גליוני הש"ס/בבא קמא/נו/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף נ"ו ע"א'''}} | |||
'''{{עוגן1|ה"ד}} אילימא לנפשי' כו'.''' נ"ב עיין שו"ת הר"י מגא"ש סי' קס"א כ' ומה שאמרו השוכר עדי שקר להעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דווקא אם שכר אותם לזולתו אבל אם שכר אותם לעצמו חייב ואפי' בדיני אדם עכ"ל וחידוש שלא הזכיר שכן הוא בגמ' כאן וע"ש עוד דנהי דפטור בשוכר לזולתו מ"מ כשיש דיין קבוע והשוכר רגיל בכך או שבני המקום רגילין בכך יש לדיין ענוש על הדבר למיגדר מילתא עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ד' לעניין השוכר עדי שקר כדי להנצל מטענה שקרית שכנגדו ששכר עליו עדי שקר מה דינו ע"ש: | |||
'''{{עוגן1|והיודע}} עדות לחבירו ואינו מעיד כו'.''' נ"ב עיין כמה דברי חידוש בשו"ת חות יאיר סי' ר"ח דנסתפק דמשביע עד שיגיד שלא ידע דבר פלוני לית ביה משום אם לא יגיד ואם החיוב רק באומר איני יודע או גם בשותק כו' ועוד חידוש דגם קודם תקנת היסת אם טען הנתבע פרעתי ומשביע ע"א שראה שפרע לו חייב להעיד מפאת התועלת שיש לו בעדות שלא יחשבוהו לגזלן ע"ש: | |||
'''{{עוגן1|מ"ד}} לימא דברי הרב כו'.''' נ"ב עיין שו"ת חות יאיר סי' קס"ו: | |||
שם תוד"ה כסויי | '''תוד"ה {{עוגן1|פשיטא}}''' כ' '''וא"ת ה"מ כשעבר על שבועתו כדכתי' ושמעה קול אלה.''' נ"ב בשאלתות פ' ויקרא סי' ס"ח שאילתא דאילו מאן דידע בסהדותא דחברי' מיחייב למיזל ולאסהוד' ליה ואי לא מסהיד ליה קאים באיסורא שנא' ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' ואע"ג דהאי קרא בהיכא דאשבעי' ולא אסהיד ליה ה"מ כי כתיבא שבועה לאיחיובי עלה קרבן שבועה אבל למיקם באם באיסורא כי לא מסהיד נמי קאים באיסורא דכתי' נפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קאים בחטא ותני' מניין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל ולא תעמוד על דם רעך עכ"ל והך דמניין שאם אתה יודע הוא מן הספרא פ' קדושים פרק ד' בריתא ח' ונ' דזה קאי רק אד"נ בעדים היודעים להעיד להציל אדם ממיתת ב"ד ע' בספרא שם ובש"ס סנהדרין ע"ג א': | ||
'''תוד"ה {{עוגן1|כסויי}} כסיתיה''' כ' '''וא"ת גלוי וידוע כו'.''' נ"ב עיין שו"ת שבות יעקב [[שבות יעקב/א/קמו|[ח"א] סי' קמ"ו]]: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־20:16, 1 באוקטובר 2024
גליוני הש"ס 
בבא קמא נו א
ה"ד אילימא לנפשי' כו'. נ"ב עיין שו"ת הר"י מגא"ש סי' קס"א כ' ומה שאמרו השוכר עדי שקר להעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דווקא אם שכר אותם לזולתו אבל אם שכר אותם לעצמו חייב ואפי' בדיני אדם עכ"ל וחידוש שלא הזכיר שכן הוא בגמ' כאן וע"ש עוד דנהי דפטור בשוכר לזולתו מ"מ כשיש דיין קבוע והשוכר רגיל בכך או שבני המקום רגילין בכך יש לדיין ענוש על הדבר למיגדר מילתא עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ד' לעניין השוכר עדי שקר כדי להנצל מטענה שקרית שכנגדו ששכר עליו עדי שקר מה דינו ע"ש:
והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד כו'. נ"ב עיין כמה דברי חידוש בשו"ת חות יאיר סי' ר"ח דנסתפק דמשביע עד שיגיד שלא ידע דבר פלוני לית ביה משום אם לא יגיד ואם החיוב רק באומר איני יודע או גם בשותק כו' ועוד חידוש דגם קודם תקנת היסת אם טען הנתבע פרעתי ומשביע ע"א שראה שפרע לו חייב להעיד מפאת התועלת שיש לו בעדות שלא יחשבוהו לגזלן ע"ש:
מ"ד לימא דברי הרב כו'. נ"ב עיין שו"ת חות יאיר סי' קס"ו:
תוד"ה פשיטא כ' וא"ת ה"מ כשעבר על שבועתו כדכתי' ושמעה קול אלה. נ"ב בשאלתות פ' ויקרא סי' ס"ח שאילתא דאילו מאן דידע בסהדותא דחברי' מיחייב למיזל ולאסהוד' ליה ואי לא מסהיד ליה קאים באיסורא שנא' ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' ואע"ג דהאי קרא בהיכא דאשבעי' ולא אסהיד ליה ה"מ כי כתיבא שבועה לאיחיובי עלה קרבן שבועה אבל למיקם באם באיסורא כי לא מסהיד נמי קאים באיסורא דכתי' נפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קאים בחטא ותני' מניין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל ולא תעמוד על דם רעך עכ"ל והך דמניין שאם אתה יודע הוא מן הספרא פ' קדושים פרק ד' בריתא ח' ונ' דזה קאי רק אד"נ בעדים היודעים להעיד להציל אדם ממיתת ב"ד ע' בספרא שם ובש"ס סנהדרין ע"ג א':
תוד"ה כסויי כסיתיה כ' וא"ת גלוי וידוע כו'. נ"ב עיין שו"ת שבות יעקב [ח"א] סי' קמ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |