מראי מקומות/בבא קמא/יט/א

מראי מקומות בבא קמא יט א

בגמ' והא משונה הוא הובא לעיל (יח.) פלוגתת הראשונים בנזק שתחילת המעשה הי' ע"י שינוי, אבל סוף הנזק אינו ע"י שינוי, וכגון כלבא דאכל אימרי דמשונה הוא, דדעת הרא"ש (בסי' ג') דמה שאמרו דמשונה הוא הפחת שפחתו מיתה, אבל לאחר שמת חייב נז"ש דאינו שינוי, ודעת רש"י לק' כג. דכיון דתחילתו משונה, שוב כל הנזק משונה, ומעתה כ' האו"ש פ"ב מנז"מ ה"ט דלדעת הרא"ש צ"ל דקו' הש"ס דהתקיעה בתוך הכלי הוא משונה, אבל לד' רש"י י"ל דאע"פ שהתקיעה היא כדרכה, מ"מ הכנסת הראש לכלי הוא משונה, [ולפ"ז מש"כ רש"י שאין דרכו לתקוע בכלי א"צ לזה] וכ' די"ל דכ"ד הרא"ש הוא בשן דמ"מ אכילת האימרי אורחי' הוא, אבל ברגל דהזיקו מצוי, י"ל דמאחר שתחילתו משונה שוב אין היזקו מצוי, וא"כ אף אם דרכו לתקוע בכלי, מ"מ כיון שאין דרכו להכניס ראשו לתוכו אין היזיקו מצוי, ובאבן האזל כ' דהכא כו"ע מודו ומטעם אחר, דהכא אם אין דרכו להכניס ראשו לכלי, א"כ אף לאחר שהכניס מ"מ הוא דבר משונה, משא"כ בכלבא דאכל אמרי לאחר שהרג כבר אינו משונה, ובהשמטות חזר בו וכ' כדברי האו"ש ועי' בסמוך. – בעיקר קו' הגמ' הקו' על תרנגול אבל סוס שצנף לא מקשי, וע"ז ל"ש שינוייא, והק' הנחל"ד לדברי רש"י דבצרורות כאורחי' ליכא העדאה מ"ט משלם נז"ש ע"ש.

בגמ' דאית ביה בזרני הרי"ף הביא לברייתא דרמי בר יחזקאל דתרנגול שהושיט ראשו וכו' משלם נז"ש והוא דאית בי' בזרני, והשיגוהו רבינו אפרים והבעה"מ דהא צרורות הוא דומיא דרוח שבכנפיהם, והרא"ש תי' דאין כוונת הרי"ף לפסוק כוותי' אלא לומר דבאית בי' בזרני אינו משונה ואי לית בי' בזרני הוא משונה, ונפ"מ דמשלם רביע נזק, וכן תי' הנמוקי יוסף, והרשב"א (הובא בשיטה מקובצת) כ' וז"ל ואפשר דהשתא דמוקמינן דאית בי' בזרוני דאורחי' לאו צרורות הוא אלא בשברו בגופו כיון שהכניס ראשו בתוכו וכן נ"ל מדברי הרי"ף וכו' עכ"ד, ביאו"ד דלמסקנא דיש אוכל בכלי א"כ בהכרח הכניס ראשו בתוך הכלי וי"ל דהוא כגופו, אבל להו"א אפשר דלא הכניס כל ראשו לתוך הכלי וע"כ אינו כגופו, ולכאו' אזיל הרשב"א לטעמי' בשיטת הרי"ף לעיל יח. באזיל מיני' מיני' דמתבאר דדין צרורות לא תליא בדין כחו כגופו דכל התורה, דלכאו' הכא בודאי הוא גדר כחו ואעפ"כ הוא כגופו, והרשב"א הביא כדבריו מירושלמי, והירושלמי לטעמי' בטבלא ע"ג טבלא ובדרסה על נוד שיש בו שמן וכמשנ"ת לעיל, ובירושלמי לא הזכיר הענין דכחו לאו כגופו, ויעויין או"ש פ"ט משבת ה"ב דביאר ד' הירושלמי באופ"א, וה"ר יהונתן ז"ל (הובא בשיטה מקובצת) כ' ואפשר דס"ל לרב אלפאסי ז"ל דבכה"ג בזב טמא אם הושיט אצבעו לאויר התנור אע"פ שלא נגע בו ומשו"ה בנזקין משלם נז"ש עכ"ד, והיינו דזב מטמא כ"ח באוירו [ויעויין ר"מ פ"ח ממו"מ ה"ד ובהשגות שנחלקו בד"ז, וצ"ע דכל פלוגתתם הוא בהכניס ידו, אבל נכנס כולו בודאי מטמא, וצ"ל דאין כוונתו להסתפק בדין זה וצ"ע]. – ובעיקר הקו' ע"ד הרי"ף י"ל דבאית בי' בזרני הו"ל תולדה דשן וחייב נז"ש וכמשנ"ת ברש"י לעיל יח: שצרורות דשן משלם נז"ש.

כתב הר"מ פ"ב מנ"מ ה"ט תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו אם היו בתוכו תבלין וכיו"ב שהושיט ראשו כדי לאכלן על התבלין משלם נז"ש ועל הכלי משלם ח"נ כח"נ צרורות שכך הוא דרכו ואם היה הכלי ריקן ה"ז משונה ומשלם ח"נ ככל הקנסות עכ"ד, ובהשגות א"א זה טעות הוא דהא צרורות ע"י שינוי הוא ובעיא היא אם יש שינוי לרביע נזק או לא עכ"ד, ובמ"מ תי' דקו' הש"ס והא משונה בהכרח הוא אליבא דסומכוס דלא ישלם נז"ש, אבל לחכמים לא הוה מקשי כן, דהא לאו מילתא דפשיטא היא דיש שינוי לצרורות לרביע נזק, דבסמוך מספק"ל בהא, וכתב בדעת הר"מ דס"ל דאליבא דרבנן דצרורות הוא, י"ל דאע"ג דיש שינוי לצרורות לרביע נזק כ"ז הוא כשהשינוי בגוף המעשה כהתזת צרורות ע"י ביעוט, אבל בתקיעת התרנגול דהשינוי הוא בהכנסת ראשו לתוכו אין זה שינוי בצרורות לרביע נזק, ותולדה דקרן הוא, ועי"ש עוד. – ובאו"ש תי' באופן נפלא דהכא השינוי הוא בהכנסת ראשו לכלי, וזה עשה בגופו, והתקיעה היא אורחי', א"כ אין לחייבו ח"נ בדין שינוי לצרורות, דהצרורות עצמם אינם משונים, ויעוי"ש שהאריך בסב' זו.

יש שינוי לצרורות לרביע נזק

בגמ' בעי ר"א יש שינוי לצרורות לרביע נזק עפרש"י, ולכאו' יסוד הספק האם דינא הוא דתם משלם חצי ממועד, וא"כ הכא דמועד חצי נזק בתם רביע, או"ד דתם משלם לעולם חצי נזק, וכן פירשו האבן האזל פ"ב מנ"מ ה"ו אות ה' והקה"י סי' י"ז [ויש להוסיף בזה אי נימא כמו שיסד הגר"ח הובא בברכ"ש סו"ס ב' דתם הוא בעיקר המזיק, דהשמירתן עליך הוא רק על חצי, א"כ בצרורות יתחייב רביע ויל"פ בזה] והקה"י כ' עוד דיש לפרש ג"כ דזה פשוט דהדין בתם לשלם ח"נ ולא חצי ממועד, אבל איכא לספוקי בדין ח"נ צרורות האם הוא חצי ממועד או חצי מהנזק, [וכ"ה בתר"פ הובא בשיטה מקובצת] והביא שיטה מקובצת לק' נג. [בשם תר"פ] דמבואר דהוא דין בתם שמשלם חצי ממועד, והק' ע"ד דבשמעתין הוא בעיא דלא איפשיטא, וכ"ש אם נפרש דלשני הצדדים תם משלם ח"נ, עוד פי' האבן האזל (שם אות ד') כמשנ"ת לעיל יח. בספק דמגופו משלם או מעלי', די"ל דהספק בדין ח"נ צרורות האם הוא קולא משום דהוא משונה במקצת, וע"כ פטרה תורה מנז"ש, וא"כ בשינוי ג"כ יתחייב ח"נ, דאין כאן תוספת פטור, או"ד דהלכתא דכחו משלם ח"נ, ובשינוי ישלם רביע, וכיו"ב י"ל כפשנ"ת לעיל (שם) דילהס"ת אי ח"נ צרורות הוא דההלכה אמרה שיש לו דין תם, וא"כ במשונה ישלם ח"נ, או"ד דפטרתו תורה מח"נ ובמשונה ישלם רביע.- ע"ע מש"כ לעיל מדברי המ"מ פ"ב מנ"מ ה"ט דשינוי דצרורות הוא שינוי בגוף המעשה, ולא דמי לשינוי דקרן שא"צ שינוי בגוף המעשה עי"ש.

בגמ' תפשוט לי' מדרבא וכו' מכלל דאין שינוי הנה נתבאר לעיל יח: ב' דרכים בבעיא דרבא, א. פי' קמא ברש"י (וכן הביאו תוס' מדברי רש"י, וכ"ה שיטת רש"י כמש"כ תפארת שמואל והה"ג מו"ה שכנא זצ"ל) דהספק בקרן אם נאמר דין צרורות, וממילא אין העדאה דלא ישלם נז"ש, או"ד דבקרן לא נאמר כלל הלכתא דצרורות, ומעתה להצד דיש העדאה היינו דלא נאמר הלכתא דצרורות בקרן פשיטא דאין שינוי, אבל להצד דאין העדאה ילהס"ת אם יש שינוי, וא"כ זהו דקאמר הש"ס דמדברי רבא דמספק"ל אלמא דאין שינוי, ודחי דאת"ל אין שינוי מספק"ל אם יש העדאה, אכן מדברי רש"י לא נראה כן וצ"ב.

עוד פירש"י וכן פי' תוס' דספיקא אם יש העדאה הוא בצרורות כאורחי' דכשנעשה מועד ישלם נז"ש, והק' תוס' (יח. ד"ה במועד) משמעתין דמבואר דהספק אם יש העדאה ע"י שינוי, ופי' דבתרוייהו מספק"ל, ופי' התוס' שם דההוכחה דאין שינוי דאם יש שינוי היכי אתי מרביע נזק לנז"ש, וצ"ב כוונתם מדוע לא יהא דין זה, הא כשהוא תם משלם רביע דהוא צרורות ומשונה, ובמועד הוא כהעדאה בצרורות ברגל דמשלם נז"ש, וביאר החזו"א סי' י"ב ס"ק א' דלפמש"כ תוס' לק' כד: סוד"ה במכירין [דשמא] אין דין העדאה אלא ע"י נגיחות חיוב, וא"כ אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק, לא יתכן שיהא מועד לשלם נז"ש ע"י נגיחות שחייב עליהם רביע נזק, ועי"ש בחזו"א האם ע"י ו' פעמים האם תהא מועדת עי"ש. [והעירוני דלהחזו"א שור שהזיק בשותפות דמשלם רביע נזק לא יהא מועד וצ"ע].

בשיטת הר"מ ביש שינוי בצרורות

כתב הרמב"ם פ"ה מנ"מ ה"ה היתה מהלכת ברה"ר ובעטה והתיזה צרורות והזיקו ברה"ר פטור ואם תפש הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה עכ"ד, וד' הר"מ צ"ת מדוע פטור ברה"ר הא קרן הוא, ויעויין בראב"ד שהשיגו להר"מ, ובכלל דבריו דברינו, ובמ"מ כ' בדעת הר"מ ז"ל שסובר דבעיא דיש שינוי הוא לקולא ולחומרא, דאם יש שינוי חייב רביע נזק ופטור ברה"ר, ואם אין שינוי חייב חצי נזק ופטור ברה"ר, וצ"ב טעמן של דברים מדוע יפטר ברה"ר הרי קרן הוא, וביאר הברכת שמואל סי' י"ט אות ב' בשם הגר"ח זיע"א דצרורות הוא מזיק מחודש, ומזיק דשור הוא רק במזיק בגופו, וחידשה ההלכה דחייב ע"ז, ובהלכה נאמר דהוא תולדה דרגל, ועדיין ק' מדוע הא בהא תליא דאם יש שינוי פטור ברה"ר ואם אין שינוי חייב, וי"ל דאם יש שינוי בהכרח דיש לזה דין קרן דמשלם רביע נזק, וא"כ חייב ברה"ר, ולפ"ז נמצא דיסוד הספק הוא האם נאמר בהלכה דכל צרורות אף דקרן הוא תולדה דרגל ולעולם משלם ח"נ ואין שינוי, או"ד דצרורות דקרן הוא תולדה דקרן וחייב ברה"ר ומשלם רביע נזק, וזהו שכתב הר"מ שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל, והיינו דהספק שמא יש שינוי היינו שאינו תולדת רגל, ובאמר"מ סי' כ"ח אות ו' ביאר דהי' הלכה למשה מסיני בג' אבות דחייב בצרורות חצי נזק, וברגל אתאי הלכתא לומר דחייב ח"נ, אבל בקרן דבלא"ה חייב ח"נ א"כ למאי אתאי הלכתא, ובשלמא אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק א"ש דאתאי הלכתא לרביע נזק, אבל אם חייב ח"נ למאי אתאי הלכתא, בהכרח לפוטרו ברה"ר ונאמר בהלכה דאף צרורות דקרן הוא תולדה דרגל, ועי"ש שכתב דלפ"ז גם ישלם מעלי', וכתב דנמצא דצרורות חמור מגופו עי"ש.

והדברים מבוארים בסמ"ע סי' ש"צ סוס"ק ט"ו דבעיא דגמ' נפ"מ אם משלם מגופו כדין קרן או מעלי' דהוא תולדה דרגל, ובאמר"מ סי' כ"ח אות ו' הוכיח מדברי רש"י ותוס' לעיל יח:, דבודאי משלם מגופו, וכמשנ"ת שם ברש"י ד"ה אלא.

וכתב הקה"י דלדרכו של הר"מ וכפי' ה"ה אין משמעתין סתירה לדברי השיטה מקובצת הנ"ל, דאדרבה ז"פ דדין תם הוא שמשלם חצי ממועד, אלא דהספק דאין שינוי הוא דלמא הוא תולדת רגל, [וכמו"כ א"ש לפמשנ"ת דתם הוא חצי מזיק] ודו"ק.

ויש בזה דרך אחרת בדברי הר"מ ויסודה מדברי הגרא"י פינקל זצ"ל ונדפס בדברי אליעזר סי' י"ב, ובהקדם דיש לדקדק בדברי הרמב"ם (הובא לעיל) שכתב שהדבר ספק הוא שמא שינוי, וצ"ב דהא ודאי שינוי הוא, והספק הוא בדין השינוי, ובהלכה ו' כתב הר"מ בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות וכו' חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת הצרורות ואם תפס הניזק ח"נ אין מוציאין מידו עכ"ד, הרי ששינה הר"מ וכ' דהוא ודאי שינוי והספק מה דינו, עוד יש לדקדק דבהלכה ה' כ' הר"מ היתה מהלכת ובעטה והתיזה, ובהל' ו' כתב בעטה בארץ, וכבר עמד המגדל עוז בסו"ד על דקדוק זה עי"ש, וביאר בזה דהר"מ פי' דהספק דמאחר שכלפי הצרורות אין כאן שינוי, דהנזק של הכלי הוא ע"י ההתזה והוא כאורחי', וע"ז מספק"ל אם הוא שינוי, וזהו הלכה ה', אבל הלכה ו' מיירי בבעטה בארץ וי"ל דבזה עצם היזק הצרורות הוא משונה, ובזה בודאי הוא קרן והספק הוא לענין חצי נזק, אבל ברה"ר בודאי חייב דהוא תולדה דקרן ודוק היטב, ועמש"כ לעיל ע"א מהמאירי בנפסק החבל ונשבר הדלי דלא הוה משונה על הדלי כיון דהדלי נשבר כאורחי', ולדבריו כ"ש הכא דלא הוי שינוי, ונתקשינו בזה לעיל שם אבל דעת הר"מ שם אינו כן וכמשנ"ת שם, ועי"ש עוד, ובחזו"א סי' י"ב ס"ק ג' (סוד"ה והק') כ' בזה"ל אבל ודאי דעת הר"מ לפרש דבצרורות לא דיינינן דין שינוי דאין ענין שינוי אלא בנזק גופו אבל כחו היוצא לא דיינינן בי' דין שינוי, וא"כ בכל שינוי הדין כן עכ"ד. – ויעויין במל"מ שכתב דליכא לפרושי דבעיא דרב אשי הוא האם זה שינוי, דא"כ אף לסומכוס הו"מ למיבעי לה, ובגמ' מבואר דאליבא דסומכוס ליכא למיבעיא, ועחזו"א (שם ד"ה ואמנם) מש"כ לבאר ע"פ דרכו דכל הספק הוא לחכמים.

בהשמטת הרי"ף ותפיסה בקנס

הרי"ף השמיט הבעיא דיש שינוי לצרורות לרביע נזק, וכתב הרא"ש (בסי' ב') דאפשר דסבר דאין נפקותא בבעיא זו האידנא, דאין דנים דיני קנסות בבבל, וא"כ צרורות דע"י ביעוט הוא קנס, וכל הנפ"מ הוא בתפס, וכי תפס הרי ממ"נ אף אם תפס ח"נ לא מפקינן מיני' כיון דעלתה הבעיא בתיקו, אכן הק' דספיקא דדינא הוא ולא מהני תפיסה וכדקי"ל תקפו כהן מוציאין מידו, ואשר ע"כ כתב דנראה לדינא דבשינוי לצרורות אם תפס רביע נזק לא מפקינן, אבל אי תפס מחצה מפקינן, ובסמוך בבעיא דהיתה מהלכת, כ' הרא"ש ולדברי האומר דכל תיקו דתפס לא מפקינן מיני', ופי' הש"ך בתקפו כהן והובא בקוה"ס כלל ד' אות ג' שכוונת הרא"ש דדעת הרי"ף דספיקא דדינא מהני תפיסה משא"כ בספיקא דמציאות, ועי"ש ב' טעמים בדבר, וע"ע בקוה"ס שם אות ד' טעם נוסף.

והנה כ' היש"ש בפ"ק סי' מ"ג דבתפיסה בקנס אין המזיק יכול לחזור ולתפוס מידו, והק' ע"ז הנתה"מ סי' א' ס"ק ה' מדברי הרא"ש דא"כ איכא נפ"מ אי מטעם ספיקא דבזה יכול המזיק לחזור ולתפוס, משא"כ מדין תפיסה בקנס אינו יכול לחזור ולתפוס, והוכיח מזה דלא כיש"ש, ועי' חי' הגרש"ר סי' ט"ו שהאריך בדברי הנתה"מ דמבואר דלא זכה בחפץ, ובהערות הגרשז"א על השב שמעתתא ש"א פ"כ (אות צא) העיר דיל"ד דנפ"מ אי אחר שרי לתפוס עבורו, האם חשיב חב לאחרים דחב לנתפס, וכתב בשם האחרונים דבתפיסה בקנס יכול לתפוס ע"י אחר משא"כ בספק, עוד הק' דנפ"מ לתפוס לכתחילה דמדין תפיסה בספק נקט הגרשז"א דאסור לתפוס לכתחילה, (והארכנו בזה בב"ב נז:) עוד ראיתי לדון האם להנתה"מ יכול לתפוס ממון אחר כנגדו או"ד דרק אותו ממון, ואי נימא דאינו יכול לתפוס ממון אחר, א"כ אכתי נפ"מ דמדין תפיסה בספיקות יכול לתפוס ועי'.

ובהשמטת הרי"ף לבעיא דידן כ' הקוה"ס שם אות ב' דכיון דהגמ' אמרה את"ל אין שינוי, א"כ דעת הרי"ף לפסוק כאת"ל, עוד תי' האבא"ז פ"ב מנ"מ ה"ה אות ב' ע"פ דרכו הנ"ל דהספק אם יש שינוי הוא האם דין צרורות דמשלם ח"נ הוא משום דהוא משונה במקצת, וא"כ ע"י שיש עוד שינוי לא ישתנה דינו, או"ד דהוא קולא בצרורות ובשינוי ישלם ח"נ, וזהו ג"כ הספק אם יש העדאה, ואי מגופו משלם, ולפ"מ דקי"ל דמעלי' משלם, אלמא דלית בי' כלל דין משונה, וממילא ליכא לספוקי דאין שינוי, ולפ"ז הוא להיפוך מהקוה"ס, דקי"ל יש שינוי. - ובמאירי (הובא בשיטה מקובצת) הביא להרמב"ם וחכמי הדורות ז"ל שנסתפקו להלכה אי יש שינוי, וכתב ע"ז המאירי ואין דבריהם נראין לי שהרי כל אותם השאלות כלם סובבות אם הצרורות מתולדת קרן או מתולדת רגל ומאחר שנתברר שתולדות רגל הן אין לנו בהם לא העדאה ולא שנוי עכ"ד, שו"ר באבן האזל שם אות ד' שהביא ד' המאירי ונתקשה בו מאד.

בגמ' בעי ר"א כח כחו לסומכוס עמש"כ לעיל יח. באורך בפלוגתת הראשונים בדין כח כחו לרבנן.- כ' השיטה מקובצת (בדף כו.) בשם הר"י דאם הועד הכח גם כח כחו יהי' מועד דשניהם שוים בהתזה, ודבריו הם להס"ד דשו"ר יהיו חייבים רק ח"נ.

בגמ' ואי סומכוס מי אית לי' ח"נ עשיטה מקובצת בשם תלמידי ה"ר ישראל ז"ל, ונתבאר בזה לעיל יח..

בגמ' הא מחמת ביעוט רביע נזק מכאן יש לתמוה ע"ד החזו"א סי' י"א ס"ק י"ב שכתב דבצרורות שכוונתו להזיק אין זה מהלכתא דצרורות, וכל השו"ט דיש שינוי הוא בצרורות משונה, ולא בכוונתו להזיק, שוב התבוננתי דלק"מ, דאע"ג דהביעוט הוא כוונתו להזיק, מ"מ התזת הצרורות אינו בכוונה להזיק, ולא משכח"ל דינא דהחזו"א אלא באופן שנגעה בדבר הניזוק עיש"ה בדבריו. שו"ר במשכנ"י חו"מ סי' ס"ו (ד"ה ובהא) שכתב בטעם השמטת הרי"ף לבעיא דיש שינוי לצרורות לרביע נזק, משום דסבר דהלכתא דצרורות לא נאמר בקרן בכוונה, דבכוונה לא חילקה תורה בין כחו לגופו, ומדבריו נראה דכל שכוונתו להזיק הוא דליכא צרורות עי"ש בכ"ד, וכן מוכרח מהא דיש צרורות בשן אע"ג דהוא בכוונה, ויל"ע דהא משכח"ל במשונה בלא כוונה להזיק, ועוד דאין כאן כוונה על הנזק אלא על הבעיטה.

בבעיא דראב"מ היתה מהלכת במקום שא"א לה אא"כ מנתזת

בגמ' בעי מיני' ראב"מ מר"א וא"ל מרחב"א היתה מהלכת במקו' שא"א לה אא"כ מנתזת יסוד הספק מי אזלינן בתר פעולת הנזק דהוא ע"י שינוי, או"ד דמ"מ כיון דבלא"ה הי' ניזוק ע"י אורחי', א"כ חשיב דהנזק אורחי' הוא, ועמש"כ בריש פרקין בד' רש"י שם ובתוד"ה דרסה. – ובחי' רא"ל סי' ס"ז אות ב' הקשה דהניחא לתוס' בדף טז. דאורחי' וכוונתו להזיק הוא רגל א"ש, אבל לדעת הר"מ דהוא קרן, א"כ אף אי נימא הכא דהוא אורחי', מ"מ מאחר דכוונתו להזיק הו"ל קרן, ועי"ש משכ"ב, וראיתי להעיר דמ"מ נפ"מ האם הוא מועד מתחילתו וכנחש דכיון דאורחי' ה"ז מועד מתחילתו, ובהערות הגרשז"א על השב שמעתתא ש"א (אות קיג) דן לומר דהספק במציאות אם זה אורחי' ודחה זאת, שו"ר באילה"ש שכתב דמדברי תר"פ (הובא בשיטה מקובצת) נראה דהספק האם הוא שינוי, וביש"ש פ"ק סי' ד' פי' דהספק בדין אם הוא קרן או רגל.

ופירש"י דהספק האם הוא שינוי ויש שינוי לצרורות לרביע נזק או"ד אורחי', עוד פי' דהספק אם ע"י העדאה תשלם נז"ש, ופי' בתרא הוא כפי' קמא לעיל בבעיא דיש העדאה, ונתעוררתי דחלוקים ביסודם שני הפי' ברש"י דלפי' קמא הספק האם יש כאן גם חיוב דרגל ויתחייב חצי נזק, אבל לפי' בתרא מבואר דאף לקולא דיינינן לי' כתולדה דרגל וע"כ אין בה העדאה, ואפשר דיש להעמיס לפ"ז במש"כ רש"י הראשון עיקר, דלכאו' אין כאן פלוגתא ושניהם אמת, ולפמשנ"ת י"ל דיש כאן פלוגתא וצ"ע, ויש לתלות זאת במשנ"ת האם הוא ספק במציאות א"כ אינו קרן, אבל אם הספק בדין י"ל דהוא גם קרן, ובשיטה מקובצת כ' בשם תר"פ ז"ל דהספק לסומכוס האם חייב נז"ש או ח"נ, ומבואר דהספק אף לסומכוס דכחו כגופו, ועי' בסמוך בהא דלא מספק"ל בגופו, עוד הק' השיטה מקובצת בשם תלמידי ה"ר ישראל ז"ל מ"ט לא פרש"י דנפ"מ אי קנסא או ממונא, ותי' דא"כ לא הו"ל לספוקי בצרורות אלא בבהמה עצמה בלא צרורות, וק' מ"ט לא מספק"ל בהזיקה בגופה.

וביאר האב"ע פ"ב מנ"מ ה"ה דבצרורות אופן ההיזק אינו משונה, אלא דכיון שבא ע"י בעיטה הוא משונה, וע"ז מספק"ל בכה"ג שא"א לה אא"כ מנתזת הו"ל אורחי', אבל בביעוט עצמו שמזיק, בזה כיון דההיזק הוא בשינוי בודאי הוא קרן, וכ"ד אי ספיקא דגמ' אינו במציאות האם זה רגל ואינו משונה, דא"כ שייך הספק גם ברגל עצמו, ועמש"כ לעיל יז. בתוד"ה דרסה מדברי ההפלאה דנקט דאין הספק דוקא בצרורות עי"ש, וע"ע לק' ע"ב מש"כ בכשכוש יתירא.– שו"ר בפירש"י על הרי"ף שפי' בטעמא דראשון עיקר משום דמסקינן דתולדה דרגל, והוא כגירסתו להלן דאף בצרורות משונים הוא תולדה דרגל ופטור ברה"ר, וא"כ ליכא לספוקי אם יש העדאה, דכיון דתולדה דרגל הוא אין העדאה, וילה"ע דא"כ ה"ה דאין שינוי כיון דהוא תולדה דרגל, ומתבאר בדבריו דאע"ג דתולדה דרגל מ"מ י"ל דיש שינוי, ויסוד הדברים מבואר גם במהרש"א בתוד"ה במקום דאע"ג דפטור ברה"ר מ"מ יש נפ"מ דיש שינוי, וראיתי לבאר עפ"ד תוס' לעיל ג: דהלכתא להקל בא, וע"כ פטור ברה"ר, אבל י"ל דיש שינוי.

ובר"ח כתב אורחה הוא ורגל ברשות הניזק נז"ש משלם, ודבריו צ"ע דכל צרורות אורחי' הוא ואעפ"כ משלם ח"נ, ועמד בזה בהגה על הר"ח, וכדברי הר"ח נראה ברי"ף, ותמה ע"ז הנחל"ד, והב"ח הגיה בד' הרי"ף, ובאבן האזל פ"ב מנ"מ ה"ה אות ב' ביאר דמספק"ל דטעמא דצרורות משלם ח"נ דהוא משונה [וכן הבאנו לעיל משיטה מקובצת בדף כו. ד"ה וז"ל הרא"ש בשם הריב"א ויש"ש בפ"ק, וכ"ה בפנ"י לעיל ג: ד"ה שם לרבא] והכא דאינו משונה ישלם נז"ש, ולפ"ז א"ש דמספק"ל בצרורות לאשמועינן דבכה"ג נז"ש משלם, [ויל"ע האם יסוד הספק גם בקרן ורגל ממש] ע"ע בקוה"ס כלל ד' סי' י"א שהביא להש"ך בתקפו כהן סי' מ"א דמבואר מדבריו דלהצד דאורחי' ישלם נז"ש, ותמה עליו פה קדוש איך יאמר ד"ז, וכתב וז"ל ונראה בעיני שלשון רבינו ירוחם ז"ל גרם לו לבא לידי שגיאה זו, דאיהו כתב שם בנתיב ל"א ח"א באותה בעיא דלהאומרים דמהני תפיסה ברשות הניזק, אי תפס מטלטלין גובה נז"ש, העתיק הרב לשונו וכו' ואולי ט"ס הוא ברבינו ירוחם וכו' שספר רי"ו הוא מלא טעויות עכ"ד, ולהנתבאר נתיישבו ד' רי"ו והש"ך. – ע"ע במ"מ פ"ב מנ"מ ה"ו שכתב ע"ד הר"מ דיש פי' אחר בסוגיין, ויל"ע אי כוונתו לפי' ר"ח, או דכוונתו לפי' ב' ברש"י וכפשנ"ת דהוא פי' אחר בגוף הסוגיא.– כתב הר"ח לעיל יח: (הובא ברשב"א ובשיטה מקובצת) דדחיק לי' עלמא כלומר היה דחוק ונתזו הגללים בתוך העיסה כגון זה אינו שינוי כדבעי' למימר לקמן היתה מהלכת במקום שא"א לה כו' עכ"ד, וצ"ב כוונתו, ומשמע דפי' דהספק הוא כל שמוכרח השינוי האם חשיב שינוי, וצ"ב דהכא לא פי' כן, ועוד דהכא בעיא דלא איפשיטא הוא, וכמש"כ הר"ח כאן דעלתה בתיקו.

בגמ' השתא מיהא וכו' קמנתזה צרורות תיבת צרורות לכאו' מיותרת, ובר"ח ורי"ף הגירסא וצרורות נינהו, ונתבאר בזה לעיל.

בתוד"ה במקום אין לפרש דאיירי ברה"ר וביאר המהרש"א דברה"ר לא מספק"ל דכבר מסיק דצרורות פטור ברה"ר ואף בשינוי, ועמש"כ בגמ' להקשות ע"ד המהרש"א דלשיטת תוס' בעיא דבסמוך למיפטר ברה"ר לא מיירי בשינוי, ובנימוקי הגרי"ב כ' דט"ס נפל במהרש"א וא"ש, ויעויין ברא"ש (סי' ב') שפי' דמיירי ברה"ר.

בא"ד ופ"ה עיקר כוונתם לפי' קמא וכמש"כ רש"י והראשון עיקר, ולדבריהם ליכא לפרושי כפי' בתרא, דהא שיטתם לעיל יח. דספיקא דהעדאה הוא בין במשונה ובין כאורחי', וא"כ אין נפ"מ בבעיא זו, ומעתה י"ל בכוונת דבריהם דליכא לספוקי ברה"ר משום דבודאי יש כאן חיוב דקרן, והספק האם יש כאן גם חיוב דרגל וכמשנ"ת ברש"י, וא"כ ברה"ר בודאי חייבת, וכל הספק הוא אם יש שינוי וכדפירש"י.

כתב הרמב"ם פ"ב מנ"מ ה"ו ואפילו היתה מהלכת במקום שא"א לה שלא תתיז ובעטה והתיזה משלם רביע נזק ואם תפס הניזק ח"נ אין מוציאין מידו עכ"ד, ובקוה"ס כלל ו' ס"ז הוכיח מדברי הר"מ שאין מוציאין ממון בס"ס, דאל"כ הא הכא איכא ס"ס שמא אין שינוי ואת"ל יש שינוי דלמא אורחה היא, ועי"ש עוד מש"כ מדברי הרא"ש, ובשב שמעתתא (ש"א פכ"ג) דחה דשאני ספיקא דדינא דכולהו שם אחד ולא מצטרף לס"ס עי"ש, וראיתי להעיר עוד במה שהוכיח הקוה"ס מדברי הר"מ די"ל דשאני קנס דבעינן עדים ולא מהני שאר הוכחות, ועמש"כ בסי' ד'.

בגמ' בעא מיני' ר"י מר"ז היתה מהלכת ברה"ר (ובעטה) והתיזה והזיקה מהו וכו' בתוס' לעיל ו. ד"ה תאמר מבואר דהספק האם בצרורות כאורחי' יש חיוב ברה"ר, וכן הגיה המהר"ם בדברי רש"י, והק' האמר"מ סי' כ"ח סוף אות ו' מדוע כל רגל לא יתחייב ברה"ר חצי נזק דלא גרע מכחו, ונתבאר לעיל מהאבן האזל די"ל דצרורות הוא משונה ואית בי' דין קרן א"כ ה"ט דיתחייב ברה"ר.

ובשיטה מקובצת הובא מתלמיד הר"פ ז"ל בשם רש"י דגרס ובעטה, והספק בצרורות שע"י בעיטה, וכ"ה ברש"י על הרי"ף, וכן נקט הראב"ד בהשגות פ"ב מנ"מ ה"ה בשיטת הר"מ [והמ"מ נחלק עליו, וכתב דלהר"מ מיירי בכדרכה] ולפ"ז הספק בצרורות שע"י שינוי האם הוא תולדה דרגל או דקרן, ומסיק דהוא תולדה דרגל, ויעויין בראב"ד מה שהשיג ע"ז, וכן הריב"א (הובא בשיטה מקובצת) הק' על גירסא זו עי"ש. – והנה הרא"ש סי' ב' כתב דהלכתא להקל בא, ולפ"ז בשלמא אם הספק הוא במשונה, א"כ הספק הוא דשמא הלכתא להקל בא לפטור ברה"ר, אבל אי הספק באורחי' א"כ בודאי יש לפוטרו ברה"ר וכמש"כ תוס' לעיל ג: דזהו טעמא דפטור ברה"ר.

בגמ' או"ד תולדה דרגל נתבאר דלפום פשטי' דהספק באורחי' א"כ הביאור דכיון דתולדה דרגל הרי הוא פטורה, ואי מיירי ע"י שינוי צ"ל דהספק דצרוות דקרן הוא ג"כ תולדה דרגל, והנה כהאי לישנא איתא לעיל יח: בבעיא דיש העדאה, ושם ג"כ נתבאר ב' דרכים, והתוס' שם ע"א ד"ה במועד הוכיחו מלשון זה דהספק באורחי', והק' השיטה מקובצת שם משמעתין דמיירי בשינוי ואעפ"כ אמרו דתולדה דרגל, ולכאו' צ"ל לדבריהם דה"ה שמעתין הוא באורחי', וכ"כ המגדל עוז פ"ב מנ"מ ה"ה בשיטת תוס', והמהרש"א בתוד"ה במקום לא כ"כ. – ובשיטה מקובצת לעיל יח. פי' תולדה דרגל לענין זה שאין לו העדאה, וה"נ יש לפרש בשמעתין.

בגמ' מסתברא תולדה דרגל הראב"ד פ"ב מנ"מ ה"ה נקט בדעת הר"מ דס"ל דספיקא הוא, והק' דהא מסקינן דתולדה דרגל, ובמגד"ע כ' די"ל דלמאי דאמר בסמוך הדרי בי, קאי גם ע"ז.

בגמ' התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו א"ל עקירה אין כאן הנחה יש כאן וכו' הדרי בי הק' הרא"ש (סי' ב') דמסקינן הכא דחייב, והא לעיל יז: אסיקנא כרבא דבתר מעיקרא אזלינן ותי' דהכא לא אזלינן בתר מעיקרא אלא אחר המקום שנעשה בו הנזק דגלי קרא ובער בשדה אחר והביעור היה בחצר הניזק עכ"ד, והובא לעיל יז: דהקצות החושן (סימן ש"צ) הוכיח מדברי הרא"ש דנחלק ע"ד תוס' שם, ואף בזרק חץ ג"כ אמרי' בתר מעיקרא, והובא שהק' ע"ז האמר"מ דממ"נ אי בתר מעיקרא אזלינן כיצד אפשר לחייב על ההיזק ברה"י, הרי אילו אזקי' בידים שם היא פטורה דמנא תבירא תבר וכ"ש ע"י התזה שברה"ר, וראיתי לבאר דכוונת הרא"ש לדעת הקצוה"ח דכיון דהכלי כשנעשה מנא תבירא הוא ברה"י, נמצא דהביעור הוא ברה"י, אע"ג דמעשה הבהמה הוא ברה"ר, וביש"ש סי' ד' כתב ע"ד הרא"ש וז"ל דוקא כשהוא הכל ברשות הניזק אזי הולכין בתר מעיקרא שהוא גם מקום הניזק וחייב לאפוקי ברה"ר עכ"ד, והדברים צע"ט מאי שייך לחלק בדין בתר מעיקרא בין רה"ר לרה"י, ולדברי היש"ש עולה מדברי הרא"ש דאף התיזה כלי מרה"ר לרה"י חייב, [וע"ע בדבריו פ"ק סי' ה'] וכ"כ התרומת הכרי סי' שצ"ב (ד"ה ודע שבדברי), והוא תמוה טובא דכבר ברה"ר נעשה מנא תבירא והשוברו פטור, ובזה ל"ש דברינו דלעיל, שו"ר בט"ז סי' ש"צ סעי' ה' שתמה בזה ע"ד היש"ש עי"ש, וע"ע משנ"ת לעיל יז: בדברי הרא"ש.

בדברי הרי"ף בטעמא דשו"ר פטורין ברה"ר

כתב הרי"ף בריש מכילתין דשו"ר דפטורין ברה"ר מטעם אורחי' הוא, [וכ"ה במורה נבוכים ח"ג פ"מ] ותמה הרא"ש (סי' א') מה הוצרך לפרש טעמא הא קרא כתיב ובער בשדה אחר ולא ברה"ר, וכתב ואפשר שבא לפרש טעם הפסוק למה פטרתו תורה ברה"ר לפי שדרכו לילך ברה"ר וא"א שילכו הבעלים אחריהן תמיד וכו' ונפ"מ מטעם זה שאם הי' עץ ארוך מונח מקצתו ברה"ר ומקצתו ברה"י ודרסה עליו ברה"ר ושברה ברה"י כלים כיון שדרכה לילך ולדרוס עליו פטורין ור' יצחק ב"ר שמואל לא פי' כן לקמן גבי שור יוכיח שברשות עכ"ד, ובב"ח ציין לתוס' ו. ד"ה תאמר עי"ש, והדבר תימה דבשמעתין מבואר דחייב, ולטעמו דהרי"ף יפטר, ופי' הב"ח והיש"ש פ"ק (סי' ד') דכ"ד הרא"ש הוא בעץ ארוך דדרסה כי אורחי', אבל הכא ע"י התזה בכח אינו אורחי' בכך, ולפ"ז לא תיקשי קו' האמר"מ, די"ל דהכא משום דמשונה קצת ע"כ חייב ברה"ר, אבל כשהזיקה בגופה א"א לחייבה ברה"ר דאורחי' הוא, ואכתי צריך לבאר דא"כ התיזה ברה"ר והזיקה ברה"ר ג"כ יתחייב דאין כאן אורחי', ויעויין ביש"ש שהרגיש בזה עי"ש, וביארו בזה דאיכא הלכה נוספת דוביער בשדה אחר.

ובשלטי הגיבורים (א: מדפי הרי"ף אות ב') הביא דברי הרא"ש וכ' ובודאי דהכי הוא דעת רבינו שהרי בפ' כיצד הרגל השמיט בעיא דר"י לר"ז וכו' ואסיקנא התם דחייב ורבינו השמיטה משמע דס"ל דלאו הלכתא הוא אלא התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י פטור דאורחיה הוא עכ"ד, ותמהו ע"ד היאך דחה הרי"ף סוגיא שלימה מהלכה, ועוד דבשמעתין מייתי ג' ראיות ופשיט חדא מתרתי או דצרורות חייב ברה"ר, או דהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"י חייב, והרי"ף פטר בשניהם וצ"ע, ויעויין בקובץ ביאורים להגרא"ו הי"ד אות י"א מש"כ ליישב דעת הרי"ף דסבר דלית הלכתא כשמעתין. [וי"ל דהרי"ף יתרץ דאתיא כמ"ד אין שינוי לרביע נזק, ומיירי בשינוי, והש"ס לא ניח"ל לפרושי כן כדי שלא לפשוט איבעיא זו, אבל בדעת הרי"ף נתבאר לעיל דפסק כן] ובחי' ר' מאיר שמחה ביאר דזה ודאי דלא אזלינן בכ"מ כאורחי' וכפי שהוכיח היש"ש פ"ק סי' מ"ז מהא דמקשי בדף טז: דארי שדרס ברה"ר פטור, והרי ודאי אין אורחי' להוציא ארי לרה"ר, וע"כ דהתורה לא חילקה, וכ"ד הרא"ש הוא בגדר הדין, דגדר הפטור הוא משום אורחי', וכל שמעשה הנזק נעשה ברה"ר היינו אורחי' ופטור, ואשר ע"כ כ"ד הרא"ש הוא בעץ ארוך דמעשה הנזק נעשה ברה"ר, אבל שמעתין הוא בהתיזה, ומעשה הנזק נעשה ברה"י, ואע"ג דאורחי' בהכי לא פלוג בכך, וכ"ה בכתבי הגר"ח (מאש תמיד), ובזה א"ש משה"ק החזו"א סי' ג' ס"ק א' בנטל ברה"י ואכל ברה"ר ליחייב דלאו אורחי', ובשו"ע איתא דפטור, דהתם מעשה הנזק נעשה ברה"ר ולא חילקה תורה, וכן משה"ק החזו"א דאם היו הבעלים עמה ולא שמרוה, דבזה לא שייך סב' הרא"ש ויתחייב, ולביאור הגרמ"ש אשה"ט דלא חלקה תורה וכל שמעשה הנזק ברה"ר פטור, וע"ע קובץ ביאורים (אות יא), וע"ע בתרומת הכרי סי' שצ"א שתי' קו' תוס' לעיל ג: ד"ה לפוטרו, מ"ש לענין רה"ר פשיטא דצרורות פטירי, ומגופו מספק"ל, ותי' עפ"ד הרי"ף דבהכרח דצרורות פטורין ברה"ר דאל"כ צריך לשומרה שלא תתיז צרורות, ועי"ש עוד דלמ"ד פ"נ ממונא ואף קרן אורחי' ל"ש ד' הרי"ף, וראיתי לדון לדעת הר"י שהביא הרא"ש דבעץ ארוך חייב וכן פסק הטור סי' שפ"ט האם זה למסקנא דשמעתין, וא"כ הו"ל להש"ס לספוקי בהא וצ"ע.

כתב המאירי ואם התיזה ברה"י והזיקה ברה"ר פטורה הכל הולך אחר מקום ההיזק, וילהס"ת האם כ"כ להלכה דהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"י חייבת, או"ד דבכה"ג שההיזק ברה"ר לכו"ע פטורה, וראיתי להעיר מדלא מוקמינן בסמוך בכה"ג דהתיזה ברה"י והזיקה ברה"ר, משמע דזה לכו"ע פטור.

בגמ' איתיבי' היתה מהלכת וכו' איתיבי' דרסה וכו' הק' תר"פ (הובא בשיטה מקובצת) לפירש"י דהספק ע"י שינוי, הא הכא מיירי באורחי' דהא קתני על הראשון משלם נז"ש, ולא משמע דאתיא כר' טרפון דקרן בחצר הניזק נז"ש משלם, ובשנו"ס הובא מרש"י בכת"י שפי' שדרסה על הכלי כדרכה, ולאחר שנשבר בעטה בשברים והתיזתם על הכלי השני.- עי' פורת יוסף מש"כ לבאר מדוע שאל ג"פ.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף