גליוני הש"ס/בבא מציעא/עא/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
ע"א | {{מרכז|'''דף ע"א ע"א'''}} | ||
'''{{עוגן1|טעמא}} מה גזור רבנן שמא ילמוד ממעשיו.''' נ"ב עיין רש"י מכות כ"ד א' ד"ה ואפי' לעכו"ם וצע"ק: | |||
'''{{עוגן1|עניי}} עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין.''' נ"ב עיין שו"ת מהרי"ו סי' כ"ו שכ' ועוד הגע עצמך לפי סברתך שכתבת דאי ידעה האי איתתא דת"ת עדיף מצדקה לעניים הוי יהבא לת"ת א"כ כל הנותן צדקה אמאי אינו נותן לת"ת אלא וודאי לית בזה אומדנא ועוד אפי' אם הית' נותנת לת"ת דילמא לא הית' נותנת אלא לעניי מתא וילמדו תורה ועוד מאן לימא לן דת"ח עדיף לעניי עיר אחרת דילמא עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת אפי' לת"ת עכ"ל ויל"ע בזה דקדימת עניי עירך הרי היא רק עניין שכינות שהבן עיר הוא שכני יותר וא"כ כי היכא דאמרי' לקמן ק"ח ב' ובכתובות דשכן ות"ח ת"ח קודם ה"נ ת"ת דעיר אחרת יש לה ליקדם לעניי עירך ושמא יש לחלק בין ת"ת לת"ח דנתינה לת"ח הוא משום כבודו דנקרא מוקיר רבנן וכבוד תורה חמור טפי מת"ת, עיין [[בבלי/מגילה/ג/ב|מגילה ג' ב']] ותשובת מהרי"ו הנ"ל הוא ג"כ בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ה: | |||
'''{{עוגן1|עליו}} הכתוב אומר כו'.''' נ"ב לכאורה מה חידוש בזה הרי מפורש במקרא כספו לא נתן בנשך וגו' ומה הוסיף על המקרא ונ' דאי מקרא ה"א דבעי' תרתי קמ"ל דהנמנע מלקיחת ריבית לבד ג"כ נאמר עליו עושה אלה לא ימוט ודכתי' ושוחד וגו' הכוונה או שוחד וגו' והיינו דבכל חד זורה ללא ימוט ומכלל הן אתה שומע לאו ולכן ג"כ להיפיך בכל חד מתמוטט וזהו הא למדת שכל המלוה כו' ובזה מיושבת קישית תוד"ה הא חזינן כו' וכמו שתירצו בעצמם א"נ לר"ע פריך כו' אך דזה דחוק דא"כ לא ה"ל למיפרך סתמא רק לאתויי לדר"ע ולמיפרך ואך להנ"ל ניחא דקאי ארשב"א דבריתא דכאן דמדבריו עצמו יש ללמוד דכוונת הכתוב אכל אחת בפ"ע ועליו פריך והא קא חזינן כו' וה"ה דה"ל למיפרך הכי אדר"ע במכות ובסנהדרין אך דמס' ב"מ קדומה להם וכיון דכבר הקשה כן כאן ומשני לא מקשי תו התם נמי דממילא יובן דגם לר"ע יש לתרץ כדמתרץ כאן ובזה ניחא נמי הא דלא פריך קושי' דוהא קא חזינן אגופי' דקרא דאקרא י"ל דבעי' תרתי ולק"מ וכקישית התוס' ואך ארשב"א דמפרש לקרא אכל חדא בפ"ע הוא דקשיא וכנ"ל וז"פ: | |||
'''תוד"ה {{עוגן1|אדם}}''' כ' '''ותימה גדול מניין לו זה.''' נ"ב עיין שו"ת מהראנ"ח סי' כ"ה דכ' סמך ע"ז בשם הריב"ש מההיא דאמרי' לעיל נ"ט ב' דכשברכו את ר"א לקה העולם שליש בזיתים כו' שכיון שברכוהו הוי כאילו אמרו לו יהי כרשע אויבו ומפני זה לקה העולם בדין הקורא לחבירו רשע דיורד עמו לחייו עכ"ל וכעת ראיתי כי זה בשו"ת הריב"ש סי' שע"ד וע"ע שם סי' שע"ה דפי' עוד פי' אחר בזה עש"ה וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' כ"ח דכ' בנידון אחד שהכה חבירו וחייבו ממון וז"ל הממון שיתן אין בידי קבלה ברורה ע"ז כמה סך הממון רק שמעתי מפי השמועה שמהר"ר יעקל מאיגרא הי' מחייב פעם אחד לאחד שהכה חבירו שיתן להמוכה שליש מכל אשר לו עכ"ל ז"ל ושיעור זה הוא מעין הך דכאן דשורף שליש תבואתו: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־03:03, 2 באוקטובר 2024
טעמא מה גזור רבנן שמא ילמוד ממעשיו. נ"ב עיין רש"י מכות כ"ד א' ד"ה ואפי' לעכו"ם וצע"ק:
עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. נ"ב עיין שו"ת מהרי"ו סי' כ"ו שכ' ועוד הגע עצמך לפי סברתך שכתבת דאי ידעה האי איתתא דת"ת עדיף מצדקה לעניים הוי יהבא לת"ת א"כ כל הנותן צדקה אמאי אינו נותן לת"ת אלא וודאי לית בזה אומדנא ועוד אפי' אם הית' נותנת לת"ת דילמא לא הית' נותנת אלא לעניי מתא וילמדו תורה ועוד מאן לימא לן דת"ח עדיף לעניי עיר אחרת דילמא עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת אפי' לת"ת עכ"ל ויל"ע בזה דקדימת עניי עירך הרי היא רק עניין שכינות שהבן עיר הוא שכני יותר וא"כ כי היכא דאמרי' לקמן ק"ח ב' ובכתובות דשכן ות"ח ת"ח קודם ה"נ ת"ת דעיר אחרת יש לה ליקדם לעניי עירך ושמא יש לחלק בין ת"ת לת"ח דנתינה לת"ח הוא משום כבודו דנקרא מוקיר רבנן וכבוד תורה חמור טפי מת"ת, עיין מגילה ג' ב' ותשובת מהרי"ו הנ"ל הוא ג"כ בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ה:
עליו הכתוב אומר כו'. נ"ב לכאורה מה חידוש בזה הרי מפורש במקרא כספו לא נתן בנשך וגו' ומה הוסיף על המקרא ונ' דאי מקרא ה"א דבעי' תרתי קמ"ל דהנמנע מלקיחת ריבית לבד ג"כ נאמר עליו עושה אלה לא ימוט ודכתי' ושוחד וגו' הכוונה או שוחד וגו' והיינו דבכל חד זורה ללא ימוט ומכלל הן אתה שומע לאו ולכן ג"כ להיפיך בכל חד מתמוטט וזהו הא למדת שכל המלוה כו' ובזה מיושבת קישית תוד"ה הא חזינן כו' וכמו שתירצו בעצמם א"נ לר"ע פריך כו' אך דזה דחוק דא"כ לא ה"ל למיפרך סתמא רק לאתויי לדר"ע ולמיפרך ואך להנ"ל ניחא דקאי ארשב"א דבריתא דכאן דמדבריו עצמו יש ללמוד דכוונת הכתוב אכל אחת בפ"ע ועליו פריך והא קא חזינן כו' וה"ה דה"ל למיפרך הכי אדר"ע במכות ובסנהדרין אך דמס' ב"מ קדומה להם וכיון דכבר הקשה כן כאן ומשני לא מקשי תו התם נמי דממילא יובן דגם לר"ע יש לתרץ כדמתרץ כאן ובזה ניחא נמי הא דלא פריך קושי' דוהא קא חזינן אגופי' דקרא דאקרא י"ל דבעי' תרתי ולק"מ וכקישית התוס' ואך ארשב"א דמפרש לקרא אכל חדא בפ"ע הוא דקשיא וכנ"ל וז"פ:
תוד"ה אדם כ' ותימה גדול מניין לו זה. נ"ב עיין שו"ת מהראנ"ח סי' כ"ה דכ' סמך ע"ז בשם הריב"ש מההיא דאמרי' לעיל נ"ט ב' דכשברכו את ר"א לקה העולם שליש בזיתים כו' שכיון שברכוהו הוי כאילו אמרו לו יהי כרשע אויבו ומפני זה לקה העולם בדין הקורא לחבירו רשע דיורד עמו לחייו עכ"ל וכעת ראיתי כי זה בשו"ת הריב"ש סי' שע"ד וע"ע שם סי' שע"ה דפי' עוד פי' אחר בזה עש"ה וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' כ"ח דכ' בנידון אחד שהכה חבירו וחייבו ממון וז"ל הממון שיתן אין בידי קבלה ברורה ע"ז כמה סך הממון רק שמעתי מפי השמועה שמהר"ר יעקל מאיגרא הי' מחייב פעם אחד לאחד שהכה חבירו שיתן להמוכה שליש מכל אשר לו עכ"ל ז"ל ושיעור זה הוא מעין הך דכאן דשורף שליש תבואתו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |