שו"ת הרא"ש/מט/ב
שו"ת הרא"ש 
מט ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת הרא"ש כלל מט - סימן ב
וכן בכור בהמה טהורה נוהג בזמן הזה וצריך הישראל ליטפל בו בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואחר כך נותנו לכהן והכהן שומרו בביתו ומגדלו עד שיפול בו מום והכהן צריך לקבלו ואין רשאי לסרב משום דהוי כמבזה מתנות כהונה ואין מודה בהו ואסור להכניסו לכיפה עד שימות ולא מבעיא ישראל דאסור שצריך לקיים מצות נתינה ולהמתין עד שיזדמן לו כהן שיתנהו לו ואפי' יותר משלשים יום לדקה וחמישים לגסה והא דתנן עד מתי חייב ליטפל בו היינו אפי' בא כהן לקבלו תוך זמן זה כדקתני התם משום כהן המסייע בבית הגרנות ומצילו מטיפולו כדי שיתנהו לו אלא אפילו קבלו כהן לא שרי ליה להכניסו לכיפה דלא אישתמט בשום דוכתא גבי בכור כדאמרינן גבי הקדש אין מקדישין בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תעקר איזהו עיקור נועל דלת בפניה ומתה מאליה וכן תנן בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל"ה) מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל אלמא שהיו רגילים להמתין עד שיפול בו מום אף על פי שיש בו טורח בטיפולו ואסור בגיזה ועבודה ויבא לידי תקלה ויש ליתן טעם למה חלקו בין בכור בזמן הזה למקדיש בזמן הזה משום דבכור שרי בנפילת מום בלא פדיון איכא הפסד קדשים אם כונסו לכיפה אבל מקדיש דאפילו אם נפל בו מום לא שרי בלא פדיון וכדפריק ליה מיבעי ליה להשליך הדמים לאבוד אם כונסו לכיפה אין כאן הפסד קדשים ואסור לגרום בו מום כדתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה מנין שלא יגרום לו ע"י דבר אחר שלא יביא בצק או דבלה ויניח באזנו כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום ואם הטיל בו גוי מום אם לדעת ישראל אסור ואם לאו מותר כדתנן (בכורות ה ג) מעשה בזכר של רחלים ושערו מדולדל ראהו קסדור אחד ואמר מה טיבו של זה ואמרו לו בכור הוא ואין נשחט אלא במום נטל פגיון אחד וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו ראה שהתירוהו הלך וצרם אזני בכורות אחרים ובא מעשה לפני חכמים ואסרו זה הכלל כל שלדעתו אסור שלא לדעתו מותר ולכשיולד בו מום יביאנו אצל חכם לראות אם הוא מום קבוע לישחט עליו והחכם ישאל איך נפל בו המום וצריך הכהן להביא עדות שמום זה נפל מעצמו כי נחשדו כהנים להטיל מום בבכור ואפילו בנו ובתו נאמנין להעיד שמעצמו נפל המום אבל לא אשתו דאשתו כגופו ועד מפי עד כשר והאידנא שאין חכם מומחה צריך ג' להתיר בכור ואין מתירין אלא במום מובהק אבל לא בדוקין שבעין וכיוצא בהן שאין בקיאין האידנא ואם ימצא טרפה יקבר העור והבשר ואם הוא כשר יכול להאכילו אף לגוי ומצוה להפקיע קדושת בכור קודם שיצא לאויר העולם שלא יבא להכשל בו בגיזה ועבודה והא דאמרינן בפרק בתרא דבכורות (נ"ג) דמעשר בהמה בטלו בזמן הזה משום תקלה ופריך אי הכי בכור נמי בכור בדידן תליא מילתא מרחם קדוש הכי קאמרינן ליקנינהו לאודניהו לגוי דלא ליקדש מעיקרא אפשר כדרב יהודה דאמר רב יהודה מותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ובהכי עדיף טפי דלא מפקיע מקדושת בכורה לגמרי והאידנא דלא בקיאינן למעבד כדרב יהודה לפי שצריך דקדוק ועיון גדול להטיל בו מום קודם שיצא רוב ראשו ואף על גב דגדיא באודנא ואימרא בשיפוותיה טוב יותר להפקיע קדושת בכור לגמרי ולהקנות האזן לגוי ממה שיבא לידי תקלה והא דאמרינן בבכורות (ג’) רב מרי בר רחל הויא ליה חיותא הוה מקנה אודניהו לגוי ואסר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו לכהנים וכלאי חיותא דרב מרי בר רחל ומאחר דאסר להו בגיזה ועבודה ויהיב לכהנים אמאי מקנה לאודניהו לגוי דילמא אתי בהו לידי תקלה אי הכי אמאי כלאי חיותא משום דמפקע להו מקדושתייהו והא אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם התם משום קדושת מזבח מפקע ליה מקדושת כהן לא מפקע ליה ואי בעית אימא רב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור וכולי עלמא לא ידעי וחזי ליה איניש אחרינא וסבר רב מרי בר רחל מילתא בעלמא הוא דעבד ואתי בהו לידי תקלה והאידנא אומר ר"ת ז"ל שטוב להקנות לגוי שלא יבא לידי תקלה ואף על גב דחזינן שנענש רב מרי בר רחל דכלאי חיותא משום דרב מרי היה מקנה לגוי אזן העובר עצמו ואיכא הפקעה בגוף העובר אבל אם הקנה לגוי אזן האם אין חשש עונש בדבר וכן מוכח שהיה מקנה אזן העובר מדקאמר ומקנה לאודניהו ואסר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו לכהנים אלמא דכל זה בעובר איירי עוד היה אומר ר"י בימי רב מרי שהיו בקיאין לעשות כרב יהודה להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם אסור לעשות על ידי הפקעה אבל האידנא שאין אנו בקיאין בכך מוטב שיקנה לגוי משיבא לידי תקלה וכן מוכח בההיא דפרק בתרא דבכורות (נ"ג) דאי לאו דאפשר לעשות כדרב יהודה היה לנו ליתקן שימכר לגוי משום חשש תקלה ולדידן שאין אנו בקיאין הוי כאי איפשר ולאידך לישנא נמי דקאמר דנענש רב מרי משום דכולי עלמא לא ידעי לאקנויי י"ל נמי דרב מרי שהיה יודע לעשות כרב יהודה לא היה לו לעשות דבר שיכולים לטעות אבל לדידן לא אפשר בענין אחר ועוד היה אומר ר"ת ז"ל דרב מרי לא היה מקנה אזן העובר לגוי דהא הוי דבר שלא בא לעולם אלא מקנה הבהמה לאזני עוברה והוי כמו דקל לפירותיו וטעי אינשי וסברי דאזן העובר הוה מקנה והוי כפירות דקל ואתו לידי תקלה אבל אם מקנה אזן האמהות שרי דלא אתו למטעי הילכך טוב להקנות אזן האמהות לגוי ולפרש"י שפירש דמעות קונות בגוי צריך למכור לו בכסף אזן האם ולרבינו תם ז"ל שפסק דמשיכה בגוי קונה צריך למשוך הגוי הבהמה לרשותו או לסימטא הילכך להסתלק מספק היה צריך שיתן הגוי דמים גם שימשוך הבהמה לרשותו ומחוור שבכלן הוא לקבל פרוטה מהגוי ויקנה לו מקום שהבהמות עומדות שם ויקנה לו אזנה והכהנים והלוים פטורין מבכור (צ"ל חייבין בבכור) בהמה טהורה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |