ביאור הגר"א/חושן משפט/שנד

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט שנד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) היתה כו'. שיטת הרמב"ם דלדידה וגזה אינן שינוי אלא משום שבח משום תקנת השבים כמש"ש צ"ד א' דהלכה כרשב"א וס"ל דבשבח הגזילה לעולם חוזרת בעיניה כמ"ש בס"ב ודמי השבח אינו נוטל אלא לאחר ייאוש בשבחא דממילא רק בשבח שמחמת הוצאה אבל הגזילה עצמה חוזרת אף בשבח דמחמת הוצאה לעולם. והכריחו לחלק בשבח דוקא לאחר ייאוש שמעתא דב"מ י"ד ב' דמ' דנגזל ניטל את השבח וכמ"ש בב"ק צ"ה א' ת"ר חמשה כו' ודחקו רש"י שם בד"ה ויש כגון שגזלו משובחת ותוס' שם ד"ה ויש פי' יותר על היציאה כדין יורד כו' דלא ס"ל כרש"י לחלק בין גזלה משובחת לריקנית כמ"ש הר"ן ונ"י וכמ"ש בסי' שע"ג ס"א בהג"ה אבל הרי"ף כ' שם דמיירי בשבח דממילא דבזה כל השבח לנגזל וחילק בין שמעתא דשם למ"ש רבא בב"ק צ"ה א' גזל והשביח ומכר כו' והוא דברי הרמב"ם כאן והיינו לפי שקרקע אין לה ייאוש כמ"ש בב"ב מ"ד א' ובזה מתורץ מה שהקשה המ"מ על הרמב"ם משמעתא דב"ק הנ"ל גזל והשביח ומכר כו' דע"כ לפני ייאוש מיירי דאל"כ ה"ל ייאוש ושינוי רשות ונעלמה ממנו דברי הרי"ף הנ"ל דשם בשהשביח מחמת הוצאה רק שק"ל להמ"מ שהרמב"ם עצמו מפרש שם בשבח דממילא ועמ"ש בסי' שס"ב ס"ד שט"ס ברמב"ם וכן מ"ש מספ"ג דב"מ בשולח יד בפקדון דשם ודאי אין ייאוש דמפקיד אין יודע כלל ממנו ג"כ מתורץ בזה. אבל הרא"ש בב"מ שם כ' על דברי הרי"ף אבל התוס' כ' דא"ל שום שבח וההיא דהגוזל עצים איירי במטלטלי כו' אבל גבי קרקע כו' ע"ש והוא דברי תוס' בב"ק צ"ו א' שם ד"ה כל כו' והוא דעת החולקים על הרמב"ם וכן מה שהקשו על הרמב"ם דהא סוגיא דב"ק משמע משום שינוי כמש"ש איבעיא להו מ"ט כו' ל"ק מידי אדרבה משם מ' כדברי הרמב"ם וע"ש בתוס' ד"ה מאן וא"ת כו' אבל לשיטת הרמב"ם ניחא דס"ל דהגמ' לא מספקא להו אלא אליבא דר"מ אבל לר"י מדקאמר גזילה חוזרת בעיניה מ' דהגזילה עצמה חוזרת כמש"ש בס"ב אלמא דס"ל דשינוי כה"ג אינו קונה ול"ל לדידיה קנסא קניס דהא ס"ל דהשבח דגזלן היא ופשיט ת"ש לצבוע כו' ור"מ לשיטתו ור"י לשיטתו וכמש"ש ק"ב ב' ור"ל שינוי כה"ג מחמת שבח וז"ש ת"ש חמשה כו' מאן דאילו לר"י ניחא דשינוי אינו קונה ודוקא לאחר ייאוש כנ"ל משא"כ בקרקע אבל לר"מ משום קנסא אין חילוק ומתורץ קושית תוס' ג"כ בד"ה דאתא אבל ל"ל דסתם כו' דהא סתם כו' אבל לתי' הרי"ף ורמב"ם ניחא דלכן אוקמוה בשבח דממילא כנ"ל ולא אוקמוהו כפי' תוס' כאן ושם ביותר על היציאה דא"כ ק' לוקמוה כאן ג"כ כקושית תוס' אלא דמיירי בכל השבח וג"כ מתורץ קושית תוס' בד"ה בשבח. והשתא הוי סברא הפוכה כו' ומ"מ בזה ודאי חילוק בין קרקע בין מטלטלין בשבח יותר על הוצאה דנוטל הנגזל כמ"ש בב"מ שם והרי"ף ורמב"ם וכמ"ש בר"ס שע"ג וכמ"ש בתוס' אלא דלא ניחא להו למוקמי שם בכה"ג משום דסתם שבח מ' כל השבח מסוגיא דב"ק כנ"ל. וג' חילוקים להרמב"ם נשתנה אפילו קודם ייאוש הכל נגזלן ואין מחזיר אלא דמי הגזילה כשעת הגזילה. הוקרה אפי' לאחר ייאוש חוזרת הכל לנגזל כמ"ש בסי' שס"ב. השביחה הגוף חוזר לעולם לנגזל והשבח מחמת הוצאה דגזלן ממילא לאחר ייאוש דגזלן קודם ייאוש דנגזל וגיזה ולידה שבח הם כנ"ל:

(ליקוט) היתה כו'. הנה שיטת הרמב"ם דלידה וגיזה לר' יהודה אינן שינוי דקא' גזילה חוזרת בעיניה ד"מ דהיא עצמה חוזרת וא"א לומר משום קנסא דהא ס"ל דנוטל הגזלן את השבח אלא משום שבח דהוא תקנת השבים וס"ל דוקא לאחר ייאוש לכן פריך שם לר"מ ת"ש חמשה ולא פריך לר' יהודה משום דקרקע אין לה ייאוש וכ"ז בשבחא דממילא אבל מחמת הוצאה נוטל דכה"ג איירי שם צ"ו א' א"ר גזל והשביח כו' דא"א לומר אחר ייאוש דא"כ ה"ל ייאוש וש"ר דקני לגמרי אבל תוס' ד"ה בשבח בשם ר"ת כ' דלעולם קני לר"י משום שינוי ואע"ג דשינוי דהדר הוא אפ"ה קני לר"י לדברי ר"פ ואינו משלם לעולם אלא דמים כשעת הגזילה וכ' הרא"ש אע"ג דקא' דמי פרה העומדת כו' א"צ לשלם אלא כעין שהיתה שוה בשעת הגזילה דאילו לא ילדה היתה חוזרת כמו שהיא ואין הגזלן נוטל כלום מ"מ כשילדה אינו נוטל אלא כשעת הגזילה וכ"ה בכל שינוי שרגע קודם השינוי היתה חוזרת לגמרי כו' וכ"ה ד"ה משלם כו' וכ"ז לשיטת ר"ת אבל לשיטת ר"י בתוס' הנ"ל הטעם מפני תקנת השבים וז"ש הרא"ש שם וכן פר"י בגמ' דקמבעיא כו' דפשיטא דכיון דקני כו' או משום שינוי כו' ר"ל לר"י משום תקנה ולר"ת משום שינוי (ע"כ):

(ליקוט) היתה כו'. ודעת נ"י דלא הוי שינוי אלא לגיזה וולדות אבל לא לגופה (ע"כ):

(ליקוט) היתה כו'. והראב"ד הודה לו בשבח שע"ג הגזילה כגון שלא גזזה ולא ילדה אבל גזזה וילדה קניא בשינוי (ע"כ):

(ליקוט) עמש"ש מחלוקת ר"ת ור"י בשינוי החוזר וז"ל רי"ו נל"א ח"ד גזלן קונה בשינוי מעשה החוזר לברייתו ואע"ג דאמרינן לעיל גזל נסכא ועשאו מטבע לא קני התם שינוי גרוע הוא אבל הכא קונה מדרבנן וס"ל כשיטת תוס' דסוכה דקונה משום תק"ה ועיש"ש שנלאה בזה (ע"כ):

(ב) וי"א כו'. דס"ל דאין חילוק בין קודם ייאוש בין לאחר ייאוש וכ"ש בגיזה ולידה דס"ל דקונה מחמת שינוי כמ"ש ברש"י ותוס' ורא"ש בב"ק שם וכ"כ הב"ח דלא כש"ך שכ' דבמה שחילק בשבח קודם ייאוש לית דפליג ונבר כ' מ"ש הרא"ש בב"מ שם ובקרקע אין ייאוש ואפ"ה הוצרך לחלק כנ"ל:

(ליקוט) וי"א כו'. דקננהו בשינוי כמ"ש רש"י במתני' שם ד"ה דמי רחל כו' וכן שם צ"ה א' בגמ' איבעיא להו טעמא כו' אבל הרמב"ם ס"ל דשינוי דהדר הוא ולא קני וסוגיא דגמ' אליבא דאביי דס"ל דשינוי דהדר קני (ע"כ]:

(ליקוט) וי"א דברי הרב סתומין ומגומגמין מאד שהוא דברי הטור והנה שיטת התוס' דמעוברת וילדה הוא שינוי דלא הדר וקני לכ"ע הגוף והשבח ואינו משלם אלא דמים כשעת הגזילה אבל גזל פרה ונתעברה אצלו בין ילדה או לא ודאי הוא שינוי דהדר אלא דס"ל לתוס' דשינוי דהדר קונה מדרבנן כמ"ש בסוכה למ"ד ב' בד"ה שינוי כו' ובד"ה וליקנייה כו' ובפ' מרובה ס"ו ב' ד"ה הן כו' וש"מ ובפ' הגוזל צ"ה ב' ד"ה בשבח אלא דלר"י משום תקנת השבים כמש"ש ובסוכה שם ולר"ת משום שינוי דס"ל דאפי' דהדר הוי שינוי ובזה פליגי ר"ז ור"פ והא דקאמר ר"פ שם צ"ו א' ב' האי מאן כו' תי' תוס' שם ד"ה ועבדיה כו' דוקא כו' וס"ל דרב אשי ל"פ עליה דאביי דשינוי דהדר דקונה אלא דמוקי למתני' בשינוי דאורייתא וכן ס"ל לר' יוחנן צ"ד ב' וא"ת משנתינו ומ' דקני לגמרי דקתני משלם כשעת הגזילה ומ' דקני וכמ"ש רש"י שם ד"ה משלם כו' אבל רי"ף ורמב"ם ורא"ש דפ' דשינוי דהדר ל"ק ס"ל דלא קאמר ר' יוחנן אלא לענין שבח והנה הרא"ש כ' כשיטת תוס' וז"ש פר"י בגמ' דקמיבעיא ליה כו' משום תקנת השבים או משום כו' ר"ל לר"י ולר"ת וכמ"ש בעצמו למטה לר"ת כדאית ליה כו' אבל לדינא ס"ל דלא כאותה סוגיא דהא פ' בס"א כדברי הרי"ף ולכן כ' כאן ויותר מזה אמרינן כו' לראיה בעלמא דקני אבל לא נחתי' כאן לפרושי לדינא ולכן כ' ומעוברת וילדה וטעונה לא מקרי שינוי כו' ומ"ש למטה ולר"פ אתא לאשמעינן כו' לפרושי לסוגיא אבל לדינא ס"ל כדברי הרי"ף וכ"כ הטור ר"ס שנ"ד השביחה הגניבה ביד הגנב השבח של הגנב לא מיבעיא כו' שהגיזה והוולדות שלו אלא כו' הכל שלו ואינו חייב לשלם כו' שקנאה בשינוי דמה שילדה וגזזה חשוב שינוי ולא עוד כו' כל השבח של הגזלן. אמר ברישא ובסיפא דשבח של הגזלן ובמציעתא קאמר הכל שלו ואינו כו' שקנאם בשינוי דמה כו' וכ"פ ביש"ש אבל שגה בדברי תוס' והרא"ש הרבה. הכלל דשינוי דהדר לרי"ף ורמב"ם ורא"ש ל"ק אפי' מדרבנן ולתוס' קני ומ"מ השבח לד"ה דגזלן הוא ואפי' בנסרים ועבדן כלים כמ"ש ר' יוחנן וכמ"ש בטור ר"ס שס"ב וכמ"ש הרב שם בס"ח אבל להרמב"ם לא קני אלא לאחר ייאוש או מחמת הוצאה וגזלה ריקנית שינוי דהדר הוא ותלוי בפלוגתא הנ"ל ולהרא"ש וטור חוזר הגוף לנגזל ולתוס' הוא דגזלן אבל מעוברת וילדה אף לרא"ש וטור קנה לגמרי ולהרמב"ם דינו כמו בגזל ריקנית ומ"מ השבח שלא ע"ג הגזילה כגון שילדה וגזזה ודאי שנוטל הגזלן בעין דע"כ ל"ק ששמין בדמים אלא בשבח שע"ג הגזלה וכ"כ הטור שהגיזה והוולדות שלו וכ"כ הרמב"ם וש"ע בסי' שס"ב ס"ז (ע"כ):

(ג) וכ"ש כו'. מתני' שם וכ' זה משום סיפא אפי' כו' משא"כ בגזל מעוברת וכמש"ש נ"ה ב' תנן כו' איידי כו' ועבה"ג:

(ד) הגניבה כו'. כנ"ל ממ"ש גזילה חוזרת בעיניה. אבל הרא"ש ס"ל בהא דס"א דאינה חוזרת ולכן אמרו שם כי הויין כו' לר"ש כו' אבל לר"י לא קמיבעיא להו אבל הרמב"ם מפ' דה"ה לר"י אלא דקמיבעיא לר"ש משום דקאמר כאלו הוא שומא כו' ובשומא נוטל מגופה אבל למסקנא ה"ה לר"י וק"ו מלוקח דמסלק ליה כ"ש כה"ג:

(ה) נשתנית כו'. בזה אין חולק כמ"ש ס"ו א' ושם ב' מי איכא למ"ד וכן שם ס"ח א' ובכמה מקומות:

(ו) וקנה שבתה. מתני' רפ"ט וסוגיא שם צ"ה א' אליבא דר"מ ושם היא ג"כ לפני ייאוש מדפשיט משבח קרקעות כנ"ל ובכמה מקומות:

(ז) אפי' כו'. ס"ח א' א"ר זביד כו':

(ח) והא כו'. ממש"ש אנא פטימנא כו' מ' דוקא בפטמה וערא"ש שם ועבטור כל החילוקים:

(ליקוט) והא מפטימנא כו' מ' דוקא בפטמה ואע"ג ודו"ה ה"ה נמי לענין קרן כמש"ש בהוקרה אבל דעת התוס' אינו כן וכמש"ש בד"ה אנא כו' וכן מאליה ואע"ג דשם בד"ה מה לי כו' נסתפקו בזה וכ' ולפ"ז ה"ה בהוכחשה כו' ולפי טעם זה כו' היינו לסוגיא דכאן אבל לפי האמת ה"ה בזה הכל כעין שגנב כמ"ש בד"ה אנא כו' וכ"כ רש"א וכ"כ שם ס"ו א' ד"ה טלאים כו' או איפכא כו' אבל להרי"ף הא נמי כזולא דמי ומשלם קרן כדמעיקרא וכפל ודו"ה כדהשתא ולא כ' הרב בזה משום דבקרן ל"פ בזה וכ' הרא"ש וטעמו של הרי"ף משום דלא קי"ל כר"ח דאמר תורא גנבי כו' אלא כר' אלעא כו' ודבריו צע"ג הא ע"כ הוצרך לדר"ח הברייתא סבר שינוי לא קניא וע"כ משום תורא גנבי כו' וכמש"ש ע"כ ל"פ כו' א"ר טלאים כו' ולענין כחושה והשמינה או שמנה והכחישה לד"ה הכל כעין שגנב ולענין יוקרא וזולא אם הוזלה קרן כעין שגנב תשלומי כפל ודו"ה כשעת העמדה בדין ואם הוקרה אם שחטה הכל כשעת העמדה בדין ואם מתה מאליה דעת הרמב"ם והטור דהכל כשעת גניבה אבל דעת תוס' דכפל כשעת העמדה בדין ועתוס' ד"ה טלאים הנ"ל ושיטת ר"ת דמ"ש רב כפל וד' וה' כשה"ב היינו בהוזלה אבל בהוקרה וכן בנתפטמה כפל וד' וה' כעין שגנב ועתוס' ד"ה הנ"ל וכ' הרא"ש והטור מ"ש בכפל וד' וה' כשה"ב בכפל כ"ה אבל בד' וה' הטביחה וכ' הטור דקרן ה"ה ככפל אבל ברמב"ם מ' גם בטביחה כשעת העמדה בדין וכ"פ ביש"ש סימן ג' ע"ש (ע"כ):

(ליקוט) דברי רמב"ם וטור שכ' דבהוקרה ומתה מאליה משלם אף כפל כעין שגנב תמוה מאד דזה לא תלוי בדינא דרבה ואמר שם לימא פליגא דרב אדרבה כו' מ' אי הוה פליג וס"ל דטבחה הוי כמתה מאליה ניחא אלמא דכפל ודו"ה כשה"ב וכן שם ס"ו א' ע"כ ל"פ כו' ופ' לרב וכ' רש"י שם ס"ה ב' אבל לרבה לא פריך דרבה ל"ק אלא בקרן כו' ודברי תוס' וסמ"ג הן מחוורין מאד דאין חילוק בכפל ודו"ה דלעולם כשה"ב ביוקרא וזולא וכ"כ הרא"ש דמ"ש תורה חיים לא להורות אקרן אלא אכפל ד' וה' כשה"ב. ושיטת ר"ת דכפל ודו"ה לעולם לקולא ואע"ג דגמ' פריך לימא פליגא דרב אדרבה כו' ומ' אבל לענין כפל וד' וה' ניחא היינו לס"ד ובן פריך שם ס"ו ע"כ ל"פ כו' אבל גמ' שני התם א"ר טלאים כו' והנה הכלל בדינים אלו דהשמינה והכחישה בידים הכל כעין שגנב ויוקרא וזולא כפל וד' וה' לעולם כשה"ב וקרן הכל לחומרא והוכחשה ונתפטמה מאליה לרי"ף הוי כמו יוקרא וזולא ולר"י כמו בידים. ושיטת ר"ת בזה כמו הרי"ף אלא דס"ל בין מאליה בין יוקרא וזולא כפל ודו"ה הכל לקולא והנה הרא"ש כ' דאף לדברי ר"י דמאליה הוי כבידים דוקא בכפל וד' וה' אבל לענין קרן מודה דהוי כיוקרא וזולא ולפ"ז היו דברי הרמ"א בכאן ככ"ע אבל בתוס' שם ד"ה טלאים כו' לא מ' כן שכ' נראה לר"י כו' כמו קרן והנה לדינא פ' הרא"ש והטור כהרי"ף וכ"פ ביש"ש (ע' כ):

(ט) (ליקוט) גנב כו'. כפרש"י ותוס' שם. ורשב"ם בב"מ חולק וס"ל דשמין אלא דפחת אין שמין דקאי על מ"ש מלמד שהבעלים כו' ופריך אפי' י"ל כו' ומשני לפחת וכן ס"ל להרמ"ה כמ"ש נ"י בב"ק שם בשמו. וכ' פירש"י ורא"ש וכ' אבל הרמ"ה ז"ל כ' דהיינו דוקא כשיש לגנב או לגזלן זוזי כו' דהשתא היכי דאית ליה מנא תבירא לגזלן יהיב ליה דכתיב ישיב כו' דכל כ"ד אבות כולהו לשלם ממיטב ואין חילוק אלא לענין פחת ע"ש ודוקא דאין לו מעות משום דאזיל לשיטתו דאף בנזיקין ס"ל כמש"ש גבי מ"ש ישיב לרבות וז"ש בהג"ה ודוקא כו' ולא קי"ל כן ועמש"ש (ע"כ):

(י) (ליקוט) ושברו כו' או נשבר כו'. ר"ל דבניזקין בין ששברו בידים או ממילא שמין כמש"ל סי' שפ"ז וכמש"ש יו"ד ב' מנה"מ כו' וצריכא כו' משא"כ כאן מדקא' אלא לניזקין מ' דניזקין דממילא (ע"כ):

(יא) (ליקוט) או דמיו. תוס' שם והרא"ש דמ"ל הן מ"ל דמיהן (ע"כ):

(ליקוט) או דמיו. עתוס' שם ד"ה אין כו' הלכך כו' וה"ט דמ"ד כו' וע"ש צ"ד א' ומי אמר שמואל כו' (ע"כ):

(יב) ודוקא כו'. נ"י בשם הרמ"ה וכ"כ תוס' בב"מ צ"ו ב' ד"ה זיל כו' ומפ' הר' שמואל כו' וכ"מ בירושלמי בקדושין כו' אבל בב"ק שם הסכימו לפירש"י וכ"כ הרא"ש שם ובהג"א שם הביא ב' הס' ומ"ש ודוקא כו' הנ"י בשם הרמ"ה אזיל לשיטתו שכ' הא דאמרינן לרבות שוה כסף ואפי' כו' בדל"ל זוזי כמו בע"ח וז"ל שם וכ' הרמ"ה ז"ל הא דמצי יהיב ליה אפי' סובין ה"מ היכא דל"ל זוזי כו' וה"נ לבע"ח וגבי מקח טעות דה"ל מוכר כגזלן וגזלן א' מכ"ד נזיקין ואמרינן ברפ"ו דב"ב אי דליכא לאשתלומי כו' וכן בהכותב תולה מעותיו כו' ע"ש אבל תוס' בב"ב שם ד"ה אי דליכא כו' כ' אור"י כו' וכ"ד הרא"ש וטוש"ע בר"ס תי"ט דאפי' אית ליה מעות דר"ה אמר או כסף או מיטב מ' אפי' י"ל כסף ור"פ ור"ה פליגי עליהו וס"ל דאפי' סובין מיטב הוא אבל הרמ"ה מפ' דר"ה אמר או כסף או מיטב אם אין לו כסף ובזה פליגי ר"פ ור"ה בריה דר"י עליה אלא שק' לפ"ד מאי פריך שם יו"ד ב' אלא טעמא כו' הא אצטריך להיכא די"ל מעות וכמו שהקשה הרא"ש שם. ונמצא ג' שיטות להרמ"ה כמ"ש בהג"ה ולתוס' דב"מ אפי' בי"ל מעות יכול לשום בשברים וכמ"ש בסי' תי"ט כנ"ל ולתוס' דב"ק הנ"ל אפי' אין לו מעות א"י לשום בשברים אלא או שלמים או מעות ועברא"ש שם ואף שאר מטלטלין א"י ליתן לו כמ"ש בתוס' ורא"ש שם ועסי' שס"ד ס"ב:

(יג) ואם רצו כו'. המ"מ הקשה למה לא קנאה בשינוי והביאו בה"ג וסמ"ע וקושיא אלימתא היא דכן אמרינן בהדיא בב"ק צ"ד א' דמש"ה אין שמין ובהכחשה דלא הדר לכן תי' של המ"מ ליתא ועבתוס' דב"מ בד"ה הנ"ל גם תי' של הסמ"ע שס"ב שם ב' ק' כחומץ לשינים כיון דקנה היאך יכול לכופו ועסי' תי"ט ס"ב וסי' קא ס"ב ועוד לפ"ד הא ע"כ הרמב"ם מיירי בי"ל מעות כמ"ש בהג"ה כאן ודוקא כו' ובר מן דין הרמב"ם ל"ל כלל הא דרמ"ה:

(ליקוט) ואם רצו כו'. עבה"ג שהמ"מ תמה עליו וודאי שהוא תמוה וכ"כ נ"י בפ"ק דב"ק שם להדיא דטעמא דאין שמין לגנב ולגזלן משום דקני בשינוי נשברים בע"כ דנגזל משא"כ בניזקין (ע"כ):

(ליקוט) ואם רצו כו' הוא תמוה ונר' שלמד ממש"ש צ"ז א' רצה פחתה כו' אבל הרשב"א שם תי' דשאני שם שעדיין ראוי למלאכתו ראשונה (ע"כ):

(יד) אפי' כו'. שם וכמש"ו בד"א כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---