משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(החלפת הדף בתוכן " תחילתדףכאן יח/א '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מפנין}}.''' אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעודה או תלמידים לדרשה ולא חיישינן לטרחא דשבת: '''{{עוגן1|מפנין}} תרומה טהורה.''' דחזיא לבהמת כהן אבל תרומה טמאה לא דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת דאע"ג דבחול חזיא לשרפה וליתנה ל...")
תגית: החלפה
(ניסוי 15:28)
 
(77 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
 
ניסוי נוסף
תחילתדףכאן יח/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מפנין}}.''' אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעודה או תלמידים לדרשה ולא חיישינן לטרחא דשבת:
 
'''{{עוגן1|מפנין}} תרומה טהורה.''' דחזיא לבהמת כהן אבל תרומה טמאה לא דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת דאע"ג דבחול חזיא לשרפה וליתנה לפני כלבו בשבת ובי"ט לא חזיא דזו היא ביעורה מן העולם או להסק או לבהמה ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאין ביו"ט כדתנן ואין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט ואוקימנא טעמא לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט:
 
'''{{עוגן1|לוף}}.''' מין קטניות שאינו ראוי חי אפילו לבהמה:
 
'''{{עוגן1|לעורבין}}.''' כגון העשירים שמגדלים עורבים לגדולה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כמה}} הוא שיעור הקופות.''' עד כמה תהא מחזקת הקופה:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בשקלים פ"ג:
 
'''{{עוגן1|בג'}} קופות של ג' ג' סאין היו תורמין.''' ה"ה כאן קופות דמפנין בהן בשל ג' סאין איירי:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בריש פ' המוציא:
 
'''{{עוגן1|כמה}} הוא שיעור הכוסות.''' כוס הנזכר במתני' כמה הוא שיעורו:
 
'''{{עוגן1|ישנן}} רביעית יין איטלקי.''' דלכל כוס סגי ברובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דכל תמרא דלא דרי על תלת מיא לאו חמרא הוא ה"ה כוס דמתני' בכוס של רובע רביעית איירי:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לפנות מן האוצר כסדר הזה.''' בד' או ה' קופות והא דתנן במתני' אבל לא את האוצר היינו שלא יגמור לפנות את האוצר משום דאתי לאשוויי גומות:
 
'''{{עוגן1|אבל}} עושה הוא שביל ברגליו.''' שמפנה לכאן ולכאן דרך הליכתו דלא הוה טלטול:
 
'''{{עוגן1|במדומע}}.''' חולין בתרומה טהורה. דחזי לכהן מיהת:
 
'''{{עוגן1|ובאותו}} שיש בו כדי להעלות.''' פליג אהא דמשני דברייתא דמטלטלין איירי בתרומה טהורה וכו' אלא מוקי לברייתא דמטלטלין באותו שיש בו כדי להעלות שהתרומה בטלה בחולין ואף על גב שצריך להעלות מתוכו כפי התרומה שנפלה בה מטלטלין וברייתא דאין מטלטל איירי בשאין בה כדי להעלות ותרווייהו בתרומה טמאה שנדמעת איירי:
 
'''{{עוגן1|מאן}} תנא מטלטלין.''' בשיש בו כדי להעלות דהא מ"מ אסור להעלות דמתקן הוא בשבת:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}}.''' בפ"ה דתרומות:
 
'''{{עוגן1|סאה}} שנפלה היא סאה שעלתה.''' וכמאן דמונחת לבדה היא ולא מתקן מידי:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} תרומה למחר.''' דבשבת אסור לתקן טבל ודאי לכך אומר מע"ש ואע"ג דלא חל שם תרומה עד למחר לא הוה כמתקן בשבת:
 
'''{{עוגן1|ואין}} אדם עומד בשבת וכו'.''' דאמירה דידיה ה"ל כמתקן ואע"ג דאסור לאכלו בשבת נמצא שלא תיקן בשבת כלום אפ"ה אסור דמיחזי כמתקן:
 
'''{{עוגן1|אין}} אדם עומד מערב שבת וכו'.''' דכיון דלא הוה תרומה אלא בשבת ה"ל כמתקן בשבת:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' דטבול יום פ"ד:
 
'''{{עוגן1|לגין}}.''' כעין כד של עץ:
 
'''{{עוגן1|ומילאוהו}} מן החבית.''' שיש בה מעשר טבל היינו מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו דהוא במיתה בעודו טבל ואפילו לכהנים אסור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומת מעשר אם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום.''' וה"פ ה"ז תרומת מעשר משתחשך כדי שיעריב שמשו של לגין ולא יפסול התרומה דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום היתה נפסלת בטבול יום:
 
'''{{עוגן1|הרי}} זה עירוב לא אמר כלום.''' לפי שאין עירוב קונה אלא בסעודה הראויה מבעוד יום וזה אינו ראוי עד שיעריב השמש שמעינן מיהת דאם אמר בע"ש שתהא תרומה בשבת דהוה תרומה דאס"ד דאינו תרומה למה קאמר דאם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום לפלוג ולתני בדידיה אם אמר כן בע"ש שתהא תרומה מבערב שאינו תרומה ועוד מדסיפא בשבת רישא נמי בשבת איירי ואפ"ה הוה תרומה וקשיא לרבי יוסי ברבי בון:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} פתר לה לשעבר.''' מתני' איירי בדיעבד שאמר הרי זה תרומה למחר ואז מהני בדיעבד ורבי יוסי לא קאמר אלא דלכתחילה לא יעמוד אדם בערב שבת ויאמר הרי זה תרומה למחר:
 
'''{{עוגן1|והתני}} ר"ח.''' במתניתין אומר הרי זה תרומה וכן אומר הרי זה עירוב ואומר לכתחלה הוא דמשמע:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר לשעבר.''' וכי אפשר לפרש אומר לשון דיעבד:
 
'''{{עוגן1|חזר}} בו רבי יוסי ברבי בון.''' מהא דמוקי למתני' בלשעבר:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' אלא איך מפרש למתני' דלא תקשי ליה:
 
'''{{עוגן1|מכבר}} לשאפרישנה.''' שאומ' מערב שבת תרומה תהיה מעכשיו מע"ש לכשיפרישנה בשבת והיינו בתרומת מעשר של דמאי וכגון שהיו כהן או עני למודים לאכול אצלו שמותר להפריש בשבת כדתנן בדמאי ונמצא שהיה מתוקן מע"ש ואין נרא' כמתקן בשבת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הגע עצמך.''' אמור בעצמך אם היתה תרומה ודאי שהכהן הוא שמפריש התרומת מעשר ואיך הוא אומר דהא אסור להפרישה בשבת נמצא שלא הועיל כלום באמירה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מכבר לכשאוכלנה.''' הכהן אומר מעכשיו תהא תרומה לכשאוכלנה בשבת:
 
'''{{עוגן1|הגע}} עצמך שהיתה תרומה טמאה.''' דלא חזיא למידי ואסור לאוכלה וגם להפרישה אסור:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} משכבר לכשאניחנה בזוית.''' שיאכל תחל' ויניח התרומת מעשר בצד הזוית האחר שכן מותר לעשות ואומר שמעכשיו תהא תרומה לכשיניחנה בזוית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הדא אמרה טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו.''' וה"פ דתרומה טמאה אסור לטלטלה דלא חזי למידי בשבת אלא ה"ק טבל שיש בו תרומה טמאה מותר לטלטלו וצריכין לומר דהטבל יכול לתקנו בשבת דאל"כ אף שנאמר שהוא טבל אסור לטלטלו וע"כ איירי כשהתנה עליו בע"ש:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' לתקנו בשבת דהא מ"מ אסור לטלטל תרומה טמאה ואיך מפרישה:
 
'''{{עוגן1|נותן}} עיניו.''' במקצת הטבל שיהא מעשר ואוכל השאר:
 
'''{{עוגן1|חצב}}.''' עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל:
 
'''{{עוגן1|נעמיות}}.''' בנות היענה:
 
'''{{עוגן1|יטלטלו}} הזמורות.''' ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אם}} בשיש לו מאותו המין.''' בביתו כגון שיש לו עורבים בביתו וגם שאר בני אדם מגדלין אותן ודאי דמותר לכ"ע את הלוף:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כי פליגי ת"ק ורשב"ג.''' בימי שאין לו מאותו המין. דבטלה דעתו אצל כל אדם:
 
'''{{עוגן1|לא}} אתיא.''' הא דמתיר במתני' לפנות מפני ביטול בה"מ אלא כר"ח:
 
'''{{עוגן1|חמת}} גרר.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|בררו}} לכם.''' במחשבה בעלמא:
 
'''{{עוגן1|ואתם}} מותרין לטלטל למחר.''' ש"מ דמותר לטלטל מוקצ' לצורך בה"מ:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} הוא.''' שאני הכא דאבנים כשחישבו לישב עליהן ה"ל ככסא ולפיכך מותר לטלטלן אבל האוצר שאינו ראוי לשום דבר אפשר דאסור:
תחילתדףכאן יח/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|זרדין}}.''' מין קנים הן שמזרדים כשהן רכים ואוכלים אותם:
 
'''{{עוגן1|ואם}} לאו אין מטלטלין אותם.''' משום דסחמייהו דהני להסקה קיימי בעינן בהו הזמנה:
 
'''{{עוגן1|כופין}} סל לפני האפרוחים.''' אשמועינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת ובגמרא מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|שברחה}}.''' מן הבי':
 
'''{{עוגן1|דוחין}}.''' בידי':
 
'''{{עוגן1|מדדין}} עגלים.''' אוחזו בצוארו ובצדדיו וגוררו ומסייעו ומנענע לו ברגליו:
 
'''{{עוגן1|ואשה}} מדדה את בנה.''' אוחזתו בזרועיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך:
 
'''{{עוגן1|שנוטל}} אחת ומניח אחת.''' שהתינוק מניע את רגליו כשמניח אחת מגביה אחת:
 
'''{{עוגן1|אבל}} גורר אסור.''' מפני שנושאתו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וקש}} לאו כמפוזר הוא.''' וכיון שכן א"צ לשום תיקון למאכל בהמה ואיך תני במתני' אם התקינן למאכל בהמה:
 
'''{{עוגן1|על}} מ"ד.''' לעיל בפ' כירה:
 
'''{{עוגן1|כל}} המיוחד לאיסור.''' כלי שמיוחד לצורך דבר איסור כגון מנורה אסור לטלטלו:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}}.''' לקמן פ' נוטל:
 
'''{{עוגן1|האבן}} שע"פ החבית מטה על צדה והיא נופל'.''' אע"ג דאבן מיוחד לאיסור אפ"ה שרי לטלטלה כיון שלא ייחדו בפירוש לאיסור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} פתר לה רב בשוכח.''' ששכח בין השמשות שלא מדעת שלא נעשה החבית בסיס לדבר האסור הלכך מותר לטלטל החבית כדי שיפול האבן:
 
'''{{עוגן1|עלו}} מאיליהן.''' על הסל אסור לטלטל הסל הרי שהסל מיוחד לאיסור דאל"כ אפי' בעודן עליו יהא מותר לטלטל ואפ"ה מותר לכפות הסל וקשיא למ"ד כל המיוחד לאיסור אסור ויותר נראה דה"ג ותני עלה עלו מאליהן מותר לטלטלו וקשיא למ"ד כל המיוחד לאיסור אסור:
 
'''{{עוגן1|במאוס}}.''' שהיה הסל מאוס הלכך מותר לטלטלו וליתנו לפני האפרוחים דה"ל כגרף של רעי וללישנא בתרא לכך מותר לטלטלו לאחר שירדו אם עלו מאיליהן:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} סאה אפי' תרקב.''' אם עלו עליו אסור לטלטלו וכי אפשר לומר בסאה ותרקב שהן מאוסין הלא אפשר לנקותן בקל ועוד שהרי צריכין לנקותן להשתמש בהם:
תחילתדףכאן יח/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מסעדין}}.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|חכמה}}.''' מיילדת:
 
'''{{עוגן1|אין}} מילדין את הבהמה ביום טוב.''' דאיכא טירחא יתירא:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מסעדין.''' אותה בי"ט:
 
'''{{עוגן1|ומילדין}} אשה בשבת.''' ואין צריך לומר שמסעדין וכ"ש ביום טוב:
 
'''{{עוגן1|וקושרים}} הטיבור.''' של ולד שהוא ארוך שאם לא יתקשר ויתכרך בשום דבר ויגביהו התינוק יצא מעיו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ונופח}} לו בחוטמו.''' שנחיריו סתומין לו ברירין:
 
'''{{עוגן1|ונותן}} ידו למטה.''' מרחם הבהמה ומקבל הולד שלא יפול לארץ:
 
'''{{עוגן1|ושומט}} דדיה.''' של אמו ונותן לתוך פיו:
 
'''{{עוגן1|מרחמין}}.''' מאהבין את ולדה עליה:
 
'''{{עוגן1|גוש}} של מלח.''' חתיכה של מלח דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמה את הולד אם רחקתו:
 
'''{{עוגן1|כיי}} דתנינן תמן.''' כי האי דתנן בר"ה פ"ב:
 
'''{{עוגן1|ולא}} זו בלבד.''' עדים שהולכין לעדות החדש שמחללין את השבת לבוא ולהעיד אלא אפי' החכמה שבאה ליילד מחללת את השבת:
 
'''{{עוגן1|עושין}} לחיה מדורה.''' להתחמ' בה אם נתקררה עושין מדורה לחיה אפילו בתקופת תמוז שהצינה מזקת לה:
 
'''{{עוגן1|מדורה}}.''' היסק גדול:
 
'''{{עוגן1|נפקא}} מיילדה.''' לישראלית בשבת:
 
'''{{עוגן1|אתת}} ושאלת לר'.''' אם מותר לחתוך הטבור או לא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רבי שתשאל למיילדת:
 
'''{{עוגן1|אמרה}} ליה לית כאן מיילדת.''' א"ל לך עשה כמו שנוהגין כאן שלא רצה לפסוק בפירוש כר' יוסי אם היה שם המנהג לאסור:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' כן צריכין לפרש למתני' וכל צרכי חיה עושין בשבת ולא כדתני וכל צרכי מילה עושין בשבת דבפרק דלקמן תני לה:
 
'''{{עוגן1|טומנין}} אותו בשמן.''' שהיא רפואה לחמם הולד:
 
'''{{עוגן1|ערבון}} לארץ.''' שמיד כשנולד קובר ממנו בארץ שאף האדם יקבר שם וזה הערבון:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק מפנין'''</big>}}
תחילתדףכאן יט/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|איזמל}}.''' למול את התינוק וקאי אמתני' דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:
 
'''{{עוגן1|מגולה}}.''' בפני הכל ומשום חיבוב מצוה צריך לגלויי:
 
'''{{עוגן1|ובסכנה}}.''' שגזרו העכו"ם על המילה:
 
'''{{עוגן1|מכסהו}}.''' כדי שלא ירגישו:
 
'''{{עוגן1|ע"פ}} עדים.''' שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא ולא יחשדוהו שמביא כלים אחרים תחת כנפיו אבל שלא בשעת הסכנה לא שרינן בעדים משום חיבובי מצוה:
 
'''{{עוגן1|לעשות}} ברזל.''' לצורך האיזמל:
 
'''{{עוגן1|כלל}} אר"ע וכו'.''' נחלק על ר"א במכשירי מצוה שאין דוחין הואיל ואפשר לעשות מע"ש:
 
'''{{עוגן1|מילה}} עצמה שאי אפשר לעשותה מע"ש.''' דזמנה ביום השמיני דוחה את השבת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הוינן}} סברין מימר.''' סלקא אדעתין לומר דבכל מכשירי מצוה פליג ר"א וסובר דדוחין שבת:
 
'''{{עוגן1|ממה}} שצריך ר"א לדרוש גז"ש דביכורים ביכורים.''' דכתיב בשתי הלחם ביכורים ובעומר ביכורים לגז"ש דשתי הלחם דוחין שבת:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה וכו'.''' ש"מ דלאו בכל מכשירי מצוה פליג ר"א ואפילו באותן שדוחין הן עצמן אין מכשיריהן דוחין שבת חוץ ממילה דאל"כ גז"ש למה לי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמה צריך ר"א לדרוש גז"ש דביכורין ביכורין.''' הא עיקר מצותה ודאי דדחי שבת דמ"ש שתי הלחם מכל קרבנות ציבור הקבועים להם זמן דדוחין שבת:
 
'''{{עוגן1|אלא}} ע"י שעיקר דוחה שבת.''' בלא גז"ש וכי אתי גז"ש לרבות מכשירין כגון שלא נאפו מע"ש שאופין אותו בשבת אע"ג דמלאכה דאורייתא היא מכשיריה דוחין את השבת אבל מכשירי מצות שהן שבות לד"ה דוחין את השבת:
 
'''{{עוגן1|לולב}} ומכשיריו דוחה את השבת.''' אע"ג דליכא קרא ש"מ דלכל א"ר אליעזר דמכשירין דוחין את השבת דאל"כ לולב מנ"ל שמכשיריו דוחין את השבת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} להביאו מראש הדקל.''' הא דמתיר מכשירי לולב היינו דוקא באיסורי דרבנן כגון להביא מראש הדקל דאינו אלא איסור שבות אבל באיסור דאורייתא לא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} להביאו מחוץ לתחום.''' הוא דדוחה שופר את השבת אבל באיסור דאורייתא לא:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי דאיסור דאורייתא אינו דוחה:
 
'''{{עוגן1|אין}} מגרדין.''' השופר מבחוץ:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מגרדין.''' מבפנים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מפרכין.''' העוקצין היוצאין ממנו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} יונה סלקה מתניתין.''' ליתא למתני' דמשמע דהלכה כר"ע דהא ר' הורה כר"א ל"א סלקה למתניתין דתני בה דר"א יליף מגז"ש דשתי הלחם מכשיריו דוחין את השבת דהא תני בשם ר"ח דאף לולב מכשיריו דוחין את השבת אפי' במלאכה דאורייתא ולפ"ז צ"ל דגרסי' בברייתא דתני בשם ר"א דמכשירי לולב דוחין שבת אפילו במלאכה ממש א"נ כיון דתני כן בשם ר"א דייק דאפי' במלאכה דאורייתא קאמר דאי בשבותי' אפי' רבנן מודו:
 
'''{{עוגן1|חבורה}} היתה מקשה.''' כלומר קשיא להו לבני הישיבה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר הושעיא וכו'.''' לא כך הוה מעשה שהורה ר' כר"א:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} הגוזר.''' המל את התינוקות:
 
'''{{עוגן1|במבוי}} שאינו מפולש.''' הוה המעשה אלא שלא נשתתפו והתיר רבי להביא מבית למבוי וסברוהו דכר"א פסק רבי וליתא דלית כאן איסור כלל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} כהדא תנינן וכו'.''' וכי לא תנינן בכזה שאסו' לטלטל ואיך התיר רבי אם לא דכר"א ס"ל:
 
'''{{עוגן1|קיימתיה}}.''' הא דהתיר רבי בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי עצמה ולא בבית שבמבוי ולכך התיר רבי לטלטלו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואינו אסור לטלטלו.''' אפי' במבוי עצמה מצד זה לצד זה כיון שלא נשתתפו:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דאתמר.''' כמו שאתה אומר בכלים ששבתו בחצר אף על גב דלא עירבו הבתים שבחצר יחד ואסור להוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים אפילו הכי מטלטלין הכלים ששבתו בחצר בכל החצר:
 
'''{{עוגן1|ודכוותה}} וכו'.''' ובעו מיניה מי אמרינן כמו כן בכלים ששבתו במבוי שמטלטלין בכל המבוי או דלמא שאני חצר דיש לו ד' מחיצות משא"כ במבוי:
 
'''{{עוגן1|בשבת}} שאלון ליה.''' אינהו שאלו מר' יוסה כשהיו עסוקין במסכת שבת ולא השיב להם:
 
'''{{עוגן1|דלא}} הוה וכו'.''' שלא היה ר' יוסי משיב על כל דבר אלא במקומו הראוי לו ושאלה זו מקומה בעירובין:
 
'''{{עוגן1|כד}} אתו.''' ללמוד מס' עירובין:
 
ה"ג אמר לון וכו' בכל המבוי רב אמר וכו' וכ"ה בעירובין:
 
'''{{עוגן1|אין}} מטלטלין.''' כלים ששבתו במבוי שלא נשתתפו אלא בד' אמות:
 
'''{{עוגן1|רב}} כדעתיה.''' רב לשיטתו. ור"י לשיטתו:
 
'''{{עוגן1|ר"י}}.''' שהוא אומר דקורה לבד מתרת המבוי אפי' בלא שיתוף לכך קאר"י דכלים ששבתו במבוי מטלטלין בכל המבוי:
 
'''{{עוגן1|לאיזה}} דבר משתתפין במבוי.''' דהא בלא"ה מותרין לטלטל בכל המבוי:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לעשות כל הרשויות אחת.''' שיהא מותר לטלטל במבוי ואף מן הכלים ששבתו בבית:
 
'''{{עוגן1|עושה}} לה חולה.''' שורות של בני אדם ומביאה דרך רה"ר דבני אדם כמחיצה דמיין:
 
'''{{עוגן1|הוה}} ליה עובדא.''' בא מעשה לידו ושכחו ולא הביאו איזמל של מילה:
 
'''{{עוגן1|שרא}}.''' ליה למיעבד חולה ופריך ולא כן תני וכו' שמא יאסר. ומותר לו להחמיר על עצמו ולמה איקפד רבי סימון:
 
'''{{עוגן1|הכין}} הוה עובדא.''' מתחלה שאל לרבי אמי ואסר ואח"כ שאל לרבי סימון:
 
'''{{עוגן1|ואיקפד}} רבי אמי.''' דאסור לשאול:
 
'''{{עוגן1|שמא}} יתיר.''' כיון דלא ידע דחכם אחר אוסרו וקי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר:
 
'''{{עוגן1|אנשון}}.''' שכחו מפתחות של בית המדרש הגדול להביאן מע"ש לבית שבחצר בה"מ:
 
'''{{עוגן1|אתון}} ושאלון ליה.''' לרבי ירמיה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' כשתראו שהרבה בני אדם עוברים תעשו אותן שורה ותוכלו להביא המפתחות לשם:
 
'''{{עוגן1|חייליה}} דר"י.''' ראייתו של ר"י דהתיר לעשות חולה לדעת בני אדם העומדים שם מהא:
 
'''{{עוגן1|בין}} לדעת.''' שיודעים העומדים שם שהעמידום כדי שיעשו מחיצה:
 
'''{{עוגן1|הרי}} זה חולה.''' ומטלטלין על ידה:
 
'''{{עוגן1|דרך}} מנעלין.''' דרך מקומות הנעולים בלילה:
 
'''{{עוגן1|הוה}} ליה עובדא.''' היה מעשה לימול אצל רב ששעה בנו ושכחו ולא הביאו איזמל מע"ש:
 
'''{{עוגן1|מישחוק}} קונדיטין.''' לשחוק בשמי' ליתנן בתוך היין לא שכחת' ולהביא הסכין למצוה שכחתם:
 
'''{{עוגן1|אף}} הוא אינו מוציא לעשות חולה.''' בתמיה וכי אינו יכול למצוא אנשים לעשות חולה כדי להביא הסכין שר"א מתיר לעשות איסור דאוריי' אלא ודאי דאף חולה אסור לעשות לדעת הלכך מתיר ר"א להביאו מגולה ל"א ה"פ דדייק ממתניתין דאסור לעשות חולה דאל"כ למה מתיר רבי אליעזר להביאו מגולה ומשני שאם אומר וכו' דממתני' ליכא למידק שאף שאתה מתיר לו לעשות חולה מ"מ איצטריך לאשמועי' דמותר להביאו מגולה דלפעמים אינו מוציא לעשות חולה מה לעשות לעם:
 
'''{{עוגן1|שלא}} הביאו סכיניהם.''' לשחוט את הפסח בע"פ שחל להיות בשבת אם מותרים להניחו על גבי טלה שהוא מחמר כלאחר יד שאין דרך טלה לשאת משא ושרי מדאורייתא ובמקום מצוה דמעכב עשיית הפסח דחינן שבות זה או לא דחינן:
 
'''{{עוגן1|בני}} נביאים הן.''' והן מעצמן יעשו כפי הדין:
 
'''{{עוגן1|תוחבו}} בגיזתו.''' דהיינו בצמרו תחבו הסכין וגדי שחין לו צמר תחבו לו בין קרניו ואין זה משאוי שנאמר שעובר על שביתת בהמתו דלאו אורחי' לשאת בכה"ג:
 
'''{{עוגן1|נזכר}} הלכה.''' שכך שמע מרבותיו שמותר לעשות כן:
 
'''{{עוגן1|שאין}} לה בית אב.''' כלומר שלא קיבלה מרבותיו אינה תורה ואין לסמוך עליה לכן אמר שכך קיבלה מרבותיו ל"א כל תורה שאין לה עניין ודוגמא ממקום אחר אע"פ שהוא הל"מ קרוב להשתכח ולהכי אע"פ שהיה הדבר קבלה ביד הלל אפ"ה היה דורש מהיקש וגזרה שוה והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפרה פ"ב:
 
'''{{עוגן1|רכב}} עליה.''' על הפרה:
 
'''{{עוגן1|עבר}} בה נהר.''' אחז בזנב' ונסתייע בה כשעבר את הנהר:
 
'''{{עוגן1|קיפל}} עליה את המוסרה.''' האבל שקושר אותה בו קפלו ונתנו על גופה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נתן טליתו עליה פסולה.''' אבל קשרה במוסירה עשה לה סנדל בשביל שלא תחלוק פרש עליה מפני זבובים כשרה. וה"פ שנאמר בפרה אשר לא עלה עליה עול ונאמר בעגלה ערופה אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה פסולה כעול אבל לצרכה כשרה דלא הוה דומיא דעול:
 
'''{{עוגן1|הדא}} ילפא מההיא וכו'.''' כלומר פרה ילפי' מפסח ופסח מפרה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} ילפ' מההיא.''' פרה ילפי' מפסח שאם תלה בפרה סכין לשחוט בה (בפרה) כשרה ולא מיקרי עול דה"ל לצרכה:
 
'''{{עוגן1|ההוא}}.''' פסח ילפינן מפרה שכל עבודה שהיא לשם קדשים כמו פרש טליתו עליה דלא מיקרי עול בפרה ה"ה דלא מיקרי עבודה בקדשי':
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויתיר להן ע"י חולה.''' היה לו להלל להתיר להן להביא הסכינים ע"י חולה דהיינו ע"י שורות בני אדם:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כר' אמי.''' דאסר לעיל חולה שנעשית לדעת וקשיא לרבי סימון:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ואפי' תימר כרבי סימון.''' דמותר לעשות חולה אפילו לדעת והא דלא התיר להן הלל שאף דין זה שמותר לעשות חולה נעלם מהלל כשם שנעלם ממנו שמותר לתחוב בצמר ובין קרניו:
 
'''{{עוגן1|והלא}} אי אפשר וכו'.''' והלא א"א לב' שמיטו' שהן י"ד שנה שלא יחול בהן ע"פ בשבת וכיון שזמן קצר הוא איך נעלם ונשכח מכל ישראל דין זה דפסח דוחה שבת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כדי ליתן גדולה להלל.''' שיודע מה שלא ידעו כולם ויהיה נשיא בישראל:
 
'''{{עוגן1|כך}} מכשירי שחיטה דוחין את השבת.''' דסבירא ליה לרבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת:
 
'''{{עוגן1|אימורי}} ציבור.''' הקטר חלבים של קרבנות שבת יוכיח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אימורי ציבור יוכיחו שיכול לעשותן במוצאי שבת.''' וכ"ה במס' פסחים:
 
ודוחין את השבת כדתנן במתני' ר"פ אלו דברים דוחין את השבת וכו' הקטר חלבים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל מה למכשירי שחיטה וכו'.''' וכ"ה בפסחים:
 
'''{{עוגן1|שכבר}} דחה שחיטה את השבת.''' כמצוותה וכיון שכבר ניתן שבת לדחות לא גזרו אח"כ על השבות הצריך:
 
'''{{עוגן1|שמא}} ימצא הזבח פסול.''' ולא יבא לשחוט:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} גבי תינוק מאי אית לך.''' למה פליג ר"ע גבי תינוק למה לא ידחו מכשירין את השבת דהא לא שייך גביה פסול ומשני שמא יחלה התינוק קודם שימול נמצא שחילל שבת בעשיית המכשירין ולא קיים המצוה:
 
'''{{עוגן1|התיבון}}.''' הקשו לר"ע דאמר כל המכשירין שאינו יכול לעשותן מע"ש דוחין השבת אם נפל המזבח בשבת שלא היה יכול לבנותו מע"ש שהרי שלם היה למה אינו דוחה השבת כלומר שיהא מותר לבנותו בשבת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מין מזבח וכו'.''' הרי מצינו שבונין המזבח בע"ש אם היה צריך לו הלכך אינו דוחה משא"כ י"ד שחל להיות בשבת א"א להקדימו או לאחרו הלכך עושין אותו בי"ט וכן מילה ביום השמיני:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הגע עצמך שחל שביעי שלו בי"ד שחל להיות בשבת.''' וה"פ דקשיא ליה טמא מת שחל ז' שלו להיות בשבת שלא היה יכול להזות בע"ש ואפ"ה קאמר ר"ע שאינו דוחה השבת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מין הזייה.''' בשאר טמאים ראויה מאתמול משא"כ בשחיטת פסח שזמנו קבוע ביום ההוא:
תחילתדףכאן יט/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מוהלין}}.''' חותך את הערלה:
 
'''{{עוגן1|ופורעין}}.''' פריעת העור המכסה ראש הגיד:
 
'''{{עוגן1|ומוצצין}}.''' את הדם ואע"ג דהיא עשיית חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא ע"י המציצה:
 
'''{{עוגן1|אספלנית}}.''' תחבושת:
 
'''{{עוגן1|לועס}} בשיניו.''' דכמה דאפשר לשנויי משנינן:
 
'''{{עוגן1|לא}} טרף יין ושמן.''' כך היו עושין והיא רפואה שמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד כדרך שטורפין בצים בקערה:
 
חלוק כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישים את ראש הגיד עד העטרה וקושרים שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד:
 
'''{{עוגן1|לא}} התקין.''' לא הזמין:
 
'''{{עוגן1|כורך}} על אצבעו.''' דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאה בחול:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ואחת}} לציצים.''' שנשתיירו שלא חתך כל הערלה:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון כר"ע.''' הניחא לר"ע שהוא אמר כל לשונות שהן כפולין במקרא לרבוי אתיין דרשינן שפיר מימול ציצין ופריעה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כר"י וכו' התורה דברה כדרכה וכו'.''' אלא לר"י שהוא אומר לשונות כפולין לא דרשינן דדברה תורה כלשון בני אדם:
 
'''{{עוגן1|מנן}} ליה.''' מנא ליה ציצין ופריעה דמעכבין המילה:
 
'''{{עוגן1|למולות}}.''' לשון רבים שני מילות:
 
'''{{עוגן1|שצריך}} להטיף ממנו דם ברית.''' דדלמא ערלה כבוש' היא שהעור דבק בבשר וה"פ דקרא המל מי שהוא כבר נימול ימול שנית:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} לישראל ערל שלא ימול.''' אחרים דה"ק המל מי שהוא בעצמו נימול ימול לאחרים:
 
'''{{עוגן1|ואצ"ל}} עכו"ם ערל.''' שלא ימול אחרים:
 
'''{{עוגן1|כל}} שכיוצא בך.''' שהם נימולים וישראלים הם ימולו אחרים:
 
'''{{עוגן1|וכותי}}.''' אע"פ שהוא נימול:
 
'''{{עוגן1|לשם}} הר גריזים.''' לשם דמות יונה הטמונה להם בראש הר גריזים לשם אותו דמות הם מוהלין:
 
'''{{עוגן1|עד}} שתצא נפשו.''' של המוהל:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הסכנה.''' שלא יעשה כרות שפכה:
 
'''{{עוגן1|בימי}} בן כוזיבא.''' שמשכום עכו"ם באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונצחם ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו:
 
'''{{עוגן1|שצריך}} להטיף וכו'.''' דחיישינן שמא ערלה כבושה היא:
 
'''{{עוגן1|על}} שנתגייר מהול.''' כגון ערבי מהול דליכא שום ספק ערלה:
 
'''{{עוגן1|הלכה}} כדברי תלמיד.''' כרבי שמעון בן אלעזר אף על גב דרבי יהודה רבו פליג עליו בברייתא כדאיתא בבבלי בפרקין אתא עובדא וכו'. מעשה בא לפני רב בתינוק שנולד כשהוא מהול ושאלו מהו למול אותו בשבת:
 
'''{{עוגן1|ומר}}.''' ואמר מהא דתני מפני שהיא ערלה כבושה ולא תני חיישי' שהיא ערלה כבוש' משמע דודאי ערל הוא הלכך מחללין עליו את השבת דמילה ודאי בזמנה דוחה את השבת:
 
'''{{עוגן1|אין}} דוחין עליו את השבת.''' דספק ערל הוא ולפיכך צריך להטיף ממנו דם ברית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אתייליד ליה חד בר כי ממסמים ביה וכו'.''' וה"פ נולד לו בן כשהוא מהול וכשהתחיל למשמש בו להטיף ממנו דם ברית מת תחת ידו:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רבי אבין.''' לא כך היה המעשה אלא שנעשה פצוע דכא מחמת הטפת דם ברית:
 
'''{{עוגן1|ונתענה}}.''' רב אדא עליו כדי שימות כיון שפסול לבא בקהל:
 
'''{{עוגן1|רבנן}} דקסרין אמרין כרות שפכה נעשה.''' מי שנכרת לו הגיד מן העטר' ולמעלה לצד הגוף שוב אינו מוליד:
 
'''{{עוגן1|נתערבו}} מלמטן.''' כגון שטרף יין ושמן מערב שבת ונתערבו מלמטן מהו שיערה עליהן בשבת יין ושמן או לא:
תחילתדףכאן יט/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ומזלפין}} עליו.''' את החמין:
 
'''{{עוגן1|ספק}}.''' כגון ספק בן ח' חדשים דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת ספק בן ט':
 
'''{{עוגן1|רבי}} יהודה מתיר באנדרוגינוס.''' דאיתרבי מקרא כדמפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אנן}} תנינן.''' במתני' מרחיצין את הקטן דמשמע הרחצת כל גופו:
 
'''{{עוגן1|תניי}} דבית ר' תני מרחיצי' את המילה.''' דמשמע דוקא את המילה ולא שאר הגוף:
 
'''{{עוגן1|ע"כ}} את אומר וכו'.''' כלומר תדע דמרחיצין את הקטן תנן מדתני שמואל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ר יוסי כל שעה היה ר' זעירא אומר בשם ר' בא שא"ל תני מתני'.''' כשתחזיר על משנתך תתני במשנתינו מזלפין ע"ג מכה:
 
'''{{עוגן1|אם}} אומר וכו'.''' ואי ס"ד שמרחיצין את המילה תנן אבל לא כל גופו ל"ל למיתני כלל הא מילה נמי מכה היא ומאי איכא בין מכתו של גדול לשל קטן כי היכא דמתירין בשל גדול ה"ה נמי בשל קטן:
 
'''{{עוגן1|בהיותו}} כואב אין כתיב כאן.''' דהוה משמע כאב המילה לחוד:
 
'''{{עוגן1|מפקדים}} לחייתא.''' מצוים למילדות:
 
'''{{עוגן1|כל}} שיקויין.''' כל הרפואו' שאתם עושין לילד הנימול לאחר המילה בחול תעשו לו בשבת:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הסכנה.''' שמניעת חמין סכנה היא לו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מפני הסכנה רבי יוסה בעי אם מפני הסכנה מחמין לו חמין ר"י בר' בון וכו'.''' וכ"ה לעיל פ' כירה וה"פ ר' יוסה פריך אם מפני הסכנה מתירין לו לרחוץ פשיטא דהא אפי' לכתחלה מותר לחמם לו חמין לחולה שיש בו סכנה:
 
'''{{עוגן1|בשם}} רבנן.''' שבבבל דמחמין לו חמין לתינוק ביום השלישי מפני הסכנה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|אלונטית}}.''' בגד שמסתפגין בו:
 
'''{{עוגן1|לא}} יטול וכו'.''' שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בחמין בשבת א"נ דאיירי כשאלונטית עדיין ע"ג מעיו ויש לחוש לסחיטה א"נ משום רפואה דאסור בשבת:
 
'''{{עוגן1|לית}} כאן אלא מותר.''' צריך לשנות בברייתא נוטל אדם עריבה וכו' דאפי' רוחץ בהן בשבת אין כאן איסור כיון דאינו רוחץ בהן כל גופו ולל"ב צ"ל דס"ל לריב"ל דליכא למיחש לסחיטה ולא מיחזי כרפואה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ק דחגיגה:
 
'''{{עוגן1|הכל}} חייבין.''' במצות יראה כל זכורך שצריכין להתראות בעזרה ברגל:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מחש"ו.''' דלאו בני דעה נינהו ופטורין מן המצות:
 
'''{{עוגן1|וטומטום}} ואנדרוגינוס.''' דכתיב זכורך:
 
'''{{עוגן1|מה}} אמר בה ר' יהודה.''' באנדרוגינוס לעניין מצות ראייה כיון דשמעינן ליה דמחללין עליו את השבת א"כ מסתמא דלזכר ודאי משוית ליה מי מחייב במצות ראייה או לא:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' כמו ת"ש:
 
אף הסומא אמתני' דחגיגה קאי ואמר אף הסומא פטור מן הראייה:
 
'''{{עוגן1|ולית}} בר נש וכו'.''' ואין אדם אומר אף אלא א"כ דהוא מודה בדברי הראשון ש"מ דר"י מודה דאנדרוגינוס פטור מן הראייה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מחלפא וכו'.''' קשיא דר"י אדר"י. הכא אמר גבי מילה כל זכר לרבות אנדרוגינוס:
 
'''{{עוגן1|וכה}} וכו'.''' והכא גבי ראייה אומר זכורך למעט אנדרוגינוס:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ר"י ורבנן וכו'.''' ורבנן דרשי ערל דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו' וקשיא זכר ל"ל לכתוב רחמנא ערל לחוד אלא ללמדך עד שיהא כולו זכר לאפוקי אנדרוגינוס ור"י דרש זכר לחוד משמע כולו זכר וערל ל"ל אלא ללמדך דאפי' מקצת ערל חייבין עליו כרת:
תחילתדףכאן יט/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ושכח}} ומל של ערב שבת בשבת חייב.''' וכגון שקדם ומל של שבת בערב שבת דלא ניתנה שבת לדחות שאין לו תינוק שיהא זמנו היום הלכך לא היה טרוד היום במצוה שלא היה מוטל עליו לעשות ולא היה לו לטעות לכך מודה רבי יהושע דחייב:
 
'''{{עוגן1|ורבי}} יהושע פוטר.''' כיון דניתנה שבת לדחות אצל האיש הזה למול את בנו השני שזמנו בשבת פטור גם על זה שלאחר השבת אף על גב שאין בעשייתו מצוה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|דרבי}} מאיר היא.''' מתני' אתיא כרבי מאיר שרבי יוחנן היה שונה במשנה שכח ומל את של ערב שבת בשבת פטור והיינו כרבי מאיר דאמר דבר שעשייתו מצוה פטור וה"נ מצוה קעביד:
 
'''{{עוגן1|ושאין}} בעשייתו מצוה במחלוקת.''' ר"א ור"י כדתני במתני' ה"ג רש"א דבר שאין בעשייתו מצוה חייב ושיש בעשייתו מצוה במחלוקת. וה"פ ר"ש סובר במל של אחר השבת בשבת לד"ה חייב כי פליגי במל של ע"ש בשבת לר"א חייב ולר"י פטור דהא קעביד מצוה:
 
'''{{עוגן1|דברי}} ר"מ.''' דקאמר בפ' אלו דברים השוחט לשם אימורי ציבור פטור:
 
'''{{עוגן1|והוא}} שיהא שה תמים.''' לאפוקי בעל מום דאינו ראוי לקרבן ולא מיקרי טועה וחייב:
 
'''{{עוגן1|דבר}} שאין לו קצבה.''' צריך שיהא הדבר שטועה בו דבר שאין לו קצבה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ודבר שדרכו להתחלף.''' פי' שיכול להתחלף בקרבן שנתחלף בו:
 
'''{{עוגן1|ודבר}} שיש בעשייתו מצוה.''' דאף ששחטן לשם שלמים מ"מ כשרים כדתנן בריש זבחים כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים ודוקא כשיש בו כל הני תלתא הוא דפוטר ר"מ:
 
'''{{עוגן1|מאי}} אית לך וכו'.''' מה נקרא דבר שאין לו קצבה א"נ כיון דבאימורי ציבור קיימין הרי יש להם קצבה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} ירמיה סבר.''' למימר דכל הקרבנו' שדוחין את השבת נקראים דבר שאין לו קצבה שהרי לא כתוב בתורה כמה קרבנות ידחו את השבת:
 
'''{{עוגן1|שאין}} את יכול לעמוד על מניינן.''' והיינו פסח:
 
ה"ג ר' יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות היה אומר יפה לימדני ר' ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן אלא שלא ניתנה התורה קצבה כמה פסחי' וכו'. וכ"ה בפסחים וה"פ כשהגיע למתני' דהיו לפניו שתי תינוקות אמר יפה למדני ר' ירמיה דדבר שאין קצבה היינו שלא נזכר בתורה סכום מניינם דאי ס"ד דדבר שאין לו קצבה היינו דבר שא"א לברר מניינם קשה הרי תינוקות שידענו כמה הם שימול בשבת ואפ"ה פטור:
 
'''{{עוגן1|דברי}} ר"ש.''' לדעת ר"ש דאמר בדבר שיש בעשייתו מצוה מחלוקת:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' דהא דפליגי ר"א ור"י איירי שיש שם חבורה אחת שלא שחטה הפסח וה"ל טרוד בדבר מצוה:
 
'''{{עוגן1|והוא}} ששכח ומל את של ע"ש בשבת.''' וכדפרישית במתני' מלו בשחרית. זהו של שבת מל בשחרית ובין הערבים מל את של אחר השבת מהו מי אמרינן כיון דניתנה שבת לדחות אצלו פטור או דלמא בהאי שעתא לא ניתנה שבת לדחות אצלו שכבר עשה מצותו של זה שניתנה שבת לדחות אצלו:
 
'''{{עוגן1|ר"ז}} אמר דר' ינאי פוטר בזה.''' דהא ניתנה שבת אצל הדין גברא:
 
'''{{עוגן1|ר'}} בא אמר.''' שר' ינאי מחייב כיון שכבר מל של שבת לא מיקרי טרוד:
 
'''{{עוגן1|וליידא}} מילה וכו'.''' לר' בא פריך לאיזה צורך אמר ר' ינאי שקדם ומל של שבת בע"ש הא אפי' קדם ומל של שבת בשבת חייב:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} להודיעך האיך דרכן של תינוקות להתחלף.''' כלומר איך בא לטעות ולמול את של אחר השבת בשבת וקאמר מפני שכבר טעה ומל את של שבת בע"ש וסבר דשל אחר השבת נמי זמנו בשבת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על דעתיה דר"ז ר' ינאי כר' מאיר.''' וה"פ ר' ינאי דמוקי למתני' והוא ששכח ומל של שבת בע"ש אתי' מתני' כר"מ דאמר דפליגי בשכח ומל של אחר השב' בשבת אבל בשכח ומל של ע"ש בשבת חייב וכדתני בבריי' דר' חייא בשם ר"מ ומביאה בבבלי בפרקין:
 
'''{{עוגן1|מה}} דמר ר"ח.''' דבעינן שתהא חבורה אחת שלא שחטה כר"ש דאמר בשכח ומל של אחר השבת בשבת לכ"ע חייב:
 
'''{{עוגן1|ומה}} דאמר ר"י כר"מ.''' כדפרישית:
 
'''{{עוגן1|ומשיבין}} דבר וכו'.''' וכשמתיישבין מאי איכא בין ר"מ לר"ש:
 
'''{{עוגן1|ואשכחון}} דפליגי.''' בהרבה דברים דלר"מ בעינן דבר שיש לו קצבה משא"כ לר"ש ועוד בהרבה דברים:
 
'''{{עוגן1|אילו}} תינוקות ספיקות.''' כלומר מי שהיה לו למול שתי תינוקות:
 
'''{{עוגן1|מה}} את עביד לן.''' למאי מדמינן אותן לדבר שיש לו קצבה או לדבר שאין לו קצבה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אין תעבדינון כדבר שאין לו קצבה אפי' אין שם תינוק אחר למול ואין תעבדינון וכו'.''' וה"פ כדבר שאין לו קצבה אפי' מל של שבת בע"ש פטור ואם כדבר שיש לו קצבה דוקא שיש שם תינוק אחר הוא דפטור דה"ל טרוד ממש אבל בלא"ה חייב:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} איתא חמי.''' בוא וראה:
 
'''{{עוגן1|הקדים}} זמנו פטור.''' אם מל של אחר השבת בשבת פטור ואע"ג דלא קעביד מצוה ואם איחר זמנו ומל של ע"ש בשבת חייב ואע"ג דקעביד מצוה ואר' יהושע פריך:
 
'''{{עוגן1|חילופין}} היא מתני'.''' משנתינו בהיפך שנויה ואיחר זמנו פוטר ר"י וקידם זמנו מחייב וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ועל מה נחלקו על מי שהיה לו וכו' מן קושיא וכו'.''' מכח קושיא זו דקשיא ליה לר' ינאי דמתני' היא בהיפך לכך מוקי לה ר' ינאי בששכח ומל את של שבת בע"ש וכדפרישית במתני' אפי' דבר שאין בעשייתן מצוה. כגון ששחט בעל מום הואיל וטועה בו וסובר שעושה מצוה פטור:
 
'''{{עוגן1|פירש}}.''' ואינו עוסק עוד במילה:
 
'''{{עוגן1|ציצין}}.''' שיורי ערלה:
 
'''{{עוגן1|המעכבין}} את המילה.''' דהיינו בשר החופה את רוב העטרה:
 
'''{{עוגן1|ציצין}} שאין מעכבין את המילה.''' בשר שהוא למטה במיעוט העטרה ועטרה היינו שורה גבוה המקפת בגיד סביב שממנה הגיד משפע ויורד לצד הקרקע ומשפע ויורד לצד הגוף:
 
'''{{עוגן1|היידין}} ר"י.''' כלומר הי ר"י:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בפ' לולב הגזול:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהוציאו ברשות.''' אע"ג כיון דאגבהה נפיק ביה ותו לא קעביד מצוה כיון שיש קצת מצוה בנטילתו שיהיה הלולב בידו בכל מקום שהולך כמנהג אנשי ירושלים הלכך פטור אף על הוצאתו שהוא גמר מצוותו א"נ לפי שהוא סבור דמצוותו בכך שיהיה תמיד בידו פטור והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|אף}} בסכין וכו'.''' מיבעיא ליה א"כ הדין בסכין של מילה שהוציאו בידו לאחר שעשה מצוותו משום חבוב מצוה אם הוא פטור וכן במצה שהוציא יותר ממצוותו או לאחר שאכל כשיעור אם הוא פטור לר' יוסי או לא:
 
ה"ג ואף במצה כן וכ"ה בפסחים:
תחילתדףכאן יט/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נולד}} בין השמשות נימול לט'.''' שהרי יום שמיני של מחר הוא נימול ושמא בה"ש יום הוא ונימול לט':
 
'''{{עוגן1|נולד}} בה"ש של ע"ש.''' אי אפשר למולו בשבת הבאה דשמא ט' הוא וה"ל מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי:
 
'''{{עוגן1|חל}} י"ט אחר השבת.''' אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו ונימול לי"א:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|היך}} עבידא.''' היכי דמי:
 
'''{{עוגן1|ילדה}}.''' השפתה ואח"כ נתגיירה נימול מיד שזהו מקנת כסף שנימול מיד:
 
'''{{עוגן1|נימול}} לשמונה.''' שזהו יליד בית שנימול לשמונה:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' נולד בין השמשות יהא נימול בין השמשות. דממ"נ אם בין השמשות שנולד בו יום שפיר נימול בשבת ואם בין השמשות לילה אף זה שנימול בו לילה הוא וה"ל חול ושרי:
 
א"ל אלו הוינן וכו' אלו היינו נכנסים בפתח א' אני ואתה וכי אפשר לצמצם שנלך יחד שלא יקדים א' מהן חבירו ה"ה ה"נ דתחלת שקיעה יממא הוא וסופו ליליא:
 
'''{{עוגן1|אחזתו}} חמה.''' חולי המחמם כל הגוף:
 
'''{{עוגן1|ממתינין}} לו.''' מלמולו שלשים יום מפני שסכנה היא לו שימות ע"י המילה:
 
'''{{עוגן1|מחלבה}} של תרומה.''' מחלב העשוי מחיטי תרומה מי אמרינן ערלה שלא בזמנה כי האי שלא הגיע זמנה למול הוה ערלה או לא:
 
'''{{עוגן1|הערל}} וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה.''' האי ערל בשמתו אחיו מחמת מילה דאנוס הוא ואפ"ה אסור ה"ה באחזתו חמה שאינו אוכל בתוך שלשים יום:
 
'''{{עוגן1|אין}} ערלה אלא משמיני והלאה.''' כלומר אף על גב דאמרינן דבתוך שלשים יום אינו אוכל בתרומה קודם שמיני מותר לסוכו בתרומה דלאו ערל הוא ושמעינן נמי כל שעבר יום שמיני אף על פי שהעיכוב הוא מחמת אונס הוה ערלה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|לילי}} שמיני מה את עביד ליה.''' אם הוא כערל שהגיע זמנו או כיון דלילה לאו זמן מילה היא דכתיב ביום לאו ערל הוא:
 
'''{{עוגן1|לילי}} שמיני נכנס ולד בהמה לדיר להתעשר.''' ותנן בבכורות פרק מעשר בהמה מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר ש"מ דלילה אינה מחוסר זמן אף על גב דאינה ראויה להקרבה ה"ה ה"נ גבי מילה ערל הוא ואסור בתרומה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי דבליל שמיני אסור בתרומה:
תחילתדףכאן יט/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ציצין}}.''' רצועות של בשר שנשארו מן הערלה:
 
'''{{עוגן1|עטרה}}.''' היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפעת ויורד לראשו:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} אוכל בתרומה.''' אם הוא כהן דערל אסור בתרומה:
 
'''{{עוגן1|ואם}} היה בעל בשר.''' שהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שניטלה ערלה כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד:
 
'''{{עוגן1|מתקנו}}.''' ומשפע באיזמל מאותו עובי:
 
'''{{עוגן1|מפני}} מראית העין.''' שלא יהא נראה כערל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בחופה}} רוב גובהה של עטרה.''' לא תימא רוב עטרה דתני במתניתין רוב הקיפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד מעכב:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} רבי יוסי בן חנינא אומר רוב גגה של עטרה.''' וכ"ה ביבמות וה"פ ריב"ח מיקל מדר' אבינא ואינו מצריך גילוי כל העטרה:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שמתקשה.''' האבר רואין אם חופה שמחמת הקישוי מתפשט בשרו ואם נראה מהול א"צ למולו שנית:
 
'''{{עוגן1|וענוש}} כרת.''' אם לא פרע את המילה ל"א ענוש כרת על שחילל את השבת שלא עשה מצוה בחבורתו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בשאין ביום כדי למרק.''' שאין שהות ביום השבת לגמור לעשות גם הפריעה אז חייב כרת על החבור' אבל אם יש שהות ביום כדי לגמור ולעשות הפריעה פורע ואינו חושש ופטור מכרת ואדרבא קיים מצות מילה כל שעה שהוא עוסק במילה. ולא סילק את ידיו אם ראה שנשתיירו בה ציצין בין המעכבין המילה כגון אלו שחופין את רוב העטרה בין אלו שאין מעכבין חוזר וחותך דכולא חדא מילתא היא והרי ניתנה שבת לדחות אצלה:
 
'''{{עוגן1|פירש}}.''' שסילק ידיו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על ציצין המעכבין.''' שהן במילה עצמה:
 
'''{{עוגן1|היידין}} ר"י.''' הי ר"י דמתיר אפי' פירש דסובר דגמר מצוה לעולם מותרת בשבת:
 
'''{{עוגן1|האי}} דתנינן תמן.''' בפ"ג דסוכה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהוציאו ברשות.''' אע"ג שכבר יצא מ"מ כיון שהוא גמר מצוה פטור כיון דאית בי' קצת מצוה לחבב שיהיה הלולב בידו תמיד ה"ה בכל גמר מצוה פטור:
 
'''{{עוגן1|אף}} בסכין וכו'.''' מיבעיא ליה אם אף בסכין של מילה שהחזירו לאחר המילה אם הוא פטור לר"י או לא:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דלר"י כל גמר מצוה פטור עליה דה"ל כעוסק במצוה עצמה:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק רבי אליעזר'''</big>}}
תחילתדףכאן כ/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תולין}} את המשמרת.''' שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעוגל ונעשית כאהל על חלל הכלי ואף על גב דעביד אהלא ביום טוב שרי דר' אליעזר סבירא לי' דמכשירי אוכל נפש אף על פי שאפשר לעשותן מערב יום טוב דוחין י"ט אבל בשבת אין תולין לכתחלה אבל אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים ומסננין דאין דרך בורר בכך:
 
'''{{עוגן1|וחכמים}} אומרים אין תולין המשמרת ביום טוב.''' דסבירא לי' דמכשירי אוכל נפש אין דוחין יו"ט:
 
'''{{עוגן1|ואין}} נותנין לתלוייה בשבת.''' דדרך בורר בכך:
 
'''{{עוגן1|אבל}} נותנין לתלוייה ביום טוב.''' כשאר אוכל נפש שהוא מותר ביו"ט:
 
גמ' ה"ג לא נחלקו ר"א וחכמים שאין נוטין אהלים בתחילה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וכא וכו'.''' והכא במתני' דתנן תולין וכו' והיינו בתחילה ולא בתוספת ואפ"ה מתיר ר"א:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש למשנתינו במשמרת חדשה עסקינן דבתלייה זו מכשירה לכלי:
 
ופריך כ"ש דקשיא דר"א דמתני' אדר"א דברייתא:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם תמן.''' במתניתין שמכשירה לכלי מתיר כ"ש בברייתא שכבר היא כלי דשרי:
 
'''{{עוגן1|אתיא}} דר"א כר"י.''' הלכך הכא שרי דמכשירי אוכל נפש הוא וכדפרישית במתניתי':
 
'''{{עוגן1|כדברי}} המכשיר.''' כלומר כדברי המתיר לעשות אהל עראי ביום טוב:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} מלמעלן.''' שיהא דבר פרוס מלמעלה מערב יום טוב א"נ שיהא פרוס מלמטה ובי"ט יפרסנה מלמעלה:
 
'''{{עוגן1|ריבעה}}.''' מטה שיושבין ושוכבין עליה כך פי' בגליון ול"נ שהוא חתיכת ארז כמו רביע של ארז שבפ"ג דמדות שהן לוחות של עץ:
 
'''{{עוגן1|והוון}} פרסין קליעין.''' והיו פורשיין קלעים מע"ש כרוחב ד' אמות ולמחר היו פורשין כל הקלעים:
 
'''{{עוגן1|סברון}} מימר.''' סברוה שעשו כן מדעת ר"י בן פזי:
 
'''{{עוגן1|בדקו}} ומצאו.''' שר"י ב"פ לא התיר להן אלא אם כן פרסו רובו מערב שבת אז מותר לפרוס כולו בשבת:
 
'''{{עוגן1|אינו}} אלא כפורסן ומקפלן בשבת.''' שאין בזה בניין ואינו אסור אלא מדרבנן:
 
'''{{עוגן1|ההן}} כילה.''' האי פרוכת שעל ארון הקדש מהו למפרסה בשבת:
 
'''{{עוגן1|המשמר}}.''' שנותן שמרים לתלויה וסיננן חייב משום בורר דהאי נמי בורר היין מתוך השמרים:
 
'''{{עוגן1|לא}} מסתברא אלא משום מרקד.''' חייב המשמר:
 
'''{{עוגן1|בקדמיתא}}.''' בתחילה היינו אומרים שפיר קאר"ז דחייב משום מרקד:
 
אף המשמר וכו' משא"כ בורר הפסולת מלמטה:
 
'''{{עוגן1|שהותר}} מכלל ברירה.''' יום טוב הותר מכלל שבת במלאכת ברירה שמותר לברור ביום טוב כדתנן בפ"ק דביצה וכן בשימור הקילו ביום טוב כדמפרש בסמוך אבל בהרקדה לא מצינו שהותרה ביו"ט מעולם:
 
'''{{עוגן1|אין}} שונין את הקמח.''' אם רקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה לנפותו אסור:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מרקדין לאחורי הנפה.''' דה"ל שינוי:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר.''' ואי ס"ד דמשמר חייב משום מרקד וכר' זעירא יהא אסור לשמר בי"ט כי היכא דאסרו הרקדה:
 
'''{{עוגן1|ודלא}} כרבי יודה.''' הא דאמר אין שונין ביום טוב דלא כר"י דלר"י אפי' מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב מותר לעשותן ביום טוב כ"ש הרקדה:
 
'''{{עוגן1|בעיי}} דא מילתא.''' הא מיבעיא לן מהו שיהא מותר לשנות הקמח אחורי הנפה לרבנן דפליגי אר"י דעד כאן לא שמעינן מהך ברייתא אלא דהרקדה שריא לאחורי הנפה אבל מיבעיא לן אם מותר לשנות ע"י שינוי כיון שאין בו צורך כ"כ:
תחילתדףכאן כ/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נותנין}} מים.''' בשבת ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבע"י כדי שיצולו שיהיו צלולין לזוב את היין מפני הקמחים שקורין קנ"ס:
 
'''{{עוגן1|בסודרין}} ובכפיפה מצרית.''' העשויה מצורי דקל כפיפה סל דכל כה"ג הוה שינוי כיון שאינו מסננן במשמרת ומיירי ביין עכור ומיהו משתתי הכי דאי ביין צלול אפי' במשמרת שרי ואי ביין עכור דלא משתתי אפי' בסודרין אסור דמכל מקום בורר הוי:
 
'''{{עוגן1|ונותנין}} ביצה במסננת.''' שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת הפסולת והחלמון שלה נוטף ומסננן עמה והוי לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ושרי לפי שאין עושין אותה אלא לגוון למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מתוך האוכל:
 
'''{{עוגן1|יינומלין}}.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שלא}} יעש' כמין תיק.''' מן הסודר בפי כלי כעובדא דחול א"נ אתי לידי סחיטה:
 
'''{{עוגן1|בעייא}} דא מילתא.''' מיבעיא לן דבר זה מהו שיהא כופה את הסודר והתיק נעשית מאיליה:
 
'''{{עוגן1|מטה}} אותה על צידה.''' ואם נעשית תיק מאליה אינו חושש רק שלא יעשה כמו שעושה בחול:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' כן היא מתני' מפרדין ביצה. מפרידין החלמון מן החלבון לפי שאינו אלא למראה בעלמא דהא תרווייהו אוכל וכדפירשתי במתני' גוש של חרדל. כגון שלשו מע"ש ונעשה גוש:
 
ממעך ביין או במים:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא בכלי.''' שכן דרכו לעשות בחול. והלא להכלבים אין עושין כן. למעך ביד הלכך אין להתיר אלא ביד אבל בכלי לא דהוה כעובדא דחול:
 
'''{{עוגן1|יין}} וכו'.''' זהו יינומלין:
תחילתדףכאן כ/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חילתית}}.''' מין פרי ששורין אותו בפושרין ושותין אותו במים לרפואה ואין שורין אותו בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:
 
'''{{עוגן1|אבל}} נותן.''' החלתית לתוך החומץ. ומטבל בו מאכלו:
 
ואין שורין את הכרשינים מציף עליהם מים בכלי לברור פסולת:
 
ולא שפין אותו ביד להסיר פסולתן:
 
'''{{עוגן1|אבל}} נותן הוא לתוך הכברה.''' ואף על גב שפסולתן כופל דרך נקב הכברה ונמצא מתברר מאיליו:
 
'''{{עוגן1|תבן}}.''' הוא מזנב השבלים:
 
'''{{עוגן1|מוץ}}.''' הוא מזקן השיבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה:
 
'''{{עוגן1|וכוברין}} אותו בכברה.''' כדי שיפול המוץ:
 
'''{{עוגן1|אבל}} נוטל בכברה ליתן לתוך האבוס.''' ואף על פי שהמוץ נופל מאיליו כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אבל}} נותנה לפניו לתוך החומץ.''' מה שהוא צריך לאכול מיד מותר ליתן לתוך החומץ אבל לשרות בחומץ ולהניח ודאי אסור:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על חנם יגענו.''' דבאמת בצונן שרי ל"א ר' ינאי הוא דקאמר לר' יוחנן בלשון בתמיה וכי בחנם יגענו בתורה דעל ידי יגיעה בתורה תדע לפרש משנתינו דיחידאה היא והילכתא דאפילו בצונן אסור ופי' זה נראה עיקר שמסכים לבבלי:
 
'''{{עוגן1|מתקל}} זוזא.''' משקל זוז:
 
'''{{עוגן1|מסתכן}}.''' קרוב למות ועורו מתפשטת מעליו:
 
'''{{עוגן1|ופרש}} לנהרא.''' וקפץ לתוך הנהר לקרר עצמו מרוב חמימות שנתחמם מאכילת החילתית:
 
'''{{עוגן1|משום}} בורר.''' שהוא בורר המאכל מתוך הפסולת וכדפירשתי במתני' גורפין מלפני הפטם. שור שמפטמין אותו גורפין אבוס מלפניו בשבת לתת בתוכו התבן והשעורי' שלא יתערב בהן עפרורי' ויקוץ במאכלו:
תחילתדףכאן כ/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ומסלקין}}.''' תבן לצדדין כשהוא רב שלא ידרסנו ברעי:
 
'''{{עוגן1|וחכמים}} אוסרין.''' בתרווייהו:
 
'''{{עוגן1|ונוטלין}} מלפני בהמה זו.''' שעורין ותבן:
 
'''{{עוגן1|ונותנין}} לפני זו.''' ול"א טלטול דלא חזי הוא שאין הבהמה קצה במאכל הניטל מלפני חברתה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מפני}} מה.''' אוסרין חכמי':
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שהפטם.''' שור פטם אפילו מותר הרעי אוכל ואינו קץ בו ולמה יסלקנו או יגרפנו בחנם:
 
'''{{עוגן1|בעיא}} דא מילתא.''' מיבעיא להו לבני הישיבה דבר זה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולאו מתניתא וכו'.''' ומשני מתני' דמתיר היינו ליטול מלפני שור זה ולתת לפני שור אחר:
 
'''{{עוגן1|צריכא}} ליה.''' כי קמיבעי ליה:
 
'''{{עוגן1|מין}} בשאינו מינו.''' מהו ליטול מלפני שור וליתן לפני חמור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ונותן לפני פרה.''' שהחמור אינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני פרה:
 
'''{{עוגן1|שפיה}} רע.''' חמור דלא דייק ואוכל קוצים וברקנים:
 
'''{{עוגן1|שפיה}} יפה.''' פרה דדייקת ואוכלת ושתי ברייתות הן ל"א רישא פי' לסיפא ודוחק:
תחילתדףכאן כ/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הקט}} שעל המטה.''' וסתמא להסקה קאי ומוקצה הוא ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:
 
'''{{עוגן1|ולא}} ינענע בידו.''' דמוקצה הוא:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מנענע בגופו.''' בכתיפיו דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול:
 
'''{{עוגן1|או}} שהיה עליו כר או סדין.''' דגלי דעתיה דאקניה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:
 
'''{{עוגן1|מכבש}}.''' פרע"ס בלע"ז שני לוחין ארוכים וכבדים וסודרין הבגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים ע"י יתידות שיש ב' עמודים מנוקבי' קבועי' בד' פיאות של התחתונה ועליונה מנוקבת בד' זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:
 
'''{{עוגן1|מתירין}}.''' את המכבש נוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא כובשין.''' דהיינו צורך חול:
 
'''{{עוגן1|ושל}} כובסין לא יגע בו.''' מפני שהיא עשויה לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כגופו}} הוא.''' כאלו הוא מלבושו של אדם שמותר לנענע:
 
'''{{עוגן1|דרך}} אצילי ידיו.''' כלומר ע"י שינוי:
 
'''{{עוגן1|קרוח}} קריחה.''' ר' ינאי מקלל למאן דמיקל לנענע דרך אצילי ידיו ואמר שיהא קרחה בביתו:
 
'''{{עוגן1|קפוח}} קפיחה.''' שיהיו בניו ומעשה ידיו כרותים:
 
'''{{עוגן1|ישפוך}} צנינים.''' שפוך עליהם קוצים וברקנים:
 
'''{{עוגן1|על}} מאן.''' דסר מדין זה יפול ביתו על מאן דעביד הכי:
 
'''{{עוגן1|הדין}} דין לעני.''' כלומר שמקללין אותו אבל לעשיר קונסין אותו ומחמירין עליו:
 
'''{{עוגן1|בחותמות}} שבקרקע.''' דלתי פתחי בורות ומערות הסגורות בקשרי חבלים:
 
'''{{עוגן1|שמפקפקין}}.''' מנענען:
 
'''{{עוגן1|ומפקיעין}}.''' החבל לסתור עבותו וגדילתו דבחותמות הקשורים אין בסתירתן איסור דאורייתא:
 
ה"ג וחותכין בי"ט ובשבת וכו':
 
'''{{עוגן1|ובכלים}}.''' כגון תיבה הנעולה ע"י חבל אפי' בשבת מותר להפקיע ולפקפק ולחתוך דאין סתירה בכלים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואצ"ל בי"ט.''' וקשיא למה אסרו מכבש במתניתין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הדא אמרה.''' זאת אומרת מכבש עשו אותה כקרקע לכך אין כובשין דלא הוה ככלים:
 
'''{{עוגן1|ומתניתין}} אמרה כן.''' כלומר מתניתין נמי דייקא:
 
'''{{עוגן1|של}} כובסין לא יגע בו.''' ועל כרחך לומר הטעם מפני שהוא כקרקע דליכא למימר הטעם מפני שהוא צורך חול כדפרישית במתני' במכבש של בעלי בתים דלמה אסרו הפתיחה אף על גב דדמי לסתירה הא אין סתירה בכלים אלא ודאי שעשאוהו כקרקע:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק תולין'''</big>}}

גרסה אחרונה מ־15:28, 27 ביוני 2024

ניסוי נוסף

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=486944"