|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| תחילתדףכאן א/א
| | Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim |
| מאן תנא אין מוכרין אותו ר"מ ברם כר"י בדין הוא שיהא מותר למוכרו מק"ו מה אם תרומה כו' שביעית תוכיח שהיא תופסת את דמיה ומותר למוכרה אר"י מזו. פי' בתמי' אם את למד ממכירתה של שביעית אין זו לימוד דמכירתה של שביעית היא חילולה היינו בדרך חילול דווקא אבל לא בדרך מכירה:
| | חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שקלים |
| | merged |
| | https://www.sefaria.org/Chiddushei_Ridbaz_on_Jerusalem_Talmud_Shekalim |
| | This file contains merged sections from the following text versions: |
| | -Piotrków, 1898-1900 |
| | -https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI |
|
| |
|
| אר"י מאן תנא אין מוכרין אותו ר"מ ברם כר"י מותר למוכרו מק"ו מה אם שביעית שאין פורעין חוב כו' משך הימנו מעשר בשתים כו' כפי' הפ"מ ז"ל. א"ר יוסי שניא היא שמשעה ראשונה מע"ש חייב פי' כיון דהחוב הוא מע"ש גופי' ע"כ מותר לפורעו ממע"ש אבל אי החוב הוא חולין אסור לפרוע ממע"ש אילו חייב הי' לו פי' חוב אחר של חולין ונתן לו מע"ש בפירעונו יאות פי' היה לך ראיה שפורעין חוב ממע"ש:
| | חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שקלים |
|
| |
|
| א"ר יודן מתניתין אמרה כן שהוא אסור למוכרו דתנינן תמן שוגג לא קידש אם את אומר מותר למוכרו יהא מותר לקדש בו וכל שהוא אסור למוכרו אסור לקדש בו. פי' דדמי קידושי אשה למכירה דאם מותר למוכרו יהא מותר לקדש בו וכל שהוא אסור למוכרו אסור לקדש בו ומביא ראי' ע"ז והתנינן אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדן א"ר יוסי זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דלא כן מה בין קונה אשה לקונה שפחה הרי מוכח מזה דקידושי אשה דמי למכירה. וראיתי בשנו"א ז"ל דגריס אם אומר את מותר למוכרו יהא מותר לקדש בו דכל שמותר למוכרו מותר לקדש בו וכל שאסור למוכרו אסור לקדש בו וכל שאסור למוכרו אסור לקדש בו דתנינן אין לוקחין כו' ואמר ר"י זאת אומרת כו' וכ"כ בכי"ק ומסתייעא הגי' הזאת לפירושינו. ובכי"ק גרס הא דר' יודן מזו מכירתה בתר הא דר' ירמי':
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} יוסי בשם ר"ז ר"י בשם ר"ה ד"ה היא מפני זילזולו.''' כן גי' השנו"א ז"ל בכי"ק. פי' דאסור למוכרו שלא יזלזלו בו. ר"י בשם ר"א ד"ה היא כדי שיהו הכל זקוקים למחיצתן ע"כ החמירו שלא למוכרו ויאכל כל אחד את שלו כדי שיהא בירושלים ואשרי מי שהוא לפנים ממחיצת ירושלים תובב"א:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|כיצד}} אין ממשכנין אותו הנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו אל ימשכן מע"ש שלו.''' פי' דזהו אזהרה על המלוה. תני ולא מהרהינין אותו פי' דזהו אזהרה על הלוה שלא יתן במשכון מע"ש שלו. ולא יתננו לחנוני שיאכל עליו פי' לא בתורת משכון אלא בתורת חלוטין שיאכל עליו. ובעי כיצ הוא הדין בעבר ומשכן אם דמי לההיא ברייתא דהאוכל מע"ש שלו דיחזרו דמיו למקומן או דמי לההיא דאין נוטעין ואין מבריכין כו' דבדיעבד אין קונסין אותו ע"ז אמר ריב"א בשם ר"ז מן מה דתנינן אין ממשכנין אותו ולא מהרהינין אותו הדא אמרה עבר ומשכן עבר והרהין קונסין בו פי' דלמה תני שניהן אין ממשכנין ואין מהרהינין דפשיטא דמ"ש הלוה מהמלוה אלא ע"כ משום דבדעבר קונסין בו וע"כ במשכן קונסין להמלוה שיחזור המשכון ובהרהין קונסין להלוה שיפדה ע"כ נקט הדין בשתיהן לאשמעינן דקנסינן זה וזה בין במשכן בין בהרהין. והגר"א ז"ל בכי"ק גרס מן מה דתני אין ממשכנין אותו ולא תני אין מהרהינין אותו ופי' במשנתינו לא תנינן רק אין ממשכנין אותו הדא אמרה עבר ומשכן קנסינן בו עבר והרהין אין קונסין בו פי' דמשנתינו לא תני אלא דבר דקונסין אותו:
| | Chapter 1 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אבל}} נותנין זה לזה מתנת חנם מתניתין דר"מ היא דר"מ אמר אין מתנה כמכר.''' גי' הגר"א בשנו"א ז"ל בהאי סוגיא ר' מנא לא אמר כן אלא כר"י דר"י עשה אותו כנכסיו פי' לפיכך יכול ליתנו במתנה אבל לר"מ דממון גבוה הוא כשם שאסור למכור כך אינו ניתן במתנה דמתנה הוא כמכר א"ר יוסי ד"ה היא דהרי מעשר בהמה ד"ה אינו כנכסיו ואת אמר ניתן במתנה אף זה ניתן במתנה כהדא דתני הי' אומר אדם לחבירו מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ והיה יודע שהוא בכור מה הקיץ נמכר בזול אף הבכור. נמכר בזול הי' אומר לו מן והי' יודע שהוא מעשר בהמה מה המן ניתן במתנה אף מעשר בהמה ניתן במתנה אלמא דלכו"ע אין מתנה כמכר ולאו דווקא ר"מ היא דס"ל הכי דאין מתנה כמכר אלא ד"ה היא ובכי"ק גרס ג"כ כן ותיבות התיבון הרי מעשר בהמה עד אף זה ניתן במתנה מחק:
| |
|
| |
|
| ר' אבא בר יעקב בשם ר"י נאמר כאן לא יגאל כו' אינו לא נמכר ולא נגאל אבל בבכור לא כתיב אלא לא תפדה. כן גי' הגר"א ז"ל בשנו"א פי' כמו שכ' רש"י ז"ל במס' ב"ק דף י"ג ע"א דכתיב לא תפדה פדיון הוא דל"ל דליפוק מקדושת בכור לימכר באיטליז אבל נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושה עיי"ש ר"ל חע"ג דבבכור כתיב בי' נמי קדושה והו"א דאסור למוכרו כמו מע"ש דאין מוכרין אותו מפני שכתוב בו קדושה כדאיתא בר"פ מ"מ ריבה הכתוב מדלא כתיב בי' אלא לא תפדה משמע פדיון הוא דל"ל דליפוק מקדושת בכור אבל לימכר שפיר דמי ע"ז בעי ר"י דרומיא קומי ר' יוסי כלום כתיב בבכור לא תפדה בבע"מ א"כ' ליכא מיעוט פדי' הוא דלא הא מכירה שפיר דמי גבי בע"מ א"כ מנ"ל דרשאי למוכרו לבע"מ. והגר"א ז"ל בכי"ק גרס כלום כתיב בבכור לא תפדה בבע"מ כלום כתיב בחי פי' א"כ קשה מנ"ל בבע"מ ובחי דנמכר. ומשני מעשר בהמה לא חילקה התורה בין חי בין שחוט בין תם בין בע"מ א"כ כמו כן בבכור לא חילקה התורה להתירא:
| |
|
| |
|
| ר"י בעי אמר לאשה משכי לי מעשר בהמה זו שתתקדשי לי בו לאחר שחיטה מאחר שיש בידו לשחוט מקודשת מכבר או לאחר שחיטה ע"כ. פי' למ"ד דדווקא מחיים אסור אבל שחוט מותר כפי' הפ"מ ז"ל. או דמיבעיא לי' לד"ה כגון דמקדשה בעצמיו ובקרניו ובטלפיו שיקח ממנו לאחר שחיטה מי אמרינן כיון שיש בידו לשחוט מקודשת מכבר או לאחר שחיטה:
| | Halakhah 1 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר"ז}} בשם רבב"מ הגונב מעשר בהמה של חבירו אם הי' קיים מחזירו לו בעינו אכלו מה שאכל אכל.''' פי' דכיון דלאו ממונו הוא ע"כ מה שאכל אכל כמו הגונב טבלו של חבירו למ"ד דטובת הנאה אינו ממון אינו משלם אלא דמי חולין לבד כדאיתא בכמה דוכתין אבל אם הוא קיים מחזירו לו בעינו. ר"א בשם ר"מ אין אומר לו שיתן פי' אפילו אם הוא בעינו אין אומר לו שיתן משום דאינו ממון הדיוט ולא חשיב ממון שיהא מחויב להחזיר ע"ז קאמר מילתי' אמרה [כן גי' הגר"א ז"ל. ותיבה זאת מצוי' בירושלמי כו"כ פעמים] פחות משו"פ אין אומר לו שיתן פי' דמוכח מדבריו דגונב פחות משו"פ אין אומר לו שיתן כיון דדבר דלא חשיב ממון א"ל דאפילו הוא בעין אינו בתורת השב' ע"כ פחות משו"פ נמי כיון דאינו חשיב ממון אינו מחויב בהשבה אפילו הוא בעין וע"ז מסיק אר"ח הדא דתימא שלא היה שו"פ מעיקרו אבל אם היה שו"פ מעיקרו ואח"כ הוזל כיון שהוא קיים צריך להחזיר בעינו אפילו כשעכשיו אינו ממון:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|רבי}} יודא בר פזי בשם ריב"ל חי ולא שחוט כו' מ"ט דריב"ל ובשרם יהי' לך כחזה התנופה כו'.''' פי' אפילו לתירוץ השני דילפינן כל קדשים מבכור רק בכור גופי' הוי רק מחיים ומקדש בחלקו הוא מחיים ובראוי ליפול לו לאח"ש מ"מ שפיר ס"ל לריב"ל חי ולא שחוט משום דהקישו הכתוב לחזה התנופה פי' דאפילו בכור דאינו טעון תנופה וכל עיקר דס"ל במס' ב"ק דף י"ג ע"א דלאח"ש משולחן גבוה זכי הוא לאו משום דהוי ממון גבוה ז"א דמאי נ"מ בין מחיים לאח"ש אלא ע"כ משום דהוי לאח"ש שולחן גבוה דשולחן גבוה וממון גבוה ב' ענינים הן דדבר הטעון תנופה כיון שמניפים אותו עולה על שלחן גבוה ודבר שעולה על שלחן גבוה פשיטא דלאו ממונו הוא ובכור פגום שאינו עולה על שלחן גבוה מ"מ הקישו הכתוב לחזה התנופה דדמי כאילו הונף והי' על שלחן גבוה וע"כ אפילו דילפינן כל הקדשים מבכור היינו דווקא מחיים הוי ממונו אבל לאח"ש גם בבכור לא הוי ממונו הגם דבכור אינו טעון תנופה מ"מ הקישו הכתוב לחזה התנופה וע"כ גם בכור גופי' לאח"ש משלחן גבוה קזכי דדמי כאילו הונף והי' על שלחן גבוה. והק"ע ז"ל במס' קידושין לא פירש כי אלא דזה קאי לפי תירוץ הראשון תמן בשם גרמי' ועיין בתוספות ותמצא טעם בע"ה:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מחללין}} מעשר על ליטרא של כסף.''' ומפרש הגמ' מדוע אמר ליטרא של כסף לימא ליטרא לחוד או כסף סתם לחוד ע"ז אמר אילו אמר ליטרא הוינן אמרין כשם שאמר כסף כך אמר זהב. כן גי' הגר"א ז"ל ולפי הנראה שזה כי"ק ממש. פי' דהוי אמינא דכסף לאו דווקא אלא אפילו ליטרא זהב נמי אע"פ שאינו יוצא בהוצאה כמו כסף כדאיתא במס' ב"מ דף מ"ד ע"ב דכסף חרופי טפי בהוצאה מזהב וע"כ אמר בפירוש כסף ואילו אמר כסף לחוד ולא ליטרא הוינן אמרין אף שברי קערות ותמחוין הוי כן גי' הגר"א ז"ל ותיבת מהן מחק הוא ז"ל לפיכך קאמר ליטרא של כסף כלומר לפיכך מדייק ונקט תרתי ליטרא של כסף דליטרא ממעט שברי כוסות דאין מחללין רק על ליטרא דיוצא בהוצאה וכסף ממעט זהב ותיבות על אסימון מחק הגר"א ז"ל בכי"ק:
| | Segment 1 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אין}} מחללין אותו לא על המעות שכאן בבבל בעומד בבבל ולא על המעות שבבבל כאן בעומד כאן.''' [ומה שנדפם בנתים לא על המעות שהן בבבל ולא על המעות שבבבל כן מחק הגר"א ז"ל] היו לו מעות מבבל לבבל והוא עומד כאן נימר אם היתה דרך פתוחה. פי' אין מחללין ביש לו מעות כאן והוא עומד בבבל ואינו עומדאצל מעותיו וכן כשהוא בכאן והמעות בבבל ואינו עומד אצל מעותיו אינו מחלל אבל אם עומד כאן ויש אצלו מעות בבל ושולח אותם לבבל אם היתה דרך פתוחה לבבל ואינו שעת חרמים מחלל עליהן ופריך וטבות כן ומשני א"ר אבין התקינו [כן גי' הגר"א ז"ל והוא ממס' שקלים]שכל המטבעות היו יוצאות בירושלים וכיון שאינו שעת חרמים היו כל המטבעות יוצאות בירושלים וע"כ מחלל עליהן:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|היו}} לו מעות טמונות בקצרה כו'.''' כהגי' שמביא הפ"מ ז"ל א"נ שהוא מקום מוקפת חומה כפי' המהרא"פ ז"ל:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} יונה בעי נפל כיסו לבור ובו מאה ריבוא.''' עיי' לעיל בפ"ז דדמאי בתוס' הרי"ד שמבואר ענין הזה בטוב טעם בע"ה עיי"ש:
| | Segment 2 |
| תחילתדףכאן א/ב
| |
| '''{{עוגן1|א"ר}} אלעזר לא קנה מעשר.''' פי' דס"ל דבלוקח לבשר תאוה הוי דבר שאינו נלקח בכסף מעשר עיין בתוס' במס' מנחות דף פ"ב ע"א ד"ה אינו ע"כ לא קנה מעשר:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אר"י}} בקדמייתא הוינן מרין הלוקח בהמה לבשר תאוה ע"כ נתפס השם לשלמים.''' פי' דס"ל דפי' מתניתין לא יצא העור לחולין דע"כ נעשה שלמים ויביא מדמי העור שלמים ולא הוינן אמרין כלום מן הדא דאמר ר"א לא קנה מעשר דהוא מפרש דהוי כלוקח בהמה טמאה ועבדים וקרקעות דלא קנה מעשר דאינו בתורת יצא העור לחולין כמו דמפרש בש"ס דילן במס' מנחות דף פ"ב ע"א דאינו בתורת יצא העור לחולין:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר"י}} בשם ר' יוחנן בהמת מע"ש בירושלים כר"מ פטורה מן הבכורה כר"י חייבת בבכורה.''' פי' דר"י בשם ר' יוחנן פליג וס"ל דלוקח לבשר תאוה קנה מעשר ויאכל בקדושת מע"ש כיין וכל הדברים ע"כ לר"מ פטורה מן הבכורה ולר"י חייבת וס"ל פי' המשנה דלא יצא העור לחולין ומוכרו ואוכל בתורת מעשר דהוא מפרש המשנה כמו בש"ס דילן דלא קנה שלמים אבל מעשר קנה ורק קנסינן לי' שהעור לא יצא לחולין ואוכל במעותיו בתורת מעשר כפשטת המשנה כמו שכ' בס' משנה ראשונה וכתב שם שכן מפרש הרמב"ם ז"ל ג"כ כן וכן נראה. ומפרש כמו בש"ס דילן במס' מנחות דף פ"ב דלא קנה שלמים דאם קנה שלמים הי' העור שייך להבעלים כמו בכל השלמים כפי' הר"ש ז"ל. אבל מעשר קנה רק דקנסינן לי' דיאכל בדמי העור בתורת מעשר ע"ז בעי ר"י קומי ר"ז ילדה בכור האיך אימוריו קריבין לגבי המזבח הא מבריחו מן האכילה א"ל וכי הלוקח בשר בהמה לשלמים [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] לא חל מע"ש על אימוריו ולא נמצא מבריחו מן האכילה ע"ז א"ל שאני התם כשלקח בפירוש לשלמים בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר משא"כ כשלקח לבשר תאוה דחל עלי' קדושת מעשר וילדה בכור האיך יקרבו אימוריו ע"ג המזבח ויבריחו מן האכילה ע"ז אמר ר' יוסי ואנן לא הוינן אמרין כן אלא לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד ונמצא דגזה"כ הוא דמקריב אימוריו של מע"ש ע"ג המזבח בקדושת שלמים ומסיק ואזיל ומפרש מה כונתו בזה דקאמר לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד ומפרש ואזיל דנפיק מביניהון ילדה בכור והקדישה שלמים פי' שלקח לבשר תאוה וילדה בכור או הקדישה בעצמו שלמים אליבא דר' יהודא דיכול להקדיש ממעשר לשלמים דממון הדיוט הוא [עיי' במס' מנחות דף פ"ב ע"א עיי"ש] למ"ד דאסור להבריח אימוריו מן האכילה רק בלוקח בהמה לשלמים לכתחלה בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר ע"כ הכא כשקנה לבשר תאוה והקדישה בעצמו לשלמים אח"כ אינה קריבה ומ"ד לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד ולא ס"ל דבלקיחתה פקעה קדושת מעשר אלא דכן גזה"כ הוא א"כ לפ"ז אפילו כשקנה לבשר תאוה והקדישה שלמים שפיר מקריב אימוריו לגבי המזבח:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אר"י}} גזרו על נקיבה בע"מ מפני וולדה.''' פי' אסרו שלא יקנה ממעות מע"ש לבשר תאוה מפני הברחת המזבח לא מבעיא בתמימין דזהו הברחה ממש אלא אפילו בבע"מ דלא שייך הברחת מזבח מ"מ כיון דנקיבה היא גזרו משום הברחת וולדה ממזבח ושוב גזרו על בע"מ זכר מפני נקיבה. ואמרין בשם ר"י דאפילו בתמימה נמי גזירה פי' דמשכח"ל רק גזירה דהברחה הגם דבתמימה לא שייך גזירה דהברחה דמאי שייך גזירה הא בלוקחה לבשר תאוה הוא הברחה ממש באמת בשלמא בבע"מ דלא שייך הברחה שפיר שייך משום גזירה משא"כ בתם האיך שייך גזירה הא בלוקחו לבשר תאוה הלא הוא הברחה גמורה ע"ז מסיק ר"י דאפילו בתמימה גזירה ר"ל דמשכח"ל בתמימה רק משום גזירה כדמסיק בראשונה היו אומרין לוקחין בהמה לבשר תאוה והיו מבריחין אותה מע"ג המזבח חזרו לומר לא יקחו אפילו חי' אפילו עופות וא"כ גזרו על חי' ועופות הגם שאינן ראוין ע"ג המזבח וע"כ משכח"ל אפילו בתמימה גזירה דהוא בחי' תמימה ומסיק כהדא דתני אחד שביעית ואחד מע"ש מחללין אותו על בע"מ ועל חי' ועוף [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] בין חיין בין שחוטין דברי ר"מ וחכמים אומרים אין מחללין אלא על השחוטין בלבד ותנן הכא נמי גם חי' ועוף בכלל הגזירה וקסבר דהטעם הוא גם כן משום הברחת המזבח וגזרו חי' משום בהמה. ר"י בשם רשבר"י גזרו אותן שלא ירעו אותן עדרים עדרים וגזירה אחרת הוא משום שלא יעשה אותן עדרים עדרים ולפ"ז שייך הטעם הזה בחי' כמו בבהמה גופי' ולא דגזרינן חי' אטו בהמה. קם ר"י עם ר"ז א"ל עד כדון רשבר"י קיים ואתון תליון בי' מרטוטין והא אמרין בשם ר"י אפילו תמימה גזירה ר"ל דמשכח"ל אפילו בתמימה לאו משום הברחה ממש אלא משום גזירה והוא בחי' אלמא דהטעם הוא משום הברחה דאי משום שלא יגדל עדרים א"כ מאי נ"מ בגזירה הזו בין תמימה בין בע"מ א"ו דהטעם הוא משום הברחה וא"כ בתמימה הוי לבשר תאוה הברחה ממש ובבע"מ הוי גזירה ע"ז קמ"ל ר"י דמשכח"ל גם בתמימה רק משום גזירה כדמסיק כגון בחי' ומביא ברייתא ראיה לזה אבל משום שלא יגדל עדרים מאי נ"מ בין תם לבע"מ בין בהמה וחיה הא בכולן הוי רק גזירה דאי מדר' יוחנן קדמייתא דקאמר גזרו על נקיבת בע"מ מפני וולדה יש לפרש כרשבר"י דהוא שלא יגדל ולדות ויעשה עדרים אבל מהא דר"י אפילו תמימה גזירה מוכח דהוא משום הברחה ומשני דילמא לא איתאמרא אלא על השביעית הא דקאמר רשבר"י משום שלא יגדל עדרים קאמר רק על השביעית לבד משום דבברייתא תנינן שביעית ומע"ש נקט על שביעית הא דשלא יגדל עדרים דהא בשביעית לא שייך הברחה דהא אינו מצוה להביא מדמי שביעית למזבח. אשכח תני כן על השביעית אבל במע"ש הטעם הוא משום הברחה:
| | Segment 3 |
| תחילתדףכאן א/ג
| |
| '''{{עוגן1|תמן}} תנינן אין לוקחין כו' ואם לקח יאכל כנגדן וכא את אמר הכין כו' כאן שהלך המוכר.''' פי' בשנו"א ז"ל דרך מקח יאכל כנגדן ודרך חילול יחזרו דמים למקומן וזה דלא כהכ"מ ז"ל בפ"ז מהל' מעשר הי"ד:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מן}} מה דאר"י בשם שמואל נקנה המקח הרי הוא דאמר כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול.''' ואע"ג דגם למ"ד דמוקי כשברח המוכר נקנה המקח לפי' הר"מ ז"ל בתוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ו ע"א מ"מ מוכח שפיר דע"כ שמואל ס"ל דכאן בדרך מקח כו' דאל"כ מאי קמ"ל בזה:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|א"ל}} ר"ז לא תחזור בך דא"ר אלעזר ר"מ ורבנן בדמאי הא בודאי לא.''' פי' בשנו"א ז"ל כמו דמוקי ר"א הא דר"מ ורבנן דפליגי במחללין על חי' ועוף חיין ושחוטין פליגי בדמאי הא בודאי לא דבודאי מודה ר"מ לרבנן ה"נ הא דתנינן מעות ופירות במדינה מיירי נמי בדמאי הא בודאי לא ע"ז מסיק מן מה דאמר ר"א ר"מ היא הדא אמרה היא דמאי היא ודאי פי' הר"ת מן ר"א הוא ר' אימי דאמר במס' דמאי פ"ק הל"ב דהא דקתני תרו"מ של דמאי יש לו חומש הוא ר"מ דלדידי' שוה דמאי לודאי וע"כ לדידי' היא דמאי היא ודאי וכשם שס"ל לר"מ דמחללין על חי' ועוף בדמאי הה"ד בודאי ופליג על אוקימתא דר' אלעזר דמוקי דר"מ ורבנן בדמאי ועיי"ש בפ"ק דמס' דמאי דמבואר שם בפירוש באוקימתא דר' אימי ברומיא דהנך ב' משניות דבחד משנה תנינן הדמאי אין לו חומש ובמשנה דב"מ תנינן האוכל תרו"מ של דמאי יש לו חומש דכאן ר"מ וכאן רבנן דלר"מ לא שניא בין דמאי לודאי דס"ל עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה וכמו כן איתא בש"ס דילן במס' ב"מ דף נ"ה עיי"ש וזהו אוקימתא דר' אימי רושלמי דמאן תנא תרו"מ של דמאי יש לו חומש ר"מ הוא הדא אמרה היא דמאי היא ודאי:
| |
|
| |
|
| תני בן ביבי ונתת בכסף [כן גי' המהרא"פ ז"ל] בריחוק מקום אתה פודהו בקירוב מקום אין אתה פודהו ונתת הכסף בקירוב מקום אתה מחללו ואי אתה מחללו בריחוק מקום ר' יוסי בשם שמואל נקנה המקח. פי' אע"פ שטיבעא אפירי אינו מתחלל בריחוק מקום הנ"מ לענין חילול אבל המקח נקנה דלענין חילול אין ה"נ דלא נתחלל אבל לענין מקח כגון אם חילל עם חבירו טיבעא אפירי הגם דלא נתחלל הטיבעא והרי הוא מע"ש ביד חבירו אבל לענין מקח נקנה דקונה זה הפרי וזה הטיבעא וצריך המוכר להוליכו לירושלים או שיאכל זה כנגדו אבל לענין חילול מודה ר' יוסי בשם שמואל דאינו מתחלל טיבעא אפירי בריחוק מקום כי ההיא דבן ביבי ונתת בכסף ונתת הכסף דליפדות פירי אטיבעא דנקרא פדיון זהו בריחוק מקום ולחלל טיבעא אפירי דנקרא חילול זהו בקירוב מקום אבל לא בריחוק מקום וע"ז מסיים ריב"ח ופליג כי פודה כלומר דדמי חילול טיבעא אפירי בריחוק מקום כמו פדיון פירי אטיבעא בריחוק מקום וס"ל כר' ירמי' לעיל:
| | Segment 4 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|וא"ר}} הילא מן מה דתנינן יאכל כנגדן הדא אמרה קדשו.''' פי' הסוגיא הזאת מתבארת ע"פ התוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ו ע"א ד"ה מתקיף וז"ל והק' רבי יצחק ב"ר אברהם הא מוקי בסמוך כשברח המוכר א"כ האיך הוא יכול לחללם והרי אין אדם מחלל דבר שאינו ברשותו כדאמר בפ' מרובה דף ס"ט בשמעתתא דצנועין דפריך לר"י דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו ברשותו וזה לפי שאינו שלו ופריך מהאי דצנועין שהיו אומרים כל הנלקט מזה יהו מחוללין על מעות הללו ומשני כל המתלקט אלמא דמשוה חילול להקדש ופי' ריב"א ז"ל דאין זה אלא קנסא דקנסוהו ללוקח אבל לעולם המעות קדושין ביד המוכר והר"מ ז"ל מפרש שאני הכא שהלוקח יכול לחלל המעשר ביד המוכר משום דזכות הוא להמוכר וזכין לאדם שלא בפניו דהא זכי' מטעם שליחות והוי כמו שליח וה"נ אמרינן בנדרים דף ל"ו דבעי התם התורם משלו על של חבירו צריך דעת בעלים או לא מי אמרינן זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא ניחא לאינש דליעבד מצוה בממונו וע"כ לא מיבעיא לי' התם אלא משום דאמר ניחא לאינש ליעבד מצוה בממונו אבל היכא דלא שייך כי אם זכות כי הכא עבדינן זכותי' אבל בההיא דצנועים ל"ל הכי שהרי הגזלנים עצמן אינן יכולין לתקן כלום מה שבידן שהרי אינו שלהן והוי גזל ולא נתייאשו וכיון דאינהו לא מצי עבדי שלוחייהו נמי לא מצי עבדי והשתא ניחא שכשהמעות ביד המוכר יצא לחולין אם יאכל הלוקח כנגדם אע"פ שאין בידו דכיון שהוא זכות למוכר יעשה לוקח שלוחו ויחללנו עכ"ל ז"ל נמצא דשיטת ריב"א ז"ל דמה שיאכל כנגדו הוא אינו בקדושת מעשר דלא יכול להתחלל על מה שאינו בידו ורק קנסא בעלמא הוא אבל אין קדושין בקדושת מע"ש ושיטת הר"מ ז"ל דשפיר נתקדש בקדושת מע"ש דכיון דהמעות נקנה להמוכר שפיר מחלל על מעות דמוכר משא"כ בצנועים דהתם אינו מחלל על המעות של חבירו אלא על המעות שלו ואינו ברשותו וכמו דהגזלן בעצמו לא מצי לחלל על המעות שהם ברשותו ואינן שלו כן ה"נ לא מצי הוא לחלל והכא גבי כשברח המוכר נקנה המקח דלא הוי כמו גזל לפירוש ר"מ ז"ל דהא באמת נקנה המקח רק דקנסוהו רבנן למוכר דיחזיר דמן למקומן והנ"מ בדאיתא אבל היכא דליתא להמוכר קנסוהו רבנן ללוקח וכיון דחל קנסא דרבנן אלוקח ממילא אין המוכר גזלן כן הוא שיטת הר"מ ז"ל אבל שיטת הריב"א ז"ל דחשיב המוכר כשברח כמו גזלן אבל מ"מ אינו גזלן ממש כמו שכתבתי [עי' בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף ס"ח ע"ב דמבואר שם באריכות דאזלי שם דלא בשיטת הר"מ ז"ל וכתבו דהוי כמו גזלן בכף הדמיון וכמו גזל ולא נתייאשו הבעלים עיי"ש דאף לכל השיטות לא חשיב גזלן ממש עיי"ש] וע"פ שיטת הר"מ ז"ל מתבאר הירושלמי באר היטב בע"ה דה"פ א"ר הילא מן מה דתנינן יאכל כנגדן הדא אמרה קדשו דלא אמרינן דרק קנסא בעלמא הוא דיאכל כנגדן אבל לא דנתחללו על המעות שביד המוכר ז"א אלא מדתני יאכל כנגדן דייק דנתקדשו בקדושת מע"ש ממש מלשון כנגדן מדייק דקדשו דנתחללו אמעות שביד המוכר ואם הי' הדין דאין המקח קיים אז לא נתחללו אמעות שביד המוכר כיון דהמעות שלו הן ורק הם ברשות המוכר ואינו יכול לחלל עליהם על מעות שלו כיון דאינן ברשותו ושליח מהמוכר נמי לא הוי דהא הוא גופיה לא מצי לחלל דהא אינן שלו אבל מכיון דנקנה המקח וא"כ הוי הדמים של המוכר כעת א"כ שפיר הוי שלוחא דמוכר והיינו דמסיים ומסיק א"ר יוסי מכיון שמשך נקנה המקח דמפרש טעמא דר' הילא דהאיך קדשו והא אינו מחלל על מעות שלו ואינן ברשותו ושלוחא דהמוכר נמי לא מצי להיות ע"ז מסיק דז"א דמכיון שמשך נקנה המקח וא"כ המעות חשיב השתא של המוכר וכשמחלל השתא מקח אחר הוא דמתחלה הי' המקח שהי' המעות שלו והבהמה של המוכר ועכשיו נעשה המעות של המוכר והבהמה שלו ומקח אחר הוא [וקרי לחילולי מקח כשמחלל עם חבירו כמו במתניתין הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן ומוקי דמיירי בדרך חילול ופי' הפ"מ ז"ל הא דקתני אין לוקחין לשון לקיחה משום דאע"פ שהוא בדרך חילול כיון דמחלל עם חבירו קרי לי' מקח] וכיון דחשיב מקח אחר ומחלל על מעות חבירו ועל מעות חבירו שפיר מצי לחלל וע"כ שפיר קדשו [ואפילו לשיטת הריב"א ז"ל אתיא שפיר הך סוגיא דאימתי ס"ל להריב"א ז"ל דלא מצי לחלל דחשיב כמו גזלן הנ"מ לאוקימתא דהבבלי דמוקי כשברח אבל לפי האוקימתא דבירושלמי דמוקי שמואל דכאן בדרך מקח וכאן בדרך חילול ובדרך מקח נקנה המקח ויאכל כנגדו לכו"ע אינו כמו גזלן ור' יוסי ס"ל כשמואל ומוקי בדרך מקח ושפיר קאמר ר' הילא דקדשו] אמר ר"י צריך לחזור ולהקדישו שהוא סבר לומר שהן [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] קדשו ולא קידשו פי' דר' יודן מסיק דצריך הלוקח בפירוש להקדישו דהיינו שיחלל על מעות המוכר בפירוש משום דהוא סבר שנתקדש מאליו בקדושה הראשונה שקידש בתחילה וכיון דלא נתקדש בתחילה נתקדש מאליו באכילת כנגדו ובאמת לא קידשו עד שיקדש בפירוש: | | רבי סימון בשם ריב"ל אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם כו' א"ר יואי ויאות כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן אם אתה אומר באדר ראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין וכו' ר"ח שאל מעתה בני בבל משמיעין על השקלים מראשו של חורף לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב ר' עולא קומי ר"מ והא תנינן בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג נימר [כן צ"ל] הלין דקריבין בפרוס הפסח והלין דרחוקים בפרוס העצרת והלין דרחוקים מינהון בפרוס החג א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר ע"כ. פי' לפי הגי' שלפנינו דר"ח מקשה א"כ לדברי ר"י דאם יכריזו שיתין יומין קודם אין זה זירוז על ניסן וצריך דוקא בחודש א' דזה הוי זירוז על הזמן אבל מקודם אין זה זירוז כיון שיש עדיין הרבה שהות א"כ למה בני בבל מנהגן דמכריזין מראשו של חורף וכי הכרזתן אינו כדי לזרז להביא את השקלים לזמן ר"ח ניסן בתמיה הלא פשיטא דהכרזתן הוא לזרז על ניסן ולדברי ר' יוסי כיון שיש עדיין שהות אין זה זירוז א"כ למה מכריזין בראשו של חורף ע"ז התיב ר' עולא קומי ר"מ על הך אתקפתא דר"ח והתנינן בג' פרקים בשנה כו' הנך דקרובים בפרוס הפסח וכו' והנך דרחוקים מינהון בפרוש החג א"כ הכרוז דבני בבל אינו על ר"ח ניסן אלא על החג א"כ מכריזין אחר החג מראשו של חורף ומה איכפת לן אם מהכרוז שלהן לא יהי' הזירוז על הניסן א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר וכיון דבאמת גם בני בבל צריכין זירוז על ר"ח ניסן א"כ שפיר מקשה ר"ח ומאי מהני הכרוז שלהן כן נראה לכאורה הפי' ע"פ הגי' שלנו ולפי המפרשים ז"ל דפי' דר"ת מקשה דלמה לא ישמעו בני בבל מראשו של חורף אינו מובן לי לשון משמיעין והוי צ"ל בני בבל ישמעו ולא לשון משמיעין ודקאמר לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן תיבת לא מיותר לגמרי והגר"א ז"ל מוחק תיבת לא ועוד איני מבין דמאי פריך ר"ח מעתה בני בבל ישמעו מראשו של חורף כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן על מי פריך אם על ר' יוסי דקאמר כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ע"ז פריך אם טעמא דהכרזה הוא משום הכי הו"ל להן לבני בבל להשמיע מראשו של חורף ואלא ע"כ דס"ל לר"ח דטעמא דהכרזה הוא משום דבר אחר ולא אדע איזה טעם אחר יש בהכרזה וע"כ הוא כדי שיביאו ישראל שקליהן ולפי דברינו פריך על הא דקאמר עד כדון אית בשתא שיתין יומין ואין פעולה בהכרזה ע"ז פריך על מנהג של בני בבל מה פעולה הוא בהכרזה מראשו של חורף: |
|
| |
|
| {{מרכז|<big>'''סליק פירקא בס"ד:'''</big>}}
| | Segment 5 |
| תחילתדףכאן ב/א
| |
| והא תני המחה את החלב וגמאו הקפה את הדם ואכלו הר"ז חייב מה עביד לה אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמא טומאת משקין. ר' יוסי שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה חברייא אמרין אינו חייב אלא אחת אמר לון ר' יוסי אמור דבתרא שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים אילו כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. וה"פ דר' יוסי האמורא שמע לה מן הכא דשתיה בכלל אכילה דלא כר' יונה אלא מהכא מוכח דשתיה בכלל אכילה מברייתא הזאת דפליג ר' יוסי התנא עם חברייא דחברייא אמרין שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים ע"ז פריך להם ר' יוסי התנא על הרישא דס"ל דשבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת מ"ש מהסיפא דשלא אוכל ואשתה דחייב שתים דהא מהרישא משמע דשתיה בכלל אכילה ומשום הכי אינו חייב אלא אחת א"כ בסיפא דנשבע על אכילה והדר אשתי' נמי לא יהא חייב אלא אחת דהוי דומה לנשבע שלא אוכל ושלא אוכל דשבועה השני' לא חלה על הראשונה משום דמושבע ועומד הוא ע"ז השיבו לו רבנן דה"ט דסיפא אילו מי שהיו לפניו ב' ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה שמא אינו חייב שתים בתמי' בודאי חייב שתים דהא השבועה הראשונה היתה על ככר זה דווקא ועל כן חל השבועה על הככר השני' דהא למה לא אמר על שתיהן בב"א שבועה שלא אוכלם ע"כ דבשבועה הראשונה הוציא ככר השני' מן שבועתו וה"נ כשנשבע שלא יאכל וחזר ונשבע שלא ישתה הרי הוציא השתי' מן השבועה הראשונה וע"כ חייב שתים כ"ז היא הברייתא דפליג ר' יוסי עם חכמים הרי מוכח מהך ברייתא דשתיה בכלל אכילה כ"ז מביא ר' יוסי האמורא להוכיח מהברייתא הזאת דשתי' בכלל אכילה כן הוא הפי' לגי' הגר"א ז"ל [גם מכאן מוכח דהירושלמי שת"י בכי"ק של הגר"א ז"ל הוא מהדורא בתרא להכ"י שכתבו תלמידיו המבואר בהמודעה שהרי במקום הזה היה כתוב בכי"ק כמו בהכ"י הנ"ל ואח"כ גרר ומחק והגי' כמו שכתוב לעיל וע"ב בל"ס שזהו מהדורא בתרא]:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר"ח}} בשם ר"פ שמע כו'.''' לא בשבועה שלא אוכל ניחא כרבנן דנן [ר"ל רבנן דהכא] מרין שבועה שלא אוכל ברם כרבנן דתמן דאינון מרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} אבא מרי שמע לה מן הכא לא אכלתי כו' אלא שתיתי ניחא.''' בתמי' ר"ל אם מתודה שלא אכל משמע אבל שתיה מותר וכי ניחא לשתות מע"ש באנינות ולמה לא מתודה גם על השתיה אלא ע"כ דגם שתיה בכלל אכילה ושואל הגמ' עד כדון באמר שבועה שלא אוכל ושתה [כן גי' הגר"א ז"ל] ברם באמר שבועה שלא אשתה ואכל לא שתיה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתיה. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. ופי' לא הוא כמו אלא כדרך הש"ס הזה ר"ל דמסיק על השאלה ששאל אם אכילה בכלל שתיה דז"א דשתיה הוי בכלל אכילה אבל אין אכילה בכלל שתיה:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אית}} דבעי משמע מן הדא לא תוכל וגו' ויצהרך זו סיכה וכו' ואינו מחוור.''' ר"ל דיצהרך זו הוא לאו על סיכה בחוץ לירושלים הוא אינו מדאורייתא דאין תימר מחוור הוא ילקה עליו חוץ לחומה ואין לוקין אלא על אכילה ושתי' בלבד כן כתוב בכי"ק של הגר"א ז"ל בצדו ולא ידעתי אם כונתו ז"ל להגי' כן בגמ' או דמפרש פי' של הגמ' אמר רבי יוסי בן חנינא אין לוקין חוץ לחומה כו' עד ויצא. כתב הגר"א ז"ל שמיותר:
| | Segment 6 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מנין}} שאינו מחוור.''' ר"ל מנין דסיכה של מע"ש אינו מן התורה כהדא דתני בשבת כו' בת"ב ובת"צ סיכה שהיא של תענוג אסור ושאינו של תענוג מותר אלמא דלא הוי מדאורייתא ותני שוות כן גי' הגר"א ז"ל דלא גרסינן והתני אלא ותני שוות סיכה לשתי' לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש ביוה"כ לאיסור אבל לא לעונש א"כ גם מכאן מוכח דרק אסור הוא מדרבנן אבל לא מדאורייתא ע"כ לא הוי עונש ופריך והתני לא יחללו להביא את הסך ואת השותה א"כ משמע דהוא מדאורייתא א"ר יוחנן לית כאן סך אלא שותה וע"כ לא הוי מדאורייתא ופליג ע"ז ר' אבא מרי אין לית כאן סך לית כאן שותה דע"כ הפירוש הוא שיהא סך כשותה אבל לא דמרבה שתי' דהא שתי' בכלל אכילה דאם לא כן האיך מצטרפין שתי' ואכילה ביוה"כ לעונש דהא דבר הבא מב' לאוין אינו מצטרף ואלא ע"כ דליכא עוד לאו בשתי' אלא נכלל בכלל לאו דאכילה והלאו דלא יחללו הוא רק על סיכה בלבד:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מנין}} שהוא מחוור בעשה.''' פי' מנין שמקיים מצות עשה ואכלת שם בסיכת מע"ש כמו באכילה ושתי' כיון דקאמרת דסיכה אינו מדאורייתא בלאו דלא תוכל לאכול וגו' בחוץ לחומה א"כ לאו בכלל שתי' ואכילה היא א"כ מנ"ל שמותר לסוך במע"ש כיון דהוי חוץ לאכילה ושתי' א"כ מנ"ל שמותר כלל במע"ש וע"כ שמקיים מ"ע בסיכת מע"ש דאל"כ מבטל הוא בהסיכה מ"ע של ואכלת שם ומפרש ר"א בשם ר' סימיי לא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין כו' איזהו דבר שמותר לחי כו' הוי אומר זו הסיכה:
| |
|
| |
|
| שמעון בר בא בשם ר"ח זה שהוא לוחש נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. הגר"א ז"ל בכי"ק גרס שלא יתן ביד אלא בכלי ריב"א בשם ר' יוחנן נותן בין ביד בין בכלי. א"ר יונה מע"ש ביניהון מ"ד נותן בין ביד בין בכלי מע"ש אסור מ"ד נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש במע"ש מותר. פי' דלמ"ד דס"ל דלחישה אסור בשבת משום שחיקת סממנין כמו רפואה ורק דבנותן לא ביד ולא בכלי לא הוי לחישה אלא כסיכה בעלמא ע"כ מותר במע"ש ג"כ הגם דמע"ש לא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ולא על לחישה הא בשבת ג"כ אסור לחישה ומ"מ כשאינו נותן ביד לא הוי כלחישה אלא כסיכה הוא ע"כ במע"ש ג"כ מותר אבל למ"ד דנותן בין ביד בין בכלי דס"ל דמותר ללחוש בשבת דלא שייך גזירת שחיקת סממנין בלחישה א"כ בשבת הוא דמותר אבל מע"ש לא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ע"ז א"ל ר' יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת מותר במע"ש כו' והתני מדיחה אשה בנה ביין מפני הזיעה בתרומה אסור היא תרומה היא מע"ש וא"כ אף דבשבת מותר מ"מ במע"ש אסור. מהו כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול ר"ל. דלעולם לחישה מותר בשבת ורק דלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אבל אפילו לא ביד ולא בכלי נמי לחישה הוא וע"כ במע"ש דלא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ולא על לחישה אסור אפילו שלא ביד ובכלי ורק דבשבת מותר לחישה כדרך שאינו עושה בחול. ובירושלמי שת"י מוסגר בסוגר האי מ"ד נותן כו' מאוס ומ"ד נותן כו' במע"ש אסור ולא הבנתי למה מוסגר:
| | Segment 7 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|א"ר}} הושעיא דר' יהודא היא.''' גי' הגר"א ז"ל בכי"ק דלא כר' יהודא וכן הוא מפורש במס' תרומות פ"י הל"א:
| |
|
| |
|
| א"ר יוחנן כל שיש בו הותיר מידה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מידה השבח לשני רשב"ל אמר כל שטעמו ושבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכר השבח לשני מתניתא פליגא על ר"י עיסה של מע"ש שאפייה פת והשביחה השבח לשני. והרי עיסה שנאפה תפחה ע"י אפייה ויש בה הותיר מידה ולמה השבח לשני ומשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר פי' דלא תפחה ואין בה הותיר מידה מתניתא פלוגא על ר"י דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מע"ש והשביחו השבח לפי חשבון כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגים אבל לא הותיר מידה ולמה לפי חשבון ומשני ר"י בשם ר"ה תיפתר שבישל שניהם כאחת וע"כ יש בו הותיר מידה ופריך ר"י בשם ר"ה הגע עצמך שבישל זה בפ"ע וזה בפ"ע ועירבן ר"ל אם כן למה לי' לבשל שניהן ביחד אפילו כשבישל כל אחד בפ"ע ועירבן נמי צריך להיות לפי חשבון ואלא ע"כ מיירי שהוציא הדגים מן הקפלוטות ולא נשאר רק הטעם לבד ואפ"ה השבח לפי חשבון אע"פ שאין בו הותיר מידה וקשיא לר"י. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א ז"ל וכן פירושו:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מתניתא}} פליגא על ר"י האשה ששאלה מחברתה תבלין כו' הרי אלו כרגלי שתיהן.''' והא הכא אין בו הותיר מידה רק טעם שבחו ניכר אלמא דהוא לפי חשבון א"ר בא תחומין עשו למידת הדין ר"ל דתלי בדיני ממונות ולא תלי באו"ה תדע לך שהוא כן כו' עצים אין בהם ממש דהא אפילו אין שבח עצים בפת ועכ"ז הוא לפי חשבון א"ו דתחומין שאני. מתניתא פליגא על רשב"ל תבשיל של מע"ש כו' והא הכא טעם שבחו ניכר א"ו דאזלינן בתר מדה וכיון דלית בו הותיר מידה השבח לשני ומשני כשאין טעם שבחו ניכר:
| | Segment 8 |
| תחילתדףכאן ב/ב
| |
| '''{{עוגן1|כיני}} מתניתין מותרת להיאכל צמחונים מה ביניהון א"ר יונה שולה ביניהון.''' עד סוף הסוגיא וכגי' זו מפרש בפ"מ ז"ל וכן בשנו"א ז"ל מפרש ג"כ לפי גירסא זו אבל בכי"ק של הגר"א ז"ל גרס גירסא אחרת וה"ג להיאכל צמחונים בש"א כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה וב"ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה מה ביניהון א"ר מנא מגיגה ביניהון בש"א מוגג בידים טהורות ובה"א מוגג בידים טמאות תני זו דברי ר"י אבל דברי ר"מ שולה ביניהם בש"א שולה בידים טהורות ובה"א שולה בידים טמאות ע"כ וכתב הגר"א ז"ל בכי"ק דקאי אסיפא דכרשינין אבל ברישא בתלתן לר"מ חפיפה ביניהון דלב"ה חפיפה בטומאה ולב"ש כל מעשיהן בטהרה עכ"ל ז"ל. להבין עומק דבריו הקדושים יתבאר ע"פ התוספתא בפ"ב דמכלתין ומובא בשנו"א ז"ל וז"ל התוספתא תלתן של מע"ש בש"א כל מעשיה בטהרה וב"ה אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה דברי ר"מ ר"י אומר בש"א כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה ובה"א כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה כרשיני מע"ש כו' בש"א שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובה"א שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה דברי ר"י ר"מ אומר בש"א שורין בטהרה ושפין בטומאה ובה"א כל מעשי' בטומאה ע"כ. ולפ"ז צריך ביאור להבין התוספתא הזאת דקתני כל מעשי' איזה מעשים יש עוד ביניהון בשלמא ברישא גבי תלתן מובן בדר"מ דפליגי בחפיפה דהכל מודים על כל המעשים דהוא בטהרה רק ר"מ הוציא חפיפה מן הכלל ור"י ס"ל דחפיפה הוי בכלל כל מעשי' ור"מ מוציא חפיפה מן הכלל ומפורש מה שביניהם דהוא חפיפה וכן בסיפא גבי כרשינין מובן בדברי ר' יהודא במה דפליגי ומפורש דפליגי בשפין דבשרי' הכל מודים דבטהרה ובאכילה הכל מודים דבטומאה כי פליגי בשפין דלב"ש הוי שפין כמו שרי ולב"ה הוי שפין כמו אכילה משא"כ בדר"י גבי תלתן ובדר"מ גבי כרשינין צריך ביאור מה ביניהון דהא ר"י קאמר בתלתן דלב"ש כל מעשי' בטהרה חוץ מחפיפתה ובה"א כל מעשי' בטומאה חוץ משרייתה א"כ בחפיפה הכל מודים דבטומאה ובשרי' הכל מודים דבטהרה א"כ איזה עוד מעשה יש ביניהם וכן בסיפא גבי כרשינים בדר"מ דלב"ש מפורש דשריה בטהרה ושפיה בטומאה וב"ה לא קאמרי דגם שרי' בטומאה אלא כל מעשי' בטומאה וא"כ צ"ב איזה עוד מעשה יש ביניהם מלבד שרי' ולמה לא קאמרינן בדר"מ כמו לר"י בפירוש דבה"א דשורין ושפין בטומאה ולמה קאמר כל מעשי' איזה עוד מעשים יש ביניהון ע"ז קמפרש ר"מ את התוספתא הזאת בתחלה מפרש דברי ר"י בתלתן וקאמר מגיגה ביניהון דבש"א מוגג בידים טהורות ובה"א מוגג בידים טמאות ע"ז קמסיים תני זו דברי ר' יהודא ר"ל ר"י דתלתן ובזה מגיגה ביניהון אבל דר"מ דהתוספתא דצ"ב מה ביניהון והוא ר"מ דהתוספתא בכרשינין שולה ביניהון בש"א שולה בידים טהורות ובה"א שולה בידים טמאות ר"ל לפיכך קאמרי ב"ה כל מעשי' בטומאה ולא קאמרי שורין ושפין בטהרה משום דיש ביניהון מלבד שרי' דצריך להיות בטהרה והוא שולה דלב"ש לאו דווקא שורין בטהרה אלא כל המעשים אפילו שולה ולב"ה אפילו שולה ג"כ בטומאה וזהו כפתור ופרח כוונת כי"ק של הגר"א ז"ל. ודע דלפנינו הגי' בתוספתא כמו שכתב הפ"מ ז"ל גבי תלתן בש"א כל מעשי' בטהרה ובה"א כל מעשי' בטומאה חוץ מחפיפתה דר"מ והגר"א ז"ל בשנו"א מגי' בתוספתא בה"א כל מעשי' בטהרה חוץ מחפיפתה ומהאי ירושלמי מוכיח הגר"א ז"ל גירסתו דאי ס"ד דגרסינן בטומאה חוץ מחפיפה דצ"ל בטהרה א"כ למה קאמר שולה ביניהון הא יש לומר שרי' ביניהון ואי דאין סברא דשריה יהי' בטומאה וחפיפה בטהרה סברא הפוכה מר"י ע"כ קאמר שולה ביניהון א"כ קשה לפ"ז למה בדברי ר"י קאמר מגיגה ביניהון הא לר"י יש לומר ג"כ דשולה ביניהון אלא ודאי דגרסינן בטהרה כגי' הגר"א ז"ל וע"כ בדר"מ דתלתן לא שייך מה ביניהון דהא מפורש חפיפה ביניהון כדכתב הגר"א ז"ל וע"כ דשולה ביניהון קאי אכרשינין דשם שייך למשאל מה ביניהון ולא שייך השאלה דמה ביניהון רק בדברי ר"י דתלתן ובדר"מ דכרשינין. ובס' מעיני הישועה כתב על השנו"א ז"ל דראה בכתב יד תלמיד הגר"א ז"ל גירסא אחרת בכאן ומביא הגי' [ולא כמו שכתוב בכי"ק] ואינו ידוע איזהו מהן הוי מהדורא בתרא אי הכ"י של התלמיד או השנו"א ז"ל ובאמת העיקר הוא כמו שכתוב בכי"ק בהירושלמי שת"י דהוא הבתרא כפי הנראה כמו שכתבתי:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ובלבד}} בעיסה של כרשינין ובלבד עיסה של מע"ש.''' פי' שיחלק לעיסיות הוא בעיסיות של מע"ש ולא בעיסיות של חולין: | | <b>בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים לא כן אמר ר"ח כו' הכל יוצאין בי"ד כו'.</b> נראה לפענ"ד דה"פ דהדין שמעתתא בפשיטות דפריך על ר"ח דאמר הכל יוצאין בי"ד וס"ל דאף לכתחלה קורא בי"ד אם ירצה והא דזמן כרכים בט"ו היא דיכול לקרות אף בט"ו אם לא קרא בי"ד ולא חשוב עבר זמנו משא"כ בכפרים אם לא קרא בי"ד עבר זמנו ואין תקנה אבל באמת הכרכים קורין ג"כ בי"ד לכתחלה ע"כ פריך ממתני' דידן דקתני בט"ו בו קורין המגילה בכרכים אלמא דלכתחלה זמן כרכים בט"ו וע"ז קאמר ר"י ור"א הוון יתבין אמר ר"י לר"א לא מסתברא חלא לשעבר אבל להבא לא פי' דר"ח לא ס"ל רק בדיעבד יצא כשקרא בי"ד ואינו מחויב לחזור ולקרות בט"ו אבל לכתחלה ס"ל ג"כ דמצות כרכים לקרות בט"ו והא תני בניחותא מקום שנהגו לקרות ב' ימים קורין אותה ב' ימים ולא מיירי בספק כרך או כפר אלא בכרך ברור ומ"מ נהגו לקרותה ב' ימים ואי אמרת בשלמא דלכתחלה זמן קריאה בכרכים בט"ו שפיר ניחא דקורא ב' ימים ואע"פ שיצא כבר בקריאה דמאתמול אפ"ה מותר לקרות בט"ו משום דהוא זמנו לכתחלה ושפיר קורא לצאת המצוה בזמנו דלכתחלה דעדיף טפי ולא חשיב עובר בבל תוסיף ז"א דדמי לסוכה דד' דפנות כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב דאע"ג דיצא בג' אפילו טפח מ"מ לא הוי ב"ת כשעושה ד' דפנות ומוסיף דופן הרביעי משום דחשוב טפי דהוי תשבו כעין תדורו ע"ש וה"נ דכותיה אף שיצא בדיעבד בי"ד מ"מ לא עבר בב"ת כיון דבט"ו שפיר עדיף טפי דהוא מצותו בזמנו דלכתחלה ומותר בב' ימים בי"ד מותר דהא עדיין לא קרא ולא שייך בל תוסיף וחשיב זמנו דבדיעבד דהא אם ירצה יוכל לצאת בזה וכשחוזר וקורא בט"ו לא עבר על ב"ת משום דהכי שפיר עדיף טפי המצוה בזמנו וכיון דלכרך יש לו ב' זמנים י"ד וט"ו א' לכתחלה וב' בדיעבד ע"כ מקום שנהגו לקרות ב' ימים אין מוחין בידם והנ"מ אם הי"ד הוא הדיעבד אבל א"ת דלכתחלה זמנו בי"ד אך בדיעבד אם לא קרא בי"ד מותר לקרות' בט"ו א"כ האיך מניחין להם מנהגם כיון דכבר קרא בזמן דלכתחלה הרי הוא עובר על ב"ת כשחוזר וקורא למחר עוד הפעם. ע"ז אמר ר"מ ויאות פי' בתמיה דאפילו תימר דלכתחלה קורא בי"ד אעפ"כ כשרוצה לקרות בט"ו עוד הפעם שפיר שרי וע"כ במקום שנהגו כן שבקינן להם כמנהגם כדמסיק אילו משקרא בי"ד וחוזר וקורא בט"ו פי' שרוצה לחזור ולקרות עוד הפעם בט"ו שמא אין שומעין לו בתמיה דאם אומר את כן דאין שומעין לו דאסור לקרות עוד הפעם לא נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך פי' דהא דומה כמו שרוצה לקרות בי"ד גופיה עוד הפעם דמותר כמו שכתבו התוס' ז"ל במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב דבעשיית המצוה ב' פעמים אין זה בל תוסיף ולא הוי ב"ת רק כשיעשה אח"כ ביום אחר כמו ישן בשמיני בסוכה דעובר אבל בזמנו אם רוצה לעשות המצוה ב' פעמים אינו עובר בב"ת וע"כ ה"נ כיון דט"ו הוא ג"כ זמן דכרכים שפיר דמי ושפיר רשאי לחזור ולקרותה בט"ו דאל"כ אתה עוקר זמן כרכים כאילו אינו זמנו בתמיה וכיון דבאמת הוא זמנו לדיעבד וקי"ל כל היום כשר לקריאת המגילה ולתקיעת שופר והאיך תימר דאסור בזמנו לקרות דכלל בידינו דכל שהוא בזמנו עדיין אין עליו איסורא דב"ת דאל"כ הוי עקירת זמן דכיון דבזמנו גופיה יהיה עת דאסור הרי הוי עקירת הזמן דרחמנא אכשרה לכל הזמן הזה לקריאה ואת אוסרו ועוקר זמנו וע"כ על הזמן אם תאסרו הוי עקירת הזמן בידיך וע"כ לא שייך איסורא דב"ת כ"ז שהיא עדיין זמנו משום דהוי עקירת הזמן דרחמנא אכשרה ואתה תאסרו נמצאת עקרת כשרות הזמן בידיך: |
|
| |
|
| א"ר יונה דברי חכמים הראוין לאוכל אדם אין פודין אותו ושאין ראוין לאוכל אדם כו' א"ר יונה והוא שנטמאו ר"י בר אלישב בעי לר"ט בגבולין לא יפדו שאין פודין את הקדשים כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ דר' יונה ס"ל דעד כאן לא ס"ל לחכמים שאין ראוין לאוכל אדם פודין אלא דווקא בשנטמאו דהא דיני' דפדי' דמע"ש הוא בב' מקומות בגבולין בטהורין ובירושלים בטמאין והמשנה תפס את הדין בשנטמאו ובירושלים ולמה לא נקט הפדי' בגבולין אלא ע"כ דבטהורין אף רבנן מודו דלא יפדו וע"ז פריך ר' יצחק בר אלישב דמאי קמ"ל ר' יונה בזה דהא פשיטא דמשום רבנן נקט בנטמאו דאי לר"ט פשיטא דבגבולין לא יפדו שאין פודין את הקדשים כו' לטעמי' אלא ע"כ משום רבנן דלא קשרו אלא דוקא בשנטמאו:
| | Halakhah 2 |
| תחילתדףכאן ב/ג
| |
| '''{{עוגן1|מדברי}} שניהם מחללין כסף על זהב ואין מחללין זהב על נחושת.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| |
| תחילתדףכאן ב/ד
| |
| '''{{עוגן1|אם}} באומר מכבר משקה מעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפרע חולין שתו אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה.''' פי' בשנו"א ז"ל דה"פ דאומר מכבר ול"ק משקה מעורב הוא באומר לכשישתה פי' מה שיהיה בפיהן של טהורים זה יהיה מע"ש וא"כ אינו מעורב כלל וגם הוא מע"ש:
| |
|
| |
|
| {{מרכז|<big>'''סליק פירקא בס"ד:'''</big>}}
| |
| תחילתדףכאן ג/א
| |
| '''{{עוגן1|תני}} לא יאמר אדם לחבירו בירושלים העל כו'.''' דגם זה כפריעת חוב הגם דהוי רק ממקום למקום וי"ל דדמי לחליפין ולא כפריעת חוב דהא הוי כמיד ליד ע"כ קמ"ל דזה ג"כ אסור. ע"ז קאמר דמתניתא ר"י ור"נ היא דקס"ד דטעמא דר"י ור"נ במס' שביעית פ"ח גבי לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות השדה אביא לך דמותר לת"ק דחשיב כחליפין ור"י ור"נ דאוסרין שם הוא משום דס"ל דחשיב כפריעת חוב הגם דהוי רק כממקום למקום דהא באותה עיר ובאותו זמן גופיה נותן לו הירקות דשביעית ורק בכדי שילך ויביא מ"מ ס"ל לר"י ור"ל דלא חשיב כחליפין אלא חשיב כפריעת חוב וא"כ ה"נ אפילו בירושלים גופה רק ממקום למקום לא חשיב כחליפין אלא כפריעת חוב ודחי הגמ' דז"א דלא דמי הא להא דר"י ור"נ דמה אנן קיימין אם בההוא דאמר ליה הא לך הב לי ד"ה מותר [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] הב לי ואנא יהיב לך ד"ה אסור [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] פי' אם נותן לו תיכף לד"ה הוי חליפין ואם באומר לו הב לי תחלה ואני יהיב לך אח"כ שאלך אח"כ ללקוט לד"ה הוי פריעת חוב אלא כי אנן קיימין בההוא דח"ל הב לי וברי [כן הגי' במס' שביעית פ"ח] לי אנא יהב לך ר"ל בני שיש לי הלך ללקוט ולהביא ואנא יהיב לך וכההיא דאמרינן בש"ס דילן הלויני עד שיבוא בני אמצא מפתח אין זה פריעת חוב אלא חליפין דהא איתנהו גבי' עיי' במס' ב"מ דף מ"ו ע"א ודף ס"ג ע"ב וה"נ ס"ל לת"ק דאין זה חשיב פריעת חוב אלא חליפין דהא בנו כבר הלך ללקט ור"י ור"נ ס"ל כיון שאין ירקות השדה מצויים לא מהני אפילו באומר עד שיבוא ברי משום דלא דמי לחליפין משום דחשיב ליתנייהו גבי' כיון שאין ירקות השדה מצויים:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מהו}} שיאמר לו טול חבית של יין זו ואנו אוכלין חבית של שמן.''' אם דוקא מותר בשנאכלם ונשתם דבר זה גופי' אבל שנחלק בשמן בעד יין אסור או דילמא ל"ש. ושאל אם מעשר בהמה כן וקס"ד דמיבעיא על מעשר בהמה אם שייך אצל מעשר בהמה כל עיקר ההיתר הזה של מע"ש שנאכלם ונשתם או לא ע"ז פריך הגמ' מאי קמבעיא לי' וכי מע"ש ע"י שמכירתו מיוחדת [גי' הגר"א ז"ל בכי"ק מותרת] את אמר מותר מעשר בהמה ע"י שאין מכירתו מיוחדת [גי' הגר"א ז"ל מותרת] את אמר אסור פי' בתמי' ומהיכי תיתי נימא לחלק בזה ההיתר בין מע"ש למעשר בהמה הא שניהן שוין בדין מכירה ע"ז קמשני דלית פשיטא דלא דהיא מותר ר"ל דלית שום ספק דל"צ דאלא מותר דעיקר ההיתר שנאכל ונשתה פשיטא דמותר במעשר בהמה כמו במע"ש אלא עיקר האיבעיא דמיבעיא לן אם במעשר בהמה כן הוא קאי על האיבעיא מהו שיאמר לו טול חבית של יין זו ואנו אוכלין חבית של שמן ע"ז קמיבעיא לן אם במעשר בהמה כן מהו שיאמר לו העל בהמה וחי' זו ואנו אוכלין בשר שחוטה שיש לי שם ר"ל דמשכח"ל האי איבעיא גם במעשר בהמה דהא בהעלאה של חולין בעד אכילה של מע"ש פשיטא דאסור ובמין אחד כגון יין ויין שמן ושמן בעד העלאה של מע"ש של יין זו נאכל יין אחרת פשיטא דמותר רק דמיבעיא לן במע"ש של ב' מינים ביין ושמן ולכאורה לא משכח"ל האי איבעיא רק במע"ש משום דבמע"ש איכא ב' מינים וע"כ שייך האיבעיא בהעלא' דמין זה על אכילה ושתי' במין אחר אבל במעשר בהמה דליכא רק מין א' לא שייך האיבעיא ע"כ קמ"ל דאף במעשר בהמה שייך ג"כ האי איבעיא בהעלאה של בהמה וחי' בחיים על אכילה של בשר שחוטה של מעש"ב שיש לו שם דדמי לב' מינים [עיי' בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף מ"ו ע"ב ובמס' קדושין דף כ"ח ע"ב] ואפילו מין אחד הוא מ"מ חשיב כמזמינו לאכול על בשר שחוטה בעד העלאה של בהמה בחיים דהא בחיים עדיין בחזקת איסור עומדת והוא הזמינו על דבר שכבר מותר אבל לא דמיבעיא לי' אם מעשר בהמה דמי למע"ש בדין זה דפשיטא דשוין הן בדין זה ורק דכשמבעיא לי' בב' מינים במע"ש מסיק דמשכח"ל האיבעיא הזאת אף במעשר בהמה כן:
| |
| תחילתדףכאן ג/ב
| |
| ריב"ל אמר אין מוסיפין חומש אלא על תחלת הקדשות כו' א"ר יודן כו' אר"מ פסח צורכה שלמים לא צורכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחד הוא. פי' דלא הוי הקדש חדש והקדש אחרת אלא הקדש אחד הוא ולא תחלת' הקדש ע"כ צריכה לאשמעינן גבי פסח דמוסיף חומש אבל שלמים בכסף מעשר ל"צ לאשמעינן דפשיטא דהוי הקדש חדש ולא כהקדש אחד דמי ע"ז אמר ר"ה טעמא דר"ש דו אמר אין הפסח כו' פי' דמפרש טעמא דר"ש דס"ל במס' תמורה דף כ' ע"א דבמקדיש נקיבה לפסחו דאין עושה תמורה ולא אמרינן דיעשה תמורה הואיל ופסח משתנה לשם שלמים וע"כ יחול הקדש פסח אנקיבה לעשות תמורה משום שלמים דשלמים באין נקיבה כדס"ל לרבי שם דע"כ עושה תמורה בנקיבה לפסח משום דנשתנה לשלמים משום דס"ל אין הפסח עושה תמורה ושונה הימר בו עודהו פסח ממיר בו עודהו שלמים ולמה לא יעשה תמורה ושונה בפסח משום דמימר בו כשיעשה שלמים אלמא דלא נעשה תמורה בפסח משום שלמים זהו טעמא דר"ש הרי קמן דס"ל דממיר בפסח ממיר בו כשהוא שלמים משום דהוי ב' קדושות וב' גופין כן שיטת הירושלמי במס' תמורה מובא ברש"י ז"ל במס' תמורה בשם הירושלמי עיי"ש בדף ט' דכשהוא ב' גופין וב' קדושות עושה תמורה ושונה ע"כ מימר בו עודהו שלמים הרי קמן דהוי ב' קדושות ולא כהקדש אחד דמי ע"ז השיב לו ר' מנא ולא דמויי הוי רבי מדמי לה בתמי' ר"ל אם לא הי' דמיא האיך הוי רבי במס' תמורה שם מדמה לה להקדש אחד עיין בתוס' ותמצא הרחב הביאור:
| |
|
| |
|
| ר"ז ר"ה תרויהון בשם ריב"ח ח"א [הגר"א ז"ל מחק תיבת ח"א] שלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה מהן קדושת מעשר תרומה שלקחה בכסף מעשר לא פקעה ממנה קדושת מעשר ח"א משנה שוברת משיבין דבר שפקעה ממנו קדושת מעשר על דבר שלא פקעה ממנו קדושת מעשר. פי' דא"כ מאי קאמר ר"ש במתניתין אם היקל בזבחי שלמים לענין תרומה דהא כיון שנעשה שלמים פקעה מהן קדושת מעשר ע"כ לא איכפת לן מה שממעט באכילתו דמעשר כשיהא נותר ופיגול משא"כ בשלקח תרומה בכסף מע"ש דהוי עדיין בקדושת מע"ש וכשנטמא בטבו"י הרי ממעט באכילת מע"ש. וחורנה אמר לית הדא תברא משיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו על דבר שלא פקעה ממנו קדושתו שהוא אמר לו אבדת קדושתו. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דשפיר פריך ר"ש דמה אם היקל להביא שלמים בכסף מע"ש דפקעה קדושת מע"ש וכשיבוא לידי פיגול ונותר יאבד כל קדושתו קדושת מע"ש וקדושת שלמים מ"מ לא איכפת לן על זה שמא יבוא לידי אבידת כל הקדושה לא כ"ש דמותר ליקח בכסף מע"ש תרומה ולא חיישינן לממעט באכילתו בפסול דטבו"י דהא עכ"פ לא תיאבד הקדושה. ולגי' הספרים שלפנינו עבר על טבילה אחת נמי מתפרש כן דהא בפסול דטבו"י אין כאן רק שעברה עליו הטבילה וצריך הערב שמש אבל אח"כ כשיעריב שמשו מותר לאכול:
| | Segment 1 |
| תחילתדףכאן ג/ג
| |
| '''{{עוגן1|אמרו}} להם ב"ה אף פירות שנגמרה מלאכתן יכול הוא להפקירן ולפוטרן מן המעשרות.''' והגר"א ז"ל גרס בכי"ק אף פירות שנגמרה מלאכתן יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר וכל מה שבנתים מיותר והר"ש ז"ל מאריך בזה האיך יכול להפקיר בפירות שנגמרה מלאכתן ועיי' בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף כ"א ע"ב ועיין במס' דמאי פ"ג ה"א בתוס' הרי"ד שהארכנו בזה:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר"ח}} ור"י וריב"ל עלו לירושלים נתמנו להם פירות.''' פי' פירות שנגמרו מלאכתן וביקשו לפדותן בגבולין פי' בתוך ירושלים משום דס"ל דאין עכשיו דין קדושה דאין פודין מע"ש בירושלים א"ל חד סבא אבוכון לא הוון עבדין כן אלא מפקין[כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] חוץ לחומה ופודין אותו שם ומפרש סבתא הוות סברה מימר רואין את המחיצות כאילו עולות פי' דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא וע"כ לא יכול לפדות בירושלים ואי דקלטו מחיצות ע"ז ס"ל כב"ה אליבא דרשב"י במתניתין דאף בפירות שנגמרו מלאכתן לא קלטו מחיצות ורבנן סברי מימר אין רואין את המחיצות כאילו עולות פי' דס"ל דע"כ לא קידשו לע"ל וע"כ יכול לפדות ואפילו בירושלים וע"ז מסיק סבתא סברה מימר כרשב"י ואילין רבנן סברי מימר כת"ק כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דע"כ סבתא סברה כרשב"י במתניתין אליבא דב"ה דלא קלטו מחיצות אף בפירות שנגמרו מלאכתן אבל אילין רבנן מצי למיסבר אפילו כת"ק דמתניתין דבפירות שנגמרו מלאכתן קלטו מחיצות אך דס"ל דלא קידשו לע"ל. ר"פ מסאב לה ופדה לה דו חשש לדין ולדין. פי' דחשש שמא קידשו לע"ל ושמא כת"ק דמתניתין דקלטו מחיצות. וגי' הכתובה לפנינו הוא דמפרש מ"ד רואין את המחיצות כאילו עולות הוא כר"א דס"ל קידשו לע"ל ומ"ד דלא קידשו לע"ל הוא כר"י כפי' המפרשים ז"ל. ר' יעקב בר אידי וריב"ל הלכה כדברי התלמיד כפי' הפ"מ ז"ל דהוא כרשב"י דמתניתין והא דקאמר דאילין רבנן סברין מימר כת"ק לגי' הגר"א ז"ל הוא כדברינו דלאו דמוכרח הוא שיסברו כהת"ק ז"א אלא דמצי למיסבר אף כהת"ק רק דהסבתא מוכרח למיסבר כרשב"י ואילין רבנן אין מוכרחין למיסבר כרשב"י אלא אף כהת"ק אבל אין ה"נ דיכולין לסבור כרשב"י דהא מאילין רבנן הי' ג"כ ריב"ל והוא פסק כרשב"י:
| |
| תחילתדףכאן ג/ד
| |
| '''{{עוגן1|אר"א}} לחומרין.''' כל הסוגיא הזאת הגיה הגר"א ז"ל בכי"ק ומחליף השורות והתיבות כי נשתבש ונסתבך מאד ומסדר את הסוגיא בגי' זאת תיכף אחר המשנה גרסינן מה שבסוף הסוגיא וה"ג תניא אמר ר' יוסי זו משנת ר"ע אבל דברי חכמים בית הבדין כלשכות הולכין אחר פתחיהן וע"ז מפרש ר"א האיך הולכין אחר פתחיהן וקאמר לחומרין דהולכין אחר הפתח לחומרא ושאל ר' יוסי מהו לחומרין ומפרש ר' יונה בתי בדדין שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ אין אוכלים שם קדשים קלים כלחוץ ולא פודין שם מע"ש כלפנים פתחיהן לחוץ וחללן בפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ מכנגד החומה ולפנים אין אוכלין שם קק"ל כלחוץ ולא פודין שם מע"ש כלפנים [הו הכל לחומרא כשהולכין אחר הפתח]. תני בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש תוכן קודש וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש מכנגד החול ולחול חול פתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש מכנגד החול ולחול חול בנויות בקודש ופתוחות לקודש ולחול כולה קודש בנויות בחול ופתוחות לקודש ולחול כולה חול. א"ר יעקב בר אחא הן דאת אמר תוכן קודש אוכלין שם ק"ק ושוחטין שם קק"ל וטמא שנכנס לשם חייב ר"י בשם רב אין לוקין אלא על אורך מאה ושמונים כו' פי' דפליג על הא דטמא שנכנס לשם וס"ל דפטור ומביא ראי' והתני לשכה שהיא בנוי' בשיווי חומת העזרה כו' וטמא שנכנס לשם פטור ואח"כ מתחיל משנה הלכה ה'. כן סידר הגר"א ז"ל הסוגיא הזאת והפירוש מבואר ומובן:
| |
| תחילתדףכאן ג/ה
| |
| כתיב לא תוכל שאתו מה אנן קיימין אם בריחוק מקום כבר כתיב כי ירבה ממך ואם בקירוב מקום כבר כתיב כי ירחק ממך המקום אלא מהו לא תוכל שאתו לא תוכל לאכלו וכתיב ונתת בכסף. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק והדפום טעה בכאן ולא העתיק מתוקן:
| |
|
| |
|
| תני בר קפרא כו' וקשיא דבר קפרא על דב"ש דבש"א הכל יפדה ויאכל בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ מה בין אב הטומאה בין בחוץ בין בפנים זה וזה לא ד"ת הוא ומשני שלא יהו אומרים ראינו מע"ש שנכנס ויצא. פי' כיון דבשעה שנכנס הי' טהור יהיו אומרים ראינו מע"ש שנכנס ויצא אבל אם בשעת כניסה הי' טמא לא שייך הגזירה דהא בשעה שנכנס טמא הי' ובשעה שנכנס נכנס על פדי'. ר' יעקב דרומייא בעי קומי ר' יוסי מעתה לא יפדה שלא יהו אומרים ראינו מע"ש שנכנס לירושלים ונפדה כיון דנכנס בטהרה לא נכנס על פדי' ואת אמרת דאזלינן בתר שעת הכניסה וא"כ נגזור נמי דיהו אומרים דראינו מע"ש נכנס בשעת כניסה טהור ונפדה ומשני קול יוצא ליוצא ואין קול יוצא לפדיון ופריך הגמ' ומה בין בחוץ בין בפנים פי' דהגמ' לא ניחא לי' בהאי תירוצא דמשום גזירה דא"כ מה נ"מ בין בחוץ בין בפנים ומאי אולמי' דהכניסה מהוצאה מאי חזית דאזיל בתר שעת כניסה דאי משום גזירה אפילו כשנכנס טמא נמי נגזור ומהכ"ת נימא דהטומאה דבחוץ ידוע ומהטומאה שלו בפנים אינו ידוע ומשני תירוצא אחרינא בשעה שנטמא בפנים מחיצה תופסתו פי' דלאו משום גזירה אלא דאם נטמא בחוץ לא תופסתו כלל המחיצה וכאילו לא נכנס אבל כשנכנס טהור ונטמא אח"כ א"כ כבר תופסתו המחיצה בפנים ולא מהני הטומאה רק לענין פדיון מגזה"כ אבל ליציאה לא מהני דכבר תופסתו מחיצה והשתא פריך על דב"ה מה בין ולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים זה וזה לא מדבריהן הוא פי' בשנו"א ז"ל כיון דמדאורייתא טהור א"כ תפסתו מחיצה אף דמחיצה לקלוט הוא ג"כ מדרבנן היינו דווקא לענין דלא מהני פדיון לאחר היציאה כשהוא בחוץ אבל בשעה שהוא בפנים פשיטא דלא חל הפדיון על מע"ש טהור והכא עושה מעשה הפדיון בירושלים ומשני כשהכניסן ע"מ שלא תתפשנו מחיצה פי' כיון דנטמא מעיקרא הכניסו ע"מ שלא תתפשנו מחיצה ומהני תנאי בזה ע"ז אר"ז הדא אמרה מע"ש טהור שהכניסו ע"מ שלא תתפשנו מחיצה אין מחיצה תופשתו וס"ל לר"ז דה"ה בטהור. ר' יונה בעי טהור הוא ד"ת ואת אמר הכין אלא כיני עבר ופדאו פדוי פי' דבטהור אם עבר ופדה כשהתנה מהני ע"כ בטמא מהני לכתחלה כן הוא גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן הוא הפי' וכן מובן בשנו"א ז"ל והא דגרסינן ר' יעקב דרומייא בעי קומי ר' יוסי עד ואין קול יוצא לפדיון מוקף בסוגר מהגר"א ז"ל והאי דר' יעקב דרומייא גרס לעיל כמו שמסודר בדברינו:
| |
|
| |
|
| רחב"א בעי קומי ר"מ נטמא בולד הטומאה ופדאו וחזר ונטמא באב הטומאה א"ל [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] אם היו מעות הראשונות קיימות מחלל עליהן ואם לאו אינו מחלל עליהן אלא יחלל על מעות אחרים ונתפס בהמעות אחרונים קדושת מע"ש ואין לוקין לא על המעות הראשונות ולא על המעות השניות. פי' אם אכל המעות הראשונות והשניות בחוץ לחומה אין לוקין עליהן על הראשונות אינו לוקה משום דלא נתפס הפדיון והחילול עליהן רק מדרבנן ועל השניות אין לוקין כיון דיש כח ביד חכמים שיחול הפדיון הראשון ולבטל בשב ואל תעשה מצות פדיון לאחר שנטמא באב הטומאה א"כ לפ"ז כשפדה אח"כ הוי פדיון דלא צריך ואינו לוקה:
| | Segment 2 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} יונה בעי אף ללוקח כן.''' פי' לרבנן דס"ל דלקוח בכסף מעשר דאינו נפדה טהור בריחוק מקום רק אם נטמא נפדה אם צריך דווקא טומאת אב הטומאה על הפדיון אבל בולד הטומאה לא מהני בי' פדיון כמו אליבא דב"ה דלא מהני פדיון בקליטת מחיצות דרבנן ע"י ולד הטומאה והוא מדרבנן דרבנן גזרו על קליטת מחיצות דלא מהני פדיון אפילו נטמא ע"י ולד הטומאה ע"ז מיבעיא לי' אם ה"נ גבי לקוח בכסף מעשר דלא מהני ג"כ פדי' מדרבנן כמו שמבואר בתוס' ז"ל במס' פסחים דף ל"ח ע"א דלא מהני אף לחכמים דר"י פדיון בלקוח בכסף מעשר בטהור בריחוק מקום מדרבנן עיי"ש זולת בשנטמא ע"כ מיבעיא לן אם כשנטמא בולד הטומאה מותר לפדותו או לא זולת באב הטומאה מותר אבל בולד הטומא' אסור מדרבנן כמו דאסור בקליטת מחיצות דהוא מדרבנן ע"ז אמר לי' ר"מ מחיצה תופסת והלוקח תופס כשם שנאמר במחיצה כך נאמר בלוקח ומכאן יצא להרמב"ם ז"ל האי דינא שפסק בפ"ד מה' מע"ש דלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה דווקא שנטמא באב הטומאה אבל כשנטמא בולד הטומאה כיון דטהור הוא ד"ת אינו נפדה אלא מחויב לאכלו בירושלים ושם פודה אותו מדרבנן משום טומאת ולד הטומאה ומקורו הוא מכאן דדמי לקליטת מחיצה דלא מהני לי' פדיון מדרבנן זולת בשנטמא וצריך לזה דווקא אב הטומאה אבל ולד הטומאה כיון דטהור הוא ד"ת לא מהני בקליטת מחיצה אף שהוא מדרבנן וזה ברור:
| |
| תחילתדףכאן ג/ו
| |
| '''{{עוגן1|צבי}} שלקחו בכסף מעשר יקבר ע"י עורו לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה דברי ר"ש ר' יוסי אומר יקבר.''' כן גי' הגר"א ז"ל בשנו"א ומפרש דברישא כ"ע ס"ל אין פודין את הקדשים להאכילן כו' ובסיפא בשחטו פליגי בהעמדה והערכה כדאיתא בגמ' ר' יוסי בשם ר' יוחנן צבי עשו אותו כקדשי בדה"ב לטעון העמדה והערכה ר"י בעי קומי ר"ז בהמה טמאה מהו שתטעון העמדה והערכה. פי' דבבהמה טמאה לא כתיב אלא פדי' סתם ומיבעיא לי' אם צריך העמדה והערכה כבהמה טהורה או לא דהא בבהמה טהורה כתיב ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן וגו' והעמיד והעריך וגו' וזה מיירי בבהמה טהורה שנעשית בע"ע כדאיתא בספרי עיי"ש:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|א"ל}} אילולי דאר"י בשם ר"י חי' טהורה אינה טעונה העמדה והערכה בהמה טמאה לא.''' פי' אילולי הוא כממו אילו ר"ל האילו קאמר ר"י כך בתמי' דרצית לדייק מר' יוחנן דקאמר צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית מדלא נקט כי אם צבי דמשמע משום דהחמירו כאן בצבי אבל בכל חי' טהורה בעלמא אינה טעונה העמדה והערכה דבהמה דווקא כתיב וחי' טהורה אינה בכלל בהמה ואינה טעונה העמדה והערכה אבל בהמה טמאה לא פי' דבהמה טמאה טעונה העמדה והערכה האילו כך אמר ר"י בשם ר"י בתמי' אלא פשיטא דבהמה טמאה אינה טעונה העמדה והערכה. אמר ר"ה ותני כן פי' דמביא ראי' מתו"כ דמפורש כן דבהמה טמאה אינה טעונה העמדה והערכה וה"ג שם גבי ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן דמיירי בבהמה טהורה ופסולי המוקדשין דנעשה בע"מ דכתיב שם דטעון העמדה והערכה וגרסינן שם טמאה לפיכך קרא אותה טמאה לרבות את המתה ר"ל כשהקדיש מעיקרא המתה דיש לה פדי' כמו בהמה טמאה דיש לה פדי' יכול אפילו אמר הר"ז הקדש ומתה ת"ל והעמיד והעריך מניין לרבות את זה ולהוציא את זה אחר שריבה הכתוב ומיעט הרי אנו למדין אותה מבהמה טמאה ר"ל מן קרא אחרינא כדגרסינן כאן ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך דהתם לא כתיב העמדה והערכה מה בהמה טמאה מיוחדת ששוות שעת פדיונה לשעת הקדישה פי' דהיתה טמא בחיים בשעת הקדש ובשעת פדיון ג"כ דהוא בשעת מיתה דהא אסורה בחייה ובמותה אף אני ארבה את המתה ר"ל דהקדיש מתה דשוות שעת פדיונה לשעת הקדישה ומוציא אני את שאמר הר"ז הקדש ומתהשלא שוות שעת פדיונה לשעת הקדישה הרי קמן מפורש דבבהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה. א"ר יוסי מתניתא אמרה כן חמורה מועלין בה ובחלבה וחלב לאו כמתה הוא כיון שנחלב ופירש ממנה כמתה היא וכל שיש לו פדיון מועלין בו וכל שאין לו פדיון אין מועלין בו [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] וכיון דמועלין ע"כ דיש לו פדיון הרי מוכח דבבהמה טמאה לא טעון העמדה והערכה אין תיפתרינה לשם הילכות מיתה פי' דאם תרצה לומר דמתניתין מיירי בהקדיש חלב פרוש מן החמור לכתחלה ואתא לאשמעינן דיש מעילה ופדיון בהקדיש מתה ומשום הלכות הקדיש מתה אתא המתניתין הזה לאשמעינן זה אין את יכול דא"כ ל"ל למינקט חמורה הי"ל למינקט רק חלב חמורה לבד אלא ודאי דלאו משום הילכות זה אתא לאשמעינן אלא משום הלכות דחלבה כגופה דמיא כמו דם דמועלין בו ולא הוי כפרש עיי"ש במס' מעילה דף י"ב ע"ב עיי"ש ע"ז אר"ח קומי ר"מ תיפתר כר"ש דס"ל דקדשי בדה"ב אין טעונין העמדה והערכה א"ל אין כר"ש ל"ל לאשמעינן האי דינא בחמור נתני האי דינא אף בבהמה דקמ"ל בחלב דמועלין בה אע"ג דהקדיש רק הבהמה א"ו דתפס חמורה משום דבבהמה טהורה טעון העמדה והערכה וחלב חשיב כמתה אך בחמור דהוי בהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה:
| |
|
| |
|
| אר"ח וקשיא על דב"ש מה בינה לחמשה שקין בגורן אילו חמשה שקין בגורן שמא אין תורמין ומעשרין מזה על זה. משום דס"ל דב"ש וב"ה פליגי בכל הג' דברים אם פתח לאחר שגפן לב"ש קנה מעשר כבר ואינו מועיל מה שיפתח אלא א"כ יערה לגת ולב"ה א"צ לערות ואם פתח לאחר שגפן לב"ה חוזרים ועולות בא' ומאה ולב"ש לא מהני עד שיערה לגת וכן אם פתח לאחר שגפן לב"ה תורמין ומעשרין מזה על זה ולב"ש אין תורמין מזע"ז עד שיערה לגת ע"ז פריך לב"ש למה אין תורמין ומעשרין מזה על זה למה גרע מחמשה שקין בגורן דתורמין ומעשרין מזה על זה והא מפתח לא גרע מחמשה שקין בגורן כיון שפתחן והכי נאמר דב"ש פליגי כל עיקר אפילו על עד שלא גפן דתנינן תורם מאחת על הכל הכי גם ע"ז פליגי ב"ש דהא כיון דפתח למה לא הוי כחמשה שקין בגורן ולמה לא יהי' כבתחלה הכי נתקדש על זה בתמי' בשלמא על בבא הראשון דמשגפן קרא שם קנה מעשר שפיר ס"ל לב"ש דלא מהני מה שיפתח אח"כ דליפקע קדושת מעשר בלא חילול מהקנקנים כיון שכבר נתקדש והיין בתוכו ולא מהני וכן בבא אמצעית דבנתערבו משגפן לא מהני אח"כ הפתיחה כיון שכבר נתקדש בכ"ש כדאיתא במתניתין משגפן מקדשות בכ"ש וכבר חל איסור עליהן כיון שגפן מעיקרא אחשבי' שישאר בו דכל עיקר החילוק שבין גפן או לא הוא מבואר בס' משנה ראשונה דבשגפן גלי אדעתי' דיקיימו בכלי זה ואחשבי' אבל בלא גפן דעתו לערותו בכלים קטנים וע"כ כשגפן ואחשבי' אפי' אם יפתח אח"כ גלי אדעתי' כבר דאחשבי' ולא מהני אח"כ הפתיחה אבל על בבא דסיפא קשה למה לא מהני לב"ש לתרום מאחד על הכל הכי שייך בזה דכבר חלה הקדושה ומסיק הגמ' דבהני תלתא בבא דמתניתין לא פליגי ב"ש וב"ה בכל הג' בבות ולא נחלקו רק בשתים ונחלקו בזה ריב"ל ור' בא דריב"ל ס"ל על הראשה הושווה וכן איתא לשון זה בירושלמי בונמס' סוכה פ"ב ה"ז ובט"ס נדפס הושבה בבי"ת וצ"ל בוא"ו א"נ הכל אחד ונתחלפו באותיות בומ"ף פי' כמו דנחלקו שם במס' סוכה וקאמרינן שם דלמצוה הושווה ר"ל דשניהם שוים בזה ודכוותי' בש"ס דילן גבי פלוגתא דב"ש וב"ה היום הוחלקו ולמחר הושווה רק דבבבלי גרסינן הושוו בלא ה"א לבסוף ובירושלמי גרסינן הושווה בה"א לבסוף כמו במס' סוכה הנ"ל ובכאן וה"נ הפי' הושווה דבזה שניהם שוין ריב"ל ס"ל על בבא הראשונה הושווה דאף ב"ה לא נחלקו אלא אתרתי בבא בתרייתא אבל על בבא הראשונה הושווה דאף ב"ה ס"ל כיון דכבר נתקדש הקנקן בקדושת מעשר לא נפיק לחולין בפתיחה אף שהניחו אח"כ פתוח ימים רבים ור' בא אמר דהושווה על האחרונה כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק דבמקום השניה גרס האחרונה ר"ל דס"ל לר' בא דלא פליגי ב"ש אב"ה רק אתרתי בבא קמייתא אבל על בבא האחרונה הושווה ב"ש לב"ה דכיוון דפתח תורמין ומעשרין מזה על זה דלא גרע מחמשה שקין בגורן דהא לא שייך דנתקדש ע"ז מעיקרא א"נ דר' בא ס"ל דאף בהאחרונה הושווה. אח"כ מצאתי הסברא הזאת בס' משנה ראשונה שכתב דבבבא דרישא לא פליגי כיון שכבר נתקדש ובמציעתא שייך הפלוגתא ועיי"ש ועי' במס' בכורים פ"ב ה"ב דגרסינן שם ג"כ למעשר הושבה וגירסת השנו"א ז"ל הושווה:
| | Segment 3 |
| תחילתדףכאן ד/א
| |
| '''{{עוגן1|תני}} בין ביוקר.''' הגר"א ז"ל בכי"ק גרס זאת עד מן החומש לקמן כמבואר בס"ד:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|משום}} שהוא יכול להחזירו למקומו.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| | <b>מנין שהיא פטורה ממעשרות.</b> עד סוף הסוגיא מבואר יפה בע"ה במס' פיאה פ"ה ה"א ועיין בדברינו שם ותמצא טעם בע"ה ועיי"ש היטב: |
|
| |
|
| תני משתכר אדם בשקל עד רביעית האיך עבידא דינרא הכא בתרין מנין ובאדבאל בתרין מנין וחמשין והוא בעי מיתן חמשין מנין ומיסק דיהיב לי' הכא בתרין וחמשין. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| | Halakhah 3 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|תני}} אין קובעין מע"ש אלא במין על מינו.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אר"ח}} רבי הי' לוקח קישואין בכורות למלכות וקבע מע"ש שלה על כל עוקץ ועוקץ.''' פי' דקישואין הבכורות שנתבכרו בתחלה הי' לוקח להביא דורן למלכות ולא הי' ממתין עד שילקטו עשרה והי' מלקט ה' או ו' שנתבכרו בתחלה להביא דורון למלך מפני החשיבות וע"כ אין כאן אחד למעשר שני וע"כ הי' קובע להמע"ש בכל עוקץ ועוקץ ופדה אותן וראה אותן כאילו הן חתוכות פי' הגר"א ז"ל דהי' פודה אותן בזול כאילו הן חתוכות ולא שוים רק מעט ע"ז פריך ר' יוחנן שלימות ואת אמרת חתוכות פי' הא הוין שלימות ושוים לפי הערך יותר מכפי שהיו חתוכות והא אין בכח ההדיוט לחתוך חלק המע"ש רק שצריך למכור שלימה כדי שיהא ביוקר וע"ז אמר ר' יונה ויאות פי' דשפיר הקשה ר"י אילו שנים היו בשותפות בקישות אחת לזה ט' חלקים ולזה חלק א' שמא הוא אומר לו טול חלקך ואני חלקי אלא עי"ז ועי"ז נמכר ביוקר והכא עי"ז ועי"ז נמכר ביוקר כהדא רשב"ר הוי מפקיד על אילין דרומיא דהוו מזלזלי בה פי' דהי' מצוה ומפקיד על אילין דרומיא דהוו מזלזלין בה דהי' פודין אותה בזילזול כמו שהן חתוכות נסבון בר קפרא וקרטמן קומוי פי' שהי' מחתך לפניהם לחלקים קטנים א"ל טב הוא כלום פי' בתמי' א"כ אין לכם כח לחתוך אלא צריך לפדותו כשהוא שלם ע"ז פריך הגמ' עד כדון מילה דקרטמה ולא טב פי' דעד כאן לא שמענו מדבר קפרא אלא מילי דלחתוך אותן לא טב הוא כלום אבל לא שמעינן מינה דההיא דבר קפרא במילי דיחתוך ויהי' טב מידי ואיפשר דיכול לפדותו כמו שהוא מחותך אע"פ שהוא בזול יותר מן שלם:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ריב"ל}} אמר אין פודין מע"ש אלא בשוי.''' כן גי' הגר"א ז"ל ואמר ר"ח זה שהוא מחלל לא יהא מחלל על חצי פרוטה פי' הא דריב"ל ור"ח קאי אמתני' במציעתא דגרסינן שם פודין מע"ש בשער הזול כמו שהחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר כמו שהשולחני פורט לא כמו שהוא מצרף ע"ז מפרש ריב"ל הרישא פודין בשער הזול משום דיש לפרש ב' פרושים או דרישא וסיפא חדא מילתא הוא כדפי' הרע"ב ז"ל וה"פ פודין בשער הזול ומפרש ואזיל דהוא כמו שהחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר ויש לפנינו ב' שערים שער הזול ושער היוקר דהוא שער שהחנוני לוקח ושער שהחנוני מוכר ע"ז קמ"ל דפודין בשער הזול ולא בשער היוקר וסיפא סיומא דרישא הוא או דילמא דרישא וסיפא ב' ענינים הן וברישא קמ"ל דפודין בשער הזול אם הי' שעת זול ואח"כ הוקר פודין אותו כבשעת הזול וא"כ ק"ל דינא אחריתא כמו שהחנוני לוקח כו' ע"ז קמ"ל ריב"ל דפודין מע"ש ע"כ בשוי ואם השער יוקר וליכא השתא שער זול כלל רק דמקודם לכן הי' שער זול אינו נפדה כשעת הזול משום דפודין אותו בשוי דווקא ופי' דמתניתין דפודין בשער הזול הוא כמו שמפרשי ר"י ורשב"ל בסמוך דסיפא הוא סיומא דרישא כפי' הרע"ב ז"ל או דרישא מילתא אחריתא הוא ופי' בשער הזול דיכול להמתין על מוצ"ש או בטהרת טהורה בתקופת תמוז כמו דאמרו אמוראי בסמוך והוא כפי' השנו"א ז"ל ובר"ש ז"ל ור"ח מפרש הא דתני במתני' כמו שהשולחני פורט דהתם יכול השולחני לפרוט סלע על כמה מטבעות של חצי חצי פרוטה והו"א אף מעשר שני כן ע"ז קמ"ל דמע"ש אסור כן משום דדמי לאסימן עיי' בכ"מ ז"ל בפ"ח ממע"ש ה"ט ובכאן גרס הגר"א ז"ל בכי"ק הא דגרסינן לעיל תני בין ביוקר והוזלו ובין בזול והוקרו פי' דהברייתא ס"ל דיכול לפדותו בשער היוקר כבשער הזול דמעיקרא ולא כתנא דמתניתין דידן ומפרש הטעם משום דקל הוא במע"ש דיכול להערים עליו ונמצא דהברייתא פליגא על מתניתין ע"ז מסיק אר"א כמה עלל קומי ר"י ורשב"ל פי' כפי' הפ"מ ז"ל דבאו כמה אנשים לשאול מר"י ורשב"ל האיך הדין דהאיך פודין אם כתנא דידן או כתנא דברייתא ואינון אמרין פוק ואישלם כהדין תניא ר"ל דתשלימו כתנא דידן ולא כתנא דברייתא ומפני שיש לפרש בתנא דידן דס"ל נמי כתנא דברייתא ורישא וסיפא ב' דברים הן והפי' ברישא דפודין בשער הזול היינו דפודה בשער היוקר כבשער הזול דמעיקרא ולא דרישא וסיפא דבר אחד הוא וסיפא הוא סיומא דרישא ע"ז מפרשי פי' דתנא דידן דלא דפודה בשער היוקר כשער הזול דמעיקרא ז"א אלא דפי' פודה בשער הזול ביש לפנינו ב' שערים שער היוקר דהחנוני מוכר ושער הזול שהחנוני לוקח פודה בשער הזול וסיפא הוא סיומא דרישא וכדמסיק פודין מע"ש בשער הזול ולא בשער היוקר ר"ל בדאיכא שער זול ויוקר פודה כשער הזול כמו שהחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר כמו שהשולחני כו' ותורת אמת הוא גי' הגר"א ז"ל דגרס הא דלעיל תני בין ביוקר והוזלו הכא דאל"כ מאי קאמרי פוק ואישלם כהדין תניא תיבת כהדין צריך ביאור ועוד מאי שאלו מר"י ורשב"ל אם השואלים לא ידעו כלל מהמשנה והורו ר"י ורשב"ל להם המשנה א"כ בכ"מ שהורו האמוראים הלכה להעולם מהמשנה היה להגמ' להביא זאת אבל לפי גי' הגר"א ז"ל מדויק היטב משום דתנא דהברייתא פליג וגם בתנא דידן יש ג"כ לפרש כן אך ריב"ל מפרש לתנא דידן דפליג על הברייתא ע"כ שאלום האיך הלכה והורו להם כתנא דידן ולא כתנא דברייתא ומפרשו להם פי' דתנא דידן. ודע דבירושלמי דפוס קראטשין גרסינן כהדין תניא פודין מע"ש כשעת הזול ולא כשעת היוקר ולפ"ז הורו להם כהאי תנא דביש ב' זמנים זמן הזול וזמן היוקר הולכין אחר זמן הזול אבל בכל הדפוסים גרסינן כשער הזול ולא כשער היוקר ולפ"ז הוי הפי' ביש ב' שערים לפנינו ולא ב' זמנים והוא האמת:
| | Segment 1 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} סימון חווי פירין.''' גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ר' חלקי' חווי פירין לגרוסה א"ל בשויהן אתא לקמיה דר"ס א"ל אין פודין מע"ש ע"פ שוטין פי' דלא בשוין אלא כמו שהחנוני לוקח כו' ר"פ חווי פירין כו' אר"ש כמה דבר נש בעי בטהרת טהורה בתקופת תמוז בתר בלני בתר בית המרחץ מסיק לזורזי' ואז ימכור בזול כן פי' מהרא"פ ז"ל ומייתי פריטין ומפרקיני' אז וזה פי' המשנה פודין בשער הזול דימתין עד שער ההוא של זול אר"י כמה בר נש בעי בערובתא בפתי רמשא פי' בשנו"א ז"ל כמו שאדם קונה בין השמשות מן אותן הנחתומין הנשארים שהם מוכרים בזול וכאותן נשים המקלעות עצמן והוא רודף אחריהם שיהו לוקחין כן הוא עושה ופודה ר"ל בע"ש כמבואר במהרא"פ ז"ל דאז הוי שעת זול ואז מייתי פריטי ומפרקיני' כו' ופודה אותן מוצאי שבת דימתין עד מוצ"ש ויפדה אז:
| |
|
| |
|
| א"ר יוחנן פודין מע"ש ע"פ ג' לקוחות אפילו אחד מהן כותי אפילו אחד מהן בעל ר' יונה בעי שניהם כותים לא שניהם בעלים לא אחד כותי ואחד בעל נמי לא. פי' דקס"ד דאפילו אחד כותי ואחד בעל ה"פ דמהג' הוי אחד כותי ואחד בעלים ואחד אחר ע"ז מקשה כיון דב' כותים לא וכן שני בעלים לא א"כ כמו כן אחד כותי ואחד בעלים נמי לא א"כ למה קאמר אפילו אחד כותי ואחד בעל דמשמע אחד כותי ואחד בעל ואחד אחר וקשה הא הוי כמו ב' כותים וכמו ב' בעלים ומשני אלא לצדדין אתאמרת פי' דאחד כותי ואחד בעל ר"ל או אחד כותי וב' אחרים או אחד בעל וב' אחרים אבל אחד כותי ואחד בעל ואחד אחר לא ותיבת נמי גבי אחד כותי ואחד בעל נמי לא מגי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן בשנו"א ז"ל:
| |
| תחילתדףכאן ד/ב
| |
| '''{{עוגן1|שהוא}} יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש.''' אע"ג דהכא חזינן שאינו מערים מ"מ חיישינן שמא קיבל המעות מאחר א"נ דיכול לחזור מזה כמבואר בס' משנה ראשונה:
| |
|
| |
|
| ריב"א בשם ר"ס כל מע"ש שאין בקרנו שו"פ אינו מוסיף חומש ריבר"ס בשם ריב"ל מע"ש שאין בחומשו שו"פ אינו מוסיף חומש התיב רבב"מ והתנינן חמש פרוטות הן ונתני שש ע"ד דר"ס וקרנו של מע"ש שו"פ ע"ד דר"י [ר"ל ר' יוסי בר"ס או ר' יהושע דהוא ריב"ל] וחומשו של מע"ש בשו"פ. ר"ל דלר"ס דצריך להיות בו ולריבר"ס דצריך להיות בחומשו א"כ משכחת לה ששה ועוד הקשה נתני שבע מן הדא דאר"י בשם רמב"ת ר"א בשם ר"י אין קרקע נקנה בפחות משו"פ ונשאר בקושיא. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן הוא פירוש הסוגיא:
| | Segment 2 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ועוד}} מן הדא מע"ש שאין דמיו ידועין.''' תיבות ועוד מן הדא מחק הגר"א ז"ל בכי"ק וגם תיבות שאין דמיו ידועים מחק הגר"א ז"ל בכי"ק וגרס במקומן שאין בו שו"פ כמו בבבלי הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה כדמפרש ר"י בשם ר' קריספא ר' יונה בשם ר"ז בסלע של מע"ש היא מתניתא אי איפשר שלא יהא שם חולין כ"ש א"ר יוחנן הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס הכל מע"ש שפדאו יותר על דמיו לא תפס הכל כו'. פי' בשנו"א ז"ל הנ"מ בין בבלי וירושלמי הוא דהבבלי במס' ב"מ דף נ"ג ס"ל דבמע"ש שאין בו שו"פ לא תפס כלל פדיונו אבל הירושלמי ס"ל דתופס פדיונו רק א"צ להוסיף חומש ונחלקו הבבלי והושלמי בזה דהבבלי ס"ל דהגזה"כ ממירעשרו ולא כל מעשרו פרט למע"ש שאין בו שו"פ הוא כדפרש"י ז"ל דמלמד שאינו תופס פרוטה ר"ל דע"כ פשיטא דלא מצי לחלל על חצי פרוטה דהא כסף כתיב ואין כסף פחות משו"פ כדאיתא בירושלמי במס' קידושין פ"ג ה"ג ע"ש אך דהו"א דתופס פרוטה שלימה ולפדותו בפרוטה שלימה ולהעלותו בדמים ע"ז קמ"ל קרא דלא חל הפדיון כלל דלא תופס פרוטה אבל הירושלמי ס"ל דהגזה"כ הוא דפחות משו"פ אינו נותן חומש אבל בר פדי' הוא ר"ל דיכולין לפדותו על פרוטה שלימה ויתפוס פרוטה [כקושית התוס' ז"ל במס' ב"מ דף נ"ג ע"ב ע"ש] אבל הנ"מ בשדמיו ידועין דלא שוה פרוטה והוא מחללו על פרוטה אבל בשאין דמיו ידועין אם שוה פרוטה או לא והוא מחללו על פרוטה ונמצא אח"כ דלא שוה פרוטה קמ"ל דמע"ש שפדאו יותר על דמיו לא נתפס השאר והוא ע"כ בשאינו ידוע מיירי דאמרינן דלא רצה לחללו על יותר משויו רק מכיון שאינו ידוע ושמא שוה כך אבל אם אינו יפה כ"כ לא רצה ליתן עליו פדיון כזה וכן משמע מסוגיא דידן דאמרינן דבהקדש מסתמא ניחא ליה והוא ע"כ בשאינו ידוע וכן משמע במס' ב"מ דף נ"ה פרה זו תחת זו כו' יד הקדש על העליונה אפילו שוה יותר פרה זו בעשרה סלעים כו' ע"ש הרי דמיירי דינא דהקדש בשאינו ידוע וכן במע"ש באין דמיו ידועים וחילל זו ע"ז ונמצא אח"כ דפדאו יותר על דמיו אמרינן דאדם מצוי להרבות בהקדישו ולא מהני לי' בדיקה אפילו כשאמר אח"כ לא רציתי להרבות כדאיתא בסוגין בסמוך ואין אדם מצוי להרבות במע"ש ולא מהני ליה בדיקה אפילו כשאמר אח"כ רציתי להרבות אבל בשדמיו ידועין וליכא כאן טעות כלל ופדאו על יותר מדמיו אף במע"ש נתפס השאר וע"כ מוקי הירושלמי להברייתא דמע"ש שאין בו שו"פ דמיירי בשאין דמיו ידועין שאינו יפה שו"פ ושמא יפה שו"פ וע"כ לפ"ז לא נתפס הפדיון על פרוטה דשמא אינו יפה שו"פ ולא נתפס היותר על דמיו ואנן כסף פרוטה בעינן ע"כ גם להירושלמי צריך לחלל על מעות הראשונות דאי איפשר שלא ישאר שם חולין כ"ש ר"ל דבר מועט ערך פרוטה בסלע הראשון הוי כ"ש [וע"כ דקיימינן דנשאר בו בערך פרוטה לכל הפחות דאל"כ האיך נוכל לחלל חצי פרוטה עליו וניחוש שמא לא נשאר בו רק רבע פרוטה או כשיש ג' חלקי פרוטה האיך יחלל על סלע הראשון וניחוש שמא אין בו רק חצי פרוטה והאיך יאכל להמעשר שאין בו שו"פ על סמך החילול הזה של סלע הראשון אלא ע"כ דקיימינן ליה שנשאר בו בע"כ פרוטה דא"א לצמצם מעותיו] אבל בשידוע דאינו יפה שו"פ והוא פודהו על פרוטה דליכא כאן טעות כלל ונתפס היותר מדמיו לא היה צריך לחלל על סלע הראשון לשיטת הירושלמי כן הוא הפי' האמיתי בשנו"א ז"ל. וראיתי בס' מעייני הישועה דמפרש בשנו"א ז"ל פי' שאינו מובן לי אך בזאת יפה כתב אשר הגר"א ז"ל אינו מוחק תיבות שאין דמיו ידועין אלא דכתב דהירושלמי מפרש להברייתא דמע"ש שאין בו שו"פ והיינו דמוקי הירושלמי להברייתא הזאת דמיירי בשאין דמיו ידועין:
| | <b>הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות.</b> אז דייקינן הא לתבוע תובעין אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא דאף לתבוע אין תובעין וע"כ הא דדייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין משמע דלתבוע תובעין מיירי ע"כ בשהביא ב' שערות ע"ז פריך דז"א דאם מיירי בשהביא ב' שערות א"ש קשה ולמשכן אין ממשכנין אע"פ שהביא ב"ש בתמיה דאם בשהביא ב' שערות א"כ חשוב כגדול וצריך גם למשכנו אלא ע"כ דלא דייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין דמשמע דלתבוע תובעין מיירי בבר חיובא ז"א דלעולם בני פטורין נינהו אלא שרגילין ליתן ברצונם ורוצין גם עתה ליתן וכשהגיע זמן התביעה תובעין אותם וכשהגיע זמן המשכון אין ממשכנין אותם וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שקלים דנשים ועבדים וקטנים הרגילין ליתן ועתידים ליתן אין ממשכנין אותם ולא דייקינן ממתני' דמיירי בבני חיובא ולתבוע תובעין משום דבני חיובא נינהו: |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר"י}} בעי כמ"ד כנכסיו ברם כמ"ד אינו כנכסיו הוא הקדש הוא מע"ש.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| | Segment 3 |
|
| |
|
| והתנינן הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חומש לא לנטע רבעי עצמו אוף הכא מעשר הוי סופך מימר מעשר עצמו. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| | <b>כיני מתניתין אין ממשכנין הכהנים מפני הכבוד.</b> עי' בתוס' הרי"ד ותבין פי' הסוגיא: |
| תחילתדףכאן ד/ג
| |
| מה אנן קיימין אם כשאמר לו צא ופדה לי שלוחו הוא כו' אלא כי אנן קיימין כשאמר לו פדה לי משלך פדה לך משלי. פי' שנותן לו המעות במתנה והוי המעות של אחרים ויכול האחר לפדות בעד הבעה"ב והיינו פדה לי משלך וכן אם נתן הבעה"ב הפירות לאחר יכול הבעה"ב לפדות בשביל האחר כמו בסיפא בהיה עומד בגורן וזה נקרא פדה לך משלי ר"ל לפדות עבורך ממעות שלי כן מבואר בשנו"א ז"ל:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין אם בגדולה זכתה בסימנין אם בקטנה קטן זכה.''' כאן מגי' הגר"א ז"ל הא דסמוך ר"י בר"ב בשם רשבר"י פתר לה בשיטת אפיוטות דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח כו' אמר ריב"ש קומי ר"י תיפתר כמ"ד הקטן תורה ר"ל אבל למ"ד דאין הקטן תורם משום דכתיב איש כדאיתא ברפ"ק דמס' תרומות ה"נ אין הקטן יכול לפדות משום דכתיב איש גבי פדיון מע"ש ואם גאל יגאל איש ממעשרו א"ל אפילו כמ"ד אין הקטן תורם קטן זכה פי' מדאוריית' דלא כריבר"ב בשם רשבר"י דהוא מתורת אפיוטות דהוא מדרבנן דהיכי אתא גברא דרבנן ויפדה מע"ש דאורייתא וגם אצ"ל לדידיה דאתיא כמ"ד הקטן תורם ויש לו כח לתרום ולפדות דהוי לזה גברא מדאורייתא כמבואר כ"ז במס' נדה דף מ"ו ע"ב ז"א דאפילו למ"ד אין הקטן תורם בתרומה דאורייתא מ"מ לענין פדי' קטן שפיר דמי דהא יש זכי' לקטן מדאורייתא כמבואר במס' גיטין דף ס"ד ע"ב בתוס' ז"ל ד"ה שאני דלמ"ד יש זכי' לקטן הוא מדאורייתא ופריך ע"ד דרבנן דתמן ניחא דתמן אמרין בשם רנב"י כל שנותנים כו' ר"ה אמר כשם שזכה לעצמו כן זכה לאחרים הכל מודין שאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש כו' ואין מתנת קטן מתנה חברייא בשם ר' יוסי מעתה אפילו לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו רעהו כמותו ברם כרבנן דהכא ומפרש ואזיל מי הוא רבנן דהכא דברי חכמים ר"י ב"פ בשם ר"י ריב"א בשם ר"י לעולם אין גזילו גזל גמור עד שיביא ב' שערות כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ דניחא ע"ד דרבנן דתמן דס"ל דיש זכיה לקטן אף לזכות לאחרים משא"כ לרבנן דהכא קשה דהיכי תימר דיש זכיה לקטן מדאורייתא הא רבנן דהכא ס"ל דאין זכי' לקטן להקנות לאחרים אלא ע"כ דאתיא כתירוצא דריבר"ב בשם רשבר"י דירדו לה בשיטת אפיוטות דהוי מדרבנן ואין לומר דהיכי אתא גברא דרבנן ומוציא מע"ש בפדיון מע"ש דאורייתא ז"א דס"ל ע"כ כמ"ד קטן תורם דלא קפדינן על גברא דאורייתא בתרומה ומע"ש דלא בעינן בזה דוקא איש וכנ"ל והשתא פריך והתנינן אבל אינו מזכה. לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו וכתב הגר"א ז"ל בכי"ק בגליון פי' משום לזכות לאחרים ומשני דר"י אמר דוקא שאין בהן דעת עכ"ל ז"ל פי' דמקשה מהא דתנינן אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו משמע דכל עיקר החסרון הוא משום דהוי בנו ובתו ומשום דהוי ידן כידו אבל בקטן וקטנה דעלמא דאינן בנו ובתו שפיר מזכה על ידן א"כ קשיא על רבנן דהכא דהוא ר' יוחנן דס"ל דאינו מזכה לאחרים ע"ז משני רבנן דקסרין אמרין כאן בקטן שיש בו דעת כאן בקטן שאין בו דעת פי' דמתני' מיירי בקטן שיש בו דעת ע"כ אינו מזכה דווקא בבנו ובתו אבל בקטן דעלמא מזכה משא"כ ר' יוחנן מיירי בקטן שאין בו דעת ע"כ אינו מזכה על ידו אפילו בקטן דעלמא:
| | Segment 4 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|בראשונה}} היו עושין כן במעות.''' פי' דהי' כל אחד מזכה המעות לאחר שיפדה בהן המעשר בשבילו דהוא פדה לי משלך ולאחר הפדיון אם לא ירצה להחזיר לו הרשות בידו דאינו נותן מתנה ע"מ להחזיר אלא נותן למי שסומך דעתו עליו שיחזיר לו מעצמו משרבו הרמאין שעשהכל אחד א"ע שיסמוך חבירו דעתו עליו והי' נוטל המעות ומבריח התקינו שהבעה"ב יתן לו הפירות ויפדה במעותיו דהוא פדה לך משלי כנזכר לעיל ואעפ"כ הי' נוטלין ואוכלין אותן אע"פ שקשה יותר לאכול הפירות מלהבריח המעות מ"מ הי' עושין כן והעיזו פניהם לנגד מי שסמך דעתו עליהן ואכלו הפירות התקינו שלא יזכה להן בידן המעות או הפירות אלא מזכה להן אחד מעשרה לקרקע פי' דהי' משכיר להם את מקומו וכן משמע בתוספתא וא"כ היו הפירות מונחין ברשות הבעלים ולא העיזו פניהם לילך לרשות הבעה"ב שסמך דעתו עליהם מעיקרא ליטול ולאכול: | | ר"ט בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל כו'. וקשיא משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו כו'. ופירש הפ"מ ז"ל אין חטאת ציבור מתה כשאירע איזה פסול ומקריבין אחרת תחתיה ע"ש וקשה לי להבין דמקשה משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו ר"י אומר תמות וקשה דבאמת למה מביאין דוגמא מן חטאת שמתו בעלי' דחלוק קרבן יחיד מקרבן ציבור דבר שאין ר"י מודה ולמה באמת לא תפסו דוגמא אחריתי שחלוק בקרבן יחיד מקרבן ציבור הלא כמה וכמה חילוקים לאין מספר איכא בין קרבן יחיד לקרבן ציבור ונראה לפענ"ד דהא גמ' מפורשת בבבלי תמורה ובהוריות דף ו' אר"פ אפילו למ"ד חטאת שכיפרה בעליה למיתה אזלי חטאת שמתו בעלי' בציבור תיקרב מנ"ל לר"פ הא ומסיק משעירי ר"ח דאמר רחמנא למיתי מתרומת הלשכה דחטאת הוא ודלמא מתו מרייהו דהנהו זוזי אלא ש"מ דבציבור תיקרב ופרש"י ז"ל דאזלינן בתר רובא ופריך ודילמא לא מתו כו' ע"ש היטב הרי דמצינו דאותן הקרבנות הבאין מתרומת הלשכה לא איכפת לן מה שנתערב בזה מעות מאיזה אנשים אשר מעותיהן פוסלין בקרבן דהא אמר רחמנא לכל ישראל לשקול בתרומת הלשכה ואמר רחמנא למיתי שעירי ר"ח וחטאת ציבור מתרומת הלשכה ודילמא מת אחד מהן והוי חטאת שמתו בעלי' אלא ע"כ חזינן דהתורה לא הקפידה על תרומת הלשכה ממה שנתערב מעות של יחידים הפוסלין הקרבן והיינו דקאמר הכא ג"כ דאמר רחמנא לכהנים לשקול לתרומת הלשכה ומ"מ מביאין מתרומת הלשכה עומר ושתי הלחם ולחם הפנים והיינו דמדמה זל"ז דחטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה והראיה מתרומת הלשכה דמייתינן חטאות ודילמא מת חד אלא ע"כ דמתרומת הלשכה לא הפדה התורה מה שנמצא מעות יחיד הפוסל להקרבן ה"נ מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל ושפיר מייתינן מתרומת הלשכה העומר ושתי הלחם וכו' ולא חיישינן ממה שיש בתוכו מעות מכהנים וס"ל לרב המנונא כר"פ דאף ר"י מודה בזה אבל הגמ' לא ס"ל כר"פ כמו דפריך התם על ר"פ ודילמא לא מתו וקשה משיבין לאדם דבר שאין מידה בו והא דקאמר משיבין חכמים לר"י מאי שייכות ר"י לזה הענין דחכמים ישיבו לו דל"ל דר"י ס"ל כבן בוכרי דכהנים אינן חייבין לשקול משום וכל מנחת כהן ז"א דהא בסוף שמעתתא גרסינן ר"י ור"נ חד אמר כל דעבר בימא וחורנה אמר כל דעבר על פקודיא יתן מ"ד כל דעבר בימא מסייעא לריב"ז ומ"ד כל דעבר על פיקודיא מסייעא לבן בוכרי ואי ס"ד דר"י ס"ל כבן בוכרי א"כ למה קאמרינן חד אמר וחורנה אמר משמע דלא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא ואי ר"י ס"ל כבן בוכרי דהא חכמים משיבין לו והוא מותיב לן והם מתיבין לו כדמסיק כדברינו א"כ פשיטא דר"י הוא דסבירא לי' כל דעבר על פיקודיא ועוד והוא מותיב לן פי' המפרשים ז"ל אינו מובן לי אבל כדמעיין היטב בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מובן הדבר דהא דגרסינן במתניתין א"ל ריב"ז לאו דריב"ז הוא דקאמר זאת לר"י ז"א אלא דקאמר לבן בוכרי וביבנה הוא דקאמר ליה והכל מדברי ר"י אמר ר"י העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל ריב"ז לא כי אלא כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם וכו' והוא הכל מדברי ר"י דקאמר הפלוגתא שהיה בין בן בוכרי לבין ריב"ז ביבנה ומסיים דבן בוכרי ס"ל כך דכהנים פטורין וריב"ז ס"ל כך דכהנים חייבין ומסיק ר"י קושיא בשם כהנים שכהנים דורשין מקרא זה לעצמן והכריע דאינם חייבין ואדרבה חוטאים בזה כשיתנו ולא כריב"ז ולא כבן בוכרי דס"ל שאינו חוטא ובן בוכרי וריב"ז פליגי בזה אם כל דעבר בימא או על פקודיא ורק בן בוכרי ס"ל דבדיעבד אינו חוטא ואתו הכהנים ודורשין מקרא זה לעצמן דאף בדיעבד חוטא הוא והוא הכל מימרא דר"י דאמר לפני חכמים דכן הוא פלוגתא דבן בוכרי וריב"ז ביבנה וקושיא בשם הכהנים ואתו חכמים והשיבו לר"י הקושיא שהקשה בשם הכהנים משום דאין מנחת ציבור קריבה כליל ואיהו מותיב לן פי' דר"י דהק' לפני חכמים הקושיא בשם הכהנים וחכמים תירצו לו את קושיתן משום דהוי מנחת ציבור ועל זה מותיב להן ר"י המקשן הקושיא בשם הכהנים על תירוצן של החכמים אלא נדבת ציבור א"כ יקשה לבן בוכרי קושיא של הכהנים כיון דס"ל לבן בוכרי כל דעבר על פקודיא יתן ואין הכהנים מחויבים א"כ למה אין חוטאים וישאר קושית הכהנים דמקשין מעומר ושתי הלחם דהם הקשו קושייתן בין לבן בוכרי בין לריב"ז וא"כ תריצכם הוא שפיר על קושייתן אליבא דריב"ז כיון דבאמת חייבין א"כ לא קשה מעומר ושתי הלחם כיון דהוי מנחת ציבור אבל לבן בוכרי דס"ל דפטורין א"כ ישאר קושייתן האיך מביאין והאיך אינן חוטאים כשמביאין האיך יאכל העומר ושתי הלחם כיון דנדבת יחיד הוא ואינהו מתיבין ליה כיון שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור כן נראה לפענ"ד פירושא דהאי שמעתתא בע"ה וראיה לדברינו כשתעיין בעינא פקיחא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מוכח הוא דכל המאמר הוא מר"י ובן בוכרי וריב"ז לא פליגי בקושית הכהנים אלא אי כל דעבר בימא או על פקודיא וכן מפורש בפרש"י ז"ל ותוס' ז"ל במס' מנחות דף כ"א ע"ש ודו"ק: |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} אינייא בר סיסיי סלק גבי ר' יונה א"ל אפרוק לך בהדא סילעא.''' ר"ל דר' אינייא שאל לר"י אם יתן לו הסלע הזה במתנה לפדות עבורו המע"ש ואמר ר' יונה אי בעי מינס נסא פי' אי בעי ר' אינייא יכול ליטלו לעצמו ולאחר הפדיון חזר ר' יונה ונסיב לי' מיניה וע"ז אמר ר' יונה דלאו משום דע"פ הדין צריך ליתן במתנה גמורה בלאו סמיכת דעת אבל אי סמך דעתו שיחזור לו אסור ז"א אלא דרשאי ליתן למי שסומך דעתו עליו שיחזיר לו רק דצריך ליתן לו במתנה גמורה שלא ע"מ להחזיר ורק שסומך דעתו שיחזיר לו דאנא דיהבית לר' אינייא הוא משום שהיה לי השערית דעתי' שיחזיר לי ומשום סמיכת הדעת שיחזיר לי ע"כ נתתי לו:
| | Halakhah 4 |
| תחילתדףכאן ד/ד
| |
| '''{{עוגן1|מתניתין}} דלא כרשב"ג דתנינן רשב"ג אומר משיכתו של מע"ש היא פדיונו.''' פי' דרשב"ג ס"ל בתוספתא במס' ערכין פ"ד דמע"ש שוה להקדש כמו בהקדש הוי הקנין והחילול דבר אחד דבעינן וקם לו פי' הא דקנה מן ההקדש והוי שלו ונתחלל הוי בדבר אחד ותלוי זב"ז דבדבר שנתחלל בו בדבר זה קנה לי' משום דבעינן וקם לו כמו כן במע"ש הקנין והחילול הוי בדבר אחד דבדבר שנקנה נתחלל קדושת המע"ש ובדבר שנתחלל קנה ליה וע"כ לא אתיא מתניתין כרשב"ג דאילו מתניתין דידן מחלק בין קנין לחילול גבי מע"ש דהקנין הוא במשיכה והחילול דמע"ש הוא בכסף ואילו לרשב"ג הוי הקנין והחילול ענין אחד דבאותו דבר שנקנה בו הוא מתחלל ובאותו דבר שנתחלל נקנה וא"כ לפ"ז משיכתו היא פדיונו וא"כ לפ"ז האיך נקנה במשיכה הא צריך להיות ע"י הקנין פדיונו ג"כ ובפדיון מע"ש בעינן בע"כ מעות דהא כתיב וצרת הכסף וע"כ דלרשב"ג לא קנה במשיכה כיון דלא הוי בזה פדיונו וכל משיכתו הוא רק פדיונו דבדבר שנתחלל בו בזה הוי ג"כ הקנין כמו בהקדש דבעינן וקם לו אפילו אי מע"ש ממון הדיוט היא וע"כ מתניתין דלא כרשב"ג ובבבלי במס' קידושין קאמרינן דלא אתיא כר"מ דס"ל ממון גבוה הוא דלדידי' הוי קנינו בכסף ובירושלמי קאמרינן דלא אתיא כרשב"ג ואפילו אי מע"ש ממון הדיוט הוא מ"מ לא נקנה במשיכה רק בכסף:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} יוסי בשם ר"א אין מוסיפין חומש על הסלע השני' והי' ר"א מסתכל ביה.''' גי' הגר"א ז"ל בכי"ק והי' ר' יוסי מסתכל בי' א"ל מה את מסתכל בי אף ר' הילא מודי בה כהאי דא"ר יוחנן כל מע"ש שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש פי' בשנו"א ז"ל דהוא ר' הילא דלעיל בה"ב דס"ל דמע"ש מפני שאין לו תובעין ע"כ כשפדאו ולא הוסיף חומש אינו פדוי והכא מודה ופי' זה אינו מובן לי אבל בכי"ק גרס אף רבי מודי בה ותיבת הילא מיותר אלא סתם רבי וה"פ אין מוסיפין חומש על הסלע השני' פי' סלע השני' משום דאיכא ב' סלעין סלע אחת הוא למע"ש וסלע השני' הוא לדמי מקח והו"א דעל הסלע השני' דהוא דמי מקח מוסיף ג"כ חומש דהא כבר קנאו במשיכה והמעשר כבר הוא שלו א"כ צריך להוסיף חומש דהא קרינן ביה ואם גאל יגאל איש ממעשרו וקרינן בי' מעשרו ע"ז קמ"ל דאינו מוסיף חומש על הסלע השניה של המעשר הזה שהוא דמי מקח אע"פ שהוא מעשרו אבל דמי הפדיון אינו שלו ואנן בעינן שיהא המעשר שלו וגם דמי הפדיון שלו אבל אם דמי הפדיון אינו שלו אע"פ שהמעשר שלו וקרינן בי' ממעשרו מ"מ אינו מוסיף חומש וכדמסיק כהאי דאר"י כל מע"ש שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש דבעינן דגם הפדיון יהא שלו והכא אע"פ שהמעשר הוא שלו אבל דמי הפדיון אינו שלו ולא מיבעיא לרשב"ג דס"ל דלא נחלקו הקנין והחילול ולא שייך חילול בלא קנין וקנין בלא חילול בודאי דא"צ להוסיף חומש אלא אפילו לרבי פי' רבי דסתם המשנה דידן דקנין וחילול ב' ענינים הן ומשכח"ל הקנין בלא חילול וקרינן בי' ממעשרו קודם החילול מ"מ מודה נמי דאינו מוסיף חומש משום דאע"פ שהמעשר שלו אבל הפדיון אינו שלו:
| |
|
| |
|
| ר"ח בעי קומי ר' יוסי רבי כר' יוסי ור"נ כר' יהודה דתנינן תמן אמרה התקבל לי גיטי והלך וא"ל אשתך אמרה התקבל לי גיטי הולך ותן כו' לא יחזור דברי רבי ר"נ אומר הולך ותן כו' יחזור זכה לה התקבל וכו' לא יחזור רבי אומר בכולן לא יחזור עד שיאמר לו אי אפשי שתקבלי אלא שתוליכי לה. כן מגי' הגר"א ז"ל בכי"ק וקשיא על דרבי הא לך מדיבורי אם רצה להחזיר לא יחזור פי' בתמי' וקשיא על דר"נ הא לך מדיבורה אם רצה להחזיר לא יחזור פי' בניחותא דצ"ל אם רצה להחזיר לא יחזור וזהו הכל סיומא דדברי ר' חגי דקשיא לרבי דהאיך ס"ל דאם רצה לחזור לא יחזור דילמא הולך מדיבורו משמע וכן לר"נ קשיא האיך ס"ל דאם רצה לחזור יחזור דילמא הולך מדיבורה משמע כלומר מ"ט דרבי ומ"ט דר"נ ע"ז מסיק והאיך צריך להיות באמת ע"ז אמר ר' חונה אמר נעשה שלוחו ושלוחה והאיך הדין גבי שלוחו ושלוחה ע"ז מסיק רב אסי אמר [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] כולהן דתנינן שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת כ"ז סיומא דדברי ר' חגי דהא קשיא לרבי ולר"נ ובאמת צריך להיות שלוחו ושלוחה וצריך להיות מגורשת ואינה מגורשת ומ"ט דרבי ומ"ט דר"נ אלא ע"כ דפליגי רבי ור"נ בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה דמתניתין דרבי ס"ל כר' יוסי דבעסוקין באותו ענין אמרינן דכל לישנא דאמר לו בעת נתינה הוא ע"ד דהכי דהי' הדיבור בתחלה [כדאיתא במס' קידושין דף ו' ע"א בהו"א שם דבין דיהב ושתיק בין כל לישנא דאמר לה ע"ד דהכי שהיו עסוקין בתחלה נותן לה] אם לא שיאמר א"א שתקבל לה ור"נ ס"ל כר' יהודה דס"ל דצריך לפרש ואינו נותן ע"ד דהכי שהיה הדיבור בתחלה ע"ז אמר לו ר' יוסי לר' חגי ומה בידך ר"ל דהאיך תסבור זאת בידך דרבי ור"נ פליגי בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי הא אמר ר"ז חייא בר בון אבא בר תחליפא בשם רבי הושעיה מה פליגין כשהפליגו דעתון לעניינות אחרות אבל אם היו עסוקין באותו ענין גט הוא והכא אפילו עסוקין באותו ענין היא המחלוקת א"כ ע"כ דלא פליגי רבי ור"נ בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} עזרי' בעי קומי ר"מ אף לענין מתנה כן כו'.''' פי' דמבואר ברמב"ן ז"ל במס' יבמות ובקצוה"ח ז"ל סי' ר' דגט לא דמי למתנה דגט הוא בתורת נתינה ולא בתורת זכי' דהבעל א"צ לזכות לה הגט אלא בנתינה בעלמא סגי והזיכוי א"צ להיות מכח הבעל אלא דכיון דקיים מצות נתינה רחמנא מזכה לה ממילא משא"כ במתנה אם הניח לתוך יד המקבל ואינו מקנה לו לא קנה דהא בעינן הקנאת הנותן עיי"ש ומתפרש הירושלמי בפשיטות ר' עזרי' בעי קומי ר"מ אף לענין מתנה כן ר"ל אם פליגי רבי ור"נ אף במתנה כן כשאמר לו המקבל זכי עבורי והנותן לא זיכה על ידו אלא אמר לו הולך ותן לפלוני אם בזה פליגי נמי רבי ור"נ א"ל דלא דמי מתנה לגט דתמן בגט התורה זיכתה אותה בגיטה ר"ל דלא בעינן הקנאת הבעל אלא הנתינה לחוד ורחמנא מזכה לה ממילא לפיכך ס"ל לרבי דאינו יכול לחזור אע"פ שהבעל לא זיכה על ידו את הגט לא איכפת לן ע"ז דהא לא בעינן זכי' והקנאה שלו אלא דרחמנא מזכה ממילא להאשה וע"כ מכיון דקיים הבעל מצות נתינה ע"י שליח של האשה דשלוחה כמותה והרי הוא במקום האשה אע"פ שלא זיכה על ידו מ"מ הרשות ביד האשה לעשות אותו שליח שיזכה עבורה דבר שהוא שלה אע"פ שהבעל אינו מזכה על ידו אלא נותן על ידו משא"כ במתנה הא אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ר"ל כשהנותן אינו רוצה לזכות על ידו אין בכח המקבל לעשותו שליח שיזכה עבורו דבר שאין הנותן רוצה לזכות ע"י ע"כ אף רבי מודה דיכול הנותן לחזור בו בשאמר לו הנותן הולך ותן לו אפי' אם הוא שלוחו של המקבל ג"כ דהא כל זמן שהחפץ ביד השליח הרי הוא ברשות הנותן דהא לא זיכה להשליח דהמקבל ואף דהמקבל עשאו שליח לקבלה אך אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו אם לא ברשות הנותן והכא הרי לא אמר הנותן זכה לפלוני ואינו מזכה על ידו רק נותן על ידו [וטעמא דר"נ דס"ל דיכול לחזור הוא משום תנאי גיטין וכן ס"ל לרבי באומר א"א שתקבל הו"ל כתנאי אל תגרשה אלא בימין] ומסיק הגמ' עוד ראיה לחזק הענין דהוי דבר שאינו שלו אף כשאמר ליתן לו דאמר ר"י בר"י ב"' ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ר"ל דמותר לחזור בו ולא עבר על הן צדק כדאיתא במס' ב"מ דף מ"ט וע"כ אפילו לאחר שנותן על ידו רק שאינו מזכה על ידו נמי אמרינן דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו משום דהוי עדיין ברשות הנותן לחזור בו ולא מיבעיא דרשות בידו לחזור אלא אפילו מותר לחזור ולא הוי מחוסרי אמנה:
| | Segment 1 |
| תחילתדףכאן ד/ה
| |
| '''{{עוגן1|הורי}} ריב"ש כהדא דתני בר קפרא ב"ש כו'.''' הגר"א ז"ל כתב בכי"ק דתיבת ב"ש מיותר וזהו סיומא דסוגיא הורי ריב"ש כהדא דתני בר קפרא ואח"כ מתחיל ההיא סוגיא דבמס' דמאי פ"ד הל"ג תני הנאמן לשני נאמן לראשון דברי ר"א וחכ"א הנאמן על הראשון נאמן על השני וכל הסוגיא הזאת עד המשנה דהל"ו שייך לסוף הל"ג ודבר זה מצוי הוא בירושלמי דמועתק מסוף הלכה זו לסוף הלכה שלאחרי' ועיי' בדברינו פ"ק דמס' תרומות סוף הל"ג ובפ"ב דמס' שבת הל"א וכן כאן כתב הגר"א ז"ל בכי"ק דשייך לסוף הלכה ג' לעיל כי שם מקומו דמיירי בדין פדיון דמע"ש וגרסינן כאן כמו בפ"ד דמס' דמאי הל"ג וה"ג שם הוציא להן מע"ש מתוך ביתו ואמר פדוי הוא נאמן פדו לי ופדו לכם אינו נאמן מתני' דר"א היא דר"א אומר הנאמן לשני נאמן לראשון א"ר יוסי ד"ה היא עד סוף הסוגיא וכבר נתפרשה הלכה זו לעיל במס' דמאי פ"ד הל"ג לאמיתה של תורה בע"ה עיי"ש:
| |
| תחילתדףכאן ד/ו
| |
| '''{{עוגן1|תני}} אל"ף דלי"ת [הגר"א ז"ל לא גריס דלי"ת] חי"ת טי"ת רי"ש מ"ם [הגר"א ז"ל לא גריס מ"ם] תי"ו תרומה.''' כדמפרש אל"ף קדמייתא בישין שני פישין שני יו"ד מ"ם מעשר הגר"א ז"ל מחליף הגירסא וגרס יו"ד מ"ם מעשר בראשונה ואח"כ גרסינן בישין שני פ' שני פי' בי"ת הוא מעשר שני כמספר ב' תיבת שני סימן דהוא שני פ' שני סימן דצריך פדיון ר"ת דפ' הוא פדיון כדמסיק פורקן ר"ל דצריך לפדותו ותיבות מעשר עיר הגר"א ז"ל מוחק בכי"ק:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|לשם}} יוסף ולשם שמעון או לעלות ולאכול בירושלים חולין.''' ובתוספתא גרסינן לשם יוסי ולשם שמעון לא עשה כלום ר"ל דלא קנו יוסי ושמעון משום דאמרינן דנכתב שמם משום סיבולת שביניהם ולא שהקנה להם וכן מה שכתוב לעלות ולאכול בירושלים הוא לאו משום מעשר אלא משום סיבולת:
| | <b>הא לתבוע אין תובעין.</b> פי' מדקתני ואם שקלו מקבלין מידם משמע דלתבוע אין תובעין ואילו ברישא דמתני' קתני אין ממשכנין משמע לתבוע תובעין ומשני כהס"ד דמשני לעיל כאן שהביא ב"ש וכאן שלא הביא ב"ש ולהמסקנא לעיל נסתר האי תירוצא ולא מיירי הרישא בשהביא ב' שערות בבר חיובא ומיירי בבעל פטור אך שרגיל ליתן ורוצה ליתן ואין ממשכנין אבל תובעין ומתניתין דידן מיירי בקטן בר פטור [ואינו רגיל] א"נ איידי דקתני גבי עכו"ם ואם שקלו אין מקבלין מידן קתני נמי גבי קטנים לישנא דמקבלין מידן: |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|עד}} כדון ישנות חדשות מאי איכא למימר.''' כן מגי' הפ"מ ז"ל וכן עיקר וקאי על ר' יוסי דמתניתין שאני אומר אישתקד היתה תרומה ופינה וכ"ז שייך בישנות אבל חדשות מאי איכא למימר ע"ז קאמר דגם בחדשות אני אומר אתמול היתה מלאה תרומה ופינה:
| | Segment 2 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מצא}} במגופתו הרי הוא כתוב עליו מעשר ה"ז מעשר.''' פי' דמיבעיא לר' יוסי דמתני' דס"ל דמה שכתוב על החבית תרומה אין ראיה שזה הוא תרומה דשמא אשתקד הי' בה תרומה ופינה ממנה ולא דיקדק ומסיק בתוספתא מודה ר' יוסי שאם כתב בחרס ונתן ע"ג חבית ה"ז תרומה דדוקא בכתוב ע"ג חבית ממש הוי חולין אבל בכתב ע"ג חרס והניח החרס על גבי החבית ה"ז תרומה ע"ז שאל אם היה כתוב ע"פ מגופת החבית אם דומה כמו בכתוב ע"ג החבית ממש או כמו בחרס הנתון ע"ג חבית וה"פ מצא במגופתו הרי הוא כתוב עליו מעשר הר"ז מעשר לשון שאלה הוא האיך הדין במגופת החבית אם דמי לחבית ממש או לחרס הנתון על גבי חבית ע"ז אמר נתחלפו לו ר"ל דגם במגופה אין סימן דאני אומר דנתחלפו לו דלא דמי לחרס הנתון ע"ג החבית דלמה לו להניח החרס משא"כ המגופה דהחבית צריך להמגופה ור' יוסי לטעמיה דל"ל כתב לסימן דשמא היה מגופה אישתקד לתרומה והשתא נתחלפו לו ונתן מגופת התרומה על חבית של חולין ולא הוי סימן מהכתב רק בשהניח חרס שכתב עליו תרומה דלמה לו להניח על החבית החרס הזה ובודאי הניחו בכיון לסימן ולא שייך למימר דטעה משא"כ במגופה הצריך לו שייך למימר דלא הניחו לשם סימן אלא משום דצריך לו ובאמת היה צריך לגפות החבית במגופה אחרת רק דנתחלפה לו במגופה זו ולא דיקדק כמו בחבית גופה דאמרינן דלא דיקדק דאע"פ שכתוב עלי' תרומה מ"מ בשצריך לה נתן בתוכה חולין וראי' לפירוש הזה דהגר"א ז"ל בכי"ק כתב ב' נקודות אחר תיבות נתחלפו לו וכונתו דשייך תיבות הללו למעלה:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ריב"א}} בשם ר"י דרבי היא דתני מאתים ומצא מנה המנה ניטל דברי רבי וחכ"א חולין.''' פי' דבברייתא תנינן בדינא דמתניתין דידן דחכמים פליגי על רבי ע"כ מתניתין דביצה נמי רבי היא ע"ז אמר ד"ה היא שאני גוזלות ופריך מהא דתני רחב"ש היא הדבר כו' בביצים ע"ז קאמר דלעולם ד"ה היא והא דפליגי חכמים במתניתין דידן משים דהכא אביו הניח ובנו מצא וכן הגי' במסכת ביצה עיי"ש:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אמרין}} לה בעלה דההיא איתתא.''' ותיבות דאת מוליד בר דכר שכתוב כאן גבי מעשה דתלמידיו הגר"א ז"ל בכי"ק מחק:
| | Segment 3 |
|
| |
|
| {{מרכז|<big>'''סליק פירקא בס"ד:'''</big>}}
| | <b>אר"א מתניתין בנכרים הא בכותים לא כו'.</b> פי' דרישא מיירי מנכרים וכותים אבל סיפא לא מיירי רק מנכרים לחוד ע"ז פריך וכי יש קיני זבין בנכרים הא הנכרים אין מביאין לעולם במציאות זה הקרבן כדכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות אלא איפוך דרישא מיירי בנכרים ומיירי מתרווייהו בין מנכרים בין מכותים ובסיפא לא מיירי מנכרים כלל רק מכותים לבד וכן פי' בת"ח ז"ל ונוטה לפי' הפ"מ ז"ל: |
| תחילתדףכאן ה/א
| |
| '''{{עוגן1|ר"ז}} מקל לסביא.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק: | |
|
| |
|
| כהדא דתני אילן של הקדש סוקרין אותו בסיקרא כו' עגלה ערופה בחגורה של אבנים חוט בחוט של סיקרא כו' להבחין בין דמים כו' התחתונים. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק אלמא כל אחד לפי ענינו מציין וה"נ היל"ל דהסימן לפי מה שהוא זה באדמה שעתיד ליהנות ממנו כדאיתא במס' ב"ק דף ס"ט:
| | Segment 4 |
|
| |
|
| וחש לומר שמא אילן שהוא מנבל פירותיו הוא ולא כן תני אילן שהוא מנבל פירותיו סוקרין אותו בסיקרא כו' די עבד. ונשאר בקושיא:
| | <b>תני אלו חייבין בקלבון אחד וכו' מתניתא דר"מ עד סוף הסוגיא.</b> ב' פעמים גרסינן הכא מתניתא דר"מ וחד מיותר הוא בלי ספק והק"ע ז"ל מוחק עד מתניתא דר"מ בתרא והפ"מ ז"ל מוחק מתניתא דר"מ בתרא ומקיים מתניתא דר"מ קמא ומוחק מן מתניתא דר"מ בתרא עד תיבת ר"מ כמין מטבע כו' ובל"ס שנשתבש הכא מהמדפיסים והמעתיקים אבל לבתר הגהתם קשה לי להבין ולפענ"ד נראה דיש כאן ט"ס קטן אחד המצוי וט"ס דמוכח דבפעם הראשון גרסינן במי ששקלו שלם שהוא פטור מקלבון ובפעם השני גרסינן שהוא חייב וע"כ הוא דחייב וט"ס הוא הא דגרסינן תחילה פטור ותיבת מתניתא דר"מ בתרא מיותר ומוכח הוא דהא קאמר תחילה מתניתא דר"מ והמפרשים ז"ל הגיהו זאת ובדפוס קראטשין לא נמצא מן מתניתא דר"מ בתרא כלל אבל אולי הגי' כמו שהוא הכל לפנינו [רק מתניתא דר"מ דכפיל ב' פעמים פשיטא דהשני מיותר] מתפרש ג"כ וה"פ מתניתא דר"מ פי' מתניתין דידן דתני ואלו שחייבין בקלבון דמתחיל ענין דקלבון כמו דמתחיל במשנה ג' גבי שקלים גופיה לענין משכון את מי ממשכנין לוים וישראלים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים וכמו כן מתחיל במשנה הזאת ואלו שחייבין בקלבון לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים וקשה פשיטא דפטור דהקלבון הוא מה שמגרע להקדש בין חצי שקל לסלע וכיון דקמ"ל דפטורין משקל פשיטא דפטורין מקלבון דהא פשיטא דמי שפטור מלשקול פשיטא דאינו מתחייב בקלבון דעל מה יתחייב קלבון כיון דפטור כל עיקר לשקול על מה יתן קלבון ע"ז קאמר דמתני' קמ"ל אפילו אליבא דר"מ דס"ל דאינו נותן הקלבון על הפסד השקל שלו אלא דהוא חיוב באנפי' נפשיה ואפילו לבתר שנפטר מנתינת השקל חייב ג"כ בקלבון אפילו לאחר שנתן שקל שלם דאין שום הפסד בהשקל חייב ג"כ בקלבון אלמא דקלבון לאו משום דלא יגרע מהשקל דהא אפילו בנותן שקל שלם חייב ג"כ בקלבון אלמא דקלבון לאו על הפסד השקל הוא כדי שיהא השקל שלם ז"א אלא דהוא חוב בפני עצמו דהא אפילו במקום שאין הפסד השקל חייב ג"כ בקלבון דהא מי שנתן שקלו שלם לא עשה הפסד כלל ואעפ"כ חייב בקלבון אלמא דהוא חיוב אחריתי וע"כ שפיר קמ"ל ב' דינים א' דהם פטורין משקל וב' דהם פטורין מקלבון וע"ז קאמר מתניתא דר"מ דאמר אע"פ שאין שקלו תורה קולבנו תורה ר"ל דהוא חיוב בפני עצמו מן התורה ולא מדרבנן ולא שייך לשקל דלא קאי הקלבון להשלים שיעור השקל ז"א אלא דהוא חיוב בפני עצמו ומן התורה הוא כמו שקל גופי' ולא דחכמים עשאו חיובא דקלבון משום הפסד השקל דהא קסבר ר"מ מפורש בתוספתא בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון אלמא דקלבון לאו מדרבנן הוא להשלים שיעור השקל ז"א אלא דדבר תורה הוא הא דשוקלין במקדש קלבנות אף שלא מצינו מפורש בתורה כי אם שקל ולא קלבון אעפ"כ הלכה למשה מסיני הוא כדאיתא בסמוך דאמר ר"מ כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה כו' והראהו למשה וא"ל זה יתנו כזה יתנו והוי כמו וזבחת כאשר צויתיך ונמסר לו למשה הלכות שחיטה בע"פ כן נמסר למשה בע"פ מה שיתנו זה יתנו כלומר כזה ע"כ הא דשקלינן במקדש קלבנות משום דזה הראה לו הקב"ה למשה ע"כ ס"ל לר"מ דהוא מן התורה וע"כ קמ"ל מתניתין דאלו פטורין מן הקלבון דה"א דהמה חייבין בקלבון אע"פ שפטורין משקל דה"א כל העובר על הפקודים דעבר על פקודיא לאפוקי מאן דלא עבר הוא דוקא על נתינת השקל אבל זה יתנו בקלבון דלא מפורש אימא דנמסרה למשה דכולם יתנו קמ"ל דפטורין דהא לר"מ היה אפשר לחיוב הקלבון בלא שקל דאמר ר"מ [ותיבת מתניתא דר"מ מיותר] ר"ל השתא מפרש טעמא דר"מ בתוספתא דקסבר בנותן שקלו שלם חייב בקלבון משום דאמר ר"מ כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה לפיכך קסבר ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון והיכן אמר ר"מ דקולבנו תורה דאמר ר"מ כמין מטבע של אש הוציא וכו' ומובן הא דגרסינן לשון דאמר ר"מ ולשון קסבר ר"מ דאמר הוא נתינת טעם משום דאמר כן לפיכך ידעינן דקסבר ר"מ כן ובע"ה כן פי' הסוגיא: |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|תמן}} דלא יתיר פירוי ברם הכא דיעבד לכתחלה.''' פי' דהוא שייך למס' שביעית פ"ד דשם פריך מהברייתא ההיא לענין שביעית ומשני שם דתמן דלא יתיר פירוי כו' ואגב גררא דמביא הברייתא מביא גם כאן זאת כדרך הש"ס הזה בכמה מקומות כידוע להרגילין בו:
| | Segment 5 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} יונה בעי ולמה לי נן מרין בשדה תני ר"ח שדה הקדש סוקרי אותו בסיקרא.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' למה תני אילן של הקדש ולא תני שדה של הקדש דהא בשדה הקדש תנינן ג"כ כן:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מסתברא}} ר' יוסי מודה לרשב"ג רשב"ג לא יודה לר"י.''' גבי הנותן לפונדקית דהוא בעצמו נותן בידו אע"פ שהוא רמאי מ"מ אין דרך החבר להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כיון דהוא הוציא מתחת ידו וגרסינן שאין דרך החבר להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וכן הוא בפ"ג במס' דמאי:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|וקשיא}} על דרבנן לא ביום הוא מציין ולא בלילה הוא גונב.''' ר"ל דהא הציון שעל ידו מציין אינש אינו פעולה רק כל היום והגניבה הוא בלילה ומאי מהני הציון של היום לשלא יגנבו בלילה ומשני דהציון של יום מהני שלא יגנבו בלילה:
| | Segment 6 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אר"י}} אתיא דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב כו' ברם כמ"ד בשחרית לא אתיא ויש אדם פודה במחובר לקרקע.''' כן גי' הגר"א ז"ל בשנו"א ובכי"ק [וכה"ג איתא בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף ס"ט ע"א עיי"ש]. א"ר ירמיה אפילו כמ"ד בשחרית אתיא היא ולאו רשב"ג היא. פי' דהא רשב"ג ס"ל במס' פיאה פ"ז ה"ה ולקמן בה"ב דנטע רבעי נפדה במחובר לקרקע ולא ס"ל כהאי ברייתא דב"ש וב"ה מודים דאין פודין במחובר דהא ב"ש ס"ל לדידי' דפודין במחובר ועוד הא אית ליה משיכתו של מע"ש הוא פדיונו ר"ל ועוד דע"כ רשב"ג ס"ל בשחרית דאז עדיין הנטע רבעי שלו ויכול לפדות ולחללם משא"כ לעיתותי ערב דהוי אז אינו ברשותו אינו יכול לחללם דהא רשב"ג ס"ל דמע"ש דמי להקדש דקנין וחילול הוי דבר אחד דבעינן וקם לו דע"י הכסף נעשה הקנין והחילול דכתיב גבי הקדש ונתן הכסף וקם לו ולא משכח"ל פדיון הקדש בשאינו קם לו בקנין ולא הוי ברשותו וכמו כן במע"ש נמי לא משכח"ל חילול בלא קנין [זולת כשפודה מע"ש שלו וכן אחר כשפודה עבורו בשליחותו אבל הכא אינו נעשה שלוחו כדאיתא בתוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ו ע"א ] א"כ לדידי' ליכא למימר דס"ל כמ"ד לעיתותי ערב דהא ליכא כאן וקם לו לא לזה ולא לזה דהא זה אינו שלו וזה אינו ברשותו אלא ע"כ דס"ל כמ"ד בשחרית ע"ז פריך ר' יוסי והיינו וקם לו ר"ל אפילו כמ"ד בשחרית נמי קשה על רשב"ג וכי בשחרית קרינן ביה וקם לו אילו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זו הקדש שמא כלום הוא פי' בתמי' דהא מכיון שאינו בידו לעכבו שלא יתגלגל לנהר כבר אינו ברשותו וכמו כן הכא שאינו בידו לעכבו כבר אינו ברשותו והאיך קרינן ביה וקם לו ע"ז אמר ר' ירמיה עד דאת מקשי למ"ד בשחרית קשייתה למ"ד לעיתותי ערב א"ל למ"ד לעיתותי ערב ל"ל לאילין קשייתא ר"ל כיון דלמ"ד לעיתותי ערב ס"ל דלא בעינן כלל שיהא ברשותו ולא בעינן וקם לו דהא ס"ל דלא דמי להקדש ויכול לחלל על דבר שאינו ברשותו אך למ"ד בשחרית דס"ל דל"ל לעיתותי ערב משום שאינו יכול לחלל על דבר שאינו ברשותו ע"ז קשה דאפילו בשחרית נמי קשה דהא אפילו בשחרית לא קרינן בי' וקם לו דאילו ראה לככר מתגלגל בנהר ועיי' בתוס' הרי"ד ד"ה משך: | | <b>הנותן סלע ונוטל שקל חייב ב' קולבנות אר"א דר"מ הוא אחד שקל שהוא נותן ואחד לד"ת.</b> כן גי' הגר"א ז"ל והיינו כדברינו דר"מ ס"ל דלאו חיובא דקלבון הוא משום חילוף ז"א אלא משום חיובא דד"ת שנמסר למשה בע"פ ומסיק אלו חייבין בקלבון כו' קלבון אחד ר"מ אומר ב' קולבנות והתם ס"ל לר"מ דהב' קולבנות לאו משום חילוף ז"א אלא א' משום הפסד החילוף וא' לד"ת ורב אמר ד"ה היא אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל פי' דאימתי אינן חייבין בשנים ששקלו רק קלבון אחד לרבנן הנ"מ בששקלו להקדש ולא בתורת חילוף ג"כ אלא שקלו לבד אבל כששקל וחילף חייב ב' קולבנות דלא יכול לפטור בחצי קלבון על השקל וחצי קלבון על החילוף ז"א דעל כל אחד מחייב בקלבון בפני עצמו דל"ל דר"מ הוא דא"כ כיון שחילף ג"כ וחייב ב' קולבנות לרבנן משום שקל שנותן ונוטל ולר"מ נמצא דהיה מחויב ג' קולבנות אחד לד"ת ג"כ ע"כ דד"ה היא לרבנן הוא דאתיא וחייב ב' קולבנות אחד לשקל שהוא נותן ואחד לשקל שהוא נוטל משא"כ אליבא דר"מ היה צריך ליתן ג' קלבנות וזה דמסיק ע"ד דרב לר"מ ג' קלבנות: |
| תחילתדףכאן ה/ב
| |
| '''{{עוגן1|הדא}} פליגי על נקיי.''' תיבות על נקיי מחק הגר"א ז"ל בכי"ק וה"ג הדא פליגי ר"ל המעשות הללו דלקמן פליגי על מתניתין ומביא מעשה נקיי הוה שמש כו' וגם מביא כל המעשות ומסיק מכלל דפליגי דמכאן משמע דלא הי' רחוק כ"כ מירושלים ומשני אפילו תימר לית הוא פליגי מחילות היו ונגנזו:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|א"ר}} אחא זאת אומרת שבהמ"ק עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד דכתיב ודם ענב תשתה חמר ואת אמר הכין.''' תלמידי הגר"א ז"ל כתבו דהתנאי היה שכשיבנה בהמ"ק תחזור למקומה התקנה והא כתיב ודם ענב תשתה חמר וא"כ יהיה ענבים מרובות ולמה צריך אז התקנה לעטר שוקי ירושלים בפירות א"ו דבהמ"ק יהי' קודם למלכות בית דוד ויהי' ענבים מעוטים. ובס' מלאכת שלמה ז"ל גרס והכתיב ודם ענב וגו' וה"פ דר"א מדייק דע"כ בנין בהמ"ק יהי' קודם למלכי בית דוד דאל"כ למה להו לעשות תקנה לאחר בנין בהמ"ק הא אז יהיו כל גדולי עולם א"ו דבנין בהמ"ק יהיה קודם למלכי בית דוד וע"כ הוצרך לעשות תקנה בזמן אותו הדור על הזמן שיבנה בהמ"ק בב"א[וכ"פ בתוי"ט ז"ל] ופריך והכתיב ודם ענב תשתה חמר פי' דהוא ביאת המשיח דכתיב פורה דרכתי לבדי ואח"כ תשתה חמר היינו יין נסכים אלמא דהנסכים יהיה בעבודת המקדש אחר ביאת משיח צדקינו ב"ב אמן:
| | Segment 7 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|תני}} רבי אומר בד"א בשביעית.''' מבואר היטב בדברינו לעיל במס' פיאה פ"ז בע"ה ועיי"ש: | | <b>ר"א אמר ר' שמי בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה את פוטרו מן הקלבון.</b> פי' דקאי על המתניתין דמקשה על כל עיקר הטעם האיך קמדמית לעשותן אדם אחד במעשר בהמה ובקלבון וכי בשביל שלא חלקו ועשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה לפיכך את עושה אותן כאדם אחד אצל קלבון וכן פי' הראב"ד ז"ל דקאי על המתני' וביאור לזה הוא נכון מאד דלשיטת הרמב"ם ז"ל הא דחשובין כאחד אצל מעשר בהמה הוא דליכא אלא ה' לזה וה' טלאים לזה וע"כ ע"י שניהם יצא השיעור וכיון שהשיעור חיוב יצא מתוך שניהם הוי כאיש אחד [עי' בתוס' הרי"ד] משא"כ כשיש עשרה לזה ועשרה לזה דיש לכל אחד שיעור בפני עצמו וא"כ קשה כיון דכל עיקר הוא במעשר בהמה משום דיצא השיעור אחד מתוך שניהם והאיך קמדמית קלבון דכל אחד נותן חצי שקל דהוא שיעור שלם ושיעור דחצי שקל הוא לכל אחד ואחד והאיך עשיתן כאדם אחד ומשני שניא הוא שהוא נותן סלע אחד שלימה ר"ל דבמעשר בהמה כשיש לכל אחד כשיעור אין נחשבין לאדם אחד משום דהנתינה הוא ב' דברים נפרדים ב' בהמות משא"כ בקלבון אע"פ שיש לכל אחד שיעור בפני עצמו מ"מ נחשבין כאדם אחד משום דהנתינה הוא דבר שלם שקל שלם והנתינה לא הוי ב' דברים נפרדים אלא דבר שלם ע"כ נחשבין כאדם אחד ע"ז פריך דא"כ דהטעם הוא משום דהנתינה לא הוי ב' דברים נפרדים א"כ אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו נמי יהא פטורין אבל ר' אבין ס"ל דזה דוקא בדאיכא ב' מעלות כשלא חלקו ונותנין דבר שלם: |
|
| |
|
| ר' ירמיה בעי קומי ר"ז כדברי מי שהוא עושה אותו כנכסיו מהו שיהא חייב במעשרות א"ל כיי דאמר ריב"ל וכו' ואנן חמיין ציבורא דלא מפרשין אמר ר' אבין כלום למדנו לנטע רבעי אלא ממע"ש כו' ודכוותי' אין נטע רבעי חייב במעשרות א"ר מנא ר' אבין אמר כב"ש ויש ציבור נוהג כב"ש. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ דר"ז מביא ראיה מהנהגת הציבור דלא מפרשין ור' אבין מפרש דלפיכך פטור נטע רבעי ממעשרות משום דילפינן כל עיקר נטע רבעי רק ממע"ש ע"כ כמו מע"ש פטור ממעשרות כן נטע רבעי ע"ז פריך ליה ר"מ ר' אבין דאמר כב"ש דהא ב"ש הוא דס"ל דלא למדו נטע רבעי אלא ממע"ש אליבא דרבי אבל ב"ה ס"יל דלא ילפינן ממע"ש אלא לחומרא אבל לא לקולא כדאיתא בס' מלאכת שלמה ז"ל א"כ לב"ה לא ידעינן רק דאין לו פרט ועוללות בנטע רבעי אבל לענין מעשרות לא ילפינן לקולא ממע"ש ויש ציבור נוהג כב"ש וע"כ דלאו מטעמא דר' אבין היא דפטור ממעשרות אלא ע"כ מטעמא אחרינא:
| | Chapter 2 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|רבי}} בא בר כהן בעי קומי ר' יוסי כדברי מי שהוא חייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה.''' הגר"א ז"ל בכי"ק מהפך הגירסא וה"ג כדברי מי שחייב בחלה מהו שתהא חייבת בפרט גבי מע"ש והא דתני במתניתין דנטע רבעי חייב בפרט למ"ד ממון הדיוט דילמא דווקא נטע רבעי אבל מע"ש פטור מן הפרט משום דלא מצינו מעשר דחייב בפרט משא"כ חלה דמצינו מע"ר נמי חייב בחלה אבל לא מצינו שום מעשר דחייב בפרט א"ל ולא ר' יהודה היא וסברינן מימר כל הדא הילכתא ר' יהודה כב"ש ויליף נטע רבעי ממע"ש לקולא ג"כ ואי ס"ד דמע"ש פטור מן פרט אף נטע רבעי נמי יפטור א"ו דחייב גם בפרט:
| |
| תחילתדףכאן ה/ג
| |
| '''{{עוגן1|לפדות}} לו בסלע ליקח לו בסלע.''' ר"ל דמפרש דהא דקתני לפדות לו בסלע הכוונה הוא ליקח לו בסלע ובירושלמי שת"י מהגר"א ז"ל נ"ב לפדות לו בסלע כיני ליקח לו ור"ל דמפרש כיני מתניתין אבל לא ידעתי אם זהו כי"ק:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|כתיב}} מקצה שלש שנים.''' הגר"א ז"ל מגי' כאן וה"ג כתיב בשנה השלישית [והוא מקרא דברים כ"ו] יכול פעם אחת לשבוע את חייב להוציא את המעשרות ת"ל מקצה שלש שנים אחת לשלש שנים ולא אחת לשבע אלא שלישית וששית שני פעמים בשבוע או קורא אני ר"ה יכול בר"ה חייב את לבער את המעשרות ת"ל מקצה שלש שנים אין מקצה אלא בסוף שנה את מבער כו' אימתי הוא מכלה לעשר את כל הפירות בפסח של רביעית בשנה ההיא את זקוק לבער ואי את זקוק לבער ירק שיצא מר"ה עד הפסח ר"ל שאינו משלשה שנים הללו שאינו מתודה עליו בשעת הוידוי הזה ואלא אימתי הוא מתודה עליו ע"ז חבריא אמרין שאינו מתודה ברביעית. אלא בשביעית ר"ל דאסור להתודות עליו ברביעית אלא בשביעית אמר ר"ה שאינו מעכב וידוי ברביעית אלא בשביעית דס"ל דרק אינו זקוק לבער בשנה ההיא על ירק שיצא מר"ה עד הפסח אבל אם רוצה יכול להתודות עליו ברביעית וכדמסיק מה נפיק מביניהון עבר והתודה עליו ע"ד דחבריא פסול ע"ד דר"ה כשר כן פי' הסוגיא עם גי' הגר"א ז"ל:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר"א}} כיני מתניתא בשנה ההיא את מוציאו כו' ואין את מוציאו בשאר כל השנים ממקום טומאה למקום טהרה.''' ר"ל דיכול אפילו המעשר להיות מונח בבה"ק משום דשייך ללוי ויכול הלוי ליטול אותו. אתיא דר"א כמ"ד אין מוציאין מעשר לכהונה ר"ל דנותנו ללוי ובכי"ק של הגר"א ז"ל מחק תיבת אין וגרס מוציאין מעשר לכהונה:
| | Halakhah 1 |
|
| |
|
| ר"ה לא נסב מעשר ר' אחא [גי' הגר"א ז"לר' אמי] לא נסב מעשר ר"ח בר בא הורי על גרמי' לצאת לחוץ לארץ בגין דלא מיסב מעשר מן בר נש. ותיבת שאל מחק הגר"א ז"ל וכתב במקומו תיבת מן והכוונה דיצא לחו"ל כדי שלא יסוב מעשר מן בר נש. רשב"נ שאל לר"י הגר"א ז"ל גרס ר"ש בר בא שאל לר"י מהו דנסב כו':
| |
|
| |
|
| מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מכהן מב"י את מוציא כו' ממכירי כהונה ולוי' א"ר אלעזר כי תקחו מאת ב"י כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| |
| תחילתדףכאן ה/ד
| |
| '''{{עוגן1|ולא}} טבל הוא.''' פי' בס' מלאכת שלמה ז"ל דר"ל דאפילו הגיעו לעונת המעשרות נמי קשה הא הוי רק טבל ובקרא כתיב גבי ביעור בערתי הקודש ר"ה בשם ר"ש זאת אומרת שהטבל קרוי קודש:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|אר"ה}} הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות אר"י בפירות מונחין ע"ג קרקע אילו קופתו של ר"ג כו'.''' הגר"א ז"ל בכי"ק מחליף הגירסא וגרס מעיקרא אילו קופתו כו' עד שיסיים ואח"כ א"ר יהושע בפירות מונחין ע"ג קרקע וביאור הסוגיא הזאת הוא ע"פ שיטת רש"י ז"ל במס' קידושין דף כ"ו ע"ב דר"ג היה ירא שלא יאכלו ב"ב טבלים ע"כ אמר עישור שאני עתיד למוד כו' ולא היה ירא שמא יאכלו ב"ב הכל ויאכלו גם התרו"מ משום שהיה הרבה תבואה בכרי והיה בטוח שלא יאכלו הכל והקשו בתוס' ז"ל א"כ קשה ל"ל למימר עישור שאני עתיד למוד ולהקנות המקום הא בקריאת שם סגי ועוד קשה מאי מהני הא בעינן קביעות מקום בצפונו או בדרומו ומאי מהני הפרשתו ולא נקרא הפרשה כלל אבל באמת לשיטת רש"י ז"ל יש לתרץ קושיות הללו דהא קי"ל דהקדש דאתא ליד הגיזבר לא מהני שאלה וכתב הש"ך ז"ל בשם תשו' ר"ב אשכנזי ז"ל הטעם בזה משום דאימתי מהני שאלה הנ"מ כשההקדש הוא ע"י הדיבור לבד אבל אם ההקדש נכנס ליד הגיזבר הלא לא גרע קנין הקדש מקנין הדיוט והדיוט שקנה בקנין לא מהני שאלה ולמה יגרע קנין דהקדש מקנין דהדיוט עיי"ש וע"כ לפ"ז שפיר ניחא דאימתי בעינן קביעות מקום הנ"מ בשהפריש לבד דאז בעינן סיום המקום אבל באין סיום המקום לא הוי תרומה אבל בשנכנסה התרומה ליד כהן הלא לא גרע מהדיוט דקי"ל במס' מנחות דף ק"ח שור בשורי בית בביתי אני מוכר לך קנה אחת מהן ויד המוכר על העליונה לתת לו איזה שירצה וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' ר"ט המוכר לחבירו דבר שאינו מסוים קנה ויד המוכר על העליונה וע"כ אם מטא ליד כהן התרומה אפילו שאינו מסוים לא גרע זכייתו דכהן מזכיה דהדיוט וזכה הכהן את התרומה בשאינו מסוים דהא הירושלמי לא ס"ל דבעינן שירים נכרים רק העיקר דבעינן דבר מסוים משום דהרמה הוי דבר מסוים כדאיתא בפ"ג דמס' תרומות והכא בעובדא דר"ג ע"כ דאי אפשר לסיים המקום דא"כ ניחוש שמא יאכלו ב"ב דר"ג מהמקום הזה וע"כ צריך הקנאת המקום ומתורץ הב' קושיות אחד בחבירו לפיכך לא סגי בקריאת שם משום דבעינן קביעות מקום והכא אי אפשר לסיים המקום ע"כ לא מהני קריאת שם אלא צריך לזכות המקום ולאחר נתינה א"צ סיום המקום ואימתי צריך סיום המקום דוקא בלא נתינה אבל כשהיתה נתינה א"צ קביעות מקום ועי"ז יתפרש הירושלמי בטעם נכון בע"ה אר"ח הדא אמרה שהיה ר"ג צריך לזכות כלומר דלא סגי בהפרשה אלא בנתינה דהא בהפרשה אי אפשר דהא אינו יכול לסיים המקום ע"ז אר"י דע"כ במונחין ע"ג קרקע דאילו בתוך קופתו של ר"ג הו"ל כליו של מוכר ביד הלוקח ולא עשה כלום עד שיסיים ר"ל לא היה תרומה כיון דלא חשיב נתינה ובלא נתינה הי' צריך לסיים והכא אי אפשר לסיים משום שמא יאכלו ב"ב מזה המקום וכן לגי' הגר"א ז"ל ג"כ כן מכיון דאמר צריך לזכות בע"כ דאל"כ צריך לסיים ע"ז פריך אילו קופתו של ר"ג כו' כלום עשה עד שיסיים א"כ סוף סוף צריך סיום דהא הקופה מעכב הנתינה ע"ז משני ר"י בפירות מונחין ע"ג קרקע ועי' בתוס' הרי"ד ותמצא טעם בע"ה:
| | Segment 1 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|מ"ד}} הראוי ליטול כ"ש ליתן.''' פי' מ"ד דבעינן שיהא ראוי ליטול כ"ש דבעינן שיהא ראוי ליתן ואז יש לו כח לזכות מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן תן גט זה לאשתי והא איש אינו ראוי ליטול גט ומשני שכן ראוי לקבל גט בתו ולא מצי לתרוצי דמיירי באשה כבבבלי מס' גיטין דף ס"ג ע"ב דהא ס"ל דמ"ד ראוי ליטול כ"ש דצריך להיות ראוי ליתן ואשה אינה ראוי' ליתן והכא מיירי בזכי' דתן כזכי ופריך משטר שיחרור זה לעבדי ומשני דאיירי בעבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו וראוי ג"כ ליתן גט שיחרורו אם יש לו עבד שאין לרבו רשות בו ופריך והעבד ראוי להוליך את הגט פתר לה לצדדין והתנינן התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור פתר לה ג"כ לצדדין כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ והעבד ראוי להוליך את הגט בתמי' ור"ל כיון דאוקמינן סיפא דמיירי בעבד א"כ רישא בגט אשה נמי מיירי בעבד והא עבד אפילו להולכה נמי. אינו ראוי פתר לה לצדדין פי' רישא מיירי בישראל וסיפא מיירי בעבד והתנינן התקבל גט זה לאשתי כו' פי' דהתקבל ע"כ מיירי באיש דוקא שהוא ראוי ליתן גט וגם ראוי ליטול גט בתו אבל באשה לא מצי איירי כדפרישית דהא אינה ראוי' ליתן וסיפא דהולך מיירי בין באיש בין באשה דהא להולכה גם אשה כשירה וא"כ רישא וסיפא לא איירי בחד גוונא דהתקבל אינו כשר אלא במי שראוי ליתן וליטול והולך כשר בכל מי שהוא וזה לא הוי בחד גונא וכה"ג פריך בירושלמי בפ"ק דמס' ר"ה ומשני פתר לה ג"כ לצדדין דהולך מיירי בכל מי שהוא והתקבל אינו מיירי אלא במי שכשר ליתן וליטול וכה"ג איתא במס' פסחים דף ס' ע"א הא כדאיתא והא כדאיתא סיפא בעבודה אחת ורישא או בעבודה אחת או בשתי עבודות עיי"ש:
| |
| תחילתדףכאן ה/ה
| |
| '''{{עוגן1|וגם}} נתתיו זה תרומה ותרו"מ.''' הגר"א ז"ל מחק תיבת ותרו"מ:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|א"ר}} יונה זאת איומרת נשרף טבלו אינו יכול להתודות.''' הגר"א ז"ל מחק תיבות זאת אומרת:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|א"ר}} יוסי ב"ר בון צריך לומר חלה על כל.''' ר"ל על כל העיסה. תרומה על הכל לה' זה שם המיוחד ר"ל דצריך לברך בשם. מנין שלא עשה כלום עד שישייר מקצת ת"ל מראשית ולא כל ראשית ודרש הקרא מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה לדורותיכם הכי תתנו לה' תרומה שצריך להזכיר עליו את שם המיוחד וצריך ליתן על כל הכרי מן כל עיסה ועיסה והא דכתיב מראשית עריסותיכם לאו דמעיסה ראשונה הוא נותן ולא מן הכל ז"א אלא הכונה מראשית הוא שישייר מקצת עיי' בפירש"י ז"ל בפי' החומש דאין הכונה מראשונה שבעיסות אלא שישייר מקצת ושייך כאן המימרא הזאת משום דתני במתניתין מלברך ומלהזכיר שמך עליו. והגר"א ז"ל מהפך הגי' וגורס כסדר הכתוב מראשית ולא כל ראשית מכאן שלא עשה כלום עד שישייר מקצת לה' זה שם המיוחד שצריך לומר חלה על הכל תרומה על הכל לה':
| | Segment 2 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|א"ר}} יוסי בן חנינא ולא עוד אלא שכתוב בו היום הזה תני יומא.''' הגר"א ז"ל גורס בהדין יומא:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר"י}} ר"ח בשם רשב"ל מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה.''' פי' בתורת חלוקה ולא בתורת קנס [עיי' במס' יבמות דף פ"ו ע"ב] דאי בתורת קנס שפיר יכולין להתודות דהא חשיב כמו שנותן ללוי ומה שנותן ע"פ ב"ד לכהן במקום לוי הוי כמו שנותן ללוי דהוי כמוציאין מזה ונותנין לזה במקומו וחשיב כאילו נתן להראשון אך שנתנו בתורת חלוקה לכהן ע"כ אין יכולין להתודות וס"ל לרשב"ל כמ"ד דמע"ר ללוי ולא לכהן מדאורייתא וע"כ קאמר בלשון נחשדו ע"ז קאמר דהדא דרשב"ל מסייעא לר"י בחדא ופליגא עלי' בחדא פליגא עלי' מדמוקי ר"י מתניתין דיבמות כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה מכלל דהוא בעצמו ס"ל דנותנין מעשר לכהונה וכן מפורש במס' יבמות פ"ז דמדקאמר ר"י מתני' כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה מכלל דהוא ס"ל נותנין מעשר לכהונה וע"כ רשב"ל דס"ל משנחשדו משמע דס"ל דהעברת וידוי מעשר הוא לשבח דשפיר עביד יוחנן כ"ג ואילו לר"י דס"ל דע"פ דין תורה הוא דרשאי ליתן מעשר לכהונה א"כ לפ"ז לאו שפיר עביד יוחנן כ"ג בזה דהעביר הודיית מעשר וא"כ פליג על רשב"ל בזה וס"ל דהעברת הודיית מעשר הוא לגנאי כדס"ל לר' יהושע בן לוי בסמוך ע"ז קאמר דהא דס"ל לרשב"ל דהוי לשבח בזה מסייעא לי' לר"י דס"ל ג"כ דהעברת הודיית מעשר הוי לשבח מטעמא אחרינא כדמסיק ר' יוחנן משום דשלח ובדק בכל ערי ישראל כו' ומפני שהיו כמה שלא הפרישו ע"כ העביר הודיית מעשר ונמצא דרשב"ל מסייעא לר' יוחנן דהעברת הודיית מעשר הוא לשבח אך לא מטעמו דטעמי' דרשב"ל משום שנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה וטעמא דר' יוחנן משום שיש שמפרישין ויש שאין מפרישין וכן משמע מהפ"מ ז"ל והק"ע ז"ל בסוף מס' סוטה עיי"ש:
| |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|המוציא מחבירו}} עליו הראיה ויתודה.''' פי' כיון דעשו כתיקון חכמים בדמאי למה לא יתודו ומשני אעפ"כ כעס כו' מי שאמר עשיתי ולא עשה ר"ל דתיבת עשיתי לא שייך למימר דהא מעשר ראשון ומעשר עני לא עשה אע"פ שהוא ע"פ דין מתקנת חכמים מעתה מי שהיא מפריש מתודה כו' ומשני כהדא דתני עד השקיפה אומרים בקול נמוך ומכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה ר"ל דיוחנן כ"ג תיקן שיהא אומרים בקול נמוך ומי שהפריש מתודה:
| | Segment 3 |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} בא בשם רבי יהודא עשה להן טבעות רחבות כו'.''' ותיבת טבעות הראשון מיותר כן גרס הגר"א ז"ל בכי"ק:
| | <b>מתניתא בש"ח אבל בש"ש לא בדא.</b> פי' דהא נגנבו או שאבדו קתני וש"ש בגניבה ואבידה חיובא מחייב וע"ז משני א"ר אבא אפילו תימא בש"ש נגנבו בלסטים מזוין כו': |
|
| |
|
| '''{{עוגן1|ר'}} אבהו ר' חזקי' בשם ריב"פ דמאי דא מאי תיקן לא תיקן.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
| | Halakhah 2 |
|
| |
|
| {{מרכז|<big>'''סליק מסכת מעשר שני בס"ד:'''</big>}}
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | <b>השוקל שקלו מן ההקדש אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל.</b> הא דלא בעינן ברישא קרבה הבהמה לשיטת הרמב"ם ז"ל עיי' בת"ח ז"ל בשם הגר"א ז"ל ודו"ק: |
| | |
| | Segment 2 |
| | |
| | <b>א"ר יודן תיפתר במסוים שהיה מתכוין ודוחפו לתוך הקופה.</b> גי' הגר"א ז"ל תורמו לשמו ופריך וחש לומר שמא לשירים הן נופלין ונראה לפענ"ד דקשה לפרש דקאי על הסיפא כמו שפירש הק"ע ז"ל ות"ח ז"ל דא"כ מאי משני דר"מ היא דמועלין בשירים ע"כ נראה לפענ"ד דקאי על הרישא דאמאי מעל דאפילו לאחר שנתרמה התרומה הוי דומה כמו שנכנס ללשכה וחשיב כמו שנטל מהלשכה שקל ושקל בשביל חובת מחצית השקל דשמא הן נופלין לשירים אפילו לאחר שנתרמה התרומה וחשיב כמו שהוציא את השקל מן שירים ושקלו ולא שייך מעילה בשירים ע"ז משני כר"מ דאית לי' מועלין בשירים עוד היא תיפתר במסוים של בית ר"ג שהיה מתכוין לדוחפו לתוך הקופה כגי' הגר"א ז"ל ונמצא דהבעלים דהוא המשלח יכול למיעבד כר"ג והוי ראוי ועומד לכנס לתרומת הלשכה וע"כ כ"ז דלא נפל בפועל לשירי הלשכה מקרי ראוי לתרומת הלשכה כמו בקרבן הראוי להקרבה אע"פ שיש לחוש שמא יפול בו מום ויהיה קדושת דמים מ"מ כ"ז שלא נפל בו מום מיקרי ראוי ועומד להקרבה ה"נ כל שקל שהופרש מקרי ראוי לתרומת הלשכה דראוי לדוחפו לתוך הקופה אך אם נפל לשירי הלשכה יצא מידי ראוי לתרומת הלשכה אבל לאחר הפרשה הרי הוא ראוי ועומד לתרומת הלשכה ע"כ מעל ועפ"ז ניחא פסקי דהרמב"ם ז"ל דפסק סתמא דמעל ועיין לעיל בדברינו בתוס' בפ"ק ה"א ד"ה א"ל ודו"ק: |
| | |
| | Chapter 3 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 2 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 2 |
| | |
| | תמן תנינן מפנין אפילו ארבע או חמש קופות ר"ז שאל לר"י כמה שיעורן כו' בג' קופות של שלש שלש סאין שהן תשעה סאין שהן עשרים ושבע סאין תורמין את הלשכה. פי' עשרים ושבע סאין דהא תורם ג' פעמים בשנה כל פעם מג' סאין נמצא דג' פעמים תשע הוא עשרים ושבע אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פי' באופן אחר דהא דמיבעיא ר"ז לר' יאשי' כמה היא שיעורן של קופות היא דמיבעיא ליה על תרתי על מתני' דמפנין ועל דשקלים שיעור קופות הגדולות לשיטתו ז"ל כמה היא שיעורן א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתנן בג' קופות של ג' ג' סאין הרי ע"כ דמדנטל ג' פעמים בהקופות הקטנות מן הקופות הגדולות ע"כ דכל קופה גדולה החזיק תשעה סאין וג' פעמים תשעה הוא כ"ז סאין ע"כ ידעינן דשיעור כל ג' קופות הגדולות הוא כ"ז סאין ודו"ק: |
| | |
| | Segment 3 |
| | |
| | תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס ר"ז שאל את ר' יאשיה כמה שיעורן של כוסות כו' א"ר יוסי בר אבין משום ר"י דר' יהודא היא. פי' דזה קאי על מתני' דשבת המוציא יין כדי מזיגת הכוס דר' יהודה היא אתא מתני' דתני מים כדי גמיעה כו' יין כדי גמיעהר"י אומר כדי מזיגת הכוס אלמא דמתני' דהמוציא יין ר"י היא: |
| | |
| | Segment 4 |
| | |
| | <b>מזוג בכמה נשמעיניה מן הדא.</b> פי' דע"כ לא ידעינן דבעי רביעית אלא דוקא יין חי צריך שיעורא דרובע רביעית אבל אם הוא כבר מזוג אפשר דסגי בפחות מרביעית כמו בעלמא קודם דזרעינהו ולבתר דזרעינהו וכן בסמנים שרוין ואינן שרוין עיין במס' שבת דף ע"ט ותמצא כמה נ"מ בזה לפי שאין אדם טורח לשרות סמנין לצבע בהן דוגמא לארעי וה"נ נ"מ בין קודם מזיגה לאחר מזיגה דלאחר מזיגה צריך שיעור ממועט מקודם מזיגה וע"ז קאמר נשמיעיניה מן הדא יין כדי גמיע וכו' ע"כ דלא מיירי ביין חי דהא אינו ראוי לגמוע יין חי וע"כ מיירי במזוג דראוי לגמוע וקתני סיפא ר"י אומר כדי מזיגת הכוס אלמא דאפילו במזוג צריך נמי רביעית ודוק: |
| | |
| | Segment 5 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 6 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 7 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 8 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 9 |
| | |
| | <b>א"ל רב אבדומא נחותה ויאות ר' יהודה מוריינא דנשיאה הוי.</b> פי' דיאות אמר ריב"ל עד רביעית טהור יותר מכאן טמא דהא ע"כ מאן הורי בבית רבי דטהור הוא ר"י ור"י סבירא ליה דטמא וע"כ הא דטהור הוא בפחות מרביעית: |
| | |
| | Halakhah 3 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | <b>תרם את הראשונה וחיפה בקטבליאות.</b> לפי' הרע"ב ז"ל וכן לפי' התוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ד דלא היה ג' קופות גדולות אך דמביאין מן פסח לעצרת שקלים חדשים מחפין אחר עצרת קטבליאות כדי שיהא השקלים החדשים שבאין אח"כ מונחים על הקטבליאות ואותן שתחת הקטבליאות המה שירים וחיפה בקטבליאות לאחר הפסח ולאחר העצרת ולאחר החג ולשיטת הרמב"ם ז"ל הוא קאי על ג' קופות הגדולות והיה מתחיל כל רגל מקופה אחרת ומשלים באחרת כגון אם התחיל בפעם הראשונה מקופה גדולה הזאת ונטל ממנה תחילה הקופה קטנה אין לו להתחיל בעצרת ממנה אלא יתחיל בעצרת מקופה גדולה אחרת ובזה שמשלים התרומה בפעם הזאת אינו מניח קטבליאות לסימן שבחג הבא יתחיל ממנה ולא פירש לנו המשנה רק מאיזה יתחיל בכל פעם ומפרש לנו שבאותה שגמר בפעם הראשונה ממנה היה מתחיל בפעם שניה אבל באיזה קופה צריך להשלים בכל פעם לא ביאר לנו במשנה ונתבאר בברייתא לפנינו בע"ה: |
| | |
| | Segment 2 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 3 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 4 |
| | |
| | <b>תני נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה כו'.</b> לפי' הרע"ב ז"ל והתוס' ז"ל הוא קאי על הקופות הקטנות וה"פ דאין נוטל מן הראשונה כגון הקופה שכתוב בה א' עד שתכלה לגמרי ואח"כ מן הקופה שכתוב עלי' ב' עד שתכלה ז"א אלא דמניח קצת בקופה הא' וכן בכל הקופות והוא משום דאם יטול מן הקופה הא' עד שתכלה שמא תספק קופה א' או ב' ונמצא שלא נטל מן כל הג' קופות ובאמת מכל קופה נוטל לחלק אחד מישראל לשם א"י ולשם בבל ומדי וכו' ע"כ נוטל מכולן ולכשתכלה חוזר חלילה כדמסיק ולשיטת הרמב"ם ז"ל דקאי על קופות הגדולות קשה לכאורה מהאי דקאמר אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה פשיטא דמהכ"ת נימא דמכלה ברגל א' מן הקופה הגדולה הא' וברגל ב' מן הקופה הגדולה הב' וכו' א"כ למה מחפה בקטבליאות לסימן מכאן הוכחנו לעיל בפ"ק בתוס' בד"ה א"ל דאף להרמב"ם ז"ל היו מביאין כל השנה מחצית השקל ולא נתמלא בפרוס הפסח כל הג' קופות הגדולות ע"ש: |
| | <b>שלמה שלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה כו'.</b> לשיטת התוס' ז"ל הנ"ל שפי' בזה"ל כלומר שכלתה הקופה השלישית ולכאורה צריך ביאור מאי בעי בזה הכלומר אבל יומתק מאד כפי שביארנו לעיל ולשיטת הרמב"ם ז"ל ה"פ דבמתניתין מפורש סדר התחלתן אבל לא מפורש סדר השלמתן דהאיך ישלים התרומה בכל פעם באיזה קופה ישלים דלא ידעינן רק הסדר מאיזה קופה יתחיל אבל לא ידעינן באיזה קופה משלים ע"ז מפרש בברייתא והוא בציור כזה והכי פירושא שלמה הוא לאו פי' כלתה אלא מל' מתחיל בתורה ומשלים בנביא פי' משלים מסיים והכא נמי הכי פירושו שלמה שלישית אם השלישית שלמה התרומה חוזר לשניה דבפעם השני תשלים השניה שלמה שניה חוזר להשלים בראשונה וע"כ לפ"ז ידעינן שפיר סדר התחלתן וסדר השלמתן ואי דלא היה מורה לנו בברייתא סדר השלמתן לא היינו יודעין רק סדר התחלתן אבל סדר השלמתן לא היינו יודעין האיך הוא הסדר והיה הו"א דמשלים בציור כזה ונמצא דלא היה מוציא כל הקופות הקטנות מן כל קופה הגדולה ובאמת צריך להוציא מן כל קופה הגדולה כל הג' קופות קטנות מפני שכל אחד מהן הוא על חלק אחד מישראל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ע"כ מורה לנו התנא בברייתא הדר השלמתן וידעינן סדר התחלתן וסדר השלמתן ממתני' ומברייתא ממתניתין ידעינן סדר התחלתן ומברייתא סדר השלמתן [ובזה מתורץ קושית הכ"מ ז"ל שהקשה על הרמב"ם ז"ל מהאי ירושלמי והפ"מ ז"ל במראה הפנים מהפך הגירסת ולדברינו שפיר ניחא דאדרבה הרמב"ם ז"ל סמך עצמו על האי ירושלמי אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל לא מפרשין כפי הרמב"ם ז"ל בסדר התרומה ע"כ כתבו ודייקו בלשונם ז"ל שלמה שלישית כלומר שכלתה ופי' שלמה הוא כלתה וקאי על קופות הקטנות ונוטל לצורך הקרבנות מן הקופות הקטנות ומשייר מכל אחד שמא תספיק מהא' או מהב' ונמצא דלא הוציא מכל ג' חלקי ישראל ע"כ משייר בכל אחד ואינו מניח לכלות הראשונה והשניה רק הג' מניח לכלות וכשכלתה חוזר לשניה וכשכלתה שני' חוזר לראשונה ועיין לעיל בפ"ק בדברינו בתוס' ד"ה א"ל ודוק: |
| | |
| | Chapter 4 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 2 |
| | |
| | <b>מתני' פליגא על ר"א.</b> כן גי' הגר"א ז"ל אותן הימים נוהגים בין בשעת קרבן פי' אותן הימים דזמן עצים דאסורין בהספד ובתענית ר"י אומר אינו נוהג אלא בשעת הקרבן בלבד אלמא דאף חכמים ס"ל כר' יוסי בזמן עצי כהנים ועוד מן הדא דתניא אר"א בר"צ אני היינו מבני סנאה בן בנימין כו' הגר"א ז"ל לא גריס ועוד מן הדא דתניא דהוא סיומא דברייתא וברייתא אחת היא ולפי הגירסא שלפנינו י"ל דב' ברייתות הן ג"כ דבמס' ר"ה דף י"ט מובא הך ברייתא בלשון אחרת מלשון הברייתא שכאן וכן בתוספתא פ"ד דמס' תענית מובא כל הברייתא עם הסיפא אר"א בר"צ ומובא ג"כ בלשון אחרת וי"ל דהן ב' ברייתות ג"כ ומה שנקט לשון אנו היינו בל' עבר י"ל ע"פ התוס' ז"ל במס' עירובין דף מ"א ע"א ד"ה מבני ודוק: |
| | |
| | Halakhah 2 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 3 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 2 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 3 |
| | |
| | <b>ולא נמצא הקדש מחחלל על ההקדש כיצד הוא עושה א"ר שמעון בר ביסנא מביא מעות ומחללן על הבנין וכו'.</b> פי' דהוא כמו דגרסינן במס' מעילה דף י"ד ופירשו התוס' ז"ל דטעמא דשמואל דס"ל דבונין בחול הוא דאל"כ האיך ישלם שכר אומנין ע"כ בונה בחול ומחליף המעות הקדש בעד כל הבנין וה"נ קאמר הכא דמפרישי שכר האומנין על הבנין ועיין במהר"פ ז"ל דמפלפל טובא בהאי ענינא לשיטת הרמב"ם ז"ל ולפי הנ"ל אתי שפיר מאד דהא הסוגיא דידן אזיל בשיטת שמואל ור"פ פליג על שמואל במס' מעילה הנ"ל וקאמר הטעם דבונין בחיל היא משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אבל שפיר ס"ל דהמעות דהקדש מתחלל על המלאכה והא דהקדש אינו מתחלל על המלאכה הוא דוקא חפץ של הקדש אבל לא מעות דמעות ודאי מתחלל על המלאכה ולהכי לא פליגי ר"ע וב"ע אלא בקטורת של הקדש שהקדש אומן משל בית אבטינס במתניתין לקמן ה"ד אבל במעות של הקדש שהתנדב יחיד לכ"ע מותר לחללן על המלאכה אליבא דר"פ דפליג על שמואל וע"כ פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מעילה ה"ג וז"ל ז"ל אין מחללין הקדש על המלאכה אלא על המעות כיצד אומן שעשה מלאכה בהקדש במנה אין נותנין לו בהמת הקדש או טלית הקדש בשכרו עד שמחללין אותן על המעות ואחר שיעשו חולין נותנין אותן לאומן בשכרו אם רצו וחוזרין ולוקחין אותה בהמה מתרומת הלשכה עכ"ל ז"ל הרי מפורש דדוקא חפץ של הקדש אין מחללין על המלאכה משא"כ מעות של הקדש משום דהרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דר"פ ולא כשמואל ע"כ שפיר ס"ל אפילו נדבת יחיד נתחלל על המלאכה במעות הקדש ע"כ פירש בפי' המשניות המשנה כפשוטו דנתחלל שכר האומנין תומ"י ודוק: |
| | <b>ולא נמצא הקדש מתחלל על ההקדש כיצד הוא עושה.</b> עיין בחידושי הריטב"א ז"ל במס' שבועות דף י' ע"ב דמביא האי ירושלמי בגירסא אחריתי וז"ל ז"ל ופריך אר"ש בן לקוניא כיני מתניתין מביא מעות מחולין ומביא קטורת ומחלל עליהן ונותנין אותה לאומנין וחוזרין ולוקחין אותה מהם פי' דהא דקתני מפרישין שכר האומנין לא מתרומת הלשכה אלא ממעות של חולין שלוקחין בהקפה לכך ומחללין הקטורת על אותן מעות של חולין ונותנין אותה אחר שנתחלל אל האומנים בשבח וחוזרין ולוקחין אותה מהם מתרומת הלשכה ופורעין מה שלוו מתרומת הלשכה כיון שלצורך האומנין לוו אותם כשם שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה עכ"ל ז"ל ע"ש והוא מכוין על הא דגרסינן בה"א בפירקין דכיצד הוא עושה נוטל מעות משולחני ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר עיי"ש ובדברינו שם והתם מיירי כשאין שם מותר הקטורת נותן את המעות גופי' שלוקח השולחני ליד הקוצרין והשומרין אבל כשיש מותר הקטורת מחלל מעות השולחני על המותר קטורת ונותן לאומנין מותר הקטורת ודוק: |
| | |
| | Halakhah 4 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 2 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 3 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 4 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 5 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 6 |
| | |
| | <b>אמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים.</b> ובבבלי תמורה דף כ' ע"א גרסינן אמר רבי אין אני רואה דברי ר"ש בפסח שהמותר פסח בא שלמים ואיפשר שגם כאן גרסינן כן ובחיבורי רידב"ז בסי' י' כתבתי שם דאיפשר לקיים הכא הגי' הישנה שלפנינו וכן הגי' בתוספתא דמס' תמורה ובתוספתא פ"ט דפסחים ופרשתי שם כך דכל פלוגתתן הוא קודם הפסח דאי לאחר הפסח כו"ע מודו דנחית עלה קדושת הגוף דלר"ש היא עצמה קריבה שלמים דס"ל אין בע"ח נדחין ולרבנן נמי הרי היא דמי שלמים ורק כל פלוגתתן הוא קודם פסח דלרבנן נחתא לה קדושת הגוף וחל עלה שם פסח ולר"ש לא קדשה רק קדושת דמים בלבד ע"כ קאמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים בתמי' כלומר דאימתי בא שלמים הוא לאחר הפסח אבל בשעת הקדש פסח בא שלמים בתמי' ז"א דלא בא שלמים קודם הפסח אלא תימכר לפסח א"כ ליכא עלה קדושת הגוף ולא חל עלה שם פסח בשלמא אם היתה שלמים ממילא הוי עלה קדושת הגוף משום דהוי שלמים ונקיבה לשלמים קדושה אבל מכיון דלא בא שלמים אלא לאחר הפסח א"כ לא קדשה קדושת הגוף ולפיכך בשעה שהוא שלמים הוי קדה"ג אבל הכא החסרון דאינו בא שלמים ולימא אני רואה דברי ר"ש באשם שמא הקדש אשם בא עולה א"ר אבין אם הקדש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים ולפיכך צריכה למימר שמא הקדש פסח בא שלמים כלומר דאם היו שלמים שפיר עושה תמורה משום שלמים אבל באשם א"צ למימר דרואה אני את דברי ר"ש באשם דשמא בא עולה דאף אם הי' בא עולה לא הי' עושה תמורה משום עולה דאין גופו קרב עולה ודוק עיי' בחיבורי רידב"ז סי' י' שהארכתי בזה בדבר חריף עיי"ש ודוק: |
| | <b>א"ר אבין אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים אם הקדיש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה.</b> ובבבלי במס' תמורה דף כ' ע"א גרסינן שינוייא אחריתא מותר לנדבת ציבור אזלי ואין תמורה בציבור עיי"ש ועי' בדברינו במס' מע"ש פ"ג שהארכתי הרבה בזה בעז"ה עיי"ש היטב ודו"ק: |
| | |
| | Chapter 5 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Chapter 6 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 2 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 3 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 4 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ. פי' דילפינן אזכרה דלחה"פ מאזכרה דמנחה וכן איתא בת"כ פ' אמור ע"ש ופריך אי מה אזכרה האמורה להלן ב' קומצין אף כאן ב' קומצין פי' גבי לחם הפנים בעינן ב' קומצין אף הכא גבי סתם לבונה בעינן ב' קומצין א"ר אילא כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא מה להלן קומץ החסר פסול אף הכא קומץ החסר פסול ע"כ פי' הסוגיא הזאת נבאר בהקדם דקדוק גדול בתחילה גרסינן תיבת מלא האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ ולבסוף גבי א"ר אילא לא גרסינן מלא אלא קומץ סתם אמר ר"א כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא למה לא נקט מלא קומץ ועוד קשה הת"כ דגרסינן שם בפ' אמור ר"ש אמר נאמר כאן אזכרה פי' בלחם הפנים ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן פי' במנחה מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ מלמד שהיא טעונה ב' קומצים מלא קומץ לסדר הזה ומלא קומץ לסדר הזה ע"כ ולכאורה צריך ביאור גדול בהא דמסיק מלמד שהיא טעונה ב' קומצים מאי שייך ללמוד על ב' קומצים הלא ב' קומצים מפורש בתורה בהדיא ומאי ילפינן מכאן לענין ב' קומצים. ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ דהנה במס' מנחות דף ק"ו גרסינן גבי לבונה לא יפחות מקומץ וקמץ הכהן בקומצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה להלן קומץ אף כאן קומץ. וגרסינן במס' יומא דף מ"ז ע"א מלא קומצו יכול מבורץ פי' רש"י ז"ל יבצבוץ מכל צד ויצא ת"ל בקומצו אי בקומצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו פירש"י ז"ל וכל כמה דמיחסר טפי מעלי ת"ל מלא קומצו כיצד עושה חופן כו' ע"ש ובירושלמי יומא פ"ה מלא קומצו יכול מבורץ ת"ל בקומצו אי בקומצו יכול בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קומצו הא כיצד כו' תמן את אמר מלא קומצו בקומצו והכא את אמר מלא חפניו פי' דהתם גבי מנחה מלא קומצו פי' מבורץ רק משום דכתיב בקומצו ידעינן דאינו מבורץ א"כ הכא דכתיב מלא חפניו פשיטא דע"כ צריך להיות מבורץ וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא ר' סימון בשם ריב"ל מה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול פי' דהא חזינן דהא דכתב רחמנא מלא קומצו לאו דהכונה שיהא מבורץ אלא לאפוקי שלא יהא בקומצו דהוא קומץ החסר פסול אף כאן דהא דכתיב מלא חפניו לאו לאורי לן שיהא מלא פי' מבורץ אלא לאפוקי שלא יהא בחפניו דהוא קומץ החסר פסול. וכיון דזכינן לזה מרווח לן שמעתתא בע"ה דהנה קס"ד דבני הישיבה הא דיליף ר"ש בת"כ אזכרה אזכרה לחם הפנים ממנחה מה להלן מלא הקומץ אף כאן מלא קומץ תיבת מלא לאו לדיוקא הוא אלא שיגרא דלישנא הוא מלא קומץ ועיקר הלימוד הוא על קומץ גופיה ע"כ סברי מימר דילפינן ג"ש לחם הפנים ממנחה וכל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב כדאיתא במס' זבחים דף מ"ט ע"ש וא"כ ילפינן לבונה בעלמא מלחם הפנים וע"כ סברי מימר דהוא טעמא דתנא דמתני' דאמר לבונה לא יפחות מקומץ הוא משום דילפינן מלחם הפנים ולבונה דלחם הפנים ילפינן מג"ש ממנחה כן היו סברין בני הישיבה וע"ז פריך הגמ' א"כ דלבונה לא יפחות מקומץ ילפינן מלחם הפנים א"כ מה להלן ב' קומצין אף כאן בעלמא נמי בעינן ב' קומצין וע"ז א"ר אילא דז"א דכלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא כדאיתא בבבלי דף ק"ו במס' מנחות ואך הא דבעינן למילף לחם הפנים בג"ש דאזכרה אזכרה הוא לענין זה על מלא קומץ דמה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול פי' דבעינן מלא קומץ ע"ז צריכין למילף אזכרה אזכרה ממנחת נדבה דאמור בה מלא קומצו דאי מקרא דילפינן לבונה ממנחת חוטא במס' מנחות דף ק"ו הנ"ל הוא מקרא דבקומצו והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה משמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה להלן קומץ אף לבונה קומץ ואיזה קומץ מבואר שם הוא קומץ החסר ואף דבמנחה גופה ילפינן בהיקישא מנחת חוטא ממנחת נדבה דכתיב בה מלא קומצו אבל הא קי"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש דמנחת חוטא גופה הוקש למנחת נדבה ולבונה הוקש למנחת חוטא א"כ לא נוכל למילף על מלא קומצו רק על בקומצו לבד א"כ ה"א דהכא קומץ החסר פי' בקומצו כשר ע"ז יליף ר"ש ג"ש דאזכרה אזכרה ממנחת נדבה דבעינן מלא קומצו וקומץ החסר פסול והשתא ילפינן שפיר בבנין אב מלחם הפנים דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב א"כ ילפינן לבונה דבכ"מ דקומץ החסר פסול מעכשיו אין להקשות אי מה לחם הפנים בעינן ב' קומצין אף בכ"מ בעינן ב' קומצין ז"א דכלום למדו לעיקר הקומץ גבי לבונה אלא ממנחת חוטא וע"כ ידעינן דסגי קומץ אחד ומלחם הפנים ילפינן רק דקומץ החסר פסול ועכשיו נתבאר היטב הא דבר"א לא גרסי כלום למדו למלא קומץ אלא ממנחת חוטא אלא לקומץ סתמא ועכשיו ניחא סיומא דת"כ כיון דילפינן דבעינן מלא קומץ א"כ ע"כ מכאן אתה למד דבעינן ב' קומצים מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה דאי לא היו צריכין מלא קומץ אלא בקומצו וקומץ החסר כשר א"כ כ"כ דמיחסר טפי מעלי א"כ לא היה צריך ב' קומצין דהא הכא גבי לחם הפנים לא ילפינן למצות מעשה הקמיצה אלא לשיעורא וכיון דכ"כ דמיחסר טפי מעלי א"כ יניח גרגיר אחד לבונה על סדר זה וגרגיר אחד לבונה על סדר זה ודי אבל מדילפינן דבעינן מלא קומץ א"כ ע"כ צריך ב' שיעורין מלא הקומץ לסדר זה ומלא קומץ לסדר זה וע"ז מסיים אמר ר"י מילתיה דר"א אמרה המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כהן פי' כיון דילפינן ממנחה א"כ ע"כ צריך שיעור קומץ כהן דהתם במנחה כתיב כהן משא"כ לבני הישיבה דילפינן מלחם הפנים והתם לא כתיב כהן חזקיה בשם ר' ירמיה אפילו בקומץ הבעלים דזה לא ילפינן ממנחה דבעינן שיעורא דקומץ כהן ודי בקומץ הבעלים ודו"ק: |
| | |
| | Chapter 7 |
| | |
| | |
| | |
| | Halakhah 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 1 |
| | |
| | |
| | |
| | Segment 2 |
| | |
| | <b>מותר עשירית האיפה שלו ר"א כו'.</b> לכאורה משמע דפלוגתתן היא בין במעות עשירית האיפה בין בעשירית האיפה גופיה דר"א אמר יפלו לנדבה ופריך וקשיא ויש חטאת קריבה עולה כלומר דהיא גופה תיקרב עולה דלא ידעינן ממדרשו של יהוידע לעיל בספ"ו רק דוקא דמותר חטאת ואשם הוי עולה היינו דמעות שלו יהיה עולה אבל אין גופיה קרב עולה וכדאיתא לעיל בפ"ד ה"ד אמר ר"א אם הקדיש פסח קרב שלמים גופיה קרב שלמים הקדיש אשם בא עולה אין גופיה קרב עולה וזהו מדרשו של יהוידע הוא לענין המעות אבל לענין גופיה לא מצינו שיקרב גופיה עולה ממדרשו של יהוידע וע"כ פריך ויש חטאת קריבה עולה חזקיה בשם רשב"ל תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות פי' הן עצמן יקרבו עולות וכן משמע מתוס' ז"ל במס' שבועות דף י"ב ד"ה תניא מדלא קתני מביאין בדמיהן עולות ונקט יקרבו עולות משמע דהן גופן וכן משמע לעיל בפ"ד ה"ג ע"ש א"נ והוא העיקר דע"כ לא שמעינן ממדרשו של יהוידע אלא גבי מותר החטאת אבל לא באבודין ע"ז פריך וקשיא ויש חטאת קריבה עולה חזקיה בשם רשב"ל תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו חטאת וה"נ תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו חטאת א"נ צ"ל תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות וכן מפורש לקמן בפירקין בה"ג אמר ר"ז כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות כן את מר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות והגר"א ז"ל גרס כן את אמר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדות ופירושו כמה דאת אמר פי' במשנה דידן תנאי ב"ד הוא על האובדות כו' אלמא דהכא במתני' דידן הוא דתנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות וכן נראה לפי עניות דעתי עיקר ודו"ק: |
| | סליק פירקא ברחמי ובסייעתא דשמיא: |
Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שקלים
merged
https://www.sefaria.org/Chiddushei_Ridbaz_on_Jerusalem_Talmud_Shekalim
This file contains merged sections from the following text versions:
-Piotrków, 1898-1900
-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שקלים
Chapter 1
Halakhah 1
Segment 1
Segment 2
Segment 3
Segment 4
רבי סימון בשם ריב"ל אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם כו' א"ר יואי ויאות כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן אם אתה אומר באדר ראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין וכו' ר"ח שאל מעתה בני בבל משמיעין על השקלים מראשו של חורף לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב ר' עולא קומי ר"מ והא תנינן בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג נימר [כן צ"ל] הלין דקריבין בפרוס הפסח והלין דרחוקים בפרוס העצרת והלין דרחוקים מינהון בפרוס החג א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר ע"כ. פי' לפי הגי' שלפנינו דר"ח מקשה א"כ לדברי ר"י דאם יכריזו שיתין יומין קודם אין זה זירוז על ניסן וצריך דוקא בחודש א' דזה הוי זירוז על הזמן אבל מקודם אין זה זירוז כיון שיש עדיין הרבה שהות א"כ למה בני בבל מנהגן דמכריזין מראשו של חורף וכי הכרזתן אינו כדי לזרז להביא את השקלים לזמן ר"ח ניסן בתמיה הלא פשיטא דהכרזתן הוא לזרז על ניסן ולדברי ר' יוסי כיון שיש עדיין שהות אין זה זירוז א"כ למה מכריזין בראשו של חורף ע"ז התיב ר' עולא קומי ר"מ על הך אתקפתא דר"ח והתנינן בג' פרקים בשנה כו' הנך דקרובים בפרוס הפסח וכו' והנך דרחוקים מינהון בפרוש החג א"כ הכרוז דבני בבל אינו על ר"ח ניסן אלא על החג א"כ מכריזין אחר החג מראשו של חורף ומה איכפת לן אם מהכרוז שלהן לא יהי' הזירוז על הניסן א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר וכיון דבאמת גם בני בבל צריכין זירוז על ר"ח ניסן א"כ שפיר מקשה ר"ח ומאי מהני הכרוז שלהן כן נראה לכאורה הפי' ע"פ הגי' שלנו ולפי המפרשים ז"ל דפי' דר"ת מקשה דלמה לא ישמעו בני בבל מראשו של חורף אינו מובן לי לשון משמיעין והוי צ"ל בני בבל ישמעו ולא לשון משמיעין ודקאמר לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן תיבת לא מיותר לגמרי והגר"א ז"ל מוחק תיבת לא ועוד איני מבין דמאי פריך ר"ח מעתה בני בבל ישמעו מראשו של חורף כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן על מי פריך אם על ר' יוסי דקאמר כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ע"ז פריך אם טעמא דהכרזה הוא משום הכי הו"ל להן לבני בבל להשמיע מראשו של חורף ואלא ע"כ דס"ל לר"ח דטעמא דהכרזה הוא משום דבר אחר ולא אדע איזה טעם אחר יש בהכרזה וע"כ הוא כדי שיביאו ישראל שקליהן ולפי דברינו פריך על הא דקאמר עד כדון אית בשתא שיתין יומין ואין פעולה בהכרזה ע"ז פריך על מנהג של בני בבל מה פעולה הוא בהכרזה מראשו של חורף:
Segment 5
Segment 6
Segment 7
Segment 8
בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים לא כן אמר ר"ח כו' הכל יוצאין בי"ד כו'. נראה לפענ"ד דה"פ דהדין שמעתתא בפשיטות דפריך על ר"ח דאמר הכל יוצאין בי"ד וס"ל דאף לכתחלה קורא בי"ד אם ירצה והא דזמן כרכים בט"ו היא דיכול לקרות אף בט"ו אם לא קרא בי"ד ולא חשוב עבר זמנו משא"כ בכפרים אם לא קרא בי"ד עבר זמנו ואין תקנה אבל באמת הכרכים קורין ג"כ בי"ד לכתחלה ע"כ פריך ממתני' דידן דקתני בט"ו בו קורין המגילה בכרכים אלמא דלכתחלה זמן כרכים בט"ו וע"ז קאמר ר"י ור"א הוון יתבין אמר ר"י לר"א לא מסתברא חלא לשעבר אבל להבא לא פי' דר"ח לא ס"ל רק בדיעבד יצא כשקרא בי"ד ואינו מחויב לחזור ולקרות בט"ו אבל לכתחלה ס"ל ג"כ דמצות כרכים לקרות בט"ו והא תני בניחותא מקום שנהגו לקרות ב' ימים קורין אותה ב' ימים ולא מיירי בספק כרך או כפר אלא בכרך ברור ומ"מ נהגו לקרותה ב' ימים ואי אמרת בשלמא דלכתחלה זמן קריאה בכרכים בט"ו שפיר ניחא דקורא ב' ימים ואע"פ שיצא כבר בקריאה דמאתמול אפ"ה מותר לקרות בט"ו משום דהוא זמנו לכתחלה ושפיר קורא לצאת המצוה בזמנו דלכתחלה דעדיף טפי ולא חשיב עובר בבל תוסיף ז"א דדמי לסוכה דד' דפנות כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב דאע"ג דיצא בג' אפילו טפח מ"מ לא הוי ב"ת כשעושה ד' דפנות ומוסיף דופן הרביעי משום דחשוב טפי דהוי תשבו כעין תדורו ע"ש וה"נ דכותיה אף שיצא בדיעבד בי"ד מ"מ לא עבר בב"ת כיון דבט"ו שפיר עדיף טפי דהוא מצותו בזמנו דלכתחלה ומותר בב' ימים בי"ד מותר דהא עדיין לא קרא ולא שייך בל תוסיף וחשיב זמנו דבדיעבד דהא אם ירצה יוכל לצאת בזה וכשחוזר וקורא בט"ו לא עבר על ב"ת משום דהכי שפיר עדיף טפי המצוה בזמנו וכיון דלכרך יש לו ב' זמנים י"ד וט"ו א' לכתחלה וב' בדיעבד ע"כ מקום שנהגו לקרות ב' ימים אין מוחין בידם והנ"מ אם הי"ד הוא הדיעבד אבל א"ת דלכתחלה זמנו בי"ד אך בדיעבד אם לא קרא בי"ד מותר לקרות' בט"ו א"כ האיך מניחין להם מנהגם כיון דכבר קרא בזמן דלכתחלה הרי הוא עובר על ב"ת כשחוזר וקורא למחר עוד הפעם. ע"ז אמר ר"מ ויאות פי' בתמיה דאפילו תימר דלכתחלה קורא בי"ד אעפ"כ כשרוצה לקרות בט"ו עוד הפעם שפיר שרי וע"כ במקום שנהגו כן שבקינן להם כמנהגם כדמסיק אילו משקרא בי"ד וחוזר וקורא בט"ו פי' שרוצה לחזור ולקרות עוד הפעם בט"ו שמא אין שומעין לו בתמיה דאם אומר את כן דאין שומעין לו דאסור לקרות עוד הפעם לא נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך פי' דהא דומה כמו שרוצה לקרות בי"ד גופיה עוד הפעם דמותר כמו שכתבו התוס' ז"ל במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב דבעשיית המצוה ב' פעמים אין זה בל תוסיף ולא הוי ב"ת רק כשיעשה אח"כ ביום אחר כמו ישן בשמיני בסוכה דעובר אבל בזמנו אם רוצה לעשות המצוה ב' פעמים אינו עובר בב"ת וע"כ ה"נ כיון דט"ו הוא ג"כ זמן דכרכים שפיר דמי ושפיר רשאי לחזור ולקרותה בט"ו דאל"כ אתה עוקר זמן כרכים כאילו אינו זמנו בתמיה וכיון דבאמת הוא זמנו לדיעבד וקי"ל כל היום כשר לקריאת המגילה ולתקיעת שופר והאיך תימר דאסור בזמנו לקרות דכלל בידינו דכל שהוא בזמנו עדיין אין עליו איסורא דב"ת דאל"כ הוי עקירת זמן דכיון דבזמנו גופיה יהיה עת דאסור הרי הוי עקירת הזמן דרחמנא אכשרה לכל הזמן הזה לקריאה ואת אוסרו ועוקר זמנו וע"כ על הזמן אם תאסרו הוי עקירת הזמן בידיך וע"כ לא שייך איסורא דב"ת כ"ז שהיא עדיין זמנו משום דהוי עקירת הזמן דרחמנא אכשרה ואתה תאסרו נמצאת עקרת כשרות הזמן בידיך:
Halakhah 2
Segment 1
Segment 2
Segment 3
מנין שהיא פטורה ממעשרות. עד סוף הסוגיא מבואר יפה בע"ה במס' פיאה פ"ה ה"א ועיין בדברינו שם ותמצא טעם בע"ה ועיי"ש היטב:
Halakhah 3
Segment 1
Segment 2
הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות. אז דייקינן הא לתבוע תובעין אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא דאף לתבוע אין תובעין וע"כ הא דדייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין משמע דלתבוע תובעין מיירי ע"כ בשהביא ב' שערות ע"ז פריך דז"א דאם מיירי בשהביא ב' שערות א"ש קשה ולמשכן אין ממשכנין אע"פ שהביא ב"ש בתמיה דאם בשהביא ב' שערות א"כ חשוב כגדול וצריך גם למשכנו אלא ע"כ דלא דייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין דמשמע דלתבוע תובעין מיירי בבר חיובא ז"א דלעולם בני פטורין נינהו אלא שרגילין ליתן ברצונם ורוצין גם עתה ליתן וכשהגיע זמן התביעה תובעין אותם וכשהגיע זמן המשכון אין ממשכנין אותם וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שקלים דנשים ועבדים וקטנים הרגילין ליתן ועתידים ליתן אין ממשכנין אותם ולא דייקינן ממתני' דמיירי בבני חיובא ולתבוע תובעין משום דבני חיובא נינהו:
Segment 3
כיני מתניתין אין ממשכנין הכהנים מפני הכבוד. עי' בתוס' הרי"ד ותבין פי' הסוגיא:
Segment 4
ר"ט בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל כו'. וקשיא משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו כו'. ופירש הפ"מ ז"ל אין חטאת ציבור מתה כשאירע איזה פסול ומקריבין אחרת תחתיה ע"ש וקשה לי להבין דמקשה משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו ר"י אומר תמות וקשה דבאמת למה מביאין דוגמא מן חטאת שמתו בעלי' דחלוק קרבן יחיד מקרבן ציבור דבר שאין ר"י מודה ולמה באמת לא תפסו דוגמא אחריתי שחלוק בקרבן יחיד מקרבן ציבור הלא כמה וכמה חילוקים לאין מספר איכא בין קרבן יחיד לקרבן ציבור ונראה לפענ"ד דהא גמ' מפורשת בבבלי תמורה ובהוריות דף ו' אר"פ אפילו למ"ד חטאת שכיפרה בעליה למיתה אזלי חטאת שמתו בעלי' בציבור תיקרב מנ"ל לר"פ הא ומסיק משעירי ר"ח דאמר רחמנא למיתי מתרומת הלשכה דחטאת הוא ודלמא מתו מרייהו דהנהו זוזי אלא ש"מ דבציבור תיקרב ופרש"י ז"ל דאזלינן בתר רובא ופריך ודילמא לא מתו כו' ע"ש היטב הרי דמצינו דאותן הקרבנות הבאין מתרומת הלשכה לא איכפת לן מה שנתערב בזה מעות מאיזה אנשים אשר מעותיהן פוסלין בקרבן דהא אמר רחמנא לכל ישראל לשקול בתרומת הלשכה ואמר רחמנא למיתי שעירי ר"ח וחטאת ציבור מתרומת הלשכה ודילמא מת אחד מהן והוי חטאת שמתו בעלי' אלא ע"כ חזינן דהתורה לא הקפידה על תרומת הלשכה ממה שנתערב מעות של יחידים הפוסלין הקרבן והיינו דקאמר הכא ג"כ דאמר רחמנא לכהנים לשקול לתרומת הלשכה ומ"מ מביאין מתרומת הלשכה עומר ושתי הלחם ולחם הפנים והיינו דמדמה זל"ז דחטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה והראיה מתרומת הלשכה דמייתינן חטאות ודילמא מת חד אלא ע"כ דמתרומת הלשכה לא הפדה התורה מה שנמצא מעות יחיד הפוסל להקרבן ה"נ מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל ושפיר מייתינן מתרומת הלשכה העומר ושתי הלחם וכו' ולא חיישינן ממה שיש בתוכו מעות מכהנים וס"ל לרב המנונא כר"פ דאף ר"י מודה בזה אבל הגמ' לא ס"ל כר"פ כמו דפריך התם על ר"פ ודילמא לא מתו וקשה משיבין לאדם דבר שאין מידה בו והא דקאמר משיבין חכמים לר"י מאי שייכות ר"י לזה הענין דחכמים ישיבו לו דל"ל דר"י ס"ל כבן בוכרי דכהנים אינן חייבין לשקול משום וכל מנחת כהן ז"א דהא בסוף שמעתתא גרסינן ר"י ור"נ חד אמר כל דעבר בימא וחורנה אמר כל דעבר על פקודיא יתן מ"ד כל דעבר בימא מסייעא לריב"ז ומ"ד כל דעבר על פיקודיא מסייעא לבן בוכרי ואי ס"ד דר"י ס"ל כבן בוכרי א"כ למה קאמרינן חד אמר וחורנה אמר משמע דלא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא ואי ר"י ס"ל כבן בוכרי דהא חכמים משיבין לו והוא מותיב לן והם מתיבין לו כדמסיק כדברינו א"כ פשיטא דר"י הוא דסבירא לי' כל דעבר על פיקודיא ועוד והוא מותיב לן פי' המפרשים ז"ל אינו מובן לי אבל כדמעיין היטב בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מובן הדבר דהא דגרסינן במתניתין א"ל ריב"ז לאו דריב"ז הוא דקאמר זאת לר"י ז"א אלא דקאמר לבן בוכרי וביבנה הוא דקאמר ליה והכל מדברי ר"י אמר ר"י העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל ריב"ז לא כי אלא כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם וכו' והוא הכל מדברי ר"י דקאמר הפלוגתא שהיה בין בן בוכרי לבין ריב"ז ביבנה ומסיים דבן בוכרי ס"ל כך דכהנים פטורין וריב"ז ס"ל כך דכהנים חייבין ומסיק ר"י קושיא בשם כהנים שכהנים דורשין מקרא זה לעצמן והכריע דאינם חייבין ואדרבה חוטאים בזה כשיתנו ולא כריב"ז ולא כבן בוכרי דס"ל שאינו חוטא ובן בוכרי וריב"ז פליגי בזה אם כל דעבר בימא או על פקודיא ורק בן בוכרי ס"ל דבדיעבד אינו חוטא ואתו הכהנים ודורשין מקרא זה לעצמן דאף בדיעבד חוטא הוא והוא הכל מימרא דר"י דאמר לפני חכמים דכן הוא פלוגתא דבן בוכרי וריב"ז ביבנה וקושיא בשם הכהנים ואתו חכמים והשיבו לר"י הקושיא שהקשה בשם הכהנים משום דאין מנחת ציבור קריבה כליל ואיהו מותיב לן פי' דר"י דהק' לפני חכמים הקושיא בשם הכהנים וחכמים תירצו לו את קושיתן משום דהוי מנחת ציבור ועל זה מותיב להן ר"י המקשן הקושיא בשם הכהנים על תירוצן של החכמים אלא נדבת ציבור א"כ יקשה לבן בוכרי קושיא של הכהנים כיון דס"ל לבן בוכרי כל דעבר על פקודיא יתן ואין הכהנים מחויבים א"כ למה אין חוטאים וישאר קושית הכהנים דמקשין מעומר ושתי הלחם דהם הקשו קושייתן בין לבן בוכרי בין לריב"ז וא"כ תריצכם הוא שפיר על קושייתן אליבא דריב"ז כיון דבאמת חייבין א"כ לא קשה מעומר ושתי הלחם כיון דהוי מנחת ציבור אבל לבן בוכרי דס"ל דפטורין א"כ ישאר קושייתן האיך מביאין והאיך אינן חוטאים כשמביאין האיך יאכל העומר ושתי הלחם כיון דנדבת יחיד הוא ואינהו מתיבין ליה כיון שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור כן נראה לפענ"ד פירושא דהאי שמעתתא בע"ה וראיה לדברינו כשתעיין בעינא פקיחא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מוכח הוא דכל המאמר הוא מר"י ובן בוכרי וריב"ז לא פליגי בקושית הכהנים אלא אי כל דעבר בימא או על פקודיא וכן מפורש בפרש"י ז"ל ותוס' ז"ל במס' מנחות דף כ"א ע"ש ודו"ק:
Halakhah 4
Segment 1
הא לתבוע אין תובעין. פי' מדקתני ואם שקלו מקבלין מידם משמע דלתבוע אין תובעין ואילו ברישא דמתני' קתני אין ממשכנין משמע לתבוע תובעין ומשני כהס"ד דמשני לעיל כאן שהביא ב"ש וכאן שלא הביא ב"ש ולהמסקנא לעיל נסתר האי תירוצא ולא מיירי הרישא בשהביא ב' שערות בבר חיובא ומיירי בבעל פטור אך שרגיל ליתן ורוצה ליתן ואין ממשכנין אבל תובעין ומתניתין דידן מיירי בקטן בר פטור [ואינו רגיל] א"נ איידי דקתני גבי עכו"ם ואם שקלו אין מקבלין מידן קתני נמי גבי קטנים לישנא דמקבלין מידן:
Segment 2
Segment 3
אר"א מתניתין בנכרים הא בכותים לא כו'. פי' דרישא מיירי מנכרים וכותים אבל סיפא לא מיירי רק מנכרים לחוד ע"ז פריך וכי יש קיני זבין בנכרים הא הנכרים אין מביאין לעולם במציאות זה הקרבן כדכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות אלא איפוך דרישא מיירי בנכרים ומיירי מתרווייהו בין מנכרים בין מכותים ובסיפא לא מיירי מנכרים כלל רק מכותים לבד וכן פי' בת"ח ז"ל ונוטה לפי' הפ"מ ז"ל:
Segment 4
תני אלו חייבין בקלבון אחד וכו' מתניתא דר"מ עד סוף הסוגיא. ב' פעמים גרסינן הכא מתניתא דר"מ וחד מיותר הוא בלי ספק והק"ע ז"ל מוחק עד מתניתא דר"מ בתרא והפ"מ ז"ל מוחק מתניתא דר"מ בתרא ומקיים מתניתא דר"מ קמא ומוחק מן מתניתא דר"מ בתרא עד תיבת ר"מ כמין מטבע כו' ובל"ס שנשתבש הכא מהמדפיסים והמעתיקים אבל לבתר הגהתם קשה לי להבין ולפענ"ד נראה דיש כאן ט"ס קטן אחד המצוי וט"ס דמוכח דבפעם הראשון גרסינן במי ששקלו שלם שהוא פטור מקלבון ובפעם השני גרסינן שהוא חייב וע"כ הוא דחייב וט"ס הוא הא דגרסינן תחילה פטור ותיבת מתניתא דר"מ בתרא מיותר ומוכח הוא דהא קאמר תחילה מתניתא דר"מ והמפרשים ז"ל הגיהו זאת ובדפוס קראטשין לא נמצא מן מתניתא דר"מ בתרא כלל אבל אולי הגי' כמו שהוא הכל לפנינו [רק מתניתא דר"מ דכפיל ב' פעמים פשיטא דהשני מיותר] מתפרש ג"כ וה"פ מתניתא דר"מ פי' מתניתין דידן דתני ואלו שחייבין בקלבון דמתחיל ענין דקלבון כמו דמתחיל במשנה ג' גבי שקלים גופיה לענין משכון את מי ממשכנין לוים וישראלים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים וכמו כן מתחיל במשנה הזאת ואלו שחייבין בקלבון לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים וקשה פשיטא דפטור דהקלבון הוא מה שמגרע להקדש בין חצי שקל לסלע וכיון דקמ"ל דפטורין משקל פשיטא דפטורין מקלבון דהא פשיטא דמי שפטור מלשקול פשיטא דאינו מתחייב בקלבון דעל מה יתחייב קלבון כיון דפטור כל עיקר לשקול על מה יתן קלבון ע"ז קאמר דמתני' קמ"ל אפילו אליבא דר"מ דס"ל דאינו נותן הקלבון על הפסד השקל שלו אלא דהוא חיוב באנפי' נפשיה ואפילו לבתר שנפטר מנתינת השקל חייב ג"כ בקלבון אפילו לאחר שנתן שקל שלם דאין שום הפסד בהשקל חייב ג"כ בקלבון אלמא דקלבון לאו משום דלא יגרע מהשקל דהא אפילו בנותן שקל שלם חייב ג"כ בקלבון אלמא דקלבון לאו על הפסד השקל הוא כדי שיהא השקל שלם ז"א אלא דהוא חוב בפני עצמו דהא אפילו במקום שאין הפסד השקל חייב ג"כ בקלבון דהא מי שנתן שקלו שלם לא עשה הפסד כלל ואעפ"כ חייב בקלבון אלמא דהוא חיוב אחריתי וע"כ שפיר קמ"ל ב' דינים א' דהם פטורין משקל וב' דהם פטורין מקלבון וע"ז קאמר מתניתא דר"מ דאמר אע"פ שאין שקלו תורה קולבנו תורה ר"ל דהוא חיוב בפני עצמו מן התורה ולא מדרבנן ולא שייך לשקל דלא קאי הקלבון להשלים שיעור השקל ז"א אלא דהוא חיוב בפני עצמו ומן התורה הוא כמו שקל גופי' ולא דחכמים עשאו חיובא דקלבון משום הפסד השקל דהא קסבר ר"מ מפורש בתוספתא בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון אלמא דקלבון לאו מדרבנן הוא להשלים שיעור השקל ז"א אלא דדבר תורה הוא הא דשוקלין במקדש קלבנות אף שלא מצינו מפורש בתורה כי אם שקל ולא קלבון אעפ"כ הלכה למשה מסיני הוא כדאיתא בסמוך דאמר ר"מ כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה כו' והראהו למשה וא"ל זה יתנו כזה יתנו והוי כמו וזבחת כאשר צויתיך ונמסר לו למשה הלכות שחיטה בע"פ כן נמסר למשה בע"פ מה שיתנו זה יתנו כלומר כזה ע"כ הא דשקלינן במקדש קלבנות משום דזה הראה לו הקב"ה למשה ע"כ ס"ל לר"מ דהוא מן התורה וע"כ קמ"ל מתניתין דאלו פטורין מן הקלבון דה"א דהמה חייבין בקלבון אע"פ שפטורין משקל דה"א כל העובר על הפקודים דעבר על פקודיא לאפוקי מאן דלא עבר הוא דוקא על נתינת השקל אבל זה יתנו בקלבון דלא מפורש אימא דנמסרה למשה דכולם יתנו קמ"ל דפטורין דהא לר"מ היה אפשר לחיוב הקלבון בלא שקל דאמר ר"מ [ותיבת מתניתא דר"מ מיותר] ר"ל השתא מפרש טעמא דר"מ בתוספתא דקסבר בנותן שקלו שלם חייב בקלבון משום דאמר ר"מ כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה לפיכך קסבר ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון והיכן אמר ר"מ דקולבנו תורה דאמר ר"מ כמין מטבע של אש הוציא וכו' ומובן הא דגרסינן לשון דאמר ר"מ ולשון קסבר ר"מ דאמר הוא נתינת טעם משום דאמר כן לפיכך ידעינן דקסבר ר"מ כן ובע"ה כן פי' הסוגיא:
Segment 5
Segment 6
הנותן סלע ונוטל שקל חייב ב' קולבנות אר"א דר"מ הוא אחד שקל שהוא נותן ואחד לד"ת. כן גי' הגר"א ז"ל והיינו כדברינו דר"מ ס"ל דלאו חיובא דקלבון הוא משום חילוף ז"א אלא משום חיובא דד"ת שנמסר למשה בע"פ ומסיק אלו חייבין בקלבון כו' קלבון אחד ר"מ אומר ב' קולבנות והתם ס"ל לר"מ דהב' קולבנות לאו משום חילוף ז"א אלא א' משום הפסד החילוף וא' לד"ת ורב אמר ד"ה היא אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל פי' דאימתי אינן חייבין בשנים ששקלו רק קלבון אחד לרבנן הנ"מ בששקלו להקדש ולא בתורת חילוף ג"כ אלא שקלו לבד אבל כששקל וחילף חייב ב' קולבנות דלא יכול לפטור בחצי קלבון על השקל וחצי קלבון על החילוף ז"א דעל כל אחד מחייב בקלבון בפני עצמו דל"ל דר"מ הוא דא"כ כיון שחילף ג"כ וחייב ב' קולבנות לרבנן משום שקל שנותן ונוטל ולר"מ נמצא דהיה מחויב ג' קולבנות אחד לד"ת ג"כ ע"כ דד"ה היא לרבנן הוא דאתיא וחייב ב' קולבנות אחד לשקל שהוא נותן ואחד לשקל שהוא נוטל משא"כ אליבא דר"מ היה צריך ליתן ג' קלבנות וזה דמסיק ע"ד דרב לר"מ ג' קלבנות:
Segment 7
ר"א אמר ר' שמי בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה את פוטרו מן הקלבון. פי' דקאי על המתניתין דמקשה על כל עיקר הטעם האיך קמדמית לעשותן אדם אחד במעשר בהמה ובקלבון וכי בשביל שלא חלקו ועשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה לפיכך את עושה אותן כאדם אחד אצל קלבון וכן פי' הראב"ד ז"ל דקאי על המתני' וביאור לזה הוא נכון מאד דלשיטת הרמב"ם ז"ל הא דחשובין כאחד אצל מעשר בהמה הוא דליכא אלא ה' לזה וה' טלאים לזה וע"כ ע"י שניהם יצא השיעור וכיון שהשיעור חיוב יצא מתוך שניהם הוי כאיש אחד [עי' בתוס' הרי"ד] משא"כ כשיש עשרה לזה ועשרה לזה דיש לכל אחד שיעור בפני עצמו וא"כ קשה כיון דכל עיקר הוא במעשר בהמה משום דיצא השיעור אחד מתוך שניהם והאיך קמדמית קלבון דכל אחד נותן חצי שקל דהוא שיעור שלם ושיעור דחצי שקל הוא לכל אחד ואחד והאיך עשיתן כאדם אחד ומשני שניא הוא שהוא נותן סלע אחד שלימה ר"ל דבמעשר בהמה כשיש לכל אחד כשיעור אין נחשבין לאדם אחד משום דהנתינה הוא ב' דברים נפרדים ב' בהמות משא"כ בקלבון אע"פ שיש לכל אחד שיעור בפני עצמו מ"מ נחשבין כאדם אחד משום דהנתינה הוא דבר שלם שקל שלם והנתינה לא הוי ב' דברים נפרדים אלא דבר שלם ע"כ נחשבין כאדם אחד ע"ז פריך דא"כ דהטעם הוא משום דהנתינה לא הוי ב' דברים נפרדים א"כ אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו נמי יהא פטורין אבל ר' אבין ס"ל דזה דוקא בדאיכא ב' מעלות כשלא חלקו ונותנין דבר שלם:
Chapter 2
Halakhah 1
Segment 1
Segment 2
Segment 3
מתניתא בש"ח אבל בש"ש לא בדא. פי' דהא נגנבו או שאבדו קתני וש"ש בגניבה ואבידה חיובא מחייב וע"ז משני א"ר אבא אפילו תימא בש"ש נגנבו בלסטים מזוין כו':
Halakhah 2
Segment 1
השוקל שקלו מן ההקדש אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל. הא דלא בעינן ברישא קרבה הבהמה לשיטת הרמב"ם ז"ל עיי' בת"ח ז"ל בשם הגר"א ז"ל ודו"ק:
Segment 2
א"ר יודן תיפתר במסוים שהיה מתכוין ודוחפו לתוך הקופה. גי' הגר"א ז"ל תורמו לשמו ופריך וחש לומר שמא לשירים הן נופלין ונראה לפענ"ד דקשה לפרש דקאי על הסיפא כמו שפירש הק"ע ז"ל ות"ח ז"ל דא"כ מאי משני דר"מ היא דמועלין בשירים ע"כ נראה לפענ"ד דקאי על הרישא דאמאי מעל דאפילו לאחר שנתרמה התרומה הוי דומה כמו שנכנס ללשכה וחשיב כמו שנטל מהלשכה שקל ושקל בשביל חובת מחצית השקל דשמא הן נופלין לשירים אפילו לאחר שנתרמה התרומה וחשיב כמו שהוציא את השקל מן שירים ושקלו ולא שייך מעילה בשירים ע"ז משני כר"מ דאית לי' מועלין בשירים עוד היא תיפתר במסוים של בית ר"ג שהיה מתכוין לדוחפו לתוך הקופה כגי' הגר"א ז"ל ונמצא דהבעלים דהוא המשלח יכול למיעבד כר"ג והוי ראוי ועומד לכנס לתרומת הלשכה וע"כ כ"ז דלא נפל בפועל לשירי הלשכה מקרי ראוי לתרומת הלשכה כמו בקרבן הראוי להקרבה אע"פ שיש לחוש שמא יפול בו מום ויהיה קדושת דמים מ"מ כ"ז שלא נפל בו מום מיקרי ראוי ועומד להקרבה ה"נ כל שקל שהופרש מקרי ראוי לתרומת הלשכה דראוי לדוחפו לתוך הקופה אך אם נפל לשירי הלשכה יצא מידי ראוי לתרומת הלשכה אבל לאחר הפרשה הרי הוא ראוי ועומד לתרומת הלשכה ע"כ מעל ועפ"ז ניחא פסקי דהרמב"ם ז"ל דפסק סתמא דמעל ועיין לעיל בדברינו בתוס' בפ"ק ה"א ד"ה א"ל ודו"ק:
Chapter 3
Halakhah 1
Segment 1
Halakhah 2
Segment 1
Segment 2
תמן תנינן מפנין אפילו ארבע או חמש קופות ר"ז שאל לר"י כמה שיעורן כו' בג' קופות של שלש שלש סאין שהן תשעה סאין שהן עשרים ושבע סאין תורמין את הלשכה. פי' עשרים ושבע סאין דהא תורם ג' פעמים בשנה כל פעם מג' סאין נמצא דג' פעמים תשע הוא עשרים ושבע אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פי' באופן אחר דהא דמיבעיא ר"ז לר' יאשי' כמה היא שיעורן של קופות היא דמיבעיא ליה על תרתי על מתני' דמפנין ועל דשקלים שיעור קופות הגדולות לשיטתו ז"ל כמה היא שיעורן א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתנן בג' קופות של ג' ג' סאין הרי ע"כ דמדנטל ג' פעמים בהקופות הקטנות מן הקופות הגדולות ע"כ דכל קופה גדולה החזיק תשעה סאין וג' פעמים תשעה הוא כ"ז סאין ע"כ ידעינן דשיעור כל ג' קופות הגדולות הוא כ"ז סאין ודו"ק:
Segment 3
תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס ר"ז שאל את ר' יאשיה כמה שיעורן של כוסות כו' א"ר יוסי בר אבין משום ר"י דר' יהודא היא. פי' דזה קאי על מתני' דשבת המוציא יין כדי מזיגת הכוס דר' יהודה היא אתא מתני' דתני מים כדי גמיעה כו' יין כדי גמיעהר"י אומר כדי מזיגת הכוס אלמא דמתני' דהמוציא יין ר"י היא:
Segment 4
מזוג בכמה נשמעיניה מן הדא. פי' דע"כ לא ידעינן דבעי רביעית אלא דוקא יין חי צריך שיעורא דרובע רביעית אבל אם הוא כבר מזוג אפשר דסגי בפחות מרביעית כמו בעלמא קודם דזרעינהו ולבתר דזרעינהו וכן בסמנים שרוין ואינן שרוין עיין במס' שבת דף ע"ט ותמצא כמה נ"מ בזה לפי שאין אדם טורח לשרות סמנין לצבע בהן דוגמא לארעי וה"נ נ"מ בין קודם מזיגה לאחר מזיגה דלאחר מזיגה צריך שיעור ממועט מקודם מזיגה וע"ז קאמר נשמיעיניה מן הדא יין כדי גמיע וכו' ע"כ דלא מיירי ביין חי דהא אינו ראוי לגמוע יין חי וע"כ מיירי במזוג דראוי לגמוע וקתני סיפא ר"י אומר כדי מזיגת הכוס אלמא דאפילו במזוג צריך נמי רביעית ודוק:
Segment 5
Segment 6
Segment 7
Segment 8
Segment 9
א"ל רב אבדומא נחותה ויאות ר' יהודה מוריינא דנשיאה הוי. פי' דיאות אמר ריב"ל עד רביעית טהור יותר מכאן טמא דהא ע"כ מאן הורי בבית רבי דטהור הוא ר"י ור"י סבירא ליה דטמא וע"כ הא דטהור הוא בפחות מרביעית:
Halakhah 3
Segment 1
תרם את הראשונה וחיפה בקטבליאות. לפי' הרע"ב ז"ל וכן לפי' התוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ד דלא היה ג' קופות גדולות אך דמביאין מן פסח לעצרת שקלים חדשים מחפין אחר עצרת קטבליאות כדי שיהא השקלים החדשים שבאין אח"כ מונחים על הקטבליאות ואותן שתחת הקטבליאות המה שירים וחיפה בקטבליאות לאחר הפסח ולאחר העצרת ולאחר החג ולשיטת הרמב"ם ז"ל הוא קאי על ג' קופות הגדולות והיה מתחיל כל רגל מקופה אחרת ומשלים באחרת כגון אם התחיל בפעם הראשונה מקופה גדולה הזאת ונטל ממנה תחילה הקופה קטנה אין לו להתחיל בעצרת ממנה אלא יתחיל בעצרת מקופה גדולה אחרת ובזה שמשלים התרומה בפעם הזאת אינו מניח קטבליאות לסימן שבחג הבא יתחיל ממנה ולא פירש לנו המשנה רק מאיזה יתחיל בכל פעם ומפרש לנו שבאותה שגמר בפעם הראשונה ממנה היה מתחיל בפעם שניה אבל באיזה קופה צריך להשלים בכל פעם לא ביאר לנו במשנה ונתבאר בברייתא לפנינו בע"ה:
Segment 2
Segment 3
Segment 4
תני נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה כו'. לפי' הרע"ב ז"ל והתוס' ז"ל הוא קאי על הקופות הקטנות וה"פ דאין נוטל מן הראשונה כגון הקופה שכתוב בה א' עד שתכלה לגמרי ואח"כ מן הקופה שכתוב עלי' ב' עד שתכלה ז"א אלא דמניח קצת בקופה הא' וכן בכל הקופות והוא משום דאם יטול מן הקופה הא' עד שתכלה שמא תספק קופה א' או ב' ונמצא שלא נטל מן כל הג' קופות ובאמת מכל קופה נוטל לחלק אחד מישראל לשם א"י ולשם בבל ומדי וכו' ע"כ נוטל מכולן ולכשתכלה חוזר חלילה כדמסיק ולשיטת הרמב"ם ז"ל דקאי על קופות הגדולות קשה לכאורה מהאי דקאמר אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה פשיטא דמהכ"ת נימא דמכלה ברגל א' מן הקופה הגדולה הא' וברגל ב' מן הקופה הגדולה הב' וכו' א"כ למה מחפה בקטבליאות לסימן מכאן הוכחנו לעיל בפ"ק בתוס' בד"ה א"ל דאף להרמב"ם ז"ל היו מביאין כל השנה מחצית השקל ולא נתמלא בפרוס הפסח כל הג' קופות הגדולות ע"ש:
שלמה שלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה כו'. לשיטת התוס' ז"ל הנ"ל שפי' בזה"ל כלומר שכלתה הקופה השלישית ולכאורה צריך ביאור מאי בעי בזה הכלומר אבל יומתק מאד כפי שביארנו לעיל ולשיטת הרמב"ם ז"ל ה"פ דבמתניתין מפורש סדר התחלתן אבל לא מפורש סדר השלמתן דהאיך ישלים התרומה בכל פעם באיזה קופה ישלים דלא ידעינן רק הסדר מאיזה קופה יתחיל אבל לא ידעינן באיזה קופה משלים ע"ז מפרש בברייתא והוא בציור כזה והכי פירושא שלמה הוא לאו פי' כלתה אלא מל' מתחיל בתורה ומשלים בנביא פי' משלים מסיים והכא נמי הכי פירושו שלמה שלישית אם השלישית שלמה התרומה חוזר לשניה דבפעם השני תשלים השניה שלמה שניה חוזר להשלים בראשונה וע"כ לפ"ז ידעינן שפיר סדר התחלתן וסדר השלמתן ואי דלא היה מורה לנו בברייתא סדר השלמתן לא היינו יודעין רק סדר התחלתן אבל סדר השלמתן לא היינו יודעין האיך הוא הסדר והיה הו"א דמשלים בציור כזה ונמצא דלא היה מוציא כל הקופות הקטנות מן כל קופה הגדולה ובאמת צריך להוציא מן כל קופה הגדולה כל הג' קופות קטנות מפני שכל אחד מהן הוא על חלק אחד מישראל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ע"כ מורה לנו התנא בברייתא הדר השלמתן וידעינן סדר התחלתן וסדר השלמתן ממתני' ומברייתא ממתניתין ידעינן סדר התחלתן ומברייתא סדר השלמתן [ובזה מתורץ קושית הכ"מ ז"ל שהקשה על הרמב"ם ז"ל מהאי ירושלמי והפ"מ ז"ל במראה הפנים מהפך הגירסת ולדברינו שפיר ניחא דאדרבה הרמב"ם ז"ל סמך עצמו על האי ירושלמי אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל לא מפרשין כפי הרמב"ם ז"ל בסדר התרומה ע"כ כתבו ודייקו בלשונם ז"ל שלמה שלישית כלומר שכלתה ופי' שלמה הוא כלתה וקאי על קופות הקטנות ונוטל לצורך הקרבנות מן הקופות הקטנות ומשייר מכל אחד שמא תספיק מהא' או מהב' ונמצא דלא הוציא מכל ג' חלקי ישראל ע"כ משייר בכל אחד ואינו מניח לכלות הראשונה והשניה רק הג' מניח לכלות וכשכלתה חוזר לשניה וכשכלתה שני' חוזר לראשונה ועיין לעיל בפ"ק בדברינו בתוס' ד"ה א"ל ודוק:
Chapter 4
Halakhah 1
Segment 1
Segment 2
מתני' פליגא על ר"א. כן גי' הגר"א ז"ל אותן הימים נוהגים בין בשעת קרבן פי' אותן הימים דזמן עצים דאסורין בהספד ובתענית ר"י אומר אינו נוהג אלא בשעת הקרבן בלבד אלמא דאף חכמים ס"ל כר' יוסי בזמן עצי כהנים ועוד מן הדא דתניא אר"א בר"צ אני היינו מבני סנאה בן בנימין כו' הגר"א ז"ל לא גריס ועוד מן הדא דתניא דהוא סיומא דברייתא וברייתא אחת היא ולפי הגירסא שלפנינו י"ל דב' ברייתות הן ג"כ דבמס' ר"ה דף י"ט מובא הך ברייתא בלשון אחרת מלשון הברייתא שכאן וכן בתוספתא פ"ד דמס' תענית מובא כל הברייתא עם הסיפא אר"א בר"צ ומובא ג"כ בלשון אחרת וי"ל דהן ב' ברייתות ג"כ ומה שנקט לשון אנו היינו בל' עבר י"ל ע"פ התוס' ז"ל במס' עירובין דף מ"א ע"א ד"ה מבני ודוק:
Halakhah 2
Segment 1
Halakhah 3
Segment 1
Segment 2
Segment 3
ולא נמצא הקדש מחחלל על ההקדש כיצד הוא עושה א"ר שמעון בר ביסנא מביא מעות ומחללן על הבנין וכו'. פי' דהוא כמו דגרסינן במס' מעילה דף י"ד ופירשו התוס' ז"ל דטעמא דשמואל דס"ל דבונין בחול הוא דאל"כ האיך ישלם שכר אומנין ע"כ בונה בחול ומחליף המעות הקדש בעד כל הבנין וה"נ קאמר הכא דמפרישי שכר האומנין על הבנין ועיין במהר"פ ז"ל דמפלפל טובא בהאי ענינא לשיטת הרמב"ם ז"ל ולפי הנ"ל אתי שפיר מאד דהא הסוגיא דידן אזיל בשיטת שמואל ור"פ פליג על שמואל במס' מעילה הנ"ל וקאמר הטעם דבונין בחיל היא משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אבל שפיר ס"ל דהמעות דהקדש מתחלל על המלאכה והא דהקדש אינו מתחלל על המלאכה הוא דוקא חפץ של הקדש אבל לא מעות דמעות ודאי מתחלל על המלאכה ולהכי לא פליגי ר"ע וב"ע אלא בקטורת של הקדש שהקדש אומן משל בית אבטינס במתניתין לקמן ה"ד אבל במעות של הקדש שהתנדב יחיד לכ"ע מותר לחללן על המלאכה אליבא דר"פ דפליג על שמואל וע"כ פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מעילה ה"ג וז"ל ז"ל אין מחללין הקדש על המלאכה אלא על המעות כיצד אומן שעשה מלאכה בהקדש במנה אין נותנין לו בהמת הקדש או טלית הקדש בשכרו עד שמחללין אותן על המעות ואחר שיעשו חולין נותנין אותן לאומן בשכרו אם רצו וחוזרין ולוקחין אותה בהמה מתרומת הלשכה עכ"ל ז"ל הרי מפורש דדוקא חפץ של הקדש אין מחללין על המלאכה משא"כ מעות של הקדש משום דהרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דר"פ ולא כשמואל ע"כ שפיר ס"ל אפילו נדבת יחיד נתחלל על המלאכה במעות הקדש ע"כ פירש בפי' המשניות המשנה כפשוטו דנתחלל שכר האומנין תומ"י ודוק:
ולא נמצא הקדש מתחלל על ההקדש כיצד הוא עושה. עיין בחידושי הריטב"א ז"ל במס' שבועות דף י' ע"ב דמביא האי ירושלמי בגירסא אחריתי וז"ל ז"ל ופריך אר"ש בן לקוניא כיני מתניתין מביא מעות מחולין ומביא קטורת ומחלל עליהן ונותנין אותה לאומנין וחוזרין ולוקחין אותה מהם פי' דהא דקתני מפרישין שכר האומנין לא מתרומת הלשכה אלא ממעות של חולין שלוקחין בהקפה לכך ומחללין הקטורת על אותן מעות של חולין ונותנין אותה אחר שנתחלל אל האומנים בשבח וחוזרין ולוקחין אותה מהם מתרומת הלשכה ופורעין מה שלוו מתרומת הלשכה כיון שלצורך האומנין לוו אותם כשם שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה עכ"ל ז"ל ע"ש והוא מכוין על הא דגרסינן בה"א בפירקין דכיצד הוא עושה נוטל מעות משולחני ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר עיי"ש ובדברינו שם והתם מיירי כשאין שם מותר הקטורת נותן את המעות גופי' שלוקח השולחני ליד הקוצרין והשומרין אבל כשיש מותר הקטורת מחלל מעות השולחני על המותר קטורת ונותן לאומנין מותר הקטורת ודוק:
Halakhah 4
Segment 1
Segment 2
Segment 3
Segment 4
Segment 5
Segment 6
אמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים. ובבבלי תמורה דף כ' ע"א גרסינן אמר רבי אין אני רואה דברי ר"ש בפסח שהמותר פסח בא שלמים ואיפשר שגם כאן גרסינן כן ובחיבורי רידב"ז בסי' י' כתבתי שם דאיפשר לקיים הכא הגי' הישנה שלפנינו וכן הגי' בתוספתא דמס' תמורה ובתוספתא פ"ט דפסחים ופרשתי שם כך דכל פלוגתתן הוא קודם הפסח דאי לאחר הפסח כו"ע מודו דנחית עלה קדושת הגוף דלר"ש היא עצמה קריבה שלמים דס"ל אין בע"ח נדחין ולרבנן נמי הרי היא דמי שלמים ורק כל פלוגתתן הוא קודם פסח דלרבנן נחתא לה קדושת הגוף וחל עלה שם פסח ולר"ש לא קדשה רק קדושת דמים בלבד ע"כ קאמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים בתמי' כלומר דאימתי בא שלמים הוא לאחר הפסח אבל בשעת הקדש פסח בא שלמים בתמי' ז"א דלא בא שלמים קודם הפסח אלא תימכר לפסח א"כ ליכא עלה קדושת הגוף ולא חל עלה שם פסח בשלמא אם היתה שלמים ממילא הוי עלה קדושת הגוף משום דהוי שלמים ונקיבה לשלמים קדושה אבל מכיון דלא בא שלמים אלא לאחר הפסח א"כ לא קדשה קדושת הגוף ולפיכך בשעה שהוא שלמים הוי קדה"ג אבל הכא החסרון דאינו בא שלמים ולימא אני רואה דברי ר"ש באשם שמא הקדש אשם בא עולה א"ר אבין אם הקדש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים ולפיכך צריכה למימר שמא הקדש פסח בא שלמים כלומר דאם היו שלמים שפיר עושה תמורה משום שלמים אבל באשם א"צ למימר דרואה אני את דברי ר"ש באשם דשמא בא עולה דאף אם הי' בא עולה לא הי' עושה תמורה משום עולה דאין גופו קרב עולה ודוק עיי' בחיבורי רידב"ז סי' י' שהארכתי בזה בדבר חריף עיי"ש ודוק:
א"ר אבין אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים אם הקדיש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה. ובבבלי במס' תמורה דף כ' ע"א גרסינן שינוייא אחריתא מותר לנדבת ציבור אזלי ואין תמורה בציבור עיי"ש ועי' בדברינו במס' מע"ש פ"ג שהארכתי הרבה בזה בעז"ה עיי"ש היטב ודו"ק:
Chapter 5
Halakhah 1
Segment 1
Chapter 6
Halakhah 1
Segment 1
Halakhah 2
Segment 1
Halakhah 3
Segment 1
Halakhah 4
Segment 1
לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ. פי' דילפינן אזכרה דלחה"פ מאזכרה דמנחה וכן איתא בת"כ פ' אמור ע"ש ופריך אי מה אזכרה האמורה להלן ב' קומצין אף כאן ב' קומצין פי' גבי לחם הפנים בעינן ב' קומצין אף הכא גבי סתם לבונה בעינן ב' קומצין א"ר אילא כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא מה להלן קומץ החסר פסול אף הכא קומץ החסר פסול ע"כ פי' הסוגיא הזאת נבאר בהקדם דקדוק גדול בתחילה גרסינן תיבת מלא האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ ולבסוף גבי א"ר אילא לא גרסינן מלא אלא קומץ סתם אמר ר"א כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא למה לא נקט מלא קומץ ועוד קשה הת"כ דגרסינן שם בפ' אמור ר"ש אמר נאמר כאן אזכרה פי' בלחם הפנים ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן פי' במנחה מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ מלמד שהיא טעונה ב' קומצים מלא קומץ לסדר הזה ומלא קומץ לסדר הזה ע"כ ולכאורה צריך ביאור גדול בהא דמסיק מלמד שהיא טעונה ב' קומצים מאי שייך ללמוד על ב' קומצים הלא ב' קומצים מפורש בתורה בהדיא ומאי ילפינן מכאן לענין ב' קומצים. ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ דהנה במס' מנחות דף ק"ו גרסינן גבי לבונה לא יפחות מקומץ וקמץ הכהן בקומצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה להלן קומץ אף כאן קומץ. וגרסינן במס' יומא דף מ"ז ע"א מלא קומצו יכול מבורץ פי' רש"י ז"ל יבצבוץ מכל צד ויצא ת"ל בקומצו אי בקומצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו פירש"י ז"ל וכל כמה דמיחסר טפי מעלי ת"ל מלא קומצו כיצד עושה חופן כו' ע"ש ובירושלמי יומא פ"ה מלא קומצו יכול מבורץ ת"ל בקומצו אי בקומצו יכול בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קומצו הא כיצד כו' תמן את אמר מלא קומצו בקומצו והכא את אמר מלא חפניו פי' דהתם גבי מנחה מלא קומצו פי' מבורץ רק משום דכתיב בקומצו ידעינן דאינו מבורץ א"כ הכא דכתיב מלא חפניו פשיטא דע"כ צריך להיות מבורץ וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא ר' סימון בשם ריב"ל מה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול פי' דהא חזינן דהא דכתב רחמנא מלא קומצו לאו דהכונה שיהא מבורץ אלא לאפוקי שלא יהא בקומצו דהוא קומץ החסר פסול אף כאן דהא דכתיב מלא חפניו לאו לאורי לן שיהא מלא פי' מבורץ אלא לאפוקי שלא יהא בחפניו דהוא קומץ החסר פסול. וכיון דזכינן לזה מרווח לן שמעתתא בע"ה דהנה קס"ד דבני הישיבה הא דיליף ר"ש בת"כ אזכרה אזכרה לחם הפנים ממנחה מה להלן מלא הקומץ אף כאן מלא קומץ תיבת מלא לאו לדיוקא הוא אלא שיגרא דלישנא הוא מלא קומץ ועיקר הלימוד הוא על קומץ גופיה ע"כ סברי מימר דילפינן ג"ש לחם הפנים ממנחה וכל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב כדאיתא במס' זבחים דף מ"ט ע"ש וא"כ ילפינן לבונה בעלמא מלחם הפנים וע"כ סברי מימר דהוא טעמא דתנא דמתני' דאמר לבונה לא יפחות מקומץ הוא משום דילפינן מלחם הפנים ולבונה דלחם הפנים ילפינן מג"ש ממנחה כן היו סברין בני הישיבה וע"ז פריך הגמ' א"כ דלבונה לא יפחות מקומץ ילפינן מלחם הפנים א"כ מה להלן ב' קומצין אף כאן בעלמא נמי בעינן ב' קומצין וע"ז א"ר אילא דז"א דכלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא כדאיתא בבבלי דף ק"ו במס' מנחות ואך הא דבעינן למילף לחם הפנים בג"ש דאזכרה אזכרה הוא לענין זה על מלא קומץ דמה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול פי' דבעינן מלא קומץ ע"ז צריכין למילף אזכרה אזכרה ממנחת נדבה דאמור בה מלא קומצו דאי מקרא דילפינן לבונה ממנחת חוטא במס' מנחות דף ק"ו הנ"ל הוא מקרא דבקומצו והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה משמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה להלן קומץ אף לבונה קומץ ואיזה קומץ מבואר שם הוא קומץ החסר ואף דבמנחה גופה ילפינן בהיקישא מנחת חוטא ממנחת נדבה דכתיב בה מלא קומצו אבל הא קי"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש דמנחת חוטא גופה הוקש למנחת נדבה ולבונה הוקש למנחת חוטא א"כ לא נוכל למילף על מלא קומצו רק על בקומצו לבד א"כ ה"א דהכא קומץ החסר פי' בקומצו כשר ע"ז יליף ר"ש ג"ש דאזכרה אזכרה ממנחת נדבה דבעינן מלא קומצו וקומץ החסר פסול והשתא ילפינן שפיר בבנין אב מלחם הפנים דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב א"כ ילפינן לבונה דבכ"מ דקומץ החסר פסול מעכשיו אין להקשות אי מה לחם הפנים בעינן ב' קומצין אף בכ"מ בעינן ב' קומצין ז"א דכלום למדו לעיקר הקומץ גבי לבונה אלא ממנחת חוטא וע"כ ידעינן דסגי קומץ אחד ומלחם הפנים ילפינן רק דקומץ החסר פסול ועכשיו נתבאר היטב הא דבר"א לא גרסי כלום למדו למלא קומץ אלא ממנחת חוטא אלא לקומץ סתמא ועכשיו ניחא סיומא דת"כ כיון דילפינן דבעינן מלא קומץ א"כ ע"כ מכאן אתה למד דבעינן ב' קומצים מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה דאי לא היו צריכין מלא קומץ אלא בקומצו וקומץ החסר כשר א"כ כ"כ דמיחסר טפי מעלי א"כ לא היה צריך ב' קומצין דהא הכא גבי לחם הפנים לא ילפינן למצות מעשה הקמיצה אלא לשיעורא וכיון דכ"כ דמיחסר טפי מעלי א"כ יניח גרגיר אחד לבונה על סדר זה וגרגיר אחד לבונה על סדר זה ודי אבל מדילפינן דבעינן מלא קומץ א"כ ע"כ צריך ב' שיעורין מלא הקומץ לסדר זה ומלא קומץ לסדר זה וע"ז מסיים אמר ר"י מילתיה דר"א אמרה המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כהן פי' כיון דילפינן ממנחה א"כ ע"כ צריך שיעור קומץ כהן דהתם במנחה כתיב כהן משא"כ לבני הישיבה דילפינן מלחם הפנים והתם לא כתיב כהן חזקיה בשם ר' ירמיה אפילו בקומץ הבעלים דזה לא ילפינן ממנחה דבעינן שיעורא דקומץ כהן ודי בקומץ הבעלים ודו"ק:
Chapter 7
Halakhah 1
Segment 1
Segment 2
מותר עשירית האיפה שלו ר"א כו'. לכאורה משמע דפלוגתתן היא בין במעות עשירית האיפה בין בעשירית האיפה גופיה דר"א אמר יפלו לנדבה ופריך וקשיא ויש חטאת קריבה עולה כלומר דהיא גופה תיקרב עולה דלא ידעינן ממדרשו של יהוידע לעיל בספ"ו רק דוקא דמותר חטאת ואשם הוי עולה היינו דמעות שלו יהיה עולה אבל אין גופיה קרב עולה וכדאיתא לעיל בפ"ד ה"ד אמר ר"א אם הקדיש פסח קרב שלמים גופיה קרב שלמים הקדיש אשם בא עולה אין גופיה קרב עולה וזהו מדרשו של יהוידע הוא לענין המעות אבל לענין גופיה לא מצינו שיקרב גופיה עולה ממדרשו של יהוידע וע"כ פריך ויש חטאת קריבה עולה חזקיה בשם רשב"ל תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות פי' הן עצמן יקרבו עולות וכן משמע מתוס' ז"ל במס' שבועות דף י"ב ד"ה תניא מדלא קתני מביאין בדמיהן עולות ונקט יקרבו עולות משמע דהן גופן וכן משמע לעיל בפ"ד ה"ג ע"ש א"נ והוא העיקר דע"כ לא שמעינן ממדרשו של יהוידע אלא גבי מותר החטאת אבל לא באבודין ע"ז פריך וקשיא ויש חטאת קריבה עולה חזקיה בשם רשב"ל תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו חטאת וה"נ תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו חטאת א"נ צ"ל תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות וכן מפורש לקמן בפירקין בה"ג אמר ר"ז כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות כן את מר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות והגר"א ז"ל גרס כן את אמר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדות ופירושו כמה דאת אמר פי' במשנה דידן תנאי ב"ד הוא על האובדות כו' אלמא דהכא במתני' דידן הוא דתנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות וכן נראה לפי עניות דעתי עיקר ודו"ק:
סליק פירקא ברחמי ובסייעתא דשמיא: