משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(ניסוי)
(47 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן ו/ג
ניסוי
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מן}} האירוסין לא יאכלו בתרומה.''' מפני שנתקדשו קידושי עברה נפסלה מתרומה דבית אביה אם בת כהן היא:
 
'''{{עוגן1|מכשירין}}.''' עד שתבעל ותעשה חללה דכתיב ולא יחלל שני חילולין אחד לה ואחד לזרעה וזה דוקא לאחר שנבעלה:
 
'''{{עוגן1|נתארמלו}} או נתגרשו.''' מן הכהנים הללו:
 
'''{{עוגן1|מן}} הנישואין פסולות.''' דשויוה חללה בביאתן:
 
'''{{עוגן1|מן}} האירוסין כשרות.''' דאף הת"ק לא פסלן מן האירוסין אלא בחייהן שמשתמרו' לביאה פסול' אבל מתו לא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|נאמר}} כאן הויה.''' ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו' ולקמן מפרש:
 
'''{{עוגן1|מ"ט}} דר"ל ור"ש נאמר כאן הוי'.''' אלמנה לא יקח וקיחה לשון הוי' הוא:
 
'''{{עוגן1|לא}} מן הדין קרייא.''' הלא אין להם לימוד אחר אלא מדכתיב כי תהיה לאיש זר והוי' אירוסין משמע:
 
'''{{עוגן1|הכא}}.''' ללמד דארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה מפרשין כי תהיה לשון אירוסין וכאן באו למילף גז"ש ומפרשין כי תהיה לשון נשואין אלא ודאי טעמייהו דר"ל ור"ש כדפרישית במתני' דמלא יחלל נפקא:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעמון דרבנן.''' הא לאיש זר כתיב וכה"ג לאו זר הוא:
 
'''{{עוגן1|לאיש}} המאכיל.''' כתיב כי תהיה לאיש האי לאיש מיותר דהמ"ל כי תהיה לזר אלא ה"ק כי תהיה אפי' לאיש המאכיל לאשה אחר' אלא שהוא זר לזו שהיא אסור' לו אף זו היא בתרומת הקדשים לא תאכל:
 
'''{{עוגן1|והלא}} דין הוא.''' ול"ל לאיש המאכיל:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם בישראל.''' בת כהן שניסת לישראל:
 
'''{{עוגן1|שאין}} ביאתו פוסלתה מן הכהונה.''' אלא מת בעלה מותרת לכהן:
 
ביאתו של ישראל פוסלתה לבת כהן מתרומה דבי נשא:
 
'''{{עוגן1|שביאתו}} פוסלתה מן הכהונה.''' שנעשית חללה ע"י ביאתו:
 
'''{{עוגן1|שאינו}} מאכיל את אחרות.''' אפי' נשא אשה כשרה:
 
'''{{עוגן1|נשבר}} הק"ו.''' מיפריך הק"ו וצריך ראיה ממקרא לפיכך צרי' הכתוב לומר לאיש יתירא ללמד דאפי' איש המאכיל פוסל:
 
ה"ג מ"ט לא אר"ל ור"ש אירוסין פוסלין מן התרומה מה עביד לה ר"ל ור"ש משום שהיא ראוי' לאכול או משום שהוא ראוי להאכיל. וה"פ מ"ט מכשירין ר"ל ור"ש באירוסין מספקא לן משום מה אמרו ר"ל ור"ש דמיפרי' הק"ו אי משום שכשמגרשה מן האירוסין לכ"ע ראוי' לאכול כדתנן בסיפ' דמתני' הלכך אף קודם הנישואין אע"פ שמשתמרת לביאה פסולה אוכלת או משום שכה"ג ראוי להאכיל אשה כשרה מאכיל גם אות':
 
'''{{עוגן1|נישמעינ'}} מן הדא.''' תא שמע ממתני' לקמן פ' הערל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו.''' וה"פ הנשואה לכהן ואח"כ נעשה פצוע דכא אם לא בא עליה אחרי כן אוכלת אע"ג שמשתמרת לביאה פסולה והתם אף בבת ישראל שניסת לכהן איירי:
 
'''{{עוגן1|דר"ל}} ור"ש היא.''' הך מתני' אתי' כר"ל ור"ש דסברי ארוסה המשתמרת לביאה פסולה אוכלת אף זו כיוצא בה:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר.''' וכי יש לך לומר הכא הטעם משום שהיא ראויה לאכול דהא בבת ישראל נמי איירי ועוד נשואה היא ואין אוכלת בתרומה דבי נשא אא"כ שבה אל בית אביה אלא הטעם משום שהוא ראוי להאכיל לעבדיו ושפחותיו ה"נ משום שראוי להאכיל לאשה כשרה:
 
לאו דוקא מן הנשואין הא דמכשרו ר"ל ור"ש באירוס לאו דוקא שאינה נאסרת עד שתהא נשואה ממש אלא בבעילה תליא מילתא כל שנבעלה לכהן נעשית חללה ואסור' בתרומ' ואפי' נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין ואם לא נבעלה אפ' ניסת מותרת בתרומה:
תחילתדףכאן ו/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} ישא את הבוגרת.''' דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אלמנה}} לא יקח.''' משמע בין מן האירוסין וכו' גרושה סתמא כתיב משמע אפי' מן האירוסין וקמ"ל דלא ילפי' אלמנה מתמר דהוי' מן הנישואין אלא אמרי' אלמנה דומיא דגרושה:
 
'''{{עוגן1|בוגרת}} כלו בתוליה במעיה.''' וקורא אני בה והוא אשה בבתוליה יקח:
 
'''{{עוגן1|בוגרת}} עברו ימי הנעורים.''' וילפינן בתולה מנערה המאורסה דדוקא נערה משמע:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אחות מוכת עץ.''' וה"פ אחות כהן שהיתה מוכת עץ ומתה:
 
לא יטמא לה דבטומאת כהנים כתיב ולאחות הבתולה וילפינן מכ"ג כל שאינה ראוי' לכ"ג אינו מטמא לה:
 
'''{{עוגן1|יאות}}.''' שפיר קאמרו ר"מ ור"ש על דעת התנאי' דבסמוך דתני ושוין שלא יקח מוכת עץ דלתנאי דמחלפין ור"ל ור"ש מכשירין במוכת עץ קשיא מ"ט דר"ש דאמר שאינו מטמא למוכת עץ אלא גם להנך תנאי קשיא מחלפה שיטתון דרבנן:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' באונס כתיב כי ימצא איש נערה בתולה ותפשה וגו' ודרשי' נערה ולא בוגרת בתולה ולא מוכת עץ:
 
'''{{עוגן1|והכא}} אינון אמרין הכין.''' דהכהן מטמא למוכ' עץ והכא נמי כתיב בתולה:
 
'''{{עוגן1|כל}} מדרש בעניינו.''' כלומר הכא מענינו דקרא והתם מענינו דקרא:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' גבי טומאה:
 
'''{{עוגן1|פרט}} לאנוסה ומפותה.''' אחותו שנאנסה או שנתפתתה דלאו בתולה היא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} או יכול שאיני מוציא וכו'.''' שאף היא אינה בתולה:
 
'''{{עוגן1|את}} שהיתה בידי איש.''' שנאבדו בתוליה ע"י איש הלכך אמרו רבנן דמטמא לה אבל בכה"ג לא כתיב אשר לא היתה לאיש בעינן בתולה ממש ולא מוכת עץ:
 
'''{{עוגן1|לרבות}} את הארוסה.''' דסד"א אשר לא היתה פרט לארוסה שהיתה לאיש דהוי' קידושין משמע:
 
ה"ג תמן אינון אמרין הקרוב ולא ארוס' אליו לא גרושתו והכא אינון אמרין הכין וכ"ה בחי' הרשב"א וה"פ בפ' נחלות כתיב לשארו הקרוב אליו ודרשו רבנן הקרוב ולא ארוסה שאין הארוס יורש ארוסתו וכתיב אליו ללמד שאם מתה לאחר שנתגרשה אין הבעל יורשה והכא באחותו דרשינן הקרובה לרבות ארוסה:
 
'''{{עוגן1|אחותו}} לעולם היא בפנים.''' לעולם מוקמינן לה אחזקת קמא שמטמא לה עד שתצא לחוץ מרשות האב בבירור הלכך מרבינן ארוסה שמטמא לה:
 
'''{{עוגן1|ארוסתו}}.''' לעולם הוא חוץ מרשות בעלה עד שתיכנס לחופה:
 
'''{{עוגן1|אנוסתו}} ומפותתו.''' של הכ"ג עצמו:
 
'''{{עוגן1|לא}} יכנוס.''' דכתי' בתולה יקח בשעת ליקוחין תהיה בתולה:
 
'''{{עוגן1|מוציאין}} מידו.''' דזו ודאי בעולה היא:
 
'''{{עוגן1|לא}} ישא את הקטנה.''' דכתיב בתולה מעמיו יקח אשה ולא קטנה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וממאנת לאו קטנה היא.''' בתמי' הא גדול' אינה בת מיאון. ומשני ממתינן לה עד שתגדיל. דסד"א לגרושה או לאלמנה דמיא קמ"ל דשריא לכה"ג כשהיא גדולה אע"ג שמיאנה כשהית' קטנה ובמיאנ' מאירוסין איירי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ודכוותה אירס את האלמנ' ונתמנה להיות כה"ג לא יכניס קורא אני וכו'.''' וה"פ כל זמן שהיא קטנה לא יכנוס דכתיב אשה ולא קטנה אבל אלמנה מרבינן מדכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואשה קרא יתירא הוא למדרש מיני' דלפעמים נושא אשה והיינו כשאירס אלמנה עד שלא נתמנה:
 
'''{{עוגן1|שאל}} וכו'.''' אמתני' קאי דתנן ומינוהו המלך ולא תנן ונתמנה אלא ש"מ שע"פ פעולה מינוהו המלך אע"פ שלא הסכימו אחיו הכהני' והיינו שמתה אמה של מרתא שאל יהושע בן גמלא ממרתא מהו להושיב אמה בקברו' אבותיו לקברה שם:
 
'''{{עוגן1|פיריו}}.''' חפירותיו:
 
'''{{עוגן1|שמעת}}.''' מרתא ונתרצי' לכך השומע סבר מדנתרצית לקבור אמה בקבר משפחתו מסתמ' נתקדש' לו ודעתה שגם אמה תקבר במקום שתקברנה בעלה וע"י כך יצא שמה בעיר מקודשת:
 
'''{{עוגן1|ותניא}}.''' סוף מסכת גיטין:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} מקודשת.''' וצריכה גט והיתה אשה גדולה ובושה לקבל גט ועייל' תרקב' דדינרי למלך שימנ' לו לכה"ג וניסת לו:
 
'''{{עוגן1|אף}} ב"ש מודה בה.''' אהא דתנן במתני' שומרת יבם וכו' עשה בה מאמר לא יכנוס אתיא אפי' ב"ש דאמרי מאמר קונה ומשייר כדמסיק לעיל פ"ד אחין מודי הכא שלא יכנוס שהרי לא קנה קנין גמור קודם שנתמנה ולא דמייא לאירוסין דאלמנה:
 
'''{{עוגן1|ואף}} ר"ש.''' דאסיקנ' לעיל ריש פ"ב דמספקא ליה אי מאמר קני או לא מודה הכא דלא יכנוס דדלמא לא קני נמצא עובר על דברי תורה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} כר"ל בן ערך.''' אבל כרלב"ע לא אתיא מתני' המאמר קונה קנין גמור ביבמה. דכיון שקונה קנין גמו' עדיף מאירוסין דאלמנה ולמה לא יכנוס:
 
'''{{עוגן1|אומר}} לו עבור על ד"ת.''' בתמי' הא כיון דחליצה קנין גמור הוא ה"ל ככונס יבמתו ועובר על לאו דאלמנה לא יקח:
תחילתדףכאן ו/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אא"כ}} יש לו אשה ובני'.''' דמצוה על פריה ורבי':
 
'''{{עוגן1|אלא}} גיורת ומשוחרר'.''' דביאת עכו"ם ועבד פסלה:
 
'''{{עוגן1|ושנבעלה}} בעילת זנות.''' כגון חייבי לאוין או חייבי עשה וכ"ש חייבי כריתות ומיתת ב"ד אבל הבא על הפנויה לא עשאה זונה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} ישראל וכו' מותר בה.''' לישא איילונית:
 
'''{{עוגן1|עוד}} הוא אסו' בה.''' הא גם ישראל אסור בה דאטו כהנים מיפקדי אפרי' ורבי' ולא ישראל:
 
ה"ג אלא בגין דתנינן בתרה ר' יהודה אומר אף מי שיש לו אשה ובני' אסור באיילוני' שהיא זונה האמורה בתורה וחכ"א אין זונה וכו' וכולהון לכהן וכו'. וה"פ אלא בשביל דתני בסיפא רי"א וכו' שהיא זונה האמור' בתורה ופליגי חכמים עליה וזונה לכהנים היא אסורה ולישראל שריא לפיכך תני אף ברישא כהן:
 
'''{{עוגן1|בין}} שורותם יצהירו.''' אדור המבול קאי ודרך רמז דריש לקרא על עניני זנות דסיפ' דקרא ויקבי' דרכו ויצמאו שבעלו שלא לעשות פרי וכן דריש נמי רישא בין שורותם יצהירו ולא יפנה דרך כרמי' שכל השורות שבתוכו אינן אלא להוציא פרי וכתיב בדור המבול ומלאה הארץ זימה ש"מ דכל בעילה שאינה לבנים ה"ל בעילת זימה וזנות וכר' יהודה:
 
'''{{עוגן1|הזנו}} ולא יפרוצו.''' לשון פריה ורביה כדכתיב ויפרוץ לרוב ומדנקט הזנו ש"מ כל שאין בעילתו לשם בנים זנות מיקרי:
 
'''{{עוגן1|שהי'}} מתעדן בגופה.''' ובעלה בענין שלא תלד כדי שלא להכחיש יפיה וצלה היתה לו להוליד ממנה בנים:
 
'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' לדבריך כל שאינה ראוי' להוליד אסורה לכהן משום זונה א"כ עקרה וזקינה יהיו אסורי' לכהן וזה לא שמענו ואקטנה לא פריך דעתידה להוליד:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדר"א שמעינן דוקא הבעילה שלא לשם אישות עשא' זונה אבל לשם אישות לא הוי בעילת זנות הלכך כה"ג שקידש בתולה בביאה מותרת לו וכ"ש דאינו חייב עליה משום זונה ולא אמרי' גמר ביאה הוא דקונה ובתחלת ביאה נעשית בעולה ובגמר ביאה עובר עליה:
תחילתדףכאן ו/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בש"א}} שני זכרים.''' בגמרא מפרש טעמייהו:
 
'''{{עוגן1|אינו}} רשאי ליבטל.''' אלא או יגרשנה או ישא אחרת עליה:
 
'''{{עוגן1|מותרת}} לישא לאחר.''' אפי' אין לו בנים ולא אמרי' דלמא עקרה היא אלא אמרי' שמא הראשון לא זכה להבנות ממנה:
 
'''{{עוגן1|}} אבל לא האשה.''' בגמרא מפרש טעמא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שנאמר}} במשה גרשום ואליעזר.''' וכיון שהיה לו שני בני' פירש מן האשה:
 
'''{{עוגן1|מברייתו}} של עולם.''' אדם וחוה:
 
'''{{עוגן1|לכן}} צריכה.''' לא נצרכא אלא הא דאמרי ב"ה זכר ונקבה היינו אפי' בזכר ונקבה וכ"ש בשני זכרים דקיים פריה ורביה:
 
'''{{עוגן1|דלכן}}.''' דאל"כ ה"ל הך פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דמתני' מקולי בית שמאי ומחומרי דבית הלל דלבית שמאי סגי בשני זכרים ולב"ה לא יצא בשני זכרים:
 
'''{{עוגן1|בני}} בנים כבנים.''' אם מת הבן או הבת והניחו בנים הרי הן כבנים כדמסיק בסמוך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בן בן ובת בת עולין וכו'.''' והא דקאמר בני בנו' אינן כבני' היינו בנים זכרים א"נ ה"ג בן בן ובת בן עולין בת בת ובן בת אינן עולין וכ"נ עיקר וה"פ לעולם בני בני' כבנים אפי' בנות הבני' ובני בנות אפי' זכרים אינן כבני':
 
'''{{עוגן1|איילונית}} והסריס וכו' אינן עולין.''' דלשבת יצרה בעינן והנך אינן ראויין לשבת:
 
'''{{עוגן1|טעמא}}.''' דהך תנא דמתני' דקאמר אם שהה עשר שנים אינו רשאי לבטל דיליף ליה מאברהם:
 
'''{{עוגן1|מקץ}} עשר שנים וגו'.''' בא על הגר:
 
'''{{עוגן1|}} צא שנים.''' ששהה עם שרה בח"ל שאינן עולין מן המנין דדלמא משום עון ח"ל היו עקורים:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי דתלינן בכל דבר שאפשר שמנעה מבנים:
 
'''{{עוגן1|לרביעי}} ולחמישי אין לה כתובה.''' דבתלתא זימני הוי חזקה:
 
'''{{עוגן1|לשלישי}} עצמו אין לה כתובה.''' דבתרי זימני הוי חזקה:
 
'''{{עוגן1|מה}}.''' שיחזרו הראשוני' לתבוע ממנה הכתובה שנתנו לה דאיגלי מילתא למפרע דמקחם מקח טעות דאיהי גרמה המניעה או דלמא מצית אמרית השתא הוא דכחשי:
 
ופשיט יכולה היא לומר עכשיו נעשי' עקרה ולא בזמן הראשון ואין מוציאין ממון בספק:
 
'''{{עוגן1|מהו}} תחזור על הרביעי.''' לתבוע ממנו כתובתה דהא חזינן דממנו הוא. ופשיט אומרי' לה שתיקותיך יפה מדיבוריך. דמצי אמר לה אנא אדעתא דהכא שאפשר לך להוליד לא גרשתיך נמצא הגט בטל ובניה ממזרים:
 
'''{{עוגן1|}} שלישי' לא תיבעל.''' דבתרי זימנא הוי חזקה א"כ הרי היא מוחזקת לראות דם מחמת תשמיש ואסור' להבעל שלישית:
 
'''{{עוגן1|הוון}}.''' סברוהו למימר הנך תנאי נמי פליגי אי תרי זימנא הוי חזקה או תלתא זימנא בעינן:
 
'''{{עוגן1|מודו}} הוא הכא שלא ימול מפני סכנת נפשות.''' וחמיר' סכנתא מאיסורא:
 
'''{{עוגן1|הניחוהו}} לאחר זמן.''' המתינו לו עד שיפול בו דמו דאין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ משלשה דברים ודמו של זה היה נבלע בין עור לבשר והדם הוא הנפש ומתוך שאין בו חיות הוא מת במכה קלה:
 
'''{{עוגן1|רוחא}} חנקת בני דהאי איתתא.''' ע"י צער שמת בנה נעשית עקר' כלו' אתיליד בה כחישות' לפי שעה כדאמרי' לעיל דתלינן בכל דבר:
 
'''{{עוגן1|טעמא}} דהן תנא.''' דפליג אר"י בן ברוקה:
 
'''{{עוגן1|וכבשה}} כתי'.''' מי שדרכו לצאת למלחמה ולכבוש הוא דחייב בפרי' ורבי' והיינו האיש אבל לא האשה:
 
'''{{עוגן1|אם}} תובעת.''' אשה שאין לה בנים שיגרשנה בעלה ותנשא לאחר:
 
'''{{עוגן1|הדין}} עמה.''' וכופין אותו להוציא ודוקא בבאה מחמת טענה מי לא בעי האי איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה אבל אם לא תבעה אם יש לבעלה בנים מאשה אחרת אין כופין אותו להוציאה בשבילה שלא קיימה פרי' ורבי' דלי' הלכתא כריב"ב:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כהדא דתנינן וכו'.''' וה"פ כיוצא בזה אירע להנך תרי אמוראי בענין אחר:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' סוף מסכת תענית:
 
'''{{עוגן1|לעקור}} ט' באב.''' משמע לגמרי רצה לעקרו דבזמן דאין שלום ואין צרה תליא ברצון ואין בזה מבטל דברי ב"ד חבירו שכך התנו מתחלה דברצון ב"ד הדבר תלוי:
 
'''{{עוגן1|עמך}} הייתי.''' כשאמר ר"ח דבר זה ולא כך אמר אלא ט"ב שחל בשבת היה ורצה לעקו' שלא יצומו למחר דהואיל ונדחה ידחה לגמרי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ידחה למחר.''' דהא בליל עשירי באב נשרף ההיכל כולו:
 
'''{{עוגן1|טובי'}} השני'.''' שלומדי' מן הרב בפע' אחת מן האחד שלומד אצל הרב לבדו דשנים מזכירין זה את זה דברי הרב כגון הכא שהזכיר ר' בא בר זבדא את ר"ל והתם הזכיר ר"ל את ר' בא וע"י כן ניצולו שניהם מן הטעות וכיוונו אל האמת:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך הבא על יבמתו:'''</big>}}
תחילתדףכאן ז/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלמנה}} לכה"ג.''' עבדי מלוג. מה שאשה משיירת לעצמה ואינה כותבת בכתובת' נקראי' נכסי מלוג שהבעל מולג אותן נכסים כמליגת התרנגולים מפני שהוא אוכל פירות מאותן נכסים ואם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה ונכסי צאן ברזל הן הנכסים שהכניסה לו ומה שהוסיף הוא לה וכתבו בכתוב' סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתוב' ולכך נקראי' צאן ברזל שהקרן קיים כברזל שאם מתו חייב הבעל לשלם ולפי שהיו רגילים לשום הצאן לרועה והי' חייב באחריותן כפי השומא אפי' אם מתו לפיכך נקראו גם הנכסים שהבעל מקבל עליו אחריותן נכסי צאן ברזל:
 
'''{{עוגן1|עבדי}} מלוג לא יאכלו.''' לפי שהן שלה והיא חללה:
 
'''{{עוגן1|בת}} ישראל שניסת לכהן.''' אפי' עבדי מלוג יאכלו דהיינו קנינו שקונה הכהן ובגמרא יליף דהקניין שקנה הכהן אוכל בתרומה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שנשא}} אשה.''' או קנה לו עבדים:
 
'''{{עוגן1|מנין}} לאשתו.''' בת ישראל שנישאת לכהן וקנתה עבדים מנכסי מלוג שלה או עבדיה שקנו עבדים שיאכלו בתרומה:
 
'''{{עוגן1|קנין}} כספו.''' קרא יתירא הוא ודרשינן הכי כהן כי יקנה קנין נפש יאכל בו והיינו עבד של כהן שקנה עבד אף הוא יאכל בתרומה:
 
'''{{עוגן1|הם}} יאכלו.''' קרי ביה הם יאכילו קנין כספו של כהן הם יאכילו לאחרי' וקנין כספו דמיותר איצטרך לדרשא אחרינא א"נ מכח יתורא דקנין כספו דריש יאכילו:
 
'''{{עוגן1|היא}} מתני'.''' איירי הך ברייתא:
 
'''{{עוגן1|קנינו}}.''' של עבד לבדו הוא ואין לכהן קנין בגויה ולמה יאכלו בתרומה:
 
'''{{עוגן1|כל}} הקודם בהן זכה.''' דשל עבד הן והרי הן כנכסי גר דהפקר הן וכל הקודם בהן זכה:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' במתני' תנן עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה קשיא לי' אמאי לא יאכלו בתרומ' לאו קנין קניינו הוא בתמיה הא אשה זו אע"ג דאסורה לו מ"מ קניינו היא ועבדי מלוג קנין קניינו הן:
 
'''{{עוגן1|הראוי}} לאכול מאכיל.''' לכך כתיב יאכלו ללמד הנקני' לכהן כשהן אוכלי' יאכילו לאחרי' אבל כשהן אינן אוכלי' אינן יכולי' להאכיל לאחרי' ואלמנה לכה"ג היא עצמה אסורה מלאכול הלכך גם עבדי' לא יאכלו:
 
'''{{עוגן1|משום}} קנס.''' מדאורייתא מיכל אכלי ורבנן קנסוה שלא יאכלו כי היכי שתתן על לבה אני איני אוכל ועבדי אינן אוכלין כזונה היא אצלו ותצא ממנו:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|עבד}} שהוא ערל.''' שאסור לאכול בתרומה דלא עדיף מכהן ערל א"נ בגז"ש ילפי' מפסח שערלות פוסל בתרומה ואותו עבד ערל קנה עבדים:
 
'''{{עוגן1|אין}} כאן קנס.''' לא שייך הכא קנס דאיירי בשהוא אנוס וא"א למול הלכך עבדיו אוכלים בתרומה:
 
'''{{עוגן1|בעבדי}} צאן ברזל פליגין.''' ר"ל ור"י כדמסיק בסמוך:
 
'''{{עוגן1|מכרן}}.''' בכה"ג נשא אלמנה איירי אם מכר עבדי צאן ברזל שלה אינן מכורין א"נ בכל אדם איירי אם מכר מנכסי צאן ברזל של אשתו אינן מכורין ופי' זה נראה:
 
'''{{עוגן1|אוכלין}} בתרומה.''' אפי' נישאת לכהן באיסורא והיא אינה אוכלת אפ"ה עבדי צ"ב אוכלין ש"מ דשלו הן ואיך קאמרת דאינן מכורין:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} הרי עבדי מלוג.''' כהן שנשא כשרה לכ"ע עבדי מלוג שלה אוכלין בתרומה ואם מכרן אינן מכורין ש"מ שאין הדבר תלוי באכילת תרומה דאע"ג דאוכלין בתרומה אפ"ה אינן מכורין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} משלך נתנו לך.''' בשלמא עבדי מלוג בדין היה שלא יאכלו בתרומה דאינן קנין כספו אלא חכמים אמרו בעל אוכל פירות נכסי אשתו והרי הן כשלו לפיכך יאכלו בתרומה והם אמרו נמי אע"פ שאוכלין בתרומה מ"מ מכרן אינן מכורים אבל נכסי צאן ברזל דמדאורייתא אוכלין בתרומה למה לא ימכרן:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} וכו'.''' כלומר תניא כוותיה דר"ל ות"כ דר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|יוצאין}} בשן ועין לאשה.''' אם סימת עינו:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא לאיש.''' אם סימא את עינו דלאו דידי' הוא:
 
'''{{עוגן1|}} קל הוא בשחרור.''' אע"ג דלענין מכירה אינו מכור לענין שחרור יוצא הוא לחירות:
 
'''{{עוגן1|אפותיקי}}.''' אפה תהא קאי כלומר לא יהא לך פרעון אלא מזה:
 
'''{{עוגן1|אינו}} מכור.''' וב"ח גובה הימנו:
 
'''{{עוגן1|שיחררו}} משוחרר.''' אם שיחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה ממקום אחר הרי שהקילו בשיחרור:
 
'''{{עוגן1|אינן}} בדין יום או יומיי'.''' יעמוד אלא דינו כאלו הכה עבדו של חבירו ואפי' חי מעת לעת אחר שהכהו ואח"כ מת מחמת המכה חייב עליו:
 
'''{{עוגן1|בין}} לאיש בין לאשה.''' לא לאיש כיון שאינו יכול למכרן ולא לאשה הואיל והבעל אוכל פירו' ומדאינן בדין יום או יומיים אף לאיש ש"מ אם מכרן אינן מכורין:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' מיבעיא ליה במאי פליגי ר"ל ור"י אי בשמכרן הבעל לעולם אפי' כשימות הוא תחלה פליגי או דלמא אפילו בשמכרן כל ימי חייו ולכשימות יחזרו לה נמי פליגי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ת בשמכרן לעולם אבל מכרן לשעה ד"ה מכורין א"ת בשמכרן לשעה אבל מכרן לעולם ד"ה אינן מכורין.''' וה"פ אם נאמר בשמכרן לעולם פליגי א"כ בשמכרן לשעה אף ר"י מודה שהן מכורק וא"ת בשמכרן לשע' פליגי א"כ בשמכרן לעולם אף ר"ל מודה דאינן מכורין:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
 
'''{{עוגן1|מכר'}}.''' הבעל או הלוה אם מכרו להשדה:
 
'''{{עוגן1|הלוקח}} יחוש לעצמו.''' שמא לא תמות האשה בחיי בעלה או שמא לא ישלם הלוה למלוה נמצא מקחו בטל שאם אין להם להאשה ולבע"ח לגבות מבני חורין יטרפו את זו אע"ג שבשע' שלקח' היו שם בני חורין אפ"ה לא מצי למימר הנחתי לך ב"ח לגבות הימנו כיון שעשה לשדה זו אפותיקי משא"כ בלוקח סתם שדה כשיש שם עוד בני חורין כפי החוב או כתובת אשה ליכא למיחש מידי שיאמר להם הנחתי לכם מקום לגבות:
 
'''{{עוגן1|שתהא}} אשתו מחזרת.''' לאחר מותו על בתי דינין לדון עם הלוקחי' ולא תדע על מי לחזור מי קנה ראשון ומי אחרון ומסתמ' על מנת כן נישאת לו שתהא אחריות כתובתה על שדה זו הלכך אינה מכורה:
 
'''{{עוגן1|אמרו}}.''' בני הישיבה אתיא דר"ל דאמר בנכסי צ"ב אם מכרן מכורין כרבנן דס"ל הא דלא ימכור נכסי צ"ב הטעם שלא תצטרך לחזור על ב"ד להוציא את שלה מן היורשין ור"ל דאמר מכורין ש"מ בדיעבד לא חיישי לכך היינו כרבנן ור"י דאמר אינן מכורין כרשב"ג דאין אדם רוצה שתהא אשתו מחזר' על ב"ד וע"מ כן נישאת שלא ימכור נכסי צ"ב שלה:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' ש"מ בשמכרן לשע' פליגי ר"ל ור"י דהא רבנן ורשב"ג נמי במכרן לשעה פליגי דמודה ת"ק שהלוקח יחוש לעצמו:
 
'''{{עוגן1|וולד}} בהמת מלוג.''' נפלה לה בהמה בירושה וילדה הרי הוא לבעל דאף אם תמות אין הקרן כולו כלה דאיכא שיור עור' והא דתנן במתני' ואם הותירו הותירו לה היינו שהשביחו הן עצמן כגון שנתיקרו או שהגדילו:
 
'''{{עוגן1|וולד}} שפח' מלוג לאשה.''' דחיישינן שמא תמות השפחה ונמצא כליא קרנא:
 
'''{{עוגן1|כולד}} שפחת מלוג.''' דחייש למיתה ועורה לא הוי שיור שאם היה רוצה לשחטה אינו יכול ויותר נראה דה"ג חנני' בן אחי יהושע אומר וולד שפחת מלוג כוולד בהמת מלוג וכ"ה בבבלי כתובות פ' האשה וכ"מ בסמוך מהא דמותיב שמואל לרב וטעמא דחנני' דלא חייש למיתה:
 
'''{{עוגן1|הוון}} ידעין.''' שר' יוחנן סובר כחנני' בן אחי ר"י לכך קאמר אם מכרן אינן מכורין דהן של אשה לעול' ולגירסתי בסמוך אתיא כפשטא דאר"ל דר' יוחנן אמר הלכתא כחנניה:
 
'''{{עוגן1|רב}} ושמואל.''' פליגי:
 
'''{{עוגן1|רב}} אמר הלכה כרבנן.''' דאת אמר וולד שפחת מלוג לאשה. ש"מ דס"ל דלשבחא דאתא מעלמא דמי ולא תקינו לי' רבנן לבעל:
 
'''{{עוגן1|מעתה}} לא יטול הבכור פי שנים.''' אם הניח להן אביהן פרה וילדה לאחר מיתת אביהן ותניא הניח להן אביהן פרה וילדה בכור נוטל פי שנים והובא' בבבלי פ' יש נוחלין דף קכ"ג:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הגע עצמך.''' אמור לנפשך אם הכניס' בהמו' כשהן קטנים והגדילו מי לא מודה שהשבח הוא לאשה ולדברי הכל בכור נוטל פי שנים בשבח זה דה"ל שבחא דאתי ממילא אלא ודאי שאין לדמות נכסי מלוג דאשה לחלק בכור:
 
'''{{עוגן1|הכניסתן}}.''' לעבדי' כשהן קטני' והגדילו ונעשו נערים נוטלתן כמו שהן:
 
'''{{עוגן1|הכניסה}} לו שני כלים.''' בכתובתה:
 
'''{{עוגן1|היה}} אחד יפה ככתובתה.''' שהשביחו הכלים ועמדו כפלים ממה שהיו בשעת נישואין:
 
'''{{עוגן1|נוטלתן}} בכתובה.''' והשני שלו דברשותיה אשבחו:
 
'''{{עוגן1|וחורנה}}.''' ואידך:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} היה יפה א' ומחצה ככתובת' וכו'.''' וה"ה אפי' יפה אחד בכתובתה נמי נוטלת השני לפי שלא עלת על דעת וכו' אלא נקט אחד ומחצה לפי דפליגי בה ר"ה ורנב"י:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' תניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|הכניסתן}} בדמים.''' ששמו כלי' שהכניסה בדמי' כדתנן במתני' בכתובות פ"ו:
 
'''{{עוגן1|נוטלתן}} בדמי'.''' והא ודאי בשהשביחו איירי דאל"כ פשיטא שנוטלתן בלא דמי' שהרי הן שלה:
 
'''{{עוגן1|מלוג}} מלוג.''' כענין מליגת התרנגולי' שתולשין הנוצות והגוף קיים כך הבעל אוכל פירות והקרן קיים לה ואין לו רשות לכלותו:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בכורות פ"ב:
 
'''{{עוגן1|המקבל}} צאן ברזל מן העכו"ם.''' כגון שיש לו מאה צאן אומר לו הרי הן עשויות עליך במאה דינרין וולדו' חלבן וגיזותן שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע בכל אחת משלך באחרונה הכי מפרש לה בירוש' פ' איזהו נשך:
 
'''{{עוגן1|הוולדו'}}.''' של אותן צאן ברזל כשנתגדלו וביכרו פטורין מן הבכורה:
 
'''{{עוגן1|וולדי}} וולדו'.''' של צאן ברזל שביכרו ונתנו הבכורו' שהן רביעית לצאן ברזל לכהן:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' בבכורות את אומר הוולדו' לראשון. לבעל הצאן שהוא העכו"ם לפיכך פטורין מן הבכורה:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' בצאן ברזל דמתני' את אמר הוולדות לשני שהוא הבעל דע"כ לא פליגי רבנן וחנני' אלא בוולדות בהמות מלוג אבל בוולדות צ"ב לד"ה הרי הן של בעל:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' בבכורות ע"י שעיקרו שגוף הבהמות הן של עכו"ם הלכך גם הוולדות נקראי' על שמו:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן ע"י שעיקרו לשני שהרי א"צ להעלו' לה מס מהן גם לפעמי' הגוף שלו שאם מתה בחיי הבעל הוא יורשה הלכך הוולדות שלו:
תחילתדףכאן ז/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} יאכלו עבדיה בתרומה.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|שהעובר}} פוסל.''' אם בת כהן לישראל היא והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלאכול בתרומה דבית אביה:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} מאכיל.''' בת ישראל לכהן והניחה מעוברת אין כח בעובר להאכיל את אמו ועבדיו בתרומה:
 
'''{{עוגן1|אף}} בת כהן לכהן וכו'.''' כיון דאמרת שאינו ילוד אינו מאכיל אף בת כהן לכהן אין העבדים אוכלים בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי גם עבדיו הם ואינן אוכלין אלא בשבילו והרי אין בו כח להאכילם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן היא מתני' לא יאכלו עבדיו בתרומ':
 
'''{{עוגן1|דלכן}}.''' דאל"כ אלא כדתנן במתני' דעבדיה לא יאכלו בתרומה קשיא היא אוכלת בתרומה למה לא יאכלו עבדים בשבילה:
 
'''{{עוגן1|אם}} מזו.''' מכאן אין ראיה דאיכא למימר אף היא לא תאכל כשהיא מעובר':
 
'''{{עוגן1|לא}} דר"י פליג.''' על ר"א אלא מוד' ר"י דעבדיה יאכלו בתרומה אלא ה"ק מכאן אין ראיה די"ל אפי' היא לא תאכל אבל לדינא מודינא לך:
 
'''{{עוגן1|אתא}} עובדא.''' מעשה בא לפני ריב"ל במעוברת אם תאכל היא או עבדיה:
 
'''{{עוגן1|האיך}} הציבור נוהג.''' אף אתה נהוג כך:
 
'''{{עוגן1|ולא}} דבר הלכה זו.''' ולאו דוקא דין זה אלא כל הלכה שהיא רפוי' ביד ב"ד ומסופקי' בה סמכינן אציבורא איך הם נוהגי' כך עבדינן עובדא:
 
ואנן רואין דנוהגין הציבור שאין עבדיה אוכלין בתרומ' כשהיא מעוברת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הדא אמרה אין העובר פוסל וכו'.''' וה"פ מדתנן במתני' לא יאכלו עבדיה בתרומה אבל היא עצמה אוכלת זאת אומרת שאין העובר פוסל את מי שהיה ראוי לאכול בחיי אביו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מאכיל.''' את עבדיה שקנת אמו עכשיו לפי שלא היו ראויין לאכול בחיי אביו:
 
ה"ג תני ר"י בר יוסי משום אביו:
 
'''{{עוגן1|היה}} בת.''' זה שמת והניח אשתו מעוברת אם הניח בת ובן ונכסי' מועטי' דתקנת חכמים היא הבנות יזונו והבני' ישאלו על הפתחי' אוכלין העבדי' ממ"נ אי האי דמעברא בן הוא לא עדיף מזה שהוא בעולם שאינו נוטל כלום אי בת היא כל כמה דלא נפק' לאויר העול' לא תקינו לה רבנן מזונות:
 
'''{{עוגן1|ר"א}} בשם ר"י.''' פריך אפי' הניח בן למה לא יאכלו בתרומה:
 
'''{{עוגן1|שכן}} היה ראוי' לתופסן.''' לעבדיה למזונות כדאמרי' בכתובות פ' אלמנה אפי' תפסה אלף זוז למזונותיה אין מוציאין מידה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ראוי' היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותי'.''' וה"פ כיון שאם תובעת כתובת' אין לה מזונות נמצא מה שתפסה צריכה להחזיר והרי הן מעכשיו בחזקת הבנים ויש לעובר חלק בהן ואינו מאכיל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וקשיא תרומה מדבר תורה וכו'.''' וה"פ איך יאכלו עבדיה בתרומה אם יש שם בן ובת ונכסי' מועטין הא תרומה מדאורייתא אסורה לזרי' ומזין הבנות שאינו משל אביהן לאחר מיתתו אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא הכל לבנים ואף לעובר יש לו בו חלק ואינו מאכיל מדבר תורה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מאליהן קבלו עליהן המעשרות.''' בימי עזרא דכתיב בעזרא ובכל זאת אנחנו כורתי' אמנה וגו' ואת ראשית עריסותיכם תרומתינו וגו' נביא לכהנים הרי שע"י כריתות ברית חייבו עצמם לתרומו' ומעשרו' ולא מדין תורה דבעינן שיהיו כל יושביה עליה והארץ ביד ישראל ואין עליהם שום מלך ושר מהאומות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אשכחת אומר ריב"י פליג על אביו.''' וה"פ נמצאת אומר ריב"י דסובר מעשרו' בימי עזרא דאורייתא כדמסיק חולק על אביו דהא דאמר בשם אביו הבת מאכלת אוקימנא לה כמ"ד מעשרות דרבנן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נמנו על אויר אשקלון וטיהרוה וכ"ה בשביעית.''' וה"פ נמנו שאין אויר אשקלון מטמא כאויר ח"ל שאשקלון היה סמוך לארץ ישראל ואין ביניהן מקום טמא ושנינו בתוספתא דשביעי' ארץ העמים אם יכול לכנוס בטהרה טהורה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לסידקי של אשקלון.''' והוא שוק של מוכרי תבואות:
 
'''{{עוגן1|ולוקחין}} חטי'.''' בשביעי' או בשאר שני שבוע ולא חשו לעשרן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וטובלין ואוכלין את פסחיהן לערב.''' וה"פ היו טובלין משום דבשעת הלקיחה היו עכו"ם נוגעין בהן אבל אין חוששין משום טומאת ארץ העמים להצריך שלישי ושביעי כנוגע במת:
 
'''{{עוגן1|לפוטרו}} מן המעשרות.''' כדאר"פ בן יאיר שאין מעשרות נוהג בו:
 
'''{{עוגן1|ומשך}} ריב"י את ידיו.''' להסכים עמהן לפטרה מן המעשרות אע"פ שאמר רפב"י:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} מסתמיך.''' בידיו על ר"א בן הקפר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל בני למה לא אמרית לי למה משכת את ידיך והייתי אומר לך.''' כך היה ריב"י אומר לר"א בן הקפר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ועכשיו אני אומר לך אתמול וכו'.''' ועכשיו שלא שאלתני אני אומר לך מעצמי אתמול נמניתי עמהם לטהרה מפני שטומאת ארץ העמים דרבנן והם אמרו שטמא והם אמרו שספקו טהור א"נ הם אמרו כל שאין פסק בין ארץ העמים לא"י אוירו טהור והיינו דקאמר אני טמאתי ואני טהרתי כלומר שניהם מדרבנן:
 
'''{{עוגן1|ועכשיו}}.''' שאיני רוצה להסכים עמהם אני אומר לך הטעם המעשרות דאורייתא ושמא נתכבשה אשקלון בכיבוש הארץ נמצא שחייב במעשרות מדבר תור' וה"ל ספיקא דאורייתא איך אני מתיר ספק דאורייתא ש"מ דס"ל מעשרות דאורייתא נמצא שחולק ריב"י על אביו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים ר' סימון בשם ר"י משתשהא ארבעים יום.''' וכ"ה בשביעי'. וה"פ מאימתי אשקלון מטמאה משום ארץ העמים משישהא הנכרי במדור מ' יום הוא דטמא משום מדור העכו"ם כא"י אבל טומא' ארץ העמים אין בה וכ"פ הר"ש ודלא כהרא"פ ומייתי לה הכא אגב שיטפא דסוגיא דשביעית:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' בתר הכי מצא ברייתא מפורשת דתני בשם ר' יוסי מאליהן קבלו המעשרות ואינן אלא מדרבנן:
 
'''{{עוגן1|ואמר}}.''' יפה א"ר יוסי לעיל אם היתה בת מאכלת בתרומה דס"ל תרומות ומעשרות בזמן הזה דרבנן הלכך מזון הבנות אף שהוא דרבנן דוחה תרומה דרבנן:
 
ה"ג רשב"י אומר היו שם זכרי' מאכילין נקבות אין מאכילו' הי' שם זכרי' מאכילין שהוא שני ספיקו' ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספיקות מד"ת להקל נקבות אינן מאכילו' שהוא ספק א' ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא מה נפשך זכר וכו'. וה"פ אם יש זכר בבנים אוכלים העבדים בשבילו ולא חיישינן לחלקו של עובר דיש כאן שני ספיקות שמא העובר נקבה ואין לה חלק במקום בן ואת"ל זכר שמא תפיל שכל היולדות מחצה זכרי' ומחצ' נקבו' ויש שמפילות סמוך מיעוטא דמפילו' למחצה נקבות ה"ל זכרי' מיעוטא ולמיעוט' לא חיישינן נקבות אין מאכילות דה"ל חד ספיקא דספק זכר ספק נקבה ליכא דממ"נ יש לעובר זה חלק בעבדים ועובר פוסל ואינו מאכיל דאם זכר הוא כל הירושה שלו דאין לבנות במקום הבן ואם נקבה היא יש לה חלק כשאר הבנות הנולדים וס"ל לרשב"י תרומה בזמן הזה דאורייתא וכ"מ בבבלי:
תחילתדףכאן ז/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|העובר}}.''' פוסל ולא מאכיל דהאי עובר אי בת כהן לישראל היא פוסל את אמו מתרומה דבי נשא ואי בת ישראל לכהן היא אינו מאכיל את אמו ובגמרא מפר' טעמא:
 
'''{{עוגן1|והיבם}}.''' בת כהן שומרת יבם לישראל פסלה מתרומ' אביה ובת ישראל שומרת יבם לכהן אינה מאכילה קנין כספו אמר רחמנא והא קנין דאחיו הוא:
 
'''{{עוגן1|והאירוסין}}.''' בת כהן מארוס' לישראל פסלה דמשעת הוי' איפסל' דכתיב ובת כהן כי תהי' לאיש זר ובת ישראל לכהן אינו מאכילה גזרה שמא ימזגו לה כוס יין של תרומה בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה א"נ קרא מצאו וסמכו עליו לאסור ארוסה בתרומה כדאמרי' בכתובות דף כ"א:
 
'''{{עוגן1|והחרש}}.''' בגמר' מפרש:
 
'''{{עוגן1|ובן}} ט' שנים ויום אחד וכו'.''' אחד מן הפסולים לכהונה שהוא בן ט' שנים ויום א' ובא על כהנת או לויי' או ישראלי' פסלה מן התרומה וכגון שהייתה לויי' או ישראלי' אוכלת בשביל בניה דבן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה ונתחללה בביאתו ובת ישראל שניסת לכהן בן ט' שנים ויום אחד אינו מאכילה בתרומה דקטן הוא ואין קנינו קנין גמור:
 
'''{{עוגן1|ספק}} שהוא בן ט' שני' ויום אחד וכו'.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|נפל}} הבית עליו ועל בת אחיו.''' שהיא אשתו ספק הוא מת ראשון ונפלו שתיהן ליבום לפני אחיו ופטורה צרתה משום צרת הבת ספק היא מתה תחלה דבשעת נפילת הצרה כבר מתה בתו ותנן פ"ק וכולן אם מתו או מיאנו וכו' צרותיהן מותרות וכיון דספיקא הוא הלכך צרתה חולצת ולא מתייבמת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בזו}}.''' בהנך שפוסלין ולא מאכילין לקתה מדת הדין שאין טעם בדבר דאם יש בהן כח לפסול למה לא יהא בהן כח להאכיל:
 
ה"ג ואם אינו מעשה להאכיל לא יעשה לפסול:
 
'''{{עוגן1|מעשה}}.''' לשון פעולה:
 
'''{{עוגן1|יאות}}.''' ופריך שפיר קאר"ש ומ"ט דרבנן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הם יאכלו.''' דכתי' ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי בי' הם יאכילו ואילו אינן ראויין לאכול אינן מאכילין:
 
ופריך הרי ממזר שאינו ראוי לאכול דחלל הוא ומאכיל את אמו אם בת ישראל לכהן כדתנן לקמן בפרקין ממזר פוסל ומאכיל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני הכא דכתיב יליד בית אפי' ממזר אוכל בשביל אביו כל זמן שאביו קיים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' כי היכי דאמרי' ילוד מאכיל שאין ילוד אינו מאכיל נימא נמי ילוד פוסל שאינו ילוד אינו פוסל ובת כהן לישראל אפילו מעוברת תאכל:
 
'''{{עוגן1|פרט}} לשומרת יבם.''' שאינה ברשותה לשוב דהא אגידא ביה:
 
'''{{עוגן1|כנעוריה}}.''' משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה פרט למעוברת:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדילפינן מקרא דעובר פוסל ואינו מאכיל ש"מ שעובר עשו אותו כממש כאלו כבר ילדה לפסול את אמו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} עשו אותו כממש להאכיל.''' אלא הרי הוא כאלו אינו בעולם:
 
'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן.''' דברי ר"ז דבסמוך דפירש ברייתא דבסמוך דאיירי בבת ישראל שניסת לכהן פליג אר' יוסי כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ארוסה}} ושומרת יבם.''' לכהן ומעוברת מכהן לאחר מיתת בעלה שאכלו תרומה:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אינה}} זרה לו.''' לתרומה ומשלמת קרן ואינה משלמת את החומש כדתנן פ"ז דתרומות בת כהן שניסת לישראל ואכלה משלמת קרן ואינה משלמת את החומש וקאמר התם בירושלמי הטעם מפני שהיא ראויה לחזור לבית אביה ולאכול ולמה תנ' מעוברת:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן בבת ישראל שניסת לכהן שאינה אוכלת אלא בשביל בעלה ובניה קמ"ל דאפ"ה אינן משלמין חומש:
 
'''{{עוגן1|אם}} אומר.''' מעתה אם נאמר כר' יוסה דעובר לא עשו אותו כממש להאכיל למה לא תשלם המעוברת קרן וחומש הלא זרה ממש היא:
 
'''{{עוגן1|טובלת}} מחיק בעלה.''' דצריכה טבילה לקריו ואוכלת בתרומה דבית אביה אם בת כהן היא דאין קנין לחרש לפסלה והרי היא כאלו היא עדיין בבית אביה:
 
'''{{עוגן1|בחרש}} פסול.''' מתני' איירי שניסת לחרש פסול הלכך פוסל מתרומה דבי נשא שנבעלת לאסור לה ונעשית זונה או חללה:
 
'''{{עוגן1|בחרש}} יבם.'''שנקנית לו בקנין אחיו פקח שמת:
 
'''{{עוגן1|לפסול}}.''' הנך ספיקות אמילתא דלעיל קאי וקאמר דספק בן תשע דמספק הוי כבן ט' לפסול אבל להאכיל אין חילוק אם הוא בן ט' או שאינו בן ט':
 
'''{{עוגן1|להאכיל}}.''' דכהן קטן שנשא אשה כל זמן שלא הביא שתי שערות אינו מאכילה בתרומה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והכא אתינן מיתני ספיקות.''' וכי בא התנא לשנות כאן כל הספיקות שבגמרא דתנא כאן נפל הבית עליו וכו':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלא בגין דתנינן ספק צרות תני צרות.''' וה"פ דתנן במתני' קטן שקידש אשה שהיא ערוה לאחיו ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא וכשהגדיל נשא אשה ומת צרתה חולצת ולא מתייבמת לפיכך תני גם דין נפל הבית וכו' כאן:
תחילתדףכאן ז/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|והשוטה}}.''' אפי' ע"י חופה וקידושין לא פוסל ולא מאכיל שאין קניינו קניין:
 
'''{{עוגן1|הרי}} אלו פוסלין.''' שהרי נתחללה בביאת פסול לה:
 
'''{{עוגן1|היה}} ישראל שבא על בת כהן.''' באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין:
 
'''{{עוגן1|עיברה}} לא תאכל.''' כדילפי' לעיל העובר פוסל דכתיב בנעוריה פרט למעוברת:
 
'''{{עוגן1|נחתך}} העובר במעיה תאכל.''' וה"ה אם ילדה ומת:
 
'''{{עוגן1|עיברה}} לא תאכל.''' שהעובר אינו מאכיל עד שיצא לאויר העולם:
 
'''{{עוגן1|גדול}} משל אב.''' שהבועל אינו מאכיל לפי שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קניינו הוא ובנו מאכיל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדתנן במתני' האונס והשוט' לא פוסלין זאת אומרת:
 
'''{{עוגן1|שאין}} אונסין פוסלין בכהנות.''' פנויה שנאנסה ומותרת לאכול בתרומה:
 
'''{{עוגן1|טובלת}} מחיק בעלה.''' לקריו ואוכלת בתרומה לערב דקידושין אין להם:
 
'''{{עוגן1|אף}} פנוי הבא על פנויה.''' וכ"ש נשוי הבא על פנויה דחשיבא זונה אלא אורחא דמילתא נקט:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} בעילת זנות.''' וזונה אסורה בתרומה:
 
'''{{עוגן1|אנוסה}} א"צ להמתין ג' חדשים.''' דבשאר כל הנשים תנן לעיל פ' החולץ שלא ינשאו לאחרים עד שיהו להן ג' חדשים לאחר שנתארמלו או נתגרשו כדי לידע אם מעוברת היא מראשון או משני אבל אנוסה א"צ להמתין ומותרת להנשא מיד דודאי מתהפכת אחר הביאה מיד שלא תתעבר דאלת"ה קשיא הא דתנן האונס וכו' לא פוסלין ניחוש שמא עיברה ובסיפא תנן עיברה לא תאכל אלא ודאי דלא חיישינן לעיבור דודאי מתהפכת וה"ה בנשואה לשוטה אמרי' דודאי מתהפכת דאינה רוצה להתעבר הימנו לפי שיראה שלא תוכל לסבלו:
 
'''{{עוגן1|לא}} תקבל עליו.''' לא תשמע לו דאין ללמוד ממתני' דמתהפכת ודאי אלא דשאני תרומה שהקילו בה חכמים ולא חששו לספק מעוברת אבל ליוחסין חששו דמעלה עשו ביוחסין ואסורה להנשא עד אחר ג' חדשים:
 
'''{{עוגן1|אלו}} בת כהן וכו'.''' כלומר ותדע שהקילו חכמים באכילת תרומה:
 
'''{{עוגן1|שמא}} אינה אוכלת בתרומה מיד.''' בתמיה הא ליכא למיחש דמעוברת היא ואפ"ה צריכה להמתין מלהנשא עד לאחר ג' חדשים מיום השמועה דלא חילקו חכמים ש"מ דבתרומה הקילו:
 
'''{{עוגן1|ואלו}} הן.''' שאינן ראויין לבא בישראל:
 
'''{{עוגן1|בן}} ט' ויום אחד.''' שהוא גר עמוני וכו' דאסורים לבא בקהל. ה"ג ומצרי ואדומי. עד דור שלישי בעשה:
 
'''{{עוגן1|חלל}}.''' פסול לכהונה:
 
'''{{עוגן1|נתין}} וכותי.''' בלא תתחתן בם וקסבר כותים גירי אריות הן:
 
'''{{עוגן1|פסלה}} מן הכהונה.''' אם בת כהן היא מן התרומה ולויה וישראלית להנשא לכהן:
 
'''{{עוגן1|רי"א}} וכו'.''' בסמוך מפרש מאי קאמר:
 
'''{{עוגן1|ומה}} ביניהון.''' מאי איכא בין רשב"ג לר"י:
 
'''{{עוגן1|גר}} עמוני ומואבי.''' איכא בינייהו שהזכרים אסורים עד סוף כל הדורות והנקבות מותרות מיד דדרשינן עמוני ולא עמונית:
 
'''{{עוגן1|זה}} הואיל.''' ואיכא מקצתו זרעו שפסול פוסל דומיא דאלמנה לכה"ג שזרעו פסול ופוסל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מ"ד כל שאת מותר בבתו מותר באלמנתו וזה הואיל ואת מותר בבתו את מותר באלמנתו.''' וה"פ וזה גר עמוני הואיל ואת מותר בבתו דנקבות מותרות מיד אף אלמנתו מותר דיליף מאלמנ' לכה"ג מה אלמנה לכה"ג שכל זרעה פסול פוסל אבל מי שאין כל זרעו פסול אינו פוסל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} דברי חכמים.''' כלומר מאי איכא בין ת"ק לר' יוסי:
 
ה"ג ר' ירמיה בשם רבנן ור' בא תרווייהון אמרי גר אדומי שני וגר מצרי שני אע"פ שבניו מותרין את אסור וכו'. וה"פ אלמנת גר מצרי ואדומי שני איכא בינייהו דביאתן בעבירה דכתיב דור שלישי יבא להם וגו' ולא שני דלת"ק אע"פ שבניו מותרין את אסור באלמנתו כיון דנבעלו לאסור להן ולר' יוסי כיון שכל זרעו כשר את מותר באלמנתו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר"ז אלכסנדריא משלח שאול.''' שלח לשאול לחכמים:
 
'''{{עוגן1|בת}} גר עמוני וכו'.''' מהו לכהונה קס"ד דקמבעיא ליה על אלמנתו אם כשרה לכהונה:
 
'''{{עוגן1|את}} אסור באלמנתו.''' לרבנן ולר' יוסי דוקא כל שזרעו פסול פוסל בביאתו ואלמנת מצרי שני כשרה לכהונה:
 
'''{{עוגן1|לא}} כן נצרכא.''' לא כך מיבעיא ליה אלא מצרי שני שנשא בת ישראל קמיבעיא ליה בתו מהו מי אמרי' הואיל ונתחללה אמה לת"ק אף בתה פסולה או לא:
 
'''{{עוגן1|ועוד}} מן הדא.''' מפלוגתייהו דר"י ורשב"ל דבסמוך מיבעיא ליה אתרווייהו אאמה ובתה:
 
'''{{עוגן1|בת}} גר עמוני וכו'.''' שנשאו ישראלית:
 
'''{{עוגן1|ר"ל}} אמר פסולות.''' הואיל ואמם נתחללו בביאתן אף בנותיהן פסולות:
 
'''{{עוגן1|בזקינות}} פליגין.''' באלמנות פליגי:
 
'''{{עוגן1|רי"א}} כשרות.''' דס"ל כר"י וכרשב"ג:
 
'''{{עוגן1|ר"ל}} אמר פסולות.''' דסובר כת"ק ומיבעיא ליה לר' זכיי אם יש לסמוך על דברי ר"י בר אחא או על דברי ר"י בר בון:
תחילתדףכאן ז/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|העבד}} פוסל משום ביאה.''' אם בא על כהנת פסולה מלאכול בתרומה ובגמ' מפרש מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} פוסל משום זרע.''' אם יש זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד ומת בעלה ישראל ונשאר זה לא אמרי' הרי יש לה זרע מישראל ולא תשוב לתרומת אביה דעבד ודאי לאו זרע הוא ומפרש ואזיל היכי משכחת לה שיהא זרע ישראל כשר עבד:
 
'''{{עוגן1|נכבש}}.''' נדחק ובא עליה ולשון גנאי הוא:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} עבד.''' שולד שפחה כמותה:
 
'''{{עוגן1|היתה}} אם אביו בת כהן לישראל תאכל בתרומה.''' אם מת אביו והוא קיים אע"ג דבעלמא ולד ולד פוסל האי אינו פוסל דלאו בתר אביו שדינן ליה דלאו זרעו הוא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שיש}} לה עליו אלמנות וגירושין.''' כגון ישראל שהוא בתורת גיטין וקידושין הוא דחוזרת אם נתאלמנה או נתגרשה ממנו או אפי' בזנות:
 
'''{{עוגן1|את}} שאין לה עליו אלמנות וגירושין.''' כגון כותי ועבד שאין קידושין תופסין בהן אינה חוזרת:
 
'''{{עוגן1|הרי}} אין לה אלמנות וגירושין.''' דבזנות בא עליה ואפ"ה חוזרת לתרומה דבי נשא:
 
'''{{עוגן1|לא}} אמר כן.''' לא פריך הכי אלא דקשיא ליה דר"י אדר"י:
 
'''{{עוגן1|בגיטין}} הוא אומר.''' כששנינו מסכת גיטין אמר ר"י כותים משום מה הן פסולין איזה פסול נתערב בהן שאסרוהו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר' יוחנן בשם רבי לעזר משום עכו"ם ועבד וכו' וכ"ה במס' גיטין.''' וה"פ משום שנתערבו בהם הנולדים מעכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל שהן ממזרים וגזרו על כולן שפסולים לבוא בקהל:
 
'''{{עוגן1|בקידושין}} הוא אמר.''' ובמסכת קידושין שנינו:
 
'''{{עוגן1|תריהון}} אמרין.''' עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר וקשיא א"כ ל"ל קרא שפוסלין בביאתן השתא ממזר הוי מיפסל בביאתן מיבעי:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הכא.''' בקידושין א"ל משמיה דנפשיה:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' וכאן ביבמות אמר משמי' דר' ישמעאל כלומר הא דידיה הא דרביה ור' ישמעאל סובר עכו"ם וכותי שבאו על בת ישראל הולד כשר:
 
'''{{עוגן1|שכן}} לדברי חכמים.''' כלומר סובר להלכה דהולד ממזר שהרי חכמים פליגי על ר' ישמעאל וסברי דהולד ממזר:
 
'''{{עוגן1|ר"ח}} לא אמר כן.''' הקשה בענין אחר דשמע מרבי' דר"י אמר בשם רבי ישמעאל כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואמר נמי בשם ר' ישמעאל הך דרשא דהכא מי שיש לו אלמנות וגירושין עליו וכו' ול"ל הך דרשא כיון דממזר הוא מיפסל בביאתו מיבעיא ולא משני מידי דהשתא ליכא לשנויי הא דידיה הא דרבי':
 
'''{{עוגן1|סלקית}} לסחור'.''' עליתי למקום ששמו סחורה:
 
ואמרתי יאות שפיר קאמריתו דאיצטרך קרא לעכו"ם ועבד שפוסל בביאתו שאין ממזר אלא מחייבי כריתות וכותי ועבד אע"ג דאין קידושין תופסין בהן מ"מ חייבי לאוין נינהו והולד כשר אבל אי הוה ממזר מעכו"ם ועבד לא צריך קרא דהשתא ממזר הוה מיפסל בביאתו מיבעיא:
 
ה"ג אין ממזר כשמעון התימני שאין ממזר וכו':
תחילתדףכאן ז/ז
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} לית הדא.''' וכי אין משנה זו קשיא לרב דתנן ניסת לעבד וכו' ה"ז ממזר ורב קאמר דהולד כשר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} פתר לה.''' רב מפרש למתני' בעכו"ם פסול כגון עמוני ומואבי מצרי ואדומי:
 
'''{{עוגן1|ועבד}} פסול.''' מאומות אלו הפוסלין לבא בקהל:
תחילתדףכאן ז/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כ"ג}} פעמי' שהואפוסל.''' את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
 
'''{{עוגן1|מאכיל}} את אמו.''' לאחר מיתת אביו:
 
'''{{עוגן1|ופוסל}} את אם אמו.''' אפי' לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא הוה הדרא אם אמו לתרומה דבית אביה לאחר מיתת בתה וכל זמן שזה קיים אינה חוזרת דכתיב וזרע אין לה עיין עליו או בת הבת או בן הבן עד סוף כל הדורות פוסלין:
 
'''{{עוגן1|לא}} כבני כ"ג.''' כלומר לא ירבו כמותו שהוא פוסליני מתרומה:
 
'''{{עוגן1|בן}} יומו.''' כלומר מיד לאחר שיצא חי מרחם אמו פוסל ומאכיל:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן היא פירושו דמתני' לא כבן בתי כה"ג דבני דתנן לאו דוקא אלא בן בתה הוא:
 
'''{{עוגן1|}} ובת ישראל שניסת לכהן.''' כלומר בתה שהיא בת ישראל שניסת לכהן וילדה הימנו ראוי להיות כ"ג ומאכיל את אמו ופוסל את אם אמו כדתנן במתני' הדרן עלך פרק אלמנה לכהן גדול
תחילתדףכאן ח/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הערל}} וכו'.''' כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה:
 
'''{{עוגן1|נשיהם}} ועבדיהם יאכלו.''' דהא משום ערלה וטומאה לא נפקו מכלל כהנים אלא אינהו גופייהו מחסרי תקנתא:
 
'''{{עוגן1|ונשיהם}}.''' של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשויוה חללה בביאתו שהרי נבעלה לפסול לה:
 
'''{{עוגן1|ואם}} לא ידעה.''' לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|איש}} איש.''' מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות ערל כטמא אצל אכילת תרומה דבהאי קרא תרומה כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים והיינו תרומה דסגי לה בהערב שמש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} או.''' נימא איש איש לרבות האונן שאסור בתרומה כי היכי דאסור במעשר וקדשים:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} כל זר.''' וה"מ למכתב זר כל ל"ל:
 
ה"ג משום זרות אסרתי לך ולא משום אנינות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} או נאמר זרות אסרתי לך ולא אסרתי משום ערלה א"ל וכו'.''' וה"פ ר' טויפה פריך מה ראית לרבות ערל ולמעט אונן אימא איפכא:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} מחוסר מעשה בגופו.''' למול עצמו דומיא דזב ומצורע שמחוסרים מעשה בגופן:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} עד כדון כר"ע.''' הניחא לר"ע דדריש לשונות כפולות שבתורה שפיר איכא לרבויי ערל מאיש איש:
 
'''{{עוגן1|כר"י}}.''' אלא לר"י דאמר דברה תורה כלשון בני אדם מנ"ל דערל אסור בתרומה:
 
'''{{עוגן1|ונאמר}} תושב ושכיר בתרומה.''' תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:
 
'''{{עוגן1|פסל}} בו את האונן.''' כדילפינן לקמן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא למדו תושב תושב אלא לדברים האמורים בפרשה.''' וה"פ לא שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות מפסח דפסח גופיה ממעשר גמרינן הלכך מסתבר לאוקמי מיעוטא דוכל זר למעט אונן וגז"ש דתושב תושב לרבות ערל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} טומטום וערל ממקום אחד באו.''' וה"פ טומטום מרבינן לאיסורא בפסח ובתרומה שהרי ספק ערל הוא וכתיב וכל ערל לא יאכל בו:
 
'''{{עוגן1|אונן}}.''' שאסור בפסח לאו בפסח גופיה כתיב אלא ממעשר שני יליף:
 
'''{{עוגן1|מק"ו}}.''' ממעשר שני:
 
'''{{עוגן1|הרי}} הוא אסור לאונן.''' דכתיב לא אכלתי באוני ממנו:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} טעון מחוצה.''' שאסור לאכלו חוץ לירושלים דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו:
 
'''{{עוגן1|לא}} צרכו.''' אי אפשר ללמד זה מזה:
 
'''{{עוגן1|ללמד}} מן הפסח.''' מה פסח ערל אסור בו אף שאר קדשים כן:
 
'''{{עוגן1|לית}} את יכיל.''' דאיכא למפרך מה לפסח שאסור בשבירת עצם משא"כ שאר קדשים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מן התרומה.''' איכא למילף שאר קדשים:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} למד מן הלמד.''' דתרומה גופה דערל אסור בה ילפינן מפסח בגז"ש דתושב תושב ובקדשים לא ילפינן למד מן הלמד:
 
'''{{עוגן1|הוי}} סופך.''' ע"כ צ"ל דילפינן שאר קדשים דערל אסור בהן מכח גז"ש דבפסח כתיב לא תותירו ממנו עד הבקר ובקדשים כתיב לא תותירו ממנו:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} ממנו ממנו.''' ילפינן בגז"ש ממעשר:
 
'''{{עוגן1|מה}} ממנו שנאמר במעשר.''' לא אכלתי באוני ממנו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ומופנה הוא.''' בתמיה והלא דרושה היא הא איצטרך ממנו דפסח לגז"ש ותושב ושכיר אצטריך לדרשא אחריתא כדמסיק וכיון דלאו מופנה איכא למפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פגול נותר וטמא ושבירת עצמות משא"כ תרומה א"נ אגז"ש דתושב ושכיר דלעיל פריך דאינה מופנה וכ"נ עיקר:
 
'''{{עוגן1|זה}} קנוי קנין עולם.''' עבד עברי הנרצע בא הכתוב ללמדך שאין גופו קנוי לכהן זה שיאכילוהו ככנעני:
 
'''{{עוגן1|זה}} קנוי קנין שנים.''' סתם עבד היוצא בשש שנים:
 
'''{{עוגן1|והקנוי}} קנין שנים אוכל.''' בתמיה:
 
'''{{עוגן1|אלו}} כן.''' דלא נאמר אלא תושב הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל הקנוי קנין עולם אוכל לכך כתיב שכיר יתירא ללמד דתושב היינו נרצע שהוא מיושב אצלו לזמן מרובה ושכיר זה שעומד לצאת:
 
הכי גרסינן אמר רבי מתיא מכיון דכתיב כל ערל וכל בן נכר לא יאכל בו כמי שהוא מופנה משני צדדין. וה"פ תושב ושכיר דפסח מיותר דאי בתושב ושכיר דישראל איירי משום דה"ל תושב ושכיר איפטר ליה מפסח בתמיה הא כתיב וכל עדת שראל יעשו אותו אלא בתושב ושכיר עכו"ם איירי ולגופיה לא איצטרך דלא עדיף מערל ובן נכר אלא לאפנויי ותושב ושכיר תרי קראי נינהו שדי חד אלמד וחד אמלמד וה"ל מופנה משני צדדין ולמדין ואין משיבין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} על דעתיה דרבי עקיבא.''' דיליף דערל אסור בתרומה מדכתיב איש איש תושב ושכיר דכתיב גבי תרומה ל"ל:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן ע"מ שלא למוהלן אפי' מלן לא יאכלו בתרומה.''' דכיון דקנה אותן שלא למוהלן לאו קנין כספו הן שהרי צריך למכרם הלכך אע"פ שמלן אח"כ אסורין בתרומה שהן בכלל תושב ושכיר וכתיב תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:
 
'''{{עוגן1|ואם}} לאו מותר למכרן לעכו"ם.''' דשאר עבדים אסור למכרן לעכו"ם שמבטל ממצות ה' שהעבדים מצווין בהן:
 
'''{{עוגן1|}} הכל כמנהג המדינה.''' ימכרנו כמו שנוהגין למכור שם:
 
'''{{עוגן1|בעא}} מיקרוץ.''' רצה להשכים לצאת לדרך:
 
'''{{עוגן1|למה}}.''' אריב"ל לר"י נשיאה שימתין עד למחר:
 
'''{{עוגן1|מפני}} כבוד הזקן.''' מפני כבודו של ר"י הנשיא שלא להטריחו בלילה אמר להמתין עד למחר או דלמא משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה דכתיב ביה משפט וה"ל תחלת דין ואינו אלא ביום:
 
'''{{עוגן1|ולא}} הורו.''' לא רצו לפסוק דין זה:
 
'''{{עוגן1|עבד}} תושב.''' אם רוצה להיות עבד ישראל על מנת לקיים שבע מצות אבל לא שאר מצות שעבדים חייבין בהן מותר להשהותו לעולם:
 
'''{{עוגן1|גר}} תושב.''' שאינו מקבל עליו אלא שבע מצות הרי הוא כעכו"ם לכל דבר:
 
ה"ג גר תושב מגלגלין עמו י"ב חדש וכו':
 
'''{{עוגן1|א"ר}} הילא.''' א"כ יבואו לטעות ויאמרו הדברים ככתבן:
 
'''{{עוגן1|לגר}} אשר בשעריך תתננה ואכלה.''' או מכור לנכרי ותניא אין לי אלא לגר בנתינה ולנכרי במכירה לגר במכירה מנין ת"ל לגר תתננה ואכלה או מכור לנכרי בנתינה מנ"ל ת"ל תתננה ואכלה או מכור לנכרי דר"מ רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה והשתא כי יאמרו שצריך גר תושב לקבל על עצמו לאכול נבלות יטעו השומעים ויסברו שהדברים ככתבן:
 
'''{{עוגן1|עד}} שיקבל עליו כל המצות שבתורה.''' חוץ מאכילת נבלות דאל"כ ישראל מעליא הוא ובבבלי ע"ז פ' השוכר תני לה בשם אחרים:
 
'''{{עוגן1|עד}} שיכפור בע"ז שלו.''' אע"ג דמקבל עליו שלא לעבוד ע"ז אינו כלום עד שיכפור ויבטל לע"ז שלו:
 
'''{{עוגן1|עד}} שיכפור בע"ז.''' וכל זמן שלא כפר ה"ה כעכו"ם ל"א עד שיכפור בע"ז והרי הוא כעכו"ם לבטל ע"ז של עכו"ם:
 
'''{{עוגן1|מדברי}} כולהון.''' שמעינן:
 
דצריך שיכפור בע"ז:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} דל כן.''' דאל"כ מה היינו אומרים שגר תושב אינו מבטל ע"ז הואיל והוא מצווה על הע"ז וכי עכו"ם אינן מצווין על ע"ז הא ע"ז מכלל שבע מצות היא ואפ"ה עכו"ם מבטל ע"ז שלו ושל חבירו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} יוסה.''' איצטרך לאשמועינן דגר תושב מבטל ע"ז שלא תאמר כיון דהושווה לישראל בג' מצות בלא תעשוק וכו' אף ע"ז לא יבטל כישראל לפיכך צריך לאשמועינן דמבטל כעכו"ם:
 
'''{{עוגן1|בלא}} תעשוק.''' דכתיב בשעריך זה גר תושב דכתיב לגרך אשר בשעריך תתננה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} תונה.''' דכתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו עמך ישב וגו' לא תוננו והאי קרא בגר תושב איירי:
 
'''{{עוגן1|וגולה}} כישראל.''' גר תושב גולה ע"י גר תושב כישראל כדתנן פ"ב דמכות:
 
ה"ג הרי בלא תעשוק דברי ריב"י:
 
'''{{עוגן1|ואסור}} בכל מלאכה.''' שאינה צורך אוכל נפש:
 
'''{{עוגן1|מגבב}}.''' מלקט עצים מן השדה וכיוצא בו שאר דבר האבד:
 
'''{{עוגן1|עבד}} איש.''' עבד שלקחת מן העכו"ם אתה מל בע"כ של עבד אע"פ שהוא גדול ובן דעת ואי אתה מל בן עכו"ם בעלמא דלאו עבד והוא גדול בע"כ:
 
'''{{עוגן1|הא}} בן.''' עכו"ם קטן אתה מל בע"כ אפי' הוא בן שר גדול שבאומות בתמיה הא אינו כפוף תחת ידיך:
 
'''{{עוגן1|אורכינס}}.''' שר ומושל:
 
'''{{עוגן1|הא}} כיני.''' הא דפריך ר' יוחנן הא בן קטן וכו' לאו אהא דלעיל קאי אלא אהא דמצא בתוכה תינוק וכו' כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מצא}} בתוכה וכו'.''' במכשירין תנן מצא תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ותני עלה אם המוצא תינוק מושלך הטבילו לשם עבד ה"ז עבד לשם בן חורין ה"ז בן חורין:
 
אפי' כבנו של אורכינס בתמיה איך יכופו להטבילו לשם עבד הא קי"ל בן איש אי אתה מל בע"כ:
 
'''{{עוגן1|לא}} אמר כן.''' דבן איש אתי למעוטי קטן אלא כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|בנך}}.''' שהוא גדול והיה לאיש אין אתה מחוייב למול בע"כ אלא העונש חל על הבן ואינו מעכב האב לאכול פסחו ולא אמרי' דבכלל מילת זכריו הוא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כההוא דא"ר הילא הלוקח עבדים ערלים מן עכו"ם ע"מ שלא למול.''' לא אתיא הך דא"ר הילא דאיצטרך גר ותושב דתרומה לר"ע ללוקח עבדים ערלים וכו' כדאמרינן לעיל בסוגיין כהא דאמר ר' אבוה ור"א:
 
דממה נפשך אם אתה עושהו לזה שנקנה מן העכו"ם ע"מ שלא למוהלו כעבד איש למה לא ימהלנו בע"כ ואם אתה עושהו כבן איש כיון דע"מ כן מכרו אדוניו מ"מ יכול למוהלו בע"כ דלא ממעטינן מבן איש אלא בנך איש שאין אתה מוהלו בע"כ אלא ודאי סובר ר' הילא כמ"ד בן איש אין אתה מוהלו בע"כ והאי עבד לבן איש דמיא:
 
ה"ג מה נפשך כעבד איש הוא את מוהלו בע"כ כבן איש הוא את מוהלו בע"כ:
 
'''{{עוגן1|המשוך}}.''' מהול שנמשך ערלתו וכסתה את העטרה:
 
'''{{עוגן1|והמל}} עד שלא נתגייר.''' כגון ערבי וגבעוני מהול שנתגיירו:
 
'''{{עוגן1|לא}} יאכלו בתרומה.''' עד שיטיף מהם דם ברית:
 
'''{{עוגן1|משום}} קנס.''' אסור משוך בתרומה הואיל ומשך ערלתו:
 
'''{{עוגן1|גזרה}} גזרו.''' לפי שנראה כערל וגזרו אטו ערל ממש:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק וכו'.''' מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|אין}} כאן קנס.''' דהא איהו לא עביד מידי:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כן.''' במשך לו אדם אחר או שנמשכה מאיליו נמי אסור מטעם גזרה:
 
ה"ג המול ימול שתי מילות וכן הוא בשבת פר"א:
 
'''{{עוגן1|לציצין}}.''' שנשתיירו שלא חתך כל הערלה:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' הניחא לר' עקיבא שסובר כל לשונות כפולין שבמקרא אתיין לדרשא דרשינן שפיר מהמול ימול ציצין ופריעה:
 
'''{{עוגן1|כרבי}} ישמעאל.''' אלא לר"י שהוא אומר לשונות כפולין הן ודברה תורה כלשון בני אדם כמו הלך הלכת וכו' דהנך לשונות ודאי לאו לריבויי אתיין אלא כך דרך לשון בני אדם מנלן ציצין ופריעה דמעכבין:
 
'''{{עוגן1|למולות}}.''' לשון רבים משמע שני מילות:
 
'''{{עוגן1|שצריך}} להטיף ממנו דם ברית.''' דדלמא ערלה כבושה היא העור דבק בבשר:
 
'''{{עוגן1|עד}} שימול.''' את עצמו וה"ק המל מי שהוא בעצמו נימול ימול לאחרים:
 
'''{{עוגן1|ואצ"ל}} עכו"ם ערל.''' שאינו בר מילה שלא ימול לאחרים:
 
'''{{עוגן1|ואתה}} את בריתי תשמור.''' לאברהם נאמר ואתה מיותר אלא ללמד אתה וכל כיוצא בך שהם בני ברית ונימולים כשרים למול לאפוקי עכו"ם אפי' מהול:
 
'''{{עוגן1|והכותי}}.''' אע"פ שהוא מהול:
 
'''{{עוגן1|לשום}} הר גריזים.''' דמות יונה טמונה להם בראש הר גריזים ולשם אותו דמות הן מלין ולא לשם שמים:
 
'''{{עוגן1|שהמילה}} צריכה כוונה.''' שתהא המחשבה פוסלת בה:
 
'''{{עוגן1|עד}} שתצא נפשו.''' של המוהל:
 
'''{{עוגן1|המשוך}} לא ימול שלא יבא לידי סכנה.''' שיעשה כרות שפכה:
 
'''{{עוגן1|בימי}} בן כוזיבא.''' שמפני אימת עכו"ם משכו ערלתם שלא יכירום שהם יהודים א"נ שמשכום עכו"ם באונס וגברה יד בן כוזיבא ונלחם בהם ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו:
 
'''{{עוגן1|שצריך}} להטיף ממנו דם ברית.''' דחיישינן שמא ערלה כבושה היא:
 
'''{{עוגן1|על}} גר.''' כגון ערבי מהול דליכא לספוקי בערלה כבושה:
 
'''{{עוגן1|הלכה}} כדברי התלמיד.''' הלכה כרשב"א אע"ג דר' יהודה רבו פליג עליה וסובר דאף בנולד מהול פליגי כמפורש בבבלי פר"א דמילה:
 
'''{{עוגן1|אתא}} עובדא קומי רב.''' מעשה בא לפני רב בתינוק שנולד מהול בשבת ושאלו מהו להטיף ממנו דם ברית בשמיני בשבת:
 
'''{{עוגן1|ואמר}}.''' ופשיט מהא דתני רשב"א מפני שהיא ערלה כבושה ולא תני חיישינן שמא היא ערלה כבושה ש"מ דסובר דודאי ערלה כבושה היא וה"ל ודאי מילה בזמנה ודוחה את השבת:
 
'''{{עוגן1|אין}} דוחין וכו' וצריך להטיף ממנו דם ברית.''' בחול דספק ערל הוא ועבדינן לחומרא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אתיליד ליה חד בר כי מסמס ביה מית.''' וה"פ רב אדא בר אהבה נולד לו בן כשהוא מהול ומיסמס ביה להטיף ממנו דם ברית ומת ע"י מסמוס:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} אבון.''' לא כך היה המעשה שמת מיד אלא מתחלה נעשה פצוע דכא ע"י החבורה שהטיף ממנו דם וכיון שנפסל לבא בקהל התענה עליו רב אדא והתפלל שימות:
 
'''{{עוגן1|ערלתו}} ודאי דוחה את השבת.''' דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפי' בשבת כתיב בסיפא ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של זה ולא של אחר ולמעוטי ספק אתי כגון שהוא ספק בן ז' ספק בן שמנה חדשים:
 
'''{{עוגן1|ואין}} אנדרוגינוס דוחה את השבת.''' דספק הוא:
 
'''{{עוגן1|ואין}}.''' נולד בין השמשות דוחה את השבת דספק זמנו הוא או לא:
 
'''{{עוגן1|אין}} נולד מהול דוחה את השבת.''' דספק הוא שמא ערלה כבושה היא או מהול גמור הוא:
 
ה"ג שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א אינו צריך וכ"ה בבבלי פר"א דמילה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' חגיגה פ"ק הכל חייבין במצות יראה כל זכורך שצריכין להתראות בעזרה ברגל:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מחש"ו.''' דלאו בני דעה נינהו ופטורין ממצות:
 
'''{{עוגן1|וטומטום}} ואנדרוגינוס.''' פטורין שהן ספק זכר וכתיב זכורך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מה אמר כא ר"י.''' מה אמר ר"י הכא באנדרוגינס מי אמרי' כיון דסובר דמחללין עליו את השבת ש"מ דס"ל דזכר ודאי הוא חייב במצות ראייה או לא:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
 
'''{{עוגן1|אף}} הסומא פטור.''' מן הראייה ואמתני' דחגיגה קאי:
 
'''{{עוגן1|לית}} בר נש.''' אין אדם אומר אף אא"כ הוא מודה במה שאמר זה שלפניו אלא שהוא בא להוסיף ש"מ דמודה ר"י באנדרוגינוס לעניין ראייה דפטור דכתיב זכורך דמשמע זכר ממש ולא אנדרוגינוס:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מחלפא שיטתיה דר"י.''' א"כ קשיא דר"י אדר"י:
 
תמן בראייה קאמר זכורך למעט אנדרוגינוס:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' במילה אמר זכר לרבות אנדרוגינוס:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ר"י ורבנן וכו' רבנן דורשין ערל.''' כתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו' ובערל הוי סגי זכר ל"ל אלא ללמד דאינו חייב עד שיהא כולו זכר:
 
'''{{עוגן1|רבי}} יודה דרש זכר.''' לחוד משמע כולו זכר וערל ל"ל ללמד דאפילו על מקצת ערל חייבין כרת אם לא מל:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' שבת פרק רבי אליעזר דמילה:
 
'''{{עוגן1|אחזתו}} חמה.''' חולי המחמם כל הגוף:
 
'''{{עוגן1|ממתינין}} לו שלשים יום.''' מאותו יום שאחזתו חמה ואחרי כך מלין אותו שסכנה היא לו שמפני תשות דאתיליד ביה ימות מחבורת המילה:
 
'''{{עוגן1|מהו}} להאכילו.''' באותן שלשים יום:
 
'''{{עוגן1|מחלבה}} של תרומה.''' מחלב העשוי מחיטי תרומה מי אמרי' ערלה שלא בזמנה כי האי שלא הגיע זמנו למול הוי ערלה או לא:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לסוכו.''' באותן הימים בשמן של תרומה:
 
'''{{עוגן1|אין}} ערלה אלא משמיני והלאה.''' אבל משעבר יום שמיני אף על פי שנתעכב מן המילה באונס הוי ערלה דאם לא כן פשיטא דאינו ערל קודם יום שמיני דאין לך אונס גדול מזה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|כל}} שלשים יום.''' משאחזתו החמה ביום השמיני:
 
'''{{עוגן1|לילי}} שמיני מה את עביד ליה.''' מי הוי כערל שהגיע זמנו ואסור בתרומה או דלמא כיון דלילה לאו זמן מילה דכתיב ביום השמיני ימול ודרשינן ביום ולא בלילה. לא הוי כערל:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} מן.''' הא דתני לילי שמיני מיום לידת הולד נכנס לדיר להתעשר אבל קודם ליל שמיני אינו נכנס לדיר להתעשר דמחוסר זמן לקרבן הוא דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן ש"מ לילה אינו מחוסר זמן אע"ג דאין הלילה ראוי להקרבה דכתיב ביום זבחכם ה"ה במילה ערל הוא בליל שמיני ואסור בתרומה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי שבעת ימים וכו' משמע דוקא ז' ימים אבל לא בליל שמיני:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' שבת פרק ר"א דמילה:
 
'''{{עוגן1|אלו}} הן ציצין המעכבין את המילה.''' בשר החופה רוב העטרה:
 
'''{{עוגן1|בחופה}} רוב גובהה של העטרה.''' כלומר לא תימא רוב העטרה דתנן במתני' רוב היקיפו אלא אפי' רוב גובה במקום אחד מעכב:
 
'''{{עוגן1|בחופה}} רוב גגה של העטרה.''' ומיקל מר' אבינא ואינו מצריך גילוי כל העטרה:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שהוא מקשה.''' שמחמת הקישוי בשרו מתפשט ואם נראה אז כמהול אסור למולו שניה בשבת:
 
'''{{עוגן1|מל}} ולא פרע כאלו לא מל.''' סיפא דמתני' דשבת דמייתי בסמוך היא:
 
'''{{עוגן1|וענוש}} כרת.''' אם לא פרע את המילה ל"א ענוש כרת על החבורה שעשה בשבת ולא קיים המצוה:
 
'''{{עוגן1|בשאין}} ביום כדי למרק.''' שאין שהות ביום השבת לגמור ולעשות גם הפריעה אז חייב כרת על החבורה אבל אם יש שהות ביום כדי לגמור ולעשות הפריעה פורע ואינו חושש ופטור מכרת שהרי קיים מצות מילה כתיקונה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שעה שהוא עוסק במילה.''' ולא סילק ידיו ממנה ורואה שנשתיירו בה ציצין בין שחופין העטרה ובין אינן חופין חוזר וחותכן דסיומא דמילה היא והרי ניתנה שבת לדחות אצלה:
 
'''{{עוגן1|פירש}}.''' סילק את ידיו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על ציצין המעכבין.''' שהן כמילה עצמה:
 
'''{{עוגן1|היידן}} ר"י.''' הי ר' יוסי דמתיר אפי' פירש:
 
'''{{עוגן1|ההוא}} דתנינן תמן.''' סוכה פ"ג:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהוציאו ברשות.''' אע"ג מדאגבהי' נפק ביה ותו לא קעביד מצוה כיון שיש קצת מצוה בנטילת הלולב בידו בכל מקום אשר הוא הולך אף על ההוצאה פטור דה"ל כגמר מצוותו ה"ה ה"נ אף על הציצין שאינן חופין חוזר דגמר מצוה היא:
 
'''{{עוגן1|אף}} בסכין של מילה כן.''' מיבעיא ליה אם גם בסכין של מילה הדין כן אם הוציאו לאחר גמר מצוותו פטור משום חיבוב מצוה או לא:
 
'''{{עוגן1|אף}} במצה כן.''' אם הוציאה אחר שאכל כזית מהו:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} מן מה דאר"י וכו' הדא אמרה.''' זאת אומרת לר' יוסי כל גמר מצוה מותר דה"ל כעוסק במצוה עצמה:
 
'''{{עוגן1|דר"א}} ור"ש היא.''' מתני' אתיא כר"א ור"ש דתנן לעיל פ' הבא על יבמתו אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ר"א ור"ש מכשירין אע"ג דמשתמרת לביאה פסולה אפ"ה מכשירין ה"נ אע"ג דמשתמרת לביאת פצוע דכא שהיא ביאה פסולה אוכלת אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני הכא שלא עשה בה קנין משנפסל אלא הקנין נעשה בה בהכשר הלכך אפי' רבנן מודו דאוכלת משא"כ בארוסין של האלמנה לכה"ג שתחלת הקנין היה בפסול:
 
'''{{עוגן1|אתיין}} וכו'.''' פלוגתייהו דר"י ור"ל דהכא אתיין כפלוגתייהו דלקמן:
 
'''{{עוגן1|שומרת}} יבם.''' בת כהן שנפלה לפני שני יבמים כהנים כשרים דממ"נ אוכלת בתרומה:
 
'''{{עוגן1|עד}} שנעשה פצוע דכא.''' או כרות שפכה:
 
'''{{עוגן1|לכשיבעול}}.''' נפסלה אבל כל זמן שלא בעל אע"פ שמשתמרת לביאה פסולה מותרת בתרומה כיון שלא עשה בה קנין בפסול:
 
'''{{עוגן1|היה}} אחד מן היבמים כשר.''' לכהונה והשני חלל אף ר"י מודה דאסורה לאכול כבת כהן שהיא שומרת ליבם ישראל דאסורה בתרומה דבי נשא דכתיב ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם כמפורש לעיל פ' אלמנה:
 
'''{{עוגן1|עשה}} בה.''' היבם הכשר מאמר מהו מי אמרינן כיון דעשה בה הכשר מאמר כמי שאינה משתמרת לביאה פסולה היא ומותרת בתרומה או דלמא כיון דזקוקה נמי ליבם האסור לה כמי שמשתמרת לביאה פסולה היא ואסורה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' אף בזו פליגי ר"י ורשב"ל דמאמר לאו קנין גמור הוא:
תחילתדףכאן ח/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ונשתייר}}.''' ואם נשתייר מהעטרה למעלה לצד הגוף אפי' כחוט השערה כשר שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|פצוע}}.''' אלו כתיב פצוע ולא כתיב דכא ה"א אפי' נפצע עינו או אחד משאר אבריו:
 
ת"ל שפכה:
 
שיהא הפצע סמוך למקום ששופך וכרות שפכה היינו הגיד ששופך ופצוע היינו הבצים:
 
'''{{עוגן1|אם}} פצוע שבצד שפכה.''' כלומר אף מכאן אין ראיה די"ל פצוע הוא העין וכרות שפכה היינו סמוך למקום ששופך והיינו החוטם:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} דכא.''' דבר שנידוך תמיד והן הביצים שמונחים בין עקיביו של אדם ונידוכים:
 
'''{{עוגן1|אין}} לך נמוך באדם וכו'.''' מפרש דכא לשון שפלות כמו דך נכלם:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' שפיר שמעינן דפצוע דכא הוא באותו מקום:
 
'''{{עוגן1|שבכולן}}.''' כל הכתובים בפ' שאסורין לבא בקהל כגון עמון ומואב מצרי ואדומי וממזר כתיב דורות עד דור עשירי ודור שלישי:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מזה.''' שאין כתיב בו דורות לפי שאינו מוליד:
 
'''{{עוגן1|ולא}} סוף דבר.''' ולאו דוקא נפצעו כמו פצע שהוא ע"י מכת חרב וסכין:
 
'''{{עוגן1|נימוקה}}.''' מחמת מכה והקטינה מאיליה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} חסרה.''' כל שהוא:
 
'''{{עוגן1|בכרם}}.''' שהיו יושבין שורות ככרם הנטוע שורות שורות:
 
'''{{עוגן1|והוא}}.''' כסריס חמה דתנן לקמן דכשר דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות:
 
ה"ג הל' כר"י בן ריב"ב:
 
'''{{עוגן1|ולית}}.''' ואין אני יודע ממי שמעתי דהלכה כר' ישמעאל בנו של ריב"ב:
 
'''{{עוגן1|לא}} היה ר"י שמע.''' דבר זה מאדם קטן אלא מגברא רבא שמיע ליה ומנו רב הונא כדמסיק וראוי לסמוך עליו:
 
'''{{עוגן1|דו}} סבר.''' דהוא שמואל סובר כר"י בנו של ריב"ב ומכאן שמע ר' יוסי דהלכה כר"י:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} של ימין.''' תהא קיימת ושל שמאל חסרה אבל איפכא אף ר' ישמעאל מודה דפסול ויש גורסין ובלבד שנטילה כולה כשהיא שלימה אבל נפצעה אפי' אחת פסול דגרע מניטל:
 
'''{{עוגן1|אתא}} עובדא.''' מעשה בא לפני רבי אימי באשה ששאלה אם מותרת לבעל ביצה אחת א"ל אין בתי דאת מותרת להנשא לו כר"י בנו של ריב"ב אבל הוי יודע שאינו מוליד:
 
'''{{עוגן1|והוה}} ר"ז.''' משבח לר' אימי שהוא מסיק דבר על בוריו שהבין הא דאמר ר"י והוא סריס חמה כוונתו שאינו מוליד וכשר כסריס חמה:
 
'''{{עוגן1|בידי}} שמים.''' ע"י רעמים או ברד או ממעי אמו:
 
'''{{עוגן1|לא}} יבא ממזר לא יבא פצוע דכא.''' מדסמיך ליה קדריש א"נ בגז"ש דלא יבא יליף וכן נראה מדמייתי לא יבא ממזר תחלה אע"ג דכתיב בתורה בתר לא יבא פצוע דכא ללמד דלאו מסמוכים דריש אלא בגז"ש:
 
'''{{עוגן1|לא}} יבא פצוע דכא.''' סתמא כתיב משמע לעולם בכל ענין אסור:
 
'''{{עוגן1|עוד}} הוא יליף וכו'.''' אף מ"ד בידי שמים פסול יליף ליה מלא יבא ממזר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וממזר בידי שמים הוא.''' בתמיה הלא ע"י שהזנו בני אדם בא פסולו:
 
ומשני יצירתו של ממזר בידי שמים הוא:
 
'''{{עוגן1|הוון}} בעי מימר.''' סברוהו למימר:
 
'''{{עוגן1|בידי}} שמים כשר.''' אתיא כר"י בנו של ריב"ב דסברי דאינו מכשיר אלא בידי שמים אבל בידי אדם מודה ר"י דפסול:
 
'''{{עוגן1|כולא}} דרבנן.''' הנך תרי ברייתות כרבנן אתיין ותרווייהו סברי בידי שמים כשר והא דתני בחדא בידי שמים פסול היינו דע"י שמים בא שנפצע ע"י אדם כגון שעלה לו חטטין בבציו וכשהוא מחכך נימס כיון שתחלתו ע"י חולי שהוא בידי שמים קורא לה הך תנא בידי שמים אבל רבי ישמעאל אפילו בידי אדם מכשיר:
 
'''{{עוגן1|בעטרה}} העליונה.''' כלפי ראשה לצד גופו נשתייר מלא החוט על פני רוב הקיפה אבל אם נחתך כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע פסול:
 
'''{{עוגן1|בעטרה}} התחתונה.''' אפילו כלפי קרקע כשר ל"א בעטרה העליונה היינו כלפי קרקע ובעטרה התחתונה היינו כלפי הגוף:
 
'''{{עוגן1|כמרזב}}.''' שנחקק כסילון ויש לו דפנות משני צדדים והחקק באמצע כמין סינור:
 
'''{{עוגן1|כקולמוס}}.''' כחיתוך קולמוס שמתתכין את חודו באלכסון לכתוב בה:
 
'''{{עוגן1|כקולמוס}} הפוך.''' שהחוד הוא כלפי מטה:
 
'''{{עוגן1|ניקב}} בו נקב מבפנים.''' ברייתא היא ומפרש לה בסמוך:
 
'''{{עוגן1|מן}} העטרה ולפנים.''' כלפי הגוף פסול:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהוא שופך.''' שהזרע אינו נמשך מן הגוף בקילוח שמחמימות התאוה יוצא דרך הנקב ואינו יורה כחץ וקיי"ל זרע שאינו יורה כחץ בשעת יציאתו אינו מזריע:
 
'''{{עוגן1|אין}} בין.''' נקב של פצוע דכא דהיינו נקב בגיד או נקב בביצים אלא משום הלכות הרופאין כלומר לכך נקב בגיד כשר שיש לו רפואה ושבבצים אין לו רפואה:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' לרפאות פצוע דכא:
 
'''{{עוגן1|מביא}} נימולין.''' סכינים קטנים כמין איזמלין ומושך עור הגיד כדי שיסתום הנקב וקוצץ העור שנכפלה ל"א מביא נמלים חיים ומניח ראשן על הנקב וע"י נשיכתן נדבק ראשן בנקב וחותכין הראש הנדבק וכל זמן שראש הנמלה בלה בשרו עולה ומתתבר וכן עיקר וכעין רפואה זו אמרי בבבלי בסוגיין:
 
'''{{עוגן1|לא}} שנו.''' אמתני' קאי דתנן פצוע דכא מותר בגיורת וקאמר ריב"ל לא שנו אלא ישראל אבל כהן פצוע דכא לא בדא אינו בכלל הזה אלא בקדושתיה קאי ואסור בגיורת ומשוחררת:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' קידושין פרק עשרה יוחסין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה.''' וה"פ ממזרי ושתוקי אע"ג שזה ודאי פסול וזה ספק אפ"ה מותר בו דכתיב בקהל יתירא ודרשינן בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} אוסר.''' בסמוך מפרש טעמו:
 
'''{{עוגן1|כללא}}.''' כל דתנן במתני' אתי לרבויי פצוע דכא ישראל הואיל והוא אסור לבא בקהל מותר בממזרת:
 
'''{{עוגן1|בלבד}} פסול משפחה.''' הא דתנן שמותרין לבוא זה בזה דוקא הנך שאסורין לבוא בקהל מחמת פסול משפחה דאית בהו כגון ממזר ועמוני אבל פסולי גוף כגון פצוע דכא וכרות שפכה אסורין בממזרת ופליג אדר' ירמיה:
 
'''{{עוגן1|חיילי'}} דרבי יוסי.''' כחו וראייתו דר"י מהא דאר"ח וכו':
 
'''{{עוגן1|אבל}} פצוע דכא כהן.''' אסור בממזרת:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דאת אמר תמן.''' כמו דאריב"ל כאן כיון שהוא ודאי כהן אע"פ שפסול בגופו בקדושתיה קאי ואסור בגיורת שהיא זונה אף הכא ישראל ודאי הוא בקדושתיה קאי ואסור בממזרת:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"י.''' דאוסר גר בממזרת מיבעיא לן אם הוא אוסר אף ממזר בממזרת מי אמרי' טעמא דר"י משום דקהל גרים איקרי קהל ומותר בממזרת או דלמא טעמו שלא יתרבו ממזרים בישראל ואפי' בממזרת אסור:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שיתכלו ממזרים מן העולם.''' שגם בניו ממזרים עד סוף כל הדורות דבממזר הולכין אחר הפגום כדתנן ס"פ האומר:
 
'''{{עוגן1|ודכוותה}}.''' מיבעיא לן לר"י דאוסר גר בממזרת משום דקסבר קהל גרים איקרי קהל מי אוסר גר עמוני בעמונית או לא:
 
'''{{עוגן1|על}} דרבנין.''' לר"י ולרשב"ל דאמרי בסמוך קסבר ר' יהודה ממזר אסור בממזרת:
 
'''{{עוגן1|נצרכה}}.''' בתמיה הא ודאי לדבריהם מותר בעמונית דאל"כ אתה אוסר גר עמוני מלישא אשה א"נ לדידהו קשיא וכי גר עמוני לא ישא אשה:
 
'''{{עוגן1|דאין}} יסבור ר"י גרין.''' אפילו בפסולין כגון גר עמוני נמי בכלל קהל ה' הוא נגד פסולין אחרים גר עמוני לא ישא אשה דבת ישראל ודאי אינו נושא שהיא קהל ה' אצלו וה"ה גיורת לר"י:
 
'''{{עוגן1|לישא}}.''' גיורת עמונית אינו יכול שהיא מותרת לבא בקהל והויא לה קהל ה' אצלו:
 
'''{{עוגן1|לישא}} מצרית אינו יכול.''' שהוא קהל ה' אצלה. אבל למ"ד גר מותר בממזרת שפיר מיבעיא לן דאיכא למימר גר עמוני ישא ממזרת:
 
'''{{עוגן1|משחררין}} לו שפחה.''' ונושאה ואסור בעמונית שהיא קהל ה' אצלו ואסור בממזרת כדי שיתכלו ממזרים מישראל והאשה אשר כשרה היא לו שפחה משוחררת דאינה בכלל קהל ה':
 
'''{{עוגן1|ודכוותה}}.''' מיבעיא לן אם גר מצרי מותר בגיורת מצרית דשניהם אסורים לבא בקהל ואין בהם איסור דלא יבא או דלמא כיון שהם בכלל האסורין לבא בקהל אוסר ר"י לישנא אחרינא מיבעיא ליה מי סובר ר"י כר"ש בסיפא דמתני' דאף במצרי נקבות מותרות מיד:
 
'''{{עוגן1|ואני}} משיאו לגיורת מצרית ראשונה.''' דקסבר הולד בתר האב שדינן ליה א"נ ס"ל כר"ש נקבות מצרית מותרות מיד:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אף אתה השיא לבנך בת מצרית שנייה.''' דתנן הלך אחר הפסולים ונקבות מצרית אסורות עד ג' דורות:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שיהיו ג' דורות.''' מן האב ומן האם ש"מ דמצרי מותר במצרית:
 
'''{{עוגן1|הלכה}} כר' לעזר.''' דמתני' פ' י' יוחסין דאמר ודאי בודאן מותרין וודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור:
 
'''{{עוגן1|דברי}} חכמים.''' מ"ט דחכמים דפליגי אר' לעזר ומתירין ספק איסורא דאורייתא:
 
'''{{עוגן1|לא}} יבא ממזר בקהל ה'.''' מיותר ללמד בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק כגון שתוקי יבא:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' לעיל פ' החולץ:
 
'''{{עוגן1|ספק}} וכו'.''' הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ספק בן ט' והוולד מן הראשון שמת וספק אם הולד בן שבע והוא מן היבם:
 
'''{{עוגן1|יוציא}} מספק.''' והוולד כשר ממה נפשך:
 
'''{{עוגן1|וחייבין}} באשם תלוי.''' שמא בעל אשת אח שלא במקום מצוה:
 
'''{{עוגן1|תני}} הראשון.''' אם לא הוציא היבם את היבמה וילדה לו בנים הולד הנולד לו ראשון והוא הספק דתנן במתני' כשר להיות כה"ג. דממ"נ כשר הוא:
 
'''{{עוגן1|והשני}}.''' שנולד מהיבם והיבמה לאחר מכאן:
 
'''{{עוגן1|ממזר}} בספק.''' שאם היה הראשון בן המת הרי היבמה אסורה ליבם באיסור אשת אח שיש לו בנים שהוא בכרת והולד השני ודאי ממזר ואם היה הראשון בן היבם ולד השני כשר שהרי יבמתו היה:
 
'''{{עוגן1|אין}} ממזר בספק.''' דספק ממזר מותר לבא בקהל דדוקא ממזר ודאי הוא דבלא יבא אבל ספק יבא כדאמרינן בסמוך לרבנן:
 
'''{{עוגן1|מודה}} ראב"י בספק כותים ובספק חללים.''' דאסורין לבא בקהל וכ"ש דפסולים לכהונה דדוקא ממזר דרבייא קרא דאייתר לן חד קהל להתיר ספק ממזר אבל כותי וחללי לא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} כההוא דתנינן תמן.''' ריש פ"ד דקידושין:
 
'''{{עוגן1|עשרה}} יוחסין עלו מבבל.''' כהנים וכו' ממזרים שתוקי ואסופי וכותי מותרין לבא זה בזה ש"מ דספק ממזר מותר בודאי ממזרת ויש ממזר מספק:
 
ומשני ע"ד דראב"י שמנה יוחסין הן דשתוקי ואסופי מותרין לבא בקהל דספיקות הן:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"ג ור"ל.''' דתנן פ"ק דכתובות ר"ג ור"ל אומרים נאמנת האשה לומר לכשר נבעלתי אין כאן אלא תשעה שתוקי כשר שהרי אמו נאמנת:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' רפ"י יוחסין דתנן גר מותר בממזרת דלא כר"י:
 
'''{{עוגן1|ארבע}} קהילות אינון.''' ארבע פעמיס כתיב קהל בפסולי יוחסין לא יבא ממזר בקהל ה' עד דור עשירי לא יבא לו בקהל לא יבא עמוני ומואבי בקהל לא יבא להם בקהל וה"מ למכתבינהו כולהו בחד קהל לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם עד עולם אלא ללמד ארבע קהלי נינהו ואי לא כתיב אלא חדא ה"א בקהל כהנים הוא דלא יבא:
 
'''{{עוגן1|קהל}} גרים.''' וכיון דגרי' קהל נקראו אף גר אסור בממזרת ודלא כמתני' מתיבין. מקשים על ר"י הא כתיב לא יבא פצוע דכא וכו' בקהל ה' הרי חמשה קהל הן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} פסולי גוף אינון.''' פצוע דכא וכרות שפכה הן פסולי גוף ולא קחשיב אלא קהל דכתיב בפסולי יוחסין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והכתיב.''' גבי מצרי ואדומי בנים וכו' יבא להם בקהל ה' הרי פסולי יוחסין חמשה הוויין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בעשה אינון.''' ולא קחשיב אלא הנך דכתיבי בלאוין:
 
'''{{עוגן1|שלשה}} קהלות הן.''' דפסולי יוחסין ארבע הן ולא קחשיב אלא הנך שהן בלא יבא לאפוקי קהל דמצרי ואדומי וחד לגופי' ותלתא לדרשא כהנים לוים וישראלים וקהל גרים לא איקרי קהל:
 
'''{{עוגן1|דלמה}}.''' מעשה בר"ה הגדול ור"י הנשיא יושבין ורץ ר' יוחנן ולחיש לר"ה באזנו פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים ויאכילנה בתרומה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"י הנשיא לר"ה מה אמר לך ר"י:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ה אמר דבר שגם ת"ח ובן ת"ח אינו יכול להשיב תשובה על בעייתו:
 
'''{{עוגן1|לא}} א"ל גיורת.''' לא שאל מהו שישא גיורת להאכילה בתרומה שגיורת עצמה כזונה היא אצלו דגיורת פסולה לכהונה וכזונה דמיא:
 
'''{{עוגן1|ולא}}.''' שאל על בת ישראל כשרה שודאי אינו מאכילה בתרומה שנעשית חללה בביאתו וחללה אסורה בתרומה:
 
'''{{עוגן1|לא}} א"ל.''' לא שאלני אלא על בת גרים אם מתחללת בביאתו או לא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ובת גרים לאו כישראלית היא.''' בתמיה ופשיטא דמשויא לה חללה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} פתר לה כר"י וכו'.''' וקמיבעיא ליה אליבא דר"י מי אמרינן אע"ג דס"ל דבת גר זכר אסורה לכהן כבת חלל זכר מ"מ לאו זונה היא ואיהי נמי אינה מחוללת דהא בלא"ה אסורה לכהן או דלמא הא מיהת לכהן כשר אסורה אף לכהן פצוע דכא אסורה:
 
'''{{עוגן1|והוליד}} בת בת הבת מהו.''' אבתו לא קמיבעי' ליה דהא תנן במתני' בקידושין פ"י יוחסין בת חלל זכר פסולה לכהונה אלא אם נשא ישראל בת חלל זכר והוליד ממנה בת מיבעי' לן אם כשרה לכהן או לא:
 
'''{{עוגן1|חד}} אמר כשרה.''' דכתיב לא יטמא בעל בעמיו וכתיב לא יחלל זרעו בעמיו מה לענין טומאה זכרים ולא נקבות אף לענין פסול זכרים ולא נקבות מיהו מדכתיב זרעו ולא כתיב בנו שמעי' דנקבות פסולות וגז"ש אהני לבת בתו דכשרה וכן א"ר יוחנן שם בקידושין:
 
'''{{עוגן1|וחד}} אמר פסולה.''' דזרעו דמרבינן נקבות לפסול אפי' זרע זרעה משמע וגז"ש איצטרך לחללה מכנה כלומר ממכונה שהיא עצמה נעשית חללה ע"י ביאת איסור אבל מעיקרא היתה לה שעת הכושר אם נשאת לישראל בתה כשרה אבל בת חלל שלא היה לה שעת הכושר מעולם אף בתה פסולה לכהונה והיינו כדאמר רב שם:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בת חלל זכר פסולה לעולם וחללה מכנה אינה פסולה משום מה את פוסלה וכ"ה בקידושין.''' וה"פ דהקשה למ"ד פסולה ממתני' דקידושין דתנן בת חלל זכר פסולה לכהונה משמע דוקא בתו אבל בת הבת כשרה לכהונה ושנייא ליה וחללה מכנה וכו' כלומר לא תידוק הא בת הבת כשרה אלא דוק מינה דוקא בת חלל עצמו שלא היה לה שעת הכושר פסולה אבל בת חללה ממכונה שנעשי' חללה ע"י ביאת איסורי כהונה וילדה אח"כ בת מישראל כשרה לפי שהיה לאמה שעת הכושר ומשום מה תהי' הבת פסולה הלא לא היה יצירתה בעבירה שחללה מותרת לישראל גם לאמה היה חזקת כשרות אבל בת בת חלל זכר שלא היה לאמה שעת הכושר אף בתה פסולה:
 
ה"ג מעשה במשפחה אחת בדרום:
 
'''{{עוגן1|ערער}}.''' לפסלה מכהונה:
 
'''{{עוגן1|פחות}} מבת ג' שנים ויום א'.''' וניסת לכהן ובני המשפחה בני בניה היו:
 
'''{{עוגן1|והכשירה}}.''' לאותה משפחה לכהונה:
 
'''{{עוגן1|כר"ש}} הכשירה.''' דאר"ש גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} היא.''' כדברי הכל הכשירה דאף רבנן דר"ש מודי' דמשפחה זו כשרה כדמסיק:
 
ה"ג כהדא דאר"ז וכו':
 
'''{{עוגן1|וולד}} בוגרת.''' כה"ג שנשא בוגרת והולידה בת כשרה לכהונה:
 
'''{{עוגן1|עשה}} היא.''' ואין חלל אלא מחייבי לאוין לא מחייבי עשה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ודכוותה כי אם בתולה מזרע בית ישראל ולא גיורת וכו' עשה היא.''' וה"פ מהאי קרא כי אם בתולה וכו' ממעטינן בקידושין פ"י יוחסין לכולהו תנאי דגיור' פסולה לכהונה שמעינן דכהן שנשא גיורת עובר בעשה הלכך בניה כשרים:
 
'''{{עוגן1|הרי}} דור שני של מצרי.''' שאינו אלא עשה דור שלישי דוקא אבל לא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה ואפ"ה אם ניסת בניה חללים:
 
'''{{עוגן1|לא}} דומה.''' אינו דומה עשה השוה בכל ישראל כגון מצרית שנייה שאסורה גם לישראל חמיר איסורא הלכך אם ניסת לכהן בניה חללים א"נ בניה מישראל פסולות לכהונה משא"כ עשה שאינה נוהגת אלא בכהנים קיל ואין בניה חללים:
תחילתדףכאן ח/ג
'''{{עוגן1|מתנ'}} אם הלכה.''' שמעת מרבך שהנקבות מותרות במצרי ואדומי מיד נקבל ממך:
 
'''{{עוגן1|ואם}} לדין.''' שאתה דן קל וחומר מעצמך יש תשובות להשיב ובגמרא מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|לא}} כי.''' אפי' אם אני דן מעצמי אין לכם תשובה כדמפרש בגמרא ומ"מ הלכה אני אומר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|עמוני}}.''' כתיב ולא כתיב עמון ומואב אלא יו"ד יתירא לטפויי קאתי להתיר נקבות דעמון ומואב עמוני ולא עמונית:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ודכוותה.''' נדרוש מיו"ד יתירא דכתיב גבי אדומי ולא אדומית ומצרי ולא מצרית ויהיו נקבותיהם מותרות מיד:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כתיב על דבר וכו'.''' ואין דרכן של נשים לקדם:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} היה להם לנשים לקדם.''' לקראת נשים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כתיב אשר שכר וכו'.''' מי דרכו לשכור ולתת עצה אנשי' אבל לא נשים ש"מ דנקבו' מותרות:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} ושחרים וכו'.''' מקרא הוא בד"ה וכל השמות שבד"ה ניתנו לדרוש:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} משוחרר מן העוונות.''' שהיה צדיק וגבר על יצרו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שחש כנמר.''' שמיהר כנמר לבאר ההלכה שאשתו מותרת לו:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכא וכו'.''' לא ה"ל לקרא למימר הכי אלא ויולד מן בערא נשיו כדכתיב בקרא קמא:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על ידיה וכו'.''' וה"ק ויולד דבר חדש מן אשתו שע"י נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית וכו':
 
'''{{עוגן1|ישמעלי}} הי'.''' דאל"כ לא היה הכתוב מכנה אותו לגנאי:
 
ה"ג לבית דינו של ישי א"נ של יהושע והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|פנו}} אלי והושעו כל אפסי ארץ.''' אף אומות העולם יושעו:
 
'''{{עוגן1|ונתגייר}} ונתן לו.''' ישי את בתו אביגיל:
 
'''{{עוגן1|כישמעאל}}.''' שהם קלים וזרוזי מתנים:
 
'''{{עוגן1|או}} נהרוג או נהרג.''' דדמי' לבועל ארמית שקנאין פוגעין בו ואי הפך הבועל והרג הקנאי פטור:
 
'''{{עוגן1|או}} נקיים דברי רבי.''' היינו דברי ב"ד של שמואל הרמתי:
 
'''{{עוגן1|כל}} מי שעובר על הלכה זו.''' ופוסל עמונית מלבוא בקהל דינו כזקן ממרא שחייב מיתה:
 
'''{{עוגן1|אני}} אין לי אלא משנה.''' דהלכה למשה מסיני היא דנקבות עמונית ומואבית מותרין מיד ולא מיו"ד יתירא קדריש:
 
'''{{עוגן1|השבה}} משדי מואבי.''' השבו ה"ל למכתב שהרי גם נעמי שבה משם:
 
'''{{עוגן1|זו}} היא ששבה משדי מואב תחל'.''' שאז נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית:
 
'''{{עוגן1|אחורי}}.''' ועוד ראיה אחרת שאז נתחדשה ההלכה:
 
'''{{עוגן1|ותעזבי}} אביך ואמך.''' ותלכי אל עם אשר לא ידעת מתמול שלשום וקרא יתיר' הוא אלא ה"ק אלו באת אלינו מתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך שעדיין לא נתחדשה ההלכה:
 
'''{{עוגן1|עברת}} בידך תלת נהרין.''' כלומר באת מרחוק מבבל לא"י ועברת בכחך שלשה נהרות:
 
'''{{עוגן1|ואתברת}}.''' ובדית דברי כזב מלבך ששנית בברייתא בת גר עמוני כשרה ודקדקת מינה דבת גיורת עמונית פסולה וליתא אלא ל"ש דכתיב כי אם בתולה מעמיו והמ"ל עמיו אלא להביא בתולה הבאה משני עממין כגון גר עמוני שנשא בת ישראל או גיורת עמונית שניסת לישראל או לעמוני בתה כשרה:
 
'''{{עוגן1|לא}} צריכא.''' ר' יוחנן לאשמועינן דבת גר עמוני כשרה אלא כשהיתה אמה מישראל נשואה לעמוני דסד"א כשם שנתחללה אמה דהא נבעלה לפסול לה כך תהא בתה מחוללת קמ"ל דכשרה אבל בת גיורת עמונית שניסת לישראל או לגר עמוני שאין ביאתן בעבירה פשיטא. דכשרה:
 
'''{{עוגן1|כשרה}} אפי' לכה"ג.''' בת גר עמוני שאמה מישראל כשרה לכה"ג וכה"ג דנקט לאו דוקא דבאיסור גיורת אין חילוק בין הדיוט לכה"ג אלא כיון דהך קרא בכה"ג כתיב נקט כה"ג:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מ"ט מעמיו.''' כי אם בתולה מעמיו והמ"ל עמיו אלא להביא בתולה הבאה משני עממין כגון גר עמוני שנשא בת ישראל וכולא קרא מעמיו מיותר דרשינן נמי דאפי' גר שהוא משני עממין כגון גר עמוני דדמי לשני עממין שזכרים אסורים ונקבות מותרות וכ"ה בבבלי בפרקין:
 
'''{{עוגן1|מטיפה}} פסולה.''' דביאתה בעבירה דבת ישראל אסורה בעמוני:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|עממין}} זה בזה.''' שהתחתנו עמוני ומואבי ומצרי ואדומי זה בזה כגון שנשא מצרי עמונית הכל הולך אחר הזכר הלכך נקבות מותרות מיד ונקבותיהם מותרות לאחר ג' דורות דמשנתגיירו הכל הולך אחר הפגום וכרשב"ל דאמר בת גר עמוני פסולה:
 
'''{{עוגן1|}} מתניתא אמרה כן.''' מהך ברייתא שמעינן דעד שלא נתגיירו הכל הולך אחר הזכר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שבא על אחת מן הכנענים.''' אע"ג שהן בלא תחיה כל נשמה מותר לקנות הבן לעבד:
 
'''{{עוגן1|}} ת"ל אשר הולידו בארצכם.''' היינו בני שאר אומות הולידו מבנות ארצכם במקומות אחרים מבנות שאר האומות ובאו הבנים לגור כאן אצל אבות א"נ ה"ג ולא מן הנכרים אשר בארץ. דהכל הולך אחר הזכר:
 
'''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' היכי דמי:
 
'''{{עוגן1|}} גר עבד עמוני.''' כלומר עמוני שנתגייר להיות עבד ונשא לשפחה מצרית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לאחר שלשה דורות נשתחרר.''' אם תאמר אף כשהן עבדים חשבינן להו דורות אע"ג דאין לעבד חייס דורות מיהת נינהו א"כ נקבות מותרות לאחר ג' דורות ממ"נ אי נשדינהו בתר האב נקבות מותרות מיד ואי נשדינהו בתר האם הרי ג' דורות כמצרית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} עריות יוכיח הרי בת בנו ובת בתו הרי הן אסורין עד ג' דורות.''' שלא אסר בהן אלא ג' דורות בת בתו אסורה לו והוא בכלל ג' דורות ועשה בהן נקבות כזכרים בת בתו כבת בנו:
 
'''{{עוגן1|ר"א}} אמר רשב"ל.''' הקשה מאי השיבו רבנן עריות יוכיחו וכי משיבין מדבר שהוא ממזר שאם בא על בתו הולד ממזר הלכך זכרים ונקבות שוין באיסורן תאמר במצרי ואדומי שאינו אלא עשה דור שלישי יבא להם בקהל ה' ולא ראשון ושני ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין הולד ממנו ממזר הלכך לא נעשה בו נקבות כזכרים:
 
'''{{עוגן1|משיבין}} דבר שהוא כרת.''' הבא על העריות חייב כרת ומצרי אינו אלא חייבי עשה ור' אבהו בא להוסיף על קושית רשב"ל:
 
'''{{עוגן1|לא}} כי הלכה אני אומר.''' ועוד מקרא מסייעני:
 
'''{{עוגן1|בנים}}.''' אשר יולדו להם דוקא בנים זכרים ולא נקבות:
 
'''{{עוגן1|ולא}} דרש.''' גז"ש עשירי עשירי בממזר נאמר עד דור עשירי לא יבא להם בקהל ולא נאמר עד עולם ובעמון ומואב כתיב גם דור עשירי וגו' עד עולם וכיון דלא יליף גז"ש א"כ עשירי שנאמר בממזר דוקא אבל דור אחד עשר שרי:
 
ה"ג ונקבות מותרות ר' שמואל וכו' וכ"ה בקידושין:
 
'''{{עוגן1|גז"ש}} במקום שכתוב.''' כל היכא דגמרינן מילתא ממילתא בגז"ש גמרינן כולא מילתא מינה כאלו נכתבה כל הפ' בדבר הלמוד וה"נ כיון דילפי' ממזר מעמון ומואב בגז"ש ה"ל כאלו כתיב עד עולם אף גבי ממזר ודומיא דעמון ומואב מה התם נקבות מותרות אף דור אחד עשר שבממזר נקבות מותרות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה אפי' מיד.''' יהיו נקבות מותרות בממזר דהא קאמרת כולא מילתא ילפי' מעמון ומואב:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ובלבד מעשירי ולמעלה.''' עד עשרה דורות דאיסורא בגופיה כתיב ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר משמע ואפי' נקבות אבל מעשירי ואילך דגמרי' איסורו בגז"ש אמרי' דיו דומיא דעמון דנקבות מותרות:
 
'''{{עוגן1|הביאו}} לי דור שלישי וכו'.''' כלומר דבר שאי אפשר הוא שיהיה דור שלישי בעולם שהקב"ה מסלקן מן העולם וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|אחת}} לששים.''' או לשבעים שנה:
 
'''{{עוגן1|ואייתינהו}}.''' ואתיא כי האי דאמר רבי לוי:
 
'''{{עוגן1|שלא}} לפרסם את החטאים.''' לכך לא קבע לחטאת מקום בפני עצמו לשחיטתו שלא יבינו הרואים שהוא חטאת ומתבייש שבעולה הבעלים עומדים על גבה גם סמוך לשחיטה סמיכה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא מסתברא דלא וגם הוא חכם ויבא טוב.''' וה"פ אלא ה"ל למכתב ויבא טוב דחכמה להרע אינה אלא גנות ולאו חכמה היא:
 
'''{{עוגן1|ואת}} דברו לא הסיר.''' דכתיב וגם הוא חכם ויבא רע ואת דברו לא הסיר דריש דברו מלשון דבר ומגפה וה"ק והדבר לא הסיר מן העולם כדי לכלות על ידו בית מרעים והם הממזרים כדכתיב זרע מרעים:
 
'''{{עוגן1|ועל}} עזרת פועלי און.''' כלומר אותן הכשרים שמתו עמהם בדבר הם אותן שלא עשו הרע בעצמן אבל סייעו לדבר עבירה או שלא מיחו בהן א"נ כשרים מתו להיות לעזרת פועלי און שלא יתפרסם:
 
ה"ג פועלי און רב הונא וכו' וכ"ה בקידושין:
 
'''{{עוגן1|אין}} ממזר חי יותר משלשים יום.''' כדי שלא יטמעו בכשרים ובאינו מפורסם איירי כדמסיק:
 
ר"ז כשעלה לא"י שמע שאמרו זה ממזר וזו ממזרת:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מהו.''' זה לפ"ז ליתא לדר"ה דאמר ממזר לא חי ל' יום:
 
'''{{עוגן1|עמך}} הייתי.''' כשאמר ר"א בשם ר"ה אין ממזר וכו' וסיים בה אימתי בזמן וכו' והנך שבא"י מפורסמים היו לפיכך הם חיים:
 
'''{{עוגן1|אין}} הקב"ה נזקק.''' לבער הפסולים מישראל אלא שבט לוי הוא מטהר:
 
'''{{עוגן1|כאדם}} שהוא שותה בכוס נקי.''' כך הלוים שמשמשים לפניו צריך לטהרן אבל שאר שבטי ישראל מניחן כמות שהן:
 
'''{{עוגן1|בגין}} דאנן לוים נפסיד.''' רב הושעיא לוי היה ואמר למה יפסידו הלוים להוציא לעז עליהם לפרסים הממזרים שבהם:
 
'''{{עוגן1|אף}} לעתיד הקב"ה עושה.''' עם הלוים צדקה שאי אפשר שלא לצרפן אלא שאינו מגלה שהן ממזרים אלא יאמר עליהם שהן ישראלים וזה מפני כבודן של בני לוי וזהו הצדקה שעושה עם בני לוי שהם מגישי מנחה שלא יפרסם חטאיהן:
 
'''{{עוגן1|שנשתקע}} בה פסול.''' ולא נודע לרבים אין מדקדקין אחריה לגלותו:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' דסוף עדיות נמי דיקא:
 
'''{{עוגן1|בן}} ציון.''' אדם חשוב ואיש זרוע:
 
'''{{עוגן1|וריחקה}}.''' שהכריז עליה שהיא פסולה:
 
'''{{עוגן1|בשבוע}}.''' בשמיטה:
 
'''{{עוגן1|העבודה}}.''' לשון שבועה:
 
'''{{עוגן1|לפשחור}} בן אימר.''' היה כה"ג בימי ירמיה:
 
'''{{עוגן1|וכולם}} נשתקעו בכהונה.''' ול"ג גדולה:
 
'''{{עוגן1|נשתקעו}}.''' שהיו מחזיקים עצמן בכהנים לפי שאכלו תרומה והם לא אכלו אלא מפני שהיו עבדי כהן:
 
'''{{עוגן1|עיקר}} טירונייא שלהן.''' עיקר יחוסן של הכהנים תמצא במעיזים ומריבים שבהם שכן דרך הכהנים להיות עזים וקנטרנים כדכתיב ועמך כמריבי כהן:
 
'''{{עוגן1|י"ג}} עיירות נשתקעו.''' נתערבו בכותים בימי השמד ואמרו עיר ששמה מישן דאמרי' לעיל פ"ק שכל הדרים בה פסולין הן היא היתה אחת מי"ג עיירות אלו:
תחילתדףכאן ח/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|והסריס}} לא חולץ.''' דכתיב להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא:
 
'''{{עוגן1|ולא}} חולצין לאשתו.''' דכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי:
 
'''{{עוגן1|ואין}} לי לפרש.''' איני יודע לפרש איזה סריס בר חליצה ואיזה פטור מחליצה:
 
'''{{עוגן1|סריס}} אדם.''' שנסתרס לאחר שנולד:
 
'''{{עוגן1|סריס}} חמה.''' שהוא סריס ממעי אמו שהיה סריס עד שלא ראה החמה:
 
'''{{עוגן1|לקיים}} דברי ר"ע.''' עדות זו העיד ריב"ב לקיים דברי ר"ע:
תחילתדףכאן ח/ה
'''{{עוגן1|לא}} פסלה.''' מן הכהונה שאין חליצתו חליצה:
 
'''{{עוגן1|בעילת}} זנות.''' שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הושיט}} ידו.''' למעי אמו וסירסו בעודו בפנים:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} אסור לבא בקהל.''' דה"ל כסריס אדם וכסריס חמה:
 
'''{{עוגן1|נותנין}} עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה במחלוקת.''' כדפליגי ר"א ור"י במתני' דאיכא חומרא וקולא בכל אחד אם בעלה פסלה וגם בחליצה פסלה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מחלפה שיטתיה דר"א.''' קשיא דר"א אדר"א:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תמן הוא אומר הזכר כב"ה והכא את אמר הכין לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו.''' וה"פ בפ' יוצא דופן תנן בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם וכו' דברי ב"ה בש"א בן י"ח רא"א הזכר כדברי ב"ה הרי דסובר ר"א סריס חמה אינו חולץ כב"ה והכא תנן דסובר ר"א סריס חמה חולץ:
 
'''{{עוגן1|לא}} אר"א.''' הזכר כדברי ב"ה אלא שאם הוא בן עשרים ה"ה סריס והוה גדול לכל עונשין שבתורה אבל לענין חליצה פליג אב"ה וסובר סריס חמה חולץ:
 
'''{{עוגן1|דו}} מתני'.''' והיינו דתנן במתני' בסיפא סתמא הסריס לא חולץ וכו' משמע בין סריס אדם בין סריס חמה והיינו כחכמים דסברי שאין חילוק בין סריס אדם ובין סריס חמה:
תחילתדףכאן ח/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סריס}} חמה כהן וכו'.''' אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא דהיינו פצוע דכא:
 
'''{{עוגן1|לא}} יחלוץ.''' אם יש לו אח אחר:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא נישא.''' שהוא כזכר והשוכב עמו בין בזכרות בין בנקבות הרי הוא כבא על הזכר:
 
'''{{עוגן1|חייבין}} עליו סקילה כזכר.''' דוקא במקום זכרות כלומר מאחוריו אבל לא בנקבות שלו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}}.''' סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכיל' אף בחזה ושוק:
 
'''{{עוגן1|כמה}}.''' ק"ו הן דמאכילה אף בחזה ושוק:
 
'''{{עוגן1|פתח}} חיכך וקבל.''' כלומר פתח פיך וקבל תשובתך:
 
'''{{עוגן1|מגחך}} הוה עימיה.''' מצחק היה בו כשתפתח פיך מיד תדע הק"ו שדבר פשוט הוא אבל האמת אין כאן ק"ו אלא לרוב פשיטותו אמר כאלו הוא ק"ו לא [צ"ל אלא] רשב"ל סובר דאפי' בתרומה דאורייתא לא קאכלה וכ"ש בחזה ושוק וכ"ה בבבלי:
 
'''{{עוגן1|מילה}} א"ל.''' דבר נכון השיבו שיש כאן ק"ו ל"א מחיך שהוא טועם המאכל יש להשיב ק"ו והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|שאינה}} ראויה לישראל בכ"מ.''' שמעולם לא היתה ראויה לישראל אפי' לבכורים ועוד שהתרומה ניתנה לכהנים תמורת חלקם בארץ ולא היתה לישראל מעולם:
 
'''{{עוגן1|חזה}} ושוק שהן ראויין לישראל בכ"מ.''' מתחלה היו ראויין לישראל כדמסיק בברייתא בסמוך אינו דין שתהא אשתו אוכלת אותן:
 
'''{{עוגן1|ראויין}} היו וכו'.''' ה"ג בת"כ כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל ראויין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים וה"פ מאי לקחתי הל"ל יתנו בני ישראל אלא ראויין היו לבכורי ישראל אלא שנלקחו בעוונם בעון העגל:
 
'''{{עוגן1|כך}} אם יזכו.''' ישראל ויעשו תשובה שלימה יחזירו להן מתנות אלו:
 
'''{{עוגן1|ריב"א}} אמר.''' הך הלכה דאר"י אינה אוכלת בחזה ושוק אבת ישראל שניסת לכהן ולא אאשת סריס:
 
'''{{עוגן1|ואין}} חולקין.''' אמתני' קאי וכי לא פליגי ר"י ור"ש דמתני' על דברי רבי יהודה דאמר אנדרוגינס הוא כזכר ממש או דלמא חולקין אלא דמקילין בתרומה:
 
'''{{עוגן1|מייבמין}} את אשתו.''' של אנדרוגינס ש"מ דזכר וודאי הוא ואס"ד דחולקין א"כ הלכתא כוותייהו דרבים נינהו ועוד ר' יוסי נימוקו עמו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} קידש חוששין לקידושיו נתקדש אין חוששין לקידושיו.''' והיינו כרבי יהודה דאמר זכר ודאי הוא:
 
'''{{עוגן1|נבעל}}.''' לפסול נפסל מן התרומה כנשים שנבעלו לפסול:
 
ה"ג כנשים ר' ניחא בר סבא וכו':
 
'''{{עוגן1|אפי'}} מין במינו.''' שנבעל אנדרוגינס לפסול ממינו פוסל אותו:
 
'''{{עוגן1|בכל}} שהוא.''' בין דרך זכרות בין דרך נקבות:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} אם.''' אנדרוגינס זכר הוא למה יפסול למינו הא אין זכר פוסל כהן זכר בבעילתו וה"ה אם נקבה הוא והא ודאי אין סברא לומר שיהא הבועל זכר והנבעל נקבה דודאי שניהם מין אחד הם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} צד זכרותו.''' של אנדרוגינס פוסל צד נקבותו של השני דכשנבעל בנקבות דינו כנקבה א"נ מדרבנן גזרינן אטו נקבה ממש ופליג אר' ניחא ל"א כל שהוא דא"ר המנונא היינו שפוסל מקצת ומאכיל מקצת דהיינו עבדיו כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מכח}} זכרותו.''' שהרי גם כהן כשר מאכיל אשתו מפני שהוא זכר אף זה כיוצא בו שהרי צד זכרות לא נפסל כלל:
 
'''{{עוגן1|מכח}} זה וזה.''' כלומר מכח כל גופו הן אוכלין וכבר נתחלל צד נקבות שבו:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} ממקום זכרות.''' הא דתנן אנדרוגינס חייבין עליו סקילה כזכר דוקא אם בא עליו ממקום זכרות אבל ממקום נקבות פטור:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} ממקום נקיבה.''' נמי מחייב ר"א סקילה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר"י בר זבדי בשם ר' אבוה.''' מהאי קרא דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש לו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינס ועל שני משכבות הזהיר הכתוב:
 
'''{{עוגן1|ביקשתי}}.''' להבין דברי ר"א בן שמוע באנדרוגינס ועל בוריו ולא מצאתי וכשבאתי ללמוד אצלו:
 
'''{{עוגן1|וחברה}} עליו.''' תלמידי ר"א בן שמוע בחבורה ולא הניחוני ללמוד הימנו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ולמה שלא לגלע בו או משום שאינו כדאי.''' וה"פ משום מאי חברו עליו אי משום שלא יגלה לו ר"א דעתו או משום שחשבו שאין ר' כדאי ללמוד תורה מר"א:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|היה}} דרכו.''' של ר"א לגלות דין זה שלא לכל אמר אנדרוגינס כזכר:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר משום שלא לגלות.''' הרי כבר גילה ר"א דעתו לענין קדשים דאנדרוגינס אינו קדוש דלענין קדשים בעינן זכר ודאי או נקבה ודאית:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' הרי שאין הטעם שחברו עליו אלא משום דסברי שאין ר' כדאי ללמוד מר"א תורה:
 
'''{{עוגן1|מה}} היה לו.''' לגלות עוד באנדרוגינס:
 
'''{{עוגן1|יורש}} וכו'.''' סימני הלכות הם שאנדרוגינס יורש כזכר במקום שיש נקבות:
 
'''{{עוגן1|מעיד}}.''' כשר להעיד כזכר אפי' עדות שאין אשה כשרה לה:
 
'''{{עוגן1|מנחתו}} קריבה בכלל.''' אם הוא כהן מנחתו אינה נקמצת וכולה כליל כמנחת כהן ולא ככהנת שמנחתה נקמצת כדתנן בסוטה:
 
'''{{עוגן1|מזמנין}} עליו.''' ברכת המזון כזכר ועוד הרבה חילוקים ביניהם:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק הערל'''</big>}}
תחילתדףכאן ט/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|יש}} מותרות.''' ה"ג כהן הדיוט שנשא את האלמנה כ"מ בגמרא:
 
'''{{עוגן1|}} כשר שנשא כשרה וכו'.''' בגמרא מפרש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|למה}} לי נשא.''' אכהן הדיוט שנשא אלמנה פריך למה תנא נשא הא אפי' אם קידש אחיו אלמנה מאיש אחר ומת גם הוא ונפלה לפני אחיו הרי זו מותרת לבעל ואסורה ליבם:
 
'''{{עוגן1|למה}} לי אלמנה.''' כלומר ותו קשיא למה תנן אלמנה הא אפי' אם נשא בתולה ומת אסורה לכה"ג דהא השתא מיהת אלמנה היא ולא משני מידי א"נ ר' ניחא לא שאל אלא למה תנן נשא ולא תני קידש ור' יונה השיב תיקשי לך נמי למה תנן אלמנה ולא תנן בתולה אלא משום דקבעי למיתני סיפא כ"ג שנשא אלמנה ויש לו אח כהן ודוקא אלמנה אבל בתולה חזיא ליה משום הכי תני רישא אלמנה מהאי טעמא נקט נמי נשא דסיפא דוקא נשא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואילין אינון הא אית לי חורנין.''' וה"פ ותו ליכא והא איכא צרת סוטה כגון שהיה נשוי שתי נשים וזינתה אחת תחתיו בעדים ומת בלא בנים היא וצרתה פטורות מן החליצה ומן הייבום דטומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה והרי היא כעריות שפטורות צרותיהן ולבעלה הצרה מותרת:
 
'''{{עוגן1|אחיו}} וכו'.''' והא איכא נמי אם נשא אחיו המת לאחות חלוצתו של היבם שמותרת לבעל כדתנן לעיל פרק החולץ ליבמתו וכו' ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין:
 
'''{{עוגן1|כשר}} שנשא כשרה וכו'.''' כלומר והא איכא נמי כשר וכו' אע"ג דבמתני' תנן כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל מ"מ לפי מאי דמסיק בסמוך סמינן ממתני' הך בבא קאמר הש"ס מאן דפליג על ר"י בר בון קשיא למה לא תני נמי הא ויותר נראה דל"ג הך בבא כשר שנשא כשרה כאן אלא ה"ג אחיו שבא וכו' ומותרת ליבם הדא וכו':
 
'''{{עוגן1|הדא}}.''' משנתינו סייעתא לר' יונה דאמר כללות ששנה ר' במתני' הן לאו דוקא אפי' במקום דתנן ואלו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא כן וכו' וחלל מותרין.''' בכהנות שלא הוזהרו הכשרות להנשא לפסולין א"כ אף היבם מותר בכשרה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כיני מתני'.''' כן צריכין להגיה במתני' ה"ג חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר. וה"פ כיון שבא עליה החלל נעשית חללה ואסורה לכהן הכשר:
 
ה"ג ופסולים על הכשרות ופסולות על הכשרים אבל לא כשרות על הפסולין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והתני לא יקחו לא יקחו.''' כתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו תרי זימנא לא יקחו ל"ל ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש וכל שהאיש לוקה אף האשה לוקה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} סברין מימר בכשרות על הפסולין.''' וה"פ סברוה למימר קרא יתירא דלא יקחו אתי להזהיר אף הכשרות על הפסולין וקשיא לר' יוסי בר בון ואינו כן דקרא לא אתי אלא להזהיר פסולות על הכשרים שכשם שהכהן מוזהר שלא ישא זונה חללה וגרושה כן הפסולות מוזהרות שלא תנשאו להם:
תחילתדףכאן ט/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כהן}} גדול שקידש.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|ויש}} לו אח כה"ג.''' כגון משוח שעבר כדתנן פ"ק דמגילה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} אמר.''' לא תנן במתני' אלא כה"ג שקידש אלמנה אבל אם בעל נתחללה בביאתו ואסורה אף ליבם שהוא כהן הדיוט:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הדא דתנינן אסורות לבעל ומותרות ליבמיהן ואילין אינון וכו'.''' וה"פ הא דתנן במתני' ואלו מותרות ליבמיהן וכו' קשיא ותו ליכא והאיכא אחרנייתא המחזיר גרושתו משניסת שאסורה לבעל דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וגו':
 
'''{{עוגן1|ומותרת}} ליבם.''' ולא אמרי' ק"ו הוא דאסורה ליבם מה במותר לה אסורה באסור לה לא כ"ש דלא אלים ק"ו למידחי מצות יבום:
 
'''{{עוגן1|הוא}}.''' הבעל שנשא אחות חלוצתו שאסורה לו כדתנן לעיל פ' החולץ והאחין מותרין:
 
'''{{עוגן1|פצוע}} דכא וכו' ומותרת ליבם.''' שאין ביאת פצוע דכא אוסרתה מקהל:
תחילתדףכאן ט/ג
'''{{עוגן1|ואילין}} אינון.''' אסיפא דתנן אסורות לאלו ולאלו כה"ג וכו' פריך והא איכא סוטה אשה שזינת' תחת בעלה בעדים ומת הבעל בלא בנים פטורה מן החליצה ומן הייבום דטומאה כתיב בה כעריות:
 
'''{{עוגן1|חלוצה}}.''' עצמה אסורה לבעל וליבם בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
תחילתדףכאן ט/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שנייה}} לבעל ולא שנייה ליבם.''' אם אמו של בעל ולא של יבם כגון אחים מן האב ולא מן האם:
 
'''{{עוגן1|ולא}} פירות.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מזונות.''' אינו חייב לזונה בעודה תחתיו א"נ אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה אינו משלם:
 
'''{{עוגן1|ולא}} בלאות.''' אם הבלאות ושחקי' מבגדים שהכניסה לו עדיין קיימים אינה נוטלתן כשיוצאת דקנסוה רבנן:
 
'''{{עוגן1|אלמנה}} לכה"ג.''' בגמרא מפרש טעמא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מאחר}} שהיא מותרת לו יש לה כתוב'.''' דהא בכל יבמה אי לית לה כתובה מבעלה הראשון כגון שלא הניח נכסים תקינו לה רבנן כתובה מנכסי השני וזו נמי לית לה מראשון אית לה משני דהיינו מהיבם:
 
'''{{עוגן1|אין}} לה כתובה.''' אף מהיבם ולא איפשיטא:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיהא לה כתובה אצל היבם.''' מנכסי המת:
 
'''{{עוגן1|והיא}}.''' היתה מותרת לו להראשון:
 
'''{{עוגן1|שאין}} לו עליה אלא אכילת פירות בלבד.''' לענין זה היא כאשתו שאוכל פירות נכסיה אבל לשאר דברים אינה כאשתו ומתני' ה"ק ולא פירות שאין הפירות שלה אלא שלו אע"פ שאינו חייב בפרקונה וחכמי' התקינו שיאכל הבעל פירות תחת פרקונה וזו דלא קרינן בה ואותבינך לאינתו פטור מלפדותה מ"מ אינו חייב לשלם פירות שאכל מנכסי מלוג שלה:
 
'''{{עוגן1|תני}} ר"י צודנייה.''' ברייתא לפני ר"י והיא קשיא על ר' ירמיה:
 
'''{{עוגן1|צידונייה}}.''' מצידון היה א"נ אומן לעשות מצודות:
 
'''{{עוגן1|וזכאי}} במציאתה וכו'.''' מהך ברייתא שמעינן לאו לאכילת פירות לחוד היא כאשתו אלא גם לכל דבר שהבעל זוכה מאשתו:
 
'''{{עוגן1|מהו}} ולא פירות.''' כלומר אלא מהו ולא פירות דתנן במתני' אכילת פירות שאכל. הבעל מנכסי מלוג שלה אינה יכולה להוציא ממנו דקנסינן לה:
 
'''{{עוגן1|בכל}} שעה.''' כלומר תמיד היה מרגלא בפומיה דר' אילא שנייה יורשה ומטמא לה דכיון דהוא יורשה ה"ל כמת מצוה שאין לו קוברים הלכך אפי' הוא כהן מטמא לה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' בתמיה וכי תני הכי בברייתא ל"א בניחותא ותניא נמי הכי ואינו מטמא לאשתו הפסולה היינו פסול' דאורייתא דאל"כ ה"ל למתני ואינו מטמא לנשים האסורות לו:
 
'''{{עוגן1|היא}} אוכלת.''' דמדאורייתא קנין כספו היא:
 
'''{{עוגן1|ועבדיה}} אינן אוכלין.''' בתמיה הרי אין הפסול בעבדים אלא בה וכיון דהיא אוכלת כ"ש עבדיה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' גיטין פ' הזורק:
 
'''{{עוגן1|מעושה}}.''' בחזקה שכפוהו ליתן גט:
 
'''{{עוגן1|פסול}}.''' וצריכה גט אחר:
 
'''{{עוגן1|ופוסל}} לכהונה.''' משום ריח הגט:
 
'''{{עוגן1|ומר}} שמואל.''' ואמר שמואל לתלמידיו הכריזו בעיירות גט מעושה פסול ופוסל לכהונה:
 
ה"ג אין מעשין אלא לפסולין וכ"ה בגיטין:
 
'''{{עוגן1|שמואל}} אמר אין מעשין אלא כגון אלמנה לכה"ג וכו'.''' סתמא דש"ס קאמר הא דאמר שמואל אין מעשין אלא לפסולין משמע דוקא אלמנה לכה"ג דאיכא איסורא דאורייתא אבל שניות דרבנן אין מעשין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תנינן.''' במתני' שניות כופין אותו להוציא וקשיא לשמואל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא כגון אמר שמואל.''' וה"פ משני וכי לא אמר שמואל כגון בתמיה ובא לרבות אפילו איסורי דרבנן שכופין ולא בא למעט אלא נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה שאין כופין להוציא הואיל ואין עברה בנישואיה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תנינן.''' כתובות פ' המדיר:
 
'''{{עוגן1|יעמיד}} פרנס.''' שליח שיפרנסנה:
 
'''{{עוגן1|יוציא}} ויתן כתובה.''' קס"ד ה"ה דכופין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שמענו שמוציא.''' מבקשין ממנו שיתן גט וכי שמענו ממתני' שכופין בתמיה דודאי כל שאין עברה בנישואין אין כופין אותו להוציא:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין אלו לאלו.''' אמתני' קאי מה בין שניות שאין להן כתובה לאלמנה לכה"ג וכו' שיש להן כתובה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו על ידי שהן דברי תורה.''' אלמנה לכה"ג וכו' שהן אסורין מדאורייתא אינן צריכין חיזוק לפיכך יש להן כתובה. ואלו. שניות שהן מדרבנן צריכין חיזוק שלא יעברו עליהן לפיכך אין להן כתובה כדי שלא תינשאו להן:
 
'''{{עוגן1|אית}} דבעי מימר.''' איכא דאמרי:
 
'''{{עוגן1|אלו}} על ידי שקנסן בידן וכו'.''' אלמנה לכהן גדול על ידי שהיא נעשית חללה על ידי ביאתו והולד ממנו חלל לא צריך לקנסן עוד בקנס אחר:
 
'''{{עוגן1|ואלו}}.''' שניות שהיא לא נפסלה בביאתו וגם הולד ממנו לא נפסל הוצרכו חכמים לקנסו בדבר אחר שלא יהיה לה כתובה:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' מאי איכא בין הנך תרי טעמי:
 
'''{{עוגן1|וזו}} הואיל והוא דבר תורה.''' דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה:
 
'''{{עוגן1|וזו}} הואיל ואין קנסה בידה וביד הולד.''' דאי למיפסלה לכהן לא מיפסלה בהך חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי למיפסלה מתרומה לא מיפסלא בהכי דכתיב ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר בעינן שיהא זר אצלה מעיקרא וזו אין זר אצלה מעיקרא ובניה כשרים דכתיב בה כי תועבה היא ודרשינן היא תועבה ואין בניה תועבין ובניסת לישראל איירי:
 
'''{{עוגן1|במזונות}} פליגין.''' אם יש לאלמנה לכהן גדול מזונות פליגי ר"י ורבי אליעזר:
 
'''{{עוגן1|אומר}} לו הוציא.''' ב"ד כופין אותו להוציא ואת אמרת הכי שיש לה מזונות בתמיה:
 
'''{{עוגן1|הוון}}.''' סברוהו למימר בתנאי כתובה פליגי ר"י ור"א כגון כתובת בנין דכרין ומזונות הבנות לאחר מיתת אביהן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בתנאי כתובה פליגין רבי יוחנן אמר יש לה תנאי כתובה א"ל רבי לעזר כל עמא מודיי וכו'.''' וה"פ ר' לעזר השיב כיון דכ"ע מודים שאין לה מזונות אע"ג דמתנאי כתובה הוא כ"ש שאין ליורשיה תנאי כתובה:
 
'''{{עוגן1|הא}} בתנאי כתובה לא.''' אלא הכל מודים שיש להן:
 
'''{{עוגן1|למה}}.''' ומאי טעמא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בה קנסו.''' כדי שיוציאנה אבל ביורשיה לא קנסו חכמים:
תחילתדףכאן ט/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} תאכל בתרומה.''' כדתנן לעיל פ' אלמנה העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
 
'''{{עוגן1|לא}} יאכלו לא בתרומה ולא במעשר.''' בגמרא מפרש טעמא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ולית}} היא גו בייתה.''' ארוסה איננה בבית בעלה הכהן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מעוברת מכהן ויליד בית אין כאן יליד בית שומרת יבם לכהן וכו'.''' וה"פ כתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל:
 
'''{{עוגן1|ולית}} היא גו בייתה.''' שומרת יבם עדיין אינה בביתו דהא מצי לחלוץ לה:
 
'''{{עוגן1|ובת}} כהן כי תהיה לאיש זר.''' היא בתרומת הקדשים לא תאכל והוי' לשון קידושין משמע:
 
'''{{עוגן1|פרט}} לשומרת יבם.''' שאינה שבה אל בית אביה כנעוריה דהא אגידא ביבם:
 
'''{{עוגן1|אתם}} וביתכם.''' במעשר ראשון כתיב:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בכהן.''' כלומר בתרומה אבל במעשר מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כמה.''' דאמרינן התם בתרומה ילוד מאכיל וכו' אמרינן נמי כן במעשר דגילוי מלתא בעלמא הוא א"נ מדכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה איתקש מעשר לתרומה בכל עניניו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא בת כהן כתיב.''' ומנ"ל למעט בת לוי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אר"י ובת אחת בת כהן וכו'.''' וה"פ וי"ו דובת כהן כי תהיה לאיש זר לרבויי אתי לבת לוי דאירוסין דישראל אוסרתה במעשר:
 
'''{{עוגן1|חוזרת}} לבית אביה.''' אם היא כנעוריה בלא בנים ואוכלת בתרומה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא.''' דבת לוי לכהן ובת כהן ללוי לא יאכלו בתרומה דצד כהונה שבהם גריעא מחמת האירוסין אלא במעשר יאכלו ממה נפשך כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|כהנת}} היא תאכל.''' דאף כהנים מותרין במעשר ראשון:
 
'''{{עוגן1|כמ"ד}} אין נותנין מעשר לכהונה.''' אלא ללוים דוקא וזו לאו לויה גמורה היא ויטעו לומר שנותנין לה מעשר בשביל שהיא כהנת:
 
'''{{עוגן1|הוי}} הוא דאמר וכו'.''' מדקאמר מתני' אתיא כמ"ד אין נותנין ש"מ דר"י סובר נותנין מעשר אף לכהנים:
תחילתדףכאן ט/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ניסת}} ללוי.''' אחר שילדה מכהן:
 
'''{{עוגן1|תאכל}} במעשר ולא בתרומה.''' דהדר הויא זרה:
תחילתדףכאן ט/ח
'''{{עוגן1|מת}} ולה הימנו בן תאכל במעשר.''' בשביל בנה מלוי אבל לא בתרומה בשביל בנה מכהן שהרי יש לה זרע מזר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ניחא}}.''' בשלמא בת כהן שניסת לישראל מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה לפי שאינה אוכלת בשביל בעלה אלא בשביל עצמה והיא אינה חוזרת ואוכלת אלא כנעוריה דהיינו כשאין לה בנים אלא בת ישראל שניסת לכהן מת לה הימנו בן וניסת ללוי או ישראל למה אינה אוכלת בתרומה הא אינה אוכלת אלא בשביל בנה והוא עדיין חי ולא אימעיט בת ישראל מקרא שלא תאכל בשביל בנה ואי משום שניסת לאיש זר הא לא כתיב אלא ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל אבל לא ישראלית:
 
'''{{עוגן1|מתלמדתה}} של כהן.''' המורגלת אצל כהן ואפי' בת ישראל הנשואה לכהן כשתהיה לאיש זר לא תאכל בתרומה:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דתימר בת בבל השדודה וגו'.''' וכי בת בבל היתה הא קרא באדום איירי כדכתיב ברישא זכור ה' לבני אדום וגו' אלא לפי שהורגלו בני אדום אצל בני בבל למדו ממעשיהם להחריב מקדש ה' לכך נקראו בני אדום בת בבל:
 
'''{{עוגן1|שתי}} בנות אמורות בפרשה.''' תרי זימני כתיב בפרשה ובת ברישא כתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת קדשים לא תאכל והדר כתיב ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל מוקמינן חדא לבת כהן שניסת לישראל שחוזרת ואוכלת והשני דמיותר דהא בבת כהן משתעי קרא מוקמינן באם אינו ענין לרבות אף בת ישראל שניסת לכהן ומת לה הימנו בן וניסת לישראל והיינו שתהיה לאיש אינה אוכלת אע"ג דבת כהן דרישא איצטרך לגופיה מ"מ שדינן ובת כהן דסיפא דמיותר נמי לקרא קמא ולתרוצי לקושית ר' ליונטי אתי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אמור מעתה.''' דלמא תרווייהו בבת כהן ממש איירי וחד לבת כהן שניסת לפסול לה אע"ג דאין לה בנים הימנו נפסלה מתרומה דבי נשא דלאיש זר היינו מי שהוא זר אצלה וחד לבת כהן שניסת לישראל אם יש לה זרע הימנו אינה חוזרת לתרומה דבי נשא:
 
הלכה כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לאכילת חזה ושוק:
 
'''{{עוגן1|מלחם}} אביה תאכל לרבות וכו'.''' כלומר מהלחם שאוכל אביה תאכל והיינו מלחמי תודה ורקיקי נזיר שנקראו לחם וה"ה מחזה ושוק:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק יש מותרות'''</big>}}
תחילתדףכאן י/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האשה}} שהלך וכו'.''' ואמרו לה מת בעלך. שא"ל עד אחד מת בעלך וניסת ע"פ עד אחד לפיכך תצא מזה ומזה כדין אשת איש שזנתה שאסורה לבעל ולבועל דלאו אנוסה וכדמפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|וצריכה}} גט מזה ומזה.''' אם תרצה להנשא לאחר וטעמא דבעיא גט משני מפרש בגמרא. לא מזונות. אפי' מה שלותה ואכלה תתתיו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} בלאות.''' שחיקת בגדים שהיו לה לא תוציא משם א"נ בלאות שנאבדו לית לה מבעל אבל הקיימים אית לה:
 
'''{{עוגן1|והוולד}} ממזר מזה ומזה.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|נפסלה}} מן הכהונה.''' משום זונה:
 
'''{{עוגן1|מן}} המעשר.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|יורשים}} כתובתה.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|חולצין}}.''' אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא דרבנן גזרו שלא ייבם ואחיו של שני חולץ מדרבנן כי היכי דבעיא גט משני:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} כמה דתימר תמן.''' כי היכי דאמרינן לעיל ס"פ ארבעה אחין אשה שנבעלה באונס באיסור מפרישין אותה מבעלה ג' חדשים להבחין בין זרע כשר לפסול ואח"כ מותרת לבעלה ואם היתה קטנה שאינה ראוי' לילד מותרת מיד:
 
'''{{עוגן1|ואמר}} אף הכא כן.''' ה"נ נאמר במתניתא באשה שהלך בעלה וכו' שתהא מותרת לבעלה אחר ג' חדשים ולמה תנן שתצא מזה ומזה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני התם שאחרים הטעו אותה שבשעת כניסתה לחופה נתחלפה כדתנן התם במתניתא והיא לא ידעה להיכן מוליכין אותה שיצאה בהינומא א"נ כלה הופכ' פניה תנן ומתביישה לראות ולהבחין ועל השושבינין לבדוק:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והכא לא אחרים הטעו בה.''' בתמיה הא העדים או העד שבא וא"ל שמת בעלה הוא שהטעה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אלא קנס קנסו.''' אותה חכמים שתהא דייקת שפיר אם אמת העיד ואח"כ תנשא אבל אשה שנחלפה לא ה"ל למידק כמ"ש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויקנסו.''' אותה אצל השני שניסת לו באיסור אבל לראשון שניסת לו בהיתר למה קנסו אותה אחרי שחפץ בה:
 
'''{{עוגן1|מריח}} ערוה נגעו בה.''' מפני חשש הרואים אסרו שיאמרו שנבעלת באיסור לשני ברצון שלא בעדים ויאמרו סוטה ודאית מותרת לבעלה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' דביאת השני כאשת איש שנבעלה ברצון חשבינן לה א"כ לא תהא צריכה ממנו גט דהא זנות בעלמא הוא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייה היא.''' שאני הכא דמ"מ צריכה גט מפני אותן בני אדם שיודעין שבאו עדי' וא"ל מת בעלך ואינן יודעין שבא בעלה ויאמרו אשת איש יוצאת בלא גט:
 
'''{{עוגן1|אומר}} אני.''' לכך צריכה גט משני דחיישינן הרואין שהראשון חי יאמרו בעלה הראשון שלח לה גט ממדינת הים ושני שפיר קנסיב ויאמרו אשת איש יוצאת בלא גט:
 
'''{{עוגן1|והתנינן}}.''' לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|תהא}} אסורה לחזור לו.''' שיאמרו מותר להחזיר גרושתו משנתארסה:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' מתני' דלקמן נמי צריכה גט והא דמותרת לחזור לו דמתניתא אתיא כר"י בן כיפר דאומר גרושתו מן האירוסין מותרת לחזור:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא מודה ר"י בן כיפר.''' שאם היה הראשון כהן ונתן לה הארוס גט שפסלה מן הכהונה דהא אפילו ריח הגט פוסל בכהן כ"ש כאן דצריכא גט מדרבנן:
 
'''{{עוגן1|ותנינן}}.''' בסיפא דהך אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה ולא חיישינן שיאמרו שמן הדין צריכה גט משני שגירשה הראשון קודם שנתארסה לשני:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לברר איסורו של ראשון.''' לכך ברישא צריכא גט משני כדי לברר שנאסרה לראשון ולאו משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכ"ע תלו טפי בנישואי טעות ולא בהיתר אשת איש בלא גט ופליגא אשמואל אבל בסיפא אינה צריכה גט:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' הניחא בשיודעת שהיא אשת איש ועברה ונסבה ראוי' לקנוס שהי' לה לדקדק ולחקור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא היתה יודעת שהיא אשת איש והיידא קטנה שהשיאה וכו'.''' וה"פ אלא באינה יודע' שהיא א"א ואיזו זו קטנה בשעה שהשיאה אביה והלך בעלה ממנה בקטנותה וגדלה וניסת לאחר מי קנסוה וצריכה גט או לא:
 
ה"ג וא"ר אילא נשמעינה מן הדא תני תמן וכו':
 
'''{{עוגן1|כל}} עריות שאמרו.''' שהן ערוה אין צריכות גט אם נישאו לאסור להן:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מאשת איש בלבד.''' שניסת ע"פ ב"ד דאצרכוה רבנן גיטא כדתנן במתני' אף אחות אשתו ואשת אחיו. אם נשאה בטעות צריכה גט:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא תמן בין שהיא יודעת וכו'.''' כלומר בתמיה וכי יש לחלק באחות אשתו ואשת אחיו בין שהיא יודעת או שאינה יודעת הא מסתמ' יודעת בנישואי אחותה וגם הבעל יודע מזה ה"ה לת"ק באשת איש לעולם צריכה גט אפילו אינה יודעת:
 
'''{{עוגן1|שאינה}} יכולה להוציא.''' מן השני הפירות שאכל מנכסיה אע"ג דנישואין דידי' לאו נישואין נינהו דקנסוה חכמים:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דתימא.''' הא דאמרן דוקא פירות שאכל עד שלא בא הראשון אין מוציאין מידו:
 
'''{{עוגן1|בשנטלה}}.''' הכתובה או המזונות:
 
'''{{עוגן1|כמה}}.''' שאינה מוציאה מידו הפירות שאכל קודם שבא הראשון דבהיתירא בא לידו כך אין מוציאין מידה מה שנטלה מכתובה ומזונות עד שלא בא הראשון:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הניחא דהוולד ממזר משני.''' שהרי נולד מאשת איש אלא מהראשון מ"ט הוי ממזר הא אשתו היא ואינה אסורה לו אלא בלאו דונטמאה וישראל מעליא הוי ואיך שרינן ליה לישא ממזרת:
 
'''{{עוגן1|הבא}} על סוטתו.''' היינו אשת איש שנבעלה לאחר הולד ממזר דטומאה כתיב בה א"נ בכלל לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה היא וקסבר ר"ע מחייבי לאוין הוי ממזר:
 
'''{{עוגן1|המחזיר}} גרושתו משניסת.''' נמי חייבי לאוין היא הולד ממזר:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} הולד כשר.''' מדאורייתא אלא ממזר מדרבנן הוא:
 
'''{{עוגן1|כגיטה}}.''' שהצריכו חכמים דבעיא גט מהראשון משום ריח ערוה כך גזרו חכמים דליהוי הולד ממזר. ואסור בבת ישראל מדרבנן ובממזרת מדאורייתא:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|הולד}} ממזר כר"ע.''' דה"ל מחזיר סוטתו:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} הולד כשר.''' דע"כ לא גזרו חכמים אלא עד שלא גירש השני דאיכא למטעי באיסורא דאשת איש אבל אחר שגירש השני ליכא למטעי אלא באיסור דמחזיר גרושתו והגט מן השני נמי אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא לא בעיא גט לא גזרו רבנן והולד כשר:
 
'''{{עוגן1|הדא}} וכו'.''' כלומר תנינן להא דתני ר"ח:
 
'''{{עוגן1|בי"ג}} דבר.''' השנויים במשנתינו:
 
'''{{עוגן1|עבד}}.''' חשיב:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותני נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|לוי'}} שנשבית.''' דחיישינן שנבעלה לשבוי ונעשית זונה:
 
'''{{עוגן1|או}}.''' שידוע בבירור שבא עליה א' מן הפסולין כגון עבד או כותי וכל הנך הפוסלין בביאתן לכהנת מתרומה לא פסלי את הלויים ממעשר:
 
'''{{עוגן1|לויים}} המזוהמין מאמן.''' שאמותיהן חללות ובפ' יש בכור משמע דאיירי בבת לוי דאיעבר מעכו"ם ועבד בנה לוי:
 
'''{{עוגן1|לא}} חשו להם.''' חכמים לפסול בניהם ממעשר אפי' משום ריח פסול:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והתנינן.''' במתני' בת לוי נפסלת מן המעשר והיינו משום דנבעלה בעילת איסור:
 
'''{{עוגן1|אר"י}}.''' תפרש למתני' שהשני ישראל הוא וילדה ממנו בן ונפסלה ממעשר בשביל בנה:
 
'''{{עוגן1|כהנת}} שזינתה.''' אע"ג דאיפסלה מתרומה לא נפסלה ממעשר למ"ד כהנים מותרים במעשר:
 
ופריך ולא מתני' הוא דמותרת במעשר ומאי קמ"ל ריב"ל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כמ"ד וכו'.''' אי ממתני' סד"א דאתיא כמ"ד אין נותנין מעשר לכהן לכך לא צריך למתני דנפסלה גם מן המעשר וריב"ל קמ"ל דאפילו למ"ד נותנין לא נפסלה:
 
'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן.''' דברי חכמים שבסמוך שאמרו משמיה דר"ה פליגי על ריב"ל:
 
'''{{עוגן1|כהן}} שבא על גרושה והוליד בן.''' וה"ל חלל ואינו פוטר עצמו מבכורה כישראל:
 
'''{{עוגן1|הבן}} חייב לפדות את עצמו.''' דהא לא זכה אביו בפדיונו שהרי לא איחייב אב מעולם אלא בן נתחייב לאחר מיתת אב ואיחייב ליה למיתבי' לכהן אחר גם לא היה כח לאביו לפדותו קודם שלשים:
 
'''{{עוגן1|לאחר}} שלשים יום.''' ישנו במצות פדייה דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה:
 
'''{{עוגן1|חזקה}} שפדיי' אביו.''' אע"ג דהפדיון הוא שלו מ"מ חייב לפדותו ש"מ שכהנת שנפסלה והיא חללה אף במעשר אינה אוכלת דאס"ד שאוכלת במעשר ליהוי כלויה שפוטרת את בנה ואפילו מת האב קודם שלשים אינו צריך פדיי' אלא ודאי משנפסלה כזרה חשיבא וגריעא מלויי' שנבעלה לפסול לה:
 
'''{{עוגן1|אם}} לאחרים וכו'.''' פירושא קמפרש למה אמרי' חזקה שפדאו אביו דאם הכהן פודה אחרים כ"ש שפדה בנו א"נ הש"ס מתמה ל"ל חזקה הא אפילו פדיון אינו צריך דהשתא לאחרים הוא פודה כ"ש לבנו אלא הכי הל"ל שכבר זכה אביו בפדיונו וכ"ה פ' יש בכו' והראשון נרא':
 
'''{{עוגן1|ולא}} כבר וכו'.''' אהא דתנן במתני' ולא זה וזה יורשין כתובתה פריך הא תנן ברישא ואין לה כתובה א"כ מאי ס"ד דיורשין כתובתה:
 
'''{{עוגן1|שלא}} תאמר וכו'.''' אי מרישא ה"א בה קנסו רבנן דלית לה כתובה דעבדא איסורא אבל לזרעה לא קנסו ויטלו כתובת בנין דכרין קמ"ל שאף יורשיה אין יורשין כתובתה:
 
'''{{עוגן1|לפום}} כן.''' לפיכך איצטריך התנא לאשמועינן שאין להן כתובה:
 
ה"ג אין להן כתובה:
 
'''{{עוגן1|כך}} אסורה לבועל.''' שנאמר ונטמאה ונטמאה שני פעמי' אחת לבעל ואחת לבועל:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שהיא אסורה לאחיו של בעל.''' אם מת הבעל ונפלה לפני אחיו ליבום אסורה לו שהרי מחמת אחיו באתה ולא היתה אסורה כ"ש לאחיו:
 
'''{{עוגן1|כך}} היא אסורה לאחיו של בועל.''' לעולם:
 
'''{{עוגן1|יכול}} כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל.''' דטומאה כתיב בה כעריות דכתיב ונסתרה והיא נטמאה ובעריות כתיב אל תטמאו בכל אלה וצרת ערוה אסורה ליבם כדתנן ריש מכילתין:
 
'''{{עוגן1|כך}} תהא אסורה לאחיו של בועל.''' לעולם וכ"ש לבועל עצמו:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע מברייתא השנוייה בתוספתא סוף מכילתין:
 
ה"ג והיה לה יבם כאן ויבמה וכ"ה בסוטה:
 
'''{{עוגן1|אסור}} בה.''' באשתו שנתייבמה הואיל ונטמאה בבעילת אחיו:
 
'''{{עוגן1|ומותר}} בצרתה.''' באשתו השנייה שלא נתייבמה:
 
'''{{עוגן1|אסור}} בה.''' באשתו שנתייבמה:
 
'''{{עוגן1|ומותר}} באשת אחיו.''' שמת:
 
'''{{עוגן1|ואשת}} אחיו לאו כצרת סוטה הי'.''' בניחותא ולא אמרינן דצרת סוטה היא דהא לא תפסי בה קידושין דאשת איש היתה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדקאמר ומותר בצרתה ש"מ צרת סוטה מותרת לאחיו של בועל דאל"כ יהא אסור באשתו שהרי אלו מת הוא לאחר שבא לכאן ואחיו קיים היה אחיו אסור בצרתה שזו שייבם בחיי אחיו אסורה לו מדאורייתא ופוטרת צרתה א"כ דין הוא שתאסור גם עליו כצרת סוטת אחיו של הבועל אלא ודאי צרת סוטה אסורה לאחיו של בועל ויותר נ"ל דה"ג ואח"כ בא בעלה וגירשה ומת אסור בה וכו' וה"פ היבם הראשון מת קודם שבא הבעל ואח"כ בא הבעל וגירש את זו שנתיבמה ומת אחיהם השלישי שבא לייבם נשי שני אחיו אסור בה בסוטה ומותר בצרתה היינו אשת היבם שמת ואסור בסוטה ומותר באשת אחיו היינו אשתו של זה שהלך למדינת הים שלא נתייבמה וקאמר ואשת אחיו לאו כצרת סוטה היא בתמיה הא ודאי לאחיו היבם כצרת סוטה הויא ואסורה לו ש"מ דצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל דאל"כ אסורה להאח השלישי דהיינו היבם השני משום צרת סוטה של אחיו הבועל:
 
'''{{עוגן1|אתיא}}.''' הא דתניא ומותר באשת אחיו:
 
'''{{עוגן1|כרבנן}} דתמן.''' כחכמים שבבבל דאמר ר' הילא משמן דרבנן ור"ע פליגי באשת אחיו שנשאה בטעות אם צריכה גט ולדידהו אתיא הך ברייתא כרבנן:
 
'''{{עוגן1|כל}} עריות שאמרו.''' שהן ערוה אין צריכות גט אם נשאה בטעות למי שהיה ערוה עליו:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מאשת איש.''' שניסת ע"פ ב"ד הצריכו חכמים גט משני כדתנן במשנתינו:
 
'''{{עוגן1|אף}} אחות אשה ואשת אחיו.''' שנשאן בטעות שסבר שמתה אשתו או שמת אחיו ואח"כ נודע לו שטעה צריכות הימנו גט שיאמרו בהיתירא נשאו וקידושין הראשונים היו קידושי טעות ואם לא יתן גט יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט וכיון דמחמת חששא זו מצריך ר"ע גט ה"ה אשת אחיו נמי אסורה לו שהרי הסוטה צריכה חליצה שיאמרו היבם כדין נשאה נמצא גם צרתה אסורה שלא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתייבמת. ולל"ב שפירשתי ה"פ איך ייבם שתיהן הא מיהת צריך לחלוץ הסוטה משום אחיו היבם שמת דהא לא מהני הגירושין שגירשה בעלה דעדיין יש לחוש שהיבם כדין נשאה הדרינן לקמייתא שיאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתייבמת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם כרבנן דהכא וכ"ה בסוטה פ"ק.''' וה"פ אבל לרבנן דהכא והיינו ר"ח בשם ר' יוחנן דבסמוך דקאמר באשת אחיו שניסת בטעות לכ"ע צריכה גט קשיא ברייתא זו דלא כמאן:
 
'''{{עוגן1|משום}} הלכות אשת איש קנה בה וערוה היא וערוה פוטרת צרתה וכ"ה בסוטה.''' וה"פ כיון שניסת לו בהיתר גמור החמירו בה כאילו היא אשתו א"נ כיון דבאיסור אשת אחיו ואיכא נמי איסור אשת איש החמירו בה כאשת איש דעלמא שניסת בטעות דתנן במתני' שצריכה גט:
 
'''{{עוגן1|וערוה}} היא.''' סתמא דש"ס קאמר לה לדברי ר' יוחנן שדנו באשת אחיו דין אשת איש א"כ ה"ל כמו ערוה הנשואה להשני שהרי היא אסורה לו כערוה אחרי שנטמאה וערוה פוטרת צרתה ואיך תני בברייתא דמותר בצרתה ומותר באשת אחיו:
 
'''{{עוגן1|אר"ח}}.''' לעולם אפי' כרבנן דהכא והיינו ר' יוחנן נמי אתיא והא דמותר באשת אחיו היינו טעמא כמו דאמרינן בעלמא לענין ממון בה קנסו ולא קנסו ביורשיה ה"נ בה קנסו ולא קנסו באשת אחיו לענין מצות יבם:
 
'''{{עוגן1|אר"ח}} בריה דר"ה.''' לא כדקאמרת אפי' כרבנן דהכא אתיא אלא דוקא כרבנן דהכא אתיא דצריכה גט הלכך אסור בה דלבעלה אסורה גזרה שמא יאמרו שני שפיר קנסיב דהראשון קידשה בטעות ולאחר הגט אסורה משום גרושת אחיו ולא כרבנן דתמן דלדידהו דסברי שא"צ גט מהשני דאנוסה היא אפי' בה יהא מותר מיהו אף רבנן דתמן מצי לאוקמי הך ברייתא כר"ע:
 
'''{{עוגן1|צרת}} סוטה אסורה.''' דטומאה כתיב בה כעריות:
 
'''{{עוגן1|וצרת}} גרושה.''' כלומר צרת מחזיר גרושתו משניסת מותרת וקס"ד דדוקא קאר"י צרת גרושתו אבל גרושה עצמה אסורה ליבם מק"ו השתא בהותר לה דהיינו בעלה זה שמת שהיתה מותרת לו קודם שניסת להשני אסורה לו לאחר שניסת באסור לה והיינו היבם שהיתה אסורה לעולם קודם שניסת להשני משום גרושת אחיו לא כ"ש שאסורה לו לאחר שניסת אבל צרתה מותרת דלא אלים ק"ו למדחי צרה מיבום:
 
'''{{עוגן1|גרושה}} עצמה מותרת לביתה.''' כלומר ליבם דלא אמרי' ק"ו במקום מצוה:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגי.''' מבעיא ליה מי פליג שמואל אר"י דלא קאמר ר"י אלא צרת גרושה אבל גרושה עצמה אסורה כדפרישית:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} בגין וכו'.''' לעולם לא פליגי והא דאר"י צרת גרושה ולא אמר גרושה עצמה בשביל שהיו עוסקין בדיני צרת נקט צרת גרושה אבל באמת סובר דאף גרושה עצמה מותרת:
 
'''{{עוגן1|מריח}} ערוה נגעו בה.''' סוטה דמיא לערוה לבעלה וליבם לפיכך החמירו בצרתה כמו בצרת ערוה וכן א"ר יוחנן לעיל בריש פרקין:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שכתוב בה טומאה כעריות.''' דכתיב בה ונסתרה והוא נטמאה ובעריות כתיב אל תטמאו בכל אלה:
תחילתדףכאן י/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ביאתה}} או חליצתה.''' ארישא פליג דקתני ולא מייבמין:
 
'''{{עוגן1|ואין}} הולד ממזר.''' אם החזיר הראשון:
 
'''{{עוגן1|ניסת}} שלא ברשות.''' ב"ד שבאו שנים ואמרו מת בעלך שאינה צריכה להיתר ב"ד:
 
'''{{עוגן1|מותרת}} לחזור לו.''' דאנוסה היא ומאי הוה לה למיעבד:
 
'''{{עוגן1|ופטורה}} מן הקרבן.''' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:
 
'''{{עוגן1|שלא}} ע"פ ב"ד.''' אלא בעדים חייבת בקרבן דשוגגת היא ואין זה אונס להפטר מקרבן דה"ל לאמתוני:
 
'''{{עוגן1|וקלקלה}}.''' כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|זהו}} ראשו של פרק.''' ר' יוסי פליג ארישא בניסת ע"פ עד אחד ואח"כ בא בעלה כתובתה על נכסי בעלה הראשון:
 
'''{{עוגן1|מה}} אר"י בשאר כל הדברים.''' השנוים במשנתינו מי אמרי' אכתובה דוקא פליג או דלמא קסבר כולהו ליתנהו בה כיון שעשתה ברשות:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' תא שמע ממתני' דלקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|זהו}} ראשו של פרק.''' ר"י ארישא קאי ניסת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן ע"פ עדים תצא וחייבת בקרבן וקאמר ת"ק ל"ש ע"פ עדים דאשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דהיינו ע"פ עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא וא"ל ר"י ע"פ ב"ד דפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו ע"פ עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דאין ר"י פליג אשאר כל הדברים דהא קאמר דע"פ ב"ד פוסל ע"י אחרים והיינו כדתנן במתני' דתצא מזה ומזה:
 
'''{{עוגן1|מה}} אר"ל בכתובה.''' מי מודה לר"י או לו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מה אם דברים אלו.''' מציאתה ומעשה ידיה:
 
'''{{עוגן1|שנפלו}} דרך איסור.''' בשעה שהיתה יושבת תחתיו באיסור:
 
'''{{עוגן1|כתובה}} שנפלה דרך היתר.''' דלמשקל ולמיפק קאי דזהו תחלת גירושין לא כ"ש שיש לה:
 
'''{{עוגן1|מסתברא}} דר"ל יודה לר"י.''' כדאמרן:
 
'''{{עוגן1|}} ר"י לא יודה לר"ל.''' דדוקא כתובה דלמיפק קאי יש לה אבל מציאתה ומעשה ידיה איכא למימר דאין לו דאתי לקיימה הואיל ונוהג בה מנהג נשים:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} ור"ל.''' מודים לר"ש דמה אלו שהן מחיים לא קנסינן לה ביאה דלאחר מיתה לא כ"ש:
 
'''{{עוגן1|ר"ש}} לא מודה לר"ל ולר"י.''' דדוקא ביאה דלאחר מיתה לא קנסינן אבל אלו שהן מחיים קנסו:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' ממתני' שמעינן דסבר ר"ש ביאה פסולה פוטרת צרתה:
 
'''{{עוגן1|לא}} מסתברא.''' לשנות מתני' כמו שהיא שנויה לפנינו אלא נישאת ברשות מותרת שכח ב"ד יפה ניסת שלא ברשות אסורה הואיל ומעצמה עבדה איסורא:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} יוחנן.''' לעולם כדקתני במתני' שלא ברשות מותרת ומתני' כר"ש דאר"ש:
 
'''{{עוגן1|עשו}} בית דין בהוראתן.''' שהורו להנשא בעד אחד ואח"כ בא בעלה:
 
'''{{עוגן1|כזדון}} איש ואשה.''' כהבא בזדון על אשת איש ונאסרה על בעלה וע"פ עדים כשגגת איש באשה ולא נאסרה על בעלה:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} לית כאן פטורה.''' הא דתנן במתני' ניסת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מקרבן ליתא אלא חייבת בקרבן דטעות הוא ואין זה הוראה לסמוך עליה ולפטור היחיד דהא גלוי לכל דטעות הוי שהרי בעלה לפנינו הוא אלא דסמכו אעד:
 
'''{{עוגן1|ויהא}} כן בהורייה.''' ואפי' נימא שהוראת ב"ד היא ולא טעות אפ"ה חייבת בקרבן שהרי ההוראה היא שמותר לבא על אשת איש:
 
'''{{עוגן1|ולא}} עקירת הגוף היא.''' בתמיה וכיון שעקירת גוף המצוה דאשת איש היא חייבת בקרבן דקיי"ל הורו ב"ד לעקור כל הגוף ועשה יחיד על פיהם חייב בקרבן יחיד ולא מיפטר בהוראת ב"ד:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בשהורו.''' ב"ד עד חמש שנים אסורה ולאחר מכאן מותרת נמצא שעקרו מקצת וקיימו מקצת וה"ל הוראת ב"ד שהיחיד פטור עליה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויהא כן בקלקול.''' נמי תהא פטורה מקרבן שהרי ע"פ ב"ד נעשה שעשאו אותה פנויה וע"י כן קלקלה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הקלקול דומה לאכילת חלב ודם בשהורו מותר לאכול חלב ואכל חלב ודם.''' וה"פ מי שאכל חלב ודם והב"ד לא התירו לאכול דם אלא חלב חייב על הדם דהא לא על פי בית דין עשה ה"נ כיון שעברה עוד על איסור אחר מה שלא התירו לה ה"ל כאלו לא עשאה על פי בית דין:
תחילתדףכאן י/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ואח"כ}} מת בנך.''' ולא הוזקקה ליבום:
 
'''{{עוגן1|ונישאת}}.''' לשוק:
 
'''{{עוגן1|ראשון}} ואחרון.''' ראשון שלפני השמועה ואחרון שלאחר השמועה ממזר ומתני' כר' עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין וה"ה מיבמה לשוק:
 
'''{{עוגן1|קיים}} היה.''' כשניסת:
 
'''{{עוגן1|הולד}} הראשון.''' שהיה לה בעודו חי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} מה את עביד.''' למאי מדמינן הנך תרי סהדי קמאי ובתראי דמתני' אם מדמינן להו לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת או לעידי גירושין שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה:
 
ה"ג אין תעבדינה כעידי מיתה פליגי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן אין תעבדינה כעדי גירושין פליגא על רבנן דתמן. וה"פ אם עדים דמתני' לעידי מיתה דמיין קשיא מתני' לרבנן דהכא ודהתם דמייתי בסמוך דשניהם מודים בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תינשא ואם ניסת לא תצא ובמתני' תנן תצא ואם לעידי גירושין מדמינן לרבנן דהכא דאמרו שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אם ניסת תצא ניחא אלא לרבנן דהתם דאמרו אף בעידי גירושין אם ניסת לא תצא קשיא מתני' רבנן דתמן. חכמים שבבבל ורבנן דהכא חכמים שבא"י והיינו ר' יוחנן שבסמוך וכ"ה בבבלי כתובות פ"ב דר' יוחנן פליג עם סתמא דברייתא דמייתי התם:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' לא שייך הכא ואגב שיטפא דסוגיא דכתובות פ"ב נדפסה כאן:
 
'''{{עוגן1|ואם}} ניסת תצא.''' בסמוך מפרש מ"ש רישא ומ"ש סיפא:
 
'''{{עוגן1|תמן}} אמר.''' חכמים שבבבל אמרו ל"ש מיתה ל"ש גירושין אם ניסת לא תצא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ע"ד וכו'.''' בשלמא לרבנן דהתם ניחא דהשוו מידותיה' במיתה וגירושין אבל לרבנן דהכא קשיא מ"ש מיתה מגירושין:
 
ר"ז א"ל להך שינוייא דבסמוך בסתם ולא אמרו משמיה דרבי יוחנן ור' חייה אמרו משמיה דר"י:
 
'''{{עוגן1|הדעת}} מכרעת בעידי מיתה.''' שדין הוא בעידי מיתה דמהימנינן לקמאי טפי מבתראי דמסתמא ברי לה שמת בעלה דאל"כ מירתת שמא יבא בעלה ואינה יכולה להכחישו ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אבל גירושין יכולה להכחישו ולומר גרשתני ואי שרית לה תסמוך אהכחשה ומינסבא:
 
'''{{עוגן1|כדעתן}}.''' אזלו לשיטתייהו:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שיצאה בעדות ברורה יצאת בו.''' ראובן אוכל שדה בחזקת שהוא שלו והביא שמעון עדים כשמת אביו היתה בידו וטוענין ליורש ואמרינן של אביו היתה מוציאין אותה מראובן ונותנין לשמעון חזר ראובן והביא עדים כשמת אביו של שמעון לא היתה שדה זו ברשותו רבנן דתמן סברי כיון דתרי ותרי נינהו אין מוציאין השדה מיד שמעון המוחזק בה בעדות ספק אע"ג דאיגלאי מילתא למפרע שהיה לנו להניח השדה ביד ראובן המוחזק בה בראשונה כיון דבשעה שיצאה מיד ראובן בעדות ברורה יצתה שהרי לא היו שם עדים אחרים זולתם ה"ל חזקת שמעון חזקה גמורה ואין מוציאין מידו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כן רבנן דתמן אמרין הכא בגירושין בשעה שנשאה בעדות ברורה נשאה.''' והשתא שהן תרי ותרי לא תצא מספק:
 
ה"ג אמר רבי יוסי לא מסתברא דלא מחלפא וכ"ה בכתובות וה"פ לא מסתברא אלא למחלפא שיטתייהו דרבנן דתמן:
 
'''{{עוגן1|לא}} מודיי.''' דמי לא מודו רבנן דהתם דאם באו תרי ותרי סהדי בעוד שהשדה ביד ראובן דאין מוציאין מידו ואם הוציאו מידו שמחזירין לראובן דלאו בעדות ברורה הוציאו מידו ואלו בגירושין לרבנן דתמן דאמרי ל"ש מיתה ל"ש גירושין אפי' באו תרי ותרי בהדי הדדי וניסת לא תצא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו שנים אומרים נתגרשה וניסת וכו'.''' וה"פ אלו אמרו בשנים אומרים נתגרשה וניסת ואח"כ באו שנים ואמרו לא נתגרשה דלא תצא הויא דמיא ממש לשדה:
 
'''{{עוגן1|יאות}}.''' אתיא שפיר דאזלו לשיטתייהו אבל בבאו בבת אחת ודאי קשיין אהדדי למה לא תצא הא לעולם היתה בחזקת אשת איש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מתני'.''' ברייתא דמייתי קשיא לר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|לא}} תצא.''' קס"ד ה"ה שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא:
 
'''{{עוגן1|שנים}} אומרים נתקדשה ונתגרשה.''' הנך שנים שאומרים נתקדשה אומרים נמי דנתגרשה והנך האומרים שלא נתקדשה אומרים נמי שלא נתגרשה הלכך לא תצא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה.''' בין זו לשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דאמר ר"י אם ניסת תצא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן.''' בגרושה דשני כיתי עדים מודים שהיתה אשת איש אלא שמכחישים אהדדי בגירושין אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקמא לאשה באיסור אשת איש הלכך תצא:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן בשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתקדשה ולא נתגרשה תרווייהו בפנוי' קא מסהדי אלא כשיבאו שנים ויאמרו שנתקדשה והנך אומרי' שלא נתגרשה השתא מיהת ליתנהו הלכך לא תצא:
 
'''{{עוגן1|שני'}} אומרים נשבית והיא טהורה וכו' לא תצא.''' והא הכא דתרווייהו בשבוי' קמסהדי אפ"ה לא תצא:
 
'''{{עוגן1|כמי}} שאלו אומרים וכו'.''' וה"ל כאילו אין כאן עדים כלל:
 
'''{{עוגן1|ואנו}} כחיין מפיה.''' ואמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר ונאמנת לומר נשביתי וטהורה אני כדתנן פ"ב דכתובות:
 
'''{{עוגן1|מדמי}} לה לחלבין.''' לאכל חלב:
 
'''{{עוגן1|שמא}} אינו מביא אשם תלוי מספק.''' בתמיה דודאי מביא אשם תלוי כדתנן בכריתות:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' נמי זה שאומרים עליו שקידשה יתן גט מספק:
 
'''{{עוגן1|לבי}} נוקרני.''' לבי נוקפי שמא אכלתי חלב נמי מביא אשם תלוי ואפי' אין כאן עדים כלל הלכך החמירו חכמים בתרי ותרי שיביא אשם תלוי אבל בשאר ספיקי דאוריית' לא מחמרי' אפי' בעדו' המכחישות זו את זו:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' רישא דברייתא קשיא לר' יוסי דאמר דלא מחמרינן בשאר ספיקות א"כ למה לא תינשא:
 
'''{{עוגן1|וסיפ'}}.''' קשיא לר' יונה כיון דמדאורייתא אסורה למה לא תצא:
 
'''{{עוגן1|לא}} דר"י אמר תנשא לכתחילה.''' אלא אמר דלא דמיין לחלבים כדמסיק אבל מודה מיהת דמדרבנן לא תנשא לכתחילה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} ר' יונה אמר אם ניסת תצא.''' ודאי מדאורייתא אלא אמר דיש לדמותו לחלבים וקשיא ליה כיון דהבא עליה באשם תלוי קאי למה לא תצא אבל לדינא לא פליגי ותרווייהו סברי כהך ברייתא:
 
ה"ג לא ר' יונה אמר אם ניסת תצא אלא שיש לדמותו לחלבים ולא ר' יוסי אומר תצא [צ"ל תנשא] לא אמר אלא לא תדמינה לחלבים וכו':
תחילתדףכאן י/ד
 
'''{{עוגן1|לא}} היתה צריכה להנשא.''' כלומר ממתני' שמעינן דאם היה הבעל והיבם קיים כשניסת ואח"כ מתו שניהם אבל אם לא היה הבעל קיים והיבם עדיין קיים לאחר שניסת מיבעיא ליה מי מהני חליצת היבם אח"כ להתירה לבעלה או לא:
 
'''{{עוגן1|והיא}} יבמה וכו'.''' כלומר והיינו ככל יבמה שניסת בלא חליצה והחולץ עודה תחת בעל' השני והבעל מקיים אותה:
 
'''{{עוגן1|היך}} סבר ר'.''' לרבי פנחס א"ר ירמי' [צ"ל יוסי] כן איך הוא סובר:
 
'''{{עוגן1|דלא}} כן.''' דאם לא יחזור מדין זה יכתוב עליו שהוא זקן ממרא כדמסיק בסמוך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} זו דברי ר"מ שאמר משום ר"ע.''' וה"פ זו דברי ר"מ שי"ג דברים השנויי' במשנתינו בריש פרקין באשה שהלך בעלה וכו' כולן ביבמה שניסת בלא חליצה ואחת מנהון שהולד ממזר מזה ומזה:
 
'''{{עוגן1|הא}} לצאת.''' מזה שנשאה קודם חליצ' ושלא ישאנה היבם אחר גירושי השני מודו חכמי' דתצא שהרי אמרו דפליגי חכמים בכל י"ג דברים אלא שאין ממזר מיבמה אבל בשאר כל הדברים מודו חכמים ומדרבנן תצא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה דאסרינן להחזירה לבעלה הראשון שמא יאמרו גירשה הראשון ונשאה השני בהיתר וגירשה וחזר הראשון ונשאה נמצא מחזיר גרושתו משניסת אע"ג שבאונס ניסת להשני כ"ש דנגזור כאן שמא יאמרו חלץ לה היבם קודם שנשאה לשני וגירשה נמצא היבם מחזי' חלוצתו:
 
'''{{עוגן1|והתנינן}} תצא.''' גם במתני' ובברייתא ור' יוחנן נמי אמר תצא איך לא נכתוב זקן ממרא אמאן דמור' כר' ירמי' דלא תצא:
תחילתדףכאן י/ה
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אין}} לה אלא משום זיהום כהונה.''' שהכהנים מדקדקים ונוהגים סלסול בעצמן שלא לישא אותה אבל הב"ד אין פוסלין אותה בשביל כך דגיטא לאו כלום הוא דמן הדין אינה צריכה גט:
 
'''{{עוגן1|מה}} את מקיים לה.''' אהא דתנן ברישא א"ל מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמה וכו' פריך במאי מוקמת לה שאמרו לה עד אחד או שא"ל שני עדים:
 
'''{{עוגן1|אין}} תקיימינה.''' אי מוקמת למתני' בעד אחד תפשוט הא דמיבעיא לן עד אחד שהעיד שמת בעלה מי מתירה להתיבם:
 
'''{{עוגן1|הוה}} פליגא וכו'.''' קשיא אדרב:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} דהוא אתי.''' שבא הבעל בעצמו לא מהימנינן ליה אלא סמכינן אעדות הראשונים כ"ש כאן דאין מוציאין מהיבם בשביל הנך שאמרו אח"כ חילוף הדברי' והא דתנן בר"פ שלא ע"פ ב"ד תצא וחייבת בקרבן מוקי לה רב בעד אחד:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} אמר לה לית תני.''' ליכא תנא דתני במתני' אמר לה אלא כולן תנו במתני' אמרו לו דמשמע שני עדים ודלא כרב א"נ ה"ג אמר לית תני וה"פ ליכא מ"ד דאמר הכי משמי' דרב דהא קאי גברא ולמה לא תצא:
 
'''{{עוגן1|כשתצא}} מביתו וכו'.''' אבל כל זמן שהיא בבית בעלה אין בה הוי' דהיינו קידושין אצל אחרים:
 
'''{{עוגן1|פרט}} לפרשת עריות.''' וה"פ דקרא והיתה כלומר קידושין הן כשנתקדשה לאיש שהוא אחר אצלה ולא שקרובה אליו ובא למעט כל הקרובים האמורים בפרשת עריות:
תחילתדףכאן י/ו
מתני' מותרת לחזור לו דקידושי שניי' אינן כלום ובזנות בא עליה ובגמרא מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|ומותר}} בקרובו' השניי'.''' לישא בתה דקיי"ל נושאין על האנוסה ועל המפותה:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אמרו}} לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה.''' שלא מאמה וחזרו וא"ל מתה השנייה ונשא אחות השנייה מאמה ולא מאביה נמצא השלישית נכרית אצל הראשונה וחזרו וא"ל מתה השלישי' ונשא אחותה מאביה ולא מאמה נמצא הרביעית רחוקה משנייה וכ"ש מהראשונה וחזרו וא"ל מתה גם הרביעית הזאת ונשא אחותה מאמה וזו החמישית אין לה קורבה דאחיות עם הראשונה ושנייה ושלישית ואח"כ א"ל כולן קיימות:
 
'''{{עוגן1|מותר}} בראשונה וכו'.''' שאינן קרובות זו לזו אע"ג שהשלישית אחות השנייה שריא דקידושי שניה לא תפסו בה דאחות אשתו הראשונה היא וה"ל השניה כאנוסה ומפותה ותניא אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה בלבד והיכא דלא תפסי קידושין לאו אחות אשה היא וכן החמישית אע"ג שהיא אחות הרביעית מותר בה כדאמרן:
 
'''{{עוגן1|ופוטרת}} צרותיהן.''' אם מת ובא יבם וייבם אחת מהן פוטרת צרתה:
 
'''{{עוגן1|אסור}} בשנייה.''' מפני הראשונה וברביעית מפני השלישית:
 
'''{{עוגן1|ואם}} בא על השנייה לאחר מיתת הראשונה.''' שאמת היה שמתה הראשונה ושאר עידי שקר הם אסור בשלישית מפני השנייה ובחמישית מפני הרביעית:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ואין}} שכיבת אחרת.''' אם בא בעל' על אשה אלו היתה האשה ההיא נשואה לבעלה תחלה היה אסור בה אין שכיבתו באשה ההיא בזנות או בשוגג אוסר' אשתו עליו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואמר אף הכא וכו'.''' ונאמר אף כאן באשה שהלך בעלה למדינת הים וא"ל מת בעלך וניסת לא תהא שכיבת אחר אוסר עליו ותהא מותר' לחזור לו שנאמר ואת כי שטית תחת אישך ודרשינן מיניה פרט לאונס שאינה נאסר' לבעלה באונס וזו אנוס' היא:
 
'''{{עוגן1|גזרו}} וכו'.''' שזה מצוי שיהא איש הולך למדינו' הים שדרך האיש לצאת לפיכך גזרו חכמים שתהא אסורה לחזור לו שיאמרו מחזיר גרושתו משניסת מותרת אבל באשה שהלכה למדינת הים ונשא אחות' לא גזרו שיאמרו אחות אשתו מותרת לאחר גירושי הראשונ' לפי שאינו מצוי שתלך אשה למדינת הים ולא גזרו חכמים בדבר שאינו מצוי:
 
'''{{עוגן1|בבא}} על חמותו שפסל.''' שאס' את אשתו על עצמו ולקמי' יליף לי' מקרא:
 
'''{{עוגן1|שבש"א}} פסל.''' מק"ו כדאמרינן לקמן:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|באש}} ישרפו.''' רישא דקר' ואיש אשר יקח אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו וגו':
 
'''{{עוגן1|אין}} נשרפת אלא אחת.''' והיינו חמותו אבל אשתו הראשונה מה חטא' ואתהן שנים משמע:
 
'''{{עוגן1|תנהו}} ענין לאיסור.''' ע"י ביאת חמותו נאסרה גם אשתו עליו:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון כר"ע.''' הניחא לר"ע דמפ' לקרא אותו ואת שתיהן ש"מ דשניהן אסורין אלא לר"י דדרי' אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יון קורין לאחת הינא והיינו חמותו שנשא באיסו' תשרף מנ"ל דאשתו אסורה ע"י אמו:
 
ה"ג הוא ואת שניהן תרוצא הוא כלומר וקשיא ר"י אדר"י אלא לענין איסור מודה דשניהן אסורי' מדלא כתיב אותו ואותה א"כ ה"ל למכתב באש ישרפו אותן וממילא נדע דקאי אבעל ועל אשה השניי' אלא ודאי דמהני ביאה זו לאשתו הראשונה שתיאסר על בעלה ויותר נ"ל דסיומא דקושיא היא ולא משני מידי וה"ג הוא ואת שנייה:
 
'''{{עוגן1|במקום}} שבא על איסור קל.''' על אשת איש ולקמן מפרש למה קרי ליה איסור קל:
 
'''{{עוגן1|אסר}} את אוסריו.''' נאסרה על בעלה האוסרה על אחרים:
 
'''{{עוגן1|כיון}} שבא איסור החמור.''' כגון אחות אשתו שאשתו אוסרה אחותה כל ימיה:
 
'''{{עוגן1|אינו}} דין שנאסר האוסר.''' שתיאסר אשתו האוסרת אחותה:
 
'''{{עוגן1|והיי}} דין איסויר קל.''' ואיזהו איסור קל:
 
'''{{עוגן1|ראשה}} דפירקא.''' מתני' דריש פרקין אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו וא"ל מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וההן נוקר.''' אינו אלא חומר וזה שנשאה ע"פ עד אחד שא"ל מת בעלך שעדיין לבו נוקפו אולי יבא הבעל למה קורא אותו איסור קל הא איסור אשת איש החמור הוא א"נ כיון דלבו נוקפו תמיד אינו איסור קל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני הכא לכך קורא אותו איסור קל שהנישואין של השני היו בהיתר בשעה שנשאה שסברו שמותרת להנשא:
 
'''{{עוגן1|במחזי'}} גרושתו משניסת.''' איירי הך ברייתא וקרי לי' איסור קל לפי שאינו אלא בלאו וכשניסת להשני נאסרה על הראשון גירשה השני והחזיר' הראשון נאסרה על השני דהדר הויא לגבי' גרושתו שניסת והיינו דקאמר נאסר האסור שנאס' השני שאסרה על הראשון מלהחזיר'. ופריך למה ליה לר"ה למוקמי מתניתא במחזי' גרושתו משניסת הא אפי' נתארס' אחר הגירושין לאחר אסורה להראשון:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בגין.''' בשביל ר"י בן כיפר דפליג ומתיר להחזיר גרושתו ושנתארסה לכך מוקי לה משניסת ואליבא דכ"ע:
 
'''{{עוגן1|ביבמה}} שנפלה לפני שני יבמין.''' איירי הך ברייתא וקרי איסור קל:
 
'''{{עוגן1|עשה}} בה אחד מהן מאמר.''' ואסרה על אידך ומאמר יבמין דרבנן ולאו קידושין גמורין הוא למהוי כאשת איש:
 
'''{{עוגן1|ואח"כ}} בא עליה השני.''' דאינו אלא איסור קל איסורא דרבנן ואפ"ה אוסרה על הראשון שאסרה עליו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ל"ל וכו'.''' כלומר מאי איריא עשה בה הראשון מאמר אפי' נתן גט נמי נאסרה על האחין ולא דמיא לאחות אשתו דאתינא לאוסרה ע"י ביאת איסור אבל ביבמה בזיקה תליא מילתא:
 
'''{{עוגן1|ותו}} ל"ל בא עליה.''' השני אפי' עשה בה השני מאמר נמי נאסרה לבעל המאמר הראשון כרבנן דלעיל ר"פ ר"ג דאמרי יש מאמר אחר מאמר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בגין ב"ש ובגין ר"ג.''' וה"פ בשביל לאוקמי הך ברייתא ככ"ע אפי' כב"ש דסברי מאמר קונה קנין גמור וכר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר:
 
ה"ג תני אמר ר"ש וכו':
 
'''{{עוגן1|שבש"א}} פסל.''' דכתיב אותו ואתהן:
 
'''{{עוגן1|הוא}} אסרה.''' על כל אדם:
 
'''{{עוגן1|והיא}} אוסרתו.''' על קרובותיה:
 
'''{{עוגן1|ושגגה}} עליו.''' ואם שגגה באיסורא שנבעלה לאיש אחר באונס מותרת לבעלה דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת לבעלה:
 
ה"ג ושגגה עליה באיסורה לא נאסרה במותר לה וכו' אינו דין שלא יהא אסור במותר לו:
 
'''{{עוגן1|הדין}} דין בשוגג.''' הדין הזה מלמדינו על השוגג שאין ביאת חמותו בשוגג פוסלת אשתו עליו אבל אם בא על חמותו במזיד מנין שאין אשתו נאסרה עליו:
 
'''{{עוגן1|אתי}} עובדא.''' בא מעשה לפני ר' אמי בא' שבא על חמותו ואסר עליו את אשתו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא דהוא סבר כרבי יהודה אלא שהיתה מתרגלת לבא אצלה.''' וה"פ לא הוציאה מפני שהוא סובר דהלכה כר"י דאמר לעיל הכל מודים בבא על חמותו שאשתו פסולה אלא לפי שהיתה חמותו רגילה לבא אצל בתה לכך אסר עליו אשתו שלא תהא רגילה לבא אצלו:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} שפוסל וכו'.''' ארישא קאי ניסת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מקרבן ע"פ עדים תצא וחייבת בקרבן וקאמר ת"ק ל"ש ע"פ עדים דאשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דהיינו בעד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא וקא"ל ר' יוסי ע"פ ב"ד דפוסל על אחרים פוסל ע"י עצמו ע"פ עדים דאינו פוסל על אחרים אינו פוסל ע"י עצמו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תריהון}} אמרין.''' שניהם אמרו הא דא"ר יוסי לעיל בפרקין כתובתה על נכסי בעלה הראשון אריש פרקין קאי אניסת ע"פ עד אחד:
 
'''{{עוגן1|מה}} א"ר יוסי בשאר כל הדברים.''' השנויים בר"פ דקנסינן אותה מי פליג ר"י אכולהו דלא קנסינן אותה כיון שעשאה ברשות או דלמא אכתובה לחוד פליג ושאר כל הדברים בה:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
 
'''{{עוגן1|זהו}} ראשה של פרק.''' רבי יוסי דמתני' אריש פרקין קאי כדפרישית במתני' ש"מ דאשאר דברים לא פליג דהא קאמר דע"פ ב"ד פוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו והיינו כדתנן במתני' תצא מזה ומזה:
 
'''{{עוגן1|אחות}} אשתו נשואה וכו'.''' פליג אהא דא"ר בא דר' יוסי אריש פרקין פליג אלא מתני' כפשטה כל שפוסל ע"י אחרים היינו אחות אשתו הנשואה וכל שאינו פוסל היינו אחות אשתו פנויה:
 
'''{{עוגן1|צריכה}} הימנו גט.''' אחות אשתו לכך נפסלת אגיסו ואשתו אסורה לו שלא יאמרו קנסיב אחות גרושתו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|והיך}} עבידא.''' והיכי דמי שתהיה הראשונה אחות השנייה מאביה וכן כלן:
 
ה"ג גברא אית ליה ברא וחורגא ואינתו אית להו ברת וחורגא ונסבון דין לדין ואולידין ברת משריי מן חורגתא דאיתתא. וה"פ ראובן נשא שרה וילדה לו בת ומת ראובן וניסת לשמעון וילדה גם לשמעון בת ולוי נשא רבקה וילדה לו בת ותמת רבקה ונשא לרחל וילדה לו בת אח"כ מת לוי ושרה אשת שמעון ונשא שמעון את רחל וילדה לו בת ויהודה נשא בת לוי מרבקה אשתו א"ל מתה ונשא בת לוי מרחל אשתו שהיא אחות הראשונה מאביה ולא מאמה א"ל מתה ונשא בת שמעון מרחל אשתו שהיא אחות השנייה מאמה ולא מאביה א"ל מתה ונשא בת שמעון משרה אשתו שהיא אחות השלישית מאביה א"ל מתה ונשא בת ראובן משרה אשתו שהיא אחות הרביעית מאמה:
 
'''{{עוגן1|משריי}}.''' מתחיל הסדר מחורגת האשה ואז הוא כסדר משנתינו כדפרישית:
תחילתדףכאן י/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בן}} ט' שנים ויום אחד.''' אם בא על יבמתו פסלה על שאר אחיו דביאתו ביאה וכן אם נתן לה גט או עשה בה מאמר פסלה אבל אינו גט ומאמר גמור:
 
'''{{עוגן1|אלא}} הוא פוסל תחלה.''' בגמרא מפרש במאמר הוא פוסל תחלה ולא בסוף:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} בסוף אינו פוסל.''' בתמיה וכי אינו פוסל בן תשע בביאתו אחר שעשה הגדול מאמר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלא במאמרו אבל בביאתו פוסל.''' וה"פ אלא בן תשע שעשה מאמר אחר מאמרו של הגדול אינו פוסל אא"כ עשה הקטן מאמר בתחלה פוסל ע"י אחין אבל לא בסוף אבל בביאתו פוסל אפילו בסוף דהיינו אפילו אחר מאמרו של הגדול:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שהוא פוסל וכו'.''' כלומר וה"פ דמתני' אלא שהוא פוסל תחלה וסוף בדבר אחד והיינו ביאה אבל בגט ובחליצה ובמאמר אינו פוסל אלא תחלה ולא בסוף והאחין פוסלין על ידו בארבע דברים בתחלה וסוף כיצד בן תשע שבא על יבמתו וכו' ובבבלי משמע דברייתא באנפי נפשה היא ולאו אמתני' קאי מיהו מתני' נמי איכא לפרושי הכי:
 
'''{{עוגן1|אינו}} מייעדה.''' האדון אינו יכול לייעד האמה העבריה לאחד מאחיו שיאמר לה הרי את מיועדת לאחי כדרך שאומר לה כשמייעד' לבנו ובכך היא מתקדשת כשאר ארוסות:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אי אמרת בבן.''' השתא דכתיב דמייעדה לבנו נימא דק"ו הוא דמייעדה לאחין ולא נמעט את האחין ובקידושין פ"ק דף ה' ע"ב ל"ג אלא אם אמרת בבן:
 
'''{{עוגן1|וליבום}}.''' דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' אבל הבן אינו מייבם את אמו:
 
ה"ג אינו דין שייעדנה לו לא אם אמרת וכו' וכ"ה בקידושין:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} קם תחתיו בשדה אחוזה.''' המקדיש שדה אחוזתו פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם לא פדאה ומכרה הגזבר לאחר אינו יכול לפדותה עוד וכשיוצאה מיד הלוקח בייבל מתחלקת לכהנים אבל אם לקחה בנו של המקדיש אינה יוצאה הימנו ביובל להתחלק לכהנים דכתיב ואם לא יגאל את השדה דהיינו הבעלים ואם מכר את השדה דהיינו הגזבר לאיש אחר לא יגאל עוד ודרשינן לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר לאיש הרי אח אמור הא מה אני מקיים לאחר ולא לבן:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} מייעדה לבן בנו.''' אע"פ שקם תחת אביו בשדה אחוזה מ"מ אינו יכול לייעדה:
 
'''{{עוגן1|בפ'}} נחלות.''' לענין ירושה בן הבן עד סוף כל הדורות הן כבן וקודמין לשאר קרובים והכא דרשינן בנו דוקא ולא בן בנו:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} לי.''' תירוץ אקושיא זו אשקנו יין קונדיטין. והוא יין המעורב בדבש ופלפלין:
 
'''{{עוגן1|התיב}} ר' תנחום.''' לתרץ קושית ר"ז:
 
ה"ג ושאר כל הקרובים כבן את עושה בן בן כבן וכאן שלא עשית אח כבן ושאר כל הקרובים אין את עושה בן בן כבן וכ"ה בקידושין. וה"פ כיון דמצינו דלא קפיד קרא אבן דוקא אמרי' נמי דבן הבן כבן אבל כאן אף אם נאמר אח כבן מק"ו מ"מ שאר כל הקרובים דליכא ק"ו ודאי אינו מייעד להן הלכך אמרי' נמי בן הבן אינו כבן:
 
'''{{עוגן1|הרי}} פרשת טומאות.''' הכהן שהאח כבן וכן שאר כל הקרובים אביו ואמו ואשתו ואחותו כדכתיב לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו ואפ"ה אינו מטמא לבן הבן דלא מנו חכמים אלא ז' מתים א"כ גם ביעוד לא צריך קרא למעוטי בן הבן גם בנחלות אין לרבות בן הבן:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} אזיל קונדיטין.''' שהיה לר"ז להשקות לר' תנחום שלא תירץ מידי אקושית ר"ש בר אבא:
 
'''{{עוגן1|לית}} כאן לדעת.''' כלומר ליתא להך ברייתא אלא אפי' שלא לדעת בנו יכול לייעדה לו:
 
'''{{עוגן1|אית}} כאן.''' לעולם הך ברייתא לאו משבשתא והא דתני לדעת היינו לדעתה וכריב"א דאמר מעות הראשונו' לאו לקידושין ניתנו ואין יעוד אלא בפרוטה שעליה לפיכך אין דעת האב בהן מתחילה לקידושין ואם אינו מודיעה שתקבל עליה אין כאן קידושין:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} תימא אית כאן וכריב"י.''' מ"מ לשון הברייתא דתני ואם לבנו ייעדנה לדעת משמע דבעינן דעת בנו והא ודאי ליתא דהא מייעדה אפי' לבנו הקטן וכדאר"י בסמוך וקטן לית בו דעת ל"א ה"פ ע"כ צ"ל לדעת אדעתה דאי לדעת בנו קשיא הא אפי' לבנו קטן מייעדה:
 
'''{{עוגן1|אינו}} מייעדה אלא לבנו הגדול ובלבד לדעת.''' מ"ט קאמר מ"ט אין יעוד אלא בגדול לפי שאין יעוד אלא מדעת וקטן אין בו דעת ל"א ובלבד לדעת דידה וכריב"י:
 
'''{{עוגן1|עושה}} אלמנה לכה"ג וכו'.''' בן ט' שנים ויום אחד שנשא אשה ומת ועדיין היא בתולה הרי היא אלמנה ואסורה לכה"ג ואם נתן לה גט או שחלץ לה או שמת וחלץ לה אחד מן האחין אסורה לכהן:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"י.''' בשלמא לר"י דאמר שמייעדה לבנו קטן ניחא דמצינו אישות לקטן וקנין יעוד קנין גמור מדאורייתא הוא והא דתניא בברייתא בן ט' שנים עושה אלמנה וכו' איירי ביעוד ובעיא חליצה ויבום ומיפסלא לכהונה אלא לרשב"ל דאמר אין ייעוד אלא בגדול ע"ס דברייתא בנישואין דקטן איירי א"כ תהא פטורה מו החליצה ומן היבום כדתנן במתני' נשא אשה ומת פטורה מן החליצה ומן היבום דאע"ג דביאתו ביאה אין קנין קטן כלום:
 
'''{{עוגן1|אתית}} דרשב"ל כריב"י.''' רשב"ל מוקי לברייתא כריב"י דאמר אם עמדו הסימנין מן ט' שנים ויום אחד עד שיהיה בן י"ב שנים ויום א' הרי הוא גדול למפרע מיום שנראו בו סימנין הללו וכדמסיק ובקטן זה איירי תנא דברייתא:
 
'''{{עוגן1|שומא}}.''' ורוא"ה בלע"ז ודרכה ליגדל בה שער:
 
'''{{עוגן1|והן}}.''' והוא שסימנין אלו שנראו בו מתשע שנים ואילך עמדו בו אף לאחר שהגדיל אבל אם נשרו בינתיים איגלאי מלתא למפרע דשומא הן ואף לריב"י לא הוו סימנין:
 
'''{{עוגן1|עמדו}} בו בשעת סימנין.''' דהיינו משנעשה בן י"ב שנים לריב"י למפרע משעה שנראו בו סימנים אלו הוא נעשה איש או דלמא מכאן ולהבא פליגי לת"ק כיון שנראו בו סימנים אלו קודם שהגדיל אף שעמדו בו לאחר שהגדיל לאו כלום הן וריב"י סובר דמכאן ולהבא מהני סימנים אלו לעשותו גדול אבל למפרע לכ"ע לא הוי גדול:
 
'''{{עוגן1|דו}} פתר וכו'.''' דהוא מפרש הא דרשב"ל מוקי לברייתא דתני בן ט' שנים ויום אחד עושה אלמנה לכה"ג וכו' כריב"י כדפרישית בסמוך ש"מ דסובר למפרע הוא נעשה איש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמה לית ר"י וכו'.''' כלומר כיון דלרשב"ל צריכין לפרש כן דברי ריב"י א"כ מאי קמיבעיא ליה לר"י:
 
'''{{עוגן1|דהוא}} צריכא ליה.''' אף אי מוקמינן הברייתא כריב"י לא מיתרצא שפיר לרשב"ל דקשיא ליה גרושה כדמסיק וע"כ לומר רשב"ל הך ברייתא לא שמיע ליה ל"א ה"ג אר"מ דהוא צריכא ליה לר' יוחנן אליבא דריב"י עמדו בו וכו' וה"פ הא דמיבעיא לר' יוסי היינו אליבא דר' יוחנן אבל לרשב"ל לא קמיבעיא ליה:
 
'''{{עוגן1|ניחא}} אלמנה.''' אהא דתני בברייתא בן ט' שנים עושה אלמנה לכה"ג וכו' קשיא ליה הניחא אלמנה עושה לר' יוחנן ע"י ייעוד אלא גרושה מי הוה גטו גט הא קטן הוא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תיפתר לה.''' תפרש לה שבא עליה כשהוא קטן וכשהגדיל נתן לה גט וה"ל גרושה גמורה אם היה תחילת קנינו קנין גמור כדתנן ביבמה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} חלוצה.''' הא דתני שעושה חלוצה ס"ד שחלץ ליבמתו וקשיא לר' יוחנן דקטן אין חליצתו כלום ואי משהגדיל חלץ פשיטא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תיפתר.''' תפרש לאו בשחלץ הוא ליבמתו איירי אלא בשבא על יעודתו איירי דה"ל קנין גמור וזקוקה ליבם ואם חלץ לה אחד מן האחין נעשית ע"י חלוצה:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' דמוקמת לה בייעוד אפי' בפחות מבן ט' נמי קניינו קנין גמור הוא ולמה תניא בן ט':
 
'''{{עוגן1|וכיני}}.''' וכן הוא דה"ל לתני למתני אפי' פחות מבן ט' אלא משום דתני נמי בהך ברייתא מילי דלא שייכי אלא בבן ט' כגון קטן שבא על עריות שחייבין על ידו תני נמי אלו בבן ט':
 
'''{{עוגן1|מאחז}} למד ריב"י.''' דבן ט' יכול להוליד:
 
'''{{עוגן1|אחז}} הוליד בן ט'.''' דבן ך' הי' כשמלך וט"ו שנה מלך הרי כל שנותיו היו ל"ה וחזקיהו בנו הי' בן כ"ה שנים כשמת אביו הרי שנולד חזקיהו כשהיה אחז בן עשר שני' וכד מדלית ט' חדשי' ימי עיבור הרי בן ט' שנים היה אחז כשנתעבר' אשתו עם חזקיהו בנו:
 
'''{{עוגן1|והרן}} בן שש.''' אברהם הי' גדול מנחור שנה אחת ונחור היה גדול מהרן שנה אחת נמצא הרן קטן מאברהם שתי שנים ואברהם קשיש משרה עשר שנים כדכתיב הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים שנה תלד תן שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה דהיינו שרה הרי כשהוליד הי' בן שש שנים ומיהו כיון די"ל שנים מקוטעות הן ובן שבע הוליד לכך לא יליף ריב"י מהרן:
 
'''{{עוגן1|וכלב}} בן עשר.''' בן ארבעים שנה היה כשהלך לרגל את הארץ ואז הוה בצלאל בן בנו בן י"ד שנה שכשהוקם המשכן היה בצלאל בן י"ג שנה דכתיב איש איש ממלאכתו ואין איש פחו' מי"ג שנה דל י"ד דבצלאל פש להו כ"ו דל תרתי שני דתלתא עיבור' אשתכח כל חד וחד בר תמני אוליד והא דקאמר כלב בן עשר כלומר לא יותר מעשר דא"כ צ"ל דאורי וחור הולידו כשהיו בני שש או פחות:
 
'''{{עוגן1|וכמ"ד}} הוא כלב וכו'.''' דבמרגלים כתי' כלב בן יפונה ובד"ה כתיב ותקח לו כלב בן חצרון את אפרת ותלד לו את חור וכתיב בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה א"כ אם נאמר כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ש"מ דבצלאל בן בנו היה והחשבון מכוון:
תחילתדףכאן י/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|פסל}} על ידו.''' דה"ל כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני אסורה עליו דכיון שלא בנה שוב לא יבנה:
 
'''{{עוגן1|רש"א}} לא פסל.''' קסבר ר"ש ביאת בן ט' ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא מהני' ביאת אחיו בה או בצרתה ואי לא קניא ה"ל כמי שלא בעל לא זו ולא זו ומותר לקיים את הראשונה אבל שניי' לא יקיים דדלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימ' שניי' עליו באיסור שני בתי' ואיירי ששגגה בביא' השני דאי במזיד הא קיי"ל דביאת בן ט' ביאה ונהרגת על ידו כ"ש דאסורה לבעל':
 
'''{{עוגן1|פסל}}.''' לראשונ' על עצמו וכ"ש לשניי' דבית אחד הוא בונה ולא שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהני ביא' שנייה להצריכ' גט וכיון דיהיב גט קם כולי' ביתא בלא יבנה:
 
'''{{עוגן1|רש"א}} לא פסל.''' דלר"ש ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא אלא ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא קמהניא ביאת אחיו וכן ביאתו בצרתה ואי לא קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו ומותר לקיים הראשונה אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קני בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חולצת}} ולא מתייבמת.''' שיש עליה זיקת שני יבמין שבביאת הקטן שהיא כמאמר בגדול לא יצאה מידי זיקת נפילה הראשונה וחלה עליה זיקת נפילה השנייה ותנן לעיל פ' ארבע אחין שעליה זיקת יבם אחד מתייבמ' ולא שעליה זיקת שני יבמין:
 
'''{{עוגן1|נשא}} אשה.''' שאינה יבמתו ומת בלא בני' ולו אחי' ה"ז פטור' דאע"ג דביאתו ביאה אין קנינו כלום עד שיבי' שתי שערו' אבל ביבמה הואיל וזקוקה לו עשו אותה רבנן כמאמר:
 
'''{{עוגן1|והראשונה}} חולצת ולא מתייבמת.''' דזיקת שני יבמין עלי' הואיל ולא ידעה משהגדיל לא יצאת ידי נפילה הראשונה:
 
'''{{עוגן1|רש"א}} מייבם לאיזו שירצה.''' דלית ליה זיקת שני יבמין:
 
'''{{עוגן1|וחולץ}} לשנייה.''' דהא לאו צרות נינהו לפטור חדא ביבום חברתה והויא צרה במקצת כמאמר דרבנן ואתי למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות א"נ דלמא מאמר קני נמצא שתי יבמות מבית אחד מתייבמות:
 
'''{{עוגן1|אחד}} בן ט' ואחד בן עשרים.''' שניהן שוין לכל האמור למעלה דכל כמה שלא הביא שתי שערות קטן הוא עד שיהיה בן ל"ה שנה ואז אם לא הביא שתי שערות הרי הוא סריס חמה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|דברי}} ר"מ.''' לחכמים אי אתם מודים לי שעשו ביאת בן ט' שנים כמאמר של גדול דקונה ומשייר הכי נמי נאמר בחליצת קטן שקונה ומשייר כגט בגדול דשניהן לדחות ולפטור היבמה באין:
 
'''{{עוגן1|ורבנן}}.''' פליגי אר"מ ואמרו אין חליצת הקטן כלום ודקשיא לך שביאת קטן שעשו כמאמר בגדול שכן ביאה של גדול ביבמה קונה אפי' שלא לדעת כדתנן לעיל ר"פ הבע"י הלכך ביא' קטן מהני אע"פ שאין בו דעת אבל איך נעשה חליצ' בן ט' כגט בגדול הא חליצת גדול עצמו אינה פוטרה אלא לדעת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} אלו שומרת יבם שנפלה לפני כמה.''' אחין יבמין ועליה זיקת כולן שמא אינה מתייבמ' בתמיה א"כ לרבנן אף זו תתייבם אע"פ שיש עליה זיקת שני יבמין:
 
'''{{עוגן1|אשת}} מת אחד.''' דכתיב ומת אחד מהם יבמה יבא עליה ולא שעליה זיקת שני מתים א"נ מדכתיב לא תהיה אשת המת החוצה יליף וכ"מ מלשון המשנה פ"ד אחין לפי גירס' הירושלמי:
 
'''{{עוגן1|שנייה}} למה אינה מתייבמת.''' הך קושיא לא שייכא הכא אלא אמתני' דפ' ארבע אחין קאי דתנן התם ג' אחין נשואין לג' נשים נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר הרי אלו חולצות ולא מתייבמות וקשיא למה לא תתייבם השניי' ואגב קושי' הראשונה דאיתא נמי התם מייתי לה הכא:
 
'''{{עוגן1|כל}} שאין את.''' יכול לייבם אחת מהן אף צרתה אינה מתייבמת גזרה שמא יאמרו בית אחד מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ:
 
'''{{עוגן1|מני}} שמעה.''' ממני שמע ר"ל דבר זה ואיקפד על שלא אמר דבר הלכה משמו:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' דאיכא תנא דפליג:
 
'''{{עוגן1|}} הכא.''' פ' ארבעה אחין תנן דתרווייהו חולצות ולא מתייבמות:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' במשנתינו תנן שנייה מתייבמת אע"ג שהיא צרה לאשה שיש עליה זיקת שני יבמין כדפרישית במתני' הן דתימר חולצת. אלא ודאי הא דתנן פ"ד אחין אתיא כר"מ דפליג אר"ש וסובר כל שאין את מייבמני אין את מייבם צרתה:
 
'''{{עוגן1|והן}}.''' והא דתנן במשנתינו שנייה מתייבמת אתיא כרבנן דפליגי אר"ש ולא גזרו צרה אטו בעלת מאמר דבעלת מאמר גופא גזרה אטו אשת שני מתים:
 
'''{{עוגן1|פשיטא}}.''' לן דבר זה מי שהביא שתי שערות קודם שהגיע לשנת עשרים:
 
'''{{עוגן1|למפרע}} הוא נעשה איש.''' משנת י"ג ויום אחד ואילך ה"ל גדול לכל דבריו:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} ואילך הוא איש.''' ולא מחזקינן ליה בגדול אלא משעה שהביא שתי שערות ואילך:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' כי פליגי רב ושמואל במי שהביא ב' שערות בשנת עשרי' עצמו שמואל סובר שנת עשרי' כלפניו ולמפרע נעש' איש ורב סובר שנת עשרים כלאחריו ומכאן ולהבא נעשה איש:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' ברייתא קשיא בין לרב בין לשמואל דשניהן מודים אם הביא ב' שערות קודם עשרים למפרע נעשה איש משנת י"ג ויום א':
 
ה"ג הסריס אינו נידון בבן סורר ומורה וכ"ה בבבלי ס"פ הערל:
 
'''{{עוגן1|שאין}} בו הקפת זקן.''' ואינו נעשה בן סורר ומורה עד שיקיף הזקן כולו בשערות סביב דכתיב בן ולא קטן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ויתרה בו וכו'.''' וה"פ אמאי אינו נידון כלל כבן סורר ומורה להתרותו לפני זקני העיר יתרו בו מיהת בשעת מעשה שמא יהיו לו שערות תוך ג' חדשי' ויהיה גדול למפרע משעת מעשה אלא ודאי אפי' הביא ב' שערות קודם עשרים אינו נעשה גדול אלא משעת הבאתו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כמ"ד.''' הך בריית' אתיא כמ"ד התראת ספק לאו שמה התראה ופלוגתא היא לקמן ס"פ נושאין:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' משנתינו קשיא לשמואל:
 
ה"ג ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות כמה דתימר בן ט' שנים ויום א' עד בן י"ג שנים ויום אחד למפרע אינו נעשה איש ודכוותה מבן י"ג שנה עד בן עשרים שהבי' שתי שערות מכאן ואילך הוא נעשה איש. וה"פ מדתנן אחד בן ט' וכו' משמע דשניהן שוין וכי היכי דבן ט' שבא על יבמתו ומשנעשה בן י"ג הביא שתי שערות אינו נעשה גדול למפרע ה"נ בן עשרים אינו נעשה גדול אלא מיום הבאת שערות ולא מקודם לכן:
 
'''{{עוגן1|מה}} עביד לה שמואל.''' כלומר ולשמואל תיקשי מתני' ומשני פתר לה. שמואל מפרש למשנתינו כגון שהביא ב' שערות בשלשים ימים האחרונים של שנת עשרים ואז לא נעשה גדול אלא משעה שהביא ב' שערות ודינו כסרים אבל אם הביא מקודם לכן למפרע נעשה גדול משנת י"ג ויום אחד
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק האשה שהלך'''</big>}}
תחילתדףכאן יא/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נושאין}} על האנוסה.''' בג"מ:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} אוסר.''' דכ' לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן הוא פירושא דמתני' נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. דעל האנוסה משמע שעדיין היא אצלו ונושא אחת מקרובותיה עליה וזה ודאי אסור אלא הכונה אחר שאנס או שפיתה אשה מותר לישא בתה או אחת מקרובותיה:
 
'''{{עוגן1|דרך}} נישואין שנו.''' הא דתנן האונס והמפתה על הנשואה חייב לאו דוקא שהיא נשואה לו עכשיו אלא אפי' נשא אשה ומתה או גירשה ואח"כ אנס אמה חייב כיון שבתה היתה נשואה לו מעיקרא:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' חולין פ' אותו ואת בנו:
 
'''{{עוגן1|שחטה}} ואת בת בתה.''' לא עבד איסורא:
 
'''{{עוגן1|ואח"כ}} שחט את בתה.''' של הראשונה בו ביום נמצא בשחיטה זו עבד תרי איסורי הראשונה ובתה דה"ל אותו ואת בנו ושנייה ושלישית ה"ל בנו ואותו:
 
'''{{עוגן1|סופג}} את הארבעים.''' דחד לאו הוא וחדא התראה וחד מעשה:
 
'''{{עוגן1|סופג}} שמנים.''' אע"ג דשם אחד הן מ"מ תרי איסורי עבד:
 
ה"ג א"ר לעזר סומכוס וריב"נ וכו':
 
'''{{עוגן1|דהא}} תנינן תמן.''' כריתות פ' אמרו לו:
 
'''{{עוגן1|חייב}} עליה.''' לפעמים משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו כגון שהיה נשוי את בתה ואת בת בתה מבתה אחרת ואת בת בנה:
 
'''{{עוגן1|הן}}.''' בחד קרא כתיבו ובחד לאו הלכך אין חילוק חטאת ביניהם:
 
'''{{עוגן1|מודה}} סומכוס בראשונה.''' ברישא דמתני' דפ' אותו ואת בנו תנן שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג ארבעים לא פליג סומכוס דשם אחד הן אבל סיפא שני שמות הן אותו ואת בנו ובנו ואותו נמצא דסומכוס וריב"נ לא אמרו דבר אחד דהתם שם אחד הן:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' בברייתא דאף ברישא פליג סומכוס דתניא בתוספתא שחט חמשה בניה ואח"כ שחטה סומכוס אומר משום ר"מ חייב משום חמשה לאוין:
 
'''{{עוגן1|מה}} אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין.''' דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח:
 
'''{{עוגן1|אף}} אשה ובת בנה ובת בתה.''' אע"ג דבלאו אחד נאמרו חייב עלייהו שני לאוין:
 
'''{{עוגן1|בכולהון}}.''' בכל העריות הכתובים בפ' קדושים כגון כלתו דודתו זכר ובהמה כתיב שכיבה:
 
'''{{עוגן1|וכאן}}.''' באשה ואמה:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} לקיחה.''' איש אשר יקח את אשה ואת אמה:
 
'''{{עוגן1|עד}} שתהא הראשונה זקוקה לו.''' דהיינו כשהיא נשואה לו חייב על השני אפי' בא עליה באונס:
 
'''{{עוגן1|או}} אינו אלא דרך נישואין.''' שגם שנייה לקוחה לו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כבר אמרנו שאין קידושין.''' תופסין בעריות אלא ודאי בנישואי הראשונה איירי קרא:
 
'''{{עוגן1|והכתיב}} לא יקח איש את אשת אביו.''' כתיב לשון קיחה אע"ג שאשת אביו מחייבי מיתות ב"ד היא שאין קדושין תופסין בה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בא להודיעך.''' דאינו חייב משום אשת אב אלא כשהיתה מותרת לו עד שלא נשאה לאביו:
 
'''{{עוגן1|והכתיב}} איש אשר יקח אשת אחיו נדה היא.''' ואשת אחיו בכרת וכתיב גביה כי יקח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ותובן ע"י ייבום וכ"ה בסנהדרין.''' וה"פ ועוד איכא לאשכוחי לקוחין באשת אחיו ע"י ייבום:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ותובן לאחר מיתת אחותה.''' וה"פ ועוד כיון דשייך לקוחין באחות אשתו לאחר מיתת אשתו לכך נקט בה לשון קיחה:
 
'''{{עוגן1|שלא}} תאמר קין.''' והבל איך נשאו אחותם ומשני קרא חסד הוא שעשה הקב"ה חסד עם בריותיו והתיר להן אחותם כדי שיבנה העולם וכיון שאז בהיתר נשאן שייך בהו לשון קיחה:
 
'''{{עוגן1|אמרתי}} עולם חסד בנה.''' כלומר ע"ז נאמר עולם חסד יבנה:
 
'''{{עוגן1|והכתיב}} אלמנה וכו' לא יקח.''' לר"ע פריך דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין:
 
'''{{עוגן1|שאם}} קידשה.''' כה"ג להאלמנה קידושין תופסין בה אע"ג דשאר חייבי לאוין אין קידושין תופסין בהן בהנך תופסין:
 
'''{{עוגן1|שמע}} כולהון וכו'.''' אמתני' דר"פ הנשרפין קאי כל השנוייה שם שהן בשרפה יליף מהאי קרא מגז"ש וכיון דילפי' לעריות בגז"ש שוין לכל הדברים לבד מה שמפורש בקרא דאינן שוין בהן וילפינן נמי מחמותו דבעינן דרך נישואין כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ערות}} אשה ובתה לא תגלה.''' את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא וכתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא אתיא זמה זמה לגז"ש:
 
'''{{עוגן1|מה}} למטה ג' דורות.''' בתה ובת בנה ובת בתה:
 
'''{{עוגן1|אף}} למעלה שלשה דורות.''' חמותו ואם חמותו ואם חמיו אסורות:
 
'''{{עוגן1|מה}} למטה.''' בתה ובת בתה בל"ת דכתיב לא תקח:
 
'''{{עוגן1|מה}} למעלה.''' חמותו אינו אלא דרך נישואין כדקאמרינן לעיל דכתיב גבה לשון לקיחה ללמדך שאינו חייב עד שתהא הראשונה זקוקה לו א"נ דרך אונסין לא מיקריא חמותו:
 
'''{{עוגן1|אף}} למטן.''' אשה ובתה דוקא דרך נישואין וה"ה בת בתה ובת בנה:
 
'''{{עוגן1|מה}} למעלן.''' חמותו בשרפה דכתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמה באש ישרפו אותו ואתהן אף למטן בתה ובת בנה ובת בתה בשרפה:
 
'''{{עוגן1|מה}} למטן עשה בת זכר כבת נקבה.''' בת בנה ובת בתה שוין ל"א מה למטן בת בנו ובת בתו אסורין כבת בנה ובת בתה:
 
'''{{עוגן1|אף}} למעלה עשה אם.''' חמיו כאם חמותו ל"א אף למעלה עשה אם אמו כאם אמה:
 
ה"ג וכדרבי מאיר דרבי מאיר אומר גזירה שוה במקום שבאת דור שלישי שלמעלה מנין שהוא בשרפה וכרבנן דאינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דור שלישי שלמעלה מנין שהוא בלא תעשה בין כרבנן בין כרבי מאיר דור שלישי שלמטן מנין שהוא בשרפה. וה"פ לרבי מאיר דאמר גזירה שוה במקום שכתוב כלומר דון מינה ומינה פי' לכל דבריה נלמוד ממנה מאחר שעיקרו של דבר למדנו מחבירו אף לכל דבריה נלמוד ממנה קשיא אחרי שבאת ללמוד דור ג' למעלה מלמטה ולמטה אינו אלא בלא תעשה דהא לא כתיב שרפה למטה אם כן אף למעלה לא יהא אלא בלא תעשה אף על גב דגבי חמותו שהוא למעלה כתיב שרפה מכל מקום אם חמותו דילפינן מבת בתה תהא כאמור בבת בתה עצמה שהיא בלא תעשה. ולרבנן דאמרי גזירה שוה כאמור בה והיינו דון מינה ואוקי באתרה פי' עיקר הדבר למדין מחבירו אבל לשאר דבריו שאתה מוצא דינו מפורש ואתה יכול ללמוד מיניה וביה דבר מדבר ואינך צריך ללמדו מחבירו העמידנו במקומו ואל תשווהו לחבירו קשיא דור שלישי שלמעלה מנין
 
'''{{עוגן1|שהוא}} בל"ת דנימא שלא יהא אלא בשרפה האמור למעלה בחמותו.''' ובין לר"מ ובין לרבנן קשיא דור ג' שלמטה מנין שהוא בשרפה דלר"מ דאמר דון מינה ומינה דור ג' למעלה איני יודע שהוא אסור אלא מדור ג' שלמטה וכיון דגבי דור ג' למטה כתיב ל"ת אף למעלה בלא תעשה אע"ג דכתיב שרפה למעלה לא מהני כיון דדנין מינה ומינה כדפרישית ולרבנן אף דילפי' למטה מלמעלה מ"מ כיון דגז"ש כאמור בה א"כ לא ילפינן מלמעלה אלא דור שני שיהא בשרפה אבל דור שלישי הרי הוא כאמור בו בלא תעשה ופירוש זה מבורר ומנופה והבן:
 
ומשני כיון דאייתר לן זמה זמה לגז"ש כאילו נכתב למעלה גם כל מה שנכתב למטה ולמטה כל מה שנכתב למעלה כלומר כאלו נכתב שרפה ולא תעשה למעלה ולמטה:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' עד כאן לא שמעינן מקרא אלא בת בתו מאשתו הנשואה דכתיב ערות אשה ובתה ובת בתה ובת בנה לא תגלה ומשמע בין שילדתו לך בין שילדתו לאיש אחר והאי קרא בנישואין איירי כדילפי' בגז"ש דזמה:
 
'''{{עוגן1|בת}} בתו מן.''' אנוסתו מנין שהיא אסורה לו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כתיב ערות בת בנך וגו' מה אנן קיימין.''' במאי איירי הך קרא אי בנישואין למה לי הא כתיב את בת בנה וגו':
 
'''{{עוגן1|ופריך}} עד כדון.''' עד כאן לא שמענו אלא דבת בנו ובת בתו מאנוסתו באזהרה כדכתיב ערות בת בנך וגו' לא תגלה:
 
'''{{עוגן1|לעונש}}.''' שרפה מנין:
 
'''{{עוגן1|הנה}} מהנה זמה מזמה.''' מעיקרא מייתינן לה בהנה הנה והדר בזמה זמה כתיב הכא ערות בת בנך וגו' כי ערותך הנה וכתיב ערות אשה ובתה וגו' שארה הנה זמה היא מה להלן זמה עמו אף כאן זמה עמו ובמה דאייתינן זמה לשאר דידיה ילפינן בה שרפה נאמר כאן זמה ונאמר להלן באשה ואמה באש ישרפו זמה היא מה להלן שרפה אף כאן שרפה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} עד כדון.''' הניחא לר"ע דיליף למד מלמד כלומר דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש אלא לר' דלית ליה למד מלמד קשיא בת בתו מאנוסתו מנ"ל שהיא בשרפה ופלוגתייהו דר"י ור"ע מפורשת בירושלמי קידושין פ"ק הל' ב':
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תני ר"י.''' יליף הנה דכתיב בבת בתו מאנוסתו מאתהן דכתיב באשה ואמה דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן דר"י דורש אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא כ"ה בבבלי סנהדרין דף עו וה"ל כאילו כתוב בהו הנה:
 
'''{{עוגן1|בתו}}.''' מאנוסתו מנין דבקרא דערות בת בנך דאוקימנא באונסין לא כתיב בתו:
 
'''{{עוגן1|לא}} כ"ש על בתו.''' ואין זה עונש מן הדין אלא גילוי מלתא בעלמא הוא דהא בת בתו מקורבה דבתו אתיא מיהו בסוגיין לא משמע כן:
 
'''{{עוגן1|בת}} בתו מן הנשואין.''' בא על בת בתו מן הנשואין ועל בת בתו מן האונסין בהעלם אחת א"נ שהיא בת בתו מן האונסין כגון שאנס אשה והולידה בת ואח"כ נשא אנוסתו מהו מי אמרי' הואיל ומשני לאוין אתיין חייב שתים או דלמא כיון דשם אחד הן אינו חייב אלא אחת:
 
'''{{עוגן1|כל}} שם בת בת אחת.''' היא ואינו חייב אלא אחת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הבא על אשה שנשא בתה ובת בתה ובת בנה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה.''' שלש חטאות או דלמא כולן שם אחד הן אשה ובתה:
 
'''{{עוגן1|כולהון}} משום זמה.''' הכתוב עשאן לכולן אחת דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא ללמד שכולן זמה אחת הן ואינו חייב אלא אחת אם בא על כולן בביאה אחת כאיבעיא דידהו:
 
'''{{עוגן1|למה}}.''' לא נאמר שיהא חייב לפחות שתים ודאי בת בתה ובת בנה שם אחד הן דבלאו אחד נאמרו אבל בתה ובת בתה שני לאוין הן דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וה"ג בתך לא תגלה בת בתך לא תקח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו הוה כתיב ערות אשה ובת בתה לא תקח הוינן אומרים דחלוקין בלאוין.''' אבל השתא דרישא דקרא גם אבת בתה דסיפא קאי כמאן דאינן חלוקין בלאוין דלא הדרי קרא אלא אשה ל"א אפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ אלו הוה כתיב בתרווייהו לא תגלה היינו אומרים שחלוקין בלאוין אבל השתא דכתיב לא תגלה ולא תקח איצטריך תרווייהו ללמד דאינו חייב דרך אונסין אלא בעינן שתהא הראשונה זקוקה לו כדאמרי' לעיל בסוגיין והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|לאוין}} חולקין כריתות.''' אף אם לא נאמר בשניהן אלא כרת אחד כיון שנאמר לאו על כל אחד בפני עצמו אם עשאן לשני דברים אלו בהעלם אחד חייב שני חטאות:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעמא.''' כלומר מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|וכתיב}} איש אשר ירקח כמהו.''' ואשר יתן ממנו על זר ונכרת הרי כרת אחד לשניהן ותנן ריש כריתות שלשים ושש כריתות וקחשיב נמי מפטם וסך שמן המשחה לשנים וא"ר יוחנן מנינא למה לי לומר שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ש"מ דלאוין מחלקין ובבבלי כריתות דף ג' דייק ליה בענין אחר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וכר"י.''' דאמר מזהירין מן הדין אבל אין עונשין מן הדין בתו מאנוסתו מנ"ל שהיא בשרפה דליכא למילף עונש שרפה מק"ו דבת בתו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ואתי'.''' הא דר"י כהא דתני חזקי':
 
'''{{עוגן1|ובת}} כהן כי תחל לזנו'.''' ה"ל למכתוב ומה ת"ל ובת איש כהן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} להבי' הבא על בתו מן האונסין שתהא בשרפה.''' וה"פ ובת איש מאנוסתו שאינה בת אשתו כי תחל לזנות את אביה כלומר שזנתה עם אביה באש תשרף:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} לאזהרה.''' כלומר ולא תיקשי לך עונש שמענו אזהר' מנין דאפי' לאזהר' מצינן למילף לבתו מאנוסתו:
 
'''{{עוגן1|אל}} תחלל את בתך.''' להזנותה כלומר אתה בעצמך אל תחלל את בתך בזנות:
 
'''{{עוגן1|ומ"ט}} דר"י.''' דמתני' דאוסר באנוס' אביו:
 
'''{{עוגן1|מה}} מקיימין וכו'.''' ורבנן האי כנף אביו מאי עבדי ליה:
 
ומשני תמן בבבלי אמרו תירוץ לקושיא זאת ולא ידעו מי אמרו:
 
'''{{עוגן1|כנף}} הסמוכה לאביו.''' ואיזהו זו אשת אב:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} בלא כך.''' אפי' לא נאמר ולא יגלה כנף אביו מי לא הי' חייב עליה משום אשת אב וקרא למה לי:
 
'''{{עוגן1|להתרייא}}.''' שאם התרו העדים למי שבא על אשת אביו משום כנף אביו הוי התראה וחייב עליה. מודה ר"י במכות. הבא על אנוס' או מפותת אביו שאינו לוק':
 
'''{{עוגן1|מודה}} ר"י בקרבן.''' אם בא עליה בשוגג שאינו מביא קרבן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מודה ר"י בשאר כל העריות שהוא מותר.''' וה"פ אם אנס אשה מותרת להנשא לאחיו:
 
'''{{עוגן1|שאם}} קידשה.''' לאנוס' אביו שתופסין בה קידושין שאינ' אלא חייבי לאוין וצריכה הימנו גט:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיהא הולד ממזר כר"י.''' אם בא על אנוסת אביו והוליד ממנו מי הוה הולד ממזר דהא סמוך ללא יגלה כתיב לא יבא ממזר או לא:
 
'''{{עוגן1|לא}} יבא פצוע דכא וכו' הפסיק הענין.''' בין לא יגלה כנף אביו ובין לא יבא ממזר להודיעך דמכנף אביו דהיינו אנוסת אביו לא הוה ממזר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הפסיק הענין לאשת אב.''' נימא נמי דהפסיק קרא לא יבוא פצוע דכא אף לענין אשת אב דכתיב לפני לא יגלה כנף אביו ולעיל ס"פ החולץ אריב"ח כל התנאים השנויי' שם במשנתינו ופליגי איזהו ממזר כולהו למדו מקרא לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר:
 
'''{{עוגן1|בכלל}} כל העריו' היתה.''' דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ויצאה אשת אב מן הכלל דכתיב לא יקח איש אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ותצא אשת אב וכו'.''' כי היכי דקאמרת דיצאת אשת אב ללמד על כל העריות לממזר ה"נ נימא שיצאת אנוס' דהיינו לא יגלה ללמד על כל אנוסין שבעריות לאיסורא ולעיל אמרינן מודה ר"י בשאר כל העריות:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' בשלמא אשת אב היתה בכלל כל העריות דכתיב ונכרתו הנפשות העושות שבו נכללו כל העריות כולן ושפיר דנין אותו בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל אבל אונסין מעולם לא נכללו במקו' אח' דליהוי אנוסת אביו יוצא מן הכלל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ותצא אשת אב ותלמוד על אנוסת אביו.''' הא מיהת אשת אב ממש הוי בכלל ואנוסת אביו נמי אשת אביו היא אלא שאין חייבין עליה מיתה כנשואה מ"מ ה"ל דבר שהיה בכלל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אם.''' היא אשת אב אינה אנוסה כלומר אין אנוסה בכלל אשת אב דאנוסתו מיקרי ולא אשתו ושני שמות הן ואין לדון אנוסה בדבר שהיה בכלל שלא נכללה מעולם:
תחילתדףכאן יא/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} חולצין וכו'.''' דאחוה מן האב בעינן וגרים אין להם שאר מן האב:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|והלא}} הגר וכו'.''' ברייתא שנוי' בת"כ אביו ואמו קלל יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם כאחת ת"ל אביו קלל אמו קלל והלא הגר וכו' כלומר עכשיו שלמדנו שחייב על אחד מהם נלמוד נמי שהגר אע"פ שאינו חייב על אביו שאין אבות לעכו"ם מ"מ חייב על קללת אמו וה"ק והלא גר יש ללמוד מכאן שחייב על אמו אע"פ שאינו חייב על אביו:
 
'''{{עוגן1|אביו}} ואמו קלל.''' קרא יתירא הוא ללמדך שאינו חייב על קללת אחד מהם אא"כ שייך בו חיוב על שניהם לאפוקי גר שאינו חייב על קללת האב פטור נמי על קללת האם:
 
'''{{עוגן1|בשתוקי}}.''' שמשתקין אותו מנכסי אביו דלא ידעינן אבוה מני דלירש עם שאר אחיו:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} חייב על אמו.''' דאלו אתי סהדי ומסהדי אבוה מאן הוא חייב גם על קללת אביו הרי הוא כמי שחייב על שניהם וחייב על אמו:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' כי פליגי:
 
ה"ג אבל בגר שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה אף ר"י הגלילי מודה:
 
'''{{עוגן1|לחמץ}}.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|אתון}}.''' באו הנך משפחת בר עשתין ושאלו ממנו שני אחים גרים ומת אחד מהם מהו שייבם השני את אשתו:
 
'''{{עוגן1|הוון}}.''' סברוהו למימר כי אר"י דגר אסו' ליקח אשת אחיו דוקא שהניח אחיו בנים:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפשך.''' מותר באשת אחיו גר דאם באמת אחיו הוא מותר לייבם:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כן.''' שלא הניח בנים אסור באשתו:
 
'''{{עוגן1|מצות}} ייבום ראינו בגרים.''' ואם יקדש אחד מן השוק אשת גר שמת ואין לו אחים תצא בלא גט דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק:
 
'''{{עוגן1|בד"א}}.''' שהגר אסור באשת אחיו בזמן שבא עליה אחיו לאחר שנתגייר אבל אם לא בא עליה לאחר שנתגייר הכל מודים שהוא כנושא אשה מן השוק דאין להם אישות ומותר בה:
 
'''{{עוגן1|והיה}} נשוי.''' בגיותו אשה ובתה:
 
'''{{עוגן1|כונס}} אחת ומוציא אחת.''' לאחר שנתגייר דלא ליתי למשרי אשה ובתה בישראל:
 
'''{{עוגן1|בד"א}}.''' שכונס איזה מהן שירצה:
 
'''{{עוגן1|שלא}} הכיר.''' שלא בא על אחת מהן כשנתגייר:
 
'''{{עוגן1|כיון}} שהכיר הכיר.''' ומותר בשתיהן:
 
'''{{עוגן1|גר}}.''' נשוי אחותו בין מאב בין מאם יוציא דב"נ אסו' באחותו בין מן האב בין מן האם הלכך אף גר אסור בה שלא יאמר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:
 
'''{{עוגן1|אחות}} אביו יקיים.''' דכיון דאיתפליג דרא ואין בה שאר האם יקיים:
 
'''{{עוגן1|אחות}} אמו מאביה יקיים.''' דלא דמיא לאחותו מן האם:
 
'''{{עוגן1|לא}} אמר אלא כנס.''' סתמא דש"ס דייק הכי מלשון הברייתא דוקא בדיעבד מותר בהן אבל לכתחלה לא יכנוס אחת מכל העריות:
 
'''{{עוגן1|עכו"ם}} אסור באחותו בין מן האב בין מן האם.''' בסמוך מפרש טעמו:
 
'''{{עוגן1|פשט}} הוא לן.''' כלומר ברור הוא לן טעמא דר"מ מדכתיב על כן יעזב וגו':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ר' ביבי מעתה וכו'.''' וה"פ ר' חנין סתמא קאמר קרא דעל כן ולא פירש כלום וס"ד דר' ביבי דהכי קדריש ר' חנין ע"כ יעזוב איש את האשה הסמוכה לאביו והיינו אחותו מאביו וקשיא לי' א"כ אף אחות אביו תהא אסורה לו מדאורייתא שגם היא סמוכה לאביו ולא סיים ר' ביבי קושיתו אבל ר' שמעון בריה דר' אייבו סיימו דלפ"ז קשיא יוכבד וכדמסיק א"נ ר' ביבי פריך מברייתא דתני אחות אביו יקיים דר"מ ור' שמעון פריך מקרא:
 
'''{{עוגן1|לא}} היו ישראל נוהגין.''' שהרי יוכבד בת לוי הית' אחו' אביו של עמר' ואיך לקח' עמרם לאשה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר הילא בסמוך לו מאביו וכו'.''' לאו בסמוכה מאביו מפרשי' לקרא אלא הסמוכה לו הלכך אחותו בין מן האב בין מן האם אסורה לו מדאורייתא דסמוכה היא לו דע"כ יעזב איש כתיב אבל אחות אביו ואחות אמו מדאורייתא שריין שאינן סמוכין לו אלא לאביו ולאמו והא דקאסר ר"מ אחות אמו היינו מדרבנן דאמו ודאית ואתי לאחלופי בישראל אבל אין אבות לעכו"ם:
 
'''{{עוגן1|וגם}} אמנה אחותי בת אבי וגו'.''' הרי דאחותו מאב שרי' וקשי' לר"מ דאמר אחותו בין מן האב בין מן האם יוציא:
 
'''{{עוגן1|משם}} ראי'.''' בתמי' וכי לא כתי' נמי התם בסיפי' דקרא ותהי לי לאשה דקרא יתיר' הוא אלא ה"ק קורבא דאבא אית לי בהדה שהיתה בת אחיו אבל לא קורבא דאמא לפיכך ותהי לי לאשה:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' הלכתא מאי:
 
'''{{עוגן1|וכל}} ערוה שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה.''' כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} התיבון הרי אחותו שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה ובני נח מוזהרין עלי'.''' וה"פ הא אמרי' לעיל בבריית' דאחותו מאמו לכ"ע אסורה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} הילא בשם רשב"ל.''' מוסיף להקשו' אכללא דר' יוסי מדתניא בספרי פ' שופטים הובא בבבלי בסנהדרין דף נו ובגלל התועבות האלה וגו' א"ר שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשין את האדם אא"כ מזהירי' וכתיב סוף פ' עריות כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכיון דנענשו עלייהו ש"מ שבני נח מוזהרין על כל העריות אפי' חייבי כריתו':
 
'''{{עוגן1|א"ל}} שמעת אפי'.''' באחותו מאם שרי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} והתנינן וכן שפח' שנשתחררו בניה עמה.''' קס"ד לכל מילי דמיין שפחה שנשתחררו בניה עמה לגיור' שנתגיירו בניה עמה וגר לכ"ע אסור באחותו מאמו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לחליצה ולייבו'.''' הא דמדמי התנא שפחה שנשתחררו בניה עמה לגיורת שנתגיירו בניה עמה היינו דוקא לענין זה שלא חולצין ולא מייבמין שלא יאמרו מצות יבום ראינו בעבדים כדאמרינן לעיל גבי גרים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואמרת אליהם.''' בתחלת פ' עריות בפ' אחרי מות כתיב ואמרת אליהם דמיותר ומרבינן מיניה עבדים שמצוין על העריות כישראל ובת"כ דורש מואמרת אליהם דשחוטי חוץ לרבות גרים ועבדי':
 
ה"ג או נאמר למיתה ולא לחלבי' אית חמרת מה מצינו בשפחה שעשה בה צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה אף זיקת אם נעשה בה צד שנתגייר' כצד שלא נתגיירה. וה"פ או נאמר הא דמרבינן עבדים היינו שחייבים על העריות מיתה אבל לא לקרבן נתרבו ומשני מה מצינו בשפחה חרופה דהיינו חציה בת חורין וחציה שפחה המאורסת לישראל ובא עליה ישראל אחר במזיד אינו חייב עליה מיתה אלא קרבן אע"פ שראוי לחייבו מיתה על צד שנשתחרר שתפס בה קידושין אלא ש"מ שעשה בה הכתוב צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה ופטורים ממיתה ה"נ בעבד שבא על אמו שפחה או על אמו גיורת כיון שיש בעבד צד שנתגייר שהרי חייב במקצת המצות וצד שלא נתגייר שהרי אינו חייב בכולן נעשה בו צד שנתגייר כצד שלא נתגייר ופטור ממיתה ולא איתרבה אלא לקרבן:
תחילתדףכאן יא/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שנתערבו}} וולדותיהן.''' זכרים ויש לכל אחת מהן בן ודאי שלא נתערב:
 
'''{{עוגן1|ארבעה}} חולצין לאחת.''' בן ודאי של כל אחת מן הארבע חולץ לכל אחת מהן דכל אחת ספק ליה באשת אחיו ובן החמישית ישאנה ממ"נ אם אשת אחיו היא הרי מייבם לה ואם לאו הרי חלץ לה יבמה והרי היא מותרת לכל אדם:
 
'''{{עוגן1|הוא}} ושלשה.''' זה שייבם חולץ לאחרת ושלשה עמו והחמישי מייבם ממ"נ וחוזרים השנים הללו וחולצין לשלישית ושנים עמהם והחמישי מיבם וכן כולם ארבעה חולצין תחלה לפי שאין אחד מהם רשאי לייבם עד שיחלצו לה הארבעה כי היכי דלא לפגע ביבמה לשוק וה"ה דמצו הארבעה למחלץ לכולהו והאחד כונס את כולן אלא דהכי שפיר טפי דלמא לכל חד וחד מתרמי דיליה ומתקיימת מצות יבום:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} בכל אתר.'''בכל מקום אומרי' שאין חליצה אחר חליצה כדתנן לעיל פר"ג:
 
'''{{עוגן1|והכא}} את אמר הכין.''' שארבע חולצין זה אחר זה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כאן בודאי.''' שחלץ הראשון כראוי אין החליצה שאחריה כלום:
 
'''{{עוגן1|כאן}} בספק.''' אם חלץ הראשון כראוי יש אחריה חליצה עד שיבורר שנחלצה מהיבם הראוי לה כדפרישית במתני' ופריך בכל אתר. בכל מקום אמרינן כל שאינה עולה לייבם אינה עולה לחליצה והכא אמרי' שארבעה הראשונים חולצין אע"פ שאינן ראויין לייבם שמא יפגעו ביבמה לשוק:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כאן בודאי.''' שאינה ראוי' ליבום בודאי כגון עריות ודומיהן אמרי' כל שאינה עולה לייבום אינה עולה לחליצה:
 
'''{{עוגן1|וכאן}}.''' במשנתינו אינו מייבם משום ספק הלכך מהני לה החליצה:
תחילתדףכאן יא/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מתו}} הכשרים.''' הודאין:
 
'''{{עוגן1|לבני}} הכלה.''' לאשת בן הכלה ודאי:
 
'''{{עוגן1|אחד}} חולץ.''' תחלה והדר מייבם אידך ממ"נ אי האי דחלץ הוא בן הכלה וחלץ לאשת אחיו הא אשתריא ליה בהך חליצה ושפיר נסיב לה אידך שהוא בן הזקנה דאשת בן אחיו מותרת לו ואי האי דחלץ הוא בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ לה הויא לה כחולצת מן הנכרי ובן הכלה כי מייבם לה שפיר קמיבם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן הוא פירושא דהא דתנן במתני' לבני הכלה היינו לנשי בני הכלה וכן לבני הזקנה דנקט היינו לנשי בני הזקנה:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' ממתני' שמעינן שמותר אדם לישא אשת בן אחיו ולא אמרי' דאסור בה כיון שיכול לבוא לידי ביטול מצות יבמין שהרי אחיו אסור בה דכלתו אסורה לו לעולם ל"א ממתני' שמעינן דלא גזרי' באשת בן אחיו משום אשת אחיו כי היכי דגזרו בשניות דשאר עריות ופי' זה נראה עיקר:
תחילתדףכאן יא/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אוכלין}} בתרומה.''' אחד כהן ואחד עבד כהן:
 
'''{{עוגן1|וחולקין}} חלק אחד.''' בגמרא מפרש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שכן}} עבדי כהנים אוכלין בתרומה.''' א"כ שניהם מותרים לאכול בתרומה ממ"נ:
 
'''{{עוגן1|הדא}} היא דתני ר"ח.''' מתני' מסייעא לר"ח דליכא למימר דקמ"ל שנוטלים חלק אחד קשי' פשיטא אלא ה"ק נוטלי' חלק כאחד אבל לאחד מהם אין חולקין על הגורן וכר"ח שאין חולקין תרומה לנשים ועבדים אא"כ בעליהן עמהן:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הפסול.''' משום עבד:
 
'''{{עוגן1|ולא}} פסולות.''' כגון שפחה משום כהן:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיביאו.''' שניהם מנחה אחת ומתנין עליה שתהא קריבה לשם מי שהוא כהן:
 
'''{{עוגן1|ותהא}} קריבה בכליל.''' שבמנח' כהן כתיב כליל תהיה אבל מנחת ישראל נקמצת ושיריה נאכלין לכהנים ופשיט תני וכו':
 
'''{{עוגן1|ומתנין}} עליה.''' דאי אפשר שיקריבו שניהם מנחה אחת דכתיב נפש כדתנן במנחו' ס"פ המנחו' והנסכי':
 
'''{{עוגן1|שתי}} מנחות.''' ומתנין עלייהו אותה שהי' קריבה כליל תהא של כהן והנקמצת של העבד:
 
'''{{עוגן1|ותעלה}} להם עדות אחת.''' כעד אחד:
 
'''{{עוגן1|או}}.''' אתיא כהא דאר"ז וכו':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בשם רב אסי מאחר וכו'.''' וה"פ כל עדות שאי אתה יכול להזימה כגון שיכולין לומר אף שהדבר שקר לא על פינו הי' ראוי ליהרג אם הוזמו אינן נהרגין ואם לא הוזמו אינו נהרג ע"פ עדותן כיון דלא שייך בהו דין הזמה:
 
'''{{עוגן1|אף}} הכא כן.''' עדות שאי אתה יכול להזימה דהא לא ידעינן הי מינייהו כשר שישלם או יענש משום שהעיד שקר:
תחילתדףכאן יא/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ראויין}} לכהונה.''' ולא גרושה וחלוצה משום כהן:
 
'''{{עוגן1|אין}} סופגין וכו'.''' דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא:
 
'''{{עוגן1|ולא}} משלמין.''' דכל חד אמר אנא כהן ואין מוציאין ממון מספק:
 
'''{{עוגן1|ומוכרין}} את התרומה.''' תרומת תבואתו כשמפרישין אותה אין נותנין אותה לכהן דכל חד אמר אייתי ראיה דלאו כהן אנא ומ"מ אי אפשר להן לאכלה אלא מוכרין אותה לכהן והדמים שלהן:
 
'''{{עוגן1|ואין}} חולקין בקדשי המקדש.''' כגון עורות קדשי' דלכל חד מינייהו אמרי אייתי ראי' דכהן את:
 
'''{{עוגן1|ואין}} נותנין להן קדשים.''' להקריב ע"י שלוחן:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מוציאין שלהם מידם.''' אם היו חייבין חטאת או אשם או עולה אין כופין אותם לתתם לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר דכל חד אמר אנא כהן וכהן מקריב כל שעה שירצה ואפי' במשמר שאינו שלו אלא או יקריבו להם קרבנותיהם ויחזרו להם העור והבשר ויתנו לכל מי שירצה או אלו יעשו שליח לכל כהן שירצו להקריב קרבנם או שישהו קרבנם עד שיתרצו הם לתתם לאנשי משמר:
 
'''{{עוגן1|ובכורו}} יהא רועה וכו'.''' אפילו בזמן הבית דהא לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו ואינהו נמי לא מצי למיתבי' לכהן ולהחזי' להן הבשר דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים דכתיב ביה ובשרם יהי' לך כחזה התנופ' הלכך ירעה עד שיסתאב ומותר לשחטו במדינ' ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראי':
 
'''{{עוגן1|חומרי}} ישראל וחומרי כהנים.''' שמנחתן נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשיריי' אינן נאכלי' כשירי מנחת ישראל ואינן קריבין כשירי מנחת כהן אלא מתפזרי' על בית הדשן ונשרפים שם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} לשעבר.''' מדתנן ושחררו משמע בדיעבד מהני השחרור אבל לכתחילה אין משחררין זה את זה אמאי הא תנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ומשחררו דלישא שפחה אינו יכול ולישא בת חורין אינו יכול ואף אלו כיוצא בו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כיני.''' כן היא פירושא דמתני' ושחררו זה את זה כדינו שחייבין לשחרר זה את זה אז דיניהם שנושאין נשים כשרות לכהונה וכו':
 
'''{{עוגן1|אף}} ר"י הגלילי.''' דאמר כל המשחרר עבדו עובר בעשה דכתיב לעולם בהם תעבודו:
 
'''{{עוגן1|מודה}}.''' הוא הכא דמותר לשחררו כדי שישאו נשים שכל שלא שחררו זה את זה אסורין בכשרו' ופסולות:
 
'''{{עוגן1|מאי}} ראויות.''' דתנן במתני' לא פסולות. לכהונה כדפרישית במתני'
 
'''{{עוגן1|שהוא}} מקריב קרבנותיו.''' המוטלים עליו כגון חטאת ואשם ועולה ונדר אפי' במשמר שאינה שלו:
 
'''{{עוגן1|היה}} זקן או חולה.''' וראוי לעבוד ע"י הדחק:
 
'''{{עוגן1|עליהן}}.''' של אנשי המשמר כיון שאינן ראוין לעבודה כלל:
 
'''{{עוגן1|אילין}} בני התערובות.''' דתנן במתני' למאי מדמינן להו לזקן וחולה או לטמא ובעל מום:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} מסתברא.''' הסברא נותנת שהן כבעל מום וטמא שהרי גם הם אינן יכולין לעבוד עבודה ואינן ראויין לאכילה:
 
'''{{עוגן1|ומתני'}}.''' משנתינו עושה אותן כזקן וחולה שהרי תנן ואין מוציאין שלהן מידן כדפרישית במתני' וטעמא שאם יבא אליהו ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד ולאכול הלכך עדיף מטמא ובעל מום:
תחילתדףכאן יא/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חולצין}} ולא מייבמין.''' לאשתו של ספק ואחד מבני הראשון חולץ שמא בן אביהן היה ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב ואשתו עליהם בכרת וכן בני האחרון וכן הוא חולץ לנשותיהן ולא מיבם:
 
'''{{עוגן1|היו}} לו אחים מן הראשון ומן השני.''' שלא מאותה האם:
 
'''{{עוגן1|הוא}} או חולץ או מייבם.''' לאשת בן הראשון אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין שם אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק וכן אשת בן האחרון:
 
'''{{עוגן1|והן}}.''' אחין אחד חולץ ואחד מייבם או בן הראשון או האחרון חולץ לה וחבירו מיבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא למיחש שהרי חלץ לה יבמה:
 
'''{{עוגן1|היה}} אחד.''' מן הבעלים ישראל ואחד כהן:
 
'''{{עוגן1|אינו}} סופג.''' דלמא לאו כהן הוא:
 
'''{{עוגן1|הוא}} אונן עליהם.''' לחומרא שמא זה אביו וביום מיתתו אסור לאכול קדשים:
 
'''{{עוגן1|והן}} אוננין עליו.''' וביום מיתתו אסורים שניהם בקדשים ובגמרא פריך ה"ד דשניהן חיין והולד כהן:
 
'''{{עוגן1|אינו}} יורש אותן.''' דהיורשים מדחין אותו אלו אצל אלו:
 
'''{{עוגן1|והן}} יורשין אותו.''' אם לא הניח זרע דמי מעכב עליהן והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם:
 
'''{{עוגן1|ועולה}} במשמרו וכו'.''' לעבוד ואין בני המשמר מעכבין עליו אבל אינו חולק דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} מה נן קיימין.''' הא דתנן מי שלא שהתה וכו' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אם}} לאחר מיתה.''' שנשאה השני לאחר מיתת הראשון:
 
'''{{עוגן1|לית}} יכיל.''' אי אפשר לומר כן דהא תנן בסיפא והם אוננים עליו ש"מ דאיירי שעדיין בעלה הראשון והשני קיימים לאחר שנולד הספק:
 
ה"ג אלא בשגירש ניחא לשני אינו מטמא שאני אומר בנו של ראשון הוא אלא לראשון למה אינו מטמא ממ"נ וכו'. וה"פ אלא בשגירשה הראשון ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה הניחא לשני אינו מטמא שיש לומר שהספק הוא בן הראשון וה"ל כהן כשר אלא לראשון ליטמי ליה ממ"נ אם בנו הוא שפיר מיטמא ליה ואם אינו בנו אלא של שני למה לא יטמא ליה שהרי הוא בן גרושה וה"ל חלל:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בשאנס.''' הראשון אשה ומאי אחר בעלה אחר בועלה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כן וכו' אנוסה א"צ להמתין ג' חדשים.''' ובמתני' תנן מי שלא שהתה וכו' משמע דה"ל להמתין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} סברין מימר.''' סברוהו בני הישיבה למימר מתני' אתיא כרבנן דפליגי אר' יוסי וסברי דאף אנוסה צריכה להמתין ג' חדשים והא דאמר ר' בא דא"צ להמתין אתיא כר' יוסי ופלוגתייהו דר' יוסי ורבנן באנוסה מפורשת בבבלי בברייתא ס"פ ד' אחין ולעיל פ' החולץ:
 
'''{{עוגן1|על}} הספק.''' אם הוא בן ח' חדשים או בן ט':
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' מתני' נמי דייקא:
 
'''{{עוגן1|והן}} אוננין עליו.''' אע"ג דספק הוא אם הוא בנו אפ"ה אוננין עליו:
 
'''{{עוגן1|ה"ל}} עובדא.''' אירע לו מעשה שמת לו ילד שהי' ספק בן ח' או בן ט':
 
'''{{עוגן1|שאל}} לר' יסא.''' אם צריך לנהוג אנינות ואבילות וליטמא לו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} לית צריך.''' פטור אתה מכולם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} סימנין היו ניכרין.''' הא דאר"ח אוננין ומיטמאין על הספק היינו בשניכרו בו הסימנין שגמרו שערו וצפרניו והאי דר' אשייאן בשלא גמרו שערו וצפרניו איירי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא כן וכו' סימנין בן ח'.''' אע"פ שיש בו סימני' שגמרו שערו וצפרניו אין עושין בו מעשה להחזיקו בבן קיימא ומדר' חייא פריך דתני דמיטמאין לספק:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} סימן הי' לו שבעל ופירש.''' ומשעת בעילה עד הליד' היה תשעה חדשים והא דקרי לי' ספק שלא נגמרו עדיין שערו וצפרניו ל"א אדר' יוחנן קאי הא דאר"י בן ח' לא מהני סימנין היינו בשידוע שהוא בודאי בן שמנה כגון שבעל ופירש ומשעת בעילה ועד עכשיו הן שמנה חדשי' ור' חייא איירי בספק בן ז' וספק בן ח' כיון שגמרו שערו וצפרניו אזלינן בתר רובא ומחזקינן בבן קיימא:
 
'''{{עוגן1|בן}} שמנה הרי הוא כאבן.''' איירי בשלא גמרו שערו וצפרניו וידוע ודאי שהוא בן ח':
 
'''{{עוגן1|שוחה}} עליו ומניקתו.''' מפני צערה מריבוי החלב שבדדיה:
 
'''{{עוגן1|אילין}} תינוקות ספיקות.''' הנך תינוקות דמספקא לן אם הם בן ט' או בן ח' מהו למוהלן בשבת:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' שפיר דמי למוהלן בשבת ממ"נ:
 
'''{{עוגן1|כמחתך}} בבשר.''' שחוט' ולאו חבורה היא:
 
ה"ג נעשה כמחתך בשר רבנן דקסרין וכו':
 
'''{{עוגן1|מי}} אמר שמותר לחתוך בשר.''' שאינו ראוי לאכילה שלא לצורך דהא מיהת טלטול שלא לצורך הוא ואסו':
 
'''{{עוגן1|ופדויו}}.''' בבכור אדם כתיב:
 
'''{{עוגן1|מבן}} חדש תפדה.''' מדתלי בהכי ש"מ עכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' כי פליגי רשב"ג וחכמי':
 
'''{{עוגן1|בשלא}} נולד לחדשיו.''' לשבעה או לט' אלא נולד לשמנה וגמרו שערו וצפרניו דרבנן משוו לי' לבן קיימא ורשב"ג מצריך שלשים יום:
 
'''{{עוגן1|אף}} רשב"ג מודה.''' דלאלתר הוי בן קיימא:
 
'''{{עוגן1|פטור}}.''' דהתראת ספק הוא ולאו שמה התראה:
 
'''{{עוגן1|ר"ח}} פריך לית הדא וכו'.''' וכי אין ברייתא זו קשיא לר' יוחנן דאמר התראת ספק שמה התראה:
 
'''{{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי ר"י ורשב"ל:
 
'''{{עוגן1|בשני}} ימים טובים של גליות.''' דספק הוא איזה מהן י"ט ואיזהו חול ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש בשניהם וקודם עשיית המלאכה התרו בו בשני הימים והתראות אלו ספיקא נינהו דבכל התראה איכא לספוקי דלמא היום חול ומותר במלאכה:
 
'''{{עוגן1|מקבלין}} התראה על הספק.''' אם התרו בו בשני הימים ועבר ועשה מלאכה חייב מלקות דהא ודאי עבר על איסור מלקות וקשיא לר' יוחנן אף בהכה את זה וחזר והכה את זה יהא חייב:
 
'''{{עוגן1|לית}} היא פליגא.''' לא קשיא דשאני י"ט של גליות דאפשר לעמוד עליו כשנחקור אצל הב"ד בארץ ישראל איזה יום שקבעו י"ט ולא הוי התראת ספק אע"ג דבשעת מעשה לא אתיידע לן מ"מ איתגלי מלתא למפרע דהתראה ודאית הויא:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן אי אפשר לעמוד עליו איזהו אביו מודה ר"י דהתראת ספק הוא ולאו שמה התראה:
 
'''{{עוגן1|כאחת}}.''' שחבטן במקל שניהם בהכאה אחת:
 
'''{{עוגן1|חייב}}.''' דבהתראת ודאי התרו בו אל תכה שניהם שבהכאה זו אתה מתחייב:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} פוטר.''' קס"ד כיון שאין האיסור ניכר וברור ה"ל התראת ספק:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן פריך מחלפה שיטתיה דר"י.''' קשיא דר"י אדר"י:
 
'''{{עוגן1|דתנן}} תמן.''' פ' גיד הנשה:
 
'''{{עוגן1|אכל}}.''' מגיד הנשה של ימין ושמאל מכל אחד כזית סופג שמנים דעל כל אכילת כזית חייב מלקות ארבעים:
 
'''{{עוגן1|אינו}} סופג אלא מ'.''' דס"ל לר"י איסור גיד אינו נוהג אלא באחת בימין או בשמאל ומספקא ליה באיזה מהם איסור גיד נוהג הלכך אינו סופג אלא מ' דהא לא עבר אלא אחדא איסורא ארבעים מיהת סופג אע"ג דספיקא הוא ובהכאה פוטר לגמרי:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן.''' בגיד הנשה עיקר הלאו ספק הוא באיזה נוהג ואם לא ילקה בכה"ג נמצא שאין לוקין על לאו זה לכך מלקין אותו:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן אלו שהתה אמו ג' חדשים היה ודאי הלכך אין לוקין על הספק:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יודה.''' פריך א"כ נבלה שנתערבה בשחוטה ויש בה כזית בכדי אכילת פרס ואכל שניהן בבת אחת נימא שאין לוקין עליו הואיל והיה ודאי קודם שנתערב וזה אינו דא"כ כזית בכדי אכילת פרס דחייביה רחמנא היכי משכחת לה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מודה ר"י בשאר כל הספיקות שהוא חייב.''' וקסבר התראת ספק שמה התראה:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן קרא מצא ודרש שהוא פטור:
 
'''{{עוגן1|אביו}} ודאי ולא הספק.''' בת"כ משמע מדכתיב אביו ולא כתיב אב קדריש בידוע שהוא אביו בודאי ולא שהוא ספק כי הא דמתני' אמו ודאי ולא הספק. כגון שתי נשים שילדו במחבוא ונתערבו וולדותיהן ואינו ידוע איזה מהן אמו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא יעלה.''' מדלא תנן עלה במשמר של זה ושל זה אינו חולק דמשמע אם עלה אינו חולק אלא תנן עולה במשמר של זה וזה משמע דכייפינן ליה לעלות מ"ט א"נ הכי פריך למה עולה לעבוד כי היכי דיכולין לדחותו מחלוקה כך ידחהו מעבודה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} פגם משפחה.''' שבושין עליו שיאמרו בני אדם שפסול לעבודה הלכך יכולין לכופו שיאמרו הואיל ואינך עובד במשמר שלנו מסתמא פסול היא וכן במשמור' השנייה:
 
'''{{עוגן1|והן}}.''' הא דתנן ונוטל חלק אחד והוא שיהיו שניהן בבית אב אחד שכל משמר חלוק לששה בתי אבות וכל אחד מהן עובד ביומו ונוטלין עורות קדשים הנקרבים ביומו:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק נושאין'''</big>}}
תחילתדףכאן יב/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מצות}} חליצה בשלשה.''' והא דלא תנן החליצה בשלשה כדתנן פ"ק דסנהדרין לאשמועינן דמצותו בשלשה אבל חכמי' תקנו להוסיף עוד שנים משום פרסומי מילתא:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} שלשתן הדיוטות.''' והא דקרי להו דיינים שצריך שידעו לקרות פרשת יבמין כ"מ בבבלי ובגמרין משמע דה"ק לכתחלה עיקר מצות חליצה בדיינין ובדיעבד אפי' שלשתן הדיוטות כשרה:
 
'''{{עוגן1|מנעל}}.''' של עור רך הוא:
 
'''{{עוגן1|חליצתו}} כשרה.''' אבל לכתחלה לא גזרה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה דאפי' כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא אבל סנדל ליכא למגזר שהוא של עור קשה וכי נקרע לא מייתב אכרעיה הלכך תיקנו עיקר חליצה בסנדל:
 
'''{{עוגן1|באמפילייא}}.''' כמין בתי רגלים של בגד חליצתו פסולה דמידי דמגין בעינן דכתיב הכא וחלצה נעלו וכתיב התם ואנעלך תחש והוא עור:
 
'''{{עוגן1|מן}} הארכובה ולמעלה.''' שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה חליצתו פסולה:
 
גמ' ופריך כתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים דמשמע ת"ח ואת אמרת דאפי' הדיוטות כשרים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מצוה.''' לכתחלה מצותו שיהיו זקנים ובדיעבד כשרים אפי' הדיוטות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מנין אפי' הדיוטות.''' כשרים:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} חלוץ הנעל.''' מיותר ללמד בכל ענין שחלצה הנעל הויא חליצה:
 
'''{{עוגן1|בישראל}}.''' ונקרא שמו בישראל:
 
'''{{עוגן1|לרבות}} את הגרים.''' דבישראל משמע את הטפלים אליהם והדביקים בהם:
 
'''{{עוגן1|בישראל}} פרט לגרים.''' דבעינן שיהא כולו מישראל פרט לגרים:
 
ופריך הכא את אומר בישראל למעוטי גרים אתי וגבי סוכה לדברי הכל דרשינן בישראל לרבות גרים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן.''' התם גבי סוכה כתיב האזרח למעט גרים וכתיב נמי בישראל דמשמע מיניה מיעוטא לגרים וה"ל בישראל מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומרבי' גרים:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן בחליצה לא כתיב אלא בישראל ממעטינן שפיר מיני' גרים:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} חליצה בשני' פסולה.''' קס"ד דטעמו דסובר חליצה הוי דין וצריך שלשה הלכך אף בגרים פסולה דגר פסול לדון ומ"ד דכשרה בשנים סובר לא הוי דין א"כ אף בגרים כשרה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כמ"ד וכו'.''' לעולם לדברי הכל חליצה בגרים כשרה והא דפוסל בשנים דחליצה לדיני ממונות דמיא וגרים כשרים לדון דיני ממונות:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} חליצה בלילה כשירה.''' קס"ד טעמו דסובר חליצה לא הוי דין הלכך כשרה בלילה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כמ"ד בגרי' כשרה.''' מודה שהיא פסולה בלילה דחליצה הויא כדיני ממונות דכשרים בגרי' ופסולין בלילה דכתיב ביום הנחילו את בניו:
 
'''{{עוגן1|והן}}.''' והוא שיהיו הדיינים יודעי' לקרות ליבם לא חפצתי לקחתה ולדידה מאן יבמי וכו' ככה יעשה לאיש וכולן בלשון הקודש:
 
'''{{עוגן1|עד}} שלא סמכוהו למקרא.''' דבאחד סגי שיקרא לפניהם וכדמסיק ל"א עד שלא סמכוהו למקרא חלוץ הנעל מ"מ ואפי' הדיוטות כשרים כדאמרי' בר"פ והראשון נראה וכ"מ בביכורים פ"ג:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}}.''' שיהא המקרא אחד מן הדיינים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} עבדין כן.''' ולא נהגו כן אלא מקרין אפי' ע"י אחר שאינו מן הדיינין:
 
'''{{עוגן1|למי}} נצרכה.''' מתני' לאשמועינן דחליצה במנעל כשרה בדיעבד דוקא לר"מ דאמר אין חולצין במנעל לכתחלה אבל לרבנן אפי' לכתחלה חולצין במנעל:
 
'''{{עוגן1|ונמתי}} לו.''' אמרתי מורגל לך שהיית אצל ריב"ב:
 
'''{{עוגן1|ואמרתי}}.''' כלומר ותמהתי על ר"מ:
 
'''{{עוגן1|שחולצין}} במנעל.''' לכתחלה שומעין לו:
 
'''{{עוגן1|ויאמר}} שאין חולצין במנעל.''' לכתחלה שומעין לו וכל כמה דלא אתי אליהו חולצין במנעל לכתחלה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר"ז מחוי לר' בא בר יצחק חולץ כיצד הוא עושה כפף.''' פי' העמיד עצמו בכפיפה:
 
'''{{עוגן1|}} א"ל ועבדין כן.''' לכתחלה ואינו צריך לעמוד ממש בשעת קשירה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} הא רבן כפף.''' ר"ז הוסיף לומר לא מיבעיא דעבדי כן אלא אף רב שלנו כלומר רב או ר' יוחנן היה כפף בשעה שחלץ ליבמתו:
 
'''{{עוגן1|קושרו}}.''' לנעל:
 
'''{{עוגן1|שיכול}} להלוך בו.''' ואינו נופל מרגלו מאליו ואין צריך לקשרו קשר חזק:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' שלא יהיה קשר חזק ולא יפול מרגלו והרא"ש ל"ג כיצד הוא עושה ונראה מדבריו דסובר דר"ח פליג אר"ז:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כיצד הוא עושה.''' לאחר שקשרו הוא ברגליו:
 
'''{{עוגן1|מתרתו}} בימין וכו'.''' מתירת את הקשר ביד ימין כשהגביה לרגלו מן הארץ תופסתו ביד שמאל ושומטת המנעל מן העקב ביד ימין וגוררתו להמנעל משאר הרגל בימין כדי שיהיה הכל ביד ימין בלי סיועת שמאל:
 
'''{{עוגן1|עיקר}} חליצה התרת הרצועה.''' אע"פ שלא שמטה מעל רגלו דכשהותרה הרצועה נתקיים וחלצה נעלו ל"א זהו עיקר מצות החליצה ולשון זה עיקר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כן אמר רבי בא וכו' ומטי בה בשם רב.''' ויש שאמרו כן משמיה דרב א"נ ר' זריקן מסיים בה דרב יהודה אמר כן בשם רב:
 
'''{{עוגן1|}} דברי חכמים.''' חכמים דפליגי על ר' לעזר:
 
'''{{עוגן1|עד}} שתחלוץ ותרוק.''' ש"מ דאף הרקיקה מעיקר החליצה:
 
ומשני אע"ג דא"ר עד שתחלוץ ותרוק אינה אלא תקנת חכמים דרקיקה מעכבת אבל מודה דמדאורייתא עיקר המצוה התרת הרצועה:
 
'''{{עוגן1|עיקר}} החזקה.''' של השדה שיהא ראיה לדבריו שהשדה היא שלו היא אכילת פירות מייתי לה הכא דדמי להא דאמר רב עיקר החליצה וכו' כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כן אמר רב.''' והוא שראו העדי' שהי' מנכש ומעדר אבל הכנסת פירות לחוד לא מהני:
 
ה"ג אר"י חלץ הוא והתירה היא:
 
'''{{עוגן1|אם}} רצה להחזיר.''' לייבמה אחר חליצה פסולה זו:
 
'''{{עוגן1|לא}} יחזיר.''' דמדאורייתא חליצה מעליא היא א"נ מדרבנן אסור' מפני חשש הרואים ל"א אם רצה לחזור לנעול המנעל בלא קשירה ותחלצנו מעל רגלו או שאם חסר' ההתרה תחזור ותתר לחוד בלא חליצה לא מהני והראשון נראה עיקר:
 
'''{{עוגן1|למה}}.''' חליצה פסולה אי משום שאין בחליצ' זו שתיהן החליצה והתרה ע"י היבמה עצמה או משום שאינן על הסדר שצריכה להתיר תחלה ולחלוץ אח"כ:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק וכו'.''' מאי איכא בין הנך תרי טעמי:
 
'''{{עוגן1|חזרה}} והתירה.''' לאחר שהתיר היבם וחלצה היא חזר היבם ונעלו וקשרו וחזרו היבמה והתירתו הרי שעשאה היבמה חליצה והתרה אלא שלא עשאתן על הסדר שהתרה צריכה להיו' קודם חליצה:
 
'''{{עוגן1|הרי}}.''' מדקאמר אם רצה להחזיר לא יחזיר ש"מ שאין הטעם אלא משום שאינן על הסדר והיינו כלישנא בתרא שכתבתי בסמוך וללשון ראשון ה"פ הרי מדברי ר' לעזר בסמוך יש להוכיח דאסדרא קא קפיד:
 
'''{{עוגן1|יש}} מהן שאמרו וכו' ואם רצו להחזיר יחזיר.''' והיינו אמפיליא והחולצת לקטן דמייתי בסמוך וכדרב דאמר זו דברי ר"מ דאמר החולצת לקטן חליצתה פסולה אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום אפי' לפוסלה עליו וה"ה החולצת באמפיליא אינה כלום:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ויש מהן שאמרו חליצה פסולה ואם רצה להחזיר לא יחזיר.''' והיינו בשהתירה היא וחלץ הוא וחזרה וחלצה אחר שהנעילו שניה או שחלצה היא והתיר הוא וחזרה והתירה א"נ אפי' לא חזרה והתירה נמי לא יחזיר דמדאורייתא בחד מינייהו סגי דכל מעשה בפני עצמו התרה או החליצה בכלל וחלצה נעלו הן אלא דרבנן גזרו שצריך שניהן לפיכך לא יחזיר וש"מ דאין פסולו אלא משום דבעינן על הסדר וסדרא מדאורייתא לא מעכב דאי הטעם משום שאין בה שתיהן ומדאורייתא צריכין שתיהן למה לא יחזיר הרי זו כמו אמפיליא ויהא מותר להחזיר ולהך לישנא צריכין להגיה בסמוך באמפיליא והחולצת לקטן חליצתו פסולה ואם רצה להחזיר יחזיר חלץ הוא והתירה היא וכו' חליצתה פסולה ואם רצה להחזיר לא יחזיר ולל"ב שפירשתי ה"ק בחלץ הוא והתירה היא אם רצה להחזיר להשלים החליצה אף ההתרה הראשונה כשרה משא"כ באמפיליא דלא מהני החליצה הראשונה כלום ודוחק:
 
'''{{עוגן1|במנעל}} באמפילייא.''' שהי' לבוש מנעל ע"ג אמפיליא וחלצה למנעל:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} חליצתו כשר' כשהיתה אמפיליא של בגד ומנעל של עור.''' דאמפיליא הואיל ואינה ראוי לחליצה בטלה לגבי מנעל וקרינן בי' מעל רגלו:
 
'''{{עוגן1|כשהיתה}} אמפיליא של עור וכו'.''' הואיל ואמפיליא היא של עור אינה בטלה למנעל וחליצתה פסולה דמעל רגלו כתיב ולא מעל דמעל:
 
'''{{עוגן1|אר"ח}} מ"ד יוצאין באמפיליא של בגד.''' דלאו מנעל הוא ולית ביה משום איסור נעילת הסנדל:
 
'''{{עוגן1|תמן}} אמרין.''' רבנן שבבבל:
 
'''{{עוגן1|כגון}}.''' הנך מנעלים הנקראי' קנסורס שהן מחפים את העקב:
 
'''{{עוגן1|רבנן}} דהכא.''' חכמי' שבא"י אמרו כגון מנעלי' שלנו:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רב.''' אי לאו שראיתי דודי ר"ח הגדול שחלץ בשרשיפ' דשנצוי והוא סנדל שיש לו שנצין לפתחו ולסגרו ונוח הוא לחלוץ לא היה לבינו ושכלינו רב וגדול כל כך להתיר לחלוץ בו:
 
ה"ג לא הי' לבן רב עליה וכו':
 
'''{{עוגן1|אר"ז}}.''' ועוד זאת עשה שחלץ בלא רקיקה:
 
'''{{עוגן1|שמע}} רב ואמר.''' מי יעשה כן אלא בן אחותו של רב כהנא ובלשון גנאי קאמר דבכולהון לאו שפיר עבד שחלץ בלילה לכתחילה ולאו שפיר עבד דת"ק דמתני' דמכשיר בלילה בדיעבד דוקא הוא דמכשיר דתנן חליצתו כשרה אבל לא לכתחילה וחלץ ביחיד בזה עביד כיחידא' דתנן לקמן בפרקין דר"ע הוא דמכשיר ביחיד אבל חכמי' פליגי עלי' וחלץ בלילי שבת וקיי"ל לא דנין בשבת ואיהו קסב' הואיל ומותר ביחיד לאו דין הוא ושרי וחלץ בסנדל של שעם תניא בברייתא בבבלי בפרקין חליצתה כשרה דיעבד ואיהו לכתחל' עבד וחלץ מעומד שהוא עמד בשע' שחלצ' בפניו וכיון דקיי"ל דחליצ' דין היא לכתחלה צריך לעמוד כדאמרינן לענין חליצ' בליל' ואיהו דחלץ בליל' וסבר חליצה לאו דין היא לפיכך חלץ נמי מעומד וחלץ בלא רקיק' ועבד כר"ע דתנן לקמן בפרקין דמכשי' בלא רקיק' מיהו אימור דאר"ע בדיעבד לכתחלה מי אמר:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתני'.''' לא תאמר הא דתנן מן הארכובה ולמטה היינו שנקטע רגלו מן הארכובה ולמטה אלא כן הוא פירושא דמתני' שקושר סנדלו מן הארכובה ולמטה הוא דחליצתה כשירה אבל אם כשר למעלה מן הארכובה פסולה:
 
ופריך כתיב וכו':
 
'''{{עוגן1|ותני}} עלה.''' קידש ידים עד הפרק ורגלי' עד הסובך והוא הפרק שבין קוליות לעצם האמצעי וארכובה גופה אינה בכלל הזה:
 
'''{{עוגן1|והכא}} את אמר הכין.''' שקושר למעלה מן השוק על הארכובה וזהו נקרא רגלו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני הכא דכתיב מעל רגלו דמשמע מן הרגל עצמו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' דמעל למעלה משמע אפי' קשרו למעלה מן הארכובה תהא החליצה כשרה ובמתני' תנן למעלה פסולה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שניא היא דכתיב מעל רגלו.''' דוקא והיינו ארכובה אבל למעל' מארכובה ה"ל מעל דמעל:
 
'''{{עוגן1|בשלייתה}} היוצאת מבין רגליה.''' ש"מ דקרי רגל אפי' למעלה מן הארכובה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} וכי מבין רגליה יוצאת.''' השליא הלא אינה יוצאה אלא מבטן מאי קאמרת שנראית כאילו יוצאת מבין רגליה ה"נ כיון שנופלת לארץ מבין רגליה קרי לה א"נ כיון שכורעת לילד נראי' כיוצא מבין רגליה:
 
'''{{עוגן1|כההיא}} דתנן תמן.''' מייתי ראיה דמשתעי הכי:
 
'''{{עוגן1|דתני}} תמן.''' מדות פ"ג:
 
'''{{עוגן1|וכי}} מבין אולם ולמזבח הי' נתון.''' הלא היה משוך לכותל דרום ולא הי' בין אולם ולמזבח ממש אלא מן הצד בחלל הצדדים שבין אולם ולמזבח אלא כיון שהי' נראה כעומד בין אולם ולמזבח תני כן אף בקרא משתעי הכי:
תחילתדףכאן יב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בסנדל}} של עץ כשרה.''' והוא שיהיה מחופה עור:
 
'''{{עוגן1|בגדול}}.''' שהסנדל גדול ממידת רגלו אם יכול להלוך בו כשרה:
 
'''{{עוגן1|או}} בקטן.''' ממדת רגלו אם חופה רוב רגלו כשירה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שופר}} של ע"ז.''' ששימשו בו לע"ז או אפי' בשל ע"ז ממש והוא של נכרי כיון דבביטול סגי לא מיכתת שיעורי' אבל בע"ז של ישראל שאין לה ביטול עולמית כתותי מיכתת שיעורי' ולדברי הכל אין יוצאין בו:
 
'''{{עוגן1|תני}} ר"ח כשר.''' כר' לעזר:
 
'''{{עוגן1|משלכם}}.''' שיהא ראוי לכם לאפוקי איסורי הנא':
 
'''{{עוגן1|יום}} תרועה יהיה לכם.''' יהי' משמע בכל ענין ששמע יצא:
 
'''{{עוגן1|אר"ל}}.''' בלאו קרא נמי איכא לחלק בין שופר ללולב דבלולב יוצא בגופו והוא אסור בהנאה ה"ל מצוה הבאה בעבירה:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן בשופר בקול שופר לחוד הוא יוצא ויש קול אסור בהנאה בתמי':
 
'''{{עוגן1|בסנדל}} של עיר הנדחת.''' אף על פי דלשריפה קאי כשר:
 
'''{{עוגן1|והך}}.''' והוא שלא יהיה של עץ אלא אותו חתיכה שע"ג המנעול שאוחזין בו להלבישו והוא מכה ודופק ע"ג המנעל ובלשון אשכנז נקראים קלפפי"ן לשון מכה וחבטה אבל שאר המנעל של עור:
 
'''{{עוגן1|מעמידין}}.''' הוא מה שתחת המנעל והולך בו על הארץ:
 
'''{{עוגן1|תרסיותיו}}.''' רצועות המנעל:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' ברייתא דמייתי בסמוך מסייעא לר"י:
 
'''{{עוגן1|סנדל}} של קש.''' משמע שכולו קש:
 
'''{{עוגן1|לא}} הודו למדרס.''' כיון שאינו יכול לעמוד אלא זמן מועט אינו מקבל טומא' מיהו מודו שכשר לחליצה:
 
'''{{עוגן1|אזניו}}.''' מקום קביעות הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים כעין שיש למנעלי' שלנו:
 
'''{{עוגן1|חבטין}}.''' עור שע"ג הרגל לאחוז בו כשנועלו:
 
'''{{עוגן1|תרסיותיו}}.''' רצועות המנעול:
 
'''{{עוגן1|מכפיו}}.''' שול"א בלע"ז עור שתחת פרסת הרגל:
 
'''{{עוגן1|טהור}}.''' דתו לא מתקני לי' ואי נמי מתקנו חידוש הוא והשתא מיהא בטיל ליה:
 
'''{{עוגן1|טמא}}.''' לא פרחה טומאה מעליו דאכתי מנא הוא ואפילו נפסקה אזן החיצונה דאי בעי מפיך לי' מימין לשמאל ונמצא חיצונה נעשית פנימית:
 
'''{{עוגן1|והחיצונה}} טהורה.''' דבטיל ליה מתורת מנעל:
 
'''{{עוגן1|הלכה}} כר"י לענין שבת.''' שאם נסדקה החיצונה אסור לצאת בו דלאו כלי הוא כדמסיק דלענין שבת נמי פליגי:
 
'''{{עוגן1|הוה}} ליה עובדא.''' אירע לו מעשה שנפסקה החיצונה ושאל לריב"א ולר' חייא בר בא אם מותר לצאת בו בשבת:
 
'''{{עוגן1|והורי}} ליה כרבנן.''' כלי הוא ומותר לצאת בו בשבת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שמע מימר הלכה כר"י וכו'.''' וכ"ה בשבת פ' במה אשה וה"פ היה מתמיה על ריב"א דאמר משמיה דרב הלכה כר"י ולמה פסק הלכה כרבנן:
 
'''{{עוגן1|אם}} כדברי מי שהוא מטמא.''' והיינו רבנן מותר לצאת בו דכלי הוא:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אפיק גביה כלום.''' לא הוציא מתשובתו הלכתא כמאן:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מטייל הוא בו.''' בסנדל שנפסק בשבת עד שמגיע לפתח חצירו אע"ג שאסור לצאת בו לכתחלה ברה"ר מ"מ כשנפסק ברה"ר מותר לטייל בו עד ביתו:
 
'''{{עוגן1|הוון}}.''' היו הולכים לטייל ברחובות קטנות שבתוך החצר:
 
ה"ג איפסק סנדלא דר' אחא:
 
'''{{עוגן1|מן}} דמטין פילי.''' כשהגיעו לשער הרחבה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר"ז.''' זו היא פתח חצרך ואסור לך לצאת בו מכאן והלאה:
 
'''{{עוגן1|כרך}} סבנא.''' סיב של דקל כרך ע"ג סנדל שנפסק ויצא בו:
 
'''{{עוגן1|כרך}} אגוד מלבניקי.''' כרך על סנדל שנפסק אגודת ירק ששמו מלבניקי:
 
'''{{עוגן1|סבר}} ר"א.''' ש"מ דקסבר ר"א אגוד מלבניקי מאכל בהמה הוא ומותר לטלטלו לכל דבר הצריך לו:
 
'''{{עוגן1|טלקא}} לחנותא וכו'.''' סנדל שנפסק לו ברה"ר זרקו לחנות שמוכרים בו תכשיטים ומרגליות ודברים יקרים ואמר אף שנפסק דבר מועט מ"מ כבגד שרד היקר הוא נחשב ומותר להביאו לרה"י:
 
'''{{עוגן1|טלקא}}.''' לשון השלכה ותשלך את הילד מתרגמינן וטלקת ית טליא:
 
'''{{עוגן1|חליטרא}}.''' תכשיט ותעד נזמה וחלייתה מתרגמינן ואיתקנת בקדשהא ובחליט מרגליתא:
 
'''{{עוגן1|ציבחר}}.''' מועט:
 
'''{{עוגן1|סרד}}.''' שרד מתרגמינן סרד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} יקר ר' לעזר מטלק לה.''' וה"פ ר"ל היה זורקו ברה"ר במקום שנפסק:
 
'''{{עוגן1|מהו}} להחליף.''' סנדל יש לו שתי רצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים בין שתי הרגלים כעין שיש למנעלים שלנו ושנפסקה החיצונה ראוי להפך המנעלים וליתן של שמאל בימין ומיבעיא ליה אם מותר להחליף ולצאת בו בשבת ולא גזרינן דלמא מחייכא עליה ואתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} שרי.''' ואף שאני מתיר לך צא וראה אם יסכים עוד זקן ות"ח אחד להתיר אז תוכל לסמוך עלינו למעשה להיתר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מתני' אמרה שהוא מין מלבוש.''' וה"פ מתני' נמי דייקא שמנעלים הפוכים מין מלבוש הן:
 
'''{{עוגן1|חליצתה}} כשרה.''' ש"מ דמלבוש הוא אפי' ע"י היפוך:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' לא אמרן דשל שמאל בימין חליצתו כשרה ויוצאין בו בשבת בשנתנו לאורך רגלו אבל אם נתנו לרוחב רגלו צריך שיחפה הסנדל רוב רגלו:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לעיני}} הזקנים.''' וירקה לעיני הזקני' ובלילה אי אפשר לראות הרוק לפיכך בלילה חליצתה פסולה:
 
'''{{עוגן1|פרט}} לב"ד הסומא.''' שאינו יכול לראות הרוק שפסול לחליצה:
 
'''{{עוגן1|ר"י}}.''' פריך קשיא דר"א אדר"א:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' גבי מצורע כתיב על בהן רגלו הימנית ולדברי הכל ימין מעכב ובחליצה מכשיר ר"א בשמאל:
 
'''{{עוגן1|אזנו}} אזנו.''' ר"א יליף רציעה שהיא באזן ימנית מגז"ש דאזנו אזנו נאמר במצורע על אזן המטהר הימנית ונאמר ברציעה ורצע אדוניו את אזנו מה מצורע ימנית אף רציעה ימנית:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואמר רגלו רגלו.''' ונילף נמי בחליצה דבעינן רגל ימנית מגז"ש דרגל רגל ממצורע:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מאן דאית ליה וכו'.''' אפי' מאן דאית ליה גז"ש דאזנו אזנו לית ליה גז"ש דרגלו רגלו דאינו מיותר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תני וכו'.''' וקשיא ברייתא ומתני' אהדדי:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' הרי ע"כ לומר תרי תנאי אליבא דר"א:
 
'''{{עוגן1|והדא}} מתני'.''' כלומר ולמשנתינו לית ליה לר"א גז"ש ממצורע לא אזנו אזנו ולא רגלו רגלו:
תחילתדףכאן יב/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חליצתה}} כשרה.''' דקריא' אינה מעכבת דכתיב ככה יעשה וקריאה אינה מעשה אלא דיבור בעלמא:
 
'''{{עוגן1|דבר}} שהוא מעשה מעכב.''' דכי כתיב ככה דמשמע עיכובא אמעשה כתיב דכתיב ככה יעשה:
 
'''{{עוגן1|כל}} דבר שהוא מעשה באיש.''' חליצה שהאיש עושה מעשה בגופו של איש לאפוקי רקיקה דלאו מעשה בגופו של איש היא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תרוק}}.''' דרקיקה מעכבת והיינו כר"א דמתני' חלצה אבל לא קראה. או שחלצה וקראה אבל לא רקקה חליצתה פסולה:
 
'''{{עוגן1|עוד}} היא כר"א.''' אף זו כר"א דמתני' אתיא דר"א סובר אף קריאה מעכבת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דברי חכמים אמר ר' בא בשם ר"י ור"ז מטי בה.''' לאמרה בשם רב דחכמים פליגי אר"א ור"ע דמתני' וסברי חליצה ורקיקה מעכבין החליצה אבל לא הקריאה:
 
'''{{עוגן1|הקדימה}} רקיקה לחליצה.''' למ"ד רקיקה מעכבא מי בעינן שתחזור ותרוק לאחר החליצה כסדר שהן כתובין במקרא או דלמא אין הסדר מעכב:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ליה כמי שהן על הסדר.''' דסדרא לא מעכבא ואינה צריכה רקיקה אחרת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} קידש בנופו של סופין.''' וה"פ עוד שאל ר' בא מר' אימי המקדש אשה בענף מאילן תאנה ובענף מחוברים סופי תאנים והן תאנים רעות שאינן נגמרין באילן עד סוף הקיץ מבעיא ליה מי אמרינן כיון דתאנים רעות הן בעינן שיהא בענף שוה פרוטה דמסתמא דעתה אענף ולא אתאנים או דלמא אפ"ה דעתה אתאנים אם יש בהן שוה פרוטה מקודשת:
 
ה"ג א"ל בתאנים שבו קידש:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לפתוח.''' ועוד זאת שאלו מהו לפתוח חלון מצרית והוא חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס לתוכו:
 
'''{{עוגן1|לחצר}} השותפין.''' לחצר שיש לו בו שותפות:
 
'''{{עוגן1|למעלה}} מד' אמות.''' מקרקע הבית יכול השותף למחות ולעכב או לא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} כן.''' אנו אומרים דמותר לפתוח דאין שכנו יכול לסתום אויר העולם בפניו וחלון קטן כזה לא נעשה אלא לאוירו:
 
'''{{עוגן1|כן}} אמר.''' בלשון הזה אמר ר' אימי:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דבעי.''' מי שרוצה לעשות ביתו כמין שובך שיש בו חלונות למעלה וכי אין שומעין לו אף זה כיוצא בו ואינו יכול למחות:
תחילתדףכאן יב/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|החרש}} שנחלץ חליצתה פסולה.''' שאין חליצת החרש כלום לפוטרה במקום אח כשר:
 
'''{{עוגן1|והחרשת}} שחלצה חליצתה פסולה.''' היא עצמה אינה נפטרת בחליצה ואין לה תקנה אלא בייבום ואם רצה להוציאה אחר כך יוציאה בגט:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שאינן}} יכולין לומר.''' דחרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר הלכך חרש וחרשת לאו בני חליצה נינהו שאינן יכולים לדבר וכתיב ביבם ועמד ואמר וביבמה וענתה ואמרה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וקרייה מעכבת.''' בתמיה הא לכולא עלמא אין הקריאה מעכבת כדתנן לעיל במתני' ולמה תהא חליצת החרש פסולה:
 
'''{{עוגן1|ושאינו}} ראוי לקרייה.''' כגון אלם ואלמת:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בריש חגיגה:
 
'''{{עוגן1|בראייה}}.''' ליראות פנים בעזרה אי נמי להביא קרבן ראייה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} עד כדון.''' עד כאן לא שמעינן דפטור מראייה אלא מדבר ואינו שומע דכתיב למען ישמעון והאי לאו בר שמיעה ולאו בר לימוד הוא אלא שומע ואינו מדבר דבר שמיעה ובר לימוד הוא מנ"ל דפטור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} למען ילמדון ולמען ילמדון וכ"ה בחגיגה.''' וה"פ ה"מ למכתב למען ילמדון וכתיב בוי"ו ולמען ילמדון למידרש שילמדו הם אחרים וכיון שאינו מדבר אינו בכלל הזה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דכללים דתני ר' במתני' לאו דוקא ואין למדין מהם:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' פ"ק דתרומות:
 
'''{{עוגן1|חרש}} המדבר ואינו שומע לא יתרום.''' ואם תרם תרומתו תרומה חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר:
 
'''{{עוגן1|וסברינן}} מימר.''' ואנן סברנו לומר דחרש דתנן במתני' דחגיגה איירי בשומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע כמו שלמדנו מקרא ש"מ דכללא דר' לאו דוקא:
 
'''{{עוגן1|ותנינן}}.''' כלומר משנתינו נמי דייקא כר' יונה דאין למדין מן הכללות כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ואר"י}} שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה.''' הרי אפי' שומע ואינו מדבר חרש הוא:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין קטן מה בין קטנה.''' דקטן חליצתה פסולה אפי' בדיעבד וקטנה בדיעבד חליצתה כשרה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} איש כתוב בפרשה.''' ככה יעשה לאיש:
 
'''{{עוגן1|ר'}} מנא אמר לה.''' להא דמסיק דמתני' דר"מ היא משמיה דנפשיה ור"י בריה דר"ח אמרה לה משמיה דר' יונה:
 
'''{{עוגן1|דר"מ}} היא.''' הא דתנן קטנה לא תחלוץ אתיא כר"מ דמקיש אשה לאיש מיהו מדרבנן הוא וכיון דמדאורייתא חולצת הלכך בדיעבד חליצתה כשרה:
תחילתדףכאן יב/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חלצה}} בשנים.''' כשרים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול ולא נשתיירו רק שנים כשרים חליצתה פסולה. בבית האסורים היה המעשה. שחלצה בינו לבינה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ולבית}} האסורים.''' כשהי' ר"ע בבית האסורים באה שאלה זו לפניו כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|עבד}}.''' עשה עצמו כרוכל המחזיר בעיירות למכור תכשיטי נשים:
 
'''{{עוגן1|יומא}}.''' יום אחד עבר לפני בית האסורים שהיה ר"ע אסור בו והכריז מי חפץ לקנות מחטין או צינורין והוא הברזל שעל הכוש שטוין בו והבליע תוך דבריו שאלה זו חלצה בינו לבינה מהו:
 
'''{{עוגן1|אודיק}} ר"ע.''' הציץ ר"ע מן החלון:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אית לך כושין וכו'.''' כדי שלא יבינו השומרים שעוסקים בדברי תורה שגזרת המלכות היתה שלא לעסוק בדברי תורה לכך היו מבליעים השאלות והתשובות במילי דעלמא:
תחילתדףכאן יב/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עצה}} ההוגנת לו.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|בתלמידים}}.''' היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אין}} הוה סב.''' אם היה היבם זקן אומרים לה זקן זה למה לך אם היתה זקנה אומרים לו זקנה זו למה לך:
 
'''{{עוגן1|היא}} טליתא.''' אם היא ילדה והוא זקן אומרים ליה היא ילדה והיא מבזית אותך ואם הוא ילד והיא זקנה אומרים לה ילד זה למה לך והוא מבזה אותך:
 
'''{{עוגן1|כל}} המעכב.''' היבום שומעין לו לכפות השני לחלוץ:
 
'''{{עוגן1|היו}} שניהן רוצין.''' לייבם ואחד מהן זקן או זקנה מי מניחין אותן או דלמא חיישינן שמא אינן עושין לשם מצוה וקפגע באשת אח שלא במקום מצוה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אפי' לבר מאה.''' שנים נמי אין מעכבין את היבום:
 
'''{{עוגן1|מי}} מרדף אחר מי.''' דקיי"ל התובע הולך אחר הנתבע אם היבם במקום אחר מיבעיא ליה אם היבמה צריכה לילך אחר היבם שהיא תובעת כתובתה או דלמא היבם צריך לילך אחר היבמה שהוא תובע נכסי אחיו:
 
'''{{עוגן1|ועלתה}} יבמתו השערה.''' משמע שהיא תובעת אותו א"כ צריכה היא לילך אבתריה:
 
'''{{עוגן1|כד}} שמע ר"י.''' להא דר"ל אמר יפה למדני ר"ל שהקרא משמע כדבריו:
 
'''{{עוגן1|וקרייה}} מעכבת.''' אהא דתנן במתני' מצות חליצה היא אומרת מאן וכו' פריך וכי קרייה מעכבת הא ארשב"י לעיל בפרקין כל שראוי לקרייה אין הקרייה מעכבת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר מנא וכו' שהוא אומר על הסדר.''' והיינו דתנן מצות חליצה שתהא כסדר הזה:
 
'''{{עוגן1|}} ובלחוד.''' הא דאמרי' שיאמר על הסדר מפרש ובלבד שלא תאמר מאן יבמי להקים לא אבה יבמי לאחיו שם בישראל דמשמע שאין רצונו להקים לא אבה יבמי אלא לעשות לאחיו שם בישראל א"נ אע"פ שאין בו שינוי משמעות כיון שהפך הדברים מעכבת:
 
ה"ג חפצתי לא לקחתה אלא מאן וכו':
 
'''{{עוגן1|תמן}} אמרין.''' בבבל המנהג לכתוב נוסח גט חליצה:
 
'''{{עוגן1|קרבת}}.''' באה לפנינו יבמה פלונית וחלצה נעל מעל רגלו הימיני וירקה לפנינו רוק הנראה על הארץ ואמרה ככה וכו':
 
'''{{עוגן1|אפי'}} הפריחתו הרוח.''' שהעביר הרוק ולא נפל לארץ לפני היבם והב"ד:
 
'''{{עוגן1|רקה}}.''' היבמה דם ולא רוק:
 
'''{{עוגן1|סימוניא}}.''' שם מקום ואנשי מקום ההוא באו לפני ר' וא"ל רצונינו שתתן לנו אדם אחד שהוא דרשן ודיין וראוי להיות חזן ומלמד תינוקות ולעשות לנו כל צרכינו ונתן להם לוי בר סיסי:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אגיבון.''' לא השיב להם דבר:
 
'''{{עוגן1|רקקה}} דם.''' עוד שאלו יבמה שרקקה דם מהו ולא השיבון:
 
'''{{עוגן1|אמרין}}.''' שמא אינו בעל הלכות אלא בעל הגדה נשאל ליה דברי אגדה ושאלו ממנו דברי אגדה:
 
ה"ג שאלין דאגדה:
 
'''{{עוגן1|אמת}} למה רשום.''' דאמת משמע כתב מפורש ומובן לכל ורשום משמע סימנא בעלמא:
 
'''{{עוגן1|אתון}}.''' באו לגבי ר' וא"ל וכי על אדם כזה בקשנו ממך:
 
'''{{עוגן1|בר}} נש.''' אדם שכמותי גדול בתורה נתתי לכם עד שלא נתחתם ג"ד רשום. שאפשר להתבטל ע"י תפילה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ולמה לא.''' השבת להם:
 
'''{{עוגן1|וטפח}} רוחי עלי.''' גבה רוחי ושכחתי:
 
'''{{עוגן1|אם}} נבלת.''' שלא ידעת להשיב בדברי תורה למה בהתנשא לפי שהיית מתנשא עצמך ואם זמות שחשבת להתגאות בדברי תורה סוף שתשים יד לפה שלא יהיה בידך להשיב:
 
'''{{עוגן1|עד}} שיהיו שניהן מתכוונין.''' לפטור זה מזו בחליצה זו ואיך אמרת שכזה חליצתה כשרה:
 
'''{{עוגן1|והיא}} נותנת לך מאה מנה.''' אע"ג דלא יהבה ליה חליצתה כשרה דכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי זהו שאפשר להתנות ע"י שליח כמו שעשה משה את יהושע שליח לתת להם ארץ גלעד אבל חליצה שאי אפשר לעשות ע"י שליח אין תנאי מועיל בה:
 
'''{{עוגן1|אם}} אמר על מנת.''' מחוייבת ליתן דע"מ לא בעי תנאי כפול ולא שאר דברים שהיו בתנאי בני גד ובני ראובן:
 
'''{{עוגן1|ועבד}} כרשב"ל.''' שא"ל חלוץ לה והיא ניתרת לך לאחר זמן:
 
'''{{עוגן1|חזר}} וכפה.''' לחלוץ לה שניה דאסירא ליה מדרבנן ולא מעגנינן לה:
 
'''{{עוגן1|להנשא}} לו.''' כלפי היבם אמר כן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' אם יבואו משה ושמואל לא יתירו לך שתשאנה מעתה תן לה חליצה אחרת:
 
'''{{עוגן1|וקרא}} עלוי.''' היבם קרא עליה דר"ח:
 
'''{{עוגן1|כמשנה}} הראשונה.''' שאמרו מצות יבום קודמת למצות חליצה:
 
'''{{עוגן1|כמשנה}} האחרונה.''' שאמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום כדתנן בבכורות פרק ב':
 
'''{{עוגן1|על}} ידי שפגם דבר אחד בתורה.''' שלא בנה בית אחיו:
 
'''{{עוגן1|ויקרא}} בהם שמי.''' כתיב בברכת יעקב למנשה ואפרים:
 
'''{{עוגן1|אף}} כאן שבח.''' שקיים מצות חליצה:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק מצות חליצה'''</big>}}
תחילתדףכאן יג/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בש"א}} אין ממאנין אלא ארוסות.''' יתומה שקידשוה אמה ואחיה ממאנת אבל אם ניסת ע"פ אמה ואחיה אינה ממאנת:
 
'''{{עוגן1|בש"א}} בבעל.''' אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני היבם אינה יוצאה במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:
 
'''{{עוגן1|אין}} בנות ישראל הפקר.''' ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותארס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מליארס לאחר עד שתגדיל:
 
'''{{עוגן1|ותמאן}}.''' בראשון ותינשא ובגמרא מפרש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תמן}} תנינן.''' פ"ו דעדיות:
 
'''{{עוגן1|שממאנין}} את הקטנות.''' כלומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו כדתנן לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ועל עדות חולקין.''' בתמיה וכי פליגי ב"ש וב"ה על עדות הא קיי"ל עדות הלכה היא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} על עיקר עדות חולקין.''' איך העיד ר"י בר אבא בש"א כך היה העדות שאין ממאנין אלא ארוסות ובה"א שהעדות היה שממאנין ארוסות ונשואות:
 
'''{{עוגן1|נישואין}} התירו.''' כלומר חכמים תקנו נישואין לקטנה ומפני כך הבעל זכאי במציאתה וכו':
 
'''{{עוגן1|ואת}} אמר הכין.''' שממאנת אפי' לאחר הנישואין הרי היא כאלו לא היתה אשתו מעולם איך זכה בכל אלו וכ"ש בהפרת נדריה למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא ל"א ה"ג נישואיה תורה כלומר ע"כ נישואיה מן התורה שהרי בעלה זכאי אפי' בהפרת נדריה ואיך תצא במיאון:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} משלך נתנו לך.''' נישואיה מדרבנן והם תקנו לה שיזכה הבעל בכל אלו ונדרים קודם שתביא שתי שערות הם דרבנן:
 
'''{{עוגן1|בדין}}.''' פירושא קמפרש מדין תורה הוא שאין נישואין לקטנה אלא מדעת אביה אלא חכמים תקנו לה נישואין והם אמרו שתמאן בו אפי' לאחר נישואין ותצא:
 
'''{{עוגן1|אם}} אומר את כן.''' שממאנת אפי' לאחר נישואין נמצא כל הבעילות שבעל בעילת זנות הם ומה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו נישואין לקטנה יתומה שלא ינהגו בה מנהג הפקר הא מימנעי ולא נסבי לה דחיישי דלמא ממאנת ואין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות א"נ אין לנו לתקן דבר שע"י עשה עבירות הרבה שבכל ביאה וביאה אלא [צ"ל עבר אלאו] דלא יהיה קדש וכן עיקר:
 
'''{{עוגן1|אתיא}} דב"ש כר"ל.''' דקטנה זו כשממאנת פנויה היא למפרע:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דלב"ש אפי' בדיעבד אין מיאוניה מיאונין דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן דמימנעי מנסבי לה אולי תעבור ותמאן וה"ל בעילת זנות וללשון השני שפירשתי בסמוך ה"פ ודאי אפי' בדיעבד לא הוי מיאון דלא יעבור הבעל אאיסור דלא יהיה קדש:
 
'''{{עוגן1|נכנסה}} לחופה ולא נבעלה.''' לב"ש מהו מי עבדי לה כארוסה שהרי לא נבעלה וליכא איסורא או כנשואה דלא פלוג חכמים בנשואה:
 
'''{{עוגן1|ארוסה}} שביהודה שלבו גס בה.''' ויש לחוש שנבעלה מי הויא כארוסה שהרי לא נשאה עדיין וממאנת או דלמא כיון שיש חשש בעילה אינה ממאנת דלא ליהוי בעילתו בעילת זנות:
 
'''{{עוגן1|נראית}} שלא למאן.''' כגון שהשיאה אביה ומת בעלה או נתגרשה בעודה קטנה ומת אביה והשיאה אמה ואחיה ובנישואי אביה ודאי שאינה יכולה למאן וקמיבעיא ליה אם יכולה למאן בנישואין האחרונים דהא נישואי דרבנן נינהו או דלמא כיון שכבר יצאה בחיי אביה מרשותו אינה יכולה למאן ובעיא זו היא אף אליבא דב"ה:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
 
'''{{עוגן1|מ"ט}} דב"ש.''' שאינה ממאנת ביבם:
 
'''{{עוגן1|יבמה}} שנפלה לו בע"כ.''' מקידושי ראשון ומכח נישואין רמיא עלי' ובראשון לא מיאנה:
 
'''{{עוגן1|אם}} בעיקר.''' בבעל ממאנת כ"ש ביבם דאת' מחמתי':
 
'''{{עוגן1|ממאנת}} היא ביבם.''' לב"ה דאמרי ממאנת היא ביבם מהני המיאון לעקור נישואי קמאי דבעל והרי היא כמפותה ואם היתה נשואה לאחי אביה מותר האב בצרתה וכלה לחמיה דלאו כלתו היא ומותרת לאבי המת והיבם:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} רב ורשב"ל כב"ש.''' דמתני' בתמי':
 
'''{{עוגן1|דבש"א}} בבעל.''' ולא ביבם יכולה למאן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מה אנן קיימין.''' במאי עסקינן כלומר במאי פליגי:
 
'''{{עוגן1|כל}} עמא מודיי.''' הכל מודים שעוקרת אף זיקת היבם:
 
ה"ג אלא כן אנן קיימין באומרת אי אפשי בנישואין רי"א כאומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך רב ורשב"ל תריהון אמרין כאומרת אי אפשי בנישואין אבל בנישואי אחיך אני רוצה וכ"ה לעיל פ"ק. וה"פ כי פליגי באומרת סתם אי אפשי בנישואין ר"י סובר הלשון משמע שממאנ' בתרווייהו בבעל וביבם ורב ורשב"ל סברי אינה ממאנת אלא ביבם דקאי קמה אבל אינה עוקרת נישואי הבעל:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' דפ"ק דמכילתין קשיא לר"י:
 
'''{{עוגן1|נתגרשו}} ולא הימנו.''' בתמיה הא ודאי בחיי הבעל איירי א"כ ה"ה מיאנו בחיי הבעל איירי ותני תרי גווני גירושין אבל לאחר מיתת הבעל אין המיאון מתיר צרתה:
 
'''{{עוגן1|תני}} ר"ח כן.''' ותניא נמי הכי בברייתא דר"ח מפורש אם מיאנה לאחר מיתת הבעל צרתה חולצת ולא מתיבמת:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש הא דתני ר"ח לאחר מיתת הבעל היינו שמתו ולא מיאנו צרותיהן חולצות אבל אם מיאנו אפי' לאחר מיתת הבעל צרותיהן מותרות ומיאנו דמתני' לא הוי דומיא דנתגרשו אלא דומי' דנמצאו איילונית דאיירי לאחר מיתה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} דמתניתא.''' דפ"ק דתנן כל היכולה למאן כגון בתו קטנה נשואה לאחיו ולא קיבל בה אביה קידושין שכבר השיאה אביה לאחר ונתגרשה והרי היא כיתומה בחיי האב שמתקדשת ע"י עצמה ויכולה למאן ואם לא מיאנה ומת צרתה חולצת ולא מתייבמת דכיון דלא מיאנה בתו הויא לה הך צרת ערוה וקשי' אמאי תמאן השתא ותעקר לנשואי קמאי ותתייבם צרתה וקושיא זו היא גם לרב ורשב"ל:
 
ה"ג כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת כן מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצ' ולא מתייבמת וכ"ה לעיל בפ"ק וה"פ אף משנה זו צריכין לפרש שלא מיאנה ומתה לאחר מיתת הבעל הלכך צרתה חולצת ולא מתייבמת אבל אם היא קיימת ממאנת וצרתה מתייבמת:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} תימר בקיימת.''' לעולם אימא לך דמתני' וברייתא איירי בקיימת ול"ק דאיירי שאין שם יבם אחר אלא אביה דמשעת נפילה נראית כצרת בתו ואסורות להתייבם הלכך אפי' לאחר המיאון אסורה משום מראית העין ור' יוחנן איירי בשיש שם אחים אחרים שבשעת נפילת צרות אלו עמדו להתייבם לכך לאחר שמיאנה בתו אף האב מותר בצרות:
 
'''{{עוגן1|מן}} האירוסין.''' הא דתנן במתני' ריש פ"ק נמצאו העריות איילונית צרותיהן מותרת דוקא שלא נישאו לאחיו אלא נתארסו לבד ולא הכיר בה אחיו והוי מקח טעות והרי הן כאלו לא נתארסו מעולם אבל אם נישאת לאחיו דודאי הכיר בה הויא כאשתו וצרתה צרת ערוה. הך פלוגתא לא שייך הכא אלא אגב שיטפא דסוגי' דפ"ק מייתי לה הכא:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} מן הנישואין.''' דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסור ואיילונית דבלא ערוה נמי לא חזיא ליבום הויא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה:
 
'''{{עוגן1|במחזירה}} תנינה.''' במהדורא בתרא כשלמדו שנית מסכת יבמות חזר בו ר' יוסי ואמר כר' יונה:
 
'''{{עוגן1|לא}} כן.''' למדתנו רבינו אפי' מן הנישואין:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} והא קביעא גבך.''' מה שלמדת ממני כאלו נקבע בזכרונך במסמר כלומר אמת שאמרתי כך אבל הדרי בי:
 
'''{{עוגן1|אר"ז}}.''' לפני ר"מ שפיר א"ר יוסי קודם חזרה בתמי'. כלומר איך ס"ד דר' יוסה לומר אפי' מן הנישואין צרותיהן מותרות:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שניתוסף.''' עליה איסור איילונית תהא צרתה מותרת בתמי' הא אפי' באיילונית לחוד בלא ערוה איכא למימר דאין צרתה חולצת דאיילונית אינה בת חליצה ויבום דכתיב אשר תלד פרט לאיילונית וקיימא עליה באיסור אשת אח וה"ל צרתה צרת ערוה ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ לא גרעה בהכי משאר צרת ערוה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הוי איילונית כמי שאינה בעולם.''' אפי' הכיר בה הרי היא כאלו לא נשאת מעולם וכדפרשתי בסמוך דאיילוני' כיון דבלאו ערוה נמי לא חזיא ליבום הויא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה:
 
'''{{עוגן1|וחלץ}} לה.''' לאיילוני' או בא עליה:
 
'''{{עוגן1|שמא}} פטור בחברתה כלום.''' בתמיה דודאי אינה פוטרת צרתה ש"מ דאיילונית כאלו אינה בעולם שאין זיקה עליה כלל וה"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בתו ממאנת.''' קאי אהא דתנן ריש פ"ק וכולן אם מיאנו וכו' צרותיהון מותרות ובתו בכלל אלו וקשיא ליה איך אפשר לבתו שתמאן דאין מיאון אלא בקטנה והכא ודאי איירי כשקידשה אביה דקידושי עצמה כשהיא קטנה לית לה כל זמן שאביה חי וקידושי אביה דאורייתא הן ואינה יכולה למאן:
 
'''{{עוגן1|ולא}} נשואי תורה הן.''' בתמי' הא כתיב את בתי נתתי לאיש הזה אלמא בדידיה תליא הנתינה:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש למתני' דאיירי בקטנה שהשיאה אביה לאחר ונתגרשה כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה וניסת לאחי אביה בעודה קטנה ויוצאת במיאון והיא נקראת יתומה בחיי האב לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' מדתנן בריש פ"ק ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו שמיאנו ש"מ שאין קטנה יולדת:
 
'''{{עוגן1|דלא}} כן.''' דאל"כ אלא קטנה יולדת קשיא אמאי אין חמותו ממאנת תמתין עד שתגדיל ותמאן בבעלה שמת לעקר נישואין הראשונים ויהא חתנה מותר בצרתה:
 
'''{{עוגן1|מיאנה}} ובנה על כתפה.''' דסובר בנים אינן כסימנים ופליג אתנא דמתני' היא מתני'. הא דפליגי בית שמאי ובית הלל במתני' בממאנת ביבם איירי בשנפלה לפני שני יבמין וסברי בית שמאי דממאנ' למאמרו ולזיקתו ואין מיאון לחצי זיקה ומותרת אפי' לו הלכך לא מהני המיאון וב"ה סברי יש מיאון לחצי זיקה כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} תמאן למאמרו ותינשא לשוק.''' קס"ד טעמא דב"ש משום דעבד בה מאמר לא מהני המיאון דאכתי אגידה בי' מחמת זיקה וקשיא ליה לב"ש כיון דאי לאו מאמרו של זה מודים דיכולה למאן א"כ אף עכשיו תמאן במאמרו ובכולא זיקה ותינשא לשוק:
 
'''{{עוגן1|ותמאן}} במאמרו וכו'.''' א"נ תיהני מיהת המיאון שלא תהא אגודה ביבם זה ותהא מותרת לאחיו ולמה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:
 
'''{{עוגן1|באומרת}} אי אפשי בך.''' דאינה עוקרת כל הזיקה דמשמע באחיו השני רוצה בו הלכך לא תינשא לשוק וגם בלשון זה עוקרת מאמרו של זה וגם זיקתו ואין מיאון לחצי זיקה:
 
'''{{עוגן1|בשהשיאה}} אביה.''' לבעל שהן קידושי תורה ואינה יכולה למאן:
 
ה"ג שמיאנה אשתו שלא בפניו וכ"ה בבבלי:
 
'''{{עוגן1|לפי}} שמדד בכפישה.''' במדה כפוי' מדד לשון אונאה כמודד בשולי המדה שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה:
 
'''{{עוגן1|שמא}} מתירין ערוה שלו.''' בתמיה וזו לב"ש ערוה מדבריהם היא שאין במיאונה כלום שהרי נשואה היתה שאכל מנכסי מלוג שלה וגם המיאון היה שלא בפניו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל הא ארוסיך איעבר.''' כלו' הא ארוסיך עובר לפניך ותתבייש מיני':
 
'''{{עוגן1|ואמרה}}.''' בפני החנוני לבדו אי אפשי בפלוני בעלה הוי מיאון ולא אמרינן משום דאטרחה להביא חפץ משלו הוא דקאמרי הכי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ובית דין יושבין במיאונין.''' בתמי' והתני ברח מן שלשה וכו':
 
'''{{עוגן1|הדבק}} בחליצה.''' דהכונס את יבמתו לשם נוי לשם דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב להיות הולד ממזר:
 
'''{{עוגן1|ובהיתר}} נדרים.''' דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כבונה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן דה"ל לאיתשולי עלי':
 
'''{{עוגן1|ובהבא'}} שלום.''' דכתיב בקש שלום ורדפהו:
 
'''{{עוגן1|וברח}} מן המיאונין.''' דלמא גדלה ומיחרטא בה:
 
'''{{עוגן1|ומלהיות}} ערב.''' דכתיב רע ירוע כי ערב זר:
 
'''{{עוגן1|אלא}} פוקדון.''' צא לדין דשכיחא מילתא לירד לדינא ודיינא ע"י קבלת פקדונות:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} ברכי'.''' מן התורה מנ"ל להתרחק מן הערבות דכתיב בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך עשה זאת והנצל לך התרפס ורהב רעך:
 
'''{{עוגן1|וב"ד}} יושבין במיאונין.''' לב"ש פריך דקאמרי בפני ב"ד דוקא א"נ אף לב"ה פריך דקאמרי בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד הא אי אפשר למצוא שיבואו מיאונין בפני ב"ד:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תיפתר.''' תפרש למתני' שהיו ב"ד עסוקים בענין אחר ובאה לפניהם ומיאנה:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתני' וכו'.''' קשיא ליה אדברי ב"ש דקאמרי אלא ממתנת וכו' ותמאן ותנשא הא מיאנה חדא זימנא בבעלה ואמאי קתני ותמאן ותנשא אלא כן הוא פירושא דמתני' ותמאן בו וממתנת מלארס לאחר עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן בשני או אם רצה להנשא ממאנת בבעלה ותנשא לאלתר דתו לא ממאנת לב"ש דנשואה היא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אין מיאוניה מיאונין.''' וה"פ אס"ד דאף בנשואה לב"ש בדיעבד הוי מיאון א"כ מאי בין אירוסין לנשואין דהא לב"ש אין ממאנת אלא פעם אחת א"כ למה לא תמאן ותתארס דהא אינה יכולה למאן שנית אלא ודאי באירוסין שנית בדיעבד מיאוניה מיאונין ובנישואין לעולם אין מיאוניה מיאונין:
 
'''{{עוגן1|קול}} יוצא לנשואה וכו'.''' כלומר לעולם אף בנשואין בדיעבד מיאוניה מיאונין והא דלא חשו בנישואין שתמאן שניה דכיון שהקול יוצא לנישואין ימנעו אותה בני אדם שלא תמאן אפי' בפני אחרים כ"ש בפני ב"ד שלא תמאן משא"כ באירוסין ולא ידעו להזהר בה לעכבה מלמאן:
תחילתדףכאן יג/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} מעשה קטנה כלום.''' דכמי שלא ניסת דמי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|גנון}}.''' חופה:
 
'''{{עוגן1|קוזמירין}}.''' תכשיטין:
 
'''{{עוגן1|ומדכרין}} לה גבר.''' ומזכירין לה שתינשא לבעל וגירסת הרשב"א ומדכרין לה גבר איזהו שלא לדעת עבדין לה גנון ומלבשן לה קוזמירין ולא מדכרין לה גבר:
 
'''{{עוגן1|מה}} חולקין.''' מי פליגי חכמים על רבי חנניא בן אנטיגנוס או לא:
 
'''{{עוגן1|והיא}} מוציאה אותו לאחר זמן.''' כשתובעו אותו ממנו ושיעור זה לאחר שיעורא דרחב"א דקודם שש שנים יודעת לשמור קידושיה ושיודעת להוציאו לאחר שנתגדלה יותר משש שנים ש"מ דחכמים פליגי על רחב"א ורבי יוחנן אליבא דחכמים אמר שמעתתיה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שהיא צריכה ממנו מיאונין.''' דאי בכדי תיפוק תהא נראית כאלו היתה זונה אצלו:
 
'''{{עוגן1|זכאי}} במציאתה.''' דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין הפקר:
 
ה"ג אלא שהיא יוצאת הימנו במיאון:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} ממידות רבי אליעזר.''' דלר"י חלק דאי אשתו היא תיבעי גט:
 
'''{{עוגן1|אף}} על פי כן.''' שכנסה להפיק רצון אמו לא בא עליה עד אחר שגדלה דאסור לשחק בתינוקות:
 
'''{{עוגן1|ותיטול}} קנס ממנו.''' אם מיאנה בו מן האירוסין ואח"כ בא עליה באונס מהו שיהא חייב לשלם לה קנס:
 
'''{{עוגן1|ותיטול}} קנס מאחר.''' פשיטא ליה דהמאנס ארוסתו אחר שגירשה דאין לה קנס ממנו וזו ודאי כארוסתו שגירשה היא לר"י אלא הא מיבעיא ליה אם יש לה קנס מאחר דה"ל כנשואה שנתגרשה דודאי אין לה קנס או דלמא כיון דיוצאת במיאון יש לה קנס:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שתמאן בו ותעקור גיטה.''' כאלו לא נתגרשה מעולם ומותרת לכהן או לא והך נמי לר"י הוא דקמיבעיא ליה אבל לר"א אף גיטה אינו כלום ופשיטא שהמיאון מבטלו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} חלל וממזר ר' יצחק שאל וכו'.''' וה"פ קטנה בת כהן נשואה לחלל או לממזר מהו שתמאן בו ותחזור למזונות בית אביה כאלו לא ניסת לו כלל ולא מיפסלא מתרומה דבי נשא:
 
'''{{עוגן1|פשיטא}} שאינה חוזרת למזונות בעלה.''' שהיתה נשואה לכהן ומת וניסת לישראל ומיאנה בו פשיטא שאינה חוזרת למזונות בעלה שמת דמיד כשניסת נתעקרה מהאי ביתא אע"ג שהמיאון עוקר לנישואין האחרונים מ"מ כבר יצאה מביתו של הראשון שמת ואין לו ממנו מזונות שכך כותבין ואת תהויין וכו' וזו אין זה ביתה ולר' יהושע פריך דס"ל קטנה בת ישראל שניסת לכהן אוכלת בתרומה אבל לר"א אין מעשה הקטנה כלום ואינה אוכלת בתרומה:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכא.''' לא קמיבעיא לן אלא אם היא חוזרת למזונות אביה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' ריש מסכת תרומות:
 
'''{{עוגן1|ולא}} תשאו עליו חטא.''' בהרימכם את חלבו ממנו ובתרומה איירי קרא:
 
'''{{עוגן1|ואת}} שאינו בנשיאת עון.''' דקטן עד שלא הביא שתי שערות ודאי אינו בנשיאת עון דלאו בר עונשין הוא עד שיביא שתי שערות אף הוא אינו תורם:
 
'''{{עוגן1|התיבון}}.''' השיבו חכמים לר"מ הרי עכו"ם שאינו בנשיאת עון אם אינו תורם כלל או אם תרם מן הרע על היפה ואפ"ה תרומתו תרומה כדתנן פ"ג דתרומות:
 
'''{{עוגן1|ונחשב}} לכם תרומתכם.''' כלומר טעמא דר"מ מהכא:
 
'''{{עוגן1|את}} שכתוב בו מחשבה.''' כלומר את שיש בו דעת:
 
'''{{עוגן1|ואת}} שאין כתוב בו מחשבה.''' דקטן אין לו מחשבה לכ"ע:
 
'''{{עוגן1|הרי}} אין כתוב בהן מחשבה.''' דהא כתיב ונחשב לכם תרומתכם דהיינו תרומת ישראל אבל לא תרומת עכו"ם ואפ"ה תרומתו תרומה א"נ עכו"ם אין מחשבה שלהם מועלת וכן עיקר:
 
'''{{עוגן1|תני}} ר"ה וכו'.''' מייתי ראי' מהא דתני ר"ה דעכו"ם אין להם מחשב':
 
'''{{עוגן1|בין}} להכשיר.''' את הזרעים דכתיב כי יתן מים על זרע וקרינן כי יותן ודרשינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה אבל אם נפל מים על זרעי' ולא ניחא לי' אינן מכשירין את הזרעי' ובישראל במחשבה בעלמא דניחא לי' סגי אבל עכו"ם וקטן בעינן שיעשו מעשה ומדרבנן סגי שתהא מחשבתן ניכרת מתוך מעשיהם דניחא להו:
 
'''{{עוגן1|בין}} לתרומה.''' דאין תרומתו תרומה עד שיוציא בשפתיו ויאמר הרי זו תרומה משא"כ ישראל דסגי במחשבה דכתיב ונחשב לכם ולא לעכו"ם:
 
'''{{עוגן1|כדברי}} מי שהוא אומר אינו תורם.''' מ"ד קטן אינו תורם סובר נמי דקטן אינו מקדיש והקדשו אינו הקדש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמה לא אמר.''' נמי ומ"ד דתורם סובר נמי הקדשו הקדש:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בגין דר"י.''' בשביל ר"י דסובר קטן תורם ואפ"ה סובר קטן אינו מקדיש:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} כמ"ד אינו תורם.''' עד שיביא שתי שערות אפ"ה משהגיע לעונת נדרים הקדשו הקדש ופליג אדרב כהנא:
 
'''{{עוגן1|מהו}}.''' יכול להקדיש דוקא עולה ושלמים שהן באין בנדבה:
 
'''{{עוגן1|להביא}} חטאת.''' על חלב או על דם וה"ה שאר חייבי חטאות לא קמיבעיא ליה דודאי אינו מקדיש דקטן אינו ממחויבי חטאת כי קמיבעיא לי' אם הקדיש קרבן על זיבתו ועל צרעתו אי קדוש או לא:
 
'''{{עוגן1|מאחר}} שהיא חובה.''' קרבנו של קטן שהיה זב או מצורע הוא חובה ואין הקטן מביאו דהא לאו בר חיובא הוא אלא אביו מביא עליו קרבנותיו:
 
'''{{עוגן1|או}} מאחר שהוא מטמ' בהן.''' דאפי' קטן בן יומו מטמא בזיבה אף מביא ומפריש בעצמו קרבנותיו:
 
'''{{עוגן1|כותי}} פשיטא לך שהוא מביא.''' שמפרי' קרבנותיו נדרים ונדבות כישראל מיהו הא מיבעי' לן מי נעשה שליח להפרי' קרבן בשביל ישראל הואיל ואית בהקדש קרבן דנפשי' או דלמא כיון דבכל התורה ומצות אין שליחות לעכו"ם ה"נ לא שנא:
 
'''{{עוגן1|הרי}} יש לו טבל ד"ת.''' מן התורה אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מן המעשרות א"נ טבל שקנה מישראל ופוטר טבלו מן התורה כדתנן עכו"ם וכותי שתרמו תרומתן תרומה ואפ"ה אינו נעשה שליח לתרום את של ישראל כדתנן בריש תרומות עכו"ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והכא אע"פ שהוא בהן אינו נעשה שליח.''' וה"פ גבי קדשים נמי אע"ג שהוא מפריש קדשי עצמו אינו נעשה בהן שליח:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיבי' עכו"ם ביכורין.''' כי היכי דמפרי' תרומות ומעשרות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כר"י דרי"א הוקשו לקדשי גבול וכו' הוקשו לקדשי המקדש.''' וה"פ פשיטא לר"י אינו מביא ולרבנן מביא דתנן פ"ג דביכורי' רי"א נותנין את הביכורי' לכהן חבר בטובה דרך צדקה וגמילות חסד דדמיין לקדשי גבול לתרומות ומעשרות וראשית הגז ודדמיין להו ורבנן אומרים נותנין אותו לאנשי משמר כשאר קדשי מקדש והשתא לר"י לתרומות דמיין ועכו"ם מביא ביכורים ולרבנן דדמיין לקדשי המקדש אינו מביא:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיביא.''' עכו"ם קרבן חגיגה כלומר אם הפריש בהמה לחגיגה קדוש או לא מי אמרי' כיון דחגיגה בישראל קרבן חובה הוא וכל דבר שבחובה אין מקבלין מהן כדתנן בשקלים פ"ב או דלמ' מאחר שאם נאבד' החגיג' ונמצאת לאחר זמן קריב שלמים ה"ל כבא בנדבה וקדוש:
 
כותי פשיטא לך שהוא מביא ל"ג וכ"ה בתרומות:
 
'''{{עוגן1|מביא}} הוא אדם פסח.''' שנאב' לו בזמנו ומצאו בשאר ימות השנה עוקר שם פסח ממנו ומביאו לשם שלמים וה"ל כשלמים וקדוש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מהו שיביא מעשר בהמה.''' וכ"ה בתרומות וה"פ מי אמרינן לשלמים דמי שהרי נאכל לזרים א"ד כיון שהוא חובה אינו מביא:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} אין סובר כר"מ.''' אי קיי"ל כר"מ פשיטא דמביא כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מכל}} מעשרותיכם.''' כתיב בפ' תרומת מעשר וכתיב לשון רבים ללמד דהוקשו כל המעשרות זה לזה:
 
ה"ג כשם שמביא מעשר דגן כך מביא מעשר בהמה ובסמוך נמי גרסי' כשם שמביא מעשר דגן כך מביא מעשר בהמ' וכשם שמביא מעשר בהמה כך עושה תמורה וכ"ה בתרומות. וה"פ כשם שמביא מעשר דגן כדתנן בתרומות פ"ג עכו"ם מעשרותיו מעשר ה"נ מעשר בהמה שלו קדש וכשם שמעשר בהמה שלו קודש ה"נ עושה תמורה דכתיב במעשר בהמה והי' הוא ותמורתו יהיה קדש:
 
'''{{עוגן1|ויסבור}} כר"ש.''' ואי סבירא לן כר"ש דאמר מעשר בהמה בכלל כל הקדשים היתה ולמה יצאה להקיש לה שאר כל הקדשים שעושין תמורה אף בכל הקדשים אינו עושה תמורה אפי' בקדשים דאית בהן:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שאינו מביא מעשר דגן.''' דר"ש אית לי' פ"ג דתרומות תרומות עכו"ם אין חייבין עליה חומש דס"ל אין תרומתו תרומה א"כ אף מעשר בהמה אינו מביא:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיהו חייבין.''' על קדשי קטן אם שחטן גדול בחוץ:
 
'''{{עוגן1|דר"י}} פוטר טבלו דבר תורה.''' טבלו שהוא אסור מן התורה קאר"י תרומתו תרומה ופוטרו אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דאורייתא אתי גברא דאורייתא ומתקן טבל דאורייתא אלא אי אמרת דרבנן איך פוטר איסור דאורייתא וכיון דמדאורייתא גדול הוא למה לא יהא הגדול חייב על שחיטתו בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות.''' כלומר תרומה בזמן בית שני ובזמן הזה דרבנן והא דאר"י תרומתו תרומה היינו בתרומה בזמן הזה:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}}.''' אר' יוחנן דאמר חייבין על קדשיו בחוץ ש"מ הקדישן דאורייתא הוי הקדש וה"ה נדריהן מדאורייתא הן נדר:
 
'''{{עוגן1|על}} דר' יהושע.''' מהא דא"ר יהושע לעיל בשמעתין יתומה קטנה שניסת בעלה זכאי במציאתה ובהפר נדריה ונישואי יתומה קטנה אינו אלא דרבנן ונדריה קיימין מדאורייתא:
 
לית כאן הפר נדרים סמי מדברי ר' יהושע ובהפר נדריה כי היכי דלא תקשי מדברי ר' יהושע אדברי ר"י ובבבלי פ' יוצא דופן משני כל הנודר' על דעת בעל' היא נודרת:
 
'''{{עוגן1|ויהי}} כן באסורות.''' אסר הקטן את שלו על אחרי' בנדר חייבין עליו או לא:
 
'''{{עוגן1|אין}} לוקין על האסורות.''' האוסר דבר על חבירו ועבר הנאסר ונהנה ממנו אינו לוקה:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' הרי זה כהא דתנינן תמן פ' יוצא דופן:
 
'''{{עוגן1|קודם}} לזמן הזה.''' תינוקת קודם שנת י"ב ותינוק קודם שנת י"ג:
 
'''{{עוגן1|אין}} נדריהם נדר.''' דקטנים הם:
 
'''{{עוגן1|לאחר}} הזמן הזה.''' בתינוקת בת י"ב שנה ויום אחד ותינוק מן י"ג שנה ויום א' ולמעלה:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} שאמרו אין אנו יודעין וכו'.''' גדולים הן ובכלל שוטה לא חשבינן להו דסופן לבוא לכלל דעת ואין שוטה אלא המקרע כסותו והלך בבית הקברות ויוצא יחידי בלילה אבל תוך הזמן הזה בתינוקת כל שנת י"ב ותינוק כל שנת י"ג אם יודעין לשם מי נדרו נדריהן נדר ואם לאו אין נדריהן נדר דחשבינן להו לקטנים:
 
'''{{עוגן1|והדא}} דמתני' מהו.''' הך מתני' כמאן:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דכהנא.''' דאמר לעיל מ"ד אינו תורם אינו מקדיש ואין חייבין על קדשיו בחוץ צריכין לומר הך מתני' במחלוקת שנוי' ואתיא כמ"ד תורם ומקדיש והיינו כר' יוסי דאמר משהגיע לעונת נדרי' תורם ודלא כר"מ דאמר אינו תורם עד שיביא שתי שערות:
 
'''{{עוגן1|דברי}} הכל.''' דאפי' למ"ד אינו תורם מקדיש וכדא"ר יוחנן לעיל:
תחילתדףכאן יג/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} עכבה וכו'.''' כל מה שהיא מעכבת אצלו בשבילו כאילו היא אשתו ובגמרא מפרש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בגט}} זו היא עכבה מן האיש.''' דכיון שלא מיאנה בו גלתה דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו ואשתו היא לאסור בקרובותיה ופסלה בגיטו מן הכהונה:
 
'''{{עוגן1|במיאונין}}.''' עכבה שאינה מן האיש שלא נתעכבה אצלו בשביל אישות וסיפא דתנן נתן לה גט וכו' פירושי קמפרש:
תחילתדףכאן יג/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נתן}} לה גט.''' אפי' היא קטנה הרי היא כשאר גרושות ואסורה בקרוביו:
 
'''{{עוגן1|מותרת}} לחזור לו.''' אע"ג אם לא החזירה וניסת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה או נתגרשה אסורה לראשון אפ"ה כי החזירה ומיאנה בו אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלה לגיטא ולא הוי בחזרה שני' כמחזיר גרושתו משניסת לאחר:
תחילתדףכאן יג/ה
'''{{עוגן1|לאחר}} ומיאנה בו.''' כלומר חזרה וניסת לשלישי ומיאנה בו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אין}} בה אלא משום זיהום כהונה.''' הא דתנן ופסלה מן הכהונה אינו פסול גמור אלא שהכהנים מזהמין אותה כאלו היא פסולה אבל אין הב"ד פוסלין אותה דמדאורייתא אין מעשה קטנה כלום ונשואיה אינן אלא מדרבנן א"נ אסיפא קאי גירשה וניסת לאחר ומיאנה בו שאסורה לזה שיצאה הימנו ע"י מיאון אין הב"ד פוסלין אותה דאמרי' אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי' אלא שהכהנים מזהמין אותה:
 
הממאנת כו' אר"י וכו' עד א"ר יוסי ל"ג לי':
 
'''{{עוגן1|והוא}} שיהא הגט בסוף.''' אסיפא קאי דתנן זה הכלל כל שיצא' הימנו בגט אסורה לחזור לו דוקא כשגט בסוף אבל אם המיאון בסוף מותרת לחזור לכולם דאתי מיאון ומבטל לגט ומתני' ששילשה בגיטין א"נ ל"ג מיאון השלישי וכ"ה בבבלי:
תחילתדףכאן יג/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מותרת}} ליבם.''' ולא אמרינן נשואין הראשונים מפילין היבמה לפני היבם ומשעה שגירשה אחיו קיימא עליה באיסור אשת אח דהויא לה גרושת אחיו:
 
'''{{עוגן1|ורבי}} אליעזר אוסר.''' מפרש טעמא בגמ' כיתומ' בחיי האב. אף על פי שהאב חי הרי היא כיתומה לענין קידושין דשוב אין לאב כח לקבל קידושין:
 
'''{{עוגן1|ומודי'}} חכמים וכו'.''' כולה הך בבא ליתא בבבלי במתני' אלא ברייתא שנוי' שם:
 
'''{{עוגן1|החזירה}}.''' בקטנותה ומת בעודה קטנה אסור' ליבם אפי' לרבנן דקידושי חזרה אינן כלום דהא פקע רשות האב מינה והיא הואיל והיא קטנה אין לה יד לקדש את עצמה וה"ל כאלו עדיין היא גרוש':
 
'''{{עוגן1|או}} שגידלה תחתיו.''' אמרי' סתם ביאה משגדלה קידושין הן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מפני}} שעמדה עליו באיסור.''' גרושת אחיו שהיא בכרת שעה אחת דהיינו כל זמן שהיתה גרושה הימנו:
 
'''{{עוגן1|קידושיה}} וגירושיה תורה.''' דאורייתא הן דמן התורה האב יכול לקדש בתו כשהיא קטנה וכדפרישית במתני' צרתה. של גרושה שהחזיר לר"א מהו מי הויא כצרת ערוה ופטורה מחליצה ויבום או חולצת ולא מתייבמת או אפי' מתייבמת כצרת חייבי לאוין:
 
'''{{עוגן1|בין}} על רבנן דהכא.''' ר' יוחנן שהי' מא"י בין על רבנן דתמן רב שהי' מבבל ולא מצאתי אדם שסובר כמותי דצרתה מותרת חוץ רבי שמעון בן לקיש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל רב ור"י אמרו צרת גרושה אסורה אמר חזרו.''' וה"פ רב המנונא אמר והא רב ור"י אמרו צרתה אסורה אמר רב אדא בר אחוה חזרו בהן רב ורבי יוחנן ואמרו שמותרת א"נ רב אדא בר אחוה אמר הדרי בי ואסורה והרמב"ן והרשב"א אמר גירושין אמר אוסרה אמר חזריו ל"ג לי':
 
'''{{עוגן1|ברם}}.''' אבל למאן דאמר צרתה אסורה קשיא ממה נפשך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} צד שקנה בה כנגדה היתר בצרתה וצד שלא קנה בה כנגדה היתר בצרתה וכ"ה גי' הרשב"א.''' וה"פ למה תהא הצרה אסורה שהרי צד הקנוי במוחזרת כלומר הא אינה אלא מחייבי לאוין וקידושין תופסין ואיסור הוא דעבד עכ"פ אותו צד שגרשתו קנויה לו אותו צד פשיטא דצרתה מותרת וצד שלא קנוי בה ואסורה לבעלה באותו הצד אינה אלא כנכרי' ואינה אוסרת על הצרה:
 
'''{{עוגן1|וכי}} יש מה נפשך בעריות.''' וכי אומרים ממה נפשך להתיר עריות:
 
'''{{עוגן1|מהו}} כדון.''' מאי קאמרת הא אמרינן ממה נפשך בכל התורה ולמה לא נאמר אף בעריות ממ"נ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כל יבמה שאין כולה לפני'.''' וה"פ משני לכך לא אמרינן כאן להתיר ממה נפשך שכל יבמה שאינ' מותרת ליבם מכל צד נידון צד הקנוי שבה משום ערו' הואיל ונאסר' עליו מצד שאינה קנוי' לו וערוה פוטרת את הצרה ואסורה להתייבם הלכך ה"נ אין ראוי להתיר הצרה ביבום:
תחילתדףכאן יג/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תצא}} משום אחות אשה.''' ופטורה מן החליצה ומן היבום:
 
'''{{עוגן1|וכן}} שתי חרשות.''' דאין לחרשת נישואי דאורייתא דלאו בת דעת היא אלא רבנן תקינו לה נישואין דלא תהוי פנויה לעולם וינהגו בה מנהג הפקר:
 
'''{{עוגן1|מת}} בעלה של גדולה.''' ונפלה לפני בעל הקטנה זיקתה של הגדולה אוסרת הקטנה עליו דנישואיה דרבנן והויא לה אחות זקוקתו מה יעשו:
 
'''{{עוגן1|רא"א}} מלמדין את הקטנה שתמאן בו.''' ותעקור נשואיה ויהא מייבם את הגדולה:
 
'''{{עוגן1|רג"א}}.''' אין זיקת הגדולה אוסרת את הקטנה דלא אלימא זיקה לאסור אשתו עליו הלכך אם מיאנה מוטב ותתייבם הגדולה ואם לאו תמתין הקטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נשואיה נשואין גמורין ותצא הלזו משום אחות אשה אבל מיחליץ לגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום אחות חלוצתו:
 
'''{{עוגן1|אי}} לו.''' אוי לו שמוציא את אשתו בגט ואין מלמדין אותה למאן דלעול' יתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבי תותי' דקסבר יש זיקה אלא תצא בגט וזו לא תתייבם דה"ל אחות גרושתו אלא תצא בחליצה:
 
גמ' ר' יודן וכו' עד אלא ארוסות ל"ג:
 
'''{{עוגן1|כקניינו}} של זו וכו'.''' הא דתנן במתני' שתי יתומות קטנות תצא הלזו משום אחות אשה היינו טעמא דשני הקנייני' שוין ונדחית היבמה מפני קניינה של אשתו וכן הטעם בשתי חרשות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא כן תני.''' במתני' בסיפא קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכן תני ר"ח קטנה וחרשת מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט וכו' שמעינן מיהת דאין קנין קטנה וחרשת שוין וקסבר הא דקאמר כקניינה של זו וכו' אקניין קטנה וחרשת קאי דקנין שניהן שוין ואגב גררא מפרש לכולא ברייתא דר"ח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מיד.''' וה"פ קשיא לי אר"ח דתני תמתין עד שתחלוץ ולמה לא תחלוץ מיד:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לית יכיל.''' אי אפשר שתחלוץ מיד משום רבי מאיר דאמר רבי מאיר קטנה לא חולצת ולא מתייבמת שמא תימצא איילונית נמצא שאין קנין אחיו כלום ואינה פוטרת צרתה בחליצתה:
 
'''{{עוגן1|מת}} בעל החרשת וכו'.''' סיומא דברייתא דר"ח היא:
 
'''{{עוגן1|והחרש'}} אסורה איסור עולם.''' דלאו בת חליצה היא:
 
'''{{עוגן1|מפני}} תקנת'.''' דאי אמרת לא תפטר בגט אין לה תקנה לעולם ונשואי חרשת דרבנן לפיכך הקילו בה:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן צריך להיות בברייתא דר"ח מת בעל החרשת הקטנה תמתין ותגיע לפרק לי"ב שנה ויום אחד ותנשא לו משנעשית גדולה דאפי' להנשא לו מותרת דזיקת חרשת דרבנן ואין אוסרין עליו את אשתו בשבילה אלא תמתין עד שתגדיל ותנשא ותצא החרשת משום אחות אשה ל"א אמתני' קאי אדברי ר"ג וצריך להיות תמתין עד שתגדיל ותנשא ותצא הלזו משום אחות אשה אבל אי לא בעל משגדלה לא נפטרה אחותה הגדולה דקידושי קמאי לאו כלום נינהו וא"ר לעזר שאין צורך להגיה ותנשא אלא אפי' אירסה לאחר שגדלה סגי ונפטרה אחותה אע"ג דקדמה זיקה לקידושין וכדמסיק ר' יוחנן ולשון זה עיקר:
 
ה"ג דאר"י זו דברי ר"ג:
 
'''{{עוגן1|נפטרה}} יבמתו מן החליצה ומן היבו'.''' דאתיא קידושין ומבטלי לזיקה:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' הרי הא דתנן פ' החולץ שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה וכו' מת היבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה אתי' דלא כר"ג דאומר אף הקידושין לחוד מבטלין הזיקה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ר"ל אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ואת אמר הכין.''' דהלכה כר' ליעזר אם מיאנה מיאנה הא לר' ליעזר לא שייך לשון אם מיאנה מיאנה:
 
'''{{עוגן1|ר"ז}} ר"ח וכו'.''' כלומר אלא אר"ז וכו'. הלכה כר"י אם מיאנה מיאנה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} רי"א אי לו על אשתו וכו' ואת אמר הכין.''' הא גם לר"י לא שייך לשון אם מיאנה מיאנה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} הילא וכו'.''' אלא א"ר הילא:
 
'''{{עוגן1|הלכה}} כר"ג ומודה ר"י לר"ג.''' כלומר ולא פליג אדר"ג אלא מוסיף שאם אינו רוצה לעגן את היבמה ואת הקטנה שתמתין מוציא את אשתו בגט וכו':
תחילתדףכאן יג/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שתי}} יתומות.''' נכריות:
 
'''{{עוגן1|או}} חליצתה.''' לאחר שתגדיל:
 
'''{{עוגן1|וכן}} שתי חרשות.''' כלומר כשם ששתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה כך שתי חרשו' אבל חליצה ליכא למימר בחרשת דלאו בת חליצה היא:
 
'''{{עוגן1|קטנה}} וחרשת.''' אע"ג דשתיהן אין נשואיהן נשואין גמורי' מ"מ לא ידעינן בהי מינייהו ניחא ליה והי מינייהו חשובה אשתו טפי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כקנינה}} של זו וכו'.''' כלו' שתי קטנות או שתי חרשו' קניניהן שוין הלכך ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' קטנה וחרשת דתנן אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרווייהו בחליצה ואי מייבם לחרשת וחליץ לקטנה משתגדיל מיפסלה חרשת דקם עליה בלא יבנה דהא קודם חליצת הקטנה לא פקעה זיקה שאין ביאת החרשת חזקה כל כך דנימא דאין אחריה כלום:
 
'''{{עוגן1|כונס}} את החרשת ומוציאה בגט.''' כשיחלוץ לקטנה דחליצתה פוסלת':
 
ה"ג והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:
 
'''{{עוגן1|מיד}}.''' למה תמתין עד שתגדיל תחלוץ מיד בקטנותה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לית יכיל.''' אי אפשר שתחלוץ מיד משום הא דאר"מ קטנה אינה חולצת ולא מתייבמת עד שתגדיל שמא תימצא איילונית ואינה פוטרת צרתה שאין לאחיו בה קנין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שמא תימצא איילונית א"ר הילא מפני תקנתה.''' דאי אמרת לא יכנוס את החרשת ותפטור בגט אין לה תקנה לעולם ונשואי חרשת דרבנן לפיכך הקילו בה:
 
'''{{עוגן1|מהו}} מפני תקנתה.''' הלא יש לה תקנה אחרת טובה הימנה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כמה דתימ' תמן יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה אף הכא יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכני' החרשת.''' וה"פ כי היכי דאמרינן בשתי קטנות ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה ומטעמא דשניהן שוין בקנין ה"נ קטנה וחרשת שניהן שוין דקנוי' ומשויירת ונימא שיחלוץ לקטנה לפטו' קנינה ויכניס החרש':
 
'''{{עוגן1|לא}} מצינו שתי יבמות.''' הבאות מבית אחד שתהא אחת נפטר' בחליצה והשניי' מתייבמת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ומצינו וכו'.''' כלומר הא אף לפי תקנתך נמי קשיא והיכן מצינו שתי יבמות הבאות מבית אחד שאחת חולצת ואחת יוצאת בגט דאמרת הקטנה חולצת והחרשת יוצאת בגט:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' הרי תנינן כיוצא בה לעיל פר"ג מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט הרי גט וחליצה לשתי יבמות הבאות מבית אחד:
תחילתדףכאן יג/ט
 
'''{{עוגן1|אלא}} פוסלת את הפקחת.''' שהיא נאסרת על ידי ביאת החרש' להתייבם לו וצריכה גט וחליצה:
תחילתדףכאן יג/י
'''{{עוגן1|ביאת}} הגדולה פוטרת את הקטנה.''' דביאת מי שנישואיה נשואין גמורין פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורים אבל איפכא לא:
 
'''{{עוגן1|אלא}} פוסלת את הגדולה.''' מלהתייבם:
תחילתדףכאן יג/יא
'''{{עוגן1|לא}} פסל את הראשונה.''' שהרי ביאתן שוה ואי הראשונה קנוי' היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה ביאת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קרויות לאחיו ומקיים את הראשונ' שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסו' שני בתי':
 
'''{{עוגן1|פסל}} את החרשת.''' דשמא קטנה קנוי' כולה וקנין החרשת משויירת וה"ל שני בתים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אפי' לא בא על הקטנה פוסל את החרשת.''' דהא איכא לספוקי דלמא קטנה קנוי' לגמרי והחרשת קנוי' ומשויירת נמצא שהקטנה צריכה חליצה ואוסרת את החרשת ול"ל למיתני בא יבם על הקטנה וכו' ואפי' אם נאמר איפכא שהקטנה קנוי' ומשויירת והחרשת קנוי' ואינה קנוי' מ"מ הקטנה צריכה חליצה שמא אין החרשת קנוי' ואוסר החרשת שלא יאמרו שתי יבמות מבית א' אחת חולצ' וא' מתייבמת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שאלו לא בא על הקטנה ומתה.''' היה היבם מותר בחרשת הנשארת לבדה אבל עכשיו שבא על הקטנה פסל את החרשת ליבום לעולם אע"פ שמתה דה"ל שתי יבמות הבאות מבית אחד:
תחילתדףכאן יג/יב
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אפי' לא בא על הפקחת פוסל את החרשת.''' שהרי החרשת קנוי' ומשויירת והפקחת קנויה לגמרי וצריך לחלוץ את הפקחת ולפסול את החרשת:
תחילתדףכאן יג/יג
 
'''{{עוגן1|לשעבר}}.''' דוקא בדיעבד שבאו על שניהם כדי שלא לדחות שניהם הוא דלמדין את הקטנה שתמאן אבל לכתחלה אין מלמדין את הקטנה שתמאן דיש להתרחק מן המיאונין כדאמרי' בריש פרקין:
תחילתדףכאן יג/יד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|יגדלו}} זה עם זה.''' ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:
 
'''{{עוגן1|היבמה}} שאמרה תוך ל' יום.''' שכנסה היבם לא נבעלתי ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ ולא סגי בגט דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש נפשי' ולא בעיל:
 
'''{{עוגן1|לאחר}} ל' יום.''' הוא נאמן דלא מוקי איניש נפשיה ומיהו איהי שויא נפשה חתיכה דאיסורא ולא משתרי בלא חליצה ומבקשים ממנו שיחלוץ אבל אין כופין שהרי הוא אומר שכבר בעל:
 
'''{{עוגן1|כופין}} אותו שיחלוץ לה.''' דלא אסקא דעתה שימות בעלה ותפול לפניו ליבום ונוטלת כתובתה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לאחר מיתת בעלה.''' הויא מורדת וקיי"ל כותבין אגרת מרד על שומרת יבם:
 
'''{{עוגן1|מבקשים}} הימנו שיחלוץ לה.''' ויתן כתובת' אם ירצה ואם אינו רוצה לחלוץ והיא מורדת בו ובא להפסיד כתובתה כופין אותו לחלוץ:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אמר}} לה סתם.''' להך שמעתתא דבסמוך ולא אמרה משמי' דר' יוחנן ור' יצחק אמרה בשם ר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|ר"ח}} כתובה.''' כך שמו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דלא כר"מ היא.''' וה"פ הא דתנן יבם קטן שבא וכו' יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו אתיא דלא כר"מ דלר"מ דאמר אין חולצין ומייבמין את הקטנה כל ביאה ביאה דאיסורא היא שמא ימצא הקטן סריס נמצא שבעל אשת אח שלא במקום מצוה וכן בקטנה אם תימצא איילונית:
 
'''{{עוגן1|טענת}} בתולים.''' להפסיד כתובתה:
 
'''{{עוגן1|עד}} שלשים יום.''' דיכול לטעון לא בעלתי עד עתה:
 
'''{{עוגן1|מה}} נן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אם}} בשבעל.''' דידעינן שכבר בעל ושתק ועכשיו בא לערער פשיטא דאינו נאמן:
 
'''{{עוגן1|ואם}} בשלא בעל.''' דידעינן שלא בעל עד עכשיו פשיטא דנאמן אפי' לאחר כמה ימי' אחר שהכניסה לחופה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} הכא במאי עסקינן בסתם.''' דלא ידעינן אימתי בעל והוא אומר שלא בעל עד עכשיו ר"מ סובר כיון דאפשר לעמוד על עצמו שלא לבעול עד ל' יום נאמן לומר עכשיו בעל תחלה ולא מצא בתולים ורבנן אמרי אין אדם מעמיד עצמו אפי' יום אחד וכל שכן טען מיד כשמצא ב"ד לאחר הנישואין אינו נאמן:
 
'''{{עוגן1|על}} דר"מ.''' לדברי ר"מ:
 
'''{{עוגן1|בשביל}} לעשות הולד.''' הנולד מהיבמה שתוקי שהרי היבם אומר שלא בא עליה וה"ל כולד הנולד לשומרת יבם מאיש זר שאין הולד ממזר לדברי הכל אבל שתוקי הוא א"נ אפי' בשאר נשי' מיבעי' ליה שאמר תוך שלשים לא בעלתי אם הבעל כהן נאמן לשתקו מדין כהונה והראשון נראה:
 
נשמעינה מן הדא תא שמע:
 
ה"ג לחלוץ וא"ר לעזר וכו' וכ"ה בכתובות:
 
'''{{עוגן1|דר"מ}} היא.''' מתני' אתיא כר"מ אבל לחכמים אין הדבר תלוי בשלשים יום אלא בסתירה:
 
'''{{עוגן1|לא}} שנו.''' דכופין ומבקשין וצריכה חליצה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אצלה.''' לגבי יבמה עצמה:
 
'''{{עוגן1|הא}} אצל צרתה לא.''' אם אמרה יבמה לאחר שכנסה לא נבעלתי אין צרתה נאסרת בשביל דיבורה של זו דכל כנוסה בחזקת בעולה לאלתר ואיהי דשויא נפשה חתיכה דאיסורא:
 
'''{{עוגן1|לא}} הכל ממנה.''' אין כל הנאמנות שלה לאסור צרתה:
 
'''{{עוגן1|אף}} הכא.''' נמי אין כל הנאמנות שלו לאסור בנו. כהדא לא גרס הכא ואגב שיטפא דסוגיא דקידושין נכתב כאן אי נמי ה"ק כי היכי דאמרינן הכא לא הכל ממנו ה"ה אם חזר ואמר לא בעלתי לא הכל ממנו ואינו נאמן:
 
'''{{עוגן1|לא}} הכל ממנו.''' לאו כל כמיניה להוציאה בחליצה לחוד אלא צריכה נמי גט שכבר משעה הראשונה אמר בעלתי וגם החזקה מסייעו דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשי' טפי לא מוקי נפשי' מיהו צריכה נמי חליצה דהא איהי שויא נפשה חתיכה דאיסורא:
 
'''{{עוגן1|אבל}}.''' אי לא אמר משעה ראשונה בעלתי אלא מודה שלא בעל:
 
'''{{עוגן1|שניהן}} יכולין לעקר חזקה.''' דלא מוקי איניש נפשי' אלא אמרי' קושט' קאמרי ופטורה בחליצה לתוד בלא גט:
 
'''{{עוגן1|חברייא}}.''' מקשים הא דתנן במתני' כופין אותו שיחלוץ במאי עסקינן אם כמשנה הראשונה דתנן ספ"ק דבכורות מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשיו שאין מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום וקאמ' משנתינו במאי מוקמ' לה אי למשנה הראשונה עד שכופין אותו לחלוץ נכפנו לייבם. שמענו שמותר לייבם. כלומר שמצוה לייבם:
 
'''{{עוגן1|אם}} למשנה אחרונה.''' שמצות חליצה קודמת:
 
'''{{עוגן1|שמענו}} שמותר לחלוץ.''' אבל הא לא שמענו שכופין אותו לחלוץ אם הוא רוצה לייבם:
 
'''{{עוגן1|שמענו}} שכופין.''' בתמיה:
 
'''{{עוגן1|והוא}} שיהא הגט וכו'.''' לעולם למשנה ראשונה אתיא מתני' והא דכופין אותו לחלוץ ולא לייבם דאיירי שיש עדים שראו שנתן לה גט סתום א"נ אין העדים יודעין אם היה גט יבמין לזיקתה או גט אשה לביאתה:
 
'''{{עוגן1|חזקה}} לא בעל.''' ומסתמא היה גט יבמין ונאסרה עליו הלכך כופין אותו לחלוץ:
 
'''{{עוגן1|לאחר}} שלשים יום.''' מסתמא היה גט אשה הלכך מבקשין ממנו שיחלוץ:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} בעי.''' מקשה אסיפא דמתני' דתנן לאחר שלשים יום מבקשין הימנו שיחלוץ כיון דחזקה בעל מאי מהני החליצה לחוד הא בעיא נמי גט:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כיני.''' כן היא פירושא דמתני' כדר"ה אמר רב וכו' הלכך לאחר שלשים יום חזקה בעל ומסתמא גט אשה נתן לה וא"צ גט אלא שצריכה חליצה דשויא נפשה חתיכה דאיסורא ואין לכפותו לחלוץ אלא דרך בקשה:
 
'''{{עוגן1|פשיטא}} דמעלה לה מזונות.''' דהא איהו הוא דאמר אשתו היא:
 
'''{{עוגן1|פשיטא}} שאינו יורשה.''' בנכסים הנכנסים והיוצאין עמה כדתנן לעיל פ' החולץ:
 
'''{{עוגן1|לא}} צריכא.''' לא קמיבעיא לן אלא מהו שיירש נכסי אחיו המת כדין יבם ואין לשאר אחיו חלק בהן או דלמא כיון דהיא מכחשתו אינו יורש לבדו נכסי אחיו:
 
'''{{עוגן1|פשיטא}} שאינו מעלה לה מזונות.''' שאין מוציאין ממון מיד המוחזק אלא בראיה ברורה:
 
ה"ג פשיטא שאינו יורש נכסי אחיו:
 
'''{{עוגן1|לא}} צריכא.''' כי קמיבעיא לן מהו שיירשנה מי אמרינן כיון דהיא אומרת נבעלתי יורשה או דלמא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והוא אומר לא בעלתי:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק בית שמאי'''</big>}}
תחילתדףכאן יד/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חרש}}.''' היינו שאינו שומע ואינו מדבר:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שהוא כונס ברמיזה.''' מה טעם קאמר מ"ט יכול להוציאה בגט הא לאו בר דעת הוא וקאמר כקידושיה כך גירושיה וכן פקח בחרשת שכנסה ברמיזה שרמז לה עד שנתרצית אם רצה להוציאה מוציאה ברמיזה:
 
'''{{עוגן1|ונתחרשה}}.''' אע"פ שקידושין גמורין היו שפקחת היתה באותו זמן אפ"ה אם רצה להוציאה יוציא דלא בעינן דעת האשה:
 
'''{{עוגן1|נשטתתה}} לא יוציא.''' בגמ' מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|נתחרש}}.''' הוא לאחר הקידושין הואיל והיו קידושיו קידושין גמורים לא יוציא עולמית שאין גירושין שאינן גמורים מפקיעין קידושין גמורים.
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' חרש שנשא פקחת ורוצה להוציאה במה ידעינן שדעתו לגרשה:
 
'''{{עוגן1|כך}} הוא נרמז.''' אם אחרים רומזין לו ונתרצה הכל קיים ולא אמרינן דלמא טעה במה שנרמז לו:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם קידשה.''' החרש בביאה קידושיו קידושין גמורין ואין לו כח להוציאה בגט:
 
'''{{עוגן1|אשתו}} של חרש ושל שוטה.''' הבא עליהן מהו שיהא חייב כהבא על אשת איש:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} אשם תלוי אין בו.''' דאפי' ספק קידושין אינן ולא אמרי' שמא באותו שעה שקידשה היה בו דעת דסמכינן אחזקתו שאין בו דעת ואין לו קנין מן התורה אלא מדרבנן:
 
'''{{עוגן1|בא}} אחר.''' כלומר אם בא פקח וקידש אשת החרש תפסו בה קידושין ואסורה לשניהם:
 
'''{{עוגן1|גירש}}.''' הפקח מן האירוסין מותרת לחזור לחרש ולא אמרינן כיון דבעיא גט משני יאמרו גירש החרש וקידש הפקח נמצא מחזיר גרושתו מן האירוסין כדאמרינן לעיל פרק האשה רבה שכיון שאין לו קידושין מן התורה ואף אם יגרשנה ותינשא לאחר ונתארמלה או נתגרשה ומחזירה אין כאן איסור דאורייתא הלכך לא גזרינן א"נ כיון דבאשת פקח כה"ג מותרת לחזור לו אף בחרש כן:
 
'''{{עוגן1|הדא}} היא דתני ר' חייה.''' ברייתא דר"ח מסייעא ליה דדוקא בשניסת לחרש או לפקח הוא דאסורה לחזור לחרש דכל דתקון חכמים כעין דאורייתא תקנו ובקידושי דאורייתא אם גירשה ונתארסה לאחר ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו אף בקידושי דרבנן כן ולא דמיא למקדש אשת חרש וגרשה שמותרת לחזור לחרש דהתם אלו הוה פקח לא הי' ממש בקידושי השני שהיא אשת איש ואין קידושין תופסין בה הלכך אף בחרש מותרת לחזור לו:
 
'''{{עוגן1|}} לחרש או לפקח.''' זו ואצ"ל זו קתני:
 
'''{{עוגן1|תצא}} מזה ומזה.''' אע"פ שנשאת לחרש כיון דקידושי שניהם דרבנן דינו כשני פקחים:
 
'''{{עוגן1|הוינן}} סברין מימר.''' סברוהו למימר יוציא החרש ויקיים הפקח דליכא למיגזר שמא יאמרו גירש זה ונשא זה נמצא מחזיר גרושתו משניסת דאפי' גירש הפקח ונשאה חרש וגירשה מותרת לחזור לפקח דקידושי חרש דרבנן ולא קרינן בה לא יוכל וגו':
 
'''{{עוגן1|עוד}} היא וכו'.''' ואסיקנן דאף זו עדיין היא בהנך קנסות שקנסו חכמים באשה שהלך בעלה למדינת הים כדתנן ר"פ האשה רבה וכדתני ר"ח בסמוך אשתו של פקח שגירשה וכו' קורא אני עליה לא יוכל וגו':
 
'''{{עוגן1|מפני}} גדירה.''' שעושין לה גדר שלא ינהגו בה מנהג הפקר ויש גורסין גרירה פי' נגררת אחר כל אדם לזנות:
 
'''{{עוגן1|שאינה}} יכולה לשמור את גיטה.''' דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה כלומר שיודעת לשמור את גיטה:
 
'''{{עוגן1|תלתא}}.''' תלת מילין איכא נפקא מיניה בין הנך תרי טעמי:
 
'''{{עוגן1|עבר}} וגירש.''' אשתו שנשתטית:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} מפני גרירה גירש.''' הוי גט דהא אינו אלא איסורא דרבנן שלא להתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובדרבנן ודאי אי עביד מהני:
 
'''{{עוגן1|אסור}}.''' דהא מדאורייתא לא הוי גט ובדאורייתא אין חילוק בין תחילה לדיעבד:
 
'''{{עוגן1|יש}} לה בן ואב ואח.''' שיכולין לשמור גיטה ולא אותה שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} מפני גרירה אסור.''' שעדיין היא נגררת להפקר שאין אביה יכול לשמרה:
 
'''{{עוגן1|יש}} לה אב.''' והוי כאילו היא עצמה יכולה לשמור את גיטה:
 
'''{{עוגן1|חלומה}}.''' דעתה צלולה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} גדירה אסור.''' שאינה יכולה לשמור עצמה בשעת שטותה:
 
'''{{עוגן1|יש}} לה עתים.''' יכול לגרשה בשעה שהיא חלומה ואז יכולה לשמור את גיטה:
תחילתדףכאן יד/ב
'''{{עוגן1|שהשיאה}} אביה.''' בקטנותה עד שלא בגרה וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים אע"פ שהיא חרשת שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה יוציא בגט אפי' לאחר שגדלה ופקע כח האב היא בעצמה מקבלת את גיטה:
 
'''{{עוגן1|אף}} זו.''' פקחת שנתחרשה כיוצא בה:
 
'''{{עוגן1|רבי}} חנניה.''' הקשה לפני ר' הילא אהא דתנן א"ל לא דומה וכו' נראין הדברים פקחת שיכולה לצאת לדעת אף היא מתגרשת בעל כרחה שלא לדעת אבל החרשת שאין בה דעת לא תצא בע"כ וכדר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת:
 
'''{{עוגן1|ולא}} עדות הוא.''' ר' הילא השיב לר"ח הא עדות העיד ר"י בן גודגדא וכל עדות הלכה ואף זו פקחת ונתחרשה כיוצא בו ולא שייך לומר נראין הדברים:
 
'''{{עוגן1|ומוסיפין}} על העדות.''' ר"ח השיב וכי מוסיפין על העדות דקס"ד ר"י בן גודגדא העיד זו שהיתה חרשת בשעה שהשיאה אביה וקמ"ל אע"פ שהשיאה אביה כיון שהיתה חרשת בשעת נישואין מוציאה בגט אבל פקחת ונתחרשה ליכא למילף מן העדות והדברים נראין דלא דמיא לפקחת שמתגרשת שלא לרצונה:
 
'''{{עוגן1|בפקחת}} שהשיאה אביה ונתחרשת.''' העיד ר"י בן גודגדא והא דא"ל אף זו כיוצא בו אע"ג דהיינו הך ועדיפא מינה הכי א"ל אף זו כיוצא בה כלומר ר"י העיד בכיוצא בו דהיינו בפקחת ונתחרשה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בקטנה חרשת שהשיאה אביה ונתחרשה.''' וכדפרישית במתני' ה"ג או לשתי אחיות. פקחות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין וכו':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לית}} כן על ראשה.''' הא דתנן הרי אלו פטורין וכו' לא שייך למיתני ארישא דמתני' דבסמוך דתנן שני אחין אחד חרש וא' פקח נשואין לשתי אחיות פקחות גם לא אסיפא דהך שני אחין א' חרש וא' פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת שהחרש נשא חרשת והפקח פקחת דלעולם כשיבם חרש צריך להוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם אבל שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת חרש לפקחת ופקח לחרשת בכגון זה שייך לומר שהן פטורות מן החליצה ומן היבום שהרי בשניהם אין זיקה גמורה ואתיין קידושין שאינן גמורי' ואפקעינ' לזיקה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הדא היא דתנינן דבתר דבתרה.''' כלומר סיפא דסיפא:
תחילתדףכאן יד/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הרי}} אלו פטורין מן החליצה ומן היבום.''' הואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי אשתו שאינן גמורים ודחיין זיקת אחותה שאינה גמורה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואם היו נכריות יכנוסו.''' שחרש וחרשת אינן בחליצה לפי שאינן באמר ואמרה הלכך יכנוסו ואם ירצה להוציאה אח"כ הרשות בידו דאתי גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו שהיו ברמיזה:
 
מתני' ה"ג מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחות אשתו הבאה מכח קידושי אחיו והם קידושין גמורים אוסרת אשתו עליו ואין כח בקידושין דידיה לדחות היבמ' משום אחות אשתו:
 
'''{{עוגן1|ואשת}} אחיו אסורה לעולם.''' דחרש לאו בר חליצה הוא ולכנוס אי אפשר דאחות גרושתו היא:
 
'''{{עוגן1|צרתה}}.''' של החרש שהיא צרת אחות אשתו מאחיו החרש מהו שתהא מותרת לשוק בלא חליצה ויבום כשאר צרת ערוה או לא:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
תחילתדףכאן יד/ד
ה"ג מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת וכו':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל החרשת כונס ואינו מוציא לעולם.''' דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|צרתה}}.''' של החרשת שהיא צרת אחות אשתו:
 
'''{{עוגן1|צרתה}} חולצת ולא מתייבמת.''' שאין נישואי החרשת נשואין גמורים לפטור צרתה:
תחילתדףכאן יד/ה
 
'''{{עוגן1|צרתה}}.''' של חרש בעל החרשת שמת מהו שתהא פטורה מן החליצה ויבום או לא:
 
'''{{עוגן1|צרתה}} פטורה מן החליצה ומן היבום.''' ממה נפשך אם נשואי הערוה נשואין הרי צרתה פטורה ואם אין נשואי הערוה נשואין אף נשואי צרתה אינן נשואין:
תחילתדףכאן יד/ו
 
'''{{עוגן1|מהו}} שתאכל בתרומה.''' פקחת הנשואה לחרש ומת ונפלה לפני אחיו פקח מי אמרינן כיון דפקח לא אתי אלא מכח חרש וחרש אינו מאכיל אף הוא לא יאכילנה בתרומה או דלמא קנין כספו של פקח הויא וקאכלה בתרומה:
 
אינה אוכלת בתרומה דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש:
תחילתדףכאן יד/ז
 
'''{{עוגן1|מהו}} שתאכל בתרומה.''' פקחת הנשואה לכהן פקח ומת ונפלה לפני אחיו חרש מי אמרינן כיון דמעיקרא אכלה השתא נמי אכלה דהא נישואיה לאו מכח חרש אתיין או דלמא השתא מיהת אשת חרש היא:
 
'''{{עוגן1|אינה}} אוכלת בתרומה.''' דגזרינן נשואי חרש כי הכא שהיה פקח בשעת קידושין אטו קידש אשה כשהיה חרש דודאי אינה אוכלת בתרומה:
 
'''{{עוגן1|מת}}.''' חרש זה לאחר שכנסה ונפלה לפני יבם חרש אוכלת דלא גרע ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס שאין מתכוין לקנות ורבייה רחמנא לגבי יבמה שקנאה משא"כ באשתו:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק חרש'''</big>}}
תחילתדףכאן טו/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האשה}}.''' שלום בינה לבינו. שאם היתה קטטה ביניהם איכא למיחש שמא מחמת שנאה משקרת וכוונתה לאסור עצמו עליו:
 
'''{{עוגן1|ושלום}} בעולם.''' שאין שעת חירום דתימא בדדמי מאומד לבה שפירש ממנה זמן מה ואמרה הואיל ולא חזר ודאי לסטים הרגוהו א"נ ראתה אותו מוכה במלחמה וסברה ודאי ימות אבל השתא דליכא שעת חירום אי לא דחזיתיה דמית חיישת לקלקולא שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת שתצא מזה ומזה וכל הדרכים האמורים ר"פ האשה רבה בה הלכך סמכינן עלה דלא אמר' בדדמי ונאמנת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} כמה דאת אמר.''' כתובות פ"ב האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש ואמרה גרושה אני אינה נאמנת שכבר הוחזקה ע"פ עדים באשת איש לא סמכינן אדיבורא דידה להתירה:
 
'''{{עוגן1|ואמר}} אף הכא כן.''' ונאמר גם כאן אחרי שיצאה בחזקת אשת איש אינה נאמנת להתירה ע"פ עצמה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני הכא בעדות של מיתה הקילו שירא' לשקר אולי יבא בעלה ויתגלה שקרותה לעיני כל אדם מה שאין כן בגט אף אם יבא בעלה ויאמר לא גרשתיך מכחשת אותו ואומרת גט היה לי ונאבד ממני:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ותהא נאמנת.''' נמי לומר מת יבמי שתינשא לשוק דהא יראה לשקר במיתה:
 
'''{{עוגן1|לית}} יכיל.''' סיומא דקושיא הוא כלומר ואי אפשר לומר כן שתהא נאמנת לומר מת יבמי דהא תנן לקמן בפרקין שאינה נאמנת:
 
ה"ג שתיכנס לביתו:
 
'''{{עוגן1|בעלה}} שניסת לו.''' מתחילה לרצונה שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה הלכך לא אמרי' דנשתנה דעתה לשנאתו ומשקר' כדי לאסור עצמ' עליו משא"כ ביבם דניסת לו בע"כ חיישינן שמא משקרא כדי לאסור עצמה עליו:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}}.''' פריך אמור לנפשך קטנה או נערה שהשיאה אביה בע"כ לא תהא נאמנת לומר מת בעלי ואנן סתמא תנן במתני' ולא משני מידי:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר.''' הא דתנן במתני' האשה נאמנת לומר מת בעלי לאו דוקא למשנה האחרונה שבסוף מכילתין דתנן עד אחד נאמן בעדות אשה אלא אפי' למשנה הראשונה שאמרו אין עד אחד נאמן אפ"ה האשה עצמה נאמנת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה בינה לעד אחד.''' מאי איכא בין עדות עצמה לעד אחד שהיא נאמנת אפי' למשנה הראשונה:
 
'''{{עוגן1|והיא}} אינה חשודה לקלקל עצמה.''' אלא דייקא ומנסבא:
 
'''{{עוגן1|עד}} אחד מהו שיהא נאמן.''' בשעה שיש מלחמה בעולם אם בא להעיד שמת בעלה של פלונית מי אמרי' דחיישינן שמעיד בדדמי או לא:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
 
'''{{עוגן1|חד}} וכו'.''' אדם אחד הי' בימי ר' ושאלו לי' פלו' היכן הוא אמר להו מת ושאלו אותו על אדם אחר היכן הוא א"ל גם זה מת ואמרו לי' וכי כולן מתו אמר להו ואלו היו בחיי' לא היו באים לכאן בחיי' שהי' מלחמה בעולם והרגו כל הנמצא ל"א ואלו היו בחיים מי לא היו באים לביתן בתמי' אלא דעו שכולן מתים וכן עיקר:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} וכו'.''' כלומר ואר"י בשם ר"ח מעשה זה בא לפני ר' אם העד נאמן או לא:
 
'''{{עוגן1|ואמר}}.''' ר' אותן שנישאו לא יצאו דתלינן להקל שוודאי מת אלא שסניפין היה מביא לדבריו לברר אצלם שמת דאלו הוו בחיים היו באים:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דלא נישאת לא נישאת.''' כלומר כיון דלא נישאת לא תנשא הואיל ואמר אלו הוו בחיים לא היו באים חשש ר' שמא אמר בדדמי:
 
'''{{עוגן1|בשעת}} מלחמה הוות.''' הך מעשה דבסמוך:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת עד אחד נאמן במלחמה ולא חיישינן שמא משקר או שאומר בדדמי דהא אלו אמר סתם מתו הי' נאמן שתינשאו אף לכתחלה:
 
'''{{עוגן1|סבורה}} בו שמת ולא מת.''' כלומר אומרת בדדמי:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' הניחא דאינה נאמנת כשמלחמה בעולם דוקא בדידעינן בודאי שהמלחמה בצפון העולם והיא באה מן הצפון א"נ שהמלחמה בדרום והיא באה מן הדרום:
 
'''{{עוגן1|היתה}} מלחמה בצפון.''' מיהו הא קמיבעיא לן בשהיתה מלחמה בצפון והיא באה מדרום ואומר' שבאת מצפון ושם מת בעלה מהו מי אמרינן מה לה לשקר מגו דאי בעית היתה אומרת מדרום באתי ומהימנא השתא נמי מהימנא או דלמא הכא ליכא למימר מה לה לשקר דאיהי גופא לא מכווני לשקורי אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי וסבורה היא שמת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואני אומר מן הדרום באתי והיא אומרת מן הצפון באתי סבורה להתיר את עצמה.''' וה"פ פשיט האיבעיא דנאמנת שאני אומר מן הדרום באה והא דאומרת מן הצפון סבורה היא שאם תאמר שמצפון באה יאמינו להו טפי כיון דאיכא שם מלחמה וכ"ת כיון דאמרי' דמשקרא נימא נמי במה שאומרת מת משקרא הא ודאי ליתא לא אמרי' דמשקרא לקלקל את עצמה:
 
'''{{עוגן1|היא}} אומרת על מטתו מת.''' שהיתה מלחמה בעולם והיא אומרת על מטתו מת מהו נאמכת דהא ליכא למיחש שאומרת בדדמי או דלמא חיישינן דמשקרא ופשיט אני אומר למלחמ' הלך וסוברת שמת ולאמת דבריה אומרת שמת על מטתו כדי שיאמינו לה דאע"ג דלא חיישינן דמשקרא כדי לקלקל את עצמה אלא כל שסובר' שאמת אומרת מוספת שקר לאמת דבריה:
 
'''{{עוגן1|איזו}} היא קטטה.''' דודאי לאו בכל קטטה אמרינן דאינה נאמנת שכן דרכן של נשים להתקוטט עם בעליהן ואפ"ה רחמא לי' אלא בעינן שתהא הקטט' בענין שהיא רוצה לשמט נפשה מתחת בעלה:
 
'''{{עוגן1|אין}} זה קטטה.''' שהדבר ידוע שהיא אשתו ולא אמרה כן אלא מחמת כעס:
 
'''{{עוגן1|הרי}} זה קטטה.''' שנראין הדברים שהיא רוצה לפטור ממנו:
 
'''{{עוגן1|אמרה}} ר' בא.''' להך דר"ח בר אשי לפני ר"ח בר אבא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל לא בני.''' שאמרה גירשתני אלא אפי' תובעת ממנו שיגרשנה ה"ז קטטה שנראה ממנה שרוצה לפטור ממנו ומשקרת ל"א ה"ק אלא אפי' תובעת להתגרש אין זה קטטה דרוב הנשים אומרים כך בשעת כעסן והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|מתיבין}}.''' השיבו חכמים לר"י לדבריך שתי נשים של איש אחד שבאו לב"ד ואמרו מת בעלן אחת בוכה ואחת שותקת תתיר לזו שהיא בוכה להנשא ותאסו' את זו שאינה בוכה בתמי' הלא יהיו דברי חכמים כחוכה ואטלולא אלא אחת זו ואחת זו תנשא:
 
'''{{עוגן1|התיב}} ר"ח.''' על דברי ר"י שאין הבכיה וקריעת בגדיה ראי' למיתת בעלה דשמא בנה מת ולכך היא בוכה ובגדיה קרועים:
תחילתדףכאן טו/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלא}} בבאה מן הקציר בלבד.''' בגמרא מפרש טעמייהו דב"ה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בהווה.''' בדבר הרגיל שבשעת הקציר שכיח מיתה ומיהו ה"ה בכל הזמנים נאמנת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|והלא}} כל השנה כולה קציר.''' ולדבריכם שאתם אומרים כמעשה שהיה בעינן נימא נמי דוקא קציר חטים בעינן דמעשה שהיה קציר חטים היה א"נ לדבריכם אין כאן סימן שהרי כל השנה כולה קציר:
 
'''{{עוגן1|הא}} באיזה צד.''' כלומר הא כיצד שתהא כל השנה קציר:
 
'''{{עוגן1|מסיק}}.''' קצירת הזתים קרוי מסיק:
 
'''{{עוגן1|וקיימו}} את דבריהן.''' והודו ב"ה לב"ש:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} קציר.''' מאי ס"ד דב"ה לומר קציר דוקא:
 
'''{{עוגן1|דאונסא}} שכיח.''' שהאדם מתעלף מחום השמש וע"י כך הוא מת:
 
'''{{עוגן1|הה"ד}} ויגדל הילד וכו'.''' דקשיא לו ל"ל למימר ויצא אל הקוצרים אלא לאשמועינן הסיבה למה כאיב לי' רישיה משום שהלך אל הקוצרים וקדחה לי' חמה:
 
'''{{עוגן1|דריחשא}} שכיח.''' נחש מצוי אז בשעת הקציר' ונושך וממית:
 
'''{{עוגן1|ביום}} שהקיץ נושק את החורף.''' דהיינו כשהקיץ יוצא והחורף בא אז יכסה ראשו משריפ' החמה שמזיק ביותר כדאמרינן בעלמא שילהי דקייטא קשה מקייטא:
 
'''{{עוגן1|זה}} נשקו של גוג.''' יום מלחמתו של גוג קרי ליה יום נשק שיהיו שם הרבה כדכתיב כי בנשק יבערו אש:
 
'''{{עוגן1|ביום}} ששני עולמות נושקין זה את זה.''' והיינו ביום המיתה שהאדם צריך ליתן דין וחשבון א"נ בעת התחיה שיום הדין יוצא ויום תחיית המתים נכנס:
תחילתדףכאן טו/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שאין}} האחין.''' אחי בעלה אינן נכנסין לנחלת המת על פיה דרחמנא אמר על פי שנים עדים וגומר וגבי נישואיה הקילו רבנן משום עיגונא:
 
'''{{עוגן1|מספר}} כתובתה.''' מנוסח הכתוב בשטר כתובתה:
 
'''{{עוגן1|שאם}} תנשאי לאחר וכו'.''' והרי היא נישאת לאחר הלכך תטול נמי כתובתה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בנות}} מהו שייכנסו למזונות על פיה.''' שכל זמן שהוא חי אינו חייב במזונות הבנות כדראב"ע בסמוך מיבעיא ליה אם תיהני עדותה שאמרה מת בעלי גם לבנותיו שיזונו מנכסיו או לא:
 
'''{{עוגן1|עבדין}} כתובה מדרש.''' דורשין לשון הכתוב בשטר לפסוק הדין אחריו:
 
ה"ג הלל עבד כתובה מדרש א"נ לאחר שהודו אף הם עושין כתובה מדרש:
 
'''{{עוגן1|לשון}} הדיוט שהיו כותבין באלכסנדריאה.''' שהרגילו ההדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו:
 
'''{{עוגן1|וחבירו}} חוטפה מן השוק.''' ונשאה והולידו בנים ובקשו חכמים לעשות הבנים ממזרים:
 
'''{{עוגן1|כתובת}} אמותיהן.''' שכותבין להם ביום אירוסין:
 
'''{{עוגן1|כשתכנסי}} לביתי וכו'.''' והכשירון שלא חלו הקידושין עד שתכנוס לביתו והרי חטפה השני קודם לכן:
 
'''{{עוגן1|הבנים}} ירשו והבנות יזונו.''' שתי תקנות תקנו ב"ד בתנאי הכתובה הבנים ירשו כתובת בנין דכרין והבנות יזונו מנכסיו עד דתבגרון ודרש ראב"ע מה הבנים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן דהא אינון ירתין תנן אף הבנות אינן ניזונות אלא אחר מיתת אביהן:
 
'''{{עוגן1|ר"מ}} עבד כתובה מדרש.''' לשון שהורגלו ההדיוטות לכתוב היה דורש ואפי' לא כתבו הסופר בשטר זה ה"ל כאילו נכתב דאי בשכתב דוקא פשיטא שכל תנאי שבממון קיים ולאו אסמכתא היא:
 
'''{{עוגן1|המקבל}} שדה מחבירו.''' למחצה לשליש ולרביע מכל אשר תוציא השדה:
 
'''{{עוגן1|אם}} אוביר.''' אניחנה בורה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אעביד.''' לא אעשה בה פעולה הראויה לעשות בשדה כזו אשלם במיטב כפי אשר ראויה לעשות:
 
'''{{עוגן1|ע"י}} אשתו.''' בשביל אשתו:
 
'''{{עוגן1|כל}} קרבן שהיא חייבת.''' כגון קרבן זיבתה ואשמה וחטאת חובה שעליה אבל נדריה ונדבותיה אינו חייב לשלם:
 
'''{{עוגן1|פטרה}}.''' גירשה ונתן לה כתובתה ועדיין קרבנותיה עליה אינו חייב בהן שכך כותבת לו בשובר שכותבת על קבלת כתובתה:
 
'''{{עוגן1|ואוחרן}} וכו'.''' התקבלתי כתובתי וכל אחריות שהיה לי עליך מלפני היום הזה:
 
'''{{עוגן1|לעשות}} כתובה מלוה.''' שכל מה שכתוב בשטר כתובה ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי נשא לבית בעלה וכו' נפרעת ממנו כשנתארמלה או נתגרשה כדרך שבעל חוב נפרע ככל הכתוב בשטר מלוה כגון שכתוב בה כמו אחריות דנא קבלית עלאי:
 
'''{{עוגן1|גובה}} את הכל.''' החתן גובה מחמיו כל מה שכתוב בה:
 
'''{{עוגן1|לכפול}}.''' מקום שנהגו לשום את מה שמכנסת לו כפליים בדמיו בשביל כבודן וכותבין גם בכתובה כפליים בשום וכשהיא יוצאת אינה נפרעת אלא החצי:
 
אינו גובה החתן מחמיו אלא המחצה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר"א הקפר עבד כתובה מדרש דרש ר"א הקפר אין אדם רשאי וכו' וכ"ה בכתובות פ"ד.''' וה"פ מספר כתובה דרש שאין אדם רשאי וכו' שכך כותב הוי לי לאנתו ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ליכי וכו' מדמתחיל בתנאי זה ש"מ דאי לאו דאית ליה למפרנסה אסור לישא אותה וה"ה חיה ועוף אסור ליקח אא"כ התקין להן מזונות:
 
'''{{עוגן1|לא}} ימשכנו.''' ע"י שליח ב"ד במשכון שהוא שוה יתר על חובו:
 
'''{{עוגן1|שכן}} הוא כותב לו תשלמתה וכו'.''' כשמשיב לו העבוט לזמן מרובה שמין לו את המשכן וכותב לו בשטר זה יהיה לך כל התשלומין עלי ליפרע ממנו דמי המשכון הזה מנכסים שיבואו לידי ואפי' דאקנה מהיום ואם יפרע יותר מחובו נמצא גובה שלא כדין:
 
'''{{עוגן1|אף}} הבנות ניזונות.''' אפילו מן המטלטלין:
 
ה"ג ודשמואל כרשב"א וכ"ה בכתובות:
 
'''{{עוגן1|נכסים}} שיש להן אחריות.''' מקרקעי ושאין להן אחריות מטלטלי:
 
'''{{עוגן1|נפרעים}} מהן.''' מן היתומים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הבנים מוציאין מן הבנים.''' קטנים מן הגדולים לחלוק בשוה:
 
'''{{עוגן1|והבנות}} מן הבנות.''' הקטנות מן הגדולות אם אין שם אלא בנות והחזיקו הגדולות בנכסים מוציאין מידם וחולקות בשוה שאין הקטנות נזונות מנכסי אביהן במקום שאין שם אלא נקבות הואיל וכולן שוין בירושת אביהן:
 
'''{{עוגן1|והבנים}} מן הבנות.''' אם לקחו טפי ממה שצריכין למזונות:
 
'''{{עוגן1|והבנות}} מן הבנים.''' למזונות ולפרנסה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} הבנות מוציאין מן הבנים.''' שאינן ניזונות ממטלטלי:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} חזר בו ר"ה.''' והורה כשמואל:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} יאות.''' שפיר עבד דהדר ביה:
 
'''{{עוגן1|כתובה}} דבר תורה.''' כתובת אשה דאורייתא ואפ"ה אינה נגבית ממטלטלי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה כ"ש מזון הבנות שאינן אלא מדבריהן שאינן ניזונות ממטלטלי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ודבריהן עוקרין דברי תורה.''' בתמיה וכי יש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ולמה לא תגבה האשה ממטלטלי:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בכסף כתובת אמן פליגי.''' היינו כתובת בנין דכרין בה פליגי ר"ה ושמואל וקסבר שמואל אף כתובת בנין דכרין אינן גובין ממטלטלין ושתי תקנות הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה למדות זו מזו וכדדרש ראב"ע ור"ה סובר כתובת בנין דכרין גובין ממטלטלין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפי' בכסף כתובת אמן פליגין.''' נמי קשיא לר"ה דהא תנן פ' מי שהיה נשוי כתובת בנין דכרין אינה נגבית אלא ממקרקעי דאפי' רבנן דפליגי אר"ש התם בכתובות לא פליגי אלא במותר דינר שיכול להיות מטלטלין דמקיים ביה ירושה דאורייתא אבל מודו רבנן לר"ש דבעינן מקרקעי שיעור שתי כתובות דתנאי כתובה ככתובה אלא מחוורתא במזון הבנות פליגי ולאו מפני קושיא הדר ביה:
 
'''{{עוגן1|ותלש}}.''' פירות שנה זו:
 
'''{{עוגן1|הרי}} זה זריז.''' מהיר לזכות בשלו טרם יפסיד שכל פירות התלושים מן הקרקע הן שלו ביציאה כדתנן כתובות פ' האשה שנפלו ונשכר בזריזות:
 
'''{{עוגן1|אלו}} הן.''' כנכסי שבויין שאין מוציאין אותן מידו:
 
'''{{עוגן1|נכסי}} נטושים.''' שהנכנסים נטושים:
 
'''{{עוגן1|הן}} שבויין הן נטושין.''' כלומר הנטושים כשבויין ואין מוציאין אותן מידו:
 
'''{{עוגן1|רטושים}}.''' שהנכסים רטושים ונעזבים מבעליהן:
 
'''{{עוגן1|שבוי}} זה שיצא שלא לדעת.''' אלא בע"כ נשבה פתאום לפיכך אין מוציאין מידו דאמרינן אלו יצא לדעת הי' מצוה לקרוב שירד לנכסיו לעבדם ולשמרם וכן נטוש הוא היוצא בע"כ כדכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה:
 
ה"ג רטוש זה שיצא לדעת וכ"ה בבבלי פ' המפקיד כדכתיב אם על בנים רוטשה ושמואל לפרושי דברי רשב"ג קאתי:
 
'''{{עוגן1|תדע}} לך.''' שעלילה היה רוצה להבריח קרובו מנכסיו דכיון שיצא לדעת אלו היה רוצה שירד קרובו לנכסיו היה לו לצוות כן קודם יציאתו אלא ודאי לא ניחא ליה לפיכך מוציאין אותו מידו:
 
'''{{עוגן1|המטלטלין}} אין בהן משום נכסי רטושין.''' ואין מוציאין אותן מיד הקרוב כיון שצריך להחזירן בעינייהו:
 
'''{{עוגן1|קמה}} עומדת לקצור וכו'.''' ואינן צריכין עוד לקרקע כמטלטלין הן ואין בהם משום נכסי רטושין:
 
'''{{עוגן1|אילין}} דיקלייא דבבל.''' אותן דקלים שבבבל שאינן צריכין להרכבה שדרך הדקלים להרכיבן זכר בנקבה שיעשו פירות ויש דקלים שאינן צריכין הרכבה:
 
'''{{עוגן1|מי}} לא מסתבר לעשותן כקמה העומדת לקצור וכו'.''' כיון דהדרו בעיניה וממילא קא רבו ואינן עלולים להפסד או דלמא כיון דצריכין השגחה מיהת קצת ואין לשום כמה הן מוציאין בכל שנה מוציאין אותן מיד הקרוב כשהן נכסי רטושין:
תחילתדףכאן טו/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חוץ}} מחמותה וכו'.''' טעמא דכולהו מפני ששונאות זו את זו ומתכוונות לקלקלה חמותה שונאתה שאומרת בלבה זו תאכל כל עמלי:
 
'''{{עוגן1|בת}} חמותה.''' אומרת זאת תירש כל עמל אבי ואמי:
 
'''{{עוגן1|יבמתה}}.''' יראה שמא סופה להיות צרתה:
 
'''{{עוגן1|ובת}} בעלה.''' מאשה אחרת אומרת זו באה במקום אמי ואוכלת כל עמלה:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין גט למיתה.''' דתנן פ"ב דגיטין אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה ממדינת הים אע"ג דעלייהו סמכינן דצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם:
 
'''{{עוגן1|שהכתב}} מוכיח.''' וסמכינן עיקרא על הגט הכתוב לפנינו ואמרינן מסתמא נכתב כדינא:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עד}} אחד אומר מת ונשאת.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|ובא}} אחר.''' אח"כ ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון:
 
'''{{עוגן1|עד}} אומר מת ושנים אומרים לא מת.''' כגון שהיו פסולי עדות וקמ"ל הואיל והאמינה תורה עד אחד אין כאן תורת עדות וכי היכי דחד חשוב פסולי עדות למי חשיבי והולכין אחרי רוב דעות:
 
'''{{עוגן1|שנים}} אומרים מת וא' אומר וכו'.''' קמ"ל דאזלינן בתר רוב דעות בפסולי עדות אפי' לקולא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כך}} אינה נאמנת עליהן.''' דכתיב כמים הפני' לפנים כן לב האדם לאדם כמים הללו שהאדם צופה ורואה בהן פנים כפניו אם הוא שוחק הם שוחקות ואם הוא עוקם אף הם עקומות כן לב האדם לאדם אחר אם זה אוהב את זה גם זה אוהבו הלכך כלה פסולה לחמותה ולבת חמותו ולבת בעלה:
 
'''{{עוגן1|בן}} חמותה.''' פסול להעיד לכלה מחמת שנאה כבת חמותה דטעמא מאי בת חמותה אינה נאמנת דאומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי בן חמיו נמי אע"ג שגם הוא יורש מ"מ שונאה שנוטלת כמוהו וכן בן בעלה סני לה כבת בעלה שאומר זו באה במקום אמי ואוכלת כל עמלה:
 
'''{{עוגן1|צרתה}}.''' דתנן במתני' שפסולה להעיד אפי' ניסת כבר שגירשה בעלה א"נ ניסת ע"פ עצמה וכן יבמתה שהיא אחותה שאי אפשר שתהיה צרתה אינן נאמנות דלא פלוג חכמים:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' ממתני' איכא למידק שלא עשו זכרים כנקבות לענין עדות אשה לחוש שמא יעידו שקר מחמת שנאה:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שתיכנס לביתה ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו מפני שאין לה בנים וכו'.''' וה"פ דוקא ליבם את אשת אחיו הוא דאינו נאמן אבל נאמן עליה כשיש לה בנים ואינה נופלת לפניו לייבם שמע מינה בן חמותה והיינו אחי בעלה אינו חשוד לשקר מחמת שנאה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והכתב מוכיח.''' בתמיה וכי הכתב לחוד הוא המתיר הלא אלו אינה אומרת בפ"נ ובפ"נ מי מתירין אותה להנשא נמצא שעליה סומכין:
 
'''{{עוגן1|כההיא}} דא"ר בון.''' אהא דפריך הש"ס ריש גיטין מאי מהני שאומר השליח בפ"נ ובפ"נ ניחוש שמא חתם הבעל הגט בעדים פסולים וקא"ר בון אין הבעל חשוד לקלקלה בידי שמים ולהכשילה באיסור אשת איש דלמה יעשה ככה הלא ברצונו הדבר תלוי לגרשה או שלא לגרשה:
 
'''{{עוגן1|בב"ד}} חשוד לקלקלה.''' מתוך שנתחרט על הגט שנתן אומר שהגט מזוייף:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שמתוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו בטל אף הוא מחתמו וכו'.''' וה"פ כיון שאינו נאמן לערער נמצא אם מחתימו בעדים פסולים מקלקלה בידי שמים ולא חשדי' ליה בכך:
 
'''{{עוגן1|שלא}} עשו בה דבריה אצל חברתה.''' ואינה מקלקלה שאף אם יבא הבעל ויערער אינו מועיל כלום שהרי כשאמרה בפ"נ ובפ"נ אינו נאמן אף היא אינה משקרת ואומרת האמת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מפני}} שאמר.''' העד השני לא מת אחר שניסת הא אם בא עד השני קודם שניסת וניסת תצא:
 
'''{{עוגן1|זו}} דברי ר' מנחם בר' יוסי.''' דאמר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ואח"כ ניסת תצא וה"ה בעד אומר מת ועד אומר לא מת קודם שניסת וניסת תצא:
 
'''{{עוגן1|אבל}} דברי חכמים.''' בשני עדים בין שבאו בבת אחת בין שבאו בזה אחר זה לא תנשא מפני שהוא ספק ואם ניסת לאחד מעדיה והיא אומרת ברי לי לא תצא וה"ה בעד ועד:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} אתון.''' אפי' באו בעליהן אח"כ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אמרין ליה לית אתנו.''' אין בנו כח להוציאה הואיל ואמרו שנים שמת בעלה של זו אמרינן זהו איניש אחרינא הוא וקלסתר פניו דומה להראשון א"נ לית אתנו אין אתם בעליהן של אלו שהרי העדים העידו שמתו:
 
'''{{עוגן1|}} הגע עצמך.''' אמור לנפשך אם הבעל השני הוא אדם חשוב ומפורסם כר' אימי שהכל מכירין אותו וכי נאמר שאחר הוא:
 
'''{{עוגן1|}} ה"ג ולית תמן א"נ ולית כאן בר נש וכו'.''' וה"פ וכי אין בכל העולם אדם גדול בתורה כר' אימי ואיכא למימר זה אדם אחר שבא לכאן מסוף העולם וטעמא דמלתא כיון שיצאה בהיתר ע"פ שני עדים שוב אינו נאמן אע"פ שבא בעצמו:
 
'''{{עוגן1|}} אתא עובדא.''' בא מעשה כזה שניסת ע"פ עדים ואח"כ בא בעלה לפני חכמים שבבבל:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה לית אתנו.''' ואין מוציאין אותה מן הראשון:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ולחש ליה גו אודניה וא"ל בחייך הב לה גט מספק.''' וה"פ אבא לחש לבעל השני באזנו שיתן לה גט מספק דנראה שזהו הבעל הראשון ושקר העידו:
 
'''{{עוגן1|קמו}} תלמידיה דרב.''' והכו אותו על שחלק על רב רבן בפניהם או באתרא דרב:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' מאן דהוא:
 
'''{{עוגן1|ערקתא}} יקד.''' הרצועה שהוכה בה אבא וגם הספסל שרבע עליה בשעה שלקה שתיהן נשרפו להראות דשלא כדין לקה:
 
'''{{עוגן1|שמואל}} אמר.''' שם הייתי בשעת ההכאה ולא הרצועה ולא הספסל נשרפו אלא ראיתי שאבא נלקה ועמד והלך לו ל"א וקם לה הלכתא כתלמידי דרב:
 
'''{{עוגן1|אתא}} עובדא.''' בא מעשה כזה לפני ר"א וא"ל להבעל השני שנשאה אין בני היא מותרת לך אלא הוי יודע שבניך מאשה זו קרוב לודאי שהן ממזרים לפני המקום ב"ה שלפניו גלוי אם האמת אתה שאין זה בעלה:
 
'''{{עוגן1|והוה}} ר' זעירא.''' משבח ליה לר' אימי שהוא יודע להעמיד הדבר על בוריו שעשה לדברי שניהם:
תחילתדףכאן טו/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אחת}} אומרת מת.''' שתי צרות הבאות ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי ואחת אומרת לא מת:
 
'''{{עוגן1|הואיל}} זו וזו מודות וכו'.''' הא אחת מודה ואחת אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מודה}} רבי מאיר בראשונה.''' ברישא אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת מודה ר"מ זו שאומרת מת תינשא דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא דרבנן הימנוהו לקמא:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' מצא ברייתא דתני אף ברישא פליג ר"מ ורישא ר"י ור"ש היא דאמרי צרה לא מכחשה דלצערה קא מכוונת:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין שנייה וכו'.''' לר' יעקב בר אחא פריך דקאמר מודה ר"מ ברישא מ"ש רישא מ"ש סיפא וקאמר רישא לא עשו דבריה כלום אצל חברתה מטעמא דפרישית דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא:
 
'''{{עוגן1|מודה}} ר"י ור"ש בעדים.''' אחד אומר מת ואחד אומר נהרג ובאו שניהן בבת אחת שאינן נאמנין ומשני לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום דאמרי' לקלקלה קמכוונת שלא תנשא משא"כ בעדים:
 
'''{{עוגן1|אלו}} אמרה ר' לעזר.''' אם אמת הדבר שר"ל אמר להך שמעתתא ראוי שאקפיד עליו שלא אמרה משמי שממני שמעה ואמרה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' ספ"ג דנזיר:
 
'''{{עוגן1|שנזר}} שתים.''' שתי נזירות. ה"ג ואלו מעידין שנזר חמש בש"א נחלקה העדות ואין כאן נזירות ובה"א יש בכלל חמש שתים דין הוא שיהא נזיר שתים:
 
'''{{עוגן1|בכלל}} נחלקו וכו'.''' בסמוך מפרש איזה כלל ואיזה פרט:
 
'''{{עוגן1|כל}} עמא מודיי.''' הכל מודים:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} נזיר שתים.''' שאין הכחשה במונה בפרט דכי אמרו אינך שמנה שלש ארבע וחמש לא כיוונו למעט שלא אמר אחת ושתים:
 
ה"ג אר"י במונה נחלקו:
 
אבל בכלל ודאי כוונת האומרים חמש להכחיש שלא אמר שתים ונחלקה עדותן:
 
'''{{עוגן1|והידינו}} כלל וכו'.''' ואיזה כלל ואיזה מונה:
 
'''{{עוגן1|כלל}}.''' אלו אומרים שאמר הרני נזיר שתים ואלו אומרים שאמר הרני נזיר חמש:
 
'''{{עוגן1|מונה}}.''' אלו אומרים שאמר הרני נזיר אחת ושתים ולא יותר ואלו אומרים שאמר הרני נזיר שלש וארבע וחמש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות.''' כלומר שההכחשה היא בדבר שאינו נוגע בגוף העדות וקודם עיקר המעשה שמעידים עליו אפ"ה לא בטלה העדות כיון שאינן מכחישין זה את זה בעיקר העדות:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} הכחיש העדות לאחר העדות.''' שמכחישין זה את זה במעשה שנעשה לאחר עיקר הדבר שמעידין עליו וכדמסיק בסמוך ד"ה לא בטלה העדות:
 
'''{{עוגן1|כדעתיה}}.''' לשיטתו:
 
'''{{עוגן1|הוחזק}} המונה.''' במונה סוברים ב"ה דיש כאן נזיר שתים ששתי הכיתות אינן מכחישות זא"ז על שתים אלא על המותרת אבל בכולל לד"ה בטלה העדות וה"נ במכחיש עדות תוך העדות לכולל דמיא ל"א הוחזק המונה כלומר הדבר ברור לפי דברי שתי עדות שמנה לו מעות אלא שזה אומר מן הכיס מנה מלוה מעות שהלוה ללוה וזה אומר מן צרור הכסף אשר לקח בידו מתוכו מנה זהו הכחיש עדות בתוך העדות שהרי במעשה שנעשה בשעת ההלואה מכחישין זא"ז:
 
'''{{עוגן1|ואף}} רב מודה שבטלה העדות.''' סתמא דש"ס קאמר בהא אף רב מודה כיון שאינן אלא כת אחת והן מכחישין זה את זה:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' כי פליגי רב ור"י:
 
'''{{עוגן1|וכרב}} לא בטלה העדות.''' דהא איכא תרי סהדי שמעידים בשוה:
 
'''{{עוגן1|בתוך}} חיקו המה וכו'.''' אלו אומרים המעות שקיבל הלוה הניחם בתוך חיקו ואלו אומרים שהניחן לתוך אזורו הוי הכחשה לאחר גמר העדות ולד"ה לא בטלה העדות וי"ג לתוך חיקו מנה והיא היא:
 
'''{{עוגן1|זה}} אומר במקל הרגו וכו'.''' קמ"ל דאף בעידי נפשות פליגי:
 
'''{{עוגן1|אלו}} אומרים בדרום פנה.''' הרוצח או הנרצח לאחר שקטלו וי"ג בדרום חנה:
 
'''{{עוגן1|חייליה}} דרב מן הדא.''' כחו וראייתו של רב מהא דתנן במשנתינו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הרי אלו ינשאו.''' ש"מ אע"ג דמכחישות זא"ז לא בטלה העדות:
 
'''{{עוגן1|ולא}} שמיע.''' כלומר ולא ס"ל לרב הא דאמר ר"ל לעיל דמודו ר"י ור"ש בעדים המכחישות זא"ז שבטלה עדותן ודוקא בצרה הוא דאינן מכחישות זא"ז שאין הצרות נאמנת על חברתה. מתני'. דר"פ היו בודקין קשיא לרב:
 
'''{{עוגן1|עדותן}} בטלה.''' ובדיקות הן הדברים שאינן בגוף העדות כהאי דלעיל במה הרגו ואפ"ה עדותן בטלה:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה רב עד בעד.''' רב מוקי לה בעד אחד מכחיש את העד השני בבדיקות הוא דעדותן בטלה ובהא אפי' רב מודה וכי קאמר רב עדותן קיימת בשתי כיתי עדים המכחישות זא"ז:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} תימר.''' דמתני' איירי נמי בשתי כיתי עדים לא קשיא מינה לרב דשאני דיני נפשות דכתיב צדק צדק תרדוף שלא יהא בהן שום הכחשה ורב איירי בדיני ממונות ור' אבין פליג אהא דאמר סתמא דש"ס לעיל דאף בדיני נפשות פליג רב:
תחילתדףכאן טו/ו
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש.''' וכ"ה בסוטה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וניתני במתני' עד אומר מת ואשה אומרת לא מת וכו'.''' דה"ל רבותא טפי דאפ"ה לא תנשא וכ"ש בשני עדים שוין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תני דבית ר' כן.''' באמת שנו כך תלמידי ר' במשנתם עד אומר מת ואשה אומרת לא מת וכו' לא תנשא:
 
ה"ג הולכין אחר רוב הדיעות:
 
'''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' היכי דמי הולכין אחר רוב דיעות הא קיי"ל תרי כמאה:
 
'''{{עוגן1|עשו}} אותן כשני עדים ועד אחד.''' ואין דבריו של אחד במקום שנים:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' הולכין אחר רוב דיעות דוקא באשה ושתי נשים דכולן פסולי עדות נינהו בעדות אחרת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ועד אחד כעד ועד אינון וכ"ה בסוטה.''' וה"פ דינייהו כעד אומר מת ועד אומר לא מת:
תחילתדףכאן טו/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|היתה}}.''' צרתה בת ישראל לכהן:
 
'''{{עוגן1|תאכל}} בתרומ'.''' בחזקת שבעל' קיים ואינה חוששת לעדות צרתה דכשם שאינה נאמנת להתירה לעלמא כך אינה נאמנת לאסרה בתרומה:
 
'''{{עוגן1|וחמותה}} אסורה.''' שאין כלה מעידה לחמותה ואע"ג דאמרה ברישא מת בעלי דתו אינה כלתה והויא נכרית אפ"ה לא מהימנא דאמרי' לא בעלה ולא חמיה מת וקאמרה הכי לקלקל חמותה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|חשודה}} היא לקלקל עצמה וכו'.''' טעמא קיהיב למה אינה נאמנת על צרתה כשם שנאמנת על עצמה משום דחשידא לקלקל את עצמה כדי לקלקל גם את חברתה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' שחשודה היא בכך כל מקום שיש צרה אפי' על עצמה לא תהא נאמנת דנימא דמשקרא כדי לקלקל צרתה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מתוך שהיא יודעת.''' שאין דבריה מועילין כלום להתיר צרתה אף היא אומרת האמת שלא לקלקל את עצמה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' שאתה מחזיק דבריה באמת שאינה מקלקלת את עצמה אף על צרתה תהא נאמנת:
 
'''{{עוגן1|חוזר}} לקלקול הראשון.''' אם תהא נאמנת גם על הצרה חיישינן שתחזור לקלקול הראשון שתגיד שקר ותקלקל את עצמה כדי לקלקל את צרתה:
תחילתדףכאן טו/ח
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ותהא נאמנת לומר מת חמי.''' דהא לא תנן לעיל בפרקין במתני' בנשים שאינן נאמנות להעיד אלא חמותה דאמרי קאכלה לעמלי שסופה לירשנה אבל כלה מעידה לחמותה דלא סניא לה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לא כן סברוהו למימר.''' לעיל אמתני' דהכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה וכו' כשם שאינן [צ"ל נאמנות עליה כך היא אינה]נאמנת עליהן דאף היא שונאתן דכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תיפתר שהיה חמיה כאן וסיימה.''' וה"פ שגם חמיה היה שם במקום בנו שהוא בעלה וסיימה ג"כ מן חמיה כדי לאמת דבריה והא דלא מפרש כן במתני' משום דמסתמא דרך הבן להיות אצל אביו:
תחילתדףכאן טו/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נותן}} גט לכל אחת.''' אם אינו חפץ לישא את כולן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתני'}}.''' דב"מ דמייתי בסמוך אתיא כר"ע ולא כר"ט:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בב"מ פ' המפקיד:
 
ה"ג אמר לשנים וכו':
 
'''{{עוגן1|נותן}} לזה מנה ולזה מנה.''' ולא סגי בהנחת מנה:
 
'''{{עוגן1|שהודה}} מפי עצמו.''' הואיל והודה מפי עצמו:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} היא.''' אפי' כר"ט נמי אתיא דהתם איירי בבא לצאת ידי שמים ושואל מהב"ד כיצד יעשה להנצל מעונש גזל מורין ליה שיתן מנה לכל אחד שאם יהא מונח עד שיבא אליהו הנגזל מפסיד על ידו ובכה"ג מודה ר"ט:
 
'''{{עוגן1|כאן}} שיש עדים.''' מתני' דהכא איירי שיש עדים המעידים שגזל אחד מהן ואינן יודעין ממי גזל והוא עצמו אינו יודע אם גזל הלכך סובר ר"ט דדי בהנחת דמי גזלה ביניהם ובהמפקיד איירי שהודה מפי עצמו שכבר נתחייב בהודאתו לכל אחד א"נ כיון דידע דגזל ה"ל למידק שפיר:
 
'''{{עוגן1|כאן}} בשותקים.''' מתני' דהכא איירי שאין הנגזלין תובעין אותו אלא הוא אומר כן מעצמו:
 
'''{{עוגן1|כאן}} במדברים.''' מתני' דהמפקיד איירי שתבעו אותו מודה ר"ט שחייב לשלם לכל אחד דה"ל כמחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שמשלם:
 
'''{{עוגן1|}} כאן בשנשבע.''' מתני' דהמפקיד איירי שכבר נשבע להנגזל בשקר שלא גזלו ואינו יודע לאיזה מהם דהשתא צריך לעשות השבה מעלייתא לפיכך אפי' לר"ט צריך ליתן לזה מנה ולזה מנה:
 
ה"ג ר' יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב"ד ולמסור ר' יוחנן סובר מימר שליח ב"ד שעשאו גוזל ולא שעשאו נגזל וכ"ה פ' המפקיד. וה"פ אם בשנשבע איירי מתני' למה יתן לזה מנה ולזה מנה יתן מנה אחת לשליח ב"ד שהוא יתן להנגזל שכך תנן ב"ק פ"ט הגוזל את חבירו שוה פרוטה יוליכנו אחריו למדי לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשליח ב"ד וקסבר ר' יוחנן הגזלן עושה שליח ב"ד לשלוחו ואפ"ה פטור מכל אונס לכך קשיא ליה למה לא יתן מנה אחת לשליח ב"ד וסגי בכך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} רב אמר שליח ב"ד שעשאו נגזל ולא שליח ב"ד שעשאו גוזל.''' וה"פ הא דפטור הגזלן בשעשה הנגזל שליח ב"ד לשלוחו אז ה"ל השבה מעלייתא כאלו מסרו לידו ממש וה"פ דמתני' לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו של נגזל אבל אם עשה הנגזל שליח ב"ד לשלוחו נותנו לשליח ב"ד אבל בשעשה הגזלן שליח ב"ד לשלוחו הוי [צ"ל לא הוי] השבה לכך מוקי מתני' בשנשבע דהא לא ידעינן הי מינייהו דליעבד שליח לפיכך חייב לשלם לכל אחד מנה:
 
'''{{עוגן1|חייליה}} דרב.''' כחו וראייתו של רב מהא דארשב"א דנתינה לשליח ב"ד הוי השבה כשעשאו נגזל ולא כשעשאו גזלן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואם בשנשבע היה לו לשתוק וכ"ה בב"מ.''' ובסמוך פליגי אמוראי ממאי ה"ל לשתוק:
 
'''{{עוגן1|היה}} לו לשתוק ולא להודות.''' כיון שאינו יודע וכל זמן שלא הודה אינו חייב לעשות השבה מעלייתא:
 
'''{{עוגן1|היה}} לו לשתוק ולא לישבע.''' הואיל ואין אדם תובעו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ר הילא ואפי' תימר וכ"ה בב"מ.''' וה"פ ואפי' תימר כר' אסי דפליג אהא דאר"ה בשם ר"ל דאמר לעיל מתני' דהמפקיד כר"ע ודלא כר"ט דאין חילוק בין שותקין בין מדברים ה"מ בגזלה הוא דפליג אבל בפקדון מודה דיש חילוק בין תובעין או שאינן תובעין אלא שמודה מפי עצמו דבתובעין תנן בסיפא דמתני' דהמפקיד שנים שהפקידו וכו' נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח ובמודה מפי עצמו צריך ליתן לכל אחד כפי הפקדון כדתנן ברישא דהך אמר לשנים אביו של אחד הפקיד אצלי מנה נותן לזה מנה ולזה מנה:
 
'''{{עוגן1|דשתק}} מתגר.''' מרויח לשון איתגורי איתגר:
 
'''{{עוגן1|דמשתעי}} מספר.''' לשון מספריים כלומר נחתך ממנו הראוי לו שאלו שתק והנפקד הודה מפי עצמו היה חייב ליתן לו מאתיים:
 
'''{{עוגן1|ואיני}} יודע איזה מכם.''' או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה מכם נותן לזה מנה ולזה מנה וכדפרישית:
תחילתדףכאן טו/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מת}} בעלי ואח"כ מת בני נאמנת.''' דכשיצאה בחזקת היתר לשוק יצאה שהיה לה בן השתא שאמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נמי נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
 
'''{{עוגן1|אינה}} נאמנת.''' להתייבם לו וחוששין לדבריה דלא תינשא לשוק דשויא נפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ולא משתריא בלא חליצה:
 
'''{{עוגן1|ניתן}} לי בן.''' והיא יצאה מכאן בלא בן ובחזקת עתידה ליבם:
 
'''{{עוגן1|מת}} בני ואח"כ בעלי נאמנת.''' להתייבם דלא מפקא נפשה מחזקתה:
 
'''{{עוגן1|אינה}} נאמנת.''' להנשא לשוק בלא חליצה דכי הימנוה רבנן לאשה גבי בעלה משום דדייקא ומנסבא אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה משום דזימנין סניא ליה וחוששין לדבריה דאפקא נפשה מיבם וחולצת ולא מתייבמת:
 
'''{{עוגן1|ניתן}} לי יבם.''' שילדה חמותה בן במדינת הים וכשיצאה בחזקת שאין לה יבם יצאה:
 
'''{{עוגן1|מת}} בעלי ואח"כ מת יבמי.''' דבתרווייהו קשריא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק כחזקתה הראשונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מאן}} תנא חוששין לדבריה וחולצת.''' מדקתני לדבריה משמע לדבריה הוא דחוששין אבל לדברי צרתה אין חוששין בשום ענין להחמיר עליה והיינו כר"ט דאמר לעיל דאוכלת בתרומה ואינה חוששת לדברי הצרה:
 
'''{{עוגן1|הכא}} אוף ר"ע מודה.''' כיון שאם לא ניחוש לדברי הצרה ליכא עבירה כלל אבל בפלוגתא דר"ט ור"ע אלו לא ניחוש לדברי הצרה ואכלה בתרומ' איכא עביר':
 
'''{{עוגן1|מה}} בינה לקדמיתא.''' אמתני' קאי מ"ש רישא באומרת מת בעלי ואח"כ בני דנאמנת ובסיפא מת בני ואח"כ בעלי דאינה נאמנת:
 
ה"ג הן דתימר נאמנת כשיצתה מכלל היתר ליבם:
 
ברישא יצאה בחזקת היתר לשוק הלכך נאמנת משא"כ בסיפא וכדפרישית במתני' ה"ג מתני' אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות דתנינן ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו מפני שאין לה בנים הא יש לה בנים נאמן. וה"פ ממתני' איכא למידק דוקא חמש נשים אינן מעידות זא"ז מחמת שנאה אבל זכרים אינן נפסלים לעדות מחמת שנאה דדוקא לייבם אשת אחיו אינו נאמן להעידה דנוגע בעדות הוא אבל אם היה לאחיו בנים היה נאמן להעידה אע"ג דבן חמותה הוא ש"מ בת חמותה היא דאינה נאמנת אבל בן חמותה נאמן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק האשה שלום'''</big>}}
תחילתדףכאן טז/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האשה}} שהלך בעלה וכו' לא תנשא.''' הואיל ובלא בנים יצא בעלה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} תתייבם.''' שמא ילדה צרתה ובגמרא פריך אמאי לא תחלוץ ותנשא ממה נפשך:
 
'''{{עוגן1|היתה}} לה חמות.''' במדינת הים:
 
'''{{עוגן1|אינה}} חוששת.''' שמא ניתן לה יבם אע"ג דלגבי צרה אמרינן ברישא חיישינן שמא ילדה התם שאני דכל מה שילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להך מיבם אבל חמות אי נמי ילדה לא זקוק לה להך אא"כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה:
 
'''{{עוגן1|יצאה}}.''' חמותה מעוברת:
 
'''{{עוגן1|חוששת}}.''' שמא ניתן לה יבם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ותמתין}} שלשה וכו'.''' מדתנן סתמא משמע לעולם לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע אם מעוברת צרתה וקשיא ליה תמתין שלשה חדשים לאחר מיתת בעלה כדתנן לעיל היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד לאחר ג' חדשים ואפי' מת בעלה במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא דהא אפי' זקנה ואיילונית צריכות להמתין ג' חדשים אלא תחלוץ מיד לאחר ג' חדשים במה נפשך:
 
'''{{עוגן1|אם}} בן קיימא.''' ילדה או תלד צרתה הרי לא נגעה חליצה וכמאן דליתא דמיא דהא ממילא מותרת לשוק:
 
'''{{עוגן1|הרי}} חליצתה בידה.''' ומותרת לשוק מחמת חליצתה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} לא שנו.''' חכמים זמן שלשה חדשים אלא לעצמה דבשביל חששא שמא היא עצמה מעוברת די לה בהמתנת ג' חדשים שאם לא הוכר העובר מסתמא אינה מעוברת וחולצת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הא אצל צרתה.''' עד כמה תמתין עד ט' חדשים דחיישינן שמא מעוברת צרתה והולד קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא ולד פוטר והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
 
'''{{עוגן1|ותחלוץ}} מיד.''' לאחר ט' חדשים ותנשא ממ"נ אי בן קיימא וכו' ל"א ותחלוץ מיד לאחר ג' חדשים ותנשא לאחר ט' חדשים ממ"נ:
 
'''{{עוגן1|טעמון}} דרבנן.''' דלא חששו שמא ילדה חמותה:
 
'''{{עוגן1|כי}} ישבו.''' אחים יחדיו ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה דוקא בדידעינן בודאי שישבו יחדיו אבל מספק אין חוששין:
 
'''{{עוגן1|מדבר}} תורה.''' שהוא ספק איסור דאורייתא לחומרא וחוששת:
 
'''{{עוגן1|שתי}} ספיקות.''' אפי' בדאורייתא להקל:
תחילתדףכאן טז/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שתי}} יבמות.''' נשי שני אחים:
 
'''{{עוגן1|מפני}} בעלה של זו.''' שמא הוא חי וזקוקה לו אע"פ שאשתו אומרת מת אינה נאמנת להתיר את זו לשוק שאין יבמה מעידה על חברתה:
 
'''{{עוגן1|לזו}} עדים.''' כלומר עדות המועיל לה אפי' עד אחד מעיד שמת בעלה:
 
'''{{עוגן1|זו}} שיש לה עדים אסורה.''' להנשא לשוק מפני יבמה שאין עדים שמת:
 
'''{{עוגן1|וזו}} שאין לה עדים מותרת.''' שהרי בשביל בעלה אינה נאסרת שנאמנת לומר מת בעלי ובשביל יבמה נמי לא מתסרא שהרי באו עדים שמת:
 
'''{{עוגן1|לזו}} בנים ולזו אין לה בנים.''' ואין עדים לא לזו ולא לזו את שיש לה בנים מותרת וכו':
 
'''{{עוגן1|נתייבמו}}.''' שהיו להן כאן שני יבמין ונתייבמו ומתו היבמין אסורות להנשא לשוק זו מפני בעלה הראשון של זו אע"פ שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן בחזקת שמתו בעליהן על פי עצמן נשאו והיו נאמנות שאשה שאמרה מת בעלי תתייבם אבל עכשיו שתהיינה נשואות לשוק לא שאם ינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ועדותה של זו מועיל לזו ואין היבמות מעידות זו לזו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} לזו עדים ובנים ולזו אין כלום לא עדים ולא בנים שתיהן מותרות.''' שאין כאן זיקת יבום זו מפני בניה וזו בעידי חברתה:
 
'''{{עוגן1|מ"ט}} דר"ל.''' דמתני' דמתיר אי משום דאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר וצרה מעידה לחברתה או דלמא טעמו דהיא לא מקלקלה נפשה ונפקא מינה דלטעמא דהיא לא מקלקלה נפשה אסורה צרה להנשא עד אחר שתנשא היא:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
 
'''{{עוגן1|וסברין}} מימר.''' לכך צרתה אסורה דחשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל גם את צרתה:
 
'''{{עוגן1|ולית}} ר' לעזר פליג.''' ולא פליג ר' לעזר התם במתני' ה"ג הוי לית טעמא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר. וה"פ הרי שאין טעמו של ר' לעזר דמתיר כאן משום שצרה מעידה לחברתה אלא משום שאינה חשודה לקלקל עצמה כדי לקלקל גם את חברתה ולכך לא פליג ברישא דהא דתנן התם וצרתה אסורה איכא לפרושי עד שלא נישאת זו שאומרת מת בעלי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וחש לומר.''' וניחוש דלמא זו שאמרה מת בעלי משקרת אע"פ שניסת לא תהא נאמנת דלא מקלקלה נפשה בנישואיה שבעלה נתן לה גט במדינת הים וכדי לקלקל צרתה אומרת מת הלכך לא פליגי ר"א התם משא"כ במתני' דנשאת ליבם ודאי משקרת מקלקלה נפשה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הגע עצמך שהיה כהן.''' זה שניסת לו ואי אתי בעלה ומיבעיא לאחוויי גיטא מיפסלא אכהן ונפקא בלא כתובה דה"ל מקח טעות ובניה חללים:
 
'''{{עוגן1|חשודה}} היא וכו'.''' כיון דמודית דחשודא היא לקלקל צרתה ודאי אינה משגחת באיסור קל ושיהו בניה חללים כדי לעשות בני חברתה ממזרים דכשתנשא חברתה ובעלה חי יהיו בניה ממזרים:
תחילתדףכאן טז/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} מעידין.''' על האיש שמת אא"כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל אם לא ראוהו בפרצוף פניו או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא אשתו שמא אינו הוא:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} ראוהו מגוייד.''' מנותח לשון גודו אילנא:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מעידין אלא עד ג' ימים.''' ואם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו דחיישינן שמא נשתנה מראית פניו ואין זה שהם סבורים:
 
'''{{עוגן1|ריב"ב}} אומר לא כל האדם וכו'.''' יש לך האדם שממהר להנפח כגון אדם שמן ויש מקום שהאדם ממהר להסריח ולהשתנות כגון מקום חמה ויש זמן שהעולם חם ואדם ממהר להסריח ולהשתנות:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|עם}} הלסתות.''' הם הלחיים והיינו פרצוף פנים:
 
'''{{עוגן1|הכרת}} פניהם ענתה בם.''' העידה בם אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פרצוף פנים עם החוטם ואתיא הא דרב כמתניתין דהכא:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דבעי.''' מי שרוצה להסתיר עצמו שלא יכירנו:
 
'''{{עוגן1|יהיב}}.''' יתן רטיה על חוטמו ואינו ניכר:
 
'''{{עוגן1|כהדא}}.''' כהא בימיו של ארסקינס המלך היו אנשי ציפורי נתבעין לפני המלך:
 
'''{{עוגן1|והוון}}.''' והיו נותנין רטיה על חוטמיהון ולא היו ניכרים:
 
'''{{עוגן1|ובסיפא}}.''' ולבסוף נאמר עליהם לשון הרע שכך הם עושין ונתפסו כולן בידו ל"א נתפסו כולן ועשה עמהן כל מה שהיה בידו וברצונו לעשות:
 
'''{{עוגן1|שהעביר}} הכרת פניהם של ישראל.''' שחתך מן הנהרגים את חוטמם כדי שיהו נשותיהם של הנהרגים אלמנות צרורות עד יום מותן שאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם והיינו דכתיב מכה גדולה מאוד שהכה גם את אלמנותיהם:
 
ה"ג זה החוטם ותני כן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ר' אמי אמר שהושיב עליהם וכו' מחול ימים כתיב ולא עצר וכו'. וה"פ ר' אמי אמר לא ע"י שחתך חוטמם גרם שלא היו יכולין להעיד עליהם אלא מפני המשמרות ודרש הכי עצמו לי אלמנותיך ולמה לא נשאו אח"כ לפי שהיו טמונים ימים רבים ודריש מחול מלשון צפון וטמון כדכתיב שפוני טמוני חול וימים כאלו כתיב בקמ"ץ ופירושו ימים רבים:
 
'''{{עוגן1|אינו}} אלא אביה.''' שנגפו השם:
 
'''{{עוגן1|ובמה}} ניגף.''' כלומר באיזה עון וי"ג ולמה ניגף:
 
'''{{עוגן1|על}} שחישד את ירבעם ברבים.''' שביזהו לפני כל קהל ישראל דאע"ג דרשע היה ה"ל לנהוג כבוד במלכות שכן מצינו שציוה הקב"ה למשה שינהג כבוד בפרעה וי"מ בענין אחר וא"נ:
 
'''{{עוגן1|על}} שביזה את אחיה השילוני.''' שאמר ויקבצו עליו בני בליעל ויתאמצו על רחבעם ואחיה הוא היה המחזיק את ירבעם בראשונה בדבר ה':
 
ה"ג אר"י הדא הוא דכתיב:
 
'''{{עוגן1|על}} דצווח.''' על שקרא לאחיה השילוני בשם בני בליעל וכדפירשתי:
 
'''{{עוגן1|על}} שבא ע"ז לידו.''' והוא העגל שבבית אל ולא ביערן שכן מצינו שהיו העגלים שם עד יום גלות עשרת השבטים:
 
'''{{עוגן1|וכתיב}}.''' בירבעם בן נבט:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מנין לשור אחיך שטעה שאתה מחזירו בסימנין בין בגופו בין בכליו שנאמר עד דרוש אחיך אותו.''' וה"פ עד דרוש אחיך אם רמאי הוא או לא במאי אלא בסימנין ש"מ סימנין דאורייתא:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני הכא שהסימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה וחיישינן שמא אינש אחרינא הוא:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן צריך להיות במתני' אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולא לאחר ג' ימים:
 
'''{{עוגן1|כל}}.''' שלשה ימים הראשונים לאחר מיתת האדם הנפש מרחפת על הגוף וסוברת לחזור לתוכו:
 
כיון שהיא רואה אותו שנשתנה פרצוף פניו אף היא מניחו והולכת ומן שלשה ימים ואילך הכרס נבקע כנגד פניו משם הוא מתחיל להבקע:
 
'''{{עוגן1|ואומרת}} לו.''' כלומר לכך נבקע משם תחלה כאלו היא אומרת לו הילך מה שחמסת וגזלת שכל עמל אדם לפיהו:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} פרש חגיכם.''' ומאי אפי' אלא אפי' פרש קרבנות שהן בגזלה אזרה על פניכם כדכתיב אני ה' שונא גזל בעולה והיינו כדאמרי' דאומר לו הילך מה שחמסת וגזלת:
 
'''{{עוגן1|באותה}} שעה.''' שהכרס נבקע והיינו ביום ד' נתקיים בו המקרא הזה בשרו עליו יכאב שהכרס נבקע ונפשו עליו תאבל שהנפש פורשת ממנו:
 
'''{{עוגן1|אני}} אומר בחרב מלובנת באש.''' חתכו שמתוך המכוה מתרפא:
 
'''{{עוגן1|אומר}} אני.''' אחת משרות שדרכן להיות רחמניות עברה לפני מקום ההוא ופדאה אותו מן הצליבה:
 
'''{{עוגן1|אומר}} אני שנעשו לו ניסים כחנניה וכו'.''' כלומר שנפל לאש וברח משם בשום ענין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מלא נחשים ועקרבים מעידין עליו.''' וה"פ אע"ג דחבר הוא כיון שדוחקן בעמידתו עליהן נושכין אותו:
 
'''{{עוגן1|ליורה}} בין של מים וכו'.''' יורה מרותחת על האש:
 
'''{{עוגן1|של}} שמן מעידין עליו.''' שכשאדם נופל לתוכו השמן ניתז על האש ומבעיר יותר ואין היורה נח מרתיחתו ורגליו צומקין ואינו יכול לצאת מתוכו:
 
'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן וכו'.''' דברי ר' ירמיה בסמוך פליג אהא דרב וסובר דלית הלכתא כר"י בן בבא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שצפדתו הצינה.''' ולא נשתנה צורתו:
 
'''{{עוגן1|צפדתו}}.''' מלשון צפד עורם על עצמם:
תחילתדףכאן טז/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מים}} שיש להם סוף.''' שנראין כל ארבע רוחות שסביב המים ומים שאין להם סוף היינו שאין אדם יכול לראות כל סביביו בפעם אחת ויש לחוש שמא יצא ממקום שאין יכול לראותו:
 
'''{{עוגן1|אשתו}} אסורה.''' שמא לאחר פרישתו של העומד על שפת הים יצא הנטבע והלך לו דקסבר ר"מ אדם יכול לחיות כמה ימים במים:
 
'''{{עוגן1|ועלה}} לאחר ג' ימים.''' הלכך אפי' במים שיש להם סוף חיישינן שמא יצא אחר ימים רבים ולא חזי ליה:
 
'''{{עוגן1|במערה}}.''' מים שיש להם סוף הם ופליג ר' יוסי ואמר אשתו מותרת דקסבר אין אדם יכול לשהות במים כל כך וכבר שהה כשיעור וראה שלא יצא מן המים אבל במים שאין להם סוף מודה ר"י דאשתו אסורה דחיישינן שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו:
 
'''{{עוגן1|מן}} הארכובה ולמטה.''' הואיל ויכול לחיות לא תנשא שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להן סוף הן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אמרו}} לו.''' לר"מ:
 
'''{{עוגן1|אין}} מזכירין מעשה ניסים.''' שאפי' אינו מת מחמת המים היה לו למות הואיל ולא ישן שלשה ימים:
 
'''{{עוגן1|לצוצותי}}.''' לעיתותי ערב וכשנכנס תוך המחילה פנה היום וילאה למצוא פתח המחילה:
 
'''{{עוגן1|מחילה}} של דגים.''' שחוטטין סמוך לשפת הנהר למטה ולמעלה מן המים בגובה שפתו ואין מתמלאת כולה ואדם הנכנס לתוכה מגביה צוארו למעלה מן המים:
 
'''{{עוגן1|הספד}} קשור בתוך ביתו.''' כלומר הרבה בני אדם שבאו לתוך ביתו להספידו ולנחם אבילים ל"א כך היה מנהגם לקשור דבר מה בפתח האבילים שידעו העוברים שיש הספד שם וכן נוהגין היום בקצת מקומות ישראל שעשיתי מפרש. שהייתי פורש מן היבשה לים הגדול:
 
'''{{עוגן1|נומיתי}} לו.''' אמרתי לו בני איך ניצלת:
 
'''{{עוגן1|אם}} הים גלוני.''' שהים מגולה ואין דבר מעכב ראייתו מכל צדדין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וראה שאין שם בריה.''' היוצא או מגביה ראשו חוץ למים משיאין את אשתו אם שהה שם כדי שתצא נפשו דודאי נטבע ומת שאלו היה חי היה נראה יציאתו ואפשר לקיים הגירסא וראה שאין שם בריח ר"ל דבר לאחוז בו וי"מ אם הים גלוני שהים הולך וסוער ומגביה גלים ואין נראה שהרי בסמוך משמע בהיפך שאפשר לצאת ע"י גלים והראשון נראה עיקר:
 
'''{{עוגן1|רצו}} לחתוך ספוגים.''' של צמר שהן רכים להוציאו מן המים ובאו ומצאו אותו שהוא שולחני בעיר עכו ואותו רגל שעלה בידם לא היה ממנו א"נ מארכובה ולמטה היה:
 
'''{{עוגן1|לא}} מסתברא.''' וכי לא מסתבר הא דתנן מים שיש להם סוף אשתו מותרת דוקא ששהה העד שם עד כדי שיעור שאינו ראוי לחיות במים לפי אורך זמן ששהה ל"א אמתני' קאי דתנן אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מ"מ לא תנשא עד לאחר י"ב חדש שכל זמן שהוא חי אע"פ שהוא טרפה אשתו אסורה:
תחילתדףכאן טז/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אפי'}} שמע מן הנשים.''' שאין מתכוונות להעיד יכול לילך ולהעיד להשיא את אשתו:
 
'''{{עוגן1|הרי}} אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני.''' וניכרין הדברים שלא אמרו כך דרך שחוק כדרך התינוקות אלא הספד ממש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מייבבתו}}.''' בתוך שאר מתים:
 
'''{{עוגן1|מקמנטריסי}} המלך.''' ממוני המלך להרוגי חייבי מיתה אם שמע ממנו שמת איש פלוני או שנהרג:
 
'''{{עוגן1|אין}} משיאין את אשתו.''' די"ל שמתפארים בזה שעשו דין ומשפט אע"ג שלא נהרג עדיין אלא יוצא לידון:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אין משיאין את אשתו מב"ד של ישראל מת פלוני משיאין את אשתו.''' וה"פ אם שמע שבב"ד של ישראל מת פלוני מיתת עצמו כגון שלקה ושנה שמכניסין אותו לכיפה ומת שם או שנהרג באחת מארבע מיתות ב"ד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אבד פלוני נתרי פלוני אינו בעולם.''' וה"פ אמר אחד סתם אבד פלוני או נתרי פלוני או שאמר פלוני אינו בעולם אין משיאין את אשתו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אבד פלוני אני אומר אבד רבך מן עלמא.''' שמת האיש המגדלו ומפרנסו דרך בני אדם לומר על איש שנאבדה פרנסתו אבד מן העולם ל"א נאבד רבו מן העולם שהיה מחזיקו ומדריכו בדרך ישרה:
 
'''{{עוגן1|נתרי}} פלוני.''' משמע שקפץ ממקומו כמו לנתר בהן על הארץ:
 
'''{{עוגן1|אנא}} אומר אתרין פלוני מאכל פלוני.''' אני אומר שאכל מאכל שהאדם משתגע על ידו כמו שנמצא במדינות אלו מין ירק האוכלו קופץ ומנתר ממקום למקום א"נ אני אומר זרק פלוני מאכל פלוני:
 
'''{{עוגן1|אינו}} בעולם שאני אומר טפח רוחיה עליה.''' גבה רוח הוא ואין הדעת סובלתו והרי הוא כמי שאינו בעולם ל"א הוא גבר ענוותן והרי הוא כמי שאינו בעולם:
 
'''{{עוגן1|שקעה}} ספינתו בים.''' א"נ הא דאמר אינו בעולם לפי שראה ששקעה ספינתו בים ל"א מילתא באפי נפשא היא ומיבעיא ליה אם העיד ששקעה ספינתו בים אם משיאין את אשתו:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} אתיא כהא דאמר רבא וכו' מעשה באבא בר סימי ששקעה ספינתו בים.''' ספינה שלו היתה והעיד אחד ששקעה ספינתו בים דמשמע ספינה שהיה בתוכו ואח"כ נתוודע שספינתו שקעה אבל הוא לא היה בתוכה וה"נ כן הוא ואין משיאין אשה ע"פ עדות זה ועי' בבבלי ר"פ האשה שלום:
 
'''{{עוגן1|כל}} שמזכירין לו אשה.''' שמדברין עמו מן האשה העגונה:
 
'''{{עוגן1|כל}} ששואלין אותו.''' אי אתה יודע פלוני הכן הוא ומשיב ה"ז מתכוין ל"א כל ששואלין אותו על הנאבד והשיב ה"ז מתכוין אבל אם דיבורו עמו מן האשה אין זה מתכוין ולהקל בא רשב"ל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} זכור ר' בשלשים וכמה זקנים שהיו.''' מתריסין נגד ר"ה בריבי למיעבד כהא דרשב"ל ולא רצה לעשות מעשה:
 
'''{{עוגן1|אין}} הלכה כריב"ב בישראל.''' דאמר בעינן עד שיהא מתכוין אלא אפי' אינו מתכוין נמי כשר:
 
'''{{עוגן1|ומיליהון}} דרבנן.''' דאמרי בסמוך עידי אשה א"צ דרישה וחקירה אמרין כן דאפי' אינו מתכוין כשר דאל"כ אמאי לא בעי דרישה וחקירה כשאר כל העדות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעשה באחד וכו'.''' משמע דבעי דרישה וחקירה:
 
ה"ג על האשה שתנשא:
 
'''{{עוגן1|ונתלה}} ביחור של זית.''' אחז בנוף של עץ זית ופשחו וכרתו משם דרך שבירה ועשהו מקל ורדף הגייס במקל שבידו וחזר אצלינו:
 
'''{{עוגן1|נומיתי}} לו.''' אמרתי לו משבחך אני שכחך כארי:
 
'''{{עוגן1|נומה}} לי.''' אמר לי יפה כיוונת שקראתי לי ארי שכך קורין אותי בעירי:
 
'''{{עוגן1|לאחר}} ימים חלה.''' יוחנן זה ומת עד כאן עדותו של העד:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} או נימר.''' דלמא לעולם סובר ר"ט עידי מיתה א"צ דרישה וחקירה והא דשאל על שמו תרי זימני משום מה בכך אם בודקו קצת א"נ חשש כיון דיוחנן ויונתן שווין קצת במבטא אולי אין העד מקפיד להפכן:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' מצא ברייתא מפורשת שר"ט סובר עידי מיתה צריכין דרישה וחקירה ופליגי עליה חכמים:
תחילתדףכאן טז/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ומשיאין}} ע"פ בת קול.''' אם שמעו קול צווחה מת פלוני:
 
'''{{עוגן1|בצלמון}}.''' שם מקום:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} אמר ר"ח אמר לי יונתן שידא והן וכו' וכ"ה בבבלי.''' וה"פ הא דתנן במתני' מעשה באחד שעמד על ראש ההר וכו' והלכו ולא מצאו וכו' והוא שראו מתחלה צל אדם כשצעק דאל"כ חיישינן שמא שד הוא:
 
ה"ג והן שראה בוביא של אדם ר"א בשם ר"ח הדא דתימר בשדה וכו' אפי' לא ראו בוביא של אדם והא תנינן וכו':
 
'''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' גיטין פ' התקבל:
 
'''{{עוגן1|מי}} שהיה מושלך בבור וכו'.''' ואפי' בעיר צריך שיראה בבואה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אר"א המזיקין מצויין בבורות.''' אפי' בעיר כדרך שהן מצויין בשדות:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' פרק ארבע מיתות:
 
'''{{עוגן1|המסית}}.''' אשר נסקל דוקא הדיוט שהסית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והמסית את ההדיוט.''' צריך שיהיה גם הניסת הדיוט אז חייב סקילה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הא חכם לא.''' אם היה המסית או הניסת חכם אינו חייב סקילה בתמיה:
 
ומשני מכיון שהוא מסית או ניסת אע"פ שהוא חכם בשאר דברים אין הדיוט גדול מזה:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} עושין לו.''' להמסית להערים עליו שיאמר כן בפני העדים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי.''' וה"פ מעמידין עליו מארבין בבית הפנימי כלומר בסתר לפי שלא ידבר אם ידע שיש שם בני אדם:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שיהו רואין אותו.''' דאי לא מצי חזי ליה לא מצי לאסהודי לחייבו קטלא ואע"ג דשמעו קליה מצי מימר לאו אנא הוית:
 
'''{{עוגן1|וכה}} תאמר אכן.''' והכא את אומר הכי דעל קול בעלמא ששמע מראש ההר סמכינן אע"פ שלא ראה אותו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני הכא דאומר אני איש פלוני ממקום פלוני הלכך סמכינן דאיהו הוא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואמר אף הכא אני וכ"ה בסנהדרין.''' וה"פ למה לי נר במסית יאמר נמי אני איש פלוני וכו':
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שלא יברח וילך לו.''' שעל ידי שיאמר לו הניסת שיאמר אני איש פלוני יבין המסית שהכמין לו עדים וישתוק ויברח לו ויש הפסד גדול בדבר שילך ויסית אחרים עמו:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' גיטין פ"ג:
 
'''{{עוגן1|על}} אתר.''' לאלתר:
 
'''{{עוגן1|ואם}} לאו פסול.''' דחיישינן שמא מאחר נפל ואין זה שלו:
 
'''{{עוגן1|סרקאי}}.''' ישמעאל:
 
'''{{עוגן1|ואכשרון}}.''' דעכו"ם כיון שאינו בגט לא חיישינן שמא ממנו נפל:
 
ה"ג נימר סימן הוה ליה ביה ולא כן תני אין סימן בגיטין והוא דמר תרין תלת שורין ברם הכא ה"א שבו היה נקוד וכ"ה בגיטין. וה"פ פריך מהתם אין ראיה דלמא רבה בר בר חנה סימן ה"ל בגיטא ולכך אכשרוהו ומשני והא תניא אין סי' מהני בגט ש"מ הא דאכשרוהו משום דלא חיישינן שמא מעכו"ם נפל ופריך ודלמא לעולם סימן ה"ל והא דתני אין סימן בגיטין היינו סימן שאינו מובהק כגון שאומר בכמה שורות נכתוב הגט אבל אם אומר שאות פלונית היה נקוד כלומר שלא נתחבר הדיו בכל האות ונראה כאלו הוא נקודות סימן מובהק הוא וסומכין עליו:
 
'''{{עוגן1|הכא}}.''' אס"ד דסי' מובהק מהני בגט הכא במתני' אם לא מצאו לאלתר למה הוא פסול ומאי חששא יש בו הא סימן גדול יש בו ששם איש ואשתו כתובין בו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אני אומר.''' אדם אחר עבר שם שהיה שמו כשמו ושם אשתו כאשתו וממנו נאבד הגט ההוא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הגע עצמך.''' אם בדקו כל אותו מקום ולא נמצא שם אדם ששמו כשם הכתוב בגט למה יהא הגט פסול ומתני' סתמא תנן ומשמע בכל ענין פסול:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ולא.''' אלא משום חומרא דעריות דאשת איש בכרת החמירו חכמים וחששו שמא אדם ממקום אחר עבר שם ששמו כשמו וממנו נפל ועיק' הטעם כיון דנפל איתרע וחוששין לכל דבר שאפשר לחוש:
 
'''{{עוגן1|והשיאו}} את אשתו.''' ולא חששו שמא אדם אחר הי' ששמו כשמו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר' מני כן.''' שפיר קשיא לך:
 
'''{{עוגן1|האיש}} הזה וכו'.''' מתני' דגיטין דפוסל לאו משום דחיישינן שמא עבר אדם ממקום אחר ששמו כשמו וממנו נפל אלא מתני' איירי בשהי' לו לשליח או לבעל שנאבד ממנו גט זה שני גיטין אחד כשר ואחד פסול שאינו נכתב לשמו או שאר פסול שאינו ניכר ואבד דהכשר והשליך לאשפה את הפסול ועכשיו כשמוצא גט זה חיישינן שמא אחר מצא הפסול לצור ע"פ צלוחיתו ונאבד ממנו וזהו הנמצא עכשיו דכיון דנפל איתרע וחיישינן לכל מילי:
תחילתדףכאן טז/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נומיתי}} לו.''' אמרתי לו כן הדברים שכל חביריו חולקין עליו:
 
'''{{עוגן1|משובשת}} בגייסות.''' ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה עדות זה בשמי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתני'}} מסייעא לר"י.''' דתני' כתיב ע"פ שנים עדים ודרשי' דוקא על פיהם אבל לא ע"פ כתבן וכו':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ועכשיו משיאין עד מפי עד.''' א"כ ה"ה ע"פ כתבן משיאין דע"כ לומר בעדות אשה הקילו ולא בעינן דוקא על פיהם:
תחילתדףכאן טז/ח
 
'''{{עוגן1|ופריך}} תנינן.''' ברישא הוחזקו וכו'. ואיך תני סיפא ר"א ור"י ור"ע אמרי אין משיאין אשה לא ע"פ ע"א וכו':
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מתני'.''' דפליגי ר"א ור"י ור"ע בראשונה נשנית קודם עדותו של נחמי' איש בדלי ומשנה לא זזה ממקומה:
תחילתדףכאן טז/ט
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' לר"ע מעש' וכו':
 
'''{{עוגן1|לא}} תהא כהנת כפונדקי'.''' כלו' לא תהא מיוחסת נאמנת כפונדקי' בתמי' ואם האמינו פונדקית נכרית מסיחה לפי תומה כ"ש שנאמין אשה ישראלית:
 
'''{{עוגן1|לכשתהא}} הפונדקית נאמנת.''' כלומר גם הפונדקית אינה נאמנת ע"פ דבורה אלא מפני שהוציאה להם מקלו ותרמילו וה"ל עד מסיח לפי תומו וגם סימן בכליו:
 
'''{{עוגן1|עשו}} את הפונדקית כחיה.''' שנאמנת על הולד לומר שזהו בכור ודוקא לאלתר בצאתו מרחם אמו וזו נמי כיון שהראה פנים לדבריה בהוצאת מקלו ותרמילו לכך נאמנת:
 
'''{{עוגן1|עשו}} אותה כעכו"ם מסיח לפי תומו.''' ופליג אר' אחא דסובר פונדקית לא הויא מסיח לפי תומו כיון ששאלו איו חבירינו וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|חד}} אריסטון.''' אדם אחד שדרכו להכין סעודות לבני אדם:
 
'''{{עוגן1|לית}} כן.''' וכי אין מתני' קשיא לרבן שמעון בן לקיש כל ששואלין אותו והוא משיב. לא הוה מסיח לפי תומו וזו כבר שאלו ממנה איו חבירינו. ומשני לית כן. אין דברי רבי שמעון בן לקיש מתקיימין לפירוקיה דרבי שמואל בר סוסרטא אבל אית כן אפשר לקיים דבריו לתירוצו דר' חנינא לכך פונדקית נאמנת מפני שעשו אותה כחיה:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות'''</big>}}

גרסה מ־14:49, 25 ביוני 2024

ניסוי

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=486739"