שו"ת הרא"ש/מט/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (תיקון תצוגה) |
מ (←top: סדר בתבניות הניווט) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}} '''שו"ת הרא"ש כלל מט - סימן א'''</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל מט - סימן א'''</noinclude> | ||
'''מי''' שנולד לו בן בכור חייב לפדותו בחמש סלעין כסף לאחר שיהא בן שלשים יום דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה ומשהוא בן שלשים פודהו מיד ולא יאחר מצותו כמו שאמרו חכמים (מכילתא) ושמרתם את המצות קרי ביה מצות אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה וכן אם יש לו כמה נשים חייב לפדות כל פטר רחם שלהם דבפטר רחם תלה רחמנא מת הבן אחר שלשים יום חייב האב לתת ה' סלעין לכהן מת תוך שלשים יום אין נותן לו כלום וחמש סלעין הן שתי אוקיות וחצי כסף למשקל ישר שבקולוניא לפרש"י במסכת בכורות (נ’) ובפרשת ואלה המשפטים ולדברי הגאונים הוא משקל אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף ומביא בנו אצל הכהן וחמש סלעים עמו ומצאתי תיקון הגאונים וז"ל ותיקון גאונים לסדורי מנהגא דפדיונא וברכתא דיליה הכי מייתי ליה אבוה קמיה כהנא ומידע ליה לכהנא דבכור פטר רחם הוא ולשייליה כהנא מאי בעית טפי ברך בוכרך דין או חמש סלעים דמחייבת למפרקיה בהו ומהדר ליה ברי בוכרא בעינא טפי והי לך חמש סלעים בפירקוניה ובהדי דיהיב בידיה מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון הבן ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וכו' והדר מזגי לכהנא כסא דחמרא ומייתי אסא ומברך בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק רמ"ח איברים שבו ונפח בו נשמה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סיככו כדכתיב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני וזימן לו מאכל ומשתה וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו במעי אמו כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי אביו אומר זה בני בכורי ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני חמש סלעים נתחייבנו ליתן לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה השקל ונאמר אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו האל לתלמוד תורה ומעשים טובים ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל לפדיון ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ולאמו וכי פריק איהו נפשיה מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון בכור ובאשכנז וצרפת לא נהגו לברך הכהן ברכה זו ולא מצינן שמברכין ברכה שלא הוזכרה במשנה או תוספתא או גמרא כי אחרי סדור רב אשי ורבינא לא נתחדשה ברכה ועוד למה יברך הכהן אין עושה שום מצוה אלא מקבל מתנות כהונה ותחלת הברכה קשה לי אשר קדש עובר במעי אמו אי קדושת בכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא ואף בכור בהמה שקרב לגבי המזבח אין קדושתו אלא עד שיצא לאויר העולם ורבי יצחק נסתפק אם מת הבן אם האב מברך שהחיינו כיון שמזכיר צערו או שמא מברך מכל מקום שזכה לקיים המצוה ולאחר שקבל הכהן חמש סלעים בכסף או שוה כסף מיד אבי הבן אם ירצה הכהן יחזירנו לו כדאמרינן וכך היה מנהגו של ר' טרפון שנוטל ומחזיר אבל אבי הבן צריך לכוין לתת מתנה גמורה כדאמרינן פרק יש בכור (נ"א) רבי חנינא הוה רגיל דשקיל ומהדר חזייה לההוא גברא דהוה אזיל ואתי קמיה אמר ליה לאו גמרת ויהבת מדעם ביש עבדת הילך ואין בנך פדוי ומיהו אם נתן לכהן חמש סלעין על מנת להחזיר בנו פדוי כדאיתא פ"ק דקדושין (ו') אבל אין ראוי לכהן שיעשה זה שנראה כמשחית ברית הלוי והכהנים והלוים פטורין מפדיון הבן ולא עוד אלא אפילו כהנת ולויה הנשואה לישראל פטר רחם שלהן פטור דבפטר רחם תלה רחמנא וכן לויה דאיעברה מגוי בנה פטור מחמש סלעין אבל כהנת שנתעברה מגוי הבן חייב לפדות את עצמו כיון שנבעלה לגוי נתחללה מקדושתה והוי לה זרה וכהן שמת והניח בן חלל תוך שלשים יום חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו ולאחר שלשים יום אין הבן חייב לפדות את עצמו שכבר זכה האב בפדיון. | '''מי''' שנולד לו בן בכור חייב לפדותו בחמש סלעין כסף לאחר שיהא בן שלשים יום דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה ומשהוא בן שלשים פודהו מיד ולא יאחר מצותו כמו שאמרו חכמים (מכילתא) ושמרתם את המצות קרי ביה מצות אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה וכן אם יש לו כמה נשים חייב לפדות כל פטר רחם שלהם דבפטר רחם תלה רחמנא מת הבן אחר שלשים יום חייב האב לתת ה' סלעין לכהן מת תוך שלשים יום אין נותן לו כלום וחמש סלעין הן שתי אוקיות וחצי כסף למשקל ישר שבקולוניא לפרש"י במסכת בכורות (נ’) ובפרשת ואלה המשפטים ולדברי הגאונים הוא משקל אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף ומביא בנו אצל הכהן וחמש סלעים עמו ומצאתי תיקון הגאונים וז"ל ותיקון גאונים לסדורי מנהגא דפדיונא וברכתא דיליה הכי מייתי ליה אבוה קמיה כהנא ומידע ליה לכהנא דבכור פטר רחם הוא ולשייליה כהנא מאי בעית טפי ברך בוכרך דין או חמש סלעים דמחייבת למפרקיה בהו ומהדר ליה ברי בוכרא בעינא טפי והי לך חמש סלעים בפירקוניה ובהדי דיהיב בידיה מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון הבן ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וכו' והדר מזגי לכהנא כסא דחמרא ומייתי אסא ומברך בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק רמ"ח איברים שבו ונפח בו נשמה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סיככו כדכתיב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני וזימן לו מאכל ומשתה וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו במעי אמו כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי אביו אומר זה בני בכורי ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני חמש סלעים נתחייבנו ליתן לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה השקל ונאמר אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו האל לתלמוד תורה ומעשים טובים ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל לפדיון ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ולאמו וכי פריק איהו נפשיה מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון בכור ובאשכנז וצרפת לא נהגו לברך הכהן ברכה זו ולא מצינן שמברכין ברכה שלא הוזכרה במשנה או תוספתא או גמרא כי אחרי סדור רב אשי ורבינא לא נתחדשה ברכה ועוד למה יברך הכהן אין עושה שום מצוה אלא מקבל מתנות כהונה ותחלת הברכה קשה לי אשר קדש עובר במעי אמו אי קדושת בכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא ואף בכור בהמה שקרב לגבי המזבח אין קדושתו אלא עד שיצא לאויר העולם ורבי יצחק נסתפק אם מת הבן אם האב מברך שהחיינו כיון שמזכיר צערו או שמא מברך מכל מקום שזכה לקיים המצוה ולאחר שקבל הכהן חמש סלעים בכסף או שוה כסף מיד אבי הבן אם ירצה הכהן יחזירנו לו כדאמרינן וכך היה מנהגו של ר' טרפון שנוטל ומחזיר אבל אבי הבן צריך לכוין לתת מתנה גמורה כדאמרינן פרק יש בכור (נ"א) רבי חנינא הוה רגיל דשקיל ומהדר חזייה לההוא גברא דהוה אזיל ואתי קמיה אמר ליה לאו גמרת ויהבת מדעם ביש עבדת הילך ואין בנך פדוי ומיהו אם נתן לכהן חמש סלעין על מנת להחזיר בנו פדוי כדאיתא פ"ק דקדושין (ו') אבל אין ראוי לכהן שיעשה זה שנראה כמשחית ברית הלוי והכהנים והלוים פטורין מפדיון הבן ולא עוד אלא אפילו כהנת ולויה הנשואה לישראל פטר רחם שלהן פטור דבפטר רחם תלה רחמנא וכן לויה דאיעברה מגוי בנה פטור מחמש סלעין אבל כהנת שנתעברה מגוי הבן חייב לפדות את עצמו כיון שנבעלה לגוי נתחללה מקדושתה והוי לה זרה וכהן שמת והניח בן חלל תוך שלשים יום חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו ולאחר שלשים יום אין הבן חייב לפדות את עצמו שכבר זכה האב בפדיון. | ||
<noinclude> | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}[[קטגוריה:פדיון הבן]]</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־23:22, 27 בפברואר 2021
שו"ת הרא"ש 
מט א
|
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת הרא"ש כלל מט - סימן א
מי שנולד לו בן בכור חייב לפדותו בחמש סלעין כסף לאחר שיהא בן שלשים יום דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה ומשהוא בן שלשים פודהו מיד ולא יאחר מצותו כמו שאמרו חכמים (מכילתא) ושמרתם את המצות קרי ביה מצות אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה וכן אם יש לו כמה נשים חייב לפדות כל פטר רחם שלהם דבפטר רחם תלה רחמנא מת הבן אחר שלשים יום חייב האב לתת ה' סלעין לכהן מת תוך שלשים יום אין נותן לו כלום וחמש סלעין הן שתי אוקיות וחצי כסף למשקל ישר שבקולוניא לפרש"י במסכת בכורות (נ’) ובפרשת ואלה המשפטים ולדברי הגאונים הוא משקל אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף ומביא בנו אצל הכהן וחמש סלעים עמו ומצאתי תיקון הגאונים וז"ל ותיקון גאונים לסדורי מנהגא דפדיונא וברכתא דיליה הכי מייתי ליה אבוה קמיה כהנא ומידע ליה לכהנא דבכור פטר רחם הוא ולשייליה כהנא מאי בעית טפי ברך בוכרך דין או חמש סלעים דמחייבת למפרקיה בהו ומהדר ליה ברי בוכרא בעינא טפי והי לך חמש סלעים בפירקוניה ובהדי דיהיב בידיה מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון הבן ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וכו' והדר מזגי לכהנא כסא דחמרא ומייתי אסא ומברך בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק רמ"ח איברים שבו ונפח בו נשמה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סיככו כדכתיב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני וזימן לו מאכל ומשתה וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו במעי אמו כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי אביו אומר זה בני בכורי ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני חמש סלעים נתחייבנו ליתן לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה השקל ונאמר אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו האל לתלמוד תורה ומעשים טובים ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל לפדיון ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ולאמו וכי פריק איהו נפשיה מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון בכור ובאשכנז וצרפת לא נהגו לברך הכהן ברכה זו ולא מצינן שמברכין ברכה שלא הוזכרה במשנה או תוספתא או גמרא כי אחרי סדור רב אשי ורבינא לא נתחדשה ברכה ועוד למה יברך הכהן אין עושה שום מצוה אלא מקבל מתנות כהונה ותחלת הברכה קשה לי אשר קדש עובר במעי אמו אי קדושת בכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא ואף בכור בהמה שקרב לגבי המזבח אין קדושתו אלא עד שיצא לאויר העולם ורבי יצחק נסתפק אם מת הבן אם האב מברך שהחיינו כיון שמזכיר צערו או שמא מברך מכל מקום שזכה לקיים המצוה ולאחר שקבל הכהן חמש סלעים בכסף או שוה כסף מיד אבי הבן אם ירצה הכהן יחזירנו לו כדאמרינן וכך היה מנהגו של ר' טרפון שנוטל ומחזיר אבל אבי הבן צריך לכוין לתת מתנה גמורה כדאמרינן פרק יש בכור (נ"א) רבי חנינא הוה רגיל דשקיל ומהדר חזייה לההוא גברא דהוה אזיל ואתי קמיה אמר ליה לאו גמרת ויהבת מדעם ביש עבדת הילך ואין בנך פדוי ומיהו אם נתן לכהן חמש סלעין על מנת להחזיר בנו פדוי כדאיתא פ"ק דקדושין (ו') אבל אין ראוי לכהן שיעשה זה שנראה כמשחית ברית הלוי והכהנים והלוים פטורין מפדיון הבן ולא עוד אלא אפילו כהנת ולויה הנשואה לישראל פטר רחם שלהן פטור דבפטר רחם תלה רחמנא וכן לויה דאיעברה מגוי בנה פטור מחמש סלעין אבל כהנת שנתעברה מגוי הבן חייב לפדות את עצמו כיון שנבעלה לגוי נתחללה מקדושתה והוי לה זרה וכהן שמת והניח בן חלל תוך שלשים יום חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו ולאחר שלשים יום אין הבן חייב לפדות את עצמו שכבר זכה האב בפדיון.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |