שו"ת אהל יעקב/כח

שו"ת אהל יעקב ‏ כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה כח

שאלת ממני אתה השואל אשר בסתר פנים ישים ראובן נשא אשה אשר בשעת השידוכין פסקה על עצמה לתת לו אלף זהובי' אשר לה ביד שמעון במדינה אחרת ועל זה קנו ממנה בק"ג ובתקיעת כף וכתב לה כתובה בעד המשכון ההוא, ואחר עבור החתונה הלך ראובן הנ"ל לבקש מיד שמעון הממון ההוא והנה שמעון הוציא שטר פיטורין מן האשה הנ"ל ושאין לה אצלו כלום וכראות זה ראובן הנ"ל רצה לנכות מן הכתובה הסך ההוא עם תוספתו באמרו שלא עשה לה כתובה מסך מרובה כי אם אדעתא לגבות אותם האלף זהובים שפסקה וקבלה על עצמה בשעת השידוכין ובפני עדים ועכשיו שלא קיבל כלום אינו רוצה לעשות לה כתובה כי אם מנה או מאתים ולא תוכל האשה לומר שמחל לה שהרי טרח וכתת רגליו בשבילם ועל מנת כן היו הנישואין זהו עיקר השאלה ואעפ"י שבא באריכות אהיה שומ' הטעמים לא המילות:

תשובה זו אינה צריכ' לפנים ולא לפני לפנים מה שפסקה על עצמה האשה הזאת ולא קיימה אם לא היה הבעל כונסה היתה יושבת עד שתלבי' ראשה או תתן מה שפסקה אבל עכשיו שכנסה הבעל הרי הוא מתחייב לה בכל מה שהבעל מתחייב לאשתו ואין לו עליה כי אם תרעומת על מה שנהגה בו מנהג רמאות ואיהו דאפסיד אנפשיה שהאמינה ועל אמונתה נשאה כי אמנם מה שכתב לה יותר על מנה ומאתים אם הוא אדעתא ועל מנת האלף זהובים שיש לה ביד שמעון ולא נמצא כלום בידו פשיטא דמנכה לה הסך ההוא עם תוספת השליש כנהוג והשאר ישאר כמו שהוא וכן אם הוסיף לה שום תוס' אחר או נתן לה במתנה משום חובת כניסה כנהוג בקצ' מקומו' מלבד תוס' השליש המוזכר במשנה אינו מנכה לה כלום ממנו ואם לא נתן או הוסיף כלום בכתובה עולה ויורדת עמה, וכל זה דוקא אם יש שום זכרון בכתובה שעל מנת כן כתב אליה כתובה או אם יש הוכחה על כך ומינה ובה כמו שתאמר שהיו האלף זהובים בתורת נדוניא ועליהם הוסיף מה שהוסיף אבל אם כתוב עיקר נדוניא ותוספת בבת אחת ולא פירש העני' אין אני רואה שינכה לה שום דבר אם לא שיש הוכחה וראיה ממקום אחר ויען שלא ראיתי בשאלה תשובת האשה וטענתה כנגד הבעל לא רציתי לתקוני עצמי להשיבה באריכות וגם שלא אהיה מהנדרשים ללא שאלו מהם לא דקדקתי בדברים ועוד שמא מתוך דברי ילמדו לשקר ולטעון בעלי ריב אשר מזה ג"כ לא היה בדעתי להשיב ואדרבא היה קשה בעיני לכתוב מענין זה ואולם אמרתי כי אין דברי אלה לפסק הלכה מאחר שלא שמעתי דברי המתנגד ולא נשאלתי מהב"ד ומפני זה אשיב ולא אאריך בראיות ולא אחוש ג"כ לשמא מתוך דברי ילמדו לטעון כי ידעתי שהשואל הזה נאמן רוח מכסה דבר וגם בריא לי שאין הדבר נוגע אליו ולהפקת רצונו כתבתי דבר שאין בו חידוש לשואל ופשוט כביעתא בכותחא:

האמנם כי מבין ריסי עיני השואל ותוך דברי השאלה האומרת ולא תוכל לומר שמחלתי לך וכו' מובן שהאשה אומרת כי הן אמת כי בשעת השידוכין כן היה תנאי אבל אח"כ מחלת לי וכנסתני בסתם דהוה ליה כמשדך בעל מנת ונשאה סתם דבשלמא אם לא היה הפסק בנתים אפשר שיאמר כי על דעת השדוכין הראשונים היו הנישואין אבל אם היה הפסק זמן מה וכנסה בסתם אמרינן דמשום חבת כניסה מחל על הכל ומכ"ש אם יש מנהג לעשות תנאים הראשונים ושניים טענתם טענה אמיתית ותשובת הבעל באמרו שאם היה מוחל לה לא היה מטריח עצמו לכתת רגליו לגבותם היא תשובה חלשה דלא היו אלא נכסי מלוג של אשתו הרי הוא טורח בשביל הפירות ובשביל הגוף ליורשיה לאחר מיתה ומכ"ש אם היו בתורת מתנה נתנן לו ולא בתורת נדוניא כנכסי צאן ברזל דבדידיה קא טרח ואם טרח ולא מצא כלום לא הפסיד דבר שחייב באחריותו והיא רימתו ועליו להחזיקו לרמאית אשר ע"כ אני אומר אם אין הוכחה דכתיבת הכתובה על התנאי' הראשונים שקבלה על עצמה נכתבה אין כח ביד הבעל לנכות לה ממה שכתב וקבל עליו בשטר כתובה והנה אם לא היה שמעון מוציא הפיטורין שפיטרתו האשה הנ"ל והנה מובן בחוב ההוא אם יש עדים בדבר פשיטא דאע"ג דלא גבאו או הפסידו שבאחריות הבעל הם והאשה היא יוצאה ידי חובת מה שפסקה ותקעה כפה עליו דאין הדבר תלוי בגביה אלא בהמצאה ביד שמעון וסבר וקיבל ובפרט אם זקפן עליו במלוה ורשו בשטר כתובה אפי' היה התנאי מפורש על מנת שיגבה, וכל עוד שלא פירש אע"ג שלא באו לידי גובינא אין לו על האשה כלום וכמו שכתב הב"י באבן העזר בסי' ס"ו משם הרשב"א שנשאל על א' שנתן מעות לנדוניא לבתו וייחד לו חובות ואמר לחתנו שכל הפרעון שיבא מהם שיקבל בפרעון הנדוניא ובחוב א' שהיה בו זקפו במלוה והשיב שזקפו במלוה כפרעון דמי וברשותיה קיימי ואפי' נתיחדו כי כבר נפרע החוב הראשון אלא שעכשיו כותב שטר אחר וכמלוה אחרת דמי והביא ראיה לדבר ומיהו אם התנה בניהם שלא לקבל מעות אלא בעין לא עכ"ל ונ"ד עדיף טפי דהאשה הזאת מה שביד שמעון פסקה לתת וסבר וקיבל ולא שנתנתם או יסדתם לפרעון הנדוניא כההיא דהרשב"א והיא כמכנסת שטר חוב לבעלה והרי הם של בעל ואינה יכולה למחול כנודע:

והשתא אם היה החוב שביד שמעון עדיין ברשותו והוא מודה בו ולא מחלה אותו האשה קודם זה ולא רמתה את בעלה יצאה ידי חובת פסקה שפסקה ואעפ"י שלא גבאו הבעל דאין הדבר תלוי בגביה כנז' וזה כתבתי ואעפ"י שאינו צרי' כדי להוציא מלב קצת התולים הדבר בקבלה וגביה ואומרים מאחר שלא קיבל כלום אין לו עליו כי אם מנה מאתיים ונתלו באילן גדול המדבר בנידון אחר שלא מעין זה הלא הוא הרב המבי"ט בחלק א' סימן כז שנשאל אם הבעל חייב לתת התוספות על מה שלא קיבל ופסק הוא ז"ל דאינו חייב בתוספת כיון שעדיין ברשות האב והוא מוחזק בו ולדעת ר"ת והנמשכים אחריו אינו יורשה והאב יכול לומר קים לי כר"ת וגם אם מת הבעל ובא"ה לגבות תוספת אינה גובה כנגד מה שלא קיבל ומחלקת הנהו רבוותא בההיא דתניא בפרק נערה שנתפתתה דף מ"ז כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה ומתה לא זכה הבעל בדברים אלו משום ר' נתן אמרו זכה הבעל בדברי' הללו וחבריו מוקמי לה במתא מן הנשואין והלכה כת"ק ורש"י והרמב"ם מוקמי לה במתנה מן האירוסין והרב המבי"ט פטר לבעל מן התוספת בעבור שאינו יורשה שהרי האב מוחזק ויכול לומר קים לי כר"ת והתשובה ארוכה ע"ש:

ועל זה בנו תשובתם ודימו עני' לעני' לומר הכל תלוי בגביה וקבלה בלתי חלק בין עני' לעני' ובלתי הבחין אם פסק או כתב האב פירות וכלים דאם דומה למי שפסקה על עצמה לתת חוב או מלוה על פה שיש לה ביד שמעון או זקפן במלוה עליו או סבר וקיבל גם לא חילקו אם הנישואין ההם נעשו על התנאים הראשונים בפירוש או לא ובכל פסקם עולים ויורדים שאין לה עליו תוספת כאלו השאלה היתה על התוספת ולא על העיקר עד שמפני זה חכם א' שחתם לבסוף להסכים ולומר שהבעל מנכה לה הסך ההוא מכתובתה מטעם שלא דיברה אמת ולא נמצא ביד שמעון כלום ולא מטעם של החכמים שקדמהו ולא מכח דברי המבי"ט דהאי כדאיתיה והאי כדאיתיה להמליץ עליהם אמר שאם הפוסקים חבריו שקדמוהו לא דיברו אלא מעני' התוספת וראית' מהמבי"ט זלה"ה הנה הכתובה עצמה רצוני לומר הקרן עצמו במכ"ש כיון שלא בא לידו ותמה אני מהחכם הזה בהיותו אשכנזי וידוע שיש תנאים ראשונים ושניים ונהוג בניהם ובשעת הנשואין מפרשים ומקימים התנאים הראשונים וכל שלא נתקיימו ונתפרשו יש לספק למה לא דקדק בזה הענין והשיב שאין לא עליו כלום כי אם מנה או מאתיים ולא חילק בין תוספת שליש של דבר משנה לתוספת הנעשה ברצון הבעל משום כניסת חיבה וע"ז האריכו מענית והביאו תשובות הפוסקים ז"ל כצורתן וטחנו קימחא טחינא ואבדו הנייר והזמן ויפה שתיקותם מדיבורם ומיעוט ההרגל בפסקים הביאם לזה ואם הייתי משים על דבריהם הייתי נידון על ביטולי הזמן ובין כה וכה ריש מלין אמרתי לכל שונה בהם ובפסקם כדי שלא לסמוך על כל יודע ספר להחזיקה לדיינא וליודע בטיב גיטין וקידושין וכתובות הצריכין לימוד וה' ינקנו משגיאות ע"ה החותם בסדר משפט א' יהיה לכם:

בשנת משמים השמעת דין פה עיר האמברוגו י"ב לחדש אייר ע"ה יעקב ששפורטאש ס"ט.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף