חתם סופר/בבא מציעא/עא/א

חתם סופר בבא מציעא עא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמא ילמוד ממעשיו. יש לי ליתן כלל לע"ד במ"ש ט"ז דמה שכ' התורה בפירוש להתיר לא יכלו חכמים לאסור ועחו"י שהק' משמעתין הנה סברת ט"ז היא כך דע"ד התורה הזהירה על שום לאו מהלאוין ובמק"א נצטוו רבנן לעשות משמרת לתורה א"כ בכלל לאו דנבלה הוא כל מה שיראו חכמים בעיניהם שמביא לידי כך הכל בכלל שהרי נצטוו לעשות משמרת אך אם הקב"ה התיר בפירוש ש"מ שלא יבא מכשול עי"ז וכי אנחנו נתחכם על הי"ת את אשר כבר עשוהו ע"כ אין בזה כח לחז"ל לאסור וה"נ כתי' לאחיך לא תשיך אי לא הוה כתי' לנכרי תשיך הי' זה בכלל אחיך לא תשיך שראו חז"ל שזה מביא לידי זה אך השתא דכתיב להדי' לנכרי תשיך הרי שלא חשש הקב"ה לזה דאתי למסרך ע"כ אין כח בידינו לעשות גדר וסייג אך כ"ז משום חששא דאתי למסרך אבל באמת הא כתיב קרא אחריני לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי ויש כח ביד חכמים להוסיף כל מה שמביא ללמוד ממעשי הגוים ובכלל זה להלותו בריבית ונימא מה שאמר הקב"ה לנכרי תשיך היינו להורות לנו דליכא למגזר מידי בענין ריבית מנכרי לישראל אבל מענין פן יחטיאו אותך לי לא גילה קרא מידי ונ"מ בת"ח דפן יחטיאו ליכא ואיכא למסרך איכא דליכא למיסר והא"ש הכל קצרתי וסמכתי על המעי' כי נכון הוא לע"ד. ודע דרוב הראשונים וכמעט כולם פי' דמ"ד משום כדי חייו נמי משום לימוד ממעשיו הוא ולא משום איכא למסרך ודלא כרש"י:

ויש לעי' במ"ש תו' מ"ט לא חי זה שהלוה בריבית מאי קושיין הא עיקר תחית המתים אז לא היה אלא להיות כעין סי' והבטחה לישראל שיצאו מהגלות כמו העצמות היבשות וא"כ רמז להם הקב"ה כמו אותן העצמות שלא הלוו בריבית חיו כן אותן ישראלי' שלא ילוו בריבי' הם יחיו ויצאו מהגלות משא"כ המלוי' בריבי' ואי הי' חי גם אותו שהלוה בריבית הי' משמע שגם העצמות שכמותו יחיו לעתיד וזה ליתא כי ישראלי' מצווי' הם על ריבית וי"ל מ"מ קשי' להתו' וכי מפני רמז זה יענש מי שלא חטא שהרי אותו האיש לא הי' מצווה במצרים ובזה יובן בטוב תי' ב' של תו' דהרי לא הי' לעונש לו במה שלא יחי' עד זמן התחי' לע"ל: לא נצרכא דאפי' לנכרי בריבית ולישראל בחנם. משמע קצת דליכא מ"ע לחסרם דאל"ה בודאי הוה עדיף לגוי בריבית כיון דבין הכא ובין הכא מקיים מ"ע ויותר עוד שהוא מרויח ממון עי"ז א"כ מה"ת יתן לישראל בחנם כמו שהקשו תו' גבי לגר אשר בשעריך תתננו אע"כ משמע דאין מצוה לחסרם ובזה י"ל מ"ש והק' להך לישנא מ"ט לא חי זה שהלוה בריבית לחברו והק' מרש"א הא לל"ק נמי ק' דהא מן התורה מותר ליקח ריבית מנכרי וי"ל דה"א לעולם ריבית נוהג בב"נ ומש"ה לא החי' זה שהלוה לחברו בריבית קודם מ"ת והא דישראל מותר ליקח ריבית מנכרי משום דאתי עשה דלחסרם ודחי אי' ריבית וזה לא שייך קודם מ"ת בלקיחתם זה מזה אבל לאידך לישנא מוכח דליכא מצוה לחסרם ק' שפיר:

יורד עמו לחייו. פי' רש"י די"מ יורד לאומנתו והיינו טעמא משום דהיורד לאומנתו של חברו היינו עני מהפך בחררה ובא אחר ונוטלו וכמ"ש תו' בב"ב כ"א ב' ד"א מרחיקי' כו' והתם בעני מהפך בחררה אין עליו דין אלא שמכריזי' עליו בבה"כ שהוא רשע כמ"ש סמ"ע רסי' רל"ז ע"כ כיון שהוא קורא לו רשע יאמר נא מעתה לא אפסיד יותר אם ארד לאומנתך וקרוב לזה במרש"א ח"א:

והתו' כ' ששורף שליש תבואתו ומוז"ה במהרשש"ך הסביר דחושדו שהלוה מעותיו קרוב לשכר ורחוק מהפסד והיינו תרי תלתי באגר ופלגא בהפסד ולקח שליש יותר דלא ה"ל ליקח אלא תלתי באגר כיון שלוקח פלגא בהפסד נמצא חושדו בשליש לכן יכול לשרוף שליש תבוא' ולע"ד להסביר יותר לפמ"ש רמב"ם דהנותן עיסק' סתם יהי' תלתי בהפסד ותרי תלתי באגר להמקב' והוא שקורא אותו רשע חושדו שנתן עיסק' סתם וחלק עמו סתם פלגא באגר וכן בהפסד נמצא כשהי' אגר גזל חלק שישית דלא הי' לו ליקח אלא שליש והוא נטל פלגא וכן כשהי' הפסד הי' לו לשלם תרי תלתי ולא שלם אלא פלגא הרי חזר וגזל שישית וה"ל תרי שישית דהיינו שליש:

כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בריבי' כו'. כ' מוז"ה במהרשש"ך דמש"ה פרט רשב"א ריבית טפי מכל הני דכתיב בהך קרא משום דריבית מילתא יתירתא אית בי' דס"ל כר"ע בעושה א' מאלה לא ימוט ובלבד שלא יעבור על אינך רק דלא אתו לידי' לקיימם וכדעת מרש"ל אמנם ריבית שאני אפי' עבר להדי' על כל אינך וקיים מ"ע של כסף תלוה בלא ריבי' אינו מתמוטט והיינו כל מי שיש לו מעות דייקא כל מי שיהיה אלו דבריו ז"ל ומיהו טעמא בעי ונראה משום דקרא מפורש בשב ואל תעשה כספו לא נתן בנשך אבל גם לא הלוה כלל ומ"מ הוא שוה עם אינך דכתיב בקרא ומינה דאם נצרף לזה שיש לו מעות ומקיים מ"ע בקו"ע דמעלינן לי' דרגא אבל שוחד על נקי קו"ע הוא שדן את הדין עוד כ' מוז"ה בסיפא ללמדך שכל המלוה בריבית נמי כן הוא כל מי שמלוה אפי' קיים כל אינך דכתי' בקרא מ"מ לא יגינו עליו והרי נכסיו מתמוטטי' ונ"ל להבי' ראי' לדבריו מזוזי דר' חמא וצדיק גמור הי' ומ"מ כלו זוזי דרב חמא:

כספו לא נתן בנשך. נ"ל דדקדק כספו לא נתן משמע כסף אחר נתן בנשך והיינו שהי' אפוטרופ' על זוזי דיתמי למ"ד מותר להלותן בריבית א"כ גזבר על מעות צדקה או הקדש ואותו נתן בנשך וא"כ טעים לי' היטב טעם ריבית ויודע ומבין מה ריווח יש בו ואפ"ה אינו מלוה כספו בנשך ע"כ לא ימוט לעולם:

תניא רבי אמר גר כו'. עי' ש"מ שנדחק איך נעלם מרבי תי' של רנב"י ותי' דגם הוא ידע אלא דדחיקא לי' ולע"ד דהנה פשוט הך תי' לומר דאינו קונה כישראל אבל קונה כנכרי אנו מוכרחים מדכתיב גר ותושב להדיא בקרא וגר היינו גר צדק וע"ז ק' הא אינו קונה ע"ע וע"כ לחלק כנ"ל אבל אי נימא גר ותושב חדא מילתא היא ורוצה לומר גר תושב א"כ נימא באמת דגר צדק שאינו נמכר לע"ע אינו קונה ע"ע ודוקא גר תושב שנמכר לעבד כמו גוי איהו קונה אבל לא ג"צ וע"כ מדפשיטא להש"ס לא לך אלא לגר צדק ע"כ פשיטא להו דגר ותושב תרי מילי נינהי והשתא לפ"ז גם גר ותושב בקרא דריבית נמי תרי מילי נינהי ולפ"ז מפורש בקרא אחיך שהוא ישראל גמור וגם גר צדק ועוד תושב וע"ז כתיב אל תקח מאתו נשך וא"כ ע"כ לומר מאתו מאת כל א' משלשתן לא תקח נשך ותרבית דאין לומר כרנב"י אל תקח מאתו מא' מהם היינו מאחיך אבל מתושב מותר ליקח א"כ מגר צדק נמי מותר ליקח וישתקע הדבר ולא יאמר וע"כ מאתו מאת כל א' וא' האמורים בקרא וא"כ מגר תושב נמי לא ניקח וע"כ אין המלטה אלא לומר גר ותושב חדא מילתא הוא גר שהוא תושב וא"ש תי' רנב"י מאתו כתי' א"כ גבי מכירה נמי נימא גר ותושב גר שהוא תושב א"כ מנ"ל להמציא דגר צדק קונה ע"ע וע"כ אמר רבי גר צדק האמור במכירה וגר תושב האמור בריבית איני יודע מה הוא ממ"נ א' מהם קשה:

מיהו אונקלס נזהר מזה ופי' גר ותושב דגבי ריבית ידור ויתותב עמך ר"ל גר מלשון דירה כמו אשר הוא גר שם ותושב מלשון ישיבה וקרא אמר שתחזיק באחיך ותתן לו דירה וישיבה עמך ונ"ל עוד דבא להזהיר ההיפוך אל תקח מאתו נשך בדירתו שלא תדור אתה בחצירו ובביתו חנם לכה"פ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף