שו"ת אהל יעקב/כז
|
< הקודם · הבא > |
בהיות שהגברת מרת יעל תמ"ך אשתו של הזקן הרופא כה"ר ברוך נאחמיאש יצ"ו נפטרה לב"ע בלי זש"ק בחיי בעלה הנ"ל וכפי התנאים שעשו ביניהם בשעת הנישואין מתחייב הבעל להחזיר ב' שלישי הכתובה ליורשיה כמו שכתב בשטר כתובתה ולאחר מותה בא היורש שלה ה"ה ה"ר יצחק נהר ושטר כתובה בידו לתבוע מה שנוגע לו בדין תורה כפי התנאים ההם ובתחילה בא לפני פרנסי וממוני הק"ק והקריב את ריבו כנהוג והם השיבו שיוליכו לפני ב' הנבררי' משתי הכתות וכן עשו ונבררתי לא' מהם ונכתב שטר בירורין כהלכתו ונחתם מהם ובהסכמת אנשי המעמד יצ"ו ואחר כן הגיש עצמותו הר' יצחק הנ"ל ותבע הב' שלישים של הכתובה שחייב עצמו ה"ר ברוך להחזיר לאחר מותה בלי זש"ק וה"ר ברוך הנ"ל הוציא שטר צוואה כתוב וחתום מב' עדי' שצותה אשתו הנ"ל מחמת מיתה שנתנה לו כל נכסיה לפי שטרח עימה ובשבילה הפסיד ממון הרבה מלבד קצת תכשיטין שצותה לחלק ליורשיה וקרוביה ומכללם הר' יצחק הנ"ל ואף בזה השליטה את הבעל לתתם להם בזמן שירצ' ופרטו' החילוק ההוא של התכשיטין לא נתפרשו בשטר הצוא' אבל הזכירה והודיעה בו שיש כתב בפני עצמו מכתיבה אשר בו מפורש כל התכשיטין ואופן חילוקם ושהכתב ההוא יהיה עם השטר הצואה וחתום ביד בעלה הנ"ל ואמנם כל נכסיה הנ"ל הם לבעל מבלי שיוכל שום יורש קרוב או רחוק לתבוע ממנו כלום ובראות הב"ד שטר צואת' בתחיל' קיימו עדות המעידים המוחזקי' בכשרות ה"ה הזקן ונשוא פנים הרופא המובהק כה"ר יצחק פימינטיל והגביר הנעלה ירא אלדים וסר מרע כה"ר אברהם גילון אשר עוד בחייהם ושלחו הב"ד אחריהם וחקרו ודרשו אותם כראוי וקודם כל דבר שאם האשה ההיא היתה מיושבת בדעתה בזמן הצואה לפי שלאחר מכאן נטרפה דעתה ונשארה זמן מרובה מוטלת על ערש דוי עד יום מותה ובעבור זה הוצרכ' לשאול ולדרוש ואעפ"י שלא נכתב זה בשטר הצואה לא הורע כחה כמו שכתב הרטב"א כי מה שנוהגים לכתוב בכל שטר צואה שהיה מיושב בדעתו אינו אלא לשופרי דשטרי דפשיטא דהעדי' אין חותמים על דברים של שטות ובפרט אם שטר הצואה ופרטיה מוכיח על דעת בעליה אבל עכ"ז בראות הב"ד כי העדים בחיים ויש ספק ריעותא בטירוף דעתה לבסוף שאלו את פיהם והשיבו שבדעת שלמ' ומיושב' עשתה צואתה והגידו דברים רבים של שבח שלמות דעתה בזמן ההוא ולאחר זמן מרוב' התחילה רוח שטות מבעתתה והעדים הנ"ל תמהו על הבי"ד בשאלם זאת כי חלילה להם לחתום על דברים הנעשים שלא בהשכל ופרטות הצואה ודברים אחרים שנסדרו בפניהם יעיד על טוב שכלה גם העמידו וקיימו שמתה מתוך אותו חולי ולא נעתק' ממנו לחולי אחר גם ביררו שכל הנכסים שהניחה לבעל השני שלישים בכלל ועליהם היה עיקר הצואה שעל זה היתה קפידת הבעל והיא השיבה שכל נכסיה נתנה לו מלבד אותם התכשיטין שחלקו בהם יורשיה ובראות ובשמוע קיום שטר הצואה מפי העדים וכתבם פיטרנו את הבעל מחזרת ב' השלישים והעמדנו את הרופא כה"ר ברוך הנ"ל במה שמוחזק בידו כי חיובו שנתחייב להחזיר היה קשור ותלוי ברצון אשתו כל זמן שתעמוד בדיבוריה ותנאיה אבל אם תבטל תנאיה ודיבורה לתתם למי שתרצה פשיט' שהרשות בידה ואפילו לבעלה דדוקא תקנת טוליטולה והדומים לה שמשמעותם מסלק הבעל מהירושה לא השליטוה בעל התקנה לתת לבעלה שעל זה היתה עיקר התקנה אבל תקנות אחרות ומכ"ש במקו' שאין תקנה כלל כמו במקומו' הללו כל מה שאנו יכולים להעמיד הנחלה במקומה דהיינו הבעל יורש את אשתו דבר תורה אנו מעמידין וכמו שפסק מוהרי"ק בא"ה בסי' קי"ח והביא דברי הרשב"ץ לראיה לזכו' הבעל וכבר סילת וניפה בנפת האמת כמוהר"ר בצלאל אשכנזי בתשובה ט"ו כל המחלוקות מהמפרשים והעלה שהאשה יכולה לתת לבעלה או לזולתו והפה שאסר הוא הפה שהתיר והבעל קשור ברצונ' כנ"ל אם לא שהיו התנאי' עם נותני הנדוניא שאז לאו כל כמינה של האשה לבטלם או אם זיכתה ליורשיה ע"י אחר כמ"ש הרא"ש ואעפ"י ששטר הכתובה נגע ליד היורשים אין בכך כלום ולא כמו שכתב הרב יצחק אדרבי בדברי ריבות שלו ואחריו שאג קול כמוהר"ר גאלאנטי בתשובותיו כנגדו ואמר כל החולק על זה כחולק על תורת מרע"ה ונתקיים הכל מפי מוהר"י קארו אשר מימיו אנו שותים ועל פי פסקיו אנו חיים בתשובותיו היקרות אשר פסק בהם ככל הנאמר ואין אנו צריכין לחזק את בדקי ביתו המלאה והרחבה ובפרט בשלחנו הערוך ומתוקן לכל מבקש:
ומעתה לא היינו צריכים לדרוש עפ"י העדים אם פירשה הב' שלישים של הכתובה אם הם בכלל כל נכסיה המוזכרים שהניחה לבעלה דפשיטא דהוו בכלל נכסיה מאחר שיכולה היא לעשות בהם חפצה ורצונה ואין מעכב על ידה ולא זכו בהם היורשים בחייה אבל כדי לחתום פה שטן המשטין על צד היותר טוב ביררנו הדברים מאחר שהעדים עדיין בחיים שיכולים לברר ולקיי' הדברים שלא כנגד שטר הצוא' וחתימת ידם והנה על ענין התכשיטין שחילקה ליורשי' אשר הקרוב שבהם הוא ה"ר יצחק נהר הנ"ל אשר לו משפט הירושה קודם לכולם חיפשנו ודרשנו על הכתב המפרט הדברים והבעלים שנזכר בשטר הצואה ולא נמצא ביען שאמר הבעל הנ"ל שבאמת שהיה אצלו מופקד עם שטר הצואה ושכתב ממנו העתק א' באותו זמן ולאחר ימים ביקש אותו ולא נמצא ולא ידע היאך נאבד ממנו ואף אם איימנו עליו וגזרנו בגזרת נחש עדין הי' עומד בדיבורו והנה הב"ד ראו שמן הדין לא היה מחוייב שבועה שאפשר שלא יתחייב ממון בהודאתו בו כי שמא לא ימצא דבר נוסף על מה שכתוב בהעתק וכל שאינו מתחייב ממון על הודאתו אינו מתחייב עליו שבועה ומספקא אין חייב כי אם לקבל עליו גזרת חרם אבל עכ"ז לפי ראות עיני שכלנו נראה לנו שישבע בנקיטת חפץ אולי מחמת כח שבוע' יודה בכתב ההוא האומר שנאבד ממנו ואעפ"י דבתביעת היורש הוי כמדומה לי שיש בכתב ההוא יותר מההעתק ולא תביעה ודאית עכ"ז ב"ד ראו ב' ראיות אשר עליהם חייבוהו שבועה ההיא וכדי להפיס דעתן של היורשים נתרצה בכך הר' ברוך ונשבע בס"ת בזרועו על דעת המקום ב"ה ועל דעת ב"ד ועל דעת היורשים ועל דעת הנשבעים באמת שלא ידע מאותו הכתב כלל ולא ידע היכן נאבד ולא היה הוא גרמא באבדתו ולא פשע בו ושהעתקו הוא אות באות תיבה בתיבה בלי שינוי לשון או משמעות ועל שבועה זו הי' מצוי הר' יצחק נהר בבה"כ ואב"ד יצ"ו ונכתבה השבוע' כהלכתה לזכות הרב ברוך הנ"ל ולא עוד אלא בקיבוץ אנשי ביתו וקרוביו והרגילים לבא אצלו החרמנו בחרם גמור על כל מי שיודע רמז דבר מזה הכתב ואין מגיד שום דבר וכל א' בפני עצמו קיבל גזרת חרם שאין לו ידיעה ממנו אשר על זה נתנו הב"ד כח להעתק ההוא ככח התרף עצמו ועל פיו חלקו כל התכשיטין לכל הנזכרים בו א' לא' מה שנוגע לו התכשיטין ההם היו לערך מרובה ויכולים היו להחליף ולשנו' לחסר דליכא עדים שראה להכחישו וליכא מגו דהעזה והיה נאמן בשבועה אף אם היו תובעים היורשים תביעה ודאית ולא תביעת שמא או כמדומה לה ולסלק כל תביעה נעשה מה שנעשה ומעכשיו לא נשאר לאחד מהמוזכרים בכתב ההוא הזוכים בתכשיטין שום תביעה לא ממונא ולא דררא דממונא ולא שבוע' ולא גלגול שבוע' דשבועה לא' שבועה לכולם מאחר שעיקר השבועה היתה על ההעתק ההוא וממילא כולם נכללים בו והב"ד הם שחייבוה שבועה לפנים משורת הדין מלבד החרם וכל מי שיאמר שבועה לכל א' וא' אבד את מוחו ועליו נאמר הכסיל בחושך הולך:
ואעפ"י שבשטר הצואה כתוב שחילוק התכשיטין יהיה כפי הכתב ההוא הנאבד ונתינתם תהיה בזמן שירצה הבעל הנ"ל עכ"ז כדי לקיים מצו' נתינ' כי שמא לא תתקיי' אולי לא ירצה כלל עד יום מותו פתאום ולא יבא שום דבר ליד בי"ד או ליורשי האשה ויורשי הבעל יחזיקו בהם בסתר או בגלוי ויבא הדבר לידי מחלוקת ואטרוחי בי"ד בכדי על כן פייסו וריצו לה"ר ברוך שמעכשיו יתרצה ויאמר רוצה אני לחלקם להם וישקיט ריב ומדון וכן עשה ונתננו לכל א' חלקו ולא נשאר שום תביע' וערעור ולא ממונא ולא דררא דממונא ביד ה"ר ברוך הנ"ל והכתוב' נקרעה קרע ב"ד וכתוב תברא עליה וג"כ ההוא ההעתק נתבטל כחו ונתקבלו היורשים מכל מה שכתוב בו והדין דין אמת והחולק עליו חולק על תורת מרע"ה ואותם אשר הוכו בסנוורים והשכלות והפתיות להחשיב עצמן ליודעי דעת אלדים ודיינים אם לא תפטרם סכלותם הנה עתידין לידון בנפשותם כחולקים על השכינה וכמורדים בתורת אמת ומכ"ש אם הם תלמידים שלא הגיעו להוראה נפלים אש' לא כלו להם חדשים מדעת עצמם אשר רוח ישאנ' ולא ידעו הבין מלים ידברו ובמלאכי אלדים ילעיבו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה ותכסם בושתם וכלימת' בראותם הת"ח המגיעים להוראה אשר נמנו וניתוספו על הדינים ירדו לאמיתן של דברים וכיוונו אל האמת והסכימו לדעת א' כי זולתם אשר בסתר ידבר עם עמי הארצות נמנו ולפושעים יפגיע בפגעים רעים וממלא בית המדרש שלו בקיעים ורסיסים ועליו ועל כיוצא בו נאמר אחזו לנו שועלי' קטנים מחבלים כרמים כמו שכתב הטור בסי' רמ"ב ה' יבער קוצים מכרמו וכרם רבותינו העשוי שורות שורות וגדרו' לגדרות ויוציא משפטנו לאור בהשבת שופטנו כבראשו' וכסא ההוראה יהיה נכון מעתה ועד עולם. החותם בהסכמת חביריו הנמנים עמו פה האמבורגו ר"ח אדר משנת משמים השמעת דין לפ"ק: