ברכת רצ"ה/יד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(עדכון והחלפת 'מלחמות אריה' מהערות רגילות לביאורים, לפי רעיון של 'נאשער' בסימן ו')
(השלמות ותיקונים)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
סימן יד  
{{מרכז|'''סימן יד'''}}


לבהצ"ד דק' גארליץ והשאל' יובן מהתשובה.
::לבהצ"ד דק' '''גארליץ''' והשאלה יובן מהתשובה.


יום ו' עש"ק כ"ב אלול תרל"ד פ"ק רישא.
יום ו' עש"ק כ"ב אלול תרל"ד פ"ק '''רישא'''.


אין הזמן מסכים עמדי לבוא בארוכ' ורק בגוף הדין מבואר בס' מחנה אפרים ז"ל בהלכות מכיר' דיני אונא' סי' ה' בשם הריטב"א ז"ל דאם נמצא מום במקח והכיר אונאתו והודיעו למוכר ואח"כ נשתמש בו לא אמרינן דמחיל עיי"ש ותיתי לי כו' עוד טרם ראיתי דבריו ז"ל קיימתי' מסברא דנפשאי. והסברתי הדבר דהנה הא דמהני מחיל' ולא אמרינן דכיון דהמכר נתבטל ל"מ רק כשיקנ' מחדש הוא דמום במקח לא הוי רק כתנאי שאינו קונה רק דבר שלם מכל מום ואף שלא התנה בפירוש מטעם אומדנא דמוכח טובא חשבינן כאילו התנה תנאי גמור בכל משפטיו ולכן מהני שפיר מחיל' כמו בתנאי מפורש דיכול למחול התנאי והמעש' קיים גם בביטולו של תנאי וכמבואר בפוסקים ז"ל וא"כ כשהקפיד כשראה המום וכ"ש כשהודיע למוכר שיקחהו בחזר' דכבר נתבטל המקח לא מהני מחילתו עיין בב"ש סי' ל"ח ס"ק נ"ז ותבין את אשר לפניך עייש"ה ואין לומר דכיון שנשתמש בהמקח נתכוין לקנותו מחדש וקנה כשהוא ברשותו דזה אינו דבאמת אין זה ברור שכיון שנשתמש נתכוין שיהי' שלו ורק שמחליש כח האומדנא שלא חשיב מוכח טובא עוד וזה לא שייך רק קודם ביטול המקח וכמובן. כן אמרתי ודנתי מעצמי ואחרי ראיתי ומצאתי כן בשם גדול המורים הריטב"א ז"ל נתתי שמחה בלבי ונתתי שבח לאל שהנחני בדרך אמת:
'''{{עוגן1|אין}}''' הזמן מסכים עמדי לבוא בארוכ' ורק בגוף הדין מבואר בס' מחנה אפרים ז"ל בהלכות מכירה דיני אונאה סי' ה' בשם הריטב"א ז"ל דאם נמצא מום במקח והכיר אונאתו והודיעו למוכר ואח"כ נשתמש בו לא אמרינן דמחיל עיי"ש ותיתי לי כו' עוד טרם ראיתי דבריו ז"ל קיימתי' מסברא דנפשאי. והסברתי הדבר דהנה הא דמהני מחיל' ולא אמרינן דכיון דהמכר נתבטל ל"מ רק כשיקנ' מחדש הוא דמום במקח לא הוי רק כתנאי שאינו קונה רק דבר שלם מכל מום ואף שלא התנה בפירוש מטעם אומדנא דמוכח טובא חשבינן כאילו התנה תנאי גמור בכל משפטיו ולכן מהני שפיר מחיל' כמו בתנאי מפורש דיכול למחול התנאי והמעש' קיים גם בביטולו של תנאי וכמבואר בפוסקים ז"ל וא"כ כשהקפיד כשראה המום וכ"ש כשהודיע למוכר שיקחהו בחזר' דכבר נתבטל המקח לא מהני מחילתו עיין בב"ש סי' ל"ח ס"ק נ"ז ותבין את אשר לפניך עייש"ה ואין לומר דכיון שנשתמש בהמקח נתכוין לקנותו מחדש וקנה כשהוא ברשותו דזה אינו דבאמת אין זה ברור שכיון שנשתמש נתכוין שיהי' שלו ורק שמחליש כח האומדנא שלא חשיב מוכח טובא עוד וזה לא שייך רק קודם ביטול המקח וכמובן. כן אמרתי ודנתי מעצמי ואחרי ראיתי ומצאתי כן בשם גדול המורים הריטב"א ז"ל נתתי שמחה בלבי ונתתי שבח לאל שהנחני בדרך אמת:


וע"ד טענת הלוקח השני שרוצ' ליקח מהסחור' השני' שקנה אח"כ ביוקר מהמקח הראשון להשלים המקח הראשון שקנה בזול ונתבטל מחמת המום הנה אם הקנין הראשון הי' מכירת סחורה זו אין טענתו טענה ואך אם הי' על דרך חיוב שהתחייב עצמו להעמיד לו כך וכך נפטא פשיטא דאחר שהסחור' שהעמיד לו בראשונ' הי' בו מום צריך וחייב המוכר להעמיד לו אחרים תחתיהם במקח הראשון. אמנם זה אינו רק כשנעש' בקנין ואל"ה אם נתן לו דמים במזומן ג"כ אינו קנין וחיוב רק למי שפרע ואם נתן לו רק טראטי על המעות הדבר במחלוקת שנויה אי איכא מי שפרע עיין במחנה אפרים ז"ל ה' מכיר' וקנין מעות סי' ה' שהאריך קצת בזה עיין עליו. כזאת ראיתי להשיב לכבודם חוות דעתי וה' הטוב יצילנו משגיאות:
וע"ד טענת הלוקח השני שרוצה ליקח מהסחורה השניה שקנה אח"כ ביוקר מהמקח הראשון להשלים המקח הראשון שקנה בזול ונתבטל מחמת המום הנה אם הקנין הראשון היה מכירת סחורה זו אין טענתו טענה ואך אם הי' על דרך חיוב שהתחייב עצמו להעמיד לו כך וכך נפטא פשיטא דאחר שהסחור' שהעמיד לו בראשונ' הי' בו מום צריך וחייב המוכר להעמיד לו אחרים תחתיהם במקח הראשון. אמנם זה אינו רק כשנעש' בקנין ואל"ה אם נתן לו דמים במזומן ג"כ אינו קנין וחיוב רק למי שפרע ואם נתן לו רק טראטי על המעות הדבר במחלוקת שנויה אי איכא מי שפרע עיין במחנה אפרים ז"ל הלכות מכירה וקנין מעות [[מחנה אפרים/מכירה - קנין מעות/ה|סי' ה']] שהאריך קצת בזה עיין עליו. כזאת ראיתי להשיב לכבודם חוות דעתי וה' הטוב יצילנו משגיאות:
 
{{תוספת|א|והרשב"א דמאה נשים כחד דמיין כן כל פסולי עדות חשובים כחד ואין דבר שבערוה פחות משנים וכל זמן שלא נתברר עשאתה הכתוב כודאי סוטה. אבל אי יש שני עדים כשרים הלא נאמנים לכל התור' כולה כן המה נאמנים להעיד שלא נגעו בה והיא מותרת לבעל'. ולפ"ז שפיר ניחא הא דקיי"ל בכל הש"ס דספק טומא' בר"ה טהור ואינו טמא רק ברה"י דומיא דסוטה דהוי רק ברה"י כ"ז נראה לפע"ד נכון וברור ודו"ק:
 
ועתה נבוא למה שתירץ בעל מנחת חינוך ז"ל דסוט' לא משכחת כלל שיהי' ר"ה דאע"פ שיש מאה אנשים לא אפשר להם לידע על בורי' אם נטמא' מחמת שהמקום הוא סתור וא"א להם לראות כמכחול בשפופרת רק כדרך המנאפים לבד ואע"ג שרש"י ז"ל כתב דאין דרך להסתכל כל כך משמע מזה דעכ"פ יש אפשרות לראות מהש"ס לא משמע הכי ולהכי תמיד יש ספק אם נטמא' ולכך חשוב ספק טומא' ברה"י זת"ד והאריך הרבה בזה ע"ש ואני אומר שותא דמרן לא ידענא ובמחכ"ת שגג מאוד בזה דהאיך יפרנס הפלוגתא אם הערא' זו נשיקה או הכ"ע. דמאי נ"מ בזה כיון דא"א להעדים לראות כל כך. ואיך אמרינן בסנהדרין דף ע"ג משעת הערא' דפגמ' איפטור לה מקטלא דהאיך יוכל זה הבא להציל בנפשו לראות אם כבר הערה בה אי לא וגם איך משכחת לה מה דקיי"ל דקדושי ביאה בעינן גמר ביאה ולא סגי בהערא' לחודה עיין אבה"ע סי' ל"ג דמניין לה עדים לידע דבר זה הלא לא אפשר שיראו כל כך וכי מפי הבעל והאש' אנו חיים להתיר א"א לעלמא. אלא ע"כ דהעדים יכולים לראות רק הא דסגי בעריות כדרך המנאפים הוא משום שאין דרך להסתכל כל כך אבל אם אירע שהסתכלו יכולים לראות כמכחול בשפופרת ולהבחין גם בין נשיקה להכ"פ ובין הערא' לגמר ביאה וזה ברור:}}


<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות מתאריך כ"ב אלול ה'תרל"ד]]</noinclude>

גרסה אחרונה מ־13:35, 31 במאי 2024

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ברכת רצ"ה TriangleArrow-Left.png יד

סימן יד
לבהצ"ד דק' גארליץ והשאלה יובן מהתשובה.

יום ו' עש"ק כ"ב אלול תרל"ד פ"ק רישא.

אין הזמן מסכים עמדי לבוא בארוכ' ורק בגוף הדין מבואר בס' מחנה אפרים ז"ל בהלכות מכירה דיני אונאה סי' ה' בשם הריטב"א ז"ל דאם נמצא מום במקח והכיר אונאתו והודיעו למוכר ואח"כ נשתמש בו לא אמרינן דמחיל עיי"ש ותיתי לי כו' עוד טרם ראיתי דבריו ז"ל קיימתי' מסברא דנפשאי. והסברתי הדבר דהנה הא דמהני מחיל' ולא אמרינן דכיון דהמכר נתבטל ל"מ רק כשיקנ' מחדש הוא דמום במקח לא הוי רק כתנאי שאינו קונה רק דבר שלם מכל מום ואף שלא התנה בפירוש מטעם אומדנא דמוכח טובא חשבינן כאילו התנה תנאי גמור בכל משפטיו ולכן מהני שפיר מחיל' כמו בתנאי מפורש דיכול למחול התנאי והמעש' קיים גם בביטולו של תנאי וכמבואר בפוסקים ז"ל וא"כ כשהקפיד כשראה המום וכ"ש כשהודיע למוכר שיקחהו בחזר' דכבר נתבטל המקח לא מהני מחילתו עיין בב"ש סי' ל"ח ס"ק נ"ז ותבין את אשר לפניך עייש"ה ואין לומר דכיון שנשתמש בהמקח נתכוין לקנותו מחדש וקנה כשהוא ברשותו דזה אינו דבאמת אין זה ברור שכיון שנשתמש נתכוין שיהי' שלו ורק שמחליש כח האומדנא שלא חשיב מוכח טובא עוד וזה לא שייך רק קודם ביטול המקח וכמובן. כן אמרתי ודנתי מעצמי ואחרי ראיתי ומצאתי כן בשם גדול המורים הריטב"א ז"ל נתתי שמחה בלבי ונתתי שבח לאל שהנחני בדרך אמת:

וע"ד טענת הלוקח השני שרוצה ליקח מהסחורה השניה שקנה אח"כ ביוקר מהמקח הראשון להשלים המקח הראשון שקנה בזול ונתבטל מחמת המום הנה אם הקנין הראשון היה מכירת סחורה זו אין טענתו טענה ואך אם הי' על דרך חיוב שהתחייב עצמו להעמיד לו כך וכך נפטא פשיטא דאחר שהסחור' שהעמיד לו בראשונ' הי' בו מום צריך וחייב המוכר להעמיד לו אחרים תחתיהם במקח הראשון. אמנם זה אינו רק כשנעש' בקנין ואל"ה אם נתן לו דמים במזומן ג"כ אינו קנין וחיוב רק למי שפרע ואם נתן לו רק טראטי על המעות הדבר במחלוקת שנויה אי איכא מי שפרע עיין במחנה אפרים ז"ל הלכות מכירה וקנין מעות סי' ה' שהאריך קצת בזה עיין עליו. כזאת ראיתי להשיב לכבודם חוות דעתי וה' הטוב יצילנו משגיאות:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף