פתחי תשובה/חושן משפט/שנד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כשעת הגניבה. עבה"ט עד וברמב"ם לא משמע כן כו' ועיין בתשובת הר"ר משה רוטנבורג מחא"ח סי' ב' מ"ש בזה:
(ב) אבד הכלי מאליו. עבה"ט שכתב פי' שידוע שנאבד שלא בפשיעה כו' ועיין בקצה"ח ובנה"מ שהשיגו על הסמ"ע בזה דבאמת אפי' אבדו בפשיעה אין הגזלן מתחייב בכך דגזלן אינו שומר ואפי' ש"ח לא הוי וכמ"ש תוספות פ' הכונס דף נ"ו ד"ה פשיטא כו' וכ"כ הרא"ש להדיא פ' מרובה כו' וא"כ הא דכתב בש"ע או חבדו משלם ארבעה מיירי שאבדו בידים דה"ל מזיק ממש ע"ש ועי' בס' שער משפט שכתב ליישב השגתם ודברי הסמ"ע נכונים וכן עיקר ע"ש גם בספר דברי משפט לקמן סימן שס"ב ס"י ב' ליישב השגת הקצה"ח הנ"ל והביא שם בתשובת מהרי"ט חח"מ סימן קטז כתב ג"כ כדברי הסמ"ע עש"ב:
(ג) ודוקא. עבה"ט ועיין בתשובת בית אפרים (חח"מ סימן ה') מ"ש בזה:
(ד) גנב או גזל כו'. עיין בקצה"ח שהביא דבתוספות רי"ד פרק האיש מקדש כתב בהא דאיתא התם דף נ"ו דאם לקח בהמה טמאה ממעות מע"ש וברח המוכר הלוקח יאכל כנגדן דקשיא ליה קושיית התוספות איך יכול לחלל מה שאינו ברשותו ותירץ כיון שהמוכר לא ע"ד גזל בא המעות לידו רק בטעות ואילו הוה ידע שהמקח חוזר הוי מהדר והוי ציית דינא אלא דלא ידע (דהאי ברח לאו דוקא אלא שאינו בפנינו כך מבואר שם) לכן הוי כמו פקדון שביד חבירו כו' אך בתוספות שם לבב"ק ס"ח ע"ב דלא תירצו כן מבואר דלא ס"ל הכי והוא ז"ל כתב דנראין דברי התוס' דאף היכא דלא ידע הוי דבר שאינו ברשותו אע"ג דציית דינא וראיה מהא דאיתא שם דף ס"ט א"ר יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר א' כו' עוד הביא ראיות לזה ומסיים אלא ודאי דאינו מיקרי דבר שברשותו אלא פקדון דלית ליה לנפקד שום טענה ולחזרה קאי כל אימת דבעי מפקיד אבל כל שיש לנפקד איזה טענה ולא מהדר ליה למפקיד כל אימת דבעי ה"ל דבר שאינו ברשותו ואין הבעלים יכולים להקדישו ולא להקנותו ע"ש. ועיין בתשובת חתם סופר (חח"מ סי' קס"ט) במעשה בא' שנגנב ממנו חפץ ומכרו הגנב והלוקח לא ידע כי גנוב הוא וזה שנגנב ממנו הקדיש החפץ לעניים בעודו ביד הלוקח ושוב הוחזר החפץ ליד בעליו ורצה השואל לומר דחל ההקדש על החפץ הלז ע"פ דברי הריטב"א (הוא תוספות רי"ד) הנ"ל דה"נ אילו ודע הלוקח שהחפץ גנוב לא לקחו ולא ע"ד גזל בא לידו רק בטעות ה"ל ברשות בעלים ויכול להקדישו והוא ז"ל הביח דברי קצה"ח הנ"ל וכתב דמהתוספות דלא תירצו כהריטב"א אין ראיה דלא ס"ל הכי די"ל משום דדחיקא להו למימר ברח לאו דוקא אלא משמע שברח מחמת סרבנות ע"כ תירצו באופן אחר אבל לעולם דינו של הריטב"א אמת אך גם הריטב"א לא אמרו אלא התם גבי מעשר שני דאילו היה המוכר בפנינו היה ניחא ליה לבטל המקח ועכ"פ היה מחזיר ללוקח מעותיו ויתן לו מעות אחרים עבור הבהמה והלוקח יעלה ויאכל כמבואר מדברי התוספות בקידושין שם בד"ה ואם לקח בשוגג לכן הוה כברשותו משא"כ בהך דב"ק שהביא קצה"ח כו' ומסיים ע"כ דברי הריטב"א נכונים במקומם אבל בנדון שלפנינו בלוקח מגנב אין יכול להקדיש ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |