רמב"ן/בבא מציעא/סז/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא.''' כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות, בזביני וכ"ש במשכנתא ואלמא משכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא לרבינא וק"ל כוותיה והפורש ממנו כפורש מחיים.<br>ואי קשיא הא דאמרי' בריש פירקין (ס"ב ע"א) א"ל רבינא לרב והא משכנתא בלא נכיתא וכו' ובדיננו אין מחזירין ההיא בדלא מסלקי ודומיא דדינהם פריך והם בכל מקום אין מסלקין הם ובתורת זביני אתו לכל משכנתא והילכך כיון דלא מסלקי הוה ליה כזבינא הואיל ולא מצו לסלוקי כל אימת דבעי אלא עד משלם זמניה והוה ליה כמוכרה מעכשיו וחוזר ולוקחה ממנו לאחר זמן דהא מקניא ליה קנין הגוף לענין בכורה ושביעית וכי אמר מסתליקנא צריך למיקנא מיניה כמוכר.<br>וכן דעת כל המפרשים בזה שאפילו בלא נכיתא כלל קיל איסורא באתרא דלא מסלקי עד שרש"י ז"ל אומר שהיא מותרת בלא נכיתא כלל למר בריה דרב יוסף ואע"פ שאין זה מחוור מיהו ודאי קליש איסורא והכי מוכחא שמעתא הילכך לא הויא אלא אבק רבית אבל בנכיתא בין באתרא דמסלקי בין דלא מסלקי לרבינא שרי ואיהו גופיה אכיל וזהו דעת רבינו הגדול ז"ל והכי משמע דבאתרא דמסלקי נמי הוה אכיל דהא סתמא איתמר ואאתרא דמסלקי נמי קאי בגמרא וגמר לה נמי משדה אחוזה לומר דדרך מקח בהכי.<br>וקאמר רבינו ז"ל דלא קיי"ל כרבינא דרב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי וקיי"ל כרבים ואם נפשך לומר לאו מיפלג פליגי ואחמורי היא דמחמירי אנפשייהו הרי אמרו ומאן דאסר התם לאו הלואה הכא הלואה אלמא מיסר נמי אסרי, ותו דרב אחא ורפרם דפליגי בקיצותא תרויהו אסרי בהדיא למיכל בנכיתא לחודא וקיי"ל כוותיהו:''' האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו'.''' מוקי לה רבינו הגדול בנכיתא ואינו במשמע, ועוד דלנרסת הספרים בנכיתא מותרת היא למר בריה דרב יוסף אלא י"ל דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבה אמרה ורבה לטעמיה וקמ"ל כשמעתיה דאפילו באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקי' מיניה ורב אשי לא אוד ליה בהא אלא קאמר השתא דאמרת לומר לך דכל משכנתא דבטפי לא מפקי' בשיעור זוזי לא מסלקי' הילכך בנכיתא א"נ באתרא דלא מסלקי ומטא זימנא לא מסלקי בלא זוזי ואפשר שזו היא כונתו של רבינו דמשכנתא דרב אשי בלחוד מוקי בנכיתא וא"נ סבר רב אשי כרבה הלכתא כרבינא הוא בתרא.<br>וה"ג במקצת נוסחי עתיקי: ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבה האי משכנתא באתרא (דמסלקי) [דלא מסלקי] לא ניכול אלא בנכיתא, וצורבא מרבנן אפי' בנכיתא לא ניכול אבל באתרא דמסלקי לא אכיל בנכיתא, ולנוסחי דכתיב בהו באתרא דמסלקי דאלמא בנכיתא אכיל סבירא ליה כרבינא אלא דאחמור טפי ואמר דצורבא מרבנן לא ניכול, והכי מסתברא כנוסחי דכתיב דלא מסלקי מדלא אשכחן ליה צד היתר לצורבא מרבנן אלא במשכנתא דסורא ואי איתנהו להנהו נוסחי דגרסי באתרא דמסלקי הא מצי אכיל אי מתנה בהדיא דלא מסלק ליה ובנכיתא תדע שהרי אמרו אלא במאי וכו' ניכול בקיצותא וקס"ד קיצותא דאמר לו חמש שנין אכילנא בלא נכיתא מכאן ואילך שימנא לך כולהו פירי ומשמע דלא שריא א לא באתרא דלא מסלקי דאלו באתרא דמסלקי מאי מתנה ליה מאי דשיים ליה מחמש שנין ואילך אלו אית ליה זוזי בגו חמש לאו סלוקי מסלק ליה מיניה אשתכח דכי אכיל בגו חמש בלא נכייתא כלל אכל דכיון דמצי מסלק ליה אע"ג דלא סלקיה חמש שנין אכל בלא נכיתא אלא ודאי כי שרינן מאן דשרי קיצותא באתרא דלא מסלקי שרא דכיון דלא מצי מסלק ליה ושיים ליה כולהו פירי מכאן ואילך כמאן דמנכה ליה פלגא דמי אלא מר אכיל חמש קמייתא ומר אכיל חמש בתרייתא וכן ללישנא בתרא דמפרשי קיצותא עד חמש שנין בנכיתא בנכיתא וכו' כיון דבנכיתא לחודה אסור ליכא למשריה אלא באתרא דלא מסלקי, ואפי' הכי איכא מ"ד אסירא.<br>ואפשר דאפילו מאן דגריס באתרא דמסלקי ה"ה לאתרא דלא מסלקי דלא ניכול אלא בנכיתא וצורבא מרבנן אפילו בנכיתא לא ניכול אלא להכי נקט אתרא (דלא מסלקי) [דמסלקי] לאשמועינן דבנכיתא מיהא אכיל כרבינא ולא קיי"ל כויתיה אלא כמאן דאסר אפי' בקיצותא דהוא אתרא דלא מסלקי וכדפרישית מדשקלינן וטרינן בגמרא אליביה ומדאמרי' נמי סתמא רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכיתא ולא מסימי' באתרא דמסלקי משמע דליכא דוכתא דשריא, הילכך ליכא משכנתא דשריא אלא משכנתא דסורא דמאן דאסר לכ"ע אסר ולא לצורבא מרבנן בלחוד, וליתה לדמר בריה דרב יוסף ואיהו נמי מיחש חאיש לה ואמר צורבא מרבנן לא ניכול ולעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים ולפי' השמיט רבינו הגדול ז"ל הכל [וכתב] ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא.<br>ומדברי ר"ח ז"ל קיצותא באתרא דמסלקי נמי היא ומוקי לה להא דאמרי באתרא דמסלקי אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא דמאן דשרי בקיצותא. ומיהו רבינו יצחק ז"ל מוקי לה בנכיתא ולא בקיצותא והכי מסתברא כדמפרשי' ומ"מ כיון דלא משכחינן בגמרא היתרא לשום משכנתא אלא במשכנתא דסורא שמעי' מינה דלא שנא נכיתא ול"ש קיצותא אפילו בדלא מסלקי אסירן תדע דהא משכנתא דסורא לא מסלקי מינה ואעפ"כ דוקא משום דנפקא ארעא בלא כסף הא לאו הכי אסירא.<br>ואף ר"ח ז"ל כתב ושקלי' וטרינן בשמעתא טובא ולא אשכחן היתרא אלא במשכנתא דסורא, וכתב עוד ורב אשי לא שרי אלא במשכנתא דסורא דשכירות היא ולית בה הלואה כלל, ואי קשיא לך הא דאמרי' בשמעתא האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב וכו' אלמא שריא בנכיתא ואפילו באתרא דמסלקי פריק רבינו הגדול ז"ל לאו למימר דשרו אלא דאי מתרמי מילתא דיינינן להו כי הני שמעתתא דאבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ואפשר דמשום דלא מיזדהרו בהו אינשי איצטריכו רבנן למידן בהו דאי לא תימא הכי הא דרב פפא גופיה אסר ואיהו הוא מרא דהאי שמעתא ואיכא למימר דמשכחת לה בהתירא כגון דשיים ליה פירי כולהו בשעת הלואה כגון דא"ל כל זמן שתמשך משכונה זו בידך תהא אוכל פירות ומנכה מחובך כך וכך והוא שיעור בינוני למוכר פירות שדה כעין זו קודם שבאו לעולם בין עשתה פירות בין לא עשתה דליכא שכר מעותיו ועכשיו רוצה לפרעו ולסלקו ממשכונה זו, א"נ שיים ליה כולהו פירי למחצה לשליש ולרביע והוא עובד ואוכל כשאר אריסי העיר והשתא בעי לסלוקיה ולא ניחא ליה תו באריסות דידיה ולא בעי דניכול חלק דהאי במעותיו שהוא בא לפרעו עכשיו.<br>ור"ח ז"ל פליג אפיסקא כדכתבינן ואמר דהלכה כרבינא דאמר רבית קצוצה היא בזביני דעל תנאי כל זמן שיהו לי מעות תתזירנה לי, אבל משכנתא אבק רבית הוא וכך כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות ולא הסכים בדבר והדין עמו שהרי בגמרא מפורש או דלמא התם זביני הכא הלואה דשמעת מינה דטפי הויא רבית קצוצה במשכנתא מזביני הילכך כיון דרבינא אפיק בזבינא דלא כרבה כ"ש במשכנתא.<br>ועיקר טעמו של ר"ח ז"ל איני יודע דאי משום מחילה בטעות כדברי אחרים הא ליכא מחילה בטעות דהא ידע דכל אימת דלא מייתי ליה זוזי אכיל פירי, דמיא למשכנתא דמסלקי ועדיפא מינה ועוד דמעיקרא נמי לאו בתורת הכי אתינן לה אלא משום דכריבית קצוצה הוו ויוצאה בדיינין ולאו משום מחילה בטעות דליכא טעות כלל, ואי לאו משום איסורא דרביתא לא מצי למיהדר ביה קודם שיביא לו מעות, ולר' יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר אוכל הוא פירות עד שיהו לו מעות ויחזירם לו והכי משמע לעיל, והכי נמי איתא בפרק בני העיר במסכת מגילה.<br>ועוד דגרסי' במסכת ערכין פ' המוכר שדהו המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זו כמין רבית והדין בה בגמרא והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' יהודה הא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר וכו' עד מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו, רבא אמר דכ"ע וכו' ושמעי' מינה דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית גמורה היא שהרי בית בבתי ערי חומה עד י"ב חודש משכונה היא לגמרי כאתרא דמסלקי שהרי אם מביא לו מעות מסלקו כל שעה שירצה, ותניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה בבתי ערי חומה אבל לא במקום אחר, ובירושלמי נמי איתא בפרקין ומפרש לה כאן התורה התירה אבל במקום אחר לא, ולמדנו דסבירא להו דמשכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא ואסור מין התורה והינו כרבינא דסבר הכי, ואם תשאל א"כ קשיא בריתא לרבה בר רב הונא, תשובתך הוא סבר תנאי הוא שהרי לרבא דאמר התם צד אחד ברבית אסור לדברי כולם תנאי דעלמא הוא וסבירא ליה לרבה בר רב הונא כתנא דמתני' דאמר הרי זו כמין רבית ואינה רבית, אבל מ"מ למדנו מפורש לפי דרכנו שיש תנא שהוא אומר דרבית קצוצה היא והינו כרבינא וכדפסק רבינו הגדול ז"ל.<br>אשתכח כללא דנקטינן משמעתא אליבא דהלכתא דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית קצוצה היא ואפילו בשדות ובכרמים כרבינא דהא ההוא עובדא בארעא הות ולא בבתים, ובנכיתא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ובאתרא דלא מסלקי אבק רבית היא ולעולם כל משכנתא אסורה אלא משכנתא דסורא בלחוד הוא דשריא.<br>ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר זמן אתי מארי ארע' דהוא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכי הוו לי זוזא פרענא ליה מסלקי' ליה מפירי ולא אכיל תו הואיל וזה צועק עליו בב"ד שלא יאכל רבית אין נותנים לו רשות לאכלו ומסדרין לו ב"ד ומוניאין מלוה למלוה חובו כדין כל ב"ח ובאתרא דלא מסלקי נמי מסלקי' ליה מלמיכל פירי בתורת רבית' ולסלוקי לגמרי א"א דהא מיקניא ליה הילכך אכיל ליה פירי בשומא ומנכה ליה דמי כלהו פירי כמה דשיימי להו בי דינא והא דאמרינן בגמרא איזיל איטרח ואייתי זוזי מאי במשכנתא באתרא דמסלקי מינה אמירה למאן דשרי לה ולא קי"ל הכי ורבינא גופיה דאמרה אכיל בנכיתא ולא משכחת לה אליבא דהלכתא, וזהו שלא כתבה רבינו הגדול בהלכות.<br>ולמדנו שדעתו לומר באתרא דמסלקי מיהא אי אתי ואמר לא ליכול אע"ג דאמר לא אייתי ליה זוזי אלא כי מזדמנו לי ליזמני לא אכיל כמו שכתבנו אנו דאי לאו הכי ליכתו' לן מרן ולוקמה בדיעבד כדכתב בשארא אלא ש"מ כדאמרן. וקשה עלי הדבר שהרי פסקו בגמרא הילכתא לא אכיל וליכא לאוקומי לפסקא דגמרא דלא כהילכתא לפי' יש לנו להעמידה להא בדשאיים ליה כלהו פירי כדפרישנא לעיל על דרך אריסות והוא רוצה לשום לו כמי שהגיע זמנו להסתלק וקרוב אני לומר שאם אמר אין רצוני שתאכל עוד פירותי ואפרע לך חובך כשיזדמן לי או אדון עמך בב"ד ואכלן אחר כך שהוא משלם לו הואיל ושלא ברצונו אכלן גזלה היא בידו ומוציאין ממנו שכיון שהעסק אסור כיון שמיחה בו שלא יאכל עוד והדין עמו אין לזה רשות לאכול ואם אכל משלם ואם תשאל לדברינו יתמי דלאו בני מחילה נינהו ליהוי כמ"ד ליה לא בעינא דתיכול לארעאי ונפיק מיניה יכולני לומר דההיא בשאכל בחיי אביהן ויכולני לומר דכיון דמשכון ליה אבוהון אינהו נמי בתנאה דאבוהון קי' ואת"ל אינו משלם יכול אתה לפרש הא דאמרי' איזיל איטרח ואייתי זוזי לא אכיל לומר שאם אכל משלם כיון דאמר אייתי זוזי ונכון הוא.<br>ומצאתי בה"ג ה"ד אבק רבית כגון דמשכן ליה דקלי וקאכיל פיריהו א"נ דיתיב בביתי' ואי מנכ' ליה שרי ואי לאו מפקי' ליה מההוא ביתא. רבנן דבבל לא מפקון רבנן דבי חוזאה מפקין ואף על פי שאין דבריו בדין משכנתא מסכימין למה שאמרנו אנו מסתייעין ממה שאמר שאע"פ שהוא א"ר מפקי' ליה מההוא ביתא וכן עיקר.<br>וראיתי להראב"ד שכתב: נ"ל דא"ר שאינו יוצא בדיינים אי תפיס ליה לוה מיניה דמלוה בתר הכי לא מהדרי' ליה ומאי דתפס תפס וה"מ במשכנתא א"נ בזביני דאסמכתא דמנפשיה קא אכיל להו פירי אבל רבית מוקדמת ורבית מאוחרת דמדעתיה קא יהיב ליה לא ואע"ג דאסיר מאי דיהב יהב ואי תפס מיניה בתר הכי מהדרי' ליה, אלו דברי הרב.<br>ואי איתא להך סברא היכי אמרי' דלא מחשבינן משטרא לשטרא כלומר שאם היה חייב לו מעות בשטר אחר אין המותר שאכל פרעון לאותו השטר האחר והא תפיס לוה ולא מפקינן מיניה ומי עדיף ממאן דתפס מיניה בע"כ ואי משום שטרא הא קי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואי אמרינן בשטרי משכונות קאמרי' ומשום דמשכנתא קני לה מלוה לאו מילתא היא דהשתא קס"ד דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיניה הוא דאלמא משכנתא לא מיקני' ליה ועוד שאין רבינו הגדול מודה בסברא זו כמו שכתבנו למעלה.<br>ובירושלמי בריש פירקין גרסינן אמר ר' ינאי ע"כ רבית שיוצאה בדיינין בעין קומי ר"י רבית מהו שתצא בדיינין אם מזו אין מניחין לגדולי ארץ ישראל כלומר פי' כדא"ר יוחנן גופי' בגמרא דילן דאין רבית קצוצה יוצאה בדיינים מודה ר"י שאין שטר זקוק לחברו כלומר דלא מתשבינן משטרא לשטרא ומודה ר"י שאם השטר היה קיים דו מקיז ליה למדנו מכאן דאפילו בשטרי דלאו משכנתא אין מוציאין ממנו ולא מתשבינן משטר לשטר הילכך אי בתר דפרעיה לוה למלוה מדעת' דנפשיה תפיס מיני' מפקי' מיני' ומהדרי' למלוה.<br>ושוב ראיתי בין תשובת הגאונים דהיכא דתפס לוה כשיעור ההוא א"ר דאכל מלוה מלווה ובאו לחשבון וא"ל לוה למלוה נכי לי רבית דאכילת לך מינאי כי ההיא גונא ודאי לאו כל כמיני' מ"ט דכי אפוקי מיניה דמלוה דמי ואין יוצא בדיינים דאמר רב אשי השתא דאמרת ומיהו כל א"ר דאיכתיב בשטר וזקפיה אקרנא מנכי ליה מיניה ולא מגבי' ליה דקי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכ"ש האי דאיסורא הוא ולא נתן לגבות ובזה הורה רבינו הגדול בתשובה ואין צריך לפנים. ופיר' נכיתא שאמרו שינכה לו מחובו בכל שנה זו או פחות או יותר כל אימת דלא שיים ליה כולהו פירי וכך פירש רש"י וכל הגאונים ונהוג עלמא האידנא נמיכ' בנכיתא ובעל הלכות נמי אמר והאידנא מעשים בכל יום וקא אכילי בנכיתא וראשונים הוו מנכי ד' זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא איפלגי בהאי שמעתא דתקינו ליה רבנן דיהיב טסקא וכארי בריא ומר אמר מאן דיליה ומר אמר מאן [דאכיל] פירי דארעא אמור רבנן מאן דאכיל בנכיתא ליתן טפי כליל כי היכי דנפיק מספיקא ושוב מצאתי לבעל מתיבות משמיה דרב יעקב גאון גברא דמשכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מותר פחות מכאן אסור.<br>אלו דברי הראשונים, ואין אנו יורדין לסוף דעתם שלא מצינו לרבותינו בעלי גמרא הפרש בין נכיתא מרובה למועטת אלא שי"ל כדברי בעל הלכות דאי כארי איהו ארעא ופלח לה בכל צרכיה מדנפשיה ומנכה שיעור רביע מותר לפי שזה דרך לוקחי שדות באריסות הוא דעבדי ואכלי דהא אי הוה תיוהא מקבל ליה.<br>ומצאתי בשם הנשיא הגדול רבי משה בן הנשיא רבי טודרוס שחדש ואמר דנכיתא דאמרו רבנן הוא דמנכה ליה סלע או דינר כשבא לפרעו ונפקא משכנתא מתותי ידיה ומ"ה אסיר' אבל נכיתא דנהגו עלמא לנכויי שמינת זוז בכל שנה ושנה שריא דדמי למשכנתא דסורא שהרי אפשר דכלי כולי' חובי' בהך נכייתא פורתא פורתא.<br>וזו שגגת הוראה היא דמשכנתא דסורא לא מסלקי מינה עד משלם ההיא יומא ונפקא בלא כסף ואין כאן הלואה כלל אלא שכירות בעלמא היא וכן דעת רבי' שלא העמיד שמועות הללו במשכנתא באתרא דמסלקי אליבא דהלכתא ובמשכנתא דסור' וכן פי' ר"ח דשכירות היא ולית בה הלואה כלל ורב יצחק אלברגלוני כתב כך ור"ח לא היה מפרש דברי מר בריה דרב יוסף אלא אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא למאן דשרי בקיצותא ונראין דבריו דלשני הדעות הללו בלבד הוא דאלו לדעת משכנתא דסור' היאך יהא מקום שיסלקו אותו כל אימת דבעי והוא עשוי קציצות בתורת שכירות ומיהו אפשר לפרשה כגון דא"ל במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואי בעינא לסלוקך מקמי הכי דלישום ליה אלא שאין אחריות המלוה עליו שטפה נהר נמי אינו נוטל כלום אלא פירות שהיה עושה ואינו יכול לכופו לפרוע לו חובו לא מזו ולא משאר נכסי משא"כ במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים ועוד שאין כאן לשון מלוה אלא לשון מקח דומיא דלוקח פירות כיון שקצב לפ"ז מתוקמן שמעתתא דאתרא דמסלקי במשכנתא דסור'.<br>והר"מ הספרדי כך הוא אומר דמשכנתא דסור' אפילו באתרא דמסלקי' היא מכל מקום לד"ה משכנתא דנכיתא האמורה בכל מקום היא שמנכה לו בכל שנה ושנה והרי הרב ז"ל אומר כן ובגמרא נמי מפורש דנכיתא דרבנן דומיא דשדה אחוזה היא סלע ופונדיון לשנה ואפילו הכי אסרי כדאמרינן התם לאו הלואה הכא הלואה וכדאמרי' נמי עד חמש שנין אכילנא בנכיתא מדקאמרי' נכית' נכית' תרי זימני שם דבכל שתא ושתא מנכ' ליה לפום מאי דאתני או זוז או דינר ואפ"ה אסרוה. אלא שיש לשאול למה והלא דרך מקח בכך הוא שהרי אמרו מה שעזי חולבות מכור לך מותר ותניא נמי גבי שדה כה"ג ואע"פ שהוא מקדים לו מעות והטעם שכיון שהלוהו אסור דמחזי כרבית שהרי המותר עליו במלוה והוא חייב בהן נמי כמו שפירשתי ושאין כן בזו שכל מה שנתן על פירותיו נתן ואינו חייב אלא להעמיד לו מקח ועוד דהתם אפשר דהוי בה תיוהא אבל הכא ודאי לא אפשר שהנכיתא דבר מועט הוא דומיא דשדה אחוזה וזה סיוע לדברי הגאונים שהזכרתי ואין זה מחוור אלא הטעם הראשון עיקר והוי יודע דבאתרא דסתם משכנתא שתא ולא מצי לסלוקיה עד שתא, א"נ אתני בהדיא בלא לסלוקיה עד חד זימנא עד ההוא יומא דיניה כדין אתרא דלא מסלקי ואבק רבית מכאן ואילך אתרא דמסלקי הוא ורבית קצוצה הוא ואין זה צריך לפנים.<br>לא הביא רבינו בהלכות הא דגרסי' בספרים עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים ואפשר סומך לו דכל היכא דאכל טפי לא מפקינן אכל שיעור זוזי לא מסלקי והוא גרס ביתמי נמי אכל טפי לא מפקינן מיניה, ור"ח גורם בו איכא דאמרי אבל הר"מ הספרדי כת' ביתמי מסלקינן: | '''עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא.''' כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות, בזביני וכ"ש במשכנתא ואלמא משכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא לרבינא וק"ל כוותיה והפורש ממנו כפורש מחיים.<br>ואי קשיא הא דאמרי' בריש פירקין (ס"ב ע"א) א"ל רבינא לרב והא משכנתא בלא נכיתא וכו' ובדיננו אין מחזירין ההיא בדלא מסלקי ודומיא דדינהם פריך והם בכל מקום אין מסלקין הם ובתורת זביני אתו לכל משכנתא והילכך כיון דלא מסלקי הוה ליה כזבינא הואיל ולא מצו לסלוקי כל אימת דבעי אלא עד משלם זמניה והוה ליה כמוכרה מעכשיו וחוזר ולוקחה ממנו לאחר זמן דהא מקניא ליה קנין הגוף לענין בכורה ושביעית וכי אמר מסתליקנא צריך למיקנא מיניה כמוכר.<br>וכן דעת כל המפרשים בזה שאפילו בלא נכיתא כלל קיל איסורא באתרא דלא מסלקי עד שרש"י ז"ל אומר שהיא מותרת בלא נכיתא כלל למר בריה דרב יוסף ואע"פ שאין זה מחוור מיהו ודאי קליש איסורא והכי מוכחא שמעתא הילכך לא הויא אלא אבק רבית אבל בנכיתא בין באתרא דמסלקי בין דלא מסלקי לרבינא שרי ואיהו גופיה אכיל וזהו דעת רבינו הגדול ז"ל והכי משמע דבאתרא דמסלקי נמי הוה אכיל דהא סתמא איתמר ואאתרא דמסלקי נמי קאי בגמרא וגמר לה נמי משדה אחוזה לומר דדרך מקח בהכי.<br>וקאמר רבינו ז"ל דלא קיי"ל כרבינא דרב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי וקיי"ל כרבים ואם נפשך לומר לאו מיפלג פליגי ואחמורי היא דמחמירי אנפשייהו הרי אמרו ומאן דאסר התם לאו הלואה הכא הלואה אלמא מיסר נמי אסרי, ותו דרב אחא ורפרם דפליגי בקיצותא תרויהו אסרי בהדיא למיכל בנכיתא לחודא וקיי"ל כוותיהו: | ||
'''האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו'.''' מוקי לה רבינו הגדול בנכיתא ואינו במשמע, ועוד דלנרסת הספרים בנכיתא מותרת היא למר בריה דרב יוסף אלא י"ל דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבה אמרה ורבה לטעמיה וקמ"ל כשמעתיה דאפילו באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקי' מיניה ורב אשי לא אוד ליה בהא אלא קאמר השתא דאמרת לומר לך דכל משכנתא דבטפי לא מפקי' בשיעור זוזי לא מסלקי' הילכך בנכיתא א"נ באתרא דלא מסלקי ומטא זימנא לא מסלקי בלא זוזי ואפשר שזו היא כונתו של רבינו דמשכנתא דרב אשי בלחוד מוקי בנכיתא וא"נ סבר רב אשי כרבה הלכתא כרבינא הוא בתרא.<br>וה"ג במקצת נוסחי עתיקי: ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבה האי משכנתא באתרא (דמסלקי) [דלא מסלקי] לא ניכול אלא בנכיתא, וצורבא מרבנן אפי' בנכיתא לא ניכול אבל באתרא דמסלקי לא אכיל בנכיתא, ולנוסחי דכתיב בהו באתרא דמסלקי דאלמא בנכיתא אכיל סבירא ליה כרבינא אלא דאחמור טפי ואמר דצורבא מרבנן לא ניכול, והכי מסתברא כנוסחי דכתיב דלא מסלקי מדלא אשכחן ליה צד היתר לצורבא מרבנן אלא במשכנתא דסורא ואי איתנהו להנהו נוסחי דגרסי באתרא דמסלקי הא מצי אכיל אי מתנה בהדיא דלא מסלק ליה ובנכיתא תדע שהרי אמרו אלא במאי וכו' ניכול בקיצותא וקס"ד קיצותא דאמר לו חמש שנין אכילנא בלא נכיתא מכאן ואילך שימנא לך כולהו פירי ומשמע דלא שריא א לא באתרא דלא מסלקי דאלו באתרא דמסלקי מאי מתנה ליה מאי דשיים ליה מחמש שנין ואילך אלו אית ליה זוזי בגו חמש לאו סלוקי מסלק ליה מיניה אשתכח דכי אכיל בגו חמש בלא נכייתא כלל אכל דכיון דמצי מסלק ליה אע"ג דלא סלקיה חמש שנין אכל בלא נכיתא אלא ודאי כי שרינן מאן דשרי קיצותא באתרא דלא מסלקי שרא דכיון דלא מצי מסלק ליה ושיים ליה כולהו פירי מכאן ואילך כמאן דמנכה ליה פלגא דמי אלא מר אכיל חמש קמייתא ומר אכיל חמש בתרייתא וכן ללישנא בתרא דמפרשי קיצותא עד חמש שנין בנכיתא בנכיתא וכו' כיון דבנכיתא לחודה אסור ליכא למשריה אלא באתרא דלא מסלקי, ואפי' הכי איכא מ"ד אסירא.<br>ואפשר דאפילו מאן דגריס באתרא דמסלקי ה"ה לאתרא דלא מסלקי דלא ניכול אלא בנכיתא וצורבא מרבנן אפילו בנכיתא לא ניכול אלא להכי נקט אתרא (דלא מסלקי) [דמסלקי] לאשמועינן דבנכיתא מיהא אכיל כרבינא ולא קיי"ל כויתיה אלא כמאן דאסר אפי' בקיצותא דהוא אתרא דלא מסלקי וכדפרישית מדשקלינן וטרינן בגמרא אליביה ומדאמרי' נמי סתמא רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכיתא ולא מסימי' באתרא דמסלקי משמע דליכא דוכתא דשריא, הילכך ליכא משכנתא דשריא אלא משכנתא דסורא דמאן דאסר לכ"ע אסר ולא לצורבא מרבנן בלחוד, וליתה לדמר בריה דרב יוסף ואיהו נמי מיחש חאיש לה ואמר צורבא מרבנן לא ניכול ולעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים ולפי' השמיט רבינו הגדול ז"ל הכל [וכתב] ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא.<br>ומדברי ר"ח ז"ל קיצותא באתרא דמסלקי נמי היא ומוקי לה להא דאמרי באתרא דמסלקי אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא דמאן דשרי בקיצותא. ומיהו רבינו יצחק ז"ל מוקי לה בנכיתא ולא בקיצותא והכי מסתברא כדמפרשי' ומ"מ כיון דלא משכחינן בגמרא היתרא לשום משכנתא אלא במשכנתא דסורא שמעי' מינה דלא שנא נכיתא ול"ש קיצותא אפילו בדלא מסלקי אסירן תדע דהא משכנתא דסורא לא מסלקי מינה ואעפ"כ דוקא משום דנפקא ארעא בלא כסף הא לאו הכי אסירא.<br>ואף ר"ח ז"ל כתב ושקלי' וטרינן בשמעתא טובא ולא אשכחן היתרא אלא במשכנתא דסורא, וכתב עוד ורב אשי לא שרי אלא במשכנתא דסורא דשכירות היא ולית בה הלואה כלל, ואי קשיא לך הא דאמרי' בשמעתא האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב וכו' אלמא שריא בנכיתא ואפילו באתרא דמסלקי פריק רבינו הגדול ז"ל לאו למימר דשרו אלא דאי מתרמי מילתא דיינינן להו כי הני שמעתתא דאבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ואפשר דמשום דלא מיזדהרו בהו אינשי איצטריכו רבנן למידן בהו דאי לא תימא הכי הא דרב פפא גופיה אסר ואיהו הוא מרא דהאי שמעתא ואיכא למימר דמשכחת לה בהתירא כגון דשיים ליה פירי כולהו בשעת הלואה כגון דא"ל כל זמן שתמשך משכונה זו בידך תהא אוכל פירות ומנכה מחובך כך וכך והוא שיעור בינוני למוכר פירות שדה כעין זו קודם שבאו לעולם בין עשתה פירות בין לא עשתה דליכא שכר מעותיו ועכשיו רוצה לפרעו ולסלקו ממשכונה זו, א"נ שיים ליה כולהו פירי למחצה לשליש ולרביע והוא עובד ואוכל כשאר אריסי העיר והשתא בעי לסלוקיה ולא ניחא ליה תו באריסות דידיה ולא בעי דניכול חלק דהאי במעותיו שהוא בא לפרעו עכשיו.<br>ור"ח ז"ל פליג אפיסקא כדכתבינן ואמר דהלכה כרבינא דאמר רבית קצוצה היא בזביני דעל תנאי כל זמן שיהו לי מעות תתזירנה לי, אבל משכנתא אבק רבית הוא וכך כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות ולא הסכים בדבר והדין עמו שהרי בגמרא מפורש או דלמא התם זביני הכא הלואה דשמעת מינה דטפי הויא רבית קצוצה במשכנתא מזביני הילכך כיון דרבינא אפיק בזבינא דלא כרבה כ"ש במשכנתא.<br>ועיקר טעמו של ר"ח ז"ל איני יודע דאי משום מחילה בטעות כדברי אחרים הא ליכא מחילה בטעות דהא ידע דכל אימת דלא מייתי ליה זוזי אכיל פירי, דמיא למשכנתא דמסלקי ועדיפא מינה ועוד דמעיקרא נמי לאו בתורת הכי אתינן לה אלא משום דכריבית קצוצה הוו ויוצאה בדיינין ולאו משום מחילה בטעות דליכא טעות כלל, ואי לאו משום איסורא דרביתא לא מצי למיהדר ביה קודם שיביא לו מעות, ולר' יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר אוכל הוא פירות עד שיהו לו מעות ויחזירם לו והכי משמע לעיל, והכי נמי איתא בפרק בני העיר במסכת מגילה.<br>ועוד דגרסי' במסכת ערכין פ' המוכר שדהו המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זו כמין רבית והדין בה בגמרא והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' יהודה הא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר וכו' עד מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו, רבא אמר דכ"ע וכו' ושמעי' מינה דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית גמורה היא שהרי בית בבתי ערי חומה עד י"ב חודש משכונה היא לגמרי כאתרא דמסלקי שהרי אם מביא לו מעות מסלקו כל שעה שירצה, ותניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה בבתי ערי חומה אבל לא במקום אחר, ובירושלמי נמי איתא בפרקין ומפרש לה כאן התורה התירה אבל במקום אחר לא, ולמדנו דסבירא להו דמשכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא ואסור מין התורה והינו כרבינא דסבר הכי, ואם תשאל א"כ קשיא בריתא לרבה בר רב הונא, תשובתך הוא סבר תנאי הוא שהרי לרבא דאמר התם צד אחד ברבית אסור לדברי כולם תנאי דעלמא הוא וסבירא ליה לרבה בר רב הונא כתנא דמתני' דאמר הרי זו כמין רבית ואינה רבית, אבל מ"מ למדנו מפורש לפי דרכנו שיש תנא שהוא אומר דרבית קצוצה היא והינו כרבינא וכדפסק רבינו הגדול ז"ל.<br>אשתכח כללא דנקטינן משמעתא אליבא דהלכתא דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית קצוצה היא ואפילו בשדות ובכרמים כרבינא דהא ההוא עובדא בארעא הות ולא בבתים, ובנכיתא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ובאתרא דלא מסלקי אבק רבית היא ולעולם כל משכנתא אסורה אלא משכנתא דסורא בלחוד הוא דשריא.<br>ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר זמן אתי מארי ארע' דהוא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכי הוו לי זוזא פרענא ליה מסלקי' ליה מפירי ולא אכיל תו הואיל וזה צועק עליו בב"ד שלא יאכל רבית אין נותנים לו רשות לאכלו ומסדרין לו ב"ד ומוניאין מלוה למלוה חובו כדין כל ב"ח ובאתרא דלא מסלקי נמי מסלקי' ליה מלמיכל פירי בתורת רבית' ולסלוקי לגמרי א"א דהא מיקניא ליה הילכך אכיל ליה פירי בשומא ומנכה ליה דמי כלהו פירי כמה דשיימי להו בי דינא והא דאמרינן בגמרא איזיל איטרח ואייתי זוזי מאי במשכנתא באתרא דמסלקי מינה אמירה למאן דשרי לה ולא קי"ל הכי ורבינא גופיה דאמרה אכיל בנכיתא ולא משכחת לה אליבא דהלכתא, וזהו שלא כתבה רבינו הגדול בהלכות.<br>ולמדנו שדעתו לומר באתרא דמסלקי מיהא אי אתי ואמר לא ליכול אע"ג דאמר לא אייתי ליה זוזי אלא כי מזדמנו לי ליזמני לא אכיל כמו שכתבנו אנו דאי לאו הכי ליכתו' לן מרן ולוקמה בדיעבד כדכתב בשארא אלא ש"מ כדאמרן. וקשה עלי הדבר שהרי פסקו בגמרא הילכתא לא אכיל וליכא לאוקומי לפסקא דגמרא דלא כהילכתא לפי' יש לנו להעמידה להא בדשאיים ליה כלהו פירי כדפרישנא לעיל על דרך אריסות והוא רוצה לשום לו כמי שהגיע זמנו להסתלק וקרוב אני לומר שאם אמר אין רצוני שתאכל עוד פירותי ואפרע לך חובך כשיזדמן לי או אדון עמך בב"ד ואכלן אחר כך שהוא משלם לו הואיל ושלא ברצונו אכלן גזלה היא בידו ומוציאין ממנו שכיון שהעסק אסור כיון שמיחה בו שלא יאכל עוד והדין עמו אין לזה רשות לאכול ואם אכל משלם ואם תשאל לדברינו יתמי דלאו בני מחילה נינהו ליהוי כמ"ד ליה לא בעינא דתיכול לארעאי ונפיק מיניה יכולני לומר דההיא בשאכל בחיי אביהן ויכולני לומר דכיון דמשכון ליה אבוהון אינהו נמי בתנאה דאבוהון קי' ואת"ל אינו משלם יכול אתה לפרש הא דאמרי' איזיל איטרח ואייתי זוזי לא אכיל לומר שאם אכל משלם כיון דאמר אייתי זוזי ונכון הוא.<br>ומצאתי בה"ג ה"ד אבק רבית כגון דמשכן ליה דקלי וקאכיל פיריהו א"נ דיתיב בביתי' ואי מנכ' ליה שרי ואי לאו מפקי' ליה מההוא ביתא. רבנן דבבל לא מפקון רבנן דבי חוזאה מפקין ואף על פי שאין דבריו בדין משכנתא מסכימין למה שאמרנו אנו מסתייעין ממה שאמר שאע"פ שהוא א"ר מפקי' ליה מההוא ביתא וכן עיקר.<br>וראיתי להראב"ד שכתב: נ"ל דא"ר שאינו יוצא בדיינים אי תפיס ליה לוה מיניה דמלוה בתר הכי לא מהדרי' ליה ומאי דתפס תפס וה"מ במשכנתא א"נ בזביני דאסמכתא דמנפשיה קא אכיל להו פירי אבל רבית מוקדמת ורבית מאוחרת דמדעתיה קא יהיב ליה לא ואע"ג דאסיר מאי דיהב יהב ואי תפס מיניה בתר הכי מהדרי' ליה, אלו דברי הרב.<br>ואי איתא להך סברא היכי אמרי' דלא מחשבינן משטרא לשטרא כלומר שאם היה חייב לו מעות בשטר אחר אין המותר שאכל פרעון לאותו השטר האחר והא תפיס לוה ולא מפקינן מיניה ומי עדיף ממאן דתפס מיניה בע"כ ואי משום שטרא הא קי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואי אמרינן בשטרי משכונות קאמרי' ומשום דמשכנתא קני לה מלוה לאו מילתא היא דהשתא קס"ד דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיניה הוא דאלמא משכנתא לא מיקני' ליה ועוד שאין רבינו הגדול מודה בסברא זו כמו שכתבנו למעלה.<br>ובירושלמי בריש פירקין גרסינן אמר ר' ינאי ע"כ רבית שיוצאה בדיינין בעין קומי ר"י רבית מהו שתצא בדיינין אם מזו אין מניחין לגדולי ארץ ישראל כלומר פי' כדא"ר יוחנן גופי' בגמרא דילן דאין רבית קצוצה יוצאה בדיינים מודה ר"י שאין שטר זקוק לחברו כלומר דלא מתשבינן משטרא לשטרא ומודה ר"י שאם השטר היה קיים דו מקיז ליה למדנו מכאן דאפילו בשטרי דלאו משכנתא אין מוציאין ממנו ולא מתשבינן משטר לשטר הילכך אי בתר דפרעיה לוה למלוה מדעת' דנפשיה תפיס מיני' מפקי' מיני' ומהדרי' למלוה.<br>ושוב ראיתי בין תשובת הגאונים דהיכא דתפס לוה כשיעור ההוא א"ר דאכל מלוה מלווה ובאו לחשבון וא"ל לוה למלוה נכי לי רבית דאכילת לך מינאי כי ההיא גונא ודאי לאו כל כמיני' מ"ט דכי אפוקי מיניה דמלוה דמי ואין יוצא בדיינים דאמר רב אשי השתא דאמרת ומיהו כל א"ר דאיכתיב בשטר וזקפיה אקרנא מנכי ליה מיניה ולא מגבי' ליה דקי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכ"ש האי דאיסורא הוא ולא נתן לגבות ובזה הורה רבינו הגדול בתשובה ואין צריך לפנים. ופיר' נכיתא שאמרו שינכה לו מחובו בכל שנה זו או פחות או יותר כל אימת דלא שיים ליה כולהו פירי וכך פירש רש"י וכל הגאונים ונהוג עלמא האידנא נמיכ' בנכיתא ובעל הלכות נמי אמר והאידנא מעשים בכל יום וקא אכילי בנכיתא וראשונים הוו מנכי ד' זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא איפלגי בהאי שמעתא דתקינו ליה רבנן דיהיב טסקא וכארי בריא ומר אמר מאן דיליה ומר אמר מאן [דאכיל] פירי דארעא אמור רבנן מאן דאכיל בנכיתא ליתן טפי כליל כי היכי דנפיק מספיקא ושוב מצאתי לבעל מתיבות משמיה דרב יעקב גאון גברא דמשכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מותר פחות מכאן אסור.<br>אלו דברי הראשונים, ואין אנו יורדין לסוף דעתם שלא מצינו לרבותינו בעלי גמרא הפרש בין נכיתא מרובה למועטת אלא שי"ל כדברי בעל הלכות דאי כארי איהו ארעא ופלח לה בכל צרכיה מדנפשיה ומנכה שיעור רביע מותר לפי שזה דרך לוקחי שדות באריסות הוא דעבדי ואכלי דהא אי הוה תיוהא מקבל ליה.<br>ומצאתי בשם הנשיא הגדול רבי משה בן הנשיא רבי טודרוס שחדש ואמר דנכיתא דאמרו רבנן הוא דמנכה ליה סלע או דינר כשבא לפרעו ונפקא משכנתא מתותי ידיה ומ"ה אסיר' אבל נכיתא דנהגו עלמא לנכויי שמינת זוז בכל שנה ושנה שריא דדמי למשכנתא דסורא שהרי אפשר דכלי כולי' חובי' בהך נכייתא פורתא פורתא.<br>וזו שגגת הוראה היא דמשכנתא דסורא לא מסלקי מינה עד משלם ההיא יומא ונפקא בלא כסף ואין כאן הלואה כלל אלא שכירות בעלמא היא וכן דעת רבי' שלא העמיד שמועות הללו במשכנתא באתרא דמסלקי אליבא דהלכתא ובמשכנתא דסור' וכן פי' ר"ח דשכירות היא ולית בה הלואה כלל ורב יצחק אלברגלוני כתב כך ור"ח לא היה מפרש דברי מר בריה דרב יוסף אלא אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא למאן דשרי בקיצותא ונראין דבריו דלשני הדעות הללו בלבד הוא דאלו לדעת משכנתא דסור' היאך יהא מקום שיסלקו אותו כל אימת דבעי והוא עשוי קציצות בתורת שכירות ומיהו אפשר לפרשה כגון דא"ל במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואי בעינא לסלוקך מקמי הכי דלישום ליה אלא שאין אחריות המלוה עליו שטפה נהר נמי אינו נוטל כלום אלא פירות שהיה עושה ואינו יכול לכופו לפרוע לו חובו לא מזו ולא משאר נכסי משא"כ במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים ועוד שאין כאן לשון מלוה אלא לשון מקח דומיא דלוקח פירות כיון שקצב לפ"ז מתוקמן שמעתתא דאתרא דמסלקי במשכנתא דסור'.<br>והר"מ הספרדי כך הוא אומר דמשכנתא דסור' אפילו באתרא דמסלקי' היא מכל מקום לד"ה משכנתא דנכיתא האמורה בכל מקום היא שמנכה לו בכל שנה ושנה והרי הרב ז"ל אומר כן ובגמרא נמי מפורש דנכיתא דרבנן דומיא דשדה אחוזה היא סלע ופונדיון לשנה ואפילו הכי אסרי כדאמרינן התם לאו הלואה הכא הלואה וכדאמרי' נמי עד חמש שנין אכילנא בנכיתא מדקאמרי' נכית' נכית' תרי זימני שם דבכל שתא ושתא מנכ' ליה לפום מאי דאתני או זוז או דינר ואפ"ה אסרוה. אלא שיש לשאול למה והלא דרך מקח בכך הוא שהרי אמרו מה שעזי חולבות מכור לך מותר ותניא נמי גבי שדה כה"ג ואע"פ שהוא מקדים לו מעות והטעם שכיון שהלוהו אסור דמחזי כרבית שהרי המותר עליו במלוה והוא חייב בהן נמי כמו שפירשתי ושאין כן בזו שכל מה שנתן על פירותיו נתן ואינו חייב אלא להעמיד לו מקח ועוד דהתם אפשר דהוי בה תיוהא אבל הכא ודאי לא אפשר שהנכיתא דבר מועט הוא דומיא דשדה אחוזה וזה סיוע לדברי הגאונים שהזכרתי ואין זה מחוור אלא הטעם הראשון עיקר והוי יודע דבאתרא דסתם משכנתא שתא ולא מצי לסלוקיה עד שתא, א"נ אתני בהדיא בלא לסלוקיה עד חד זימנא עד ההוא יומא דיניה כדין אתרא דלא מסלקי ואבק רבית מכאן ואילך אתרא דמסלקי הוא ורבית קצוצה הוא ואין זה צריך לפנים.<br>לא הביא רבינו בהלכות הא דגרסי' בספרים עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים ואפשר סומך לו דכל היכא דאכל טפי לא מפקינן אכל שיעור זוזי לא מסלקי והוא גרס ביתמי נמי אכל טפי לא מפקינן מיניה, ור"ח גורם בו איכא דאמרי אבל הר"מ הספרדי כת' ביתמי מסלקינן: | |||
גרסה מ־16:22, 8 בפברואר 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות, בזביני וכ"ש במשכנתא ואלמא משכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא לרבינא וק"ל כוותיה והפורש ממנו כפורש מחיים.
ואי קשיא הא דאמרי' בריש פירקין (ס"ב ע"א) א"ל רבינא לרב והא משכנתא בלא נכיתא וכו' ובדיננו אין מחזירין ההיא בדלא מסלקי ודומיא דדינהם פריך והם בכל מקום אין מסלקין הם ובתורת זביני אתו לכל משכנתא והילכך כיון דלא מסלקי הוה ליה כזבינא הואיל ולא מצו לסלוקי כל אימת דבעי אלא עד משלם זמניה והוה ליה כמוכרה מעכשיו וחוזר ולוקחה ממנו לאחר זמן דהא מקניא ליה קנין הגוף לענין בכורה ושביעית וכי אמר מסתליקנא צריך למיקנא מיניה כמוכר.
וכן דעת כל המפרשים בזה שאפילו בלא נכיתא כלל קיל איסורא באתרא דלא מסלקי עד שרש"י ז"ל אומר שהיא מותרת בלא נכיתא כלל למר בריה דרב יוסף ואע"פ שאין זה מחוור מיהו ודאי קליש איסורא והכי מוכחא שמעתא הילכך לא הויא אלא אבק רבית אבל בנכיתא בין באתרא דמסלקי בין דלא מסלקי לרבינא שרי ואיהו גופיה אכיל וזהו דעת רבינו הגדול ז"ל והכי משמע דבאתרא דמסלקי נמי הוה אכיל דהא סתמא איתמר ואאתרא דמסלקי נמי קאי בגמרא וגמר לה נמי משדה אחוזה לומר דדרך מקח בהכי.
וקאמר רבינו ז"ל דלא קיי"ל כרבינא דרב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי וקיי"ל כרבים ואם נפשך לומר לאו מיפלג פליגי ואחמורי היא דמחמירי אנפשייהו הרי אמרו ומאן דאסר התם לאו הלואה הכא הלואה אלמא מיסר נמי אסרי, ותו דרב אחא ורפרם דפליגי בקיצותא תרויהו אסרי בהדיא למיכל בנכיתא לחודא וקיי"ל כוותיהו:
האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו'. מוקי לה רבינו הגדול בנכיתא ואינו במשמע, ועוד דלנרסת הספרים בנכיתא מותרת היא למר בריה דרב יוסף אלא י"ל דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבה אמרה ורבה לטעמיה וקמ"ל כשמעתיה דאפילו באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקי' מיניה ורב אשי לא אוד ליה בהא אלא קאמר השתא דאמרת לומר לך דכל משכנתא דבטפי לא מפקי' בשיעור זוזי לא מסלקי' הילכך בנכיתא א"נ באתרא דלא מסלקי ומטא זימנא לא מסלקי בלא זוזי ואפשר שזו היא כונתו של רבינו דמשכנתא דרב אשי בלחוד מוקי בנכיתא וא"נ סבר רב אשי כרבה הלכתא כרבינא הוא בתרא.
וה"ג במקצת נוסחי עתיקי: ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבה האי משכנתא באתרא (דמסלקי) [דלא מסלקי] לא ניכול אלא בנכיתא, וצורבא מרבנן אפי' בנכיתא לא ניכול אבל באתרא דמסלקי לא אכיל בנכיתא, ולנוסחי דכתיב בהו באתרא דמסלקי דאלמא בנכיתא אכיל סבירא ליה כרבינא אלא דאחמור טפי ואמר דצורבא מרבנן לא ניכול, והכי מסתברא כנוסחי דכתיב דלא מסלקי מדלא אשכחן ליה צד היתר לצורבא מרבנן אלא במשכנתא דסורא ואי איתנהו להנהו נוסחי דגרסי באתרא דמסלקי הא מצי אכיל אי מתנה בהדיא דלא מסלק ליה ובנכיתא תדע שהרי אמרו אלא במאי וכו' ניכול בקיצותא וקס"ד קיצותא דאמר לו חמש שנין אכילנא בלא נכיתא מכאן ואילך שימנא לך כולהו פירי ומשמע דלא שריא א לא באתרא דלא מסלקי דאלו באתרא דמסלקי מאי מתנה ליה מאי דשיים ליה מחמש שנין ואילך אלו אית ליה זוזי בגו חמש לאו סלוקי מסלק ליה מיניה אשתכח דכי אכיל בגו חמש בלא נכייתא כלל אכל דכיון דמצי מסלק ליה אע"ג דלא סלקיה חמש שנין אכל בלא נכיתא אלא ודאי כי שרינן מאן דשרי קיצותא באתרא דלא מסלקי שרא דכיון דלא מצי מסלק ליה ושיים ליה כולהו פירי מכאן ואילך כמאן דמנכה ליה פלגא דמי אלא מר אכיל חמש קמייתא ומר אכיל חמש בתרייתא וכן ללישנא בתרא דמפרשי קיצותא עד חמש שנין בנכיתא בנכיתא וכו' כיון דבנכיתא לחודה אסור ליכא למשריה אלא באתרא דלא מסלקי, ואפי' הכי איכא מ"ד אסירא.
ואפשר דאפילו מאן דגריס באתרא דמסלקי ה"ה לאתרא דלא מסלקי דלא ניכול אלא בנכיתא וצורבא מרבנן אפילו בנכיתא לא ניכול אלא להכי נקט אתרא (דלא מסלקי) [דמסלקי] לאשמועינן דבנכיתא מיהא אכיל כרבינא ולא קיי"ל כויתיה אלא כמאן דאסר אפי' בקיצותא דהוא אתרא דלא מסלקי וכדפרישית מדשקלינן וטרינן בגמרא אליביה ומדאמרי' נמי סתמא רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכיתא ולא מסימי' באתרא דמסלקי משמע דליכא דוכתא דשריא, הילכך ליכא משכנתא דשריא אלא משכנתא דסורא דמאן דאסר לכ"ע אסר ולא לצורבא מרבנן בלחוד, וליתה לדמר בריה דרב יוסף ואיהו נמי מיחש חאיש לה ואמר צורבא מרבנן לא ניכול ולעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים ולפי' השמיט רבינו הגדול ז"ל הכל [וכתב] ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא.
ומדברי ר"ח ז"ל קיצותא באתרא דמסלקי נמי היא ומוקי לה להא דאמרי באתרא דמסלקי אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא דמאן דשרי בקיצותא. ומיהו רבינו יצחק ז"ל מוקי לה בנכיתא ולא בקיצותא והכי מסתברא כדמפרשי' ומ"מ כיון דלא משכחינן בגמרא היתרא לשום משכנתא אלא במשכנתא דסורא שמעי' מינה דלא שנא נכיתא ול"ש קיצותא אפילו בדלא מסלקי אסירן תדע דהא משכנתא דסורא לא מסלקי מינה ואעפ"כ דוקא משום דנפקא ארעא בלא כסף הא לאו הכי אסירא.
ואף ר"ח ז"ל כתב ושקלי' וטרינן בשמעתא טובא ולא אשכחן היתרא אלא במשכנתא דסורא, וכתב עוד ורב אשי לא שרי אלא במשכנתא דסורא דשכירות היא ולית בה הלואה כלל, ואי קשיא לך הא דאמרי' בשמעתא האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב וכו' אלמא שריא בנכיתא ואפילו באתרא דמסלקי פריק רבינו הגדול ז"ל לאו למימר דשרו אלא דאי מתרמי מילתא דיינינן להו כי הני שמעתתא דאבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ואפשר דמשום דלא מיזדהרו בהו אינשי איצטריכו רבנן למידן בהו דאי לא תימא הכי הא דרב פפא גופיה אסר ואיהו הוא מרא דהאי שמעתא ואיכא למימר דמשכחת לה בהתירא כגון דשיים ליה פירי כולהו בשעת הלואה כגון דא"ל כל זמן שתמשך משכונה זו בידך תהא אוכל פירות ומנכה מחובך כך וכך והוא שיעור בינוני למוכר פירות שדה כעין זו קודם שבאו לעולם בין עשתה פירות בין לא עשתה דליכא שכר מעותיו ועכשיו רוצה לפרעו ולסלקו ממשכונה זו, א"נ שיים ליה כולהו פירי למחצה לשליש ולרביע והוא עובד ואוכל כשאר אריסי העיר והשתא בעי לסלוקיה ולא ניחא ליה תו באריסות דידיה ולא בעי דניכול חלק דהאי במעותיו שהוא בא לפרעו עכשיו.
ור"ח ז"ל פליג אפיסקא כדכתבינן ואמר דהלכה כרבינא דאמר רבית קצוצה היא בזביני דעל תנאי כל זמן שיהו לי מעות תתזירנה לי, אבל משכנתא אבק רבית הוא וכך כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות ולא הסכים בדבר והדין עמו שהרי בגמרא מפורש או דלמא התם זביני הכא הלואה דשמעת מינה דטפי הויא רבית קצוצה במשכנתא מזביני הילכך כיון דרבינא אפיק בזבינא דלא כרבה כ"ש במשכנתא.
ועיקר טעמו של ר"ח ז"ל איני יודע דאי משום מחילה בטעות כדברי אחרים הא ליכא מחילה בטעות דהא ידע דכל אימת דלא מייתי ליה זוזי אכיל פירי, דמיא למשכנתא דמסלקי ועדיפא מינה ועוד דמעיקרא נמי לאו בתורת הכי אתינן לה אלא משום דכריבית קצוצה הוו ויוצאה בדיינין ולאו משום מחילה בטעות דליכא טעות כלל, ואי לאו משום איסורא דרביתא לא מצי למיהדר ביה קודם שיביא לו מעות, ולר' יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר אוכל הוא פירות עד שיהו לו מעות ויחזירם לו והכי משמע לעיל, והכי נמי איתא בפרק בני העיר במסכת מגילה.
ועוד דגרסי' במסכת ערכין פ' המוכר שדהו המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זו כמין רבית והדין בה בגמרא והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' יהודה הא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר וכו' עד מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו, רבא אמר דכ"ע וכו' ושמעי' מינה דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית גמורה היא שהרי בית בבתי ערי חומה עד י"ב חודש משכונה היא לגמרי כאתרא דמסלקי שהרי אם מביא לו מעות מסלקו כל שעה שירצה, ותניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה בבתי ערי חומה אבל לא במקום אחר, ובירושלמי נמי איתא בפרקין ומפרש לה כאן התורה התירה אבל במקום אחר לא, ולמדנו דסבירא להו דמשכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא ואסור מין התורה והינו כרבינא דסבר הכי, ואם תשאל א"כ קשיא בריתא לרבה בר רב הונא, תשובתך הוא סבר תנאי הוא שהרי לרבא דאמר התם צד אחד ברבית אסור לדברי כולם תנאי דעלמא הוא וסבירא ליה לרבה בר רב הונא כתנא דמתני' דאמר הרי זו כמין רבית ואינה רבית, אבל מ"מ למדנו מפורש לפי דרכנו שיש תנא שהוא אומר דרבית קצוצה היא והינו כרבינא וכדפסק רבינו הגדול ז"ל.
אשתכח כללא דנקטינן משמעתא אליבא דהלכתא דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית קצוצה היא ואפילו בשדות ובכרמים כרבינא דהא ההוא עובדא בארעא הות ולא בבתים, ובנכיתא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ובאתרא דלא מסלקי אבק רבית היא ולעולם כל משכנתא אסורה אלא משכנתא דסורא בלחוד הוא דשריא.
ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר זמן אתי מארי ארע' דהוא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכי הוו לי זוזא פרענא ליה מסלקי' ליה מפירי ולא אכיל תו הואיל וזה צועק עליו בב"ד שלא יאכל רבית אין נותנים לו רשות לאכלו ומסדרין לו ב"ד ומוניאין מלוה למלוה חובו כדין כל ב"ח ובאתרא דלא מסלקי נמי מסלקי' ליה מלמיכל פירי בתורת רבית' ולסלוקי לגמרי א"א דהא מיקניא ליה הילכך אכיל ליה פירי בשומא ומנכה ליה דמי כלהו פירי כמה דשיימי להו בי דינא והא דאמרינן בגמרא איזיל איטרח ואייתי זוזי מאי במשכנתא באתרא דמסלקי מינה אמירה למאן דשרי לה ולא קי"ל הכי ורבינא גופיה דאמרה אכיל בנכיתא ולא משכחת לה אליבא דהלכתא, וזהו שלא כתבה רבינו הגדול בהלכות.
ולמדנו שדעתו לומר באתרא דמסלקי מיהא אי אתי ואמר לא ליכול אע"ג דאמר לא אייתי ליה זוזי אלא כי מזדמנו לי ליזמני לא אכיל כמו שכתבנו אנו דאי לאו הכי ליכתו' לן מרן ולוקמה בדיעבד כדכתב בשארא אלא ש"מ כדאמרן. וקשה עלי הדבר שהרי פסקו בגמרא הילכתא לא אכיל וליכא לאוקומי לפסקא דגמרא דלא כהילכתא לפי' יש לנו להעמידה להא בדשאיים ליה כלהו פירי כדפרישנא לעיל על דרך אריסות והוא רוצה לשום לו כמי שהגיע זמנו להסתלק וקרוב אני לומר שאם אמר אין רצוני שתאכל עוד פירותי ואפרע לך חובך כשיזדמן לי או אדון עמך בב"ד ואכלן אחר כך שהוא משלם לו הואיל ושלא ברצונו אכלן גזלה היא בידו ומוציאין ממנו שכיון שהעסק אסור כיון שמיחה בו שלא יאכל עוד והדין עמו אין לזה רשות לאכול ואם אכל משלם ואם תשאל לדברינו יתמי דלאו בני מחילה נינהו ליהוי כמ"ד ליה לא בעינא דתיכול לארעאי ונפיק מיניה יכולני לומר דההיא בשאכל בחיי אביהן ויכולני לומר דכיון דמשכון ליה אבוהון אינהו נמי בתנאה דאבוהון קי' ואת"ל אינו משלם יכול אתה לפרש הא דאמרי' איזיל איטרח ואייתי זוזי לא אכיל לומר שאם אכל משלם כיון דאמר אייתי זוזי ונכון הוא.
ומצאתי בה"ג ה"ד אבק רבית כגון דמשכן ליה דקלי וקאכיל פיריהו א"נ דיתיב בביתי' ואי מנכ' ליה שרי ואי לאו מפקי' ליה מההוא ביתא. רבנן דבבל לא מפקון רבנן דבי חוזאה מפקין ואף על פי שאין דבריו בדין משכנתא מסכימין למה שאמרנו אנו מסתייעין ממה שאמר שאע"פ שהוא א"ר מפקי' ליה מההוא ביתא וכן עיקר.
וראיתי להראב"ד שכתב: נ"ל דא"ר שאינו יוצא בדיינים אי תפיס ליה לוה מיניה דמלוה בתר הכי לא מהדרי' ליה ומאי דתפס תפס וה"מ במשכנתא א"נ בזביני דאסמכתא דמנפשיה קא אכיל להו פירי אבל רבית מוקדמת ורבית מאוחרת דמדעתיה קא יהיב ליה לא ואע"ג דאסיר מאי דיהב יהב ואי תפס מיניה בתר הכי מהדרי' ליה, אלו דברי הרב.
ואי איתא להך סברא היכי אמרי' דלא מחשבינן משטרא לשטרא כלומר שאם היה חייב לו מעות בשטר אחר אין המותר שאכל פרעון לאותו השטר האחר והא תפיס לוה ולא מפקינן מיניה ומי עדיף ממאן דתפס מיניה בע"כ ואי משום שטרא הא קי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואי אמרינן בשטרי משכונות קאמרי' ומשום דמשכנתא קני לה מלוה לאו מילתא היא דהשתא קס"ד דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיניה הוא דאלמא משכנתא לא מיקני' ליה ועוד שאין רבינו הגדול מודה בסברא זו כמו שכתבנו למעלה.
ובירושלמי בריש פירקין גרסינן אמר ר' ינאי ע"כ רבית שיוצאה בדיינין בעין קומי ר"י רבית מהו שתצא בדיינין אם מזו אין מניחין לגדולי ארץ ישראל כלומר פי' כדא"ר יוחנן גופי' בגמרא דילן דאין רבית קצוצה יוצאה בדיינים מודה ר"י שאין שטר זקוק לחברו כלומר דלא מתשבינן משטרא לשטרא ומודה ר"י שאם השטר היה קיים דו מקיז ליה למדנו מכאן דאפילו בשטרי דלאו משכנתא אין מוציאין ממנו ולא מתשבינן משטר לשטר הילכך אי בתר דפרעיה לוה למלוה מדעת' דנפשיה תפיס מיני' מפקי' מיני' ומהדרי' למלוה.
ושוב ראיתי בין תשובת הגאונים דהיכא דתפס לוה כשיעור ההוא א"ר דאכל מלוה מלווה ובאו לחשבון וא"ל לוה למלוה נכי לי רבית דאכילת לך מינאי כי ההיא גונא ודאי לאו כל כמיני' מ"ט דכי אפוקי מיניה דמלוה דמי ואין יוצא בדיינים דאמר רב אשי השתא דאמרת ומיהו כל א"ר דאיכתיב בשטר וזקפיה אקרנא מנכי ליה מיניה ולא מגבי' ליה דקי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכ"ש האי דאיסורא הוא ולא נתן לגבות ובזה הורה רבינו הגדול בתשובה ואין צריך לפנים. ופיר' נכיתא שאמרו שינכה לו מחובו בכל שנה זו או פחות או יותר כל אימת דלא שיים ליה כולהו פירי וכך פירש רש"י וכל הגאונים ונהוג עלמא האידנא נמיכ' בנכיתא ובעל הלכות נמי אמר והאידנא מעשים בכל יום וקא אכילי בנכיתא וראשונים הוו מנכי ד' זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא איפלגי בהאי שמעתא דתקינו ליה רבנן דיהיב טסקא וכארי בריא ומר אמר מאן דיליה ומר אמר מאן [דאכיל] פירי דארעא אמור רבנן מאן דאכיל בנכיתא ליתן טפי כליל כי היכי דנפיק מספיקא ושוב מצאתי לבעל מתיבות משמיה דרב יעקב גאון גברא דמשכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מותר פחות מכאן אסור.
אלו דברי הראשונים, ואין אנו יורדין לסוף דעתם שלא מצינו לרבותינו בעלי גמרא הפרש בין נכיתא מרובה למועטת אלא שי"ל כדברי בעל הלכות דאי כארי איהו ארעא ופלח לה בכל צרכיה מדנפשיה ומנכה שיעור רביע מותר לפי שזה דרך לוקחי שדות באריסות הוא דעבדי ואכלי דהא אי הוה תיוהא מקבל ליה.
ומצאתי בשם הנשיא הגדול רבי משה בן הנשיא רבי טודרוס שחדש ואמר דנכיתא דאמרו רבנן הוא דמנכה ליה סלע או דינר כשבא לפרעו ונפקא משכנתא מתותי ידיה ומ"ה אסיר' אבל נכיתא דנהגו עלמא לנכויי שמינת זוז בכל שנה ושנה שריא דדמי למשכנתא דסורא שהרי אפשר דכלי כולי' חובי' בהך נכייתא פורתא פורתא.
וזו שגגת הוראה היא דמשכנתא דסורא לא מסלקי מינה עד משלם ההיא יומא ונפקא בלא כסף ואין כאן הלואה כלל אלא שכירות בעלמא היא וכן דעת רבי' שלא העמיד שמועות הללו במשכנתא באתרא דמסלקי אליבא דהלכתא ובמשכנתא דסור' וכן פי' ר"ח דשכירות היא ולית בה הלואה כלל ורב יצחק אלברגלוני כתב כך ור"ח לא היה מפרש דברי מר בריה דרב יוסף אלא אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא למאן דשרי בקיצותא ונראין דבריו דלשני הדעות הללו בלבד הוא דאלו לדעת משכנתא דסור' היאך יהא מקום שיסלקו אותו כל אימת דבעי והוא עשוי קציצות בתורת שכירות ומיהו אפשר לפרשה כגון דא"ל במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואי בעינא לסלוקך מקמי הכי דלישום ליה אלא שאין אחריות המלוה עליו שטפה נהר נמי אינו נוטל כלום אלא פירות שהיה עושה ואינו יכול לכופו לפרוע לו חובו לא מזו ולא משאר נכסי משא"כ במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים ועוד שאין כאן לשון מלוה אלא לשון מקח דומיא דלוקח פירות כיון שקצב לפ"ז מתוקמן שמעתתא דאתרא דמסלקי במשכנתא דסור'.
והר"מ הספרדי כך הוא אומר דמשכנתא דסור' אפילו באתרא דמסלקי' היא מכל מקום לד"ה משכנתא דנכיתא האמורה בכל מקום היא שמנכה לו בכל שנה ושנה והרי הרב ז"ל אומר כן ובגמרא נמי מפורש דנכיתא דרבנן דומיא דשדה אחוזה היא סלע ופונדיון לשנה ואפילו הכי אסרי כדאמרינן התם לאו הלואה הכא הלואה וכדאמרי' נמי עד חמש שנין אכילנא בנכיתא מדקאמרי' נכית' נכית' תרי זימני שם דבכל שתא ושתא מנכ' ליה לפום מאי דאתני או זוז או דינר ואפ"ה אסרוה. אלא שיש לשאול למה והלא דרך מקח בכך הוא שהרי אמרו מה שעזי חולבות מכור לך מותר ותניא נמי גבי שדה כה"ג ואע"פ שהוא מקדים לו מעות והטעם שכיון שהלוהו אסור דמחזי כרבית שהרי המותר עליו במלוה והוא חייב בהן נמי כמו שפירשתי ושאין כן בזו שכל מה שנתן על פירותיו נתן ואינו חייב אלא להעמיד לו מקח ועוד דהתם אפשר דהוי בה תיוהא אבל הכא ודאי לא אפשר שהנכיתא דבר מועט הוא דומיא דשדה אחוזה וזה סיוע לדברי הגאונים שהזכרתי ואין זה מחוור אלא הטעם הראשון עיקר והוי יודע דבאתרא דסתם משכנתא שתא ולא מצי לסלוקיה עד שתא, א"נ אתני בהדיא בלא לסלוקיה עד חד זימנא עד ההוא יומא דיניה כדין אתרא דלא מסלקי ואבק רבית מכאן ואילך אתרא דמסלקי הוא ורבית קצוצה הוא ואין זה צריך לפנים.
לא הביא רבינו בהלכות הא דגרסי' בספרים עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים ואפשר סומך לו דכל היכא דאכל טפי לא מפקינן אכל שיעור זוזי לא מסלקי והוא גרס ביתמי נמי אכל טפי לא מפקינן מיניה, ור"ח גורם בו איכא דאמרי אבל הר"מ הספרדי כת' ביתמי מסלקינן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |