בעל עקדה, עכ"ז העיקר הוא מ"ש ברבה, והוכיחו בפסוק אשר בשר חמורים וכו' (יחזקאל כג, כ). על זמת המצרים, ועל הכנענים הוכיח היותם בעלי זמה ובעלי כשפים, שנאמר מרוב זנוני טובת חן בעלת הכשפים (נחום ג, ד). ובזה ניחא דלא קשיא מדידיה לדידיה, כי מה שאמר מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהמצרים, היינו בבחינת הזימה וכן דקדק בלשונו שאמר התעיבו מעשיהם, שבמעשיהם הפרטים ומיוחדי' אליהם המפורשי' בנביא אשר בשר חמורים וכו'. במעשיהם התעיבו יותר מכל האומות, ומה שאמר ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנעניים, מעשיהם דייקא דהיינו המיוחדים אליהם כמפורש בנביא בעלת כשפים. וגם לשיטת הרב ב"ע ז"ל אפשר לפרש הבחינות בדרכי מצרים בע"ז וכשופים וכנען בזימה והכל עולה לענין אחד, והוא התירוץ הנכון בעיני לתיקון סתירת דברי המאמר מניה וביה, עם היות אפשר לתרץ שבעת ההיא של מצרים לא היו בכל האומות מי שהתעיב כמותם, וגם הכנעניים בעת ההיא לא היו כמוהם, אכן אחר שנאבדו המצרים אז הוסיפו הכנעניים רשע על רשעותם, ועל הזמן ההוא נאמר שלא היתה אומה באומות שהתעיבו במעשיהם של העת ההיא וגם המצרים שבדור ההוא בכלל, כי כבר היו ממלכה שפלה כי נשארו מעט מהרבה, באופן שצדקו דברי המאמר שבזמני' מתחלפים נתקיימו השני הפכים, בזמן מצרים והדר גאונם הם התעיבו יותר מכל האומות וכנען בכלל, ואחר כך בזמן כניסתן לארץ היו כנעניים המתעבים יותר. והתירוץ הראשון נראה לי עיקר, ומה שאמר מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים כו'. נראה לי דיליף מדכתיב ארץ מצרים, דקשה דהיל""ל כמעשה אנשי ארץ מצרים, וכן וכמעשה אנשי ארץ כנען, כי המעשה נתלה באנשים ולא בארץ, אלא ודאי כוונתו לומר שאחר שהרשיעו

. < הקודם · מעבר לתחילת הדף