משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(ניסוי)
 
(65 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן א/א
15:27
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|באחד}} באדר משמיעין על השקלים.''' ב"ד שולחין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו תקליהם ולמה באחד באדר מפרש בגמ':
ניסוי מספר 5
 
'''{{עוגן1|ועל}} הכלאים.''' מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה:
 
'''{{עוגן1|בט"ו}} בו קורין את המגילה בכרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון.''' איידי דבעי למתני דבט"ו באדר שלחנות יושבים במדינות תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום ולהכי לא תני שבי"ד קורין את המגילה בשאר עיירות דלא חש למתני מה שנעשה בכל החדש:
 
'''{{עוגן1|ומתקנין}} את הדרכים ואת הרחובות.''' והשווקים שנתקלקלו בימות הגשמים בשביל עולי רגלים א"נ בשביל הרוצחים בשגגה כדכתיב תכין לך הדרך:
 
'''{{עוגן1|ואת}} מקוות המים.''' אם נתרבה בהם טיט מנקין אותן ואם נחסר שיעורן ממשיכין להן מים וממלאין אותן:
 
'''{{עוגן1|כל}} צרכי רבים.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|ומציינין}} את הקברות.''' שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות והציון הוא שממחים סיד ושופכין אותו סביב הקבר ובימות הגשמים היה הסיד נמוח וצריך לחזור ולציינו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בעונתן}}.''' בזמנן קודם ר"ח ניסן כדי שיכולין לתרום תרומת הלשכה שממנה לוקחין קרבנות לצרכי השנה הבא מניסן ואילך ולכך משמיעין באחד באדר שלשים יום קודם:
 
'''{{עוגן1|תרומת}} הלשכה.''' היא התרומה שתורמין מן הלשכה שנתנו בתוכה כל השקלים כדתנן לקמן פ"ג:
 
'''{{עוגן1|ואמר}} ר"ש בר"י.''' דהיינו טעמא דתורמין הלשכה דוקא בר"ח ניסן:
 
'''{{עוגן1|כתחלתה}}.''' כמו שהיתה תרומה ראשונה בשעה שהוקם המשכן שהיתה בר"ח ניסן כן לדורות נמי מר"ח ניסן מתחילין לתרום מן החדש:
 
'''{{עוגן1|נאמר}} כאן חדשי.''' זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה:
 
'''{{עוגן1|ונאמר}} להלן חדשי.''' ראשון הוא לכם לחדשי השנה:
 
'''{{עוגן1|שבק}} רבי טבי וכו'.''' הניח ר' טבי רישא דברייתא ואמר הסיפא לחוד:
 
'''{{עוגן1|דל}} כן.''' ולא נכון לעשות כן שקיצר במקום שהיה לו להאריך דמסיפא לא שמעי' דמדאורייתא צריך להביא מן החדש:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} בחדשו לחדשי.''' דה"מ למכתב זאת עולת החדש:
 
'''{{עוגן1|בחדש}} אחד כו'.''' וה"פ זאת עולת החדש בחדשו שיחדש ויביא מתרומה חדשה לכל חדשי השנה:
 
'''{{עוגן1|יכול}} באיזה חודש שירצה.''' ויתרום לכל חדשי השנה:
 
'''{{עוגן1|ויתנו}} קול ביהודה ובירושל'.''' להביא לה' משאת משה עבד ה' והיינו השקלים ש"מ שמכריזין על השקלים:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' מגילה פ"ק:
 
'''{{עוגן1|אף}} שימוע שקלים וכלאים.''' איכא בין אדר ראשון לשני שאין משמיעין אלא בשני:
 
'''{{עוגן1|ר'}} חלבו וכו' עד זמן קרייתה.''' ל"ג:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' שפיר קאמרת דשימוע שקלים וכלאים אינן אלא בשני:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון וכו'.''' עדיין יש בשנה קודם ראש חודש ניסן ששים יום ולמה יקדמו כל כך:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון אינון דקיקין.''' עדיין הצמחים דקים ואינן ניכרין לידע אם הם כלאים:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' דעיקר טעם הכרזה כדי שיביאו בעונתן דוקא א"כ למה משמיעין על שקליהם באדר הא אי אפשר להן להביאן קודם ר"ח ניסן וי"ג מראשו של חורף וה"פ לפי דבריך צריכין בני בבל להשמיע בראשו של חורף כדי שיבואו לירושלים בראש חודש ניסן:
 
'''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' לקמן פ"ג:
 
'''{{עוגן1|בפרוס}} הפסח.''' היינו ט"ו יום דפרוס לשון מחצה הוא ושלשים יום קודם החג שואלין ודורשין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"כ.''' לפי משמעות משנה זו נאמר דג' זמנים אלו קבעו לתרום משקלי הקרובים לירושלים בפסח והרחוקים קצת בעצרת והרחוקים ביותר בחג נמצא שדי אף לבני בבל בהכרזת אדר שעדיין יש פנאי שיביאו שקליהן קודם החג:
 
'''{{עוגן1|כולה}} כאחת היתה באה.''' לצורך כל השלשה תרומות היו תורמין בראש חודש ניסן ואף שלא היו בה ממקומות הרחוקים לית לן בה שתורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לעשות פומבי לדבר.''' לפרסם ולהודיע כי בחג הפסח חובה להביא תרומת מקום הקרוב לירושלים והרחוק במקצת בעצרת והרחוק ביותר בחג אבל לתוך הקופות לא בא משקלי הרחוקים:
 
'''{{עוגן1|הן}} נקרא ולא נבהת.''' איך אפשר לקרות פסוקים אלו בלא בעיתה ורעדה:
 
'''{{עוגן1|לטובה}}.''' לנדבת משכן לא הביאו כולם אלא כל נדיב לב הביאו:
 
'''{{עוגן1|לרעה}}.''' במעשה עגל כתיב ויתפרקו כל העם:
 
'''{{עוגן1|לטובה}}.''' במתן תורה כתיב ויוצא משה את העם ולא יצאו מעצמן:
 
'''{{עוגן1|לרעה}}.''' בשילוח מרגלים ותקרבון אלי מעצמן:
 
'''{{עוגן1|אז}} ישיר משה.''' וע"י התעוררת משה השירו גם בני ישראל:
 
'''{{עוגן1|לרעה}}.''' בביאת מרגלים ותשא כל העדה אתי קולם מעצמם:
 
'''{{עוגן1|אכן}} השכימו השחיתו.''' כלומר גם הנביא צפניה הוכיחן כיוצא בזה השחתה עשו בהשכמה והטוב לא עשו בהשכמה שגבי עגל כתיב וישכימו ממחרת וגבי נדבת המשכן כתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ולא בהשכמה ממש:
 
'''{{עוגן1|אופיא}}.''' דעתם ומנהגם של אומה זו:
 
'''{{עוגן1|נתבעין}} לעגל.''' כשתבעו מהם זהב לעגל נתנו וכשתבעו למשכן נתנו:
 
'''{{עוגן1|הדא}} מתניתא.''' פליגא על ר' בא דלכך נתנו למשכן כדי לכפר על מעשה עגל:
 
'''{{עוגן1|בפרשה}} זאת.''' היא פרשת ויקחו לי תרומה:
 
'''{{עוגן1|מה}} שירצו יעשו.''' לצרכי המשכן יהיה לאיזה צורך שיהיה וגם כמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן:
 
'''{{עוגן1|מה}} שירצו יעשו.''' לאיזה קרבן שהיו צריכין וכן מבקרין מומין היו לוקחין שכרן מתרומת הלשכה וכמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן ובלבד שיהא יד כולם שוה:
 
'''{{עוגן1|תרומת}} אדנים לאדנים.''' דוקא ולא לשאר דברים:
 
'''{{עוגן1|אף}} בפרשה הזאת.''' והיא פרשת כי תשא:
 
'''{{עוגן1|הכל}} יוצאין בי"ד.''' אפילו כרכים שהוא עיקר זמן קריאתה והא דתנן כרכים קורין בט"ו היינו אם רצו משא"כ עיירות אסורים לקרות בט"ו דכתיב ולא יעבור:
 
'''{{עוגן1|לא}} בא אלא ללמדך כו'.''' כלומר ולא תיקשי לך א"כ דהכל יוצאין בי"ד בזמניהם ל"ל דבבבלי ריש מגילה אמרינן בזמניהם בא ללמד שזמנו של זה לא כזמנו של זה וקאמר הש"ס דלר' חלבו בא ללמד שיכול לקרות' באחד מהזמנים באדר ראשון או בשני ובמגילה פ"ק הגירסא לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות בשני ואיכא לפרושי דה"ק בזמניהם אתי ללמד שלא יקראו אלא בזמנם דהיינו באדר שני והא ודאי דלר' חלבו קשיא מתני' דתני בט"ו קורין את המגינה בכרכים דמשמע מינה דחיובא הוא שיקראו דוקא בט"ו א"נ הכי קשיא ליה דבמתני' משמע שאין קורין אלא באדר שני דומיא דאינך:
 
'''{{עוגן1|הוון}} יתיבין.''' והוה קשיא להו מתני' לר' חלבו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא מסתברא אלא לשעברי אבל להבא לא.''' וה"פ הא דר"ח אינו אלא לשעבר אם קרא בכרכים בי"ד שיצא אבל לכתחלה צריך לקרות בט"ו ומתניתין איירי בלכתחלה:
 
ופריך '''{{עוגן1|והא}} תני מקום שנהגו לקרות שני ימים.''' והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או כפר ואס"ד שהכל יוצאין בי"ד למה קורין שני ימים:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אף אנא סובר כן.''' שאינו יוצא בי"ד:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' בתמיה וכי שפיר קפריך דקאמר שאף הוא סובר כן. ל"א ויאות וספיר קאר"ח ולא קשיא מהך ברייתא:
 
'''{{עוגן1|שמא}} אין שומעין לו.''' וכי מוחין בידו:
 
'''{{עוגן1|אם}} אומר את כן.''' שעיר שהיא ספק כרך אם קראו בי"ד שאסורין לקרות בט"ו עקרת זמן הכרכים בידיך ולא ידענו שהוא ספק ובטלת תקנת חכמים שאמרו שהכרכים יקראו בט"ו לחלוק כבוד לא"י וכין שאין מוחין בידן לא קשיא לר' חלבו דלכך קורין שני ימים אע"פ שיצאו בקריאת י"ד כיון דלא אפשר:
 
'''{{עוגן1|מצות}} הנוהגות באדר שני.''' כגון סדר פרשיות ומקרא מגילה ומתנות לאביונים:
 
'''{{עוגן1|שהן}} שוין בזה ובזה.''' שבי"ד ובט"ו שבראשון נמי אסור בהספד ובתענית. לא אמר אלא הנהיג. אבל אין מורין כן:
 
'''{{עוגן1|כותבין}} אדר הראשון ואדר השני.''' כלומר ולא אמרינן דאדר ראשון שבט מיקרי אלא שניהן הן אדר וכותבין בשטרות אדר. אלא שבאדר שני כותבין אדר תניין:
 
'''{{עוגן1|כותבין}} תי"י.''' שהיא ראשי תיבות תניין וסגי בזה:
 
'''{{עוגן1|ומשקין}} את הסוטות.''' בודקין אם ראויה לשתות:
 
'''{{עוגן1|ומפרקין}} את המנעול מע"ג אימום וכו'.''' לאו צורכי רבים היא אלא סיומא דתוספתא היא ובחול המועד איירי דמותר לפרק המנעול מע"ג הדפוס שאין זה מעשה אומן אבל אסור להחזירו שצריך אומן ואסור במועד:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' פ"ק דמ"ק. משקין בית השלחין ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים במועד:
 
ופריך '''{{עוגן1|לא}} כבר ציינו באדר.''' כדתנן במתני' ולמה צריך תו לציין במועד:
 
'''{{עוגן1|ושטפו}}.''' לציון הראשון וצריך ציון אחר:
 
'''{{עוגן1|לא}} כבר יצאו באדר.''' ולמה להו לצאת שנית במועד:
 
'''{{עוגן1|ואין}} הצמחין.''' של הכלאים היו ניכרין כולן בחמשה עשר באדר:
 
'''{{עוגן1|מניין}}.''' רמז לציון הקברות מקרא:
 
'''{{עוגן1|טומאה}} קוראת וכו'.''' כלומר עושים סימנים על הטומאה כדי שיהיה מרגיש ופורש:
 
'''{{עוגן1|ועברו}} העוברים וגו'.''' בנבואת יחזקאל כתיב שלעתיד יעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין ופשטיה דקרא הציון הוא שיטלו אותו משם ויקברנו בגיא המון גוג מ"מ רמז הוא שבא הכתוב להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון שיפרישו מפני הטומאה:
 
'''{{עוגן1|עצם}}.''' קדריש כולא קרא:
 
'''{{עוגן1|על}} העצמות.''' אע"פ שנתעכל הבשר דאכתי מטמא באהל ואיירי בשיש בהן רובע הקב אע"פ שאינן לא רוב בנין ולא רוב מנין:
 
'''{{עוגן1|על}} השדרה ועל הגלגולת.''' אע"פ שאינן אלא עצם אחד:
 
'''{{עוגן1|ע"ג}} אבן קבועה.''' על הקבר לאפוקי אבן המתגלגל דהכי משמע לישנא דקרא ובנה שהוא מחובר בבנין:
 
'''{{עוגן1|אף}} היא הולכת.''' ומתגלגלת למקום אחר ויאמרו שהטומאה היא שם ומטהרים טמאות ומטמאים טהרות שלא כדין:
 
'''{{עוגן1|למקום}} טהרה.''' מדלא כתיב ובנה עליו ציון משמע שאפילו על מקום טהרה שאצלו מציינין דאל"כ אינו מרגיש עד שיבוא על הציון וכבר נטמאו הטהרות לכך מרחיקין מקצת כשיבוא על הציון מרגיש בטומאה שלפניו ואינו הולך לשם:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} לציון.''' שעושין סימן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תני מצא אבן וכו' אע"פ שאינו רשאי.''' שהרי צריך להרחיק הציון מן הטומאה כל שהוא כדפרישית בסמוך וכשהטומאה תחת האבן הרי כל האבן מטמא באהל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אני אומר מת קמצוץ והיה נתון תחתיה וכ"ה במ"ק.''' וה"פ מת שמרגלותיו מונחים אצל ראשו ונקבר שלא כדרכו ולא היה מחזיק מקומו יותר מן האבן הלזה ואפילו האבן קטן:
 
'''{{עוגן1|קמצוץ}}.''' פי' שנקמץ ואינו מחזיק הרבה וחבירו בפסחים פ' כיצד צולין דף פ"ו:
 
'''{{עוגן1|היו}} שתים.''' אבנים מצויינות וריוח ביניהן:
 
'''{{עוגן1|עליהן}} טהור.''' שאני אומר מפני הטומאה שביניהן ציינו עליהן:
 
'''{{עוגן1|אם}} היה חורש בינתיים.''' המקום שבין שני האבנים היה חרוש:
 
'''{{עוגן1|הרי}} הן כיחידות וביניהון טהור.''' דמסתמא לא היה שם טומאה שאין חורשין מקום הטמא:
 
ה"ג ותחתיהן טמא:
 
'''{{עוגן1|שמא}} נתעכל הבשר.''' נמצא מטמא טהרות שלא כדין:
 
'''{{עוגן1|ולא}} נמצא מטמא טהרות למפרע.''' כל זמן שלא נתעכל והוא לא ידע ויעבור עליו ומפסיד טהרותיו:
 
'''{{עוגן1|מוטב}} שיתקלקלו בו לשעה.''' עד שיתעכל:
 
'''{{עוגן1|ואל}} יתקלקלו בו לעולם.''' דכשיעשו ציון יסברו לעולם שעדיין הטומאה שם וישרפו עליו קדשים שיעברו עליו בשוגג או בלילה:
תחילתדףכאן א/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|משרבו}} עוברי עבירה.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שהיו}} מנכשין שדותיהן.''' דכשנוטלין הכלאים מאליו היה מתנכש:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} נהנין מן הכלאים.''' שמשליכין לפני בהמתן:
 
'''{{עוגן1|וכל}} אשר לא יבא.''' בעזרא כתיב:
 
'''{{עוגן1|מנין}} שהיא פטורה מן המעשרות.''' שביד ב"ד להפקיר שדה שתהא פטורה מן המעשרות:
 
'''{{עוגן1|לא}} בשביעית.''' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ויד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרב העומר ושתי הלחם:
 
'''{{עוגן1|ולא}} במוצאי שביעית.''' בשמינית לפי שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור חדש וכדמפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|וחדש}} אחד.''' שחכמים מוסיפין בעיבורם בשביעית וכי אינו פוטרים הפירות ממעשרות ואס"ד הפקר ב"ד אינו פוטר ממעשרות למה יהא מעובר אם עיברוהו בשביעית:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון שביעית.''' הניחא שביעית שאין מעברין משום שתי הלחם והעומר וכדפרישית:
 
'''{{עוגן1|מוצאי}} שביעית.''' מאי טעמא אין מעברין ואיידי דאייתי להך ברייתא פירשה ולקמן מסיק פירכא לראיה זו דמייתי מינה דב"ד מפקירין:
 
'''{{עוגן1|עד}} שלא התיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ.''' שחששו שמא יביא עמהן גוש מארץ העמים שמטמא במגע ובמשא ויטמא טהרות של א"י:
 
'''{{עוגן1|אבל}} משהתיר ר' להביא ירק.''' וכ"ש תבואה:
 
'''{{עוגן1|היא}} שביעית היא של שאר שני שבוע.''' דלעולם מותר לעבר שהרי לא יאכלו הספיחין שיוכלו להביא תבואה מח"ל:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} השנים כתיקנן.''' וישראל שרוין על אדמתן ובהמ"ק קיים אבל בזמן הזה שאין בה"מ קיים והארץ ביד עכו"ם אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע דלעולם מעברין אפי' בשביעית:
 
'''{{עוגן1|אין}} מן הדא וכו'.''' אדלעיל קאי דר' יונתן דייק דהפקר ב"ד פוטר מן המעשר וקאמר ר' אבון דמהא ליכא למשמע דמדאורייתא מוסיפין חדש העיבור אלא דבשביעית מדחין אותו ואם עיברוהו עשו כדינא דאורייתא ועברו אתקנת חכמים:
 
'''{{עוגן1|שמרהו}}.''' שיבא החודש הזה בחידושו ולולי הוספת החדש הזה היה חג פסח לפעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים:
 
'''{{עוגן1|והיידא}} אמר דא.''' והיכן אמר דבר זה דב"ד פוטרין מן המעשרות:
 
'''{{עוגן1|גדיש}} שלא לוקט.''' מתני' היא בריש פ"ה דפיאה וה"פ מי שאסף והגדיש את העומרים למקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט:
 
'''{{עוגן1|כל'''}} השבלים. '''{{עוגן1|הנוגעות}} בארץ הרי הן של עניים.''' דספק לקט הן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דב"ש היא ברם כבית הלל עניים מעשרין ואוכלין אמר ר' יוסי שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד"ה משום קנס.''' וה"פ מתני' אתיא כב"ש דאמרי הפקר לעניים הפקר ולפיכך פטורין מן המעשר אבל כבית הלל אין לו דין לקט וחייבין במעשרות ורבי יוסי אמר שמענו שאפילו כב"ה אתיא מתני' דכיון דקנסו רבנן והפקירו השבלים שנוגעות בארץ הרי הוא כהפקר ב"ד ופטור מן המעשרות:
תחילתדףכאן א/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שולחנות}}.''' שם לשלחן שלפני השלחני שמקבל עליו וכן קורין החלפני שלחני בכל המשנה:
 
'''{{עוגן1|במדינה}}.''' בירושלים וי"מ בכל ערי ישראל חוץ לירושלים והיו מחליפין מחצית השקל לכל מי שצריך:
 
'''{{עוגן1|ישבו}} במקדש.''' לפי שהיה הזמן מתקרב היו יושבין במקדש כדי שימהרו להביא ולי"מ במקדש היינו בירושלים:
 
'''{{עוגן1|התחילו}} למשכן.''' ומוציאין העבוט מביתו של מי שלא הביא שקלו:
 
'''{{עוגן1|לוים}}.''' לאפוקי ממ"ד כל דעבר על פקודייא:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא נשים.''' ונתנו איש כופר נפשו כתיב ולא אשה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} עבדים.''' דילפינן לה לה מאשה:
 
'''{{עוגן1|וקטנים}}.''' אפילו הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים:
 
'''{{עוגן1|שוב}} אינו פוסק.''' אביו מלשקול בשבילו שאומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגדל ולא תפסוק:
 
'''{{עוגן1|ואין}} ממשכנין את הכהנים.''' אע"פ שחייבין במחצית השקל:
 
'''{{עוגן1|מפני}} דרכי שלום.''' מפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|כל}} כהן ששוקל אינו חוטא.''' ואע"פ שאינו חייב לשקול וסד"א אם שוקל נמצא קרבן ציבור קרב משל יחיד קמ"ל דאינו חוטא לפי שהוא מוסרו לציבור לגמרי:
 
'''{{עוגן1|לעצמן}}.''' להנאתן ולא היא דחייבין לשקול אלא שעומר ושתי הלחם לוקחין משקלי ישראל לבדן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} לתבוע תובעין.''' מן הנשים ועבדים וקטנים דדוקא אין ממשכנין אותן:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' שתובעין מן הקטנים דוקא כשהביא שתי שערות אע"ג שלא הגיע לכלל שניו:
 
'''{{עוגן1|אבל}}.''' אם לא הביא שתי שערות. ולא הגיע לכלל שניו אפי' תובעין לא:
 
'''{{עוגן1|ולמשכן}} אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות.''' ויגדיל שיגיע לכלל שניו ל"א ה"ג ולמשכן אין ממשכנין עד שיהיה בן כ'. ולפ"ז ניחא הכל אף הסוגיא דלקמן (הלכה ד'):
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' כן צריך לפרש מתני' דדרכי שלום היינו מפני הכבוד לפי שעבודת הקרבנות עליהם וכי היכא דלא ליתי לאנצויי ולי נראה מפני הכבוד היינו שמחוייבים לנהוג בהם כבוד דכתיב וקדשתו ואיסורא ליכא דכיון דתנאי ב"ד הוא על העתיד לגבות הם מחלו להכהנים:
 
'''{{עוגן1|י"ב}} שבטים יתנו.''' זה בגימטריא שנים עשר והכהנים והלוים בכלל:
 
'''{{עוגן1|כן}} משיבין חכמים לר"י.''' דחכמים סוברים דלריב"ז מותר להביא משקלי הכהנים עומר ושתי הלחם שלא נאמר וכל מנחת כהן אלא במנחת כהן יחיד אבל לא במנחה שיש לו בשותפות עם הציבור:
 
'''{{עוגן1|חטאת}} יחיד מתה וכו'.''' כמו דמצינו שיחיד חלוק מציבור שחטאת יחיד מתה ואין חטאת ציבור מתה ה"נ איכא לחלק בין מנחת יחיד למנחת ציבור:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} וכו'.''' הש"ס לא סיים למילתיה דר' טבי ומקשי עליה א"נ הא דקאמר בסמוך והוא מותיב לון שינוייה הוא וכאלו קאמר אלא:
 
'''{{עוגן1|שאין}} חטאת וכו'.''' מתני' היא בפ"ו דיומא:
 
'''{{עוגן1|והוא}} משיב להן.''' וכי שקלים לאו נדבת יתיר הן ולמה יביא מהן עומר ושתי הלחם:
 
'''{{עוגן1|כל}} דעבר בימא יתן.''' דהיינו כהנים ולויים וישראלים שכולן עברו בים סוף. על הפקודים היינו בין אותן שנמנו לבדן בין אותן שנמנו עם ישראל יתנו תרומת ה' והא דכתיב בפ' ואלה פקודי וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' דשמעינן דהכהנים ולויים לא נתנו היינו בתרומת האדנים אבל בתרומת שקלים לקרבנות ציבור הושוו כולן:
 
'''{{עוגן1|כל}} דעבר על פיקודייא.''' וכהנים ולויים לא עברו במניין לפני משה אלא הוא הלך לפתחי אהליהם ומנה אותן:
תחילתדףכאן א/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|קיני}} זבין וזבות.''' תורים ובני יונה שזבין וזבות מביאין ובכותים איירי אבל בעכו"ם אין זבין וזבות:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהוא נידר ונידב מקבלין מידן.''' דכתיב איש איש לרבות עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
 
'''{{עוגן1|וכן}} מפורש על ידי עזרא.''' כשרצו הכותים לסייען ושלחו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלקיכם השיבו להם לא לכם ולנו לבנות בית בשותפות לאלקינו ולכם אין חלק צדקה וזכרון בירושלים:
 
'''{{עוגן1|קולבון}}.''' כלומר דבר קל ומועט שמוסיפים על מחצית השקל כשרוצין ליקח מן השלחני ב' חצאי שקלים בעד שקל שלם:
 
'''{{עוגן1|השוקל}} ע"י אשה וכו' פטור.''' כגון שהלוה להם דכיון דפטורין הן לא מחייבו בקלבון ואי לא הלוה להם אלא שפורע בשבילם אפי' שוקל בשביל בר חיובא פטור מן הקלבון כדלקמן:
 
'''{{עוגן1|ואם}} שקל על ידו וע"י חבירו.''' בשהלוהו איירי ושוקל שקל שלם מחצית השקל בשבילו ומחצית השקל שמלוה לחבירו חייב קולבון אחד דסבר הנותן מחצית השקל הקצוב בתורה פטור מן הקלבון וב' ששקלו שקל שלם אין נותנין אלא קלבון אחד:
 
'''{{עוגן1|רבי}} מאיר אומר שני קלבונות.''' דסובר ר"מ השוקל מחצית השקל חייב בקלבון הלכך שנים ששקלו שקל שלם חייב ב' קלבונות:
 
'''{{עוגן1|הנותן}} סלע.''' דהיינו שקל שלם לשלחני של הקדש ונוטל ממנו מחציתו ושקל האמור כאן היינו מחצית השקל:
 
'''{{עוגן1|נותן}} ב' קלבונות.''' מפרש בגמ':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} לתבוע אין תובעין.''' מדקתני אם שקלו מקבלין מידן משמע אם שקלו מעצמן מקבלין אבל אין תובעין מהן וקשיא הכא אמרינן שאין תובעין וברישא תנן אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים דמשמע אבל תובעין מיהת:
 
'''{{עוגן1|כאן}}.''' רישא איירי בקטן שהביא שתי שערות ותובעין וסיפא בקטן שלא הביא שתי שערות דאפי' תובעין נמי לא:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש דמתני' אתיא כמ"ד דכותי כעכו"ם לפיכך אין מקבלין ממנו:
 
'''{{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי:
 
מתני' בעכו"ם. דוקא הוא דאין מקבלין מידן אבל מכותיים מקבלין:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|אדם}}.''' כי יקריב מכם קרבן ודרשינן אדם לרבות את הגרים וקשיא למה לי קרא תיפוק ליה דלא גרע מעכו"ם דאיתרבו מאיש איש שנודרים נדרים ונדבות אלא לאשמועינן דהא דכתיב מכם למעט מומרים דוקא מומרים מישראל אבל מגרים אפי' ממומרים מקבלין והכי קאמר מכם בכם חילקתי אבל בגרים לא ואי לא כתיב אדם ה"א בכם חילקתי ולא באומות כדאיתא פרק קמא דחולין והשתא מכותים אף על פי שחזרו לסורם מקבלין מהן. וא"ת הא אדם גבי נדבה כתיב וע"כ לומר דשקלים לנדבה דמיין אם כן למה אין מקבלין מעכו"ם דהא כתיב איש איש י"ל דכתיב גבייהו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה:
 
ופריך '''{{עוגן1|מתני'}} פליגא וכו'.''' כלומר סיפא דמתני' קשיא לר"א:
 
'''{{עוגן1|וכי}} יש קיני זבים בעכו"ם.''' הא בני ישראל כתיבי בפרשה אלא ודאי דסיפא בכותים שהיו גרים וכיון שחזרו לסורם קא משמע לן דאין מקבלין מהן וקשיא רישא בעכו"ם וסיפא בכותים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} והא כיני.''' כלומר יהי כן רישא בעכו"ם וסיפא בכותים:
 
'''{{עוגן1|בתחלה}}.''' בתחלת הבנין אין מקבלין מהן שום דבר דשמא לרפיון המלאכה מתכוונים:
 
'''{{עוגן1|ובסוף}}.''' לחזק את בדקיו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מקבלין מהן דבר שאינו מסויים ואין מקבלין מהם דבר מסוים.''' וה"פ דבר שאינו מסויים כגון מים ומלח ודבר מסויים דבר שנראה בעין אין מקבלין מהן דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו:
 
'''{{עוגן1|הקדש}} נדבה לבדק הבית.''' ולא מפליג בין תחלה לסוף ובין דבר מסויים לשאינו מסויים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ובלבד דבר מסוים.''' וה"פ ברייתא איירי דוקא בדבר מסויים:
 
מתני'. דפ"ק דערכין קשיא על רשב"ל:
 
'''{{עוגן1|הכל}} שוין וכו'.''' ברישא תנן עכו"ם רמ"א נערך אבל לא מעריך רי"א מעריך אבל לא נערך זה וזה מודים שנודרין ונידרין ונודרין היינו דמי פלוני עלי ונידרין דמי עצמו עלי או שאמרו אחרים דמי פלוני עלי והכל לבדק הבית שמעינן דמקבלין מהן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} פתר לה.''' הא דנודרין ונידרין היינו עולות אבל לבדק הבית לא:
 
ופריך '''{{עוגן1|הניחא}} נודרין.''' איכא לאוקמי בעולה אלא נידרין ליכא למימר בעולה דאם הישראל מדירו שיתן עולה מי ישמע לו העכו"ם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לא בשאמר הישראל וכו'.''' וה"ז כאלו הישראל מדירו שהרי ע"י נדר. הישראל הוא מתחייב:
 
ופריך '''{{עוגן1|ואינו}} מביא.''' העכו"ם עם העולה נסכים בתמי' וכיון שצריך להביא נסכים אי אפשר שלא יהי' מותר ותנן לקמן מותר הנסכים לכלי שרת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} נמצא מביא דבר מסויים.''' כלומ' וליטעמך הא אף לר' יוחנן קשיא הרי מביא דבר מסויים דכלי שרת דבר מסויים הן:
 
'''{{עוגן1|התיב}} ר"י בר' בון.''' לתרוצי לרבי יוחנן:
 
'''{{עוגן1|וערכין}} לא לבדק הבית אינון.''' בתמיה ותיקשי לך מתני' גופא:
 
'''{{עוגן1|היך}} מה וכו'.''' ע"כ לומר דהתם לא מיקרי דבר מסויים כיון דלבו לשמים כלומר לגבוה ואנן לבדק הבית יהבינן ליה ה"נ במותר הנסכים כיון שהוא נותנן להקריבן לגבוה וממילא ניתותרו ויהבינן להו לבדק הבית לא מיקרי דבר מסויים:
 
'''{{עוגן1|מה}} עבד לה רשב"ל.''' דערכין ומותר נסכים לדבר שאינו מסויים מיהא דמיין דקאסר רשב"ל:
 
'''{{עוגן1|נבנות}} בית וגו'.''' דדוקא אבנין הבית קפיד קרא אבל אכלי שרת וה"ה שאר צרכי הבית לא קפיד קרא:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' דקאמרת כיון דכתיב לבנות בית אבנין הבית קפיד קרא א"כ ה"ה לצרכי ירושלים אין מקבלין מהן כדכתיב שאין להם חלק בירושלים:
 
מתני'. דתנן ואלו שחייבין בקלבון משמע דאין לך מי שחייב בשקל שלא יהא חייב בקלבון אתיא כר"מ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דר"מ אמר כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה סבר ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון.''' וה"פ דרמ"א לעולם חייב בקלבון מן התורה אפי' נותן מחצית שקלו:
 
'''{{עוגן1|כזה}} יתנו.''' שהוא נקי מכל סיג שהרי מאש היה והלכך כל השקלים צריכין קלבון שיהא הכסף הנקי שבהם מחצית השקל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל.''' וה"פ הגזבר צריך ליקח ממנו שני קלבונות אחד בשביל השקל שהוא מחזיר לו ואחד בשביל השקל שהוא נוטל ממנו שהיה צריך ליתן להשלחני:
 
'''{{עוגן1|דברי}} הכל היא.''' אפילו לרבנן צריך ליתן שתי קלבונות אם נתן סלע ונטל שקל קלבון אחד מפני שלא שקל שקל האמור בתורה ואחד מהחצי שקל שמקבל מהגזבר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על דעתיה דרב ג' קולבונות אינון אחד שקל שהוא נותן וכו' ואחד לדבר תורה אתא ר' ירמיה וכו'.''' וה"פ לרב אליבא דר"מ בנתן סלע ונטל שקל חייב ג' קלבונות אחד לשקל שהוא נותן אלו היה נוטל מהשלחני ואחד לשקל שהוא נוטל שאם מחליפו נותנין לו חצי שקל וקלבון וא' לדבר תור' שהוא צריך להוסיף על חצי שקל של תורה. והרא"פ החליף הגרסאו' והאריך הדברי' ללא צורך והגי' שלפנינו עיקר:
 
'''{{עוגן1|והן}} שחלקו וכו'.''' והוא דהוה השותפות שלאחר חלוקת הירושה שותפת להיפטר ממעשר בהמה דוקא שחלקו הירושה לפי שוויה ולא לקח כל אחד המחצה מן הבהמות שהיו בשעת מיתת אביהן דהשתא ליכא למימר דזהו חלקו דודאי בשעת מיתת אביהם היה מגיע לכל אחד חצי הגדיים וחצי התיישים והשתא קנין הוא שקונה זה מזה והבהמות שישנן בשעת חלוקה פטורין ממעשר מטעם לקוח שהוא פטור והעתידין לבא פטורין משום שותפות:
 
'''{{עוגן1|היא}} חלקו משעה הראשונה.''' ושם ירושה עליהן וכשחזרו ונשתתפו הדרא לה שם תפיסת הבית כמעיקרא והבהמות שהיו בשעת חלוקה [אינן] פטורין משום לקוח והעתידין לבוא חייבין דלאו כשותפין הן:
 
'''{{עוגן1|כלקוחות}} הן.''' דאין ברירה והיו מעיקרא לקוחות והשתא שותפין:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן תמן.''' בבכורות פ"ט:
 
'''{{עוגן1|הלקוח}}.''' או שניתן לו במתנה:
 
'''{{עוגן1|ופטורין}} ממעשר בהמה.''' איירי בשחלקו וכו' וכדפרישית במתניתין:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} לית אנן אומרין.''' ארבע דינים חלוקים בדבר:
 
'''{{עוגן1|בזה}} ובזה.''' בקלבון ובמעשר בהמה:
 
'''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' כמו היכי דמי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} חלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו את הבהמה ולא חלקו את הנכסים פטורין בזה ובזה.''' וכ"ה בבכורות פ"ט. והכי פרושו חלקו את הנכסים וחזרו ונשתתפו ולא חלקו בבהמה דגבי קלבון הוו כשאר שותפין וגבי בהמה הוו כתפיסת הבית:
 
'''{{עוגן1|הן}} הן עיקר נכסיו.''' ואף על פי שחלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה פטורין מקלבון:
 
'''{{עוגן1|רבי}} שמי.''' פריך וכי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה הואיל ולא חלקו נאמר שיהיו פטורין מן הקלבון אע"פ שלא נתנו שקליהן מן ירושת אביהן ואע"פ שהבהמות הן עיקר הנכסים אין לפטרן. כך למדתי ממגדל עוז בשם הר"מ מקוצי ודלא כהרא"פ ודבריו תמוהין:
 
'''{{עוגן1|לא}} שנייא היא.''' שאני הכא שהוא נותן סלע שלימה מאותן המעות שהיו מגיעין על חלקו הלכך הרי היא כאלו לא חילקו:
 
ופריך '''{{עוגן1|מעתה}}.''' לדבריך שעיקר הטעם שפטורים לפי שהוא נותן הסלע השלימה מה שהוא מגיע על חלקו אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו יהיו פטורין ואנן לא תנן הכי:
 
'''{{עוגן1|היא}} שני אחין וכו'.''' כלומר אין חילוק כל שבא מכח ירושה הרי הוא כתפיסת הבית אע"ג שאינן בירושה דאורייתא ולא שקל החותן בשבילם ויש פירושים אחרים בשמועה זו וזהו הנ"ל לפום פשטא דשמעתתא:
 
'''{{עוגן1|שולחנין}}.''' שגבו השקלים במדינה כמ"ש הרמב"ם הן נטלו אותן בשכרן:
 
'''{{עוגן1|להוצאת}} דרכים.''' להביא השקלים לירושלים:
 
{{מרכז|<big>'''סליק פרק ראשון'''</big>}}
תחילתדףכאן ב/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מצרפין}} שקלים לדרכונות.''' בני העיר שקבצו שקליהם יכולין להחליפן בדרכונות והוא מטבע של זהב להקל מעליהם משאוי הדרך:
 
'''{{עוגן1|שופרות}}.''' תיבות שפיהן צר למעלה ומרחיב והולך כעין שופר כדי שלא יוכלו ליטול מהן כלום והיו עומדין בעזרה וכל אחד מביא שקלו ונותן בו:
 
'''{{עוגן1|במדינה}}.''' בירושלים ולדברי הרמב"ם בשאר ערי ישראל:
 
'''{{עוגן1|ששילחו}} את שקליהן.''' ביד שליח להוליכם ללשכה:
 
'''{{עוגן1|אם}} נתרמה התרומה.''' שהיו רגילים לתרום מהקופות לצורך הקרבנות והיו תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שיהיה חלק הקרבנות אף לאותן שעדיין לא שקלו:
 
'''{{עוגן1|נשבעין}}.''' שלוחים לגזברים דהואיל ונתרמה התרומה על המעות הללו קודם שנאבדו הרי נעשו כאילו היו ברשות הגזברים משעה שנתרמה התרומה עליהן וכשנגנבו או אבדו ברשות הגזברים נגנבו או אבדו הלכך נשבעים השלוחים לגזברים ונפטרים ואע"ג דאין נשבעין על ההקדשות בגמרא מתרץ לה:
 
'''{{עוגן1|ואם}} לאו.''' שבשעה שאבדו עדיין לא נתרמה התרומה ברשות הבעלים אבדו הלכך נשבעין לאנשי העיר:
 
גמ' ופריך '''{{עוגן1|ויעשו}} אותן מרגליות.''' כלומר יקנו מרגליו' בעד השקלים ולא יצטרכו להוצאת הדרכים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שמא תיזול המרגליות.''' ויפסיד ההקדש:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן תמן.''' בכורות פ"ח:
 
'''{{עוגן1|וכולן}} נפדין וכו'.''' כלומר וכל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים שהבא לשקול מחצית השקל צריך שיתן אותו כסף נקי מטבע מצוייר ולא שוה כסף ותני ושייר דאף מעשר שני והראיון אינן אלא בכסף ולא שוה כסף:
 
'''{{עוגן1|ואין}} פודין.''' מעשר שני בכלים:
 
'''{{עוגן1|מתניתין}}.''' דתנן שהיו שופרות במדינ' דוקא דתקלין חדתין לשקלים של שנה הבאה אבל לשקלים הישנים מי שלא שקל אשתקד לא היה שופרות במדינה אלא צריך להביאן למקדש:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|עתיקין}} במקדש.''' כדתנן לקמן פ"ו וגירסת הרמב"ם נראה ותני כן עתיקין במקדש ועתיקין במדינה ולשון קושיא היא וכי תנן הכי:
 
'''{{עוגן1|מתניתין}}.''' דתנן נגנבו או שאבדו נשבעין ופטורין מלשלם דוקא בשומר חנם איירי:
 
'''{{עוגן1|אבל}} בשומר שכר.''' אינו בדין זה אלא משלם בגניבה ואבידה ואינו נשבע:
 
'''{{עוגן1|ליסטים}} מזוין.''' גנב מזויין דאונס הוא ולשמירה זו לא קבלו עליהם:
 
'''{{עוגן1|ברם}} כמ"ד וכו'.''' אבל למ"ד אין תורמין על הגבוי אפילו נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר והן שוקלין אחרים תחתיהם:
 
'''{{עוגן1|דר"ש}} היא.''' הא דתנן דהשומרים נשבעין אתיא כר"ש:
 
'''{{עוגן1|דאר"ש}}.''' במסכת שבועות קדשים שהמפקיד חייב באחריותן כדידיה דמיין ה"נ כיון דחייבין בני העיר לשקול תחתיהן לאו כהקדשות נינהו אבל לחכמים אין כאן שבועה דאין נשבעין על ההקדשות:
 
'''{{עוגן1|משום}} שבועת תקנה.''' מדאורייתא פטור לגמרי ורבנן הוא דתיקון לה שלא יזלזלו בשמירת ההקדשות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ע"ד דר"י ניחא נשבעין לגזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר משום שבועת התקנה אלא לר"א נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן הדא היא דר"ש אלא נשבעין לגזברין גזברין מאי עבידתייהו.''' וה"פ לר"א כיון דאין הגזברין חייבין באחריות שקלים אלו א"כ הקדשות נינהו ואין נשבעין על ההקדשות כאלו לכ"ע:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} נשבעים לבני העיר.''' ליטול שכרן במעמד הגזברין מפני שההפסד על ההקדש:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} שקיבלו וכו'.''' אדר' יוחנן קאי דקאמר דשבועה זו תקנת חכמים היא שאין הקדש יוצא בלא שבועה הלכך אפילו קיבלו אנשי העיר עליהן ואמרו הואיל ואנו משלמין אין רצונינו שישבע השליח שהוא נאמן לנו אין שומעין להן שאין הקדש יוצא בלא שבועה:
 
'''{{עוגן1|חייב}} באחריותו.''' אפילו לאחר שנתרמה התרומה עד שימסרנו לגזבר:
 
'''{{עוגן1|הקדש}} ברשות גבוה בכל מקום שהוא.''' ואפילו קודם שנתרמה פטור:
 
'''{{עוגן1|ובני}} העיר שוקלין תחתיהן.''' ואס"ד בי גזא דרחמנא הוא אף קודם שנתרמה יהיו בני העיר פטורין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לא עוד היא משום שבועת התקנה.''' אף זו מן התקנה שלא יזלזלו בהקדשות וישלחו אותן ע"י שליח אלא כל אחד יביא שקלו בעצמו לשם דמצוה בו יותר מבשלוחו:
 
'''{{עוגן1|תני}} הראשונים וכו'.''' אנמצאו או שהחזירום הגנבים קאי דהשתא שניהם לפנינו:
 
'''{{עוגן1|אלו}} ששילחו בני העיר תחלה.''' הן הראשונים:
 
'''{{עוגן1|וחורנה}} אמר.''' ואידך אמר:
תחילתדףכאן ב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} ידו.''' בשבילו והלך השליח ושקלו בשביל עצמו:
 
'''{{עוגן1|אם}} נתרמה התרומה.''' קודם ששקל בשביל עצמו:
 
'''{{עוגן1|מעל}}.''' דמיד שנתרמה התרומה על העתיד לגבות היה זה השקל שנתן לו חבירו לשקול עליו ברשות הקדש וכשנתנו בשביל עצמו נהנה מן ההקדש ובגמ' מפרש מה נהנה:
 
'''{{עוגן1|השוקל}} שקלו מן ההקדש.''' שהיו בידו מעות שהקדישן לבדק הבית וכסבור שהן של חולין ושקל מהן שקלו ונתרמה התרומה וקנה בהמה באותה תרומה והקריבוה אז נתחייב השוקל קרבן מעילה אבל לא קודם לפי שאין מעילה אלא במוציא מן ההקדש לחולין אבל המוציא מהקדש להקדש אף על פי שנהנה אינו מועל אלא אחר שעשה מעשה בהקדש השני:
 
'''{{עוגן1|יאכל}} כנגדן.''' בגמרא מפרש לה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אנן}} תנינן.''' ברישא דמתניתין אם נתרמה התרומה ותנאי דבי רבי תנו אף ברישא וקרבה הבהמה ולא פליגי דתנא דידן סמיך אסיפא שמפרש בה מעילת שניהם (והרא"פ הגיה ללא צורך):
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אר"א דלא כר"ש דר"ש אומר.''' לקמן ספ"ד:
 
'''{{עוגן1|מיד}} היה מקבל מעותיו.''' ר"ש פליג אהא דתנן התם המספק אינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה ור"ש סובר דמיד היה מקבל את מעותיו ולא חיישינן שמא יארע בהן פסול ונמצא ההקדש נפסד מפני שהכהנים זריזין הן שאפילו לא קרבה הבהמה אלא שקנו אותה כבר יצאו המעות לחולין ומעל:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}}.''' אמתניתין למה מעל אילו מי שגנב עולתו של חבירו ושחטה סתם ודאי לבעלים הראשונים מכפרת א"כ ה"נ גבי שקלים כשניתנו ללשכה אינו ניכר השקל של מי הוא והוא נתרם סתם לשם מי שהוא וחוזר השקל לבעלים הראשונים ולמה יהא חייב קרבן מעילה:
 
'''{{עוגן1|במסויים}}.''' שניכר וידוע שהוא של שני ואיירי שעשה כמו שעשו של בית רבן גמליאל כדתנן לקמן פ"ג שהיה מתכוין וזורקו לקופה:
 
ופריך '''{{עוגן1|וחש}} לומר וכו'.''' למה הוא מביא קרבן מעילה דלמא לא נקנה בהמה משקל זה אלא ניתותר בקופה הגדולה והן שירי הלשכה:
 
'''{{עוגן1|וכי}} יש מעילה בשירים.''' בתמיה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כר"מ וכו'.''' וכי נוקים סתמא דמתניתין כר"מ דסובר יש מעילה בשיריים ולית הלכתא כוותיה אלא כר"י דפליג עליה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} עוד היא במסויים וכו'.''' כלומר כבר אוקימנא לה במסויים וכבית ר"ג א"כ איכא למימר שידוע שמשקל זה קנו בהמה:
 
'''{{עוגן1|מה}} נהנה.''' ולמה תנן שמביא קרבן מעילה דמחי דנהנה דקעביד מצוה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו:
 
'''{{עוגן1|כמי}} שנהנה.''' שהציל עצמו בממון ההקדש ונהנה בשקל הזה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהוא קדש אין קדושה.''' אחרת חל עליו הילכך שקל זה ששקל מעות מעשר שני אינו קדוש כלל לשם קרבנות:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' אם שקל שקלו ממעשר שני או משביעית:
 
'''{{עוגן1|והשאר}}.''' מעות הראשונות שנתן לשם מחצית השקל נעשין שקלים שהרי כחולין הן עכשיו:
תחילתדףכאן ב/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המכנס}} מעות.''' כינס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה לשקלו ואמר כשהתחיל לכנס הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מצא שהותירו על שקלו:
 
'''{{עוגן1|מותרן}} נדבה.''' יפלו לשופרות שבמקדש שעומדין להקריב בדמיהן עולת קיץ למזבח וב"ש לטעמייהו דסברי הקדש בטעות שמיה הקדש:
 
'''{{עוגן1|מותרן}} חולין.''' שלא נתכוין זה אלא עד כדי שקלו:
 
'''{{עוגן1|שוין}} שהמותר חולין.''' דהוי כאומר בפירוש אם אכניס יותר משקל אביא מהן שקל והמותר יהיה חולין:
 
'''{{עוגן1|אלו}} לחטאתי.''' אם כנס מעות ואמר הרי אלו לחטאתי מודו בית הלל שהמותר נדבה:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין שקלים לחטאת.''' מאי שנא שקלים אם אמר על ידו מליאה מעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין ומ"ש חטאת דמותרן נדבה:
 
'''{{עוגן1|שקלים}} יש להן קצבה.''' דכתיב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ובודאי לא היתה כוונתו אלא לשקל אבל חטאת אין קצבה אם ירצה יביא בדמים מרובים ונתפסו הדמים אפילו הן מרובין ומותרן נדבה:
 
'''{{עוגן1|דרכונות}}.''' מטבע של זהב ממדי ושויא סלע ומחצה שאז היו צריכין הרבה לעבודת הבית ושקלו הרבה:
 
'''{{עוגן1|חזרו}} לשקול סלעים.''' כמשמעו סלע שלם:
 
'''{{עוגן1|טבעין}}.''' חצי סלע:
 
'''{{עוגן1|דינרין}}.''' רביעית סלע:
 
'''{{עוגן1|ולא}} קבלו מהן.''' דרשאין להוסיף אשקל דאורייתא כפי הצורך ולא לפחות ממנו:
 
'''{{עוגן1|אעפ"כ}} יד כולם שוה.''' עני ועשיר שוקלין בשוה כפי אשר קבלו עליהן לשקול אבל חטאת לעולם אינו שוה שזה מביא בסלע וזה בשתים וזה בשלש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מה}} פליגין.''' כי פליגי:
 
'''{{עוגן1|במכנס}} פרוטרוט.''' פרוטה פרוט' וכדפרישית במתני':
 
'''{{עוגן1|אבל}}.''' אם נטל ידו מליאה מעות ואמר אלו לשקלי ויש בו מותר ד"ה מודים שהמותר נדבה:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין וכו'.''' וקס"ד דר"ש לכ"ע קאמר למלתיה:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' רבי שמעון אהי קאי דקאמר מה בין וכו':
 
'''{{עוגן1|מה}} עביד וכו'.''' כלומר ור"י במאי מוקים מתניתין:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' למתני' דר"ש אמכנס פרוטרוט אליבא דב"ה קאי מ"ט קאמר מותרן חולין:
 
ופריך '''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' בסוף פרקין מותר שקלים חולין. וקס"ד דמתניתין אתיא ככולי עלמא:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' כמו תא שמע:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אותה השניה רועה.''' עד שיסתאב ויפלו דמיה לנדבה:
 
'''{{עוגן1|ה"נ}} אלו לנדבה.''' יפלו המותר מהן:
 
'''{{עוגן1|האיך}} אתה אומר אלו.''' סתמא דש"ס פריך איך קאמרת דהשני לנדבה לא יהא אלא כנוטל הרבה מעות ואמר הרי אלו לשקלי דתנן לב"ה מותרן חולין ולר' ביבי אפילו לב"ש מותרן חולין כ"ש הכא שאמר בטעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין:
 
'''{{עוגן1|כשמוען}}.''' כמשמען סלעים:
 
'''{{עוגן1|קרטין}}.''' רביעית סלע:
 
'''{{עוגן1|מן}} הדא.''' הא דאמרינן שבימי עזרא שקלו דרכון שלם שמעינן מהך קרא:
 
'''{{עוגן1|ג'}} פעמים בשנה.''' ודרכון הוא סלע וחצי שהן שלשה שקלים:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} שאין מטריחין.''' נדבות על הציבור יותר מג' פעמים בשנה:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} לג' סאין וכו'.''' דתנן בפ"ג בג' קופות של ג' סאין היו תורמין את הלשכה ג' פעמים בשנה ילפינן מדאמר עזרא לשלש השקל ג' פעמים בשנה:
 
'''{{עוגן1|לפי}} שחטאו.''' בעגל במחצית היום:
 
'''{{עוגן1|וחרנה}} אמר.''' ואידך אמר:
 
'''{{עוגן1|גרמסין}}.''' שם מטבע שהיתה בימי משה:
 
'''{{עוגן1|שעברו}} עלי' הדברות.''' כשחטאו בעגל:
 
'''{{עוגן1|בעשרים}} כסף.''' היינו דינרין דסלע ד' דינרין ופדיון בכור חמש סלעים:
 
'''{{עוגן1|טבע}}.''' הן שני דינרין חצי הסלע דבנימין לא היה עמהן:
תחילתדףכאן ב/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מותר}} שקלים חולין.''' אם היתה ידו מלאה מעות ואמר אלו לשקלי מותרן חולין:
 
'''{{עוגן1|עשירית}} האיפה.''' מפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|מותר}} עולה עולה.''' אם הפריש מעות לקנות עולה ונתותרו יביא באותן המעות עולה אחרת:
 
'''{{עוגן1|מותר}} פסח שלמים.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|מותר}} נזירים.''' אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו ישמרום עד שיקחו מהם קרבנות לנזירים אחרים ואם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו המותר לנדבה לקיץ המזבח:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|עד}} דאנא תמן.''' כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י לשמואל:
 
'''{{עוגן1|הפריש}} שקלו ומת.''' מה יעשה בו:
 
'''{{עוגן1|מותר}} עשירית האיפה שלו.''' של כהן הגדול שניתותרו מה יעשה בו:
 
'''{{עוגן1|יוליכם}} לים המלח.''' לא נהנין ולא מועלין בו:
 
'''{{עוגן1|מה}} עביד לה ר"י.''' איך מתרץ למתניתין:
 
'''{{עוגן1|של}} מנחת חוטא.''' שמקריב בדלי דלות מותרו לקיץ המזבח דבמקום חטאת הוא אבל עשירית האיפה של כהן הגדול לא מיקרי חטאת לענין זה שיהא מותרו נדבה:
 
'''{{עוגן1|על}} דא עליל אבא בר אבא.''' על הא דמייתי בסמוך הקשה לי אבוה דשמואל דאיהו אבא בר אבא:
 
'''{{עוגן1|דאינון}} אמרין.''' שבני בבל אומרים:
 
'''{{עוגן1|ואם}} מן הצאן קרבנו וכו'.''' לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא לזבח שלמים ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו הא ילפינן לעיל דפסול א"נ מדכתב לעיל אם מן הבקר קרבנו מכלל דהכא בצאן מיירי וא"כ מן הצאן מיותר לדרשא:
 
'''{{עוגן1|התיבון}} הרי עולה מן הצאן.''' מנ"ל דקרב דוקא שלמים דלמא קרב נמי עול' א"נ דלמא האי לזבח שלמים למותר עולה דקרב שלמים קאתי וזה נראה יותר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} דבר שאינו בא אלא מן הצאן.''' מן הצאן קדריש:
 
'''{{עוגן1|התיבון}} הרי אשם.''' דלמא האי מן הצאן במותר אשם כתיב דאשם נמי איל תמים מן הצאן הוא ואינו בא מן הבקר:
 
'''{{עוגן1|דבר}} הבא מכל הצאן.''' בכבשים ובעזים כגון פסח לאפוקי אשם דאינו בא מן העזים אלא מן האילים בלבד:
 
'''{{עוגן1|בכל}} אתר וכו'.''' בכל מקום אתה אומר מן למעט כגון מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד והכא אתה אומר לרבות פסח שהוא דבר הבא מכל הצאן:
 
'''{{עוגן1|ה"נ}}.''' כי מוקמינן ליה בפסח מן להוציא הוא דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי נקבה ומיהו הצאן מכל מין צאן משמע בין כבשים בין עזים ומיעוטא דמן לנקבות אתא ואי לאו ה"א דהצאן הוה מוקמינן ליה לאשם והוה ממעטים ממן שאינו בא אלא מן האילים בלבד:
 
'''{{עוגן1|ואין}} משנין דבר שהוא לאכילה.''' כגון פסח בדבר שאינו לאכילה כגון עולה שהיא כולה כליל:
 
'''{{עוגן1|ואין}} משנין קדשים קלים.''' דהיינו פסח לעולה שהיא קדשי קדשים:
 
ה"ג אר"י על דא אמר רבי חנינא:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אם כן.''' עקרו בשחיטה ששחטו לשם שלמים אבל אם שחטו לשם עולה פסול:
 
'''{{עוגן1|ואני}} אומר.''' דכל שלא לשמו בפסח כשר ואפילו שחטו לשם עולה:
 
'''{{עוגן1|לזבח}} שלמים.''' קרא יתירא הוא דהוה מצי למיכתב לשלמים:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהוא זבח.''' כלומר לכל זבח שיזבחנו לשלמים יהיה:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן משתנה למחשבת פסול או לא.''' אם שחטו לשם עולה מיבעיא ליה אם אותה המחשבה הפוסלת בעולה פוסלת גם בו או לא:
 
'''{{עוגן1|היאך}} עבידא.''' היכי דמי:
 
'''{{עוגן1|מ"מ}} פסול הוא.''' דאף אם שחט שלמים לזרוק דמו למחר פסול:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שחטו ע"מ להקטיר מבשרו למחר אין תימר וכו'.''' וה"פ אם משתנה הוא למחשבת פסול אם חישב על העולה להקטיר בשרו למחר פגול ואם אינו משתנה ה"ל כחישב על בשר שלמים להקטיר מבשרו למחר דפסול הוא ולא פיגול:
 
'''{{עוגן1|לשמו}} ושלא לשמו בשאר ימות השנה.''' מיבעיא ליה פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו כשר הוא או פסול:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} שאין לו שם.''' דלפסח לאו זמניה הוא ולשלמים לא אקדשיה:
 
'''{{עוגן1|נעשה}} כשוחטו.''' בשתיקה דתרווייהו לא מהני ואם שחטו בסתם כשר:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ליה וא"כ ואפילו שחטו.''' בשאר ימות השנה לשמו לזרוק דמו שלא לשמו יהא כשר דליהוי משעה ראשונה כשוחט לשמו ושלא לשמו דכשר:
 
'''{{עוגן1|מאן}} אמר בשתיקה כשר וכו'.''' מעיקרא דדינא קשיא מנ"ל למימר דשחט בשתיקה כשר או נאמר בעינן עקירה משום פסח לכך בשתיקה פסול:
 
'''{{עוגן1|והוא}} שקרבה וכו'.''' אמתניתין קאי הא דתנן מותר נזיר לנדבה דוקא שקרב החטאת לבסוף שהנזיר מביא ג' בהמות חטאת ועולה ושלמים וכשקרב החטאת לבסוף ה"ל מותר חטאת שהוא לנדבה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו הן מעות סתומים כל שדמי חטאת.''' שמתו בעליהן היו מעורבות בהן ואפילו הפרישו הבעלים בחייהן דמי חטאת מתוכן אפ"ה ה"ל כמעות סתומין וכאלו עדיין הן מעורבין בתוכו וילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין והיינו כרבי זעירא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו לחטאת והשאר לשאר נזירות ומת דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלים והשאר רוצה להביא בהן עולה יביא שלמים יביא ומועלין בכולן ואין מועלין.''' כ"ה בתוספתא פ"ק דמעילה. וה"פ דאין מועלין במקצתן דלמא דמי שלמים נינהו ואין מועלין בשלמים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אמר אם מת יפלו לנדבה.''' כמותר חטאת והיינו כרב חסדא:
 
'''{{עוגן1|שאין}} לך לחם וכו'.''' שלא מצינו שיהא לחם קרב בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|שאין}} לך נזירות באה בלא לחם.''' דמתחלה כשקיבל נזירות על עצמו נתחייב להביא לחם משל עצמו:
 
'''{{עוגן1|לפום}} כן.''' כמו לפיכך:
 
'''{{עוגן1|סברין}} מימר.''' סברוה בני הישיבה לומר היינו מותר לחמו היינו מותר נסכיו דשניהן ירקבו:
 
'''{{עוגן1|קדשי}} קדשים אינון.''' וקדשי קדשים מותרן נדבה:
 
'''{{עוגן1|אהן}} דאמרן.''' הא דאמרן דסובר ר"ח דמותר לחם דוקא הוא דירקב אבל מותר נסכים לא דקדשי קדשים הן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} יפלו לנדבה.''' דשקלים לקדשי קדשים באין:
 
'''{{עוגן1|ר"א}} אומר יפלו לנדבה.''' ועשירית האיפה קדשי קדשים היא דכתיב בה חטאת:
תחילתדףכאן ב/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מותר}} שבויים.''' אם גבו צדקה לצורך פדיון שבויים וניתותר ישמרום עד שיפדו בהם שבויים אחרים אבל אם פירשו לשבוי זה זכה אותו שבוי במותר:
 
'''{{עוגן1|מותר}} עני.''' אם גבו מעות לקנות לו מלבוש וניתותר נותנין המותר לאותו עני:
 
'''{{עוגן1|מותר}} המתים.''' אם גבו מעות לצורך קבורת מת סתם המותר לקבורת מתים אחרים אבל למת זה המותר ליורשיו דאחולי אחיל המת זילותיה לגבי יורשיו:
 
'''{{עוגן1|יהא}} מונח עד שיבוא אליהו.''' מספקא ליה אי מחיל המת זילותיה לגבי יורשיו או לא הלכך יהא מונח:
 
'''{{עוגן1|בונין}} לו נפש על קברו.''' פשיטא ליה לר' נתן דלא מחיל הלכך בונים לו מצבה על קברו מאותו מותר שכבר זכה בו המת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|גבו}} לו.''' לצרכי המת שסברו שאין לו צרכי קבורה ונמצא שיש לו:
 
'''{{עוגן1|מותר}} המת ליורשיו.''' ואף זה למותר המת דמיא והרי הוא ליורשיו:
 
'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אמור לנפשיך דלא דמיין שהנותנין לא כיונו אלא לזכות להמת וכיון שיש לו לא זכה בו המת מעולם ואיך יזכו יורשיו בו הלכך מחזירין אותו להנותנים אם אפשר או מניחין לצורך מתים אחרים:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' ירמיה בכעס על שהשיב על דבריו הלא אין אתה יודע אלא מה שאמרתי לך ודבר זה לא אמרתי לך ומנא לך להשיב:
 
'''{{עוגן1|אין}} פודין שבוי בשבוי.''' אם גבו מעות לצורך שבוי זה אסור לשנותו לצורך שבוי אחר ואפילו השני עדיף מהראשון:
 
'''{{עוגן1|ואין}} גובין טלית בטלית.''' אם גבו מעות לקנות בהם טלית זה אסור לשנותו לקנות בהן טלית אחר:
 
'''{{עוגן1|ואין}} ממחין ביד פרנסין.''' והן הגבאין לעשות כך לשנות הצדקות למה שצריכין אותן ביותר דמעיקרא אדעתא דהכי ניתנו שאם יצטרכו שישנו אותן הגבאין:
 
'''{{עוגן1|דבריהן}}.''' שאומרין דבר הלכה משמן זהו זכרונן:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} הוה מסמיך.''' לפי שבעל בשר היה הוצרך להשען על אדם אחר בהליכתו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הוה מסמיך ואזיל על ר"ח בר אבא.''' והוה ר"א רואה ר' יוחנן עובר וטמן עצמו בפניו שלא יראנו:
 
'''{{עוגן1|תרתין}} מילין וכו'.''' שני דברים רעים עשה ר"א זה שעלה מבבל במאי דטמן עצמו חדא שנראה שאין זה כבודו שישאל בשלומי ועוד גדולה מזו נראה שאינני כדאי לדבר עמו לכך הוא מטמר עצמו:
 
'''{{עוגן1|כך}}.''' המנהג בבבל שהקטן אינו שואל בשלום הגדול מפני כבודו של הגדול שהן מקיימין הך קרא ראוני נערים ונחבאו וגו':
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יעקב מהו למיעבר קמי צלם ששמו אדורא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"י מה אתה חולק ליה כבוד שאין אתה רוצה לעבור לפניו בלא תשורה אלא עבור לפניו וסמי עיניו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רבי יעקב א"כ שפיר עביד ר"א דלא עבר לפניך כיון דנהיגין דאין הקטן שואל בשלום הגדול דין הוא שיטמר מפניו:
 
'''{{עוגן1|ועוד}} עבד וכו'.''' א"ל רבי יוחנן לר' יעקב ועוד אחת עשה לי ר"א הבבלי הזה שאמר דבר הלכה ששמע ממני ולא אמרה משמי:
 
'''{{עוגן1|בנגר}} שיש בראשו גלוסטרא.''' שראשו עב וראוי לשחיקת התומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו אם מותר להשתמש בו בשבת לנעול בו הדלת ר"א אוסר ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ור"י בן קסמא שמו אמר תמהני אם לא הוה בה"כ זה ע"ז.''' הרי דאין לכעוס על דברים הנעשים בבהמ"ד:
 
'''{{עוגן1|וחזר}} ר"י ואמר הכדין מחבריה.''' וכי מה אתם מדמין נדון שלפנינו להתם דהתם חברים היו ולא היה להם לכעוס אבל ר"א תלמידי הוא ומותר לי לכעוס עליו:
 
'''{{עוגן1|כן}} צוה יהושע.''' העיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה אפילו מה שאמר סתם שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה אלא שהכל יודעין וכו':
 
'''{{עוגן1|מאי}} כולי האי.''' דקפיד על ר"א שלא אמר הלכה משמו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} דבעי וכו'.''' שרצה שיאמרו שמועה משמו אף לאחר מיתתו ואם בחייו לא יאמרו משמו כ"ש לאחר מותו:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} חי וקיים לעולמים.''' בעה"ז הרי אמר הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא:
 
'''{{עוגן1|רוחשות}}.''' נעות:
 
'''{{עוגן1|דובב}} שפתי ישנים.''' רישיה דקרא וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים:
 
'''{{עוגן1|כומר}}.''' כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין והיין נוח לצאת:
 
'''{{עוגן1|דובב}}.''' היין רוחש ונע ויוצא למעלה:
 
'''{{עוגן1|קונדיטין}}.''' כוס של דבש עם יין ופלפלין:
 
'''{{עוגן1|חמר}} עתיק.''' יין ישן:
 
'''{{עוגן1|אע"ג}}.''' שכבר עבר זמן מה ששתה עדיין טעמו בפיו ובהא פליגי מ"ד כמאן דשתה קונדיטון בעינן נמי שעשה מעשים טובים בעה"ז כמו שיש בקונדיטין עוד בשמים טובים אבל אמירת הלכה לחוד לא מהני ומ"ד כמאן דשתה חמר עתיק לעולם מהניא ליה אמירת ההלכה שיהו שפתותיו דובבות בקבר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} רב גידל אמר האומר שמועה בשם אומרה וכו'.''' יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שע"י כן יגיד הדבר על אופנו דעיקר הלימוד מרבו בראיית פנים דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך:
 
'''{{עוגן1|אך}} בצלם.''' שעומד לנגדו והיינו צלם של רבו יתנהג האיש האומר השמועה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כתיב רב אדם וכו' זה שאר כל אדם.''' וה"פ רוב בני אדם יקרא איש תורתו ואינו מקפיד לומר בשם האומרו. ל"א הרב שבאדם כלומר מי שהוא גדול בתורה יקרא כל איש ואיש תורת חסד שהיה על לשונו שיאמרו שמועות משמו מפי השמועה בלבד כן פירש ביפה מראה וראשון נראה לי:
 
'''{{עוגן1|זה}} ר"ז.''' שאינו אומר שמועה בשם אדם אלא א"כ נתאמת לו מי אמרה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דאמר ר"ז לית אנן צריכין חוששין לשמעתתיה דרב ששת.''' וכ"ה בפ"ק דשבת וה"פ אין אנו צריכין לחוש לשמועות שאמר רב ששת בשם הגדולים:
 
'''{{עוגן1|דהוא}} גברא מפתחא.''' שעיניו סתומות וכמו שקורין לסומא סגי נהור כך קורין אותו מפתחא לשון פתוח וכיון שאינו יכול לראות האנשים ששומע מפיהם ואפשר שמא איניש אחרינא והוא טועה בטביעת קלא כן פירש בי"מ ולי נראה כיון שאינו רואה אינו יכול לכוון הדברים שהרי אי אפשר לו לאמרה כאילו בעל השמועה עומד לנגדו שהרי לא ראה אותו מעולם הלכך אין סומכין עליו בזה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} חכים ר' לבר פדה דאת אמר שמעתא משמיה.''' וה"פ וכי מכיר אתה לבר פדה שאתה אומר שמועה משמו שמא המגידים לך משמו משקרים. ל"א שמא בר פדה לא אמרה אלא איניש אחרינא אמרה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר"י אמרה משמיה.''' וחזקתו שאינו משקר:
 
'''{{עוגן1|אין}} דור שאין בו ליצנים.''' משום דבעי מימר שבדורו של דוד היו ליצנים והוא היה שמח במיתתו לכך מייתי ליה הכא:
 
'''{{עוגן1|אימת}} יבנה בה"מ.''' משום דהקב"ה אמר לו רק אתה לא תבנה הבית נמצא חיי דוד מעכבין בנין בה"מ והיו אומרים מתי ימות ויבנה ביהמ"ק:
 
'''{{עוגן1|יבא}} עלי.''' לשון שבועה הוא יבא עליו כך וכך אם לא שכדבריו כן הוא:
 
'''{{עוגן1|שמחתי}} באומרים לי בית ה' נלך.''' אע"ג שמיתתו תלויה בו כמו שמצינו במשה במלחמת מדין:
 
'''{{עוגן1|והיה}} כי ימלאו ימיך וכו'.''' קרא יתירא הוא דה"מ למכתב והיה כי תשכב או כי תלך אל אבותיך והיה כי ימלאו ימיך ל"ל:
 
'''{{עוגן1|ימים}} שלימים אני מונה לך.''' אע"ג שע"י אריכת ימיו מתעכב בנין הבית אני ממלא לך שנותיך מיום ליום שמעשיו חביבין לפני הקב"ה מבנין בה"מ:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך מצרפין שקלים'''</big>}}
תחילתדףכאן ג/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בשלשה}} פרקים בשנה תורמין את הלשכה.''' שבה היו נותנין כל השקלים ותורמין ממנה ג' קופות כדתנן בסיפא:
 
'''{{עוגן1|בפרוס}} הפסח.''' ט"ו יום קודם המועד ובגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|והן}} גרנות של מעשר בהמה.''' ג' פרקים אלו הן ג' גרנות של מעשר בהמה שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר הבהמה שנולדו וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן כך זמנים אלו קובעות לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר אבל קודם הפרק מותר לאכול אע"פ שלא עישר וטעם שקבעו חכמים ג' זמנים אלו וגם במאי פליגי הני תנאי מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כל}} הן דתנינן.''' כל היכא דתנן פרס פירושו המחצה וה"נ המחצה משלשים יום שקודם המועד שדורשין בהלכות המועד:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהן פרקי לידה.''' הא דתנן והן גרנות למעשר בהמה היינו טעמא לפי שבזמנים הללו הבהמות יולדות שיש בהמות שמבכירות לילד קודם פסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת ויש שמאחרות עד בין העצרת לחג:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים.''' דכיון דאין זמן לעשר הבהמות עד פרוס הרגלים משהי אינשי בהמתם עד אותו זמן דלא לישחטינהו עד שיעשרם בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה בין לקרבנות:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יבא לידי בל תאחר.''' שמתוך שהוא תורם סמוך לרגלים לא ישכח מלהקריבן א"נ אם לא יעשר כל פעם סמוך לרגל כי אם בפעם אחת יעשר כל בהמותיו לא יביא כל מעשרותיו ברגל הראשון לירושלים כי רב ממנו לאכלם ברגל אחד ומתוך כך הוא משהה אותן בביתו ויבא לידי בל תאחר:
 
'''{{עוגן1|כל}} המשהה טבלו עובר.''' מפרש דעובר על בל תאחר היינו לפי שהוא משהה טבלו דמיד בפרקי לידה חייב לעשר ואע"ג דקודם הגורן מותר למכור ולשחוט כדתנן בבכורות פרק בתרא מ"מ משהגיע הגורן ויש לו הרבה בהמות ה"ל כטבל מדרבנן א"נ בלשון קושיא קאמר וכי המשהה טבל זה עובר והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בבכורות פרק מעשר בהמה:
 
ה"ג ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי וכו':
 
'''{{עוגן1|האלוליים}}.''' אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב וטעמיה מפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|עד}} כאן.''' עד אלול נמשך שהאחרונות יולדות מן אותן שנתעברו קודם ניסן דבהמה דקה עיבורה חמשה חדשים:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} ואילך.''' לאחר אלול הן מאותן שנתעברו לאחר ניסן והוה להו חדשות:
 
'''{{עוגן1|לבשו}} כרים הצאן.''' מקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וה"ק לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות:
 
'''{{עוגן1|אלו}} הבכירות.''' שמתעברות מיד:
 
'''{{עוגן1|ועמקים}} יעטפו בר.''' ואיכא נמי צאן שמתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר והזריעה ניכרת יפה יפה והיינו בניסן ואע"ג דגם באדר ניכר הזריעה מ"מ באפלייתא אין הזריעה ניכרת יפה אלא בניסן:
 
'''{{עוגן1|אלו}} ואלו נכנסין לדיר להתעשר.''' דמפרש יתרועעו לשון רעים וישירו כאילו כתיב יעשירו וקאמר דנעשו ריעים ויעשירו אלו עם אלו:
 
'''{{עוגן1|הואיל}} ואלו אומרין כך וכו'.''' רמ"א באחד באלול ור"א ור"ש אומרים באחד בתשרי ואין אנו יודעים הלכה כמאן הלכך יהו האלולים וכו':
 
ה"ג הא כיצד נולדו לו חמשה באב וה' באלול או ה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נולדו לו ה' בתשרי וה' באב מצטרפין.''' וה"פ ה' באב שלאחר תשרי מצטרפין ואף ע"ג דמפסקי גרנות שתקנו חכמים:
 
ופריך '''{{עוגן1|ובן}} עזאי מכריע על דברי תלמידיו.''' שהרי ר"מ ור"ש היו לאחר בן עזאי:
 
'''{{עוגן1|שכן}} נחלקו עליה אבות העולם.''' תנאים הראשונים:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} ור"ע.''' ועליהם אמר בן עזאי הואיל ואלו וכו' ומכריע דבריהם:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' שבן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר שר"ע היה רבו של בן עזאי וכי אדם אומר על דברי רבו הואיל ואלו כו'.''' ומכריע דבריו:
 
'''{{עוגן1|שמע}} לה מן הדא.''' שתלמיד חבר היה לר"ע:
 
'''{{עוגן1|אמר}} לו בן עזאי וכו'.''' מתניתין בבבא בתרא פרק מי שמת:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שבאת.''' ולא קאמר שבא:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בבכורות פרק מעשר בהמה:
 
'''{{עוגן1|כל}} הנולדים באחד בתשרי.''' אתאן לר"א ור"ש דאמרו באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה:
 
'''{{עוגן1|מצטרפין}}.''' לכנסן לדיר אחד:
 
'''{{עוגן1|לפני}} הגורן.''' מאלו שלש גרנות שאין הגורן מפסיק:
 
'''{{עוגן1|לא}} כחנט.''' לא כאילנות דאזלינן בהו לענין מעשר בתר חנטה כל שחנטו פירותיו קודם ט"ו שבט מתעשר לשנה שעברה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} כשליש.''' כתבואה וזתים דאזלינן בהו בתר שליש והיינו כשעת גמרן דמשהביאו שליש ראוין לאכילה ע"י הדחק:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר כחנט.''' דאזלינן בהו בתר חנטה ה"ל למתני כל המעוברין מעשרים ותשעה באלול ואילך הן החדשות:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר כשליש.''' א"כ אף במעשר בהמה אזלינן בתר גמרן שהן ראוין להקרבה ניתני כל הנולדים עד כ"ב בו. דהיינו הנולדים שבעה ימים קודם ר"ה אבל הנולדים אח"כ אינן ראוין להקרבה בשנה זו דהא כתיב מיום השמיני והלאה תתנו לי:
 
'''{{עוגן1|כשליש}} עשו אותו.''' ודקשיא לך ליתני עד כ"ב בו מתניתין ר"ש היא דסובר מחוסר זמן דהיינו קודם שבעה נכנס לדיר להתעשר:
 
'''{{עוגן1|את}} אמר הדא מילתא.''' דמתניתין ר"ש היא:
 
'''{{עוגן1|האלוליים}} מתעשרות בפני עצמן.''' מאי לאו הנולדים עד כ"ט באלול מיקרי אלוליים וכי אפשר לך לומר דבן עזאי סובר כר"ש ולא כרבנן דפליגי על ר"ש וסברי דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר אלא ודאי הכל אזיל בתר לידה וזה גמרו כמו תבואה ואע"ג שאינן ראויין להקרבה:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דאת אמר וכו'.''' וכמו דאמרת לרבנן דאותן שנולדו מכ"ב אלול עד ר"ה הן מתעשרין לאחר ר"ה עם אותן שנולדו קודם ר"ה ה"נ לבן עזאי דסובר דאלוליים מתעשרות בפני עצמן מ"מ גורנן לא הוה עד פסח הבא כיון דלדידיה מספקא ליה דלמא מתחיל מאלול ואין להם גורן עד פסח מיהו אז מתעשרין עם האלוליים:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' מדמצרפינן לרבנן כל הנולדים בתוך השנה שעברו אף ע"ג דנולדים בסוף השנה והם מחוסרי זמן שמעינן דאף בבכור מתחילין שנתו מיום הולדו וימים שהוא מחוסר זמן בהן מצרפינן לשנה:
 
'''{{עוגן1|כל}} הבכור אשר יולד.''' תקדיש לה' אלהיך:
 
'''{{עוגן1|הא}} כיצד.''' שיקדיש בכור הלא ממעי אמו הוא קדוש אלא ללמד מכי יולד תתחיל למנות קדושתו דשנתו מתחיל מיום שנולד:
תחילתדףכאן ג/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תורמין}} את הלשכה.''' נוטלין הממון מתוך הקופות הגדולות שתרמו בהן בר"ח ניסן והן היו כל אחת של ט' סאין ובכל מועד היו תורמין מאלו קופות בקופות קטנות של ג' סאין וכתוב על אלו הג' קופות שמחזקת כל אחד מהן ג' סאין א' ב' ג' כדי שיספקו ממנה לקרבנות ציבור עד שתכלה ואח"כ מן השניה ואחר כן מן הג':
 
'''{{עוגן1|יונית}} כתוב עליהן.''' היו רגילים ביוונית דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפיותו של יפת ישכון באהלי שם ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו היוונית:
 
'''{{עוגן1|פרגוד}} חפות.''' כשהמלבוש ארוך וכופלין אותו מלמטה אותו הכפל קרוי פרגוד חפות ואין התורם נכנס עם השפה הכפולה ההיא שלא יחשדוהו שנתן בתוכה ממעות הלשכה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} בתפילין ולא בקמיע.''' שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כמה}} הוא שיעורן של קופות.''' אהא דתנן בפ' מפנין אפילו ד' וה' קופות של תבן וכו' קאי כמה מדות תהא מכילה הקופה:
 
'''{{עוגן1|נלמד}} סתום מן המפורש.''' דבמתניתין תנן בקופות של ג' ג' סאין היו תורמין ה"ה קופות דמפנין בשל ג' סאין איירי:
 
'''{{עוגן1|תני}} בג' קופות וכו'.''' על אותן קופות שתרמו בהן בראשונה מן הלשכה קאי וכדפרישית במתניתין וקאמר שהן היו של ט' סאין כל אחת ומהן היו תורמין ג' פעמים ג' קופות של ג' ג' סאין כפירוש הרמב"ם:
 
'''{{עוגן1|לומר}} ליסתפק וכו'.''' כדפרישית במתניתין:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בשבת פרק המוציא יין כמה הוא שיעורן של כוסות. כוס הנזכר במתניתין כמה שיעורו:
 
'''{{עוגן1|ישנן}} רביעית של יין האיטלקי.''' דלכל כוס סגי ברובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דכל חמרא דלא דרי על [חד] תלת מיא לאו חמרא ה"ה כוס דמתניתין בכוס של רובע רביעית איירי:
 
'''{{עוגן1|מזוג}} בכמה.''' יהא חייב מי בעינן רביעית שלם או סגי בכדי גמיעה (בפחות מזה):
 
'''{{עוגן1|מים}} רי"א כדי מזיגת הכוס.''' והיינו ג' חלקי רביעית ה"נ במזוג שיעור בכדי גמיעה:
 
(אמר המגיה ובמסכת שבת כתב הבעל קרבן עדה וז"ל הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס. וה"פ כדרך בני אדם למזוג והיינו רביעית שלם דאי ס"ד בפחות מרביעית א"כ ביין סגי בפחות מרובע רביעית שהרי אם ימזגנו עם מים יהיה לו שיעור חשוב אלא ודאי דרביעית שלם בעינן):
 
'''{{עוגן1|כמה}} הוא שיעורן של כוסות.''' אנו שאין ידוע לנו שיעורו של רביעית האיטלקי במה נשער כוס של פסח:
 
'''{{עוגן1|טיטרטון}} ורביע.''' מדה ששמה טיטרטון כולה ועוד רביעית המדה הזאת תוסיף עליה ותמצא רביעית של תורה שלם:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לשתותן.''' כל הארבע כוסות בכרך אחד בזה אחר זה בלי הפסק בינתים:
 
'''{{עוגן1|בהלל}}.''' של לילי פסחים אם שמעה בבית הכנסת שכך היה מנהגם לומר הלל בלילי פסחים בבה"כ זכר למקדש שאמרו הלל בשעת עשיית הפסח בבה"מ וקאר"י אם כיוון לבו לצאת בקריאה זו יצא וא"צ לאומרו עוד בביתו:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת שאם שתאן בבת אחת יצא שהרי אין דבר מפסיק בין שלישי לרביעי:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לשתותן מפוסקין.''' פירוש מהו שיהא מותר להפסיק בשתיית כוס אחד כמה פעמים:
 
ה"ג כלום אמרו שישתה לא שישתכר:
 
'''{{עוגן1|אם}} שותה הוא מפוסקין אף הוא אינו משתכר.''' אבל אם ישתה בפעם אחת דוקא הוא משתכר דיין מגרונו שבע:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לצאת ביין של שביעית.''' כיון דלא קרינן ביה לכם וקס"ד דארבע כוסות בעינן לכם כמו מצה וכי היכא דאין יוצאין במצה כן אין יוצאין בארבע כוסות או לא:
 
'''{{עוגן1|בקונדיטין}}.''' יין שיש בו בשמים:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לצאת מזוגין.''' יותר מג' חלקים:
 
'''{{עוגן1|והוא}} שיהא בהן טעם יין.''' משמע דאפי' עד ששה חלקים מים יוצאין בו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מבושל כדי תבל.''' צריך שיהא מבושל שיתן בו הבישול טעם כתבלין אבל מבושל יותר מדאי לא:
 
'''{{עוגן1|וחזיק}} רישיה.''' וכאיב ליה ראשו עד עצרת לכך הכשיר במבושל שאינו מזיק כל כך:
 
'''{{עוגן1|חמתיה}} וכו'.''' ראתה אותו אשה אחת משרי ארמיים שפניו מאירין:
 
'''{{עוגן1|חדא}} מן תלת וכו'.''' א' מג' דברים אלו בך:
 
'''{{עוגן1|או}} מלוה בריבית.''' שאין לו דאגת פרנסתו:
 
'''{{עוגן1|או}} מגדל חזירין.''' שמרויח הרבה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אילפני שכיח לי.''' תלמודי מצוי בידי. ל"א שמצוי לו לחדש דברים בתורה והן מאירין פניו:
 
'''{{עוגן1|חמוניה}}.''' ראו אותו:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} רבי אבהו.''' מציאה לכך פניו צהובין:
 
'''{{עוגן1|תוספתא}} עתיקתא.''' תוספתא ישנה שלא ראה אותה מימיו מצא וראה בה דברים חדשים ושמח בה:
 
'''{{עוגן1|לוג}} דאורייתא.''' לוג הכתוב בתורה:
 
'''{{עוגן1|תמונתא}} וכו'.''' מדה הישנה שמודדין בה המורייס בצפורי:
 
'''{{עוגן1|חכים}} אנא לה.''' מכיר אני המדה הזאת ודבית רבי ינאי מודדין בה דבש. ה"ג ודבית רבי ינאי:
 
'''{{עוגן1|חצי}} שמינית.''' מדת טבריה הישנה היא רביעית של תורה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דידן הוות.''' מדה שהיתה לנו מקדמית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ולמה לא קרי לה עתיקתא.''' שהרי בזמן ההוא לא היתה המדה ההיא וכבר עברה והל"ל הדא עתיקתא כדאמר ר"ח דאף ר"י היה במקומו של ר"ח:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בגין דהוות ביומוי.''' אע"ג דכבר עברה מ"מ אין לקרותה ישנה כיון שהיתה בימיו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אית דאמרי דהוות זעירא ורבת וזערת ולא זערת כמה דהוות.''' וה"פ בא לתרץ ולמה אמר ר"ח עתיקתא משום שנפחתה מרביעית ואח"כ הוסיפו עליה ואוקמוה ארביעית ואח"כ פחתו אותה ולא פחתו אותה כבראשונה וזה היה בימי ר"י הלכך לא מצי למימר עתיקתא דס"ד אמידה הפחותה קאמר ואי הוי הפחת בפעם שני כמו בראשונה שפיר המ"ל עתיקתא דאין לטעות דאמידה שנפחתה קאמר דא"כ הל"ל הא דאית לן השתא היא מדה רביעית וע"כ היינו מפרשין דאמידה גדולה קאמר אבל השתא דהמדה קטנה שבימיו לא היתה בשוה להמדה הקטנה שהיתה בראשונה ודאי איכא למטעי דעל הראשונה הפחותה נאמר עתיקתא לכך קאמר הדא דידן הוה כלומר דהוות ביומוי קודם ולזו שהיה להן עכשיו וליכא למיטעי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תני יבש בכזית דברי רבי נתן.''' וה"פ אם הוציא לרה"ר יין יבש שנקרש כזית חייב דמעיקרא הוי רביעית והא דבעינן רביעית שלם בקרוש ולא סגי רביעית משום דקרוש לאו בר מזיגה הוא:
 
'''{{עוגן1|אתיא}} דר"נ.''' דאמר אף ביין רביעית בעינן כר"ש דמתניתין דאמר כולן ברביעית ולית ליה לר"י הא דאמרינן בסמוך דקרוש לאו בר מזיגה הוא:
 
'''{{עוגן1|וטהרו}} דמה משום נבילה.''' שלא היה בו רביעית וכל שאינו רביעית לכשיקרש לא יהיה בו כזית ואין בו טומאת נבילה:
 
'''{{עוגן1|עד}} כמה.''' דם היה בה שטהרו אותו משום נבילה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אשגח ביה.''' ולא השיב לו ר' סימון דבר:
 
ה"ג ושאל לרבי יב"ל וא"ל וכו':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ובאש לר"א על דלא וכו'.''' והרע לר"א על ר' סימון על שלא השיב לו על שאלתו:
 
'''{{עוגן1|מתני}} הדין עובדא.''' סיפר המעשה (שחטו) [שמתה] הפרדות של בית רבי וטהר דמה משום נבילה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר"י בר ביסנא לר' סימון.''' בדרך שאלה אם עד רביעית הוא דטיהרו אבל יותר מכאן טמא או אפילו יותר מרביעית טהור:
 
'''{{עוגן1|ובעט}} ביה.''' רבי סימון ודחף אותו בסנדלו. ל"א גער בו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר"ז.''' לר' סימון משום דשאל לך דבר תורה את מינזף ביה בתמיה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' הא דלא השבתי לו כהוגן שלא היתה דעתי מיושבת בעת ההיא:
 
'''{{עוגן1|זה}} שלוקח חטים לשנה.''' שאין לו קרקע לזרוע והיינו חייו תלואים שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} סדקי.''' מוכר תבואה למי שאין לו וזה הלוקח אופה משבת לשבת ולילה ויומם רמז לשבת שהיום הולך אחר הלילה:
 
'''{{עוגן1|זה}} הלוקח מן הפלטר.''' מן הנחתום שאולי לא יהא לו לנחתום למכור:
 
'''{{עוגן1|ואנא}} אפלטר סמיך.''' ואין דעתי מיושבת עלי להשיב לו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ומאי כדון.''' מאי הוי עלה אם יותר מרביעית טמא או טהור:
 
'''{{עוגן1|העיד}} ריב"ב.''' מתניתין היא בפ"ו דעדיות:
 
'''{{עוגן1|על}} דם נבלות שהוא טהור.''' וקס"ד טהור לגמרי קאמר אפילו ביותר מרביעית:
 
ופריך '''{{עוגן1|מהו}} טהור.''' שהוא טהור להכשיר הזרעים שאינו מכשיר אלא דם השותת בשעת שחיטה אבל לטמא מודה ריב"ב שדם נבלות מטמא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן תנינן.''' במכשירין פ"ו:
 
'''{{עוגן1|ואין}} לנו כיוצא בו.''' וקס"ד שאין לנו דם כיוצא שאינו מכשיר ומטמא ש"מ דם נבלה אפילו טמויי לא מטמא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו וכו'.''' וה"פ דקשיא ליה דלמא הא דאינו כיוצא בו היינו לענין שיטמא הדם כבשרו אלא השרץ שדמו נמי מטמא בכעדשה ואפילו הדם צלול אבל דמו של נבלה מיהו מטמא כשהוא רביעית וטומאתו מדרבנן דרביעית כשיקרוש יעמוד על כזית ומתחלף בנבלה ממש:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} טמא.''' והיינו ריב"ל דלעיל כר"י דאמר בפ"ד דעדיות שב"ה מטמאין דם נבלה:
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} טהור.''' דהיינו מתניתין דמכשירין כר"י בן בתירא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל רב אבדומי דמן נחותה יאות.''' ושפיר קאמרת דר"י הוא דמטמא דרבי יהודה מורה הוראות דבי נשיאה הוי שהרי פרדות של בית רבי היה ור"י הורה דיתר מרביעית טמא כשמעתתיה:
 
'''{{עוגן1|קווץ}}.''' מי שהוא בעל שיער לא יתרום שמא יביא בשערו וקווץ הוא מלשון קווצותיו תלתלים ורמב"ם פירש עני ונבהל להון מלשון קצתי בחיי:
 
'''{{עוגן1|היו}} מפספסין בקילקין.''' היו משפשפין בשיער התורם אם היו שערותיו דבוקים מחמת זיעה וצואה. ל"א קילקי הוא חלוק של צמר שיש לו נימין וכשהיה התורם לבוש בחלוק כזה היו מפרידין אותן הנימין שלא יחשדנו שהטמין המעות בתוכו:
 
'''{{עוגן1|מדברין}} היו עם התורם.''' כדי שלא יתן דבר בתוך פיו:
 
ופריך '''{{עוגן1|וימלא}} פומיה מוי.''' היה לו למלאות פיו מים ולא היו צריכין לדבר עמו:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הברכה.''' שחייב התורם לברך על התרומה כדרך שמברכין על הפרשת תרומת הגורן:
 
'''{{עוגן1|איזהו}} המחוור שבכולן.''' איזהו מהפסוקים מבורר ומפורש שבכולן שצריך לנקות עצמו לפני בני אדם:
תחילתדףכאן ג/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וזורקו}} לפני התורם.''' מתכוונים היו שיפלו שקליהם לתוך הקופה ויקנו מהם קרבנות ציבור ולא יהיו משירי הלשכה:
 
'''{{עוגן1|שלשה}} פעמים על כל פעם ופעם היה אומר אתרום והם אומרים תרום.''' וכן דרך לשון חכמים להיות משולש:
 
'''{{עוגן1|תרם}} את הראשונה.''' הקופות הגדולות של ט' סאין שתרם מן הלשכה היו מכוסות במטפחות ואחר כך כשתרם מהן בקופות הקטנות של ג' סאין היה תורם הקופה הקטנה שכתוב עליה א' מאחת מקופות הגדולות ומכסה אותה במטפחת ואח"כ מגלה הקופה הגדולה השניה וממלא ממנה קופה הקטנה שכתוב עליה ב' ומכסה אותה וכן בשלישית אלא שלא היה מכסה אותה לסימן שממנה יתחיל בפרוס העצרת:
 
'''{{עוגן1|הראשונה}} לשם א"י.''' שהן שלחו שקליהם תחלה:
 
'''{{עוגן1|ושנייה}} לשום כרכים המוקפין.''' כגון עמון ומואב ומיהו בכל פעם היו תורמין על שם כל ישראל על הגבוי ועל העתיד לגבות ולא הזכיר התנא חלוקי מקומות הללו אלא להודיען שתקנו ג' פרקים אלו כדי שיתנו מקומות הרחוקות על לבן וישלחו שקניהן:
 
גמ' ופריך '''{{עוגן1|אילו}}.''' מי שהיו מונחים לפניו שני כריים של תבואה ותרם מאחד על חבירו מי לא פטר גם השני א"כ ה"נ מאי נפקא להו לדבית ר"ג אם הוא תורם של חצי שקלן שלהן או לא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הנחת רוח הוא להן.''' שיהא הקרבן קרב מממונם ראשונה ולא יהא לשירי הלשכה:
 
'''{{עוגן1|שמט}} את הקטבליות.''' מכולן נעשה הכל שיריים:
 
'''{{עוגן1|איצטלא}}.''' בגדים וחמש חליפות שמלות מתרגמין וחמש איצטלון:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} שיש בראשונה נוטל מן השניה.''' אקופות הגדולות קאי שאינו נוטל מן הראשונה כל הג' קופות קטנות בפרוס הפסח אלא מכל אחת מהן נטל קופה אחת וכדפירשתי במתניתין:
 
'''{{עוגן1|שלמה}} שלישית.''' שהוציאו כל המעות שבקופה שלישית לצורך הקרבנות:
 
'''{{עוגן1|שלמו}} שלשתן.''' שאין בקופות גדולות מעות צריכין כל ישראל לשקול מחדש שקלים אחרים שהמעות שנשאר בלשכה ולא נכנס לתוך קופות הגדולות הוא שיריים ואינן כשרין שוב ליקח מהן קרבנות:
 
'''{{עוגן1|מועלין}} בשיריים.''' שנשארו בלשכה שמא יצטרכו להן בסוף כשיכלה כל המעות שבתוך הקופות:
 
'''{{עוגן1|וכן}} היה ר"פ וכו'.''' אהא דקאמר ר"מ דמועלין בשיריים שמא יצטרכו להן בסוף מייתי הא דר"פ שצריך האדם להיות זהיר וזריז שלא יבא לידי חטא:
 
'''{{עוגן1|זריזות}}.''' הזריז במצות לעשותן כהוגן ומרחיק מעצמו כל דבר שיכול לבא ע"י לעבירה מביא את האדם שהוא נקי בעשיותיו ומעבירות שבידו:
 
'''{{עוגן1|טהרה}}.''' שאף עונותיו הראשונים יתלבנו ויוטהר נשמתו:
 
'''{{עוגן1|קדושה}}.''' קדושת הלב והמחשבה:
 
'''{{עוגן1|לידי}} ענוה.''' שכל מי שיש בו רוח קדושה חפץ להיות יותר קדוש גם כי יפלס מעגלי צדק של שאר בני אדם ושאין דרכיו מבוררים כל הצורך וזה הוא עיקר ענוה שמכיר פחיתת ערכו:
 
'''{{עוגן1|לידי}} יראת חטא.''' שאל יאמר אני אלך בשוק של זונות ולא אחטא וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה שכיון שהוא עניו ויאמר שהוא שפל אנשים יהיה ירא חטא:
 
'''{{עוגן1|לידי}} חסידות.''' והיינו שיעשה דברים שהם לפנים משורת הדין כדי שלא יבא לידי שום חטא:
 
'''{{עוגן1|לידי}} רוח הקודש.''' שכיון שהוא עושה לפנים משורת הדין עושין עמו מן השמים דברים שהן חוץ מהטבע ומודיעין לו רזי התורה:
 
'''{{עוגן1|לידי}} תחיית המתים.''' שע"י שישרה רוח קדושה על עצמות יחיו וכמפורש ביחזקאל:
 
'''{{עוגן1|לידי}} אליהו.''' שקודם התחייה האחרונה יבא אליהו:
 
'''{{עוגן1|וכלה}} מכפר את הקדש.''' ולשון וכילה משמע זריזות מלשון כלוי ומשמע זהירות דהיינו זריזות וכתיב קרא אחרינא וכפר בעדו ובעד העם הוא הכפרה הכוללת לכולם אלמא ע"י זריזות בא הנקיה הגמורה:
 
'''{{עוגן1|וכפר}} עליה הכהן וטהרה.''' מן השבועה שנשבעה כשכרעה לילד ואף ששוגגת היא צריכה טהרה:
 
'''{{עוגן1|וטהרו}} וקידשו.''' לבתר טהרה אתיא קדושה:
 
'''{{עוגן1|כי}} כה אמר רם ונשא.''' מדכתיב מרום וקדוש אשכון דהיינו שעם היותו מרום ישכון עם הקדוש והדר קאמר שישכון את דכא ושפל רוח שהוא העניו משמע דמקדושה יבוא האיש להיות עניו ולהכי קאמר שיהיה ה' עם הקדוש ויהיה עם דכא ושפל רוח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דכתיב עקב ענוה.''' בעבור ובשכר ענוה יבא לידי יראת ה':
 
'''{{עוגן1|אז}} דברת.''' אין הקב"ה מדבר בחזון אלא לחסידיו:
 
'''{{עוגן1|רה"ק}} מביא לידי תחיית המתים.''' דכתיב ונתתי רוחי והוא רה"ק וחייתם אח"כ:
 
ה"ג לידי אליהו זכור לטוב דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
 
'''{{עוגן1|כל}} מי שהוא קבוע וכו'.''' פי' שהוא דר בקביעות בא"י שהיאמכפרת עון כדכתיב העם היושב בה נשוא עון:
 
'''{{עוגן1|ואוכל}} פירותיו בטהרה.''' שגורם טהרת הגוף:
 
'''{{עוגן1|ומדבר}} בלה"ק.''' שגורם טהרת הנפש:
 
'''{{עוגן1|וקורא}} ק"ש בבוקר ובערב.''' שמקיים והגית בו יומם ולילה שהתורה עיקר טהרת נשמה:
 
'''{{עוגן1|מובטח}} לו שהוא בן עה"ב.''' אפילו גופו יזדכך ויזכה לחיים נצחים והם חיי עולם הבא אי נמי בלא דין ויסורין יזכה לעולם הבא:
 
{{מרכז|<big>'''סליק פרק שלישי'''</big>}}
תחילתדףכאן ד/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|התרומה}} מה היו עושין בה.''' מה שנתנו לתוך הקופות מה היו עושין בהן:
 
'''{{עוגן1|וכל}} קרבנות הציבור.''' לאתויי קטרת:
 
'''{{עוגן1|ספיחי'}}.''' תבואה העולה מאליה ממה שנשר בקציר ונותנים שכר לשומרים שימנעו רגלי בהמה משם ויודיעו לבני אדם שהם לצורך העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ונותנין שכרן מן התרומה דצורך קרבן כקרבן דמי:
 
'''{{עוגן1|שומר}} חנם.''' ואף אם קנה אותן מן ההפקר כששמרן חנם סבר ר"י דקרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור:
 
'''{{עוגן1|אף}} אתה אומר וכו'.''' כלומר אי אתה מודה שאינן באין אלא משל ציבור ואם שמרן חנם וזכה בהם נמצא שאינן באין משל ציבור ולשיטתם השיבו דסברי קרבן יחיד אינו משתנה לשל ציבור:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מה}} ראו וכו'.''' אמתניתין דפ"ד דתענית קאי דתנן התם זמן עצי הכהנים והעם תשעה וקשיא ליה מה ראו להימנות הא אפילו כל יחיד יכול לנדב עצים כדתנן לקמן פ"ו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בשעה וכו'.''' וקמ"ל שהעצים שלהן קודמין לכל שאר עצים שבלשכה:
 
'''{{עוגן1|הנביאים}} שביניהן.''' שהיו באותו הדור כגון חגי זכריה ומלאכי ועזרא ונחמיה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} משלהן.''' מעצים שהתנדבו הן:
 
'''{{עוגן1|דר"י}} היא.''' הא דאמרינן שעצים לקרבנות ציבור באים משל יחיד אתיא כר' יוסי דמתני':
 
'''{{עוגן1|דברי}} הכל היא.''' ואפילו כרבנן דע"כ לא פליגי רבנן ור"י אלא בגופו של קרבן:
 
'''{{עוגן1|אבל}} במכשירי קרבן.''' כגון עצים לקרבנות הכל מודים דמשתנה מיחיד לציבור:
 
'''{{עוגן1|כתונת}} לבנה.''' הכהן לשרת בו בקדש:
 
'''{{עוגן1|צריכה}} למסור לציבור.''' מיהו אם מסרה מותר לעבוד בו:
 
'''{{עוגן1|במכשירי}} קרבן.''' כגון כתונת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מתני' מסייעא לר' יוסי.''' וה"פ מהך ברייתא דמגילת תענית מוכח כדאמר ר' יוסי בשם ר' אילא דד"ה היא:
 
'''{{עוגן1|בשעת}} הקרבן.''' בזמן שבהמ"ק קיים:
 
'''{{עוגן1|רי"א}} אין נוהגין אלא בשעת הקרבן.''' ש"מ דרבנן דפליגי עליה דר"י סוברים דנוהג אפילו שלא בשעת הקרבן ופשיטא שמודים שהיו זמנים להבאת העצים וכמתניתין דתענית:
 
'''{{עוגן1|והיינו}} מתענין ולא משלימין.''' מפני שי"ט שלהן היה שבני סנאה בן בנימן הקריבו עצים בעשרה באב כדתנן בתענית פ"ד וזה היה ודאי אחר החרבן דבזמן הבית אין צום בט"ב ואס"ד דלא היו העצים אלו אלא לצורך קרבנות יחיד ודינו כקרבן יחיד למה יהיה להן י"ט אף שלא בשעת קרבן בשלמא בשעת קרבן ניחא דאף יחיד שמביא קרבן הוה ליה כי"ט כדאמרינן בריש פ' מקום שנהגו אלא לאחר החרבן מאי טעמא אלא ודאי דאף לקרבנות ציבור התנדבו אלו ונשאר הי"ט לדורות ומסתמא לא פליגי רבנן דמתני' עליה דראב"צ דקי"ל מעשה רב:
 
מתני'. דתנן שומרי ספיחים בשביעית וכו' ש"מ דאין העומר ושתי הלחם באין אלא מארץ וכדפרישית במתני' אתיא כר"י דאמר שאין העומר בא מח"ל דאי כר"י בר' יהודה דאמר העומר בא מח"ל ל"ל שומרי ספיחים תיפוק ליה שאפשר להביאו מח"ל:
 
'''{{עוגן1|אין}} העומר בא מן הסוריא.''' רבותא קמ"ל דאפילו מן הסוריא דדמיא לא"י במקצת אינו בא וכ"ש מח"ל ממש:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' מנחות פ"ט:
 
'''{{עוגן1|שאין}} באין אלא מן החדש.''' דכתיב מנחה חדשה:
 
'''{{עוגן1|ומן}} הארץ.''' דגבי שתי לחם כתיב ממושבותיכם וגבי עומר כתיב וקצרתם את קצירה ולא קציר של ח"ל:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ק דכלים:
 
'''{{עוגן1|והביכורים}}.''' דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ק דשביעית:
 
'''{{עוגן1|מה}} חריש רשות.''' דכתיב בחריש ובקציר תשבות ודרשינן מה חריש דהוא דוקא רשות שהרי אין לך חריש שיחרוש לשם מצוה דחפילו גבי עומר אם מצא חרוש אינו חורש אף קציר נמי שהוא רשות הוא דאסור בשבת אבל קציר של מצוה כגון קציר העומר שמצוה לקצור לשם העומר דוחה שבת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר"י כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא.''' וכ"ה במס' שביעית וה"פ ר"י לשיטתיה דסובר שאין העומר בא אלא מן הארץ ואפי' בשביעית קוצרין אותו בארץ דקציר דידיה דוחה שביעית מפני שהוא מצוה וה"ה דדוחה שבת:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} היא.''' ומתני' איירי בשנת בצורת ולא מצאו תבואה בח"ל וצריכין להביא מספיחי א"י:
 
'''{{עוגן1|ההן}} עומר וכו'.''' האי עומר אם אין שם ספיחים מהו שיזרע לצרכו לכתחילה בשביעית:
 
'''{{עוגן1|לא}} נמצא.''' אם נזרע בשביעית כקומץ על שיריים שאינן נאכלין שהרי השיריים אסורין באכילה וקומץ שאינו מתיר שיריים לאכילה אינו קומץ:
 
'''{{עוגן1|נעשה}} כחמשה דברים וכו'.''' דתנן בפ' כיצד צולין ה' דברים באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם וכו' וה"נ עומר שנזרע בשביעית אין שיריו נאכל כאילו בא בטומאה:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' אמתני' קאי דתנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וקשיא איך הקדש יוצא בלא חילול לכך קאמר שמתחילה לא היו הקוצרין והשומרין מקבלין שכר מהלשכה אלא משולחני ממעות חולין ואח"כ קודם הקרבה מחללין ממעות הלשכה:
 
ופריך '''{{עוגן1|וטבות}} כן.''' וכי טוב הוא לעשות כן הרי כשפודה אותו אינו שוה כל כך כמה שהוציאו עליו לשומרין שהרי צריך לנפותו ומשתייר ממנו הרבה וגם עומר אחד אינו שוה מעו' אלו:
 
'''{{עוגן1|כל}} מה שיתן.''' הגזבר הן הן דמיו משעה הראשונה וה"ז כאילו הם נתנו מעות השומרין:
 
'''{{עוגן1|אף}} בפתחי אבנים כן.''' המסתתין האבנים לצורך בנין הבית לא היו מקבלין המעות מן הגזברים מיד:
 
'''{{עוגן1|לחוצבין}}.''' מן ההר:
 
'''{{עוגן1|ולסתתין}}.''' המרבעין האבנים ומחליקן:
 
'''{{עוגן1|הדימוס}}.''' שורה של בנין:
 
'''{{עוגן1|וטבא}} היא כן.''' הא לפעמים מתקלקלין האבנים קודם שנתנו לבנין נמצא האבנים שנצרכו לבנין אינן שוים כ"כ כמו השכר שנתנו השלחנות:
תחילתדףכאן ד/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|פרה}} אדומה ושעיר המשתלח לעזאזל באין מתרומת הלשכה.''' אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה דחטאת קרייה רחמנא ושעיר המשתלח לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה':
 
'''{{עוגן1|ולשון}} של זהורית.''' שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה וה"ה לעץ ארז ואזוב אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של שעיר המשתלח:
 
'''{{עוגן1|כבש}} פרה.''' שהיו עושין שני גשרים זה ע"ג זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:
 
'''{{עוגן1|וכבש}} שעיר.''' שהיו עושין כמין גשר ועליו היה הולך המשלח את השעיר מפני הבבליים שהיו תולשים בשערו ואומרין טול וצא שלא תשהא עונותינו:
 
'''{{עוגן1|ולשון}} שבין קרניו.''' לידע אם הלבין ונתכפרו עונותיהן של ישראל והני אינן צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומה:
 
'''{{עוגן1|ואמת}} המים.''' העוברת בעזרה אם צריכין תיקון:
 
'''{{עוגן1|וכל}} צרכי העיר.''' לחפור בורות שיחין ומערות ותיקון רחובותיה ושווקים ושמירת העיר:
 
'''{{עוגן1|מותר}} שירי הלשכה.''' מה שנשאר אחר שנעשה מהן תיקון צרכי העיר:
 
'''{{עוגן1|לוקחין}} מהן יינות שמנים וסלתות.''' ומוכרין אותן למי שצריך יין לנסכים ושמנים למנחות:
 
'''{{עוגן1|אין}} משתכרין בשל הקדש.''' שאין עניות במקום עשירות וגנאי הוא להקדש:
 
'''{{עוגן1|ואף}} לא בשל עניים.''' דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה:
 
'''{{עוגן1|מותר}} התרומה.''' היינו מה שנשאר בקופות בראש חודש ניסן שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:
 
'''{{עוגן1|ציפוי}} לבית קדשי קדשים.''' לרצפה ולכותלים:
 
'''{{עוגן1|מותר}} הפירות.''' מפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|קיץ}} למזבח.''' כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתם כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאין עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:
 
'''{{עוגן1|מותר}} תרומה לקיץ המזבח.''' של צורך קרבנות הופרשה:
 
'''{{עוגן1|מותר}} הנסכים.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|מותר}} נסכים לקיץ המזבח.''' שהנסכים כליל והעולה כליל:
 
'''{{עוגן1|זה}} וזה.''' ר"ע ור"ח:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|של}} שעיר המשתלח.''' דבעי חלוקה כדתנן ביומא מה היה עושה חציו קשר בסלע וחציו קשר בקרניו לפיכך היה משקלו סלע:
 
'''{{עוגן1|ושל}} מצורע.''' דלא צריך חלוקה די לו בשקל:
 
'''{{עוגן1|ושל}} פרה.''' דבעי כובד ליפול אל תוך שריפת הפרה בעיא משקל שני סלעים:
 
'''{{עוגן1|ואית}} דמפקין לישנא.''' כלומר יש אומרים בלשון אחר של פרה בי' זוזין והיינו הך דסלע ד' זוזין ושני סלעין ומחצה הן י' זוזין:
 
'''{{עוגן1|מבקרי}} מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.''' דאילו ליטול שכר מכל בהמה בפני עצמה אסור דתנן הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו הלכך נוטל מתרומת הלשכה תהיה הבהמה תמימה או בעלת מום אין לו תועלת:
 
'''{{עוגן1|שני}} דייני גזילות.''' שבירושלים:
 
'''{{עוגן1|האורגות}} בפרכת.''' שבין היכל לקדשי הקדשים:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליג.''' במאי פליגי:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} גרוגרות.''' כך שמו:
 
'''{{עוגן1|מזבח}} הזהב.''' כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי:
 
'''{{עוגן1|ממותרי}} הנסכים.''' לקמן פ"ה מפורש מה מותר נסכים:
 
'''{{עוגן1|מזבח}} העולה.''' שהוא בנין:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} לעזרות.''' כל מה שהוא חוץ לעזרת ישראל כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה:
 
'''{{עוגן1|מועלין}} בהן.''' ואס"ד דמשירי הלשכה הן באין קשיא וכי יש מעילה בשיריים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אלא כר"מ.''' אתיא הך ברייתא:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ר' חיננא.''' אפי' כר"מ לא מצי אתיא:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בתוך שנתו.''' הוא דמועלין בשיריים דשמא יצטרכו לקנות מהן קרבנות ציבור וכדאמרי' לעיל פ"ג ה"ד:
 
'''{{עוגן1|והכא}} חוץ לשנתו אנן קיימין.''' דבתוך שנתו אסור להוציאן לצורך דברים אחרים דשמא יצטרכו לקרבנות ציבור:
 
'''{{עוגן1|מעכבין}} את הקרבן.''' שאסור להקריב קרבן אם אין אלו במקומן ויותר נראה שאסור להקריב עליהן קרבן כגון לחם הפנים על השולחן ונרות במנורה וקרבנות על המזבחות וזריקת הדם על הפרוכת וריחוץ ידים ורגלים בכיור:
 
'''{{עוגן1|כל}} הן.''' כל היכא דכתיב נכח כגון במנורה דכתיב ואת המנורה (תתן) נוכח השלחן:
 
'''{{עוגן1|צלע}} אינו מעכב.''' כגון בשלחן דכתיב ואת השלחן תתן על צלע צפון אינו מעכב:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} שימה מעכב.''' כגון ארון ופרוכת ומזבחות דכתיב בהו וישם מעכבין וקשיא עלייהו מהא דאמרו רבנן שאינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד:
 
'''{{עוגן1|כאן}} בעבודות שבפנים.''' כשבא לעבוד בפני' כולם מעכבין אבל בעבודת חוץ אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד:
 
'''{{עוגן1|שחצית}}.''' גאוה:
 
'''{{עוגן1|היו}} מוציאין.''' בבנין כבש של פרה ואע"פ שהיתה כבש עומדת היו סותרין אותה ובנו חדשה:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר וכו'.''' וכי אפשר לך לומר על שמעון הצדיק משום גאוה ח"ו עשה שני כבשים אלא ודאי שיש איסור בדבר להוציא שניה בכבש שהוציאו בה פרה אחרת:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' וטעמא מאי:
 
'''{{עוגן1|סלסול}}.''' כבוד:
 
'''{{עוגן1|זיזין}} וכתלין.''' היו יוצאין מכבש הפרה כדי שלא יבאו כהנים ויציצו ויבאו ליגע בעוסקים בהפרה ויטמאו אותן:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אם רצה.''' לעשות סחורה בשל הקדש ובשל עניים ע"מ שיהיה ההפסד שלו והשכר להקדש מותר:
 
'''{{עוגן1|ברזמינא}}.''' כך שמו:
 
'''{{עוגן1|אתפקיד}} גביה וכו'.''' הפקידו אצלו אוצר ופקדון של יתומים:
 
'''{{עוגן1|אתא}} ושאיל לר' מנא.''' אם מותר לעשות בו סחורה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ליה.''' אם אתה רוצה שיהא ההפסד לך לבדך והריוח לשניכם שרי דלאו ריבית ממש הוא אלא אבק ריבית ואע"ג דבדיקנני אסור ביתמי לא גזר שלא יכלו מעותיהן וה"ה בשל הקדש לא גזרו:
 
'''{{עוגן1|כולה}} דר' ישמעאל היא.''' ל"ג ליה והוא מראה מקום על המתני' א"נ ה"ק גם דברי ר"י אלו כדעתיה ברישא:
 
'''{{עוגן1|מותר}} הפירות.''' דקאמר ר"י היינו מה שהשכיר ההקדש והוא ממותר שירי הלשכה כדאר"י לעיל:
 
'''{{עוגן1|זו}} סאה רביעית.''' דתנן לקמן בפרקין המקבל עליו לספק סלתו' מד' סאין בסלע ועמדו בשלשה יספק ארבע ומה שההקדש משתכר בזה הוא הנקרא מותר הנסכים:
 
'''{{עוגן1|ברוצים}}.''' גדושת המדה שהיה ההקדש מקבל בגודש ומוכר במחוק:
 
ופריך '''{{עוגן1|ולית}} ליה לרבי חייא בר"י.''' שהיו ברוצי המדות ולדידיה מה היו עושין בהן:
 
'''{{עוגן1|מה}} דנפל לסאה רביעית וכו'.''' מה שהיו עושין בסאה רביעי' היו עושין בברוצי המדות דשניהן נקראין מותר הנסכים:
 
ופריך '''{{עוגן1|על}} דעתיה דרחב"י וכו'.''' בשלמא לרחב"י דאמר מותר הפירות דקאר"י היינו מותר השכר תני שפיר בסיפא זה וזה לא היו מודים בפירות דסברי אין משתכרין בשל הקדש וכדאמר ר"ע לעיל אלא לר"י קשיא דהא תנן לקמן המקבל עליו לספק מד' יספק מד' ולא פליג ר"ע משמע דכ"ע מודים בה והכא תנן זה וזה לא היו מודים בפירות:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לא היו מודין בפירות.''' שיהיו לקיץ המזבח אבל מודין הן שהפירות לכלי שרת:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון בירוצי ציבור.''' כלומר הניחא בירוצי ציבור באין לכלי שרת אלא הבירוצין שניתותרו מקרבנות היחיד איך אפשר שכלי שרת יהיו נעשין משל יחיד ולתרווייהו פריך בין לר"י ובין לר"ח ב"י:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כדא דתני וכו' צריכה למסור לציבור.''' ה"נ בירוצי יחיד כיון שמסרן לציבור מותר לעשות מהם כלי שרת:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון בירוצי הלח.''' הם קדושים לפי שהבירוצין נכנסים לתוך הכלי ונתקדשו בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו לחוץ:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} בירוצי יבש.''' מי אמרינן דאף הן קדושים או דילמא כיון דלא נכנסו לתוך הכלי לא נתקדשו והן חול:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} כהאי דתנינן תמן.''' במנחות פ' התודה:
 
'''{{עוגן1|הנסכים}} שקדשו בכלי.''' שנתנו בכלי ונמצא הזבח פסול:
 
'''{{עוגן1|אם}} יש שם זבח אחר.''' שאין לו נסכים יקריב אלו נסכים עמו:
תחילתדףכאן ד/ג
'''{{עוגן1|ואם}} לאו.''' משקדשו בכלי נפסלו בלינה שמעינן מיהת דאם לא נתקדש בכלי אינו מקודש א"כ ה"ה בירוצי יבש אינן קדושים:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מותר}} הקטרת.''' הנותר בכל שנה שאין לך שנה שאין בה מותר שהקטורת היתה שס"ח מנים שס"ה כמנין ימות החמה וג' מנין שמהם מכניס כהן גדול מלא חפניו ביוה"כ ולא היו נכנסים כולן בחפניו ועוד בכל שנה פשוטה היה מותר ששנת פשוטה ימיה שנ"ד:
 
'''{{עוגן1|מה}} היו עושין בה.''' להקטירה לשנה הבאה:
 
'''{{עוגן1|מפרישין}} ממנה.''' מן הלשכה:
 
'''{{עוגן1|שכר}} האומנין.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|וחוזרין}} ולוקחין וכו'.''' והכי צניעא מילתא טפי ולא למכרם ולחזור ולקנותם:
 
'''{{עוגן1|אם}} בא החדש בזמנו.''' שהביאו שקלים חדשים קודם ר"ח ניסן שהוא זמן תרומה החדשה לוקחים מותר הקטורת מתרומה החדשה על ידי חילול:
 
'''{{עוגן1|ואם}} לאו.''' שלא הביאו שקלים חדשים עדיין לוקחין אותה מתרומה הישנה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ולא}} נמצא הקדש מתחלל עלהקדש.''' דקס"ד דמחללין על שכר האומנין שעשו מלאכת הקדש ואותן מעות נמי קדש הן. ל"א ה"ג לא נמצא ההקדש מתחלל על המלאכה וכ"ה בתוספתא דמעילה וה"פ כיון שאין בה ממש אין מחללין עליה:
 
'''{{עוגן1|על}} הבניין.''' דקי"ל בונין בחול ואחר כך מקדישין וכשקינין מן האומנין נותנין להן בעד הבניין ובעד השבח יחד:
 
'''{{עוגן1|אותן}} המעות.''' שחיללו בו הקטרת והיה בראשונה לצורך האומנין מה יעשו בהן:
 
'''{{עוגן1|ינתנו}} לבית גרמו וכו'.''' שמקבלין שכרן מתרומת הלשכה:
 
'''{{עוגן1|והן}} וכו'.''' והוא שיהו חייבין להן לבית גרמו מעות משנה שעברה דאי משנה הבאה אף שכרן באה מתרומה חדשה:
 
'''{{עוגן1|בעי}}.''' שאל אם לא היו וכו' מה יעשו במעות הראשונות:
 
'''{{עוגן1|תמן}} צריכא ליה.''' מעיקרא מיבעיא ליה והשתא פשיטא ליה דר' בא בשם ר' חייא בר בא אמר למילתייהו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הן צריכא ליה.''' הא דקמבעיא ליה אם הן באין לכלי שרת כשירי הלשכה או דהוו להו כמותר תרומת הלשכה אבל לקיץ המזבח ודאי באין דאף מותר תרומת הלשכה לקיץ המזבח באה:
 
'''{{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי ר"י ב"ח ור"י ב"ל:
 
'''{{עוגן1|פיטמה}}.''' לקטורת בכלי חול:
 
'''{{עוגן1|קדש}} היא.''' קדש תהיה לכם:
 
'''{{עוגן1|שתהא}} הווייתה בקדש.''' שכל מעשיה לא יהיו אלא בקדש:
 
'''{{עוגן1|שתהא}} באה מתרומת הלשכה.''' אבל א"צ לעשותה בקודש:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}}.''' בסיפא:
 
'''{{עוגן1|המקדיש}} נכסיו.''' וקי"ל סתם הקדשות לבדק הבית:
 
'''{{עוגן1|והיו}} בהן דברים ראוין לקרבנות ציבור.''' וכל המקדיש דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם והראוי לקרבן יחיד מוכרין אותו ליחיד והראוי לקרבן ציבור שאי אפשר להקריבו. כך דצריך לקנות מקופת הלשכה הלכך נותנין אותן לאומנין בשכרן:
 
'''{{עוגן1|רבי}} יוחנן אמר.''' הא דתנן והיו בהן דברים ראוין לקרבנות ציבור היינו קטורת דאי בהמה הא תני לה בסיפא והיא ראויה ליחיד כמו לציבור ואי יינות ושמנים וסלתות הא תני להו אלא קטרת דאינה ראויה אלא לציבור אלמא עושין קטרת מחולין ובחוץ וקשיא לר"י ב"ח:
 
'''{{עוגן1|באומן}} של בית אבטינס.''' שהיה נוטל בשכרו מותר הקטרת שניתותר אלא שהיו לוקחין ממנו אח"כ ולא הספיקו ליקח עד שהוקדשה ולעולם בקדש נעשית וכר"י ב"ח:
 
'''{{עוגן1|מכתשת}}.''' ששחקו בה הקטרת היתה כלי שרת לקדש דכל מעשיה בקדש:
 
'''{{עוגן1|דבר}} שקדש בכלי שרת נפדה.''' בתמיה ואנן תנן נותנין אותה לאומנין בשכרן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ולאו שמואל היא.''' כלומר מאן אמרה להך שמעתתא שמואל ושמואל הוא דאמר שהקילו במותר קדשים:
 
'''{{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי שמואל ור"י:
 
'''{{עוגן1|הותירו}} תמידין.''' שלקחו ממעות ציבור מתרומת הלשכה דתנן בערכין אין פוחתין מששה טלאים מבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר"ח ניסן לא היו מקריבין שוב קרבנות ציבור ממעות התרומה של אשתקד שנאמר חדש בחדשו חדש והבא קרבנות מתרומה חדשה ונמצא בכל שנה ושנה ד' טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה הישינה והיינו שהותירו שלא הוצרכו להקריבו בשנה שעברה:
 
'''{{עוגן1|שמואל}} אמר נפדין כתמימין.''' להכשירן בשנה זו ומחללין אותן על מעות חולין ואותן המעות ילכו למותר התרומה הישינה וכיון שיצאו לחולין חוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה ויקרבו בשנה זה ואע"ג שאין בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא מום כדקי"ל מואם כל בהמה טמאה דאמר מר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר אילו של ציבור נפדין דלב ב"ד מתנה עליהן ובלא חולין אי אפשר לפדותן ממעות תרומה חדשה שאין הקדש מתחלל על הקדש:
 
'''{{עוגן1|נפדין}} כפסולי המוקדשין.''' וירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה דקדושת הגוף שבהן להיכן הלכה ואינן מתחללין בלא מום:
 
'''{{עוגן1|הותירו}} שעירים.''' שקנו הציבור מתרומת הישנה כגון שעיר של ר"ח אדר שנאבד ונמנא בניסן:
 
'''{{עוגן1|אם}} עולה נפדית.''' להקריבה עולה ואע"ג שאם מניחין אותה לרעות עד שיסתאב נמי דמיה נופלין לקיץ המזבח להקריב עולה אפ"ה נפדית להקריבה עצמה עולה:
 
'''{{עוגן1|לא}} כ"ש חטאת.''' שאם מניחין אותה שאינה קריבה אלא עולה:
 
'''{{עוגן1|ר"ז}} אומר ירעו.''' השעירים כמו העולות:
 
'''{{עוגן1|מקייצין}} בהן.''' בשעירים שנתותרו משנה לשנה את המזבח כשהמזבח בעל מקריבין אותן לנדבות ציבור:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} יש חטאת קריבה עולה.''' דשעירי הציבור חטאת הן וקיץ המזבח עולות הן:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני קרבנות ציבור שאינן נקבעין לשם מה שיהיו אלא בשחיטתן וכל זמן שהן חיים רשות ביד ציבור לשנותן למה שירצו:
 
'''{{עוגן1|תנאי}} ב"ד על המותרות.''' אפי' חטאת שיקריבו עולות אבל שאר חטאות של צבור אין משתנין להיות עולות:
תחילתדףכאן ד/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המקדיש}} נכסיו.''' וסתם הקדש לבדק הבית:
 
'''{{עוגן1|והיו}} בהם דברים הראויים לקרבנות ציבור.''' היינו קטורת:
 
'''{{עוגן1|ינתנו}} לאומנין בשכרן.''' ויוצאין לחולין אע"פ שאין דבר אחר נכנס תחתיו דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה דכתיב ועשו לי מקדש שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש:
 
'''{{עוגן1|אינה}} מן המדה.''' כלומר אין מדה זו שאתה אומר כמדה האמורה לעיל בקטורת ואין ראוי אלא שתשוה מדותיך הלכך מפרישין מהן שכר האומנין וכו' כדאמרינן לעיל גבי מותר הקטרת שאין הקדש מתחלל על המלאכה:
 
'''{{עוגן1|ודמיהן}} יפלו וכו' לבדק הבית.''' דסבר סתם הקדש לבדק הבית ואפי' במידי דחזי למזבח אבל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח שהמקדיש תמימים לבדק הבית אין נפדים אלא למזבח והדמים יפלו לבד"ה:
 
'''{{עוגן1|ויביא}} בדמיהן עולות.''' קסבר מידי דחזי למזבח מסתמא למזבח אקדשינהו הלכך זכרים עצמן יקריבו עולות אבל נקבות אין קרבות שלמים דדעתיה דמקדיש שיהיו כולן לגבוה הלכך ימכרו לצרכי זבחי שלמים דכיון דראויות למזבח חלה עלייהו קדושת המזבח ויביא בדמיהן עולות:
 
'''{{עוגן1|המקדיש}} בפירוש.''' שאמר בהמה ונכסי להקדש דכיון שהפרישן והבדילן זו מזו ואעפ"כ לא אמר בהמה למזבח ונכסי לבדק הבית שמעינן שדעתו שהכל ילך אל מקום אחד לבדק הבית אבל המקדיש סתם כל נכסיו אמרינן דעתו להקדיש כל דבר למה שהוא ראוי:
 
'''{{עוגן1|יינות}} שמנים וסלתות.''' שהן ראויין למנחות ולנסכים:
 
'''{{עוגן1|ועופות}}.''' תורים ובני יונה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} ליעזר וכו'.''' טעמו מפרש בגמ':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קטרת}}.''' היינו דברים הראויין לקרבנות ציבור דבהמה ויינות ושמנים וסלתות כבר תני להו וקסבר יחיד מתנדב קטורת ור' הושעיא פליג כדפי' לעיל:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בתמורה פ"ז:
 
'''{{עוגן1|ומועלין}} בגידוליהן.''' שהמקדיש בהמה לבדק הבית מועלין בחלבה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} בהן הנאה לכהנים.''' משא"כ בקדשי מזבח הבשר או העור לכהנים:
 
'''{{עוגן1|דר"א}} היא.''' הא דתנן סתם הקדשות לבד"ה דמשמע אפי' על בהמה אתיא כר"א:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי איירי הך קרא אם במקדיש בית ממש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כי פליגי במקדיש נכסיו.''' וה"פ דווקא במקדיש נכסיו הוא דאר"א שאף דמי הבהמות יפלו לבדק הבית שאין אדם חולק נדרו ומדשאר נכסיו לבדק הבית אף בהמה נמי:
 
'''{{עוגן1|אבל}} במקדיש עדרו.''' כלומר במקדיש בהמות לחוד אף ר"א מודה שהן למזבח כיון שראויין למזבח:
 
'''{{עוגן1|כל}} עמא מודיי.''' אפי' ר"י מודה שהוא לבדק הבית שאין אדם חולק נדרו:
 
'''{{עוגן1|בהמה}} לא למזבח היא.''' בתמיה וכיון דבהמה למזבח נימא הכל למזבח אפילו שאר נכסיו שאין אדם חולק נדרו וספיקא לחומרא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בהמה.''' ודחי למזבח היא אלא הכא אזלינן לקולא ואמרינן לבדק הבית הוא מדסתם המקדיש הזה ולא פירש שמקדיש בהמות אלא אמר נכסיו הוה ליה כאומר בפירוש שיהו לבדק הבית:
 
'''{{עוגן1|לא}} שנייא וכו'.''' ל"ש המקדיש נכסיו ול"ש המקדיש עדר בתרווייהו פליגי ר"א ור"י:
 
'''{{עוגן1|שפודין}} תמימים.''' כגון שעבר והקדיש תמימים לבדק הבית כשהן נפדין בעור שהן תמימים יוצאין לחולין:
 
מתני'. דחולין פרק הזרוע נמי דייקא:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' בתמיה הא לא תנן אלא ולדן וחלבן של בעל מום שנפדו של בעל מום קבוע הוא דמותרין לאחר פדיונן אבל של תמימים אפילו לאחר פדיונן אסור:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' הא דקאמר ר' יוחנן שפודין תמימין ואח"כ הוממו יוצאין לחולין וקמ"ל אע"ג דבשעת פדיון תמימין היו יוצאין לחולין ופי' הרא"פ בזה אינו מחוור כלל:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' דפ"ז דתמורה אמרה כן דתנן התם יש בקדשי מזבח וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן משא"כ בקדשי בדק הבית והיינו בשקדם הקדשן למומן ה"נ אם נפדו תמימים והוממו יוצאין לחולין:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר וכו'.''' דאם נאמר לא יצאו לחולין א"כ לעולם בקדושת בדק הבית קיימין איך תנן במתני' לר"א זכרים שהוקדשו לבד"ה ימכרו לצרכי זבחי עולות:
 
'''{{עוגן1|בעלי}} מומין.''' המקדיש בעלי מומין למזבח אע"ג שהוא עובר משום חמשה שמות מ"מ קדושת מזבח חל עליהן:
 
'''{{עוגן1|ליידה}} מילה.''' לאיזה דבר חל עליהן קדושת המזבח:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לגיזה ועבודה.''' דאילו קדשי בדק הבית מותרין בגיזה ועבודה וקדשי מזבח אסורין:
 
'''{{עוגן1|לעולתו}} לפסחו ולאשמו.''' ואלו אינן באין אלא זכרים:
 
'''{{עוגן1|שכן}} מצאנו עולת נקיבה בעוף כשרה.''' דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף הלכך חל עליה שם עולה שתרעה ותעשה תמורה:
 
'''{{עוגן1|ואר"י}} טעמא דר"ש.''' אליבא דרשב"י אם מין במינו הוא חלוק עליו אפילו באיל גופיה שמביא לאשם אם שינה אינו חל עליו שם אשם כדמסיק כ"ש אם מקדיש נקבה לאשם שאינו קדוש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הביא בן שתים לא יצא.''' וכ"ה בבבלי וברמב"ם:
 
'''{{עוגן1|כן}} ר"ש אמר.''' לשיטת ר"ש בן יהודה דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתי ליה קדושת הגוף ואפילו עולה הלכך אינן צריכין לרעות אלא ימכרו מיד לצרכי אותו המין ואינן עושין תמורה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ר אין אני רואה וכו'.''' וכ"ה בבבלי:
 
'''{{עוגן1|שמא}} הקדש פסח בא שלמים.''' שכן מותר פסח קרב שלמים ושלמים באין נקבה ואע"ג דהך נקבה לא קרבה שלמים אפי' לאחר הפסח אלא תרעה מיהו שם שלמים עלה ונחתה לה קדושת הגוף:
 
ופריך '''{{עוגן1|ולימא}} ולא אראה דבריו של ר"ש באשם.''' הואיל ומותר אשם קרב עולה ואישתכח דהך נקבה דאשם עולה היא ותיקדש קדושת הגוף:
 
'''{{עוגן1|גופו}} קרב שלמים.''' הפסח עצמו לאחר הפסח קרב שלמים הלכך חל עליו שם שלמים:
 
'''{{עוגן1|אין}} גופו קרב עולה.''' אלא ירעה עד שיסתאב ודמיו יפלו לנדבה לקייץ המזבח:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' במאי פליגי ת"ק ור"ש ודברי הרא"פ בזה אין נראין:
 
'''{{עוגן1|ההין}} אמר וכו'.''' ת"ק סבר קדושת דמים קדש אפי' אינו אלא קדושת דמים עושה תמורה דמגו דנחתא ליה קדושת דמים קדוש נמי קדושת הגוף ור"ש סבר דוקא אם קדש קדושת הגוף מתחילה הוא דקדש לרעיי' ולתמורה אבל קדושת דמים לא דלא אמרינן מגו:
 
'''{{עוגן1|איש}} איש מבית ישראל.''' ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה:
 
'''{{עוגן1|הכל}} קרב לעולה.''' כל מה שהם נודרים ומתנדבים מדברים אשר יקריבו לה' אפי' יינות ושמנים וסלתות יהיה לעולה:
 
'''{{עוגן1|ואת}} אמרת בבקר לרבות נקבות.''' בתמיה לא לכתוב זכר ולא בבקר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ודכוותה כתיב תמים.''' דכתיב תמים זכר ואפ"ה קדש לדמי דתנן המקדיש בעלי מומין למזבח אע"פ שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי דכתיב. ולנדר לא ירצה רצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי לדמי ה"נ לכתחילה לא יקדיש נקיבה מיהו אי מיקדש קדשי לעולה קדשי לדמי:
 
'''{{עוגן1|מה}} ביניהון.''' מאי איכא בין ר"ע לרבי פפייס:
 
'''{{עוגן1|שיבטא}} דכדכדא ביניהון.''' וכדכד היינו עץ שיש לאורגים שראשו חד ומעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין ומקרב המבדילין בין שני חוטין העליונים ותחתונים ומיד נוחים להתפרק ונפתח שער לירות בו חוט הערב וקאמר רב שיש הפרש גדול ביניהם דהא דקאמר ר' פפייס שהמקדיש בפירוש כדברי ר"א היינו שהקדיש בפירוש לבד"ה אבל הקדיש סתם כר"י ור"ע סובר שסתם הקדישות לבדק הבית א"נ ה"ק כשם שהכדכד מקרב המבדילין כך קרובים דברי ר"פ ור' עקיבא דהמקדיש בפירוש היינו שפירש נכסי ובהמה וכדפרישית במתני' ואפשר לומר דאף ר"ע מודה בזה ורא"פ פי' בעניין אחר ודבריו תמוהים ע"ש:
 
'''{{עוגן1|הכל}} קרב עולה.''' כל מה שנודרים ונודבים מדברים אשר יקריבו לה' אפי' יינות ושמנים וסלתות יהיו לעולה:
 
'''{{עוגן1|יכול}} אפי' עופות.''' יקריב בדמיהן או אם הקדיש עוף יקריבנה עולה:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} בבקר.''' הא אינו מקריב בכל מה שמתנדב אלא עולת בהמה בלבד:
 
'''{{עוגן1|תמן}} אר"י וכו'.''' אהא דאר"ש הרי פריש נקיבה לעולה עושה תמורה קאר"י דהיינו טעמא לפי שמצינו נקבה בעולת העוף נחתי לה קדושת הגוף ועושה תמורה:
 
'''{{עוגן1|והכא}} הוא אמר הכין.''' דהמקדיש עופות ימכרו שמעינן דלא נחתי להו קדושת הגוף דאל"כ אסורין למכור:
 
'''{{עוגן1|קיימתיה}}.''' טעמא דר"א דמתני' כדר' שמואל:
 
'''{{עוגן1|לא}} היא.''' עצמה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} דמיה.''' ע"י פדיון כשנפל בה מום:
 
'''{{עוגן1|אלא}} הקדש דמים.''' דהיינו קדושת בדק הבית:
 
'''{{עוגן1|ואמרת}} יאות.''' ושפיר קאמרת שעופות לבדק הבית:
 
'''{{עוגן1|להקריבו}}.''' לעולה לקייץ המזבח אי אפשר דכתיב בבקר:
 
'''{{עוגן1|שאין}} לעוף פדיון.''' אף שנפל בו מום כדאיתא בת"כ:
 
'''{{עוגן1|לפום}} כן וכו'.''' לפיכך צריך לומר דעופות לא קדש מתחילה אלא קדושת דמים:
 
'''{{עוגן1|טעמא}} דהין תניא.''' טעמו דהך תנא דאמר אליבא דר"ש המפריש נקיבה לעולה ולאשם ולפסח אינו עושה תמורה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אפי' טמאה באותו השם.''' שלא קרא עליו שם קרבן הראוי לו:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} בדא כתיב והעמיד והעריך.''' בתמיה וכי קרבן כזה שהוא תם בעי העמדה והערכה דהא בסיפא דהך קרא כתיב והעמיד והעריך וכאן ממ"נ לא בעי העמדה והערכה או שאינו קדוש כלל או שהוא עצמו קרב למזבח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} יצאה נקבה שבעולה.''' וה"פ אם הקדיש נקבה לעולה הרי היא ראוייה למזבח לשם שלמים:
 
'''{{עוגן1|הרי}} הרובע והנרבע.''' דתני בתוספתא פ"ק דתמורה דעושין תמורה ואינה ראויה להקרבה כלל:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' דומיא דטמאה ממש שאין במינה קרבן לאפוקי עולת נקבה שיש במינה קרבן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בהדא כתיב והעמיד והעריך.''' סיומא דתירוצא דר"ז הוא כיון דקרא איירי בטמאה ממש צריכה העמדה והערכה:
תחילתדףכאן ד/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|משערין}} את הלשכה.''' נותנין שיעור ליינות ושמנים וסלתות שיעמוד זה השער לשלשים יום ולוקחין מהם הגיזברין מה שצריכין באותו סכום שפסקו ואם נתייקר המקח אין מוסיפין דמים ואם הוזל לוקחין לפי הזול:
 
'''{{עוגן1|המקבל}} עליו לספק סלתות.''' בימות קציר חטים ובצירת ענבים ומסיקת זתים היו הגזברים מקדימין מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו לספק יינות ושמנים וסלתות כל השנה ואם היו אז נמכרים ד' סאין בסלע והוקרו ועמדו ג' סאין צריך ליתן ד' סאין דהקדש קונה בכסף דכתיב ונתן הכסף וקם לו ואם קיבל לספק ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו ד' בסלע נותן ד' בסלע דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה:
 
'''{{עוגן1|התליעה}} לו.''' ואפילו משך הגזבר ונתן מעות אחריותם על החנוני:
 
'''{{עוגן1|אינו}} מקבל מעותיו.''' כלומר אינן נחשבין מעותיו של חנוני ולא זכה בהם אע"פ שקבלום מהגזבר:
 
'''{{עוגן1|עד}} שיהיה המזבח מרצה.''' שיעלה לרצון על המזבח הלכך אם התליעה הסולת או שהחמיץ היין אחריותם על החנוני:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מיד}} היו מקבלין את מעותיו.''' דלא חיישינן שיפסלו שהכהנים זריזין הן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק התרומה'''</big>}}
תחילתדףכאן ה/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} החותמות.''' ועל הסלתות כדמפרש לקמן במתני':
 
'''{{עוגן1|על}} הפייסות.''' להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו כמפורש במס' יומא:
 
'''{{עוגן1|על}} הקינים.''' מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאין קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה נותנים מעותיהם לשופרות שבמקדש והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי כדאמרינן במס' אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} פותח דברים וכו'.''' והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה ונקרא כן שהיה בולל לשונות הרבה כדמפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|על}} חולי מעיים.''' מפ' בגמ':
 
'''{{עוגן1|חופר}} שיחין.''' היה בקי בחפירות שיחין כדמפרש בגמ' והיה ממונה לחפור שיחין כדי שיהיו מים מצויין לעולי רגלים:
 
'''{{עוגן1|גביני}}.''' כך שמו של האיש המכריז כדמפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|על}} נעילת שערים.''' לנעול השערים בערב ולפתחן בבקר:
 
'''{{עוגן1|על}} הפקיע.''' מפרש בגמר':
 
'''{{עוגן1|צלצל}}.''' כלי שיר שיש לו קול גדול לשון תצילנה אזנו צימבל"ו בלע"ז וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר:
 
'''{{עוגן1|על}} השיר.''' להתחיל את השיר וכשהיה מסיים. היו כולן מסיימין:
 
'''{{עוגן1|בית}} גרמו וכו'.''' כולה מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כשירי}} דור ודור בא למנות.''' שאי אפשר שאלו הנזכרים היו ממונים בכל זמן הבית דבכל דור דור היו משתנים הממונים לכן פירש דאותן הכשרים שבכל מינוי ומינוי מנה התנא במשנתינו:
 
'''{{עוגן1|מי}} שהיה באותו הדור.''' כשעלו ישראל מן הגולה מנה אותן שהיו בדורו ולא כל הממונים שהיו בזמן הבית:
 
'''{{עוגן1|על}} כולן הוא אומר וכו'.''' אהא דתנן בפ"ג דיומא בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד וכו' הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמדו בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים הוא אומר זכר צדיק לברכה ועל האחרונים הוא אומר שם רשעים ירקב וקאמר דלמ"ד דכשרים מנה התנא א"כ ע"כ לומר דאף בית גרמו ובית אבטינס היו כשרים שהרי מנה התנא אותם כאן ושם רשעים ירקב אבן קמצר לחודיה קאי:
 
'''{{עוגן1|על}} כולן הוא אומר שם רשעים ירקב.''' אפילו על בית גרמו:
 
'''{{עוגן1|על}} בן קטין וחביריו.''' השנויים שם ברישא דמתני':
 
'''{{עוגן1|לכן}} אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל.''' תחת אשר הערה נפשו למות:
 
'''{{עוגן1|שהתקין}} מדרש וכו'.''' שדורשין אותן ברבים ואף זה שמוסר נפשו לה' יהיה לו חלק בתורת ה' כר"ע:
 
ה"ג ואת עצומים אלו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו כללין ופרטין בתורה:
 
'''{{עוגן1|מה}} ת"ל סופרים.''' מאי רבותייהו דשבחינהו קראי בהכי:
 
'''{{עוגן1|ספורות}} ספורות.''' שקבצו בחכמתן כל החלוקות שבדינין ושמו להן מספר ככל הנך דמייתי:
 
'''{{עוגן1|חמשה}} לא יתרומו.''' בריש מסכת תרומות:
 
'''{{עוגן1|ה'}} דברים חייבין בחלה.''' ריש פ"ק דחלה:
 
'''{{עוגן1|ט"ו}} נשים.''' רפ"ק דיבמות:
 
'''{{עוגן1|ל"ו}} כריתות.''' ריש כריתות:
 
'''{{עוגן1|שלשה}} עשר דבר וכו'.''' ריש טהרות:
 
'''{{עוגן1|ארבעה}} אבות נזיקין.''' ריש בבא קמא:
 
'''{{עוגן1|תשעה}} ושלשים אבות מלאכות.''' שבת פרק כלל גדול:
 
'''{{עוגן1|מה}} תלמוד לומר סופר.''' דכתיב לעזרא הכהן סופר סופר דברי מצות ה' וסופר בתרא למה לי:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כשם שהיה סופר בדברי תורה.''' שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב ועשה המסורת:
 
'''{{עוגן1|כך}} היה סופר בדברי חכמים.''' למנות ההלכות:
 
'''{{עוגן1|הראשונים}} חרשו כו'.''' איידי דמייתי שהראשונים עשו ספורות להקל על המעיינים מייתי נמי הא דר' חגי:
 
'''{{עוגן1|ואנו}} אין לנו מה לאכול.''' כלומר אף על פי שהראשונים עשו כל הפעולות להקל עלינו עדיין קשה עלינו להבין ד"ת על בוריין:
 
'''{{עוגן1|אין}} הוון וכו'.''' אם היו הראשונים מלאכים אנו בני אדם אבל אם היו הן בני אדם אנחנו כחמורים לרוב פחיתותינו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' באותה שעה אמרו אפי' לחמורו של ר"פ בן יאיר לא דמיין:
 
'''{{עוגן1|חמרתא}} דר"פ בן יאיר.''' גנבוהו ליסטים בלילה והיתה טמונה אצלם שלשה ימים ולא טעמה כלום:
 
'''{{עוגן1|בתר}} שלשה ימים.''' נמלכו להחזירה אמרו הוציאוה מכאן שלא תמות אצלינו ויהיה ניכר הגניבה:
 
'''{{עוגן1|אפקונה}}.''' הוציאו אותה והלכה מעצמה ועמדה על פתח ביתו של ר"פ והתחילה לצעוק:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר' פנחס.''' פתחו הדלת לענייה זו דהא שלשה ימים שלא אכלה כלום:
 
'''{{עוגן1|פתחן}} לה.''' ונכנסה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להן.''' ר"פ תנו לה לאכול ונתנו לפניה שעורים ולא רצתה לאכול:
 
'''{{עוגן1|אמר}} לון.''' ר"פ וכי מתוקנים הם השעורים שאין בהם פסולת:
 
'''{{עוגן1|וארימתון}} דמיין.''' הפרשתן מהם דמאי:
 
'''{{עוגן1|אמרון}} ליה.''' לא כך למדתנו רבינו הלוקח פירות מעם הארץ לזרע או להאכילן לבהמה פטורין מן הדמאי דכיון דרוב עמי הארץ מעשרין הן לא גזרו באלו כיון שאינו אוכל מהן בעצמו:
 
'''{{עוגן1|קמח}} לעורות.''' לעבדן ושמן לנר פטור מן הדמאי וזו נמי למה אינה אוכלת:
 
'''{{עוגן1|אמר}} לון.''' ר"פ מה נעשה לענייה זו שהיא מחמרת על עצמה הרבה והפרישו דמאי ואכלה:
 
'''{{עוגן1|שיודעין}} לדבר.''' בשבעים לשון וכו' ראויין לשמוע שהן מבינין שבעים לשון אע"פ שאינן יודעין להשיב:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} ראויין לסנהדרין.''' וכשרה על צד הדוחק:
 
'''{{עוגן1|שלשה}}.''' שיודעין לדבר:
 
'''{{עוגן1|ארבעה}}.''' שיודעין לדבר ה"ז מעולה:
 
'''{{עוגן1|יבשה}} א"י.''' שלא ירדו הגשמים ולא ידעו מאין להביא העומר:
 
'''{{עוגן1|והוה}} תמן חד אלם.''' שאינו שומע ואינו מדבר:
 
'''{{עוגן1|צריפין}}.''' הוא סוכה שאין לה גג אלא חדה מלמעלה ועשויה מערבה:
 
'''{{עוגן1|איתוני'}} וכו'.''' הביאוהו לפני פתחיה להבין ממנו באיזה מקום הוא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' מי איכא מקום בא"י ששמו גגות צריפין או צריפין גגות. והלכו לשם ומצאו:
 
'''{{עוגן1|נשדף}}.''' נלקה בשדפון:
 
'''{{עוגן1|סוכרא}}.''' חורש במזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:
 
'''{{עוגן1|שופעת}} דמים כמעיין.''' ומביאה קן אחד חובה אחד חטאת ואחד עולה כדין זבה:
 
'''{{עוגן1|בעינה}} סיכנה.''' וזו קן נדבה וכולן עולות:
 
'''{{עוגן1|בים}} סיכנה.''' בעברה תוך הים היתה בסכנה וזו לנדרה ועולות הן:
 
'''{{עוגן1|זאב}} בא ליטול את בנה.''' ונדרה קן אחד להצלת בנה:
 
'''{{עוגן1|ע"י}} שהיו הכהנים וכו' והיו באין לידי חולי מעיים.''' לכך היו צריכין לרופא לרפאותן והלכך אף הוא נחשב מהממוני' שהיו במקדש שאף הוא נטל שכרו מתרומ' הלשכה דצרכי קרבן הוא שיאכלו הכהנים בשר קרבנות השמנים ולא יבוא לידי נותר:
 
'''{{עוגן1|ושותין}} מים.''' שאסורים לשתות יין בעזרה:
 
'''{{עוגן1|והוה}} ידע.''' בן אחיה איזהו יין יפה למעיי' לעצרן ואיזה יין טוב לרפואתן שע"י הצינה המעיים מתרפין או מתעצרי' יותר מדאי:
 
'''{{עוגן1|והוה}} ידע.''' איזה סלע מוציא מים צוננים ואיזהו מים חמים ועד היכן מגיע חמימותיה:
 
'''{{עוגן1|וותרן}}.''' לעבור על כל פשעם:
 
'''{{עוגן1|יתוותרון}} בני מעוי.''' יוותרו קשרי בני מיעיו ויצאו בתחלואים. ל"א יהיו לו בני מעים יתירים שהוא מורה לבריות לחטוא שסומכין שימחול להם המקום ואינו כן אלא כל דרכיו משפט:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' שמאריך אפו וגובה חובו אע"ג שאינו גובה אותו מיד:
 
'''{{עוגן1|וסביביו}}.''' צדיקים הנדבקים בו:
 
'''{{עוגן1|נשערה}} מאוד.''' לשון חוט השערה:
 
'''{{עוגן1|ונורא}} על כל סביביו.''' מטיל אימת משפטיו עליהם יותר מן הרחוקים:
 
'''{{עוגן1|והוון}} כל עמא.''' והיה כל העם נכנסין אצל החסיד לנחמו ולא רצה לקבל תנחומין:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' להן זהו חסידכם בתמיה הרי בועט במידת הדין:
 
'''{{עוגן1|והוא}} מקפחו במים.''' בתמיה וקיפוח הוא לשון תיתוך וקיצור:
 
'''{{עוגן1|מיד}} נפלה.''' קול בעיר:
 
'''{{עוגן1|בסוכה}} איתערית.''' בענף אחד אחזה עצמה ועלתה:
 
'''{{עוגן1|קרא}} גברא.''' הא דתנן בפ"ק דיומא בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר מהו קריאת הגבר שהכריז הכרזה והיינו שקרא גביני כרוז:
 
'''{{עוגן1|אמרון}} ליה.''' ד בית ר' שילא שיתרגם קרא התרנגול שהוא נקרא גבר:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר בר תרנגולא.''' בתמיה אלא שם אדם ששמו גבר ה"נ קריאת הגבר אאדם קאי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שהיה מזווג את הפתילות.''' וכ"ה ביומא וה"פ שגדלן וקלען:
 
'''{{עוגן1|בעי}} וכו'.''' רצה למנות עליהן פרנסים ולא רצו לקבל על עצמן להיות פרנסים על הציבור שאין זה כבודן:
 
'''{{עוגן1|זכה}} להימנות עם גדולי הדור.''' עם הממונין החשובין שבישראל:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן תמן.''' תמיד פ' בתרא:
 
'''{{עוגן1|נזקרין}} לו בבת ראש.''' נרתעין מהכרעת קול:
 
'''{{עוגן1|וברדייתו}}.''' ולרדותה מן התנור:
 
'''{{עוגן1|היו}} מסיקין מבפנים.''' בתוך התנור ורודה מבחוץ לדפוס שהיה בתנור שכך שנינו במנחות ג' דפוסין היו שם נותנו לדפוס ועדיין היא בצק כמין דפוס היה לה בתנור וכו' והיה הלחם דבוק מבחוץ לדפוס והיה נאפה יפה שחום התנור שולט בו:
 
ואלו אנשי אלכסנדרי' לא היו בקיאין לרדותה מן התנור אם הוא דבוק חוץ לדפוס והיו דובקין אותן בתוך הדפוס ולא היה נאפה כל צרכו מפני שעובי הדפוס מפסיק בין הבצק לתנור ונתעפש:
 
'''{{עוגן1|למענהו}}.''' לכבודו שלא יהא לחם שולחנו מנוול בעיפוש:
 
'''{{עוגן1|י"ב}} מנה היו נוטלים.''' כל יום מתרומת הלשכה:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהיו אומרים ממעשה וכו'.''' וכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל:
 
'''{{עוגן1|היתה}} מתמרת ועולה.''' היה העשן עולה זקוף כתמר ומתפשט בשמי קורה ואח"כ יורד:
 
'''{{עוגן1|היתה}}.''' מתפשטת מיד למטה בתחילת עליית העשן:
 
'''{{עוגן1|ממקום}} אחר.''' שלא ידעה מנהגם:
 
'''{{עוגן1|היה}} פוסח עמה שלא תתבשם.''' דהמדיר את אשתו שלא תתקשט בא' מכל המינין יוציא ויתן כתובה לכך התנו עמה קודם הנישואין:
 
'''{{עוגן1|לרבות}} כבודם.''' שלא ימצאו בקיאין זולתם:
 
'''{{עוגן1|נתמעט}} כבודם.''' בחרבן הבית:
 
'''{{עוגן1|וכבוד}} שמים נתרבה.''' שאמרו העשרת השבטים הא אלקינו הא קשוט דאפי' לביתיה לא נסיב אפי' וגם האומות אמרו כן:
 
'''{{עוגן1|על}} הכבוד המתוקן לצדיקים.''' בבנין דלעתיד:
 
'''{{עוגן1|הרי}} מעלה עשן לנגדי.''' ונזכרתי ע"י כן חורבן הבית וגם בכבוד הצדיקים שנאמר בישעיה ועל כל מקראי' ענן יומם ועשן וגו' ועשן זה ע"כ היה כמעלה עשן דאל"כ האיך ישבו בחופה מפני העשן אלא ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה חוץ לסכך:
 
'''{{עוגן1|המגילה}} הזאת.''' שכתובים בה סמני הקטורת איך להכירם וסדר פיטומו:
 
'''{{עוגן1|מעתה}} אין להזכיר' לגנאי.''' שהרי ניכר שכוונתם היתה לשמים שהרי עכשיו מסרה להגון אע"פ שאינו ממשפחתו:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} מלביש בגדי כ"ג.''' שיהיו נאין ומהודרין:
 
'''{{עוגן1|לאיסטרטיאות}}.''' שר משרי החיילות:
תחילתדףכאן ה/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|גזברים}}.''' הם שממון הקדש תחת ידם והם פודין ערכין וחרמין וכל מלאכת ההקדש נעשה על ידם:
 
'''{{עוגן1|אמרכלין}}.''' למעלה מן הגזברים והוא נוטריקון אמר על כלו ובגמ' יליף לה הממונים אלו מקרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כתילקין}}.''' והיא שררה למעלה מן האמרכל:
 
'''{{עוגן1|גזברין}}.''' אע"ג דבקרא לא כתיב גזברין מסברא ידעינן שהיו גזברין ג' דהא פסקו שכר וצדקות ופדויית ערכין וחרמי' צריכין ג' דהיינו דין וכיון דקרא ממטה למעלה קחשיב ש"מ שהראשונים מן הגזברין שהן למטה מהאמרכלין והא דקחשיב בקרא כה"ג לסוף אע"ג דהמלך גדול ממנו היינו כדי לסיים נגיד בית האלהים שיהיה השם בתר כולם שהוא למעלה על כל:
 
'''{{עוגן1|כשהוא}} חותם.''' הלשכה שהמעות בתוכו דהאי קרא בשמירת האוצרות איירי וילפינן מיניה דלכך כתיבי כולהו ללמד דכולם חותמין האוצרות וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|והם}} יקחו את הזהב.''' מיעוט רבים שנים:
 
'''{{עוגן1|שתהא}} הפסולת שלך.''' והלוחות של סנפירינון היו:
 
'''{{עוגן1|מחצב}}.''' מקום שחוצבין ממנו:
 
'''{{עוגן1|חמון}} שקין וכו'.''' ראו השוקים ראו הכרעיים ראו בשרו וכל זה ממה שהוא אוכל ושותה מן היהודים וכל רכושו מן היהודים:
 
'''{{עוגן1|מיחמי}} צדיקא וכו'.''' כדי לזכות בראיית הצדיק הביטו אחריו דזכות גדול הוא שזכה לראותו:
תחילתדףכאן ה/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ד'}} חותמו' היו במקדש.''' ג' לג' נסכים חלוקין של בהמות חותם ראשון לנסכי בקר והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי הין שמן ויין לנסך חצי ההין וחותמו עגל והב' זכר לנסכי איל שתרגום איל דכרא ונסכיו שתי עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין והג' גדי לנסכי כבש בן שנתו והן עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין והד' חוטא והם נסכיו של מצורע עשיר שמביא ג' בהמות וצריך עשרה לוגין שמן תשעה לשלשה כבשים ואחד למתן תנוך ובהונות וקרי ליה חוטא משום דעל שבעה עבירות נגעים באין:
 
'''{{עוגן1|ה'}} היו.''' ב' חותמות היו למצורע:
 
'''{{עוגן1|חוטא}} דל וחוטא עשיר.''' לפי שמצורע עני אינו מביא אלא בהמה אחת ואם לא היה למצורע אלא חותם א' היו נותנים למצורע עני עשר לוגין ות"ק סבר למצורע עני נותנין חותם גדי ולוג רביעית היה מביא מביתו:
 
'''{{עוגן1|וארמית}} כתוב עליהן.''' שרוב דבורם היה בלשון ארמי:
 
'''{{עוגן1|זכרים}} ונקבות.''' בין לנסכי עולות שאינן באות אלא זכרים בין נסכי שלמים שבאין זכרים ונקבות ועולה ושלמים טעונין נסכים דכתיב עולה או זבח:
 
'''{{עוגן1|נותן}} לו מעות.''' כפי הנסכים שהוא צריך:
 
'''{{עוגן1|בא}} לו אצל אחיה.''' שהיה ממונה לקנות יינות ושמנים וסלתות שלא יהא כל מביא קרבן צריך לחזור אחר נסכים העשויין על טהרות הקדש:
 
'''{{עוגן1|ואם}} הותירו הותירו להקדש.''' ולא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים:
 
'''{{עוגן1|ממתינים}} לו עד הערב.''' שיזדווגו יחד יוחנן ואחיה אם נמצאו מעות יתירים ביד יוחנן כנגד החותם שאמר זה שנאבד ממנו נותנים לו:
 
'''{{עוגן1|ושם}} היום כתוב.''' על החותם יום פלוני בשבת:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הרמאין.''' שמא מצא חותם שנפל מחבירו או מאחיה או מיוחנן ובא עכשיו ליקח וביום שמוצאו אינו רשאי להוציאו שהאובד מחזר אחריו ועוד יש לחוש שמא לקח חותם בשער הזול והצניעו עד שער היוקר:
 
גמ' ופריך '''{{עוגן1|ולבן}} עזאי חוטא דל למה.''' ליה חותם בפני עצמו היה לו להביא חותם גדי. ומשני היה מביא לוגו עמו. כדי שיביא גם לוג שמן שצריך המצורע למתן תנוך ובהונות והמותר נאכל לכהנים כדין קדשי הקדשים וצריך שיהיה על טהרת הקדש לפיכך נתנו לו חותם בפני עצמו שהוא נסכי גדי וד' לוג שמן. ברם כרבנן. אבל לרבנן לא היו נותנין לחוטא דל אלא חותם של גדי ולוג שמן למתן בהונותיו היה מביא מביתו קשיא א"כ אף לחוטא עשיר לא היו צריכין לתקן חותם בפני עצמו שיכולין ליתן לו ג' חותמות גדי:
 
'''{{עוגן1|נסכי}} רחל.''' בכמה שאינן נזכרים במתני':
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מן מה דתני במתני' גדי משמש וכו'.''' שמעינן דנסכי רחל כנסכי גדי:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} בדין.''' שיהא חילוק בין נסכי עגל לנסכי שור:
 
'''{{עוגן1|בין}} נסכי כבש.''' שהוא בן שנה לנסכי איל שהוא בן שתי שנה:
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר ככה יעשה לשור האחד.''' כל נסכי שור אחד הן ושור בן יומו קרוי שור ורש"י במנחות פי' דמיתורא דלשון קדריש שכבר כתיב והקריב על בן הבקר מנחה וכן דריש בכולן והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר או לאיל הא'.''' כיון שהוא איל כל נסכיו אחד הן בין זקן או שהוא בן שלשה עשר חדש:
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר או לשה בכשבים.''' כל שה שבכשבים שוות הם בנסכיהם:
 
'''{{עוגן1|בין}} נסכי גדי.''' קטן לתיש גדול:
 
ופריך '''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' שהצניעו עד שיבא היום ההוא בשבת הבאה ומאי מהני שכתוב עליו שם היום:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שם משמר.''' של אותו שבת נמי היה כתוב עליו:
 
ופריך '''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' שימתין חצי שנה עד שיבוא זמן המשמר שנית:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שם היום.''' כמה ימים בשבת:
 
'''{{עוגן1|שם}} השבת.''' כמה שבת בחדש:
 
'''{{עוגן1|שם}} החדש היה כתוב עליהן.''' וגם שם המשמר שאינו מצוי שיזדמן שיהיו כולם ביום א' מכוון אלא להרבה שנים:
תחילתדףכאן ה/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לשכת}} חשאים.''' על שם שהנותנין בתוכה נותנין בסתר והמתפרנסים ממנה נוטלין בסתר:
 
'''{{עוגן1|ללשכת}} בדק הבית.''' ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הוון}} פרנסין.''' היו גבאי צדקה:
 
'''{{עוגן1|והוה}} יתיב ליה.''' לאחרים שהיו העניים מתביישים לקבל מהגבאי:
 
'''{{עוגן1|מליזין}} עליו.''' מדברין בו ואמרו שאינו צריך ליטול צדקה ונוטל:
 
'''{{עוגן1|מן}} דדמך.''' כשמת בדקו ומצאו שלא נהנה ממה שקיבל אלא היה נותן לאחרים:
 
'''{{עוגן1|הוה}} מפליג וכו'.''' היה מחלק צדקה בלילה ומוליכה אצל העניים שלא לביישן:
 
'''{{עוגן1|חד}} זמן.''' פעם אחת פגע בו שר של רוחות וא"ל לא כן למדתנו רבינו לא תסיג גבול רעך ולילה גבול של רוחות לילך ואין לבני אדם לצאת אז:
 
'''{{עוגן1|מתן}} בסתר יכפה אף.''' ויציאתו זו כדי ליתן צדקה בסתר ראוי הוא שיסתיר עצמו מפניו:
 
'''{{עוגן1|והוה}}.''' הרוח מתיירא ממנו שלא יכפהו וברח מלפניו:
 
'''{{עוגן1|זהו}} שמסתכל במצות.''' הצדקה האיך לעשותה שלא יתבייש העני:
 
'''{{עוגן1|טול}} ואתה פורע.''' כשתקבל ירושתך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל יהא לך במתנה אר"ח בר אדא וכו'.''' וה"פ והוה א"ל אם לא יהיה לך לשלם הרי הוא לך במתנה כי היה חושש אולי יתאמץ העני לפרוע לו כשיראה שלא נפלה לו ירושה או כדי שלא יהיה לעני כגזל לפי דעתו:
 
'''{{עוגן1|אית}} הוה סבין וכו'.''' היו זקנים בימינו כל מה שהיו נותנין להם מר"ה עד יה"כ היו מקבלין ומשם ואילך לא היו מקבלין:
 
'''{{עוגן1|אמרי}} דשתן גבן.''' מה שאנו צריכין לכל השנה כבר הוא אצלינו שהיו נותנין להם בימים אלו די פרנסתן לכל השנה כך נ"ל והיפה מראה פי' בזה פירושים דחוקים:
 
'''{{עוגן1|זכה}} עמי.''' עשה עמי צדקה ותן לי תרנגולא חדא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל הא לך טימיתא וזיל זבין קופר.''' וה"פ הא לך מטבע זו וקנה לך בשר:
 
'''{{עוגן1|ואכל}}.''' בשר שור ומת:
 
'''{{עוגן1|להרוגו}} של נחמיה.''' שאילו נתן לו בשר תרנגולת שהיה רגיל בו היה חי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מיחזור.''' כשיחזור יתן לו לאכול:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' לנגד המת עיניו שראו אותו ולא קבלוהו יהיו סתומין:
 
'''{{עוגן1|ידים}}.''' דלא פשטו עצמן ליתן לעני יתקטעון:
 
'''{{עוגן1|רגלים}}.''' שלא רצו לקראתך ליתן לך ישברו:
 
'''{{עוגן1|ומטתיה}} כן.''' ועלתה לו כך בעיניו וידיו ורגליו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רבי עקיבא מה אתה מקללני:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' נחום ולמה אתה מבעט ביסורין דקאמרת אוי לי:
 
'''{{עוגן1|הוה}} רביה דבריה.''' מלמד של בנו היה סגי נהור והיה רגיל לאכול עם רבי הושעיא בכל יום:
 
'''{{עוגן1|חד}} זמן וכו'.''' פעם אחת היה לו לר"ה אורחים ולא קרא לסגי נהור. שיאכל עמו:
 
'''{{עוגן1|ברמשא}}.''' לערב:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ה לא יכעוס אדוני עלי שלא זמנתיך שתאכל עמי היום לפי שהיו אורחין אצלי ואמרתי שלא לזלזל בכבודך שיביישוך הלכך לא אכלתי עמך יום הזה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אתה פייסת.''' למי שנראה ואינו רואה אותו שרואה ואינו נראה והוא הקדוש ברוך הוא יקבל פיוסך ותפלתך:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' מנ"ל הא לברך כן:
 
'''{{עוגן1|מר"א}} בן יעקב.''' מעובדא דראב"י:
 
'''{{עוגן1|דראב"י}}.''' נכנס סגי נהור לעירו ישב ראב"י למטה ממנו שיאמרו הבריות אילו לא היה סגי נהור זה גברא רבא לא הוה ראב"י יושב למטה ממנו ועשו לו פרנסה וצדקה יקרה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להון.''' הסגי נהור מהו זה שנותנין לי כל כך:
 
'''{{עוגן1|וצלי}} עלוי.''' והתפלל סגי נהור זה על ראב"י האי תפילה:
 
'''{{עוגן1|דלמא}}.''' מעשה:
 
'''{{עוגן1|הוון}} מטיילין.''' בבתי כנסיות שבלוד:
 
'''{{עוגן1|כמה}} ממון שיקעו אבותי בכאן.''' שהם בנו בתי כנסיות אלה משלהם:
 
'''{{עוגן1|כמה}} נפשות שיקעו בבנין הזה.''' וכי לא היו בני אדם שיעסקו בתורה והיה ראוי להוציא ממון זה עליהם לפרנסתם ונראה שהיה ידוע לר' הושעיא שהיו עניים בני תורה בזמן ההוא שביטלו תורתם מדוחק הפרנסה והיה ראוי לאבותיו של ר' חמא לפרנסם ולא יקפידו על הציור של בנין בה"כ:
 
'''{{עוגן1|עבד}}.''' אלו הפתחים של בהמ"ד הגדול:
 
'''{{עוגן1|חמי}} מה דעבדית.''' היה משבח עצמו ראה מה שעשיתי:
 
'''{{עוגן1|וישכח}} ישראל וכו'.''' טוב הוא ליתן לעניי תורה שעושין מצות בכל עת משיבנו בנינים והיכלות:
 
'''{{עוגן1|מוציאין}} את הראוי להן מקדשי בדק הבית.''' כגון אם הקדיש בהמה או אבנים לבדק הבית. וצריכין אותן למזבח נוטלין אותן למזבח אבל הקדיש בהמה אפי' בעלי מומים או אבנים למזבח אין מוציאין אותן לבדק הבית אלא ימכרו ודמיהן נופלין לבדק הבית:
 
'''{{עוגן1|כלי}} שמצאו בו צורך לבד"ה מניחין אותו.''' הא ראוי למזבח מוכרין אותן שמעינן דקדשי בדק הבית אע"פ שראויין למזבח אין מוציאין מקדשי בדק הבית:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' כן היא משנתינו כלי שמצאו בו צורך והיינו לצורך המזבח או לבדק הבית ללשכת בדק הבית מניחין אותו ומשם נוטלין אותו למה שצריכין אותו:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק אלו הן הממונין'''</big>}}
תחילתדףכאן ו/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלשה}} עשר שופרות.''' תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר מפני הרמאים שלא יתנו ידן לתוכן להראות כאילו נותנין לתוכן ויטלו מתוכן ולקמן מפרש למה י"ג שופרות וי"ג שולחנות ובאיזה מקום מונחין:
 
'''{{עוגן1|י"ג}} השתחוויות.''' לקמן מפרש היכן היו:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} דיר העצים.''' לשכה שבה היו נותנין כל עצי המערכה והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים:
 
'''{{עוגן1|ששם}} ארון נגנז.''' ע"י יאשיהו כדמפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|שהיה}} מתעסק.''' במלאכתו מתליע את העצים שאין לבעלי מומין מלאכה במקדש כי אם להכין עצים למערכה דכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח:
 
'''{{עוגן1|שהיא}} משונה.''' שלא היתה האבן שוה לשאר אבני הרצפה והבין שנסתלק משם והוחזרה:
 
'''{{עוגן1|ביחוד}}.''' בבירור:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} אלא הדברות שבתוכו''':
 
'''{{עוגן1|ולא}} יראו החוצה.''' סיפא דקרא ויהיו שם עד היום הזה:
 
כתיב ברישא ויראו וכתיב בסיפא ולא יראו וקשיא אהדדי:
 
'''{{עוגן1|בולטין}}.''' ודוחקין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה:
 
'''{{עוגן1|ומפצע}}.''' ומבקע:
 
'''{{עוגן1|ביחוד}}.''' בבירור:
 
'''{{עוגן1|הקיש}} עליה בקורנס.''' על המקום ההוא ויצא אש ושרפו:
 
'''{{עוגן1|התורה}}.''' ולוחות שניות מונחים בתוכו:
 
'''{{עוגן1|לא}} משו וכו'.''' ואס"ד דהארון ההוא הוא שהיה הולך לפניהם במלחמה מסתמא גם המעפילים היו נוטלים אותו עמהם במלחמה:
 
'''{{עוגן1|היה}} נכנס ויוצא עמהן.''' כשנסעו במדבר נסע לפניהם כדכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ופעמים הוא מתראה עמהן במלחמה.''' וי"ס דל"ג ליה והוא הנכון וכן הוא במס' סוטה:
 
'''{{עוגן1|מילה}} דלא חמון וכו'.''' דבר שלא ראו מימיהם ואס"ד שהיה יוצא עמהן תמיד במלחמה מאי יום מיומים שהיו מתייראין עתה:
 
'''{{עוגן1|והלא}} ארון בקרית יערים היה.''' עד שבא דוד והעלוהו משם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הגישה אלי הציץ.''' והארון הזה לאו ארון ברית ה' אלא הארון שהיה בו החשן והאפוד והאורים והתומים וזכר הציץ לפי שאסור לשאול באורים כי אם בלבישת השמונה בגדים והציץ הוא החשוב שבהן:
 
'''{{עוגן1|והלא}} הארון בציון היה.''' בימי דוד ואיך קאמר והארון יושב בסוכות אלא ודאי דעל הארון השני שיוצא עמהם למלחמה קאמר:
 
'''{{עוגן1|סכך}} שהוא בקירוי.''' שהיה יושב באוהל שעדיין לא נבנה בה"מ ולכך קורא אותו סוכה לשון סכך בעלמא והואיל והארון לא היה מיושב וישראל במלחמה החמיר אוריה על עצמו שלא לשמש המטה:
 
'''{{עוגן1|נגנז}} עמו צנצנת המן.''' דכתיב בארון אשר אועד לך שמה וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן ויליף שמה שמה גזירה שוה:
 
'''{{עוגן1|וצלוחית}} שמן המשחה.''' דכתיב בו שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם וכתיב גבי צנצנת למשמרת לדורותיכם ויליף דורות דורות:
 
'''{{עוגן1|ומקלו}} של אהרן.''' דכתיב למשמרת לאות לבני מרי ובצנצנת כתיב למשמרת:
 
'''{{עוגן1|וארגז}} שהושיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל.''' דכתיב תשימו בארגז מצידו אלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז:
 
'''{{עוגן1|יולך}} ה' אותך וגו'.''' ודאג שמא יגלה:
 
'''{{עוגן1|תנו}} את הארון הקודש בבית.''' הא התם הוה קאי אלא גניזה היא:
 
'''{{עוגן1|אין}} אתם מחזירין אותו למקומו.''' שאין מצות בכתף ישאו נוהגת בלוים אז ועוד שיתחלל קדושת הארון בירידתו לבבל:
 
'''{{עוגן1|פיטום}} שמן המשחה וכו'.''' מדפריך עלה לקמן מהא דיאשיה גנזו מייתי ליה הכא ודלא כמהרא"פ:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} אלף ות"ק מנים.''' דמפרש קרא כדכתיב דקנמן בשם וקנה בשם כל אחד לא היה אלא ר"ן מנה ודקשיא מחציתו דקנמון בשם למאי אתא י"ל דגזירת הכתוב הוא שיביא ת"ק מנים וחוצהו ולוקח ממנו ר"ן מנים לשמן המשחה וכה"ג אמרינן במנחות מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד ודלא כמהר"א פולדא:
 
'''{{עוגן1|העיקרין}}.''' הן הבשמים:
 
'''{{עוגן1|שולקן}} היה במים.''' שיבלעו המים וכשיציף עליהם השמן לא יבלעו אותו העיקרין דשמן המועט הזה היה נבלע בעיקרין המרובין:
 
'''{{עוגן1|וממנו}} דנמשחו אהרן וכו'.''' דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם ואיתקש משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא את ידם:
 
'''{{עוגן1|טעונין}} משיחה.''' דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו לימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח אלא הא קמ"ל דאפי' מבניו אי נמשח הוה כה"ג ואם לאו לא הוה כה"ג:
 
'''{{עוגן1|הה"ד}} שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם.''' דזה בגימטריא י"ב כלומר אף לדורות יהיה בגימטריא זה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} ע"ג מעיין.''' שתמשוך מלכותו דסימנא מילתא היא:
 
'''{{עוגן1|גיחון}}.''' מעיין קטן סמוך לירושלים ולא זהו גיחון הגדול היוצא מגן עדן:
 
'''{{עוגן1|מפני}} מחלוקת של אדוניהו.''' דכתיב למען יאריך ימים וגו' בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל אי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחילה:
 
ופריך '''{{עוגן1|לא}} כן כתיב וכו'.''' ואין מלכי ישראל טעונין משיחה ויורם מלך ישראל הוה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} יהואחז וכו'.''' כלומר סמי מכאן יהוא מפני יורם ותני יהואחז מפני יהויקים:
 
ופריך '''{{עוגן1|ולא}} יאשיהו גנזו.''' לשמן המשחה כדאמרי' לעיל ויהואחז ויהויקים בני יאשיהו היו ואיך קאמרת דיהואחז נמשח בשמן המשחה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הדא אמרה.''' זאת אומרת שיהואחז בשמן אפרסמון נמשת ולא בשמן המשחה א"נ ה"ק כיון דעכ"ל דבשמן אפרסמון נמשח א"כ אין צריך להגיה הברייתא דאף יהוא בשמן אפרסמון נמשח:
 
'''{{עוגן1|אין}} מושחין כהנים מלכים.''' ואע"פ שאינו זר אצל שמן המשחה דהא כבר נמשח כשנעשה כה"ג אפ"ה אין מושחין אותו למלוכה כמלכי ישראל דאין מושחין אלא מלכי בית דוד:
 
'''{{עוגן1|לא}} יסור שבט מיהודה.''' וכל מלכות שאינו לירושה לעולם אין נמשח בשמן המשחה:
 
'''{{עוגן1|וכתיב}} בתריה לא יהיה לכהנים הלוים.''' שאפילו למלך אין ממנים כהן וכ"ש שאינן נמשחים:
 
'''{{עוגן1|הוא}} יוחנן הוא יהואחז.''' דבדברי הימים כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום ויוחנן הוא יהואחז דיהויקים וצדקיהו מצינו שמלכו לאחר יהואחז ש"מ דיהואחז הוא יוחנן:
 
ופריך '''{{עוגן1|והא}} כתיב הבכור יוחנן.''' ולעיל אמרינן שיהויקים גדול מיהואחז שתי שנים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בכור למלכות.''' שמלך ראשון:
 
'''{{עוגן1|רביעי}} למלכות.''' שמלך יהואחז ואחריו יהויקים ואחריו יכניה בנו ואחריו צדקיהו:
 
'''{{עוגן1|שצידק}} עליו.''' נבוכדנצר את הדין ואמר לו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי ולכך קרא שמו צדקיהו:
 
'''{{עוגן1|כל}} האמות.''' אפילו של כלים היו בינונית דהיינו באמה בת ששה טפחים:
 
'''{{עוגן1|אמתא}} אשיתא.''' אמה אחת היא ששה טפחים:
 
'''{{עוגן1|אשר}} שברת ושמתם בארון.''' דאשר שברת מיותר ללמדך דאף השבורות ישים בארון וכל לוח רחבו ג':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ורחבן שלשה.''' כן הוא בסוטה:
 
'''{{עוגן1|תן}} מהם חצי טפח לכל כותל.''' שהרי מבחוץ נמדד אמתיים וחצי ארכו:
 
ה"ג תן רחבן של לוחות לרחבו של ארון:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לכותל נשתיירו שני טפחים לשילוט.''' וה"פ לשילוט שתהא ס"ת נכנסת ויוצאת בריוח לפי שהיתה מונחת אורכה לרוחב הארון דהיינו באותן שני טפחים שנשתיירו באורך הארון וס"ת עביה שני טפחים וארכה ששה טפחים והיתה מונחת בדוחק באותן שני טפחים שבאורך לכך היה הארון רוחב יותר ב"ט לשילוט וליטלה כרצונו:
 
'''{{עוגן1|וההן}} ארון.''' והאי ארון נמי כלי הוא שהרי מיטלטל בשעת הנסיעה:
 
ה"ג ורחבן שלשה תן ארכן של לוחות לארכו של ארון:
 
'''{{עוגן1|אצבע}} לכתלים מכאן.''' שהטפח ד' אצבעות:
 
'''{{עוגן1|חצי}} טפח מכאן וכו' לשילוט.''' ליטול הלוחות מן הארון לעת הצורך:
 
'''{{עוגן1|נתן}} של זהב.''' הפנימית בשל עץ האמצעי ושל עץ נתן בשל זהב החיצון:
 
'''{{עוגן1|להביא}} שפתו העליונה.''' של העץ שיחפנו בזהב:
 
'''{{עוגן1|להביא}} בין נסר לנסר.''' נמי יצפה זהב דקמ"ל קרא בכל היכא דאפשר לצפותו זהב יצפה אבל ציפוי העליון לרשב"ל אין צריך ריבוי דלא גרע משאר מקומות:
 
'''{{עוגן1|ויכתבם}} על שני לוחות אבנים.''' מיעוט לוחות שנים מה ת"ל שני שיהיו שניהם שוים חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה:
 
'''{{עוגן1|עשרת}} הדברים.''' ויכתבם על שני לוחות אבנים משמע דעשרה על כל אבן כתב דאל"כ עשרת הדברים ל"ל:
 
'''{{עוגן1|דכתיב}} ויכתבם.''' משמע שיהו כתובים שני פעמים על כל לוח:
 
'''{{עוגן1|מזה}} ומזה הם כתובים.''' היינו ב' בארכו וב' פעמים על שני צידי רחבו ועל שטח שלמעלה ושלמטה לא היו נכתבים שכל לוח אורכו ו' ורחבו ג' ועביו ג' א"כ השטחיים שלמעלה ושלמטה לא היו כ"א שלשה על שלשה ולא היו ראוין לעשרת הדברים ולכתוב חמשה מכאן וחמשה מכאן אין זה דרך כבוד לחלקם למ"ד שכלן היו נכתבין באורך (ועיין ביפה מראה):
 
'''{{עוגן1|טטרוגא}}.''' מרובע בלשון יון:
 
'''{{עוגן1|בין}} כל דיבור ודיבור.''' היו כתובים דקדוקי התורה:
 
'''{{עוגן1|כימא}} רבא.''' ששמו תרשיש והוא הים הגדול והוא מלא מיני דגים הרבה:
 
'''{{עוגן1|אתקשיית}} וכו'.''' הקשיתי לפני ר"פ דקראי כר"י דייקי ולא כר"מ:
 
'''{{עוגן1|מצד}} ארון ברית ה'.''' מצד הוא מונח ולא בתוכו:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"י.''' דהוא אמר שמצד היתה מונחת היכן היתה מונחת:
 
'''{{עוגן1|כמין}}.''' תיבה עשה לארון מבחוץ ועליו היתה ס"ת מונחת. ונתת את הכפרת על הארון ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. וה"ל למכתב תחילה ואל הארון תתן את העדות ואח"כ ונתת את הכפורת אלא ודאי דעדות דקרא היינו ס"ת והיא נתונה לתוך הארון בסוף מ' שנה שכבר היה הכפורת נתון על הארון:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ע"ד דר"י דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה.''' וה"פ לר"י ל"ק הך קרא דאיכא לשנויי אין מוקדם ומאוחר בתורה אפי' בחד ענינא והיינו דקשיא ליה לר' תנחומא קרא דר"י לר"מ דקרא דר"מ לר"י ל"ק כדשנינן (ומה מאוד נתלבטו המפרשים בפי' סוגיא זו ועיין בי"מ והנראה לי כתבתי):
 
'''{{עוגן1|אש}} לבנה.''' הם האותיות חקוקים ע"ג אש שחורה והיינו כתב ליבונאה א"נ בהיפך והוא ככתב שלנו:
 
'''{{עוגן1|היא}} אש.''' התורה עצמה אש ובלולה באש:
 
'''{{עוגן1|חצובה}}.''' אותיותיה באש:
 
'''{{עוגן1|ונתונה}}.''' מהקב"ה למשה מאש שלמעלה:
תחילתדףכאן ו/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|והיכן}} היו משתחוין.''' שלש עשרה השתחויות דתנן לעיל:
 
'''{{עוגן1|שער}} העליון.''' הר הבית היה משופע ועולה ממזרח למערב והשער הסמוך למערב הוא שער העליון ואחריו שער הדלק הוא שער של לשכת העצים שהיתה בעזרה ודרך שם מכניסין עצי המערכה שדולקין על המזבח:
 
'''{{עוגן1|שער}} הבכורות.''' שמכניסין שם הבכורות הנשחטים בדרום:
 
'''{{עוגן1|המים}} מפכים.''' מפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|שער}} הקרבן.''' שם מכניסין קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:
 
'''{{עוגן1|שער}} הנשים.''' שבו הנשים נכנסות לסמוך על קרבנן א"נ לעמוד על קרבנן:
 
'''{{עוגן1|שער}} השיר.''' דרך שם היו מכניסין כלי שיר:
 
'''{{עוגן1|שבו}} יצא יכניה בגלותו.''' שנכנס לבית המקדש להשתחוות וליטול רשות כשהלך לגולה לבבל ויצא דרך אותו השער:
 
'''{{עוגן1|שער}} נקנור.''' מפרש בפרק א"ל הממונה:
 
'''{{עוגן1|פשפשין}}.''' שערים קטנים בתוך שערים גדולים ואף הם ממנין שלשה עשר שערים ואע"ג דגם לשער בית המוקד היה לו פשפש לא חשיב ליה לפי שהיה קטן ביותר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתני'}}.''' אתיא כאבא יוסי בן יוחנן דאמר י"ג שערים היו במקדש אבל לרבנן דאמרי שבעה שערים היו במקדש קשיא היכן היו משתחוים דקים להו שהיו משתחוים שלשה עשר השתחויות:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כהאי דתנינן תמן.''' במסכת מדות:
 
'''{{עוגן1|כקרני}} כיילי וסיילי.''' מיני שבלול הם וקרניהם דקים מאוד וקרני חגבים עבים מהם וחוט של שתי עב מהם וחוט של ערב עב ממנו:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} ואילך.''' מתגבר והולך כמפי הפך:
 
'''{{עוגן1|מן}} הכתף הימנית.''' מצד דרום:
 
'''{{עוגן1|וימד}} אלף באמה.''' המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קדשי קדשים תחלתו דק מאוד והולך וגדל מאוד וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק:מי אפסים. שהגיעו עד קרסולים:
 
'''{{עוגן1|וימד}} אלף.''' באמה שנית והעמיקו עד הברכיים מכאן ואילך וימד אלף אשר לא יוכל לעבור בו שהיו מימיו רדופים:
 
'''{{עוגן1|לבירנין}} גדולה.''' ספינה גדולה:
 
'''{{עוגן1|מלשוט}}.''' דאפילו בדרך שייטא לא יכול לעבור בו דרדיפו מיא:
 
'''{{עוגן1|באתרין}}.''' במקומינו קורין לשייט שחונא:
 
'''{{עוגן1|ופרש}} ידיו וכו'.''' מייתי ראיה דלשחות היינו לשוט:
 
'''{{עוגן1|מיין}} דמתמללין בעלמא.''' שידברו העולם בו ויראו אותו ל"א שידברו העולם בהן מחמת גדולתן:
 
'''{{עוגן1|מבית}} דוד ועד יושבי ירושלים.''' קשיא ליה אטו לשאר ישראל אינן כשרים הלכך קאמר מה שהמקור הולך מבית דוד ועד יושבי ירושלים הוא דכשר לאפר פרה ולטבול בהן נדות אבל משם ואילך פסול למי חטאת דמי תערובות הם ממי גשמים ולחטאת בעינן מים חיים:
 
'''{{עוגן1|מי}} קטפריסות הן.''' הר משופע שמדרונו מחודד מאוד והעבירו המים דרך דף הנתון במדרון ופסולים גם לנדה לטבול בהן א"נ לנדה היינו זבה:
 
'''{{עוגן1|זה}} ים של סמכו.''' דשבע ימים סובבים לא"י וד' מהם ים של סמכו ושל טבריא וים המלח וים הגדול ומפרש דגלילה הקדמונה הוא ים של סמכו:
 
'''{{עוגן1|ים}} הגדול.''' הוא הים ההולך מא"י למדינת איספנייא:
 
'''{{עוגן1|בראשונה}}.''' בדור אנוש יצא עד מדינה ששמה קלבריאה והיא במדינת צרפת ובדור הפלגה יצא עד הסלעים שבמדינת ברבריאה:
 
'''{{עוגן1|עד}} עכו תבוא.''' דריש פה כמו כה:
 
'''{{עוגן1|ניחא}} ימא רבא וימא דמלחא.''' שהוצרך המעיין לבא לשם כדי למתקן שמימיהם מלוחים וסרוחים אלא ימא דטבריא וימא דסמכו למה באו לשם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לרבות דגתם.''' שע"י מים אלו יתברכו מימיהם לגדל דגים הרבה:
 
'''{{עוגן1|למינה}} תהיה דגתם.''' קרא יתירא הוא דפשיטא דלמינה תהיה אלא ללמד דמיני מינים משונים שלא היו בתוכם מקדם יגדלו בהם:
 
'''{{עוגן1|מקום}} הוא ששמו ולא ירפאו.''' וה"פ ביצאתיו וגבאיו ומקום ששמו ולא ירפאו למלח ניתנו ולא יבואו לשם המים הקדושים:
 
'''{{עוגן1|תבואה}} עושה.''' פי' תבואה גדילה לששה חדשים:
 
'''{{עוגן1|לחדשיו}} יבכר.''' האילן יוצא פירותיו לשני חדשים וכיון דמשנים עשר חדשים נעשו שני חדשים ה"ה מה שנעשה בתבואה בעה"ז בששה חדשים נעשה לעתיד בחודש א':
 
'''{{עוגן1|שהתבואה}} עשתה בימי יואל לט"ו יום.''' א"כ אילנות לשלשים יום כפל מהתבואה:
 
'''{{עוגן1|בראשון}}.''' היינו בר"ח ניסן ירדו הגשמים וכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם היינו הקרבת העומר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בכל חדש וחדש יהא מבכר.''' האילן ולחדשיו היינו חדשים דעלמא:
 
'''{{עוגן1|תרפיה}} מציץ עליה.''' הפירות נראים יותר מן העלין שבאילנות:
 
ופריך '''{{עוגן1|ותרף}} מזונה.''' וכי תרף מזון הוא דקאמרת הפירות נראים יותר מן העלין. ל"א דרש תרפיה כמו טרף בטי"ת מלשון מזון וה"ק משעה שפורח עליה מיד נותן מזונו שלא כדרך הטבע שהפרח מתאחר לנוץ אחר יציאת העלים ימים רבים והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|להתיר}} פה שלמעלן.''' היינו פה אלמים:
 
'''{{עוגן1|פה}} שלמטן.''' היינו פה עקרות:
 
'''{{עוגן1|את}} מוצא בשעה שעלה נ"נ.''' לא"י כדי ליקח את יהויכין אחר שהמליכוהו במקום יהויקים אביו ויעצוהו שרי בבל לסלקו:
 
'''{{עוגן1|זרקן}}.''' כלפי מעלה ועוד לא ירדו להראות להם שאינו חפץ בעבודתם:
 
'''{{עוגן1|כיון}} שראו כל חורי יהודה כן.''' שאין רצון המקום בעבודתם ושנמס לב המלך בקרבו:
תחילתדףכאן ו/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} של שיש מניחין את האברים.''' אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים ובגמרא מפרש למה לא עשאו של כסף או של זהב:
 
'''{{עוגן1|ועל}} של כסף.''' כלי שרת שמוציאין בכל בוקר שלשה ותשעים כלי שרת כדתנן בתמיד:
 
'''{{עוגן1|נותנין}} לחם הפנים בכניסתו.''' אחר שנאפה עד שיסדרוהו על השלחן:
 
'''{{עוגן1|ועל}} של זהב ביציאתו.''' והיה מונח שם עד זמן חילוק:
 
'''{{עוגן1|שמעלין}} בקדש ולא מורידין.''' דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}} על של כסף.''' אותן של אולם אחד היה של כסף ואחד של זהב על של כסף היו נותנין בכניסתו דאין עניות במקום עשירות:
 
'''{{עוגן1|לית}} כאן של כסף.''' לא היה באולם של כסף אלא כדתנן במתני' דשל כסף מרתיח ומתחמם הלח' ויש לחוש שיתעפש:
 
ופריך '''{{עוגן1|לא}} כן תני זה אחד מן הניסים וכו'.''' שהיה נשמר חום הלחם עד שעת סילוקו בשבת הבא א"כ לא היה מתעפש אפי' היו מניחין אותו על שלחן של כסף:
 
'''{{עוגן1|אין}} מזכירין מעשה ניסים.''' כלומר אין סומכין על הנס ועושין הכל שלא יתעפש בדרך הטבע:
 
'''{{עוגן1|לא}} היה שם לחם.''' לסדר בשבת ובתוך ימי השבוע נזדמן להם מהו להניחם מלסדר עד שבת הבאה או דלמא אע"ג שהוא פסול דכל שלא עברה עליו שבעה ימים על השלחן פסול הוא מ"מ לקיים מצות לחם הפנים לפני תמיד אין להניחו בלא לחם א"נ לא היה שם לחם לערוך ביום השבת מהו להניח הלחם הראשון על השלחן שהרי לא יתקלקל גם בשבת הבאה מיהו פסול הוא משום לינה:
 
'''{{עוגן1|לפני}} תמיד.''' שיהו תמיד לפני ה' אע"פ שהן פסולין:
 
'''{{עוגן1|עשרה}} שולחנות עשה שלמה.''' דכתיב ויעש שולחנות עשרה וגו':
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר חמשה בדרום וכו'.''' ומימין היינו מימין הפתח ומשמאל היינו משמאלו של פתח שהפתח היתה באמצע ההיכל בכותל מזרחי א"נ מימין היינו דרום שנקרא ימין ומדרום נקרא ימין צפון נקרא שמאל:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' של משה באמצע וה' מימינו וחמשה משמאלו וכולן בצפון ההיכל:
 
'''{{עוגן1|את}} השלחן.''' לשון יחיד:
 
'''{{עוגן1|על}} כולם היה מסדר.''' פעמים בזה ופעמים בזה:
 
'''{{עוגן1|מזרח}} ומערב היו נתונין.''' השולחנות ראשו אחד למזרח ואחד למערב דהיינו אורכו לאורך הבית:
 
'''{{עוגן1|כולהון}} ראויין לשירות.''' ואיכא למימר על כולם היה מסדר:
 
'''{{עוגן1|נמצא}} שלחן בדרום.''' וה"פ שלחן ארכו ב' אמות הרי הוא עשרים אמה לעשרה שלחנות וההיכל כולו אינו אלא עשרים אם כן חמשה שלחנות בדרום:
 
'''{{עוגן1|ומנורה}} בצפון.''' ל"ג:
 
'''{{עוגן1|משוך}} מן הכותל בשתי אמות כלפי צפון.''' שיהו שני כהנים הנושאים ב' סדרים הולכין זה בצד זה ותוס' גורסין משוך ב' אמות ומחצה:
 
'''{{עוגן1|באמצע}} הבית.''' היינו באמצע ההיכל כשלא נחשב בית קדשי קדשים עמו ההיכל ארכו ארבעים ובית קדשי קדשים ארכו עשרים אמה והמזבח היה עומד בתחלת עשרים אמה של ההיכל המערביים:
 
'''{{עוגן1|משליש}} הבית.''' של צד מזרח:
 
'''{{עוגן1|ולפנים}}.''' לצד מערב והיינו כשנחשב בית קדשי קדשים עמו:
 
'''{{עוגן1|והוא}} מכלות הזהב.''' פסוק הוא בד"ה וקמפרש מהו מכלות הזהב וקאמר שהן כולו של זהב סגור שהיה לשלמה שהרי עשר מנורות עשה ולכל אחת היה צריך אלף ככר כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|לקיים}} מה שנאמר.''' במנורת משה ככר זהב טהור וגו':
 
ה"ג מעשה במנורת המקדש שהיתה יתירה על מנורה שעשה משה במדבר דינר זהב והכניסוהו לכור פ' פעמים ולא חסר האש ממשקלה:
 
ופריך '''{{עוגן1|ויאות}}.''' בתמיה וכי כך הוא והלא עינינו רואות כשנותנין זהב בכור באש הוא נחסר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} עד דלא יקום וכו'.''' כשעדיין לא קם הזהב על ברירותיה שלא נצרף כל צרכו נחסר ממנו אבל בשכבר נצרף כל צרכו לא נחסר ממנו כלום אפי' מכניסין אותה לאש כמה פעמים:
תחילתדףכאן ו/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תקלין}} חדתין.''' שבו נותנין שקלי שנה זו וכשמגיע זמן התרומה הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנן ללשכה כדי שיתרמו מהם והשני כתוב עליו תקלין עתיקין ומי שלא הביא שקלו בשנה זו מביא בשנה שאח"כ ונותנו לשופר והגזבר נוטלם ונותנם בשירי הלשכה והג' כתוב עליו קינין והן תורין גדולים והד' גוזלי עולה והן בני יונה הקטנים וכולן עולות אבל לקיני חובה לא היה שופר כדמפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|עצים}}.''' המתנדב עצים למערכה נותן דמיהן לתוכו:
 
'''{{עוגן1|לבונה}}.''' המתנדב לבונה נותן דמיו לתוכו:
 
'''{{עוגן1|זהב}}.''' המתנדב זהב נותנו שם או דמי שויו והוא לכפורת כלומר לכלי שרת שהמזרקות נקראים כפורי זהב בעזרא ובד"ה לפי שהכהן מקנח בהן אצבעו בין הזאה להזאה שהשיריים שבאצבע פסולים:
 
'''{{עוגן1|ששה}}.''' שופרות הנותרות הן לנדבה ובגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|האומר}} הרי עלי עצים.''' סתם:
 
'''{{עוגן1|לא}} יפחות משני גזירין.''' כאותן שמסדרין על המערכה ושיעורן מפורש בגמ':
 
'''{{עוגן1|לא}} יפחות מן קומץ.''' שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה ובגמרא מפרש מנ"ל ודוקא המתנדב סתם אבל אם רצה להביא אפי' קורט של לבונה מביא:
 
'''{{עוגן1|זהב}}.''' המתנדב זהב סתם לא יפחות מדינר זהב:
 
'''{{עוגן1|אשם}} הוא אשום אשם לה'.''' וקשיא רישא לסיפא דאשם הוא משמע בהווייתו יהא כהלכתו שהוא נאכל לכהנים ואשם לה' משמע שכולו לה' ודרש יהוידע הכהן כל שהוא מותר חטאת ואשם ילקח באותו המותר עולות נמצא ב' הכתובים קיימים אשם לה' הבשר ואשם לכהנים העורות והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו וא"א לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו בו הכהנים אלא ה"ק יעשו ממנו דבר שיהנו בו הכהנים והיינו העולות שהעורות לכהנים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} היה שופר של קיני.''' חובה כגון זב וזבה ויולדת שיתנו לתוכו מעות כשם שהיו שופרות לקן נדבה כדתנן במתני':
 
'''{{עוגן1|מפני}} התערובות.''' שמא תמות אחת מאותן שנתנו מעות בשופר וה"ל מעות חטאת שמתו בעליה מעורבין עם הכשרות והכל פסולין והולכין לים המלח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והתני האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה דמי קן וכו'.''' כ"ה ברמב"ם פ"ק מה' מחוסרי כפרה אבל באומרת הרי עלי קן שניהם עולות והרא"פ לא הרגיש בזה:
 
'''{{עוגן1|ונותנתו}} בשופר.''' שכתוב עליו קינין ודמי הקינין קצובין היו:
 
'''{{עוגן1|ואוכלת}} בקדשים.''' לערב:
 
'''{{עוגן1|ואינה}} חוששת שמא נתעצל בהן.''' דחזקה על ב"ד של כהנים שאין עומדים משם עד שיכלו כל מעות של אותו שופר כדי שלא יאכלו מחוסרי כפרה בקדשי':
 
'''{{עוגן1|ואין}} הכהן חושש וכו'.''' ולא פליג ר"י משמע דכ"ע מודים דלא חיישינן שמא מתה אחת מהן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כי קאמרינן.''' לר"י דחייש לתערובת היינו שיוודע לן שבוודאי מת אחד מהנותנין לתוך השופר נמצא שהן מעורבות:
 
ופריך '''{{עוגן1|ואי}} אמרינן כו'.''' כלומר אמאי ונברור ד' זוזי דמי החטאת ונאמר דאלו הן דמי החטאת שמתו בעליהן והשאר יקרבו ודקאמר ד' זוזי היינו זוזי פשיטי שח' מהן הוא דינר צורי והן דמי פרידה אחת דתנן בו ביום עמדו קינין ברבעתים פי' פרידה אחת והרובע הוא חצי דינר צורי שהוא ד' זוזי מדינה א"נ אורחיה דש"ס למתני ד':
 
'''{{עוגן1|לית}} ליה ברירה.''' לא סמכינן אברירה למשרי איסורא:
 
'''{{עוגן1|בעי}} אם אמר הרי עלי עץ.''' ולא אמר עצים שלא נתכוין אלא לעץ אחד מהו שיביא א' או שנים:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' שאף גיזר אחד הוה קרבן ונדרו נדר:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן תמן.''' ביומא פ"ב:
 
'''{{עוגן1|ושנים}} שני כהנים בידם שני גיזרי עצים.''' ביד כל א' גיזר אחד ש"מ שכל א' קרבן בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} קרבן לרבות את העצים.''' וה"פ כתיב כי תקריב קרבן מנחה ומצינו לעצים שנקראו קרבן דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:
 
'''{{עוגן1|באמה}} שוחקת.''' פי' באמה גדולה:
 
'''{{עוגן1|גדומה}}.''' פחותה:
 
'''{{עוגן1|כמין}} טורטני.''' קנה מאזנים ולי נראה דאעוביו קאי שלא היתה עוביו אלא כטורטני והוא כמחק גודש סאה השנוי בבבלי:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אמה על אמה.''' ואמתא באמתא היכי יתיב וכתיב על העצים אשר על המזבח שלא יהו העצים יוצאין מן המזבח לפיכך לא היו העצים אלא אמה גדומה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי שמקום המערכה לא היה אלא אמה על אמה:
 
'''{{עוגן1|נאמר}} כאן.''' גבי לבונה דלחם הפנים אזכרה דכתיב ונתת על המערכה לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה:
 
'''{{עוגן1|ונאמר}} להלן.''' גבי מנחה וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה:
 
'''{{עוגן1|אף}} כאן קומץ.''' לכל מערכה וכי היכי דסתם מנחה מלא קומץ אף סתם נדבת לבונה מלא קומץ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אי מה להלן שני קומצין.''' וה"פ אי מה להלן בלחם הפנים ב' קומצין כדאמרינן לעיל על כל מערכה קומץ אף סתם נדבת לבונה ב' קומצין:
 
'''{{עוגן1|כלום}} למדו לקומץ.''' לבונה אלא מלחם הפנים והתם בעינן שיהא כל קומץ בפני עצמו מלא ואם חסר ממנה פסול ש"מ אע"ג דבהצטרפות יש שני קומצין כגון שהשני יתר אפ"ה פסול כדילפי' ממנחת חוטא ש"מ דכל קומץ קרבן בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|מילתא}} דרבי אילא אמרה.''' מדברי ר' אילא שמעינן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כה"ג.''' וה"פ מדיליף לה מלחם הפנים ובפייס נעשה ולא ידעינן הי כהן דמתרמי וצריך שיהיה הרבה שיקמוץ ממנו גדול שבכהנים:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} בקומץ הבעלים.''' ממנחה ילפינן ויכול ליתן אותם לכל כהן שירצה שבאותו משמר:
 
'''{{עוגן1|והוא}} שהזכיר צורה.''' דאמר מטבע:
 
'''{{עוגן1|צינורא}}.''' שיעורו מזלג קטן:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} ששה בתי אבות.''' הכהנים שתקנו להם חכמים שיהא כל משמר חלוק לששה בתי אבות כנגד ששת ימי השבוע שיעבוד כל אחד ביומו ובשבת כולן שוין שיהא שלום ביניהון שעורות של בהמות הניקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות וכל זמן שאין המזבח בטל לא היו לוקחין מן השופרות ואם לא היה להם אלא שופר אחד אתי לאנצויי דשמא באותו יום של בית אב הראשון או השני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יטול הבית אב מן השופר כלום ובשאר ימות השבוע לא יביאו נדרים ונדבות הרבה נמצא אותן בתי אבות מקריבין מן השופר שלא יהא המזבח בטל והוו עורות שלהם ומנצו הנך קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו יחידים במשמרות שלנו מזלינו גרם א"נ פעמים שמקריבין שלמים והעורות לבעלי' הלכך תקינו ששה שופרות שלא יטול זה משופרו של זה וכשהמעות באות נותנין אותן לששה שופרות:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} פר וכו'.''' שהמתנדב פר ועולה מביא ונותן לשופר שכתוב עליו פר מנה כדאמרי' יביא במנה והמתנדב עגל מביא חמשה סלעים ונותן לשופר שכתוב עליו עגל וכן כולם והכהנים מקריבין מכל שופר קרבן הכתוב עליו ומתני' רבי היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא:
 
'''{{עוגן1|קיני}} זבים וקיני זבות.''' בחד ניתנו דשם זב אחד הוא:
 
'''{{עוגן1|וחטאת}} ואשמות.''' בתרין הוו:
 
'''{{עוגן1|המנחות}}.''' היינו מותר מנחת חוטא דלציבור אזיל דאילו מותר מנחת יחיד הוסיף משלו ומביא מנחה אחרת:
 
'''{{עוגן1|ועשירית}} האיפה.''' שכה"ג מקריב בכל יום ואם הפריש לעשירית האיפה של יום וניתותרו שוב אין יכול לצרפו לשם מחר אלא תפול לנדבת ציבור וכדר"א לעיל בפ"ב דף ח' ורש"י במנחות פרק האומר עלי יש לו גירסא אחרת ע"ש:
 
'''{{עוגן1|ריבו}} לה שופרות הרבה.''' כדי שלא יתעפשו המעות:
 
ה"ג כתיב וככלותם וכו':
 
'''{{עוגן1|שתי}} נדבות עשה.''' דבמלכים כתיב ויקח יהוידע הכהן ארון א' ויקוב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח בימין וגו' ובד"ה כתיב ויאמר המלך ויעשו ארון ויתנהו בשער בית ה' החוצה משמע דב' ארונות עשה א' בפנים וא' בחוץ ומסתמא לשני מינין נדבות עשה אותן:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הטמאין.''' לעולם נדבה א' היתה אלא שיהוידע נתנו בפנים אבל המלך אמר שיתנהו בחוץ כדי שיוכלו גם הטמאים דהיינו טמאי מת ושרץ ליתן לתוכו שהם מותרים לבא במחנה לויה:
 
'''{{עוגן1|על}} שם וכו'.''' כלומר ע"כ לומר דשני נדבות היו דבמלכים כתיב אך לא יעשה בית ה' ספות מזמרות וכו' מן הכסף המובא בית ה' ובד"ה כתיב וככלות' וכו' את שאר הכסף ויעשוהו כלי שרת אלא ודאי דשני נדבות היו ומן הכסף המובא בית ה' והיינו הנדבה הכתובה במלכים לא נעשו כלי שרת אבל מנדבה הכתובה בד"ה והיא ניתנה חוץ לבית ה' ממנה עשו כלי שרת:
 
ה"ג ספות כסף וכו' מן כסף המובא בית ה':
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק שלשה עשר שופרות'''</big>}}
תחילתדףכאן ז/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|יפלו}} לשקלים.''' דבתר קרוב אזלינן כדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל:
 
'''{{עוגן1|מחצה}} על מחצה יפלו לנדבה.''' בגמרא מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|מחצה}} על מחצה יפלו ללבונה.''' דלבונה היא עצמה קרבן ועצים מכשירי קרבן:
 
'''{{עוגן1|מחצה}} על מחצה יפלו לגוזלי עולה.''' מפרש בגמ':
 
גמ' ופריך '''{{עוגן1|לא}} צורכא.''' לא היה לו לתנא לשנות אלא מעות שנמצאו בין שקלים לקינים שהרי שופר של שקלים היה סמוך לקינים כפי סדר השנוי בפ' דלעיל ולא לנדבה שהנדבה בסוף ושקלים בראש:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כמין כובליי'.''' פי' בעיגול סביב היו עומדין והיו השקלים סמוך לנדבה מצד א':
 
ופריך '''{{עוגן1|לא}} צורכא.''' לא הל"ל אלא מחצה למחצה יפלו לשקלים שמביאין מהן קרבנות ציבור הקבועים משא"כ נדבה שאינן אלא לקיץ המזבח:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אית דבעי וכו'.''' יש שרצו לתרץ דהיינו טעמא דלא יפלו לשקלים דלפעמים יתותרו השקלים ושירי שקלים לחומת העיר ולא לקרבנות באין נמצא שהנדבה חמורה ממנה:
 
'''{{עוגן1|מחצה}} למחצה.''' שקלים שנמצאו במחצה למחצה ה"ל כשקל שמתו בעליו שנופל לנדבה כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|עד}} דאנא תמן.''' כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י לשמואל הפריש שקלו ומת מה יעשה בו:
 
'''{{עוגן1|מותר}} עשירית האיפה שלו.''' של כה"ג מה יעשה בו:
 
'''{{עוגן1|יוליכם}} לים המלח.''' לא נהנין ולא מועלין בו:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} ויש חטאת וכו'.''' אמתני' פריך דתני בין קינין וכו' מחצה למחצה יפלו לגוזל עולה בשלמא קרוב לגוזלי עולה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר קורבה הוה כאילו הן ודאי גוזלי עולה אלא מחצה על מחצה דמספיקא שדינן להו לגוזלי עולה קשיא וכי חטאת יכול להקריב עולה מספק:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות.''' אע"ג דמותרות חטאת הן ה"נ תנאי בית דין הוא שיקרבו עולות:
 
ופריך '''{{עוגן1|האשה}} הזאת.''' שהביאה המעות הללו במה תתכפר כלומר שמא מקיני חובה נפלו ובמה תתכפר שהרי לא הקריבה חטאתה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תנאי ב"ד הוא המספק את הקינין מספק את הפסולות.''' ואף זו מן הפסולות היא וצריך המספק קינין ליתן קינין כפי המעות הנמצאים ושוחטן חטאת על הספק דחטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת:
 
ופריך '''{{עוגן1|לא}} צורכא.''' וכי לא היה צריך לתנא לשנות נמי בין קטורת לעצים ובין לבונה לזהב לכפורת מה דינם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ותניתה בסיפא.''' כבר תנא בסיפא זה הכלל הולכין אחר הקרוב וכו' ומרבינן הכל בזה הכלל ומיהו הנך דתני איצטריך לאשמעי' שום חידוש כדשנינן:
תחילתדףכאן ז/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לעולם}} מעשר.''' אפי' כל השנה כולה לפי שעולי רגלים אינן מספיקין להוציא כל מעשר שני שלהם ברגלים ומניחין אותן לקרוביהם או לאהוביהן בטובת הנאה והן אוכלין אותן בקדושתן ועיקר אכילת מעות מעשר שלמים היו מביאין מהן הלכך לוקחין מהן בהמות ואע"ג דאיכא למימר שמא מן המוכרין נפלו ונתחללו כבר כיון דלוקחין הוי רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר א' אמרי' דלוקחין הן ולא נתחללו והרי הן מעשר:
 
'''{{עוגן1|בהר}} הבית חולין.''' ואתיא ברגל שרוב מעות שביד בני אדם אז הן של מעשר אפ"ה הוי חולין דאזלינן בתר רובא דשתא ואימור מקמי רגל נפיל:
 
'''{{עוגן1|בירושלים}}.''' שלא בשוק הבהמות:
 
'''{{עוגן1|בשעת}} הרגל הכל מעשר.''' ולא אזלינן בתר רוב שתא לפי ששוקי ירושלים עשוי להתכבד בכל יום ואי נפל מקודם כבר נמצאו אבל הר הבית לא היה עשוי להתכבד לפי שהוא גבוה והרוח מכבד ומסיר כל האבק וגם אין אדם רשאי ליכנס להר הבית באבק שברגליו לפיכך אין אבק מצוי שם:
 
'''{{עוגן1|אברים}} עולות.''' כיון שמנותח כדרך הנתוח המפורש בעולות בידוע שהן של עולות:
 
'''{{עוגן1|וחתיכות}} חטאות.''' דאין אוכלין בעזרה אלא חטאות ואשמות:
 
'''{{עוגן1|בירושלים}} זבחי שלמים.''' דרוב בשר הנאכל בירושלים הוי שלמים:
 
'''{{עוגן1|זה}} וזה.''' בין שנמצא בעזרה בין שנמצא בירושלים תעובר צורתן לפי שנפסל בהיסח הדעת אסורין באכילה ואין לזלזל בהן ולשרפן עד שיפסלו בודאי הלכך טעונין עיבור צורה והיינו שיפסלו בנותר ועבור צורה דשלמים עד יום השלישי:
 
'''{{עוגן1|נמצאו}} בגבולין.''' בערי ישראל:
 
'''{{עוגן1|איברין}} נבילות.''' שכן דרך שחותכין הנבילות לאיברים ומשליכין ברחובות שיאכלוהו הכלבים:
 
'''{{עוגן1|חתיכות}} מותרין.''' שאין דרך לחתוך לחתיכות קטנות אלא הכשרות למכרן או לתת אותן לקדירה:
 
'''{{עוגן1|שהבשר}} מרובה.''' ואין חותכין הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלים אותו איברים איברים:
 
גמ' ופריך '''{{עוגן1|לא}} צורכא.''' לא ה"ל לתנא למתני אלא בהר הבית קדש דודאי מתרומת הלשכה נפל שהרי אין אדם רשאי לכנוס לשם במעות צרורין בסדינן:
 
'''{{עוגן1|חזקה}} שאין הכהן.''' הגזבר אין מוציא מעות מן הלשכה אלא אם כן נתחלל הלכך כל הנמצא בהר הבית חולין:
 
'''{{עוגן1|הסיע}} דעת.''' היסח הדעת מן הקדשים אע"ג דפסולין טעונין עיבור צורה קודם שריפתו:
 
מתניתא אמרה כן כלומר מתני' נמי דייקי:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' בתמיה וכי שפיר קאמרת דלמא במתני' אין הטעם משום היסח הדעת דכל שהוא בעזרה לא מיקרי היסח הדעת דליכא למיחש לשום טומאה והכא היינו טעמא דפסול שמא כבר נתעברה צורתו לפיכך טעון עיבור צורה ודאי אבל כל שנפסל בהיסח הדעת בודאי אפי' עיבור צורה אין צריך:
 
'''{{עוגן1|לוקין}} עליה משום נבילה.''' דודאי נבלה היא:
 
'''{{עוגן1|חתיכות}} מותרות לא ממש.''' דמותרות לאכול ה"נ איברים נבלות נבלות ממש דלוקין עלייהו:
 
'''{{עוגן1|אם}} היו מחרוזות.''' קשורות זו בזו מותרות דודאי נפלו מיד אדם בשוגג:
 
'''{{עוגן1|נתחלפו}} לו.''' אינו יודע איזו היא:
 
'''{{עוגן1|חושש}}.''' ומספיקא אסורות כולן אבל אין לוקין עליו דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:
 
'''{{עוגן1|ולנמצאות}} הולכין אחר הרוב.''' דכל דפריש מרובא פריש וכודאי טריפה הוא ולוקין עליו וכן אם הרוב כשירות אם פריש מותר אפילו באכילה:
 
'''{{עוגן1|הנמצא}} ביד עכו"ם.''' בשר הנמצא ביד עכו"ם כאילו נמצא ברה"ר אם רוב טבחי ישראל מותר:
 
'''{{עוגן1|הוה}} מסמך.''' היה סמיך על רבי מנא וראה עכו"ם א' חותך בשר מן הסוס ויוצא לחוץ:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} הא דאר"י הנמצא ביד עכו"ם כנמצא ברה"ר.''' ומותר אמאי ניחוש דלמא מן בהמתו חתך ואפי' מקולין וטבחי ישראל נינהו יש לאוסרו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' הכי אר"י רבי והוא שראו העכו"ם יוצא מן המקולין של ישראל אז סמכינן להתירו:
 
'''{{עוגן1|חד}} בר נש וכו'.''' אדם אחד בציפורי הלך ליקח בשר מן הטבח ולא נתן לו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' לחד עכו"ם שיקח לו והביא לו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' האי בר נש לטבח לא לקחתי בע"כ ממך שהעכו"ם הביא לי:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' הטבח ולאו בשר נבילה מכרתי להעכו"ם:
 
'''{{עוגן1|מעשה}} זה בא לפני רבי.''' ושאל לו אם נאמן הטבח לאסרו:
 
'''{{עוגן1|ואמר}}.''' רבי לאו כל כמיניה לאסור מקולין דציפורי וכיון שלא הכריזו טריפה בו ביום הבשר מותר:
 
'''{{עוגן1|רב}} ירד לבבל.''' ראה אותן שהן מקילין באיסור בשר להניחו ביד עכו"ם והחמיר עלייהו ואסר כל בשר שנתעלם מן העין וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|חד}} בר נש.''' אדם אחד הלך לרחוץ בשר בנהר ונפל מידו והלך לו חזר ורצה ללקחו מתוך הנהר א"ל רב אסור לך בשר זה שאני אומר הראשון שטפו נהר והביא בשר אחר של נבילה במקומו:
 
'''{{עוגן1|חד}} בר נש.''' אדם אחד הוה מהלך בשוק טעון בשר בא עוף ששמו דיה וחטפו ממנו והשליכו במקום אחר ורצה האדם ההוא לחזור ללקחו א"ל רב אסור לך הא שאני אומר בשר נבילה היתה נושאת וזרקתו והאי שלקחו ממנו אכלה:
 
'''{{עוגן1|גינאי}}.''' נהר ששמו גינאי שטף נודות של יין של ישראל ומצאוהו אח"כ:
 
'''{{עוגן1|יחכמון}} וכו'.''' יראו שופכי יין אם מכירין שזו היא קשריהן שקושרין הנודות יחד ויש להן סימן בקשרים מותרים:
 
'''{{עוגן1|נוקניקה}}.''' מין קנקן נמצא בבה"כ של עיר ששמה בולי והיה מלא יין:
 
'''{{עוגן1|אמר}} יחכמון וכו'.''' יראו רושמי החביות בסיקרי אם יכירו שהוא מרושם שלהם ה"ל סימן ומותר:
 
'''{{עוגן1|באסרטא}} דגופתא.''' ברחוב של עיר ששמה גופתא:
 
'''{{עוגן1|משונת}} הים.''' מקום שהים מגיע לשם בשעה שהוא סוער:
 
'''{{עוגן1|משום}} שחיטת העכו"ם.''' דאזלינן בתר רוב מהלכי דרכים ובדרך ההוא היו הרוב ישראל:
 
'''{{עוגן1|ואשתכח}} דבית ר'.''' ונתברר אח"כ שהיה הגדי משל בית ר' וכדין התירוהו:
 
'''{{עוגן1|עיגול}} דגובנא.''' עיגול של גבינה מצאו בפונדק של לוי והיו שם רוב ישראל:
 
'''{{עוגן1|ומשום}} רוב מהלכי דרכים.''' ולא אסרו משום גבינות העכו"ם:
 
'''{{עוגן1|ואשתכח}} מן דר' אלעזר בר' יוסי.''' ומצאו שהיה הגבינה של ראבר"י וכדין התירוהו (והר"א פולדא לא דק):
 
'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' לפני ר' יוסי ואנו רואין שחכמים מכריזין אפילו מוצאין בפלטיא הגדולה ושאר מקומות כיוצא בהן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אתה.''' אם היית מוצא דבר לא היית נוטלו לעצמך ורבי יונה אביך לא אמר כן אלא אמר הלואי שאמצא מציאה לפני' מן פיוסריס והוא מקום שרבים מצויין שם ולא אכריזנה:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} כן.''' סתמא דש"ס קאמר אפ"ה פעם אחת מצא ר' יונה לפנים מן פיוסרוס והחמיר על עצמו והכריזו:
תחילתדףכאן ז/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|זכרים}} עולות.''' שאנו תולין שיצאו מירושלים ורוב זכרים שבירושלים הן עולות ורוב נקבות זבחי שלמים:
 
'''{{עוגן1|הראוי}} לפסחים.''' זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים פסחים והמוצאו מותר להקריבו לפסחו:
 
'''{{עוגן1|קודם}} לרגל שלשים יום.''' משעה שמתחילין לדרוש בהל' פסח ואדם מפריש את פסחו:
 
'''{{עוגן1|ממשכנין}} את מוצאיה.''' המוצא עולות או שלמים היו ממשכנין אותו עד שיביא נסכיה משלו שלשה עשרוני' לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש:
 
'''{{עוגן1|מניחין}} אותה ובורחין.''' כדי שלא להתחייב בנסכיה:
 
'''{{עוגן1|שבעה}} דברים.''' קחשיב להו ואזיל:
 
'''{{עוגן1|עכו"ם}} ששלח עולתו.''' דדרשינן איש איש שעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל:
 
'''{{עוגן1|שתהא}} מנחתו עשירית האיפה.''' שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:
 
'''{{עוגן1|קריבה}} משל ציבור.''' בגמ' מפרש טעמייהו דר"ש ור' יהודה:
 
'''{{עוגן1|ושלימה}} היתה קריבה.''' כשהיא באה משל ציבור לר"ש או משל יורשים לר"י עשרון שלם היתה קריבה ולא חצי עשרון ובגמרא מפרש מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|שיהיו}} הכהנים נאותים בהן.''' דוקא לאכילת קרבנות אבל לאכילת חולין אפילו אותן הנאכלין בעזרה כדי שיאכלו הקרבנות על השובע אין ניאותין בהן:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהיו מועלין באפרה.''' בגמ' מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|ועל}} הקינין הפסולות.''' המחוייבין קינין מביאין מעות ונותנין לשופר וב"ד לוקחין המעות וקונין בהן קינין והבעלים הולכים להם וסומכין על הב"ד שיקריבו קיניהן ואם פרחו הקינים או נמצאו פסולים תנאי ב"ד הוא שיקחו אחרים מתרומת הלשכה ומקנים אותן לבעלי' ויוצאים בהן ידי חובתן:
 
'''{{עוגן1|המספק}} את הקינים.''' אותן שפסקו עם הגזברים למכור להם כל הקינין הצריכין הוא חייב להחליף כל שימצא בו פסול:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לבא}} בדמיהן שנו.''' כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה המוצאה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמים שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן:
 
'''{{עוגן1|אומרים}} לאדם וכו'.''' דכל בהמות הקדש הראויה למזבח אסור לחללן דכתיב אם בהמה טמאה ופדה בערכך ואמר מר בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר אבל תמימים לא וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה וכי נאמר לו עמוד וחטא לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו:
 
'''{{עוגן1|אם}} רוב זכרים עולות.''' וה"פ דמתני' אם רוב בהמות שנמצאו זכרים כולן עולות ואם רובן נקבות אף זכרים שבהן שלמים:
 
ופריך '''{{עוגן1|ואין}} השלמים באין מן הזכרים.''' נמי וא"כ אף זכרים ניחוש שמא שלמים הן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כיצד הוא עושה מוציאן לחולן.''' ע"מ שחזרו להיות עולות ואין זה חטא דהא עכ"פ מקריבה ע"ג המזבח ויותר נ"ל דאף זה מן הקושיא אף לר"י קשיא כיצד הוא עושה וכו' אלא שמוציאן לחולין א"כ אף לר' הושעיא ל"ק ומשני דתנאי ב"ד הוא וכו' ול"ק לר"י:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דאת אמר תמן.''' בריש פרקין:
 
'''{{עוגן1|תנאי}} ב"ד הוא על האובדות שיקריבו עולות.''' הלכך לא חיישינן דלמא שלמים הן:
 
'''{{עוגן1|אין}} זה מזיד.''' בתמיה וכי אין זה כמחלל מזיד שלמים על עולות:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} שתנאי ב"ד הוא.''' עקרו לשם שלמים מיניה וכאלו לא נתקדש מעולם לשם שלמים ואין זה מחלל במזיד:
 
'''{{עוגן1|עד}} דאנא תמן.''' כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י לשמואל הפריש שקלו ומת מה יעשה בו:
 
'''{{עוגן1|מותר}} עשירית האיפה של כה"ג.''' כגון שהפריש מעות לעשירית האיפה של היום וניתותר שאינו ראוי למחר מה יעשה בו:
 
'''{{עוגן1|יוליכם}} לים המלח.''' לא נהנין ולא מועלין בו:
 
'''{{עוגן1|חוצה}} אותה ואח"כ מקדשה.''' אבל הכלי שמודדין בו העשרון לא היה קודש:
 
'''{{עוגן1|מקדשה}}.''' כל העשרון בעשרון:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מקריב מחצה ומחצה אבד.''' כ"ה במנחות פרק התכלת ואיירי כגון שנטמא מחצה של בין הערביים שמביא עשרון שלם וחוציהו ומקריב מחצה ומחצה אבד שמעינן דאינה קדושה לחצאין אלא כולו בבת אחת וכיון דלא צריך למחצה השני שכבר נתקדש הרי הוא אבד וקשיא לר"י:
 
'''{{עוגן1|שכן}} אפי' מעות.''' שניתותר מעשירית האיפה סובר ר"י שילכו לים המלח דה"ל מותר עשירית האיפה וכדאמר ר"י בסמוך וכ"ש הסולת שניתותר:
 
ה"ג מתניתא פליגא על ר"י נמצאו וכו':
 
'''{{עוגן1|נמצאו}} ב' חציין וכו'.''' קאי אכה"ג שהקריב מחצה שחרית ומינו אחר תחתיו מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד נמצאו ב' חצאין אובדין וב' חצאים קריבין:
 
'''{{עוגן1|תעובר}} צורתו.''' ויפסול בלינה וקשיא לר"י למה ליה עיבור צורה ולמה יוצא לבית השריפה הא לא נתקדש מעולם ואי משום מותר עשירית האיפה יוליכם לים המלח אבל שריפה לא צריך:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' למתני' כר"י דאמר עשרון מקדש וכיון שצריך ליתנו לתוך העשרון כדי לחצותו דלכ"ע למצוה צריך להביא עשרון שלם מביתו כדי לחצותו א"כ כבר נתקדש ויוצא לבית השריפה:
 
'''{{עוגן1|כשהכהן}} מתקרב תחלה לעבודה.''' והיינו יום חינוכו צריך להביא עשירית האיפה משלו שנאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה וגו' ובניו היינו כהנים הדיוטים:
 
'''{{עוגן1|ועובד}} בידו.''' הוא עצמו מקריבם:
 
'''{{עוגן1|בו}} ביום נתקרב בתחלה לעבודה.''' כהן שלא עבד כל ימיו ונתמנה להיות כהן גדול:
 
'''{{עוגן1|מביא}} שתים.''' שתי מנחות מעשירי' האיפה:
 
'''{{עוגן1|אחת}} לחינוכו.''' ככהן הדיוט:
 
'''{{עוגן1|ואחת}} לחובת היום.''' שהוא חביתי כ"ג שמקריב בכל יום:
 
'''{{עוגן1|תופיני}}.''' כתיב מרבכת תביאנה תפיני וקדריש בשעת הבאה אז תאפנה אבל לא בלילה שלפניו:
 
'''{{עוגן1|ואין}} בשחרית תופיני.''' היינו קודם עלות השחר לא יאפו אותן:
 
ופריך '''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' בתמיד פ"ק:
 
'''{{עוגן1|העמידו}} עושי חביתין.''' בשחרית קודם עלות השחר לעשותו חביתין. ושמעינן שבלילה היתה נאפית:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לעשות חמין.''' לרככם העמידוהו אז אבל לאפות לא היו אופין עד עלות השחר (ודברי ה"ר אליהו פולדא בסוגיא זו אינן מחוורים):
 
'''{{עוגן1|מטגנה}}.''' במחבת ואח"כ אופה אותה בתנור:
 
'''{{עוגן1|תיאפנה}} נא.''' בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו אל תאכלו ממנה נא כלומר תהא מבושלת קצת ולא כל צרכה והיינו טגון דבהא מודו כ"ע דתרווייהו בעינן דכתיב על מחבת בשמן וכתב תופיני:
 
'''{{עוגן1|תיאפנה}} רכה.''' אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה:
 
'''{{עוגן1|תיאפנה}} נוי.''' בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:
 
'''{{עוגן1|אתיין}} אילין פלגוותא וכו'.''' כלומר פלוגתא דאמוראי אתיין כפלוגתא דהנך תנאי וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר שמת.''' לאו דוקא שמת כה"ג מביא השני עשרון שלם מביתו אלא אפי' נטמא הכה"ג נמי הדין כן:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} נדחה ממום.''' בעיי' היא אם נדחה הכה"ג מחמת מום אם קרב מחציתו או משל שני ופשיט מהא דתני ריב"פ מברדליה דאפי' נדחה ממום מביא השני עשרון שלם מביתו:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה.''' דמשל יורשים קריבה עד שיעמוד אחר:
 
'''{{עוגן1|יכול}} יקריבו.''' היורשים לחצאין כמו שהיה אביהן עושה:
 
'''{{עוגן1|אותה}} כולה.''' וה"ק כשהאחד מבניו יקריב לאחר שמת אביו יעשה אותה כולה ולא חציה:
 
'''{{עוגן1|ממי}} שהבריות שלו.''' ממי שהעולם שלו וקס"ד דהיינו מתרומת הלשכה שכבר הקדישו הציבור לשמים:
 
'''{{עוגן1|כליל}} להקטרה.''' שלא יעשו ממנה שיריים לאכילה. ל"א שיקטירו שלימה ולא לחצאין כל זמן שהיא קריבה משל ציבור דקריבה שלימה לא פליגי בה ר"י ור"ש:
 
'''{{עוגן1|תמן}} הוא אומר משל יורשין.''' במתני' קאמר דתנאי ב"ד הוא שיבא משל ציבור משמע מדאורייתא באה משל יורשין:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' בברייתא דריש מקרא דמשל ציבור:
 
'''{{עוגן1|ולא}} יאות הוא מקשי.''' בתמיה דודאי שפיר קא מקשי א"נ בניחותא דלאו שפיר מקשה דידע ר"ח בר בא דשני תקנות הוו:
 
'''{{עוגן1|הייתי}} אומר.''' שיגבו מכל ישראל לצורך עשירית האיפה ותנאי ב"ד הוא שתבא מתרומת הלשכה אבל לעולם מן התורה משל ציבור:
 
'''{{עוגן1|בעי}}.''' הא דתני במתני' ושלימה היתה קריבה מי אמרינן שלימה שחרית ושלימה בין הערבים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ושלימה בין הערבים או שלימה שחרי' ובטילה בין הערבי'.''' וכ"ה בהתכלת:
 
'''{{עוגן1|כד}} תהא פשיטא ליה.''' כלומר את"ל דשלימה שחרית ושלימה בין הערבים:
 
'''{{עוגן1|ג'}} לוגין מה הן.''' דלעשירית האיפה היה הכה"ג מביא ג' לוגין וקמיבעיא ליה כשמת כה"ג והיתה המנחה כפולה בסולת אם היתה כפולה גם בשמן או לא:
 
'''{{עוגן1|אוף}} הדא צריכה ליה.''' גם זה מבעיא ליה:
 
'''{{עוגן1|ב'}} קמצין מה הן.''' דסבירא ליה לחזקיה כאבא יוסי בן דוסתאי שסובר בהתכלת דבכל יום היה כהן גדול מביא ב' קומצין לבונה ומקריב אחד מהן בשחרית ואחד בין הערבים ואמר רבי יוחנן התם דהלכתא כאבא יוסי וקמיבעיא ליה כשהוא מביאה שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים אם מביא כל פעם ב' קומצין או דלמא בקומץ אחד סגי:
 
'''{{עוגן1|כלום}} למדו לקומץ.''' כלומר דלבונה בעי קומץ למדו ממנחת חוטא כדתניא בפרק דלעיל:
 
'''{{עוגן1|מה}} להלן ב' קמצין.''' לכל עשרון קומץ לבונה דס"ל כי היכי דבעינן שיעור שמן לכל עשרון אפי' נעשו הרבה עשרונות בכלי אחד כדתנן בפרק שתי מדות הכי נמי בעינן קומץ לבונה לכל עשרון הוא הדין כאן דכופל הסולת כופל נמי הקומצין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מה תמן צריכה ליה.''' כי היכא דמיבעי' ליה גבי תביתי כהן גדול אם כופל הקומצין הכי נמי מיבעיא ליה במביא מנחות הרבה בכלי אחד אם צריך קומץ לבונה לכל אחד או סגי ליה בקומץ אחד יהיו המנחות ששים או אחד ובגי' הירושלמי שבבבלי לא גרסי' כאן מה תמן צריכא ליה:
 
'''{{עוגן1|כלום}} למדו שלשה לוגין.''' דחביתין בעינן ג' לוגין אלא מתמיד שנאמר גבי חביתין מנחת תמיד הרי היא לו כמנחת תמיד מה להלן שלשה לוגין לעשרון אף כאן ג' לוגין לעשרון:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מה תמן צריכה ליה.''' כי היכא דקמיבעיא ליה בחביתין ה"נ מבעיא ליה בתמיד כגון שלא הקריב מנחה בבקר שמביאה אפילו בערב דכתיב ומנחתם ונסכיהם בלילה או למחר אם צריך ג' לוגין לכל אחת או דסגי להו בג' לוגין א"נ ומה תמן וכו' מדברי רבי חזקיה הוא דקאמר לרבי יוסה שהשיב על דבריו דקאמר דלא קמיבעיא ליה לר' יוחנן אקומץ דדומיא דמנחת חוטא הוא וקאר"ח א"כ מאי קמיבעיא ליה לר"י מג' לוגין נילף מתמיד אלא ודאי מאי דגלי גלי מאי דלא גלי לא גלי א"כ ה"ה לענין קומצין והראשון נ"ל עיקר:
 
'''{{עוגן1|בדין}} היה שימעלו.''' באפר פרה אלא שתנאי ב"ד הוא שאין מועלין באפרה:
 
ופריך '''{{עוגן1|והא}} תני חטאת.''' היא דכתיב בפרה ללמדך שמועלין בה כשאר חטאות עד שלא היתה להן שעת היתר לכהנים:
 
ה"ג היא בה מועלין ואין מועלין באפרה:
 
'''{{עוגן1|משתקשקין}} בה.''' באפרה היו מתרפאין ונותנים אותה ע"ג מכותיהן דאפר מרפא מכה:
 
'''{{עוגן1|כיון}} שנגדרו.''' ופרשו מספק הזאות אם נטמאו בספק טומאת המת לא היו מזין עליו שלא ימעלו בה:
 
'''{{עוגן1|האשה}} הזאת במה היא מתכפרת.''' ל"ג ליה הכא ואגב גררא דר"פ מייתי ליה לכאן:
 
'''{{עוגן1|ואת}} האובדות.''' שנאבד המעות בין שקלים לנדבה וכדאמרי' לעיל בר"פ דאל"כ האשה הזאת במה מתכפרת:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פ' מעות שנמצאו'''</big>}}
תחילתדףכאן ח/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין.''' ולא מחזקינן להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין אדם וכלים משום דאזלינן בתר רובא:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} משל שוק העליון.''' בגמרא מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|שבאמצע}} טמאים.''' משום דזבין וזבות שכיחי ומהלכים באמצע הדרכים והטהורים מסתלקין לצידי הדרכים מקום שאין דריסת הרגל מצוים ומזהירין לכל טמא שלא יגע בהן אבל בשעת הרגל שרוב ישראל טהורין הטמאים מסתלקין לצדדים שלא יטמאו את העם והטהורים הולכין באמצע הדרכי' הלכך בשעת הרגל רוקין הנמצאים באמצע טהורין ושבצדדין טמאין:
 
'''{{עוגן1|דרך}} ירידה לבית הטבילה.''' ב' דרכים היו למקוה בא' יורדים ובאחד עולים שלא יגעו הטמאין בטהורין ושל דרך ירידה ודאי טמאין לפי שנפלו מיד המביאין לטבילה:
 
'''{{עוגן1|שלח}} כירידתן עלייתן.''' דבירידתן ודאי טמאין היו לכך היו מורידין לבית הטבילה ובעלייתן טהרו לאחר שהטבילן:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוסי אומר כולן טהורין.''' דלא גזרו על ספק כלים בירושלים:
 
'''{{עוגן1|מגריפה}}.''' כלי שגורפין וכונסים בו עצמות המתים כשהם מפוזרין:
 
'''{{עוגן1|מריצה}}.''' מפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|שוחט}} בו מיד.''' דודאי הטבילוה בעלים מאתמול כדי שיהיה לה הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום בערב פסח:
 
'''{{עוגן1|בי"ג}} שונה ומטביל.''' כלומר אע"ג דאיכא למימר כבר הטבילוה בעלים צריך המוצאה להטבילה שנית דשמא לא הטבילוה בעלים דהוה לה שהות להמתין עד סמוך לחשיכה ואע"פ שלא גזרו על ספק כלים אפ"ה גבי קדשים הצריכוה טבילה:
 
'''{{עוגן1|קופיץ}}.''' סכין גדול רובן עשויין לחתוך בשר ולשבר בו עצמות:
 
'''{{עוגן1|בזה}} ובזה.''' בי"ג ובי"ד שונה ומטביל לפי שעיקרה לחגיגה ששבירת העצם מותר בה ואיירי כגון שהיו הכהנים טמאי מתים בספק וחל שביעי שלהן בע"פ דאין מביאין עמו חגיגה דהוה ליה כפסח הבאה בטומאה וחגיגת ט"ו יעשו בטהרה ואין הכהנים שהן טבולי יום מטמאין הסכין שאין טבול יום אפי' דמת מטמא כלים:
 
'''{{עוגן1|חל}} י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד.''' ולא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל את השבת שלא במקום מצוה וי"מ שוחט בה מיד בקופיץ קאמר דאף על גב דאין חגיגה בשבת מ"מ חזקה שהטבילוה מערב שבת לצורך חגיגת י"ד:
 
'''{{עוגן1|בט"ו}} שוחט בה מיד.''' לפי שכל העם יודעין שהזאה וטבילה אסורה בי"ט ומטבילין את הכל מעי"ט:
 
'''{{עוגן1|נמצאה}} קשורה לסכין.''' בגמ' מפרש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קצרן}} של עכו"ם.''' כובס של עכו"ם היה שם בשוק העליון וחכמים גזרו על העכו"ם שיהו כזבים לכל דבריהם ורוקו טמא:
 
'''{{עוגן1|ערודות}}.''' ערודי היער היו נוחרין לצורך אריות של מלך:
 
'''{{עוגן1|ר"ש}} בר אבא בשם ר"ח קצרן של עכו"ם היה שם.''' ל"ג ליה הכא:
 
'''{{עוגן1|וטהרו}} את דמיה משום נבילה.''' כל הסוגיא פירשתי לעיל דף י"ב:
 
'''{{עוגן1|לא}} כך וכו'.''' אמתני' פריך לא גזרו על הרוקין שבירושלים ולמה גזרו על הרוקין שבשוק העליון:
 
'''{{עוגן1|שיבולת}}.''' היינו באמצע:
 
ופריך '''{{עוגן1|לא}} כן וכו'.''' ובמתני' תנן חוץ מדרך ירידתן לבית הטבילה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מכיון וכו' נעשו הוכיח.''' יש הוכחה שהן טמאין ודאי ולא משום גזרה:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} דומה לציפורן.''' שעשויה כדמות צפורן של אדם:
 
'''{{עוגן1|תני}} הסכין קשורה לו.''' אם נמצא הסכין קשור בקופיץ הרי זה כקופיץ ובזה ובזה שונה ומטביל ופליג אמתני' ויותר נראה לי דברייתא לפרושי למתני' קאתי דהכי קאמר נמצאת סכין סתמא קשורה עם סכין אחרת ידועה הרי הוא כסכין ידועה אם טמאה טמאה ואם טהורה טהורה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה:
תחילתדףכאן ח/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|פרוכת}} שנטמאת בולד הטומאה.''' שנגעה במשקין טמאין שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים גזרה משום משקה דזב וזבה:
 
'''{{עוגן1|מטבילין}} אותה בפנים.''' ואינה טעונה שילוח חוץ למחנה שכינה כיון שלא נטמאת אלא בולד הטומאה ומכניסין אותה מיד שאינה טעונה הערב שמש:
 
'''{{עוגן1|מטבילין}} אותה בחוץ.''' דטעונה שילוח:
 
'''{{עוגן1|ושוטחין}} אותה בחיל.''' חוץ לעזרה:
 
'''{{עוגן1|נימין}}.''' ליצי"ס בלע"ז:
 
'''{{עוגן1|כ"ד}} חוטין.''' מפרש בגמ':
 
'''{{עוגן1|ארכה}} ארבעים ורחבה עשרים.''' כמידת פתח האולם שהיה גובהו ארבעים ורחבו עשרים:
 
'''{{עוגן1|פ"ב}} רבוא.''' דינרי זהב נעשית:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אילו}} אמר חוט.''' גבי מלאכת הפרכת הייתי אומר שיהא כל חוט כפול לשנים:
 
'''{{עוגן1|שזור}}.''' אילו נאמר חוט שזור הייתי אומר שיהא חוטין כפול לשלשה השתא דכתיב משזר ילפינן מיניה דבעינן חוטין כפול ששה דהיינו כפל משזר:
 
'''{{עוגן1|ארבעה}}.''' כלומר וארבעה מינין היו בו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כל אחד חוטין כפול שש מכאן שהיה כפול כ"ד:
 
'''{{עוגן1|מעשה}} רוקם.''' גבי מסך הפתח כתיב וגבי פרכת כתיב מעשה חושב מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} ור' נחמיה.''' פליגי איך היו מעשה חושב ומעשה רוקם והאיך היו שני פרצופין:
 
'''{{עוגן1|גוזמא}}.''' מילתא בעלמא ולאו דוקא:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' במסכת תמיד פ"ב החלו מעלין באפר ע"ג תפוח ותפוח היה באמצע המזבח ולפעמים עליו כשלש מאות כור אפר:
תחילתדףכאן ח/ג
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הכל}} ישרף בפנים.''' בבית הדשן הגדול שבעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקודש:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} משנטמא בולד הטומאה בפנים.''' דאית ביה תרתי טומאתו בפנים וקילא טומאתו אבל נטמא באב הטומאה אין להשהותו עד שתישרף אלא יוציאנה מיד וישרפנה בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ישרף}} בפנים.''' דכיון דטהור מדאורייתא אפי' נטמא בחוץ יש לקיים בו שריפתו בקדש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וולד}} הטומאה.''' היינו שנטמא בטומאה דרבנן:
 
'''{{עוגן1|זה}} וזה לא דבר תורה.''' בתמיה וכיון דמדאורייתא טמא אין להכניסו לעזרה הואיל ולא היה פסולו בקודש:
 
'''{{עוגן1|לא}} הוו רבנן.''' לא פלפלו חכמים בדברי ר' יוחנן דלר' יוחנן ל"ק דאב הטומאה חמירא אבל ולד הטומאה הקילו בה א"נ לא פלפלו חכמים בדברי ר"י דודאי קשיא אלא בדברי בר קפרא דקדקו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בגין דר"ע.''' בשביל טעמו של ר"ע דקאמר מקום טומאתו שם שריפתו ה"נ קאמרי ב"ש באב הטומאה ישרף בחוץ אבל בולד הטומאה ישרף בפנים כיון דמדבריהם הוא ישרף בפנים ששריפתו בקדש:
 
'''{{עוגן1|בגין}} דר"ש וכו'.''' בשביל הא דאמר ר' שמעון דמשלחין אפי' אוכלין טמאין לחוץ הלכך כל מה שנטמא בחוץ אין מביאין אותו לפנים:
תחילתדףכאן ח/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מחצי}} הכבש ולמטה במערב.''' כהנים הזוכים בפייס באברי התמיד להעלותם לא היו מעלים אותם בפעם אחד אלא נותנים אותם על הכבש והולכים ללשכת הגזית לקרוא את שמע ואח"כ חוזרין ומקריבין האיברים ע"ג המזבח הכבש ארוך ל"ב אמה ומחציו ולמטה נותנין אותן ורוחב הכבש ט"ז אמה ובחציו של צד מערב היו נותנים אותן:
 
'''{{עוגן1|ושל}} ראש חדש על כרכוב המזבח.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|אינן}} נוהגין אלא בפני הבית.''' שקלים משום דצורך קרבן נינהו וכיון שאין קרבן אין שקלים וביכורים דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך בזמן שיש בית יש ביכורים אין בית אין ביכורים:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מעשר דגן וכו'.''' נוהגין בפני הבית דקדושת הארץ לא בטלה:
 
'''{{עוגן1|מעשר}} בהמה.''' צריך להפריש העשירי:
 
'''{{עוגן1|המקדיש}} שקלים וביכורים.''' בזמן הזה:
 
'''{{עוגן1|ביכורים}} אינן קדש.''' דכתיב בהו בהדיא תביא בית ה' אין שם ביכורים חל עליהן שלא בפני הבית:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מי}} קודם.''' בהקרבתן אם שתיהן לפניו:
 
'''{{עוגן1|חייליה}} דרבי ירמיה.''' כלומר כוחו וראייתו דר"י מהא:
 
'''{{עוגן1|שירו}} של ר"ח קודם.''' וסבר ר"י דה"ה קרבן ר"ח קודם:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} יוסי.''' שאני התם דלכך שיר של ר"ח קודם כדי לפרסם שהוא ר"ח אבל קרבן שבת קודם לר"ח:
 
'''{{עוגן1|הא}} שקלים קדשי.''' מודה ר"ש אם אומר ביכורים קדש שהן קדש:
 
'''{{עוגן1|הגר}} בזמן הזה.''' אע"ג דליכא מקדש צריך שיפריש רובע דינר לקינו דלכשיבנה ב"ה יביא קן דגר צריך קרבן ובפחות מרובע לא מצי להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע:
 
'''{{עוגן1|מפני}} התקלה.''' שמא יהנה ממנו:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מחרימין.''' דחרם הוא ק"ק דכתיב כל חרם קדש וגו':
 
'''{{עוגן1|הבהמה}} תעקר.''' דלא ליתי בה לידי תקלה:
 
'''{{עוגן1|והיא}} מתה מאיליה.''' ברעב:
 
'''{{עוגן1|עבר}} והקדיש.''' מהו שיהיה קדש:
 
'''{{עוגן1|הכא}}.''' גבי קן של גר את אמר אם עבר וקדשו קדש והכא גבי שקלים את אמר לא קדשו ולר"ש בן יהודה דלעיל פריך:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} תמן.''' גבי שקלים אין מקדישין לכתחלה דהוה לה מתרומה ישינה שמא יעבור השנה ומתקנת חכמים דאפי' בדיעבד לא קדשי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} האי ישנה היא לגבי הקדשות אחרים וקינו של גר ח"צ שיהיה מן החדש.''' הלכך אם הקדיש קדוש בדיעבד:
 
ופריך '''{{עוגן1|ויניח}} עד שיבנה ב"ה.''' גם בשקלים יניח עד בנין ב"ה ותהיה חדשה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שמא יבנה הבית כבראשונה.''' בניסן ותתרום התרומה אז ומה שנדר כבר ה"ל ישנה:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' גבי קינו של גר מה אית לך למיחש הלכך קדוש:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק כל הרוקין וסליקא לה מסכת שקלים'''</big>}}

גרסה אחרונה מ־23:33, 10 ביולי 2024

15:27 

ניסוי מספר 5
אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=488590"