פתחי תשובה/אבן העזר/מג

פתחי תשובה ‏ אבן העזר מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) דלא תיקנו רבנן נשואין לקטן. עח"מ סק"א שכ' והרב ב"ח כ' לעיל בסי' א' דאב המשיא אשה לבנו קטן בן י"ב שנה הוי קדושין דרבנן ולא ידעתי שום רמז ראיה לדבר חדש זה והבא לחדש דין כזה עליו להביא ראיה ברורה עכ"ל. וע' בתשו' נו"ב סי' ס"ב על דבר קטן שלא הגיע לשנים עשר שנה שנשתדך עם בתולה אחת והחתונה היתה ג"כ קודם שהגיע לי"ב שנים וקידש הקטן את הבתולה בחופה וקידושין כנהוג אבל לא נתיחדו כלל כי כן הורו המורים לחוש לדברי הפוסקים שקודם שנת י"ג מחשב ביאת זנות ומאז ועד עתה לא נתיחדו כלל ובין כך נולדו קטטות ומריבות וכבר הגדיל הקטן ונעשה יותר מבן י"ג והבתולה אינה חפיצה בו ונשאל אם צריכה גט לחוש לדברי ר"י בר ברזילי שהביאו המל"מ בפ"ו מגרושין דקטן שקידש לו אביו אשה יש לחוש. והאריך בזה ותורף דבריו דמה שכתבו השואלים דגם הר"י ב"ב כוונתו דוקא בשנת י"ג ואז זכות הוא לו דלא חיישי' שמא תזנה כמ"ש רש"י בפ' הנשרפין דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו אבל קודם לזה דהיינו בשנת י"ב דאיכא משום ספות הרוה חוב הוא לו. זה אינו אמת כי המל"מ העתיק הדבר בקיצור אבל במהרי"ק שורש ל"א כתוב יותר וז"ל מ"כ ר' נתן המכירי שאל מאת רבינו יצחק ב"ר יהודא בן י"א שנה שקידש לו אביו בטבעת ועדים אם ימאן צריכה גט או לא והשיב שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו כו' עד ועוד מאחר שלא מיחה בקדושי אביו עד י"ג שנים וחצי מאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקיבל ואח"כ חזר בו ואינה חזרה ואינה יוצאה בלא גט ושלא יהיו בנות ישראל הפקר ואין לפקפק באיסור אשת איש עכ"ל הרי מבואר בהדיא שבקטן בן י"א שנים החמיר רבינו יצחק (גם בב"י סי' זה הביא קצת דברי מהרי"ק אלו וכתוב ג"כ בן י"א שנים) . אמנם הא ודאי דגם ריב"ב רק לקדושין דרבנן חשש ביה ודלא כהמל"מ שם. וגם גוף דברי ר"י בטעם הראשון תמוה מה זכיה הם הקדושין לקטן והלא חוב הוא לו שנאסר בקרובותיה וע"ז היה מקום לתרץ דעובדא דר"י היה שקידש לו אביו אשה שאין לה קרובים משבע קרובים הנאסרים בגינה אבל אכתי קשה הלא חוב הוא לו שמתחייב בשאר וכסות ולכן צ"ל דרבינו יצחק שקידש לו אביו מיירי והיינו קדושין לחוד בלא חופה ונשואין כמו שהיה הנהוג בימיהם לארוס ואחר זמן לכנוס וא"כ בשעת האירוסין הרי ארוס אינו מתחייב בשום דבר לארוסתו וגם כתובה לית לה ושפיר קאמר דזכין לאדם שלא בפניו שאין כאן רק זכיה ולא שום צד חוב אבל בזמנינו שמקדשים תחת החופה ואירוסין ונשואין הם כאחד והוא מתחייב אז בכל חיובי הבעל לאשתו וק"ו בזמנינו שיש חרגמ"ה וא"כ נאסר בכל הנשים שבעולם שלא ישא אשה על אשתו אין כאן זכות רק חוב. ואפילו להפוסקים דלא מקרי חופה אלא היחוד אבל לא מה שמעמידים כלונסאות כנהוג מ"מ הרי הכתובה קורין תחת החופה ומאותה שעה יש לה כתובה דאפילו ארוסה דאין לה כתובה היינו בשלא כ' לה וממילא חוב הוא לו (ואמנם בזה י"ל דלית לה כתובה דאין קנין של קטן כלום) ועוד דלדעת הב"ש בסי' א' ס"ק כ"ב שייך חרגמ"ה אפי' בארוסה וא"כ חוב הוא לו שנאסר בכל הנשים ואולי בימי רבינו יצחק לא נתפשט תקנות רגמ"ה במדינתו ועכ"פ בזמנינו אחר החופה לא יתנו לו אשה אחרת מצד חרגמ"ה שהרי יחושו לאותן פוסקים שזה נקרא חופה והוי נשואה וא"כ חוב הוא לו וק"ו באשה שיש לה קרובים הנאסרים עליו ודאי חוב הוא לו אפי' הקידושין לחוד ואף ר"י מודה שאין כאן חשש קדושין דלא שייך חשש הראשון מטעם זכות. וגם חשש השני שכ' רבינו יצחק דמאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל כו' הנה חשש הזה הוא קשור ותלוי בחשש הראשון דזכין לאדם אבל היכא דלא שייך חשש הראשון גם חשש זה ליתא: והאריך בזה וסיומא דפיסקא מאחר שרוב הגדולים נחלקו על רבינו יצחק כמבואר במהרי"ק שם ולפי מה שבארתי באשה שיש לה קרובים או בקידש תחת החופה וכ' כתובה דחוב הוא לו גם ר"י מודה דאין כאן זכיה וממילא גם חשש השני דילמא ארצויי ליכא. ודעת הב"ח (שהובא בח"מ הנ"ל רס"ק זה) ג"כ לא שייך כאן דהב"ח לא קאמר אלא בשנת י"ג והרי עובדא דילן היה קודם שהתחיל שנת י"ג וגם כבר ביארתי בתשו' אחרת סתירת דברי הב"ח מדברי הפוסקים ראשונים (הוא בס"ס ס"א וביאר שם דהרמב"ם ותו' ורש"י ז"ל כולם ס"ל דלא תיקנו ליה קדושין כלל) לכן איתתא דא מותרת להנשא לעלמא בלא גט כלל. ואמנם לחומר הנושא יצטרפו בהיתר הזה עוד שני גדולי הדור עכ"ד ע"ש: ושם בסי' ס"ג נדפס תשובת חתנו הגאון מהר"ר יוסף ז"ל מפוזנא על שאלה כיוצא בזה בדבר הקדושין והנישואין בעת הרע"ש הגדול טרם יצאה הגזירה על הנישואין והיו חושבין שיהיה ח"ו הנשואין מבלי תרופה ומחמת זה היו משיאין קטן לקטנה בחופה וקדושין וכעת הרבה חוזרים ונעשה מעשה בקהילה אחת שאבי הבת עשה שידוך אחר וקצת מערערים על זה מחמת קדושין הראשונים של הקטן. ופסק גם כן להקל וכ' עוד היתר דבנ"ד ודאי לא הוי קידושי תורה שהרי כל דברי ריב"ב בקטן שקידש לו אביו אשה מטעם זכין לאדם אבל בנ"ד שהקטן עצמו קידש רק שאביו עמד על גביו בשעת קדושין אפי' לדברי ריב"ב אין כאן ריח קדושי תורה. ומחמת קידושי דרבנן ג"כ אין שום חשש בזה שהרי לא תיקנו רבנן קידושין לקטן. ומה שכ' חכם אחד דמחמת קול הרעש הוי כאילו לא אתי לכלל נשואין כחרש ותיקנו לו רבנן קדושין בשביל זה. דבריו תמוהין דודאי לא הוי בכלל לא אתי לכלל נישואין בשביל זה כן מחמת גזירה עבידא דבטלה וכן מחמת שיכול לישא במדינה אחרת. ועוד אמת אם חכמי זמנינו היו מתקנים קדושין לקטן מחמת זה ודאי יפתח בדורו כו' והיתה צריכה גט מדרבנן אבל כיון שבאמת לא היתה תקנה רק נהגו העם להשיא קטן וקטנה ובשביל המנהג הזה בלי תקנה אין חשש אפילו לקדושין דרבנן כיון שלא תיקנו בפירו' שיהיה קדושין. ושוב הביא תשובת הב"י סי' ס"ט על מעשה כזה שקיד' קטן אשה והיה ג"כ במעמד אביו וכ' שם אילו היה המקום מקום תורה לא היו מסתפקים בזה יעו"ש. ושם בסי' ס"ד תשו' הגאון המחבר ז"ל מה שפלפל בדבריו ע"ש. וע' בנו"ב תניינא סי' ע' שבנו הרב מהר"ר יעקבקא ז"ל הקשה על סברת ר"י ברזילי מגמ' דנזיר י"ב מלתא דאיהו לא מצי עביד השת' לא מצי עביד שליח ותמה על הגדולי' שקמו עליו בקול רעש זה בכה וזה בכה ולמה לא סתרו סברתו מטעם הנ"ל. והוא ז"ל השיב דמה שאמרו בנזיר במה דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח אין הכוונה שהמשלח יהא מצי עביד השתא אלא דהשליח יהא מצי עביד שלוחותו השתא אבל בהמשלח לא איכפת לן רק שיהי' בתורת אותו דבר ובשם בנו הרב מהר"ש ז"ל תירץ דשאני הכא דמגו דזכי האב לנפשיה שהרי היה יכול לקדשה לעצמו זכי נמי לבנו דמיגו דזכי לנפשיה עדיף משליח ע"ש. ועיין בס' דורש לציון דרוש י"ג ובתשובת שיבת ציון סי' פ"ו באריכות. ועיין בס' רביד הזהב פ' תצא שכ' דבתשו' ר' בצלאל אשכנזי סי' ד' ובתשו' ר"א ששון סי' כ"ה ור"י באסאן סי' ל' משמע שחששו קצת לדברי ר"י בר ברזילי מ"מ נראה שאין דבריהם מכריעים נגד כל חכמי ישראל וכן נעשה מעשה פה ק"ק ווילנא להסכי' אתנו מרנא ורבנא מוהר"ר אליהו החסיד נר"י. ולית מאן דחשש למ"ש הב"ח באה"ע סי' א'. וכ' עוד על דבר שנסתפק המל"מ פ"ד מה"א בקטן שנתן כסף לאשה ואמר ה"א מקודשת לי כשאגדיל בעניותי דאין כאן ספק שהרי כ' התו' בפ' ד"א דף ל"ד דאין יכול לקדש עד שיגדיל דאין מעשה קטן כלום (לא ידעתי מה חידש בזה הלא גם המל"מ שם הביא דברי התו' אלא שכ' דרש"י שם לא ס"ל הכי והדבר הזה במחלוקת שנוי ע"ש במל"מ מזה באורך) גם הרשב"א בחי' ליבמות ד' ק"ט כתב דאין שייך בקטן קדושין מגדל גדלי דהא בעי לעשות קיחה בכסף ואין נתינת קטן כלום משא"כ קטנה א"צ לשום מעשה עכ"ד. ועיין בת' נו"ב שהאריך בחקירה זו של המל"מ ודעתו להחמיר מאד בזה (והיינו בקידש בכסף אבל בקידש בביאה או בשטר ונאבד השטר קודם שהגדיל ודאי דלא חלו הקדושין ע"ש) ולא עוד אלא אפילו לא פיר' בפירו' בשעת הקידושין שיחולו כשיגדיל רק שאנו יודעים שמתחילה נשאה אדעתא דהכי שלא יקדש מחדש הרי הוא כאילו פיר' שיחולו אח"כ דאם אין אתה אומר כן אתה עושה הרבה נשים תחת בעליהן במדינת פולין שדרים כל ימיהם בלי קדושין דבמדינת פולין שכיחי מאד קדושו קטן ומעולם לא שמענו ששום אחד אחר שהגדיל קיד' מחדש או שהיה מייחד עידי יחוד ואיך שתקו כל חכמי הדורות אלא ודאי כיון שמתחילה הוא נושא אותה להשאר עמה כל ימיהם הרי הוא עצמו התנאי שיחולו לאחר שיגדיל וכתב דאין זה דומה להך עובדא שהזכרתי בנו"ב סי' ס"ב (הובא לעיל) ששם כבר נולדו ביניהם קטטות ומריבות קודם שהגדיל וא"כ מה בכך דהוי כאילו התנה והרי אפילו התנה בפירו' מ"מ כל אחד יכול לחזור קודם שיחולו דהיינו קודם הגדלות והרי כבר לא היתה חפיצה בה ולכן ליכא שם חשש בזה. ובסי' ס"א שם (יובא לקמן) באמת לא התרתי מטעמים אחרים יעו"ש. וע"ש בסי' נ"ג ונ"ד שנתווכח בזה עם חכמי בראד ע"ש כמה פרטי דינים:

(ב) משום דמסתמא בעיל. עיין בתשו' נו"ב סי' ס"א שנשאל בדבר קטן שהשיאו אביו פחות מי"ב שנים ושבק חיים שנתים אחר הנישואין ולערך שנה קודם מותו נסע מביתו זו אשתו לבית אביו ויש ספק אם היה בן י"ג שנה ויום א' קודם נסיעתו מאשתו ואף אם יודע אחר החקירה שכבר היה בן י"ג שנים ויום א' אכתי ס"ס הוא שמא לא בעל שהאשה אומרת ג"כ לא נבעלתי ואף שאינה נאמנת אכתי מידי ספיקא לא נפיק ואת"ל נבעלה שמא עדיין לא היו לו סימנים דגדלות ואפי' להפוסקים דלא מהני ס"ס בחזקת איסור א"א שאני הכא דבעת נישואין קטן היה וליכא חזקת א"א ועמד השואל ושאל אם זקיקה ליבם והיבם קטן וצריכה להיות שומרת יבם כמה שנים. והשיב ע"ז באריכות ומתחילה פלפל לסתור ס"ס הנ"ל משום דהך ספק שמא לא בעל יש חזקה כנגדו דכל כניסה בחזקת בעולה וחזקה זו דחזקתו בעיל אלים כחו יותר משאר חזקות ואפילו להפוסקים דאמרינן ס"ס אפי' במקום חזקה מ"מ נגד חזקה זו לא אמרינן ס"ס דבשלמא שאר חזקות כגון חזקת א"א ובהמה בחייה בחזקת איסור אם אירע ס"ס אין הס"ס מכחשת החזקה שהרי אנו מודים שעד עתה כו' ועוד שאין חזקה זו שנבעלה כמו שאר חזקות רק חזקה זו כודאי חשיבא שברור לנו שנבעלה. והוכיח זה בראיות (ומ"ש שם דהדבר מוכח דהוי כודאי מיבמות קי"ב גבי הני שניהם מודים דאתו לקמיה דרבא דאי הוי רק חזקה א"כ נגד חזקת בעילה יש חזקת היתר כו' ואוקי חזקה נגד חזקה ויהא עד א' נאמן עכ"ד כנראה דפשיטא ליה דבלא איתחזק איסורא נאמן עד א' אפי' בדבר שבערוה וכן נראה דעתו בפשיטות בסימן ל"ח ובר"ס נ"ט וכבר כתבתי לעיל סימן מ"ב סק"ג שדעת הרבה ראשונים דאינו נאמן וגם הוא ז"ל בעצמו בסי' נ"ד יובא לקמן סי' קנ"ז ס"ד מסתפק בזה וצ"ל דראייתו זאת הוא רק לפי דעת הפוסקים דס"ל דנאמן) וע"ל ס"ס קס"ז. ומעתה הוסר ספק זה ובודאי נבעלה. אלא דעדיין יש מקום לומר דע"כ לא אמרי' חזקה שנבעלה אלא תיכף בל' יום הראשונים שבועל עכ"פ ביאה אחת אבל אחר שבעל שוב אין כאן ודאי שבועל ועכ"פ ע"י אמירתה שאומרת לא נבעלתי חשבינן זה לספק שמא לא נבעלה ואף שהיא אומרת שלא נבעלה כלל ובזה אין אנו מאמינים לדבריה מ"מ פלגינן דיבורה ועל שלשים יום הראשונים אין אנו מאמינים לה אפילו למיחשביה לספק (יש לעיין בזה דאולי כאן של' יום הראשונים היה קודם שנעשה בן יב"ש לא שייך חזקה זו כי לא מצינו דיותר מל' יום לא מוקי אינש אנפשיה רק בגדול דיצרו תקפו ולא בקטן כזה שהרי רב חסדא אמר אלמלא נסיבנא בארביסר כו' וע' לקמן) ועל שאר הזמן אנו מאמינים לה או עכ"פ חשבינן ע"פ דבורה לספק. ואע"ג דמה שאנו עושין ס"ס שמא לא נבעלה ואת"ל נבעלה שמא קטן היה בשעת ביאה שני הספיקות ענין אחד שמא נתקדשה בביאה או לא והלא אין חילוק לענין אישות שלה בין נבעלה לקטן ובין לא נבעלה כלל מ"מ מועיל ס"ס זה כיון שאין לנו להתחיל לומר שמא בעל בגדלותו אא"כ נידון תחילה אם היה גדול כלל וזה דומה ממש לספק על הדורש כו' (בש"ך יו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות ט"ו) . אך גם הספק השני שמא לא הביא סימנים אין לחשוב אותו לספק כלל שהרי יש כנגדו חזקה דרבא כיון שהגיע לשנים חזקה הביא סימנים ומדברי התוספת בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד מבואר דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא אפי' להוציא ממון והא דאמרו בנדה דה"מ למיאון אבל לחליצה לא צ"ל הטעם לפי שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו וגם אנו באים להוציא מחזקת איסור ומחזקת קטן (ע' בנו"ב תניינ' חלק א"ח ס"ס א' וגם מ"ש בפ"ת ליו"ד סי' רפ"א סק"ג) ומעתה מוכרח דחזקה זו עדיפא מרובא שהרי מועיל להוציא ממון ובודאי דאין ס"ס מועיל במקום חזקה זו. ואף דמדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"ג סי' ה' שהובא בח"מ סי' ל"ה סעיף א' (וגם בב"י סי' זה) מבואר דפליג על התוס' בזה מ"מ גם להרא"ש חזקה זו אלים ככל חזקות וא"כ למ"ד שאין ס"ס מועיל נגד חזקות איסור גם נגד חזקה דרבא אינו מועיל ואולי אפי' למאן דס"ל דס"ס מועיל במקום חזקה כאן מודה דכאן הס"ס מכחיש החזקה לגמרי וכמש"ל נגד חזקה שבעל כו' באופן שאם רצונו להתיר האשה מטעם ס"ס נפלט ברברבתא דלדעת התוס' האיסור ברור ולדעת שאר פוסקים ג"כ לא ידענו היתר ברור:

ושוב כתב לחתור לאשה זו היתר מצד אחר גם בלא ס"ס והוא שכיון שאין כאן חזקת איסור שהרי על תחילת הקידושין אנו דנין ובמקום דליכא חז"א עד א' נאמן להתיר ואפי' אשה ובעל דבר נאמנין וא"כ כיון שהיא אומרת לא נבעלתי אף שעל בעילה הראשונה אינה נאמנת מ"מ לומר שלא נבעלתי עכ"פ מיום שנעשה ספק שהיה בן יג"ש נאמנת ופלגינן דיבורה ונאמנת לומר שלא נתקדשה בביאה (גם בזה סובב הכל לשיטתו דבלא איתחזק נאמן ע"א אפי' בדבר שבערוה דהרי אפי' לפי מה שהעלה בסי' נ"ד ובסי' צ"ג דיבמה לשוק לא מקרי דבר שבערוה וחולק על המרדכי פ' מצות חליצה מ"מ הרי כתב בסי' נ"ד יובא לקמן סי' קנ"ז ס"ד דמקרי דבר שבערו' שהרי מתירה בעדותו לקרובי הבעל וא"כ גם כאן היה לו לחקור אם אחד מקרובי הבעל קיים. ועכצ"ל דבעת כתבו תשובה זו תפס בפשטות דנאמן. ואפשר כיון דע"פ האמת לא סמך על היתר זה מטעם אחר כדלקמן לכן לא דקדק בזה וע' בנו"ב תניינא סי' נ"ב שהבאתי לעיל) אלא דבזה קשה לסמוך על דבריה דשמא הערה בה ולאו אדעתה ובפרט שזה מלתא דלא רמיא עלה בשעת מעשה אם לא שתאמר בפירוש בבירור שלא קרב למטתה כלל או עכ"פ שלא נהג עמה מעשה חדודים כלל וזה קשה מאד. ואפילו אם נחליט להאמינה מ"מ אין נאמנות לקטנה באיסור דאורייתא וא"כ אם היתה קטנה בעת שנעשה הוא בן יג"ש אפי' אם היא עתה גדולה מ"מ אין הגדול נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקטנותו כ"א במלתא דרבנן. ואפילו אם היתה אז בודאי בת י"ב שנה ויום א' מ"מ מאן יימר שהביאה סימנים כו' אלא דאם נמצאו לה עתה סימני' היא מותרת ממ"נ שאם חזקה דרבא היא חזקה א"כ גם בה אמרי' חזקה דרבא וגדולה היתה מיום שנעשית בת יב"ש ויום א' וסמכינן על דיבורה שלא נבעלה ואם אתה מסופק בה שמא לא הביאה אז סימנים וא"כ ליתא לחזקה דרבא א"כ גם בו בהמנוח אנו מסופקים שלא הביא סימנים ומותרת מטעם ס"ס שמא לא היה גדול כלל ואת"ל נעשה גדול שמא לא בעיל מיום שהגדיל. אלא שאני אומר שאפילו אחר שלשים יום קשה לסמוך על דבורה שלא נבעלה וראיה מסי' קמ"ט בב"ש סק"ד במה שכ' צ"ע על הש"ג ע"ש והרי שם אינה אשה חדשה ואולי משום זה התיר הש"ג. ושוב כ' דלדינא אשה זו בלא"ה אסורה משום קול שהרי בשלהי גיטין דף פ"ט האי דאיקדשה לקטן הנראה כגדול כו' (ע' ברא"ש שם) וכ"ז בקטן בשנים אבל אם גדול בשנים אף שלא הביא סימנים אינו ניכר בפלגות ראובן ועוד בנ"ד בגדול מחזקי' ליה בחזקה דרבא ועיקר ההיתר משום שלא בעל וכיון שהיה עמה כאיש ואשתו וסתמא בעיל אף אם יהיה אמת שלא בעיל אין לך קול מוחזק יותר מזה וא"כ כבר איתחזק קלא שהיא אשתו ואסורה לשוק עד שתחלוץ. ואף די"ל דזה מקרי קול עם אמתלא שהרי לא ראו שנבעלה ממש מ"מ לפמ"ש הב"ש בסי' מ"ו ס"ק י"א בשם הרמב"ם מבואר דיש להחמיר בזה. והגם די"ל דהיכא דלית לה תקנתא כלל לא חיישי' לקלא כלל (ע"ש בסי' ס"ה דשם האריך יותר בזה) וזהו הטעם מה שאמרו בגיטין שם שלא לפלוני אין חוששין (עס"י מ"ו ס"א בהגה) כו' ולפ"ז נוכל לומר שלא מקרי יש לה תקנה אלא אם מיתקנה לאלתר שאם אמרו שהיא מקודשת לפלוני יכול הוא לישא אותה או לגרשה מיד משא"כ זו שהיא זקוקה ליבם ומי יודע אימת יביא סימני גדלות ותצטרך להתעגן שנים הרבה מקרי אין לה תקנה ולא חיישי' לקול מ"מ לא מלאני לבי להקל בלי ראיה ברורה ענ"ד ע"ש (וע' בנו"ב תניינא סי' פ"ו בשם רב אחד שתמה עמ"ש הנו"ב בסי' ס"ה דשלא לפלוני א"ח הואיל ואם תחוש לקול לית לה תקנה וע"ז הקשה מיבמות דף צ"א ע"ב ומב"ב דף קל"ה ע"א. והרב מהר"ש בן המחבר השיב דלא דמי דשלא לפלוני אין לה תקנה לעולם כו' ע"ש אך תשובתו אינה מספקת כ"א על דברי הנו"ב דסי' ע"ה אבל לא כל דברי הנו"ב דסי' ס"א הנ"ל שהוסיף לומר דלא מקרי יש לה תקנה אלא אם מתקנה לאלתר כו' וע"ז ודאי דיש סתירה מגמרות הנ"ל) והנה בכל התשובה הזאת סובב והולך על מה שהזכיר בלשון השאלה ואף אם יודע אחר החקירה שכבר היה בן י"ג שנים כו' ולכן לא דיבר כלל מזה הספק שמא לא היה בן י"ג שנה קודם נסיעתו: אמנם ע"פ המתבא' בדבריו בקל להבין ולדון גם באופן זה באם לא נתוודע שהגיע לכלל שנים קודם נסיעתו ודוק. ועי' בס' בינת אדם שער בית הנשי' סי' כ"ט ול' שנשאל על ענין כזה ונתווכח בזה עם הגאון בעל בית מאיר ז"ל ע"ש באריכות. ועי' עוד מענין שאלה הנ"ל בסוף ספר תורת יקותיאל ובתשו' ושב הכהן סי' ל"ז ובת' בית אפרים חאה"ע סי' מ"א כמה תשובות בדבר מגאוני גדולי הדור. וע' בת' משכנות יעקב חאה"ע סי' ל"ט וגם בת' גליא מסכ' סי' י"ד האריך מאד בזה. גם בס' ישועות יעקב תשובה ארוכה בזה. ובשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי כתב וז"ל ע"ד בת ר' הילל שנשאת לבן ר' יצחק בחו"ק כשהיה הנער פחות מי"ב שנים גמורות ונתייחד עמה בסוף שנת י"ג והודה לפני ח"מ שלא בא עליה וטרם כלות שנת הי"ג שלו חזרה לבית אביה. נלע"ד פשוט להתירה לשוק בלי גט לכ"ע ואין כאן שום מיחוש אפילו לפ"ד הב"ח דס"ל להחמיר מדרבנן בנתקדשה לו בשנת הי"ג חדא דהוד' דלא בעיל וגם היא אומרת כן ואפילו אם נתייחד עמה בפני עדים נלע"ד דמהימן לומר דלא בעיל דלא אמרי' הן הן עידי יחוד כו' ולא מהימן אלא בגדול שהגיע לפרקו דלא מוקי אנפשיה אבל לא בקטן שלא הגיע לפרקו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וספיקא דרבנן לקולא ועוד פשוט לפע"ד דאפילו אם בא עליה אז לא שייך לומר אדם יודע שאין קידושי קטן כלום וגמר ובעל לשם קדושין אלא כישבעל לאחר שהגדיל שזהו דבר הידוע לכל כו' ובר מן דין הנה דעת כל האחרונים דלא כהב"ח אלא כמ"ש בהדיא במרדכי רפ"י דיבמות דא"צ גט כלל אפי' בסמוך לפרקו וכמו שהאריך בזה בסוף ס' תורת יקותיאל וסיים שם שהסכימו בהיתר זה כמה בתי דינים שבישראל מחכמי הדור המפורסים עכ"ל וע' בס"ק הקודם וע' עוד בס' בית מאיר מענין זה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---