פתחי תשובה/חושן משפט/רנו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{עוגןמ|א}} ''' ושתוקו. ''' ע' בקצה"ח שתמה דזה דמי למי שבא מארץ רחוקה ואין אנו יודעין אותו ומשפחתו דודאי איתא במתנת ש"מ כיון דיש לו יורשין ודוקא גר דליתא בירושה כלל וצ"ע ע"ש (גם בתשובת חו"י ס"ס רל"א תמה בזה יבא לקמן סי' רע"ו ס"ד בד"ה ונכסיו) ובספר נה"מ כתב דלק"מ דהחילוק מבואר דכאן שא"א להוודע בשום אופן יורשין דיליה דהא אפי' עדים שזינתה עמו לא מהני לענין ירושה הוי כיאוש והפקר גמור כו' ע"ש וע' בת' שבו"י ח"ג סי' קע"ה הביא שם דבתשובת שארית יוסף סי' ג' פסק גם במי שבא מארץ רחוקה שאין צוואתו כלום והוא ז"ל תמה עליו וכתב ואולי גם השארית יוסף כוונתו אגר שאין לו יורשים אלא שבכוונה לא כתב גר כו' ע"ש עוד שדעתו גם גבי שתוקי אם צוה קודם מותו ליתן מטלטלין שלו לאמו ותפסה אין מוציאין מידה דאף לתירוץ קמא שבש"ס קדושין ע"ה ע"א (דאיתא שם מאי שתוקי שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוהו מנו לא צריכא דתפס פרש"י ואשמעינן שמואל דמפקינן מיניה) היינו דוק' כשתפס השתוקי דכיון שהוא עצמו איני יודע אם מהני תפיסה אבל אמו שיודעת למי נבעלה ויודעת שיש לו יורשי' אם צוה לה בנה ותפסה ודאי צוואתו קיימת ואין להוציא מיד' ודלא כתה"ד שם שמשמע מדבריו שמשוה אותו לגמרי לגר כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סי' רפ"ה ס"ד ס"ק ג': | |||
{{עוגןמ|ב}} ''' ואיכא פלוגתא ''' עבה"ט וע' בת' ח"ס חח"מ סי' קכ"ט: | |||
{{עוגןמ|ב}} ''' ואיכא פלוגתא ''' | |||
{{עוגןמ|ג}} ''' אין שומעין לו כו'. ''' | {{עוגןמ|ג}} ''' אין שומעין לו כו'. ''' ע' בת' נו"ב תניינא סי' מ"ו אודות ש"מ שחילק נכסיו וריבה לאחד סך מה על מנת שיגדל יתים בתוך ביתו וישקהו ויאכילהו מנכסיו וילמדהו ספר. וכתב דיש לדון על צוואה זו אם הוא דבר של קיימא שהרי אם צוה לפרנס יתום ולא הגביל לזה זמן ידוע ולא סך ידוע א"כ מוטל על המקבל הריבוי ההוא לקיים זה תמיד אפי' יעלה ברוב הימים יותר ויותר מהקרן ויש בזה חשש ריבית ולעולם אינו זוכה בו ואם יפסיק מלפרנס בטלה הזכיה והרי זה כמוסר ביד חבירו סך זה ושכל זמן שיתן לו סך פלוני בכל שנה א"א לו לתבוע הקרן שאסור משום רבית כו' ובמקום שיש חשש רבית יש מקום לבטל זה הצוואה לגמרי כמבואר בח"מ סי' רכ"ו ס"ג כו' אמנם יש בדבר הזה כמה עיקולי ופשורי כי גוף דבר זה שאם צוה בדבר שיש בו עבירה בטל ע"י זה מה שתקנו חז"ל להיות דברי ש"מ ככומ"ס אף שלא הביאו האחרונים שום חולק אינו מוסכם ע' במשנה למלך פ"ט מה' זכיה כו' וגם אי שייך בזה איסור רבית לא ברירא לי כו' (ע' בפ"ת ליו"ד סי' ק"ס ס"ק י"ט וגם בסק"ה שם) וכיון שלא נשאלתי על פרט זה והוא כבר מוחזק לא אדון למפרע הצוואה עכ"ד. וע"ש עוד בנדון הצוואה הנ"ל אשר היורש זה שריבה לו רצה לעת זקנותו לשנות הסך ההוא למצוה אחרת כי ירא שבניו אחריו לא יקיימו הצוואה או שיפריש הסך ההוא ליד בטוחים עצה"ט ומהרווחים יגדלו זט"ה את היתום בבית אחד מאנשי העיר. וכ' דכפי הנראה מל' הצוואה שהועתק בהשאלה שהמוריש אמר ע"מ שיגדל יתום בתוך ביתו וישקהו ויאכילהו וילמדהו ספר ל' זה מורה שלא הטיל חיוב זה רק עליו לבדו ולא על יורשיו אחריו ואם הוא מעצמו רוצה לעשות בו דבר טוב הרשות בידו לעשות איזה שייטב בעיניו אבל כל ימי חייו מחוייב לקיים התנאי לפרנס יתום להאכילו ולהשקותו וללמדו ספר ואם רצונו להפרש סך ידוע לתת ביד בטוחים בעיסקא ולזון יתום מן הפירות הדבר טוב אבל כל מה שלא יספיקו הפירות מחוייב להשלים מכיסו בכל שנה כל ימי חייו אבל אם נאמר בהצוואה בפי' שהטיל חיוב תנחי זה לגדל יתום לדורי דורות אזי הוא כל ימי חייו יקיים כפי הצוואה ובניו ויו"א אם לא ירצו לקבל אזי בטלה המתנה מה שהרבה לו הש"מ יתר על שאר היורשים ושייך אז העודף ההוא לכל יורשי המוריש הראשון אמנם אין כח להכריח יורשיו אחר מותו אם אין הפירות מספיקים די פרנסת היתום להשלים משלהם אם אינם רוצים לזכות בעודף ההוא ויחלוקו אז סך ההוא יורשי המוריש הראשון וגם הוא כל ימי חייו הברירה בידו תמיד כן אלא שלפי הנראה הוא איש טוב וירא שמים ורוצה לקיים הצואה ע"ש עוד וע' בתשובת ח"ס חח"מ סי' ט"ו אודות צוואה שמבואר בו שהניח ד' מאות זהו' ת"י בנו ר' משה שהוא יתן רווחים מזה כ"ו זהו' מינץ לכל שנה ושנה ויחלק אותם ללומדי תורה שילמדו לתיקון נשמתו ועל אותן כ"ו זהו' לכל שנה מוכרח בנו ר"מ לשעבד הבית שלו עד עולם וימסור כתב השעבוד ליד הרב ואף אם ימכור בנו הבית שלו לאיש אחר מוכרח למכור על תנאי שהקונה הבית מוכרח ליתן בכל שנה הסך כ"ו זהו' הנ"ל ולחלק אותם ללומדי תורה והנה אחר שכבר כמה שנים קים הבן צוואת אביו טוען עתה שאין ריוח מסך ד' מאות זהו' מגיע לכ"ו זהו' מינץ ובשגם לא קבל בתורת עיסקא ויש כאן חשש רבית ורוצה להפסיד הלומדים. והשיב שאין בטענת הבן כלום כי לכאורה ל' הצוואה הנ"ל סתור מרישא לסיפא כו' אמנם מבואר בסי' מ"ב ס"ה דאם אפשר לפרש הענין לקיים שניהם ודלא למיתלי בחזרה מקיימים ובנד"ז אפשר לפרש ולקיים שניהם ונאמר אחר שהחליט הבית להבן נתן ממונו ד' מאות זהו' וקנה ממנו כח בבית ההוא וגם קבל נדר על עצמו כאשר החל לעשות כמה שנים ליתן ללומדי תורה מהבית כ"ו זהו' מינץ לשנה וסך ד' מאות זהובים היה לו להבן מחיר מה ששעבד ביתו למס קצוב כל שנה ומעתה אם ימכור הבית א"צ ליתן לאחר סך הנ"ל או לזלזל במקחו כי לעולם אינו יכול למכור מה שאין לו כי כבר מכר חלק מהבית לקרן קיימת ליתן כ"ו זהובים מינץ לשנה ואותו אינו יכול למכור כי אינו שלו וממילא צריך הקונה ליתנו ואין חילוק והפרש בין ירויח הבן עם אותן ד' מאות זהובים או לא ובזה מקייימים דברי השטר התחתונים עכ"פ ואע"ג דיש קצת דוחק לכוין כן בל' העליון דמשמע שסך כ"ו מינץ הוא רווחים מד' מאות מ"מ יש לדחוק ולפרשו ולאומד הדעת נראה ג"כ שכך היה כוונתו כו' ע"כ נלע"ד דהבן צריך לקיים נדרו ונדר אביו אשר החל ולשלם ללומדי תורה סך הנ"ל שנה בשנה בין ירויח בין לא וממילא מובן שאין כאן מקום לחשש רבית והיתר עיסקא כלל עכ"ד עש"ה: | ||
גרסה אחרונה מ־16:01, 19 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ושתוקו. ע' בקצה"ח שתמה דזה דמי למי שבא מארץ רחוקה ואין אנו יודעין אותו ומשפחתו דודאי איתא במתנת ש"מ כיון דיש לו יורשין ודוקא גר דליתא בירושה כלל וצ"ע ע"ש (גם בתשובת חו"י ס"ס רל"א תמה בזה יבא לקמן סי' רע"ו ס"ד בד"ה ונכסיו) ובספר נה"מ כתב דלק"מ דהחילוק מבואר דכאן שא"א להוודע בשום אופן יורשין דיליה דהא אפי' עדים שזינתה עמו לא מהני לענין ירושה הוי כיאוש והפקר גמור כו' ע"ש וע' בת' שבו"י ח"ג סי' קע"ה הביא שם דבתשובת שארית יוסף סי' ג' פסק גם במי שבא מארץ רחוקה שאין צוואתו כלום והוא ז"ל תמה עליו וכתב ואולי גם השארית יוסף כוונתו אגר שאין לו יורשים אלא שבכוונה לא כתב גר כו' ע"ש עוד שדעתו גם גבי שתוקי אם צוה קודם מותו ליתן מטלטלין שלו לאמו ותפסה אין מוציאין מידה דאף לתירוץ קמא שבש"ס קדושין ע"ה ע"א (דאיתא שם מאי שתוקי שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוהו מנו לא צריכא דתפס פרש"י ואשמעינן שמואל דמפקינן מיניה) היינו דוק' כשתפס השתוקי דכיון שהוא עצמו איני יודע אם מהני תפיסה אבל אמו שיודעת למי נבעלה ויודעת שיש לו יורשי' אם צוה לה בנה ותפסה ודאי צוואתו קיימת ואין להוציא מיד' ודלא כתה"ד שם שמשמע מדבריו שמשוה אותו לגמרי לגר כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סי' רפ"ה ס"ד ס"ק ג':
(ב) ואיכא פלוגתא עבה"ט וע' בת' ח"ס חח"מ סי' קכ"ט:
(ג) אין שומעין לו כו'. ע' בת' נו"ב תניינא סי' מ"ו אודות ש"מ שחילק נכסיו וריבה לאחד סך מה על מנת שיגדל יתים בתוך ביתו וישקהו ויאכילהו מנכסיו וילמדהו ספר. וכתב דיש לדון על צוואה זו אם הוא דבר של קיימא שהרי אם צוה לפרנס יתום ולא הגביל לזה זמן ידוע ולא סך ידוע א"כ מוטל על המקבל הריבוי ההוא לקיים זה תמיד אפי' יעלה ברוב הימים יותר ויותר מהקרן ויש בזה חשש ריבית ולעולם אינו זוכה בו ואם יפסיק מלפרנס בטלה הזכיה והרי זה כמוסר ביד חבירו סך זה ושכל זמן שיתן לו סך פלוני בכל שנה א"א לו לתבוע הקרן שאסור משום רבית כו' ובמקום שיש חשש רבית יש מקום לבטל זה הצוואה לגמרי כמבואר בח"מ סי' רכ"ו ס"ג כו' אמנם יש בדבר הזה כמה עיקולי ופשורי כי גוף דבר זה שאם צוה בדבר שיש בו עבירה בטל ע"י זה מה שתקנו חז"ל להיות דברי ש"מ ככומ"ס אף שלא הביאו האחרונים שום חולק אינו מוסכם ע' במשנה למלך פ"ט מה' זכיה כו' וגם אי שייך בזה איסור רבית לא ברירא לי כו' (ע' בפ"ת ליו"ד סי' ק"ס ס"ק י"ט וגם בסק"ה שם) וכיון שלא נשאלתי על פרט זה והוא כבר מוחזק לא אדון למפרע הצוואה עכ"ד. וע"ש עוד בנדון הצוואה הנ"ל אשר היורש זה שריבה לו רצה לעת זקנותו לשנות הסך ההוא למצוה אחרת כי ירא שבניו אחריו לא יקיימו הצוואה או שיפריש הסך ההוא ליד בטוחים עצה"ט ומהרווחים יגדלו זט"ה את היתום בבית אחד מאנשי העיר. וכ' דכפי הנראה מל' הצוואה שהועתק בהשאלה שהמוריש אמר ע"מ שיגדל יתום בתוך ביתו וישקהו ויאכילהו וילמדהו ספר ל' זה מורה שלא הטיל חיוב זה רק עליו לבדו ולא על יורשיו אחריו ואם הוא מעצמו רוצה לעשות בו דבר טוב הרשות בידו לעשות איזה שייטב בעיניו אבל כל ימי חייו מחוייב לקיים התנאי לפרנס יתום להאכילו ולהשקותו וללמדו ספר ואם רצונו להפרש סך ידוע לתת ביד בטוחים בעיסקא ולזון יתום מן הפירות הדבר טוב אבל כל מה שלא יספיקו הפירות מחוייב להשלים מכיסו בכל שנה כל ימי חייו אבל אם נאמר בהצוואה בפי' שהטיל חיוב תנחי זה לגדל יתום לדורי דורות אזי הוא כל ימי חייו יקיים כפי הצוואה ובניו ויו"א אם לא ירצו לקבל אזי בטלה המתנה מה שהרבה לו הש"מ יתר על שאר היורשים ושייך אז העודף ההוא לכל יורשי המוריש הראשון אמנם אין כח להכריח יורשיו אחר מותו אם אין הפירות מספיקים די פרנסת היתום להשלים משלהם אם אינם רוצים לזכות בעודף ההוא ויחלוקו אז סך ההוא יורשי המוריש הראשון וגם הוא כל ימי חייו הברירה בידו תמיד כן אלא שלפי הנראה הוא איש טוב וירא שמים ורוצה לקיים הצואה ע"ש עוד וע' בתשובת ח"ס חח"מ סי' ט"ו אודות צוואה שמבואר בו שהניח ד' מאות זהו' ת"י בנו ר' משה שהוא יתן רווחים מזה כ"ו זהו' מינץ לכל שנה ושנה ויחלק אותם ללומדי תורה שילמדו לתיקון נשמתו ועל אותן כ"ו זהו' לכל שנה מוכרח בנו ר"מ לשעבד הבית שלו עד עולם וימסור כתב השעבוד ליד הרב ואף אם ימכור בנו הבית שלו לאיש אחר מוכרח למכור על תנאי שהקונה הבית מוכרח ליתן בכל שנה הסך כ"ו זהו' הנ"ל ולחלק אותם ללומדי תורה והנה אחר שכבר כמה שנים קים הבן צוואת אביו טוען עתה שאין ריוח מסך ד' מאות זהו' מגיע לכ"ו זהו' מינץ ובשגם לא קבל בתורת עיסקא ויש כאן חשש רבית ורוצה להפסיד הלומדים. והשיב שאין בטענת הבן כלום כי לכאורה ל' הצוואה הנ"ל סתור מרישא לסיפא כו' אמנם מבואר בסי' מ"ב ס"ה דאם אפשר לפרש הענין לקיים שניהם ודלא למיתלי בחזרה מקיימים ובנד"ז אפשר לפרש ולקיים שניהם ונאמר אחר שהחליט הבית להבן נתן ממונו ד' מאות זהו' וקנה ממנו כח בבית ההוא וגם קבל נדר על עצמו כאשר החל לעשות כמה שנים ליתן ללומדי תורה מהבית כ"ו זהו' מינץ לשנה וסך ד' מאות זהובים היה לו להבן מחיר מה ששעבד ביתו למס קצוב כל שנה ומעתה אם ימכור הבית א"צ ליתן לאחר סך הנ"ל או לזלזל במקחו כי לעולם אינו יכול למכור מה שאין לו כי כבר מכר חלק מהבית לקרן קיימת ליתן כ"ו זהובים מינץ לשנה ואותו אינו יכול למכור כי אינו שלו וממילא צריך הקונה ליתנו ואין חילוק והפרש בין ירויח הבן עם אותן ד' מאות זהובים או לא ובזה מקייימים דברי השטר התחתונים עכ"פ ואע"ג דיש קצת דוחק לכוין כן בל' העליון דמשמע שסך כ"ו מינץ הוא רווחים מד' מאות מ"מ יש לדחוק ולפרשו ולאומד הדעת נראה ג"כ שכך היה כוונתו כו' ע"כ נלע"ד דהבן צריך לקיים נדרו ונדר אביו אשר החל ולשלם ללומדי תורה סך הנ"ל שנה בשנה בין ירויח בין לא וממילא מובן שאין כאן מקום לחשש רבית והיתר עיסקא כלל עכ"ד עש"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |