ספר האגור/הלכות תפילת ערבית

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר האגור הלכות תפילת ערבית

הלכות תפלת ערבית

(שכז) ומאימתי זמן ק"ש כדתנן משעה שהכהנים נכנסים לאכול תרומתן והיינו צאת הכוכבים כך פסק רב אלפס וכ"כ רב פלטוי כל הקורא ק"ש קודם שיראה ג' כוכבים אם נתכוון לכך לא יצא ידי חובתו ויחזור ויקרא ויתפלל ואם לא נתכוין ולכך וטעה והתפלל אל יחזור ויתפלל. וכ"כ רב עמרם ואפי' קראה בין השמשות שהוא ספק יום ולילה איתא בירושלמי שחוזר וקורא אותה וכן פירש"י שזמנה מצאת הכוכבים ורש"י פי' שמה שאנו קורין אותה בב"ה אין אנו יוצאין אלא במה שאנו קורין אותה לפני מטתינו ואותה של ב"ה אינה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וכ"כ רב עמרם שעקר הקריאה שיוצא בה היא שקורא לפני מטתו ומחמת כן כתב שצריך לברך עליה ור"ת אומר שאותה של ב"ה עיקר שקורין אותה בברכותיה ומה שאנו קורין אותה קודם צאת הכוכבים משום דקיימא לן כר"י דאמר זמן תפלת המנחה עד פלג המנחה שהוא שעה ורביעית קודם הלילה ומשם ואילך חשוב לילה לענין תפלת המנחה והוא הדין נמי לענין ק"ש שמשם ואילך הוי זמנה. וכ"כ ראבי"ה והרא"ש הקשה על ר"ת. ור"י פי' כדי לישב המנהג שאנו סוברים כשאר התנאים של הברייתות שמקדימים זמן ק"ש לצאת הכוכבים וכו'. וגם מתוך הדוחק נהגו כן שלא יתקבצו אח"כ לתפלת ערבית ולא יתפללו בצבור ומ"מ גם לפירוש ר"ת אין למהר כל כך לקרותה מבעוד יום קודם צאת הכוכבים כי דבר מועט הוא בין תנאי דמתני' ובין תנאי דברייתא לה"ט. וראבי"ה כתב נראה לי עיקר דברי ר"ת והמחמיר לקרות ק"ש ולהתפלל בלילה מחזי כיוהרא שכל העושה דבר שאינו צריך לעשות נקר' הדיוט אלא א"כ הורגל בפרישות בשאר דברים מרדכי. והראב"ד היה נוהג לענות אמן עם הצבור כשהתפלל קודם צאת הכוכבים ועונה אמן על ברכת מעריב ערבים ואהבת עולם וקורא שמע עם הצבור כקורא בתורה ועל אמת ואמונה היה עונה אמן ומתפלל עם הצבור וכשמגיע זמן צאת הכוכבים היה קורא שמע בברכותיה ואינו משגיח על סמיכת גאולה לתפלה. משבה"ל. ובעל המאור ז"ל כתב אנו אין לנו ראיה להקדים זמן ק"ש קודם זמנה ע"כ. ונקוט האי כללא בידך דאפי' מאן דשרי לקרות ק"ש של ערבית קודם צאת הכוכבים לא שרי אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא אלא עד צאת הכוכבים וכן הלכתא. משבה"ל. אמר המחבר קנא קנאתי לה' על בטול תפלת ערבית בזמנה ולא די שאינן יוצאין ידי חובתן כי בזמן הזה קבלנוה עלינו לחובה כמו שכתבו המחברים אלא שמברכים ברכות של ק"ש לפניה ולאחריה וכמעט שהן לבטלה והנני סוגר חרב וחנית לבני אשכנז ואיטלייא המתפללין תפלת ערבית בזמן הקיץ לאחר כ"ב שעות דהיינו יותר מב' שעות לפני צאת הכוכבים ולא נמצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש ואין למנהג הזה לא שרש ולא ענף רק הרגל רע מצות אנשים מלומדת מצד עצלות וטרחה להתפלל שתי פעמים בשני זמנים מנחה ומעריב ובעבור כי ראיתי קצת נוסחאות מועתקות בשם הגדול המורים הרשב"א אשר בו תולי' עצמם כמו שאז"ל הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול. הנני מביא לשון הנוסחא ההוא. ואוכיח בראיות ברורות מזהירות כשמש וירח שאין ממש בדבריהם ואפיצ' ביעקב ואחלקם בישראל וכטיט חוצות אריקם. וז"ל הנוסח' משום טור' צבור התירו להתפלל תפלת ערבית קודם הזמן וקורין ק"ש בברכותיה לעמוד מתוך דברי תורה לתפל' כאשר הוא מסקנ' הירושלמי. וכ"כ רש"י והראב"ד והרי"ף והרב' מן הגאוני' עכ"ל הרשב"א בחדושי ברכות. והנה טעו בזה הלשון וחושבים שמ"ש הרב התירו להתפלל תפל' ערבית קודם הזמן שר"ל קודם פלג המנחה כי מפלג המנחה ולמטה היא לילה לדברי ר' יהודה. ואני אומר כי לא יפה כוונו כי קודם הזמן ר"ל קודם צאת הכוכבים שהוא התחלת זמן של ק"ש של ערבית לכ"ע ותדע דהא לא מצינו בשום מקום שאפי' ר' יהודה אומר להתפלל ערבית מפלג המנחה רק שאמר שזמן תפלת המנחה עד פלג המנחה וכ"כ הרא"ש בפירוש וז"ל ונהי נמי דאין זמן תפלת המנחה אלא עד פלג המנחה לר' יהודה היינו שהיה כנגד התמיד וזמנו לא היה אלא עד פלג המנחה אבל ק"ש שתלוי בזמן שכיבה אין ראוי לקרותו אז שעדיין אינו זמן שכיבה עכ"ל. ואפי' לפי' ר"ת שכתב דהוא הדין לר' יהודה דנחשב לילה אחר פלג המנחה ולר' יהודה יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה היינו דוקא מפלג המנחה ולמעלה מאחר ששעת מנחה עברה אבל לקרות ק"ש וערבית קודם שעה ורביעי' לפני צאת הכוכבים לכולי עלמא הוי יום לתפלת המנחה. ואיך יעלה על לב אדם להתפלל תפלת ערבית ותדע עוד כי הרשב"א הביא הדבר' הזה בשם הגאונים. ובשם רש"י וכולם אינם מדברים אלא מפלג המנחה ולמעלה. וכן לה"ט וז"ל ור"י פי' כדי לקיים המנהג שאנו סוברים כשאר התנאים של הברייתא וכו' והוא לשון התוספות א"כ ש"מ כי המנהג היה להתפלל מעט לפני צאת הכוכבים דומיא דתנאי ברייתא שאמרו זמנה מעט לפני צאת הכוכבים כמו שפירש"י לשם. ולמען לא יהיה פתחון פה לבעל דין לחלוק אכתוב כל חלוקי' הזמנים מק"ש של ערבית הנמצאים בגמרא בתחלת מסכת ברכות. מאימתי קורין שמע בערבי' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ומסיק בגמרא שהוא משעת צאת הכוכבים. וכן ההיא משעני נכנס לאכול פתו במלח ומסיק בגמ' דעני מאוחר מכהן. וההיא ברייתא משעה שקדש היום בערבי שבתות ואליבא דר"א. ופירש"י היינו בין השמשות והוא כדי מהלך חצי מיל קודם צאת הכוכבים. ואליבא דר"מ דאמר משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן ופירש"י דהיינו מעט קודם בין השמשות ואליבא דר' אחאי שאומר משעה שרוב בני אדם נכנסי' להסב ופיר"י והוא המאוחר לכולן. א"כ כל הני תנאי מאוחרים מפלג המנחה והיינו תנאי דברייתא שאומרים התוס' בתחלה מסכת ברכות. וז"ל אנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמ' שאמרו משעה שקדש היום א"כ ש"מ שמיירי כולם מפלג המנחה ולמעלה הרבה וגם מה שכתב הרשב"א שהוא מסקנ' הירושלמי היינו כמו שכתבו התוס' בתחלת פ"ק דברכות. וז"ל ודקאמר בירושלמי והא דקורין אותה בבה"כ וכו'. אר"ת שהיו רגילין לקרוא ק"ש קודם התפלה כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותו ק"ש אינו אלא כדי לעמוד מתוך דברי תורה עכ"ל. הרי שהירושלמי אינו מדבר מק"ש של חובה שהיו מתפללין עם ברכותיה. והנה ראיתי בתשובת מהר"ר איסרליין ז"ל הנקראים תרומת הדשן שכתב שלא מצא טעם וסברא למנהגנו בזמן הקיץ וכן מהר"ר יוסף קולין זצ"ל לא היה מתפלל כלל עם הצבור ערבית רק בלילה וכן הרבה בעלי נפש וכן אני הקטן נוהג בזמן הקיץ אבל בזמן החורף שמתפללין ערבית אחר כ"ג שעות שהוא אחר פלג המנחה סומכים על יהודה ודוקא לפי דברי ר"ת מ"מ אינה יוצאין חובת ק"ש בזמנה לרוב הדעות סוף דבר בזה סליקנא בזה נחיתנא. ושבח אני את הספרדים והציצילי'אני וכן בערי המערב המתפללין ערבית סמוך ללילה ויהי חלקי עמהם במצוה זו. ועליהם אני קורא ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע (מהיכלו) קולי (תהלים נה יח). ואם באתי לתת טעם למנהג הרע הזה כי בזמן הקיץ תחלק היום לי"ב שעות גדולות כמו בימי החורף לי"ב שעות קטנות כמו שמצאתי בתוס' ספרדיות שכל שיעורי שעות שאמרו חכמים מתחלקין לפי השתנות הימים וכן שמעתי שמביאין ראיה מיומו של יהושע כשעמד לו החמה כיום תמים ואיכא במדרש כי היום ההוא יום תקופת תמוז היה וקא חשוב ליה תלמודא פ' אין מעמידין לי"ב שעות והיינו י"ב שעות ארוכות אע"פ שר"י הוא מסופק לענין התקופה פ' כיצד מעברין מ"מ תוספת זה אינו רק דבר מועט והוא קרוב לחלק חמישי מן השעה לכל שעה לפי דעת החוזים כאשר שאלתים וא"כ שעה ורביעית קודם הלילה שהוא צאת הכוכבים אפשר שיגיע לפי שיעור תוספת עד קרוב לשעה וחצי ודוקא בתקופת תמוז אבל לא בשאר הימים והלילות כשהם כמעט שוים אבל מכ"מ לשתי שעות שלימות קודם הלילה לא יוכל להגיע. וא"כ אפי' לדעת זו המתפללין ערבית קודם שעה וחצי לפני צאת הכוכבים תם לריק כוחם. וה' יראנו נפלאות מתורתו אמן:

(שכח) מי שנאנס ולא קרא ק"ש עד שעלה עמוד השחר יכול לקרות קודם הנץ החמה אבל לא יאמר השכיבנו. והר"ר יונה כתב ודאי צ"ל שתים לפניה ושתים לאחריה אבל לא יאמר הברכה כמו שהוא מתחיל ותקננו בעצה טובה מלפניך והרא"ש כתב שלא יאמרה כלל. עכ"ל הטורים והשר מקוצי כתב דקאי אקודם הנץ החמה דסליק מיניה אבל קודם עמוד השחר יכול לומר השכיבנו וכן פסק ראבי"ה מרדכי פ"ק דברכות:

(שכט) ברכה ראשונה מק"ש בערב נוסחא ספרדית ומבדיל בין יום ובין לילה בא"י המעריב ערבים ונוסחא אשכנזית בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו אל חי וקים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד. והר' ר' יחיאל אחי בעל הטורים כתב כי נוסחא ספרדית טובה. אבל נוסחא אשכנזית אינה מעין החתימה סמוך לחתימה. והרא"ש ישב קצת שהיא מעין החתימה:

(של) הפסוקי' שתקנו לומר אחר השכיבנו שהם י"ח אזכרות שמתחיל ברוך ה' לעולם אמן ואמן. י"א שאין לומר משום הפסק גאולה לתפל':

(שלא) כתב רב עמרם ש"צ יכול להפסיק אחר שחתם המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו וכו' לומר ברכו בשביל ב"א שבאו בין הפרקים כיון דבלאו הכי מפסיקין בפסוקין וביראו עינינו ואני כתבתי למעלה שאין להפסיק אלא במה שתקנו החכמים:

(שלב) עוד כתב רב עמרם בשם רב שר שלום שמות' ליפול על אפים ולבקש רחמים אחרי תפלת ערבית אפי' בצבור וכן המנהג בבית רבינו שבבבל. וכל בני אשכנז וצרפ' נוהגי' שלא ליפול על פניהם בערבית. ואת' תלמידי כבר קבלת שמץ מנהו שלא ליפול על אפי' בלילה כמו שפירשו המקובלים הטעם האמתי ולחכימ' ברמיזא:

(שלג) מצוה לקרות ק"ש על מטתו ודי בפרש' ראשונה. ור"ח כתב שצריך לקרות ג"כ פרשת והיה אם שמוע דכתיב בה בשכבך ובקומך:

(שלד) נשאל גדול הדור מוהר"ר יעקב מולן. איך המנהג בקדיש יתום אם יושבי העיר יכולין לעכב על הנכרים שבאו חוץ לעיר לומר קדיש יתום. אם לא וגם הטעם למה נקרא קדיש יתום ולמה הקטנים אומרים זה הקדיש הואיל והוא דבר שבקדושה והשיב הרב כי יש מנהגים שונים בקהלות אשכנז יש נוהגים שלא לומר החיצון. ויש קהלות נוהגים שיאמר הגר כמו התושב ובמקום דנהוג נהוג אבל במקום דליכא מנהג מצד דינא יכולים התושבים לעכב על החיצונים. מאחר שהם פורעים ההוצאות מהכנס' וכל שאר עולים ומסים כמו מקום בית הכנסת שיש להם בדין. ונקרא זה הקדיש קדיש יתום בשביל שהקטנים שאינם יכולים להתפלל בצבור יכולים לומר קדיש זה כי נתקן בשביל המתים ולכן הקטנים יכולין לאומרו כי איננו חובה כשאר הקדישות של תפלה. ול"נ כי אע"פ שזה הקדיש נתקן בשביל המתים כמו מעשה דר' עקיבא מ"מ האבל כשהוא איש טוב לו יותר להתפלל כל התפלה מזה הקדיש כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ואע"פ שאין אבל בב"ה אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחרי פסוקים ואפי' מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו מאחר שנתקן עכ"ל וקצרתי:

(שלה) נשאל גדול מהר"ר ישראל בר פתחיה המכונה ר' אוסרליין על מי שמת לו אביו או אמו באדר ובסוף סיום השנה שמת היתה השנה מעוברת אם יאמר קדיש באדר השני או באדר הראשון והשיב שיש לומר קדיש באדר הראשון כי לדבר זה אין רק שנים עשר חדש כמו שאמרו רז"ל פושעי ישראל נדונין בגיהנם שנים עשר חדש ואינו אומר שנה וכ"כ מהר"ם ז"ל עכ"ל:

(שלו) א"ר יוחנן בן דהבא ארבע דברים שאלו מלאכי השרת. חגרין מפני מה הויין מפני שהופכין שלחניהם. פירש שנוהגים כמעשה בהמה פנים כנגד אחור. אבל מ"מ משמש כדרכה. ודוקא דרך אקראי בעלמא:

(שלז) וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד כתב הראב"ד יש מפרשים מגלה טפח פי' שלא היה ממרק האבר בשעת תשמיש כדי למעט ההנאה. והראב"ד פי' מגלה טפח עכשיו מגלה אותה ועכשיו מכסה אותה כלומר שלא היה מאריך בתשמיש. י"מ מגלה טפח בסינר שהיתה חגורתו סינר שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגור סינר ומכסה טפח מיד כדי למעט בהנאה:  

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף