שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רכד

שו"ת מהרשד"ם ‏ חושן משפט רכד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה שהיה כך היה ראובן שכר בית מגויה אחת אלמנה ודר בה כמו ח' חדשים והוא כשלקחה לקחה לשנה והכניס את שמעון מידו בבית הנז' כדי שישנים השנה אח"כ בא אח הנפגר בעל האלמנה הגויה ובקש החצר מיד הגויה והגויה הערלי' היו מזכי' לאלמנה והעמידו החצר בידה כפי דינם וכן גזר המטרופולי שלהם ואח הנפגר הנז' לא ציית דינא והלך לדיין המלכות התוגר וזכה את הנפגר בבית הנז' ועתה בא שמעון שנכנס מיד ר' ואמר שהוא זכה בחזקה הנז' כי נמצא למפרע כי הגויה לא היה זכות בבית והתקנה שעשו שיזכה הישראל בבית גוי היינו דוקא כשיזכה מיד בעל החצר ממש אמנם אם מי שאינו בעל החצר ישכיר בית שאינו שלו לישראל אחד לא זכה הישראל ההוא מכח תקנות החזקות אמנם ראובן טוען כי אחר שנכנס לבית הנז' ע"י אלמנת הנפגר שהיה החצר של הנפגר א"כ מסתמא כבר נקראת בעלת החצר כי לא כוונו המתקנים כי אם להוציא כשהמשכיר משכיר אותו אין לו שייכות בבית או בחצר ההוא אמנם אשה כזאת שהיא אלמנת הנפגר ה"ל כמי ששוכר מבעל החצר או כמי ששוכר מיד שליח וזהו כשנניח שהיא אינה בעלת החצר אמנם יראה בבירור שהיא בעלת החצר באמת כי אל יראתם ודתם דרשו ומי שיוציא ממון שלא על פי דתו נקרא ודאי גזלן ולא בעל זו טענת ראובן על כן יורנו מורנו הדין עם מי:

תשובה נראה לי ברור שהדין עם ראובן וזה שרצה שמעון לזכות מטעם שבדין המלכו' של תוגרמה זכה האח הנפגר לאו כלום קאמ' שהרי מוכח מכמה מקומת במהררי"ק ובפרט משרש קפ"ח דלא אמרי' דינא אלא נענין דברים השייכים בקרקע ופי' בשלמא לענין קרקע שיהיה נקנה בשטר שלהם כדין קרקע שנקנ' בשטר שייך לומר דינא דמלכות' דינא עד אבל לענין יד ב"ח על התחתונ' או על העליונ' וכיוצא בזה פשיט' דלא שייך למימר דינא דמלכותא דינא עוד כתב ואפי' אותם דעות כו' עד הרי לך שפירש הענין דדוקא במסים וארנוניו' ומנהגות של משפטי המלכים כו' עד אבל דין שבין אדם לחברו פשיטא ופשיטא דלא סברא זאת מוכחת יותר ממ"ש הוא בעצמו בשם בע"ה בשרש ס"ו. עוד כתב בטו' סי' ס"ח וז"ל כתב הרמב"ן שטרות העשויין בנטורין של מלכו' כו' עד שאין דינם של מלכים אלא להכשיר שטרות שלה' ולעשות סופר שלהם נאמן כו' עד שאפי' הגוים במקומו' הרב' חלוקם בדינ' כו' עד שאין המלכי' מקפידי' אלא בהכשר שטרו' שלהם ודעתי שדעתו ז"ל לומר כי כן היה מנהג בזמן התלמוד ולכן אמרו דינא דמלכותא דינא א"כ נ"מ כי לא גזרו חכמים בהחלט שנלך אחר דין המלכות ח' ושלום ושנניח תורת מר"עה ח"ו אלא או ששטרות שלהם כשרים או שחוקים ונמוסי המלכי' בענין מסים וארנוניו' שדינם דין אבל אם יפול הפרש בין אדם לחבירו וכפי דין תורתנו זוכה ראובן וכפי דינא דמלכותא זוכה ש' פשיטא דש' נקרא גזלן ורשע אם לא יקיי' דין תורתינו וממנו נלמוד לשאר העמים כי אם יפול הפרש בין ב' ערלים ובדתם יזכה א' מהם האחר יקרא גזלן אם לא יקיים דתו ומסתמא כשאמרו מתקני ההסכמות בעל קראו בעל לכל א' כפי דתו הגם כי בטעם הא' היה אפשר ג"כ לזכות לא' מ"מ לאהבת הקיצור קצרתי והנה כהה"ר יוסף ן' לב י"א הפליג לדבר נגד סברתי זאת ואני כתבתי לחכמי קושטאנטינה ות"ל כלם הסכימו לדעתי ויש אצלי פסק ממורי מהררי"ט ז"&ן וממה"רר שמואל הלוי ז"ל וממהר"ר אברהם ירושלמי ז"ל שכלם מסכימים לדעתי נאם הצעיר: &זהו שהשיב מהר"ר שמואל הלוי ז"ל על הענין דלעיל עם הסכמת מוהרי"ט על דבריו:

תשובה נלע"ד שהדין עם ראובן אין צ"ל עכשיו שזכתה האלמנה בדינה לפני הדייני' הערלים והמטרפולי שלהם שיש לומר שהדיין השני שחייב אותה עשה שלא כדין ואוקי דיינים להדי דיינים ואוקי ביתא בחזקת ראובן שהכניס את ש' בבית שהוה מוחזק ודאי והלה בא לומר שפקעה זכותו בספק דלאו כל כמיניה אלא אף אלו היו כל הדיינים מחייבים את האלמנה הגויה עדיין לא פקעה זכות ראובן כי כיון שלא נודע טענתייהו במאי איכא למימר שהאלמנה היתה מחזקת בבית בעד כתובתה ומזונותיה ועכשיו בא היורש לסלקה במעות ובזה דנו הדיינים שהדין עם היורש ובכה"ג לא פקע זכות האלמנה למפרע כי בדין היתה תוספת ובידה היה להשכיר הבית לתועלת היורשים דבית' דיתיב מיתב ונמצא ר' ששכר ממנה לא הפסיד חזקתו להבא דה"ל כאלו מכרה הגויה לגוי בעלמא שאין ש' יכול להשכיר מגוי שני ולא היה מקום לטענת ש' אלא ע"כ היה יודע שהדיין או הדיינים חייבו את האלמנה למפרע שהיתה מוחזק' שלא כדין בגזל או בעושק דבכה"ג איפשר דכיון דנמצא בית שאינו שלה כלל משעה ראשונה היה שכירות ר' בטעות ואף גם זו צריכה לפנים ומ"מ הדבר ברור לע"ד דבסתמא וכ"ש בנדון שלנו שהדיינים הערלים והמטרופולי זכה אותה לית דין ולית דיין שהחזקה של ר' במקומה הנלע"ד כתבתי אני הצעיר שמואל הלוי:

דברי החכם השלם ונעלה י"א אינם צריכים חזוק מ"מ להפיק רצון השואל אענה אף אני חלקי למלט איש נקי ולזכות צדיק בדינו ונוסף על אשר כתב הח' השלם ונעלה י"א אומר כי אין לחוש כלל למה שצוה וגזר דיין המלכות להעמיד הבית בחזקת אח הנפגר כי זה אינו מדין המלכות לשנאמר דינא דמלכותא דינא אלא הערכאות דנין כפי מה שמוצאים בספרי דיניהם והנה הרש"בא ז"ל כתב בתשו' וז"ל ולענין דינא דמלכותא אשר שאלת דע בודאי שלא אמרו אלא במאי דאיכא הרמנא דמלכא ובדברי' שהם מדיני המלכות דדינא דמלכותא אמרו דינא דמלכא לא אמרו אלא כמו שאנו יש לנו משפטי מלוכה כמו שאמר להם שמואל לישראל דמלך מותר בו כך כשאר האומות דינים ידועים יש למלכים ועליהם אמרו דדיניהם דין אבל דינין שדנין בערכאות אין אלו משפטי המלוכה אלא הערכאו' דנין לעצמן כמו שימצאו בספרי הדינין שאם אין אתה אומר כן בטלת ח"ו דיני ישראל עכ"ל הרי בהדיא כי דיני הערכאות אינם מעלים ולא מורידין לבטל הדינין והמשפטי' הצדיקים אשר לישראל הקדושין וכמו כן אין כח בערכאות לבטל דת הערלים ודיניהם וכיון שבדיני דת הערלים הגויה האלמנה היא מוחזקת בבית השכירות שהשכיר' הבית לראובן היא שכירות גמורה וזכה ראובן בחזקת הבית הנז' וש' אם רוצה להחזיק בה נכשל בהסכמת הק"ק יצ"ו יפורץ גדר כו' האומר לירושלם חשב יגדור פרצות עמו ישראל והריסותיו יקומם נאם הצעיר ונאנח יוסף כמה"רר שלמה טאיטאצאק זל"הה זהו מה שהשיב מה"רר אברהם ירושלמי על הענין דלעיל:

תשובה יראה לי שהדין עם ראובן דכיון שקדמה חזקתו לחזקת שמעון תו לא פקעה מיניה והא לא מיבעיא אי נימא דחזקת ראובן שהיא באה מכח אלמנתו של בע"ה אלימא מחזקת שמעון שהיא באה מכח אחיו להיות האלמנה זוכה בו מדין הנוצרים שהוא דינם המוטל עליה' והאח אינו זוכה בו מצד הדין שלה' אלא מדין הישמעלי' שהוא אצלן גזלן גמור דפשיטא דלא אתי כח שמעון החלוש לבטל כח ראובן החזק אלא אפי' היה איפכא אעפ"כ לא מבטל ליה שהרי כל עצמן של מתקני ההסכמה היה ליפות הכח הגרוע של המחזיק הראשון כנגד הכח החזק של מי שיחזיק אחריו וכל שיש צד חזקה אפי' כל דהו למי שיחזיק תחלה יקיימוה אצלו ולא יועילו בביטולה כל חזקות שבעול' ואפי' אחר שתתבטל חזקתו של ראשון לגמרי מדינא לא יסירוה ממנו אבל תתבטל מחמתה חזק' אלימתא דבתרא שכך הוא דרך התקנ' בכל המקומות שנוהגין בהסכמות כאלה שהמחזיק בקרקע של גוי ונמכר לגוי אחר והשכירו הקונה לישראל אחר לא זכה בו השני אע"פי שהדין לגמרי והראשון לא נשאר לו צד זכות מן הדין וכ"ש כשיש לו אי זו זכות אפי' כל דהו דבודאי מקיימי לה ואולי יחשוב אדם לומר דראובן אין לו שום חזקה ולא תקנו מתקני ההסכמה אלא למי שיש לו אי זה צד של חזקה וראובן אין בחזקתו ממש מפני שדין הנוצרי' לגבי דין הישמעלים לאו כלום היא דקי"ל דינא דמלכותא דינח וכיון שהמלך גוזר לקיים מה שיפסקו דייני ישמעאל על כל האומות שבמלכותו חשיב שפיר דינא דמלכותא ולא אמרי' דדוקא במילי דשייכי לממון המלך איכא למימר דינא דמלכותא דינא אלא אפי' בדיני ממון שבין אדם לחברו דלא שייך ביה מלכא אמרינן הכי כדמוכח בפ' ח"ה גבי נכסי הגיי הרי הן כמדבר דבאתר דאית ביה הורמנ' דמלכא לא קני ומיהו יש לראות דדילמא לא איירי התם אלא כגון שהוא מנמוסי המלך אבל כשהוא מצד דיני הדת אסור לקיימו משום כי לא כצורנו צורם גו' וליכ' למ' בכה"ג דינא דמלכות' דינ' אלא היינו דוקא בישראל אבל בגוי דלא איכפת לן אמרינן ביה דינא דמלכותא דינא בכל ענין ומיהו אעפ"כ יש לזכות את ר' משום הא דקי"ל דישראל וגוי שבאו לב"ד אם יכולים לזכו' לישראל בדיננו או בדינם הרי טוב ואם לאו באים עליו בעקיפין והלכך אלו היה בא ר' לב"ד עם אחי הגוי היינו אומרי לגוי שהדין עם ר' שהוא בא מכח דינם והשתא דאתי ר' לב"ד עם ש' הבא מחמ' הגוי דיינינן ליה במה שהיינו דנין לגוי משום הא דקי"ל בפ' ח"ה ובכמה דוכתי דישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ואם נפשך לומר דאדרבא דוק לאידך גיסא דראובן אתי מחמת גוי ויש לנו לדין בו מה שהיינו דנין לאלמנה אם היתה באה לב"ד עם ש' הנה יהיה הדבר בספק ויד ראובן על העליונה מכח ההסכמ' דכבר קדמה לו חזקה קודם שתחול חזקת ש' וזיכוה לו מתקני ההסכמה ואין ש' מוציאה מידו בספקא בעלמא אלא בכח ברור ולא חשיב ראובן מוציא מחבירו מתוך שהבית עכשו תחת יד ש' דקרקע בחזקת בעליו קיימא והרי עשו מתקני ההסכמה לר' כבעל הבית וכל המחזיק אחריו הוי מוציא מחברו ועל"ה ולכן אין שמעון רשאי לרדוף מעת' אחר ר' בערכאות כדי להוציא הבית מחזקתו אי משום דהוי כחשש גזלה ומכשול חרם ההסכמה ואי משום דהוי בכלל ההיא דקדושין פ' האומר דעני המהפך בחרר' ובא אחר ונטלו ממנו נקרא רשע וכמ"ש שם בעובדא דרב גדל ואפי' לא יהא ראובן אלא כמחזר דעלמ' די לנו בכך כ"ש במה שכבר החזיק וזכה בו כפי מה שכתבתי ולא מבעיא לדברי המפרש והפו' שהזכירו הדין כפי פשט הוראת הלשון דבמחזר בעלמא נקרא רשע אע"פ שעדיין לא פסק הדמים אלא אפי' למ"ש המרדכי בשם הר"ן ז"ל דדוקא כשפסק הדמים ולא הספיק לגמור הקנין אעפ"כ הוי בכלל ספק רשע ומכרעא מלתא לגריעותא כיון שקדמ' לו חזקה מקמי שמעון וקיימוה מתקני ההסכמה בידו כדכתיבנא וזה נ"ל ברור ואין לפקפק בו. ועוד צריך להתבונן בדברי השאלה כי לא נתפרש בה מאי זה צד נפסק בדין הישמעלים שיזכה אחיו של המת בבית לבדו ולא תזכה בו האלמנה כלל והרי לפי דין הישמעלים תירש תמיד האלמנה בחלק ידוע בכל עזבון המת בכלל הן שיהיו יורשי המת בנים או בנות או אחים או שאר קרובים והיאך כתוב בשאלה שניתן הבית לאח ולא לאלמנה וצריך ליישב בזה דשמא היתה כוונת השאלה לומ' דמתוך שזכה האח בדין הישמעלים בריב הבית ולא נשאר לאלמנה ממנו אלא חלק קטן מאד וכגון שלא נשאר זרע לגוי חשב השואל שהדבר הולך אחר הרוב ול' הקפיד להזכיר' הזכות שיש לאלמנה ואם הדבר כן נוספה לו לראובן תוספ' זכות על מה שכתבתי קודם זה ואם כבר זיכינו אותו אפי' בהנחה שאין לאלמנה צד זכות על הבית בדין הישמעלים כלל כ"ש עכשו שיש לה זכות מה בכל דין דפשיטא דהדין עמו אלא שעדיין קשה לי היאך אפשר שלא יהא זרע למת ותזכה האלמנה בכל הירושה בדין הנוצרים ולא יזכה אחיו בשום דבר ואולי הוא אחיו מן האם ואינו נכנס בירושה כלל בדינם ואין לו יורש אחר מצד האב ולכן תירש הכל האלמנה או שמא לא זיכו הנוצרים את האלמנה מדין ירושה אלא מצד חוב או מתנה או מכח צואת ש"מ וכיוצא בזה ואינו עולה בדין הישמעאלים ולכן זכה בו היורש ואיך שיהיה הדין עם ראובן ועוד אני חושש שמא אין ההפרש שבין דין הנוצרי' לדין הישמעאלים בדבר זה רק בענין האפטרופו' בלבד שהגוי הניח בנים קטנים ומינו הנוצרים אפטרופא את האלמנה והישמעלים הסירוה ומינו את האח ואף בזה הדין עם ר' מתוך מ"ש לעיל ואין צורך להאריך בו נאם הקטן אברהם ירושלמי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---