שו"ת הב"ח (הישנות)/צח

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ צח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה ששאלת בדין אשת איש שבאת לביתה עם אורח אחד שעבר דרכו על העיר שהאשה יושבת בה ובעלה לא היה בעיר גם לא היה בבית זולתי אשה חשובה שראת את שניהם באים ונעלמו מעיניה ולא ידעת אנה הלכו אז חרדה גדולה נפלה עליה וחשבה אולי הלכו למרתף ובהרף עין שמעה קול צירי דלתי המרתף והוסיפה לחרוד והלכה מבית החורף אל סמוך למרתף ושמעה שנסגרו דלתי המרתף ובעודה עומדת באו כמה נשים ושאלוה אם לא ראת אשה הנזכרת עם פלוני האורח להיכן הלכו כי העגלן ילך לדרכו והשיבה האשה כי ראת את שניהם באים לבית ונעלמו מעיניה אמרו הנשים אולי הלכו למרתף ויחילו עד בואם. ואחת אמרה נדליק נר ונבקשם במרתף עד שבתוך הדברים באת האשה הנזכרת מן המרתף ואומרת פלוני יושב במרתף בקור ומבקש לשתות שם דבש עוד היא דוברות והנה פלוני בא אחריה מן המרתף בפני כל העומדים לשם וראו שאחורי הצעיף על האשה היו מלוכלכים בטיט ואדמת המרתף ואע"פ הדברי' האלה ותוהם כל העיר קלא דלא פסיק פלונית זינתה עם פלוני. והנה אח"כ ביו' השלישי באת האשה לפני הוד רום מכ"ת בבכיי' וזעקה וקול גדול על רוב גודל חטאיה אשר קלקלה עם פ' במרתף וגם זולת כתביך ראינו כתבים שהודית דרך תשובה שקילקלה קודם זה גם עם שני נואפים וכך נתפשט ומפורסם פה קק"ק על פי העוברי' ושבים מלובלין דרך העיר שקלקלה בה וכתבת שגם בפני בעלה הודית על רוב עוניה ובאו שניהם האיש והאשה זה אחר זה לפני בית דינך בבכייה רבה כי אהבה עזה אהבו זה את זה והאשה בוכה ומבכה ושואלת תשובה וכפרה. גם האיש נוססה בו רוח טהרה ורוצה לפוטר' בגט כשר כי מאוס מאס בה והנה בקשת לעמוד על דעתי באם אסורה היא מן הדין אם לאו וגם לסדר לה תשוב' וכפר':

תשובה אם היתה עומדת האשה בדבריה שזינתה ושואלת תשובה וכפרה וגם בעלה היה עומד בדעתו למאוס בה ולתת לה גט לא היה מקום לשום שאלה אם אסור אם לאו ולא היינו צריכין אלא לסדר לה תשובה. אכן מחששא שמא תחזור בה האשה או בעלה ינחם מדעתו ויתנו אמתלא לדבריהם הראשונים ע"כ באו לידע על שורש הדין אם היא אסורה אם לאו:

והנה אודיע למכ"ת את הנראה לפע"ד והוא דלא מבעיא למ"ש התוס' בפרק אעפ"י לגבי טענות מאיס עלי דבאומרת טמאה אני לך דשוויה נפשה חתיכה דאיסורא ואסורה לבעלה והני עובדא דסוף נדרים דקאמר תלמוד' איתתא שריא רצונו לומר לבועל אבל לבעלה וודאי אסורה אע"ג דאיכא הוכחה להיתירא דאי איתא דעביד איסורא אירכוסי הוה מירכס ואי איתא דעביד איסורא ניחא ליה דליכול והיינו מטעמא דשווייה נפשא חיתוכא דאיסורא דפשיטא דאשה זו נמי איסורא אלא אפי' לפי' ר"י בפ' שני דיבמות דהנהו עובדא דנדרים דקאמר איתתא שריא לבעלה קאמר דשריא ואע"ג דאמרה טמאה אני לך ולא אמרינן שוויי' לנפשה חתיכה דאיסורא דכיון שראו חכמי' שנתקלקלו הנשים ליתן עיניהם באחר ורוב האומרות כן משקרות לכך נראה להתירה עכ"ל התוספת אפ"ה בנ"ד איסורא לבעלה דהא קמן הר"ן שכתב באלפסי פ' האומר בקידושין וז"ל דהאי דאצטרכינן להני טעמא דאירכוסי הוה מרכס וניחא לי' דליכול לאו למימרא דבלאו הכי איתתא איסורא דליתא שאין האשה נאסרת על בעלה אלא בקנוי וסתירה או בעידי דבר ברור אלא דאי לאו משום הני טעמא הי' ראוי' בכיוצא בזה לכל בעל נפש לחוש לעצמו כדי לצאת ידי שמים ואחרי' אומרים דבדבר מכוער כי האי אי לאו הני טעמא הוי מפקינן לה מבעלה ויתבאר ביבמות פרק כיצד עכ"ל וא"כ לכאור' לדעת אחרים בנ"ד נמי דאיכא דבר מכוער מפקינן לה מבעלה ואף למ"ש הר"ן עלה דאינו אלא לבעל נפש לצאת ידי שמים אבל מדינא לא מפקינן לה מבעלה נראה דלא כתב הר"ן הכי אלא בהני עובדא דהדבר מכוער לא הוה אלא על פי הבעל ולא הוי נמי קלא דלא פסיק אבל נ"ד דהכעור הי' ע"פ הרבה נשים דחשיבי כעד אחד והוה נמי קלא דלא פסיק אסיר' מדינא למאי דתפסינן כסברת מהר"ם מרוטנבורג:

והיא כי נראה דבר ברור דצריך לפרש דברי השאלתות לדעת ר"ת כמו שתירץ מהר"ם במ"ש דאי הדבר מכוער בב' עדים וקלא דלא פסיק מפקינין לה בין מבעל בין מבועל וכו' דאו או קאמר דאי איכא דבר מכוער בב' עדים או קלא דלא פסיק וכמ"ש הרא"ש להדיא לדעתם ואעפ"י שלא הי' נראה להרא"ש לפרש דאו או קאמר ומ"ה פירש דרך אחר בפירוש דברי השאלתות ולהקל מ"מ לדעת מהר"ם אי אפשר לומר אלא ס"ל דהשאלתות או או קאמר והא דאסיקנא והילכתא כרב וכו' היינו לומר דבראיית הבעל וקלא דפסיק הלכתא כרב דלא תצא והלכתא כרבי בראיית הבעל וקלא דלא פסיק דתצא אף מן הבעל ולפי זה אתי שפיר מ"ש מהר"ם דהמיימוני כדברי השאלתות והוא דמה שכת' המיימוני אם רצה לא יוציא ר"ל אם רוצה לעשות שלא כדין ולקיימה אין כח בידינו לכופו לגרשה ושתהיה מגורשת בע"כ של בעל כי אין העבירה כ"כ שנוכל לכופו וכדמוכח בפ' הארוסה דקמבעיא לן בעוברת על דעת אם רצה הבעל לקיימה אם יכול אם לאו ולא אפשיטא אכן אין הבעל רשאי לקיימה לכתחילה דמצוה לגרשה כיון שהיא עוברת על אחת מדתי אשה או דת יהודית ונקרא רשע בשאינו מגרשה וכ"כ להדיא בהגהה מיימונית פ"ב דה' אישות וכן במרדכי ואשר"י פ' המדיר וכך פי' מהר"א שטיין בבאוריו שהעתיק ממש דברי הרמב"ם בזה והיינו כדברי השאלתות:

ולפי זה התיישב דלא קשה כלל מה שהקשו האחרונים על דברי המרדכי כמו שהוא בב"י ובתשובות מהר"ש לוריא וספר שארית יוסף גם מה שהקשה עוד מהר"ש לוריא ושארית יוסף על מה שכתב המרדכי בשם מהר"מ דההיא דכת' המיימוני עוברת על דת משה או ע"ד יהודית או שעשתה דבר מכוער פי' בלי ראיית העדים אלא ע"פ הבעל אין כופין הבעל להוציא כו' דע"כ צריך לפרש דהיא אינו מכחישתו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן בכתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הלא יכול לומר ראיתי דבר מכוער ממנה וכו' אפשר לתרץ דודאי לא קא מיירי אלא במכחישתו ואפ"ה לא קשה מה הועילו חכמים בתקנתן דלא קאמרינן דבראיית הבעל אין לה כתובה במכחישתו אלא היכא דאיכא נמי קלא דלא פסיק והא דכתב הרמב"ם פכ"ד מה' אישות דאפילו ראה הבעל שזינתה אינו נאמן להפסיד כתובתה וכ"כ מהר"מ גופיה בהגהות מרדכי דקידושין אינו אלא היכא דליכא קלא דלא פסיק בלא ראיית הבעל אבל בקלא דלא פסיק מפקינן ולפי זה הא דקי"ל דלקלא בתר נישואין לא חיישינן וצריך לפרש לר"ת בקלא בלא עדים אלא בראיית הבעל לחודיה כדאי' באש"רי ובמרדכי לדעת ר"ת היינו דווקא בקלא דפסיק אבל בקלא דלא פסיק מפקינין אפילו מבעל:

וכך היא דעת הטור לפי פר"ת שכתב וז"ל אפילו לא ראו עדים הדבר המכוער אלא שראה הבעל כו' כלומר דע"י ראיית הבעל וע"י הקול דלא פסיק הוציאוהו ב"ד מבעלה אז אף אם עבר ונשאה הנחשד תצא ממנו כשאין לה בנים אבל אם אין ממשות אז אין מוציאין אף מן הנחשד אא"כ דאיכא עידי כיעור ומיהו בעידי כעור מפקינן אף מן הבעל אעפ"י דאין ממשות בקול לדעת ר"ת והשתא וודאי היכא דאיכא ע"א בכיעור וקלא דלא פסיק מפקינן אפילו מבעל דע"א עדיף טפי מראיות הבעל וחזר דין ע"א זה המעיד בכעור בהדי קלא דלא פסיק כע"א המעיד שזינתה אחר קינוי וסתירה מיהו נראה דאף לפי זה מודה מהר"מ לפי פר"ת דדוקא באין לה בנים אבל ביש לה בנים לא מפקינין לה מבעל בקלא דלא פסיק ובראיית הבעל דהא אפילו מן הנחשד לא מפקינין לה בקלא דלא פסיק ובראיית הבעל אא"כ באין לה בנים כ"ש מן הבעל וה"ה בעידי כעור וקלא דפסיק דאעפ"י דמפקינין לה בין מן הבעל בין מן הבועל היינו דווקא באין לה בנים וכמ"ש הטור להדיא ולכאורה יש להקשות על זה מדברי הרא"ש שכת' להדיא אליבא דר"ת דלא מחלקינין בין אין לה בנים ליש לה בנים אלא בדליכא עידי כעור כלל רק ראיית הבעל:

אכן כשתדקדק הטיב תראה ותבין דכל זה הפירוש אינו אלא לדעת המקשה דקס"ד דמתני' וברייתא תרווייהו איירי בקלא דלא פסיק דסתמא דמילתא הכי הוה כשיוצא קול על אשה שזינתה דלא פסיק קלא ומ"ה הוה קשיא לי' מהא דתניא בד"א כו' דאי דאיכא עידי כעור אפי' יש לה כמה בנים תצא דהא כיון דיצא קול ואיכא עידים שראו דבר מכוער והוציאוהו מבעלה ע"י כך הרי הבנים בחזקת ממזרים בלאו הכי מחמת הקול שיצא דלא פסיק אבל למאי דמסיק והלכת' כרב כו' משמע דקלא דפסיק ואיכא עידים שוה לקול דלא פסיק וליכא עידים ואידי ואידי כשאין לה בנים תצא וביש לה בנים לא תצא והא דתני ואם באו עידי טומאה דהיינו כעור אפילו יש לה בנים תצא היינו בהדי קלא דלא פסיק זהו כמו פתח פתוח אבל בקלא דפסיק אעפ"י דאיכא עידי כעור אם יש לה בנים לא תצא ומעתה בנ"ד אפילו היתה אומרת טהורה אני כיון דאיכא הרבה נשים דמעידים בכעור שראו אותם יוצאים זה אחר זה מן המרתף ממקום אפל ואיכא נמי קלא דלא פסיק מפקינין לה מן הבעל כיון שאין לה בנים כ"ש עכשיו שהיא אמרה בפני ב"ד בתורת הודאה שזינת ושאלת תשובה וכפרה דשווי' לנפשה חתיכה דאיסורא דאפילו היתה חוזרת עתה לומר דטהורה היא ומתחילה לא הודית שזינת ובקשת תשובה אלא לפי שנתנה עיני' באחר ועכשיו נתחרטת וכובשת יצרה ושלא לתת עין באחר וכדברי מהרא"י בכתבו בסימן רכ"ב אפילו הכי לא היינו שומעין לדבריה האחרונים דדוקא כשהיו דבריה ראשונים והאחרונים חוץ לבית דין אפשר שתתן אמתלא לדבריה שהיתה נותנת עיניה באחר מתחלה ועכשיו חזרה מדעתה אבל הכא שהיתה מודית בפני ב"ד בתורת הודאה גמורה לא מצי הדרה בה. ותו דלפע"ד לא מציא הכא למימר דבשביל שנתנה עיניה באחר אמרה דטמאה היא דא"כ היה מספיק לה שתאמר טמאה אנכי לבעלי דזינתי א"נ זניתי עם פ' אבל כאן שהודית שזינתה עם שלשה מנאפים אין ספק שגילתה חטאיה הרבים בפני ב"ד כדי לסדר לה תשובה על רוב פשעיה וקושטא קאמרת ותו דהלא בעלה לא היה בעיר כשהודית בפני ב"ד ולישנא דמתני' דקתני חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומר' טמאה אני לך תביא ראיי' לדבריה משמע דווקא באומרת לבעלה מתחלה טמאה אני לך דכיון דחציפה כולי האי דמעיזה בפני בעלה לומר בפניו טמאה אני לך חיישינן דמשקרא אלא דנתנה עיניה באחר אבל כשהיה בעלה בדרך ואמרה שלא בפניו נטמאתי עם פ' והיתה ההודאה דרך תשובה בבכי וזעקה אעפ"י שלאחר שבא בעלה אמרה בפניו ג"כ טמאה אני לך אין כאן חציפות לאוכוחי מינה דמשקרא ואעפ"י דמדברי מהרא"י משמע דלא ס"ל לחלק בהכי אנן כתבינין הנלפע"ד מלשנא דמתני' וכבר ידעתי דאיכא למדחי ולמימר דמתני' רבותא קמ"ל דאפי' באומרת טמאה אני לך נמי אינא נאמנת ומכ"ש היכא דאמרה מתחלה טמאה אני לו שלא בפניו אכן פשט הלשון לא משמע דרבותא קאמר אלא דווקא קאמר בהא סליקנא ובהא נחתינא באין ספק מכל הני טעמא דאשה זו אסורה לבעלה ולא מציא הדרא בה לחזור ולומר טהורה היא ושלום מני הקטן יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל זלה"ה מעשה שהיה בבואי לק"ק קראקא בסוף שנת שע"ט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף