שו"ת הב"ח (הישנות)/צט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן טוען את אשתו שהוגד לו עליה שעשתה לעצמה משקה להמית הולד שבמעיה שהרתה לזנונים בזמן שהיה במדינת הים ועוד טען עליה כמה דברים מכוערים שהוגד לו בבואו ממ"ה והשיבה אשתו להד"מ והעמיד הבעל עד אחד שהעיד בת"ע בפני ב"ד איך שקודם חג הפסח באה האשה אליו ופניה רעות כחולנית וא"ל מתירא אנכי שהאצטומכא מקולקל סביבות החזה דוחק ולוחץ אותי תמיד מה אעשה ואמרתי לה צריך אתה להראות שתן שלך ובכן ראיתי בשתן למחרתו וראיתי שהיתה אטומה בגידיה ובאיבריה שאלתי אותה אם יש לה עתה הווסת הקבועה לה השיבה לאו עכ"ל. עוד העיד העד השני בל"א איך האב גוואנט בבי' אביה דא האב איך כמה פעמים פיל פריצות גזעהן ואחד מהם בחור היה מטפח ומרקד בבית החורף וראיתי אז אותו הבחור האט האשה הנ"ל גהאלזט אונ' גיקושט. אוך איז דער בחור עטלך מאל גיקומן בייא נאכט אונ' האט צלילות גטריבן אונ' לפעמים איז ער בהחבא גיקומן אונ האט זיך פר שליסן למעלה בחדרה דא איז זיא אויף אונ' הראב בייא דער נאכט צו אים גנגין דאז האבן זיא גטאן ביז אביה איז ליגן גיגאנגן דער נאך זיינן זי מיט אננדר הראב גיגנגן:
גם העיד שהיא היתה פותחת לו חלון כדי שיבא בהחבא לתוך ביתה. גם העיד שהיה שומע מדברים יחד בחדרה למעלה בעלייה והחדר סגרו. עוד העיד דז זיא מיט דער מוטר כמה פעמים זיין גאנגין לביתו של הארגל מאכיר וצוקר מאכר אונ' זיין אנהיים גיקומן שיכורים ממשתה היין אונ' דיא אשה האט משבח גיוועזן גוים הנ"ל וויא זיא אין מתנות געבן:
עוד העיד דז זיא זיך הט לאזין מכין איין טרנק צו מכין איר ווסת אונ' הט גזאגט ער האט דעם טרנק זעלבשט פר זוכט:
גם העיד די יודנה די דען טרנק גמכט הט הט גקלאגט אים וויא זייא איר וועלט ניט צאלן בעד המשקה ההוא:
אך האט אים דיא יודנה גיזאגט זיא איז אך מיט דער מוטר אונ' מיט פלוני גנגין צו איינר מכשפה איר וואש צו טאן אבר ח"ו דאש זעלביג האב איך ניט גיוואלט טאן נאך מיט גיין עכ"ל:
עוד העיר עד השלישי איך בין אפט גאנגן מיט דען בחור הנ"ל לביתו של פלוני דען ער האט גיהאט איין קרוב בביתו אונ האבין גיטרונקין מיט פלונית הנ"ל אונ' ווירפל גישפלט אונ גיטנצט אונ' האבין גיזעהן דז דער בחור הנ"ל האט אים טאנץ מגפף ומנשק גוועזין לפלונית הנ"ל ושאלנו אותו ואם ראה שהיא היתה מגפפת ומנשקת אותו והשיב איך האב מיין דעה ניט רעכט געבין דא הרויף איך האב גשפילט אויף דיין ברעט עכ"ל:
עוד העיד איך האב גזעהן וויא פלוני' הנ"ל האט גטרונקין יין נסך מיט דען ארגניסטר בביתו של פלוני עכ"ל:
תשובה גם כי לחומר הענין היה ראוי' להביא סוגיא דתלמודא רפ"ב דיבמות ודעת הפוסקים ולבאר הסוגיא למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה מ"מ כדי שלא יקוץ הקורא באריכות ראינו לקצר גם כי לנדון דידן אין אנו צריכין אלא לעיין בדברי מהר"מ המחמיר שבכולם והוא כי נראה דבר ברור דצריך לפרש דברי השאלתות לדעת ר"ת כמו שפירש מהר"ם במ"ש דאי הדבר מכוער בב' עדים וקלא דלא פסיק מפקינן לה בין מבעל בין מבועל כו' דאו או קאמר דאי איכא דבר מכוער או קלא דלא פסיק כו' וכמ"ש הרא"ש להדיא לדעתם ואעפ"י שלא היה נראה להרא"ש לפרש דאו או קאמר ומ"ה פי' דרך אחר בפי' דברי השאלתות ולהקל מ"מ לדעת מהר"מ אי אפשר לומר אלא דס"ל דהשאלתות או או קאמר והא דאסיקנא הלכתא כרב כו' היינו לומר דבראיית הבעל וקלא דפסיק הלכתא כרב דלא תצא והלכתא כרבי ברייאת הבעל וקלא דלא פסיק דתצא אף מן הבעל ולפי זה אתי' שפיר מ"ש הר"מ דהמיימוני כדברי השאלתות והוא דמ"ש המיימוני אם רצה לא יוציא ר"ל אם רוצה לעשות שלא כדין ולקיימה אין כח בידינו לכופו לגרשה ושתהיה מגורשת בע"כ של בעל כי אין העבירה כל כך שנוכל לכופו וכדמוכח בהדיא בפ' ארוסה דקא מבעיא לן בעוברת על דת אם רצה הבעל לקיימה אם יכול אם לאו ולא אפשיטא אכן אין הבעל רשאי לקיימה לכתחילה דמצוה לגרשה כיון שהיא עוברת על אחת מדתי אשה או דת יהודית ונקרא רשע כשאינו מגרשה וכ"כ להדיא בהגה"ה מיימוני' בפ' כ"ד אישות וכן במרדכי ובאש"רי פ' המדיר וכך פי' מהר"ר אייזק שטיין בבאוריו לסמ"ג דף קכ"ח שהסמ"ג העתיק ממש דברי הרמב"ם בזה והיינו כדברי השאלתות ומעתה מה שהקשו האחרונים על דברי המרדכי אינו קושיא כמו שהוא בב"י ובתשובות מהר"ש לוריא ובשארית יוסף:
גם מה שהקשה עוד מהרש"ל וש"י על מ"ש המרדכי ע"ש מהר"מ דההיא דכתב המיימוני עוברת על דת משה או על דת יהודית או שעשתה דבר מכוער פי' בלא ראיית עדים אלא על פי הבעל אין כופין הבעל להוציא כו' דע"כ צריך לפרש שהיא אינה מכחישתו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן בכתובה שלא תהא קלה להוציא הלא יכול לומר ראיתי דבר מכוער ממנה כו' אפשר לתרץ דודאי לא קמיירי אלא במכחישתו וא"ה לא קשה מה הועילו כו' דלא קאמרינן דבראיית הבעל אין לה כתובה במכחישתו אלא היכא דאיכא נמי קלא דלא פסיק והא דכתבו הרמב"ם פכ"ד דאישות דאפי' ראה הבעל שזינתה אינו נאמן להפסידה כתובתה וכ"כ מהר"מ גופי' בהגהת מרדכי דקידושין אינו אלא היכא דליכא כאן קלא דלא פסיק בלא ראיית הבעל אבל בקלא דלא פסיק מפקינן ולפי זה הא דקי"ל דלקלא בתר נשואין לא חיישינן וצריך לפרש לר"ת בקלא בלא עדים אלא בראיית הבעל לחודא כדאי' באשר"י ובמרדכי לדעת ר"ת היינו דווקא בקלא דפסיק אבל בקלא דלא פסיק מפקינין אפי' מבעל וכך היא דעת הטור לפי פר"ת שכתב וז"ל אפי' לא ראו העדים הדבר מכוער אלא שראה הבעל כו' כלומר דע"י ראיית הבעל וע"י הקול דלא פסיק הוציאה ב"ד מבעלה או אף אם עבר ונשאה הנחשד תצא ממנו כשאין לה בנים אבל אם אין בקול ממשות אז אין מוציאין אף מן הנחשד אלא א"כ יש עידי כעור. ומיהו בעידי כעור מפקינן אף מן הבעל אעפ"י שאין ממשות בקול לדעת ר"ת והשתא ודאי היכא דאיכא עד אחד וקלא דלא פסיק מפקינין אפי' מבעל דע"א עדיף טפי מראיית הבעל וחזר דין עד אחד זה המעיד בכעור בהדי קלא דלא פסיק כע"א המעיד שזינתה אחר קינוי וסתירה מיהו נראה דאף לפי זה מודה מהר"מ לפי פר"ת דדוקא באין לה בני' אבל ביש לה בנים לא מפקינן לה מבעל בקלא דלא פסיק ובראיית הבעל דהא אפי' מן הנחשד לא מפקינין לה בקלא דלא פסיק ובראיית הבעל אא"כ באין לה בנים מכ"ש מן הבעל וה"ה בעידי כעור וקלא דפסיק דאף על פי דמפקינין לה בין מן הבעל בין מן הבועל היינו דוקא באין לה בנים וכמ"ש בטור להדיא ולכאורה יש להקשות על זה מדברי הרא"ש שכתב להדיא אליבא דר"ת דלא מחלקינן בין אין לה בנים ליש לה בנים אלא בדליכא עידי כעור כלל רק ראיית הבעל. אכן כשתדקדק הטיב תראה ותבין דכל זה הפי' אינו אלא לדעת המקשה דקס"ד דמתניתן וברייתא תרווייהו איירי בקלא דלא פסיק דסתמא דמילתא הכי הוה כשיוצא קול על אשה שזינתה דלא פסיק קלא ומ"ה הוה קשיא לי' מהא דתניא בד"א כו' דאי איכא עידי כעור אפי' יש לה כמה בנים תצא דהא כיון דיצא קול ואיכא עדים שראו דבר מכוער והוציאוה מבעלה על ידי כך הרי הבנים בחזקת ממזרים בלאו הכי מחמת הקול שיצא דלא פסיק אבל למאי דמסיק והלכתא כרב כו' משמע דקלא דפסיק ואיכא עדים שוה לקלא דלא פסיק וליכא עדים ואידי ואידי כשאין לה בנים תצא וביש לה בנים לא תצא והא דתניא ואם באו עידי טומאה דהיינו עידי כעור אפי' יש לה בנים תצא היינו בהדי קלא דלא פסיק דהוה כמו פתח פתוח אבל בקלא דפסיק אעפ"י דאיכא עידי כעור אם יש לה בנים לא תצא. ומעתה נבא לנ"ד דהדבר מבואר דליכא הכא אלא עד אחד המעיד בכעור ואפי' את"ל שהקול שיצא על אשה זו הוה נמי כדין קול שיש בו ממשות בקלא דלא פסיק א"ה לא מפקינין לה מבעל כיון דיש לה בנים אף לר"ת. וכמו שתירץ מהר"מ המחמיר שבכולם ומכ"ש דלקושטא דמילתא בדורות הללו דאיכא אויבים ביתר שאת וביתר עז דפשיטא דאין לקול זה דין קלא דלא פסיק ולא נשאר אלא ע"א הוא עד השני שהעיד שבא אליה הבחור בהחבא בלילה ושפתחה לו החלון ושהיו מדברים ביחד והחדר סגרו ואפי' את"ל שמה שהעיד עוד שעשתה לה משקה להמית הולד העיד כך בבירור שהיה אצל המעשה כששכרה את פלונית להמית הוולד שבמעיה ולא שהעיד כך מפי השמועה והוה ליה עדות זה כאלו העיד שראה שנבעלה מ"מ הא קי"ל דאפי' עד א' המעיד שזינתה אינו כלום אלא לאחר קינוי וסתירה:
והא וודאי שעד הראשון שמעיד שראה בשתן שלה שהיתה אטומה בגידיה ואבריה ושהודית בפניו שאין לה ווסת דאין עדות זה כדאי להחזיק אותה במעוברת דקרובים הדברים שקרה לה מקרה בגופה שנחלשה ודילגה ווסתה שזה דרך נשים להם ברוב פעמים ואין הבעל יכול לומר מטעם צירוף השמועות יבהלוהו מכמה דברים מכוערים דמאמין לדברים הללו ושווייה אנפשיה חתיכא דאיסורא דכבר כתב מהרי"ק דדוקא במאמין לעד וסומך דעתו עליו דקים ליה בגויה דלא משקר ולא בדמאמין משום שחושד באשתו מטעם אומדנות ואמתלאות ועוד כתב בהגה"ה מיימוני פכ"ד דאישות ע"ש הר"ר יוסף דבזמן הזה דאיכא תקנות ר"ג שלא לגרש בע"כ דאשה יש לנדות האוסר אשתו עליו באומר' דמהימן עליו כבי תרי דס"ס מבטל תקנות ר"ג לגרשה בע"כ הכלל עולה מדברינו שהאשה הזאת מותרת לבעלה ואין כח ביד ב"ד לכופו לגרשה בע"כ מיהו אם הבעל אינו רוצה לשוב אליה ג"כ אין כח בידינו לכופו לדור עמה אלא יתן לה מזונות וכל תנאי אישות ואם הבעל טוען שרוצה לגרשה ולשלם לה כתובתה משלם והיא אינה רוצה להתגרש אין בידינו לכופה מיהו כיון דאיהי מעכב' אינו חייב להעלות לה מזונות כדאי' ריש כתובות אי דקא מעכבא אינהי אמאי אוכלת משלו כו' ואם האשה רוצה להתגרש חייב ליתן לה כתובה משלם או ידור עמה ואם הוא ג"כ רוצה לגרשה אלא שטוען שאין לו לשלם כתובתה וגם אינו רוצה לדור עמה אזי אחר הברור מה שיהא נודע שיש לו ישלם ואחר כך ישבע שאין לו יותר ויסדרו לו סדור בע"ח ויתן שט"ח על מה שנשאר חייב לה וכמ"ש הרמב"ם בדין עני שקצרה ידו ליתן לאשתו מה שחייב לה שכופין אותו להוציא ותהי' הכתובה עליו חוב עד שיעשיר הנראה לפע"ד כתבתי אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהרר שמואל זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |